הצדדים החיוביים של נגיף הקורונה

הצדדים החיוביים של נגיף הקורונה

כולם רוצים לשמוע על היום שאחרי הקורונה, ואנחנו נחשפים לסיפורי אימים נוראיים על כל הצרות שעומדות ליפול בחלקנו כבר בשנה הקרובה. אבל אף אחד לא מדבר גם על ההשלכות החיוביות שעשויות להתממש בזכות הנגיף הזה.

ברשומה האחרונה שלי כתבתי על עתיד העבודה בימים שלצד הנגיף (עד למציאת חיסון) וביום שאחרי מציאת החיסון לנגיף. הסברתי למה הנגיף עשוי להזניק קדימה את העבודה מהבית, ומהם היתרונות לבריאות, לסביבה ולמקומות העבודה עצמם של השינוי הזה. לא חלף שבוע, וכבר הודיעה חברת טוויטר שמעתה ועד עולם יכולים עובדיה – לפחות אלו שמסוגלים לעשות את העבודה מהבית – להימנע מלהגיע למשרדי החברה. כן, גם ביום שאחרי הקורונה[1].

כך שדברים טובים קורים בתחום העבודה. אבל איזה עוד הטבות עשוי הנגיף להביא ביחד איתו?

הכניסה לעידן הממשל הדיגיטלי

אף אחד עוד לא בטוח איך בדיוק הנגיף יתנהל בשנה הקרובה, אבל כבר עכשיו ברור שביום שלצד הקורונה, הכלכלה העולמית עומדת לספוג מכה קשה. מספר המובטלים בישראל הגיע בימי הקורונה למיליון – רבע מכל המשק. בארה"ב הוא צפוי להגיע לבין עשרים לשלושים אחוזים מכל כוח העבודה. אלו מספרים שאפילו בשפל הגדול לא ראינו בארצות הברית. כל אותם מובטלים מתחילים כבר בימים אלו לנהור ללשכות האבטלה ולביטוח הלאומי בישראל, בארצות הברית, באירופה ובכל העולם.

אלו מספרים שהמוסדות הממשלתיים האלו פשוט לא מסוגלים לעמוד בהם בהתנהלות הנוכחית. אנשים בגופים שמקבלים מימון ממשלתי להכשרת והשמת עובדים בארצות הברית מספרים לי שבימים בשגרה הם מטפלים ב- 500 אנשים בערך בשבוע, עם כל הניירת העצומה שזה דורש. ובחודש האחרון? הם קיבלו פניות מעשרות-אלפי דורשי עבודה. המכתבים והניירות מכסים להם את כל המשרד מבפנים, ואנשים עדיין מגיעים, מוצאים את המשרד סגור וזורקים את הניירת שלהם דרך החלון בתקווה שמישהו יעזור להם.

במצב כזה, לא תהיה ברירה לממשלות רבות אלא להתייעל ולעבור דיגיטיזציה, וזה יתחיל לקרות עוד ביום שלצד הקורונה. כלומר, עכשיו. אנחנו בישראל דווקא במצב טוב מהבחינה הזו, ואני לא מגזים כשאני אומר שמדינות אחרות שולחות נציגים ללמוד איך אנחנו מקיימים ומתחזקים ממשל דיגיטלי. אבל אפילו אנחנו יכולים וחייבים להשתפר. צפו לפריחה בתחום ה- GovTech – טכנולוגיות שמשמשות ליצירת ממשל דיגיטלי. ממשלות ידחפו קדימה בכל הכוח כדי לאמץ טכנולוגיות שמאפשרות חתימה דיגיטלית על מסמכים, הגשת תביעות בבית המשפט דרך הרשת, כסף דיגיטלי ועוד. ועל הדרך, הן גם יקדמו את אימוץ הרשתות האלחוטיות ויביאו לפריסה רחבה יותר של האינטרנט המהיר בכל עיר ובכל כפר.

עתיד הרפואה בראי הקורונה

אנחנו נמצאים בתקופה ייחודית בהיסטוריה האנושית. לראשונה אי-פעם מתאפשר ניטור ופיקוח אחר כל אדם, באופן אישי ואינטימי ביותר. דרך היסטוריית החיפושים שלך בגוגל אפשר לדעת האם אתה חולה בסרטן עוד לפני שאתה אפילו חושד בכך. פייסבוק מכירים אותך טוב יותר מחבריך הקרובים או מאשתך, ואני חושד שגם יותר טוב מכפי שאתה מכיר את עצמך. באמצעות מעקב אחר הסמארטפון שלך, הבגדים החכמים שלך וכל יתר הטכנולוגיות המקושרות בהן אנו משתמשים, הכוחות-מגבוה יכולים לדעת מה קורה עם כל אדם בכל רגע נתון – וגם מה הוא יעשה בשעות ובימים הקרובים.

ביום שלצד הקורונה, כולנו מנוטרים. זה כבר קורה עכשיו, ויש סיבה טובה שהציבור בעולם המערבי חרד כיום לפרטיותו יותר מאי-פעם. נגיף הקורונה מספק לממשלות אמתלה לנטר אחרינו, והופך את המעקב הזה למקובל מבחינה ציבורית. אנו מתחילים ללמוד לראשונה מה התועלת שאפשר להפיק ממערכות מקושרות שעוקבות אחרינו ומספקות לנו תובנות על עצמנו.

ביום שאחרי הקורונה, מערכות שכאלו יהיו עניין שבשגרה. כולנו נהיה מנוטרים כל הזמן, ונסכים מרצוננו למסור את המידע לספקי הבריאות שלנו כדי שיוכלו להעניק לנו ייעוץ ואפילו טיפולים בזמן אמת. אתם מתחילים להשתעל? הסמארטפון שלכם יקלוט את הקולות, ובמידה והשיעול ממשיך, יבקש מכם לקחת חמש דקות הפסקה כדי למדוד לעצמכם את הטמפרטורה, לרוץ במקום קצת ולהצמיד אותו לחזה כדי שיוכל להקשיב לנשימות שלכם, ואז הוא יספק לכם אוטומטית – או דרך רופא מקוון – מרשם לאנטיביוטיקה, שגם יגיע אליכם ישירות לפתח הבית. ואם תתנו לו רשות, הוא גם יודיע על כך לבוס שלכם, שייתן לכם שבוע חופשה בתשלום באופן אוטומטי כדי שלא תדביקו את כל המשרד.

וזוהי רק ההתחלה. במהלך העשור הקרוב, תוכלו לקבל הודעה מהסמארטפון, לפיה בשבועות האחרונים אתם מתאמצים ומתנשפים יותר כשאתם עולים במדרגות, למרות שלא אכלתם יותר מהרגיל או שסבלתם מהפרעות בשינה. הוא ממליץ לכם ללכת להיבדק אצל קרדיולוג כדי לוודא שהכל בסדר עם הלב שלכם – רק ליתר ביטחון. ועם ההתקנים החכמים והמתקדמים ביותר, תוכלו אפילו לשים את הסמארטפון על החזה כדי שהקרדיולוג יקבל הבנה ראשונית של פעילות הלב.

אנחנו יודעים היום שאלגוריתמים מתקדמים יכולים לזהות אנשים בסיכון גבוה להתקפי לב ימים שלמים לפני שהם מגיעים לבית-החולים. דמיינו מה אלגוריתמים כאלו יוכלו לעשות כשהם חמושים בכל המידע העצום שנאסף עלינו בכל יום, כל היום.

רפואה עתידית כזו לא חייבת לעזור רק למבוגרים. חשבו לרגע על ילדים שצריכים לעבור אבחון לאוטיזם או ל- ADHD. מדובר במסע חתחתים שיכול לקחת שנה שלמה עד שמתפנה תור למאבחן ועד שמקבלים את התוצאות. ובכל אותו הזמן, הילד נותר ללא טיפול ומבלי לקבל סיוע. האבחונים עצמם מושפעים ממצב הרוח של המאבחן ושל הילד באותו יום, ולפעמים הילד מתבקש לענות על שאלות שגורמות גם להורים להרים ידיים, כגון – "האם סבלת מהלוצינציות לאחרונה", או "האם אתה סובל מהתקפי זעם יותר מהרגיל". [לפי חוויות מארה"ב. אני לא יודע איך האבחונים נערכים בישראל]

ועכשיו דמיינו עתיד בו הילד רק צריך לשאת על עצמו סמארטפון או חיישן למשך שבוע. עם האלגוריתמים הנכונים שמקבלים מידע לאורך זמן מתנועות הידיים, הרגליים והראש של הילד ומדפוסי הדיבור שלו, ניתן יהיה בוודאי לאבחן אוטיזם ו- ADHD ברמות דיוק גבוהות יותר מאלו של כל מאבחן אנושי. נוכל גם לעקוב אחרי הילדים ולהבין איזה תרופות וטיפולים עוזרים להם יותר.

אלו רק כמה דוגמאות פשוטות לדרך בה הרפואה המתמשכת והאינטימית הזו, שתנבע מהאימוץ המוגבר של הטכנולוגיות בתקופה הקרובה, תציל בוודאות חיים אינספור ותשפר את איכות החיים של רבים. כל אלו יזכו לייעוץ ולטיפול רפואי ברמה גבוהה ובזמן-אמת. ואם זו תהיה אחת התוצאות של נגיף הקורונה – התברכנו.

תעשיית האירוח החדשה

אני בטוח שלא צריך להרחיב אודות הקטסטרופה המוחלטת שתעשיית האירוח – המלונאות והתיירות – חווה בחודשים האחרונים. מספר הנוסעים במטוסים ירד ב- 95 אחוזים, ותעשיית התעופה מצפה להפסדים של 314 מיליארד דולרים השנה בלבד[2].

המצב לא טוב בהרבה עבור המלונות. ההערכה היא שבערך מחצית מהמלונות בארצות הברית נסגרו – לזמן קצר או לתמיד – כתוצאה מהמגיפה. החצי שנותרו פתוחים מאוישים בצוות רפאים זעיר[3]. אין פלא שמחקר שיצא אוקספורד מצא ש- 44 אחוזים מהעובדים בתעשיית המלונאות עומדים לאבד את מקומות עבודתם[4]. כבר עכשיו שבעים אחוזים מעובדי המלונות הוצאו לחופשה ללא-תשלום, או פשוט פוטרו[5].

אלו יהיו חיינו לצד הקורונה. יש דיבורים על כך שנוסעים יצטרכו להגיע ארבע שעות לפני הטיסה, על מנת שיוכלו לעבור חיטוי ובדיקה רפואית, ולעלות למטוס בקבוצות של עשרה נוסעים בלבד בכל פעם. וכמובן, ביונייטד ובג'ט בלו כבר מחייבים את הנוסעים להשתמש במסיכות לאורך כל הטיסה.

ווין רזורטס (Wynn Resorts) כבר הוציאה דו"ח שלם כדי לתאר את הדרך בה תשדרג את מלונותיה: מצלמות תרמיות יותקנו בכל הכניסות כדי למדוד לאורחים את החום בכל פעם שיעברו בלובי, למשל. בחדר האוכל יוגשו כל המוצרים באריזות סגורות, והאורחים יתבקשו להשתמש במחטא ידיים ולחבוש מסיכה. השימוש במעליות יוגבל, והכפתורים יחוטאו מדי שעה. ואם תסרבו להישמע להנחיות הצוות, הרי שיש כבר הנחיות לחטא את האזיקים וחדרי המעצר לאחר כל שימוש[6].

לא בדיוק נשמעת כמו החופשה שתמיד חלמתם עליה, לא?

אבל יש מציל ומושיע, בזכות טכנולוגיה חדשה שעשויה לספק תחליף לתיירות: המציאות המדומה. בשנים האחרונות התחילו להופיע מכשירי מציאות מדומה ברמה גבוהה, ובמחיר שווה לכל נפש. המכשיר שזכה באימוץ הגדול ביותר ב- 2019 הוא האוקולוס קווסט, שנמכר ב- 400 דולרים בלבד, ופתאום כולם רוצים אותו. קיימים כיום 26 מיליון מכשירי מציאות מדומה בעולם, ואם הדרישה תגדל, הרי שנראה גם את מספר המכשירים גדל בהתאם (בעיכוב מסוים, מכיוון ששרשראות האספקה עדיין מקרטעות).

כשאתם שמים את המכשיר על ראשיכם, אתם נכנסים לעולם אחר. אתם יכולים למצוא את עצמכם באנטרקטיקה או במדבר הסהרה, על ראש האוורסט או במערות הגדולות של קליפורניה. וארגונים מתחילים להציע טיולים מאורגנים במקומות שונים. מוזיאון הלובר, הקפלה הסיסטינית והפארק הלאומי ביוסמיטי הם רק שלושה מתוך ארגונים רבים שמאפשרים לציבור לטייל בשטחם בחינם באמצעות מכשירי מציאות מדומה כבר היום[7]. יש לפחות מחקר אחד שמראה שטיולים בטבע במציאות מדומה מספקים אותה רמה של תמיכה רגשית שטיולים בעולם הפיזי מספקים[8].

בקבוצות הלהוטות להיכנס לעתיד במציאות המדומה מתחילים להישמע דיבורים על טיולים ממשיים בעולם הווירטואלי: על קבוצות שיגיעו להאנגרים ענקיים, בהם יקבלו כל חברי הקבוצה מכשירי מציאות מדומה, וייכנסו לעולם אחר. בבוקר הם יטיילו בסוואנה באפריקה, בצהריים יעפילו לראש האוורסט ובערב הם יסיימו את היום בסיור ברחובות המסומלצים של ריו דה-ז'נרו. שלושה ימים כאלו של סיור קבוצתי אמורים לספק מענה לצורך בחוויה יוצאת-דופן, ב- "לראות עולם" וכמובן, בהתחברות עם אחרים בקבוצה שעוברים את אותן חוויות לצידך.

טיולים במציאות המדומה לא יחליפו לגמרי את המציאות הפיזית. למעשה, בעשור הקרוב הם לא צפויים אפילו להחליף את מיעוט מהטיולים בעולם. אבל אם יצליחו לספק תחלופה אפילו לחמישה אחוזים בלבד מכל הטיולים, תהיה לכך השפעה עצומה על הסביבה. בשנת 2018 נרשמו 1.3 מיליארד נחיתות של תיירים בעולם. אם בעשור הקרוב יעברו רק חמישה אחוזים מהתיירים למציאות מדומה, המשמעות היא ש- 65 מיליון טיולים – על הכמויות העצומות של דלק מטוסים שהם מחייבים – יעברו לענן הווירטואלי.

תעשיית המזון החדשה

תעשיות הבשר בארצות הברית ספגו מכה קשה בחודשים האחרונים. לפי דו"ח של משרד החקלאות האמריקני, תפוקת מוצרי בקר פחתה כמעט ברבע, ותפוקת מוצרי בשר חזיר פחתה ב- 15%[9]. הסיבה אינה שהחיות חלו בנגיף בעצמן, אלא שבחברות רבות לשחיטת בעלי-חיים ולעיבוד בשר הושבתה הפעילות עקב המגיפה. ואם זה לא מספיק, הרי שנגיף שפעת החזירים הגיח – איך לא – מסין באמצע 2019, והתפשט ממנה לעוד תשע מדינות במזרח הרחוק, תוך שהוא הורג בערך רבע מכל החזירים בעולם באופן ישיר או עקיף[10].

ההתפתחויות האלו מעידות על כך שאנו עלולים לחוות מחסור בבשר בחודשים הקרובים. לא ברמה שתוביל לרעב עולמי, חלילה, אבל בהחלט תיתכן עלייה במחירי הבשר.

הצד החיובי בעניין הוא שאנו ניצבים כבר היום על סיפה של מהפכה בתחום המזון. את מוצרי הבשר המקובלים מתחילים לתפוס תחליפי בשר מסוגים שונים. חלקם מבוססים על מרכיבים צמחיים המעובדים בצורה כזו שמקנה להם תכונות שמזכירות בשר. כאלו, למשל, הם ההמבורגרים של Beyond Meat ו- Impossible Burger, שאפילו מדממים כשמטגנים אותם על הגריל, ושצמחוניים מתלוננים שהם דומים יותר מדי לבשר[11] בטעם, בריח ובמרקם.

הבעיה היחידה היא שקשה לשכנע צרכנים לשנות את מנהגי האכילה שלהם. נסו לשכנע אמריקני לאכול חומוס ישראלי, או להפך, ותבינו למה אני מתכוון.

אבל מה קורה אם עולם המזון עובר אתחול – ריסט – וכולם נדרשים פתאום לנסות סוגים חדשים של מוצרים? בהחלט ייתכן שזה מה שיקרה במהלך השנה הקרובה, וכל שקל שיתווסף למחיר של המבורגר או של שניצל קפוא, ידחוף את הצרכנים עוד יותר לנסות את "הבשר הנקי", כפי שהוא מכונה. נקי מאשמה, נקי יותר עבור הסביבה.

וסיפור אישי: לפני יומיים זכיתי לשמוע מבן הכמעט-שלוש שלי את עשר המילים שכל הורה רוצה לשמוע: "אבא, שים לי עוד על הצלחת! האוכל שהכנת ממש טעים!"

הוא אמר לי את זה על שניצל בקר שהכנתי במיוחד בשבילו, ומאז הוא מקבל רק שניצל בקר. כל יום, בכל ארוחה.  כשהילד מסכים ונהנה לאכול מנה כלשהי, זו ההצלחה הגדולה ביותר של ההורים.

כך שאני מבטיח לכם שאם ילדים יאהבו את הבשר הנקי, זה יהיה תחילת הסוף של הבשר מן החי.

וביום שאחרי הקורונה, אמורות כבר להגיע התקדמויות שיחוללו שינוי דרמטי עוד יותר במזון שנאכל.

פריצות-דרך שונות הורידו בשנים האחרונות באופן דרמטי את עלויות הייצור של בשר מעבדה: בשר שמיוצר במעבדות, באמצעות גידול תאי שריר וקצירתם על מנת לקבל בשר של ממש. אם זה נשמע לכם מחריד, אתם רק צריכים לזכור שאותו תהליך בדיוק מתרחש בגופה של הפרה, אלא ששם התאים גם מקבלים הורמונים, נחשפים להמוני וירוסים, חיידקים וחומרים אנטיביוטיים, ובאופן כללי מהווים חלק מיצור חי ונושם, עם מערכת עיכול שמפיקה כמעט שלושים קילוגרמים של צואה מדי יום.

סוג אחר של בשר נקי אמור להיות מופק ממיקרו-אורגניזמים – בדרך כלל מאצות שגדלות במיכלים שקופים שחשופים לאור השמש ולאוויר. הן סופחות פחמן דו-חמצני מהאוויר והופכות אותו לשומנים, סוכרים וחלבונים, תוך שהן מנצלות את אנרגיית השמש לטובת התהליך. ומדי כל כמה ימים קוצרים אותן, מייבשים אותן והופכים אותן לאבקה עשירה בחלבונים שיכולה לשמש להעשרה של כל מאכל.

כל המוצרים שמפיקות החברות האלו היו אמורים להיתקל בציבור צרכנים ספקן והססן. האימוץ שלהם היה אמור לדרוש שנים ארוכות. אלא שעכשיו פתאום, בראי הקורונה, אנשים ישנו הרגלי צריכה וינסו מוצרי מזון חדשים. חברות הבשר הנקי שיצליחו לשווק את מרכולתן במחירים נמוכים בעת הזו, ירכשו את עולמן בטווח הארוך… ובתנאי שהמזון שהן מפיקות באמת טעים.

בעוד עשור אנו עשויים להסתכל אחורנית ולהבין שנגיף הקורונה החדש סיפק למעשה את יריית הפתיחה לתהליך בו תיעלם תעשיית גידול בעלי-החיים לצרכי מאכל. זה לא יקרה בין לילה, אבל זה יקרה, על כל ההשפעות המיטיבות עבור הסביבה.

סיכום

אני לא טוען, חלילה, שנגיף הקורונה החדש הוא תופעה חיובית. הלוואי והיינו יכולים לקדם שינויים בדרכים שאינן מחייבות את מותם של מאות-אלפי בני-אדם. אבל נרצה או לא נרצה, הוא כבר כאן, וכדאי להיות מודעים גם לדרכים בהן הוא עשוי להשפיע לטובה – בראייה ארוכת-טווח – על העולם.

העולם אחרי הנגיף פתוח לרווחה לשינויים מן היסוד. אנחנו לא יודעים עדיין מהם בדיוק, אבל זה בדיוק הזמן בו אנחנו צריכים להבין שאנו יכולים לדרוש מהתעשייה ומהממשלות לקדם שינויים שייטיבו עמנו ויסייעו לטפל בבעיות הגדולות באמת. אי אפשר עדיין לדעת מה יקרה בעתיד לאחר הקורונה. כשאנחנו נוסעים בכביש ישר במהירות קבועה, קל לנבא לאן נגיע ומתי. אבל כשיש בכביש הזה צומת דרכים, כל החישובים מתבלבלים. ועל אחת כמה וכמה כשהצומת מספק לך כמה עשרות נתיבים אפשריים. במצב כזה, כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להפסיק לנסות לחזות – ולקחת שליטה בעצמנו על ההגה ולהחליט לאן אנו רוצים להתקדם, באיזו מהירות, ומה יהיה היעד הסופי.

פיטר דרוקר אמר יפה ש- "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו". ברשומה הזו תיארתי כמה חזונות לעתיד טוב יותר, שיכולים להתממש בזכות נגיף הקורונה. אתם לא חייבים להתחבר לחזונות שתיארתי. צרו חזונות משלכם, ודעו לכם שמעולם לא היה זמן טוב יותר להגשים אותם מבתקופה הנוכחית, כשהכל משתנה ודבר אינו קבוע.

בהצלחה!


 

[1] https://techcrunch.com/2020/05/12/twitter-says-staff-can-continue-working-from-home-permanently/

[2] https://www.axios.com/future-air-travel-coronavirus-bcee181c-1d3a-4305-992d-053d5c80a909.html

[3] https://www.cnn.com/2020/04/03/economy/hotel-industry-coronavirus/index.html

[4] https://www.ahla.com/sites/default/files/fact_sheet_state_covid19_impacts_0.pdf

[5] https://www.ahla.com/sites/default/files/FACT%20SHEET_COVID19%20Impact%20on%20Hotel%20Industry_4.22.20.pdf

[6] https://www.visitwynn.com/documents/Wynn-Health-Plan.pdf

[7] https://www.washingtonpost.com/travel/2020/03/18/these-historic-sites-attractions-are-offering-virtual-tours-during-coronavirus-pandemic/

[8] https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2019.02667/full

[9] https://www.ams.usda.gov/mnreports/lswlpgmrkthighlight.pdf

[10] https://www.nytimes.com/2019/12/17/business/china-pigs-african-swine-fever.html

[11] https://www.cnet.com/news/impossible-burger-vs-beyond-meat-burger-our-ultimate-taste-test/#

מחשבות על המאה ה- 21: מאה של חיים (מיקרוסקופיים)

מחשבות על המאה ה- 21: מאה של חיים (מיקרוסקופיים)

זוהי רשומת המשך לרשומה הקודמת: מחשבות על המאה ה- 21. 

גילוי נאות: אני לא יובל נח-הררי.

 

לפני עשרת-אלפים שנים בערך, החלו בני-אדם לתרבת בעלי-חיים לצרכיהם האנוכיים. כלומר, בשביל הבשר והחלב שאלו נתנו. אני יכול לדמיין את הדרך בה זה קרה, כמו בסרט של דיסני: נער מצא פרת-בר צעירה, רעבה וכמהה למגע ולאהבה. נרקמה ביניהם מערכת יחסים של חיבה וכבוד הדדי, שבסופה הוא שכנע את הפרה להצטרף אליו לשבט ולהכיר את הוריו ומשפחתו. ואז, כמובן, הם אכלו אותה, אבל הרעיון החל להכות שורש: אולי אפשר לפתות עוד פרות כאלו לחיות עם בני-השבט, כדי שיוכלו ליהנות מבשרן בכל עת? ואם הן כבר שם, אולי נמשיך לגדל אותן ואת צאצאיהן לאורך זמן – ונאכל גם אותם?

באשר לחלב, אני מעדיף שלא לחשוב מי היה הגאון הראשון שהבין שאפשר לקבל תזונה גם מעטיניהן של אותן פרות.

אבל אם נפסיק להיות ציניים לרגע, ברור שזו הייתה מהפכה עצומה – אחת מהגדולות ביותר שעברה האנושות. אפשר להשוות אותה למהפכת הרובוטים הממשמשת. כי מהן אותן חיות, אם לא רובוטים – עבדים המשרתים את האדם? חלקן נותנות לנו מבשרן ומחלבן. אחרות מאפשרות לנו לרכב עליהן כדי לגמוע במהירות מרחקים גדולים. ויש גם כאלו שצדות עבורנו, כמו הכלבים וציפורי הטרף. החיות שירתו אותנו היטב, בחייהן וגם במותן, מאחר ואפשר היה למצוא שימוש כמעט לכל חלק בגופן לאחר המוות. אי אפשר לדמיין את ההיסטוריה האנושית בלי שוורים, סוסים, פרות, כלבים וכל היתר.

במהפכת התירבות הראשונה, שעבדנו "מאקרו-אורגניזמים" – כלומר, יצורים חיים שאנו יכולים לראות בעינינו הבלתי-מזוינות. בלי ששמנו לב לכך, שעבדנו בתהליך גם את המיקרו-אורגניזמים: החיידקים, הפטריות ושאר היצורים הזעירים שהתקיימו בתוך החיות הגדולות. הפרה לא הייתה יכולה להתקיים על עשב וחציר אילולא היו בקיבותיה כמה טריליוני חיידקים שפירקו את החומר הצמחי למרכיביו הבסיסיים ביותר, ואיפשרו לפרה להפיק ממנו אנרגיה וחומרי-בניין לגוף.

בעצם, אפשר לטעון שמעולם לא היינו צריכים את הפרה בשביל הבשר או החלב. הפרה היא רק כלי-רכב, כמו משאית שמחזיקה מטען של חיידקים. החיידקים הם אלו שעושים את העבודה החשובה של פירוק עשב – מרכיב מזון שאין לנו את היכולת לאכול בעצמנו – לסוכרים ולחלבונים. אחרי שהחיידקים עושים את זה, הפרה מבצעת עוד כמה שלבים של עיבוד לחומרים הביולוגיים האלו ומטמיעה אותם בבשרה ובחלבה. היא עושה זאת ביעילות מחפירה של ארבעה אחוזים בלבד. כלומר, בחישוב גס מאד, על כל עשרים וחמישה קילוגרמים של חציר שאנחנו מספקים לפרה, היא תפיק לנו קילוגרם אחד של בשר. לא מרוצים? חבל. לכו תתווכחו עם הפרות ועם החיידקים שלהן.

אלא שבשנים האחרונות אנו נכנסים למהפכת התירבות השנייה, ובמהלכה נגלה שאנחנו יכולים בהחלט להתווכח עם הפרות, עם החיידקים ועם הפטריות והאצות וכל יתר המיקרו-אורגניזמים שעד כה קיבלנו כמובן מאליו.

הכוח המניע המרכזי מאחורי מהפכת התירבות הוא הקפיצות העצומות קדימה בתחום המכונה "ביולוגיה סינתטית". הרעיון מאחורי ביולוגיה סינתטית הוא שאנו יכולים להנדס את היצורים החיים. אנו לא חייבים לקבל אותם כמות שהם, אלא מסוגלים לתכנת אותם מחדש כדי לשפר את תכונות הבסיס שלהם – כולל טעם וריח.

הביולוגיה הסינתטית נסמכת על כלים שמתפתחים במהירות. אנו יכולים היום לקרוא את הקוד הגנטי השלם של יצורים חיים תוך יום או יומיים, וברגע שאנחנו מבינים אותו על בוריו, אנחנו מסוגלים גם להנדס אותו באמצעות טכניקות מודרניות להנדסה גנטית כמו קריספר-קאז. מכיוון שהטכנולוגיות הללו מתקדמות במהירות, אפשר לצפות שגם הביולוגיה הסינתטית תמשיך להשתכלל. וכפי שהגדיר זאת פאט בראון – מנכ"ל Impossible Foods –

"שלא כמו הפרה, אנו משתפרים מדי יום בעשיית בשר."

בראון צודק לגמרי. הביולוגיה הסינתטית עומדת רק להשתכלל מנקודה זו ואילך. כבר היום היא איפשרה לנו לקחת חיידקים ופטריות ולגרום להם לייצר אינסולין במעבדות, המגיע לכל ילד חולה סוכרת בעלות אפסית. בשלב הבא תאפשר לנו הביולוגיה הסינתטית לתכנת מחדש מיקרו-אורגניזמים כדי שיפיקו חומרי מזון של ממש: חלבונים, סוכרים ושומנים.

מכון המחקר RethinkX שחרר בסוף 2019 דו"ח המכיל תחזיות גדולות ושאפתניות לעתיד המזון (אפשר למצוא קישור בסוף הרשומה). חשוב לומר כבר עכשיו ש- RethinkX אוהבים לחולל מהומות עם הדו"חות שלהם, שחזו בין היתר שמכוניות חשמליות אוטונומיות יחליפו את רוב הרכבים הקיימים כיום תוך עשור או שניים, ושממשלות יוכלו תוך עשור לפטר תשעים אחוזים מעובדיהן – אם רק יסכימו להתקדם עם הטכנולוגיה. החוקרים ב- RethinkX אופטימיים מאד, בלשון המעטה, אבל הרעיונות שלהם מעניינים תמיד, ואני אוהב להתייחס לתרחישים שהם מתארים כאל "העתיד הוורוד ביותר". ומי יודע? אולי באמת נגיע אליו לפי לוח הזמנים שהם מתארים.

 

התרחיש האופטימי ביותר

אז מה חוזים לנו החבר'ה של RethinkX?

קודם כל, הם טוענים שעד 2030, שוק הבקר בארצות הברית יפשוט את הרגל, הלכה למעשה. הסיבה פשוטה: מהפכת התירבות השנייה תשים בידינו את הכלים הנחוצים לנו לייצור בשר במעבדה. בשר זה עשוי להיות מורכב מחלבונים שיפרישו חיידקים שנגדל במיכלי-ענק, או מתאי שריר של פרות (או יצורים אחרים) שנגדל במעבדות. התוצאה הסופית תהיה זהה: RethinkX מתנבאים שתוך עשור מהיום, הדרישה למוצרים המגיעים ישירות מפרות תפחת בשבעים אחוזים. חמש שנים לאחר מכן, ב- 2035, הדרישה למוצרים-מן-הפר תפחת בשמונים עד תשעים אחוזים. שוק הבקר יפשוט, כאמור, את הרגל, ומיליארד וחצי פרות ימצאו עצמן ללא עבודה.

למה החוקרים בטוחים כל-כך שאנשים יסכימו לצרוך תחליפי-פרה? הם מונים חמש סיבות לכך –

  • טעם: מהפכת התירבות תאפשר לנו לשלוט באופן ישיר בטעמם של המיקרו-אורגניזמים שאנו מגדלים, או של החומרים שהם מפרישים.
  • נוחות: ניתן יהיה לגדל את המיקרו-אורגניזמים במעבדות ובבניינים במרכז העיר, כך שהבשר שנפיק מהם יוכל להגיע אלינו לצלחות תוך זמן קצר ובעלות נמוכה בהשוואה לעלות השינוע של בשר מהשדה.
  • מגוון: בזכות מהפכת התירבות נוכל להפוך את הבשר לנוח יותר לאכילה. הוא יכיל פחות אלרגנים, ויהיה מותאם לכל סועד. רוצים סטייק בטעם דומדמניות-דם? תקבלו. רוצים אותו עם ניחוחות חריפים של חרדל-דבש וגבינת קממבר? תקבלו גם כן. המגוון הינו אינסופי.
  • תזונה: המזון המעבדתי יהיה בריא יותר ממזון המופק מן החי. ההמבורגרים המעבדתיים יכילו פחות שומן ומלח מאלו העשויים מבשר פרה, ויהיו מועשרים גם ביותר ויטמינים ומינרלים משניתן למצוא במנת ירקות טריים.
  • אמינות: מכיוון שניתן יהיה לייצר את בשר המעבדה בכל מקום, ולא רק בחוות מרוחקות החשופות לפגעי מזג האוויר, לא נצטרך לחשוש עוד מבצורות, משינויי אקלים או ממגיפות הפה והטלפיים. ואם זה לא מספיק, הרי שהמזון המהונדס יהיה גם פגיע פחות לזיהומים וייהנה מאורך חיים ממושך יותר על המדף.

גורם אחרון שאנשי RethinkX אינם מזכירים הוא הרצון להגן על הסביבה. בשר מעבדתי אמור להיות מופק באופן יעיל יותר מבשר המגיע מבעלי-חיים. תעשיית החי שואבת כמויות עצומות של מים לטובת בעלי-החיים, ובתמורה מספקת כמויות עצומות-לא-פחות של פסולת שיכולה להזיק למאגרי המים התת-קרקעיים ולאדמה עצמה. בקר וצאן משחררים גם גזי חממה בשפע, בגיהוקים ובפליטות מהצד השני. אבל בשר מעבדה אינו צורך משאבים באותה רמה. ומכיוון שאפשר לגדל אותו בכל בניין, באופן עקרוני, אימוץ נרחב שלו אמור להפחית את צריכת הנפט של ארצות הברית לחצי, פשוט מכיוון שלא יהיה צורך לשנע צאן ובקר לאורך ורוחב המדינה כולה.

אז אם אתם צריכים להחליט האם לקנות בשר מן הטבע, או בשר מעבדה שאינו מזהם, אינו מזוהם, שאתם יודעים בדיוק מאין הגיע ומה יהיה טעמו, ועל הדרך אתם גם תומכים ב- 'מגדלים מקומיים' – כלומר, בבעלי מעבדות שמייצרים את הבשר בעיר בה אתם גרים – נראה לי שדי ברור במה תבחרו.

או שלא.

עדיין לא שכנעתי אתכם? הנה שני טיעונים אחרונים: אל תקראו לבשר הזה "בשר מעבדה". השם הנכון שלו הוא "בשר נקי". נקי מרגשות אשם, נקי ממזהמים, נקי ממחלות. והוא גם יהיה זול יותר מהבשר הרגיל. משפחה ממוצעת בארצות הברית תחסוך יותר מ- 1,200 דולרים בשנה אם תעבור לבשר הנקי.

ואם גם מזה לא השתכנעתם, ובכן – לא נורא. ברגע שמספיק אנשים במעמד הביניים ומתחתיו יסכימו לעבור לאכול בעיקר את המזון הנקי, תעשיית הבשר תפשוט את הרגל תוך זמן קצר. אני לא חושב שזה יקרה עד 2030, כפי שמתנבאים החוקרים של RethinkX, אבל אולי עשור או שניים לאחר מכן כבר נראה את החוות מתחילות להיעלם. כשזה יקרה, מחירו של סטייק ממוצע ירקיע לשחקים עוד יותר, והוא יהפוך למוצר מותרות, מהסוג שמגישים רק במסעדות היוקרתיות. המיליונרים יוכלו ליהנות מבשר 'טבעי' מדי יום, פשוט כסמל סטטוס. כל היתר ייאלצו להסתפק במזון זול, טעים, וכאמור – נקי.

כאמור, אני חושב שאנשי RethinkX אופטימיים מדי, אבל מעניין לבחון את הטיעונים שלהם. הם סקרו כמה מהפכות קודמות בתחום המזון, ובחנו כמה זמן לקח לתעשייה להחליף כמעט לגמרי את מרכיבי המזון הטבעיים (כלומר, כאלו המגיעים ישירות מצמחים ומבעלי-חיים שלא הונדסו גנטית) במרכיבים סינתטיים או בכאלו שהופקו מחיידקים וממיקרו-אורגניזמים מהונדסים.

תוצאות הסקירה בהחלט מרשימות: אם ב- 1920 חומצה ציטרית הופקה מצמחים, הרי שעשור אחד בלבד לאחר מכן, שמונים אחוזים מכל כמות החומצה הציטרית בעולם יוצרה באופן סינתטי. ב- 1982, כל האינסולין לשימוש אנושי הופק מבעלי-חיים. עשור לאחר מכן, כמעט מאה אחוזים מכל האינסולין בעולם מיוצר על-ידי מיקרו-אורגניזמים מהונדסים גנטית. ב- 1989, ריבופלבין – המוכר גם כוויטמין B2 – הופק כולו מצמחים ומבעלי-חיים. עשור לאחר מכן… ובכן, הבנתם את הקטע. כמעט כל הוויטמין B2 בעולם מיוצר כיום על-ידי מיקרו-אורגניזמים מהונדסים.

engineered food.jpg

המקור: דו"ח מכון RethinkX: Rethinking Food and Agriculture 2020-2030. קישור לדו"ח.

בקיצור, מהפכות בתחום מרכיבי המזון מתרחשות במהירות, ובדרך-כלל מתחת לאף של הצרכנים. אני מניח שאף אחד מכם לא טרח לשאול מאין מגיעה החומצה הציטרית בלימונדה שלו, או הוויטמין B2 שבמוצרי המזון המועשרים שהוא אוכל. כנראה שכשזה מגיע לבשר, חלב, או אפילו עור מהמעבדה, המהפכה תהיה ברורה יותר. אבל בהינתן העובדה שהעולם גם ככה מנסה למצוא היום דרכים להאכיל מספר הולך וגדל של בני-אדם, ועדיין לשמור על איכות הסביבה, נראה לי שאפילו הגרינפיסניקים השרופים ביותר עשויים להסכים עם הטרנד החדש הזה.

מאה של חיים

המאה ה- 21, לפיכך, עומדת להיות מאה של חיים. מצד אחד, אנו ניפטר במהלכה ממיליארד וחצי פרות, 23 מיליארד תרנגולות, שני מיליארד חזירים ומיליארד כבשים בערך (ועוד מספרים זעומים של חיות מאכל אקזוטיות יותר כיענים, תנינים, קנגרואים ואחרים). כל אלו ייכחדו כמעט לגמרי, ונודה באמת: הן לא עומדות למות בשיבה טובה. מהרגע שלא יהיה בחיות הללו צורך, הן ימצאו את דרכן לבית המטבחיים ולמפעלי הדבק. אלא שכמובן, הן היו אמורות להגיע לשם בכל מקרה. ההבדל המרכזי יהיה שרובן, הפעם, לא יזכו להביא צאצאים לעולם שימשיכו את מעגל המוות.

אנו נחליף את כל החיות האלו ביצורים מיקרוסוקופיים אותם נגדל בכמויות עצומות. מיכל אצות בודד אחד יכיל קוואדריליון (אלף טריליון) מיקרו-אורגניזמים שכאלו שיפיקו עבורנו שומנים, חלבונים וסוכרים. ואנו נמקם מיכלים שכאלו בכל מקום – בכל עיר ואולי גם בכל כפר. וכן – היצורים המיקרוסקופיים הללו גם ימותו במיכלים האלו בכמויות גדולות, אבל למי אכפת מהם? אין להם מוח, אין להם תודעה או מודעות עצמית, ואין לי שום רגשות אשם על הריגתם. אלו מכונות ביולוגיות פשוטות ותו לא.

המאה ה- 21 תהיה מאה גדושה בחיים – אבל הפעם אלו יהיו חיים מיקרוסקופיים חד-תאיים. זו תהיה מאה בה כל אדם יזכה במזון הבריא והמזין ביותר עבורו, הטעים ביותר והמיוחד ביותר שהיצורים האלו ייצרו עבורו.

אני כבר לא יכול לחכות.


 

קישור לדו"ח של RethinkX

עתיד המזון: שלושה תרחישים

עתיד המזון: שלושה תרחישים

"ספר לנו על עתיד המזון." ביקשו ממני נציגי חברת מזון בינלאומית גדולה, בביקור האחרון בישראל.

"אבל אני לא מבין במזון כל-כך." הודיתי. "יש לכם בוודאי אנליסטים ועתידנים תוצרת-בית, שמבינים כל מגמה שקשורה לאוכל, להעדפות תזונתיות גלובליות וכל זה. למה שלא תשאלו אותם?"

"זה נכון." אמרו. "אבל אנחנו רוצים לחשוב רחב. אנחנו רוצים לחשוב על מה שיכול להיות, ולא על מה שכבר קורה."

אז הסכמתי. הבקשה הזו, אגב, אינה יוצאת-דופן כל כך. חברות רבות מנסות לזהות מראש טכנולוגיות "מערערות" – כלומר, כאלו שמגיעות מתחומים שונים מאלו בהן החברה מתמקדת, אבל עשויים לשנות את כל המודל העסקי שלה. כך, למשל, יצרני כרכרות מתחילת המאה ה- 20 השקיעו הון תועפות (במונחים של אותם הזמנים) בשיפור הגלגלים, בהפחתת משקל העגלה, באימון עגלונים מוכשרים יותר… ואז הגיעו הרכבים הממוכנים שהפכו את העגלה לפריט מן העבר. הטכנולוגיה המערערת נראתה כמדע בדיוני – ועדיין היא ערערה עד היסוד את שוק הכרכרות והעגלות. אותו הדבר צפוי לקרות כיום גם עבור רכבי הבנזין והדיזל.

אז למה שלא יקרה גם בתחום המזון?

וכך ישבתי וכתבתי שלושה תרחישים שמתארים כיצד טכנולוגיות יוצאות-דופן יכולות לערער את שוק המזון, ולשנות לגמרי את התחום. אף אחד מהתרחישים הללו לא יתממש בדיוק כפי שאני מתאר אותו, אבל זו לא הנקודה. הרעיון כאן הוא לפתוח למנהלים את הראש, ולהראות להם – כפי שאמרו בעצמם – את מה שיכול להיות, כדי שיוכלו לבחור אם לממש עתיד זה, להתנגד לו, או להתעלם ממנו לחלוטין. אבל הבחירה, לפחות, תהיה בידיהם.

תרחיש ראשון: העיר השיתופית

"הזמנו את הגרובשבסקים לארוחת ערב חגיגית. הכנו את המנות הראשונות הבסיסיות, ואז התיישבנו כולנו מול השולחן וחיכינו. אחרי דקה הבנתי ששכחתי לפתוח את החלון. מיד נכנס פנימה הרחפן מהשוסטרים, עם הלזניה המפורסמת שהבטיחו לנו שנאהב. אחריו הגיע גם המשלוח ממשפחת גץ: חצי-כיכר לחם שום, חמה מהתנור ועם מעטה עדין של שמן זית שעדיין בעבע בעדינות. חיסלנו הכל, ובסוף שמנו את כל השאריות בכלי שנתלה מחוץ לחלון. שעה לאחר מכן, הוא כבר לא היה שם – רחפן אחר בא והעביר את המזון לנזקקים."

 

תיאור זה של עיר העתיד עשוי להישמע, ובכן, עתידני מדי, אבל אני טוען שהוא נמצא ממש מסביב לפינה, בזכות כמה התפתחויות פורצות-דרך. רובן, אגב, בתחום הבינה המלאכותית. כבר היום מעסיקה גוגל רחפנים המשנעים מזון לשכונות באוסטרליה. הרחפנים של ווינג (Wing) – חברת הבת של גוגל – טסים בין שבע בבוקר לשמונה בערב, ומביאים משלוחים מבתי הקפה ובתי העסק המקומיים[1]. הכל בפיקוח מלא מצד ממשלת אוסטרליה, וממש בחודשיים האחרונים קיבלה גוגל אישור להרחיב את המיזם לשכונות נוספות. בסוף אפריל קיבלה ווינג גם את האישור מה- FAA – רשות התעופה הפדרלית באמריקה – להטיס רחפנים דומים גם בשטח ארצות הברית[2].

Customers who took part in Wing's drone delivery test program in Virginia approach their package after it was dropped on their lawn.

הרחפן של חברת הבת של גוגל, ווינג. עושה כבר משלוחים בשכונות, וקיבל אישור לכך מרשות התעופה הפדרלית בארצות הברית. מקור: ווינג.

הרחפנים של ווינג אינם אוטונומיים, אבל זה רק שלב ביניים. כפי שהרכבים על הכבישים מתחילים להפוך לאוטונומיים, כך גם רחפנים הופכים לאוטונומיים. מדובר בעניין של שנים ספורות בטרם נראה רחפנים רובוטיים מעל שמי הערים – לפחות במדינות בהן המחוקק יאפשר זאת. זמן קצר לאחר מכן, הם יתחילו להתממשק עם הרובוטים האחרים בערים – כלומר, עם הרכבים ללא-נהג. הם יתפסו טרמפים על גגות הרכבים האוטונומיים כדי לחסוך בדלק ולצמצם את הסיכון לתאונות. הם יוכלו להחליף משלוחים זה עם זה בתחנות ממסר בכל רחבי העיר, או אפילו באוויר.

באופן מפתיע, העלות להקמת צי שכזה של רובוטים באוויר ועל הקרקע אינה אמורה להיות גבוהה (ביחס לתשואה שתגרוף החברה שתפעיל אותם, לפחות), מכיוון שאין כמעט צורך בתשתיות חדשות שיתמכו ברובוטים, או ברכישת שטחי קרקע בעיר. תחנות הרחפנים ימוקמו, פשוט, על גגות הבתים הקיימים. הרחפנים עצמם יוכלו להביא את המשלוחים לכל חלון, או לקופסה ייעודית על גג הבית, כך שלא יהיה אפילו צורך בהקמת מערך של סניפים שיקלטו את המשלוחים.

לפיתוח זה בפני עצמו יש השלכות מרתקות. בשלב הראשון, משלוחים יוכלו להגיע מכל מסעדה ומכל בית קפה בקלות ובעלות מינימלית. אבל זוהי רק ההתחלה, מכיוון ששינוע זול מספיק פותח את הדלת גם עבור 'בתי עסק' קטנטנים. אם אני מכין כיום לזניה מעולה, ומפרסם אותה בפלטפורמה למכירת מנות מזון, אני צריך להוסיף כמה עשרות שקלים למימון המשלוח. בעלות כזו, אין שום היגיון ב- 'שיתוף' מזון בין יצרנים זעירים לצרכנים. אבל אם אני יכול לשגר את הלזניה האמורה בדולר אחד בלבד (העלות המובטחת, בסופו של דבר) לכל יעד בעיר, הרי שמודלים חדשים של שיתוף מזון הופכים להיות אפשריים. ומכיוון שכמעט כל משפחה כיום מייצרת כמויות גדולות של מזון מעובד בצורת מרקים, שניצלים, לזניות, סלטים ומה-לא – למה שלא נרצה לשתף (בחינם, במחיר עלות או ברווח קטן) את יצירותינו עם כל יתר תושבי העיר?

מתי כל זה יכול להתממש? כבר בעשור הקרוב. טכנולוגיות הרובוטיקה עדיין צריכות להתפתח בשנים הקרובות, אבל מהרגע שהן יאפשרו את מודל השינוע החדש, הוא ימומש באופן כמעט מיידי.

תרחיש שני: העיר המזינה את עצמה

"הגרובשבסקים לא מוכנים לחזור יותר, אחרי שגילו את האמת אודות הארוחה האחרונה. השתמשנו בירקות אורגניים – וכולם יודעים שגידולים אורגניים מזהמים את הסביבה, ומפיקים ירקות באיכות נמוכה יותר ועם חשש גדול יותר למחלות מירקות עירוניים. הבטחתי להם שהתקלה לא תחזור על עצמה. מהיום, אנחנו משתמשים רק בירקות מחוות-הענק העירונית, שמגיעים אלינו במשלוח ישיר מדי בוקר. ולגבי הבשר, אני יכול לומר בכנות שמשפחתנו לא פגעה אפילו בפרה אחת בשנה האחרונה. לא צריך כבר פרות, עכשיו שאפשר לגדל בשר במעבדות – ולשלוח אותו ישירות ללקוח."

 

בתרחיש השני מתחולל שיפור דרמטי בטכנולוגיות שמאפשרות לגדל מזון בתוך העיר עצמה, בחוות עירוניות. אלו מבנים גדולים בעלי קומות רבות, המשמשים לגידול ירקות ופירות. הרעיון כבר עתיק, אך מעולם לא הצליח באופן מסחרי. עד היום, העלות הגדולה ביותר בחוות עירוניות הייתה כוח העבודה האנושי, עד כדי כך שמאט ליוטה מחברת פודפוניקס הצהיר כי – "אנשים הם הבעיה"[3]. ובכן, הבעיה מתחילה להיפתר בזכות – איך לא – הבינה המלאכותית. רובוטים משוכללים, חמושים ביכולות ראייה, ריח (כלומר, חישה של מולקולות שבאוויר) ומגע עדין מתחילים לחולל בתחום מהפכה כבר היום.

אנו רואים חברות הזנק של חוות עירוניות מתחילות לעשות שימוש בטכנולוגיות הללו כדי להתייעל. חברת פלנטי (Plenty), למשל, גייסה בשנה האחרונה מאתיים מיליון דולרים להקמת סדרה של חוות עירוניות. הצמחים גדלים בחוות העירוניות על גבי עמודים בגובה שבעה מטרים, על מצע המיוצר בעיקר מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. אין עפר בשום מקום או שלב במערכת, וזהו יתרון גדול מאחר ועפר מכניס אי-ודאות לתהליך הפקת המזון. אי אפשר לדעת איזה רכיבים הוא מכיל, לטוב או לרע, ובהתאם גם לא ניתן לדעת מה יהיה דינו של הצמח שיגדל מתוך העפר. בחווה האורבנית לא צריך להתמודד עם שאלות של איכות עפר או הגנה מפני מזיקים. כל הצמחים גדלים באופן הטוב ביותר – לפחות בתיאוריה.

החווה העירונית של חברת Plenty, מבפנים. ללא צורך בקוטלי חרקים, או בהתמודדות עם מחלות צמחים. כל צמח – מושלם (בתיאוריה).

בחוות העירוניות של פלנטי, כמו גם של חברות אחרות, מנסים להעביר מטלות רבות ככל האפשר לידי הרובוטים. כיום עיקר עבודת הרובוטים היא לשנע את הצמחים ממקום למקום ברחבי החווה כדי לאפשר להם לגדול בצורה טובה יותר. חברת Iron Ox מפתחת חווה עירונית אוטונומית לגמרי, המסוגלת לפעול ללא מגע יד אדם. הרובוטים בחווה שותלים את הצמחים, מטפלים בהם וקוצרים את היבול בסוף התהליך[4]. החברה כבר החלה למכור את מוצריה בקליפורניה[5].

חשוב להבהיר שנכון להיום, החוות העירוניות עדיין אינן מסוגלות להתחרות עם החוות המסורתיות. אבל הן יתייעלו – הרובוטים יהפכו להיות משוכללים יותר, והחיישנים ונורות ה- LED יהפכו לזולים יותר – והחווה כולה תשתכלל כך שהצמחים יגודלו בצורה האופטימלית. החברות בתחום מבטיחות גדולות ונצורות – פלנטי טוענת שהיא יכולה להפיק פי 350 יבול מדונם אדמה, בשימוש באחוז אחד בלבד מכמות המים הנדרשת. כדי להתייחס לטענות הללו בחשדנות, בין היתר מכיוון שכרגע ההתמקדות המרכזית היא רק ב- greens – כלומר, בצמחים שאנו אוכלים את עליהם, כחסה, תרד, קייל ואחרים. יידרש עוד זמן עד שהחוות העירוניות יעברו גם לגידול ירקות ופירות אחרים. אבל גם זה עוד יקרה.

וכשזה יקרה, יהיה מי שיקנה את הסחורה העירונית הזו, מכיוון שאנשי הערים משתוקקים למזון הטרי והבטוח ביותר. כפי שהסביר כריס מיכאל, מוצרי המזון המגיעים מהחוות העירוניות –

"… לא גודלו בשדה לא-ידוע כלשהו, בשימוש בכימיקלים לא-ידועים. לא טיפלו בהם אנשים לא-ידועים, והם לא שונעו למאות אם לא אלפי קילומטרים, כדי לשבת על המדפים למשך זמן לא-ידוע".

החוות העירוניות אמורות לשבת בפאתי העיר או במרכזה, להפיק את המזון בצורה השקופה ביותר האפשרית – כל חלק בתהליך מפוקח אוטומטית – ולשנע אותו למרכולים או לבתי הלקוחות תוך שעות ספורות מרגע קטיפתו. הצרכנים לא יצטרכו לקבל סחורה שטיילה במטוסים ובמשאיות שבוע או יותר עד שהגיעה אליהם. הם יקבלו את הירקות באופן כמעט-מיידי, ומי יודע – אולי אפילו יקבלו משלוח ישיר מהחווה העירונית באמצעות הרחפנים מהתרחיש הקודם.

וזוהי רק ההתחלה.

הייצור העירוני

לא רק ירקות יופקו בחוות עירוניות. גם בשר מכל הסוגים. אני לא מתכוון רק לבשר מעבדתי, למרות שכולם כבר שמעו על הפוטנציאל הגדול שטמון בבשר המגודל ללא תרנגולות או פרות. תחום זה עדיין לא הגיע לכדי יישום תעשייתי, אבל כבר היום יש חוות עירוניות לייצור בשר. הוא פשוט קצת שונה מהבשר שאנו מכירים, מכיוון שהוא מופק, ובכן, מחרקים.

חוות החרקים הגדולות ביותר בעולם נמצאות כיום בסין. מתוכן, החווה הגדולה ביותר ממוקמת בעיר שיצ'אנג, ומפיקה שישה מיליארד מקקים מדי שנה. קראתם נכון – שישה מיליארד. החווה היא למעשה בניין גדול – בערך בגודלם של שני מגרשי כדורגל – ומנוהלת על-ידי בינה מלאכותית מתקדמת. המקקים נהנים מתנאים אופטימליים בזכות ההשגחה המתמדת לה הם זוכים מצד הבינה המלאכותית. וכך, על כל מטר רבוע 'מייצרת' החווה האוטומטית כמעט 300,000 מקקים[6].

Image result for bug playground kit

חוות חרקים: כמו זו, אבל קצת יותר גדולות. מקור: וולמארט.

בסופו של דבר, המקקים נטחנים ומשמשים להפקת קמח בשר להאכלת בעלי-חיים, או לייצור תכשירים טבעיים למיניהם. התחום רווחי במיוחד, וחוות מקקים חדשות נפתחות בסין כל העת[7]. כמובן, אירועים לא-צפויים עלולים תמיד לקרות, כפי שאירע ב- 2016 כאשר חבלה בחוות המקקים בג'יאנגסו הובילה לבריחתם של מיליון מקקים לשכונות שמסביב לחווה.

לא רק מקקים מופקים בחוות עירוניות. גם חרגולים וחרקים אחרים יכולים להיות מגודלים בערים, וקיימות אפילו תכניות – ברמת הקונספט בלבד כרגע – להוסיף חוות חרקים עירוניות לשטוקהולם וללונדון, שיספקו את כל צרכי הבשר של האזרח הממוצע באותן ערים: בערך 48.5 קילוגרמים של בשר בשנה.

תמונת קונספט של חוות חרקים שאמורה לספק די בשר לכל תושבי לונדון. מקור: משרד האדריכלות Belatchew

לא חסרות התנגדויות, כמובן. רוב תושבי העולם המערבי לא מעוניינים לאכול חרקים לארוחת הצהריים. אלא שלעומתם אפשר להביא יותר משני מיליארד אנשים ממדינות המזרח הרחוק, שדווקא מחשיבים חרקים למעדן. מדובר בעיקר בתפישה הקולינרית של תושבי המערב, וזו יכולה להשתנות בקלות עם הזמנים. כדאי לזכור דוגמה מההיסטוריה: הסושי – המכיל דג נא – נתפש בעבר כמאכל 'מגעיל' בעיני אנשי המערב. היום, ילדים בתל אביב אוכלים אותו מרצונם החפשי בדרך חזרה מבית הספר. לא בלתי-אפשרי שכך יקרה גם לחרקים, במיוחד אם אלו לא ייאכלו בצורתם הטבעית (לאחר טיגון ותיבול), אלא ייטחנו וייתווספו למנות בשריות רגילות כ- 'קמח בשר' עשיר בחלבונים.

בסופו של דבר, משמעות ההתפתחויות הללו היא שערים יהפכו יותר ויותר ליצרניות מזון. למגמה הזו יש השפעה עצומה, כמובן, על החקלאים, הרפתנים ותעשיית המזון בכללותה.

סיכום

שטחתי ברשומה זו שני תרחישים אפשריים לעתיד המזון, שעשויים להתממש כבר בעשר השנים הקרובות. שניהם תרחישים אופטימיים, מכיוון שהעברת ייצור המזון לעיר, ושיתוף מהיר של המצרכים והמוצרים, מאפשרים להפחית את האנרגיה המעורבת בתהליכי ייצור המזון ושינועו, לעשות מיחזור מלא לפסולת ולשאריות המזון, ולהקטין את ההסתמכות על שטחי גידול ומרעה – שבאים על חשבון היערות ומשחררים כמויות גדולות של זיהום סביבתי.

אבל בהתחלת הרשומה כתבתי שיצרתי שלושה תרחישים. מהו, אם כך, התרחיש השלישי?

את זה אשאיר לכם לנחש. יהיה מעניין לשמוע כיצד אתם סבורים שתעשיית המזון עשויה להיות מושפעת מהטכנולוגיות המפציעות והמערערות הבאות עלינו לטובה.

[1] https://www.theverge.com/2019/4/9/18301782/wing-drone-delivery-google-alphabet-canberra-australia-public-launch

[2] https://www.bloomberg.com/news/articles/2019-04-23/alphabet-s-drone-delivery-business-cleared-for-takeoff-by-faa

[3] https://medium.com/bright-agrotech/9-reasons-why-vertical-farms-fail-244deaecd770

[4] https://www.cnbc.com/2018/10/02/start-up-iron-ox-created-a-farm-run-entirely-by-robots.html

[5] https://www.theverge.com/2019/5/2/18526590/robot-farming-startup-iron-ox-california-leafy-green-bianchinis

[6] https://www.scmp.com/news/china/society/article/2142316/giant-indoor-farm-china-breeding-six-billion-cockroaches-year

[7] https://www.latimes.com/world/la-fg-c1-china-cockroach-20131015-dto-htmlstory.html

 

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

בשנה האחרונה חקר ארגון אקספרייז (XPRIZE) את עתיד היערות, בניסיון להבין כיצד ניתן למזער את הפגיעה ביערות, תוך כדי שימור ערכם לאנושות ומבלי לפגוע בכלכלה העולמית. במסגרת המחקר זוהו 18 טרנדים בעלי השפעה מזיקה על היערות, ו- 26 פתרונות המקובלים כיום (אך אינם מצליחים למנוע את ביעור היערות ואת הכריתה שאינה ברת-קיימא). המחקר נערך בשיתוף פעולה עם קהילה מקוונת של חוקרי יערות שנאספו ביחד לטובת העניין, והמסקנות שותפו עם כמה מהמומחים המובילים בנוגע לעתיד היערות, וזכו לאישוש מצדם.

היה לי הכבוד לקחת חלק במחקר זה (בעיקר לקראת סופו), כאשר סייעתי לקחת את כל המידע הזה ולזקק אותו לארבעה תרחישים אפשריים המתארים את היערות בשנת 2040. בכל אחד מהתרחישים הללו, אתגרים מסוימים לעתיד היערות נפתרים, בעוד שאחרים נותרים ללא מענה.

אני רוצה לשתף עמכם ברשומה זו את שני התרחישים הקיצוניים ביותר שיצרנו: עתיד של קריסת היערות, ועתיד של תקווה ליערות. אתם מוזמנים לקרוא את שניהם ואז להחליט מי מהם נשמע סביר יותר.

שימו לב בבקשה שמדובר כאן בתרגום של התרחישים מהדו"ח המלא. אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית, ולהיחשף שם גם למגמות ולפתרונות ששרטטנו, בקישור הבא. כמו כן, במחקר לקחו חלק סבאג קצ'יצ'יאן, ג'ון גרייסברגר, ד"ר שי הרשקוביץ (ראש תחום המחקר באקספרייז) וזניה טאטה (מנהלת ראשית בתחום האימפקט), והוא מומן על-ידי חברת קימברלי-קלארק. אני הצטרפתי למחקר בשלב מאוחר יחסית, לאחר שכמעט כל המידע הגולמי כבר נאסף.

עתיד היערות: קריסה מוחלטת

עד שנת 2040 היה כבר ברור שהיערות בקריסה מוחלטת – עם השלכות חמורות עבור הסביבה והאנושות כולה.

  • יערות האורנים העצומים, שכיסו בעבר את רוב קנדה, שוודיה ופינלנד, לא הצליחו להתמודד עם ההתחממות הגלובלית והחלו למות בקצב מוגבר. הורים במדינות אלו אינם רוצים עוד לקחת את ילדיהם לשחק במה שמכונה עתה – "בית הקברות לעצים".
  • כורתי-עצים זכו בגישה ליערות ציבוריים מוגנים ולקרקעות פרטיות, ומוציאים לפועל מבצעי כריתה מסיביים שאינם ברי-קיימא. ציידים לא-חוקיים הגיעו בעקבותיהם, ורוקנו את היערות מנמרים, קופים, טפירים, אנטילופות, חזירים, פילים, גורילות וקופי-אדם אחרים. הילדים ב- 2040 יודעים שכאשר הם מבקרים בגן החיות, הם רואים את נציגיהן האחרונים של החיות המרשימות הללו, שבקרוב ייכחדו.
  • המסחר הלא-מפוקח בבעלי-חיים, לצד הכריתה הלא-מפוקחת, שודד מהיערות מיני ציפורים יפהפיים כתוכים ומקאו, לצד ציפורים רבות אחרות. אובדן זה עולה לאנושות ביוקר, מכיוון שהמינים הללו משחקים תפקיד קריטי במערכת האקולוגית: הם מפזרים זרעים, מאביקים את עצי היער ועוצרים את התפשטותן המוגזמת של אוכלוסיות חרקים שיכולים להזיק לסביבה במספרים גדולים.
  • בהתאם, ממשלות אינן מצליחות להתמודד עם מינים פולשים ומזיקים. אוכלוסיות חרקים מזיקים מתפוצצות בגודלן ביערות בצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה. שטחי יערות עצומים מתחילים להתדלדל…
  • כתוצאה מתהליך המדבור המתפשט, אדמות פוריות רבות הופכות לשטחי מדבר יבשים. אור השמש משתקף בחזרה מהאדמה הצחיחה, כך שהאטמוספירה מתחממת עוד יותר וההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה.
  • שינוי האקלים ממשיך כל העת, ומביא לעלייה בגובה פני הים, לאסונות אקלים הרסניים ולא-צפויים כהוריקאנים ובצורות. אלו פוגעים אנושות בתפוקת השדות ומובילים לשנים קשות של רעב עולמי.

כך נראה העתיד בשנת 2040, בתרחיש של קריסת היערות. זהו אינו סיוט נטול-הקשר, אלא עתיד שעשוי באמת להתממש עבור האנושות. אבל איך הגענו אליו? מה צריך לקרות כדי להצדיק תמונת עתיד קודרת שכך? בהמשך נתאר כיצד הגענו לעולם הקודר שתואר עד כה – לא כדי להפחיד, אלא כדי להאיר עיניים ולהסביר מהן הרעות הגדולות שנרצה למנוע בין 2020 ל- 2040. אם תגלו שהקריאה קשה מדי עבורכם, אתם מוזמנים לדלג קדימה, לתרחיש האופטימי יותר. אבל אם תעשו כך, איך תדעו מה צריך לתקן ומה יהיו ההשלכות אם לא נצליח?

forest-593162.jpg

הדרך לקריסת היערות

מקורות אנרגיה מתחדשים לא התקבלו בברכה במדינות השונות, ובמיוחד במדינות המתפתחות כאפריקה ואסיה. מדינות אלו המשיכו להשתמש בעיקר בדלקי מאובנים, שהפיקו זיהום אוויר רב שפגע בבריאות היערות באותם איזורים. באותו הזמן ממש, המשך הדרישה לפחם-עץ ולמוצרים מבוססי-בשר שנדרשו כדי להאכיל ולקיים את האנשים הרבים באותם אזורים (שמספרם רק המשיך לגדול) האיץ את קצב ביעור היערות בעולם.

ככל שיערות הפכו למשאב נדיר ויקר יותר, כך גדלו הרווחים מביעורם. ממשלות ניסו לסחוט את היערות עד לדולר האחרון, באמצעות הנפקת היתרי כריתת עצים נרחבים, והתמקדות בייצור מזון על הקרקעות החקלאיות החדשות שנותרו לאחר ביעור היערות. רוב הממשלות ניסו להגביל את הכריתה, אך לא הצליחו לתאם אסטרטגיות ופעולות בין מחלקות ומשרדים ממשלתיים שונים, או שגילו שתכניותיהן נופלות קורבן לשחיתות המפושטת בכל רמה. אפילו במדינות מפותחות, שיטות מיושנות לניטור אחר כריתת עצים לא הצליחו להרחיק כורתים לא-חוקיים.

האו"ם וארגונים גלובליים אחרים ניסו בכל כוחם להציב סטנדרטים בינלאומיים לשימור היערות. דרישות מחמירות לקבלת היתרי כריתה ברת-קיימא הוצעו ואפילו התקבלו במדינות רבות. עם זאת, ממשלות רבות הבינו שעדיף להן להתעלם מכריתה לא-חוקית או מניהול יערות קלוקל בשטחן, כדי להמשיך ליהנות מהרווחים הפיננסיים המיידיים.

וכך, ביעור היערות המשיך ללא הפסקה, והתקדמות הטרקטורים והמקצרות לא חדלה לרגע.

forest-3143157_1920.jpg

המירוץ לסחיטת הערך מהיערות המשיך כל העת. ממשלות סיפקו היתרי כריתה [בעיקר] לחברות המהירות והיעילות ביותר. ארגונים להגנת הסביבה התריסו על מצב עניינים עגום זה, ותאגידי-ענק הצטרפו אליהם והצהירו ברבים על מחויבותם לשימור הסביבה. עם זאת, מעטים מאד מאותם תאגידים הציעו צעדים שיהיו בעלי משמעות אמיתית במניעת הביעור.

ככל שמוצרים מבוססי-עץ עלו במחיריהם, כך התגברו גם הסכסוכים בנוגע לבעלות על היערות. שחקנים לא-מדיניים הבינו שיוכלו להפיק רווחים גדולים מבעלות על יערות, ממש כפי ששחקנים לא-מדיניים בסוף המאה העשרים השתלטו על בארות נפט למטרות פיננסיות דומות. קבוצות גרילה נלחמות בממשלות במדינות רבות כדי ליהנות מבעלות על אזורי יערות. בחלק מהמקרים, הממשלות נאלצות להעלות באש כמה מאותם אזורים, כדי למנוע מהמורדים את היכולת להסתתר בבסיסיהם שביערות.

שינוי האקלים

קצב ביעור היערות המוגבר מביא לכך שיערות אינם מסוגלים עוד לקלוט פחמן דו-חמצני מהסביבה ביעילות. כאשר העצים נשרפים כדי להפיק אנרגיה ולייצר פחם-עץ, הם משחררים פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, ומאיצים בכך את ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים. הנזק המתמשך ליערות, לצד שינוי האקלים, מביא לדלדול של המגוון הביולוגי, שמזיק עוד יותר לבריאות היערות.

האקלים המשתנה מקשה גם על החקלאים להפיק יבול מהשדות הקיימים. הדלדול במגוון הביולוגי מביא לכך שמיני מאביקים, שנהגו לחיות ביערות, נעלמים. התוצאה היא שזני צמחים מסוימים, כקפה, קקאו ואחרים, מתחילים להיעלם גם הם. היבולים הנותרים סובלים ממתקפות חרקים, שכבר אינם צריכים לחשוש מאויביהם הטבעיים – העטלפים והציפורים.

animal-3473121.jpg

האקלים המשתנה מגביר גם את הפוטנציאל החקלאי באזורים מסוימים – והתוצאה היא שממשלות מנסות לבער את היערות בקצב מוגבר עוד יותר, כדי להפוך את אדמות היער לחוות רווחיות. אך זה לא מספיק. ככל שאוכלוסיית העולם גדלה, ביחד עם הרעב העולמי, כך המזון הופך לנדיר וליקר יותר.

סיכום תרחיש קריסת היערות

היערות בשנת 2040 מתכלים במהירות. הם אינם יכולים עוד לתמוך בכדור-הארץ. […] חלק מהיערות נותרים תחת הגנה ממשלתית יעילה, וחווים כריתה ברת-קיימא וזהירה. רוב היערות, עם זאת, חווים כריתה וניצול בדרכים שאינן ברות-קיימא, ושאת השלכותיהן לא ניתן יהיה להפוך בקלות. העלויות הגבוהות של מוצרים מבוססי-עץ מביאות לכך שרק העשירים יכולים ליהנות מבתי-עץ, מקריאת ספרים המודפסים על נייר, או אפילו מנייר טואלט. שטחי המדבר החדשים תורמים לשינוי האקלימי, והיערות – שאינם מסוגלים עוד לאצור פחמן דו-חמצני ביעילות – אינם יכולים לעצור אותו.

אפילו בעתיד קודר זה, עדיין ניתן למצוא שביב של תקווה. עוד יש זרעים בעולם בשפע, ואפילו קרקעות מדבר יכולות להשתקם בעזרת שימוש בדשנים מודרניים ובאמצעים לשינוע עפר. ניתן עוד לעצור, לפחות תיאורטית, את ההתחממות הגלובלית, או לפחות לצמצם את השפעותיה. כדי לעשות זאת יש צורך בסדרה של צעדים דחופים, שיעלו לאנושות הון תועפות ויתואמו בין מדינות רבות. אך כאשר מדינות נלחמות זו בזו על עץ ועל מזון, כאשר אזורי החוף מתחילים לשקוע מתחת לגלי הים ואסונות הטבע גוברים בשכיחותם מדי שנה, לא ברור האם האנושות תצליח לגייס מבעוד מועד את הרצון ואת המשאבים הנדרשים כדי להציל אותה מעצמה.

אבל אולי יכול להיות אחרת?

בתרחיש האופטימי נראה כיצד הדברים יכולים להתגלגל באופן שונה לגמרי עד שנת 2040.

התרחיש האופטימי

דמיינו עתיד בו היערות מתקיימים בהרמוניה עם בני-האדם, בסביבה שמאזנת בין מערכת אקולוגית בריאה לבין צרכיה המשתנים של האנושות – כולל צמיחה כלכלית, התקדמות חברתית ויציבות פוליטית. זהו התרחיש האופטימי – העתיד הטרנספורמטיבי – בשנת 2040. באותה שנה –

  • כתוצאה מהדעיכה בכריתת עצים שאינה ברת-קיימא, היערות משגשגים בשנית. הם גם אינם מבוערים על מנת לפנות שטחים לטובת חקלאות.
  • יערות רבים הפכו להיות מחוברים זה לזה, כך שחיות הבר יכולות לנוע בחופשיות ביניהם. דרכים החוצות את היערות נבנו כך שלא יפריעו – עד כמה שאפשר – לחיות הבר, וגשרים אוויריים נמתחים בין צמרות עצים משני צידי הדרך כדי לאפשר לחיות לעבור מצד לצד.
  • היערות הבריאים סייעו לעכב את שינוי האקלים ולמזער חלק מהשפעותיו העקיפות כגון שטפונות. עם זאת, היערות אינם נתפשים רק ככלים להתמודדות עם שינוי האקלים. אנשים מתחילים להעריך את היערות בשל סגולותיהם התרבותיות והספיריטואליות, ושוק תיירות היערות שוקק בכל העולם.
  • כריתת עצים מתנהלת באופן בר-קיימא. מוצרים מבוססי-עץ רבים נזנחו לטובת תחליפי עץ, כגון קרשים שנוצרו על-ידי חיידקים מבלי צורך לכרות עצים ממש.
  • המגוון הביולוגי ביערות נשמר ואף גדל, כך שהיערות הפכו עמידים יותר לשינויים לא-צפויים.

כדי להגיע לתרחיש האופטימי, מספר פריצות-דרך פוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות התממשו באותה העת, וכל אחת מהן סייעה בהתמודדות עם אתגרים שונים בדרכים שונות.

green-1072828_1920.jpg

שינוי האקלים: איום מרוחק

מערכות לקצירת אנרגיה מתחדשת התפשטו לכל רחבי כדור-הארץ, באזורים עירוניים ובשטחי הספר כאחד. האנושות צמצמה את השימוש בדלקים מאובנים, וכתוצאה חלה ירידה ניכרת בזיהום האוויר ובריאות היערות השתפרה. קהילות מקומיות באזורי היערות עברו גם הן להשתמש באנרגיה מתחדשת במקום להסתמך על שריפת עצים ופחם-עץ, וכתוצאה לא היו צריכות לכרות את העצים שמסביבן.

עד שנת 2040, מגזר התחבורה עבר להסתמך כמעט לחלוטין על מכוניות ומשאיות חשמליות שאינן מזהמות את הסביבה באותה המידה. מכוניות אוטונומיות, במיוחד, היו בעלות השפעה רבה: רכבים אלו יעילים יותר על הכבישים, וצורכים פחות אנרגיה במהלך הנסיעה. כתוצאה מההתפתחויות הללו, התמעט הצורך בכריתת עצים להפקת פחם-עץ, ופחות גזים מזהמים השתחררו לאטמוספירה.

רכבים אישיים ואפילו משאיות הפכו להיות חשמליים, אך כלי תחבורה מסוימים – כגון ספינות שינוע מסיביות ומטוסי הענק – עדיין היו זקוקים לדלקים מאובנים לפעולתם. עם זאת, בשנת 2040 דלקי מאובנים כבר אינם מופקים משייריהם של אורגניזמים שמתו מזמן. במקום זאת, אצות מגודלות בחוות עירוניות, בהן הן סופחות את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה וממירות אותו בתאיהן ל- 'דלק' עבור הספינות והמטוסים. כמות הפחמן המשתחררת כתוצאה משריפת דלק זה, זהה לכמות שנספחה על-ידי האצות מהאטמוספירה בתהליך גדילתן. חוות עירוניות אלו קומפקטיות ויעילות, כך שניתן לבנות אותן לגובה – קומה אחר קומה – כדי לצמצם את השימוש בקרקע.

השימוש בטכנולוגיות ספיחת פחמן מתקדמות הביאו לירידה ברמות הפחמן הדו-חמצני העודפות באטמוספירה. גז החממה העודף הפך למרכיב נפוץ בבטון, במוצרי מזון ואפילו בעצים וביערות חדשים.

agriculture-1853323_1920.jpg

שפע במזון

בשנת 2040, חוות בכל העולם מפיקות די והותר מזון כדי להאכיל את כולם. מזון זה מיוצר בדרך ברת-קיימא שניתנת להרחבה בקלות. שתי טכנולוגיות שונות היו אחראיות לשינוי זה: הנדסה גנטית וחקלאות אנכית. מאז שהודגמו שתי אלו בהצלחה, הן התפשטו לכל פינה בכדור-הארץ.

טכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית מסייעות לחוות, לכרמים ולמטעים להפיק יבולים גדולים בהרבה בכל עונה. צמחים חקלאיים הונדסו כך שיהיו עמידים יותר לבצורות, למחלות ולמתקפות חרקים – וגם כדי להפיק יבול גדול יותר. חששות ראשוניים בנוגע למעבר גנים לא-מכוון מצמחים מהונדסים לאורגניזמים אחרים, קיבלו מענה באמצעות שימוש בשיטות בטוחות יותר להנדסה גנטית, שאינן מאפשרות מעבר גנים מסוג זה.

בין 2020 ל- 2040, אוכלוסיית העולם המשיכה לגדול ביחד עם הכלכלה העולמית. תושבי המדינות המתפתחות החלו לדרוש מוצרי מזון מתוחכמים, ועברו להסתמך יותר ויותר על דיאטות מבוססות-בשר, בדומה לעולם המערבי. על מנת לשמר את הסביבה, רוב הבשר ב- 2040 מיוצר בחוות אנכיות: בניינים גבוהים בהם הבשר מגודל בתרביות-ענק, וצמחים מגודלים ביעילות ובכמויות גדולות. חוות אנכיות אלו משחררות מעט מאד פסולת ואינן מתחרות עם שטחי היערות. מכיוון שאינן תופסות שטח רב, ניתן למקמן באזורים עירוניים, וכך לצמצם את הזמן הנדרש לשינוע מוצרי מזון אל הצרכנים – וגם את הזיהום הנוצר משינוע לטווח-ארוך שכזה.

blood-17305.jpg

חלק גדול מביעור היערות במאה העשרים התבצע על מנת להפוך את אדמת היער לאדמה חקלאית. עם זאת, ההתקדמות הדרמטית בשתי הטכנולוגיות הללו – הנדסה גנטית וחוות אנכיות – הביאה לירידה משמעותית בצורך בקרקעות חדשות להפקת מזון. המעבר הנרחב להסתמכות על בשר מעבדה הפחית גם את רמות זיהום האוויר, המים והאדמה ששחררו חוות החיות – וכך צומצמו תופעות המדבור והפגיעה במגוון הביולוגי.

צורך מופחת במוצרי-עץ

עד שנת 2040, אלטרנטיבות ברות-קיימא וידידותיות-לסביבה למוצרי-עץ הפכו לסטטוס-קוו החדש. במקרים מסוימים, ישנן אלטרנטיבות המדמות עץ: למשל, תאית המופקת על-ידי חיידקים, או המיצלולוז וליגנין המסודרים בצורה המדמה עץ טבעי. במקרים אחרים, האלטרנטיבות שונות לגמרי מעץ. ספרי נייר, למשל, כבר כמעט ואינם קיימים עד 2040, והוחלפו בספרים דיגיטליים. ספרים מבוססי-נייר ממשיכים להתקיים כמתנות יקרות-ערך, אך תעשיית הנייר כבר כמעט ואינה מסתמכת על היערות.

ייעור מחודש

ככל שאנשים עברו לגור בערים, וגם אמצעי גידול המזון עברו לשם ביחד איתם, יש צורך בפחות קרקע כדי לגדל מזון ולספק מגורים. שטחי החקלאות והמגורים שהתפנו באזורי הספר הוסבו ליערות חדשים. היערות הקיימים עברו תהליכי שחזור ותמיכה על מנת להשיבם לגדולתם המקורית. רוב העבודה בתחום מתבצעת על-ידי רובוטים, כגון רחפנים המשליכים זרעים מהאוויר, ומכונות אוטומטיות המפטרלות ביערות ונפטרות מעצים ומענפים מתים על מנת לסייע לבריאות היער. שומרי היערות הממוכנים מסייעים גם בהתמודדות עם המינים הפולשים והמזיקים, וכך מצמצמים את השפעותיהם השליליות על היערות.

bee-2984342.jpg

שומרי היערות הרובוטיים. תמונת אילוסטרציה.

חשוב לציין שהיערות עדיין מספקים ממשאביהם לאנושות. ביערות רבים ניתן לקבל היתר לכריתת עצים באופן בר-קיימא. העץ המושג בדרך זו משמש לרוב ליצירת חפצי יוקרה בעלי ערך רגשי – פסלונים, תכשיטים, ספרים יוקרתיים ואחרים – שבעליהם מתגאים בהם ומציגים אותם לראווה.

בתרחיש זה מגורים בערים הפכו להיות הנורמה. דווקא במצב זה, ואולי בעטיו, אנשים חוזרים להכיר בערכו הרוחני של היער. רבים מבקרים בפארקים עירוניים בכל סופ"ש. היערות הטבעיים מושכים אליהם תיירים מכל קצוות תבל. התפתחות תיירותית זו סייעה לשכנע את מקבלי ההחלטות בערכם של היערות – במיוחד עתה שאין צורך ממשי בעץ שהם מספקים, או בקרקעות חקלאיות שהיו מחליפות אותם. כתוצאה, ממשלות רבות פיתחו תכניות מדיניות מתקדמות שמבטיחות שהיערות שבשטחן יישארו שלמים ופועמים.

שיתוף פעולה גלובלי והיענות לחוק

כורתי עצים שפעלו בניגוד לחוק מצאו עצמם בצרות קשות בתרחיש זה. שני סוגים של טכנולוגיות ערערו את עבודתם: טכנולוגיות ניטור, וטכנולוגיות נטולות-אמון.

טכנולוגיות ניטור מצאו את דרכן לכל העולם עד 2040. רחפנים ואפילו רכבים מעופפים מזמזמים באופן בלתי-פוסק באוויר, כשהם משנעים חפצים ובני-אדם, ובאותה העת גם מתעדים את כל המתרחש על הקרקע. התפתחות זו, לצד הגדילה במספר וביכולות של החיישנים הזולים והיעילים שניתן לפזר בכל יער במספרים גדולים, הביאה לכך שכל ניסיון לכריתה לא-חוקית מאותר מיד. עתה שממשלות מבינות את ערכם של היערות, הן פועלות מיד להפסקת מבצעי כריתה לא-חוקיים שכאלו.

פריצת הדרך הטכנולוגית השנייה היא יצירתה של פלטפורמה שקופה שאינה נמצאת בשליטה ממשלתית. פלטפורמה זו – שכנראה תהיה מבוססת בלוקצ'יין – עוקבת אחר כל המידע הקיים בנוגע ליערות, ברזולוציה גבוהה. כל פיסת עץ המושגת מעצים אינדיבידואליים ניתנת לזיהוי לפי חתימות הדנ"א וחתימות אפיגנטיות, וכך ניתן לעקוב אחר המקור שלה ומעברה בשרשרת האספקה. בזכות פלטפורמת הניטור השקופה, ממשלות מתקשות הרבה יותר לרמות את מערכת ההסכמים הבינלאומיים הקיימת, שאמורה להבטיח כריתה ברת-קיימא. כתוצאה מכך, כריתה בלתי-חוקית נעלמת כמעט לחלוטין, ותכניות לסימון מוצרי-עץ ככאלו שהופקו באופן בר-קיימא מקבלות כוח נוסף.

bitcoin-3510168_1920.jpg

סיכום התרחיש האופטימי

עתיד זה עשוי להיראות כפנטזיה אוטופית, אך רבות מהטכנולוגיות המתוארות בו נמצאות על סף מימוש ויישום. אם הטכנולוגיות שמאחורי חוות עירוניות ופאנלים סולאריים יתממשו תוך עשור מהיום, למשל, הרי שהכלים הללו יוכלו לעבור אימוץ נרחב עד 2040.

ההנחה המרכזית שבבסיס עתיד זה היא שהטכנולוגיה לא תמשיך להתפתח באופן הדרגתי, אלא תעבור קפיצה מעריכית (אקספונציאלית) ביכולותיה, ותאומץ במהירות ובהתלהבות על-ידי משתמשים בכל הדרגים, בכל העולם. האנושות חייבת למצוא דרך לעבוד עם הטכנולוגיה ועם המכונות, ולא להתעלם מהן או להתכחש לסגולותיהן המועילות. כפי שההיסטוריה של צמחים מהונדסים גנטית חושפת, אפילו הכלי היעיל ביותר אינו יכול לסייע אם אנשים מסרבים להשתמש בו, או לרכוש את המוצרים שהופקו באמצעותו.

סיכום התרחישים

אלו הם שני התרחישים הקיצוניים ביותר – לטובה ולרעה – המתוארים בדו"ח של אקספרייז על עתיד היערות. התרחיש הראשון מניח שלא תהיה התקדמות טכנולוגית משמעותית, או שהטכנולוגיות החדשות לא יאומצו במהירות ובהיקף נרחב. התרחיש השני הולך לקיצוניות השנייה, בה מפותחות טכנולוגיות חדשות שיעילות הרבה יותר מאלו הקיימות כיום, והן מאומצות במהירות רבה בכל העולם (ומובילות לתוצאות חיוביות בלבד).

ברור ששני התרחישים הללו אינם סבירים בפני עצמם, ואף אחד מהם לא יתממש בדיוק כפי שתואר. עם זאת, הם יכולים לעזור לנו להבין את האפשרויות לעתיד היערות – איפה אפשר לשנות ובאיזו צורה, ומה עשויות להיות ההשלכות של השינוי.

אסיים בשאלה: איזה מהתרחישים האלו, לדעתכם, סביר יותר? לאיזה כיוון על הספקטרום – בין קריסה מוחלטת של היערות (והציביליזציה האנושית לצדם) לאוטופיה סביבתית – אנו מתקדמים כיום?

ואם מישהו מרשתות התקשורת קורא מאמר זה: ראש תחום המחקר באקספרייז נמצא בימים אלו בישראל, והוא אפילו דובר עברית שוטפת ובוודאי ישמח להתראיין על הנושא ועל התרחישים והתחזיות שלנו בנושא היערות. אם אתם רוצים לשמוע ולקרוא עוד על עבודת המחקר שעשינו ועל התוצאות שלה – שמתחילות לדרבן כבר עכשיו פיתוחים טכנולוגיים חדשים – צרו קשר בבלוג או בפייסבוק.

מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

אחד הדברים שאני שם לב אליו בבלוג לאחר שנים רבות של כתיבה הוא שאנחנו נוטים להיסחף אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות המנצנצות ביותר: רכבים אוטונומיים (וואו!!), רכבים מעופפים (כמו בחזרה לעתיד!), רובוטים שהולכים כבני-אדם (הטרמינייטור!) וכן הלאה. כמובן, להתפתחויות האלו יש משמעות חשובה לעתיד, אבל לעתים דווקא הפיתוחים הפחות-סנסציוניים הם אלו שיכולים לשנות את העולם לטובה עבור מיליארדי בני-אדם. למשל, חלבון קטן ומטופש ששמו "רוביסקו", שעושה צרות לצמחים בכל העולם – אבל לא לעוד הרבה זמן. ובזכות אקט יוצא-דופן של הנדסה גנטית מהזמן האחרון, אנו עשויים כבר בעשור הקרוב להגדיל את אספקת המזון הצמחי בעולם בכמעט חמישים אחוזים.

נסביר לרגע מה זה בכלל "רוביסקו". אתם אמורים להכיר אותו, כי הוא החלבון הנפוץ ביותר על פני כדור-הארץ. הוא זה שפועל בצמחים ומאפשר להם להפוך פחמן דו-חמצני ומים לסוכרים. הצמח משתמש בסוכרים כדי להפיק אנרגיה, ומה שעוד – הוא גם משתמש בהם כדי לבנות את הגבעול, הזרעים, הפרחים, העלים וכל יתר חלקי הצמח. התרנגולות, הפרות והכבשים אוכלות את הצמח על כל סוכריו, ואז אנחנו אוכלים אותן. צמחונים מדלגים על התיווך הזה, ונהנים ישירות מהסוכרים הטבעיים שבצמח, לצד שפע של גלולות ויטמינים.

בלי רוביסקו, חלק גדול מהצמחים על פני האדמה היו – פשוט – מפסיקים להתקיים. לכן רוביסקו חשוב ונפוץ כל-כך. הוא התפתח בשלב מוקדם באבולוציה של הצמחים ואיפשר להם להצליח במה שהם עושים היטב כיום: לנצל ביעילות את אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. אלא שעם מעבר השנים, כמו אמנים רבים וטובים, רוביסקו הפך לאויב הנורא ביותר של עצמו. הוא התפתח במקור בסביבה עם מעט מאד חמצן, וזו הסביבה בה הוא פועל באופן מיטבי. אלא מה? בתהליך הפוטוסינתזה סופחים הצמחים פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ומשחררים חמצן. מאות-מיליוני שנים של פעולת הצמחים הביאה לכך שהם מילאו את האטמוספירה בכדור-הארץ בכל-כך הרבה חמצן, שרוביסקו כבר לא פועל היטב כבעבר. הוא עדיין מנסה לעשות את עבודתו, אך יעילותו פוחתת בתנאים הקיימים באטמוספירה כיום, והוא עושה טעויות רבות בתהליך ההרכבה של הסוכרים.

אז מה עושים? מהנדסים מחדש את כל העסק, כמובן. זה מה שעשו חוקרים במכון לביולוגיה גנומית באילינוי, שהשקיעו את מאמציהם בהנדסה-מחדש של צמח הטבק. הם השתמשו בטכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית כדי להטמיע בצמחים מסלולים מטבוליים אלטרנטיביים שיאפשרו להיפטר בקלות מהטעויות של רוביסקו. המסלולים האלו אמורים לחסוך במשאבים שהצמח היה מפנה במצב רגיל כדי לטפל בשגיאות של רוביסקו.

החוקרים בחנו את רעיונותיהם בצמח הטבק, וגילו כי הצמחים המהונדסים הצליחו לגדול מהר יותר בשדה, הגיעו לגובה רב יותר ומסתם הכוללת הייתה גדולה בארבעים אחוזים בערך מזו של הצמחים הרגילים. התוצאות התפרסמו כבר בכתב-העת המדעי היוקרתי Science, ועכשיו מנסים החוקרים לשכפל את התוצאות הללו גם בצמחי סויה, אורז, תפוח אדמה, עגבניות וחצילים[1].

צמחים מהונדסים.jpg

מה יקרה אם יצליחו?

התשובה הברורה מאליה היא שנוכל להפיק יותר מזון, בהשקעה קטנה יותר של אנרגיה. אחרי הכל, ההנדסה מחדש של הצמחים רק מתקנת פגם שנותר בהם עוד מתקופה קדומה יותר בהיסטוריה. אנו משפרים, למעשה, את המכונות הקיימות בטבע, והן יעשו את כל היתר באמצעות אור השמש והפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה. גם אם יקבלו אותה כמות מים, אמורים הצמחים המשופרים להגיע להישגים טובים בהרבה מאלו של הצמחים הרגילים. וכך, נוכל להתמודד עם הצורך הגובר של אוכלוסיית העולם במזון, באמצעות שימוש יעיל יותר בשטחי גידול המזון.

המשמעות המורכבת יותר היא שהפיתוח עשוי לסייע לאנושות במלחמתה בהתחממות הגלובלית. אחת הסיבות המרכזיות להתחממות הגלובלית היא הצטברות מולקולות פחמן דו-חמצני באטמוספירה. אם נוכל לפתח צמחים המסוגלים לספוח כמות גדולה יותר של פחמן דו-חמצני, הרי שנוכל למזער את ריכוז גז החממה באוויר – וכך נאט את ההתחממות הגלובלית.

כמובן, כל זה לא יקרה מחר בבוקר. תהליך ההנדסה-מחדש של הצמחים ידרוש מספר שנים, ותהליכי האישור מול המחוקק צפויים לארוך עוד שנים רבות. ואף על פי כן, אם הפיתוח יצליח – הוא בוודאי יגיע במוקדם או במאוחר לשדות החקלאיים. קשה להאמין שבעולם רעב, המתחמם מדי יום, אפשר יהיה להתעלם מפריצת-דרך שמאפשרת לנו להאכיל מספר גדול בהרבה של בני-אדם, ועל הדרך גם לשקם את האקלים.

אחרון חביב, הפיתוח הזה רק מחזק את מה שאני מטיף לו כבר שנים: תהיו אופטימיים. בכל דור ודור במאתיים השנים האחרונות, ניתן היה למצוא את נביאי החורבן והזעם שטענו שהאנושות תיחרב בקרוב בשל שילוב של פיצוץ אוכלוסין, מחסור במזון, מחסור בדלק, בעיות סביבתיות ועוד שפע של אתגרים אחרים. כולם – עד עכשיו – טעו, מכיוון שהם לא הבינו כיצד החדשנות האנושית תספק לנו שיטות חדישות ויעילות יותר להפקת מזון, לכריית מחצבים, לטיהור הסביבה ולהתמודדות עם כל צרה אפשרית. אני לא אומר שצריך לנוח על השמרים! חשוב וראוי לעבוד קשה ולחקור כדי לוודא שהפתרונות הללו יפותחו וייושמו בשטח. אבל הדבר שחשוב להבין הוא שאין מקום לפסימיות לגבי העתיד הסביבתי. אם רק נמשיך להשקיע במדע ובטכנולוגיה – ונשכיל להשתמש בפירותיהם בחכמה – נוכל להציל את העולם, ואת האנושות ביחד אתו.

 


 

קישור למאמר המדעי ב- Science –

[1] http://science.sciencemag.org/content/363/6422/32

מזון מן האוויר

מזון מן האוויר

הנה המצאה שיכולה לשנות את העולם לגמרי: ייצור אוכל… מאוויר.

נסביר.

הסתכלו על העצים שמסביבכם. מאיפה הם קיבלו את עיקר המסה שלהם? לא מהאדמה, לא מהמים – אלא מהאוויר. הם מסוגלים לספוח פחמן דו-חמצני מהאוויר, ולצרף את אטומי הפחמן זה לזה ליצירת סוכרים – שאז הופכים לחומרים מבניים עבור הצמח. אותו הדבר קורה בכל צמח שעושה פוטוסינתזה – כלומר, מקבל אנרגיה מהשמש ומשתמש בה כדי לקבע פחמן דו-חמצני מהאוויר.

אנחנו, בני-האדם, למדנו להשתמש בתהליך הזה לטובתנו. אנחנו מגדלים שדות שלמים של יבולים, בהשקעה עצומה של אנרגיה ומשאבים (מים, שטחים, דשן ועוד), רק בשביל התגובה הביולוגית הזו, שתאפשר לצמחים לגדול ותספק לנו מזון.

אבל כמות השטחים החקלאיים בעולם מוגבלת, וכבר אמרנו שהחקלאות דורשת הרבה אנרגיה ומשאבים. אז מה אם אפשר היה לייצר מזון באמצעות ספיחת פחמן מהאוויר בכל מקום, בכל זמן? בלי אדמה, בלי שדות, בלי צמחים?

זה מה שעשו לאחרונה חוקרים מפינלנד[1]. הם הראו שהם מסוגלים להשתמש בביו-ריאקטור (בלשון פשוטה – צנצנת שאנחנו שולטים על התנאים בתוכה) שמכיל חיידקים. הביו-ריאקטור מזרים לחיידקים פחמן דו-חמצני מהסביבה, והם הופכים אותו לסוכרים, לחלבונים ולחומרי מזון אחרים. מדי פעם מועבר בביו-ריאקטור זרם חשמלי שהורג חלק מהחיידקים ומגבש את רכיבי המזון האלו לאבקה מוצקה שאפשר לסנן מהמים – ולהשתמש בה כמזון. ואפילו די מוצלח: היא מכילה 50% חלבון, 25% סוכרים, וכל היתר – שומן וחומצות גרעין.

כמובן, אין דבר כזה ארוחת חינם. מאיפה מגיעה האנרגיה להזרמת האוויר לתוך הביו-ריאקטור, או לייצור הזרם החשמלי? מסתבר שלא צריך הרבה אנרגיה לשם כך, ובאמצעות פאנלים סולאריים אפשר לספק אותה למכשיר.

food-from-electricity-3.jpg

עכשיו, בואו נודה באמת: כרגע העסק הזה ברמת האב-טיפוס. ולא זאת בלבד, אלא שמההודעה על המחקר אפשר ללמוד שגם החיידקים צריכים לאכול – ולכן יש צורך להזרים חומרי מזון מסוימים לתוך הביו-ריאקטור. אז לא ברור עדיין מה מידת ההצלחה כאן, אבל החוקרים טוענים שהתהליך יעיל יותר פי עשרה מבחינה אנרגטית מכל שיטת ייצור מזון נוכחית, ושהם יוכלו לשחזר את ההצלחה בסדר-גודל רחב תוך עשור[2], עם מיכלי-ענק שיוצרים מזון – מאוויר. ולא זאת בלבד, אלא שהם יוכלו לעשות זאת בכל מקום: במדבריות צחיחים, בהרים ללא אדמה, או בלב העיר. כל עיר. ואפשר יהיה כמובן לקבל גם מזון בטעמים שונים ועם חומרים תזונתיים שונים, בהתאם לסוג החיידקים המגודלים במיכלים.

תגידו שאתם לא רוצים לאכול את האבקה הזו? נו, זכותכם. אבל קחו בחשבון שהחקלאות המודרנית אינה מיטיבה במיוחד עם כדור-הארץ, וזאת בלשון המעטה. אם אתם רוצים להציל את הסביבה – אולי כדאי שתשקלו לעבור לתזונה על בסיס אבקת חיידקים. אבל גם אם תחליטו לוותר, קרוב לוודאי שתעשיית הבשר תעבור להאכיל את הפרות, הכבשים, התרנגולות וכל היתר באבקה הזו – וזה דבר נהדר, מכיוון שבמזון שמקבלים בעלי-חיים בארצות הברית לבדה מדי שנה, ניתן היה להאכיל 800 מיליון בני-אדם[3].

אם הטכנולוגיה הזו תוכיח את עצמה, הרי שיש לה את הפוטנציאל לשנות את העולם: להוריד באופן משמעותי את הצורך בשדות חקלאיים ובקרקע בכלל, ולהפחית דרמטית את כמויות האנרגיה שאנו משקיעים בגידול מזון מדי שנה.

וכל מה שצריך זה שתסכימו לאכול חיידקים. אבל בשביל שכל הדברים הטובים האלו יקרו – יודעים מה? אני מוכן.

[1] https://www.lut.fi/web/en/news/-/asset_publisher/lGh4SAywhcPu/content/protein-produced-from-electricity-to-alleviate-world-hunger

[2] https://qz.com/1041621/scientists-in-finland-made-high-tech-food-using-electricity-to-solve-world-hunger/

[3] http://news.cornell.edu/stories/1997/08/us-could-feed-800-million-people-grain-livestock-eat