מה יישאר לרופאים כשמחשבים יבינו רגשות?

מה יישאר לרופאים כשמחשבים יבינו רגשות?

"אז אתה באמת חושב שרובוטים יוכלו להחליף אותי?" צחק רופא המשפחה. "איך הם יבינו כשלילד שלך כואב? איך הם ידעו שהוא לא מעמיד פנים רק בגלל שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר? יש דברים שרק בני-אדם יוכלו לעשות!"

מי מכם שניסה להסביר פעם לרופאים את הרעיון שבינה מלאכותית תוכל לתפוס חלק גדול מהעבודה שלהם, נתקל בוודאי בתגובות דומות. לצערי, אלו תגובות אינסטינקטיביות שמבוססות בעיקר על הבנה חלקית של יכולותיה של הבינה המלאכותית כיום – ומתעלמות לגמרי מכל יתר כיווני ההתפתחות המאפיינים את העתיד.

בואו נעבור על כמה מהכיוונים הללו עכשיו, מכיוון שאני מאמין שראייה כוללת של הטכנולוגיה כיום מובילה באופן בלתי-נמנע למסקנה שמנועי בינה מלאכותית יוכלו להתמודד גם עם חלק גדול מהאינטראקציות האנושיות ולייחס להן משמעות נכונה.

כיוון ראשון: התפתחות המחשוב הרגשי

ככל שהבינות המלאכותיות מתקדמות יותר, כך הן יכולות גם לפענח ולהבין רגשות – לפעמים על סמך תיאור טקסטואלי בלבד, ולעתים באמצעות צפייה בתמונה או בווידאו. אלגוריתם שפותח במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, למשל, בחן את פניהם של אנשים שסבלו מכאבים, והצליח לדרג את הכאב שחשו[1]. מחקר מאוניברסיטת קליפורניה וטורונטו חשף גם שמערכות ממוחשבות מסוגלות אפילו לזהות כאב טוב יותר מהרופאים האנושיים, ולסנן 85 אחוזים מהמתחזים – בזמן שבני-אדם מיומנים הצליחו לזהות את המתחזים רק ב- 55 אחוזים מהפעמים[2].

תחום זה, אגב, נקרא מחשוב רגשי (Affective Computing), והוא צפוי לזנק בנתח השוק מ- 9.3 מיליארד דולרים ב- 2015 ל- 42.5 מיליארד דולרים ב- 2020[3]. נראה את המחשוב הרגשי בכל מקום: הוא ישמש בינות מלאכותיות כדי שיוכלו לתפקד טוב יותר מול קשישים בבתי אבות, ילדים בכיתה, שיכורים, גיימרים ועוד ועוד. אה, וגם מול חולים.

אז איך מחשבים ידעו שילדים 'חולים' מעמידים פנים? הרבה יותר טוב מרופאים אנושיים.

כיוון שני: מידע ממקורות שונים

אני מסביר שוב ושוב שבעתיד הלא-רחוק, כולנו עומדים להיות מנוטרים בכל עת. החיישנים יהיו מסביבנו, בבתינו ועל עורנו ובגדינו. זו תהיה האינטרנט של הדברים. קיימות תחזיות לפיהן עד שנת 2020 נגיע למספר של 200 מיליארד חפצים שיהיו מחוברים לאינטרנט של הדברים. אפילו התחזיות הפסימיות ביותר מניחות שעד שנת 2020 צפוי כל אדם להחזיק 6.3 בממוצע חפצים מקושרים[4].

רופאים אנושיים אינם מסוגלים להתמודד עם המידע המתקבל מכל החיישנים הללו, אך בינות מלאכותיות יוכלו בקלות להתמודד עמו ולהצליב אותו כדי להגיע למסקנה סופית בנוגע למצבו הנפשי והרגשי של החולה. הן יוכלו לדעת אם החולה ישן בלילה היטב, כיצד הוא מדבר בחיי היום-יום, האם הוא נהנה ללכת לבית-הספר או לעבודה (לפי מצבו הרגשי כפי שנמדד באמצעות קצב פעימות הלב, הזעה, קצב נשימה ופרמטרים אחרים) וכן הלאה.

כך ששוב – בינות מלאכותיות יוכלו לפענח מצבים רגשיים ונפשיים טוב יותר מרופאים אנושיים.

כיוון שלישי: יכולת חיקוי של תגובות אנושיות

המסקנה המסקרנת ביותר משני הכיוונים הללו היא שכדי שאדם יקבל טיפול ואבחנה רפואיים בעתיד, הוא לא יצטרך בהכרח להגיע לבית החולים או למרפאה השכונתית. הוא יוכל לאפשר למחשב לקבל גישה לכל המידע שהתקבל מהחיישנים שמסביבו, ולענות על שאלות ממוחשבות כדי לקבל אבחנה ראשונית.

אבל כיצד תתנהל התקשורת מול הרופאים הממוחשבים הללו?

באופן מפתיע, ייתכן שהיא תהיה דומה מאד לשיחת וידאו מול רופאים אנושיים כפי שהיא מתקיימת כיום. הסיבה היא שהתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית כיום מקנות לאלגוריתמים את היכולת ליצור אוואטרים – דמויות דיגיטליות – שתגובותיהם דומות יותר ויותר לאלו של בני-אדם. פייסבוק, למשל, הצליחו ליצור בוט שצפה בשעות של שיחות סקייפ בין אנשים, ולאחר מכן שלט בהצלחה באוואטאר שהגיב לתנועות הפנים של בן-שיחו בתנועות פנים מתאימות משלו: כשהאדם צחק, האוואטאר הרחיב גם הוא את המרווח בין שפתיו, או הטה את ראשו בשעשוע מדומה. צופים מהצד קבעו שהאוואטאר הממוחשב ובני-האדם נראו טבעיים ומציאותיים באותה המידה[5].

כך שבהחלט ייתכן שהרופאים הממוחשבים יוכלו גם לטפל בנו – תוך התחשבות ברבים מצרכינו הרגשיים – דרך האינטרנט.

מה יישאר לרופאים האנושיים?

ובכן, מה יישאר לרופאים האנושיים, בהינתן עולם עתידי בו הבינה המלאכותית מסוגלת להגיע לאבחונים ולהמלצות רפואיות מדויקים יותר משל הרופא הממוצע?

ההמלצה הראשונה שלי מאז ומתמיד לרופאים הייתה להבין כיצד לעבוד מול מחשבים ולהפיק מהמלצותיהם את המירב. ההמלצה השנייה שלי הייתה תמיד לרופאים להתמקד בפיתוח כישורים חברתיים, על מנת שיוכלו לספק את מה שמחשבים מתקשים יותר לתת: אמפתיה.

אבל מה קורה כשגם מחשבים רגשיים יהיו מסוגלים לספק לחולה אמפתיה ותמיכה רגשית?

במצב זה, נותר רק יתרון אחד גדול – ואולי היחיד – לרופא האנושי: האנושיות שלו. רופאים אנושיים תמיד יהיו יקרים יותר מרופאים ממוחשבים. הם תמיד יצריכו עבודה יותר רבה מהחולה – להגיע לקליניקה, לשבת בחדר ההמתנה ולעמוד ביראת-כבוד מול הרופא האנושי. הם יכולים להרשים עמוקות את החולים בחלוקם הלבן ובקולם העמוק והסמכותי, בלחיצת ידם החסונה ובמבט העמוק לעיניים. כל אלו הם מאפיינים של טיפול בעולם הפיזי, שקשה להאמין שרובוטים יחליפו בעשורים הקרובים.

או במילים אחרות – עבודתם האחרונה של הרופאים האנושיים תהיה במשחק תיאטרון, בו הם עדיין מעמידים פנים שיש לדעתם חשיבות כלשהי, והחולים משתתפים כקהל מרצונם. עבודתם של הרופאים תהיה 'לרמות' את הפסיכולוגיה של החולים. להסתמך על ההטיות הקוגניטיביות האנושיות הבסיסיות שלהם.

ועבודה כזו, כפי הנראה, תישאר פתוחה כל זמן שבני-אדם ימשיכו להיות אנושיים.


כמו תמיד, אם אתם רוצים לקרוא על עתיד העבודה המשוער, ועל המודלים האפשריים השונים בהם אנו עשויים לעבוד בעתיד, אתם מוזמנים לקרוא עוד ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

 

[1] https://arxiv.org/pdf/1708.04670.pdf

[2] http://ucsdnews.ucsd.edu/feature/computers_spot_false_faces_better_than_people

[3] http://www.marketsandmarkets.com/PressReleases/affective-computing.asp

[4] https://madaduhcom.wordpress.com/2016/12/16/%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%95/

[5] https://www.newscientist.com/article/2146294-facebook-ai-learns-human-reactions-after-watching-hours-of-skype/

מחקר חדש ורחב מראה שרפואה אלטרנטיבית הורגת

מחקר חדש ורחב מראה שרפואה אלטרנטיבית הורגת

כבר זמן רב שאני אומר לאנשים שרפואה אלטרנטיבית הורגת, אבל רק עתה יצא מחקר רחב שהראה עד כמה המצב חמור.

הנזק העיקרי ברפואה אלטרנטיבית – הומאופתיה, נטורותפתיה, אקופנקטורה ודומותיהן – הוא בכך שטיפולים מסוג זה עולים לאנשים כסף וזמן, שהיו יכולים להשקיע ברפואה מודרנית המספקת תוצאות. אותו זמן מבוזבז עלול להיות קריטי – אם חולה סרטן מתעכב אפילו חודש או חודשיים בקבלת הטיפול הרפואי ההולם, הסרטן עלול להתפשט בגופו, כך שסיכויי ההחלמה ירדו באופן משמעותי. וכמובן, אנשים שבוחרים להסתמך על רפואה אלטרנטיבית בלבד, למעשה מותירים את גופם ללא הגנה כלל.

אבל עד כמה זה פוגע בהם?

עתה יצא מחקר חדש ורחב שמנסה לבחון את מידת הנזק שרפואה אלטרנטיבית גורמת לחולי סרטן. החוקרים בדקו שאלה פשוטה מאד: כמה מהחולים נשארו בחיים בכל נקודת זמן לאחר האבחון הראשוני.

החוקרים עברו על נתונים שהגיעו ממאגר המידע הלאומי בתחום הסרטן באמריקה, שמכיל נתונים המגיעים מיותר מ- 1,500 מוסדות רפואיים המטפלים במקרי סרטן. הם התמקדו בחולים שאובחנו בארבעת סוגי הסרטן השכיחים ביותר: סרטן השד, סרטן הריאה, סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס. עבור כל אחד מסוגי הסרטן הללו הם בחרו בחולים שאינם בשלב מתקדם מדי (שלב 4, בו הסרטן כבר שולח גרורות לרקמות האחרות בגוף וסיכויי ההחלמה זעומים) – אחרת החולים היו מתים בוודאי מבלי קשר לטיפול הרפואי שהיו מקבלים, ולתוצאות לא הייתה משמעות. החולים שבחרו, לפיכך, היו כאלו שהיו יכולים להינצל ממוות, בהתאם לטיפול הרפואי שקיבלו.

עבור כל אחד מהחולים, כלל מאגר הנתונים גם את ההגדרה האם בחרו לקבל טיפול רפואי מתאים, או שבחרו ב- "אחר לא-מוכח: טיפולי סרטן מצד מטפל שאינו רופא" (other-unproven: cancer treatments administered by nonmedical personnel). אותם חולים גם בחרו להימנע מטיפולים מודרניים בסרטן ככימותרפיה, הקרנות, ניתוח או טיפולים הורמונליים. בסך הכל זוהו 280 חולים שבחרו טיפול ברפואה אלטרנטיבית על פני רפואה מודרנית. אותם חולים, אגב, נטו ליהנות מבריאות כללית טובה יותר (כלומר בעלי ציון נמוך יותר במדד צ'רלסון-דיו), והיו צעירים יותר ובעלי רמת הכנסה גבוהה יותר. כל הסממנים האלו היו אמורים להבטיח להם הצלחה גדולה יותר בהתמודדות עם הסרטן.

אלא שמסתבר שנעורים ועושר אינם מספיקים כדי לעצור את הסרטן – לפחות בלי עזרה רפואית של ממש.

עבור שלושה מתוך ארבעת סוגי הסרטן שנבדקו, הסיכון למוות היה גבוה יותר עבור החולים שבחרו ברפואה אלטרנטיבית. ולא 'קצת' יותר. חולים בסרטן השד שבחרו ברפואה אלטרנטיבית היו בעלי סיכון גבוה פי חמישה למות תוך שבע שנים מזמן האבחון. בסרטן המעי הגס הסיכון היה גבוה פי ארבעה, ובסרטן הריאה הסיכון היה גבוה 'רק' פי שניים. במקרה של סרטן הערמונית לא היו הבדלים ברורים בתמותה, כנראה מכיוון שמדובר בסרטן שהורג לאורך זמן ארוך מאד, ומעקב של שבע שנים בלבד אינו מספיק לזיהוי הבדלים משמעותיים בין טיפול אלטרנטיבי לטיפול רפואי אמיתי.

רפואה הורגת.jpg

על סמך הנתונים מהמחקר – Use of Alternative Medicine for Cancer and Its Impact on Survival ב- Journal of the National Cancer Institute

יש למחקר מגבלות, כמובן. הייתי שמח, למשל, לקבל ניתוח דומה גם עבור סוגי סרטן אחרים, או אפילו עבור מחלות כרוניות קטלניות אחרות. ועם זאת, לעת עתה מדובר בתמונה מפלילה למדי עבור הרפואה האלטרנטיבית.

המחקר החדש מצטרף למחקרים קודמים קטנים יותר, כמחקר אחר מ- 2006 בו נסקרו עשרות חולים בסרטן השד שבחרו לסרב לטיפול רפואי, והסתמכו על טיפול אלטרנטיבי. מתוך שש נשים שבחרו להימנע מניתוח לסילוק הגידול, חמש התדרדרו לסרטן בשלב 4, ואחת מהן מתה תוך שנה בלבד. תועדו גם חמש נשים שבחרו להימנע מניתוח לטובת רפואה אלטרנטיבית, ולאחר שלוש שנים התחרטו ובחרו לעשות את הניתוח. בכל החמש ניכרה התקדמות של המחלה משלב 2 ו- 3 בו החלו, ושלוש מתוכן התדרדרו לשלב 4 – ואחת כבר נפטרה מסרטן גרורתי. המשמעות, בקיצור, היא שמתוך אחד-עשר חולים שבחרו להימנע מטיפול רפואי מודרני, בעשר התגלתה החמרה במחלה, ושמונה מתוכן התדרדרו לשלב 4, הנחשב לגזר דין מוות כמעט ודאי. מצבם של החולים שסירבו לכימותרפיה לא היה טוב יותר: סיכוייהם למות תוך עשר שנים היו גבוהים יותר ב- 54 אחוזים מהחולים שהסכימו לקבל טיפול רפואי.

קיימים מחקרים קטנים דומים שנערכו על חולים בסרטן השד כאן וכאן – ד"ר דיוויד גורסקי מאתר Science Based Medicine עשה עבודת קודש ואסף את תוצאות כמה מהם ביחד באותו מאמר – וכולם מגיעים למסקנה דומה: מי שבוחר ברפואה אלטרנטיבית על פני רפואה מודרנית בחמישים השנים האחרונות, מוריד באופן דרמטי את סיכויי ההישרדות שלו.

יש לי תחושה שמרפאים אלטרנטיביים יצירתיים במיוחד יסתייגו מהמסקנות הללו. הם עשויים לטעון, למשל, שטיפול חדשני ויוצא-דופן שהמציאו בעצמם כגון מי-קרח-מהולים-עם-ויסקי-ותמציות-חרקים-מאודות שונה לחלוטין מטיפול הומאופתי. או שהתה-הירוק-שרק-אני-יודע-לרקוח-עם-המרכיב-הסודי-המיוחד-שלי-שלא-אגלה-לאף-אחד שונה לגמרי מאקופנקטורה. ואכן, במחקרים שתיארתי נבדקו רק חולים שטופלו ב- 'רפואה אלטרנטיבית' מבלי לטרוח להגדיר בדיוק את כל תת-התחומים שבה. אלא מה? כל הטיפולים הללו לא הוכיחו הצלחה מעולם, מכיוון שאם היו מוכיחים הצלחה – הם כבר מזמן היו הופכים לחלק מהרפואה המודרנית המומלצת לחולים. הנחת היסוד הסבירה ביותר לגבי כל טיפול אלטרנטיבי חדש, לפיכך, היא שמדובר רק בעוד וריאציה על אותו הדפוס. וכן, אם אתם חולים בסרטן השד, הריאה או המעי הגס ובוחרים בטיפול אלטרנטיבי על פני המלצות הרופאים, הרי שיש סיכוי טוב שהוא יהרוג אתכם, חד וחלק.

סיכום: לעצור את תעשיות המוות

אני לא אוהב להיות דרמטי מדי, אבל הנתונים מהמחקרים שהתפרסמו בעשרים השנים האחרונות חושפים תמונה מזעזעת. מטפלים אלטרנטיביים שממליצים לחולי סרטן להסתמך על טיפולים שאינם-רפואיים, תורמים באופן אקטיבי למותם. אין דרך – ואין מקום – להגיד את זה יפה יותר. מדובר בתעשיות מוות שמפתות אנשים בטענות לא-מגובות ובתיאוריות קונספירציה נגד הממסד הרפואי, ועל הדרך גוזרות קופון לטובתן.

הדרך להתמודד עם תעשיות המוות הללו פשוטה: לחנך אנשים לחשיבה רציונלית וביקורתית ולהסביר להם כיצד הקהילות המדעיות והרפואיות פועלות ומדוע קשה כל-כך לזייף נתונים לאורך זמן. תמיד יהיו אלו שיבחרו להתנער לגמרי מהרפואה המודרנית, אבל ראוי לפעול לצמצום מספרם עד כמה שרק אפשר. זוהי מטרת הרשומה הזו, ואני מקווה שתגיע למספר רב ככל-האפשר של אנשים, ותסייע בהפחתת מקרי המוות הניתנים למניעה.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על התפתחותן של תיאוריות הקונספירציה שמספקות בסיס לרפואה אלטרנטיבית, וכיצד ארגונים עלולים להשתמש בהן כדי להשפיע על הצרכנים, בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

מה משותף לטלוויזיה ולקרבות הגלדיאטורים ברומא העתיקה? בשניהם היה ברור שהקהל מעוניין בריגושים ובשעשועים מעל הכל. אבל אין הרבה טעם לשים אריה בזירה מול ילד קטן, נכון? ולכן מנהלי הקולוסאום תמיד התאמצו להגיע לשוויון בין הכוחות הלוחמים כדי למשוך את הקהל.

קרבות הגלדיאטורים של פעם.

 

העיתונאים של היום למדו היטב את הלקח, ולכן אנשי מדיה שמסקרים סוגיות כמו חיסונים, מנסים להקנות לנושא ציביון שוויוני: הם מנסים להעמיד פנים שלא מדובר כאן בעמדה שמגובה באלפי מחקרים, כנגד דעות קדומות ופסאודו-מדע; לא – הם נותנים במה שווה לשתי הדעות, למדענים ולמתנגדי החיסונים כאחד, כדי לתת את הרושם שמדובר בכוחות שווים. על הדרך מוסיפים גם צילומי תקריב של ילדים שנפגעו לכאורה מחיסונים, והלב בוכה – באמת, הוא בוכה – בזמן שאנשי המדיה מחככים ידיהם בהנאה.

דמעות, אתם מבינים, גוררות רייטינג והרבה.

כך היו הדברים מאז ומתמיד בטלוויזיה, אלא שאתמול, סוף סוף, קמו שתי עיתונאיות אמיצות והחליטו שלא צריך לפברק קונפליקט שוויוני במקום שאין באמת כזה. סיון קלינגבייל ולינוי בר גפן מ- "עושות חשבון" הרימו תכנית שסקרה את טענותיהם של מתנגדי החיסונים והציגה אותן בערוותן. העיתונאיות החוקרות הציגו את הקונצנזוס המדעי בנושא החיסונים ובטיחותם ונתנו במה לטובי הרופאים והמומחים בישראל בנושא. וכן, הם גם נתנו למתנגדי החיסונים הזדמנות לשטוח את טענותיהם – ואז חשפו את הסילופים, העיוותים והשקרים הקטנים והגדולים שמאחוריהן. הן חשפו את בצע הכסף של ה- 'רופא' שממליץ למטופליו להתרחק מחיסונים, ואז מוכר להם 'חיסונים הומאופתיים' – כלומר, מים – ומחייב אותם לחזור למנה נוספת מדי חודש. הן הראו שכל רעיונותיהם של המתנגדים לחיסונים נשענים על תיאוריות קונספירציה נטולות בסיס ונטולות היגיון.

הן הראו לכולנו מהי עיתונות חוקרת אמיתית: כזו שאינה מנסה להציג שוויון כפוי בין שני צדדים, אלא בוחנת את המציאות בעיניים קרות ושקולות, ומספקת תשובות פשוטות וחדות.

עבודתן של שתי העיתונאיות הללו היא אחד הדברים החשובים ביותר לעתיד המין האנושי. בעולם מוצף במידע שגוי ומסולף, איננו יכולים להמשיך קדימה כאנושות מבלי שנרכוש כלי חשיבה רציונלית שתאפשר לנו להבדיל בין אמת ושקר, בין בורות וידע אמיתי. המדענים יכולים להמציא עבורנו את התרופות האיתנות ביותר – אך הן לא יעזרו לאיש אם לא נשתמש בהן. המדע והטכנולוגיה יכולים להגיש לנו את המתנות היקרות ביותר, אך עלינו להסכים לקבל אותן – ולעתים, כן, גם לשים את הדעת על הפגמים הנסתרים שבהן. אך לשם כך עלינו להבין כיצד לחשוב, כיצד לנתח מידע, ועל מי אנו יכולים לסמוך ומי לא.

בשנים האחרונות הופיעו תכניות טלוויזיה רבות שמתעקשות להפחיד את הציבור לשווא, לסלף את הידע המדעי הקיים, ולהציב שרלטנים באותה במה לצד רופאים ואנשי מדע על מנת לספק את רצון הציבור לשעשועים. כשבני הדורות הבאים יסתכלו יום אחד אחורנית על אבותיהם הקדומים – כלומר, אנחנו – הם ישתאו לנוכח העובדה שהמצאנו חיסונים למחלות הנוראיות ביותר, ואז הפסקנו להשתמש בהם. הם לא יבינו מדוע רבות כל-כך מתכניות הטלוויזיה ניסו להעמיד פנים שישנן מחלוקות במקום בו הידע המדעי ברור כל-כך, וכיצד אנשי המדיה שמאחורי אותן תכניות יכולים לישון בשקט בלילה בזמן שילדים סובלים ומתים כתוצאה מהמידע המסולף שהן מעבירות לציבור.

אני מקווה שהתכנית של קלינגבייל ובר גפן תתקבל בחום לו היא ראויה – כ- "דוברת האמת" הנדירה, ותסמן תקופה חדשה ביחסים המורכבים שבין המדיה למדע. אנו זקוקים לעוד עיתונאיות חוקרות ועיתונאים חוקרים מסוגן, שיציגו את האמת המדעית בדיונים מורכבים, ויעשו זאת באופן מהימן, נטול-פשרות וללא התנצלויות. למען הבריאות ולמען עתיד כולנו.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על הדרך בה תעשיות וממשלות משווקות מידע כוזב לציבור ב– "השולטים לעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

האקרים הצליחו לפרוץ למחשב באמצעות הדבקתו בקוד גנטי ביולוגי

האקרים הצליחו לפרוץ למחשב באמצעות הדבקתו בקוד גנטי ביולוגי

בספר המדע הבדיוני "עיר בקיע" של אליסטייר ריינולדס, מתוארת מגיפה עתידנית התוקפת ננו-מכונות – רובוטים זעירים הקיימים בגופיהם של בני-האדם – וגורמת להם לצאת משליטה. "היא לא הייתה נגיף ביולוגי וגם לא נגיף תוכנה, אלא בת-כלאיים מוזרה, משתנה וכימרית של השניים." כותב ריינולדס.

הרעיון שגורמים ביולוגיים יכולים 'להדביק' מכונות נחשב למדע בדיוני כבר זמן רב, אך עתה הוא מתחיל להפוך למציאות, כפי שהראו חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון שהצליחו לפרוץ למחשב באמצעות קוד גנטי שתכננו וייצרו במיוחד לצורך זה[1].

אין מה לדאוג – המחשב שלכם בבית לא עומד להיפרץ בשנים הקרובות על-ידי מולקולות ביולוגיות, מכיוון שאין לו דרכים מוסדרות להתממשק עמן. אלא שהמחשב אליו פרצו החוקרים לא היה מחשב רגיל. הוא היה מחובר למכונת ריצוף דנ"א: מכונה שתפקידה הוא לקרוא רצפי דנ"א ארוכים ולהציג את תכנם בפני המשתמש. במילים אחרות, המכונה מתרגמת את רצפי הדנ"א למידע הנשמר במחשב.

החוקרים יצרו רצף דנ"א שכאשר נקרא על-ידי מכונת ריצוף ומותמר למידע, מכיל רצף של הנחיות זדוניות שפותחות את המחשב לשליטה מבחוץ[2]. הם הדגימו את יכולתם לפרוץ בדרך זו למחשב המחובר למכונת ריצוף, ולעשות…

ובכן, כלום.

פה בעצם קבור הכלב. כל הפיתוח המסובך הזה אינו באמת פרקטי. החוקרים הצליחו לפרוץ רק למחשב שהריץ תכנה מאד מסוימת עם באג מאד מסוים. באופן עקרוני אפשר לחשוב על האקרים שינסו בדרך זו לפרוץ לחברות המרצפות גנים על מנת לגנוב מידע גנטי אודות אנשים פרטיים, אבל נודה לרגע באמת: עם כל המאמץ הנדרש כדי לפרוץ בדרך זו למחשבים, עדיף כבר להתמקד בפריצות שגרתיות יותר דרך האינטרנט.

החשיבות האמיתית של הפיתוח היא בהיותו הדגמה לדרך בה ביולוגיה ומחשבים על בסיס סיליקון מתחילים להתחבר ביחד, ולעובדה ששילוב זה פותח גם איומים מסוג חדש. בעשורים הקרובים נתחיל לראות מכונות שיושתלו בגופנו ויקבלו הנחיות מהרקמות, מהתאים ואפילו מהקוד הגנטי שלנו – והן יוכלו להיפרץ לא רק באמצעות גלי רדיו המכילים שדרים זדוניים, אלא גם באמצעות וירוסים וחיידקים ביולוגיים.

או בקיצור – כולנו עומדים להזדקק לאנטי-וירוס, גם בתוך הגוף.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הדרך בה מכונות ומחשבים ישתלבו בגופינו (או שגופינו ישתלבו במכונות ובמחשבים) ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים המובחרות יותר או פחות.

[1] https://www.wired.com/story/malware-dna-hack/

[2] http://spectrum.ieee.org/the-human-os/computing/software/researchers-embed-malicious-code-into-dna-to-hack-dna-sequencing-software

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

סופר המדע הבדיוני והעתידן ארתור ס. קלארק אמר פעם ש- "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק נראית כמו קסם". זהו תיאור מוצלח של טיפול חדש שהודגם לאחרונה, במהלכו מתוכנתים מחדש תאים בגוף ומשנים את צורתם ותפקודם כתוצאה מנגיעה אחת בודדה ב- 'עט קסמים'.

אותו 'עט קסמים' פותח באוניברסיטת אוהיו, ומתבסס על עקרון פעולה פשוט של tissue nano-transfection: החוקרים מניחים שבב קטן על העור, המכיל מולקולות שאמורות להגיע לתאים בגוף החי ולהשפיע עליהם. 'עט הקסמים' הוא בסך הכל אלקטרודה שמעבירה זרם חשמלי בעוצמה נמוכה לעור, ומסייעת למולקולות לחדור לתוך התאים. מהרגע שהן נכנסו לתאים, מתחיל תהליך בן ימים ארוכים במהלכו התאים מקבלים הנחיות מהמולקולות ומשתנים לפי הדרישה. במהלך כל אותו תהליך, אין צורך בטיפול רפואי מכל סוג שהוא – צריך רק את הטיפול הראשוני האורך שנייה קצרה אחת כדי להדביק את התאים באזור ולגרום להם לצאת לדרך חדשה.

החוקרים הדגימו את הטכנולוגיה על עכברים החולים בסוכרת וסובלים מנמק ברגליהם – בעיה רפואית ידועה היטב השכיחה גם בחולי סוכרת אנושיים. מגע אחד מ- 'עט הקסמים' ברגליהם של העכברים הספיק כדי לגרום לתאים באזור להתמיין מחדש ולהתחיל ליצור כלי-דם שיחליפו את אלו שקרסו בשל הסוכרת. תוך שבוע אחד החלו להופיע כלי דם פעילים ברגליים הפגועות, ותוך שבועיים סיפקו כלי הדם החדשים דם וחמצן לכל הרגל.

nano transfection.jpg

רגלי העכברים חולי הסוכרת סוג II שלא קיבלו טיפול (משמאל) לעומת אלו שזכו לטיפול (מימין).

הדבר המרגש הראשון בשיטה הוא שהיא עשויה לשמש בעתיד גם ליצירת חלקים זעירים של רקמות בעורו של החולה – ואז ניתן יהיה 'לקטוף' את אותן רקמות ולהשתילן במקום הנכון בגופו. וכן, זה נשמע נורא, אבל אותן רקמות צעירות וטריות ניחנות בכל הסממנים החיסוניים של החולה המקורי – ומה הפלא, הרי הן הגיעו מגופו הוא! – ולכן הן עדיפות לאין ערוך על רקמות שהגיעו מתורמי איברים, שכמעט תמיד גוררות תגובה חיסונית עוינת מצד מערכת החיסון של המושתל.

החוקרים ניסו להדגים שהם מסוגלים להביא גם לצמיחתם של תאי עצבים באותה השיטה בתוך עורם של העכברים, ואכן הצליחו בכך – ואז קצרו את תאי העצבים הצעירים והשתילו אותם בהצלחה במוחותיהם של עכברים שסבלו משבץ על מנת לסייע בשיקומם.

ואם תאי עצבים, למה לא גם סוגי תאים אחרים? אפשר לחשוב גם על יצירת כבדים זעירים, לבלבים מיניאטורים ועוד – וכל אלו יוכלו להיווצר בקלות יחסית, מאחר והפרוצדורה הטכנית קלה להפליא, ועלותן של מולקולות התכנות נמוכה יחסית.

הדבר המרגש השני הוא קלות השימוש בשיטה. בניגוד לנהוג לחשוב, סוכרת סוג II כבר אינה מחלה של מדינות מפותחות בלבד, והיא התפשטה לאסיה ולאפריקה בשצף קצף. לכפריים העניים באותן מדינות אין כסף – ולמדינות עצמן אין תשתיות מתאימות לרוב – כדי ליהנות מטיפולי הנדסת רקמות מורכבים. אך אם כל מה שנדרש כדי לשקם את כלי הדם ברגליים הוא מגע של שבריר שנייה בעור, ללא צורך בטיפול פולשני או בהנדסה גנטית מורכבת ומותאמת אישית, הרי שמדובר בטיפול שניתן יהיה לספק גם בכפר העני ביותר בעולם.

כמובן, כדאי להישאר ספקנים עדיין. על אף שהטיפול פורסם במגזין נייצ'ר ננוטכנולוגיה היוקרתי, הוא יצטרך עוד לעבור שפע של מבדקים וניסויים קליניים כדי להראות יעילות בשימוש בבני-אדם. אך אם יצליח, הוא בוודאי יוכל להיות משנה-משחק בטיפול במחלות קשות במדינות מתפתחות, ולהוות דוגמה נפלאה לדרך בה ניתן לגרום לגוף לרפא את עצמו באמצעות מתן ההנחיות הנכונות ישירות לתאים.


 

קישורים:

מקור באוניברסיטת אוהיו

המאמר המלא בנייצ'ר (מאחורי חומת תשלום)

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

יש לי חבר שהבן שלו – נקרא לו ארז – אובחן לאחרונה כאוטיסט. החבר התחיל לחפש מענה לצרכי הילד, ונותר בהלם לנוכח כמויות הבולשיט שהחל לקבל אונליין. הוא שיתף איתי את הבולשיט המעצבן ביותר שהגיע אליו: הומאופתית שמתיימרת להציע טיפול הומאופתי לאוטיזם. אתם יכולים לראות בתמונה בדיוק את מה שחברים שלחו לו: כל מיני סיפורים על שיבושים בשדה אנרגטי פנימי והדרך בה הומאופתיה מתקנת אותו.

homeopathy.jpg

אלא מה? אין שום דבר כזה "שדה אנרגטי פנימי". מעולם לא התגלה כזה. חוקרים ורופאים אמיתיים אינם משתמשים אפילו במילים כאלו מחוץ לעולם הפסאודו-מדע. ואם זה לא מספיק, כדאי שתדעו שבלי קשר לשדות אנרגטיים או לאוטיזם, הומאופתיה. פשוט. לא. עובדת.

איך אנחנו יודעים? כי עברו כבר מאתיים שנים מאז המצאת ההומאופתיה, והצלחותיה וכשלונותיה נבחנו כבר ב- 1,800 מחקרים[1]. וראו זה פלא, כשוועדה של ממשלת אוסטרליה עברה על התוצאות בקפדנות, היה ברור ש-

"אין ראיה באיכות טובה לתמיכה בטענה שהומאופתיה יעילה בטיפול במצבים בריאותיים."

קולטים? מאתיים שנים עברו, גילינו את החלבונים, הדנ"א, תאי הגזע ומה לא – וכל תגלית מדעית שמה עוד מקל בגלגלים של ההומאופתיה. אפילו ועדה בממשלת רוסיה כבר הגיעה למסקנה שהומאופתיה אינה שונה מטענות לגבי כוחות כישוף[2].

כל זה לא מפריע להומאופתים מסוימים לטעון שהטיפולים שלהם דווקא מועילים. בניגוד לחוק, אגב, מכיוון שבארצות הברית וגם בארץ, ה- FDA מחייב את יצרניות התכשירים ההומאופתיים שלא להתיימר להשפעה קלינית כלשהי של התרופות.

אבל מה? מסתבר שהומאופתים עדיין יכולים לפנות לאבא של ארז, שמחפש מענה ופתרון בכל מקום, ולהציע לו טיפולים שלא הוכחו מעולם. ולמה לא, בעצם? יש הרבה כסף בשוק הזה. מכירות תכשירים הומאופתיים וצמחיים הגיעו ב- 2012 ל- 6.4 מיליארד דולרים בארצות הברית בלבד. שוק הרפואה המשלימה מסביב לעולם גלגל 113 מיליארד דולרים ב- 2014, וחברות הרפואה האלטרנטיבית נהנות ממחזורי מכירות של מאות-מיליוני דולרים[3]. הדבר המדהים באמת הוא שבכל הכסף הזה, הן לא מצליחו לקנות מחקרים איכותיים שיוכיחו שהומאופתיה עובדת. יודעים למה? כי מהרגע שמחקרים כאלו נערכים באופן איכותי ומוקפד, הם מגלים (הפתעה-הפתעה) שהומאופתיה עדיין אינה פועלת.

ובינתיים, אבא של ארז ממשיך לקבל פניות מהומאופתים. "מה אכפת לך? תנסה את הטיפול שלנו." הם מציעים לו. ולמה לא, באמת? שיטת מצליח: מישהו כבר ישלם להם עשרים-אלף שקלים על טיפול שלא הוכח ושלא נבדק.

תגידו עכשיו ש- "טוב, מה 'כפת לך?" ובכן, אכפת לי מאד. אכפת לי מאבא של ארז שההומאופתים תופסים אותו ברגעים הקשים ביותר שלו ומפעילים עליו את כל כוחות השכנוע שלהם כדי להציע לו טיפולים הומאופתיים שאינם עובדים. אכפת לי מארז, שיקבל תכשירים הומאופתיים שלא לצורך ושחלקם (גם אם במקרים נדירים) יכולים גם להזיק לבריאותו.

לכולנו צריך להיות אכפת מכך שפרקטיקות כאלו קיימות, ואנחנו צריכים להזהיר אחרים מטיפולי השקר הללו. אבא של ארז מכיר את הנתונים ויודע להבדיל בין בדיה לבין מציאות. אם אתם מכירים אנשים שהיו יכולים להיעזר בידע הזה, שתפו את הפוסט איתם.

[1] http://www.smithsonianmag.com/smart-news/1800-studies-later-scientists-conclude-homeopathy-doesnt-work-180954534/

[2] http://www.independent.co.uk/news/world/europe/russia-academy-of-sciences-homeopathy-treaments-pseudoscience-does-not-work-par-magic-a7566406.html

[3] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/271779043293661

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

שמעתם על מכוניות אוטונומיות, זה ברור. כולם שמעו עליהן. אבל מה לגבי "תאים אוטונומיים" שמסתובבים בגוף ונלחמים בדלקת פרקים? ההמצאה הזו מפותחת ממש עכשיו, במעבדות מחקר באמריקה שם יצרו סוג חדש של תאים מתוכנתים, שזכו לכינוי "תאי סמארט" – שזה ראשי תיבות באנגלית ל- "תאי גזע משופרים לטיפול שיקומי אוטונומי". התאים הללו אמורים להיות מסוגלים להגן על הסחוס המתדלדל באמצעות הפרשת סחוס חדש במקום הפגיעה, ובנוסף לזאת – מפרישים גם חומר אנטי-דלקתי שמגן על המפרקים מנזקי דלקת הפרקים. וכל זאת, בזמן שהם נשארים בגוף לאורך זמן וממשיכים להגן עליו מדלקות בפרקים.

arthritis.jpg

דלקת פרקים, לא עלינו. אבל על מספיק אנשים – 23 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. מקור: פליקר

"מטרתנו היא לארוז את תאי הגזע המתוכנתים כחיסון לדלקת פרקים, שיספק חומר אנטי-דלקתי למפרק המודלק, אבל רק כאשר יש בכך צורך." אמר פרשיד גוילק, פרופסור לאורתופדיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון. "כדי לעשות זאת, היינו צריכים ליצור תא חכם."

וזה בדיוק מה שעשו. החוקרים לקחו תאי עור מזנבותיהם של עכברים, וגרמו לתאים 'לחזור אחורנית בזמן' ולהפוך לתאי גזע. הם תכנתו מחדש את התאים באמצעות כלי חדשני להנדסה גנטית הידוע בשם CRISPR, והחדירו לתוכם גן שמופעל בכל פעם שהתאים חשים בדלקת מסביבם. ברגע שהגן מופעל, התאים המתוכנתים היו אמורים לשחרר חומר ביולוגי שישכך את הדלקת באזור.

רוב התרופות המשמשות כיום לטיפול בדלקת הפרקים, מתמקדות בסיכול ממוקד של מולקולה מסוימת – TNF- אלפא – הקיימת באזור הדלקת ומתגברת אותה. הבעיה היא שהתרופות הללו ניתנות באופן סיסטמטי – כלומר, הן נלקחות לרוב בצורה של כדור, ולכן רק חלק קטן מהכמות הנלקחת מגיעה למפרקים. כתוצאה מכך, התרופות פוגמות בפעילותה של מערכת החיסון בכל הגוף, וחושפות את החולה לזיהומים.

לאחר שתכנתו מחדש את תאי הגזע, החוקרים העניקו להם מספר ימים במהלכם התמיינו התאים לתאי סחוס וייצרו רקמת סחוס חדשה. ולא זאת בלבד, אלא שהחוקרים גילו שהתאים המתוכנתים מוגנים מפני דלקת.

כל זה טוב ויפה, אבל חשוב לזכור שיש עוד דרך ארוכה מאד מהדגמת היכולות של התאים במעבדה, ועד ליישומם בגוף האנושי. החוקרים מתחילים עכשיו לבחון את התאים המהונדסים בעכברים הלוקים בדלקת פרקים, אך גם אם יראו תוצאות חיוביות, יעבור לפחות עוד עשור (וזו הערכה נדיבה) לפני שיפותח חיסון לדלקת הפרקים האנושית.

אבל בואו נבין לרגע מה המשמעות של פיתוח שכזה.

התקדמות הביולוגיה

קודם כל, הרשו לי להביע התלהבות כמי שעשה את התואר השני והשלישי שלו במעבדות ביו-רפואיות. אני לא מתלהב רק מהפיתוח החדש (למרות שיש לו באמת פוטנציאל גדול), אלא מהעובדה שכדי לגרום לו לקרות עשו החוקרים שימוש בשתי טכנולוגיות שכשאני התחלתי את הדוקטורט שלי, נראו כחלום או כמדע בדיוני לביולוגים מסביב לעולם. הרעיון לקחת תאים בוגרים בגוף ולהפוך אותם לתאי גזע, היה פנטזיה שרק בסוף העשור הראשון לשנות האלפיים הפך למציאות. היכולות ש- CRISPR מספקת לנו בהנדסה גנטית יעילה ופשוטה לביצוע, היו כאלו שאפשר היה רק לחלום עליהן עד לפני חמש שנים בערך. (ראו עוד כמה דוגמאות להתקדמות הרפואה והביו-טכנולוגיה, בקישור הזה ו- הזה בבלוג)

העובדה הזו – שהביולוגיה ממשיכה להתקדם בקצב מהיר, ושתוך עשר שנים השתנו לגמרי השיטות בהן משתמשים חוקרים במעבדות והפכו ליעילות ולמשוכללות יותר – קריטית להבנתנו את עתיד הביולוגיה והרפואה. המשמעות האמיתית של הרשומה הזו אינה לשווק סוג חדש של תאים מהונדסים. אלו ייכשלו בניסויים קליניים בסבירות גבוהה, כפי שקורה לרוב התרופות הפוטנציאליות המפותחות במעבדות המחקר. אבל התקדמות השיטות עצמן מוודאת שפיתוחים דומים ימשיכו להגיח מהמעבדות – ובמוקדם או במאוחר יצליחו כמה מהם ויגיעו לשימוש ברפואה המודרנית.

ואז מה?

חיסונים – להכל

כאמור, עוד ארוכה הדרך עד לפיתוח תאים מתוכנתים המסוגלים לשחות בזרם הדם, לשקם סחוס במקומות הנדרשים ולעצור את דלקת הפרקים עוד כשהיא מתחילה.

אבל התחלנו כבר לפסוע בדרך הזו. לאן היא תוביל אותנו?

ראשית, מדובר בטיפול למניעת הזדקנות. חד וחלק. דלקות פרקים פוגעות אמנם בכל האוכלוסייה (יותר מעשרים אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית לוקים בסוג כלשהו של דלקת פרקים), אך הסיכוי לפתח דלקת פרקים עולה עם הגיל. אם נצליח לפתח חיסון כנגד דלקת פרקים, הרי שיהיה מדובר למעשה בטיפול נגד מחלת זקנה נפוצה שימנע אותה כליל. לאחר שיוזרקו התאים לגוף הם יוכלו להמשיך להתרבות בתוכו באופן מבוקר, ולספק חיסון מתמשך מהמחלה. אולי טיפול שכזה לא יאריך את משך חיי המטופל, אבל הוא בוודאי ישפר באופן משמעותי את איכותם.

אבל למה לעצור שם?

אם הביו-טכנולוגיה תתקדם לרמה בה אנו יכולים לפתח חיסונים על בסיס תאים המסתובבים בגוף ומבצעים פעולות חשובות, הרי שנוכל גם ליצור חיסונים לטרשת עורקים – מצב בו העורקים המובילים דם ללב נחסמים – באמצעות תאים שיפרקו את החסימות מדי יום, עוד כשהן נוצרות. נוכל ליצור חיסונים מפני שבצים. וכאשר נבין טוב יותר מחלות זקנה כמו אלצהיימר, נוכל בוודאי ליצור חיסונים גם כנגדן. וכן, גם כנגד רבים מסוגי הסרטן התוקפים את הגוף.

ואם כל זה לא מספיק לכם כדי להתרגש, שימו לב לנקודה הבאה: החיסונים הקיימים כיום זולים מטבעם, גם מכיוון שהם ניתנים פעם אחת או פעמיים בלבד לאורך החיים, וגם מכיוון שרוב הממשלות מסבסדות את מתן החיסונים כדי למנוע התפרצות מחלות שיפגעו באוכלוסייה, בכח העבודה ובכלכלה. הוצאות הבריאות של הממשלות כיום אסטרונומיות, ורק עתידות לעלות בעשורים הקרובים ולהמשיך לפגוע בכלכלה. מסיבה זו, ממשלות ירצו לסבסד כל חיסון שיפותח כנגד מחלות הזקנה ויאפשר גם לאנשים בני שישים ומעלה להמשיך לעבוד ולהתקיים בכבוד.

סיכום – ואזהרה

עם כל ההתלהבות, אני מרגיש צורך לסיים עדיין בסיכום ובאזהרה: כל הטיפולים האלו עדיין אינם בנמצא. קל לנופף בידיים ולהשתפך על העתיד המרגש שצפוי לנו, אבל הוא יגיע כתוצאה מעבודתם המאומצת של אלפי חוקרים במעבדותיהם, שיצטרכו לפענח כיצד לתכנת את התאים וכיצד להימנע מבאגים בתכנות. הם יצטרכו לבחון את התאים המהונדסים על שפע של חיות מודל ולבסוף גם על נבדקים אנושיים. הם יצטרכו להבין איך להכווין את התאים בדיוק למטרה כך שלא יפעלו במקומות בהם הם עלולים לגרום לנזק, איך לשרוד בגוף לאורך זמן מבלי להתחלק יותר מדי כפי שעושים תאים סרטניים, ואיך לנטרל אותם בתוך הגוף במידה ויש בכך צורך.

בקיצור, בדרך צפויות לנו עוד מהמורות רבות וקשיים לא-פשוטים, אבל אם הטכנולוגיות ימשיכו להתקדם ולהתפתח בקצב הנוכחי, עוד נזכה לחיות בעולם עם חיסונים לרוב המחלות. ואם לא אנו, אז ילדינו.

מקור: ידיעה לעיתונות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון

מקור לתמונת השער: אתר MedicalNewsToday.com