הנדסה גנטית בצמחים – מעתה ללא פיקוח

הנדסה גנטית בצמחים – מעתה ללא פיקוח

בשבוע האחרון התקבלה בארצות הברית החלטה שמרעידה את אמות הסיפים של חברות ההנדסה הגנטית, ועומדת – בלי הרבה הגזמה – לשנות את העולם. משרד החקלאות האמריקני הודיע, חד וחלק, שהוא מתיר להנדס גנטית צמחים, לגדלם ולמוכרם בלי פיקוח מצד המחוקק. כל זאת, כדברי המשרד, על מנת "להתיר חדשנות במקום בו אין סיכון."[1]

זה עשוי להישמע לכם מוזר – הרי תמיד מפחידים אותנו לגבי צמחים מהונדסים גנטית, נכון? ובאמת, יש מקום לחשש. באמצעות הנדסה גנטית ניתן לקחת גנים ממקורות שונים ולהחדירם ביעילות לצמחים שכולנו אוכלים. אלא שמשרד החקלאות האמריקני, לצד ועדות וגופים דומים מכל העולם, הגיע להבנה ששיטות אחרות להשבחת צמחים – למשל, הכלאת צמחים שונים זה עם זה, או יצירת מוטציות אקראיות – הינן איטיות יותר ובעלות פוטנציאל גדול יותר לנזק מהטכנולוגיה המודרנית המשמשת להנדסה גנטית (הידועה בשם קריספר-קאס). מכיוון שכך, משרד החקלאות החליט שבכל מצב בו ניתן היה להביא לשינוי הגנטי הרצוי בצמח מסוים באמצעות הכלאה עם צמחים אחרים מאותה משפחה, הרי שהתוצר הסופי לא יעבור פיקוח מצד הממשל.

זהו שינוי גדול במדיניות שהייתה נהוגה עד כה, והוא מאד משמח – וקצת מפחיד. מצד אחד, המדיניות החדשה תאפשר לחברות ולעמותות להתחרות זו בזו בפיתוח זני צמחים מהונדסים-גנטית אותם יוכלו למכור לחקלאים – או לשחרר אותם בחינם לציבור. במילים אחרות, דווקא חברות ההנדסה הגנטית הגדולות והמושמצות – מונסנטו, למשל – הן אלו שנפגעות במידה הרבה ביותר מהמצב החדש. הן היו היחידות שיכלו להרשות לעצמן השקעה של עשרות מיליוני דולרים על מנת להתחיל ולסיים במבדקי הבטיחות המפרכים והיקרים שהיו מקובלים עד כה בארצות הברית. לפתע פתאום, הן צריכות להתמודד מול… ובכן, מול כל אחד שיש לו ערכה להנדסה גנטית בבית.

ופה מתחיל החלק המפחיד. בספרי "המדריך לעתיד", שנכתב לפני חמש שנים, חזיתי כי יזמים פרטיים – כמו גם סטודנטים ותלמידי תיכון – יוכלו בקרוב להנדס גנטית צמחים במעבדות ציבוריות, או אפילו במטבחיהם הביתיים. אנחנו עוד לא שם, אבל ההחלטה של משרד החקלאות מראה שהממשל האמריקני מבין את המצב החדש, שבו יזמים פרטיים יכולים להנדס גנטית צמחים בדרכים יעילות ובטוחות, ונחוש לפתוח את השוק לתחרות לטובת החקלאים והצרכנים.

ואכן, ההחלטה כבר מתחילה להכות גלים בתעשיית ההנדסה הגנטית. חברות קטנות מדברות בהתלהבות על הצמחים המהונדסים שהן יוצרות, שיוכלו בקרוב להגיע לשוק. חברת קליקסט, למשל, מפתחת סויה עם שמן שאינו מפתח שומני טרנס בחימום, כמו גם תפוחי-אדמה וחיטה בריאים יותר, המכילים יותר סיבים[2]. חברת Yield10 Bioscience הנדסה גנטית פשתן עם ריכוז אומגה-3 גבוה יותר[3]. חברות אחרות מתכוונות להנדס גנטית צמחים שפירותיהם יהיו גדולים יותר (ועדיין ישמרו על מלוא הטעם והריח של הפרי המקורי), ישרדו זמן רב יותר על המדף, יהיו עמידים יותר למחלות ולמזג-אוויר קיצוני, ועוד שפע של תכונות אחרות שעוד נגלה בהמשך.

למה זה מפחיד? כי הכוח שניתן בידינו על הטבע ממשיך לגדול. יזמים ומדענים יכולים עתה להנדס חוקית צמחים ולגדלם. אבל נודה באמת: הם היו יכולים לעשות זאת גם קודם לכן, מתחת לרדאר. משרד החקלאות האמריקני הבין בחכמה שלא ניתן לעצור עוד את הכוח הזה, ולכן כדאי לרתום אותו לטובת הציבור. ועדיין, העובדה שאנו נכנסים לתקופה בה ניתן לבצע הנדסה גנטית יעילה בקלות, מחייבת אותנו לחשוב איך אפשר לצמצם את הסיכוי לטעויות.

בסיכומו של דבר, מדובר בהחלטה חכמה מצד משרד החקלאות האמריקני, שתוציא מידי מונסנטו ודומותיה את השליטה על שוק ההנדסה הגנטית בצמחים, ותביא שפע של חדשנות לתחום. כולנו צריכים לשמוח על קבלת ההחלטה, שיובילו לחקלאות יעילה יותר, בריאה יותר וחכמה יותר. עכשיו צריך רק לקוות שנהיה חכמים מספיק להשתמש בתוצריה.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד ההנדסה הגנטית והפיקוח עליה בספרי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.usda.gov/media/press-releases/2018/03/28/secretary-perdue-issues-usda-statement-plant-breeding-innovation

[2] http://www.calyxt.com/

[3] https://www.yield10bio.com/

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

"אתה ניגש לכל העניין לא נכון." אמרה הגננת בקלילות. "אתה חייב להבין שהילד שלך לא בתחרות עם ילדים אחרים."

הנהנתי בפיזור נפש, והמשכתי לצפות בילדי הגן הרכים מטפסים על קירות הטיפוס, קופצים בין חבלים ורשתות ונופלים על המזרונים פעם אחר פעם. אם התחרות הייתה במספר הנפילות הגדול ביותר, הרי שאין ספק – הילד בהחלט לא התחרה עמם. אבל הוא אפילו לא ניסה! הוא פשוט נשאר על האדמה הבטוחה, וצפה בעניין בשאר חבריו מנסים להתאבד על החבלים. מדי פעם גם מחא כפיים לצליל חבטה מהדהדת במיוחד של ראש צעיר במזרון עתיק.

מאד מתסכל. למה, בעצם, הוא לא מוכן להתחרות בכל השאר?

"הילד שלך חכם." ניסתה הגננת להרגיע אותי. "הוא מבין שהסוד לקיום הוא בהרמוניה. הוא כמו עץ. עץ רחב-צמרת, שמקבל את כל שאר חבריו תחת צלו ועוטף אותם בשקט מרגיע – "

"אה!" הבנתי. "את מתכוונת שהוא מתכנן לחנוק אותם!"

היא לקחה צעד לאחור. "לא," אמרה, "כמובן שלא. הוא פשוט רגוע ושלו, כמו עץ ביער הגשם הירוק תמיד, שחי בהרמוניה עם חבריו ואינו מנסה להפגין את עליונותו עליהם – "

"אבל עצים לא עושים את זה." אמרתי. "זו הדרך בה אנו רואים את העצים מכיוון שאנחנו לא מתחרים כמוהם על אותו משאב: על אור השמש. למעשה, עצים הם אחד מהיצורים התחרותיים ביותר שהאבולוציה הפיקה. ועצים ביערות הגשם תחרותיים עוד יותר. את יודעת מה קורה כשעץ גדול ביער הגשם נופל?"

עוד גולגולת רכה פגעה במזרן. הו, להיות צעיר שוב. לא, תודה.

"בשנה האחרונה התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב Science בדיוק על השאלה הזו. החוקרים עקבו אחרי עצים גדולים ביער הגשם בפנמה – כאלו שחוסמים את כל אור השמש שמגיע מלמעלה, ומנצלים אותו לטובתם הם כדי לשרוד. ואין להם 'חברים'. לכל היותר, יש להם עמיתים – העצים הגדולים האחרים שצמחו לידם והגיעו לגודל דומה. ביחד, העצים הגדולים חוסמים כמעט לגמרי את אור השמש שמגיע לקרקע, וכך הם מונעים מיריבים צעירים לגדול ולהתחרות בהם. כל שאר העצים שמתחת לחופת הצמרת הגבוהה גדלים לאט, אם בכלל, מכיוון שאינם מקבלים מספיק אור שמש כדי להשקיע בגדילה ובצמיחה. זו אינה הרמוניה. אם כבר, זו אוליגרכיה של עצים, שבה קבוצת צמחים קטנה מאד במספר אבל גדולה במימדים השתלטה על מקור האנרגיה החשוב ביותר."

"אבל… העצים הקטנים מרוצים לגדול לאטם, כמו ילדים שמחכים לתורם – " ניסתה הגננת להתנגד.

"אין להם רגשות." הבהרתי. "כי הם עצים. אין להם מערכת עצבים, נשמה, או רגשות. הדבר היחיד שמניע אותם הוא סדרה של תהליכים ביוכימיים שנבררו לאורך האבולוציה כדרך לקדם את העץ האינדיבידואל ואת צאצאיו. אבל בכל מקרה, העצים הקטנים באמת צומחים לאט, או בכלל לא, אבל ברגע שנופל אחד מהעצים הגדולים, אור שמש שוטף את כל האזור שהוא נהג לכסות. ואז, פתאום, כל העצים הקטנים מתחילים לצמוח במהירות. הם לא פועלים בהרמוניה או בשותפות. הם לא נחמדים ולא מתחשבים. הם פותחים במרוץ גדילה קדחתני ושולחים ענפים עטורי-עלים לכל כיוון בניסיון לתפוס את מירב אור השמש לעצמם. ואת יודעת מה קורה כשהצמרות שלהם מתרחבות מספיק כדי לגעת זו בזו?"

"הם מפסיקים לגדול?" הציעה הגננת בתקווה.

"הם מפסיקים להתפשט לצדדים." הסכמתי. "אבל הם ממשיכים לדחוף למעלה – כל הזמן למעלה. הם חייבים לעשות כך, מכיוון שהעצים שמגיעים גבוה יותר יכולים לחסום את אור השמש ל- 'חבריהם' שצמחו ביחד איתם, וכך למנוע מהם להמשיך להתחרות בהם. בסופו של דבר, רק מספר קטן מאד של עצים עצומים תופס את האזור שהיה חשוף לאור השמש. כל השאר, שלא הספיקו לגדול, להתפתח ולהתפשט באותה המהירות, נותרים הרחוק מאחור. עולם העצים הוא עולם של תחרות מהירה וחסרת רחמים שמובילה למנצחים גדולים, לא של שיוויון והרמוניה."

Overtopping.jpg

כך גדלים עצים ביערות הגשם: מתחרים זה בזה ולבסוף מאפילים על המתחרים שנכשלו. כמו כן, האיור מוכיח בעליל שצריך ללמד מדענים לעבוד עם גרפיקאים מקצועיים במקום להסתפק בפאוורפוינט. המקור: קרולין פאריור, כותבת המחקר הראשונה

"אבל ילדים אינם עצים!" מחתה הגננת. "הם לא צמחים! הם צריכים ללמוד לעבוד ביחד, במשותף, לקחת סיכונים ביחד, לפעול זה לצד זה!"

"בדיוק." אמרתי. "אבל את אמרת שהם כמו עצים, אז הייתי חייב להסביר לך שהם לא, כי עצים הם – "

"הסברת כבר. הסברת." הסכימה עמי הגננת במהירות. היא היססה לרגע. "אתה האבא הביולוגי של הילד, נכון?"

"כן." אמרתי. "עד כמה שידוע לי. למה?"

"בלי סיבה." היא נאנחה. "אבל איידע את הצוות להיערך קדימה לעתיד."

הנהנתי בפיזור נפש, תוך כדי התבוננות בצאצא הקטן. לפתע הבנתי שהוא אינו מתבטל סתם כך על המזרן. הוא תצפת על כל היתר מטפסים, נופלים, נחבטים. הוא ישב מול ערימה גדולה של נעליים, ובכל פעם שילד נוסף פגע בקרקע, הוא הוסיף עוד נעל לערימה. הוא ספר את הנופלים!

השבתי מבטי לגננת.

"אולי באמת כדאי שתכיני את הצוות." ייעצתי לה, מתוך הבנה ברורה של הנולד. "נראה לי שהוא באמת הבן הביולוגי שלי."


אם אתם מחבבים את הז'אנר המערבב כתיבה ספרותית-הומוריסטית עם מסרים מדעיים, אני ממליץ לכם להאזין לפודקאסט "הארי פוטר ושיטות הרציונליות", שנכתב ע"י אליעזר יודקובסקי, תורגם ללא מטרות רווח ע"י קהילת הרציונאליות הישראלית, ומוקרא… ובכן, על ידי.

המקור לתמונת השער: Kids and Fitness Gym