ירדן מתחרטת על שרכשה כטב"מים סיניים זולים – ומציעה אותם לרכישה במכירה פומבית

ירדן מתחרטת על שרכשה כטב"מים סיניים זולים – ומציעה אותם לרכישה במכירה פומבית

סיפורנו היום נגוע בשאדנפרויד – שמחה לאיד מהסוג הנלוז (והמענג) ביותר – כמו גם בכלי טיס בלתי מאוישים משוכללים בעלי יכולות הרג מרשימות. השילוב של שני אלו אינו יכול להיות טוב, אבל הוא בהחלט מעניין.

סיפורנו מתחיל בשנת 1995 כאשר נכנס לשימוש לראשונה הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש) המפורסם ביותר של ארצות הברית, הפרדאטור. כטב"מ זה נמצא בשימוש מבצעי כבר למעלה מעשרים שנים, ועוד היד נטויה. ארצות הברית השתמשה בו במבצעים רבים ושונים, כולל למטרות חיסול מבוקשים באפגניסטן ובעיראק. באופן הגיוני, הממשלה האמריקנית אסרה על התעשייה למכור את כלי-הנשק הזה למדינות אחרות, מלבד לבעלות-בריתה הקרובות ביותר של ארצות הברית. המונופול על השימוש בפרדאטור נותר בידי ארצות הברית. 

זוהי החלטה חכמה, מאחר והפרדאטור הוא מכונת הרג משוכללת, המוטסת מרחוק על-ידי טייס היושב לעתים במרחק אלפי קילומטרים – בצדו השני של כדור-הארץ. הוא יכול להטיס את הכטב"מ במשך 14 שעות שלמות באוויר, ולשגר טילים מכל הסוגים, שמסוגלים להתביית על המטרה באמצעות לייזר או מכ"מ ולגרום לנזק קטלני בעת הפגיעה. 

ואז הגיחה סין לכותרות ב- 2016, עם כטב"מים חדשים שפיתחה והייתה מוכנה למכור ל… ובכן, פחות-או-יותר לכל מי שהיה מסוגל לשלם עבורם. 

הכטב"מ הסיני הוא מכונת הרג משוכללת, המוטסת מרחוק על-ידי טייס היושב לעתים במרחק אלפי קילומטרים – בצדו השני של כדור-הארץ. הוא יכול להטיס את הכטב"מ במשך 14 שעות שלמות באוויר, ולשגר טילים מכל הסוגים, שמסוגלים להתביית על המטרה באמצעות לייזר או מכ"מ ולגרום לנזק קטלני בעת הפגיעה. 

קולטים את העסק?

יכולותיו של הכטב"מ הסיני דומות באופן חשוד לאלו של הפרדאטור, והוא נחשב כחיקוי זול וזמין הרבה יותר של אחד מכלי הלחימה המשוכללים ביותר של ארצות הברית. ומכיוון שסין אינה מטילה אותן מגבלות על מכירת כלי-הנשק למדינות זרות, הכטב"מ הסיני נמכר כבר למדינות רבות שזקוקות ליכולות הגנה (או מתקפה) מתקדמות. רשימה חלקית של הרוכשים כוללת את אלגריה, ניגריה, ירדן, זמביה, עירק, ערב הסעודית, אתיופיה, טורקמינסטן, איחוד האמירויות הערביות, פקיסטן ומיאנמר. איחוד האמירויות הערביות כבר השתמש בכטב"מ ב- 2017 כדי להתנקש בחייו של בכיר בתימן [1].

פרשנים צבאיים הביעו חשש כבד לגבי המצב החדש, מאחר והוא מאיים על הדומיננטיות האווירית של מדינות מתקדמות-טכנולוגית. הסכנה גדולה במיוחד עבור ישראל, שעד כה הייתה המנצחת הגדולה בתחום הכטב"מים במזרח התיכון. ועכשיו צריכה להתמודד עם מצב חדש בו גם לכל שכנותיה יש (או עומדים להיות) כטב"מים ברמה גבוהה [2].

וכאן נכנס השאדנפרוינד למשחק, כי מסתבר שהכטב"מים הסיניים אולי אינם מתפקדים ברמה גבוהה כל-כך. ירדן, שרכשה צי שלם של הכטב"מים הסיניים, הודתה בסוף 2018 כי "אינה מרוצה מביצועי כלי הטיס, ומעוניינת להפסיק להשתמש בהם."

מה בדיוק הבעיה? לא ברור. חיל האוויר הירדני מסרב לפרט. אבל לפי הדיווחים, המדינה פשוט לא הייתה מרוצה מביצועי הכטב"מים, והחליטה להיפטר מהם במכירה פומבית. אז אם אתם מעוניינים במכונות הרג משוכללות-בערך, זה הזמן שלכם לקפוץ לירדן ולבדוק את הסחורה.

עד לכאן השאדנפרויד. ועכשיו לניתוח קצת יותר רציני. 

קודם כל, למרות שהנטייה המיידית שלנו כאנשי המערב היא לגחך על "החיקויים הסיניים הזולים", כדאי להתחיל לזנוח את הלך-הרוח הזה. היכולות האקדמיות, ההנדסיות והצבאיות של סין מתקדמות במהירות ומדביקות את אלו של המערב. הכטב"מים הסיניים הם בוודאי חיקוי של הטכנולוגיה המערבית, אך הדורות הבאים שלהם יפגינו יכולות חדשות ומתקדמות יותר, ויכסו על הפגמים הקיימים. 

שנית, מתחיל להיות ברור שהכטב"מים הסיניים יכולים להגיע לכולם. קרוב לוודאי שסין עצמה מגבילה עדיין את מכירת הכטב"מים למדינות מסוימות. אבל מה קורה כשהרוכשים מחליטים להיפטר מהם במכירה פומבית, כפי שבחרה ירדן לעשות? למי יכולים הכטב"מים האלו להגיע עכשיו? לחיזבאללה? לסוריה (ומשם לחיזבאללה)? לאיראן (ומשם לסוריה)? לדאע"ש? 

והתשובה היא שבמוקדם או במאוחר, הכטב"מים האלו יגיעו, פשוט מאד, לכל מדינה וארגון בעולם שיכולים להרשותם לעצמם. 

זהו שינוי שפרשנים כמו דן קרלין חזו כבר לפני שנים. בפודקאסט "היגיון בריא", טען קרלין שארצות הברית נותנת לעצמה צ'ק פתוח לשימוש בטכנולוגיות הכטב"מים הקטלניות כדי להתנקש באויביה, מבלי להבין שבקרוב תגיע טכנולוגיה דומה גם לידיהם של אותם אויבים – ואז יגיע הזמן לפייבאק מצדם. נראה שהזמן לפייבאק הזה אכן מתקרב בצעדי ענק. עד עתה, אויביה של ארצות הברית היו אלו שהיו מסתכלים בחשש לשמים בכל פעם ששמעו זמזום מלמעלה. עכשיו, גם האמריקנים (ובמשתמע, הישראלים) עלולים להתחיל לרכוש את ההרגל הזה.

כל זה לא אומר שמחר בבוקר תופצץ הכנסת על-ידי כטב"מים מתוצרת סין. בכל זאת, למדינות המערב יש גם טכנולוגיות הגנה אווירית משוכללות משלהן. אבל זירת הלחימה האווירית תתחיל להשתנות במפורש, וקרוב לוודאי שבשנים הקרובות נתחיל לראות כטב"מים (אוטונומיים-למחצה או לגמרי) שמטרתם המרכזית תהיה ליירט במהירות וביעילות כטב"מים עוינים. או בקיצור, לוחמה בין כלי טיס רובוטיים זעירים באוויר. סיפורי המדע הבדיוני הולכים ומתממשים במהירות לנגד עינינו.

ועד אז, אם אתם קונים כטב"מים סינים זולים, אל תשכחו לבקש פתק החלפה.

 

 


 

[1] https://foreignpolicy.com/2018/04/27/drone-wars-how-the-uaes-chinese-made-drone-is-changing-the-war-in-yemen/

[1] https://www.businessinsider.com/chinese-drones-swarm-market-2017-11

עתיד המזון: שלושה תרחישים

עתיד המזון: שלושה תרחישים

"ספר לנו על עתיד המזון." ביקשו ממני נציגי חברת מזון בינלאומית גדולה, בביקור האחרון בישראל.

"אבל אני לא מבין במזון כל-כך." הודיתי. "יש לכם בוודאי אנליסטים ועתידנים תוצרת-בית, שמבינים כל מגמה שקשורה לאוכל, להעדפות תזונתיות גלובליות וכל זה. למה שלא תשאלו אותם?"

"זה נכון." אמרו. "אבל אנחנו רוצים לחשוב רחב. אנחנו רוצים לחשוב על מה שיכול להיות, ולא על מה שכבר קורה."

אז הסכמתי. הבקשה הזו, אגב, אינה יוצאת-דופן כל כך. חברות רבות מנסות לזהות מראש טכנולוגיות "מערערות" – כלומר, כאלו שמגיעות מתחומים שונים מאלו בהן החברה מתמקדת, אבל עשויים לשנות את כל המודל העסקי שלה. כך, למשל, יצרני כרכרות מתחילת המאה ה- 20 השקיעו הון תועפות (במונחים של אותם הזמנים) בשיפור הגלגלים, בהפחתת משקל העגלה, באימון עגלונים מוכשרים יותר… ואז הגיעו הרכבים הממוכנים שהפכו את העגלה לפריט מן העבר. הטכנולוגיה המערערת נראתה כמדע בדיוני – ועדיין היא ערערה עד היסוד את שוק הכרכרות והעגלות. אותו הדבר צפוי לקרות כיום גם עבור רכבי הבנזין והדיזל.

אז למה שלא יקרה גם בתחום המזון?

וכך ישבתי וכתבתי שלושה תרחישים שמתארים כיצד טכנולוגיות יוצאות-דופן יכולות לערער את שוק המזון, ולשנות לגמרי את התחום. אף אחד מהתרחישים הללו לא יתממש בדיוק כפי שאני מתאר אותו, אבל זו לא הנקודה. הרעיון כאן הוא לפתוח למנהלים את הראש, ולהראות להם – כפי שאמרו בעצמם – את מה שיכול להיות, כדי שיוכלו לבחור אם לממש עתיד זה, להתנגד לו, או להתעלם ממנו לחלוטין. אבל הבחירה, לפחות, תהיה בידיהם.

תרחיש ראשון: העיר השיתופית

"הזמנו את הגרובשבסקים לארוחת ערב חגיגית. הכנו את המנות הראשונות הבסיסיות, ואז התיישבנו כולנו מול השולחן וחיכינו. אחרי דקה הבנתי ששכחתי לפתוח את החלון. מיד נכנס פנימה הרחפן מהשוסטרים, עם הלזניה המפורסמת שהבטיחו לנו שנאהב. אחריו הגיע גם המשלוח ממשפחת גץ: חצי-כיכר לחם שום, חמה מהתנור ועם מעטה עדין של שמן זית שעדיין בעבע בעדינות. חיסלנו הכל, ובסוף שמנו את כל השאריות בכלי שנתלה מחוץ לחלון. שעה לאחר מכן, הוא כבר לא היה שם – רחפן אחר בא והעביר את המזון לנזקקים."

 

תיאור זה של עיר העתיד עשוי להישמע, ובכן, עתידני מדי, אבל אני טוען שהוא נמצא ממש מסביב לפינה, בזכות כמה התפתחויות פורצות-דרך. רובן, אגב, בתחום הבינה המלאכותית. כבר היום מעסיקה גוגל רחפנים המשנעים מזון לשכונות באוסטרליה. הרחפנים של ווינג (Wing) – חברת הבת של גוגל – טסים בין שבע בבוקר לשמונה בערב, ומביאים משלוחים מבתי הקפה ובתי העסק המקומיים[1]. הכל בפיקוח מלא מצד ממשלת אוסטרליה, וממש בחודשיים האחרונים קיבלה גוגל אישור להרחיב את המיזם לשכונות נוספות. בסוף אפריל קיבלה ווינג גם את האישור מה- FAA – רשות התעופה הפדרלית באמריקה – להטיס רחפנים דומים גם בשטח ארצות הברית[2].

Customers who took part in Wing's drone delivery test program in Virginia approach their package after it was dropped on their lawn.

הרחפן של חברת הבת של גוגל, ווינג. עושה כבר משלוחים בשכונות, וקיבל אישור לכך מרשות התעופה הפדרלית בארצות הברית. מקור: ווינג.

הרחפנים של ווינג אינם אוטונומיים, אבל זה רק שלב ביניים. כפי שהרכבים על הכבישים מתחילים להפוך לאוטונומיים, כך גם רחפנים הופכים לאוטונומיים. מדובר בעניין של שנים ספורות בטרם נראה רחפנים רובוטיים מעל שמי הערים – לפחות במדינות בהן המחוקק יאפשר זאת. זמן קצר לאחר מכן, הם יתחילו להתממשק עם הרובוטים האחרים בערים – כלומר, עם הרכבים ללא-נהג. הם יתפסו טרמפים על גגות הרכבים האוטונומיים כדי לחסוך בדלק ולצמצם את הסיכון לתאונות. הם יוכלו להחליף משלוחים זה עם זה בתחנות ממסר בכל רחבי העיר, או אפילו באוויר.

באופן מפתיע, העלות להקמת צי שכזה של רובוטים באוויר ועל הקרקע אינה אמורה להיות גבוהה (ביחס לתשואה שתגרוף החברה שתפעיל אותם, לפחות), מכיוון שאין כמעט צורך בתשתיות חדשות שיתמכו ברובוטים, או ברכישת שטחי קרקע בעיר. תחנות הרחפנים ימוקמו, פשוט, על גגות הבתים הקיימים. הרחפנים עצמם יוכלו להביא את המשלוחים לכל חלון, או לקופסה ייעודית על גג הבית, כך שלא יהיה אפילו צורך בהקמת מערך של סניפים שיקלטו את המשלוחים.

לפיתוח זה בפני עצמו יש השלכות מרתקות. בשלב הראשון, משלוחים יוכלו להגיע מכל מסעדה ומכל בית קפה בקלות ובעלות מינימלית. אבל זוהי רק ההתחלה, מכיוון ששינוע זול מספיק פותח את הדלת גם עבור 'בתי עסק' קטנטנים. אם אני מכין כיום לזניה מעולה, ומפרסם אותה בפלטפורמה למכירת מנות מזון, אני צריך להוסיף כמה עשרות שקלים למימון המשלוח. בעלות כזו, אין שום היגיון ב- 'שיתוף' מזון בין יצרנים זעירים לצרכנים. אבל אם אני יכול לשגר את הלזניה האמורה בדולר אחד בלבד (העלות המובטחת, בסופו של דבר) לכל יעד בעיר, הרי שמודלים חדשים של שיתוף מזון הופכים להיות אפשריים. ומכיוון שכמעט כל משפחה כיום מייצרת כמויות גדולות של מזון מעובד בצורת מרקים, שניצלים, לזניות, סלטים ומה-לא – למה שלא נרצה לשתף (בחינם, במחיר עלות או ברווח קטן) את יצירותינו עם כל יתר תושבי העיר?

מתי כל זה יכול להתממש? כבר בעשור הקרוב. טכנולוגיות הרובוטיקה עדיין צריכות להתפתח בשנים הקרובות, אבל מהרגע שהן יאפשרו את מודל השינוע החדש, הוא ימומש באופן כמעט מיידי.

תרחיש שני: העיר המזינה את עצמה

"הגרובשבסקים לא מוכנים לחזור יותר, אחרי שגילו את האמת אודות הארוחה האחרונה. השתמשנו בירקות אורגניים – וכולם יודעים שגידולים אורגניים מזהמים את הסביבה, ומפיקים ירקות באיכות נמוכה יותר ועם חשש גדול יותר למחלות מירקות עירוניים. הבטחתי להם שהתקלה לא תחזור על עצמה. מהיום, אנחנו משתמשים רק בירקות מחוות-הענק העירונית, שמגיעים אלינו במשלוח ישיר מדי בוקר. ולגבי הבשר, אני יכול לומר בכנות שמשפחתנו לא פגעה אפילו בפרה אחת בשנה האחרונה. לא צריך כבר פרות, עכשיו שאפשר לגדל בשר במעבדות – ולשלוח אותו ישירות ללקוח."

 

בתרחיש השני מתחולל שיפור דרמטי בטכנולוגיות שמאפשרות לגדל מזון בתוך העיר עצמה, בחוות עירוניות. אלו מבנים גדולים בעלי קומות רבות, המשמשים לגידול ירקות ופירות. הרעיון כבר עתיק, אך מעולם לא הצליח באופן מסחרי. עד היום, העלות הגדולה ביותר בחוות עירוניות הייתה כוח העבודה האנושי, עד כדי כך שמאט ליוטה מחברת פודפוניקס הצהיר כי – "אנשים הם הבעיה"[3]. ובכן, הבעיה מתחילה להיפתר בזכות – איך לא – הבינה המלאכותית. רובוטים משוכללים, חמושים ביכולות ראייה, ריח (כלומר, חישה של מולקולות שבאוויר) ומגע עדין מתחילים לחולל בתחום מהפכה כבר היום.

אנו רואים חברות הזנק של חוות עירוניות מתחילות לעשות שימוש בטכנולוגיות הללו כדי להתייעל. חברת פלנטי (Plenty), למשל, גייסה בשנה האחרונה מאתיים מיליון דולרים להקמת סדרה של חוות עירוניות. הצמחים גדלים בחוות העירוניות על גבי עמודים בגובה שבעה מטרים, על מצע המיוצר בעיקר מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. אין עפר בשום מקום או שלב במערכת, וזהו יתרון גדול מאחר ועפר מכניס אי-ודאות לתהליך הפקת המזון. אי אפשר לדעת איזה רכיבים הוא מכיל, לטוב או לרע, ובהתאם גם לא ניתן לדעת מה יהיה דינו של הצמח שיגדל מתוך העפר. בחווה האורבנית לא צריך להתמודד עם שאלות של איכות עפר או הגנה מפני מזיקים. כל הצמחים גדלים באופן הטוב ביותר – לפחות בתיאוריה.

החווה העירונית של חברת Plenty, מבפנים. ללא צורך בקוטלי חרקים, או בהתמודדות עם מחלות צמחים. כל צמח – מושלם (בתיאוריה).

בחוות העירוניות של פלנטי, כמו גם של חברות אחרות, מנסים להעביר מטלות רבות ככל האפשר לידי הרובוטים. כיום עיקר עבודת הרובוטים היא לשנע את הצמחים ממקום למקום ברחבי החווה כדי לאפשר להם לגדול בצורה טובה יותר. חברת Iron Ox מפתחת חווה עירונית אוטונומית לגמרי, המסוגלת לפעול ללא מגע יד אדם. הרובוטים בחווה שותלים את הצמחים, מטפלים בהם וקוצרים את היבול בסוף התהליך[4]. החברה כבר החלה למכור את מוצריה בקליפורניה[5].

חשוב להבהיר שנכון להיום, החוות העירוניות עדיין אינן מסוגלות להתחרות עם החוות המסורתיות. אבל הן יתייעלו – הרובוטים יהפכו להיות משוכללים יותר, והחיישנים ונורות ה- LED יהפכו לזולים יותר – והחווה כולה תשתכלל כך שהצמחים יגודלו בצורה האופטימלית. החברות בתחום מבטיחות גדולות ונצורות – פלנטי טוענת שהיא יכולה להפיק פי 350 יבול מדונם אדמה, בשימוש באחוז אחד בלבד מכמות המים הנדרשת. כדי להתייחס לטענות הללו בחשדנות, בין היתר מכיוון שכרגע ההתמקדות המרכזית היא רק ב- greens – כלומר, בצמחים שאנו אוכלים את עליהם, כחסה, תרד, קייל ואחרים. יידרש עוד זמן עד שהחוות העירוניות יעברו גם לגידול ירקות ופירות אחרים. אבל גם זה עוד יקרה.

וכשזה יקרה, יהיה מי שיקנה את הסחורה העירונית הזו, מכיוון שאנשי הערים משתוקקים למזון הטרי והבטוח ביותר. כפי שהסביר כריס מיכאל, מוצרי המזון המגיעים מהחוות העירוניות –

"… לא גודלו בשדה לא-ידוע כלשהו, בשימוש בכימיקלים לא-ידועים. לא טיפלו בהם אנשים לא-ידועים, והם לא שונעו למאות אם לא אלפי קילומטרים, כדי לשבת על המדפים למשך זמן לא-ידוע".

החוות העירוניות אמורות לשבת בפאתי העיר או במרכזה, להפיק את המזון בצורה השקופה ביותר האפשרית – כל חלק בתהליך מפוקח אוטומטית – ולשנע אותו למרכולים או לבתי הלקוחות תוך שעות ספורות מרגע קטיפתו. הצרכנים לא יצטרכו לקבל סחורה שטיילה במטוסים ובמשאיות שבוע או יותר עד שהגיעה אליהם. הם יקבלו את הירקות באופן כמעט-מיידי, ומי יודע – אולי אפילו יקבלו משלוח ישיר מהחווה העירונית באמצעות הרחפנים מהתרחיש הקודם.

וזוהי רק ההתחלה.

הייצור העירוני

לא רק ירקות יופקו בחוות עירוניות. גם בשר מכל הסוגים. אני לא מתכוון רק לבשר מעבדתי, למרות שכולם כבר שמעו על הפוטנציאל הגדול שטמון בבשר המגודל ללא תרנגולות או פרות. תחום זה עדיין לא הגיע לכדי יישום תעשייתי, אבל כבר היום יש חוות עירוניות לייצור בשר. הוא פשוט קצת שונה מהבשר שאנו מכירים, מכיוון שהוא מופק, ובכן, מחרקים.

חוות החרקים הגדולות ביותר בעולם נמצאות כיום בסין. מתוכן, החווה הגדולה ביותר ממוקמת בעיר שיצ'אנג, ומפיקה שישה מיליארד מקקים מדי שנה. קראתם נכון – שישה מיליארד. החווה היא למעשה בניין גדול – בערך בגודלם של שני מגרשי כדורגל – ומנוהלת על-ידי בינה מלאכותית מתקדמת. המקקים נהנים מתנאים אופטימליים בזכות ההשגחה המתמדת לה הם זוכים מצד הבינה המלאכותית. וכך, על כל מטר רבוע 'מייצרת' החווה האוטומטית כמעט 300,000 מקקים[6].

Image result for bug playground kit

חוות חרקים: כמו זו, אבל קצת יותר גדולות. מקור: וולמארט.

בסופו של דבר, המקקים נטחנים ומשמשים להפקת קמח בשר להאכלת בעלי-חיים, או לייצור תכשירים טבעיים למיניהם. התחום רווחי במיוחד, וחוות מקקים חדשות נפתחות בסין כל העת[7]. כמובן, אירועים לא-צפויים עלולים תמיד לקרות, כפי שאירע ב- 2016 כאשר חבלה בחוות המקקים בג'יאנגסו הובילה לבריחתם של מיליון מקקים לשכונות שמסביב לחווה.

לא רק מקקים מופקים בחוות עירוניות. גם חרגולים וחרקים אחרים יכולים להיות מגודלים בערים, וקיימות אפילו תכניות – ברמת הקונספט בלבד כרגע – להוסיף חוות חרקים עירוניות לשטוקהולם וללונדון, שיספקו את כל צרכי הבשר של האזרח הממוצע באותן ערים: בערך 48.5 קילוגרמים של בשר בשנה.

תמונת קונספט של חוות חרקים שאמורה לספק די בשר לכל תושבי לונדון. מקור: משרד האדריכלות Belatchew

לא חסרות התנגדויות, כמובן. רוב תושבי העולם המערבי לא מעוניינים לאכול חרקים לארוחת הצהריים. אלא שלעומתם אפשר להביא יותר משני מיליארד אנשים ממדינות המזרח הרחוק, שדווקא מחשיבים חרקים למעדן. מדובר בעיקר בתפישה הקולינרית של תושבי המערב, וזו יכולה להשתנות בקלות עם הזמנים. כדאי לזכור דוגמה מההיסטוריה: הסושי – המכיל דג נא – נתפש בעבר כמאכל 'מגעיל' בעיני אנשי המערב. היום, ילדים בתל אביב אוכלים אותו מרצונם החפשי בדרך חזרה מבית הספר. לא בלתי-אפשרי שכך יקרה גם לחרקים, במיוחד אם אלו לא ייאכלו בצורתם הטבעית (לאחר טיגון ותיבול), אלא ייטחנו וייתווספו למנות בשריות רגילות כ- 'קמח בשר' עשיר בחלבונים.

בסופו של דבר, משמעות ההתפתחויות הללו היא שערים יהפכו יותר ויותר ליצרניות מזון. למגמה הזו יש השפעה עצומה, כמובן, על החקלאים, הרפתנים ותעשיית המזון בכללותה.

סיכום

שטחתי ברשומה זו שני תרחישים אפשריים לעתיד המזון, שעשויים להתממש כבר בעשר השנים הקרובות. שניהם תרחישים אופטימיים, מכיוון שהעברת ייצור המזון לעיר, ושיתוף מהיר של המצרכים והמוצרים, מאפשרים להפחית את האנרגיה המעורבת בתהליכי ייצור המזון ושינועו, לעשות מיחזור מלא לפסולת ולשאריות המזון, ולהקטין את ההסתמכות על שטחי גידול ומרעה – שבאים על חשבון היערות ומשחררים כמויות גדולות של זיהום סביבתי.

אבל בהתחלת הרשומה כתבתי שיצרתי שלושה תרחישים. מהו, אם כך, התרחיש השלישי?

את זה אשאיר לכם לנחש. יהיה מעניין לשמוע כיצד אתם סבורים שתעשיית המזון עשויה להיות מושפעת מהטכנולוגיות המפציעות והמערערות הבאות עלינו לטובה.

[1] https://www.theverge.com/2019/4/9/18301782/wing-drone-delivery-google-alphabet-canberra-australia-public-launch

[2] https://www.bloomberg.com/news/articles/2019-04-23/alphabet-s-drone-delivery-business-cleared-for-takeoff-by-faa

[3] https://medium.com/bright-agrotech/9-reasons-why-vertical-farms-fail-244deaecd770

[4] https://www.cnbc.com/2018/10/02/start-up-iron-ox-created-a-farm-run-entirely-by-robots.html

[5] https://www.theverge.com/2019/5/2/18526590/robot-farming-startup-iron-ox-california-leafy-green-bianchinis

[6] https://www.scmp.com/news/china/society/article/2142316/giant-indoor-farm-china-breeding-six-billion-cockroaches-year

[7] https://www.latimes.com/world/la-fg-c1-china-cockroach-20131015-dto-htmlstory.html

 

ארצות הברית נכנסת רשמית למהפכה האווירית השנייה

ארצות הברית נכנסת רשמית למהפכה האווירית השנייה

 

אם אתם עוקבים קבועים של הבלוג, אתם בוודאי כבר יודעים שיש לי תקוות גדולות לגבי עתיד הרחפנים בחברה האנושית. עוד כשכתבתי ב- 2015-2016 את ספרי "השולטים בעתיד", שילבתי בו פרק שלם על עתיד המרוחק מאיתנו כדי עשור אחד בלבד, ובו ניתן למצוא ענן של רחפנים בשמי כל עיר. הם יישאו משאות וחבילות ממקום למקום, יספקו שירותי רפואת חירום תוך דקות ספורות, ואפילו עשויים לספק שירותי תחבורה אוויריים (כפי שאובר כבר הבטיחה לספק[1]).

מסתבר שלא רק אני חושב על הדברים האלו, אלא גם ממשלת ארצות הברית, שהחליטה לאמץ את הרחפנים לחיקה. השבוע הודיע משרד התחבורה האמריקני שעשר ממשלות בארצות-הברית ישתפו פעולה עם הממשל הפדרלי ועם חברות פרטיות, במטרה להתחיל להשתמש ברחפנים למטרות שונות. ההתמקדות הראשונית תהיה בהפעלת רחפנים בלילה, בשינוע חבילות, בטיסות מעל אנשים ובטיסות למרחקים ארוכים.

עשר חברות נבחרו להוביל את שיתוף הפעולה בין העיריות, הממשלות והתעשייה. הנה כמה מהמיזמים היותר מעניינים שיתחילו לרוץ כבר השנה.

אובר וגוגל נערכות לשינוע אווירי

מנכ"ל אובר החדש הבהיר לאחרונה כי "אובר לא יכולה להתרכז רק במכוניות. היא חייבת להתרכז בתנועה."[2] ואובר עושה בדיוק את זה: מנסה למצוא דרכים חדשות לשנע חפצים ואנשים באופן היעיל ביותר – כולל דרך האוויר. עכשיו גילתה אובר שהיא תשתף פעולה עם עיריית סאן דיאגו, כדי להקים מערכת תחנות ונמלי תעופה זעירים לרחפנים בתוך העיר. בחודשים הקרובים יוכלו חלק מהתושבים בעיר להזמין מזון ממסעדות ולקבל אותו מהאוויר ישירות לפתח הדלת תוך פרק זמן שינוע בין חמש לשלושים דקות.

באופן דומה, רחפנים של חברת גוגל / אלפאבית ישנעו חבילות לקהילות בווירג'יניה, והחברה תבחן כיצד התושבים משתמשים בשירות[3]. אלא שהשאיפות של גוגל נראות צנועות יותר מאלו של אובר לטווח הרחוק, מכיוון שחברת המוניות הודיעה שבהמשך הדרך עשויה המערכת הראשונית שהיא מפתחת כיום, לשמש גם כבסיס לשירות המוניות המעופפות העתידי שלה. מנכ"ל החברה הבהיר ששירות המוניות המעופפות אמור להתחיל להיבחן בערים בשנת 2020 (ההשקה המלאה צפויה בשנת 2028[4]).

5af47c95d89ab41a008b4696-1136-639.jpg

נמל התעופה העירוני העתידי של גוגל – תמונת קונספט. במקור מאובר.

רחפני עזרה ראשונה

אם אתם סובלים מהתקף לב פתאומי באמצע הרחוב, תצטרכו לחכות דקות ארוכות לאמבולנס. באנגליה תיאלצו להמתין 18 דקות בממוצע עד להגעת שירותי רפואת החירום[5]; בניו-יורק תחכו תשע דקות בלבד, ובישראל נעים זמני ההמתנה ברוב היישובים הגדולים בין עשר ל- 12 דקות[6]. קשה להאשים את שירותי הרפואה – האמבולנס חייב לנוע בכבישים שפקוקים לעתים קרובות, ואינו יכול לפלס נתיב ישירות למקום האירוע.

רחפנים, כמובן, אינם סובלים ממגבלות אלו. הם יכולים להתקדם בקו אווירי היישר אל מקום התקרית – בין שמדובר באמצע הרחוב, בבית פרטי או בקרחת יער. הם אמנם אינם יכולים לשאת אנשי צוות רפואי (עדיין), אבל הם יכולים לסחוב ציוד רפואי אוטומטי, אותו יכולים להפעיל עוברי-אורח נטולי ידע רפואי, על מנת לספק טיפול ראשוני מתקדם, כמתן שוקים חשמליים וזריקות אדרנלין.

במחקר שבוצע בסטוקהולם בשנת 2016, הודגם כי רחפנים למתן טיפול חירום רפואי מסוגלים לצאת לדרך תוך שניות ספורות מרגע קבלת ההודעה, לטוס במהירות של 75 קמ"ש ולהגיע ליעד תוך חמש דקות בלבד – פרק זמן אפסי בהשוואה ל- 22 הדקות שנדרשו לאמבולנסים להגיע לאותם יעדים[7].

חברת פלירטי מתחילה עכשיו ליישם את השירות בארבע ערים בארצות הברית, ולשגר באמצעות רחפנים ציוד רפואי מתקדם – דפיברילטורים אוטומטיים – לאנשים הסובלים מהתקף לב. אם השירות יצליח, בוודאי נראה אותו מתרחב גם לערים ולמדינות נוספות כבר בעתיד הקרוב.

קונספט רחפן-אמבולנס של חברת ארגודזיין.

רחפני שירות לשדות תעופה

רחפנים ידועים כאחד החששות הגדולים ביותר של טייסים כיום. בשנים האחרונות התקבלו דיווחים על מאות אירועים של 'כמעט-התנגשות' בין רחפנים למטוסי נוסעים[8]. אבל מה אם אפשר היה לשלב תנועת רחפנים ומטוסים באותו שדה תעופה? פדקס, ג'נרל אלקטריק ואינטל מנסות לשתף פעולה ביחד עם שדה התעופה הבינלאומי בממפיס כדי ליצור מערכת רחפנים שתפעל בשדה התעופה עצמו. הרחפנים אמורים לפטרל לאורך גדרות שדה התעופה, לשנע חלקי מטוסים קטנים בשדה, לבחון את המטוסים ולספק שירותי חירום לפי הצורך.

הכניסה למהפכה האווירית השנייה

שימושים אחרים שאושרו בתכנית הפדרלית כוללים שימוש ברחפנים לגילוי כרי-גידול של יתושים, וניטור אחר שדות חקלאיים ובעלי-חיים[9]. אבל אם נתקדם לרגע מעבר לשימושים הספציפיים, התכנית הפדרלית מאשרת לראשונה לרחפנים בארצות הברית – באופן ניסיוני וראשוני – לטוס בלילה, לטוס מעל ראשי אנשים ברום נמוך, ולטוס אל מעבר לשדה הראייה של מפעיל הרחפן. כל ההיתרים האלו אמורים לאפשר לרחפנים להשתלב תוך שנים ספורות בחיינו בכל מקום. אין פלא שלפי האיגוד הבינלאומי למערכות תחבורה לא-מאוישות, עד 2025 יוסיפו הרחפנים 100,000 משרות לכלכלה האמריקנית – ויניבו ערך כולל של 82 מיליארד דולרים.

כל השימושים הצפויים הללו מרמזים שאנו נמצאים כעת בימים הראשונים של המהפכה האווירית השנייה. במהפכה האווירית הראשונה שנפתחה בתחילת המאה ה- 20, התחלנו לעשות שימוש ראשוני בשמים באמצעות מטוסים גדולים ששימשו בעיקר לתיירות ולעסקים. במהפכה האווירית השנייה פוחתות העלויות הקשורות בשינוע האווירי, והכלים האוויריים הופכים להיות קטנים, נוחים ובטוחים מספיק כדי להיכנס לשימוש יומיומי בערים ברום נמוך, ולהשתלב בחייהם של כל התושבים.

קשה, כמובן, לחזות את העתיד, וייתכן בהחלט שחלק מהחזונות הקשורים למהפכה האווירית השנייה לא יתממשו במלואם. ייתכן, למשל, שמוניות אוויריות יתגלו כיקרות מדי להפעלה, במיוחד אם המעבר לתחבורה אוטונומית בכבישים תצמצם את הפקקים ותפחית את עלויות הנסיעה על הקרקע. כמו בתחילת כל מהפכה, מוקדם עדיין להתנבא באופן חד-משמעי אודות תוצאותיה הסופיות. אפשר רק להיות בטוחים שהיא עומדת להשפיע באופן דרמטי על חיינו בעשרים השנים הקרובות. הולך להיות מעניין.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרחפנים והשירותים שיוכלו לספק לנו בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

קישורים

[1] https://techcrunch.com/2018/05/09/ubers-aerial-taxi-play/

[2] http://www.thedrive.com/tech/20785/uber-will-soon-test-aerial-food-delivery-in-san-diego

[3] https://www.bloomberg.com/news/articles/2018-05-09/drone-tests-from-deliveries-to-farming-unveiled-by-government

[4] http://www.businessinsider.com/uber-reveals-flying-taxi-prototype-says-service-will-be-affordable-2018-5

[5] https://www.pressreader.com/uk/daily-mail/20170714/281479276458578

[6] http://www.israelhayom.co.il/article/474997

[7] https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/2631520

[8] https://www.washingtonpost.com/world/national-security/faa-records-detail-hundreds-of-close-calls-between-airplanes-and-drones/2015/08/20/5ef812ae-4737-11e5-846d-02792f854297_story.html

[9] https://www.usnews.com/news/best-states/articles/2018-05-11/lee-county-florida-to-battle-mosquitoes-through-federal-drone-program

הרחפנים מגיעים: כוחות רוסיים הותקפו לראשונה ע"י להק רחפנים

הרחפנים מגיעים: כוחות רוסיים הותקפו לראשונה ע"י להק רחפנים

בשבוע האחרון אירעה מתקפה יוצאת-דופן, מהסוג שמסמל שאנו נכנסים לתקופה חדשה בהיסטוריה של המלחמה. לאורך כל הלילה ב- 5 לינואר, הותקפו הכוחות הרוסיים בסוריה על-ידי להק שלם של רחפנים. זוהי המתקפה הראשונה מסוגה אי-פעם, אך היא בוודאי לא תהיה האחרונה.

לפי משרד ההגנה הרוסי, שלושה-עשר רחפנים – כנראה של אחד מהכוחות היריבים בסוריה – עטו על הכוחות הרוסיים והפילו על החיילים והרכבים פצצות קטנות תוצרת-בית. ואם השימוש ברחפנים לא מספיק כדי לעורר את הדימיון, הרי שמסתבר שהפצצות עצמן היו מצוידות בסנפירי פלסטיק שהודפסו במדפסת תלת-ממד ביתית.

3d printed drone bombs.jpg

הפצצות המודפסות שנשאו הרחפנים. מקור: משרד ההגנה הרוסי.

הרחפנים עצמם רחוקים מלהיות כלי מלחמה מרשימים. הם מורכבים משילוב של חלקי עץ ופלסטיק המודבקים ביחד, בתוספת מקלעת לנשיאת הפצצות. ואף על פי כן, אנו יודעים כבר שצבאות כיום אינם ערוכים להתמודד היטב עם נשקים אלו. קשה להפיל רחפנים באמצעות כלי-נשק קונבנציונליים כמו מכונות ירייה, ורוב הטילים אינם מסוגלים להינעל על מיקום הרחפנים בשל חתימת הרדאר הקטנה וחתימת החום המזערית שלהם.

למרות כל זאת, לא נראה שלהק הרחפנים הזיק באופן משמעותי לכוחות הרוסיים. לפי הדיווחים, הרוסים השתמשו בנשקים נגד-מטוסים כדי להשמיד בהצלחה חלק מהרחפנים, והפעילו נשקים אלקטרומגנטיים מסוג לא ברור, באמצעותם חסמו את השליטה מרחוק על הרחפנים. במבט לטווח קצר, ברור שהמתקפה נכשלה.

אבל מה עם הטווח הארוך?

בראייה לעתיד, קל לנחש שרחפנים עומדים לקחת חלק משמעותי בלחימה. בארצות הברית בלבד אפשר למצוא מספר תכניות שונות לשילוב להקי רחפנים שלמים במלחמה: פרויקט Perdix, למשל, הדגים לאחרונה[1] שיגור של 103 רחפנים ממטוס באוויר, שכל אחד מהם שוקל פחות מחצי-קילו, וכולם טסים ומתקשרים ביחד על מנת לבצע משימה מסוימת. פרויקטים אחרים כוללים את LOCUST, בו משגרת ספינה עשרות רחפנים אוטונומיים לאוויר[2], ואפילו שימוש בטילים שישגרו עשרות רחפנים חכמים, שכל אחד מהם יהיה חמוש בטיל חודר-שיריון קטן[3].

למה ההתלהבות הגדולה מהרחפנים? פשוט: הם מספקים אלטרנטיבה לכלי-נשק גדולים, מגושמים ויקרים, שפגיעה אחת יכולה להוציא אותם מכלל פעילותלהק רחפנים יכול להמשיך לתפקד ולבצע את המשימה גם אם חלק מהרחפנים נפגעו. וכאמור, יש להם חתימת רדאר קטנה וחתימת חום נמוכה שמאפשרות להם להתחמק מגילוי ומיירוט מהשמים.

כל זה לא אומר שהרחפנים יהיו 'בלתי מנוצחים' בעתיד. כמו כל כלי לחימה חדש, הצבאות כיום עדיין אינם מוכנים לקראתם, אך במלחמה שאחרי-הבאה כבר נדע להתמודד עמם טוב יותר. ניתן לקטוע את התקשורת עם הרחפנים בדרכים מסוימות, על מנת למנוע את השליטה בהם מרחוק, למשל. ולפחות נכון להיום, רחפנים עדיין רועשים למדי, כך שקשה להשתמש בהם לביצוע פיגועים חרישיים בבסיסים צבאיים.

ולמרות הקשיים שבדרך, קשה שלא להתרשם מהפוטנציאל של הרחפנים בשדה הקרב. סביר להניח שכבר בעשור הקרוב יפותחו להקי רחפנים שיוכלו להתמודד בכבוד עם לוחמים אנושיים, עם כלי-רכב משוריינים ואפילו עם מטוסים בשווי של עשרות מיליוני דולרים. וכדאי שנהיה מוכנים לקראתם.


 

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על עתיד הרחפנים, הטרור ובאופן כללי על הדרך בה הטכנולוגיה תשפיע על החברה, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "השולטים בעתיד" (קישור לרכישה).

[1] https://www.stripes.com/news/pentagon-unveils-perdix-micro-drone-swarm-1.448124

[2] http://www.navy.mil/submit/display.asp?story_id=86558

[3] https://www.newscientist.com/article/2118412-us-army-wants-to-fire-swarm-of-weaponised-drones-from-a-missile/

 

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברת JD.com היא אחת מחברות המשלוחים הגדולות בסין. בשנים האחרונות בחנה החברה את האפשרות להשתמש ברחפנים כדי להביא סחורות לכפרים סיניים באזורים מוגבלים היטב. כנראה שהמבחנים עברו בהצלחה, מאחר ועתה הכריזה JD קבל עם ועדה על כוונתה לבנות תוך שלוש שנים כמעט מאתיים תחנות שיגור ונחיתה לרחפנים, שיאפשרו לשנע חבילות ומשאות אל הכפרים הסיניים, ולאסוף מהם סחורה חקלאית.

למה? קודם כל, החברה זיהתה שאיסוף הסחורות החקלאיות מהכפרים באמצעות רחפנים, יאפשר להביא את היבול תוך 24 שעות לכל רחבי סין, ויוריד את מחירי חלק מהסחורות בשבעים אחוזים.

אבל זו רק ההתחלה.

כמו כל חברה, גם JD מחפשת קונים לסחורות שלה, והיא מבינה שכאשר מצבם הכלכלי של הכפריים ישתפר, הם יתחילו להזמין באינטרנט משלוחים כמו כולם – ויצפו לקבל אותם במהירות. באמצעות הרחפנים מצפה JD להביא משלוחים במהירות וביעילות גם לאזורי הספר המרוחקים מהערים הראשיות, ואפילו בהרים ובאגמים.

כדאי לשים לב לנקודה האחרונה הזו: הציפיה היא שלכפריים יהיה כסף. אנו אוהבים לדבר על כך שהרובוטים יקחו מקומות עבודה, אבל אפילו במצב הקיצוני ביותר (שלא סביר שנגיע אליו בזמן הקרוב) בו הרובוטים מסוגלים לבצע את כל העבודה עבור בני-האדם, עדיין יש משמעות למוצרים ולחפצים שנוצרו ב- "עבודת יד". כי בואו נודה לרגע באמת: כסא פלסטיק מוצלח כמו כל כסא מעץ, לכמעט כל מטרה, אבל כשיגיעו אורחים הביתה, אנחנו עדיין נעדיף להושיב אותם על כסאות מגולפים מעץ מהגוני בעבודת יד עדינה. למה? כי אנחנו לא רוצים להיראות קמצנים וזולים. כלומר, תמיד תהיה עבודה לחלק מבני-האדם שיעשו עבודת-יד אומנותית – וכפריי סין נכללים בקטגוריה הזו. כבר היום, יותר מעשרה אחוזים מבתי-האב בכפרים מוכרים דרך האינטרנט קישוטים, בובות, אופניים אמנותיות, ועוד ועוד. והם מרוויחים על כך לא רע בכלל, תודה ששאלתם (1.6 מיליון דולרים לכפר בממוצע, לפי ביזנס אינסיידר).

כך שהנה העתיד תכף מגיע, והוא מגיע לכולם במידה שווה: לכפריים שיוכלו ליהנות ממשלוחים מיידיים, שימשיכו להגביר את הפוטנציאל הכלכלי שלהם, ולאנשי העיר שיוכלו לקבל סחורות ויבול מאנשי הכפר באופן זול ומיידי.

עכשיו נשאר רק לחכות ולראות אם JD תצליח להגשים את התכניות היומרניות שלה תוך שלוש שנים. זה נראה לי פרק זמן אפשרי בהחלט, בהתחשב בכך שעלות הקמת תחנות השיגור והנחיתה עבור הרחפנים אינה אמורה להיות גבוהה. אבל נמשיך להתבונן ולחכות, עד שהעתיד הטוב הזה יגיע. ואולי בסוף, גם אלינו בישראל.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

שווייץ משיקה שירות משלוחים אוטומטי באמצעות רחפנים

שווייץ משיקה שירות משלוחים אוטומטי באמצעות רחפנים

לפני מספר שבועות סקרתי כאן את תחום הרחפנים, וסיפרתי על הציפיות שהרחפנים ישמשו לשינוע סחורות תוך דקות ספורות מיעד ליעד, בעלויות נמוכות ביותר. אנליסטים בארצות הברית מאמינים שרחפנים ישמשו שם לשינוע מסודר החל מ- 2023, אלא ששאר העולם מתקדם בקצב מהיר יותר, ולראיה – השבוע בישרה שווייץ שכבר בחודש הבא יתחילו רחפנים לשאת משלוחים בשטחה, מבלי התערבות אנושית ומעל ערים מיושבות בצפיפות גבוהה.

השווייצרים מסתמכים על חברת הרחפנים מאטרנט (Matternet) האמריקנית, שפיתחה רשתות רחפנים ביחד עם תחנות שיגור, נחיתה וטעינה. התחנות יכולות להימצא ברחובות או על ראשי בתים, וגדולות קצת יותר ממקרר ביתי. כל אדם יכול להגיע לתחנה, להפעיל אותה באמצעות אפליקציה ייעודית, להכניס חבילה במשקל של עד שני קילוגרמים, וללכת הביתה. בינתיים, החבילה מחוברת על-ידי זרוע רובוטית לרחפן, והוא ממריא ונושא את המשלוח למרחק של עד עשרים קילומטרים ובמהירות של 70 קמ"ש, לתחנה אחרת בעיר או מחוצה לה. בסך הכל, מאטרנט מתחייבת לשינוע הסחורות תוך שלושים דקות או פחות.

מאטרנט מתמקדת כרגע בשימוש אחד ספציפי: שינוע משלוחים רפואיים. היא רוצה לחבר בין מרפאות, מעבדות ובתי-חולים, ולסייע להן להעביר ביניהן דגימות דם ורקמה, חיסונים, מנות דם ועוד. אבל מאטרנט נמצאת בשותפות הדוקה גם עם משרד הדואר השווייצרי, ועתה שניתן האישור הראשון להטסת משלוחים באופן אוטונומי מעל ערים, אפשר לצפות שהם יתרחבו גם לשינוע חבילות מסוג אחר. מאטרנט עצמה מתכננת כבר למקם תחנות דומות גם בתחנות דלק ואפילו בחנויות מכולת.

כמובן, כל זה לא אומר שכבר מחר בבוקר נראה עשרות-אלפי רחפנים בשמי שווייץ. מאטרנט מסוגלת לעשות את המשלוחים האוטונומיים הראשונים פשוט מכיוון שהיא הראשונה, והשמיים ברום נמוך אינם גדושים עדיין ברחפנים מתחרים. אפילו במצב זה, התחנות של מאטרנט נדרשות לפקח על הרחפנים מתוצרתה בעודם באוויר ולוודא שאינם מתנגשים ברחפנים אחרים. ככל שיהיו יותר רחפנים בשמים, כך נזדקק למערכת רחבה יותר של פיקוח אווירי אוטונומי. ומערכת כזו, כפי שחזו האנליסטים מארצות הברית, לא צפויה להופיע בקנה מידה נרחב עד 2023.

אבל בינתיים, כדאי לשים לב לשתי משמעויות מעניינות של הטכנולוגיה.

ראשית, אם מאטרנט מצליחה למקם תחנה כזו על גג כל בית-חולים, מעבדה ומרפאה, הרי שארגונים אלו מפסיקים להיות מוגבלים בשל המרחק הפיזי ביניהם. למעשה, כמעט אפשר להתייחס אליהם כאל ארגונים שונים הנמצאים כולם תחת 'קורת גג אחת', ויכולים להעביר ביניהם ציוד ומצרכים לפי הצורך מבלי שהות. בעבר, השינוע בין ארגונים נפרדים שונים היה מתבצע באמצעות הזמנת מונית דחופה, שהייתה מתעכבת לעתים קרובות בשל פקקי תנועה והייתה נתונה לגחמות וליעילות הנהג שהגיע מחוץ לארגון. אלא שבזכות מאטרנט, בתי-חולים קטנים אינם חייבים להחזיק בכל הציוד הרפואי האפשרי: הם יכולים להזמין אותו במהירות ממרכזים רפואיים גדולים יותר. יש כאן ביזור של הטיפול הרפואי, שמאפשר לקטנים להתחרות בגדולים במתן שירותים רפואיים יעילים במהירות.

המשמעות השנייה מעניינת לא-פחות. מאטרנט זכתה לשמה ביושר: היא רוצה לפתח "אינטרנט של החומר". המודל הראשוני להקמתה התבסס על תחנות המסוגלות להחליף באופן אוטומטי סוללות לרחפנים, כך שרחפן אחד יוכל לעבור מרחקים של מאות קילומטרים באפריקה באמצעות 'קפיצה' מתחנה לתחנה והחלפת הסוללה בכל שלב בדרך. גם התחנות שבשווייץ ניחנות ביכולת החלפת סוללות אוטומטית, כך שאם הניסוי הנוכחי יוכיח את עצמו, הרי שאנו צפויים לראות מרוצי שליחים של רחפנים המסוגלים להביא סחורות גם לאזורים מחוץ לעיר במהירות וביעילות. בעתיד הרחוק, רשתות רחפנים שכאלו יוכלו להביא חפצים גם לכל אדם עם סמארטפון הנמצא בטווח נוח של אחת התחנות.

אכן, אינטרנט של החומר.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

הרחפנים באים

הרחפנים באים

בארבע השנים האחרונות נפתח תחום חדש שעתיד לשנות את חיינו: הרחפנים – כלי טיס זעירים במשקל כמה קילוגרמים, הנעים באוויר במהירות. אמזון כבר הבטיחו ב- 2013 כי תוך חמש שנים בערך יטוסו רחפנים בשמי העיר ויביאו חבילות לכל דורש תוך חצי-שעה מרגע ההזמנה. אבל איך התחום התקדם מאז אותה הבטחה יומרנית?

במילה אחת: במהירות.

Aerial-Photography-Drones-810x539.jpeg

התמונה מאתר MyDroneLab.

 

הנה עשר נקודות בנוגע לרחפנים שכדאי שתדעו עליהן, כי הן מצביעות על הדרך בה העתיד יתגבש –

  1. כולם נכנסים למרוץ: כבר מזמן לא מדובר באמזון בלבד. חברות ענק כמו בסט-ביי, וולמארט, טרגט, UPS, סבן אילבן דומינוס פיצה ואחרות – כולן מנסות להיכנס לתחום ולעבור לשינוע משלוחים באמצעות רחפנים.
  2. המטרה – משלוחים: הגביע הקדוש של כולם הוא משלוח סחורות קטנות – עד 2.5 קילוגרמים – דרך האוויר בעלות של דולר אחד בלבד. נכון להיום, משלוח חבילה בדואר בהול עולה בארה"ב בערך שישה דולרים – ומגיעה במקרה הטוב תוך יום אחד בלבד[1]. הרחפנים יכולים לספק את הסחורה (סליחה) מכיוון שינועו ללא-טייס ישירות לבית הלקוח, ללא פקקים וללא עצירות באמצע, ינחיתו את החבילה ומיד יחזרו למחסן.
  3. סיפוק מיידי: ההבנה של כל החברות הללו היא ש- "האוויר הוא האינטרנט החדש". הלקוחות של העידן החדש התרגלו לקבל את כל מה שהם רוצים כאן ועכשיו, בלחיצת כפתור. החברות שיצליחו להביא משלוחים אישיים דרך האוויר, יזכו ביתרון גדול על מתחרותיהן.
  4. זה כבר קורה: רחפנים אוטונומיים כבר שוגרו לאוויר והביאו משלוחים ללקוחות, גם אם בהשגחה צמודה. הטיסה האוטונומית המאושרת הראשונה בעיר מיושבת בארה"ב אירעה ב- 2016. הרחפן הביא חבילה עם בקבוק מים, ערכת עזרה ראשונה ומזון חירום[2]. חברת סבן אילבן המשיכה ושלחה 77 משלוחים ללקוחות אמיתיים בארה"ב[3], ואמזון הגיעה להצלחה צנועה יותר בהזנקת מספר משלוחים דרך האוויר באנגליה[4].
  5. שילוב עם המערכת הקיימת: איך הרחפנים יטוסו במזג אוויר בעייתי? בקושי. אבל אף אחד לא טען שרק רחפנים יובילו משלוחים כל הדרך. UPS, למשל, בוחנת רכב משלוחים חדש עם רחפנים על הגג. השליח כבר לא יצטרך לעצור בכל רחוב, לרדת מהרכב, לשים את החבילה בפתח הדלת ולחזור לאוטו. במקום זאת, החבילה תעבור אוטומטית לרחפן שישוגר מהרכב תוך כדי נסיעה, ינחית את החבילה בפתח הבית, ויחזור לרכב – שכבר המשיך לנסוע ונמצא עכשיו ברחוב אחר[5].
  6. המחסנים האוויריים: אמזון רשמה פטנט על דרך חדשנית אחרת להשתמש ברחפנים: היא מתכננת להשיק ספינות אוויר גדולות מעל אירועים מיוחדים, שמכילות את כל המרצ'נדייז שאנשים ירצו לרכוש. רחפנים יצאו כל הזמן מספינת האוויר כשהם נושאים נקניקיות בלחמניות, כובעים של קבוצת הכדורגל ועוד, ויביאו את הסחורות היישר לידיהם של המבקרים באירוע[6].
  7. רחפנים לכל שימוש: רחפנים אינם חייבים לשמש רק לנשיאת סחורות. בהולנד נבחנים רחפנים המשמשים לטיפול חירום בדום-לב ברחוב, הכוללים מוניטור דפיברילטור וציוד חירום רפואי להתנעה מחדש של הלב. בהודו נבחנים עכשיו רחפני אנטי-אונס שמרחפים בגובה של כמה מטרים, מקרינים בזרקור חזק על הקרקע, מתעדים את כל המתרחש בליווי צלצול אזעקה ומזעיקים את המשטרה[7].
  8. אפריקה מאוהבת: מדינות אפריקניות מזנקות על ההזדמנות החדשה: טנזניה ורואנדה הודיעו על הקמת מערכת לשינוע סחורות באופן אוטונומי דרך האוויר, ללא מעורבות אנושית בתהליך. החל משנת 2018, מאה רחפנים ישלימו אלפיים טיסות ביום בטנזניה כשהם נושאים ציוד רפואי כחיסונים ומנות דם לכפרים מרוחקים. ברואנדה כבר השלימו בהצלחה 1,400 משלוחים דומים[8]. בגאנה משתמשים ברחפנים כדי לספק אמצעי מניעה לאזורים נידחים[9]. בישראל, משרד הדואר עדיין מנסה להבין איך לרתום לרחפן את הצבי מהקרניים, כשהוא בועט ומתפתל.
  9. יש עוד כמה שנים: כל זה לא בא לומר שההתקדמות תהיה חלקה ומהירה. אם אלפי רחפנים ינועו מעל ערים גדולות, חלקם בוודאי יתנגשו זה בזה – וזה לא יבשר טובות עבור האזרח הקטן שלמטה. מסיבה זו, נאס"א, רשות התעופה הפדרלית באמריקה ושותפותיהן העסקיות פועלות עכשיו להקמת מערכת אוטומטית לשליטה בתנועת רחפנים באוויר. הם מתכננים את השקתה ל- 2020. האנליסטים חוזים שרק ב- 2023 נתחיל לראות משלוחי רחפנים סדירים לבתים בארצות הברית – אך מתריעים שאם רחפנים יתחילו לפעול במדינות אחרות באופן סדיר, כנראה שהתהליכים הרגולטוריים יתפסו תאוצה גם בארצות הברית[10].
  10. עניינים של פרטיות: למקרה שתהיתם – כן, יש סוגיות פרטיות קריטיות עם הרחפנים. הרחפנים יכולים הרי לצלם את כל מה שמתרחש מתחתיהם, דבר שהופך את האזרח הרגיל למנוטר גם ברחוב בכל עת. אבל בואו נודה לרגע באמת: כבר היום יכולות ענקיות הרשת פייסבוק וגוגל לדעת כמעט הכל עליכם – כולל איפה אתם ומה רכשתם הרגע – ומעבירות לפי חוק את המידע לממשלת ארצות הברית (ומשם הוא נגנב ע"י הרוסים והסינים).

אם לסכם, הרחפנים משקפים את חדירת עקרונות עידן האינטרנט לעולם הפיזי: מימוש מהיר של גחמותינו, בכל מקום ובכל זמן, המלווה באבדן פרטיות גדול לטובת התעשיה והממשלה. האם אתם מוכנים לעתיד הזה? גם אם לא – הוא כבר בדרך, טס אלינו במהירות.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/

[2] http://flirtey.com/the-first-fully-autonomous-faa-approved-urban-drone-delivery-in-the-us/

[3] http://www.prnewswire.com/news-releases/flirtey-and-7-eleven-complete-first-month-of-routine-commercial-drone-deliveries-deliver-77-packages-to-customer-homes-in-united-states-300381798.html

[4] https://www.amazon.com/Amazon-Prime-Air/b?node=8037720011

[5] https://www.pressroom.ups.com/pressroom/ContentDetailsViewer.page?ConceptType=PressReleases&id=1487687844847-162

[6] http://patft1.uspto.gov/netacgi/nph-Parser?Sect1=PTO1&Sect2=HITOFF&d=PALL&p=1&u=%2Fnetahtml%2FPTO%2Fsrchnum.htm&r=1&f=G&l=50&s1=9305280.PN.&OS=PN/9305280&RS=PN/9305280

[7] https://www.csmonitor.com/World/Global-News/2014/1211/Will-drones-keep-India-s-women-safe-from-rape

[8] http://money.cnn.com/2017/08/24/technology/east-africa-drones/index.html

[9] https://www.fastcompany.com/3056835/the-united-nations-is-flying-contraception-drones-in-rural-africa

[10] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/