הרחפנים מגיעים: כוחות רוסיים הותקפו לראשונה ע"י להק רחפנים

הרחפנים מגיעים: כוחות רוסיים הותקפו לראשונה ע"י להק רחפנים

בשבוע האחרון אירעה מתקפה יוצאת-דופן, מהסוג שמסמל שאנו נכנסים לתקופה חדשה בהיסטוריה של המלחמה. לאורך כל הלילה ב- 5 לינואר, הותקפו הכוחות הרוסיים בסוריה על-ידי להק שלם של רחפנים. זוהי המתקפה הראשונה מסוגה אי-פעם, אך היא בוודאי לא תהיה האחרונה.

לפי משרד ההגנה הרוסי, שלושה-עשר רחפנים – כנראה של אחד מהכוחות היריבים בסוריה – עטו על הכוחות הרוסיים והפילו על החיילים והרכבים פצצות קטנות תוצרת-בית. ואם השימוש ברחפנים לא מספיק כדי לעורר את הדימיון, הרי שמסתבר שהפצצות עצמן היו מצוידות בסנפירי פלסטיק שהודפסו במדפסת תלת-ממד ביתית.

3d printed drone bombs.jpg

הפצצות המודפסות שנשאו הרחפנים. מקור: משרד ההגנה הרוסי.

הרחפנים עצמם רחוקים מלהיות כלי מלחמה מרשימים. הם מורכבים משילוב של חלקי עץ ופלסטיק המודבקים ביחד, בתוספת מקלעת לנשיאת הפצצות. ואף על פי כן, אנו יודעים כבר שצבאות כיום אינם ערוכים להתמודד היטב עם נשקים אלו. קשה להפיל רחפנים באמצעות כלי-נשק קונבנציונליים כמו מכונות ירייה, ורוב הטילים אינם מסוגלים להינעל על מיקום הרחפנים בשל חתימת הרדאר הקטנה וחתימת החום המזערית שלהם.

למרות כל זאת, לא נראה שלהק הרחפנים הזיק באופן משמעותי לכוחות הרוסיים. לפי הדיווחים, הרוסים השתמשו בנשקים נגד-מטוסים כדי להשמיד בהצלחה חלק מהרחפנים, והפעילו נשקים אלקטרומגנטיים מסוג לא ברור, באמצעותם חסמו את השליטה מרחוק על הרחפנים. במבט לטווח קצר, ברור שהמתקפה נכשלה.

אבל מה עם הטווח הארוך?

בראייה לעתיד, קל לנחש שרחפנים עומדים לקחת חלק משמעותי בלחימה. בארצות הברית בלבד אפשר למצוא מספר תכניות שונות לשילוב להקי רחפנים שלמים במלחמה: פרויקט Perdix, למשל, הדגים לאחרונה[1] שיגור של 103 רחפנים ממטוס באוויר, שכל אחד מהם שוקל פחות מחצי-קילו, וכולם טסים ומתקשרים ביחד על מנת לבצע משימה מסוימת. פרויקטים אחרים כוללים את LOCUST, בו משגרת ספינה עשרות רחפנים אוטונומיים לאוויר[2], ואפילו שימוש בטילים שישגרו עשרות רחפנים חכמים, שכל אחד מהם יהיה חמוש בטיל חודר-שיריון קטן[3].

למה ההתלהבות הגדולה מהרחפנים? פשוט: הם מספקים אלטרנטיבה לכלי-נשק גדולים, מגושמים ויקרים, שפגיעה אחת יכולה להוציא אותם מכלל פעילותלהק רחפנים יכול להמשיך לתפקד ולבצע את המשימה גם אם חלק מהרחפנים נפגעו. וכאמור, יש להם חתימת רדאר קטנה וחתימת חום נמוכה שמאפשרות להם להתחמק מגילוי ומיירוט מהשמים.

כל זה לא אומר שהרחפנים יהיו 'בלתי מנוצחים' בעתיד. כמו כל כלי לחימה חדש, הצבאות כיום עדיין אינם מוכנים לקראתם, אך במלחמה שאחרי-הבאה כבר נדע להתמודד עמם טוב יותר. ניתן לקטוע את התקשורת עם הרחפנים בדרכים מסוימות, על מנת למנוע את השליטה בהם מרחוק, למשל. ולפחות נכון להיום, רחפנים עדיין רועשים למדי, כך שקשה להשתמש בהם לביצוע פיגועים חרישיים בבסיסים צבאיים.

ולמרות הקשיים שבדרך, קשה שלא להתרשם מהפוטנציאל של הרחפנים בשדה הקרב. סביר להניח שכבר בעשור הקרוב יפותחו להקי רחפנים שיוכלו להתמודד בכבוד עם לוחמים אנושיים, עם כלי-רכב משוריינים ואפילו עם מטוסים בשווי של עשרות מיליוני דולרים. וכדאי שנהיה מוכנים לקראתם.


 

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על עתיד הרחפנים, הטרור ובאופן כללי על הדרך בה הטכנולוגיה תשפיע על החברה, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "השולטים בעתיד" (קישור לרכישה).

[1] https://www.stripes.com/news/pentagon-unveils-perdix-micro-drone-swarm-1.448124

[2] http://www.navy.mil/submit/display.asp?story_id=86558

[3] https://www.newscientist.com/article/2118412-us-army-wants-to-fire-swarm-of-weaponised-drones-from-a-missile/

 

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברת JD.com היא אחת מחברות המשלוחים הגדולות בסין. בשנים האחרונות בחנה החברה את האפשרות להשתמש ברחפנים כדי להביא סחורות לכפרים סיניים באזורים מוגבלים היטב. כנראה שהמבחנים עברו בהצלחה, מאחר ועתה הכריזה JD קבל עם ועדה על כוונתה לבנות תוך שלוש שנים כמעט מאתיים תחנות שיגור ונחיתה לרחפנים, שיאפשרו לשנע חבילות ומשאות אל הכפרים הסיניים, ולאסוף מהם סחורה חקלאית.

למה? קודם כל, החברה זיהתה שאיסוף הסחורות החקלאיות מהכפרים באמצעות רחפנים, יאפשר להביא את היבול תוך 24 שעות לכל רחבי סין, ויוריד את מחירי חלק מהסחורות בשבעים אחוזים.

אבל זו רק ההתחלה.

כמו כל חברה, גם JD מחפשת קונים לסחורות שלה, והיא מבינה שכאשר מצבם הכלכלי של הכפריים ישתפר, הם יתחילו להזמין באינטרנט משלוחים כמו כולם – ויצפו לקבל אותם במהירות. באמצעות הרחפנים מצפה JD להביא משלוחים במהירות וביעילות גם לאזורי הספר המרוחקים מהערים הראשיות, ואפילו בהרים ובאגמים.

כדאי לשים לב לנקודה האחרונה הזו: הציפיה היא שלכפריים יהיה כסף. אנו אוהבים לדבר על כך שהרובוטים יקחו מקומות עבודה, אבל אפילו במצב הקיצוני ביותר (שלא סביר שנגיע אליו בזמן הקרוב) בו הרובוטים מסוגלים לבצע את כל העבודה עבור בני-האדם, עדיין יש משמעות למוצרים ולחפצים שנוצרו ב- "עבודת יד". כי בואו נודה לרגע באמת: כסא פלסטיק מוצלח כמו כל כסא מעץ, לכמעט כל מטרה, אבל כשיגיעו אורחים הביתה, אנחנו עדיין נעדיף להושיב אותם על כסאות מגולפים מעץ מהגוני בעבודת יד עדינה. למה? כי אנחנו לא רוצים להיראות קמצנים וזולים. כלומר, תמיד תהיה עבודה לחלק מבני-האדם שיעשו עבודת-יד אומנותית – וכפריי סין נכללים בקטגוריה הזו. כבר היום, יותר מעשרה אחוזים מבתי-האב בכפרים מוכרים דרך האינטרנט קישוטים, בובות, אופניים אמנותיות, ועוד ועוד. והם מרוויחים על כך לא רע בכלל, תודה ששאלתם (1.6 מיליון דולרים לכפר בממוצע, לפי ביזנס אינסיידר).

כך שהנה העתיד תכף מגיע, והוא מגיע לכולם במידה שווה: לכפריים שיוכלו ליהנות ממשלוחים מיידיים, שימשיכו להגביר את הפוטנציאל הכלכלי שלהם, ולאנשי העיר שיוכלו לקבל סחורות ויבול מאנשי הכפר באופן זול ומיידי.

עכשיו נשאר רק לחכות ולראות אם JD תצליח להגשים את התכניות היומרניות שלה תוך שלוש שנים. זה נראה לי פרק זמן אפשרי בהחלט, בהתחשב בכך שעלות הקמת תחנות השיגור והנחיתה עבור הרחפנים אינה אמורה להיות גבוהה. אבל נמשיך להתבונן ולחכות, עד שהעתיד הטוב הזה יגיע. ואולי בסוף, גם אלינו בישראל.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

שווייץ משיקה שירות משלוחים אוטומטי באמצעות רחפנים

שווייץ משיקה שירות משלוחים אוטומטי באמצעות רחפנים

לפני מספר שבועות סקרתי כאן את תחום הרחפנים, וסיפרתי על הציפיות שהרחפנים ישמשו לשינוע סחורות תוך דקות ספורות מיעד ליעד, בעלויות נמוכות ביותר. אנליסטים בארצות הברית מאמינים שרחפנים ישמשו שם לשינוע מסודר החל מ- 2023, אלא ששאר העולם מתקדם בקצב מהיר יותר, ולראיה – השבוע בישרה שווייץ שכבר בחודש הבא יתחילו רחפנים לשאת משלוחים בשטחה, מבלי התערבות אנושית ומעל ערים מיושבות בצפיפות גבוהה.

השווייצרים מסתמכים על חברת הרחפנים מאטרנט (Matternet) האמריקנית, שפיתחה רשתות רחפנים ביחד עם תחנות שיגור, נחיתה וטעינה. התחנות יכולות להימצא ברחובות או על ראשי בתים, וגדולות קצת יותר ממקרר ביתי. כל אדם יכול להגיע לתחנה, להפעיל אותה באמצעות אפליקציה ייעודית, להכניס חבילה במשקל של עד שני קילוגרמים, וללכת הביתה. בינתיים, החבילה מחוברת על-ידי זרוע רובוטית לרחפן, והוא ממריא ונושא את המשלוח למרחק של עד עשרים קילומטרים ובמהירות של 70 קמ"ש, לתחנה אחרת בעיר או מחוצה לה. בסך הכל, מאטרנט מתחייבת לשינוע הסחורות תוך שלושים דקות או פחות.

מאטרנט מתמקדת כרגע בשימוש אחד ספציפי: שינוע משלוחים רפואיים. היא רוצה לחבר בין מרפאות, מעבדות ובתי-חולים, ולסייע להן להעביר ביניהן דגימות דם ורקמה, חיסונים, מנות דם ועוד. אבל מאטרנט נמצאת בשותפות הדוקה גם עם משרד הדואר השווייצרי, ועתה שניתן האישור הראשון להטסת משלוחים באופן אוטונומי מעל ערים, אפשר לצפות שהם יתרחבו גם לשינוע חבילות מסוג אחר. מאטרנט עצמה מתכננת כבר למקם תחנות דומות גם בתחנות דלק ואפילו בחנויות מכולת.

כמובן, כל זה לא אומר שכבר מחר בבוקר נראה עשרות-אלפי רחפנים בשמי שווייץ. מאטרנט מסוגלת לעשות את המשלוחים האוטונומיים הראשונים פשוט מכיוון שהיא הראשונה, והשמיים ברום נמוך אינם גדושים עדיין ברחפנים מתחרים. אפילו במצב זה, התחנות של מאטרנט נדרשות לפקח על הרחפנים מתוצרתה בעודם באוויר ולוודא שאינם מתנגשים ברחפנים אחרים. ככל שיהיו יותר רחפנים בשמים, כך נזדקק למערכת רחבה יותר של פיקוח אווירי אוטונומי. ומערכת כזו, כפי שחזו האנליסטים מארצות הברית, לא צפויה להופיע בקנה מידה נרחב עד 2023.

אבל בינתיים, כדאי לשים לב לשתי משמעויות מעניינות של הטכנולוגיה.

ראשית, אם מאטרנט מצליחה למקם תחנה כזו על גג כל בית-חולים, מעבדה ומרפאה, הרי שארגונים אלו מפסיקים להיות מוגבלים בשל המרחק הפיזי ביניהם. למעשה, כמעט אפשר להתייחס אליהם כאל ארגונים שונים הנמצאים כולם תחת 'קורת גג אחת', ויכולים להעביר ביניהם ציוד ומצרכים לפי הצורך מבלי שהות. בעבר, השינוע בין ארגונים נפרדים שונים היה מתבצע באמצעות הזמנת מונית דחופה, שהייתה מתעכבת לעתים קרובות בשל פקקי תנועה והייתה נתונה לגחמות וליעילות הנהג שהגיע מחוץ לארגון. אלא שבזכות מאטרנט, בתי-חולים קטנים אינם חייבים להחזיק בכל הציוד הרפואי האפשרי: הם יכולים להזמין אותו במהירות ממרכזים רפואיים גדולים יותר. יש כאן ביזור של הטיפול הרפואי, שמאפשר לקטנים להתחרות בגדולים במתן שירותים רפואיים יעילים במהירות.

המשמעות השנייה מעניינת לא-פחות. מאטרנט זכתה לשמה ביושר: היא רוצה לפתח "אינטרנט של החומר". המודל הראשוני להקמתה התבסס על תחנות המסוגלות להחליף באופן אוטומטי סוללות לרחפנים, כך שרחפן אחד יוכל לעבור מרחקים של מאות קילומטרים באפריקה באמצעות 'קפיצה' מתחנה לתחנה והחלפת הסוללה בכל שלב בדרך. גם התחנות שבשווייץ ניחנות ביכולת החלפת סוללות אוטומטית, כך שאם הניסוי הנוכחי יוכיח את עצמו, הרי שאנו צפויים לראות מרוצי שליחים של רחפנים המסוגלים להביא סחורות גם לאזורים מחוץ לעיר במהירות וביעילות. בעתיד הרחוק, רשתות רחפנים שכאלו יוכלו להביא חפצים גם לכל אדם עם סמארטפון הנמצא בטווח נוח של אחת התחנות.

אכן, אינטרנט של החומר.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

הרחפנים באים

הרחפנים באים

בארבע השנים האחרונות נפתח תחום חדש שעתיד לשנות את חיינו: הרחפנים – כלי טיס זעירים במשקל כמה קילוגרמים, הנעים באוויר במהירות. אמזון כבר הבטיחו ב- 2013 כי תוך חמש שנים בערך יטוסו רחפנים בשמי העיר ויביאו חבילות לכל דורש תוך חצי-שעה מרגע ההזמנה. אבל איך התחום התקדם מאז אותה הבטחה יומרנית?

במילה אחת: במהירות.

Aerial-Photography-Drones-810x539.jpeg

התמונה מאתר MyDroneLab.

 

הנה עשר נקודות בנוגע לרחפנים שכדאי שתדעו עליהן, כי הן מצביעות על הדרך בה העתיד יתגבש –

  1. כולם נכנסים למרוץ: כבר מזמן לא מדובר באמזון בלבד. חברות ענק כמו בסט-ביי, וולמארט, טרגט, UPS, סבן אילבן דומינוס פיצה ואחרות – כולן מנסות להיכנס לתחום ולעבור לשינוע משלוחים באמצעות רחפנים.
  2. המטרה – משלוחים: הגביע הקדוש של כולם הוא משלוח סחורות קטנות – עד 2.5 קילוגרמים – דרך האוויר בעלות של דולר אחד בלבד. נכון להיום, משלוח חבילה בדואר בהול עולה בארה"ב בערך שישה דולרים – ומגיעה במקרה הטוב תוך יום אחד בלבד[1]. הרחפנים יכולים לספק את הסחורה (סליחה) מכיוון שינועו ללא-טייס ישירות לבית הלקוח, ללא פקקים וללא עצירות באמצע, ינחיתו את החבילה ומיד יחזרו למחסן.
  3. סיפוק מיידי: ההבנה של כל החברות הללו היא ש- "האוויר הוא האינטרנט החדש". הלקוחות של העידן החדש התרגלו לקבל את כל מה שהם רוצים כאן ועכשיו, בלחיצת כפתור. החברות שיצליחו להביא משלוחים אישיים דרך האוויר, יזכו ביתרון גדול על מתחרותיהן.
  4. זה כבר קורה: רחפנים אוטונומיים כבר שוגרו לאוויר והביאו משלוחים ללקוחות, גם אם בהשגחה צמודה. הטיסה האוטונומית המאושרת הראשונה בעיר מיושבת בארה"ב אירעה ב- 2016. הרחפן הביא חבילה עם בקבוק מים, ערכת עזרה ראשונה ומזון חירום[2]. חברת סבן אילבן המשיכה ושלחה 77 משלוחים ללקוחות אמיתיים בארה"ב[3], ואמזון הגיעה להצלחה צנועה יותר בהזנקת מספר משלוחים דרך האוויר באנגליה[4].
  5. שילוב עם המערכת הקיימת: איך הרחפנים יטוסו במזג אוויר בעייתי? בקושי. אבל אף אחד לא טען שרק רחפנים יובילו משלוחים כל הדרך. UPS, למשל, בוחנת רכב משלוחים חדש עם רחפנים על הגג. השליח כבר לא יצטרך לעצור בכל רחוב, לרדת מהרכב, לשים את החבילה בפתח הדלת ולחזור לאוטו. במקום זאת, החבילה תעבור אוטומטית לרחפן שישוגר מהרכב תוך כדי נסיעה, ינחית את החבילה בפתח הבית, ויחזור לרכב – שכבר המשיך לנסוע ונמצא עכשיו ברחוב אחר[5].
  6. המחסנים האוויריים: אמזון רשמה פטנט על דרך חדשנית אחרת להשתמש ברחפנים: היא מתכננת להשיק ספינות אוויר גדולות מעל אירועים מיוחדים, שמכילות את כל המרצ'נדייז שאנשים ירצו לרכוש. רחפנים יצאו כל הזמן מספינת האוויר כשהם נושאים נקניקיות בלחמניות, כובעים של קבוצת הכדורגל ועוד, ויביאו את הסחורות היישר לידיהם של המבקרים באירוע[6].
  7. רחפנים לכל שימוש: רחפנים אינם חייבים לשמש רק לנשיאת סחורות. בהולנד נבחנים רחפנים המשמשים לטיפול חירום בדום-לב ברחוב, הכוללים מוניטור דפיברילטור וציוד חירום רפואי להתנעה מחדש של הלב. בהודו נבחנים עכשיו רחפני אנטי-אונס שמרחפים בגובה של כמה מטרים, מקרינים בזרקור חזק על הקרקע, מתעדים את כל המתרחש בליווי צלצול אזעקה ומזעיקים את המשטרה[7].
  8. אפריקה מאוהבת: מדינות אפריקניות מזנקות על ההזדמנות החדשה: טנזניה ורואנדה הודיעו על הקמת מערכת לשינוע סחורות באופן אוטונומי דרך האוויר, ללא מעורבות אנושית בתהליך. החל משנת 2018, מאה רחפנים ישלימו אלפיים טיסות ביום בטנזניה כשהם נושאים ציוד רפואי כחיסונים ומנות דם לכפרים מרוחקים. ברואנדה כבר השלימו בהצלחה 1,400 משלוחים דומים[8]. בגאנה משתמשים ברחפנים כדי לספק אמצעי מניעה לאזורים נידחים[9]. בישראל, משרד הדואר עדיין מנסה להבין איך לרתום לרחפן את הצבי מהקרניים, כשהוא בועט ומתפתל.
  9. יש עוד כמה שנים: כל זה לא בא לומר שההתקדמות תהיה חלקה ומהירה. אם אלפי רחפנים ינועו מעל ערים גדולות, חלקם בוודאי יתנגשו זה בזה – וזה לא יבשר טובות עבור האזרח הקטן שלמטה. מסיבה זו, נאס"א, רשות התעופה הפדרלית באמריקה ושותפותיהן העסקיות פועלות עכשיו להקמת מערכת אוטומטית לשליטה בתנועת רחפנים באוויר. הם מתכננים את השקתה ל- 2020. האנליסטים חוזים שרק ב- 2023 נתחיל לראות משלוחי רחפנים סדירים לבתים בארצות הברית – אך מתריעים שאם רחפנים יתחילו לפעול במדינות אחרות באופן סדיר, כנראה שהתהליכים הרגולטוריים יתפסו תאוצה גם בארצות הברית[10].
  10. עניינים של פרטיות: למקרה שתהיתם – כן, יש סוגיות פרטיות קריטיות עם הרחפנים. הרחפנים יכולים הרי לצלם את כל מה שמתרחש מתחתיהם, דבר שהופך את האזרח הרגיל למנוטר גם ברחוב בכל עת. אבל בואו נודה לרגע באמת: כבר היום יכולות ענקיות הרשת פייסבוק וגוגל לדעת כמעט הכל עליכם – כולל איפה אתם ומה רכשתם הרגע – ומעבירות לפי חוק את המידע לממשלת ארצות הברית (ומשם הוא נגנב ע"י הרוסים והסינים).

אם לסכם, הרחפנים משקפים את חדירת עקרונות עידן האינטרנט לעולם הפיזי: מימוש מהיר של גחמותינו, בכל מקום ובכל זמן, המלווה באבדן פרטיות גדול לטובת התעשיה והממשלה. האם אתם מוכנים לעתיד הזה? גם אם לא – הוא כבר בדרך, טס אלינו במהירות.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/

[2] http://flirtey.com/the-first-fully-autonomous-faa-approved-urban-drone-delivery-in-the-us/

[3] http://www.prnewswire.com/news-releases/flirtey-and-7-eleven-complete-first-month-of-routine-commercial-drone-deliveries-deliver-77-packages-to-customer-homes-in-united-states-300381798.html

[4] https://www.amazon.com/Amazon-Prime-Air/b?node=8037720011

[5] https://www.pressroom.ups.com/pressroom/ContentDetailsViewer.page?ConceptType=PressReleases&id=1487687844847-162

[6] http://patft1.uspto.gov/netacgi/nph-Parser?Sect1=PTO1&Sect2=HITOFF&d=PALL&p=1&u=%2Fnetahtml%2FPTO%2Fsrchnum.htm&r=1&f=G&l=50&s1=9305280.PN.&OS=PN/9305280&RS=PN/9305280

[7] https://www.csmonitor.com/World/Global-News/2014/1211/Will-drones-keep-India-s-women-safe-from-rape

[8] http://money.cnn.com/2017/08/24/technology/east-africa-drones/index.html

[9] https://www.fastcompany.com/3056835/the-united-nations-is-flying-contraception-drones-in-rural-africa

[10] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

אני משתדל לעסוק בבלוג זה בנושאים שברומו של עולם: תרופות לסרטן, בינות מלאכותיות שמשתלטות על העולם, עתיד העבודה וכן הלאה. אלא שמדי פעם מגיע לתשומת לבי סיפור מיוחד כל-כך, שאיני יכול אלא לעצור הכל ולכתוב עליו. כזה הוא סיפורו של הרובוט ש(לא) חשב שהוא יכול.

סיפורנו מתחיל בסוף ינואר 2017, כאשר כלי-טיס בלתי-מאויש  (כטב"ם) שוגר מאריזונה שבארצות הברית במשימת אימונים פשוטה. שמו של הרובוט? צל (Shadow) RQ-7Bv2. נקרא לו בקיצור, צילי. רובוטים מסוגו של צילי משמשים לניטור אחר מטרות צבאיות לרוב, ואינם אמורים להתרחק יותר ממאה ועשרים קילומטרים מהתחנה השולטת בהם. אבל לצילי היו תכניות אחרות: מיד לאחר השיגור התנתק הקשר בינו לבין תחנת השליטה.

shadow uav.jpg

כלי טיס בלתי מאויש מסוג Shadow. המקור לתמונה: משרד ההגנה האמריקני.

כלים פשוטים יותר היו בוודאי מתרסקים כמה דקות לאחר אובדן התקשורת, אך צילי היה מיוחד. כטב"מים מסוג Shadow נהנים מרמה גבוהה של אוטונומיות. או במילים פשוטות, הם מסוגלים להישאר באוויר ולהמשיך למלא את המשימה גם אם הם מאבדים את הקשר עם המפעיל. מסיבה זו אני מרשה לעצמי לקרוא להם רובוטים אוטונומיים. אלא שצילי לא ידע מה המשימה שלו. וכפי שהבינו לפתע בני-האדם שנותרו על הקרקע מתחת לצלו של צילי, אף אחד בעצם לא ידע מה המשימה שלו.

כלי טיס בלתי-מאוישים מתוכנתים להתנהג בצורות שונות כאשר הם מאבדים תקשורת עם הקרקע. חלקם חגים באוויר מעל נקודה מסוימת עד לחידוש הקשר. אחרים מנמיכים רום ומנסים לנחות, או שמנסים לחזור לנקודה ממנה שוגרו במקור. מערכות חירום מופעלות ברגע שהכטב"ם מבין שהוא בודד עתה בשמים. אבל עבור צילי, נראה שהמערכות הללו לא הופעלו. סברה אחרת היא שצילי זכר בשוגג את הקואורדינטות של ביתו הקודם בבסיס צבאי במדינת וושינגטון, וניסה בגבורה לחזור לשם. או שאולי מערכות החירום לא הופעלו כלל, וצילי פשוט המשיך לשייט בשמים, במסעו אל הלא-נודע.

כך או כך, צילי הותיר מאחוריו את החיילים והמהנדסים המתוסכלים, והחל לטוס צפונה. צפונה, צפונה, צפונה, תוך שהוא מתעלם מכל ניסיון לחדש עמו קשר. הוא התרומם באוויר על גבי הרוחות החזקות, ונעזר בהן כדי לשייט מעל ליערות ושמורות אינדיאנים. כל אותו זמן, עקבו אחריו הרשויות באמצעות מערכות רדאר, אך לאחר חמש שעות הגיע צילי להרי הרוקי. הוא לא היה אמור להיות מסוגל לעבור אותם, ואנשי הצבא איבדו את חתימת הרדאר שלו באותה נקודה והניחו שהוא התרסק.

הרי הרוקי. צילי חצה גם אותם. מקור: Blue Planet Biomes

הוא לא התרסק. הוא רק התרומם עוד יותר גבוה, לרום של 4,000 מטרים, והפליג אל מעל ומעבר להרי הרוקי, לגבהים שלא תוכנן עבורם, למרחקים שלא נועד לגמוע. הוא המשיך צפונה, בלתי-נלאה, במסע בן אלף קילומטרים , עד שהתרסק בסמוך לדנוור. עדיין איננו יודעים מה היתה הסיבה להתרסקות, אך קשה להאמין שצילי היה יכול להמשיך עוד זמן רב, מאחר והדלק שלו בוודאי נגמר כבר, או היה קרוב להיגמר, באותו הזמן.

וזהו סיפורו של צילי, הרובוט שלא חשב שהוא יכול – מכיוון שאין לו כלל יכולת חשיבה – אבל שבדרך-לא-דרך גמע מרחקים שלא היה אמור לעבור, בפרק זמן שלא היה אמור לשרוד בשמים, ובניגוד להנחיות שהיה אמור לקבל.

יומם של הרובוטים האוטונומיים

צילי הוא רק חלק מדור חדש של רובוטים – כאלו הנהנים מאוטונומיות מוגבלת, ומסוגלים להוציא לפועל משימה המוגדרת להם, עם מעורבות מינימלית של מפעיל אנושי. הפרשה של צילי משקפת, למעשה, באג במערכת התפעול של הרובוט. לפעמים אנו מגלים באגים בתוכנות בהן אנו משתמשים: הוורד עשוי להיתקע פתאום או להתחיל למחוק אותיות ומילים בעצמו, או שמערכת ההפעלה של המחשב עשויה ליפול ולהפסיק לפעול. אלו באגים מעצבנים, אבל אנו מצפים להם ומבינים שהם כמעט בלתי-נמנעים במערכות מחשוב מורכבות כל-כך.

ובכן, גם לצילי היה באג. ההבדל היחיד הוא שצילי הוא כטב"ם צבאי בשווי של מיליון וחצי דולרים, והבאג גרם לו לחצות בטיסה שלוש מדינות ואת הרי הרוקי. אפשר לומר בצדק רב שהיה לנו מזל שצילי משמש למטרות ניטור בלבד, ולכן אינו חמוש. אבל בן-דודו הפרדטור (Predator) משמש גם הוא למטרות ניטור וריגול, וחמוש – רק ליתר ביטחון – בשני טילי הלפייר (Hellfire) נגד-טנקים ובשישה טילי גריפין (Griffin) אוויר-קרקע.

בן-דודו החביב-פחות של צילי, הפרדטור, יורה טיל הלפייר נגד-טנקים. מקור: Defense Systems

אני חושד שהיינו משועשעים פחות מכל הפרשיה אילו היה אחד מהפרדטורים החמושים תופס את מקומו של צילי ויוצא למסע דומה ברחבי אמריקה, מבלי שנבין לאן הוא טס או מה יכולותיו המדויקות.

הרצון שמאחורי הרובוט

הכתיבה הרגשנית בחלקה הראשון של הרשומה העלתה בוודאי גיחוך על פיותיהם של רובוטיקאים מומחים, ומסיבה טובה. לרובוטים אין רצונות משלהם. אין להם מחשבות או מודעות עצמית. אבל הרובוטים המשוכללים של היום מתחילים לזכות במה שאפשר לקרוא לו בצדק – "דחפים". המתכנתים מטמיעים ברובוטים האוטונומיים את הדחפים להגיב למצבים שונים בדרכים מסוימות שהוגדרו עבורם מראש. מבחינה זו, הרובוטים האוטונומיים מזכירים חרקים, שיכולים להגיב לאותו מצב פעם אחר פעם באותה הדרך בדיוק – גם אם דרך זו הוכחה כהרת אסון עבורם. ואף על פי כן, הם ניחנים בדחף לפעול כך.

חרקים הם יצורים משוכללים למדי, אך גם הם חושפים 'באגים' כאשר הם נתקלים במצבים לא-צפויים. זו הסיבה שיתושים ממשיכים לקבל זרמים חשמליים כשהם עפים אל האור המהפנט שבמלכודת החשמלית, או שזבובים ממשיכים להיכנס למלכודת זבובים מכנית פשוטה, למרות שהם רואים את כל חבריהם לכודים בתוכה. הדחפים הפשוטים המתוכנתים במערכת העצבים שלהם אינם יכולים להתמודד עם הסביבה המודרנית המורכבת החדשה.

ואם החרקים יכולים לחוות באגים כשהם נקלעים לסביבה לא-צפויה, על אחת כמה וכמה הדבר נכון לרובוטים אוטונומיים. סיפורו של צילי ממחיש מה קורה כאשר הרובוט מציית לדחפים שגויים, או כאשר מתרחש כשל במערכת שנועדה 'לדחוף' אותו לחזור הביתה. באגים כאלו הינם בלתי-נמנעים בכל מערכת מורכבת, אך השלכותיהם יכולות להיות הרות-אסון כשמדובר ברובוטים אוטונומיים, ובמיוחד רובוטים חמושים מהסוג שניתן למצוא בשדה הקרב.

אם גם אתכם זה מפחיד…

אם גם אתכם מפחיד תרחיש בו מתגלים באגים לא-צפויים ברובוטים אוטונומיים, ייתכן שתרצו לחתום על המכתב הפתוח ששחרר לפני שנה וחצי המכון לעתיד החיים (The Future of Life Institute), כנגד שימוש בכלי-נשק אוטונומיים בשדה הקרב. לא תהיו לבד בחתימה עליו: יותר מאלף מומחים וחוקרים בתחום הבינה המלאכותית חתמו כבר על המכתב הקורא להטיל איסור על השימוש בכלי נשק אוטונומיים.

האם המכתב יצליח להניא ממשלות מהקניית יכולות אוטונומיות לרובוטים בשדה הקרב? אני בספק. אם לא הצלחנו לעצור את החימוש הגרעיני, קשה להאמין שנוכל לעצור את חימוש הרובוטים. אבל לפחות כשצילי או פרדי הפרדטור ילכו לאיבוד בפעם הבאה, תוכלו לצקצק בלשונותיכם באכזבה ולציין שידעתם שזה יקרה.

בקיצור, תוכלו להיות עתידנים.

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

*** רשומה זו נכתבה בעקבות שלוש הרצאות שהעברתי השבוע – בפורום Bio-Executive, בכנס "עתיד הרפואה" של נוברטיס, ובפני מנהלים בכירים בקופת-חולים מכבי – כולן על עתיד הרפואה, כמובן. הגיע הזמן שגם הציבור הרחב ידע לאן הולכת הרפואה, ולא רק חברות התרופות. מקווה שתיהנו מהקריאה! ***

 

החולה הורצה בכסא גלגלים לחדר החירום בבית-החולים, כשעיניה פעורות באימה והיא נאבקת לנשום. מספר שבועות לפני כן היא אושפזה בבית החולים ואובחנה כחולה בדלקת ריאות. דוקטור דיוויד ה. ניומן, הרופא המטפל, תיאר אותה במילים הבאות במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס

"זרועותיה היו מכוסות בחבלות אדומות וסגולות, תוצר בדיקות דם יומיות; פניה היו כחושות; שפתיה היו יבשות. לפי בעלה, בזמן שהייתה בבית החולים היא ישנה רק לעתים נדירות, ולא אכלה היטב. היא איבדה משקל."

כשהגיעה החולה לחדר החירום בבית החולים, ניומן בדק אותה וגילה שדלקת הריאות עברה חלפה זה מכבר. ריאותיה נשמעו נקיות, אך הסבל והקשיים שחוותה בבית החולים השפיעו עליה באופן ברור. ניומן מאמין כי הם הובילו לסוג חדש של תסמונת – "תסמונת פוסט-בית-חולים".

דוקטור הארלן מ. קרומהולץ, פרופסור לרפואה ולבריאות הציבור באוניברסיטת ייל, זיהה לראשונה את התסמונת והעניק לה את שמה במחקר שהתפרסם ב- 2013 בז'ורנל היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (NEJM). לפי קרומהולץ, החולים אינם מצליחים לישון היטב בחדרים, אינם נהנים מהמזון לו הם רגילים בבתיהם, אינם מסוגלים לעסוק בפעילות גופנית וסובלים מבידוד מיקיריהם, מכריהם וממקום עבודתם. למרות שבתי החולים מספקים קרבה פיזית גדולה לרופא ולשירותי רפואת חירום, הם גם מקשים על המאושפזים להשתקם מהמחלה.

מה טוב, אם כך, שבתי החולים מצטמצמים בתפקידיהם ובמספר המאושפזים שהם מקבלים. את המגמה אפשר לראות כבר כיום: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר מהשנה האחרונה חושף שבין 2008 ל- 2014 ירד מספר המאושפזים בבתי החולים בארצות הברית בשמונה אחוזים, בעוד שמספר המבקרים במרפאות חוץ עלה ב- 32.9 אחוזים.

מספר מאושפזים בבתי חולים

השינוי הכולל במספר המאושפזים בבתי חולים, לעומת מספר הביקורים במרפאות חוץ בין השנים 2000 ל- 2014. מקור: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר.

בחיזוי שאתאר ברשומה זו, נראה שכתוצאה ממספר מגמות טכנולוגיות שישתלבו ויתגברו זו את זו, יהפכו בתי החולים בעשורים הקרובים לפחות ופחות רלוונטיים עבור רוב החולים. הם לא ייעלמו לחלוטין, אך רוב האזרחים יוכלו להימנע מהביקור בהם, או לפחות מאשפוז לאורך זמן.

בהמשך הרשומה אסקור בקצרה את המגמות הטכנולוגיות השונות שישפיעו על עתיד בתי החולים. אם הן ייראו לכם מוכרות, זה מסיבה טובה: המגמות הללו עוצמתיות ומשמעותיות כל-כך שהן משפיעות על כל תחום בחיינו, ולכן בוודאי נחשפתם אליהן גם במקומות אחרים, ובוודאי ברשומות קודמות בבלוג זה. דווקא משום כך אנו צריכים להתייחס אליהן ברצינות, מכיוון שהן בוודאי ישפיעו גם על עתיד הרפואה ובתי החולים. אראה כיצד הן יכולות להשפיע בתחומים אלו ולייתר חלק מתפקידיו של בית החולים, ולבסוף אשאל מה ייוותר למוסדות הללו בעתיד.

 

מגמה טכנולוגית ראשונה: קישוריות וחישה (האינטרנט של הדברים)

העולם הולך ומתמלא בחיישנים מכל הסוגים, קטנים וגדולים (בעיקר קטנים), ורבים מהם מקושרים למה שמכונה "האינטרנט של הדברים". האינטרנט של הדברים מקשרת בין כל החיישנים הללו ומאפשרת לנו גישה נוחה אליהם ודרך מהירה להצלבת מידע שלא הייתה קיימת בעבר.

כמה גדולה האינטרנט של הדברים? קיימות הנחות לפיהן עד שנת 2020 נגיע למספר של 200 מיליארד חפצים שיהיו מחוברים לאינטרנט של הדברים. אפילו תחת ההנחות הנמוכות ביותר, עד שנת 2020 צפוי כל אדם בממוצע להחזיק 6.3 חפצים מקושרים. רוב האנשים, במיוחד במדינות המפותחות, יחזיקו אפילו יותר חפצים מקושרים.

אבל מאיזה סוגים?

החפצים המקושרים החשובים ביותר לבריאות יהיו בוודאי אלו הנכללים בקטגוריה של מחשוב לביש. אנו נישא אותם על עצמנו בכל מקום אשר נלך. אלו כוללים חולצות חכמות, שעונים חכמים, טבעות חכמות, נעליים חכמות, חגורות חכמות, משקפיים חכמות ואפילו כובעים חכמים. וכשאני כותב "חכמה" אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה: אנו עתידים להטמיע יכולת חישה, קישוריות ובינה מלאכותית מוגבלת ברבים מהחפצים שנישא על גופינו. למעשה, אנו עומדים להשרות עליהם "חכמה" ולתת להם את היכולת להתריע בפנינו על כל שינוי עתידי במצבנו הפיזיולוגי.

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור: OMbra

הקטגוריה החשובה השנייה תהיה זו של מחשוב 'בליע' (ingestible) ועורי. בקטגוריה זו נכללים הכדורים של חברת פרוטאוס, הכוללים חיישן ומשדר ומסוגלים לדווח על מצב התרופה בתוך הקיבה והמעי, והחיישנים המקועקעים (לא לדאוג, מדובר במדבקה שקופה זעירה המוצמדת לעור, ולא בקעקוע הנחרט בעור) שיכולים להעביר הודעות על המתרחש בגוף.

קעקוע אלקטרוני - מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

קעקוע אלקטרוני – מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

הקטגוריה המרכזית השלישית תהיה החיישנים הביתיים, ובמיוחד אלו המתחילים להופיע בבתים לשימושים כלליים אחרים, כגון הקינקט (מצלמה חכמה המקושרת לאינטרנט), אמזון אקו וגוגל אסיסטנט (מיקרופון חכם המקושר לאינטרנט), רובוטים ביתיים ועוד.

כל החיישנים הללו יספקו רמת מעקב שאפשר למצוא כיום רק בבתי החולים המשוכללים ביותר. אבל מעבר לכך, הם יפתחו צוהר למודל חדש של ניטור רפואי שיכלול את כל בני-האדם.

בנקודה זו מגיבים בדרך-כלל הספקנים והמומחים למחשוב לביש, ומסבירים שצעירים ואנשים בריאים אינם מתלהבים לקנות מכשירים שינטרו אחר בריאותם. זה נכון, אבל אותם מומחים מחמיצים את הנקודה: בעולם האינטרנט של הדברים, כל החפצים יהיו חכמים. כל צעיר יישא סמארטפון בכיסו, קעקוע אלקטרוני על עורו, וייהנה משירותיהם של עוזרים ממוחשבים ושל רובוטים בבתים. וכל אלו יאזינו לו כל העת ויאמדו את מצבו הבריאותי באופן אוטומטי. השאלה הגדולה היא לא האם אנשים ירכשו מכשירים לניטור הבריאות, אלא מהו המודל השיווקי והכלכלי באמצעותו יצליחו חברות הביטוח והרפואה לגרום לאנשים לנדב את המידע שנקרא באותם מכשירים.

אנו יכולים ללמוד על המודל הכלכלי העתידי של החברות הללו מתוך סיפורם של נוקיה וווייז בעשור הראשון של המאה ה- 21. נוקיה ניסתה לקבל שליטה על שוק המידע המגיע מהכבישים באמצעות מיקום חיישנים גדולים, יקרים ומשוכללים בכל צומת. ווייז ניסתה לעשות אותו הדבר בדיוק, אבל היא הניחה שתוך שנים ספורות לכולם יהיו טלפונים חכמים עם מקלטי GPS ניידים, וירצו לשתף זה את זה בכל מאורע בכביש. במילים אחרות, ווייז הבינה שכאשר כולם רוכשים מכשירי קצה – גם אם למטרות אחרות – היא יכולה לנצל אותם ולהתרכז בפיתוח התכנה ובמתן השירות, ולא ברכישת, התקנת ותחזוקת החומרה הפיזית היקרה והמגושמת.

סיפורם של ווייז ונוקיה עומד לחזור על עצמו גם בהקשר של בתי החולים. רבים מהשירותים שמספקים המוסדות היקרים, האיטיים והמיושנים הללו לא יוכלו לעמוד בתחרות עם שירותים מקבילים שיספקו חברות רפואה ומידע לאזרחים, ושיסתמכו על המכשירים שכבר נמצאים ברשותם בבתים ועל הגוף: חיישנים קטנים, זולים, והחשוב מכל – שהלקוח כבר רכש ומשתמש בהם לצרכים שונים.

 

מגמת התפתחות הבינה המלאכותית

אנו עומדים, לפיכך, להיכנס לעולם הגדוש בחיישנים. אלו יציפו אותנו במידע – יותר מידע מכפי שהרופאים של היום יכולים לעשות בו שימוש. למזלנו ולמזלם, הם לא יהיו האחראים על ניתוח, עיבוד והפקת המסקנות מתוך שפע המידע הזה. את התפקיד הזה ימלאו מנועי בינה מלאכותית מסוג ווטסון ודומיו. כבר היום מסוגל ווטסון לאבחן ולספק המלצות רפואיות התואמות לאלו של רופאים אנושיים מוכשרים ומנוסים בתחום הסרטן – אבל הוא מגיע למסקנות הללו תוך שניות ספורות, בזמן שהם זקוקים לשעות ארוכות של קריאת ספרות רפואית ומסמכים רפואיים כדי להגיע לקביעה המוצלחת ביותר (אנו חושבים).

אנחנו רואים את ההצלחות של ווטסון מתחילות להגיע למודעות הקהילה הרפואית. באוגוסט 2016 הוא הצליח לאבחן נכונה סוג יוצא-דופן של סרטן באשה יפנית, שחמק מהבנת הרופאים. הוא עשה זאת תוך עשר דקות בלבד, ותוך שהוא נסמך על עשרים מיליון המחקרים הרפואיים עליהם עבר, ומציע באותה נשימה גם תכנית טיפול הולמת. בגרמניה מפעילים בימים אלו את ווטסון לאבחון מחלות נדירות, במכון רפואי שנועד לטפל בחולים שהמערכת הרפואית הרגילה אינה מצליחה לפענח את הסיבות למחלותיהם. חלק מהחולים ברי-המזל שמגיעים למכון עברו כבר ארבעים רופאים קודמים שלא הצליחו להבין במה הם לוקים. הרופאים במכון צריכים לעבור על אלפי עמודים של רישומים רפואיים של כל חולה ולנסות לפתור את התעלומה. מה הפלא שרשימת ההמתנה לשירותי המכון מגיעה לאורך של 6,000 חולים? אלא שעכשיו המכון מתחיל להשתמש בשירותיו של ווטסון – ומבדקים ראשוניים מראים כבר שהוא מצליח להגיע למסקנות דומות כמו אלו אליהן מגיעות ועדות שלמות של רופאים במכון.

איני מנסה לטעון שווטסון – או כל מנוע בינה מלאכותית אחר שמספק שירותי אבחון וייעוץ רפואי – אינו עושה טעויות. בוודאי שהוא שוגה, ממש כפי שרופאים אנושיים מתבלבלים, טועים, או פשוט אינם חשופים למידע הרפואי המעודכן ביותר באותה רמה כמו ווטסון. ובכל מקרה, רופאים אנושיים הם יקרים: צריך ללמד ולאמן אותם במשך עשרות שנים, לספק להם משרד ומזכירה, לשלם להם משכורות גבוהות ועוד. אלא שאפילו יותר מכך, הם מוגבלים בזמן. מעצם היותם אנושיים, הם יכולים לעבור על כמות מוגבלת של מסמכים וחולים ביום. לבינה המלאכותית לא צפויות להיות מגבלות דומות, והמשמעות היא שכל אחד מאיתנו שיסכים לקשר את החיישנים שעליו לאינטרנט של הדברים ולתת לבינה המלאכותית גישה אליהם, יוכל ליהנות מניטור ומייעוץ רפואי מתמיד וקבוע – מדי דקה, למעשה.

הבינה המלאכותית המכונה Vi: יוצרת קשר עם המשתמש באמצעות אוזניות, עוקבת אחר מצבו הבריאותי ומספקת לו המלצות לגבי הפעילות הגופנית המיטבית עבורו. של חברת LifeBeam (עם מרכז פיתוח בישראל)

הבינה המלאכותית, לפיכך, תביא אותנו לעולם בו הרפואה כבר אינה שירות המופרד מחיינו היומיומיים. לא נצטרך לקבוע תור בקופת חולים או לחכות לרופא שיאבחן אותנו. במקום זאת, היועצים הרפואיים הממוחשבים יספקו לנו מדי בוקר חוות דעת לגבי מצבנו הרפואי – וזאת מבלי שנצטרך בכלל לבזבז זמן בביקור במרפאה או בבית החולים.

 

מגמת הרובוטיקה בבתים

הרובוטים הביתיים הפכו ממדע בדיוני למציאות בדמותם של הרומבה וה- iRobot – שואבי האבק הרובוטיים הקטנים שמתרוצצים כיום בבתים רבים. עתה, בזכות ההתפתחויות המרשימות בתחום הבינה המלאכותית והחיישנים, אנו מתחילים לראות רובוטים ביתיים מסוגים חדשים ומרשימים. מרובוטים המצוידים במקרן באמצעותו הם יכולים להוסיף משמעות וצבע לקירות, משטחים ואפילו חפצים בבית, ועד לרובוטים 'רגישים' המסוגלים להבין את מצבו הרגשי של בעליהם ולהגיב אליו בהתאם.

הרובוטים החשובים ביותר למטרות הרפואה הם אלו שיכולים לטפל בחולים בבתיהם. על אלו נמנית מולי, למשל, שמתבססת על שתי זרועות וידיים אנושיות-למראה, ומסוגלת לבשל אלפי מנות שונות בדיוק מירבי. מולי אמורה להגיע לשוק ב- 2017, בעלות משוערת של 15,000 דולרים בערך, ותוכל להכין גם לחולים עם מוגבלויות את המנות האהובות עליהם. רובוט מרשים אחר שהודגם לאחרונה היה ספוט-מיני של בוסטון דינמיקס, שנראה ככלב קטן וידידותי – עם זרוע רובוטית שיוצאת מגבו. ספוט-מיני יכול לעלות ולרדת במדרגות, להסתובב בבית, ואפילו לסדר את הכלים במדיח באמצעות הזרוע. וכמובן, גם רובוטים שיישאו את החולים מסביב לבית נמצאים עכשיו בשלבי פיתוח מתקדמים.

כשהרובוטים בבתים יהיו מפותחים מספיק, לא יהיה עוד צורך באחת הפונקציות החשובות המרכזיות של בית החולים: במתן טיפול מתמיד בצרכיהם הפיזיים של המאושפזים שאינם יכולים לדאוג לעצמם. הרובוטים לא יגיעו לרמה גבוהה בחמש השנים הקרובות, אבל בעוד עשר או חמש-עשרה שנים אנו צפויים לראות רובוטים משוכללים באמת מגיעים כמעט לכל בית.

 

מגמת הייצור המהיר

ברשומה הקודמת נגעתי באפשרות העתידית לייצור תרופות בבתים. פעילות זו עדיין רחוקה, וחשוב יותר – היא תהיה מוגבלת מבחינת החוק, ולכן תיאלץ להתרחש מתחת לאור הזרקורים עבור חלק גדול מהתרופות. עם זאת, מכונות (ואולי רובוטים) יוכלו לייצר עוגיות, קרטיבים ודברי מתיקה המכילים שילובים שונים של חומרים פעילים במינונים שונים, בהתאם למצבו הפיזיולוגי של החולה. המכונות יפעלו באמצעות מחסניות של חומרי מזון וחומרים תרופתיים, וישלבו אותם ביחד לפי מינונים שנקבעים ומבוקרים על-ידי הרופא.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו. התמונה: קונספט למדפסת מזון של TNO

מכונות כאלו חשובות במיוחד עבור חולים כרונים הנאלצים ליטול עשרות כדורים שונים ביום. מכיוון שהן יהיו מקושרות גם לאינטרנט של הדברים, הן יוכלו לאזן את המינונים הנדרשים באופן אוטומטי מדי שעה, וללא מעורבות רופאים אנושיים. המשמעות, הלכה למעשה, היא שמתן כדורים בדרך הרגילה תהפוך להיות רפואה פרימיטיבית וגסה, שאינה מתאימה את עצמה באופן מיטבי לצרכי החולה. בעצם, בדיוק כמו שהיא היום, בלית ברירה.

 

מגמת השינוע המהיר

אם אתם קוראים את הבלוג כבר לאורך זמן, בוודאי שמתם לב לשיפור המתמיד ביכולות הרכבים האוטונומיים. כשהרכבים האוטונומיים יגיעו לכבישים במספרים גדולים, נראה סוג חדש של תחבורה ציבורית: זולה, יעילה, ומחייבת מספר קטן בהרבה של רכבים למתן מענה על צרכי התושבים. מעבר לכך, כל אדם יוכל להשתמש בנוחות בתחבורה ציבורית זו, כולל קשישים ואנשים עם מוגבלויות.

לצד התחבורה הציבורית האוטונומית אנו צפויים לראות עוד שתי התפתחויות בשני העשורים הקרובים: כניסת הרחפנים לשוק המשלוחים, ושימוש במוניות מעופפות. כפי שאתם זוכרים בוודאי מאחת הרשומות הקודמות, אובר מפתחת תכניות לשימוש במוניות מעופפות (וליתר דיוק כטמנ"אים או VTOL – Vertically Take-Off and Landing aircraft) שיהיו זולות יותר לשימוש ממוניות רגילות. המוניות המעופפות פועלות בזכות בינה מלאכותית מתקדמת שתספק להן אוטונומיות, סוללות ומנועים חשמליים שאמורים לספק להן די כוח לעבור את העיר כולה, ומספר רב של להבים כדי לוודא שגם אם מספר מערכות כושלות ביחד – הלהבים שימשיכו לתפקד יצליחו להנחית את הכלי ללא נפגעים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

כל הכלים האלו יתחילו לשמש גם למטרות רפואיות. אנו רואים כבר היום את הרחפנים משמשים לשינוע יעיל, בטוח ומהיר של תרופות ודגימות דם לבתי-חולים או לכפרים מבודדים. רחפנים אחרים מסוגלים לטוס במהירויות של מאה קמ"ש ולתפקד בזירת הארוע כמוניטור דפיברילטור עם הפעלה מרחוק של רופא.

קונספט לרחפן רפואי - למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש

קונספט לרחפן רפואי – למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש. מקור: IEEE Spectrum

משמעותן של כל ההתפתחויות הללו, כשיגיעו לפרקן, היא שמרחקים בעולם הפיזי הופכים להיות חשובים פחות. או ליתר דיוק, המרחק היחיד שמשנה הוא זה הנמדד ב- "קו אווירי" – כלומר, בקו ישר הנמתח בין שתי נקודות על המפה. מכשולים, כבישים, בניינים, פקקים – מכל אלו אפשר להתעלם בחישוב זמן ההגעה המשוער. כתוצאה מכך, שירותים שאפשר היה לתת בעבר ביעילות רק כשהתקיימו באותו בניין, אפשר יהיה להתחיל לספק בעשור הקרוב גם כשהם נמצאים בבניינים שונים במרחק עשרות קילומטרים זה מזה. כלומר, נוכל להתחיל 'לבזר' את שירותי בתי-החולים במרחב. כמובן שלא נוכל לספק לכל החולים אותה רמת טיפול בבתיהם, כפי שהיו מקבלים בבית-החולים, אבל לפחות חלקם לא יהיו מחויבים עוד להתאשפז בבית-החולים כדי לקבל טיפול חירום במהירות וביעילות.

 

מגמת החיזוי המדויק

בעשרים השנים האחרונות ירדו עלויות ריצוף הקוד הגנטי – כלומר, קריאת הוראות התכנות וההפעלה של הגוף האנושי בקצב דרמטי. אם בתחילת שנות האלפיים עלה ריצוף קוד גנטי של אדם אחד כמעט מאה מיליון דולרים, הרי שהמחיר צנח למאה אלף דולרים תוך שמונה שנים בלבד, וכיום הוא עומד על אלף דולרים בלבד. מסתמן שהעלויות ימשיכו לרדת ככל שיגדל מספר האנשים שיעברו את ההליך. בחברת 23andMe שמספקת ריצוף גנטי חלקי רשומים כבר 1.2 מיליון לקוחות, שאני ביניהם.  כל אחד מאיתנו קיבל מהחברה הערכות מסוימות – לפחות לפני שמנהל התרופות והמזון בארצות הברית חייב אותה להפסיק לתת אבחונים רפואיים – לגבי ההשלכות הסטטיסטיות של הקוד הגנטי שלו על בריאותו.

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

בשנים הקרובות כל אדם שירצה בכך יוכל לדעת מה המידע הקיים בקוד הגנטי שלו, ובהתאם לכך נוכל לספק חיזויים טובים יותר בנוגע לסיכוייו לפתח בעתיד מחלות מסוימות ולהיערך לקראתן.

יכולות החיזוי שלנו לא יהיו מוגבלות רק לטווח הארוך. בזכות האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית המשגיחה עלינו תמיד, נוכל לחזות במדויק מתי זקוקים אנשים לטיפול חירום רפואי – במקרים רבים לפני הקטסטרופה. אנו יודעים, למשל, שאלגוריתמים המקבלים מידע מחיישנים שעל גוף החולה יכולים להתריע על התקף לב הממשמש להגיע ארבע שעות שלמות לפני האירוע. קרוב לוודאי שמנועי בינה מלאכותית שירוצו על מכלול הנתונים המגיעים מהאנשים המנוטרים יוכלו לדווח מבעוד מועד על שפע של מקרי חירום אחרים.

בהינתן יכולות חיזוי מתקדמות כל-כך, נראה סביר שנוכל בעתיד הלא-רחוק לחזות במדויק ומראש מתי אדם עומד לחוות משבר בריאותי שיחייב אותו להגיע לבית החולים ולקבל טיפולים שרק המוסד הגדול יכול לספק. מקרים אחרים יוכלו להיות מטופלים במרפאות קטנות יותר הסמוכות לבית המטופל, או בביתו ממש.

 

עתיד ללא בתי חולים?

כל המגמות האלו מביאות אותי לגבש חיזוי לפיו בעשרים השנים הקרובות יצטמצם תפקידם של בתי החולים, ומספר המטופלים בהם יקטן באופן משמעותי. חולים כרוניים רבים יזכו לקבל טיפול ביתי, ויגיעו לבית החולים רק במקרי חירום קיצוניים. אחרים יוכלו לבקר במרפאות קטנות יותר, שבזכות רובוטיקה משוכללת ובינה מלאכותית מתקדמת יוכלו לספק שירותים רפואיים ברמה המתחרה בזו של בתי החולים כיום.

אבל מה יישאר לבתי החולים לעשות?

 

בתי החולים העתידיים

גם בהנחה שכל המגמות שתיארתי יבשילו ביחד, עדיין נראה את בתי החולים מספקים מספר שירותים שיהיה קשה מאד להחליף. אני מחלק את השירותים הללו למספר קטגוריות שונות –

  1. עלות גבוהה: כל בדיקה או טיפול שמערבים מכשירים יקרים במיוחד, כגון MRI, ייוותרו עדיין בגבולות בית החולים שיכול להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק אותם.
  2. הכנה מיוחדת: בית החולים ימשיך לקיים בדיקות וטיפולים שמחייבים הכנה מיוחדת מהסוג שקשה להגיע אליו בבית רגיל – למשל, ניתוח שיש לבצע בסביבה סטרילית ברמה גבוהה.
  3. מרכזי טיפול בטראומה: בכל מצב בו אנשים נפצעים באופן בלתי-צפוי – למשל, כתוצאה מתאונת דרכים – הם יפונו בוודאי לבית החולים למתן טיפול ראשוני עד שמצבם יתייצב.
  4. חשש להתדרדרות מיידית: במקרים בהם קיים חשש להתדרדרות הדורשת טיפול מיידי, האשפוז יימשך בבית החולים.

אלו, אם כך, יהיו בתי החולים של העתיד: מוסדות המכילים את המעבדות המשוכללות ביותר והמכשור הרפואי המתקדם ביותר, אבל עם מספר קטן בהרבה של חולים שייאלצו לנטוש את נוחות בתיהם ולסבול את תנאי החיים הלא-קלים שבבית החולים.

ואם לומר את האמת, זהו עתיד שכבר קשה לי לחכות לבואו.

 

 

הערכות נוספות לגבי עתיד הרפואה, הניטור, והדרך בה יעבור חלק מהאחריות הרפואית לחולים עצמם, נמצאות בספרי שיצא לאור בקרוב – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" בהוצאת כינרת זמורה. אם תרצו להתעדכן כאשר יצא הספר לאור, אתם יכולים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין. 

אובר צופה שמכוניות מעופפות יהיו זולות יותר ממוניות עד 2030

לפני חצי-שנה כתבתי מאמר באנגלית על כך שעד שנת 2035 נראה כבר מכוניות מעופפות בשמי העיר. כנראה שאובר שמעה גם היא על הנושא ועל החיזויים שלי, והחליטה לבחון אותו בעצמה. מחלקה פנימית בחברה בשם "אובר מעלה" (תרגום מאד חופשי ל- Uber Elevate) שחררה לפני שבוע דו"ח בו היא סוקרת את החידושים האחרונים ברחפנים המסוגלים לשאת נוסעים אנושיים. מסקנות הדו"ח ברורות –

"לסיכום, בניתוח שלנו מצאנו שכטמנ"אים (VTOL – כלי טיס הממריאים ונוחתים אנכית), עם התכונות הנחוצות לתפעול במספרים רבים, מתאפשרים טכנית בשימוש בטכנולוגיות של היום. במספרים רבים (כלומר, ברמות ייצור גבוהות הגיוניות), שירותי כטמנ"אים יהיו אפשריים בעלויות נמוכות מספיק כדי לאפשר אימוץ רחב."

למקרה שלא הבנתם את הניסוח עם כל הז'רגון הכלכלי-תעשייתי, הנה סיכום מצידי: אפשר להשתמש במכוניות מעופפות כאמצעי תחבורה ציבורית כבר היום, ואם מספיק אנשים ישתמשו בהן – הרי שהמחירים ירדו מספיק כדי להתחרות במכוניות רגילות. לפי הניתוח של אובר, נסיעה לאורך כל סאן פרנסיסקו, שהייתה אמורה לדרוש שעה וארבעים דקות ולעלות 111 דולרים במונית, תקוצר ל- 15 דקות בלבד באמצעות שימוש בטכמנ"אים. המחיר הראשוני של טיסה שכזו יהיה 129 דולרים, אך כאשר תיכנס המערכת לשימוש שוטף, אמור המחיר לרדת לעשרים דולרים בלבד לפי ההערכות.

כן, באמת.

כדי להבין איך הגיעו אנשי אובר למסקנות הללו, נעבור על הגורמים שהם מיפו כקריטיים להצלחת הרכבים המעופפים.

דוגמא לכטמנ"אי סיני – EHANG 184

 

אתגרים והצלחות

במאמר המקורי שכתבתי, זיהיתי שלושה אתגרים משמעותיים שמנעו עד כה את הצלחתן של המכוניות המעופפות –

  • בטיחות: לפי תקנות התעופה באמריקה, כדי לקבל אישור להטסת מטוס פרטי, יש צורך בניסיון של לפחות 500 שעות טיסה. בניתוח המקורי טענתי שהפיתרון לאתגר זה אמור להגיע מהתקנת טייסים אוטומטיים, שיפעלו בדומה לדרך בה רכבים אוטונומיים נוסעים בכבישים.
  • אנרגיה להנעת הרכב: רכבים מעופפים חייבים להסתמך על מקור אנרגיה שיחליף את הנפט הבזבזני והמזהם את הסביבה. הפיתרון הוא בהנעה חשמלית, ואכן אנו רואים שאבות הטיפוס של רכבים מעופפים רבים מסתמכים כיום על הנעה חשמלית גרידא. טענתי שקצב השיפור ביכולות הסוללות החשמליות מרמז כי כבר בשנים הקרובות נוכל להפעיל רכב חשמלי במשך יותר מעשרים דקות.
  • מקור לאנרגיה חשמלית: גם הנעה חשמלית גובה שפע של אנרגיה, ואת הסוללות יש להטעין מחדש לאחר כל טיסה. הדרך להתמודד עם אתגר זה טמונה באנרגיית השמש, שאנו צפויים לקצור ולאגור יותר ויותר ממנה בעשורים הקרובים, כך שרכבים חשמליים יוכלו להיטען בעלות נמוכה בכל פעם שינחתו.

גם המומחים של אובר זיהו את האתגרים הללו בסקירה שערכו, ועונים עליהם באופן דומה. הם הוסיפו מספר אתגרים נוספים עליהם לא חשבתי. השניים המעניינים ביותר לטעמי הם –

  • בעיית זיהום הרעש: אחת הסיבות לכך שמסוקים אינם נמצאים בשימוש בערים היא הרעש החזק שהם עושים בהמראה ובנחיתה. עם זאת, כטמנ"אים המונעים בחשמל מסוגלים להמריא ולנחות בשקט יחסי.
  • תשתיות הנחיתה וההמראה: הכטמנ"אים מסוגלים להמריא ולנחות באופן אנכי – כלומר, לעלות או לרדת ישירות באוויר – אך עדיין יש צורך במשטחי נחיתה והמראה ישרים ובטוחים. לשם כך מציעה אובר יצירה של ורטיפורטים ("נמלים אנכיים") ו- ורטיסטופים ("עצירות אנכיות"). בעיר גדולה כמו ניו-יורק יהיו בערך תריסר ורטיפורטים, שיכללו אנשי צוות שיתחזקו את הכטמנ"אים, תחנות להחלפת סוללות וציוד דומה. הוורטיסטופים, לעומת זאת, ישמשו כסוג של תחנות אוטובוס מוסדרות בהן יעצרו הכטמנ"אים כדי להוריד ולהעלות נוסעים. ניתן יהיה להקים נמלים אנכיים על גגות בניינים גדולים, כקניוני קניות, וכך להגיע לניצול מיטבי של התשתיות בעיר. ובאשר לוורטיסטופים – אלו יוכלו להופיע בכל מקום, ואובר צופה שעם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן יהיה אפילו להביא את הנוסעים ישירות לבתיהם.

 

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

 

  • מזג אוויר: גשם חזק, שלג, וכמובן רוחות עוצמתיות צפויים להשפיע יותר על הכטמנ"אים מכפי שהם משפיעים על התחבורה הקרקעית. עם זאת, האנליסטים של אובר צופים שרק 16 אחוזים מזמן הפעולה של הכטמנ"אים יושפעו ממזג האוויר. הם אינם מודאגים במיוחד מקרח – הם סבורים שבאמצעות עיצוב נכון של להבי הכטמנ"אים וויסות פעולת המנוע החשמלי אפשר להימנע מרוב התאונות הנגרמות משלג ומקרח. רוחות חזקות הן כבר עניין אחר, וטייסי הכטמנ"אים (אנושיים או מלאכותיים) יצטרכו לשמור מרחק ממכשולים שהם עלולים להתנגש בהם בשל פרץ רוח פתאומי.

אתגר מזג האוויר, אגב, נעלם כמעט לחלוטין במדינות בעלות אקלים נוח כמו ישראל. אולי תל אביב תהיה הבאה בתור להתקין תשתיות לרכבים מעופפים, מיד אחרי שעמק הסיליקון יקבל את שלו?

 

לוחות זמנים

אם אתם מתכננים לצאת כבר מחר מהבית ולהזמין את המונית המעופפת שלכם, כדי שתמתינו עוד קצת. לא מדובר בחזון לשנים הקרובות. אובר צופה שהכטמנ"אי הראשון שיהיה מסוגל לגמוע בערך 150 קילומטרים במהירות של 250 קמ"ש, עם מספר נוסעים וטייס, יגיע לשוק רק בעוד חמש שנים. שירותי התחבורה הציבורית המעופפת הראשונים, לפי חישוב זה, אמורים להתחיל בין שנת 2025 ל- 2030. זאת, כמובן, בהנחה שכל הרשויות הציבוריות מתקתקות עניינים ומספקות את כל האישורים לאובר בפרק זמן סביר – וכולנו יודעים כמה שממשלות אוהבות את אובר, ובאיזו יעילות גבוהה הן מתפקדות כל העת.

 

לוח זמנים לרכבים מעופפים

לוח זמנים לרכבים מעופפים

אז אובר אופטימית, אולי יותר מדי, אבל עד עכשיו זה עבד לה לא רע בכלל. כך שאני עדיין דבק בחיזוי המקורי שלי: עד שנת 2035 נראה שירותי תחבורה ציבורית מעופפת להמונים בכמה מהערים הגדולות בעולם. אם הייתי צריך להמר, הייתי שם את הכסף על ערים עשירות עם מזג אוויר נעים כמו לוס אנג'לס, סאן פרנסיסקו, דובאי, וכמובן – תל אביב.

רק בואו נסיים קודם לבנות את הרכבת הקלה.