כיצד ייראו החיים לאחר המגיפה הגלובלית הבאה?

כיצד ייראו החיים לאחר המגיפה הגלובלית הבאה?

בספרה "התחנה האחת-עשרה" (Station Eleven) מתארת הסופרת אמילי סיינט ג'ון מנדל עולם פוסט-אפוקליפטי, בו חלפה על העולם מגפה קטלנית שהשמידה כמעט את כל בני-האדם. באחד הפרקים בתחילת הספר, היא מפרטת כמה מהדברים שנעלמו מהקיום האנושי, עשרים שנים לאחר המגיפה, כאשר לא נשארו כמעט אנשים שיפעילו את הטכנולוגיה ויתחזקו את תחנות הכוח. תרגמתי את הרשימה לעברית, מכיוון שהיא יכולה ללמד אותנו על כל הדברים הטובים שהמדע מביא לחיינו. נסו לדמיין כיצד היו חיינו נראים בלעדיהם. אחרי התיאור של מנדל, מניתי עוד שני דברים שייעלמו בתרחיש זה – ואחד שייתווסף.

פרק שישי ב- Station Eleven: רשימה חלקית

"אין עוד צלילה לבריכות מים מוכלרים, המוארים מלמטה באור ירוק. אין עוד משחקי כדורגל באצטדיונים מוארים. אין אורות מרפסת עם עשים המפרפרים בלילות הקיץ. אין עוד רכבות השועטות מתחת לפני השטח של ערים, בכוחם הבוהק של הפסים החשמליים. אין עוד ערים. אין עוד סרטים, מלבד לעתים רחוקות, מלבד עם גנרטור שמטביע ברעש מחצית מהדיאלוג, וגם אז רק לזמן קצר, עד שהדלק לגנרטורים נגמר, מכיוון שדלק מנועים מתעבש לאחר שנתיים-שלוש. דלק מטוסים שורד יותר זמן, אך היה קשה להשיגו.

אין עוד מסכים המוארים בחצי-אור, בעת שאנשים מרימים את הטלפונים שלהם מעל לקהל כדי לצלם במות קונצרטים. אין עוד במות קונצרטים המוארים בנורות הלוגן בצבעי-מתיקה, אין עוד מוזיקת אלקטרוניקה, פאנק, גיטרות חשמליות.

אין עוד תרופות. אין יותר החסינות ממוות בעקבות שריטה ביד, חתך באצבע בעת חיתוך הירקות לארוחת הערב, נשיכה של כלב.

אין עוד תעופה. אין יותר ערים שניתן לראות מהשמים דרך חלונות המטוס, נקודות של אור מנצנץ. אי אפשר עוד להתבונן מטה מגובה עשרת-אלפים מטרים ולדמיין את החיים המוארים באותם אורות ברגע זה. אין יותר מטוסים, אין יותר בקשות להרים מגשים ולנעול אותם – אבל לא, זה לא היה נכון. היו עדיין מטוסים פה ושם. הם עמדו רדומים על המסלולים ובהאנגרים. הם צברו שלג על כנפיהם. בחודשים הקרים, הם היו אידיאליים לאחסון מזון. …

אין יותר מדינות, כל הגבולות נזנחו. אין יותר מחלקות לכיבוי אש, אין עוד משטרה. אין יותר תחזוקת כבישים או איסוף אשפה. אין עוד כלי רכב חלליים הממריאים מקייפ קאנאבראל, מהבייקונור קוסמודרום, מוואנדנבורג, פלסטסק, טנגשימה, שורפים נתיבים באטמוספירה בדרך לחלל.

אין יותר אינטרנט. אין יותר רשת חברתית. אין יותר גלילה בדקלום החלומות והתקוות הרגוזות ותמונות של ארוחות, קריאות לעזרה וביטויי נחת ועדכוני סטטוסי-יחסים עם אייקונים של לבבות שבורים או שלמים, תכניות להיפגש מאוחר יותר, תחינות, תלונות, מאוויים, תמונות של תינוקות הלבושים כדובים או פלפלים לחג. אין יותר קריאה והערות על חיים של אחרים, ותוך כדי כך תחושה שקצת פחות בודד שם בחדר."

ותוספת משלי

מנדל סיפקה רשימה חלקית בלבד של הדברים שייעלמו מחיינו בתרחיש הפוסט-אפוקליפטי, כפי שהיא מודה בעצמה. הייתי רוצה להוסיף עוד פריט חשוב אחד שעשוי להיעלם, ואחד שייתווסף: הדמוקרטיה והשוויון ייעלמו, והעבדות תשוב להיות חלק מהחיים.

הדמוקרטיה הייצוגית המלאה היא המצאה חדשה יחסית. אפילו באתונה המפורסמת לא הייתה דמוקרטיה אמיתית. למעשה, רק האזרחים המלאים ממין זכר היו רשאים לקחת חלק בדמוקרטיה האתונאית, והם היוו רק 10-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה[1]. כל היתר – הנשים, העבדים, ואפילו העבדים ששוחררו – לא היו זכאים להצביע.

הדמוקרטיה הייצוגית שמספקת לכולם יכולת הצבעה היא תופעה מסוף המאה ה- 19 בלבד. אפילו בצרפת הליברלית, קיבלו הנשים זכות הצבעה רק באמצע המאה העשרים. הסיבה היא שדמוקרטיה המתייחסת לכולם באופן שווה מחייבת מערכות שינוע מתקדמות באמצעותן ניתן לאסוף את הצבעתם של פשוטי העם ומערכות תקשורת רחבות-ידיים כמו עיתונים באמצעותן יכולים כולם לרכוש מידע על המתרחש בהווה. בשביל להפיק עיתונים וספרים יש צורך במכונות דפוס משוכללות, וכדי להביאם בזמן לאנשים צריך לבנות ולשמר כבישים ודרכים במדינה. כל אלו ייעלמו מן העולם – לפחות לכמה עשרות שנים – בתרחיש בו מתים כמעט כל בני-האדם.

האלמנט השני שייעלם מן העולם הוא השוויון בין נשים וגברים. היסטוריונים רבים טוענים שהטכנולוגיה שאפשרה לשוויון הזה להתרחש באופן אורגני, וסיפקה לנשים את היכולת לבחור את גורלן, היא הגלולה נגד ההיריון. עד להמצאת הגלולה, נשים לא יכלו לבחור מתי ייכנסו להיריון ומתי לא. ומהרגע שילד היה מגיח לאוויר העולם, אי אפשר היה להעבירו הלאה – המשפחה הייתה צריכה לטפל בו. ומכיוון שהאם הטרייה לרוב כבר הייתה מתחילה לטפח בטן מלאה חדשה, היא הייתה גם נשארת בבית ומטפלת בתינוק הצעיר. ואז בבא אחריו. וגם בשלישי, ברביעי, בחמישי וכן הלאה. זאת, כמובן, אם היא הייתה שורדת את כל הלידות הללו.

כל זה לא אומר שנשים לא היו יכולות לבחור בסוג אחר של חיים. הן היו יכולות להתנזר ממין, אבל מסתבר שזוהי בחירה קשה עבור רוב בני-האדם. רק נשים מעטות מאד – היפאתיה, למשל – בחרו בדרך זו[2]. דרך החיים הטבעית ביותר עבור רוב הנשים הייתה ניהול משק הבית וטיפול בילדים.

אה, והעבדות כנראה תופיע מחדש. למה? כי בעבר, העבדים היו 'הרובוטים' – כלומר, הפועלים שביצעו עבודה מבלי שיהיה צורך לשלם להם עבורה. הם דרשו רק מזון, מים ומקום אחסון (כלומר, מגורים בסיסיים). כל חברה שרצתה ליהנות מרמת חיים גבוהה בעלות נמוכה לאזרחים, הייתה צריכה להסתמך על עבדים. מתי החלו העבדים להיות מיותרים? רק כאשר נכנסה לשימוש טכנולוגיה שיכלה להחליף אותם ביעילות. אלא שאם אין לנו יותר חשמל, או אפילו מספיק אנשים שיכולים לכרות פחם כמקור אנרגיה טוב למכונות, הרי שתוך זמן קצר יתחילו השורדים בעתיד הפוסט-אפוקליפטי לשעבד חלק מהשורדים האחרים. בשם היושרה המדעית אציין שיש גם דעות אחרות בנוגע ליעילותה הכלכלית של העבדות, כך שהמסקנה האחרונה שנויה במחלוקת. ועדיין – היא נראית הגיונית.

סיכום

בפרק הקצרצר שתרגמתי, מתארת מנדל את כל הטכנולוגיות שייעלמו מעולמנו בעקבות מגיפה שתכלה כמעט את כל המין האנושי. הרשימה מבהירה לנו עד כמה הדברים שאנו מקבלים כמובן מאליו – הוודאות הכמעט-מלאה שנשרוד שריטה ליד, היכולת לצלם בכל מקום באמצעות הטלפון, הטיסות הזולות – הם תוצר של חברה מדעית-טכנולוגית שחבריה חייבים להמשיך לעבוד קשה כדי לוודא שהטכנולוגיות ימשיכו לעמוד לידי כולם. ואם לא די בכך, הרי שרבות מהטכנולוגיות עליהן מבוססת החברה בהווה, הביאו עמן גם שינויים חברתיים ותרבותיים דרמטיים – שעשויים להיעלם במידה ולא ניתן יהיה לשמר את הטכנולוגיות המודרניות.

כשאני קורא את הרשומה הזו שוב, אני מבין מחדש עד כמה המדע והטכנולוגיה חשובים לאנושות, וכמה קריטי להילחם בבורות. אה, ולא לשחרר מגיפות קטלניות לאוויר העולם.

בהצלחה לכולנו.

[1] http://homepages.gac.edu/~arosenth/265/Athenian_Democracy.pdf

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Hypatia

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

בשנה האחרונה חקר ארגון אקספרייז (XPRIZE) את עתיד היערות, בניסיון להבין כיצד ניתן למזער את הפגיעה ביערות, תוך כדי שימור ערכם לאנושות ומבלי לפגוע בכלכלה העולמית. במסגרת המחקר זוהו 18 טרנדים בעלי השפעה מזיקה על היערות, ו- 26 פתרונות המקובלים כיום (אך אינם מצליחים למנוע את ביעור היערות ואת הכריתה שאינה ברת-קיימא). המחקר נערך בשיתוף פעולה עם קהילה מקוונת של חוקרי יערות שנאספו ביחד לטובת העניין, והמסקנות שותפו עם כמה מהמומחים המובילים בנוגע לעתיד היערות, וזכו לאישוש מצדם.

היה לי הכבוד לקחת חלק במחקר זה (בעיקר לקראת סופו), כאשר סייעתי לקחת את כל המידע הזה ולזקק אותו לארבעה תרחישים אפשריים המתארים את היערות בשנת 2040. בכל אחד מהתרחישים הללו, אתגרים מסוימים לעתיד היערות נפתרים, בעוד שאחרים נותרים ללא מענה.

אני רוצה לשתף עמכם ברשומה זו את שני התרחישים הקיצוניים ביותר שיצרנו: עתיד של קריסת היערות, ועתיד של תקווה ליערות. אתם מוזמנים לקרוא את שניהם ואז להחליט מי מהם נשמע סביר יותר.

שימו לב בבקשה שמדובר כאן בתרגום של התרחישים מהדו"ח המלא. אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית, ולהיחשף שם גם למגמות ולפתרונות ששרטטנו, בקישור הבא. כמו כן, במחקר לקחו חלק סבאג קצ'יצ'יאן, ג'ון גרייסברגר, ד"ר שי הרשקוביץ (ראש תחום המחקר באקספרייז) וזניה טאטה (מנהלת ראשית בתחום האימפקט), והוא מומן על-ידי חברת קימברלי-קלארק. אני הצטרפתי למחקר בשלב מאוחר יחסית, לאחר שכמעט כל המידע הגולמי כבר נאסף.

עתיד היערות: קריסה מוחלטת

עד שנת 2040 היה כבר ברור שהיערות בקריסה מוחלטת – עם השלכות חמורות עבור הסביבה והאנושות כולה.

  • יערות האורנים העצומים, שכיסו בעבר את רוב קנדה, שוודיה ופינלנד, לא הצליחו להתמודד עם ההתחממות הגלובלית והחלו למות בקצב מוגבר. הורים במדינות אלו אינם רוצים עוד לקחת את ילדיהם לשחק במה שמכונה עתה – "בית הקברות לעצים".
  • כורתי-עצים זכו בגישה ליערות ציבוריים מוגנים ולקרקעות פרטיות, ומוציאים לפועל מבצעי כריתה מסיביים שאינם ברי-קיימא. ציידים לא-חוקיים הגיעו בעקבותיהם, ורוקנו את היערות מנמרים, קופים, טפירים, אנטילופות, חזירים, פילים, גורילות וקופי-אדם אחרים. הילדים ב- 2040 יודעים שכאשר הם מבקרים בגן החיות, הם רואים את נציגיהן האחרונים של החיות המרשימות הללו, שבקרוב ייכחדו.
  • המסחר הלא-מפוקח בבעלי-חיים, לצד הכריתה הלא-מפוקחת, שודד מהיערות מיני ציפורים יפהפיים כתוכים ומקאו, לצד ציפורים רבות אחרות. אובדן זה עולה לאנושות ביוקר, מכיוון שהמינים הללו משחקים תפקיד קריטי במערכת האקולוגית: הם מפזרים זרעים, מאביקים את עצי היער ועוצרים את התפשטותן המוגזמת של אוכלוסיות חרקים שיכולים להזיק לסביבה במספרים גדולים.
  • בהתאם, ממשלות אינן מצליחות להתמודד עם מינים פולשים ומזיקים. אוכלוסיות חרקים מזיקים מתפוצצות בגודלן ביערות בצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה. שטחי יערות עצומים מתחילים להתדלדל…
  • כתוצאה מתהליך המדבור המתפשט, אדמות פוריות רבות הופכות לשטחי מדבר יבשים. אור השמש משתקף בחזרה מהאדמה הצחיחה, כך שהאטמוספירה מתחממת עוד יותר וההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה.
  • שינוי האקלים ממשיך כל העת, ומביא לעלייה בגובה פני הים, לאסונות אקלים הרסניים ולא-צפויים כהוריקאנים ובצורות. אלו פוגעים אנושות בתפוקת השדות ומובילים לשנים קשות של רעב עולמי.

כך נראה העתיד בשנת 2040, בתרחיש של קריסת היערות. זהו אינו סיוט נטול-הקשר, אלא עתיד שעשוי באמת להתממש עבור האנושות. אבל איך הגענו אליו? מה צריך לקרות כדי להצדיק תמונת עתיד קודרת שכך? בהמשך נתאר כיצד הגענו לעולם הקודר שתואר עד כה – לא כדי להפחיד, אלא כדי להאיר עיניים ולהסביר מהן הרעות הגדולות שנרצה למנוע בין 2020 ל- 2040. אם תגלו שהקריאה קשה מדי עבורכם, אתם מוזמנים לדלג קדימה, לתרחיש האופטימי יותר. אבל אם תעשו כך, איך תדעו מה צריך לתקן ומה יהיו ההשלכות אם לא נצליח?

forest-593162.jpg

הדרך לקריסת היערות

מקורות אנרגיה מתחדשים לא התקבלו בברכה במדינות השונות, ובמיוחד במדינות המתפתחות כאפריקה ואסיה. מדינות אלו המשיכו להשתמש בעיקר בדלקי מאובנים, שהפיקו זיהום אוויר רב שפגע בבריאות היערות באותם איזורים. באותו הזמן ממש, המשך הדרישה לפחם-עץ ולמוצרים מבוססי-בשר שנדרשו כדי להאכיל ולקיים את האנשים הרבים באותם אזורים (שמספרם רק המשיך לגדול) האיץ את קצב ביעור היערות בעולם.

ככל שיערות הפכו למשאב נדיר ויקר יותר, כך גדלו הרווחים מביעורם. ממשלות ניסו לסחוט את היערות עד לדולר האחרון, באמצעות הנפקת היתרי כריתת עצים נרחבים, והתמקדות בייצור מזון על הקרקעות החקלאיות החדשות שנותרו לאחר ביעור היערות. רוב הממשלות ניסו להגביל את הכריתה, אך לא הצליחו לתאם אסטרטגיות ופעולות בין מחלקות ומשרדים ממשלתיים שונים, או שגילו שתכניותיהן נופלות קורבן לשחיתות המפושטת בכל רמה. אפילו במדינות מפותחות, שיטות מיושנות לניטור אחר כריתת עצים לא הצליחו להרחיק כורתים לא-חוקיים.

האו"ם וארגונים גלובליים אחרים ניסו בכל כוחם להציב סטנדרטים בינלאומיים לשימור היערות. דרישות מחמירות לקבלת היתרי כריתה ברת-קיימא הוצעו ואפילו התקבלו במדינות רבות. עם זאת, ממשלות רבות הבינו שעדיף להן להתעלם מכריתה לא-חוקית או מניהול יערות קלוקל בשטחן, כדי להמשיך ליהנות מהרווחים הפיננסיים המיידיים.

וכך, ביעור היערות המשיך ללא הפסקה, והתקדמות הטרקטורים והמקצרות לא חדלה לרגע.

forest-3143157_1920.jpg

המירוץ לסחיטת הערך מהיערות המשיך כל העת. ממשלות סיפקו היתרי כריתה [בעיקר] לחברות המהירות והיעילות ביותר. ארגונים להגנת הסביבה התריסו על מצב עניינים עגום זה, ותאגידי-ענק הצטרפו אליהם והצהירו ברבים על מחויבותם לשימור הסביבה. עם זאת, מעטים מאד מאותם תאגידים הציעו צעדים שיהיו בעלי משמעות אמיתית במניעת הביעור.

ככל שמוצרים מבוססי-עץ עלו במחיריהם, כך התגברו גם הסכסוכים בנוגע לבעלות על היערות. שחקנים לא-מדיניים הבינו שיוכלו להפיק רווחים גדולים מבעלות על יערות, ממש כפי ששחקנים לא-מדיניים בסוף המאה העשרים השתלטו על בארות נפט למטרות פיננסיות דומות. קבוצות גרילה נלחמות בממשלות במדינות רבות כדי ליהנות מבעלות על אזורי יערות. בחלק מהמקרים, הממשלות נאלצות להעלות באש כמה מאותם אזורים, כדי למנוע מהמורדים את היכולת להסתתר בבסיסיהם שביערות.

שינוי האקלים

קצב ביעור היערות המוגבר מביא לכך שיערות אינם מסוגלים עוד לקלוט פחמן דו-חמצני מהסביבה ביעילות. כאשר העצים נשרפים כדי להפיק אנרגיה ולייצר פחם-עץ, הם משחררים פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, ומאיצים בכך את ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים. הנזק המתמשך ליערות, לצד שינוי האקלים, מביא לדלדול של המגוון הביולוגי, שמזיק עוד יותר לבריאות היערות.

האקלים המשתנה מקשה גם על החקלאים להפיק יבול מהשדות הקיימים. הדלדול במגוון הביולוגי מביא לכך שמיני מאביקים, שנהגו לחיות ביערות, נעלמים. התוצאה היא שזני צמחים מסוימים, כקפה, קקאו ואחרים, מתחילים להיעלם גם הם. היבולים הנותרים סובלים ממתקפות חרקים, שכבר אינם צריכים לחשוש מאויביהם הטבעיים – העטלפים והציפורים.

animal-3473121.jpg

האקלים המשתנה מגביר גם את הפוטנציאל החקלאי באזורים מסוימים – והתוצאה היא שממשלות מנסות לבער את היערות בקצב מוגבר עוד יותר, כדי להפוך את אדמות היער לחוות רווחיות. אך זה לא מספיק. ככל שאוכלוסיית העולם גדלה, ביחד עם הרעב העולמי, כך המזון הופך לנדיר וליקר יותר.

סיכום תרחיש קריסת היערות

היערות בשנת 2040 מתכלים במהירות. הם אינם יכולים עוד לתמוך בכדור-הארץ. […] חלק מהיערות נותרים תחת הגנה ממשלתית יעילה, וחווים כריתה ברת-קיימא וזהירה. רוב היערות, עם זאת, חווים כריתה וניצול בדרכים שאינן ברות-קיימא, ושאת השלכותיהן לא ניתן יהיה להפוך בקלות. העלויות הגבוהות של מוצרים מבוססי-עץ מביאות לכך שרק העשירים יכולים ליהנות מבתי-עץ, מקריאת ספרים המודפסים על נייר, או אפילו מנייר טואלט. שטחי המדבר החדשים תורמים לשינוי האקלימי, והיערות – שאינם מסוגלים עוד לאצור פחמן דו-חמצני ביעילות – אינם יכולים לעצור אותו.

אפילו בעתיד קודר זה, עדיין ניתן למצוא שביב של תקווה. עוד יש זרעים בעולם בשפע, ואפילו קרקעות מדבר יכולות להשתקם בעזרת שימוש בדשנים מודרניים ובאמצעים לשינוע עפר. ניתן עוד לעצור, לפחות תיאורטית, את ההתחממות הגלובלית, או לפחות לצמצם את השפעותיה. כדי לעשות זאת יש צורך בסדרה של צעדים דחופים, שיעלו לאנושות הון תועפות ויתואמו בין מדינות רבות. אך כאשר מדינות נלחמות זו בזו על עץ ועל מזון, כאשר אזורי החוף מתחילים לשקוע מתחת לגלי הים ואסונות הטבע גוברים בשכיחותם מדי שנה, לא ברור האם האנושות תצליח לגייס מבעוד מועד את הרצון ואת המשאבים הנדרשים כדי להציל אותה מעצמה.

אבל אולי יכול להיות אחרת?

בתרחיש האופטימי נראה כיצד הדברים יכולים להתגלגל באופן שונה לגמרי עד שנת 2040.

התרחיש האופטימי

דמיינו עתיד בו היערות מתקיימים בהרמוניה עם בני-האדם, בסביבה שמאזנת בין מערכת אקולוגית בריאה לבין צרכיה המשתנים של האנושות – כולל צמיחה כלכלית, התקדמות חברתית ויציבות פוליטית. זהו התרחיש האופטימי – העתיד הטרנספורמטיבי – בשנת 2040. באותה שנה –

  • כתוצאה מהדעיכה בכריתת עצים שאינה ברת-קיימא, היערות משגשגים בשנית. הם גם אינם מבוערים על מנת לפנות שטחים לטובת חקלאות.
  • יערות רבים הפכו להיות מחוברים זה לזה, כך שחיות הבר יכולות לנוע בחופשיות ביניהם. דרכים החוצות את היערות נבנו כך שלא יפריעו – עד כמה שאפשר – לחיות הבר, וגשרים אוויריים נמתחים בין צמרות עצים משני צידי הדרך כדי לאפשר לחיות לעבור מצד לצד.
  • היערות הבריאים סייעו לעכב את שינוי האקלים ולמזער חלק מהשפעותיו העקיפות כגון שטפונות. עם זאת, היערות אינם נתפשים רק ככלים להתמודדות עם שינוי האקלים. אנשים מתחילים להעריך את היערות בשל סגולותיהם התרבותיות והספיריטואליות, ושוק תיירות היערות שוקק בכל העולם.
  • כריתת עצים מתנהלת באופן בר-קיימא. מוצרים מבוססי-עץ רבים נזנחו לטובת תחליפי עץ, כגון קרשים שנוצרו על-ידי חיידקים מבלי צורך לכרות עצים ממש.
  • המגוון הביולוגי ביערות נשמר ואף גדל, כך שהיערות הפכו עמידים יותר לשינויים לא-צפויים.

כדי להגיע לתרחיש האופטימי, מספר פריצות-דרך פוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות התממשו באותה העת, וכל אחת מהן סייעה בהתמודדות עם אתגרים שונים בדרכים שונות.

green-1072828_1920.jpg

שינוי האקלים: איום מרוחק

מערכות לקצירת אנרגיה מתחדשת התפשטו לכל רחבי כדור-הארץ, באזורים עירוניים ובשטחי הספר כאחד. האנושות צמצמה את השימוש בדלקים מאובנים, וכתוצאה חלה ירידה ניכרת בזיהום האוויר ובריאות היערות השתפרה. קהילות מקומיות באזורי היערות עברו גם הן להשתמש באנרגיה מתחדשת במקום להסתמך על שריפת עצים ופחם-עץ, וכתוצאה לא היו צריכות לכרות את העצים שמסביבן.

עד שנת 2040, מגזר התחבורה עבר להסתמך כמעט לחלוטין על מכוניות ומשאיות חשמליות שאינן מזהמות את הסביבה באותה המידה. מכוניות אוטונומיות, במיוחד, היו בעלות השפעה רבה: רכבים אלו יעילים יותר על הכבישים, וצורכים פחות אנרגיה במהלך הנסיעה. כתוצאה מההתפתחויות הללו, התמעט הצורך בכריתת עצים להפקת פחם-עץ, ופחות גזים מזהמים השתחררו לאטמוספירה.

רכבים אישיים ואפילו משאיות הפכו להיות חשמליים, אך כלי תחבורה מסוימים – כגון ספינות שינוע מסיביות ומטוסי הענק – עדיין היו זקוקים לדלקים מאובנים לפעולתם. עם זאת, בשנת 2040 דלקי מאובנים כבר אינם מופקים משייריהם של אורגניזמים שמתו מזמן. במקום זאת, אצות מגודלות בחוות עירוניות, בהן הן סופחות את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה וממירות אותו בתאיהן ל- 'דלק' עבור הספינות והמטוסים. כמות הפחמן המשתחררת כתוצאה משריפת דלק זה, זהה לכמות שנספחה על-ידי האצות מהאטמוספירה בתהליך גדילתן. חוות עירוניות אלו קומפקטיות ויעילות, כך שניתן לבנות אותן לגובה – קומה אחר קומה – כדי לצמצם את השימוש בקרקע.

השימוש בטכנולוגיות ספיחת פחמן מתקדמות הביאו לירידה ברמות הפחמן הדו-חמצני העודפות באטמוספירה. גז החממה העודף הפך למרכיב נפוץ בבטון, במוצרי מזון ואפילו בעצים וביערות חדשים.

agriculture-1853323_1920.jpg

שפע במזון

בשנת 2040, חוות בכל העולם מפיקות די והותר מזון כדי להאכיל את כולם. מזון זה מיוצר בדרך ברת-קיימא שניתנת להרחבה בקלות. שתי טכנולוגיות שונות היו אחראיות לשינוי זה: הנדסה גנטית וחקלאות אנכית. מאז שהודגמו שתי אלו בהצלחה, הן התפשטו לכל פינה בכדור-הארץ.

טכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית מסייעות לחוות, לכרמים ולמטעים להפיק יבולים גדולים בהרבה בכל עונה. צמחים חקלאיים הונדסו כך שיהיו עמידים יותר לבצורות, למחלות ולמתקפות חרקים – וגם כדי להפיק יבול גדול יותר. חששות ראשוניים בנוגע למעבר גנים לא-מכוון מצמחים מהונדסים לאורגניזמים אחרים, קיבלו מענה באמצעות שימוש בשיטות בטוחות יותר להנדסה גנטית, שאינן מאפשרות מעבר גנים מסוג זה.

בין 2020 ל- 2040, אוכלוסיית העולם המשיכה לגדול ביחד עם הכלכלה העולמית. תושבי המדינות המתפתחות החלו לדרוש מוצרי מזון מתוחכמים, ועברו להסתמך יותר ויותר על דיאטות מבוססות-בשר, בדומה לעולם המערבי. על מנת לשמר את הסביבה, רוב הבשר ב- 2040 מיוצר בחוות אנכיות: בניינים גבוהים בהם הבשר מגודל בתרביות-ענק, וצמחים מגודלים ביעילות ובכמויות גדולות. חוות אנכיות אלו משחררות מעט מאד פסולת ואינן מתחרות עם שטחי היערות. מכיוון שאינן תופסות שטח רב, ניתן למקמן באזורים עירוניים, וכך לצמצם את הזמן הנדרש לשינוע מוצרי מזון אל הצרכנים – וגם את הזיהום הנוצר משינוע לטווח-ארוך שכזה.

blood-17305.jpg

חלק גדול מביעור היערות במאה העשרים התבצע על מנת להפוך את אדמת היער לאדמה חקלאית. עם זאת, ההתקדמות הדרמטית בשתי הטכנולוגיות הללו – הנדסה גנטית וחוות אנכיות – הביאה לירידה משמעותית בצורך בקרקעות חדשות להפקת מזון. המעבר הנרחב להסתמכות על בשר מעבדה הפחית גם את רמות זיהום האוויר, המים והאדמה ששחררו חוות החיות – וכך צומצמו תופעות המדבור והפגיעה במגוון הביולוגי.

צורך מופחת במוצרי-עץ

עד שנת 2040, אלטרנטיבות ברות-קיימא וידידותיות-לסביבה למוצרי-עץ הפכו לסטטוס-קוו החדש. במקרים מסוימים, ישנן אלטרנטיבות המדמות עץ: למשל, תאית המופקת על-ידי חיידקים, או המיצלולוז וליגנין המסודרים בצורה המדמה עץ טבעי. במקרים אחרים, האלטרנטיבות שונות לגמרי מעץ. ספרי נייר, למשל, כבר כמעט ואינם קיימים עד 2040, והוחלפו בספרים דיגיטליים. ספרים מבוססי-נייר ממשיכים להתקיים כמתנות יקרות-ערך, אך תעשיית הנייר כבר כמעט ואינה מסתמכת על היערות.

ייעור מחודש

ככל שאנשים עברו לגור בערים, וגם אמצעי גידול המזון עברו לשם ביחד איתם, יש צורך בפחות קרקע כדי לגדל מזון ולספק מגורים. שטחי החקלאות והמגורים שהתפנו באזורי הספר הוסבו ליערות חדשים. היערות הקיימים עברו תהליכי שחזור ותמיכה על מנת להשיבם לגדולתם המקורית. רוב העבודה בתחום מתבצעת על-ידי רובוטים, כגון רחפנים המשליכים זרעים מהאוויר, ומכונות אוטומטיות המפטרלות ביערות ונפטרות מעצים ומענפים מתים על מנת לסייע לבריאות היער. שומרי היערות הממוכנים מסייעים גם בהתמודדות עם המינים הפולשים והמזיקים, וכך מצמצמים את השפעותיהם השליליות על היערות.

bee-2984342.jpg

שומרי היערות הרובוטיים. תמונת אילוסטרציה.

חשוב לציין שהיערות עדיין מספקים ממשאביהם לאנושות. ביערות רבים ניתן לקבל היתר לכריתת עצים באופן בר-קיימא. העץ המושג בדרך זו משמש לרוב ליצירת חפצי יוקרה בעלי ערך רגשי – פסלונים, תכשיטים, ספרים יוקרתיים ואחרים – שבעליהם מתגאים בהם ומציגים אותם לראווה.

בתרחיש זה מגורים בערים הפכו להיות הנורמה. דווקא במצב זה, ואולי בעטיו, אנשים חוזרים להכיר בערכו הרוחני של היער. רבים מבקרים בפארקים עירוניים בכל סופ"ש. היערות הטבעיים מושכים אליהם תיירים מכל קצוות תבל. התפתחות תיירותית זו סייעה לשכנע את מקבלי ההחלטות בערכם של היערות – במיוחד עתה שאין צורך ממשי בעץ שהם מספקים, או בקרקעות חקלאיות שהיו מחליפות אותם. כתוצאה, ממשלות רבות פיתחו תכניות מדיניות מתקדמות שמבטיחות שהיערות שבשטחן יישארו שלמים ופועמים.

שיתוף פעולה גלובלי והיענות לחוק

כורתי עצים שפעלו בניגוד לחוק מצאו עצמם בצרות קשות בתרחיש זה. שני סוגים של טכנולוגיות ערערו את עבודתם: טכנולוגיות ניטור, וטכנולוגיות נטולות-אמון.

טכנולוגיות ניטור מצאו את דרכן לכל העולם עד 2040. רחפנים ואפילו רכבים מעופפים מזמזמים באופן בלתי-פוסק באוויר, כשהם משנעים חפצים ובני-אדם, ובאותה העת גם מתעדים את כל המתרחש על הקרקע. התפתחות זו, לצד הגדילה במספר וביכולות של החיישנים הזולים והיעילים שניתן לפזר בכל יער במספרים גדולים, הביאה לכך שכל ניסיון לכריתה לא-חוקית מאותר מיד. עתה שממשלות מבינות את ערכם של היערות, הן פועלות מיד להפסקת מבצעי כריתה לא-חוקיים שכאלו.

פריצת הדרך הטכנולוגית השנייה היא יצירתה של פלטפורמה שקופה שאינה נמצאת בשליטה ממשלתית. פלטפורמה זו – שכנראה תהיה מבוססת בלוקצ'יין – עוקבת אחר כל המידע הקיים בנוגע ליערות, ברזולוציה גבוהה. כל פיסת עץ המושגת מעצים אינדיבידואליים ניתנת לזיהוי לפי חתימות הדנ"א וחתימות אפיגנטיות, וכך ניתן לעקוב אחר המקור שלה ומעברה בשרשרת האספקה. בזכות פלטפורמת הניטור השקופה, ממשלות מתקשות הרבה יותר לרמות את מערכת ההסכמים הבינלאומיים הקיימת, שאמורה להבטיח כריתה ברת-קיימא. כתוצאה מכך, כריתה בלתי-חוקית נעלמת כמעט לחלוטין, ותכניות לסימון מוצרי-עץ ככאלו שהופקו באופן בר-קיימא מקבלות כוח נוסף.

bitcoin-3510168_1920.jpg

סיכום התרחיש האופטימי

עתיד זה עשוי להיראות כפנטזיה אוטופית, אך רבות מהטכנולוגיות המתוארות בו נמצאות על סף מימוש ויישום. אם הטכנולוגיות שמאחורי חוות עירוניות ופאנלים סולאריים יתממשו תוך עשור מהיום, למשל, הרי שהכלים הללו יוכלו לעבור אימוץ נרחב עד 2040.

ההנחה המרכזית שבבסיס עתיד זה היא שהטכנולוגיה לא תמשיך להתפתח באופן הדרגתי, אלא תעבור קפיצה מעריכית (אקספונציאלית) ביכולותיה, ותאומץ במהירות ובהתלהבות על-ידי משתמשים בכל הדרגים, בכל העולם. האנושות חייבת למצוא דרך לעבוד עם הטכנולוגיה ועם המכונות, ולא להתעלם מהן או להתכחש לסגולותיהן המועילות. כפי שההיסטוריה של צמחים מהונדסים גנטית חושפת, אפילו הכלי היעיל ביותר אינו יכול לסייע אם אנשים מסרבים להשתמש בו, או לרכוש את המוצרים שהופקו באמצעותו.

סיכום התרחישים

אלו הם שני התרחישים הקיצוניים ביותר – לטובה ולרעה – המתוארים בדו"ח של אקספרייז על עתיד היערות. התרחיש הראשון מניח שלא תהיה התקדמות טכנולוגית משמעותית, או שהטכנולוגיות החדשות לא יאומצו במהירות ובהיקף נרחב. התרחיש השני הולך לקיצוניות השנייה, בה מפותחות טכנולוגיות חדשות שיעילות הרבה יותר מאלו הקיימות כיום, והן מאומצות במהירות רבה בכל העולם (ומובילות לתוצאות חיוביות בלבד).

ברור ששני התרחישים הללו אינם סבירים בפני עצמם, ואף אחד מהם לא יתממש בדיוק כפי שתואר. עם זאת, הם יכולים לעזור לנו להבין את האפשרויות לעתיד היערות – איפה אפשר לשנות ובאיזו צורה, ומה עשויות להיות ההשלכות של השינוי.

אסיים בשאלה: איזה מהתרחישים האלו, לדעתכם, סביר יותר? לאיזה כיוון על הספקטרום – בין קריסה מוחלטת של היערות (והציביליזציה האנושית לצדם) לאוטופיה סביבתית – אנו מתקדמים כיום?

ואם מישהו מרשתות התקשורת קורא מאמר זה: ראש תחום המחקר באקספרייז נמצא בימים אלו בישראל, והוא אפילו דובר עברית שוטפת ובוודאי ישמח להתראיין על הנושא ועל התרחישים והתחזיות שלנו בנושא היערות. אם אתם רוצים לשמוע ולקרוא עוד על עבודת המחקר שעשינו ועל התוצאות שלה – שמתחילות לדרבן כבר עכשיו פיתוחים טכנולוגיים חדשים – צרו קשר בבלוג או בפייסבוק.

שתי מחשבות על רכבים אוטונומיים לסוף השבוע

היום ראיתי מכונית אוטונומית – Little Roady – מטיילת לה ברחובות עיר מגוריי הנוכחית, פרובידנס. זוהי עיירה פצפונת במונחים גלובליים – קצת יותר קטנה מחיפה – ואף על פי כן, הרכבים האוטונומיים מגיעים גם אליה. ולא רכב אחד בלבד, אלא צי שלם של רובוטים חשמליים על הכבישים, המסיעים את תושבי העיר ממקום למקום. העלות למשתמש: אפס. חינם לגמרי. הם פועלים 12 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע.

הרכב האוטונומי הראשון בפרובידנס. במקור מהודעה לציבור של הממשל.

יש לי שתי מחשבות על הנושא.

קודם כל, מעניין לציין שהמיזם ממומן חלקית על-ידי פולקסווגן. למה זה יוצא-דופן? מכיוון שפולקסווגן הייתה אחראית בשנים האחרונות על ניסיון לרמות את הממשל הפדרלי באמצעות בינה מלאכותית (מאד בסיסית ופשוטה) שהותקנה ברכבים רבים ושלטה בפעולת המנוע. כאשר הרכב היה נבדק במכון, הבינה המלאכותית הייתה שמה לכך לב, ומשנה את פעולת המנוע כך שהרכב יפיק כמות נמוכה יותר של חלקיקים מזהמים מהרגיל. ואז, ברגע שהרכב היה מגיע לכביש שוב, הוא היה חוזר לזהם את הסביבה ברמה גבוהה בהרבה מהמותר.

פולקסווגן נתפסה בסופו של דבר בקלקלתה, ובימים אלו היא מתחילה לשלם את חובה לחברה באמריקה. והנה – כספי הפיצויים על הנזק שחוללה בינה מלאכותית אחת, הולכים כדי לממן בינה מלאכותית אחרת השולטת ברכבים חשמליים שמזהמים פחות את הסביבה. זה צדק פואטי, וזה דבר טוב כמובן, אבל מעניין להבין שגם הצדק הזה רק מנתב כספים מאספקט אחד של בינה מלאכותית לפרויקט אחר בבינה מלאכותית. זה פשוט העולם שאנו נכנסים אליו.

שנית, אני נזכר בספרי הראשון – "המדריך לעתיד" – שהתפרסם ב- 2013. כתבתי שם פרק שלם על רכבים אוטונומיים ומשמעויותיהם, ואני עדיין זוכר איך אנשים הרימו גבה, גיחכו קלות, וביקשו ממני להפסיק לספר להם סיפורי אגדות. וגם אני היססתי לכתוב על הנושא, מכיוון שהוא נראה כל-כך עתידני וכל-כך מוזר.

והנה, זה קורה. רעיונות שלפני שש שנים בלבד נראו בלתי-אפשריים, הופכים היום למובנים מאליהם עבור תושבי העיר הקטנה פרובידנס. ואם להאמין לפרסומות, הרי שגם תושבי חיפה, תל אביב[1] וירושלים[2] ייהנו משירותים דומים כבר בשנים הקרובות[3].

שיהיה ברור: יש עוד דרך ארוכה עד שהרכבים האוטונומיים יחליפו את כל התחבורה הציבורית, ובוודאי את כלי הרכב הפרטיים. הטכנולוגיה עדיין רחוקה מלהגיע לשיא, וקשה למצוא ערים בעולם בהם מתירים לרכבים כאלו להתנייד בכבישים בכוחות עצמם, מבלי השגחה קפדנית מצד נהג אנושי. אבל המהפכה הקונספטואלית – הרעיונית – כבר החלה, ויהיה קשה לעצור אותה.

ומחשבה אחרונה לסיום: לפני שש שנים, רכבים אוטונומיים נחשבו למדע בדיוני בקרב הציבור הרחב. אלו עוד טכנולוגיות שישנו את חיינו, יהפכו למובנות מאליהן שש שנים מהיום? רובוטים בכל בית? בינה מלאכותית המדברת עמנו כאילו הייתה אנושית בעצמה? רכבים מעופפים? תרופות ראשונות לעצירת ההזדקנות? מחשוב לביש לכל אדם? פלטפורמות בלוקצ'יין שבאמת יעשו משהו מועיל?

אפילו בתחזית הפסימית בה רק אחת מהטכנולוגיות הללו תתממש, אני חושב שתסכימו איתי ששווה לחכות לעתיד.

[1] https://www.mako.co.il/nexter-high-tech/Article-2b38e489aed6761006.htm

[2] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001236680

[3] http://www.kolhazman.co.il/326525

פסולת גרעינית, פמיניסטיות זועמות ותרחישים פרועים לעתיד האנושות

פסולת גרעינית, פמיניסטיות זועמות ותרחישים פרועים לעתיד האנושות

הפמיניסטית הראשית עיקמה את אפה כששמעה על שלטי האזהרה שהוצבו באתר הפסולת הגרעינית.

"השנה היא שנת 2091." הצהירה בפני מנהלת החפירה. "את בוודאי לא מצפה שנתייחס ברצינות למדע הגברי של תחילת שנות האלפיים, נכון? את הרי זוכרת שכמעט לא היו מדעניות גרעין באותו הזמן – אז איך אפשר לקבל את תוצאות החשיבה הגברית המבולבלת והיהירה, שהונחתה בעיקר משיקולים של רווח? את יכולה להתעלם מהשלטים האלו ולהתחיל לחצוב מיד. אנחנו מאמינות שיש כמויות גדולות של אשלג באזור, שיכול להניב הרבה כס… הרבה אושר ושמחת חיים כללית לארגון!"

הפמיניסטיות התחילו לחצוב מיד באזור, ותוך ימים ספורים ניקבו את מיכלי הפסולת הגרעינית שנקברו באתר בסוף המאה העשרים. חומרים רדיואקטיביים בריכוז גבוה השתחררו לנהרות ולאוקיאנוסים וגרמו לאסון סביבתי חמור.

וזהו רק אחד התרחישים שפותחו במהלך פרויקט של ממשלת ארצות הברית בשנת 1991, בו ניסתה הממשלה להיערך לעתיד המרוחק ממנה עשרת-אלפים שנים[1].

איך חושבים (הרבה) קדימה?

בתחילת שנות התשעים החליטה ממשלת ארצות הברית להקים אתר חדש בו תיקבר פסולת גרעינית. התכניות המקוריות היו לפתוח את האתר בקרבת אזור מיושב, בניו מקסיקו, אך נציגי הציבור הבינו חיש מהר את הסכנה שברעיון. מכיוון שכך, הם החליטו לבחון את הדרכים השונות בהן עשויה הפסולת הגרעינית להשתחרר לסביבה.

זוהי, כמובן, אסטרטגיה חכמה, אבל יש בעיה אחת: הפסולת הגרעינית האמורה יכולה לשרוד מאות-אלפי שנים לפני שתאבד מכוחה להזיק. מכיוון שכך, ברור היה שיש צורך בפרויקט חיזוי לטווח הארוך. הממשלה החליטה שאין טעם להסתכל מאות-אלפי שנים קדימה, והגדירה טווח חיזוי של עשרת-אלפים שנים 'בלבד'. וכך, בשנת 1991 הקים משרד האנרגיה האמריקני "פאנל עתידים" שכלל פיזיקאים, מדענים מכל הסוגים, ואפילו עורכי-דין ועתידנים. המשימה שהוטלה על חברי הפאנל הייתה לזהות את הדרכים השונות בהן עלולים בני הדורות הבאים לפרוץ לתוך המאגר – ואיך להניא אותם מכך[2].

הפאנל התחלק לארבעה צוותים. השלושה הראשונים התבקשו לפתח תרחישים 'הגיוניים' וסבירים של העתיד, ומכיוון שכך – אינם מעניינים. הצוות הרביעי התרכז דווקא בתרחישים הפרועים והמוזרים. כפי שכתבו חברי הקבוצה, הם שאלו את עצמם –

"אלו תנאים חברתיים ומוטיבציות של קבוצות ואינדיבידואלים עלולים להביא לפריצה לתוך מאגר הפסולת הגרעינית – ולא משנה עד הם עשויים להיראות לנו מוזרים, לא הגיוניים, סוטים או אפילו מתועבים?"

וסיכמו כי – "חלק ממטלתנו הוא לחשוב על הבלתי-ניתן לחשיבה."

וזה בדיוק מה שעשו. הם פיתחו תרחישים אודות עולמות עתידיים של פמיניסטיות המתייחסות בזלזול למדע הגברי של המאה העשרים, של כתות דתיות המחפשות אחר משמעות החיים באתרי הפסולת הגרעינית, של ציידי אוצרות המשוכנעים שהממשלה הסתירה מטמון יקר-ערך מתחת לאדמה. הם שקלו את האפשרות שייעשה ניסיון לחצוב מנהרה דרכה ינועו רכבות מהירות בין יוסטון ללוס אנג'לס – ושהוויברציות של רכבות שכאלו יערערו את מבנה האתר ויגרמו לפסולת הגרעינית לדלוף. הם אפילו חשבו על תרחיש בו הציביליזציה האנושית כולה נחרבת, ומעטים יודעים לקרוא ולכתוב, כך ששלטי האזהרה באתר אינם שימושיים עוד. וכאשר ניסו לקפוץ קדימה לשנת 11991, הם דמיינו עובדים-רובוטיים שמתקלקלים ומתחילים לקדוח מטה-מטה, מבלי להתייחס להוראות האזהרה באתר.

חשוב להבהיר כי הצוות הרביעי לא טען שהעתיד עומד בוודאות לכלול ממשל פמיניסטי, או רובוטים שיוצאים משליטה. הוא פיתח את התרחישים הללו מתוך מטרה לבחון רעיונות מחוץ לקופסא, ולדחוף את מקבלי ההחלטות לכיווני חשיבה אליהם לא היו רגילים. אני חושב שאפשר להסכים שהם הצליחו במטלה זו מעל ומעבר – הם לא רק חשבו מחוץ לקופסא, אלא שרפו אותה לגמרי.

אם התרחישים נשמעים לכם הזויים – ובכן, מצוין! זו הייתה מטרתם של אנשי הצוות הרביעי, ומסיבה טובה. הם הסתכלו אחורנית בהיסטוריה, וזיהו נכונה שהעתיד-הרחוק נראה הזוי תמיד מנקודת מבטם של האנשים החיים בהווה. הפצצה הגרעינית – חפץ בגודל של ארון בגדים, שהופך עיר שלמה לעיי חורבות – נראתה כמדע בדיוני וכפנטזיה אפלה, ממש עד הרגע בו הודגמה לראשונה על הירושימה ונגסקי. הרעיון של מלחמת עולם שתביא למותם של מיליוני אנשים תוך ימים ספורים, נראה הזוי לאנשים שחיו לפני מלחמת העולם הראשונה. המחשבה שהמונרכיה הצרפתית תהפוך לדמוקרטיה הייתה בלתי-נתפשת, עד ממש לפרוץ המהפכה הצרפתית, וכך גם הרעיון שמדינה שלמה – ובוודאי מעצמת-על כברית המועצות – תאמץ את עקרונות הקומוניזם (או לפחות תטען שהיא עושה כך).

ובעצם, למה ללכת רחוק כל-כך אחורנית בהיסטוריה? הרי רק בשני העשורים האחרונים התחוללו מאורעות שרק סופרי המדע הבדיוני – וכמה עתידנים מטורפים – היו מעזים לחשוב אודותיהם ברצינות. איש לא צפה, למשל, את האביב הערבי או את הופעתה של דאע"ש הכתירה עצמה כח'ליפות החדשה. מעטים חשבו שדונלד טראמפ – אדם שיצא כנגד כל המערכת הפוליטית במדינתו – ינצח בבחירות. ובסקטור הפרטי, מודלים ארגוניים מבוזרים כמו ויקיפדיה, אובר או איירבנב, לא נראו סבירים – עד הרגע בו הוכיחו שאכן הם זוכים להצלחה.

המסקנה אליה אנו חייבים להגיע מכל הדוגמאות הללו, היא שהעתיד הרחוק – ולעתים גם הקרוב – נראה תמיד מוזר בעיניהם של אנשי ההווה. זו הסיבה שממשלת ארצות הברית מימנה את הפרויקט, וזו הסיבה שגם חברות גדולות – כחברת האנרגיה Royal Dutch Shell, אינטל, ואחרות – מנסות באופן מודע לפתח תרחישים 'מוזרים' לעתיד. הן מבינות היטב שלא ניתן לחשוב על העתיד הרחוק מבלי לקבל את העובדה שהטכנולוגיות, הממשל ואפילו מחשבותינו ורעיונותינו לגבי הסביר והראוי יהיו שונים בהכרח מהמצב בהווה.

זוהי חשיבותו האמיתית של חקר העתידים: הוא מאפשר לנו לראות מחדש את העולם, להבין אותו טוב יותר, ולאמץ דרכי חשיבה שונות המתאימות יותר לעתיד. ואפילו בפרויקט האמור, עם תרחישים פרועים כל-כך בנושא רציני כל-כך, התגלתה תועלת מחקר העתיד. בשיחה פרטית שניהלתי לאחרונה עם טד גורדון, העתידן שניהל את הצוות הרביעי, הוא סיפר שמתכנני אתר הקבורה קראו את התרחישים הפרועים בעיון, והתאימו את שלטי האזהרה באופן שיוכל לפנות גם לאנשים שאינם יודעי קרוא וכתוב, לציידי אוצרות ולפמיניסטיות של העתיד.


 

קישורים:

[1] http://www.wipp.energy.gov/library/cca/CCA_1996_References/Chapter%207/CREL3329.PDF

[2] https://www.atlasobscura.com/articles/1990s-doomsday-planners-worried-about-feminists-breaching-nuclear-waste-sites

עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

רשומה זו התפרסמה במקור כטור בגלובס (קישור)


לאחרונה הזמינה אותי הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית (הפ"י, בקיצור) לדבר אודות עתיד העבודה ובמשתמע גם על עתיד הפסיכולוגיה. סיפרתי להם על הבינה המלאכותית המתפתחת במהירות, הלוקחת על עצמה חלק הולך וגדל מהמטלות האנושיות. "אבל היא לא תחליף לעולם את הפסיכולוג האנושי", קבע בביטחון אחד המשתתפים, "איך אפשר להחליף את הנוכחות האנושית, את המטופל שעל הספה"?

זוהי טעות חשיבה נפוצה: אנו נוטים לבלבל בין הצרכים הבסיסיים לבין הכלים שמספקים מענה עבורם. הטכנולוגיות והפרקטיקות המקובלות כיום בכל תחום נועדו רק לתת מענה לצרכים הבסיסיים. הטכנולוגיות והכלים משתנים מדור לדור, אך הצרכים הבסיסיים נותרים כמעט זהים. מהו הצורך הבסיסי בפסיכולוגיה הקלינית? בהפשטה מסוימת: אנשים רוצים להרגיש טוב יותר. הפסיכולוגים, כמספקי שירות, צריכים למצוא דרך לספק את הצורך הבסיסי של הלקוח.

כיום, דרכם של הפסיכולוגים או פסיכיאטרים לספק את הצורך הבסיסי היא באמצעות מתן תרופות ומפגשים על ספת המטפל. בעתיד הלא-רחוק נמצא גם דרכים נוספות, כגון שימוש בבוטים. מנועי בינה מלאכותית, שמסוגלים לתקשר עם בני אדם בשפת הדיבור – שיספקו תמיכה פסיכולוגית בסיסית בכל זמן, בכל מקום. תאמרו שהבוטים הללו נלעגים וחיקוי עלוב לאנושיותו של הפסיכולוג? נטולי מבע מהורהר בעיניים? הכול נכון, אבל אם הם יטפלו בצורך הבסיסי ביעילות. אנשים ישתמשו בהם, ובסופו של דבר – הם גם יחליפו את ספת הפסיכולוג. בהסתכלות היסטורית אנו רואים את אותו דפוס חוזר על עצמו.למשל, הצורך הבסיסי בתחבורה לא היה הרצון להתחבר לנפשו האצילית של הסוס או ליהנות מהפאר ומההדר של כרכרת המלוכה. הצורך הבסיסי היה להגיע ממקום למקום במהירות ובזול – וברגע שהמכוניות איפשרו לעשות זאת, הן החליפו את הסוס והכרכרה תוך דור אחד.

פעמים רבות, שינויים שכאלו אינם מתרחשים בקלות. אנו יצורים של מסורת ושל הרגלים. לעתים קרובות נדרשות שנים ארוכות – לעתים דור או שניים – עד שהטכנולוגיה החדשה והיעילה יותר מאומצת על ידי ילדי הדור הבא. וזהו, לא נעים לומר, מפלטה המרכזי של הפסיכולוגיה הקלינית בעתיד: העובדה שיהיו בוודאות עוד מבוגרים וקשישים שיתמקדו בקנקן ולא בתוכנו, ושידרשו להיפגש עם פסיכולוג.

מה צריכים לעשות הפסיכולוגים, אם הם שואפים להזניק את מקצועם למאה ה-21? את התשובה סיפק, באופן אירוני, אחד המשתתפים בכנס בטרוניה שהעלה – "בכנסים של חברות ההייטק מדברים כל הזמן על היכולת לגרום ללקוח להרגיש טוב, אבל אין להם פסיכולוגים בכלל". ובכן, יש סיבה טובה לכך שאין להם פסיכולוגים: המהנדסים בגוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ודומותיהן, עושים את אותה עבודה שהפסיכולוגים נועדו לעשות – ועושים אותה בשימוש בכלים שונים ומתקדמים יותר מפסיכולוגי הספה. הם מכמתים הכול ובוחנים כל העת את ההשפעות של שינויי הממשקים על המשתמשים ועל רגשותיהם. אבל לעתים קרובות הם אינם מבינים את הלקוחות – אין להם תיאוריה מגובשת היטב של הנפש האנושית. בינתיים, לפחות, הם עדיין מהנדסי מחשבים במקצועם ולא מהנדסי מוחות.

המקום שבו הפסיכולוגים יכולים להביא את מירב התועלת לעתיד הוא באמצעות חבירה לענקיות האינטרנט ושימוש במידע הגדול שהן מפיקות כדי לפתח תיאוריות חדשות אודות נפש האדם. תיאוריות אלו עשויות לקדם את ההבנה המדעית של המוח האנושי ודרכי מחשבתנו – ויובילו בוודאי לטיפולים מתקדמים עוד יותר, שיענו על הצורך הבסיסי באושר של מיליוני אנשים מסביב לעולם.

אבל האם רעיון זה יענה על הצורך הבסיסי של קהילת הפסיכולוגים עצמה כיום – במשמעות ובכבוד למקצוע כפי שהתהווה ב-150 השנים האחרונות?

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד העבודה והבינה המלאכותית בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

תחזיותיו של ביל גייטס מ- 1999 התממשו במלואן; מה תחזיותיו לעתיד עכשיו?

תחזיותיו של ביל גייטס מ- 1999 התממשו במלואן; מה תחזיותיו לעתיד עכשיו?

לפני 18 שנים כתב ביל גייטס ספר – "עסקים @ מהירות המחשבה" – בו תיאר חמש-עשרה תחזיות נועזות, שנראו בוודאי כמדע בדיוני לרוב קוראי הספר באותו הזמן.

ואף על פי כן, כולן התממשו מאז.

נעבור על התחזיות אחת-אחת, לפי הרשומה של מרקוס קירג'ונן – סטודנט לעסקים שסקר את הספר ואת התחזיות. ובסוף הרשומה נספר על התחזיות החדשות ששחרר ביל גייטס בשנים האחרונות בנוגע לעתיד העולם.

תחזיות מן העבר

תחזית ראשונה: אנשים יוכלו להשתמש בשירותים אוטומטיים להשוואת מחירים, כך שיוכלו לבחור בקלות את המוצר הזול ביותר בכל תחומי התעשייה.

המימוש: אמזון, גוגל, ואפילו זאפ הישראלית, שמאפשרת לנו להשוות מחירים בקלות בכל תחום.

zap-575.jpg (575×282)

תחזית שנייה: אנשים יישאו על גופם מכשירים קטנים שיאפשרו להם להישאר מחוברים תמיד ולבצע עסקים אלקטרוניים בכל מקום. הם יוכלו לבדוק את החדשות, לראות פרטי טיסות שהזמינו, לקבל מידע משווקים פיננסיים ולעשות כל דבר אחר על ההתקנים הללו.

המימוש: גייטס חזה כאן למעשה את הסמארטפונים, שמונה שנים שלמות לפני שהאייפון הראשון השתחרר לשוק.

תחזית שלישית: אנשים ישלמו את חשבונותיהם, יטפלו בעסקיהם הפיננסיים ויתקשרו עם הרופאים שלהם דרך האינטרנט.

המימוש: אתם יכולים לשלם את חשבונותיכם לחברות ציבוריות (חשמל, מים, תקשורת) דרך האינטרנט, לבחון את חשבון הבנק שלכם ולבצע פעולות פיננסיות דרך האינטרנט, ואפילו לנהל שיחות עם רופאים ולהזמין ולחדש מרשמים לתרופות דרך האינטרנט.

תחזית רביעית: יפותחו עוזרים אישיים שיחברו ויתאמו בין כל המכשירים שלכם, בין שהם במשרד או בבית, ויאפשרו להם להחליף מידע ביניהם. העוזרים יבדקו את האימיילים וההודעות שלכם ויציגו לכם את המידע שאתם צריכים. … הם ידווחו לכל המכשירים בהם אתם משתמשים אודות הרכישות וסדר היום שלכם, ויאפשרו להם להתאים את עצמם אוטומטית למעשיכם.

המימוש: עוזרים דיגיטליים כ- Google Now ואמזון אקו מתחילים לבצע בדיוק את הפעולות הללו. מכשירים חכמים אחרים כמו נסט מתאימים את עצמם כבר אוטומטית לסדר היום שלכם.

תחזית חמישית: דיווחי-וידאו שוטפים מהבית יהפכו לנפוצים, ויידעו אתכם כשמישהו מבקר בזמן שאינכם בבית.

המימוש: בעקבות הירידה הדרמטית בעלות המצלמות הדיגיטליות והחיבור לרשת, קיימות שפע של חברות כיום שמייצרות מצלמות-רשת זולות המפקחות על הבית ומדווחות לבעלים על פורצים, או מאפשרות לו לראות כיצד מתנהגים ילדיו וחיות המחמד בבית.

תחזית שישית: אתרים פרטיים עבור חברים ובני-משפחה יהיו נפוצים, ויאפשרו לכם לשוחח ולהתכונן לאירועים.

מימוש: כשגייטס נקב בתחזית, הבלוגים רק החלו את דרכם, אך הוא כבר הבין לאן הדברים מתקדמים. מאז נפתחו עוד יותר ממאתיים וחמישים מיליון בלוגים, ולצדם הופיעו פלטפורמות עליהן יכולים החברים והמשפחה לתקשר ביחד: פייסבוק, ווטסאפ, סנאפצ'ט ואחרות.

תחזית שביעית: יפותחו אלגוריתמים שיודעים כשאתה מזמין טיול, ומשתמשים במידע כדי להציע פעילויות והנחות ביעד המבוקש.

מימוש: אתרי טיולים כגון אורביץ, אקספדיה ואחרים מבצעים בדיוק את הפעולה הזו, וענקיות השיווק הדיגיטלי – פייסבוק וגוגל – מסתמכות על המידע שהן אוספות אודות המשתמש כדי להציע לו שירותים שמתאימים בדיוק עבורו, כולל לפי מיקום נוכחי.

תחזית שמינית: בזמן צפייה בספורט בטלוויזיה, אפשר יהיה להתדיין על המתרחש בזמן-אמת, ולהשתתף בתחרויות בהן תהמר על המנצח.

מימוש: באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית ברשת – פייסבוק, ווטסאפ, טוויטר – מתנהלים שפע של דיונים אודות המתרחש בתחרויות ספורט בזמן-אמת. הצופים יכולים גם להרכיב 'קבוצות פנטזיה' ולהמר בדרך זו על השחקנים וביצועיהם.

תחזית תשיעית: למכשירים יהיה פרסום חכם. הם ידעו את דפוסי הרכישות שלך, ויציגו פרסומות שיותאמו להעדפותיך.

מימוש: גוגל. פייסבוק. כל מילה נוספת מיותרת.

תחזית עשירית: שידורים טלוויזיוניים יכללו קישורים לאתרים רלוונטיים כדי להעשיר את התוכן.

מימוש: בשידורים ופרסומות רבים ממליצים הקריינים לחפש את המוצר או מידע נוסף באתר החברה.

תחזית אחת-עשרה: תושבי ערים ומדינות יוכלו לקיים דיונים באינטרנט אודות נושאים שמשפיעים עליהם, כפוליטיקה מקומית, תכנון עירוני או בטיחות.

מימוש: פייסבוק מאפשרת לערוך דיונים כאלו בדיוק בקבוצות פנימיות. בזכות הדיונים הללו בטוויטר ובפייסבוק ראינו גם את השפעת הציבור על הממשלות גדלה במקרים מסוימים, למשל במהפכות הפוליטיות במצרים, לוב וטוניס.

תחזית שתים-עשרה: קהילות מקוונות לא יושפעו מהמיקום שלך, אלא מתחומי העניין שלך.

מימוש: פורומים אינטרנטיים כמעט ואינם מתחשבים במיקום כיום, אלא רק בתחומי העניין. משתמשים ברדיט (Reddit), בתפוז ובפורומים אחרים יכולים לבחור להצטרף לתת-הפורומים שמעניינים אותם ולהשתתף בדיונים שם.

תחזיות 13, 14, 15: מנהלי פרויקטים יוכלו למצוא אנשים מתאימים לפרויקט בעולם המקוון, ולקבל המלצות לגביהם. מחפשי-עבודה יוכלו למצוא הזדמנויות לתעסוקה בעולם המקוון באמצעות הצהרה על תחומי העניין שלהם, צרכיהם והמיומנויות שהם מביאים לשולחן. חברות יוכלו לבצע מיקור-חוץ למטלות מסוימות – בין שמדובר בפרויקט בנייה, בהפקת סרט או בקמפיין פרסום.

מימוש: שלוש התחזיות הללו ממומשות באמצעות לינקדאין ופלטפורמות רשת אחרות למציאת עובדי פלטפורמה (Mechanical Turk, Upwork, Fiverr), פתיחת תחרויות-רשת (Innocentive, Kaggle) ומיקור-חוץ של פרויקטים.

תחזיות לעתיד

כל התחזיות הללו של גייטס נרשמו כאמור ב- 1999. מאז הספיק האיש להנפיק עוד כמה תחזיות לעתיד, שיכולות לעזור לנו להבין כיצד העולם ייראה בעשורים הקרובים. התחזיות נלקחו ברובן מהמכתב השנתי ששחרר גייטס ב- 2015 לאינטרנט.

תחזית לעתיד ראשונה: אפריקה תוכל להזין את עצמה בכוחות עצמה בזכות התפתחות והטמעה של טכנולוגיות דישון והנדסה גנטית של יבולים, בזכות שיפור תשתיות השינוע של יבולים ובזכות שיפור התקשורת כך שדיווחים על מזג האוויר ומצב השוק יגיעו לכל איכר במהירות. כתוצאה מכל השכלולים הללו, איכרים אפריקאים יצליחו לשפר את תפוקת שדותיהם במאה וחמישים אחוזים.

תחזית לעתיד שנייה: חיי העניים ישתנו בזכות בנקאות ניידת. עד 2030, שני מיליארד אנשים שנטולי חשבון בנק כיום, ישמרו את כספם בבנק ויוכלו לבצע תשלומים באמצעות הטלפונים החכמים שלהם.

תחזית לעתיד שלישית: עד שנת 2035, לא יישארו כמעט מדינות עניות בעולם. כמובן שהכל תלוי בהגדרת העוני (תמיד יהיו מדינות עניות יותר מאחרות, מעצם קיומו של דירוג שכזה), אך גייטס מתייחס לרעיון לפיו 'מפלס המים עולה עבור כולם'. מדינות כמו טורקיה וצ'ילה נהנות כיום מאותה רמת הכנסה לאדם כפי שהייתה בארצות הברית בשנות השישים של המאה האחרונה, ומלאזיה וגבון מתקרבות לאותה נקודה. הפער הגדול שבין מדינות עניות ומדינות עשירות מתמלא במדינות-ביניים כסין, הודו, ברזיל ואחרות. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם חיה כיום במדינות שעדיין אינן עשירות כמו ארצות הברית, אך גם במפורש אינן עניות עוד. כך שהרעיון לפיו "מדינות עניות יישארו עניות" כבר אינו תקף באותה המידה. מדינות עניות רבות – גם אם לא כולן – מצליחות לקדם את כלכלותיהן. ובאופן כללי, אחוז ה- "אנשים עניים מאד" (דולר אחד או פחות ליום) צנח לפחות ממחצית מהאחוז ב- 1990. בהנחה שהכלכלה העולמית תישמר על כנה, ובהינתן שלא יתחוללו קטסטרופות לא-צפויות, אין סיבה שהצמיחה תיפסק.

תחזית רביעית: עבודות רבות יאבדו לטובת האוטומציה. גייטס מאמין, כמנהיגי תעשייה רבים אחרים, שעבודות רבות יאבדו לטובת האוטומציה בעשורים הקרובים. פתרון ראשוני אפשרי, לדעתו , הוא מיסוי רובוטים – כלומר, להטיל מס גבוה יותר על מפעלים שמעסיקים רובוטים.

כך שאם ביל גייטס אופטימי לגבי עתיד העולם, כולנו יכולים להיות אופטימיים קצת יותר בעצמנו.

(הערה קטנה: קיים מיתוס רווח לפיו גייטס טען ב- 1981 שאין שום סיבה שמישהו יזדקק למחשב עם יותר מ- 640K זיכרון RAM. גייטס עצמו מתכחש לשמועה זו, ומעולם לא ניתן היה למצוא מישהו שיאמת אותה. בהינתן ראייתו ארוכת-הטווח של האיש, קשה להאמין בנכונות השמועה)

הרפואה הציבורית באמת: הילדים שייצרו תרופה בשווי 110,000 דולרים במעבדת בית הספר

לפני שנה הפך מרטין שקרלי, איש עסקים אמיד ואנונימי יחסית עד לאותו הזמן, לאיש השנוא ביותר באמריקה. הרשת החברתית הרעיפה עליו כינויים: "מפלצת זבל", "חלאה" ו- "סוציופת בלי מצפון" היו כמה מהעדינים יותר. הוא ספג נאצות וגינויים מכל כיוון, כולל – באקט נדיר של הסכמה – משלושת המתמודדים על נשיאות ארצות הברית: ברני סנדרס, הילארי קלינטון ודונלד טראמפ. כל זאת, מכיוון שהחברה ששקרלי הקים ומנהל, רכשה את הזכויות לייצור דאראפרים ובין לילה הקפיצה את מחיר התרופה מ- 13.50 דולרים ל- 750 דולרים. כלומר, פי 56.

מה עושה דאראפרים? התרופה מספקת מענה למחלה נדירה יחסית בשם טוקסופלסמוזיס, ממנה סובלים בעיקר אנשים שמערכת החיסון שלהם נחלשה, כגון חולי איידס. חולים אלו חייבים לקחת את התרופה באופן קבוע, כפי שידע שקרלי היטב כאשר רכש את זכויות הייצור.

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

העלאת מחירים מסוג זה אינה נדירה, אך בדרך-כלל היא מתרחשת מתחת לרדאר כדי לא לעורר את חמת הציבור, ובאופן מתואם בין החברות השונות בארצות הברית. גלולה אחת של אורסודיול, למשל, העוזרת לפרק אבני מרה, עלתה 45 סנט בלבד לפני שנתיים. ואז העלתה אחת מיצרניות התרופה, לנט, את המחיר פי עשרה, לחמישה דולרים לגלולה. היינו מצפים ששבע היצרניות האחרות של התרופה ישאירו את המחיר הקיים ויקבלו את לקוחותיה-לשעבר של לנט. ההפך בדיוק קרה: כל שאר המתחרות העלו את המחירים גם הן. עכשיו כולן מרוויחות יותר, בעוד שהחולים נאלצים לשלם סכומים גבוהים יותר על התרופה, או בפרמיות לחברות הביטוח הרפואי.

מערכת החוק האמריקנית מתקשה להתמודד עם המצב, וכך, בהיעדר ברירה, צומח כוח חדש מלמטה כשהוא מונע בזעם ההמון וביכולות החדשות שמקבל הציבור: רפואה ציבורית במלוא מובן המילה.

 

הילדים שייצרו תרופות במעבדה

שני תלמידים בתיכון באוסטרליה החליטו לייצר את המרכיב הפעיל בדאראפרים במעבדת הכימיה של בית הספר, במסגרת פרויקט קיץ בכימיה. הם השתמשו ב- 17 גרם של חומר הבסיס – 2,4-כלורופניל אצטוניטריל – במחיר של שישה דולרים בלבד, ופיתחו דרך חדשה ובטוחה להפקת התרופה במעבדה. לאחר עבודה של שנה, הם הצליחו לבסוף להפיק 3.7 גרם של דאראפרים, שנבחן בספקטרומטריה כדי לאשר שאכן מדובר בחומר טהור ונטול-זיהומים. אם היו מוכרים את החומר באמריקה במחירים שקבע מרטין שקרלי, הרי שהיו יכולים להרוויח 110,000 דולרים – וכנראה מושלכים לכלא באופן מידי על ידי הרשויות.

ההישג מרשים, כמובן, אך הוא מדגים בעיקר כמה קל לסנתז כיום תרופות: שני ילדים, במעבדת בית הספר, הצליחו לשכפל את ההישגים של חברות התרופות והמפעלים הכימיים בעלות אפסית. הם אינם מסוגלים למכור את התרופה באמריקה מכיוון שהחוק אוסר עליהם לעשות זאת מבלי שישקיעו קודם מיליוני דולרים בניסויים קליניים. אבל כל מי שרוצה לייצר את התרופה אצלו בבית, יכול לעשות זאת בקלות יחסית, באמצעות הורדת ההנחיות מהרשת.

וזוהי רק ההתחלה.

 

האפיפנסיל הביתי

דוגמה מרתיחה אחרת להעלאת מחירים באמריקה מגיעה מחברת מילאן. מילאן רכשה בשנת 2007 את הזכויות לייצור ולמכירת מזרק אפיפן, המשמש לטיפול חירום בהתקפי אלרגיה מסכני חיים, ובעשור האחרון הקפיצה את מחירו מ- 94 דולרים ל- 608 דולרים. היינו מצפים שמתחרותיה האמריקניות ימכרו מזרקים זולים יותר, אך כאשר מתחרות כמו סאנופי שחררו לשוק מזרק אפינפרין אוטומטי חדש, הן דרשו עליו את אותו המחיר בדיוק.

העלאת המחירים הדרמטית גרמה לזעם ציבורי ולכינוס ועדת קונגרס בנושא. נציגי החברות הבטיחו שהמחירים ירדו בעתיד, אך מעט מאד נעשה בפועל, והממשל לא הפעיל לחץ על חברות התרופות לעמוד בהבטחותיהן. וכך, את מקום הממשל תפסו ה- 'מייקרים' – האקרים, מהנדסים ורופאים שהחליטו לקחת את העניין לידיהם, והעלו לרשת הנחיות להרכבת אפיפן בעלות שלושים דולרים בלבד. מסתבר שצריך רק להזמין דרך הרשת מכשיר סטנדרטי להזרקה אוטומטית, ולשלב אותו עם מחט ומזרק המכילים אפינפרין. וזהו – יש לכם "אפיפנסיל".

יש רק בעיה אחת: האפיפנסיל לא נבדק בניסויים קליניים, ובהתאם לכך גם לא קיבל אישור משום סוג מהממשל האמריקני. אם תחליטו להשתמש בו על עצמכם, האחריות כולה עליכם.

נשמע מסוכן? לא אחראי? בוודאי. הממשל אמור לספק את חותמת הבטיחות שלו לכל מוצר רפואי. אבל כפי שמציגים ההאקרים את הדילמה באתר שלהם: אם אין לכם את הכסף הנדרש לרכישת אפיפן ממותג, האם אתם מעדיפים להסתכן – או למות? ובואו נודה לרגע באמת: הסכנה כאן אינה גדולה. המכשיר הסופי מבוסס על מכניקה פשוטה – מחט עם קפיץ – והחשש הגדול ביותר הוא שהמנגנון ייתקע בדרך כלשהי. ואם מכך אתם חוששים, אתם יכולים פשוט לשאת על עצמכם שני מזרקי אפיפנסיל, שעדיין יעלו עשירית מהמחיר של האפיפן המקורי!

שיהיה ברור: אני לא ממליץ לכם להשתמש באפיפנסיל. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם מזרק אפיפן רשמי, אני ממליץ לכם להשתמש בו. אבל האפיפנסיל הוא רק דוגמה ראשונית לכוח שעובר לרשות הציבור: להתחיל להנדס בבתים את המכשור הרפואי מתחת לאפם של הממשל ושל חברות התרופות.

ובקרוב, אנשים יוכלו להתחיל לייצר גם תרופות בבתיהם.

 

מעבדות הייצור הביתיות

ייצור חומרים כימיים בבתים מתחיל להיות קל יותר ויותר. דוקטור מייקל לאופר, אחד מיוצרי האפיפנסיל, החליט להעביר לידי הציבור גם את היכולת הזו. לשם כך הוא פיתח והדגים לאחרונה אב-טיפוס של מעבדת כימיה אוטומטית קטנה ליצירת תרופות בכל בית. אב-הטיפוס נראה כמעט מגוחך: מדובר למעשה בצנצנת זכוכית עם יכולת שליטה אוטומטית בלחץ ובטמפרטורה, והוספה אוטומטית של ריאגנטים וקטליזטורים – חומרים היוצרים תגובות כימיות שונות בתוך הצנצנת.

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור לתמונה: Stephen Cass; IEEE Spectrum

לאופר משתף פעולה עתה עם חברת כמטיקה, המפתחת 'מתכונים' פשוטים לתרופות המסתמכים על חומרי בסיס זולים וזמינים. התקווה היא לפתח בסופו של דבר סוג של 'מדפסת תרופות' ביתית, המסוגלת ליצור את המרכיבים הפעילים בתרופות גנריות – כלומר, כאלו שאינן מוגנות כבר על-ידי פטנט – ואולי אפילו בתרופות שעדיין נהנות מהגנת חוקי זכויות יוצרים.

בעלי מפעלים כימיים מגחכים בוודאי בלעג כשהם רואים את אב-הטיפוס של לאופר, אך הוא מצטרף לתנועה הולכת וגדלה של ביו-האקרים, המנסים להשתמש ביכולות הייצור המהיר והאישי שהטכנולוגיה מעמידה לרשותם, לטובת קידום הרפואה הציבורית. לי קרונין, פרופסור לכימיה באוניברסיטת גלזגו, מפתח מערכות דומות ל- 'הדפסת' תרופות, ומאמין שחולים יוכלו לרכוש את המרשם – ולהדפיס את התרופות בבתיהם. אחרים מפתחים מעבדות הנדסה גנטית בגודל של שולחן קטן, שניתן יהיה להשתמש בהן כדי להנדס חיידקים לייצור תרופות ביולוגיות מסוימות. וביו-האקרים אחרים פועלים לשחרור התכניות להנדסה גנטית של חיידקים שיכולים להפריש אינסולין. וכל אלו, כאמור, פועלים מתחת לרדאר הרשויות המוסמכות. כל עוד הם אינם מנסים למכור את החומרים הכימיים שהם מייצרים, הממשל אינו בטוח מה לעשות עמם.

מצב זה יכול להימשך רק כל עוד הייצור העצמי מוגבל ל- 'מוזרים': למאמצים הראשונים של הטכנולוגיות, ולאלו שמוכנים להתאמץ כדי לגרום לאבות-הטיפוס לעבוד. המהפך הגדול יתרחש כאשר טכנולוגיות אלו יתבגרו ויגיעו לפרקן, ויהפכו למוצרים מהוקצעים שגם הציבור הרחב יכול להשתמש בהם. אנו יכולים להבין מה יקרה אז מתוך התבוננות בתמורה שהתרחשה בתעשיית המוזיקה בשני העשורים האחרונים.

 

ממוזיקה לייצור תרופות

בעשרים השנים האחרונות הפכו חברות המוזיקה לדינוזאורים הנלחמים על נשימתם האחרונה. ברגע שהטכנולוגיה איפשרה לציבור לעקוף את מנגנוני הפצת התוכן המגושמים של החברות, ולהחליף קבצי מוזיקה באופן ישיר בין אנשים, החברות איבדו את השליטה על השוק.

קיימות שלוש התפתחויות טכנולוגיות שהובילו לשינוי:

  1. העברת מידע: תקשורת מהירה (אינטרנט) שאיפשרה לאנשים להחליף מידע זה עם זה.
  2. אחסון המידע: יכולת לאחסן אוספים גדולים של מנגינות בכל מחשב, בזכות כוננים קשיחים מתקדמים ודחיסת קבצי מוזיקה.
  3. המרת המידע למוזיקה: מידע בפני עצמו הינו חסר-תועלת לרוב האנשים. אך כיום לכל אחד יש מחשב בביתו עם רמקולים משוכללים המסוגלים להמיר את קבצי המוזיקה לצלילים ולמנגינות.

כששלוש ההתפתחויות הטכנולוגיות האלו הגיעו לפרקן, התוצאה הייתה בלתי-נמנעת: הציבור עבר לשיתוף מוזיקה דרך האינטרנט, או להורדת קבצי המוזיקה בעלויות סמליות דרך שירותים כמו iTunes.

שלוש ההתפתחויות הללו מתחילות להיות רלוונטיות גם לרפואה. המתכונים ליצירת תרופות ניתנים לשיתוף דרך הרשת, וכל אדם יכול לשמור אותם במחשב הפרטי שלו. הטכנולוגיה המרכזית שחסרה כיום היא השלישית – מוצר ביתי שימיר את המידע לתרופה ממש – אך כפי שראינו, קיימת תנועה לפיתוח טכנולוגיה מסוג זה. כאשר טכנולוגיה זו תפותח סוף-סוף, יאבדו חברות התרופות חלק משמעותי מפרנסתן. הן לא ייפגעו אנושות – אחרי הכל, הביו-האקרים אינם מסוגלים לבצע ניסויים קליניים, אלא רק לחקות את התרופות שכבר קיבלו אישור מצד הממשל. אך כל תרופה גנרית, שאינה מוגנת בפטנט, תוכל להיות מודפסת באופן חוקי בבתים. וכל שאר התרופות? אלו עשויות להיות מודפסות באופן לא-חוקי. וכפי שחברות המוזיקה תבעו במיליוני דולרים אמהות חד-הוריות, בוודאי נראה את חברות התרופות תובעות במיליוני דולרים חולי סרטן עניים, שכל חטאם היה שייצרו לעצמם בבית ולשימושם האישי את התרופות הנחוצות להם להישרדותם.

 

מילה לפני הסיום

חשוב להדגיש שחברות התרופות אינן בהכרח 'השטן הגדול'. הן פועלות בשוק בו הן מנסות למקסם את רווחיהן מצד אחד כדי לספק את בעלי המניות, ומצד שני הן משקיעות מיליארדי דולרים (בלי הגזמה) בפיתוח תרופות חדשות שיענו על הדרישות הרגולטוריות המחמירות שמעמידה הממשלה בדרכן. כשהן מגזימות בניסיון להגדיל רווחים, הם נתקלות בתגובת נגד ציבורית כגון זו שתיארתי ברשומה. אך בטווח הארוך, כשיכולות הייצור הביתי יעלו מדרגה, גם חברות התרופות הצנועות ביותר ימצאו עצמן במצב חדש בו השליטה על הייצור והשיווק ניטלת מהן ומועברת לציבור הרחב. זוהי התוצאה הבלתי-נמנעת של התפתחות הטכנולוגיה, ומוטב לחברות התרופות להתחיל לשקול אותה כבר היום.

 

—–

 

בספרי "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" שעומד לצאת לאור בקרוב בהוצאת כינרת זמורה, אני ממשיך להעמיק ביחסים שבין הציבור לתעשיות הגדולות, ובדרך בה הכוח יכול לעבור לציבור הרחב. כדי לקבל הודעה כשהספר יוצא לאור, אתם מוזמנים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין.