חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד

חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד

אזהרה: רשומה זו עשויה שלא להתאים לילדים. הורים – לתשומת לבכם.

הגיע הזמן לספר לעולם את האמת, שרק כמה מחבריי הקרובים ביותר כבר יודעים: בחודש האחרון, כחלק ממחקר על עתיד המין, הפכתי לזמן קצר לאשה ולקחתי חלק בחוויה מינית עם גבר. לא היה מוצלח במיוחד, תודה ששאלתם, אבל הדבר המעניין באמת הוא שהכל קרה במציאות מדומה.

אולי כדאי להתחיל מההתחלה.

צרות של עתידנים

בשנה האחרונה הוזמנתי לאחד מכנסי איט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני. הכנסים של האגודה הם עניין שמח למדי, עם הרצאות שמתהדרות בשמות כמו "רב אורגזמה קיצונית, מחקר איכותני", "מי הזיז את האורגזמה שלי" ו- "בין זיקוקים לזיוף".

כפי שאתם יכולים להבין, זה לא מקום לילדים, אבל תמיד מעניין שם. הופעתי באחד מכנסי האגודה גם בעבר ודיברתי על עתיד המין. כנראה שאהבו את מה ששמעו, מכיוון שהזמינו אותי שוב. הפעם ערכתי סקר ספרות מעמיק יותר על עתיד המין, שגרם לכך שאני עדיין לא מסוגל לפתוח את הדפדפן שלי בציבור מבלי שאנשים ירימו גבה למראה הפרסומות שגוגל מציעה לי. ההרצאה עברה היטב, ובסופה הסכים איתי הקהל שהם יכולים להזמין את דוד פסיג או יובל נח-הררי כדי לשמוע על עתיד ישראל או העולם, אבל אם הם רוצים הצצה לעתיד הטיפול המיני – הרי שאני הכתובת תמיד.

נו, גם זה משהו.

בעקבות ההרצאה התחלתי לעקוב באופן ממוקד יותר אחר התפתחויות חדשות מכל הסוגים בעולם המין. לא אלאה אתכם בכל הממצאים ובניחושים שלי בנוגע לעתיד התחום. במקום זאת אקפוץ ישר לסוף: לפני חודש קניתי את מכשיר המציאות המדומה החדש ביותר כיום, ומשם הדרך לטרנסג'נדריות וירטואלית הייתה קצרה.

מציאות מדומה

באמצע מאי השתחרר לחנויות מכשיר ה- Oculus Quest – אוקולוס קווסט. מדובר באחד ממכשירי המציאות המדומה המוצלחים ביותר, והוא נטול חוטים לגמרי. כלומר, הוא אינו מחובר למחשב כלל. הוא יושב על העיניים ומשדר לכל עין תמונה דומה, על מנת להכניס אותך לעולם וירטואלי. מאז שרכשתי את הקווסט, חוויתי מעוף על גב דרקון, נלחמתי כמו נינג'ה עם זוג חרבות (הג'ויסטיקים שישבו בידיי), יריתי בחייזרים ולקחתי חלק בעוד כהנה וכהנה משחקים מהנים.

אבל היה ברור לכולם איפה שוכן הפוטנציאל האמיתי של הקווסט. כפי שכתב בעבר דאמון בראון –

"זה נראה ברור כל כך: אם אנו ממציאים מכונה, הדבר הראשון שנעשה – אחרי שנרוויח ממנה – הוא לצפות בפורנו באמצעותה."[1]

הסטטיסטיקות מדברות עבור עצמן. שני השווקים המרכזיים בהם מוצאים מכשירי המציאות המדומה שימוש הם תעשיית המשחקים ותעשיית הפורנוגרפיה. נכון לשנת 2018 הופקו כבר 6,000 סרטים אירוטיים במציאות מדומה, שגרפו 15 מיליון דולרים בשנת 2018 בלבד[2]. קיימות הערכות לפיהן עד 2025, תעשיית הפורנו במציאות המדומה תגיע לשווי של מיליארד דולרים בשנה – כמעט שליש משווי השוק שצפוי למציאות המדומה באותה שנה[3].

אי אפשר, לפיכך, לדבר על עתיד המין מבלי לנסות להבין גם את תפקידם של מכשירי המציאות המדומה. וכך קרה שזמן קצר לאחר שרכשתי את הקווסט, עשיתי את מה שנשבעתי בעבר שלא אעשה לעולם, ונרשמתי לאתר פורנו, דרכו יכולתי להוריד סרטים למכשיר.

ולפתע פתאום, עולם חדש מופלא נפתח בפניי.

Woman using Oculus Quest.

אשה משתמשת באוקולוס קווסט – מכשיר מציאות מדומה. המקור: אוקולוס.

מין במציאות מדומה

שכבתי על הגב כשראשי שעון על כרית גבוהה. שמתי את המכשיר על פניי, הפעלתי את האפליקציה, ועברתי לעולם אחר: חדר במלון יוקרה, במקום חדר השינה בבית. שכבתי על מיטה של בית מלון עם סדינים לבנים צחורים. הייתי ערום כמעט לגמרי, ולא יכולתי שלא להתפעל מגופי החדש – שראשי הווירטואלי היה מחובר אליו. יכולתי להשפיל מבט ולסקור את שריריי החסונים, את הקוביות בבטן, את התחתונים ההדוקים שלא השאירו הרבה מקום לדימיון בנוגע למסתתר בתוכם.

בקיצור, הייתי חתיך-על. אבל לא יכולתי שלא לתהות: איפה המין כאן?

לא הייתי צריך לחכות יותר מדי. הדלת לחדר המקלחת נפתחה, ומתוכה פסעה החוצה צעירה חיננית שבישרה לי שאנו עומדים לקיים עתה יחסי מין סוערים. ולא זאת בלבד, אלא שהיא הודיעה לי שהביאה עמה את חברתה הטובה, שמזה שנים רבות חושקת בי בסתר. הגיוני בסך הכל. החברה נכנסה גם היא לחדר, ושתיהן הפשיטו את המעט שנותר עוד להפשיט מעלי, ועשו בגופי הווירטואלי מעשים מגונים מכל הסוגים.

זה לא הרגיש נורא בכלל, אבל אחרי כמה דקות הבנתי את העניין והתחלתי להשתעמם. אז החלטתי לבחון את האופציה הנועזת יותר – והפעלתי את הסרטון שהכניס אותי לגוף של אשה.

שוב, חדר בית מלון. שוב, סדינים לבנים. שוב, ערום. ושוב, התפעלות. היה לי גוף מושלם, רק מהמין הלא-נכון, והוא החליף לגמרי את גופי הפיזי. סקרתי את הגוף בקפידה, והגעתי למסקנה שאני נראית מדהימה, ושזו עשויה להיות דווקא חוויה מעניינת ואפילו מהנה. ואז נפתחה דלת השירותים, ומתוכה הגיח גבר ענקי ושעיר והודיע לי שהוא עומד לדגדג לי את הרחם עם כלי באורך של סרגל בית-ספר.

זו הייתה הנקודה בה ידיי נשלחו אינסטינקטיבית אל המכשיר שעל הראש, בניסיון לכבות אותו מהר ככל האפשר. הצלחתי רגע לפני שהסרגל נגע בי, באותו עולם אחר בו גופי עמד להיות מחולל.

זו הייתה החוויה הראשונה שלי כאשה, והיא הספיקה לי כדי להבין כמה אמיצות בנות-הזוג שלנו. אבל לא ויתרתי לעצמי. ניסיתי להתחבר עוד מספר פעמים לסרטון, ומה אגיד לכם? זה היה נורא.

מין במציאות מדומה. מתוך סרטון Virtual Sexology מ- 2016, של BadoinkVR

לראשונה בחיי, הצלחתי לדמיין מה עוברת אשה במהלך יחסי המין. הבנתי את הפגיעות הנוראית, את התחושה השונה לגמרי שמתעוררת כשאת/ה מבין/ה שעומדים לחדור לך לתוך הגוף ולהותיר בו משקעים שיכולים לשנות את חייך לנצח. הבנתי את משמעותן של תנוחות מסוימות, ומדוע חלק מהנשים רואות אותן כמשפילות – מכיוון שהן באמת כאלו. 

"אבל מה חדש כאן?" שאלה אשתי בתמיהה כשסיפרתי לה על חוויותיי מאותו עולם. "הרי ידעת את כל זה!"

ונכון, באמת ידעתי, אבל עד שלא חוויתי את כל אלו מנקודת מבטה של אשה, לא הרגשתי ולא הפנמתי. הספיקו לי מספר התנסויות כאשה במציאות המדומה כדי להכריח אותי לחשוב מחדש על מין ועל הדרך בה הוא מתפרש בעיני הצד השני. המציאות המדומה עזרה לי להבין את העולם מנקודת מבט אחרת, אליה התקשיתי להתחבר עד אותו רגע. היא גרמה לי לחשוב מחדש על מה שסבור הייתי שאני כבר יודע ומבין.

מה עוד היא תעשה עבורנו בעתיד?

לחשוב מחדש

מכשירי המציאות המדומה מתחילים להופיע בכל מקום. אתם יכולים כבר היום לרכוש את המכשירים הזולים ביותר בפחות ממאה שקלים, ולהפעיל אותם באמצעות הטלפונים החכמים שלכם. לא ירחק היום בו גם המכשירים המשוכללים יותר, כמו הקווסט, יגיעו לכל אדם. הם יוכלו לספק לאנשים הבנה שונה של המציאות במספר רב של תחומים: נוכל לחוות יחסי מין מנקודת המבט של המין השני, למשל, או להבין כיצד רואה תרנגולת את כלוב הגידול הצפוף והצר בו היא שוהה כל חייה. נוכל להיכנס לנעליו של חייל בשדה הקרב, להתפלל בשמו של אללה במסגד שבעיר הקדושה מכה, או להשתגע לאיטנו בבידוד כפוי בכלא. תארו לעצמכם שמוסדות החינוך, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יהיו מודעים לשימושים האפשריים בטכנולוגיה, ויוכלו להציע אותה לתלמידים ולמטופלים כדרך לקרב אותם לנושאים מסוימים – ולאפשר להם להבין אותם גם מנקודת מבטו של הצד השני.

האם חוויות אלו יהיו שונות כל-כך מסרטים בקולנוע או בטלוויזיה? האם הן ישפיעו עלינו ועל דעותינו באופן עמוק יותר? את זה עדיין אי אפשר לדעת. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שהזמן הקצר שביליתי בגופה של אשה, הספיק כדי לגרום לי לחשוב מחדש על נשים, על גברים ועל מה שביניהם. החוויה הייתה חזקה יותר מכל סרט שראיתי בנושא, מכיוון שהפעם האיום היה אישי, מיידי וישיר על גופי שלי – גם אם זה היה וירטואלי.

אני מאמין שהמציאות המדומה תוכל לספק לנו כלי רב-עוצמה שיעזור לאנשים לחשב מסלול מחדש: לחשוב אחרת על פורנוגרפיה ועל תעשיית המין, על תעשיית הבשר ובעלי-החיים, וכל תחום אחר בו מתרחשות עוולות נוראיות מדי יום ומדי דקה. הבנה וחשיבה מחודשת הן דרישות הבסיס לשינוי חברתי, ואולי המציאות המדומה תוביל לשינוי שכזה, בדרך להקמת עולם טוב יותר. אם נרצה להשתמש במציאות המדומה כדרך לתיקון העולם, כדאי שמוסדות החינוך, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יהיו מודעים לשימושים האפשריים בטכנולוגיה, ויוכלו להציע אותה לתלמידים ולמטופלים כדרך לקרב אותם לנושאים מסוימים – ולאפשר להם להבין אותם גם מנקודת מבטו של הצד השני.

 


 

קישורים:

[1] https://www.covenanteyes.com/pornstats/

[2] https://thevrsoldier.com/gaming-and-pornography-are-the-two-biggest-draws-for-the-vr-industry/

[3] https://www.covenanteyes.com/pornstats/

כלים לשיפור החינוך

כלים לשיפור החינוך

אני מרצה מחר מול קבוצת מפקחים של משרד החינוך, על מנת לספר להם על כמה מהכלים בהם מורים יכולים להשתמש כדי לקדם את תלמידיהם ולסייע להם לממש את הפוטנציאל המלא שלהם. ופתאום חשבתי – למה לא להעביר את המידע ישירות למורים?

אז הנה רשימה של חמישה כלים בהם כל מורה יכול (תיאורטית) להשתמש מחר בבוקר. בחרתי שלא לכלול ברשימה הזו כלים יקרים כמו מדפסות תלת-ממד, אלא רק כלים חינמיים או כמעט-חינמיים. ומכיוון שקצרה היריעה, נתתי רק דוגמה אחת לכלים בכל תחום: כלי אחד במשחקיות, כלי אחד בלמידה חווייתית, וכו'. ברור שיש עוד כלים רבים ושימושיים, ואתם מוזמנים להזכיר אותם ולהמליץ עליהם בתגובות.

מינוף ומיקור-חוץ – האקדמיה של חאן

האינטרנט מאפשר לנו למנף את עצמנו ואת יכולותינו. למה הכוונה? שמורה טוב אחד יכול להעלות הרצאה מעולה בתחום מסוים לאינטרנט – ומיליון אנשים ילמדו ממנה תוך ימים ספורים. אז למה לא להשתמש בהרצאות האלו? על רעיון זה מבוססת "האקדמיה של חאן", שמכילה אלפי הרצאות שביחד מכסות את כל תכנית הלימודים האמריקנית בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, הביולוגיה והכימיה בבתי הספר – וקיימת גם תנועה לכיוון לימודי כלכלה, מחשבים, היסטוריה ואמנות[1].

שימו לב שאני לא טוען שמורים צריכים להגיד לתלמידים "הנה האקדמיה של חאן, לכו ללמוד ואני אתפוס חרופ כאן בכיתה." הלימודים צריכים להיות משולבים: מורים יכולים לשלוח את התלמידים לשיעורים מסוימים באקדמיה של חאן, שמסבירים את הנושא הנלמד טוב יותר או מזווית אחרת מכפי שהם מסוגלים לספק. בצורה זו, גם מורה גרוע למדעים יכול להקפיץ את יכולותיו – והכיתה תשתפר בהתאם. יש אפילו מחקרים ראשוניים שחושפים שתלמידים שמשתמשים באופן משמעותי באקדמיה של חאן משתפרים כמעט כפליים מהציפיות במבחנים הסטנדרטיים במתמטיקה[2], ושימוש באקדמיה של חאן מקושר לשיפור כללי בציונים במבחנים[3].

khan-academy-success.jpg

דואגים שהתלמידים שלכם לא יודעים אנגלית? אל חשש! קודם כל, יש שפע של כתוביות באתר, אבל מעבר לכך אתם יכולים לצפות בהרצאות שדובבו בעברית באתר של "אקדמית קהאן", עם יותר מ- 3,300 סרטונים[4], שמחולקים לפי נושאי לימוד ושכבות, מכתה א' ועד ט'.

התאמת החינוך לתלמיד – גוגל קלאסרום

אחת הבעיות הגדולות של המורים היא המעקב אחר התלמידים. מי עשה שיעורי בית ומי לא? מי מקשיב עכשיו לחומר הנלמד, ומי חולם בעיניים פעורות ורק מהנהן בראש כדי להרגיע את המורה? גוגל קלאס מספקת לכל מורה כלי לפקח על תלמידיו ולהיות בקשר רציף איתם. המורה יכול לפתוח 'כיתה' וירטואלית ולהזמין את התלמידים אליה, לחלק בה מטלות ולבדוק אותן. התלמידים יכולים, למשל, לכתוב חיבורים בגוגל דוקס, שכל חבריהם – כולל המורה – יראו בו-זמנית.

גוגל, אגב, הפכה כבר לסוס-עבודה בתחום החינוך. יותר ממחצית מהתלמידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים בארצות הברית משתמשים באפליקציות חינוכיות של גוגל לדברי החברה. ומחשבי – 'כרום בוקס' של גוגל נרכשים בכמויות עצומות עבור בתי-הספר: יותר ממחצית מהמחשבים הניידים הנשלחים לבתי-ספר מגיעים מתוצרת גוגל. חשוב לא להיות תמימים: התלמידים שעובדים באפליקציות של גוגל מספקים לחברה כמות עצומה של מידע, שבוודאי עוד ייעשה בה שימוש כדי להתאים פרסומות לילדים בהמשך החיים[5] (והמחוקק עוד צריך להתמודד עם נקודה זו), אבל בינתיים גם המורים יכולים לעשות שימוש במידע הזה – לפחות בכיתה שלהם. גוגל קלאס מאפשרת להם לזהות את הנקודות בהן תלמידים הצליחו יותר או פחות בשיעורי הבית, לתקשר ישירות עם התלמידים ואפילו עם הוריהם, ולהריץ סיכומים סטטיסטיים במהירות שמאפשרים לנתח כל ילד ולהתאים עבורו (בתקווה) את הגישה החינוכית שתקדם אותו במידה הרבה ביותר. וכל זה, כאמור, בחינם. ואם זה לא מספיק, קיימות עשרות אפליקציות חיצוניות שמספקות למורה המשתמש בגוגל קלאס דרכים נוספות להתחבר לתלמידים[6].

משחקיות – קלאס קראפט

ילדים אוהבים לשחק. גם מבוגרים. אז למה לא לעזור להם ללמוד באמצעות משחק? קלאס קראפט הוא דוגמה לאחד מסוגי המשחקים שנועדו במיוחד עבור הכיתה. הילדים מתחלקים למרפאים, קוסמים ולוחמים. כשתלמיד לא עושה שיעורי בית, או מאחר לכיתה, נקודות החיים שלו יורדות. אבל כשהתלמיד מתפקד היטב בכיתה, הוא מקבל בונוס בצורת "נקודות פעולה" בהן הוא יכול להשתמש כדי להטיל קסמים: לרפא את חבריו לכיתה, לקבל עצה מהמורה לגבי המבחן, לקבל דחייה במועד שיעורי הבית, ועוד. האפליקציה יכולה להיות מוקרנת על לוח הכיתה, ומספקת לתלמידים עניין נוסף בשיעור. התלמידים גם כפופים פתאום ללחץ חברתי: מי שלא עושה את שיעורי הבית שלו, לא יזכה לאהדה רבה מצד יתר התלמידים שצריכים למעשה להגן עליו.

המורים מדווחים על תגובות יוצאות-דופן מצד התלמידים – "התלמידים נלהבים תמיד לבוא לכיתה כדי לקבל עוד נקודות ניסיון", הם אומרים, ומוסיפים שהילדים "התחילו לעזור זה לזה בלימוד הדדי, מכיוון שלא רצו שחבריהם ייכשלו"[7]. אמנם אין עדיין מחקרים מעמיקים על קלאס קראפט, אבל ברור שמשחקים שכאלו משפרים מוטיבציה, רצון ללמוד, ו – תאמינו או לא, גם את יכולת הקריאה.

כן, אני רציני. משחקים משפרים את יכולת הקריאה. ילדים בכיתה י' בארצות הברית מקדישים רק עשר דקות ביום לקריאה במסגרת שיעור האנגלית, אבל כשהם חוזרים הביתה הם מבלים שבעים דקות מול המחשב והטאבלט בקריאה… על משחקי מחשב. משחקים כמו וורלד אוף וורקראפט, מיינקראפט ואחרים הם משחקים מורכבים, אחרי הכל, וכדי להצליח בהם חשוב להתעדכן וללמוד. וכך, ילדים בעלי יכולת קריאה נמוכה מכל בחינה אחרת, מבצעים מחקר בוויקיפדיה ובאתרי הדרכה על משחקים, וקוראים חומר שנכתב ברמה המתאימה למבוגרים – ולעתים אפילו ברמה אקדמית, עם משוואות המתארות את היחסים בין משתנים כמו "כוח", "כריזמה", "עוצמת נשק" ועוד[8]. אתם רוצים לשפר את יכולת הקריאה של הילדים שלכם? שלחו אותם לקרוא על המשחקים שהם אוהבים.

לימוד חווייתי – מציאות מדומה

אין לימוד חזק יותר מהלימוד החווייתי, ואין חוויה חזקה יותר כיום מהמציאות המדומה. לא צריך לדלות אלפי דולרים מהכיס – אפשר לרכוש ערכה של "גוגל קרדבורד" בחמישה דולרים באמזון[9], לחבר אליה את הסמארטפון, ולהתחיל לגלוש בעולם המציאות המדומה. תוכלו לקחת את התלמידים לחלל החיצון, לרחף בין כוכבי הלכת ולחוות באופן בלתי-אמצעי את מסע הירח מסביב לכדור-הארץ. תוכלו לבקר באנטרקטיקה הקפואה, בארמונות צרפתיים עתיקים ובקברי הפרעונים. תוכלו אפילו לטייל בגוף האנושי ולהבין אותו מבפנים ומבחוץ[10].

במה זה שונה מ- "לשים את הילדים מול הטלוויזיה"? צריך לנסות כדי להבין. אפליקציות מוצלחות של מציאות מדומה מספקות חוויה שלמה – הוליסטית – שמכריחה את הצופה לקחת חלק בעולם לתוכו הוא נכנס. התלמיד שיוצא לטיול בגוף אינו יושב משועמם מול הטלוויזיה בכיתה, אלא חייב לקום, להסתובב ולהשתתף באופן פעיל בסימולציה. גם הילדים ההיפר-אקטיביים ביותר יוכלו לצלול בדרך זו לתוך החוויה הווירטואלית.

שילוב התלמידים בשיעור – קאהוט

אני יודע שמורים מנוסים יצחקו עלי קצת – מי לא מכיר עדיין את קאהוט? אבל בכל זאת, לטובת כל היתר: מדובר באפליקציית רשת חינמית שמאפשרת לכל אדם לפתוח סקרים – ולהזמין את הקהל לענות עליהם מהטלפונים החכמים ומלאפטופים. אני משתדל להשתמש באפליקציה הזו בכל הרצאה שלי באוניברסיטה, כדרך לפענח עד כמה הסטודנטים הבינו את הנושא, איפה פערי הידע שלהם, ועד כמה הם מרוצים מדרך הלימוד עד כה. אחרי כל נושא, עוצרים לרגע את ההרצאה, מבקשים מכולם לשלוף את הסמארטפונים (מתוך הנחה שהסמארטפונים לא נמצאים כבר בידיהם גם ככה), ופתאום כולם משתתפים – כולם עונים, כולם מתחרים ב- "מי יענה ראשון" ומי יבחר לעצמו שם מסך משעשע במיוחד, ומי יצליח לענות נכון על כל השאלות עד כה.

את אחד השימושים היפים יותר בקאהוט, ראיתי בכיתה בישראל בה המורה שאל את התלמידים שאלה בשיעור היסטוריה, עם ארבע תשובות אפשריות שרק אחת נכונה. לאחר שהתקבלו התשובות, הוא לא המשיך מיד הלאה, אלא ראה שלמרות ששני-שליש מהתלמידים בחרו בתשובה הנכונה, היו גם שליש שבחרו בתשובה אחרת. הוא פתח את הנושא לדיון בכיתה, שאל את התלמידים למה בחרו בתשובה ההיא, והזניק את הכיתה למקום של חשיבה מעמיקה ושל ויכוח בין התלמידים. כן ירבו.

מכירים כלים נוספים (חינמיים או בעלות נמוכה) למורים שהייתם ממליצים עליהם? ספרו בתגובות – ושתפו כדי שחבריכם המורים יוכלו ללמוד. מגיע להם.

 


 

מתעניינים בעתיד? קראו את ספרי החדש – "השולטים בעתיד" – בחנויות הספרים המובחרות.

קישורים:

[1] https://www.khanacademy.org/about/impact

[2] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/learning-gets-personal.pdf

[3] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/khan-academy-implementation-report-2014-04-15.pdf

[4] http://www.hebrewkhan.org/

[5] https://www.nytimes.com/2017/05/13/technology/google-education-chromebooks-schools.html

[6] https://edu.google.com/k-12-solutions/classroom-partners/?modal_active=none

[7] https://www.classcraft.com/testimonials/

[8] https://www.wired.com/2014/10/video-game-literacy/

[9] https://www.amazon.com/dp/B01LZA1JED/

[10] http://www.gettingsmart.com/2017/05/7-best-educational-virtual-reality-apps/

סולם קרדאשב: הדרך לציביליזציה גלקטית

סולם קרדאשב: הדרך לציביליזציה גלקטית

בשנת 1963 הצטרף האסטרופיזיקאי הרוסי ניקולאי סמנוביץ' קרדאשב לפרויקט הרוסי שהתנהל באותן שנים: מציאת חיים בחלל החיצון. כחלק מהמחקר הוא עקב אחר תשדורות רדיו שהגיעו מקוואזרים – חורים שחורים עצומים, שהגז שסביבם פולט קרינה אלקטרו-מגנטית רבת-עוצמה, אותה אנו יכולים לקלוט גם מכדור-הארץ. למרות ההתלהבות הראשונית מתשדורות הרדיו שנקלטו, התברר תוך זמן קצר שהקוואזרים הם עצמים שמימיים ככל עצם אחר, ולא ניסיונות של חייזרים לתקשר עמנו.

התגלית גרמה לקרדאשב לחשוב: כיצד נוכל למצוא ציביליזציות חייזריות שאינן מנסות לתקשר עמנו באופן פעיל?

כדי לענות על השאלה, הוא נאלץ קודם לנסות לשער כצד בכלל ייראו ציביליזציות חייזריות אלו, ולשם כך הוא נאלץ לקחת בחשבון שציביליזציות אחרות בחלל עשויות להיות עתיקות לאין-שיעור מהציביליזציה האנושית קצרת הימים. המין האנושי קיים רק מאתיים-אלף שנים, ומתוכן השגנו נוכחות ראשונית בחלל רק בחמישים השנים האחרונות. מה נצליח לעשות בעוד מאה או מאתיים שנים? או אפילו אלף, או מיליון שנים?

אלו אינן שאלות תיאורטיות בלבד. אם אנחנו רוצים להבין איך למצוא חייזרים, עלינו לנסות לחשוב כיצד עשויות להיראות ציביליזציות המתקדמות משלנו באלפי שנים ויותר. ולפיכך, עלינו לפענח כיצד עשויה להיראות הציביליזציה האנושית (אבן הבוחן היחידה שיש לנו) אם המדע והטכנולוגיה ימשיכו להתפתח באותו הקצב המעריכי בו התקדמו במאתיים השנים האחרונות.

וכך נולד סולם קרדאשב, המתאר את התפתחותן המשוערת של ציביליזציות חלליות בשלושה שלבים שונים.

השלב הראשון: ניצול מירבי של אנרגיית כוכב-לכת

ציביליזציה המגיעה לשלב הראשון בסולם קרדאשב מסוגלת לנצל את כל האנרגייה בכוכב הלכת שלה, כמו גם חלק מהאנרגיה המגיעה אליו מהכוכב סביבו הוא חג – במקרה שלנו, את אנרגיית השמש. רק כדי שנבין עד כמה מטרה זו מרוחקת מאיתנו עדיין: כדי לנצל באופן מלא את האנרגייה שבכדור הארץ, נצטרך להיות מסוגלים גם לשלוט בכוחות הטבע – בהרי-הגעש, במזג האוויר ואפילו בתנועות הלוחות הטקטוניים. אנחנו עדיין מרוחקים מאד מנקודה זו, על אף שהעתידן מי'צו קאקו מאמין שנגיע אליה תוך מאה שנים, או מאתיים לכל היותר, בלי נדר.

electricity-1330214_1920.jpg

השלב הראשון בסולם קרדאשב: קצירה של כל משאבי כוכב-הלכת עליו אנו חיים.

השלב השני: ניצול מירבי של אנרגיית כוכב

כוכבים, כמו השמש, פולטים כמות… ובכן, אסטרונומית… של אנרגיה. בכל יום מספקות קרני השמש לכדור-הארץ אנרגיה בכמות הגדולה פי 10,000 מצריכת האנרגיה הנוכחית שלנו. וזהו, כמובן, רק שמץ מזערי מכמות האנרגיה הכוללת שהשמש מקרינה לחלל שמסביבה. ציביליזציה בשלב השני תהיה מסוגלת לרתום את כל האנרגיה המגיעה מהשמש לצרכיה.

איך נוכל להגיע להישג שכזה? הפיזיקאי הידוע פרימן דייסון הציע את אפשרות הקמתה של "ספירת דייסון": כדור המקיף את השמש וקוצר את כל האנרגיה שהיא מקרינה לחלל. אחרים הציעו לפרק את הרעיון לנגזרות צנועות יותר: טבעת דייסון אחת או יותר המקיפה את השמש, או אפילו נחיל דייסון המורכב מלוויינים החגים מסביב לשמש, קולטים את האנרגיה שהיא מפיקה ומשגרים אותה באופן מרוכז וממוקד לצרכי המין האנושי.

31437348556_e456c031b1_b.jpg

תמונת אילוסטרציה של ספירת דייסון, המקיפה שמש וקולטת את כל האנרגיה שהיא מקרינה לסביבה. במקור מפליקר.

ניתן למצוא זרעים ראשוניים למיזמים בכיוון זה כיום. תאגיד שימיזו היפני מתכנן לרצף פאנלים סולאריים מסביב לירח, כדי לקצור את אנרגיית השמש ולשדרה לכדור-הארץ. הוא מתכנן לעשות כל זאת עד שנת 2035, אבל הרעיון נראה יותר כקונספט ראשוני מתכנית ממשית. רשת כזו של פאנלים סולאריים בחלל תחייב בהכרח גם רובוטים מתוחכמים שיוכלו לטפל בה, שינוע משאות לחלל בעלות נמוכה (או יצירתם מחוץ לאטמוספירה ממשאבים חלליים) וטכנולוגיות נוספות שאיננו מתקרבים עדיין אליהן.

סרטון תדמית של תאגיד שימיזו היפני שמתכנן להקיף את הירח בפאנלים סולאריים לקצירת אנרגיית השמש.

 

מה שברור לכולם הוא שיצירת ספירת דייסון שלמה תדרוש חומרי בנייה בהיקף שניתן יהיה להשיג רק מפירוק לגורמים בסיסיים של כוכבי-לכת והרכבתם מחדש בצורה הנדרשת. זהו מיזם שניתן יהיה לבצע רק באמצעות הטכנולוגיות העתידניות המתקדמות ביותר שאינן ברשותנו עדיין.

אם אכן יקימו ציביליזציות חוצניות ספירות דייסון, או אפילו נחילי וטבעות דייסון, אנו אמורים להיות מסוגלים לגלות את המבנים האלו בקלות יחסית, באמצעות מעקב אחר פליטת האנרגיה של הכוכבים השונים בחלל החיצון. מכיוון שמבני דייסון למיניהם אמורים לעצור חלק משמעותי מהקרינה האלקטרומגנטית המגיחה מהכוכב שהם מקיפים, נוכל לזהות חריגות מהמצופה עבור הפליטה האלקטרומגנטית מאותו כוכב, וכך לפענח שציביליזציה כלשהי קוצרת את האנרגיה שהוא מפיק.

השלב השלישי: ניצול מירבי של האנרגיה בגלקסיה

ציביליזציות בשלב השלישי מסוגלות כבר ליהנות מחלק משמעותי מהאנרגיה שניתן להפיק מגלקסיה אחת. אולי הן עושות זאת באמצעות הקמת ספירות דייסון מסביב לכוכבים רבים בגלקסיה. אולי הן מפתחות דרך להפיק אנרגיה מהחורים השחורים העצומים שבמרכז גלקסיות רבות, באמצעות 'השלכת' כוכבי-לכת וחומר חללי אחר לתוך החורים השחורים, ואיסוף האנרגיה המשתחררת בצורת פוטונים מסביב לחור השחור. אולי הן יקצרו את האנרגיה המתקבלת מהתפרצויות גמא, המתרחשות בין היתר כשכוכבי נייטרונים מתנגשים זה בזה. או אולי הן יחברו מנועים רקטיים לכוכבי-לכת שלמים, ויטיסו אותם בחלל ממערכת שמש אחת לאחרת, במרדף נצחי אחר אנרגיה ותנאי קיום נוחים יותר.

האם נוכל לגלות ציביליזציות כאלו, במבט מכדור-הארץ? כנראה שכן. אפילו אם הן הצליחו כבר להשתלט על גלקסיה שלמה, הרי שנוכל לזהות שבאותה גלקסיה קיימת חוקיות שונה לפעולתם של הכוכבים וכוכבי-הלכת, ואולי אפילו לפענח כוונת מכוון שמאחורי אותה חוקיות יוצאת-דופן.

 

האם אפשר לרדת בסולם קרדאשב?

קרדאשב אמנם הניח שכל הציביליזציות יתקדמו באופן טבעי במעלה הסולם, אך טכנולוגיות מודרניות מעלות אפשרות אחרת: במקום לשפר את יכולות קצירת האנרגיה שלנו ולעלות במקביל גם בצריכה האנרגטית, האם ייתכן שנוכל להצטמצם ברמות האנרגיה שאנו זקוקים להן?

לכאורה, זוהי הצעה פרדוקסלית. כדי ליהנות מעושר חומרי גדול יותר, עלינו להשקיע יותר אנרגיה בסידור מחדש של האטומים והמולקולות שמסביבנו. אך קיים מקום אחד בו צריכת האנרגיה שלנו יכולה להישאר קבועה – גם בזמן שאנו נהנים מחוויה של עושר אינסופי.

מקום זה הוא העולם הווירטואלי.

חשבו על המטריקס: בני-אדם המחוברים במוחותיהם למחשב, וחווים עולם של מציאות מדומה הנבנה מסביבם. אנו עשויים להצליח להגיע לרמה זו של מציאות מדומה תוך מאה שנים או פחות, ואולי אפילו להעתיק מוחות אינדיבידואלים שלמים לתוך המחשב, נוירון אחר נוירון, באופן שישמר את רציפות התודעה העצמית של המועתק. הרצת המוח האינדיבידואלי הזה במחשב תעלה באנרגיה רבה, בוודאי, אך כשהטכנולוגיה תתקדם מספיק נגיע לעלות נמוכה יותר מזו של שימור הגוף הביולוגי כולו. לא נראה מופרך לחשוב על כוכב-לכת שלם, שכל אוכלוסייתו היגרה אל העולם הדיגיטלי הממוחשב – וזקוקה לפיכך לכמות זעומה של אנרגיה.

Thematrixincode99.jpg

המטריקס: עולם של מציאות מדומה, בו ניתן לשמר תודעה בעלות אנרגטית נמוכה.

אני מציע, לפיכך, שלב חדש בסולם קרדאשב: שלב מינוס-אחד. בשלב זה ניתן למצוא את הציביליזציה השלמה של כוכב-לכת אחד, שהעתיקה את עצמה למחשב באופן חלקי או מלא. ציביליזציה זו אינה מנצלת כמעט את משאבי כוכב-הלכת שלה, עקב העלויות הנמוכות הכרוכות בהפעלת המחשבים ותחזוקתם.

אפשר להמשיך לרדת מתחת לאפס בסולם קרדאשב. בשלב מינוס-שתיים אולי נמצא את אותה ציביליזציה מריצה סימולציה של מערכת שמש שלמה, על כל תושביה, תוך כדי שהיא נזקקת לשם כך לאנרגיה ברמה המופקת רק בשלב הראשון של הסולם: שימוש מלא במשאבי כוכב-הלכת בעולם הפיזי. ובשלב מינוס-שלוש נמצא סימולציה של הגלקסיה כולה, עם הזדקקות לרמות אנרגיה דומות.

כאשר אני רואה את הקשיים הגדולים הכרוכים בחקר החלל הקר ורחב-הידיים, אני מתקשה להאמין שלא קיימות גם ציביליזציות שירדו אל מתחת לאפס בסולם קרדאשב ועברו אל העולם הדיגיטלי.

האם נוכל אי-פעם למצוא את הציביליזציות האלו, בהינתן צריכת האנרגיה הזעומה שלהן? אולי זה אפשרי. אור הכוכבים המגיע אלינו עבר דרך של מיליוני שנים בחלל, ולפיכך אנו רואים תמיד את עברם של אותם כוכבים. אם יתמזל מזלנו, אולי נוכל למצוא ציביליזציה בנקודת המפנה – משלב 1 או אפס, לשלב מינוס אחד. המעבר יהיה מלווה בוודאי בירידה בצריכת האנרגיה, דבר שאנו עשויים להבחין בו גם מרחוק.

אפשרות אחרת היא לחפש את שומריהן הפיזיים של אותן הציביליזציות. הרי חברות ש- 'יורדות למחתרת' בעולם הדיגיטלי, זקוקות עדיין לשומרים פיזיים שיתחזקו את תשתיות המחשוב ויגנו עליהן. ייתכן שדווקא באמצעות חיפוש השומרים – יהיו אלו אשר יהיו – נוכל למצוא את הציביליזציות שירדו מתחת לאפס בסולם.

 

סיכום

קל לצחוק על רעיונות כמו סולם קרדאשב, ולטעון שאינם אלא חלומות באספמיה או רעיונות הנזרקים לאוויר ללא ביסוס מעשי. ולמרות זאת, סולם קרדאשב מספק לנו כלי מחשבתי רב-עוצמה באמצעותו אנו יכולים לנסות להבין כיצד עשויות ציביליזציות חייזריות עתיקות מאיתנו להתקיים, וכיצד אנו עצמנו עשויים להתקיים ברבות הימים. בזכות כלי מחשבתי זה אנו עשויים להתאים טוב יותר את החיפוש אחר חיים בחלל החיצון – ואולי, בסופו של דבר, גם להצליח.