עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

הכשל המרכזי כיום בשיח על עתיד העבודה הוא הנטייה לפישוט הבעיה: הלל גרשוני, למשל, במאמרו האחרון באתר מידה[1] טען (בהכללה) ש- "יהיה בסדר, תמיד נעלמו עבודות, ותמיד נוצר מספר גדול יותר של עבודות חדשות".

אלא שהטיעון הזה מתעלם מאתגר גדול אחר: תחלופת המקצועות המהירה.

נתחיל במקום בו גרשוני צודק.

לאורך ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, שיפורים בפרודקטיביות שהובילו להתייעלות בתחומים מסוימים – למשל, בחוות או במפעלים – אמנם גררו גלים של פיטורים, אך שוק העבודה שרד ואף שגשג בשל שתי סיבות עיקריות:

ראשית, ההתייעלות הובילה להורדת עלויות של מוצרים, וכך לצרכנים היה יותר כסף לשלם על שירותים ומשאבים אחרים, לתוכם זרמו עובדים חדשים וישנים. למשל, כאשר השעון המעורר החליף את "הנוקשים בחלונות" שהעירו אנשים בבוקר לעבודה, לא היה עוד צורך להוציא כסף על אותם "נוקשים". לאן הלך הכסף הזה? להשקעות (נו, נניח לשם הדוגמה) – וכך יועצי השקעות הפכו להיות מבוקשים יותר, ונפתחו משרות נוספות בתחום זה.

שנית, התפתחויות טכנולוגיות גררו בעקבותיהן יצירה של משרות חדשות, שאוישו בעובדים אנושיים. כשהמרכזיה הטלפונית האוטומטית נכנסה לשימוש באמצע המאה העשרים, מאות-אלפי מרכזניות פוטרו מעבודתן – אבל מכיוון שכולם פתאום יכלו להשתמש בטלפון בבתיהם בזול, אותן מרכזניות מצאו עבודות חדשות בתחום הטלמרקטינג. אנו רואים דפוסים כאלו של הרס מקצועות ויצירת מקצועות חדשות לכל אורך ההיסטוריה.

הבעיה הגדולה מתחילה כשקצב הריסת המקצועות הקיימים נהיה מהיר מכדי שהמפוטרים יוכלו למצוא משרה חדשה שתניב להם משכורת דומה לזו ממנה נהנו בעבר. זהו האתגר האמיתי שאנו מתחילים להתמודד עמו היום, מכיוון שמחשבים החמושים בבינה מלאכותית (לא רובוטים, אגב) מסוגלים להיכנס למספר הולך וגדל של מקצועות.

עד היום היה נהוג לטעון שמכונות יכולות לבצע רק מטלות רוטיניות פשוטות. זו הסיבה שמאז שנות השמונים אנו רואים את רמת התעסוקה במטלות הרוטיניות נותרת בעינה, בעוד שהתעסוקה במטלות הלא-רוטיניות הולכת ומתרחבת.

תעסוקה בעבודות רוטיניות לעומת לא-רוטיניות. במקור מ- The Economist

הבעיה היא שההגדרה של מטלות רוטיניות הולכת ונהיית רחבה יותר ומקיפה עוד ועוד יכולות שהמכונות מסוגלות להתמודד עמן. אם בעבר "מטלה רוטינית" הייתה הברגת בורג במקום מדויק, ועדיין היה צורך בפועל אנושי שיתאים בדיוק את הבורג למקום, הרי שכיום רובוטים יכולים כבר להיעזר בראייה ממוחשבת כדי להתאים בעצמם את הבורג ואת מנח המברג. אם נהיגה אוטונומית ברכב נחשבה בעבר למטלה לא-רוטינית, הרי שכיום כבר משתרר קונצנזוס שבעשור או שניים הקרובים רכבים אוטונומיים יוכלו להופיע על הכבישים ולנסוע ברמת בטיחות המתחרה בזו של בני-האדם.

כך שברור שגם מטלות שנחשבו בעבר לא-רוטיניות, יכולות לעבור אוטומציה. בהתאם לכך, שפע של מקצועות עומדים לחוות עודף-פרודוקטיביות עצום, מכיוון שעובד מיומן אחד באותם מקצועות יוכל להפעיל מחשבים ו/או רובוטים שיבצעו את העבודה שעושים היום עובדים אנושיים רבים. בהתאם לכך, אין פלא שקיימות תחזיות לפיהן –

  1. 39 אחוזים מהעבודות בסקטור המשפטי יעברו אוטומציה בעשור הקרוב[2].
  2. 95 אחוזים מרואי החשבון עתידים לאבד את עבודתם לאוטומציה מתקדמת[3].
  3. נציגי ביטוח יוחלפו במערכות בינה מלאכותית. ביפן, חברות הביטוח המתקדמות מתחילות להחליף את נציגי הביטוח הרפואי שלהם במערכות בינה מלאכותית ש- "מנתחות ומפרשות את כל המידע שלך, כולל טקסט חופשי, תמונות, וידאו והקלטות" טוב יותר ומהיר יותר מבן-אדם[4].
  4. 30 אחוזים מהמשרות בבנק (לפי ענקית הבנקאות סיטיבנק) ייעלמו בעשור הקרוב בשל האוטומציה. ובהתאם, אנליסטים פיננסיים מתחילים להיות מוחלפים בתוכנות חכמות ונוחות לשימוש[5].
  5. חלק מפועלי הבניין יוחלפו ברובוטים שמניחים פי ארבעה לבנים ביום מפועל אנושי מיומן, במדפסות תלת-ממד להדפסת בתים ובטרקטורים ומשאיות אוטונומיות.
  6. יותר ממיליון איכרים ימצאו עצמם בתחרות עם הרובוטים. בחלק ממטלות החווה כניכוש חסה, הרובוטים כבר זולים יותר מפועלים אנושיים[6].
lettuce.jpg

עלות ניכוש חסות על-ידי בני-אדם עולה בהתמדה, בעוד שהעלות הרובוטית יורדת.

אה, ועל מכוניות אוטונומיות כבר דיברנו? מנכ"ל אובר כבר הודיע שעד 2030, כל צי המוניות של אובר יוחלף במוניות אוטונומיות, ויש כבר שירות ראשוני של מוניות אוטונומיות (עדיין מקרטע) במקומות כמו סינגפור ואסטוניה. אגב, אם כל נהגי המוניות, המשאיות והאוטובוסים באמריקה מוצאים עצמם ללא עבודה, מדובר בכמעט ארבעה אחוזים מסך כל העובדים בארצות הברית.

אוקי, אז הבנתם שיש תחזיות קשות ועגומות לגבי אובדן מקומות עבודה קיימים. עכשיו באים האופטימיים ואומרים שייפתחו מקצועות חדשים ומשרות חדשות. והם צודקים, בוודאי. אבל כשהם אומרים את זה הם מחמיצים את הבעיה האמיתית בטווח הקצר: מה יעשו האנשים שיימצאו עצמם ללא עבודה כבר בשנים הקרובות?

תגידו שאותם אנשים ימצאו עבודה חדשה? נו, יופי. אבל במה? הדפוס כרגע מאד ברור: עבודות רוטיניות מתמעטות ביחס לעבודות הלא-רוטיניות, ובמיוחד ביחס לעבודות הלא-רוטיניות הקוגניטיביות – כלומר, אלו שמחייבות רמה גבוהה של השכלה והכשרה. נהג מונית שמאבד את עבודתו לא יוכל ללכת להיות מתכנת – לפחות לא מתכנת טוב שימצא עבודה – בלי הכשרה ואימון של שנים ארוכות מאד. רואה חשבון שמפוטר לא יכול ללכת להיות רופא בלי הכשרה ואימון של יותר מעשור. וכל אותו זמן, האנשים האלו שמפוטרים -=עכשיו=- יצטרכו למצוא דרך לטפל במשפחותיהם ולהרוויח כסף. איך? לא ברור.

אני מסכים שבוודאי ייפתחו מקצועות חדשים, ואולי (וכאן אני פחות משוכנע) אפילו מספר רב יותר של משרות מאלו הקיימות כיום, אבל האם נהג המונית, רואה החשבון או עורך הדין יוכלו לאייש את המשרות הללו, שדורשות סט שונה בעליל של כישורים מאלו שהם פיתחו עד עכשיו? כנראה שלא. אבל גם אם כן – הם בוודאי יחוו ירידה בשכר ובתנאים שהיו להם בעבודותיהם הקודמות.

כך שבואו נמקד את הדיון בעתיד העבודה: לא בטווח הארוך בו יש הטוענים שהמכונות תצלחנה לבצע את כל המטלות האנושיות (אגב, התחזית בנושא זה עומדת על 30-70 שנים[7], מה שאומר שזה כנראה יקרה עוד בימי חייהם של רבים מהקוראים) אלא בטווח הקצר של עשרים השנים הקרובות. כבר בטווח זה חוששים כלכלנים הצופים-קדימה כי אנו עלולים לראות אבטלה גוברת מכיוון שיהיו אנשים שלא יצליחו כלל למצוא עבודה, או לכל הפחות ירידה משמעותית בהכנסות של חלק מהאזרחים, בשל העובדה שבעבודות החדשות שימצאו הם יסבלו מתנאים גרועים יותר. אפילו פגיעה של עשרה אחוזים ברמת ההכנסה של אזרחים אמורה להוביל לזעזוע קשה במשק, מכיוון שאנשים שמרוויחים פחות גם מוציאים פחות כסף על שירותים ומצרכים.

כך שאל תטעו לרגע: לא מדברים על החשש מאבטלה גוברת או תחלופת המקצועות בגלל סיסמאות היפיות נוסח "עבודה לכולם!" או "צדק חברתי!". הדאגה האמיתית היא ממשבר כלכלי עתידי שיפגע בכולם – באזרחים, בתאגידים וגם בממשלות.

תשאלו – אז מה לעשות?

הנה מבזק חדשות: אף אחד לא בטוח. כלכלנים גדולים ורציניים כבר הודו שהם לא בטוחים איך בדיוק נסתדר, אבל כנראה שנצטרך לפתח מודלים חדשים לתעסוקה. יש רעיונות מוזרים כמו אלו של ביל גייטס שהציע להטיל מס על הרובוטים, או אפילו "הכנסה בסיסית כללית" במסגרתה יקבל כל אדם סכום כסף מסוים מהמדינה שיאפשר לו לחיות בכבוד בסיסי בלי לעבוד. או אולי מודל "עבודות הבולשיט" של האנתרופולוג דיוויד גרייבר, שטוען שאנשים ימשיכו לקבל כסף ממקומות עבודה למרות שלא באמת יהיה צורך בעבודה שלהם, כחלק מתכנית ממשלתית רחבה יותר למנוע משבר.

בואו נודה באמת לרגע: אלו רעיונות מוזרים וראשוניים, כצפוי מכל רעיון שאמור לסייע להתמודד עם שינוי דרמטי כל-כך בדפוסי העבודה. אבל לפחות יש הבנה שכדי להתמודד עם מצב שונה כל-כך, אנחנו צריכים פתרונות יוצאי-דופן – לא להגיד "מה שהיה הוא שיהיה, ויהיה טוב ותפסיקו לפחד." יהיה טוב, אבל רק אם נחשוב קדימה ונעבוד קשה כדי להכין את האנושות למצב החדש אליו אנו נכנסים. ולא, בואו לא נשאיר למכונות לקחת מאיתנו גם את העבודה הזו.


כמו תמיד, אם אתם רוצים לקרוא על עתיד העבודה המשוער, ועל המודלים האפשריים השונים בהם אנו עשויים לעבוד בעתיד, אתם מוזמנים לקרוא עוד ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

קישורים –

[1] http://mida.org.il/2017/07/31/%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A0/

[2] http://www.legaltechnology.com/latest-news/deloitte-insight-100000-legal-roles-to-be-automated/

[3] http://economia.icaew.com/features/october-2016/how-artificial-intelligence-will-impact-accounting

[4] https://www.theguardian.com/technology/2017/jan/05/japanese-company-replaces-office-workers-artificial-intelligence-ai-fukoku-mutual-life-insurance

[5] http://money.cnn.com/2016/04/04/investing/bank-jobs-dying-automation-citigroup/

[6] https://portal.luxresearchinc.com/research/report_excerpt/21833

[7] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/270160803455485/?type=3&theater

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

 

לפי דיווח בוול סטריט ז'ורנל, וולמארט מחליפה חלק מעובדיה במכונות אוטומטיות לספירת שטרות ומטבעות. המכונה מסוגלת לספור 3,000 מטבעות בדקה או שמונה שטרות בשנייה – מהר יותר מכל אדם. לפי הדיווח, יותר מחמש-מאות עובדים עזבו את החברה בעקבות השינוי.

אבל מכאן הסיפור רק נהיה מעניין יותר, בשלוש נקודות.

ראשית, המכונות החדשות הוצבו כמעט בכל אחד מ- 4,700 סניפי וולמארט באמריקה. היינו אמורים לראות, לפיכך, אלפי פיטורים. אך לא זה המצב. האחראי על התקשורת בוולמארט הבהיר כי –

"במסגרת השינוי… העברנו אנשים ושעות עבודה לרצפת המכירות. כל עמית שעבד בעבר בחלק האחורי של המשרד קיבל הזדמנות להישאר עם החברה בתפקיד מול הלקוחות. כמעט כולם בחרו להישאר, ורבים עברו לתפקידי פיקוח או אחראי מחלקות."

כמובן, זוהי תמימות גדולה לחשוב שגם המוכרים ישמרו על עבודתם עוד זמן רב, בתקופה בה מרכולים ואפילו מסעדות כמק'דונלדס מתחילים להשתמש בעמדות מכירה ממוחשבות אוטומטיות. עדיין יהיה צורך במוכרים אנושיים, אבל אנו עתידים להזדקק לפחות מהם ככל שהאוטומציה תמשיך להתפתח. אין פלא שמאז ינואר 2017, נעלמו 71,000 משרות בתחום המכירות (retail) בארצות הברית.

שנית, אנו רואים שהבעיה בטווח הקצר אינה היעלמות מוחלטת של כל המקצועות האנושיים, אלא של תנודתיות משרות (job volatility). האוטומציה מתפשטת ליותר ויותר תחומים, וכך אנשים מוצאים עצמם לא-נחוצים עוד, ונאלצים למצוא עבודה במקום או בתחום אחר. הבעיה הגדולה במקרה זה היא שהעבודות החדשות בדרך-כלל אינן אטרקטיביות כקודמותיהן, ומי שנדחק אליהן צריך למעשה להתחיל מהתחלה, ללא ההטבות שצבר בשנים הארוכות בהן עבד במשרה הקודמת.

שלישית, וולמארט פעלה באופן אתי וראוי כשהציעה לעובדיה לעבור לתחום אחר בחנות, אבל בואו נודה באמת: הם לא באמת נחוצים שם. וולמארט לא באמת צריכה עוד מוכרים, ומדובר בשלב ביניים בדרך לפיטוריהם בסופו של דבר. לחלופין, ייתכן שהם לא יפוטרו, אלא פשוט יישארו שם עד שעובדים אחרים יעזבו מרצונם. כך או כך, אנו רואים כאן למעשה בזמן אמת כיצד נוצרות "עבודות הבולשיט" שתיאר האנתרופולוג דיוויד גרייבר: משרות שאין בהן צורך ממשי, שאנשים מועסקים בהן רק כדי שתהיה להם תעסוקה לזמן מה. לארגונים לוקח זמן להתייעל, ובסופו של דבר גם חלק גדול מעבודות הבולשיט ייעלמו – ביחד עם 'העובדים' שמאחוריהן.

מי ייהנה מהיעלמותן של עבודות הבולשיט? כולנו, מכיוון שנצטרך לשלם פחות כסף על המוצרים שנרכוש. אבל זאת, כמובן, רק אם לא תעבדו בעצמכם במשרות שייעלמו.

בהצלחה!

דברים שלמדתי מהזבל: איך ילדינו ימצאו עבודה

דברים שלמדתי מהזבל: איך ילדינו ימצאו עבודה

"עומר, קום מהר, אתה חייב לראות משהו מדהים!" אני מעיר בעדינות את ילדי בן הארבע.

הוא פוקח עיניים ופה ומפהק. "רובוטריקים?" הוא שואל בתקווה.

"בערך!" אני מבטיח לו. "בוא למרפסת ותראה!"

הוא אץ איתי למרפסת. בחוץ, משאית הזבל של פרובידנס מטפלת בפחי האשפה באופן רובוטי לגמרי. ולראיה, הנה התיעוד שצילמתי בעצמי.

הילד בוהה בי. "זה לא רובוטריק." הוא מאשים.

"זה רכב עם זרוע רובוטית שתופסת את פחי האשפה, מניפה אותם באוויר ומרוקנת את התוכן שלהם לתוך המשאית." אני משיב לו. "ואז היא גם מחזירה אותם למקום. וכדאי שתשים לב טוב, ילד, כי כל פרט קטן במה שאתה רואה עכשיו מספק רמזים לעתיד העבודה שלך."

"מה זה עבודה?" הוא שואל.

אני מתעלם. "הנה הנקודות החשובות ביותר. קודם כל, מטלות רוטיניות עוברות אוטומציה. מטלות רוטיניות הן כאלו שחוזרות על עצמן בלי יותר מדי מגוון, והן עוברות עכשיו לידי המכונות. בעצם, הן עוברות לידי המכונות כבר יותר ממאתיים שנים, אבל בעשורים האחרונים אנחנו רואים שהן מסוגלות לבצע נתח הולך וגדל מעבודות השירות. ובעשורים הקרובים נראה גם מטלות שנחשבו בעבר למסובכות, כנהיגה בכבישים, עוברות לרובוטים. אז נסה למצוא בעתיד עבודה שאינה רוטינית – שדורשת גמישות מחשבתית והתמודדות עם אתגרים חדשים מדי יום."

הוא משפשף עיניו, אבל אני עדיין בשוונג.

"שנית, עדיין צריך עובדים… אבל פחות. סופרי מדע בדיוני אוהבים לדבר על עתיד בו אף אחד לא יצטרך לעבוד, והרובוטים ישרתו את כולנו. אולי זה עוד יקרה, אבל בדרך לשם אנחנו עדיין נצטרך עובדים אנושיים שיגשרו בין מערכות עתיקות וחדשות. במקרה שאתה רואה מולך, למשל, הזרוע הרובוטית מחליפה שניים-שלושה פועלים, אבל עדיין יש צורך בנהג משאית הזבל כדי לנווט את הרכב (טכנולוגיה עתיקה) בכבישים וכדי להתמודד עם מצבים לא-צפויים. אפילו כאשר הרכב יהיה אוטונומי לגמרי ולא יזדקק לנהג או למפעיל, נצטרך עדיין מספר קטן של עובדים אנושיים שיוזעקו למקומות בהם אירעה תקלה, או שהבינה המלאכותית זיהתה מצב שהיא אינה מוסמכת להתמודד עמו, כמו פח זבל שמסרב להיפתח. כך שעדיין יהיו עובדים אנושיים, אבל לא רבים כפי שיש היום."

הוא מתחיל לפהק שוב, אבל אני קוטע אותו. "אל תפגין עייפות! וזה מביא אותי לנקודה הבאה: בעתיד, נזדקק לעובדים מעטים – אבל איכותיים. כל עובד יצטרך להיות איכותי במיוחד – עם אחריות גדולה יותר מכפי שהיה בעבר. נהג משאית הזבל המודרנית, למשל, נושא אחריות כבדה על כתפיו: הוא צריך לעצור בדיוק ליד כל פח, להפעיל את הזרוע הרובוטית ולהשגיח שהכל מתנהל כשורה. בעבר, הנהגים היו יכולים להירגע יותר בין כל עצירה, כי הפועלים שרכבו מאחורה היו עושים חלק גדול מהעבודה. הנהג המודרני גם היה צריך ללמוד לתפעל את הרכב החדש עם הזרוע הרובוטית, כך שברור שיש לו גם יכולות למידה והסתגלות לטכנולוגיות החדשות. אלו מיומנויות ותכונות שאתה תצטרך לרכוש. ומתי תצטרך לרכוש אותן?!"

"בעתיד." הוא מדקלם בעייפות את התשובה הנפוצה ביותר בבית.

"בדיוק. ואתה תהיה חייב להשתדרג עם הזמנים – או להישאר מאחור. שים לב לשני הפחים שעל המדרכה. הזרוע הרובוטית מותאמת להרים ולטפל רק באחד מהם, שמגיע במידות הנכונות. הפח השני נשאר מוזנח, לפחות עד שיגיעו הפועלים הפחות-טכנולוגיים כדי לטפל גם בו. במילים אחרות, רק הפח המשודרג מקבל את הטיפול המהיר והאיכותי מצד משאית הזבל. אם אתה לא רוצה להישאר כמו הפח הזה מאחור – אתה צריך להתכונן לעתיד ולהתקדם ביחד עם הזמנים, או שכל יתר המתחרים יעקפו אותך בסיבוב."

הוא מהנהן בעיניים עצומות-למחצה, פוער את פיו לפיהוק נוסף, ואז מציץ בי בחשש. אני מרשה לו להשלים את הפיהוק.

"אבא," הוא שואל, "אני יכול לחזור לישון עכשיו?"

מכונית הזבל כבר נסעה-חלפה לה. אני מביט בו עוד רגע, וחוזר להווה.

"כן," אני מנסה לחייך אליו. "חזור לישון. העתיד יחכה."

אני עוקב אחריו במבטי כשהוא מתקדם בחזרה לחדר השינה, והחיוך נמס משפתותיי. הוא עדיין בן ארבע, וכחלק טבעי במהלך חייו הוא ירכוש את כל המיומנויות שצריך כדי להתמודד עם העתיד לבוא.

עבורו, העתיד יחכה.