עתיד העבודה: מפתחי-העל של העתיד – ואלו שישרתו אותם

עתיד העבודה: מפתחי-העל של העתיד – ואלו שישרתו אותם

טוביה שומאכר הסנדלר חי באנגליה של המאה ה- 18 והתפרנס – כפי שניתן להבין משמו – מסנדלרות. הכלים שעמדו לרשותו היו פרימיטיביים ופשוטים, אך הם הספיקו לו כדי לעצב את הנעל, לחתוך את העור, להדביק ולמסמר את החלקים השונים, ולמכור את מרכולתו בשווקי העיר. כאשר שמע טוביה הסנדלר על מכונות המסוגלות לבצע חלק מעבודת הרכבת הנעליים, הוא רק צחק – "איך מכונה נטולת-בינה יכולה ליצור נעל שמתאימה לכל מידה? איך היא יכולה למכור נעליים לאנשים? להבין מה הלקוח רוצה?"

מאה שנים לאחר מכן, המהפכה התעשייתית כבר הותירה את חותמה העמוק בבריטניה. בנו של טוביה נאלץ לסגור את העסק המשפחתי, מאחר ונעליים יוצרו בכמויות סיטוניות במפעלים. נכדו של טוביה – חיימ'קה המדביק – בילה עשר שעות ביום כשהוא יושב לצד פס ייצור [1], ומזריק פס של דבק על סוליה אחר סוליה. מימינו, המשיכו הסוליות להגיע ללא הרף. משמאלו, המכונה "נטולת הבינה" חיברה את החלק הבא של הנעל לסוליה הדביקה. חיימ'קה לא חש גאווה רבה בעמלו, אבל לפחות הייתה לו פרנסה, וכתוצאה מכלכלת המכונות החדשה, כולם היו יכולים ליהנות מנעליים איכותיות במחירים זולים יותר מאי-פעם. כאשר הזהירו את חיימ'קה המדביק מהופעתן של מכונות שיוכלו לראות את הסוליה ולתפעל אותה בדיוק על-אנושי, הוא רק צחק – "מכונות עם עיניים? עם אצבעות? מי שמע ומי ראה פלא שכזה?"

נקפוץ קדימה מאה וחמישים שנים, לשנת 2018. שרה המעצבת, נכדתו-של-נכדתו-של-נכדתו של חיימ'קה המדביק, עדיין עוסקת בתחום הנעליים המשפחתי, אך היא אינה מגיעה כלל למפעל. המפעל הפך לרובוטי כמעט כולו, ומעסיק רק כמה עשרות עובדים שתפקידם להשגיח על המכונות ולתקן אותן בעת הצורך. מהו תפקידה החדש של שרה? היא מעצבת את הנעליים האופנתיות ביותר. היא מבלה את זמנה מול המחשב ונעזרת בתוכנות CAD (Computer Assisted Design) לעיצוב נעליים ומגפיים יוקרתיים. 

כאשר שרה שומאכר קוראת על תחזיות לפיהן בינות מלאכותיות יוכלו לעצב נעליים טוב יותר מבני-אדם, היא – ניחשתם נכון, צוחקת – "מכונות עם יצירתיות? עם חוש אסתטי? לעולם לא!"

ואף על פי כן, בעשור הקרוב עלולה שרה לגלות שגם מלאכת העיצוב תעבור אוטומציה, ותותיר אותה נטולת עבודה. 

סיפורם של טוביה הסנדלר, חיימ'קה המדביק ושרה המעצבת, הופיע במקור במאמר שפרסם לאחרונה פרופ' ג'ון ק. בורמייסטר מאוניברסיטת בוסטון, אך הוא יכול לשרת אותנו היטב בניסיוננו להבין את עתיד העבודה. על מנת להבין את משמעותו המלאה, וללמוד במה יעבוד בנה של שרה שומאכר, שלומד בימים אלו במדעי המחשב בטכניון, אנו צריכים לזהות קודם מספר מיתוסים – טעויות בתפישה – שכל אחד מהשומאכרים לקה בהם בתורו.

 

shoemaker-852994.jpg

טוביה שומאכר, סנדלר.

מיתוס ראשון: הכול או לא-כלום

טעותו העיקרית של טוביה הסנדלר הייתה בניסיונו לדמיין מכונה שתחליף את כל הפעולות השונות שהוא עצמו ביצע על מנת לעצב, לייצר, למכור ולשווק נעליים המותאמות אישית לכל אדם. המכונות הראשונות שפותחו במהפכה התעשייתית לא היו מסוגלות לבצע אף לא אחת מהמטלות הללו. אלא שהיה להן יתרון גדול אחד: הן היו יכולות לבצע מטלות רוטיניות פשוטות – כאלו החוזרות על עצמן ללא-שינוי – בעלות הפעלה נמוכה בהרבה מזו של עובד אנושי מיומן. ברגע שמכונות כאלו הופיעו באנגליה, התגלה תוך זמן קצר מודל יעיל יותר לייצור נעליים: המכונות היו מבצעות מטלות פשוטות ובסיסיות, ובין כל מכונה היה יושב פועל אנושי נטול-השכלה, שביצע את הפעולות שהמכונה לא הייתה מסוגלת אליהן עדיין. הוא היה צריך להוסיף דבק לסוליה בדפוס מורכב, למשל, או לסדר מחדש את החלקים שעל פס הייצור כדי שיגיעו למכונה הבאה במנח המדויק שהתאים לה.

המכונות אמנם לא היו יכולות לעצב נעליים, למכור, לשווק או אפילו להרכיב נעליים שלמות בכוחות עצמן. אך המעט שיכלו לעשות הביא לשינוי דרמטי בשוק העבודה, והפך סנדלרים מיומנים כטוביה ללא-נחוצים. הסוד, מסתבר, טמון בהבנה שהמכונה אינה צריכה להחליף את כל העובדים בתחום מסוים על מנת לשנותו מן היסוד, ולהפוך מקצועות שלמים למיותרים. 

גם אמזון הגיעה לתובנה זו, כשפתחה את הסופרמרקט האוטומטי הראשון. כשיצאה ההכרזה על כוונתה של אמזון, התרוממו גבות בכל העולם. סופרמרקט רגיל מכיל עשרות עובדים, שמשרתים את הלקוחות, מסדרים את הסחורות על המדפים, עוצרים גנבים, מיישבים מחלוקות וסכסוכים, ועוד מגוון רחב של פעולות מורכבות. האם באמת ניתן להחליף את כולם?

אמזון גילתה שלא – ולכן הסתפקה בהחלפת חלק מהעובדים בלבד: את מקומם של אנשי האבטחה תפסו מצלמות משוכללות עם יכולות זיהוי פנים, והקופאיות הפכו להיות מיותרות לגמרי, מאחר והתבצע מעקב מתמיד אחר כל לקוח וכל חפץ שהניח בעגלה. הסופרמרקט 'האוטומטי' של אמזון מספק חוויית רכישה נוחה בהרבה ללקוחות, שאינם צריכים לעצור כדי לשלם על הפריטים שהם רוכשים – הם יכולים להיכנס לחנות, לקחת מספר פריטים ולצאת החוצה, בידיעה שאמזון תחייב את חשבון הבנק שלהם על הקנייה. העובדים האנושיים המעטים שנותרו צריכים עדיין לסדר את המוצרים על המדפים ולספק שירות לקוחות אישי לקונים המעוניינים לדבר עם בני-אדם דווקא. בדרך זו יורדות הוצאות התפעול באופן משמעותי. אין פלא שגם חברות קמעונאות גדולות אחרות באמריקה כוולמארט וטארגט מנסות לשלב אוטומציה דומה בחנויות שברשותן. 

משמעות ניתוצו של המיתוס הראשון היא שמערכות חכמות ישולבו במקומות עבודה רבים, וישנו את פניהם של מקצועות רבים. במשפטים, למשל, כבר ניתן למצוא מנועי בינה מלאכותית שעוברים באופן אוטומטי על חוזים משפטיים כדי לאתר סעיפים יוצאי-דופן [2], ומנועים דומים המגישים באופן אוטומטי ערעורים משפטיים על קנסות חניה, שהביאו כבר לביטולם של 160,000 דו"חות חניה בניו-יורק ובלונדון [3]. כאשר רוב המטלות השגרתיות והרוטיניות בעבודתם של עורכי-הדין יעברו אוטומציה, ייאלצו העובדים בתחום זה לפענח שאלה גדולה: מה התועלת שהם יכולים להביא לשוק העבודה, מעבר ליכולותיו של המחשב?

מיתוס שני: המכונות העיוורות

חיימ'קה המדביק סבר שמכונות לא יוכלו לבצע פעולות תפעול מורכבות, מכיוון שאינן ניחנות באיברי חישה אנושיים – עיניים, אוזניים ואצבעות. גם אם היו להן חיישנים משוכללים, עדיין לא ניחנו המכונות במוח שיאפשר להן להפיק משמעות מהקלט החושי שהן מקבלות ולתפעל עצמים שונים באותה קלות שעושה זאת בן-אנוש.

חיימ'קה חי במאה ה- 19, אך הוא קלע לדעת גדולים. בשנות השמונים של המאה העשרים, טבע האנס מוראבק את "פרדוקס מוראבק", לפיו – 

"קל יחסית לגרום למחשבים לבצע פעילות ברמת מבוגר במבחני אינטליגנציה או במשחק דמקה, וקשה או בלתי-אפשרי להקנות להם את יכולותיו של [תינוק] בן שנה בכל הנוגע לחישה ולמוביליות." [4]

פרדוקס זה היה תקף עד לפני עשר שנים, כאשר עוד אפשר היה לראות מפעלים בהם היו פועלים בני-אדם ומכונות לסירוגין: בני-האדם היו מבצעים את הפעולות הדורשות חישה ותפעול עדין, כסידור בקבוקי זכוכית במנח הנכון על הסרט הנע, והמכונות העיוורות היו מוציאות לפועל מטלות רוטיניות יותר.

זה כבר אינו המצב כיום.

בעשור האחרון החלו מחשבים לרכוש יכולות עיבוד ראייה מרשימות בזכות המעבר לשיטת המחשוב המתבססת על רשתות עצבים מלאכותיות ולמידה עמוקה. מחשבים נעזרים ברשתות עצבים מלאכותיות על מנת לעבד כמויות גדולות של מידע ולהפיק מתוכו תובנות. ומתחילים להתעלות על יכולות האדם בהבנת תמונה. 

"היום מערכות ראייה מסוגלות לספר לנו מה קורה בתמונה ברמה טובה יותר מזו של אדם. הן לא רק מסוגלות לאבחן איפה נמצא כל כלב בתמונה אלא גם את הסוג המדויק והמין שלו." אומר פרופ' רון קימל מהפקולטה למדעי המחשב, ומוסיף כי, "מערכות מכניות מתקשות יותר לחקות את הדינמיקה האנושית העדינה, אבל גם זה יגיע."

השילוב של מערכות חיישנים מתוחכמות ובינה מלאכותית מתקדמת מתחיל לשאת פרי כיום במה שגיל פראט, מנכ"ל מכון המחקר של טויוטה, כינה "הפיצוץ הקמבריאני" של הרובוטיקה [5]. פראט סבור כי אנו נכנסים לתקופה של שינוי מואץ, בה יכולותיהם של הרובוטים יגדלו במהירות. כתוצאה מכך, רובוטים יוכלו לשרת אותנו במפעלים, בבתים וברחובות הערים. 

את הבסיס לרעיון זה אנו מתחילים לראות כבר היום. הרכבים האוטונומיים, למשל, מתחילים להגיע לכבישים. יותר מ- 58 ערים נערכות לניסויים בהסעת רכבים אוטונומיים בכבישיהן, או שעורכות את הניסויים כבר היום. אפילו תל-אביב מתחילה לבחון את הטכנולוגיה [6]. אובר חתמה חוזה עם וולוו במסגרתו תספק לה יצרנית הרכבים 24,000 מוניות אוטונומיות [7], בעוד שהחברה המתחרה – וויימו – רכשה מקרייזלר פסיפיקה כמה אלפי רכבים אוטונומיים, שהראשון ביניהם אמור להגיע לידיה כבר בסוף 2018 [8]. הרכבים האלו נועדו לשמש כמוניות אוטונומיות שייסעו ללא-הפסקה ברחובות העיר ובין ערים – ואמורות לייתר את נהגי המוניות, האוטובוסים והמשאיות.

באופן דומה, הרחפנים האוטונומיים הראשונים כבר פועלים לשינוע חבילות בשווייץ [9] ובאיסלנד (פיתוח ישראלי) [10], ולא קשה לראות כי הם מאיימים להחליף את השליחים ואת הדוורים. לצד אלו אפשר להוסיף גם רובוטים משוכללים יותר, כמטבח הרובוטי הראשון הידוע בשם "מולי", הניחן בשתי זרועות אנושיות למראה המאפשרות לו להפוך מרכיבי מזון למאות מנות שונות (לפי טענת החברה, שמתכוונת לשחרר את הרובוט לשוק עוד השנה… כפי שהבטיחה כבר כמה שנים ברצף) [11]. 

כשמצרפים את כל ההתפתחויות בתחום הרובוטיקה והבינה המלאכותית ביחד, קשה לחשוב על עבודות צווארון כחול בהן יתעלו בני-האדם על הרובוטים. מיתוס המכונות העיוורות והמגושמות מתערער לנגד עינינו.

 

מיתוס שלישי: המכונות נטולות היצירתיות

מהי יצירתיות? לשאלה זו אין עדיין תשובה טובה. חוקר הבינה המלאכותית מרווין מינסקי כתב כי – "רוב המילים בהן אנו משתמשים לתיאור מחשבותינו (כ- "מודעות", "למידה" או "זיכרון") הינן אוסף-חבילה מבולגן של רעיונות שונים." יצירתיות הינה בבירור אחת ממילות-החבילה הללו. נגדיר, לפיכך, יצירתיות באופן פשוט יותר, כיכולת להפיק פתרונות חדשים ושימושיים לבעיות שונות: פיתוח תוכנה, עיצוב נעליים ואפילו הלחנת סימפוניה.

בעשור האחרון החלו מחשבים לרכוש יכולות של יצירתיות שימושית במגוון רחב של תחומים, בין היתר בזכות המעבר ללמידה עמוקה ובטכניקות מתקדמות אחרות בלמידת מכונה. 

מערכות עצבים מלאכותיות מצליחות להגיע להישגים מרשימים בתחומים שנראו בעבר כנחלתם הבלעדית של בני-האדם. מערכת עצבים מלאכותית שעברה על 80,000 ציורים, למשל, הפיקה יצירות חדשות משל עצמה, שבני-אדם הזדהו עמן יותר ומצאו אותן מעוררות השראה יותר מיצירות ממקור אנושי שהוצגו ביריד האמנות המוביל בבאזל 2016 [12]. מערכת עצבים אחרת עברה על ספרי שירה מהמאה ה- 20, ורכשה את היכולת לכתוב שירה חדשה משלה – שאנשים רבים טעו לחשוב שנכתבה על-ידי משורר אנושי [13]. למשל – 

It was five years ago,

the secret children bore my homely hand,

puffed out the harmless clothes that cleared

my thighs and ribs and veins.

מערכת עצבים מלאכותית אחרת, בשם אייבה (Aiva – Artificial Intelligence Virtual Artist) למדה להלחין מוזיקה קלאסית, ויצירותיה מלוות כיום סצנות בסרטים ובמשחקי וידאו. לאחרונה שחררה אייבה את האלבום הראשון שלה וזכתה להיות הבינה המלאכותית הראשונה שמתהדרת בסטטוס "מלחין" רשמי [14].

פרופסור מיקי אלעד מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון עוסק בעיבוד מידע ולמידה ממוחשבת, והוא ער היטב לגודל הישגי הבינה המלאכותית בתחומים המקושרים עם יצירתיות.

"אנחנו יכולים כיום להציע אלגוריתם שיחבר מוזיקה או ייצר תמונה יש מאין. עד לפני חמש שנים, שתי משימות אלו נחשבו לרעיונות בלתי-אפשריים. אני משוכנע שפיתוחים כאלו ואחרים יסלקו סוגי עבודה רבים שקיימים היום. אני לא יכול להתנבא מה יהיה, ואיני יודע מה ייעלם, אבל ברור לי שחייבת להיות תזוזה משמעותית בשוק העבודה בשל כניסתה של טכנולוגיה זו."

יצירתיות אינה מוגבלת לשירה או לציור. עבודת המהנדס, למשל, משלבת שפע של יצירתיות, וגם היא מתחילה לעבור לידי מערכות בינה מלאכותית. מערכות כ- DreamCatcher של אוטודסק, למשל, מצליחות להמציא לאחרונה את הגלגל – מילולית. בהדגמת יכולות מ- 2015, קיבלה מערכת מסוג זה מידע מחיישנים המרוצפים על רכבים, בנוגע לעומס המופעל על כל נקודה ברכב מרוץ (כולל על הנהג האנושי). היא הפיקה תוך זמן קצר תרשים לשלדת רכב מסוג חדש, שנראית יותר ביולוגית ממכאנית – עם סבך של קורות מתכת מתפתלות בדגם המזכיר קורי עכביש בתלת-ממד. השלדה החדשה אמורה להיות קלה וחזקה יותר משלדה רגילה. ובנוסף לכל, היא במפורש אינה סימטרית. בניגוד לאינטואיציות של המהנדסים האנושיים, הנוטים לפתח רכבים 'בדמותם' באופן סימטרי, מסתבר שהעומס המופעל על רכב מרוצים גדול יותר באחד מצדדיו – ולכן בחרה הבינה המלאכותית לעצב את הרכב מחדש בדרך מקורית שהמציאה בעצמה [15].

עכשיו שאתם יודעים כל זאת, האם אתם עדיין שותפים לאמונתה של שרה, שמחשבים לא יוכלו לעצב גם נעליים בשנים הקרובות?

אם כן, כדאי שתדעו שאמזון מפתחת בימים אלו בינה מלאכותית המעצבת בגדים חדשים בכוחות עצמה, בהסתמך על העדפותיו האופנתיות של הרוכש הפוטנציאלי ועל טעמו הכללי בבגדים, בדים וגוונים [16].

אבל למה לעצור דווקא בעיצוב נעליים? האם מחשבים יכולים לעצב ולתכנת גם את עצמם? ויותר ספציפית – האם יוכלו לתפוס גם את מקומות עבודותיהם של המתכנתים האנושיים היצירתיים?

 

כשהמחשבים קמים על יוצריהם

פייסבוק היא אחת מספקיות השירותים האמינות ביותר בעולם. מדי יום היא מאפשרת ליותר ממיליארד משתמשים להתחבר לשירותיה. מדי דקה מועלות 147,000 תמונות חדשות לשרתים, 317,000 סטטוסים מתעדכנים, ו- 29 מיליון הודעות נשלחות בווטסאפ (שבבעלות פייסבוק) [17]. בעבר היה צורך באלפי טכנאים מיומנים לניהול מרכזי המידע העצומים המאפשרים את כל הפעילות הקדחתנית הזו. אלא שפייסבוק פיתחה והתקינה את מערכת סייבורג, המזהה בעיות בשרתים ומנסה לתקן אותן אוטומטית. רק במידה והיא נכשלת, היא שולחת הודעה לטכנאי אנושי. בדרך זו, יכול טכנאי בודד לנהל 26,000 שרתים במקביל [18]. 

ובכן, אלו טכנאים 'פשוטים', תאמרו עתה – אבל מה עם המתכנתים המומחים? מסתבר שגם אלו מתחילים להיות מוחלפים, אף שבאופן איטי יותר מזה הצפוי לכל תחום אחר. 

בעולם המשחק של No Man’s Sky, השחקנים עוברים בין כוכבי-לכת וחוקרים את היצורים החיים עליהם. המשחק מספק סימולציה של עשרות מיליוני כוכבי-לכת עשירים בפרטים: סלעים, צמחייה ובעלי-חיים שעוברים אבולוציה לאורך זמן. זהו פלא של משחק בפני עצמו, אך ההפתעה הגדולה יותר מגיעה כשאנו למדים שהחברה שמאחוריו – Hello Games – מעסיקה רק עשרה עובדים [19]. כיצד, אם כך, נוצר עולם ברמת מורכבות גבוהה כל-כך?

Image result for no man's sky

 

התשובה, כמובן, היא בינה מלאכותית. אלגוריתמים ייעודיים בונים כל כוכב-לכת כאשר השחקן מגיע אליו, וממלאים אותו ביצורים חיים. בדרך זו, מטלה שהייתה מחייבת בעבר את עבודתם של 300 מפתחים ומתכנתים, מתבצעת כיום על-ידי מספר זעום של מתכנתים. אבל איך בודקים שהעולם הממוחשב פועל כהלכה? שוב – באמצעות בינות מלאכותיות שחוקרות אותו ומעבירות למפתחים האנושיים משוב על התוצאות.

בינות מלאכותיות אינן מסתפקות רק בביצוע מטלות תכנותיות רוטיניות – כגון הרכבת כוכבי-לכת ממספר פרמטרים פשוטים. הן גם מתחילות להגות משחקים חדשים משל עצמן. מנוע הבינה המלאכותית אנג'לינה של מייקל קוק מאוניברסיטת פלימות', מפתח משחקים משל עצמו, עם כללים שלמד ממשחקים אחרים ודמויות שהוא 'קוטף' מהמדיה החברתית ומעיתונים מקוונים [20]. בינה מלאכותית אחרת שהודגמה בסוף 2017 מסוגלת לנתח משחקי וידאו קיימים – כסופר מריו ומגה-מן – לפענח את החוקיות שמאחוריהם, ואז לבנות בעצמה משחק זהה [21].

פיתוח משחקים הוא רק דוגמה אחת ליכולות שרוכשת הבינה המלאכותית בשנים האחרונות. נגזרות אחרות כוללות יכולות תכנות של ממש, כפי שהדגימו מדענים באוניברסיטת רייס לאחרונה. החוקרים פיתחו רשת עצבים מלאכותית שעברה על מיליוני שורות קוד באתר GitHub, ולמדה לקשר בין מטרת התכנית לבין הקוד שבבסיסה. עתה מסוגלת המערכת להבין בקשות פשוטות לפיתוח תכנית מסוימת, ולהציע למשתמש את שורות הקוד המתאימות ביותר למימוש המטרה [22]. יוצריה של מערכת דומה – DeepCoder של מיקרוסופט – מאמינים שבעתיד יוכלו אנשים ללא ידע בתכנות להסביר למחשב בשפה פשוטה מה הם צריכים, והמחשבים יפתחו עבורם את התכנה המתאימה [23]. 

ממחקרים אלו ניתן להבין כי גם חלק ניכר ממלאכת התכנות יכול לעבור לידי הבינה המלאכותית, כבר בעשורים הקרובים.

אז מה עושים?

 

בלי פאניקה

רבים מעלים באוב את תחזיתו של הכלכלן האגדי ג'ון מיינרד קיינס מ- 1930, לפיה צפויה האנושות לחוות אבטלה טכנולוגית – כלומר,

"אבטלה הנובעת מגילוי אמצעים חדשים לייעול השימוש בכוח אדם, שיתבצע בקצב מהיר יותר מקצב מציאת שימושים חדשים לאותו כוח אדם".

זהו ציטוט יפה, אך סלקטיבי מאד. במאמר המלא, "אפשרויות כלכליות לנכדינו", ממשיך ומסביר קיינס כי קיימים שני סוגי צרכים אנושיים בסיסיים: הראשון הוא צרכים ביולוגיים כמזון, ביגוד ודיור; השני הוא הצורך במותרות ובתחרות עם יתר בני-האדם. המכונות יכולות לעזור לנו לענות על הצרכים מהסוג הראשון בשנים הקרובות, מכיוון שהן יפיקו שפע רב של מוצרים ושירותים, בעלויות נמוכות ביותר. אך על הצורך השני לא יוכלו המכונות לספק מענה. כל עוד יהיו בני-אדם, ובכן, בני-אדם, הם ימשיכו להתחרות זה בזה ולהשתוקק למוצרי-יוקרה ופאר באמצעותם יפגינו את מעמדם הגבוה יותר בעיני אחרים. ומוצרים כאלו, מטבעם, יעלו הרבה מאד כסף. מסיבה זו, האמין קיינס שהאבטלה הטכנולוגית היא רק שלב ביניים – מהמורה בכביש – בדרך לעתיד העבודה.

לדעתו של קיינס מצטרף גם פרופ' שאול מרקוביץ' מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון.

"כללית, כל מה שאומרים בשנים האחרונות בקשר לעתיד העבודה והבינה המלאכותית הוא הגזמה. מצד אחד, נכון שמכונות מחליפות פונקציות של האדם וזה תהליך שקרה בעבר ויקרה בעתיד, אבל זה לא אומר שבני אדם מתייתרים. על כל עבודה שאנחנו מעלימים אנחנו רק מקבלים כלים שמחזקים עבודות אחרות."

המשמעות היא שהעבודה האנושית אינה עומדת להיעלם מן העולם. אנשים עדיין יחפשו – וימצאו – דרכים להתחרות זה בזה ולהרוויח כסף ויוקרה. אבל ברור ששוק העבודה עצמו עומד להשתנות. חברות הייעוץ הגדולות מודות ששינוי דרמטי בשוק העבודה הולך ומתקרב בצעדי ענק. כפי שסיכמו כותבי הדו"ח "עבודות שייעלמו, עבודות שיימצאו: שינויים בשוק העבודה בעתות אוטומציה" של חברת הייעוץ המוערכת מקינזי – 

"תחזיקו חזק. כל המדינות יתמודדו עם שינויים בהיקף-גדול בכוח העבודה ב- 15 השנים הקרובות, כאשר האוטומציה תחליף חלק מהעובדים וצרכי העבודה ישתנו. … בסופו של דבר, כולנו נצטרך חזונות יצירתיים בנוגע לדרך בה יאורגנו וישוערכו חיינו בעתיד, בעולם בו תפקיד ומשמעות העבודה מתחילים להשתנות."

במקינזי מעריכים כי עד 2030, יגלו בין 15 אחוזים ל- 30 אחוזים מכל העובדים, כי מקצועם אינו רלוונטי עוד לשוק העבודה. אנדרו הלדיין, מנכ"ל וכלכלן ראשי בבנק אנגליה, סבר שתחזית דומה עבור אנגליה אפשרית בהחלט [24]. 

החדשות הטובות הן שמספר המשרות החדשות שצפויות להיפתח עד 2030, אמור לעלות על מספר המשרות שייעלמו. כאשר המכונות יספקו את צרכינו בעלויות נמוכות יותר, כולנו נוכל להוציא יותר כסף על מוצרים ייחודיים – מהסוג ששרה שומאכר מקבלת כיום הרבה כסף כדי לעצבם, למשל. לפי הראייה האופטימית של העתיד, כל עוד יצליחו הממשלות להכשיר מחדש את כל העובדים שיודחו משוק העבודה, הכלכלה העולמית תסתדר ואפילו תשגשג.

אבל כבר ציינו שגם המעצבת, שרה שומאכר, עומדת להיות מובטלת בעצמה, נכון? המכונות הרי מתחילות לרכוש יצירתיות כבר בימים אלו ממש.

כאן, בעצם, קבורה העצם הגדולה שכולם מנסים עדיין להבין איך להתמודד עמה. כאשר שלושת המיתוסים מתחילת המאמר ינותצו כליל, מה יוכלו בעצם בני-אדם לספק, בעולם בו המכונות יצירתיות יותר ויעילות יותר מכל עובד אנושי?

התשובה הראשונה שמספקים הוגים רבים לשאלה זו, היא שמכונות אינן יכולות לענות על הצורך האנושי ב… אנושיות. כאשר אני מדבר עם הפסיכולוג שלי, למשל, אני רוצה שהוא יהיה אדיב, ידידותי, עם מבט מהורהר בעיניים ולחיצת יד איתנה. אלא שתשובה זו אינה לוקחת בחשבון התפתחויות בתחום הטכנולוגיה כמחשוב אפקטיבי (רגשי), בזכותן מגיעים המחשבים ליכולות מרשימות בהבנת האדם וביצירת אוואטרים על המסך ובעולמות המציאות המדומה. אוואטרים אלו יוכלו, כבר בעשור או שניים הקרובים, לספק שירות רגיש ומתחשב יותר מזה שיכול כל נציג שירות אנושי לספק.

בספרו "סוף עידן הממוצע", מתאר הכלכלן טיילור קוואן תשובה מלאה יותר – אך פחות מתחשבת ברגשות רוב העובדים כיום. לפי קוואן, בעולם בו המכונות מסוגלות לבצע כל מטלה טוב יותר מבני-האדם, עדיין יהיו שני סוגים בסיסיים של עבודות. הסוג הראשון הוא במקצועות השירותים: בנהיגה, במתן ייעוץ, בקואצ'ינג וכדומה. גם בעולם בו רכבים אוטונומיים בטוחים ויעילים יותר מכל נהג אנושי, עדיין יהיו אנשים שירצו להתהדר בשכירת נהג אנושי שיביא אותם ממקום למקום. למה? דווקא מפני שהעסקת נהג אנושי כזה תעלה בממון רב, ומשמשת כדרך עבורם להפגין את עושרם. 

אם רעיון זה נשמע לכם מופרך, כדאי לזכור שכולנו משקיעים הון-תועפות בניסיון להפגין את מעמדנו החברתי והכלכלי. אנו רוכשים מכנסי ג'ינס עם חורים ממעצבים מובילים, אף על פי שבאותו הסכום היינו יכולים לרכוש עשרה זוגות של מכנסיים שלמים ונוחים יותר – אך שאינם ממותגים באותה המידה. אנו קונים רכבים ובתים גדולים יותר מכפי שנדרשים למתן מענה לצרכינו הבסיסיים. אנו גם מוכנים להוציא כסף רב על מזונות שמזיקים לבריאותנו. בארצות הברית במיוחד, מארח אמיד שאינו מגיש לאורחיו ירקות אורגניים (שיקרים יותר באופן משמעותי – אך טעמם אינו שונה, והם עשויים להיות בריאים פחות מירקות רגילים), חוטא להלכות הנימוס הבסיסיות. אנו מחפשים דרכים להפגין את עושרנו, גם כאשר אלו מביאות לכך שאנו פועלים באופן לא-יעיל ולא-מעשי. האם כל-כך מוגזם, לפיכך, לחשוב שגם בעתיד יוציאו האנשים האמידים כסף רב על שירותים לא-יעילים שיספקו… ובכן, כל היתר?

אבל מי יהיו אותם אנשים אמידים? כיצד יזכו בהונם? הם יהיו אלו שיבצעו את הסוג השני של העבודות: הם יהיו אלו שאחראים על המכונות עצמן. הם יתכנתו את המכונות, יפתחו את האלגוריתמים החדשים ויתעשרו כקורח כתוצאה מעמלם האינטלקטואלי. 

ופה מגיעה הנקודה שצריכה לשמח כל סטודנט למדעי המחשב בטכניון: הידע אותו אתם רוכשים בלימודיכם בתואר הראשון, אמור להקנות לכם את הסיכוי הגדול ביותר להיות חלק מהמנצחים הגדולים של שוק העבודה העתידי. אבל רק אם תדעו לנצל אותו נכון.

 

המנצחים הגדולים ביותר

במגזין גלובס התפרסם בתחילת 2018 מאמר דעה של סטודנט לניהול ומדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, בו התלונן הכותב כי התואר הראשון במדעי המחשב הנלמד באוניברסיטאות, מאבד קשר עם שוק העבודה. אחד מהמרואיינים במאמר הסביר כי –

"רוב הדברים שלמדנו לא רלוונטיים ביומיום של העבודה… קורסים של אינפי, אלגברה ליניארית, מתמטיקה בדידה, קומבינטוריקה – הם לא נמצאים בשגרה. אולי זה קשור לתפקידים ספציפיים, אבל לא לרוב מקצועות התעשייה." [25]

מהם אותם "רוב מקצועות התעשייה"? לפי התפישה שמוצגת במאמר בגלובס, מדובר במקצועות שירות הנלווים למדעי המחשב: מעצבים, מנהלי מוצר, מפתחי ווב, מפתחי משחקים ועוד. אי אפשר לזלזל בחשיבותם של המקצועות הללו, אך אנו רואים כי העוסקים בהם נסמכים, בסופו של דבר, בעיקר על הפלטפורמות שתוכנתו על-ידי 'המנצחים הגדולים': אנשי מדעי המחשב שפיתחו את המערכות והאלגוריתמים של הבינה המלאכותית, בזכותם יכולים גם אנשים ללא הכשרה מעמיקה לבצע מטלות מרשימות בקלות יחסית, גם מבלי שיצטרכו להצליח בכל ה- "קורסים של אינפי, אלגברה ליניארית, מתמטיקה בדידה" וכן הלאה.

"ניתן לקחת תלמידי תיכון, להעביר להם הכשרה של חצי שנה עד שנה, ולשלוח אותם לבצע עבודות כאלה ואחרות בלמידה עמוקה, אבל הם יוכלו לעשות רק דברים בסיסיים בתחום זה." מסביר פרופ' מיקי אלעד. "כשנדרשת יצירתיות ומורכבות או הבנה עמוקה של הכלים המתמטיים הנלווים, אתה זקוק לאלגוריתמאי בעל ידע וניסיון נאותים. בטכניון, אנחנו מכוונים הכי גבוה, לבוגרים שיוכלו לפתור גם את הבעיות הקשות ביותר. לשם דוגמה, אין לנו ספק שהדוקטורנטים שלנו העוסקים בזירה זו של למידה ועיבוד מידע אמורים להיות המובילים בעולם בזירתם."

והעולם אכן מובל קדימה על-ידי בוגרי מדעי המחשב. אנשי מדעי המחשב המסוגלים לפתח את הבינות המלאכותיות של העתיד שווים את משקלם בזהב (לפי חישוב שווי עכשווי של 42,000 דולרים לקילוגרם זהב, ובהערכת משקל ממוצע של 55 קילוגרמים לבוגר תואר שלישי במדעי המחשב). מומחים לבינה מלאכותית במיוחד – אלו שמפתחים את המכונות החכמות שיתפסו את מקומות העבודה של העתיד – זוכים למשכורות שיכולות לעלות על 500,000 דולרים לשנה בחברות ההייטק המתקדמות בעולם [26].

באותו הזמן ממש, שכרו של הפועל החציוני התנתק מהשיפור בכלכלה העולמית מסיבה פשוטה: השוק פשוט אינו זקוק לו באותה המידה. 

"אילו היה השכר הריאלי תואם ל- [שיפור] בפרודוקטיביות מאז 1970, היה מצבו של הפועל החציוני בארצות הברית כיום טוב יותר ב- 40%… [ובאנגליה] ב- 20%." אומר הלדיין, שככלכלן הראשי של בנק אנגליה מבין כנראה דבר או שניים בכלכלה. "מכונות מהמאה העשרים החלו להחליף לא-רק מטלות אנושיות ידניות, אלא גם קוגניטיביות. סט המיומנויות שמכונות יכלו להחליף, בעלות נמוכה יותר, התרחב והעמיק. [הנתונים] מציגים סיפור מרשים ועקבי של עבודות בהכשרת-ביניים שנעלמות, אך מתאזנות בזכות תעסוקה גוברת בהכשרה-גבוהה, ובמידה קטנה יותר, בחלקים בשוק העבודה שדורשים הכשרה נמוכה."

סיפור זה, המביא בהכרח לאי-שוויון גובר ולפולריזציה של שוק העבודה, נראה כעתיד לעברו אנו מתקדמים.

 

פני העתיד

עד כה הצגנו ראייה אחת בלבד של העתיד. לא כולם מסכימים עמה. פרופ' שאול מרקוביץ', למשל, אינו מאמין שקצב ההתפתחות הטכנולוגי בתחום הרובוטיקה והבינה המלאכותית יהיה מהיר כפי שטוענים רבים, ושישפיע על מספר רב כל-כך של עבודות בעשור הקרוב. הוא סבור שמדובר בעיקר בהייפ מוגזם וביחסי ציבור מצוינים של תחום הבינה המלאכותית. עם זאת, ממשלות העולם נערכות לעתיד של בינה מלאכותית ורובוטיקה מתקדמת, ולפחות שבע מדינות – ארצות הברית, סין, סינגפור, יפן, איחוד האמירויות הערביות, קנדה ובריטניה – הציגו כבר תכניות לאומיות לתמיכה בתחום זה, הנתפס כזירה המרכזית בה יתחרו מדינות במאה ה- 21. גם ישראל, כמובן, מתחילה לפתח תכנית לאומית לבינה מלאכותית, המחולקת בין חמש ועדות שונות.

אם יימשכו המגמות הטכנולוגיות כפי שמצפות הממשלות וחברות הייעוץ שהזכרנו עד כה, הרי שאנו צפויים להיכנס לעתיד בו חלק גדול מהמטלות (אך לא בהכרח המשרות) הזוכות כיום למענה מצד בני-אדם יעברו לידי המחשבים והמכונות. מגמה זו אינה חייבת להוביל לאבטלה רחבת-היקף, אבל היא בהכרח תשנה את אופי עולם העבודה ואת פניהם של מקצועות רבים, וגם עלולה להגדיל אי-השוויון שבין העובדים במקצועות בהכשרה-נמוכה לבין העובדים בעלי הכשרה גבוהה. בין ספקי השירותים לבין מפתחי-העל.

מהן המיומנויות שצריכים מפתחי-העל לרכוש על מנת להגיע למעמדם הרם? הם צריכים להבין כיצד לעבוד עם מחשבים, בוודאי, ואולי אף להיות עילויים בתחום הבינה המלאכותית. אך אם הם רוצים להתבלט עוד יותר, ולהיות מאלו שיפתחו את הטכנולוגיות ואת המודלים העסקיים המשוכללים והחדשניים ביותר, הרי שהם צריכים תכונה אחת חשובה נוספת: הם צריכים שאר רוח. הם צריכים להיות מסוגלים לקחת רעיונות מתחומים שונים, לחבר אותם ביחד ולהציע ללקוחות פתרונות שלא ידעו אפילו שנזקקו להם בעבר. לשם כך, צריכים מפתחי-העל של העתיד להיות רב-תחומיים, לפחות במחשבתם וברעיונותיהם.

"בעתיד הקרוב, סטודנטים שרוכשים בנוסף לידיעות ב״מדעי המחשב״ גם רקע בפיסיקה, מתמטיקה, ביולוגיה, וכימיה, הם אנשי הרנסנס שיהוו את הבסיס של מפתחי העל." אומר פרופ' קימל.

המנצחים הגדולים – אלו שיזכו לשכר הגבוה ביותר על עמלם – יהיו המומחים, ובמיוחד אלו המסוגלים לתכנת, ללמד ולהנחות את מכונות העתיד בדרכים שלא חשבנו עליהן לפני כן. במילים אחרות, הסטודנטים למדעי המחשב באוניברסיטאות מקבלים את הכלים העוצמתיים ביותר להתמודד עם עולם העבודה העתידי: עולם של מפתחי-על – ושל כל השאר. עולם שבו בנה של שרה שומאכר, שלמד תואר שלישי בבינה מלאכותית בטכניון, יפתח וינהל את המכונות החכמות שיעצבו, ייצרו, יתמחרו וישווקו את נעלי העתיד. 

וכל שאר בני-האדם? 

הם ייאלצו להסתפק בנעליים הזולות, האיכותיות והנוחות ביותר בהיסטוריה.


 

מאמר זה הופיע במקור במגזין מדעי המחשב של הטכניון. 

 

קישורים והערות:

[1] בניגוד לתפישה המקובלת, פס הייצור הופיע במפעלים מאה שנים לפחות לפני שאומץ ושוכלל על-ידי פורד ב- 1913 לייצור רכבים.

[2] https://futurism.com/ai-contracts-lawyers-lawgeex/

[3] https://www.theguardian.com/technology/2016/jun/28/chatbot-ai-lawyer-donotpay-parking-tickets-london-new-york

[4] https://en.wikipedia.org/wiki/Moravec%27s_paradox

[5] https://www.aeaweb.org/articles?id=10.1257/jep.29.3.51

[6] https://avsincities.bloomberg.org/

[7] https://www.theguardian.com/technology/2017/nov/20/uber-volvo-suv-self-driving-future-business-ride-hailing-lyft-waymo

[8] https://www.theverge.com/2018/1/30/16948356/waymo-google-fiat-chrysler-pacfica-minivan-self-driving

[9] https://www.theverge.com/2017/9/20/16325084/matternet-autonomous-drone-network-switzerland

[10] https://www.cnbc.com/2017/08/22/worlds-first-drone-delivery-service-launches-in-iceland.html

[11] https://www.digitaltrends.com/home/moley-robotics-robo-chef/

[12] https://www.technologyreview.com/s/608195/machine-creativity-beats-some-modern-art/

[13] https://www.newscientist.com/article/2140014-neural-network-poetry-is-so-bad-we-think-its-written-by-humans/

אתם מוזמנים לנסות לנחש אלו שירים נכתבו ע"י בינה מלאכותית ואלו ע"י משוררים מפורסמים ב- http://neuralpoetry.getforge.io/

[14] https://futurism.com/a-new-ai-can-write-music-as-well-as-a-human-composer/

[15] https://www.fastcompany.com/3054028/inside-the-hack-rod-the-worlds-first-ai-designed-car

https://medium.com/intuitionmachine/the-alien-look-of-deep-learning-generative-design-5c5f871f7d10

[16] https://www.technologyreview.com/s/608668/amazon-has-developed-an-ai-fashion-designer/

[17] https://sproutsocial.com/insights/facebook-stats-for-marketers/

[18] http://www.datacenterknowledge.com/archives/2013/11/20/facebook-ops-staffer-manages-20000-servers

[19] https://www.technologyreview.com/s/529136/no-mans-sky-a-vast-game-crafted-by-algorithms/

[20] https://www.technologyreview.com/s/609482/ai-is-dreaming-up-new-kinds-of-video-games/

[21] https://www.theverge.com/2017/9/10/16276528/ai-video-games-game-engine

[22] https://www.sciencedaily.com/releases/2018/04/180425120203.htm

[23] https://futurism.com/4-our-computers-are-learning-how-to-code-themselves/

[24] https://www.bis.org/review/r151203a.pdf

[25] http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001228822#from=iphone.app

[26] https://www.nytimes.com/2017/10/22/technology/artificial-intelligence-experts-salaries.html

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

בפינתנו היום אני רוצה לסקור פיתוח חדש של מיקרוסופט, שבמבט ראשון אינו נראה מרשים במיוחד. בראייה רחבה יותר, אני מאמין שהוא מרמז על כוחה של הבינה המלאכותית לשנות את העולם.

הרעיון עצמו פשוט למדי: חוקרים במעבדות מיקרוסופט פיתחו מערכת חדשה לתמלול פגישות בעולם הפיזי. במקום להסתמך על מיקרופון אחד בלבד, המערכת מתחברת לכל הסמארטפונים והמחשבים הניידים בחדר, ומקבלת מידע מהמיקרופונים שלהם בזמן אמת. המידע הזה עובר אינטגרציה, כך שבסופו של דבר, המערכת מסוגלת להבין ולתמלל את הדיבור בחדר, טוב יותר מכפי שהייתה יכולה לעשות זאת בהסתמך על מיקרופון אחד בלבד[1].

למה זה חשוב? מכיוון שאנו רואים כאן את ההתחלה של תפישה חדשה, שמסתמכת על 'מוח' ממוחשב המסוגל לקבל מידע ממספר רב של ערוצים בו-זמנית, ולהפיק ממנו משמעות. אנו איננו יכולים לעשות זאת: אנו מוגבלים למידע שמיעתי המגיע משני ערוצים בלבד – אוזן ימין ואוזן שמאל. אבל 'מוחות' ממוחשבים אינם ניחנים במגבלה דומה, והם מסוגלים לקבל מידע שמיעתי מעשרות, מאות ואפילו אלפי ערוצים. כל עוד הם ניחנים בכוח המחשוב הנחוץ, הם מסוגלים להפיק תובנות בעלות משמעות מכל המידע הזה.

יש השלכות עצומות לתפישה הזו. דמיינו שאתם מגיעים להרצאה בעוד חמש שנים. ברגע שאתם נכנסים לאולם, הטלפון שלכם מצטרף אוטומטית לרשת הרחבה שכוללת את הסמארטפונים של כל המאזינים האחרים. כל הטלפונים מקשיבים ביחד למרצה, ובסוף ההרצאה תקבלו את התמליל המדויק של כל מה שהוא אמר.

אבל למה לעצור במידע שמיעתי בלבד? בפעם הבאה שתלכו לקונצרט רוק עם אלפי אנשים בקהל, תוכלו לשתף גם את המידע החזותי המתקבל מהסמארטפון שלכם. כלומר, את קטעי הווידאו שאתם מצלמים. כל קטע וידאו כזה בפני עצמו אינו מעניין במיוחד, אבל זכרו שעשרות אנשים מצלמים כל הזמן, כל אחד מנקודה אחרת בקהל. אלגוריתמים מתקדמים יוכלו לאחות את כל הצילומים הללו כדי להפיק סרטים של האירוע השלם.

התפישה הזו פותחת גם צוהר לעולם העבודה החדש. באחת מהופעותיי האחרונות על הבמה באוסטרליה, טכנאי הסאונד גיחך קלות כששמע שאני סבור שהבינה המלאכותית יכולה לגזול מקומות עבודה מבני-אדם.

"ומי יחבר לך את המיקרופון לדש?" הוא שאל, תוך שידיו עוברות על גופי במיומנות. "מי ישחיל את הכבלים מתחת לחולצה שלך, ויחבר את הסוללה והמקלט לחגורה? מי יפעיל את המצלמה שמתעדת אותך על הבמה?"

והנה, אחת התשובות היא שפשוט לא יהיה צורך בכל המכשירים הייעודיים האלו. הם יוחלפו בכוח ההמון: בעשרות או מאות סמארטפונים שישתפו את המידע השמיעתי והחזותי ברמה שעולה על זו המתקבלת ממיקרופון בודד או מצלמה בודדת – משוכללים ככל שיהיו.

כמובן, אי אפשר שלא לחשוב גם על הבעיות הטמונות בתפישה זו. גופי ביון, למשל, יגירו ריר לנוכח האפשרות לשמוע הכל ולראות הכל. כבר עכשיו מקבלים גופי ביון רבים מידע מהסמארטפונים שלנו (לממשלת ארצות הברית, למשל, יש גישה לכל מה שאתם מקליטים ומעלים לענן של גוגל או פייסבוק). מה יקרה כשהם יוכלו לאחות את כל פיסות המידע הנפרדות האלו, כדי להרכיב תמונה גדולה וברורה יותר של העולם? והאם אנו רוצים באמת לתת בידיהם את הכוח הזה?

ייתכן שבעיה זו תיפתר בכוחן העתידי של טכנולוגיות הבלוקצ'יין, שאמורות ליצור רשתות תקשורת שיהיו חסינות לפריצה ולרחרוח מצד הממשלות. אולי. אבל יש עוד זמן עד אז. בינתיים, אפשר להסתפק בכך שהתפישה החדשה – זו שמספקת לבינה המלאכותית יכולת הצלבת מידע – אמורה לשרת את הציבור באמצעות שילוב הציבור עצמו. כולנו נצטרך 'לנדב' את כוח השמיעה, הראייה והתקשורת של הסמארטפונים שלנו, כדי לתת לבינה המלאכותית את המידע שהיא צריכה כדי לסייע לכולנו. כולם למען כולם.

זה בהחלט עתיד שאני יכול להתחבר אליו.

[1] https://www.microsoft.com/en-us/research/uploads/prod/2019/05/DenmarkTechReport-5ccb8b095c8f3.pdf

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברת JD.com היא אחת מחברות המשלוחים הגדולות בסין. בשנים האחרונות בחנה החברה את האפשרות להשתמש ברחפנים כדי להביא סחורות לכפרים סיניים באזורים מוגבלים היטב. כנראה שהמבחנים עברו בהצלחה, מאחר ועתה הכריזה JD קבל עם ועדה על כוונתה לבנות תוך שלוש שנים כמעט מאתיים תחנות שיגור ונחיתה לרחפנים, שיאפשרו לשנע חבילות ומשאות אל הכפרים הסיניים, ולאסוף מהם סחורה חקלאית.

למה? קודם כל, החברה זיהתה שאיסוף הסחורות החקלאיות מהכפרים באמצעות רחפנים, יאפשר להביא את היבול תוך 24 שעות לכל רחבי סין, ויוריד את מחירי חלק מהסחורות בשבעים אחוזים.

אבל זו רק ההתחלה.

כמו כל חברה, גם JD מחפשת קונים לסחורות שלה, והיא מבינה שכאשר מצבם הכלכלי של הכפריים ישתפר, הם יתחילו להזמין באינטרנט משלוחים כמו כולם – ויצפו לקבל אותם במהירות. באמצעות הרחפנים מצפה JD להביא משלוחים במהירות וביעילות גם לאזורי הספר המרוחקים מהערים הראשיות, ואפילו בהרים ובאגמים.

כדאי לשים לב לנקודה האחרונה הזו: הציפיה היא שלכפריים יהיה כסף. אנו אוהבים לדבר על כך שהרובוטים יקחו מקומות עבודה, אבל אפילו במצב הקיצוני ביותר (שלא סביר שנגיע אליו בזמן הקרוב) בו הרובוטים מסוגלים לבצע את כל העבודה עבור בני-האדם, עדיין יש משמעות למוצרים ולחפצים שנוצרו ב- "עבודת יד". כי בואו נודה לרגע באמת: כסא פלסטיק מוצלח כמו כל כסא מעץ, לכמעט כל מטרה, אבל כשיגיעו אורחים הביתה, אנחנו עדיין נעדיף להושיב אותם על כסאות מגולפים מעץ מהגוני בעבודת יד עדינה. למה? כי אנחנו לא רוצים להיראות קמצנים וזולים. כלומר, תמיד תהיה עבודה לחלק מבני-האדם שיעשו עבודת-יד אומנותית – וכפריי סין נכללים בקטגוריה הזו. כבר היום, יותר מעשרה אחוזים מבתי-האב בכפרים מוכרים דרך האינטרנט קישוטים, בובות, אופניים אמנותיות, ועוד ועוד. והם מרוויחים על כך לא רע בכלל, תודה ששאלתם (1.6 מיליון דולרים לכפר בממוצע, לפי ביזנס אינסיידר).

כך שהנה העתיד תכף מגיע, והוא מגיע לכולם במידה שווה: לכפריים שיוכלו ליהנות ממשלוחים מיידיים, שימשיכו להגביר את הפוטנציאל הכלכלי שלהם, ולאנשי העיר שיוכלו לקבל סחורות ויבול מאנשי הכפר באופן זול ומיידי.

עכשיו נשאר רק לחכות ולראות אם JD תצליח להגשים את התכניות היומרניות שלה תוך שלוש שנים. זה נראה לי פרק זמן אפשרי בהחלט, בהתחשב בכך שעלות הקמת תחנות השיגור והנחיתה עבור הרחפנים אינה אמורה להיות גבוהה. אבל נמשיך להתבונן ולחכות, עד שהעתיד הטוב הזה יגיע. ואולי בסוף, גם אלינו בישראל.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

הכשל המרכזי כיום בשיח על עתיד העבודה הוא הנטייה לפישוט הבעיה: הלל גרשוני, למשל, במאמרו האחרון באתר מידה[1] טען (בהכללה) ש- "יהיה בסדר, תמיד נעלמו עבודות, ותמיד נוצר מספר גדול יותר של עבודות חדשות".

אלא שהטיעון הזה מתעלם מאתגר גדול אחר: תחלופת המקצועות המהירה.

נתחיל במקום בו גרשוני צודק.

לאורך ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, שיפורים בפרודקטיביות שהובילו להתייעלות בתחומים מסוימים – למשל, בחוות או במפעלים – אמנם גררו גלים של פיטורים, אך שוק העבודה שרד ואף שגשג בשל שתי סיבות עיקריות:

ראשית, ההתייעלות הובילה להורדת עלויות של מוצרים, וכך לצרכנים היה יותר כסף לשלם על שירותים ומשאבים אחרים, לתוכם זרמו עובדים חדשים וישנים. למשל, כאשר השעון המעורר החליף את "הנוקשים בחלונות" שהעירו אנשים בבוקר לעבודה, לא היה עוד צורך להוציא כסף על אותם "נוקשים". לאן הלך הכסף הזה? להשקעות (נו, נניח לשם הדוגמה) – וכך יועצי השקעות הפכו להיות מבוקשים יותר, ונפתחו משרות נוספות בתחום זה.

שנית, התפתחויות טכנולוגיות גררו בעקבותיהן יצירה של משרות חדשות, שאוישו בעובדים אנושיים. כשהמרכזיה הטלפונית האוטומטית נכנסה לשימוש באמצע המאה העשרים, מאות-אלפי מרכזניות פוטרו מעבודתן – אבל מכיוון שכולם פתאום יכלו להשתמש בטלפון בבתיהם בזול, אותן מרכזניות מצאו עבודות חדשות בתחום הטלמרקטינג. אנו רואים דפוסים כאלו של הרס מקצועות ויצירת מקצועות חדשות לכל אורך ההיסטוריה.

הבעיה הגדולה מתחילה כשקצב הריסת המקצועות הקיימים נהיה מהיר מכדי שהמפוטרים יוכלו למצוא משרה חדשה שתניב להם משכורת דומה לזו ממנה נהנו בעבר. זהו האתגר האמיתי שאנו מתחילים להתמודד עמו היום, מכיוון שמחשבים החמושים בבינה מלאכותית (לא רובוטים, אגב) מסוגלים להיכנס למספר הולך וגדל של מקצועות.

עד היום היה נהוג לטעון שמכונות יכולות לבצע רק מטלות רוטיניות פשוטות. זו הסיבה שמאז שנות השמונים אנו רואים את רמת התעסוקה במטלות הרוטיניות נותרת בעינה, בעוד שהתעסוקה במטלות הלא-רוטיניות הולכת ומתרחבת.

תעסוקה בעבודות רוטיניות לעומת לא-רוטיניות. במקור מ- The Economist

הבעיה היא שההגדרה של מטלות רוטיניות הולכת ונהיית רחבה יותר ומקיפה עוד ועוד יכולות שהמכונות מסוגלות להתמודד עמן. אם בעבר "מטלה רוטינית" הייתה הברגת בורג במקום מדויק, ועדיין היה צורך בפועל אנושי שיתאים בדיוק את הבורג למקום, הרי שכיום רובוטים יכולים כבר להיעזר בראייה ממוחשבת כדי להתאים בעצמם את הבורג ואת מנח המברג. אם נהיגה אוטונומית ברכב נחשבה בעבר למטלה לא-רוטינית, הרי שכיום כבר משתרר קונצנזוס שבעשור או שניים הקרובים רכבים אוטונומיים יוכלו להופיע על הכבישים ולנסוע ברמת בטיחות המתחרה בזו של בני-האדם.

כך שברור שגם מטלות שנחשבו בעבר לא-רוטיניות, יכולות לעבור אוטומציה. בהתאם לכך, שפע של מקצועות עומדים לחוות עודף-פרודוקטיביות עצום, מכיוון שעובד מיומן אחד באותם מקצועות יוכל להפעיל מחשבים ו/או רובוטים שיבצעו את העבודה שעושים היום עובדים אנושיים רבים. בהתאם לכך, אין פלא שקיימות תחזיות לפיהן –

  1. 39 אחוזים מהעבודות בסקטור המשפטי יעברו אוטומציה בעשור הקרוב[2].
  2. 95 אחוזים מרואי החשבון עתידים לאבד את עבודתם לאוטומציה מתקדמת[3].
  3. נציגי ביטוח יוחלפו במערכות בינה מלאכותית. ביפן, חברות הביטוח המתקדמות מתחילות להחליף את נציגי הביטוח הרפואי שלהם במערכות בינה מלאכותית ש- "מנתחות ומפרשות את כל המידע שלך, כולל טקסט חופשי, תמונות, וידאו והקלטות" טוב יותר ומהיר יותר מבן-אדם[4].
  4. 30 אחוזים מהמשרות בבנק (לפי ענקית הבנקאות סיטיבנק) ייעלמו בעשור הקרוב בשל האוטומציה. ובהתאם, אנליסטים פיננסיים מתחילים להיות מוחלפים בתוכנות חכמות ונוחות לשימוש[5].
  5. חלק מפועלי הבניין יוחלפו ברובוטים שמניחים פי ארבעה לבנים ביום מפועל אנושי מיומן, במדפסות תלת-ממד להדפסת בתים ובטרקטורים ומשאיות אוטונומיות.
  6. יותר ממיליון איכרים ימצאו עצמם בתחרות עם הרובוטים. בחלק ממטלות החווה כניכוש חסה, הרובוטים כבר זולים יותר מפועלים אנושיים[6].
lettuce.jpg

עלות ניכוש חסות על-ידי בני-אדם עולה בהתמדה, בעוד שהעלות הרובוטית יורדת.

אה, ועל מכוניות אוטונומיות כבר דיברנו? מנכ"ל אובר כבר הודיע שעד 2030, כל צי המוניות של אובר יוחלף במוניות אוטונומיות, ויש כבר שירות ראשוני של מוניות אוטונומיות (עדיין מקרטע) במקומות כמו סינגפור ואסטוניה. אגב, אם כל נהגי המוניות, המשאיות והאוטובוסים באמריקה מוצאים עצמם ללא עבודה, מדובר בכמעט ארבעה אחוזים מסך כל העובדים בארצות הברית.

אוקי, אז הבנתם שיש תחזיות קשות ועגומות לגבי אובדן מקומות עבודה קיימים. עכשיו באים האופטימיים ואומרים שייפתחו מקצועות חדשים ומשרות חדשות. והם צודקים, בוודאי. אבל כשהם אומרים את זה הם מחמיצים את הבעיה האמיתית בטווח הקצר: מה יעשו האנשים שיימצאו עצמם ללא עבודה כבר בשנים הקרובות?

תגידו שאותם אנשים ימצאו עבודה חדשה? נו, יופי. אבל במה? הדפוס כרגע מאד ברור: עבודות רוטיניות מתמעטות ביחס לעבודות הלא-רוטיניות, ובמיוחד ביחס לעבודות הלא-רוטיניות הקוגניטיביות – כלומר, אלו שמחייבות רמה גבוהה של השכלה והכשרה. נהג מונית שמאבד את עבודתו לא יוכל ללכת להיות מתכנת – לפחות לא מתכנת טוב שימצא עבודה – בלי הכשרה ואימון של שנים ארוכות מאד. רואה חשבון שמפוטר לא יכול ללכת להיות רופא בלי הכשרה ואימון של יותר מעשור. וכל אותו זמן, האנשים האלו שמפוטרים -=עכשיו=- יצטרכו למצוא דרך לטפל במשפחותיהם ולהרוויח כסף. איך? לא ברור.

אני מסכים שבוודאי ייפתחו מקצועות חדשים, ואולי (וכאן אני פחות משוכנע) אפילו מספר רב יותר של משרות מאלו הקיימות כיום, אבל האם נהג המונית, רואה החשבון או עורך הדין יוכלו לאייש את המשרות הללו, שדורשות סט שונה בעליל של כישורים מאלו שהם פיתחו עד עכשיו? כנראה שלא. אבל גם אם כן – הם בוודאי יחוו ירידה בשכר ובתנאים שהיו להם בעבודותיהם הקודמות.

כך שבואו נמקד את הדיון בעתיד העבודה: לא בטווח הארוך בו יש הטוענים שהמכונות תצלחנה לבצע את כל המטלות האנושיות (אגב, התחזית בנושא זה עומדת על 30-70 שנים[7], מה שאומר שזה כנראה יקרה עוד בימי חייהם של רבים מהקוראים) אלא בטווח הקצר של עשרים השנים הקרובות. כבר בטווח זה חוששים כלכלנים הצופים-קדימה כי אנו עלולים לראות אבטלה גוברת מכיוון שיהיו אנשים שלא יצליחו כלל למצוא עבודה, או לכל הפחות ירידה משמעותית בהכנסות של חלק מהאזרחים, בשל העובדה שבעבודות החדשות שימצאו הם יסבלו מתנאים גרועים יותר. אפילו פגיעה של עשרה אחוזים ברמת ההכנסה של אזרחים אמורה להוביל לזעזוע קשה במשק, מכיוון שאנשים שמרוויחים פחות גם מוציאים פחות כסף על שירותים ומצרכים.

כך שאל תטעו לרגע: לא מדברים על החשש מאבטלה גוברת או תחלופת המקצועות בגלל סיסמאות היפיות נוסח "עבודה לכולם!" או "צדק חברתי!". הדאגה האמיתית היא ממשבר כלכלי עתידי שיפגע בכולם – באזרחים, בתאגידים וגם בממשלות.

תשאלו – אז מה לעשות?

הנה מבזק חדשות: אף אחד לא בטוח. כלכלנים גדולים ורציניים כבר הודו שהם לא בטוחים איך בדיוק נסתדר, אבל כנראה שנצטרך לפתח מודלים חדשים לתעסוקה. יש רעיונות מוזרים כמו אלו של ביל גייטס שהציע להטיל מס על הרובוטים, או אפילו "הכנסה בסיסית כללית" במסגרתה יקבל כל אדם סכום כסף מסוים מהמדינה שיאפשר לו לחיות בכבוד בסיסי בלי לעבוד. או אולי מודל "עבודות הבולשיט" של האנתרופולוג דיוויד גרייבר, שטוען שאנשים ימשיכו לקבל כסף ממקומות עבודה למרות שלא באמת יהיה צורך בעבודה שלהם, כחלק מתכנית ממשלתית רחבה יותר למנוע משבר.

בואו נודה באמת לרגע: אלו רעיונות מוזרים וראשוניים, כצפוי מכל רעיון שאמור לסייע להתמודד עם שינוי דרמטי כל-כך בדפוסי העבודה. אבל לפחות יש הבנה שכדי להתמודד עם מצב שונה כל-כך, אנחנו צריכים פתרונות יוצאי-דופן – לא להגיד "מה שהיה הוא שיהיה, ויהיה טוב ותפסיקו לפחד." יהיה טוב, אבל רק אם נחשוב קדימה ונעבוד קשה כדי להכין את האנושות למצב החדש אליו אנו נכנסים. ולא, בואו לא נשאיר למכונות לקחת מאיתנו גם את העבודה הזו.


כמו תמיד, אם אתם רוצים לקרוא על עתיד העבודה המשוער, ועל המודלים האפשריים השונים בהם אנו עשויים לעבוד בעתיד, אתם מוזמנים לקרוא עוד ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

קישורים –

[1] http://mida.org.il/2017/07/31/%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A0/

[2] http://www.legaltechnology.com/latest-news/deloitte-insight-100000-legal-roles-to-be-automated/

[3] http://economia.icaew.com/features/october-2016/how-artificial-intelligence-will-impact-accounting

[4] https://www.theguardian.com/technology/2017/jan/05/japanese-company-replaces-office-workers-artificial-intelligence-ai-fukoku-mutual-life-insurance

[5] http://money.cnn.com/2016/04/04/investing/bank-jobs-dying-automation-citigroup/

[6] https://portal.luxresearchinc.com/research/report_excerpt/21833

[7] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/270160803455485/?type=3&theater

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

 

לפי דיווח בוול סטריט ז'ורנל, וולמארט מחליפה חלק מעובדיה במכונות אוטומטיות לספירת שטרות ומטבעות. המכונה מסוגלת לספור 3,000 מטבעות בדקה או שמונה שטרות בשנייה – מהר יותר מכל אדם. לפי הדיווח, יותר מחמש-מאות עובדים עזבו את החברה בעקבות השינוי.

אבל מכאן הסיפור רק נהיה מעניין יותר, בשלוש נקודות.

ראשית, המכונות החדשות הוצבו כמעט בכל אחד מ- 4,700 סניפי וולמארט באמריקה. היינו אמורים לראות, לפיכך, אלפי פיטורים. אך לא זה המצב. האחראי על התקשורת בוולמארט הבהיר כי –

"במסגרת השינוי… העברנו אנשים ושעות עבודה לרצפת המכירות. כל עמית שעבד בעבר בחלק האחורי של המשרד קיבל הזדמנות להישאר עם החברה בתפקיד מול הלקוחות. כמעט כולם בחרו להישאר, ורבים עברו לתפקידי פיקוח או אחראי מחלקות."

כמובן, זוהי תמימות גדולה לחשוב שגם המוכרים ישמרו על עבודתם עוד זמן רב, בתקופה בה מרכולים ואפילו מסעדות כמק'דונלדס מתחילים להשתמש בעמדות מכירה ממוחשבות אוטומטיות. עדיין יהיה צורך במוכרים אנושיים, אבל אנו עתידים להזדקק לפחות מהם ככל שהאוטומציה תמשיך להתפתח. אין פלא שמאז ינואר 2017, נעלמו 71,000 משרות בתחום המכירות (retail) בארצות הברית.

שנית, אנו רואים שהבעיה בטווח הקצר אינה היעלמות מוחלטת של כל המקצועות האנושיים, אלא של תנודתיות משרות (job volatility). האוטומציה מתפשטת ליותר ויותר תחומים, וכך אנשים מוצאים עצמם לא-נחוצים עוד, ונאלצים למצוא עבודה במקום או בתחום אחר. הבעיה הגדולה במקרה זה היא שהעבודות החדשות בדרך-כלל אינן אטרקטיביות כקודמותיהן, ומי שנדחק אליהן צריך למעשה להתחיל מהתחלה, ללא ההטבות שצבר בשנים הארוכות בהן עבד במשרה הקודמת.

שלישית, וולמארט פעלה באופן אתי וראוי כשהציעה לעובדיה לעבור לתחום אחר בחנות, אבל בואו נודה באמת: הם לא באמת נחוצים שם. וולמארט לא באמת צריכה עוד מוכרים, ומדובר בשלב ביניים בדרך לפיטוריהם בסופו של דבר. לחלופין, ייתכן שהם לא יפוטרו, אלא פשוט יישארו שם עד שעובדים אחרים יעזבו מרצונם. כך או כך, אנו רואים כאן למעשה בזמן אמת כיצד נוצרות "עבודות הבולשיט" שתיאר האנתרופולוג דיוויד גרייבר: משרות שאין בהן צורך ממשי, שאנשים מועסקים בהן רק כדי שתהיה להם תעסוקה לזמן מה. לארגונים לוקח זמן להתייעל, ובסופו של דבר גם חלק גדול מעבודות הבולשיט ייעלמו – ביחד עם 'העובדים' שמאחוריהן.

מי ייהנה מהיעלמותן של עבודות הבולשיט? כולנו, מכיוון שנצטרך לשלם פחות כסף על המוצרים שנרכוש. אבל זאת, כמובן, רק אם לא תעבדו בעצמכם במשרות שייעלמו.

בהצלחה!

דברים שלמדתי מהזבל: איך ילדינו ימצאו עבודה

דברים שלמדתי מהזבל: איך ילדינו ימצאו עבודה

"עומר, קום מהר, אתה חייב לראות משהו מדהים!" אני מעיר בעדינות את ילדי בן הארבע.

הוא פוקח עיניים ופה ומפהק. "רובוטריקים?" הוא שואל בתקווה.

"בערך!" אני מבטיח לו. "בוא למרפסת ותראה!"

הוא אץ איתי למרפסת. בחוץ, משאית הזבל של פרובידנס מטפלת בפחי האשפה באופן רובוטי לגמרי. ולראיה, הנה התיעוד שצילמתי בעצמי.

הילד בוהה בי. "זה לא רובוטריק." הוא מאשים.

"זה רכב עם זרוע רובוטית שתופסת את פחי האשפה, מניפה אותם באוויר ומרוקנת את התוכן שלהם לתוך המשאית." אני משיב לו. "ואז היא גם מחזירה אותם למקום. וכדאי שתשים לב טוב, ילד, כי כל פרט קטן במה שאתה רואה עכשיו מספק רמזים לעתיד העבודה שלך."

"מה זה עבודה?" הוא שואל.

אני מתעלם. "הנה הנקודות החשובות ביותר. קודם כל, מטלות רוטיניות עוברות אוטומציה. מטלות רוטיניות הן כאלו שחוזרות על עצמן בלי יותר מדי מגוון, והן עוברות עכשיו לידי המכונות. בעצם, הן עוברות לידי המכונות כבר יותר ממאתיים שנים, אבל בעשורים האחרונים אנחנו רואים שהן מסוגלות לבצע נתח הולך וגדל מעבודות השירות. ובעשורים הקרובים נראה גם מטלות שנחשבו בעבר למסובכות, כנהיגה בכבישים, עוברות לרובוטים. אז נסה למצוא בעתיד עבודה שאינה רוטינית – שדורשת גמישות מחשבתית והתמודדות עם אתגרים חדשים מדי יום."

הוא משפשף עיניו, אבל אני עדיין בשוונג.

"שנית, עדיין צריך עובדים… אבל פחות. סופרי מדע בדיוני אוהבים לדבר על עתיד בו אף אחד לא יצטרך לעבוד, והרובוטים ישרתו את כולנו. אולי זה עוד יקרה, אבל בדרך לשם אנחנו עדיין נצטרך עובדים אנושיים שיגשרו בין מערכות עתיקות וחדשות. במקרה שאתה רואה מולך, למשל, הזרוע הרובוטית מחליפה שניים-שלושה פועלים, אבל עדיין יש צורך בנהג משאית הזבל כדי לנווט את הרכב (טכנולוגיה עתיקה) בכבישים וכדי להתמודד עם מצבים לא-צפויים. אפילו כאשר הרכב יהיה אוטונומי לגמרי ולא יזדקק לנהג או למפעיל, נצטרך עדיין מספר קטן של עובדים אנושיים שיוזעקו למקומות בהם אירעה תקלה, או שהבינה המלאכותית זיהתה מצב שהיא אינה מוסמכת להתמודד עמו, כמו פח זבל שמסרב להיפתח. כך שעדיין יהיו עובדים אנושיים, אבל לא רבים כפי שיש היום."

הוא מתחיל לפהק שוב, אבל אני קוטע אותו. "אל תפגין עייפות! וזה מביא אותי לנקודה הבאה: בעתיד, נזדקק לעובדים מעטים – אבל איכותיים. כל עובד יצטרך להיות איכותי במיוחד – עם אחריות גדולה יותר מכפי שהיה בעבר. נהג משאית הזבל המודרנית, למשל, נושא אחריות כבדה על כתפיו: הוא צריך לעצור בדיוק ליד כל פח, להפעיל את הזרוע הרובוטית ולהשגיח שהכל מתנהל כשורה. בעבר, הנהגים היו יכולים להירגע יותר בין כל עצירה, כי הפועלים שרכבו מאחורה היו עושים חלק גדול מהעבודה. הנהג המודרני גם היה צריך ללמוד לתפעל את הרכב החדש עם הזרוע הרובוטית, כך שברור שיש לו גם יכולות למידה והסתגלות לטכנולוגיות החדשות. אלו מיומנויות ותכונות שאתה תצטרך לרכוש. ומתי תצטרך לרכוש אותן?!"

"בעתיד." הוא מדקלם בעייפות את התשובה הנפוצה ביותר בבית.

"בדיוק. ואתה תהיה חייב להשתדרג עם הזמנים – או להישאר מאחור. שים לב לשני הפחים שעל המדרכה. הזרוע הרובוטית מותאמת להרים ולטפל רק באחד מהם, שמגיע במידות הנכונות. הפח השני נשאר מוזנח, לפחות עד שיגיעו הפועלים הפחות-טכנולוגיים כדי לטפל גם בו. במילים אחרות, רק הפח המשודרג מקבל את הטיפול המהיר והאיכותי מצד משאית הזבל. אם אתה לא רוצה להישאר כמו הפח הזה מאחור – אתה צריך להתכונן לעתיד ולהתקדם ביחד עם הזמנים, או שכל יתר המתחרים יעקפו אותך בסיבוב."

הוא מהנהן בעיניים עצומות-למחצה, פוער את פיו לפיהוק נוסף, ואז מציץ בי בחשש. אני מרשה לו להשלים את הפיהוק.

"אבא," הוא שואל, "אני יכול לחזור לישון עכשיו?"

מכונית הזבל כבר נסעה-חלפה לה. אני מביט בו עוד רגע, וחוזר להווה.

"כן," אני מנסה לחייך אליו. "חזור לישון. העתיד יחכה."

אני עוקב אחריו במבטי כשהוא מתקדם בחזרה לחדר השינה, והחיוך נמס משפתותיי. הוא עדיין בן ארבע, וכחלק טבעי במהלך חייו הוא ירכוש את כל המיומנויות שצריך כדי להתמודד עם העתיד לבוא.

עבורו, העתיד יחכה.