החיידק שטורף גידולים סרטניים

החיידק שטורף גידולים סרטניים

בסוף המאה ה- 19 הגיע לבית החולים בניו-יורק אדם שסבל מגידול סרטני מסוג סרקומה באזור הצוואר. במשך שלוש שנים עבר האיש חמישה ניתוחים בניסיון לסלק את התאים הסרטניים מהאזור, אך הגידול חזר פעם אחר פעם.

"בניתוח האחרון נמצא שבלתי-אפשרי להסיר את כל הגידול, והמקרה נחשב לחסר תקווה." כותב ד"ר וויליאם ב. קולי במחקר שפרסם בנושא בשנת 1893. אלא שאז אירע הבלתי-צפוי: שבועיים לאחר הניתוח האחרון, לקה החולה במחלה זיהומית קשה הידועה בעברית כ- 'שושנה' בשל הנגעים האדומים המתפשטים על העור, ונגרמת על-ידי חיידקים מזיקים. בזמן המחלה עבר הגידול תהפוכה שנראתה פלאית כמעט.

"… שאריות הסרקומה נעלמו לגמרי, הפצע החלים במהירות, ואנוכי וד"ר בול [הרופא המנתח –ר.צ.] ראינו את החולה שבע שנים לאחר מכן, ובזמן זה צולמה התמונה המצורפת."

 

חולה בסרטן מסוג סרקומה באזור הצוואר. אובחן כחסר סיכוי להחלמה, ואז עבר 'טיפול' על-ידי חיידקים, והצליח לשרוד שנים רבות נוספות. מקור.

חולה בסרטן מסוג סרקומה באזור הצוואר. אובחן כחסר סיכוי להחלמה, ואז עבר 'טיפול' על-ידי חיידקים, והצליח לשרוד שנים רבות נוספות. מקור.

 

יש להודות שהתמונה המצורפת, המדגימה את מצב הגוף לאחר ההחלמה מהסרטן, אינה נעימה למראה – אך היא בוודאי עדיפה על האלטרנטיבה.

 

המקרה עורר את סקרנותו של קולי, שסבר כי ייתכן שמערכת החיסון של החולה הגיבה בעוצמה נגד הזיהום החיידקי, ועל הדרך פעלה גם לחיסול הגידול. אפשרות אחרת הייתה שהחיידקים עצמם הפרישו חומרים שקטלו את הגידול הסרטני. קולי החל להזריק לחולי סרטן שילוב של חיידקים חיים, מתים ותמציות שהופקו מחיידקים, בניסיון לטפל בגידולים. בארבעים השנים הבאות, הוא טיפל ביותר מאלף חולי סרטן באמצעות התערובת הייחודית שכונתה "הרעלנים של קולי".

התוצאות דיברו עבור עצמן, לכאורה. בחמש-מאות מתוך אלף הטיפולים של קולי, הגידולים הסרטניים נסוגו ונעלמו כמעט לחלוטין (HC & JR., 1990). אנו מודעים לכך רק היום בזכות מחקריה של נכדתו של קולי, חוקרת סרטן בזכות עצמה, שערכה סקירה מקיפה על ניסוייו. קולי עצמו פרסם את תוצאותיו באופן מפוזר ולאורך הקריירה שלו, ובצורה שהקשתה מאד על קהילת הרופאים והמדענים להפיק מתוכם תיאוריה שלמה ומסודרת. הוא זכה ליחס מזלזל מצד הקהילה הרפואית, בין היתר בשל אמונותיו הפרטיות כי חיידקים גורמים גם לגידולים סרטניים בעצמם, והקהילה המדעית התנכרה לתוצאותיו מכיוון שלא הצליח לערוך מחקר רציני ארוך-טווח שבודד את השפעת הרעלנים שלו ובידל אותם מטיפולים אחרים שעברו אותם חולים, כהקרנות וכימותרפיה.

המחקר על "הרעלנים של קולי" נמשך עם השנים, אך נאלץ להתמודד עם הצלחתן הגוברת של שיטות טיפול אחרות ככימותרפיה והקרנה של הגידול. עם חלוף הזמנים, נזנחו הרעלנים של קולי בצדי הדרך, ונותרו כאנקדוטה בהיסטוריית המחקר הרפואי של הסרטן (McCarthy, 2006).

עד העשור האחרון, בו שבה התיאוריה של קולי לכותרות.

 

חיידקים נגד גידולים

מאז שנת אלפיים נערכו שני ניסויים קליניים במהלכם הוזרקו חיידקי סלמונלה (Salmonella typhimurium) לזרם הדם של חולי סרטן(Toso, Rosenberg, & al, 2002; Thamm DH, 2005). החיידקים הונדסו מראש כך שלא יגרמו נזק לגוף, מסיבות מובנות. מכיוון שהחיידקים שהוזרקו מעדיפים לחיות בתנאים ללא חמצן, הם הגיעו באופן טבעי לאזור הגידול והתמקמו שם, תוך שהם מסבים נזק לתאים הסרטניים ומושכים לאזור את תאי מערכת החיסון שהחלו להילחם בגידול עם הגעתם למקום.

ניסויים קליניים אלו פתחו את הדלת בתחום הטיפולים בסרטן באמצעות הדבקה בחיידקים, אך תוצאותיהם היו רחוקות מלהרשים. מכיוון שהחיידקים הוזרקו למחזור הדם, רובם לא הצליחו להגיע לאזור הגידול והשפעתם עליו הייתה מוגבלת.

במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Science Translational Medicine, נבדקה דרך חדשה להחדרת החיידקים בגוף, והפעם עם חיידקים מסוג חדש ושונה מאלו שנוסו עד כה. במקרה זה השתמשו החוקרים בחיידקי קלוסטרידיום נוביי, החיים בקרקע ומשחררים רעלנים המסוכנים לגוף האנושי. למרבה המזל, חיידקים אלו רגישים במיוחד לחמצן ומתקשים לחיות היטב ברקמות הגוף הנהנות מאספקת חמצן שוטפת מהדם. אלא שתנאי החיים בתוך הגידול שונים מאלו שבשאר הרקמות: הגידול סובל מאספקת חמצן נמוכה, ולכן חיידקי הקלוסטרידיום שהגיעו אליו היו אמורים להצליח לשרוד ואף לשגשג בתוכו, תוך שהם פוגעים בגידול ומזעיקים למקום את תאי הדם הלבנים.

כדי לוודא שמספר רב של החיידקים יגיע לגידול, בחרו החוקרים להזריק את האורגניזמים הזעירים ישירות לעומק האזור הסרטני. הפרוצדורה נוסתה לראשונה בגידולים בתוך מוחותיהם של עכברים, כשהחוקרים משתמשים בחיידקים שהונדסו גנטית כדי למזער את הרעילות שלהם לגוף כולו. תוך עשרים וארבע שעות החלו החיידקים לשגשג בתוך הגידולים, והתאים הסרטניים התמעטו במספר. החיידקים התמקמו בתוך הגידולים עצמם ונמנעו מלהזיק לתאים בריאים סמוכים, וכך חיסלו רק את ה- 'איים' הסרטניים המעטים שברקמת המוח הבריאה. כתוצאה, העכברים שקיבלו את הטיפול שרדו 33 ימים, לעומת עכברים שלא קיבלו את הטיפול ושרדו 18 ימים בלבד.

זוהי תוצאה מרשימה, אך טיפול בעכברים אינו משול לטיפול בבעלי-חיים גדולים יותר. החוקרים הפנו את תשומת לבם לכלבים בעלי גידולים הדומים באופן גנטי לאלו של בני אדם. מתוך 16 כלבים שקיבלו את הטיפול, בשישה נסוג הגידול באופן משמעותי, ובשלושה מתוכם הוא נעלם לחלוטין.

אז החליטו החוקרים להעלות את גובה ההימור, ופנו לבצע את הניסוי במתנדבת אנושית.

הקורבן מרצון הייתה בת 53 עם תחילת הניסוי, וסבלה מסרטן מזה שמונה שנים. היא עברה מספר ניתוחים להוצאת גידולים מגופה, בשילוב עם טיפולי כימותרפיה והקרנות, אך ללא הועיל. הסרטן המשיך להתפשט בגופה, וגרורות התגלו בכבד, בראות, בכתפה ובזרועה. החוקרים בחרו להזריק עשרת-אלפים חיידקים לגידול באזור הכתף בלבד, בתקווה למזער את הנזק אם הטיפול יגרום לכזה.

בדיעבד, זו הייתה ההחלטה הנכונה. החולה עברה את השבוע שלאחר ההזרקה בייסורים קשים, כשגופה מנסה להילחם בזיהום החיידקי. היא סבלה מחום גבוה ומכאבים שגם משככי כאבים שהוזרקו ישירות לזרם הדם התקשו למנוע לגמרי. אך הסבל שעברה היה למטרה טובה – לפגוע בגידול. והגידול אכן נפגע קשות. סריקות CT ביום השלישי חשפו הרס מסיבי של רקמת הגידול, ודגימות שנלקחו מהאזור ביום הרביעי הראו נוכחות מרובה של חיידקים – אך היעדרות מוחלטת של תאי סרטן חיים. ההרס היה מהיר וגורף כל כך, שהרופאים היו צריכים לנקז את המוגלה המלאה בתאים מתים ובתוצרי פירוק שנוצרה באזור הגידול. נכון להיום החולה עדיין סובלת מהסרטן בגוף באופן כללי, אך יעילות הטיפול בגידול בכתף מעוררת תקווה לעתיד.

 

ביין יש חכמה. בבירה - חופש. במים יש חיידקים. אולי אנחנו צריכים לשתות יותר מים.

ביין יש חכמה. בבירה – חופש. במים יש חיידקים. אולי אנחנו צריכים לשתות יותר מים.

 

ואף על פי כן…

בספרי "המדריך לעתיד" כתבתי הרבה על הפוטנציאל הגדול הטמון בשימוש בתרופות 'ביולוגיות' או ננו-טכנולוגיות: חיידקים, נגיפים ואורגניזמים אחרים שמהונדסים גנטית כך שיבצעו פעולות מסוימות בתוך הגוף, כגון הרג תאים סרטניים. זו הסיבה שעיניי נדלקו ברגע שקראתי על הטיפול בחיידקים שמחסלים גידולים. אף על פי כן, אי אפשר לדבר על המחקר הנוכחי בלי להתייחס גם לצדדים הבעייתיים שלו, ואלו עדיין רבים. הניסוי הנוכחי נערך ללא ביקורת וללא קבוצות מטופלים (עכברים, כלבים או בני אדם) שלא קיבלו את הטיפול. מכיוון שכך, קשה לדעת עד כמה התוצאות משמעותיות.

מעבר לכך, מקריאת התוצאות ברור שהמטופלים סובלים מתופעות לוואי קשות. בשלושה מהכלבים נעצר הניסוי עקב התפתחות דלקת קשה באזור הגידול שחייבה את הווטרינרים לסלק את הגידול כולו. במוחותיהם של העכברים נוצרה מוגלה (עקב הפירוק המהיר של הגידולים הסרטניים, ופעולת מערכת החיסון) שהיה צורך לנקז, וכך גם בכתפה של המטופלת האנושית. וזאת בלי לציין אפילו את הכאב הקשה שסבלה המשתתפת בניסוי במהלכו.

אחרון חביב, העובדה הכאובה היא שאנו אפילו לא מבינים עדיין כיצד בדיוק פועלים החיידקים, ומהי הדרך בה הם מחסלים את הגידול. האם מדובר ברעלנים שהחיידקים עצמם מפרישים? או שאולי מדובר דווקא בפעילות המוגברת של מערכת החיסון כנגד האזור בגוף בו מסתתרים החיידקים? פשוט איננו יודעים.

כל הנתונים הללו מעידים על כך שעוד רב הנסתר על הגלוי בדרך טיפול זו, ואפילו החוקרים המעורבים אינם מכחישים זאת. הם מבינים בעצמם שעוד ארוכה הדרך לטיפול יעיל ומוסדר בגידולים סרטניים באמצעות הדבקה בחיידקים ומציינים זאת במאמר. יחד עם זאת, מדובר בשיטה נוספת שיכולה לתגבר את שיטות הטיפול הקיימות ולתפקד לצדן, ועל כך אפשר רק לברך, ולקוות שכבר בעתיד הקרוב נוכל להנדס חיידקים ונגיפים ברמה מתקדמת יותר, שתיתן בידינו את הנשקים להם אנו זקוקים בטיפול בסרטן ובמחלות אחרות התוקפות את האנושות.

ויליאם קולי חיכה לנשקים הללו כבר קרוב למאה ועשרים שנים.

אני יכול לחכות עוד קצת.

 

הפניות

HC, N', & JR., M'. (1990). Coley toxins–the first century. Advancers in Experimental Medicine and Biology, 483 – 500.

McCarthy, E' F'. (2006). The Toxins of William B. Coley and the Treatment of Bone and Soft-Tissue Sarcomas. The Iowa Orthopaedic Journal, 154 – 158.

Thamm DH, K' I'. (2005). Systemic administration of an attenuated, tumor-targeting Salmonella typhimurium to dogs with spontaneous neoplasia: phase I evaluation. Clinical Cancer Research, 4827 – 4834.

Toso, J' F', Rosenberg, S' A', & al, e'. (2002). Phase I Study of the Intravenous Administration of Attenuated Salmonella typhimurium to Patients With Metastatic Melanoma. American Society of Clinical Oncology, 142 – 152.

על פלואוריד, שרים וחברים

על פלואוריד, שרים וחברים

"בוא, אתה חייב לנסות את זה." אמר חברי רב-המזומנים, בביקור האחרון בווילה. "מים ללא פלואור!"

בחנתי בקפידה את הכוס. "אז יש לך מסנן פלואוריד בבית." אבחנתי. "למה?"

"לא ראית את החוק החדש של שרת הבריאות גרמן?" שאל. "היא אומרת שההפלרה מסוכנת לקשישים, לנשים בהריון ולחולים בבלוטת התריס. וחוץ מזה, זה בכלל לא טבעי. אצלי בבית שותים רק טבעי!"

"רגע," אמרתי, "נתחיל מהסוף. הפלרה פירושה בסך-הכל להוסיף פלואוריד למים. פלואור הוא יסוד הנמצא באופן רגיל בטבע, ובמקומות רבים בעולם הוא נמצא במי השתייה באופן טבעי לגמרי בצורה המכונה פלואוריד. מכיוון שהוא מגן על בריאות השן, אנשים שמאמינים בחיים בהרמוניה עם הטבע יכולים להתייחס אליו ממש כאל התרופה הטבעית ביותר – סוג של מתת האל לאנושות."

"אז למה מוסיפים אותו בצורה מלאכותית למים?" התווכח ידידי. הוא שם את כוס המים נטולי-הפלואוריד על השולחן בציפייה.

"כי הוא נמצא בריכוזים שונים בגופי מים שונים." נמנעתי מלהושיט ידי אל הכוס. "במי ים ובנהרות הוא נמצא בריכוז קבוע יחסית של בין חצי למיליגרם שלם פלואוריד בכל ליטר. אבל במי תהום הריכוזים שלו יכולים להשתנות מאד ממאגר למאגר, ולהגיע לרמות נמוכות שאינן תורמות לבריאות האדם. לכן חברת מקורות מוסיפה למי השתייה תרכובת שמכילה פלואוריד, ובודקת באופן מתמיד את ריכוז הפלואוריד במים כדי שלא יעלה יותר מדי. אתה מבין, רמות גבוהות מדי של פלואוריד יכולות דווקא להזיק לבריאות השיניים."

 

ציטוט של עובדת חברת מקורות מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מה- 24 ביוני, 2014.

ציטוט של עובדת חברת מקורות מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות מה- 24 ביוני, 2014.

 

"אה-אה!" דחף ידידי את הכוס לכיווני. "אז אתה מודה שפלואוריד מזיק!"

"כל חומר מזיק בריכוזים גבוהים מדי." הסכמתי עמו. "וגם פלואוריד. דו"ח של המועצה הלאומית למדעים כבר קבע שאם אתה נחשף מדי יום למים המכילים פלואוריד בריכוז גבוה פי ארבעה בערך מהמומלץ, אתה יכול ללקות בפלואורוזיס: כתמים מכוערים על השיניים. אבל איך אתה יכול להיחשף לריכוז כזה, אם קיים פיקוח מתמיד על מי השתייה שלך?"

"אתה עוד חושב שהממשלה לטובתנו?" גיחך הוא. הכוס המשיכה לנוע לעברי באיטיות.

"האמת היא שלממשלה יש סיבה מאד פשוטה לתמוך בהפלרה." החזרתי את הכוס למרכז השולחן. "היא מצמצמת עששת בשלושים אחוזים בערך , וכך מקטינה באופן מאד משמעותי את עלויות הטיפול הממשלתי בדלקות שיניים, את מספר הילדים שלא יוצאים לבית הספר וההורים צריכים להישאר כדי לטפל בהם, ואת מספר המבוגרים שמאבדים ימי עבודה כתוצאה מעששת. כל הדברים האלו עולים לממשלה הרבה מאד כסף. לכן ההפלרה נחשבת לרווחית מאד עבור הציבור משלם המיסים – כי אנחנו היינו צריכים לעזור לכל החולים האלו מכספי המיסים שלנו. למעשה, לפי החישובים של המרכז האמריקאי למחלות מדבקות, כל דולר שמושקע בהפלרה חוסך ארבעים דולרים בטיפולי שיניים… וזה אפילו בלי למדוד את הכאב והפגיעה בבריאות שנמנעים לציבור."

 

החיסכון במונחים כלכליים לכל אדם מדי שנה, בשל הפלרת המים. מקור.

החיסכון במונחים כלכליים לכל אדם מדי שנה, בשל הפלרת המים. מקור.

 

"ומה עם הסרטן?" הקיש חברי באצבע צרדה על דופן הכוס.

"פלואוריד לא גורם לסרטן, עד כמה שידיעתנו משגת." הבהרתי. "והיא משגת כבר די הרבה זמן. גופים בינלאומיים כמו ה- IPCS (התכנית הבינלאומית לבטיחות כימיקלים) וארגון הבריאות העולמי בחנו מחקרים מעשרות השנים האחרונות שנערכו על עכברים וחולדות לאורך זמן לא מצאו שהפלרה בריכוזים הולמים גורמת לסרטן – "

"אבל בני-אדם אינם חיות!" התפרץ.

"ברובנו." הסכמתי. "ולכן בדיוק נערכה סקירה בשנת 2000 שבחנה 26 מחקרים שונים שניסו לאתר קשר בין נטילת פלואוריד במים לבין התפתחות סרטן מכל הסוגים בבני-אדם. כל המחקרים שם היו ברמת אמינות נמוכה יחסית, אבל הקביעה הסופית של הסוקרים הייתה ש- "בסך הכל, לא נראה שמחקרים אלו מראים קשר בין שכיחות סרטן לבין חשיפה לפלואוריד במים."

"והנזק לבלוטת התריס? אתה רוצה לומר שגרמן שיקרה?" שאל. הוא סובב בעדינות את הכוס, והאור השתבר במים באלפי רסיסים.

"אין לי מושג מה גרמן חושבת." הבהרתי. "היא ניסתה להפסיק את ההפלרה בהרצליה כשעמדה בראשות העיר בשנת 2002, כך שאני מניח שעיקר ההתנגדויות שלה מבוסס על נתונים מדעיים שהיו באותה תקופה, או על תחושת בטן שגיבשה באותה תקופה. אבל אפילו הסקירות המדעיות המקיפות ביותר של ההפלרה לא מצאו מחקרים שמראים שפלואוריד מזיק לבלוטת התריס, או גורם לסרטן בבלוטה. למעשה, שני המחקרים היחידים שבחנו את השאלה ב- 1975 ו- 1976 באמצעות מעקב אחר אוכלוסיות אנושיות, לא מצאו שום קשר בין פלואוריד לבין סרטן בבלוטת התריס. כל סקירה ודו"ח בנושא שיצאו מטעם ארגון הבריאות העולמי וארגוני הבריאות בארצות-הברית, באנגליה ובאוסטרליה מסכימים על הנקודה הזו. אבל אולי השרה גרמן יודעת טוב יותר, ואם כך אשמח להיחשף למקורות שלה."

 

ציטוט של ד"ר יהונתן מן המפגש ב- 24 ליוני של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

ציטוט של ד"ר יהונתן מן המפגש ב- 24 ליוני של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

 

"אה." דחף ידידי את הכוס כמעט לתוך חיקי ורכן קדימה כלוחש סוד, "אבל אני יודע משהו שניסית להצניע. הם לא באמת מוסיפים פלואוריד למים. הם מוסיפים חומצה! אתה היית מוכן שאגיש לך חומצה?"

"אתה גם ככה מגיש לכולם כאן חומצה." ציינתי. "בכל פעם שאתה סוחט לימון לוודקה, אתה מוסיף חומצה למשקה. זה בדיוק מה שמקורות עושה: היא מוסיפה חומצה פלורוסליצית למים, שמתפרקת מיד לפלואוריד הרבה לפני שהמים מגיעים לברזים שלנו."

"ומה עם הכימיקלים האחרים בחומצה?" הקשה. "ראיתי במו עיניי מסמך שמתאר שיש בתמיסה הזו גם עופרת וארסן וחומרים נוראים אחרים!"

"באמת יש שם עופרת וארסן ואפילו כספית. אבל הכמויות האלו זניחות, ומתבטאות בתוספת של 0.0005 מ"ג ארסן ועופרת לכל ליטר מים שאתה שותה. אתה יודע איפה יש יותר עופרת מזה? בדם שלך – פי ארבע-מאות בערך. וכנראה," הרמתי את הכוס מול עיניו, "שגם בזכוכית ממנה הכוס הזאת עשויה. הרשות להגנת הסביבה בארצות-הברית בוחנת היטב את החומרים האלו, והגיעה למסקנה שהם לא קרובים אפילו להיות מזיקים בריכוזים נמוכים כל-כך."

"אה." אמר. הוא עצר לרגע. "אבל שמע, מדובר בהחלטה שהממשלה עושה עבורנו לגבי חומר מסוים שאנחנו מקבלים במים בלי שתהיה לנו יכולת בחירה לגביו. לא נראה לך שצריך לתת לנו את הזכות לבחור לפחות?"

"אתה מקבל כיום את הזכות לבחור." אמרתי. "יש לך מסנן פלואוריד שעולה כמה מאות או כמה אלפי שקלים, ואם אתה באמת חרד כל כך לגבי פלואוריד, אתה יכול להרשות אותו לעצמך. אבל אם כל משפחה ענייה בחברה שלנו הייתה צריכה לשלם על תוספת הפלואוריד שלה בעצמה, רבים היו בוחרים שלא לעשות זאת בטווח הקצר – והיו סובלים מבעיות שיניים קשות בעתיד, עליהן היו משלמים ביוקר. ההפלרה היא למעשה דרך להשוות בין העשירים והעניים בבריאות השיניים, בלי להטיל על העניים מס שאינם יכולים לעמוד בו. לכן רואים רופאים רבים בהפלרה מחווה של ערבות הדדית, ואור לגויים. ההחלטה של גרמן מבטלת את כל זה."

"לגמרי?" שאל ידידי.

"לגמרי." הבהרתי. "ויותר מכך: אם היא הייתה מקדמת את הזכות של המועצות המקומיות לבחור האם להפליר את המים או לא, הייתי מבין. המשמעות תהיה אמנם שמועצות מקומיות של ערים עניות יאלצו לשאת בעול ההפלרה על עצמן, יפילו את החוב על תושביהן, וכך יקצינו את הפערים החברתיים. אבל אפילו ועדת עדין מ- 2007 המליצה לאפשר לכל רשות ציבורית להחליט בפני עצמה האם להפליר או לא (על אף שבאותה נשימה ממש קבעה כי מי ים מותפלים יופלרו לפני אספקתם לצרכנים). אלא שגרמן בחרה בדרך אחרת: ההחלטה שקיבלה יוצרת סיבוך משפטי שמביא לאיסור מוחלט על ההפלרה בישראל. לחלוטין. בלי יוצאים מן הכלל. אפילו המועצות המקומיות העניות ביותר, מהסוג שחשוף במיוחד לעששת ובהן חשוב במיוחד לספק מים מופלרים, לא יוכלו לעשות זאת, וכבר התחילה מחאה מכיוון ראשי ערים כגון אלעד, דימונה ובני ברק. זוהי פגיעה בכולם בלי יוצא מן הכלל, ואני לא מכיר אף ועדה או מומחה בתחום הפלואוריד ובריאות הציבור שהמליץ על בחירה בכיוון כזה."

"אז בקרוב כל המים יהיו ללא הפלרה?" שאל ידידי בדכדוך, תוך שהוא שולח מבט מאוכזב במתקן אהוב-נפשו. "לא רק שלי?"

"של כולם." הבהרתי. הרמתי את כוס המים המסוננים, נשאתי אותה לכיור ורוקנתי את תוכנה לצנרת.

"אז תסלח לי," אמרתי, ומילאתי את הכוס במי ברז, "אבל אני צריך לצייד את הגוף בקצת פלואוריד לתקופה הקרובה."

 

————–

 

הרשומה נכתבה תוך הסתמכות על מספר מקורות ראשיים, שהובילו למקורות המשניים המצוטטים בכתבה. אני רוצה לציין במיוחד את מחקרו המעמיק של תום שדה, את סיכומי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות מ- 24 ליוני, 2014, ואת הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי על פלואוריד משנת 2006.

 

הערה אחרונה:

אם אתם אוהבים גרפים, בוודאי תתמוגגו מהגרף היפהפה הבא, המסכם שלושים סקירות שנערכו על אוכלוסיות ששתו מים מופלרים ומשוות את מצבן למצב לפני שקיבלו מים מופלרים. בציר ה- X רואים את אחוז הילדים שלא לקו בעששת בהשוואה לאותו אחוז לפני תחילת המחקר. התוצאות מתוארות בריבועים המדגימים את מרחב הביטחון מסביב לתוצאה. אם הריבועים נוגעים בקו האפס, הרי שתוצאת הניסוי אינה משמעותית סטטיסטית. אניח לכם להחליט לבד, בהתבסס על כל התוצאות הללו, האם הפלואוריד מסייע במניעת עששת או לא.

 

german10

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

מליסה קנוטוויץ ילדה את בניה התאומים, אייבל וסילאס, בבית החולים ונדרבילט. כאשר הרופאים ביקשו את רשותה להזריק לילדים את המנה הנהוגה של ויטמין K, החליפה מליסה מבטים מודאגים עם בעלה מארק. הם החליטו שלא לאשר את ההזרקה, על אף שמדובר בטיפול הניתן לכל תינוק. הסיבה? הם שמעו שהזריקה גורמת ללוקמיה – סרטן הדם. הרופאים כיבדו את החלטתם, ובני הזוג חזרו לביתם לגדל את הילדים.

שבועות ספורים לאחר מכן הם שבו לבית החולים, כשהם נושאים בידיהם את אחד מהתאומים. הרופאים חשדו בתחילה שמדובר בהרעלת דם, אך כאשר גילו כי קיימים דימומים בעמקי מוחו של הפעוט, הם הבינו כי מדובר במקרה חמור במיוחד של חוסר בוויטמין K, הידוע גם בעגה הרפואית כ- VKDB – "דימום בשל חוסר בוויטמין K".

 

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

 

אם לא שמעתם גדולות ונצורות על ויטמין K, אין לכם במה להתבייש. רובנו איננו שמים אליו לב עד שהוא חסר. חומר זה, החשוב לקרישת הדם, מיוצר בגוף עצמו על-ידי החיידקים שבמעי, אך לתינוקות רכים אין אוכלוסיית חיידקים גדולה בגופם, ולכן הם עלולים לסבול מחוסר בוויטמין K. התסמונת תוקפת בעיקר תינוקות שלא קיבלו ויטמין K ושיונקים חלב אם בלבד, מאחר שרמות הוויטמין K בחלב האם נמוכות במיוחד.

אפילו במקרים בהם התינוקות אינם מקבלים ויטמין K, הסיכוי לפתח דימום פנימי נמוך באופן יחסי. לפי נתוני דו"חות מאירופה ומאסיה, רק 7.2 ילדים מכל 100,000 לידות מפתחים את התסמונת [1]. זהו אינו סיכוי גבוה, אך זריקה אחת של ויטמין K בימים הראשונים לחיים יכולה למנוע לחלוטין את החשש לדימום פנימי בשבועות שלאחר הלידה [2].

נתונים אלו מסבירים מדוע מסבסדות מדינות רבות (כולל ישראל) זריקת ויטמין K לרך הנולד. זריקה אחת פשוטה יכולה לחסוך להורים ולילדים סבל רב, ואפשרות לסיבוכים שילוו את הילד לכל חייו. אף על פי כן, לאחרונה החלה להתפשט מגמה 'אופנתית' חדשה במסגרתה מסרבים הורים בארצות הברית למתן הזריקה. מתוך כל הילדים הנולדים ב- 'מרכזי לידה' המהווים תחליף ידידותי וביתי לבתי החולים, עשרים ושמונה אחוזים אינם מקבלים את הזריקה. אפילו בקרב הילדים הנולדים בבתי החולים נרשם אחוז סירוב של 3.4 אחוזים.

מדוע מסרבים ההורים לזריקה? החששות שהם מציינים דומים להפליא לחששות מן החיסונים, ואין פלא: המידע בנושאים אלו מגיע בעיקר מאתרים המתנגדים גם לחיסונים. כך, באחד מהאתרים ניתן למצוא טענות לפיהן הזריקה מכילה קוקטייל של חומרים מסוכנים, כגון "ויטמין K לא טבעי" (כי חומרים טבעיים, כמו ציאניד, בריאים תמיד. זה היה בציניות, אם לא שמתם לב), או "פנול… חומר רעיל המופק מזפת" (ונמצא בריכוזים זעירים כל-כך שאינם מזיקים לילד, כפי שנבדק כבר היטב). בקיצור, אותן טענות שהגיעו מהמתנגדים לחיסונים ומתבססות בסופו של דבר על חוסר-אמון מוחלט במערכת הרפואית והמדעית, מגיחות את ראשיהן גם כאן.

בחלק מהאתרים המתנגדים למתן ויטמין K ניתן למצוא גם התייחסות למחקר יחיד משנת 1992, הטוען שהזריקה מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הדם בהמשך החיים [3]. גם זוהי טקטיקה נפוצה הנהוגה בידי המתנגדים לחיסונים: היצמדות למחקרים מן העבר שהופרכו זה מכבר, והתעלמות מן המחקרים העדכניים שמסבירים את מקור הטעות. כשל זה נפוץ כל-כך עד שזכה לשם משלו – "ליקוט דובדבנים" – מאחר שהמתנגדים בוחרים בפינצטה רק את ה- 'דובדבנים' המרשימים ביותר שמתאימים לתיאוריה שלהם, ומתעלמים מכל יתר הפירות שמציגים תמונה רחבה יותר.

 

דוגמה ל- "ליקוט דובדבנים" (Cherry Picking) בחיפוש אחר תוצאות בגוגל

 

אבל מה באמת הקשר בין סרטן לבין ויטמין K? לא קיים. פשוט כך. מחקרים נוספים שהתקיימו בעשרים ושתיים השנים האחרונות הזימו לחלוטין כל קשר בין הזריקה לבין סרטן הדם. הנתונים למחקרים נוספים אלו הגיעו מאנגליה [4]ומאמריקה [5], וסקירות מעמיקות של מגוון הראיות לא מצאו קשר בין הזריקה לסרטן מכל סוג שהוא [6]. אם כל זה לא מספיק, הרי שמחקרים נוספים מצאו שללוקמיה בילדות יש סימנים גנטיים מוקדמים שניתן לזהות עוד בזמן שהעובר גדל ברחם, ואין קשר בין פריצת המחלה לבין מתן הוויטמין [7]. ובקיצור, אין שום סיבה שלא לתת לתינוקות זריקה של ויטמין K זמן קצר לאחר לידתם.

 

סיכום

לעתים תכופות שואלים אותי מדוע כל-כך אכפת לי מדעותיהם של אחרים.

"למה חשוב לך שאחרים יקבלו את תיאוריית האבולוציה, או יבינו שכדאי לחסן את הילדים?" טוענים חבריי.

יש לי תשובות רבות לשאלות הללו, כולל העובדה שהורים שאינם מחסנים את ילדיהם יכולים להביא למותם של קשישים, חולי סרטן ואנשים אחרים בעלי מערכת חיסון רעועה, שייחשפו למחלות שהילדים נושאים. אבל בסיכומו של יום, האמת היא שאנשים שמבססים את דעותיהם על הבנה מסולפת וקונספירטיבית של העולם – למשל, שכל הממסד הרפואי נגדנו, או כל הממסד המדעי נגד הדת – יקבלו גם החלטות שגויות אחרות בתחומים אחרים. מכיוון שכך, למרות שאני מאוכזב מקיומה של מגמה כנגד ויטמין K, אני לא מופתע מכך שהיא מגיעה בדיוק מאותם אתרים והורים שיוצאים גם נגד חיסונים. מי שאינו מבין היום את חשיבות החיסונים והתועלת בהם, יתנגד גם לזריקות ויטמינים, לטיפולים רפואיים חדשניים נגד סרטן ולכל התפתחות טכנולוגית אחרת שעומדת בסתירה למקורות המידע המעוותים עליהם הוא מסתמך.

איך אפשר לעצור את גל ההתנגדות המתבסס על מידע לוקה בחסר? פשוט: להסביר את כללי החשיבה שמנחים רופאים, מדענים ואנשי ציבור בגיבוש אסטרטגיות רפואיות, ולהבין את המניעים שמאחורי האסטרטגיות האלו. אתם יכולים למצוא הסברים נפלאים לכל הנושאים האלו, כולל ביקורת מושחזת על הממסד הרפואי כאשר יש הצדקה לכזו, בבלוגים השונים של קהילת הספקנים בארץ ובעולם, כסוף העולם – מבט מהיציע, חשיבה חדה, רפואה מבוססת-מדע (באנגלית) ואחרים.

אם מליסה ומארק קנוטוויץ היו נחשפים לכל המידע הזה, ייתכן שמצבו של בנם היה שונה היום. מארק קנוטוויץ מאשים את הרופא שלא הסביר לו את חשיבות הזריקה, וייתכן שהוא צודק, אך הנזק כבר נעשה. התינוק עובר כיום פיזיותרפיה כדי לטפל בקשיים התפתחותיים, ועדיין לא ברור אם ישתקם לגמרי גם מבחינה מנטלית. נאחל לו החלמה מהירה ומלאה ככל האפשר, ונקווה שלא ניתקל במקרים מסוג זה גם בישראל. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו.

 

ביבליוגרפיה

[1] H. Y. von Kreis R, “Neonatal vitamin K prophylaxis. Report of Scientific and Standardization Subcommittee on Perinatal Haemostasis,” Thrombosis and Haemostasis, pp. 293 – 295, 1993.
[2] Committee on Fetus and Newborn, “Controversies Concerning Vitamin K and the Newborn,” Pediatrics: Official Journal of the American Academy of Pediatrics, pp. 191 – 192, 2003.
[3] G. R. B. K. M. M. Golding J, “Childhood cancer, intramuscular vitamin K, and pethidine given during labour,” BMJ, pp. 341 – 346, 1992.
[4] S. C. Draper GJ, “Intramuscular vitamin K and childhood cancer,” BMJ, pp. 709 – 711, 1992.
[5] S. D. Y. J. J. P. E. B. C. H. J. P. C. M. M. M. F. F. J. J. Devesa SS, “Cancer incidence and mortality trends among whites in the United States, 1947–84,” Journal of the National Cancer Institute, pp. 701 – 770, 1987.
[6] D. S. Ross JA, “Vitamin K prophylaxis and childhood cancer,” Medical and Pediatric Oncology, pp. 434 – 437, 2000.
[7] C. G. D. M. E. O. A. G. M. G. S. V. B. A. G. M. Wiemels JL, “Prenatal origin of acute lymphoblastic leukaemia in children,” Lancet, pp. 1499 – 1503, 1999.

 

 

האם פייסבוק גורמים להקצנה של הימין והשמאל, ואיך להפסיק את זה

האם פייסבוק גורמים להקצנה של הימין והשמאל, ואיך להפסיק את זה

בימים האחרונים התחוורה לי תופעה מזעזעת: אני לא רואה דעות של ימנים או שמאלנים קיצוניים בפייסבוק.

חושבים שאני צוחק? אני רציני לגמרי. יש לי יותר משלושת-אלפים חברים בפייסבוק, ואני משוכנע שחלקם ימנים קיצוניים, ואחרים מתוכם שמאלנים קיצוניים. כאשר אני נכנס ל- "פיד", כלומר לעמוד המרכז את הסטטוסים החדשים שכתבו חבריי. בעמוד זה אני נחשף לעוגות שהם בישלו, לחתול שליטפו ולחיתול שהחליפו לילד, לאהבותיהם ולפחדיהם ולשמחותיהם השונות. רק לדבר אחד אני לא עד: אפילו דעה קיצונית אחת לא מצאתי בקרב חבריי.

זוהי תופעה מטרידה. אחרי הכל, אני שומע בכל מקום על ויכוחי הענק המתנהלים ברשת הפייסבוק, וזו אמורה לשקף עבורי את המתרחש בחיים הפיזיים. אז לאן הם נעלמו עבורי? האם הדרך היחידה עבורי לקחת חלק בדיונים שמעצבים את פני החברה הישראלית, היא לעבור באופן אקטיבי בקירותיהם הפרטיים של חבריי ולגלות את הסטטוסים שנעלמו מעיניי?

אבל אלו אינם הדיונים היחידים שאיני שותף להם. למעשה, במהלך השנה האחרונה התחלתי להבין שהפייסבוק שלי מנדה אותי גם מנתח הולך וגדל של החברה הישראלית: הטבעונים.

 

למה אני לא רואה סטטוסים של קיצוניים בפייסבוק שלי??

למה אני לא רואה סטטוסים של קיצוניים בפייסבוק שלי??

 

חצאי-אמיתויות ושקרים

בשנת 2013 נחשפתי לתופעה מוזרה: חבריי הטבעוניים נעלמו מהפייסבוק שלי.

איני מתכוון שהם הפסיקו להיות חבריי, לטוב או לרע. אם הייתי טורח ומקליד את שמם כדי למצוא את עמודי הפרופיל שלהם, הייתי מגלה שהם עדיין רשומים כחבריי. הייתי יכול לקרוא את הסטטוסים שפרסמו, לעיין בתמונותיהם ולהתכתב עמם כאוות נפשי. אך את הסטטוסים שהם נהגו לפרסם, לא הייתי רואה בעמוד החדשות של פייסבוק.

כולנו מכירים את עמוד החדשות של פייסבוק, אך מעטים מבינים את משמעותו המלאה. בכל פעם שאנו נכנסים לאתר, אלגוריתם מתוחכם בוחר ומציג בפנינו מספר סטטוסים שהוא סבור שיעניינו אותנו במיוחד, או שמתאימים בדיוק לתחומי העניין שלנו. מכיוון שלרובנו יש לפחות כמה מאות חברים מקוונים, ואין לנו זמן לקרוא את הסטטוסים המגוונים והשונים שהם מפרסמים מדי יום ומדי שעה, ברור מדוע צריך אלגוריתם שיסנן את המסרים אליהם ניחשף, ויסתיר את ההודעות שאיננו מעוניינים לראות.

וכך נעלמו חבריי הטבעוניים מהפייסבוק.

במבט לאחור, אני מתחיל להבין כיצד הפסקתי לראות את הודעותיהם. כפי שניתן להבין מהעמודים האחרונים, אני מאמין שלניסויים בבעלי החיים יש חשיבות רבה ברפואה המודרנית. אני גם נוטה לאכול בשר מספר פעמים בשבוע, ואוהב לראות תמונות של סטייקים טובים. לאורך כל שנות השימוש שלי בפייסבוק, האלגוריתמים של החברה התחקו אחר כל פעולותיי. הם שמו לב שאני מסמן ב- 'לייק' תמונות של סטייקים וסטטוסים התומכים בניסויים בבעלי חיים, אך נמנע באדיקות מלשבח סטטוסים הכוללים תמונות של חיות מעונות. אני גם מעדיף שלא להיכנס לדיונים בסטטוסים הנוגעים ברוע האינהרנטי שבאכילת בשר. אני אוהב לקרוא את הדיונים הללו כדי להבין את נקודת המבט של הצד השני, אך לא להשתתף בהם.

לפי בריאן בולאנד, המוביל את קבוצת שיווק הפרסום בפייסבוק, האלגוריתמים של החברה צריכים לבחור כיצד לסנן את 1,500 הסטטוסים שיכולים להופיע בעמוד החדשות בכל פעם שמשתמש ממוצע נכנס לאתר. זהו עודף עצום של מידע, שיש לצמצם ל- 300 הסטטוסים המופיעים בעמוד החדשות [1]. כדי להותיר רק את הסטטוסים שהמשתמש ירצה להיחשף אליהם, בוחן האלגוריתמים גורמים שונים הכוללים, לפי מגזין הגרדיאן (המסתמך על דברי המהנדס לארס בקסטרום מפייסבוק) – "מידת התכיפות באינטראקציה עם חבר, עמוד או דמות ציבורית; לכמה לייקים, שיתופים והערות זכו הודעות מסוימות; כמה היית באינטראקציה עם סוג כזה של הודעות בעבר…" [2]

האלגוריתם שסקר את פעולותיי לפי הגורמים המצוטטים 'הבין' במהרה כי עמדותיי רחוקות מאלו של חבריי הטבעוניים, והחל להתאים את החדשות שקיבלתי לפי תחומי העניין שלי. וכך, כיום אני מקבל בכל כניסה לפייסבוק הודעות של חברים על המתרחש ברכבת (מאחר שאני נוסע כמעט כל יום ברכבת), על מאמרים חדשים ומעניינים של אתאיסטים (אני אתאיסט), ותמונות חושפניות במיוחד של ידידותיי המקוונות (אני עדיין לא בטוח למה). אני במפורש לא מקבל הודעות על מאמרים שסוקרים את קשיי החיים בעיירות פיתוח בפריפריה, או הודעות שנכתבו על-ידי דתיים קיצוניים, או – כפי שציינתי – על ידי טבעונים. האלגוריתם יצר גדר הפרדה גבוהה עבורי מבלי שאדע זאת ומבלי שאגיד לו לעשות זאת. וגדר ההפרדה הזו אינה רק גבוהה, אלא גם בלתי-נראית. איני יודע אפילו שהיא קיימת. אני רק יודע שרוב הסטטוסים החדשים אליהם אני נחשף מדי יום בפייסבוק, תואמים באופן חשוד לדעותיי הקיימות. לכל הפחות, הם נמנעים ברובם מלאתגר את אמונותיי באופן משמעותי.

וזו, אם עוד לא הבנתם, בעיה גדולה.

 

כשאין דיאלוג, יש הקצנה של עמדות.

כשאין דיאלוג, יש הקצנה של עמדות.

 

הרשת המקצינה

בשנת 1961 ערך סטודנט בשם ג'יימס סטונר מחקר פשוט למראית עין, ובו ביקש מהנבדקים לייעץ לאדם מסוים (נאמר, מויש'לה) האם עליו לפרוש מעבודתו הקבועה ולזנק לתוך עבודה בחברה צעירה ומבטיחה שתוכל גם לספק לו מניות – אך עלולה באותה המידה להיכשל בגדול. סטונר ביקש מהנבדקים לקבל החלטה בנושא בפני עצמם, ואז חילק אותם לקבוצות אקראיות בנות שישה אנשים. כל אחת מהקבוצות דנה בשאלה, ולאחר מכן קיבלה החלטה קבוצתית משותפת לגבי הדרך בה צריך מויש'לה לבחור. התוצאות היו ברורות וחד-משמעיות: הדיונים הקבוצתיים גרמו לנבדקים להקצין את עמדותיהם והיטו את ההמלצות באופן משמעותי לכיוון שהיה בעל סיכון גדול יותר, אך גם פוטנציאל גדול יותר לרווח  [3].

תוצאות אלו הפתיעו את כל המומחים בתחום הניהול וקבלת ההחלטות, מכיוון שהדעה השגורה באותם הזמנים הייתה שקבוצות הינן זהירות, שקולות ומתונות יותר בקבלת ההחלטות שלהן. ברור מדוע הדברים אמורים להיות כך במבט ראשון: בקבוצה נחשפים המתדיינים למגוון רחב של דעות שמסייעות להם לראות נושא מסוים מכל הצדדים, ולא רק מהצד המסוים והמוגבל שלהם. לרוע המזל, מחקרו של סטונר ושפע המחקרים שבאו בעקבותיו הראו תופעה הפוכה: אינדיבידואלים שמגיעים לקבוצה עם דעה מסוימת, מקצינים אותה עד לתום הדיונים [4].

הקצנה קבוצתית מתרחשת גם בקבוצות דיון ברשת. למעשה, מחקרים מעידים כי ההקצנה חריפה עוד יותר כאשר המתדיינים אינם יכולים לראות זה את זה פנים-אל-פנים, אלא נאלצים להסתפק בדיון דרך המחשב [6]. ההקצנה מתרחשת גם במשחקים כ- "משחק הדיקטטור" הבוחן (בין היתר) את יכולתם של המשתתפים להבין את ראיית העולם של היריב. נראה שבזמן הדיונים שנערכים בקבוצה כדי לקבל החלטה, נשכחים ונעזבים בצד המחסומים והמעצורים הקיימים בנפשו של כל אדם ומכתיבים עבורו את דרכי ההתנהלות המתאימות ביותר מול אנשים אחרים. הקבוצה כקולקטיב מאבדת את היכולת האינדיבידואלית להבין אינסטינקטיבית את דרך החשיבה של האחר. היא מאבדת את האמפתיה שלה, וכתוצאה – מאבדת חלק מהיכולת לשתף פעולה עם אחרים.

מהן הסיבות להקצנה הקבוצתית? לפי הפסיכולוגים החוקרים את התופעה, אחת הסיבות החשובות ביותר היא ההסתמכות על טיעונים הנראים לחברי הקבוצה הגיוניים ושקולים – אך שמגיעים כולם מתוך הקבוצה עצמה. טיעונים אלו אינם נתקלים בהתנגדות ראויה המגיעה מחוץ לקבוצה, ולכן הקבוצה נותרת כבולה בעמדה מקורית שרק הולכת ומקצינה, כאשר חברי הקבוצה מתחרים זה עם זה בהעלאת דעות הממחישות יותר ויותר כמה הם נאמנים לאותה עמדה [4]. ובסופו של דבר, כאשר העמדה המקורית הופכת להיות לא-רלוונטית ביחס למציאות (כפי שמתרחש תמיד בשלב מסוים), הקבוצה כולה נכשלת.

 

דובי הקוטב מודאגים לגבי החוסר בהקצנה. עוד בדיחה שעובדת טוב באנגלית. לחצו כאן למקור.

דובי הקוטב מודאגים לגבי הירידה בקיטוב בחברה. עוד בדיחה שעובדת טוב באנגלית. לחצו כאן למקור.

 

פייסבוק והחברה הישראלית

משמעות הדברים היא שכאשר פייסבוק בוחרת לסנן את המסרים שאני מקבל מחבריי, היא בהכרח מעודדת מצבים של הקצנה קבוצתית. הטבעונים הקיצוניים, השמאלנים הקיצוניים, הימנים הקיצוניים, האתאיסטים הקיצוניים וכל היתר – כולם תוצר של רשת מפולגת ומפולחת, המעניקה לכל אדם את סביבת המחייה והחשיבה המתאימה עבורו אישית ונועדה לגרום לו להיכנס לפייסבוק שוב ושוב ולרוות נחת ממכלול חבריו. איני טוען כמובן שזו הסיבה היחידה לקיומם של קיצונים מכל הצדדים, אבל אני בהחלט מאמין שכאשר אדם רואה שרוב חבריו בפייסבוק דוגלים בעמדותיו, הוא בהכרח מתחזק באותן עמדות ומתקשה לשקול דעות מנוגדות.

זהו מצב מפחיד, ואני חושש שרק יחריף בעתיד הנראה לעין. מטרתה של פייסבוק, אחרי הכל, היא להרוויח כסף. זהו אינו משפט הבא לשם גינוי, אלא הגדרה בלבד של מהות חברה הנסחרת בבורסה. המודל הכלכלי של פייסבוק מסתמך על כך שאנשים נכנסים לרשת החברתית באופן קבוע, וחושפים את עצמם למפרסמים שמשלמים לפייסבוק על הזכות להציג מודעות בשולי העמוד. פייסבוק מעוניינת לגרום ליותר ויותר אנשים להיכנס לרשת החברתית ולהישאר שם זמן ארוך ככל האפשר. לשם כך היא יכולה לשנות את סביבת העבודה של הגולשים כדי להפוך אותה לנוחה ונעימה יותר מהחיים בעולם הפיזי, בהם אנו חייבים להיות מודעים לנוכחותו של האחר.

בפייסבוק, בניגוד לעולם הפיזי, האחר פשוט נעלם. אנחנו אפילו לא חייבים לדעת שהוא ודעותיו קיימים. ואם הם קיימים, הרי שפעמים רבות איננו נחשפים אפילו לדעותיו המורכבות, אלא רק לקריקטורה סטריאוטיפית שהקבוצה שלנו יצרה עבור אותו האחר.

 

החברה הישראלית במבט-על. הקצנה ועוד הקצנה.

החברה הישראלית במבט-על. הקצנה ועוד הקצנה.

 

האם יש פתרון?

אז מה עושים כדי למנוע הקצנה קבוצתית וכדי להיחשף לדעות האחר? כיום, המחוקק עדיין לא שם לב לכוחן המכריע של הרשתות החברתיות בעיצוב דעות קהל ובהשפעה על הלכי רוח. ייתכן שבעשורים הקרובים תקום תגובת-נגד מצד הממשלה שתחייב את הרשתות החברתיות כפייסבוק להציג בפני המשתמש תמונה מורכבת יותר מזו הקיימת כיום. ייתכן שדרישה כזו תקום דווקא מהציבור עצמו, כאשר ילמד אודות המניפולציות שמעבירה אותו הרשת החברתית. ייתכן (ולדעתי אפילו סביר) שלא.

הפתרון בו אני בחרתי פשוט, ולא-נעים עד כדי סבל פיזי כמעט. איני נחשף אמנם לסטטוסים קיצוניים, אבל חלק מחבריי מפרסמים דעות קיצוניות בתגובות לסטטוסים שאני עצמי מעלה. דעות אלו מרתיחות אותי, מעליבות אותי וגורמות לי לרצות לעזוב את המחשב בשאט נפש. זו בדיוק הסיבה שאני נמנע באדיקות דתית כמעט מלסנן את התגובות, למחוק אותן, או להפסיק להתחבר עם האנשים שכתבו אותן. בשנה האחרונה לא מחקתי אפילו חבר אחד מרשימת החברים שלי בשל דעותיו. ואם זה לא מספיק, הרי שאני גם עושה לייקים אקראיים בפייסבוק כדי לבלבל את האלגוריתם.

האם צעדים אלו מספיקים כדי להימנע מהקצנה קבוצתית? כנראה שלא. אני חש את עצמי מקצין בדעותיי עם חלוף הזמנים, בין היתר מאחר שרבים מחבריי שותפים אליהן. אני גם מודע לכך שחלק מחבריי בוחרים לצאת מרשימת החברים שלי בשל אי-הסכמה עם אותן דעות, וכך מותירים אותי בתוך קבוצה ממוקדת משלי, בין שארצה או לא ארצה בכך. כדי לכפר, אני מנסה לקרוא חדשות ממגוון מקורות – החל מ- 'הארץ', דרך Ynet וכלה בערוץ 7. אני שומע פודקסטים של אנשי דת ושל ספקנים ואתאיסטים, הולך להפגנות הימין הקיצוני וחווה את כל מה שיש לעולם לתת לי.

זוהי דרך מוזרה, מבלבלת ומסובכת ליצירת דעה והשקפת עולם על החיים, אבל בינתיים היא עדיין פתוחה עבור כולנו – ואני חושב שאם תבחרו בה, תצאו נשכרים.

 

———————————————————————————————————————-

 

הערות מנהלתיות

1. אתם מוזמנים להירשם לעדכונים בבלוג בתיבה מימין.Futures_Guide_Hadmaya

2. ספרי החדש – "המדריך לעתיד: המהפכות הטכנולוגיות שישנו את חיינו" – ניתן לרכישה בחנויות הספרים.

 

 

מספר מקורות

[1] B. Boland, "Organic wholesale nba jerseys Reach on Facebook: Your wholesale jerseys Questions Answered," Facebook, 5 6 2014. [Online]. Available: https://www.facebook.com/business/news/Organic-Reach-on-Facebook. [Accessed 27 7 2014].
[2] S. Dredge, "How does Facebook decide what to show in my news feed?," The Guardian, 30 6 2014. [Online]. Available: http://www.theguardian.com/technology/2014/jun/30/facebook-news-feed-filters-emotion-study. [Accessed On 27 To 7 2014].
[3] J. A. F. Stoner, "A comparison of individual and group decision involving risk," 31 7 1961. ???? [Online]. Available: http://dspace.mit.edu/bitstream/handle/1721.1/11330/33120544.pdf. [Accessed 5 6 2014].
[4] D. G. Myers, "Polarizing Effects of Social Interaction," in Group Decision Making, Academic Press, Wimberley, 1982, pp. 125 – 161.
[5] C.-L. Sia, B. C. Merikarvialla Y. Tan ????? and K.-K. Wei, cheap nfl jerseys "Group wholesale jerseys Polarization and Computer-Mediated Communication: Effects of Communication Cues, Social Presence, and Anonymity," Information Systems Research, vol. 13, no. 1, pp. 70 – 90, 2002.
[6] L. M. V. Swol, "Extreme members and group polarization," Social Influence, vol. 4, no. 3, pp. 185 – 199, 2009.
[7] W. Heaven, "The 'filter bubble' is a sinister phenomenon. But Eli Pariser's alternative sounds even worse," The Telegraph, 21 6 2011. [Online]. Available: http://blogs.telegraph.co.uk/news/willheaven/100093155/the-filter-bubble-is-a-sinister-phenomenon-but-eli-parisers-alternative-sounds-even-worse/. [Accessed 7 6 2014].

 

 

 

העולם המוגבל: כשילדים אינם מכירים את טבלת היסודות

העולם המוגבל: כשילדים אינם מכירים את טבלת היסודות

הנה סיפור אמיתי.

לפני שנתיים חזר ילד קטן אחד לביתו, ושאל את אביו כמה יסודות יש בעולם. האב, שהיה חכם ומנוסה בדרכי הכימיה והמדע, השיב לו מיד שאנו מכירים כמעט 120 יסודות. אלו כוללים את המימן קל-הדעת, את הגרמניום המתכתי האפרפר, את האורניום הרדיואקטיבי, ואפילו את אחד היסודות האהובים עלי ביותר מסיבות ברורות – הצזיום. ולא, למקרה שתהיתם, הצזיום לא נקרא על שמי.

כל מי שצופה בסדרת המופת המצוירת "אווטאר, כשף האוויר האחרון", או ששיחק מבוכים ודרקונים בשלושים השנים האחרונות, או שקרא את כתבי אריסטו מלפני כמעט אלפיים וחמש-מאות שנים, יכול להבין את הבלבול שחווה הילד. אם קיימים בעולם יותר ממאה יסודות, למה כולם בכיתה מדברים רק על אדמה, אוויר, אש ומים? האב הסביר לילדו שמדובר בתפישת עולם עתיקת-יומין, שהתגבשה לפני שהאדם הצליח לחקור את הטבע לעומקו. הילד, גדוש עתה בחכמה שמעבר לשנותיו, חזר לכיתה וניסה להעמיד את חבריו על טעותם המשותפת.

אתם יכולים לנחש כיצד אלו הגיבו.

האבא והילד לא אמרו נואש. בכוחות משותפים הם פעלו ליצירת טבלה מחזורית המתארת את כלל היסודות בשפה העברית, חושפת את תמונות החומרים והמדענים שגילו אותם, ומספרת למה משמשים היסודות הללו בתעשייה, ברפואה ואפילו בלחימה. התוצאה הייתה מרהיבה והצדיקה את ההשקעה: תוך שנה אחת, הבינו ילדי הכיתה שהעולם כל-כך מופלא יותר ומעניין יותר מכל מה שחשבנו לפני כן.

אתם יכולים להוריד בעצמכם את הטבלה (ולפי מיטב המסורת המדעית, גם לבדוק אם אין בה טעויות ולשלוח ביקורת בונה לאב החרוץ בכתובת הבאה). באופן כללי יש לציין לשבח כל מאמץ שכזה לחינוך מדעי המגיע מהציבור הרחב, ומהורים שמדברים עם ילדיהם מדי יום ויכולים להבין בדיוק היכן נמצאים פערי ההבנה שלהם. אבל כל הנושא מעלה שאלה נוספת מעניינת: למה ילדים בכיתה ג' תקועים עדיין בהבנה של הטבע שהתגבשה לפני אלפי שנים?

 

טבלת היסודות הצבעונית

טבלת היסודות הצבעונית

 

רעיונות עתיקי-יומין

התפישה הרואה את האש, האדמה, האוויר והמים כיסודות בסיסיים, התהוותה עוד ביוון העתיקה ובתרבויות אחרות שהושפעו ממנה. כך ניתן למשל למצוא במסמך ה- 'קורה קוסמו' ("בתולת הקוסמוס") את הציטוט הבא מפי האלה המצרית איזיס –

"… מתוך הדברים החיים, בני, חלקם חברים לאש, וחלקם למים, וחלקם לאוויר, וחלקם לאדמה, וחלקם עם שניים או שלושה מתוך כל אלו, וחלקם עם כולם. ולעומת זאת, חלקם אויבים לאש, חלקם למים, חלקם לאדמה וחלקם לאוויר… לדוגמה, בני, החגב וכל הזבובים נמלטים מהאש; העיט והנץ והציפורים המעופפות האחרות בורחות מהמים…"

סדרת יסודות דומה (ששמה וו-קסינג) התקיימה גם בתרבות הסינית העתיקה, וכללה את העץ, האדמה, האש, המתכת והמים.

 

טבלת היסודות הסינית, לפי שיטת וו קסינג: עץ מייצר אש שמייצרת אדמה שמייצרת מתכת שמייצרת מים (טענות להפנות לסינים).

טבלת היסודות הסינית, לפי שיטת וו קסינג: עץ מייצר אש שמייצרת אדמה שמייצרת מתכת שמייצרת מים (טענות להפנות לסינים).

 

הסיבה העיקרית לכך שהסברים אלו התהוו לפני אלפי שנים, היא כנראה הפשטות האינטואיטיבית שלהם, שמלווה אותנו עד היום. כל ילד יכול להרגיש את הרוח ששורקת באוזניו, או לחוש את הלחץ שהאוויר מפעיל על כף ידו כאשר הוא מוציא אותה מחלון הרכב בזמן הנסיעה (אל תנסו את זה באוטו). באופן דומה, גם האדמה, האש והמים הינם רעיונות בעלי נוכחות פיזית ברורה. אנו הולכים על האדמה, מכינים חביתה על הכיריים, ושוטפים את עצמנו במים.

אבל מתי בפעם האחרונה דרכתם בטעות על צזיום ברחוב? טבלת היסודות רחוקה מלהיות בעלת נוכחות של ממש בחיי היום-יום שלנו, ובוודאי של אבותינו הקדמוניים. איננו זקוקים לה כדי לתאר את העולם שסביבנו.

קל להבין, לפיכך, מדוע בימי קדם הסתפקו הפילוסופים בארבעה או חמישה יסודות בלבד, עם תיקונים קלים utworów בלבד. אריסטו, למשל, הוסיף לארבעת היסודות הגשמיים גם את ה- 'אתר' הערטילאי המספק נשמה וחיים לאדם ולבעלי החיים. אחרים הסבירו את קיומן של מתכות בחיבור של שני יסודות כאדמה ואש ביחד. מערכת היסודות שרדה גם את ימי הביניים, והחלה להשתנות באופן משמעותי רק כאשר הצליח הכימאי אנטואן לבואזיה להפריד את האוויר לחמצן ולמימן במאה ה- 18.

לבואזיה מצא את דרכו אל הגיליוטינה בגיל 51 שנים בלבד, אך כימאים רבים אחרים המשיכו את דרכו וחשפו יותר ממאה יסודות חדשים במאתיים השנים שחלפו מאז. הבנת היסודות הקנתה לאדם את היכולת לשחק עם כוחות הטבע, להפיק מתכות רבות-ערך כפלדה ואלומיניום במחירים אפסיים, וליצור חומרי צבע, טעם וריח.

אבל ילדים היום עדיין מכירים את האש, האדמה, האוויר והמים. ומסיבה טובה: אלו הסיפורים שהם שומעים, קוראים ורואים.

 

כשף האוויר האחרון

סדרת המופת המצוירת "אווטאר: כשף האוויר האחרון" מתארת עולם קסום שילדים ומבוגרים כאחד יכולים להתחבר אליו. אמנם אין בסדרת המקור "טוב" ו- "רע" מוחלטים, אך ניתן בהחלט למצוא בה מלחמה ויריבות בין ארבע אומות שונות. האם תצליחו לנחש מהן?

הנה רמז: אזרחי אחת האומות עוטים מדים צבאיים אדומים, אזרחי השנייה לבושים בפרוות מחממות בעלות גוון כחול, אזרחי השלישית בוחרים ברובם בבגדים פשוטים בצבע ירוק, ואזרחי הרביעית נהנים משרוואלים קלילים ואווריריים. (אפשר למצוא תיאור מלא של הבגדים באתר ויקי שנפתח ייעודית עבור הסדרה)

אני מניח שהבנתם כבר את הרעיון: אש, מים, אדמה ואוויר, כולם ביחד בפריים טיים בטלוויזיה.

אבל למה לעצור כאן? כשהייתי צעיר וטיפש בן 16, נהגתי לשחק מבוכים ודרקונים. אהבתי במיוחד להיות קוסם, שיכול היה לזמן יצורים שונים ומשונים, כ- "יסודנים" המורכבים כולם מיסוד לפי בחירת הקוסם. תרצו לנחש איזה יסודנים הייתי יכול לזמן? אדמה, מים, אוויר ואש.

 

יסודנים ממשחקי תפקידים מסורתיים.

יסודנים ממשחקי תפקידים cheap MLB jerseys מסורתיים.

 

אפשר להמשיך לפרט את רשימת משחקי Should המחשב, תכניות הטלוויזיה, משחקי הלוח וכל יתר הדרכים בהן אנו משתמשים כדי להנחיל לילדינו ידע שגוי לגמרי על wholesale NBA jerseys עולם היסודות. אני לא חושב שיש באמת צורך. מתוך כל אלו, אני מכיר רק מספר סיפורים אחד שיוצא נגד המערכת. שמו ריץ' בורלו, והוא הסופר והאומן העומד מאחורי הקומיקס המוצלח "מסדר המקל". בעולמו של בורלו, השחקנים היצירתיים במיוחד נעזרים ??? בהבנתם של היסודות כדי לזמן יסודני טיטניום (בעלי קושי וחוזק cost-effective גבוהים במיוחד), או יסודני כלור (בעלי יכולת להרעיל את אויביהם דרך האוויר). אני עדיין cheap Cleveland Browns jerseys מחכה ליסודני האורניום שלו, אבל אולי עדיף שלא לתת לשחקנים רעיונות מהסוג הזה.

 

יסודן טיטניום

יסודן טיטניום. מקור: The Order of the Stick

יסודן כלור. אפשר לדעת את זה לפי המספר האטומי שרשום לו על החזה.

יסודן כלור. אפשר לדעת את זה לפי המספר האטומי שרשום לו DEx על החזה.

 

סיכום

אין ברשותי נתונים כמותיים בנוגע למספר הילדים המאמינים שקיימים רק ארבעה יסודות. גם לא הצלחתי למצוא נתונים כאלו בספרות המדעית, ונראה שיש מקום למחקר בנושא, המקשר בין מספר שעות הצפייה בטלוויזיה ומשחק במחשב מדי יום, לבין האמונה בארבעה יסודות. אף על פי כן, קשה להאמין שהמסרים המגיעים מכל כיוון בנושא זה נופלים על אוזניים ערלות. בוודאי ישנם ילדים רבים – ואולי גם כמה מבוגרים – המאמינים עדיין בתיאוריה הקלאסית של היסודות.

אבל האם זה באמת נורא כל כך?

ובכן, לא. באמת שלא. ההיסטוריה כבר התקדמה מאז ימיו של אפלטון, כאשר טען שאסור לספר לילדים סיפורי כזבים מאחר שאלו מעצבים את נפשו של הילד וגורמים לו להאמין בשקרים. איננו חיים ביוון העתיקה, ומקובל עלינו שגם סיפורי אימה, מתח, פנטזיות ואגדות קסומות יכולים לפתח את נפש הילד ולהעשיר את עולם הערכים שלו והבנתו את המציאות באמצעות מטאפורות, אלגוריות ומשלים.

אז לא. זה לא נורא בכלל שילדים מאמינים בעולם של ארבעה יסודות בלבד, כל עוד מערכת החינוך מצליחה להנחיל להם את הידע המפורט יותר על העולם. אבל כסופר בעצמי, דבר אחד כואב וחורה לי: על שכל אותם ממשילי משלים ומספרי סיפורים מגבילים את עצמם, וכתוצאה מגבילים גם את העולמות שהם משרטטים עבור הילדים.

העולם, בסופו של דבר מורכב מיותר מארבעה יסודות פשוטים ופשטניים. בעולם המדעי שלי קיימים גם המימן וההליום הקלים מהאוויר שאנו נושמים, ומאפשרים לספינות אוויר מכושפות לעוף למרחקים. בעולם שלי המכיל 118 יסודות, אפשר להרוג מפלצות באמצעות מילוי המאורה שלהן בגז חנקן בריכוז גבוה. בעולם שלי, שהוא העולם האמיתי, יש חומרים כמו אורניום ופלוטוניום שיטילו גם על האביר האמיץ ביותר קללה של מוות איטי ומייסר לאורך שנים ארוכות – אלא אם יתקרב אליהם כשהוא עטוי בשריון עופרת. העולם שלי ושלכם קסום ועשיר יותר מכל אגדה או פנטזיה.

ואם пластиковой אתם רוצים להזמין את ילדיכם לעולם המופלא הזה, אתם יכולים להתחיל בטבלת היסודות.