כלים לשיפור החינוך

כלים לשיפור החינוך

אני מרצה מחר מול קבוצת מפקחים של משרד החינוך, על מנת לספר להם על כמה מהכלים בהם מורים יכולים להשתמש כדי לקדם את תלמידיהם ולסייע להם לממש את הפוטנציאל המלא שלהם. ופתאום חשבתי – למה לא להעביר את המידע ישירות למורים?

אז הנה רשימה של חמישה כלים בהם כל מורה יכול (תיאורטית) להשתמש מחר בבוקר. בחרתי שלא לכלול ברשימה הזו כלים יקרים כמו מדפסות תלת-ממד, אלא רק כלים חינמיים או כמעט-חינמיים. ומכיוון שקצרה היריעה, נתתי רק דוגמה אחת לכלים בכל תחום: כלי אחד במשחקיות, כלי אחד בלמידה חווייתית, וכו'. ברור שיש עוד כלים רבים ושימושיים, ואתם מוזמנים להזכיר אותם ולהמליץ עליהם בתגובות.

מינוף ומיקור-חוץ – האקדמיה של חאן

האינטרנט מאפשר לנו למנף את עצמנו ואת יכולותינו. למה הכוונה? שמורה טוב אחד יכול להעלות הרצאה מעולה בתחום מסוים לאינטרנט – ומיליון אנשים ילמדו ממנה תוך ימים ספורים. אז למה לא להשתמש בהרצאות האלו? על רעיון זה מבוססת "האקדמיה של חאן", שמכילה אלפי הרצאות שביחד מכסות את כל תכנית הלימודים האמריקנית בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, הביולוגיה והכימיה בבתי הספר – וקיימת גם תנועה לכיוון לימודי כלכלה, מחשבים, היסטוריה ואמנות[1].

שימו לב שאני לא טוען שמורים צריכים להגיד לתלמידים "הנה האקדמיה של חאן, לכו ללמוד ואני אתפוס חרופ כאן בכיתה." הלימודים צריכים להיות משולבים: מורים יכולים לשלוח את התלמידים לשיעורים מסוימים באקדמיה של חאן, שמסבירים את הנושא הנלמד טוב יותר או מזווית אחרת מכפי שהם מסוגלים לספק. בצורה זו, גם מורה גרוע למדעים יכול להקפיץ את יכולותיו – והכיתה תשתפר בהתאם. יש אפילו מחקרים ראשוניים שחושפים שתלמידים שמשתמשים באופן משמעותי באקדמיה של חאן משתפרים כמעט כפליים מהציפיות במבחנים הסטנדרטיים במתמטיקה[2], ושימוש באקדמיה של חאן מקושר לשיפור כללי בציונים במבחנים[3].

khan-academy-success.jpg

דואגים שהתלמידים שלכם לא יודעים אנגלית? אל חשש! קודם כל, יש שפע של כתוביות באתר, אבל מעבר לכך אתם יכולים לצפות בהרצאות שדובבו בעברית באתר של "אקדמית קהאן", עם יותר מ- 3,300 סרטונים[4], שמחולקים לפי נושאי לימוד ושכבות, מכתה א' ועד ט'.

התאמת החינוך לתלמיד – גוגל קלאסרום

אחת הבעיות הגדולות של המורים היא המעקב אחר התלמידים. מי עשה שיעורי בית ומי לא? מי מקשיב עכשיו לחומר הנלמד, ומי חולם בעיניים פעורות ורק מהנהן בראש כדי להרגיע את המורה? גוגל קלאס מספקת לכל מורה כלי לפקח על תלמידיו ולהיות בקשר רציף איתם. המורה יכול לפתוח 'כיתה' וירטואלית ולהזמין את התלמידים אליה, לחלק בה מטלות ולבדוק אותן. התלמידים יכולים, למשל, לכתוב חיבורים בגוגל דוקס, שכל חבריהם – כולל המורה – יראו בו-זמנית.

גוגל, אגב, הפכה כבר לסוס-עבודה בתחום החינוך. יותר ממחצית מהתלמידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים בארצות הברית משתמשים באפליקציות חינוכיות של גוגל לדברי החברה. ומחשבי – 'כרום בוקס' של גוגל נרכשים בכמויות עצומות עבור בתי-הספר: יותר ממחצית מהמחשבים הניידים הנשלחים לבתי-ספר מגיעים מתוצרת גוגל. חשוב לא להיות תמימים: התלמידים שעובדים באפליקציות של גוגל מספקים לחברה כמות עצומה של מידע, שבוודאי עוד ייעשה בה שימוש כדי להתאים פרסומות לילדים בהמשך החיים[5] (והמחוקק עוד צריך להתמודד עם נקודה זו), אבל בינתיים גם המורים יכולים לעשות שימוש במידע הזה – לפחות בכיתה שלהם. גוגל קלאס מאפשרת להם לזהות את הנקודות בהן תלמידים הצליחו יותר או פחות בשיעורי הבית, לתקשר ישירות עם התלמידים ואפילו עם הוריהם, ולהריץ סיכומים סטטיסטיים במהירות שמאפשרים לנתח כל ילד ולהתאים עבורו (בתקווה) את הגישה החינוכית שתקדם אותו במידה הרבה ביותר. וכל זה, כאמור, בחינם. ואם זה לא מספיק, קיימות עשרות אפליקציות חיצוניות שמספקות למורה המשתמש בגוגל קלאס דרכים נוספות להתחבר לתלמידים[6].

משחקיות – קלאס קראפט

ילדים אוהבים לשחק. גם מבוגרים. אז למה לא לעזור להם ללמוד באמצעות משחק? קלאס קראפט הוא דוגמה לאחד מסוגי המשחקים שנועדו במיוחד עבור הכיתה. הילדים מתחלקים למרפאים, קוסמים ולוחמים. כשתלמיד לא עושה שיעורי בית, או מאחר לכיתה, נקודות החיים שלו יורדות. אבל כשהתלמיד מתפקד היטב בכיתה, הוא מקבל בונוס בצורת "נקודות פעולה" בהן הוא יכול להשתמש כדי להטיל קסמים: לרפא את חבריו לכיתה, לקבל עצה מהמורה לגבי המבחן, לקבל דחייה במועד שיעורי הבית, ועוד. האפליקציה יכולה להיות מוקרנת על לוח הכיתה, ומספקת לתלמידים עניין נוסף בשיעור. התלמידים גם כפופים פתאום ללחץ חברתי: מי שלא עושה את שיעורי הבית שלו, לא יזכה לאהדה רבה מצד יתר התלמידים שצריכים למעשה להגן עליו.

המורים מדווחים על תגובות יוצאות-דופן מצד התלמידים – "התלמידים נלהבים תמיד לבוא לכיתה כדי לקבל עוד נקודות ניסיון", הם אומרים, ומוסיפים שהילדים "התחילו לעזור זה לזה בלימוד הדדי, מכיוון שלא רצו שחבריהם ייכשלו"[7]. אמנם אין עדיין מחקרים מעמיקים על קלאס קראפט, אבל ברור שמשחקים שכאלו משפרים מוטיבציה, רצון ללמוד, ו – תאמינו או לא, גם את יכולת הקריאה.

כן, אני רציני. משחקים משפרים את יכולת הקריאה. ילדים בכיתה י' בארצות הברית מקדישים רק עשר דקות ביום לקריאה במסגרת שיעור האנגלית, אבל כשהם חוזרים הביתה הם מבלים שבעים דקות מול המחשב והטאבלט בקריאה… על משחקי מחשב. משחקים כמו וורלד אוף וורקראפט, מיינקראפט ואחרים הם משחקים מורכבים, אחרי הכל, וכדי להצליח בהם חשוב להתעדכן וללמוד. וכך, ילדים בעלי יכולת קריאה נמוכה מכל בחינה אחרת, מבצעים מחקר בוויקיפדיה ובאתרי הדרכה על משחקים, וקוראים חומר שנכתב ברמה המתאימה למבוגרים – ולעתים אפילו ברמה אקדמית, עם משוואות המתארות את היחסים בין משתנים כמו "כוח", "כריזמה", "עוצמת נשק" ועוד[8]. אתם רוצים לשפר את יכולת הקריאה של הילדים שלכם? שלחו אותם לקרוא על המשחקים שהם אוהבים.

לימוד חווייתי – מציאות מדומה

אין לימוד חזק יותר מהלימוד החווייתי, ואין חוויה חזקה יותר כיום מהמציאות המדומה. לא צריך לדלות אלפי דולרים מהכיס – אפשר לרכוש ערכה של "גוגל קרדבורד" בחמישה דולרים באמזון[9], לחבר אליה את הסמארטפון, ולהתחיל לגלוש בעולם המציאות המדומה. תוכלו לקחת את התלמידים לחלל החיצון, לרחף בין כוכבי הלכת ולחוות באופן בלתי-אמצעי את מסע הירח מסביב לכדור-הארץ. תוכלו לבקר באנטרקטיקה הקפואה, בארמונות צרפתיים עתיקים ובקברי הפרעונים. תוכלו אפילו לטייל בגוף האנושי ולהבין אותו מבפנים ומבחוץ[10].

במה זה שונה מ- "לשים את הילדים מול הטלוויזיה"? צריך לנסות כדי להבין. אפליקציות מוצלחות של מציאות מדומה מספקות חוויה שלמה – הוליסטית – שמכריחה את הצופה לקחת חלק בעולם לתוכו הוא נכנס. התלמיד שיוצא לטיול בגוף אינו יושב משועמם מול הטלוויזיה בכיתה, אלא חייב לקום, להסתובב ולהשתתף באופן פעיל בסימולציה. גם הילדים ההיפר-אקטיביים ביותר יוכלו לצלול בדרך זו לתוך החוויה הווירטואלית.

שילוב התלמידים בשיעור – קאהוט

אני יודע שמורים מנוסים יצחקו עלי קצת – מי לא מכיר עדיין את קאהוט? אבל בכל זאת, לטובת כל היתר: מדובר באפליקציית רשת חינמית שמאפשרת לכל אדם לפתוח סקרים – ולהזמין את הקהל לענות עליהם מהטלפונים החכמים ומלאפטופים. אני משתדל להשתמש באפליקציה הזו בכל הרצאה שלי באוניברסיטה, כדרך לפענח עד כמה הסטודנטים הבינו את הנושא, איפה פערי הידע שלהם, ועד כמה הם מרוצים מדרך הלימוד עד כה. אחרי כל נושא, עוצרים לרגע את ההרצאה, מבקשים מכולם לשלוף את הסמארטפונים (מתוך הנחה שהסמארטפונים לא נמצאים כבר בידיהם גם ככה), ופתאום כולם משתתפים – כולם עונים, כולם מתחרים ב- "מי יענה ראשון" ומי יבחר לעצמו שם מסך משעשע במיוחד, ומי יצליח לענות נכון על כל השאלות עד כה.

את אחד השימושים היפים יותר בקאהוט, ראיתי בכיתה בישראל בה המורה שאל את התלמידים שאלה בשיעור היסטוריה, עם ארבע תשובות אפשריות שרק אחת נכונה. לאחר שהתקבלו התשובות, הוא לא המשיך מיד הלאה, אלא ראה שלמרות ששני-שליש מהתלמידים בחרו בתשובה הנכונה, היו גם שליש שבחרו בתשובה אחרת. הוא פתח את הנושא לדיון בכיתה, שאל את התלמידים למה בחרו בתשובה ההיא, והזניק את הכיתה למקום של חשיבה מעמיקה ושל ויכוח בין התלמידים. כן ירבו.

מכירים כלים נוספים (חינמיים או בעלות נמוכה) למורים שהייתם ממליצים עליהם? ספרו בתגובות – ושתפו כדי שחבריכם המורים יוכלו ללמוד. מגיע להם.

 


 

מתעניינים בעתיד? קראו את ספרי החדש – "השולטים בעתיד" – בחנויות הספרים המובחרות.

קישורים:

[1] https://www.khanacademy.org/about/impact

[2] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/learning-gets-personal.pdf

[3] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/khan-academy-implementation-report-2014-04-15.pdf

[4] http://www.hebrewkhan.org/

[5] https://www.nytimes.com/2017/05/13/technology/google-education-chromebooks-schools.html

[6] https://edu.google.com/k-12-solutions/classroom-partners/?modal_active=none

[7] https://www.classcraft.com/testimonials/

[8] https://www.wired.com/2014/10/video-game-literacy/

[9] https://www.amazon.com/dp/B01LZA1JED/

[10] http://www.gettingsmart.com/2017/05/7-best-educational-virtual-reality-apps/

על משחקים, ערכים ועתיד התעשייה

על משחקים, ערכים ועתיד התעשייה

אני אוהב משחקי מחשב. אני אוהב לשחק בהם, אבל לא פחות מכך, אני אוהב לצפות בדרמות המתחוללות מסביבם בקרב קהילות השחקנים השונות. אלו מהווים סוג של מיקרו-קוסמוסים זעירים שמדגימים לנו איך אנשים צעירים (כלומר, בין גילאי חמש-עשרה לארבעים בערך) חושבים – ובהתאם לכך גם איך יכולות להיראות הדרישות מחברות בעתיד.

אחת מהדרמות המעניינות יותר בתחום משחקי המחשב מהשנה האחרונה היא פרשיית 'שרתי הווניל' של המשחק וורלד אוף וורקראפט של חברת בליזרד. מדובר במשחק מקוון בן יותר מעשר שנים, שבשנותיו הטובות ביותר נהנה מיותר מתריסר מיליון שחקנים מסביב לעולם. מאז שנת 2010 נמצא המשחק בדעיכה הדרגתית, ועד לסוף 2015 ירד מספר השחקנים ל– 5.5 מיליון. בליזרד ניסתה להמשיך ולהפיק תוספים למשחק, שימשכו בחזרה את השחקנים – אך אלו לא זכו להצלחה מרובה, והמשחק המשיך לדמם שחקנים באופן עקבי.

רבים מהשחקנים התחילו לפתח נוסטלגיה לימים הטובים והמוקדמים של המשחק: כשהוא היה צעיר ורענן, ולפני כל התוספות והשינויים שהגיעו לאורך השנים. בסופו של דבר, החליטה קבוצת שחקנים לעשות מעשה ולפתוח שרת פיראטי משלהם, בו יוכלו הם וחבריהם לשחק בגרסה המקורית של המשחק. השרת הפיראטי זכה לשם נוסטלריוס והופעל בהתנדבות מלאה, כשעלויות האחסון וזרימת המידע מכוסות באופן ישיר על-ידי השחקנים. עד לאמצע 2016 הגיע מספר השחקנים ל- 800,000, ומנהלי השרת התכוננו לגדול עוד יותר – ואז התעוררה בליזרד ואיימה על המנהלים בתביעה משפטית. וכך בא הסוף לנוסטלריוס.

 

נתונים לגבי הצלחתה של נוסטריליוס

נתונים לגבי הצלחתה של נוסטריליוס, במקור מאתר UniLad

 

על ערכים ומשחקים

רבים משחקני נוסטלריוס קיוו לקבל חדשות טובות בכנס בליזקון, אותו עורכת בליזרד מדי שנה. הם ייחלו לשמוע שהחברה הקשיבה לבקשותיהם ומוכנה לפתוח שרתים שיציעו תוכן 'עתיק'. הסיכוי לכך, למרבה הצער, היה קלוש. בליזרד אינה מעוניינת לפלג את שחקניה בין גרסאות שונות לאותו משחק, ומעדיפה להשקיע את זמנם היקר של המפתחים בשדרוג המשחק הקיים – ולא בחזרה אחורנית להיסטוריה. אבל הסיבות הללו לא עניינו את השחקנים, וכפי שכתבו מנהלי נוסטלריוס בפורומים

"אם בליזרד לא תפרסם הודעה שמכבדת את ערכי הליבה שלהם עצמם, היו בטוחים שאנו נעשה זאת."

ערכי הליבה של בליזרד מתמקדים בעיקר בסיפוק חוויית משחק איכותית ומרשימה, במתן כבוד ל- 'גיק הפנימי' שנמצא בתוך כל אחד מהמפתחים והשחקנים, בהאזנה פעילה לכל קול, ובתמיכה בקהילת השחקנים הגלובלית. אנשי נוסטלריוס טוענים שההחלטה לסגור את השרתים הפיראטיים, לצד השתקת השחקנים בפורומים שמבקשים להחזיר את המשחק לימי נעוריו, עומדת בניגוד לערכי הליבה. אפשר להתווכח האם בליזרד מפרה את ערכי הליבה של עצמה או שלא. אפשר לטעון באותה מידה של שכנוע שדווקא החלטת החברה להתמקד בגרסה אחת ואחידה של המשחק, עם מספר רב ככל האפשר של שחקנים, תשפר את ההנאה של כל המעורבים. אבל הנקודה החשובה באמת היא זו: השחקנים דורשים מהחברה לעמוד בערכים אליהם היא התחייבה. ואם לא – הם סבורים שיש להם את הכוח לקחת את העניינים לידיהם.

זהו רגע שיכול ללמד אותנו הרבה על עתיד החברות וספקי השירותים, ואת הלקחים צריך לפרק לשניים: הדרישה לערכים, וכוחם של המשתמשים.

 

הדרישה לערכים

חברות התחייבו מאז ומתמיד למצוינות – זה היה, אחרי הכל, המותג (Brand) שמכרו. בשוק בו כולם יכולים למכור מכנסי ג'ינס, החברה שיכולה להתהדר במותג של מצוינות ואמינות היא זו שתבלוט מעל כל היתר. אבל בשנים האחרונות אנו רואים שינוי בסוג המוצרים הנמכר, שמסביר מדוע המשתמשים מייחסים חשיבות גדולה גם לערכים ערטילאיים יותר ממצוינות גרידא. במסגרת אותו שינוי, חברות רבות מפסיקות למכור מוצרים, ומתחילות להשכיר שירותים ולפתח מערכות יחסים ארוכות טווח עם הלקוחות.

מערכת ההפעלה חלונות (Windows) היא דוגמה טובה לדפוס הפעילות החדש. כאשר אני רוכש את מערכת ההפעלה, אני פותח במערכת יחסים ארוכת-טווח עם מיקרוסופט. אני מצפה מהם לעדכן את מערכת ההפעלה באופן שוטף, להתמודד עם כל פרצות אבטחה שמתגלות, לשפר את ביצועי התכנה – ולעשות כל זאת מבלי שאצטרך להשקיע אפילו שקל אחד נוסף מכספי.

מיקרוסופט, כמובן, אינה לבד במערכה. כמעט כל שירות בו אני משתמש בעולם הדיגיטלי פועל באופן דומה. אני יכול להוריד לקינדל כל ספר דיגיטלי באמזון, אבל החברה יכולה באופן עקרוני למחוק לי אותו מהמכשיר. היא יכולה גם לבחור להגביל את הספרים שאני יכול להוריד למכשיר, ובכך להפוך את המוצר הפיזי – הקינדל – לבלוק נטול תועלת.

ולמה לעצור בעולם הדיגיטלי?

יותר ויותר עצמים פיזיים מתחברים לרשת כיום: מהמכונית ועד לבית החכם ומעבר. בהתאם לכך, טסלה מעדכנת את הרכבים החכמים שלה דרך האינטרנט – ויכולה גם להסיר פונקציות שאינן נחוצות לדעתה – גם אם המשתמשים מעוניינים בקיומן. וכאשר גוגל החליטה לאחרונה להפסיק לתמוך במוצר מסוים לבית החכם, היא הודיעה שתוך חודש תישלח למוצר 'פקודת חיסול' שתגרום לו להפסיק לעבוד. לחלוטין. ומה עם המשתמשים שכבר רכשו את אותו מוצר? במילה אחת – זבש"ם.

בעולם שאנו נכנסים אליו, הלקוחות מבינים יותר ויותר שהם אינם רוכשים מוצרים מחברות, אלא הופכים להיות מנויים לאורך זמן. ככאלו, הם גם כפופים לגחמותיהן של החברות – ובמצב זה הם מקנים חשיבות גדולה יותר לערכים שאותן חברות טוענות שהן כפופות אליהם. הערכים הופכים להיות איים של יציבות בים הדיגיטלי שאינו מפסיק לגעוש ולהשתנות.

אבל האם החברות באמת רואות עצמן כפופות לערכים אלו?

 

כוחם של המשתמשים

שימו לב שוב  לדברים שכתבו משתמשי נוסטלריוס – "אם בליזרד לא תפרסם הודעה שמכבדת את ערכי הליבה שלהם עצמם, היו בטוחים שאנו נעשה זאת."

משתמשי נוסטלריוס סבורים, כפי הנראה, שיש להם הכוח לפתוח שרת משלהם ולהותיר אותו מחוץ לידיה של בליזרד, מבלי שמערכת המשפט תקפד את ראשיהם בתהליך. קיים סיכוי ממשי שהם גם צודקים. הם יכולים תמיד לפתוח שרת במדינה עלומת-שם כלשהי שאינה מכבדת את חוקי זכויות היוצרים. הם יכולים לקבל תשלום בביטקוין – מטבעות שאינם עוברים רגולציה מדינית – כדי לקיים את השרת. בהתחשב באפשרויות הללו, אין פלא שהנוסטלריים מרגישים שהכוח בידיהם.

לא רק הנוסטלריים מקבלים כוח בשנים האחרונות. הגולשים ברשת כיום יכולים להוריד מוזיקה, וידאו, משחקים ואפילו ספרים באופן פיראטי, במקום שישלמו עליהם מכספם. חברות המוזיקה נלחמו בטחנות הרוח כמעט שני עשורים, ועדיין לא הצליחו לעצור את הפיראטים. אנשים מעדיפים להוריד את המוזיקה בחינם – אך רבים מוכנים גם לשלם לאחר מכן על רכישת המנגינות האהובות עליהם דרך פלטפורמות דיגיטליות כמו אייטונז. מבחינה זו, הנגישות הגוברת מהווה ברכה, מכיוון שהיא מחלצת את השוק ממצב בו השליטה עליו הייתה של חברות המוזיקה הכל-יכולות. היא מספקת תחרות. וכל עוד יש תחרות שתלויה בערכים, הערכים יישמרו.

לא ברור האם תחרות מסוג זה יכולה להישמר לאורך זמן עבור החברות הדיגיטליות. חברות מסוימות, כמו גוגל ופייסבוק, נסמכות על המידע הגדול שברשותן – על פטא-בייטים של מידע שהן מנתחות מדי יום כדי לספק לנו את השירותים המוצלחים ביותר. אף משתמש – או קבוצת משתמשים – אינם יכולים להתחרות בשירותים שגוגל או פייסבוק מספקות. מכיוון שכך, דווקא החברות הגדולות ביותר עשויות ליהנות מהמצב החדש בו הן אינן מחויבות לערכים מסוימים – לפחות הלכה למעשה.

 

Success Kid - אני משתמש ויש לי כוח! (אבל רק מול חברות שאינן גוגל, פייסבוק, אמזון או אפל)

 

סיכום

כתבתי בתחילת הרשומה כי משחקי מחשב יכולים ללמד אותנו על דרישות משתמשי העתיד ועל הדרך בה יתנהלו חברות העתיד. המאבק בין בליזרד לבין השחקנים מראה היטב שחברות כיום צריכות לטפח קהילות משתמשים ולחזק את האמון שהם תולים בחברות. כאשר האמון מופר, המשתמשים יכולים לקחת את העניינים לידיהם – ובמקרה של בליזרד נראה בעתיד מה יהיו ההשלכות.

 


 

המקור לתמונת השער: Polygon