הרחפנים באים

הרחפנים באים

בארבע השנים האחרונות נפתח תחום חדש שעתיד לשנות את חיינו: הרחפנים – כלי טיס זעירים במשקל כמה קילוגרמים, הנעים באוויר במהירות. אמזון כבר הבטיחו ב- 2013 כי תוך חמש שנים בערך יטוסו רחפנים בשמי העיר ויביאו חבילות לכל דורש תוך חצי-שעה מרגע ההזמנה. אבל איך התחום התקדם מאז אותה הבטחה יומרנית?

במילה אחת: במהירות.

Aerial-Photography-Drones-810x539.jpeg

התמונה מאתר MyDroneLab.

 

הנה עשר נקודות בנוגע לרחפנים שכדאי שתדעו עליהן, כי הן מצביעות על הדרך בה העתיד יתגבש –

  1. כולם נכנסים למרוץ: כבר מזמן לא מדובר באמזון בלבד. חברות ענק כמו בסט-ביי, וולמארט, טרגט, UPS, סבן אילבן דומינוס פיצה ואחרות – כולן מנסות להיכנס לתחום ולעבור לשינוע משלוחים באמצעות רחפנים.
  2. המטרה – משלוחים: הגביע הקדוש של כולם הוא משלוח סחורות קטנות – עד 2.5 קילוגרמים – דרך האוויר בעלות של דולר אחד בלבד. נכון להיום, משלוח חבילה בדואר בהול עולה בארה"ב בערך שישה דולרים – ומגיעה במקרה הטוב תוך יום אחד בלבד[1]. הרחפנים יכולים לספק את הסחורה (סליחה) מכיוון שינועו ללא-טייס ישירות לבית הלקוח, ללא פקקים וללא עצירות באמצע, ינחיתו את החבילה ומיד יחזרו למחסן.
  3. סיפוק מיידי: ההבנה של כל החברות הללו היא ש- "האוויר הוא האינטרנט החדש". הלקוחות של העידן החדש התרגלו לקבל את כל מה שהם רוצים כאן ועכשיו, בלחיצת כפתור. החברות שיצליחו להביא משלוחים אישיים דרך האוויר, יזכו ביתרון גדול על מתחרותיהן.
  4. זה כבר קורה: רחפנים אוטונומיים כבר שוגרו לאוויר והביאו משלוחים ללקוחות, גם אם בהשגחה צמודה. הטיסה האוטונומית המאושרת הראשונה בעיר מיושבת בארה"ב אירעה ב- 2016. הרחפן הביא חבילה עם בקבוק מים, ערכת עזרה ראשונה ומזון חירום[2]. חברת סבן אילבן המשיכה ושלחה 77 משלוחים ללקוחות אמיתיים בארה"ב[3], ואמזון הגיעה להצלחה צנועה יותר בהזנקת מספר משלוחים דרך האוויר באנגליה[4].
  5. שילוב עם המערכת הקיימת: איך הרחפנים יטוסו במזג אוויר בעייתי? בקושי. אבל אף אחד לא טען שרק רחפנים יובילו משלוחים כל הדרך. UPS, למשל, בוחנת רכב משלוחים חדש עם רחפנים על הגג. השליח כבר לא יצטרך לעצור בכל רחוב, לרדת מהרכב, לשים את החבילה בפתח הדלת ולחזור לאוטו. במקום זאת, החבילה תעבור אוטומטית לרחפן שישוגר מהרכב תוך כדי נסיעה, ינחית את החבילה בפתח הבית, ויחזור לרכב – שכבר המשיך לנסוע ונמצא עכשיו ברחוב אחר[5].
  6. המחסנים האוויריים: אמזון רשמה פטנט על דרך חדשנית אחרת להשתמש ברחפנים: היא מתכננת להשיק ספינות אוויר גדולות מעל אירועים מיוחדים, שמכילות את כל המרצ'נדייז שאנשים ירצו לרכוש. רחפנים יצאו כל הזמן מספינת האוויר כשהם נושאים נקניקיות בלחמניות, כובעים של קבוצת הכדורגל ועוד, ויביאו את הסחורות היישר לידיהם של המבקרים באירוע[6].
  7. רחפנים לכל שימוש: רחפנים אינם חייבים לשמש רק לנשיאת סחורות. בהולנד נבחנים רחפנים המשמשים לטיפול חירום בדום-לב ברחוב, הכוללים מוניטור דפיברילטור וציוד חירום רפואי להתנעה מחדש של הלב. בהודו נבחנים עכשיו רחפני אנטי-אונס שמרחפים בגובה של כמה מטרים, מקרינים בזרקור חזק על הקרקע, מתעדים את כל המתרחש בליווי צלצול אזעקה ומזעיקים את המשטרה[7].
  8. אפריקה מאוהבת: מדינות אפריקניות מזנקות על ההזדמנות החדשה: טנזניה ורואנדה הודיעו על הקמת מערכת לשינוע סחורות באופן אוטונומי דרך האוויר, ללא מעורבות אנושית בתהליך. החל משנת 2018, מאה רחפנים ישלימו אלפיים טיסות ביום בטנזניה כשהם נושאים ציוד רפואי כחיסונים ומנות דם לכפרים מרוחקים. ברואנדה כבר השלימו בהצלחה 1,400 משלוחים דומים[8]. בגאנה משתמשים ברחפנים כדי לספק אמצעי מניעה לאזורים נידחים[9]. בישראל, משרד הדואר עדיין מנסה להבין איך לרתום לרחפן את הצבי מהקרניים, כשהוא בועט ומתפתל.
  9. יש עוד כמה שנים: כל זה לא בא לומר שההתקדמות תהיה חלקה ומהירה. אם אלפי רחפנים ינועו מעל ערים גדולות, חלקם בוודאי יתנגשו זה בזה – וזה לא יבשר טובות עבור האזרח הקטן שלמטה. מסיבה זו, נאס"א, רשות התעופה הפדרלית באמריקה ושותפותיהן העסקיות פועלות עכשיו להקמת מערכת אוטומטית לשליטה בתנועת רחפנים באוויר. הם מתכננים את השקתה ל- 2020. האנליסטים חוזים שרק ב- 2023 נתחיל לראות משלוחי רחפנים סדירים לבתים בארצות הברית – אך מתריעים שאם רחפנים יתחילו לפעול במדינות אחרות באופן סדיר, כנראה שהתהליכים הרגולטוריים יתפסו תאוצה גם בארצות הברית[10].
  10. עניינים של פרטיות: למקרה שתהיתם – כן, יש סוגיות פרטיות קריטיות עם הרחפנים. הרחפנים יכולים הרי לצלם את כל מה שמתרחש מתחתיהם, דבר שהופך את האזרח הרגיל למנוטר גם ברחוב בכל עת. אבל בואו נודה לרגע באמת: כבר היום יכולות ענקיות הרשת פייסבוק וגוגל לדעת כמעט הכל עליכם – כולל איפה אתם ומה רכשתם הרגע – ומעבירות לפי חוק את המידע לממשלת ארצות הברית (ומשם הוא נגנב ע"י הרוסים והסינים).

אם לסכם, הרחפנים משקפים את חדירת עקרונות עידן האינטרנט לעולם הפיזי: מימוש מהיר של גחמותינו, בכל מקום ובכל זמן, המלווה באבדן פרטיות גדול לטובת התעשיה והממשלה. האם אתם מוכנים לעתיד הזה? גם אם לא – הוא כבר בדרך, טס אלינו במהירות.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/

[2] http://flirtey.com/the-first-fully-autonomous-faa-approved-urban-drone-delivery-in-the-us/

[3] http://www.prnewswire.com/news-releases/flirtey-and-7-eleven-complete-first-month-of-routine-commercial-drone-deliveries-deliver-77-packages-to-customer-homes-in-united-states-300381798.html

[4] https://www.amazon.com/Amazon-Prime-Air/b?node=8037720011

[5] https://www.pressroom.ups.com/pressroom/ContentDetailsViewer.page?ConceptType=PressReleases&id=1487687844847-162

[6] http://patft1.uspto.gov/netacgi/nph-Parser?Sect1=PTO1&Sect2=HITOFF&d=PALL&p=1&u=%2Fnetahtml%2FPTO%2Fsrchnum.htm&r=1&f=G&l=50&s1=9305280.PN.&OS=PN/9305280&RS=PN/9305280

[7] https://www.csmonitor.com/World/Global-News/2014/1211/Will-drones-keep-India-s-women-safe-from-rape

[8] http://money.cnn.com/2017/08/24/technology/east-africa-drones/index.html

[9] https://www.fastcompany.com/3056835/the-united-nations-is-flying-contraception-drones-in-rural-africa

[10] https://www.techemergence.com/drone-delivery-timeline-retail/

האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

משרד הרווחה הודיע לאחרונה שאימוץ על-ידי משפחה חד-הורית עלול להעמיס קשיים על הילד.

נתחיל בשאלה החשובה הראשונה: האם ראוי שהמדינה תשלול מזוגות כלשהם את הזכות לאימוץ?

נראה לי שהתשובה כאן חיובית באופן גורף. מסיבות היסטוריות ותרבותיות, המדינה אינה מתערבת בזכות להבאת ילדים לעולם. אך כאשר היא מתבקשת להחליט האם להעביר ילד שהתייתם מהוריו לזוג בעל סבירות גבוהה יותר מהרגיל להסבת נזק נפשי או גופני (למשל, זוג המכור לסמים), לעומת זוג נורמטיבי יותר, ברור מה ראוי לעשות לטובת הילד.

אבל עכשיו מגיעה השאלה השנייה החשובה: האם הורים חד-מיניים גורמים באמת נזק לילדים שאימצו? מה אומרים המחקרים?

קיימים אמנם שפע של מחקרים בתחום מהעשורים האחרונים, אבל נודה באמת: בסוגיה טעונה כל-כך, קשה למצוא חוקרים שאינם מוטים מלכתחילה לכיוון זה או אחר. הנושא מסתבך עוד יותר מכיוון שאיננו חוקרים ילדים 'סתם', אלא ילדים שחוו טראומה כאשר איבדו את הוריהם ונשלחו לאימוץ, ולכן ברור שסיכוייהם לפתח קשיים פסיכולוגיים גבוהים יותר מאלו של ילדים אחרים. אם ננסה להשוות ילדים מאומצים מכל סוג שהוא, לילדים שהוריהם בריאים ובזוגיות טובה, ברור שנגלה שהילדים המאומצים סובלים יותר מקשיים – ובלי קשר למין ההורים שאימצו אותם.

למרות הקשיים המחקריים הללו,  התמונה הגדולה חושפת עמדה הקרובה לקונצנזוס (קרובה ככל שאפשר להגיע לקונצנזוס מדעי, במיוחד בסוגיה טעונה כל-כך) בקרב החוקרים האקדמיים. חוקרים בבית-הספר למשפטים של קולומביה אספו את כל המחקרים שעוסקים בסוגיה זו ושתאמו לקריטריונים המדעיים הבסיסיים ביותר: כלומר, התפרסמו במגזינים מדעיים עם ביקורת עמיתים. סך הכל הם מצאו 79 מחקרים. מתוכם, 75 הגיעו למסקנה שילדים לזוגות הומו-סקסואלים או לסביות אינם סובלים יותר מילדים אחרים במשפחות הטרו-סקסואליות תואמות. רק ארבעה מחקרים מצאו השלכות שליליות לאימוץ על-ידי הורים חד-מיניים [1].

קיימות, כמובן, טענות כנגד הסקירה ועורכיה, אבל סקירות אחרות של המחקרים הרלוונטיים חושפות תמונה דומה. סקירת כל המחקרים שהתפרסמו בתחום בין 2002 ל- 2014 על אזרחי ארצות הברית חושפת תוצאות דומות. ובלשון הסקירה –

"מחקרים אלו חושפים שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות עומדים בדיוק כמו ילדים ממשפחות ממין-שונה במגוון רחב של אומדנים לילדים: ביצועים אקדמיים, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, בריאות פסיכולוגית, פעילות מינית מוקדמת ושימוש בחומרים מזיקים." [2]

סקירה דומה על מחקרים שנערכה בשנת 2000 חשפה תוצאות דומות [3] , וכך סקירה נוספת של חוקרים אחרים משנת 2005 [4]. אפילו בסקירה היחידה שמצאתי שמתייחסת בביקורתיות למחקרים קודמים בתחום, לא ניתן למצוא קביעה שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות סובלים יותר מעמיתיהם ממשפחות הטרו-סקסואליות [5], אלא לכל היותר המלצות להמשך המחקר בתחום. כאמור, זהו מצב הקרוב לקונצנזוס בקהילה המדעית.

נציגי משרד הרווחה טוענים שטובת הילד עומדת בראש מעייניהם, אך נראה שהם דווקא פוגעים בה בהתנהלותם. הסיבה היא שישנה באמת בעיה אחת עמה נאלצים ילדים להורים חד-מיניים להתמודד, והיא הסטגימטיזציה מצד החברה. באחד המחקרים שנערכו בהולנד לאחרונה על ילדות שגודלו על-ידי שתי אמהות לסביות, התברר שאכן חלק מהילדות סבלו מבעיות התנהגותיות מסוימות – אך אלו היו מקושרות לתגובה השלילית של החברה כנגד המשפחה. צעירות שדיווחו על יותר סטיגמטיזציה הומופובית, גם סבלו מיותר בעיות התנהגותיות [6]. מכיוון שכך, כאשר נציגי משרד הרווחה טוענים שמשפחות חד-מיניות עלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד", הם צודקים בהחלט – אבל המטען הזה מגיע (גם) מהסטיגמטיזציה שמשרד הרווחה עצמו תורם לה כנגד משפחות חד-מיניות.

וכל הנקודות האלו לא רלוונטיות כלל לדיון, מאחר ומשרד הרווחה פועל בסך הכל לפי חוק אימוץ הילדים. החוק קובע במפורש ש- "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד". המדינה עושה החרגות מסוימות, אבל אלו היוצאות-מן-הכלל שאינו מעידות על הכלל. חוק אימוץ הילדים נחקק לפני יותר משלושים שנה, ומאז לא נערכו בו שינויים מהותיים של ממש [7]. אם רוצים לשנות את התנהלות המדינה באופן גורף, צריך לקדם קודם את שינוי חוק אימוץ הילדים. עד אז, אין הרבה טעם לבוא בתלונות למשרד זה או אחר – דומה הדבר לפלסטר שמניחים על פצע, במקום לטפל באנטיביוטיקה במקור הזיהום. רוצים להביא לשינוי? לכו לכנסת, שכרו לוביסט ואיש יחסי ציבור. מכיוון ש- 76 אחוזים מהישראלים היהודים תומכים בנישואים חד-מיניים [8], אפשר לקוות שתושג גם הסכמה דומה לגבי אימוץ. בתקווה במהרה בימינו נוכל לשנות את החוק הבעייתי הזה.

או שלא, כי מדינה יהודית דתית וכל זה. אבל רגע, כל הדיון היה על טובת הילדים, לא?

[1] – http://whatweknow.law.columbia.edu/topics/lgbt-equality/what-does-the-scholarly-research-say-about-the-wellbeing-of-children-with-gay-or-lesbian-parents/

[2] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4091994/

 [3] – http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1741-3737.2000.01052.x/abstract

[4] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16158732/

[5] – http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0049089X12000580

[6] – http://williamsinstitute.law.ucla.edu/press/press-releases/dutch-adolescents-lesbian-parents-2015/

[7] – https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4258859

[8] – http://www.mako.co.il/news-israel/education-q2_2016/Article-569c3b14b5a0551004.htm

כשחסמו את המזבלה, שתקתי, כי לא הייתי המזבלה: על הכוח שמקבלת פייסבוק

כשחסמו את המזבלה, שתקתי, כי לא הייתי המזבלה: על הכוח שמקבלת פייסבוק

פייסבוק חסמה בימים האחרונים את בלוג המזבלה, והגדירה אותו מסוכן לגולשים. נסו לשים בפוסט בפייסבוק קישור למזבלה, ותקבלו תשובה מיידית שהקישור אינו בטוח. אלא שהבלוג קיים כבר מאז 2006, מאובטח ברמה גבוהה, ובדיקות של מומחי אבטחה לא גילו איום מכל סוג שהוא.

אז למה?

אולי בגלל שבמזבלה לא אוהבים את פייסבוק, ולא טורחים להסתיר את זה.

מנהל ומייסד המזבלה, דורי בן ישראל, מתמקד כבר מספר שנים בדרכים בהן פייסבוק מנצלת לרעה את כוחה. באחד מהמקרים נחסם הפרופיל של בן ישראל לאחר שפתח אתר ובו ניתן למצוא את פרטי הקשר של עובדים בפייסבוק ישראל. פייסבוק לא אוהבים אתרים המשתפים את פרטי הקשר האישיים של אנשים – וכך התקבלה ההחלטה לחסום את הפרופיל של בן ישראל.

ועכשיו, ממש אתמול, החליטו בפייסבוק סופית להסיר 25 מיליון שיתופים, לייקים ותגובות מ- 18,000 כתבות שהועלו לפייסבוק ע"י גולשים, ושמקשרות לאתר המזבלה (הנתונים מתוך כתב תביעה שהגישה המזבלה כנגד פייסבוק). חלק משמעותי מתוך הכתבות האלו מתייחס בביקורתיות ל… רוצים לנחש למי? לפייסבוק כמובן.

חזיתי את זה!

ממש היום יוצא ספרי החדש – "השולטים לעתיד" (בחנויות הספרים המובילות וכו'). בשנתיים האחרונות חקרתי את השליטה שמקבלות חברות הדיגיטל הגדולות על האינטרנט, והנה – ביום בו יוצא הספר לאור, אנו נתקלים באחת הדוגמאות הטובות ביותר לסכנה שבצבירת הכוח העצום של פייסבוק.

השולטים בעתיד.jpg

פרסום לספר. אבל היי, הוא באמת מדבר על כל הנושאים האלו. איזה מזל שהצלחתי לגרום לפייסבוק להראות איך היא יכולה לנצל את הכוח שלה, ממש ביום בו הספר יצא לאור!

בספר אני מזהיר מפני הגדילה הבלתי-מרוסנת של פייסבוק וגוגל ומפני המונופולים הרכים שהן יוצרות. אין מתחרות אמיתיות לגוגל בשוק החיפוש. אין מתחרות אמיתיות לפייסבוק ברשת החברתית באנגלית. הענקים הללו – כרישי הרשת – אינם מבוקרים היטב על-ידי הממשלות מצד אחד, ורוב הציבור אינו מבין את הכוח שכרישי הרשת מחזיקים בו.

כוח, למשל, לחסום את מי שהם לא אוהבים.

תאמרו עכשיו שזה לא נורא, ושבן ישראל יכול לעבור לרשת חברתית אחרת? אבל אין רשת חברתית אחרת שאפילו מתקרבת לגודל של פייסבוק – שני מיליארד משתמשים כמעט. הרשת החברתית השנייה הגדולה ביותר היא טוויטר, עם 319 מיליון משתמשים. כלומר, בקושי 15% מגודלה של פייסבוק. אם אתה רוצה כיום להפיץ מסרים לציבור, אתה חייב להיות בפייסבוק. אם אתה רוצה להיות בקשר עם כל החברים שלך, אתה חייב להיות בפייסבוק. אם אתה רוצה לתאם פעילויות ולקחת חלק בדיונים, אתה חייב להיות בפייסבוק.

אבל פייסבוק יכולה לבחור להוציא אותך מהעולם שבנתה. פייסבוק יכולה, למעשה, להטיל עליך גזר דין מוות דיגיטלי.

ולא רק פייסבוק.

אמזון, גוגל וכל היתר

הידעתם? גוגל יכולה לבחור להפסיק לספק לכם שירותים. היא עשתה כך למאתיים אנשים שעצבנו אותה לאחרונה כשמכרו סמארטפונים תוצרת גוגל בניגוד לכללים. אותם אנשים קמו בבוקר וגילו שאין להם ג'ימייל, שאין להם גישה לכל המסמכים בגוגל דוקס, שהם לא יכולים להשתמש בגוגל קלנדר, וקרוב לוודאי שגם כל הסיסמאות שלהם נעלמו מכרום. כי אם כבר, אז כבר. ושוב – זהו גזר דין מוות דיגיטלי.

קחו את אמזון כדוגמה אחרת. היא חברת הקמעונאות הגדולה ביותר בעולם המערבי (במזרח הרחוק מתחרה בה עליבאבא). סופרים יודעים ששלושים אחוזים ממכירות הספרים שלהם מגיעים ממדור ה- "אנשים כמוך רכשו את…" שמופיע בכל עמוד מוצר של אמזון. אם מחר בבוקר יצא ספר שחושף את כל השטיקים המלוכלכים של אמזון, או אם סופר מסוים ידבר כנגד אמזון, נראה לכם שחברת-הענק תעשה כמיטב יכולתה להפיץ את אותו ספר? להכניס אותו למדור ההוא, שמנוהל על-ידי אלגוריתמים שהיא אינה מחויבת להסביר את דרך הפעולה שלהם? התשובה ברורה. וכך, סופרים מתקשים מאד לדבר כנגד אמזון – אלא אם הם מוכנים לאבד מיידית לפחות שלושים אחוזים ממכירות הספרים שלהם.

ומה תגידו עכשיו לסופרים? "לכו לחברה אחרת"? אבל למי? אמזון היא הענקית הבלתי-מעורערת של הקמעונאות בעולם המערבי. כמו שגוגל היא ענקית החיפוש הבלתי-מעורערת, פייסבוק היא ענקית הרשתות החברתיות, אובר היא ענקית המוניות, איירבנב היא…

טוב, הבנתם את הנקודה.

מי מבקר את פייסבוק

הגיע הזמן לשאול בקול רם את השאלות הנוקבות: כשמערכת כמו פייסבוק חולשת על חלק גדול כל-כך מהחיים שלנו, האם אנחנו באמת צריכים לתת לה את הכוח להחליט שאסור להשתמש במלים מסוימות? או שאסור לנו להיכנס לאתרים מסוימים? מי מבקר את פייסבוק?

שאלתי את אחד מהיועצים של אובמה את השאלה הזו, בפגישה שהייתה לנו לפני שנה. התשובה שלו השאירה אותי המום. הוא טען שלפייסבוק, כמו לכל חברה, יש חוזה שהמשתמש חותם עליו, ואם פייסבוק תסטה מהחוזה הזה – אז הממשלה תתבע אותה לדין. אבל החוזה של פייסבוק לא אומר כלום על הסוגיות החשובות באמת! פייסבוק מבטיחים לשמור על הפרטיות שלכם – שזה נחמד, באמת, כי המשמעות היא בעצם שהם לא מעבירים לכל המתחרים שלהם בשוק הפרסום את הפרטים שלכם – אבל היא לא מבטיחה לספק לכם ידיעות אמיתיות, למשל, או לשמור על מדיום תקשורת דמוקרטי, או לא לשחק עם תפישות העולם של הגולשים באמצעות תפעול מכוון של הסטטוסים שאתם רואים.

אה, לא ידעתם שהם עשו את זה?

ברוכים הבאים לעולם חדש מופלא.

אז מה אפשר לעשות?

בואו נתחיל בשלילת הפתרונות המטופשים: לכל הקפיטליסטים בינינו, קחו נשימה עמוקה ונסו להבין שלא, אני לא קורא להלאים את פייסבוק. ולכל הסוציאליסטים בינינו, נסו להבין שההצלחה של פייסבוק נובעת מכך שהיא חברה חדשנית בשוק הפרטי, ואין שום טעם להפיל אותה לביצה הממשלתית, שמטביעה ומחניקה כל שמץ של יצירתיות והצלחה. ולגבי רגולציה ממשלתית? אל תצחיקו אותי. הפוליטיקאים שלנו – ונודה באמת, גם אלו בארצות הברית – בקושי מצליחים להבין מה קורה עם חברות הענק האלו. וכפי שהם פחדו מהתקשורת – מהעיתונים ומהטלוויזיה – בעבר והתייחסו אליה עם כפפות של משי, כך הם גם חוששים מלהיכנס ראש-בראש בפייסבוק.

הפתרון האמיתי חייב להגיע מהציבור: ממני וממכם. אנחנו אלו שצריכים לצעוק על פייסבוק כשהם עוברים את כללי הטעם הטוב וחוסמים אנשים. אנחנו אלו שצריכים לפרסם פוסטים בבלוגים ובעמודי פייסבוק שתומכים במזבלה – כמו הפוסט הזה.

המסקנה העגומה שאני מגיע אליה בספרי היא שאין פתרונות טובים למצב הקיים. העולם מתקדם לשוק של מנצחים דיגיטליים גדולים, ורק בעוד עשור או שניים יגיעו טכנולוגיות מתקדמות יותר שימסמסו את הכוח של חברות הענק האלו. אבל עד אז, אנחנו צריכים להיות כלבי השמירה. אנחנו צריכים להיות אלו שיפקחו על החברות הגדולות וירימו קול צעקה כשהן חורגות ממה שראוי – ובלי קשר לחוזים חסרי-המשמעות שהן החתימו אותנו עליהם.

אז אני קורא לכם – שתפו את הרשומה הזו. הביעו תמיכה במזבלה. כתבו את המלה "המזבלה" בתגובות ובשיתופים. שתפו כדי ליידע את חברת-הענק שכולנו משוטטים כרגע במסדרונות שהיא עיצבה עבורנו, שאנחנו לא מוכנים לקבל בקלות את ההחלטות השרירותיות שלה. שאנחנו לא מוכנים שישקרו לנו שאתרים "מסוכנים", כשבעצם הם מסוכנים רק למנהלי פייסבוק. שאנחנו לא מוכנים להפקיד את העולם שלנו בידיה של חברה ענקית אחת, לעצום עיניים ולהניח שהכל יהיה בסדר. ואם לא אכפת לכם, אז לפחות שתפו כדי שפייסבוק לא יחסמו רק אותי ואת האתר שלי על פרסום הרשומה.

————-

(ואם אתם רוצים לדעת עוד על כל הדרכים בהן הממשלות וחברות הענק משחקות בנו, וכיצד נוכל להשתחרר מהשליטה שלהן, אתם מוזמנים לרכוש את הספר בחנויות הספרים או ב- https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=92052#.WMrwjPlJZPY )

אובר צופה שמכוניות מעופפות יהיו זולות יותר ממוניות עד 2030

לפני חצי-שנה כתבתי מאמר באנגלית על כך שעד שנת 2035 נראה כבר מכוניות מעופפות בשמי העיר. כנראה שאובר שמעה גם היא על הנושא ועל החיזויים שלי, והחליטה לבחון אותו בעצמה. מחלקה פנימית בחברה בשם "אובר מעלה" (תרגום מאד חופשי ל- Uber Elevate) שחררה לפני שבוע דו"ח בו היא סוקרת את החידושים האחרונים ברחפנים המסוגלים לשאת נוסעים אנושיים. מסקנות הדו"ח ברורות –

"לסיכום, בניתוח שלנו מצאנו שכטמנ"אים (VTOL – כלי טיס הממריאים ונוחתים אנכית), עם התכונות הנחוצות לתפעול במספרים רבים, מתאפשרים טכנית בשימוש בטכנולוגיות של היום. במספרים רבים (כלומר, ברמות ייצור גבוהות הגיוניות), שירותי כטמנ"אים יהיו אפשריים בעלויות נמוכות מספיק כדי לאפשר אימוץ רחב."

למקרה שלא הבנתם את הניסוח עם כל הז'רגון הכלכלי-תעשייתי, הנה סיכום מצידי: אפשר להשתמש במכוניות מעופפות כאמצעי תחבורה ציבורית כבר היום, ואם מספיק אנשים ישתמשו בהן – הרי שהמחירים ירדו מספיק כדי להתחרות במכוניות רגילות. לפי הניתוח של אובר, נסיעה לאורך כל סאן פרנסיסקו, שהייתה אמורה לדרוש שעה וארבעים דקות ולעלות 111 דולרים במונית, תקוצר ל- 15 דקות בלבד באמצעות שימוש בטכמנ"אים. המחיר הראשוני של טיסה שכזו יהיה 129 דולרים, אך כאשר תיכנס המערכת לשימוש שוטף, אמור המחיר לרדת לעשרים דולרים בלבד לפי ההערכות.

כן, באמת.

כדי להבין איך הגיעו אנשי אובר למסקנות הללו, נעבור על הגורמים שהם מיפו כקריטיים להצלחת הרכבים המעופפים.

דוגמא לכטמנ"אי סיני – EHANG 184

 

אתגרים והצלחות

במאמר המקורי שכתבתי, זיהיתי שלושה אתגרים משמעותיים שמנעו עד כה את הצלחתן של המכוניות המעופפות –

  • בטיחות: לפי תקנות התעופה באמריקה, כדי לקבל אישור להטסת מטוס פרטי, יש צורך בניסיון של לפחות 500 שעות טיסה. בניתוח המקורי טענתי שהפיתרון לאתגר זה אמור להגיע מהתקנת טייסים אוטומטיים, שיפעלו בדומה לדרך בה רכבים אוטונומיים נוסעים בכבישים.
  • אנרגיה להנעת הרכב: רכבים מעופפים חייבים להסתמך על מקור אנרגיה שיחליף את הנפט הבזבזני והמזהם את הסביבה. הפיתרון הוא בהנעה חשמלית, ואכן אנו רואים שאבות הטיפוס של רכבים מעופפים רבים מסתמכים כיום על הנעה חשמלית גרידא. טענתי שקצב השיפור ביכולות הסוללות החשמליות מרמז כי כבר בשנים הקרובות נוכל להפעיל רכב חשמלי במשך יותר מעשרים דקות.
  • מקור לאנרגיה חשמלית: גם הנעה חשמלית גובה שפע של אנרגיה, ואת הסוללות יש להטעין מחדש לאחר כל טיסה. הדרך להתמודד עם אתגר זה טמונה באנרגיית השמש, שאנו צפויים לקצור ולאגור יותר ויותר ממנה בעשורים הקרובים, כך שרכבים חשמליים יוכלו להיטען בעלות נמוכה בכל פעם שינחתו.

גם המומחים של אובר זיהו את האתגרים הללו בסקירה שערכו, ועונים עליהם באופן דומה. הם הוסיפו מספר אתגרים נוספים עליהם לא חשבתי. השניים המעניינים ביותר לטעמי הם –

  • בעיית זיהום הרעש: אחת הסיבות לכך שמסוקים אינם נמצאים בשימוש בערים היא הרעש החזק שהם עושים בהמראה ובנחיתה. עם זאת, כטמנ"אים המונעים בחשמל מסוגלים להמריא ולנחות בשקט יחסי.
  • תשתיות הנחיתה וההמראה: הכטמנ"אים מסוגלים להמריא ולנחות באופן אנכי – כלומר, לעלות או לרדת ישירות באוויר – אך עדיין יש צורך במשטחי נחיתה והמראה ישרים ובטוחים. לשם כך מציעה אובר יצירה של ורטיפורטים ("נמלים אנכיים") ו- ורטיסטופים ("עצירות אנכיות"). בעיר גדולה כמו ניו-יורק יהיו בערך תריסר ורטיפורטים, שיכללו אנשי צוות שיתחזקו את הכטמנ"אים, תחנות להחלפת סוללות וציוד דומה. הוורטיסטופים, לעומת זאת, ישמשו כסוג של תחנות אוטובוס מוסדרות בהן יעצרו הכטמנ"אים כדי להוריד ולהעלות נוסעים. ניתן יהיה להקים נמלים אנכיים על גגות בניינים גדולים, כקניוני קניות, וכך להגיע לניצול מיטבי של התשתיות בעיר. ובאשר לוורטיסטופים – אלו יוכלו להופיע בכל מקום, ואובר צופה שעם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן יהיה אפילו להביא את הנוסעים ישירות לבתיהם.

 

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

 

  • מזג אוויר: גשם חזק, שלג, וכמובן רוחות עוצמתיות צפויים להשפיע יותר על הכטמנ"אים מכפי שהם משפיעים על התחבורה הקרקעית. עם זאת, האנליסטים של אובר צופים שרק 16 אחוזים מזמן הפעולה של הכטמנ"אים יושפעו ממזג האוויר. הם אינם מודאגים במיוחד מקרח – הם סבורים שבאמצעות עיצוב נכון של להבי הכטמנ"אים וויסות פעולת המנוע החשמלי אפשר להימנע מרוב התאונות הנגרמות משלג ומקרח. רוחות חזקות הן כבר עניין אחר, וטייסי הכטמנ"אים (אנושיים או מלאכותיים) יצטרכו לשמור מרחק ממכשולים שהם עלולים להתנגש בהם בשל פרץ רוח פתאומי.

אתגר מזג האוויר, אגב, נעלם כמעט לחלוטין במדינות בעלות אקלים נוח כמו ישראל. אולי תל אביב תהיה הבאה בתור להתקין תשתיות לרכבים מעופפים, מיד אחרי שעמק הסיליקון יקבל את שלו?

 

לוחות זמנים

אם אתם מתכננים לצאת כבר מחר מהבית ולהזמין את המונית המעופפת שלכם, כדי שתמתינו עוד קצת. לא מדובר בחזון לשנים הקרובות. אובר צופה שהכטמנ"אי הראשון שיהיה מסוגל לגמוע בערך 150 קילומטרים במהירות של 250 קמ"ש, עם מספר נוסעים וטייס, יגיע לשוק רק בעוד חמש שנים. שירותי התחבורה הציבורית המעופפת הראשונים, לפי חישוב זה, אמורים להתחיל בין שנת 2025 ל- 2030. זאת, כמובן, בהנחה שכל הרשויות הציבוריות מתקתקות עניינים ומספקות את כל האישורים לאובר בפרק זמן סביר – וכולנו יודעים כמה שממשלות אוהבות את אובר, ובאיזו יעילות גבוהה הן מתפקדות כל העת.

 

לוח זמנים לרכבים מעופפים

לוח זמנים לרכבים מעופפים

אז אובר אופטימית, אולי יותר מדי, אבל עד עכשיו זה עבד לה לא רע בכלל. כך שאני עדיין דבק בחיזוי המקורי שלי: עד שנת 2035 נראה שירותי תחבורה ציבורית מעופפת להמונים בכמה מהערים הגדולות בעולם. אם הייתי צריך להמר, הייתי שם את הכסף על ערים עשירות עם מזג אוויר נעים כמו לוס אנג'לס, סאן פרנסיסקו, דובאי, וכמובן – תל אביב.

רק בואו נסיים קודם לבנות את הרכבת הקלה.

 

מתי ימות היהודי האחרון?

מתי ימות היהודי האחרון?

 

לפני כמעט שנה הגעתי לאוניברסיטה חשובה בארצות הברית, והתארחתי בבית הלל בערב יום שישי. מדובר בבניין גדול אליו נוהרים כל הסטודנטים בקמפוס המזדהים כיהודים ומקבלים שירותי דת, חברה וקהילה.

"איפה הרפורמים מתפללים?" התעניינתי. מיד הופניתי לאולם גדול בבית הלל, בו ישבו כמעט מאתיים סטודנטים ואנשי סגל והתפללו בהתלהבות עצומה. התפילות ששרו לא היו מהנוסח המוכר מבתי הכנסת בישראל. הן כללו מזמורים שהושאלו מתרבויות אחרות אך משקפים גם את ערכי היהדות בעיני הרפורמים, הצהרות תודה לאלוהים על ברכותיו, ואת כל הטקס הובילה רבה. השירה הדהדה מקיר לקיר, ובעיניהם של הנוכחים ראיתי יראת קודש והכרה בערכה של קבלת השבת עבורם. אילו הייתי לוקח הצידה אחד מהם ומתעניין האם הוא יהודי, הוא לא היה מבין בכלל מה אני שואל.

"איפה הקונסרבטיבים מתפללים?" תהיתי, והמלווה לקח אותי לאולם קטן יותר בקומה השנייה עם מאה מתפללים. הם זימרו ושרו באדיקות, אמרו בקול את הברכות, ועל הכל פיקח חזן עם גיטרה. גם כאן היה ברור שכן – אלו יהודים.

"ואיפה האורתודוכסים?" שאלתי. המדריך שלי גירד בראשו במבוכה.

"הקדשנו להם חדר משלהם, אבל אני לא בטוח שהם הצליחו לגייס מניין." הודה.

בדקתי. הם לא. שלושה יהודים עם זקנים ישבו בתסכול ובשתיקה באותו חדר, וחיכו וחיכו שיצטרפו אליהם מתפללים נוספים. נשארתי שם כמה דקות, ועזבתי. עד כמה שאני יודע, הם עדיין מחכים.

למה אני נזכר בכל זאת דווקא עכשיו? בימים האחרונים התפרסמה כתבתה של טלי פרקש ב- Ynet, לפיה היהודי האחרון בצפון אמריקה ימות תוך שלוש-מאות שנים, ולאחר מכן לא יישארו עוד יהודים בארצות הברית. מפחיד, לא? אלא מה – מסתבר שהגדרת היהדות לפי המומחים שמצטטת פרקש היא הלכתית ופשוטה: נולדת לאם יהודיה? אתה יהודי. נולדת לאב יהודי? הפכת לגוי. שלום ולא להתראות!

המציאות, מסתבר, מורכבת הרבה יותר. בעולם בו האורתודוכסיה מנכרת ומרחיקה מעליה את הצעירים היהודיים, ומסלקת מתוכה כל גבר יהודי שחטא והתאהב באשה מדת אחרת, דווקא הרפורמים והקונסרבטיבים הם אלו המקבלים לקהליהם את כל האנשים המעוניינים להיות חלק מהעם היהודי. הם לא שואלים שאלות מיותרות לגבי האמא והאבא, ולא מקשים או מחמירים ללא-סיבה. העקרון המנחה אותם הוא פשוט: אם אדם מוכן להיכנס לשותפות הגורל עם העם היהודי, לקחת חלק בחיי הקהילה היהודית ולקבל על עצמו מספר מצוות חברתיות בעיקרן, הרי הוא יהודי.

האם היהודים ייעלמו מאמריקה בסופו של דבר? בהחלט ייתכן שכן – אבל רק היהודים האורתודוכסים. הנכחדים יהיו אלו שייסגרו את עצמם בגטאות, שימנעו מילדיהם את הזכות לאהבה, שיתעבו את בני הדתות האחרות ויעוררו על עצמם את שנאת הכלל בתורם. מי ירצה להיות חלק בדת כזו, בעולם החופשי והליברלי מחוץ למדינת ישראל? ואכן, אנו רואים בנתונים (סקר PEW, 2013) כי מתוך היהודים שנולדו אורתודוכסים, רק 48 אחוזים ממשיכים להגדיר את עצמם ככאלו, ו- 26 אחוזים עוברים להיות קונסרבטיבים או רפורמים. ומה עם אלו שנולדו קונסרבטיבים או רפורמים? אצלם אנו רואים שבין 61 ל- 66 אחוזים ממשיכים להגדיר את עצמם ככאלו, ורק מיעוט שבמיעוט – אחוזים ספורים מתוכם – עוברים בחזרה לאורתודוכסיה.

המשמעות היא שבעוד שהיהודים האורתודוכסים אכן מתמעטים אט-אט באמריקה, סוג אחר של יהודים יוכלו להמשיך לחיות ולשגשג שם עוד זמן רב. אלו הם הרפורמים והקונסרבטיבים, המוכנים להסתגל לרוח הזמנים, לפרש מחדש את הלכות הדת ולקבל לתוכם את אוהבי היהדות. הם ימשיכו לשאת את הלפיד בגאון.

ולסיום, אקנח בטענה ששמעתי מפי חרדי אורתודוכסי אחד, שהתרברב בכך שהאורתודוכסים הם היחידים המשמרים את היהדות כפי שהייתה לפני מאתיים שנים. זוהי טענה נפוצה, ואותו חרדי אכן צודק חלקית – רבים מהחרדים לובשים את אותם הבגדים שעטו אבות-אבותיהם ברוסיה הקפואה לפני מאתיים שנים. אך האם זו היהדות? לאותו אדם הייתי עונה שהמשמעות האמיתית של היהדות לאורך הדורות טמונה ביכולת השינוי וההסתגלות, בווכחנות שמאפשרת ליהודים מקהילות שונות להבין זה את זה ולגבש מסלול פעולה נכון יותר לרוח התקופה. אנו, כיהודים, עוברים אבולוציה מתמדת – וההלכה עצמה נועדה לאפשר את השינוי שישמר את הדת והקהילה היהודית.

האם אתם חרדים מהיכחדות היהדות? אם כן, אולי הגיע הזמן לעזור ליהדות להשתנות שוב.

 

עיר העתיד: רכבים אוטונומיים, רחפנים ורובוטים

עיר העתיד: רכבים אוטונומיים, רחפנים ורובוטים

 

עיריית תל אביב פותחת בימים אלו בתהליך תכנון אסטרטגי כדי להבין ולתכנן את עתיד העיר. אנשי העירייה הזמינו אותי לפתוח בהרצאה את תהליך התכנון האסטרטגי. האמת? התרגשתי. לא כל יום יוצא לי לדבר מול עשרות אנשים שיכולים להשפיע על העתיד של עיר שלמה. אז כמובן שנעניתי לכבוד, קפצתי מארצות הברית לתל אביב, ושם סיפרתי על דרכי החשיבה על העתיד, על כשלי החשיבה בהם עתידנים נתקלים מדי יום, ועל הדרכים להתמודד עמן. המתכננים האסטרטגיים, בתורם, שיתפו אותי אחרי ההרצאה ברעיונותיהם אודות עתיד הערים בכלל, ועתיד תל-אביב בפרט. זה היה תענוג צרוף, ובעקבותיו החלטתי לרשום רשומה קצרה על עתיד התחבורה בעיר העתיד.

בנקודה זו עלי להודות שאני אשם: לפני כמעט חודש הבטחתי להמשיך לכתוב על "עשר הטכנולוגיות המפציעות המבטיחות ביותר של 2016" לפי התחזיות ששחררו חוקרי הפורום הכלכלי העולמי לאחרונה. הטכנולוגיה החמישית בה התמקדו חוקרי הפורום היא הרכבים האוטונומיים, ולכן אני מנצל את ההזדמנות לכתוב על עתיד התחבורה ועל הרכבים האוטונומיים באותה הרשומה ממש. בכתיבת הרשומה הסתמכתי גם על נתונים ומידע ממחקר שנערך בסטנפורד בשנתיים האחרונות כדי להעריך איך ייראו הערים ב- 2030 כתוצאה מהתפתחויות בתחום הבינה המלאכותית.

אז בואו נתחיל!

 

רכבים אוטונומיים – ממדע בדיוני למציאות

לא מוגזם לומר שרכבים אוטונומיים – כאלו שאינם זקוקים לנהגים אנושיים כדי לנסוע בביטחה בכבישים – הפתיעו את כולם כשהתחילו להופיע ברחובות הערים. במאה השנים האחרונות נכתבו סיפורי מדע בדיוני רבים על רכבים הנוהגים מעצמם, אך חוקרי הבינה המלאכותית נכשלו פעם אחר פעם בהפיכת הסיפורים למציאות מחוץ לכתלי המעבדה המבודדת. רכבים חכמים בערים היו צריכים להתמודד עם יותר מדי גורמים לא-צפויים: עם נהגים אנושיים גסי-רוח, הולכי-רגל המתפרצים לכביש, ושפע של אירועים אחרים שאינם בשליטת הרכב. מכיוון שכך, מעטים אם בכלל חשבו שחברות מסחריות רציניות יפתחו רכבים אוטונומיים בשנת 2015.

ובכן, זה היה בעבר, לפני חמש-עשרה שנים ארוכות. באותה תקופה החלו הרכבים האוטונומיים להתפתח במהירות, עד כדי כך שהתחזית העכשווית היא שתחבורה אוטונומית – כלומר, רכבים הנוסעים בעצמם בכבישים ללא נהגים – יהפכו למחזה נפוץ תוך זמן קצר, וישפיעו על חיינו בעיר מכל בחינה אפשרית.

לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות את הבסיס לתחזית זו. הרכבים בעשור האחרון הולכים ונהיים חכמים יותר. רכב חדש ממוצע מכיל שבעים חיישנים שונים כגון גירוסקופים, מדי תאוצה, חיישני תאורה, חיישני לחות ועוד. מאז 2003 מוסיפים יצרני הרכבים יכולות פעולה חדשות ומרשימות: כל אחד היום יכול לרכוש מכונית במחיר סביר שתחנה את עצמה, תווסת את מהירותה בכבישים, תתמודד עם פקקים בכוחות עצמה ותזהיר את הנהגים כאשר הם עומדים לעשות טעות בזמן מעבר נתיב. מכוניות ממודל S של טסלה משלבות את כל היכולות הללו ביחד כדי לספק סוג של נהג אוטומטי, למרות שהנהג האנושי חייב עדיין להתערב לעתים תכופות. במקביל, המכוניות האוטונומיות של גוגל גמעו כבר יותר משני מיליון קילומטרים בכבישים עירוניים ובינעירוניים.

התפתחות הבינה המלאכותית במכוניות

גוגל נהגה להיות החברה המזוהה ביותר עם רכבים אוטונומיים, אבל זהו כבר אינו המצב. יותר מעשרים וחמש חברות אחרות מתחילות להשקיע בתחום, כולל ענקיות כמו גנרל מוטורס, פורד, אובר, ביידו ("גוגל" הסינית) ואחרות. בימים אלו ממש מתחילות שתי עיריות – עיריית סינגפור ועיריית פיטסבורג – לבחון את הרכבים האוטונומיים של ניוטונומי ושל אובר כדרך להחליף את כל המוניות בעיר, ולאחר מכן כנראה גם את האוטובוסים.

ולמה לא, בעצם?

מוניות אוטונומיות צפויות להיות זולות ובטוחות בהרבה מאמצעי תחבורה אחרים, וכאשר אנשים יתרגלו לסמוך עליהן, הם לא ימהרו לרכוש מכוניות חדשות משל עצמם, ירגישו בנוח לחיות רחוק יותר ממקום עבודתם, וימצאו את עצמם עם שפע זמן פנוי בזמן הנסיעות מהבית לעבודה ובחזרה. נהג ממוצע בארצות הברית מבלה עשרים וחמש דקות מאחורי ההגה מדי יום, וזהו זמן שיתפנה עתה לפעילויות אחרות. מכוניות אוטונומיות יאפשרו גם לילדים, לקשישים ולבעלי מוגבלויות להגיע בקלות ממקום למקום. ואם לא די בכך, הרי שמכוניות אוטונומיות צפויות למזער את מספר החניונים הנדרשים בעיר, מכיוון שמכונית חכמה אחת יכולה לפעול ביעילות כזו שתחליף שלוש-עשרה מוניות.

מעבר לכך, בעיר העתיד של 2030 אנו צפויים לראות סוגים רבים ושונים של רובוטים אוטונומיים. אלו לא יהיו מוגבלים רק למכוניות ולמשאיות, אלא יכללו גם רכבים מעופפים ואפילו רובוטים אישיים שיוכלו להתגלגל וללכת על המדרכה.

 

תשתיות התחבורה ב- 2030

כיצד, אם כך, ייראו תשתיות התחבורה בעיר העתיד ב- 2030? מה יהיה מצב הכבישים, הגשרים, התמרורים וכל היתר?

התשובה הכנה – ואולי המפתיעה ביותר – היא שכל אלו ייראו כנראה בדיוק כפי שהם נראים היום.

מדוע? פשוט: שינוי תשתיות דורש זמן, מאמץ והון עתק. לא קשה להבין את זה – מספיק לבחון את סאגת הקמת הרכבת הקלה בתל-אביב כדוגמה עגומה ומייצגת. זו הסיבה להתלהבות הגדולה מהרכבים האוטונומיים: הם מסוגלים להשתלב במערכות התחבורה הקיימות כרגע בערים ולספק שינוע נוח, זול ויעיל יותר לתושבי הערים – וזאת מבלי שהעירייה תצטרך להשקיע משאבים משלה. מסיבה זו, הרכבים האוטונומיים צפויים עד 2030 רק להיטמע בכבישים וברחובות הקיימים.

אבל אפילו בלי שינוי בתשתיות, ברור שההשפעה של רכבים אוטונומיים מכל הסוגים על חיינו תהיה עצומה.

הציפייה שמנחה כרגע את התעשייה היא שרשת הרכבים האוטונומיים בכל עיר תופעל על-ידי 'מנצח גדול אחד' שיהיה אחראי על פיתוח, תחזוקת ותמחור הנסיעה ברכבים האוטונומיים. הסיבה לכך ברורה: כאשר נוסע פוטנציאלי יצא לרחוב כדי להזעיק מונית אוטונומית, הוא לא ירצה לחפש בשלוש אפליקציות שונות כדי למצוא את המונית הפנויה באותו רגע. הוא ירצה להשתמש באפליקציה אחת בלבד, שתזעיק את המונית הפנויה והקרובה ביותר. כך שאין בכל עיר מקום ליותר מרשת מכוניות אוטונומיות אחת, שמשרתת את כל האזרחים.

רשת הרכבים האוטונומיים תשנה את הדרך בה אנו רואים את התנועה בעיר. עד עתה, היינו חרדים לפרטיותנו ולשליטתנו במכוניות שלנו, ומסיבה טובה: המכונית שלי היא רכושי הפרטי, ואני לא מעוניין לחלוק אותה עם אנשים שאיני מכיר. אך רכבים אוטונומיים הנמצאים בבעלות העירייה או חברה כלשהי, מאפשרים להתגבר על מחסום פסיכולוגי זה. הם אינם שייכים לאף אדם, ולכן הם יוכלו לאסוף מספר אנשים בדרך ליעד המבוקש. אובר כבר פיתחה אלגוריתמים המאפשרים דפוס איסוף כזה (השירות מכונה Uber Pool) והוא פועל ביעילות מפתיעה. למעשה, כאשר השתמשתי בשירות, התוודה בפניי הנהג שהוא אפילו אינו יודע מה היעד הסופי שלי. האלגוריתם בטלפון החכם שלו גילה לו את היעד הסופי רק לאחר שאסף גם את הנוסע השני, כדי שהנהג לא יוכל לרמות ולנסוע ישירות ליעד שלי. אותו נהג היה למעשה רובוט – הוא רק היה צריך לנהוג ברכב מרגע לרגע, מבלי שידע לאן. אין פלא שבשנים הקרובות נתחיל להחליף אותו ברובוטים ממשיים – ברכבים אוטונומיים.

רשת של רכבים אוטונומיים מקושרים מאפשרת לבצע נסים קטנים מדי יום בזכות התיאום ביניהם. אדם שיגיע עם מזוודות גדולות שאינן מתאימות לרכבים האוטונומיים הקטנים יותר, יוכל להעמיס אותן לרכב רובוטי שנועד רק להעברת משאות לאורך העיר. המזוודות יועברו מרכב לרכב באופן אוטומטי ובסוג של מירוץ שליחים, עד שבסופו של דבר – כאשר הנוסע המקורי יגיע ליעדו – יגיעו גם המזוודות לאותו מקום בדיוק ובאותו זמן.

הרכבים האוטונומיים יוכלו להשתלב גם עם סוגים אחרים של רובוטים, כרחפנים ורובוטים קטנים יותר למשלוח מזון. אנו מתחילים לראות אבות-טיפוס של רובוטים קטנים למשלוח פיצות מתוצרת דומינוס פיצה, או רובוטי משלוחי מזון זעירים של חברת Takeaway. לצדם אנו רואים גם ניסויים ברחפנים שנושאים פיצות (שוב, של דומינוס), בוריטוס, וסוגים אחרים של משלוחים.

רוב המהנדסים ששומעים על הרעיונות האלו נוחרים בלגלוג קל, ומצביעים על הקשיים שהרובוטים הללו ייתקלו בהם. הרובוטים הנעים על גלגלים יתקשו להתמודד עם מישורים משופעים, לא יוכלו להשתלב בתנועה בכבישים, ובוודאי שלא יצליחו להתקדם על המדרכות ברחובות הומי אדם. הרחפנים הרובוטיים, בתורם, יתקשו להתמודד עם מזג אוויר חורפי או עם רוחות חזקות. ברור שהרובוטים הללו אינם יכולים לספק מענה הולם לדרישה למשלוחים בפני עצמם.

רובוט המשלוחים של דומינוס פיצה. במקור מ- Delapage

רובוט המשלוחים של דומינוס פיצה. במקור מ- Delapage

זו בדיוק הסיבה שעלינו לראות אותם כחלק ממערכת כוללת יותר של תחבורה אוטונומית, שתתחיל להתבסס בעיר העתיד עד שנת 2030. במסגרת מערכת התחבורה הרובוטית נראה רכבים גדולים וחסכוניים בדלק, המסוגלים לשאת בתוכם רובוטים קטנים יותר ולהביא אותם לנקודה הקרובה ליעד כדי שיספקו את המשלוח עד דלת הבית. לאחר מכן יחזרו הרובוטים הקטנים לרחוב וייאספו שוב על-ידי רכב אוטונומי גדול יותר. הרחפנים נושאי-הפיצות יעבדו גם הם באופן דומה: הם ישוגרו מהפיצריה, ינחתו על גגו של רכב אוטונומי סמוך שבדיוק לוקח נוסעים לאזור אליו הוזמנה הפיצה. כאשר יגיע הרכב לקרבת היעד, יעזוב אותו הרחפן עם הפיצה ויביא אותה ישירות לחלון הבית. קרוב לוודאי שהנוסעים ברכב האוטונומי לא יהיו מודעים אפילו לסדרת הפעולות המורכבת המתרחשת מעל ראשיהם.

הפיתוחים האלו מתחילים להתממש כבר היום, ולאחרונה הדגימו שתי חברות – מרצדס בנץ מתחום הרכבים ומאטרנט מתחום הרחפנים – רכב הנושא ומטעין רחפנים על גגו.

רכב נשיאת ושיגור הרחפנים של מרצדס בנץ ושל מאטרנט

 

סיכום: התחבורה בעיר העתיד

לאור כל התחזיות הללו, כיצד אנו יכולים לצפות שתיראה התחבורה בעיר העתיד? אפשר לסכם את התחזיות בשתי מילים: זורמת, מתואמת ותלת-ממדית. נוסעים יעלו על רכבים אוטונומיים באופן בלתי-פוסק, ירדו מהם לרגע כדי לעבור לרכב אחר וימשיכו במסעם. כל רכב ורובוט קרקעי או אווירי יהיו מתואמים זה עם זה ועם הבינה המלאכותית שתכווין ותנטר אחר כל הגורמים השונים כדי לצמצם את תדירות הפקקים ולהסדיר את תנועת הישויות השונות בכבישים. אחרון חביב, התחבורה תהיה תלת-ממדית, בזכות רחפנים שיוכלו לעלות לאוויר ולהשתלב במערכת הזורמת. כל זה יכול להתחולל בלי שינוי משמעותי בתשתיות הקיימות, ולכן סביר להניח שכבר בשני העשורים הקרובים נראה את החזון מתחיל להתממש.

ואני אישית כבר לא יכול לחכות.

 

 

טכנולוגיות אחרות עליהן כתבתי ברשומות קודמות:

עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016: חלק ראשון

עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016, חלק שני: החומרים הדו-ממדיים שישנו את העולם

 

תמונת השער צולמה במקור ע"י המשתמש Sparky מ- Flickr. קישור

הטעות של הבריטים – ולמה היא עלולה להגיע גם לישראל

הטעות של הבריטים – ולמה היא עלולה להגיע גם לישראל

בשבוע האחרון חוותה בריטניה טלטלה לא-צפויה. משאל עם שהתקיים בקרב אזרחי הממלכה המאוחדת העלה שהם מעוניינים לפרוש מהאיחוד האירופי ולחזור להיות מדינה היושבת בדד. התומכים בהיפרדות ספגו שלל כינויים והאשמות לפני ואחרי המשאל: האשימו אותם בגזענות, בראייה צרת-אופקים ובטמטום כללי. הבון-טון במדיה בבריטניה היה שהתומכים בהיפרדות הינם לאומנים ימניים קיצוניים המוקצים מחמת מיאוס. אבל עכשיו מתחילות להגיע תוצאות ההצבעות המדויקות, והתמונה המלאה נחשפת: הבריטים שהטו את כף המאזניים של ההצבעה היו דווקא אנשי מעמד הביניים, הפועלים והעובדים הפשוטים, שהרגישו שקולם אינו נשמע במערכת הפוליטית והכלכלית הקיימת.

והתופעה הזו לא מוגבלת רק לבריטניה. למעשה, היא צריכה להדאיג מאד גם אותנו בישראל.

כדי להבין מה קורה בממלכה המאוחדת, אנו צריכים לחזור אחורנית לשנת 2005, בה שלח סיטיגרופ – אחד הבנקים הגדולים בעולם – מזכר ללקוחותיו העשירים ביותר. האנליסטים של הבנק ניתחו את הכלכלה הלאומית של מדינות רבות, והגיעו למסקנה שחלק מהמדינות הופכות לפלוטונומיות. אל תרגישו רע אם אתם לא מזהים את המילה, מכיוון שהיא הופיעה לראשונה רק באותו מזכר גורלי. פלוטונומיה היא צורת שלטון בה העשירים הם האזרחים החשובים ביותר. הם אלו המניעים את גלגלי הכלכלה, וכל היתר נגררים מאחורה. כותבי הדו"ח התייחסו ספציפית לכמה מהמדינות המפותחות המתקדמות ביותר כשכתבו כי –

"אין דבר כזה "הצרכן האמריקני" או "הצרכן הבריטי", אלא צרכנים עשירים ועניים במדינות אלו… העשירים ממשיכים להתעשר; הם שולטים בהוצאות. לא נראה סביר שמגמת ההתעשרות שלהם תסתיים בזמן הקרוב."

כל זה נכתב, כאמור, בשנת 2005. אלא שמאז דבר לא השתנה, ואפילו להפך: אי-השוויון רק הלך והחריף במדינות רבות, ובמיוחד בארצות הברית, בניו-זילנד, וכמובן – גם בישראל. בדיקה מהירה של הנתונים מראה שבריטניה אכן אחת משיאניות אי-השוויון בעולם המפותח. העשירון העליון בבריטניה נהנה מהכנסות גדולות פי 27 מהכנסותיו של העשירון התחתון.

אי-השוויון בבריטניה. הכנסותיו של העשירון העליון גדולות פי 27 מהכנסותיו של העשירון התחתון. מקור:

אי-השוויון בבריטניה. הכנסותיו של העשירון העליון גדולות פי 27 מהכנסותיו של העשירון התחתון. מקור.

כמובן שבעלי ההון – החיים בעיקר בלונדון ובדרום-מזרח אנגליה – אינם סבורים שהמצב חמור כל-כך. ומה פלא? הם נמצאים בראש הפירמידה. סקר שנערך בשנת 2014 ובחן את מידת האמון שתולים אזרחי בריטניה במפלגות הפוליטיות במדינתם, חשף ששני האזורים העשירים ביותר היו גם אלו שהאמינו ביותר שהמפלגות אכן משרתות אותם. בשאר האזורים באנגליה, לעומת זאת, התושבים דיווחו על חוסר-אמון הרסני במפלגות, והעניקו להן ציון ממוצע של 3.54 מתוך 10. במילים אחרות, האנשים הקטנים כבר הבינו שהפוליטיקאים בבריטניה אינם משרתים אותם בהכרח.

מעמד הביניים בבריטניה אינו מרוצה מהמצב הקיים, בלשון המעטה. הפועל הממוצע הבין כבר שאין לו כוח אמיתי להשפיע על מדיניות הפנים או החוץ בארצו, ומרגיש מנוכר מהאליטות הכלכליות והתרבותיות בלונדון. כפי שכתב פיטר מנדלר לאחרונה על המתרחש –

"…שאר המדינה הרגישה יותר ויותר מנוכרת, לא רק מהשתתפות ביצירתיות וברווחה של לונדון, אלא יותר חשוב – מהכוח עצמו."

מה קורה כשאזרחים בפלוטונומיה, שמרגישים שאין להם כוח ממשי להשפיע על הפוליטיקה בחיי היום-יום, מקבלים פתאום את היכולת להשפיע על מצב העניינים ולהביע את דעתם? הם חוטפים את הכוח הזה בשתי הידיים, ומשתמשים בו בדרך שתכאיב ביותר לפוליטיקאים ולבעלי-ההון: אלו שהתעלמו מהם בעשורים האחרונים, לכאורה או באופן ממשי. ומכיוון שבעלי ההון ובעלי ההשפעה רצו להישאר באיחוד האירופי, הציבור בחר באפשרות ההפוכה. ואכן, בחינה של דפוסי ההצבעה בעד או נגד הנטישה חושפת שבאזורים העשירים ביותר באנגליה הרצון הכללי היה להישאר חלק מהאיחוד האירופי. בשאר האזורים אפשר היה למצוא רוב דווקא לעזוב את האיחוד. זו הייתה הצבעה שנבעה מזעם ומתסכול כללי מהמצב הקיים, והובילה את בריטניה לקבל החלטה שאינה רציונלית אלא מונעת בכוחם של האנשים הקטנים וברצונם לשינוי – כל שינוי.

ודבר דומה יכול לקרות גם בישראל.

 

פרודיה: תגובה ממצה ומנומקת לפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. מקור.

סטירה: תגובה ממצה ומנומקת לפרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. מקור: Dr. Motte, Flickr.

 

הברקזיט הישראלי

אי-השוויון אינו מוגבל רק לבריטניה. למקרה שלא שמתם לב, הוא קיים גם בישראל. מתוך 34 מדינות ה- OECD, ישראל נמצאת במקום החמישי ברמת אי-השוויון כפי שזו נאמדת לפי מדד ג'יני. וכפי שאפשר היה לצפות בפלוטונומיה, גם בישראל הציבור אינו מרגיש שהוא מיוצג על-ידי הפוליטיקאים. לפי מדד הדמוקרטיה הישראלית, שבעים ושבעה אחוזים מהציבור מרגישים שאינם יכולים להשפיע על מדיניות הממשלה, ותחושה זו רק מתגברת מאז 2012. אלו נתונים קטסטרופליים עבור מדינה דמוקרטית, שנבחרי הציבור בה אמורים לשקף את דעת הבוחרים ולפעול מטעמם בכנסת.

ההצבעה לעזוב את האיחוד האירופי בבריטניה שיקפה את התסכול הגובר של הציבור מהמערכת הפוליטית והכלכלית. מצב דומה יכול לקרות גם בישראל. אנשי ההון והשלטון בישראל צריכים להבין שכפי שבבריטניה בחר הציבור 'להרוס לכולם' בשל התסכול הכללי, כך גם בישראל אנו עלולים להגיע למצב בו הזעם והיאוש הציבורי מהמערכת הנוכחית יוביל לקבלת החלטות שאינה אופטימלית – ושהפוליטיקאים יתקשו לחזות מראש את תוצאותיה. כך אירע בשנה האחרונה בארצות הברית, בה תסכול דומה מהמערכת הפוליטית הביא לעלייתו של דונאלד טראמפ – מועמד מתסיס המשחק על רצונם של האזרחים לשנות את המערכת עצמה.

 

אז מה עושים?

כדי למנוע הפתעה הרסנית עתידית דומה בישראל, יש צורך להחזיר את אמון הציבור במערכת הכלכלית והפוליטית. לא אנסה לספק עצות בנוגע לדרך בה אפשר לשפר את הכלכלה כדי להפחית את אי-השוויון – רבים אחרים כבר עוסקים בנושא בבלוגוספירה הישראלית, ואני עדיין חושד שבטווח הארוך אי-השוויון הכלכלי רק עתיד לגדול כתוצאה מהדרך בה הטכנולוגיה משפיעה על עולם העבודה. במקום זאת, כדאי להתמקד בדרכים לשחזר את אמון הציבור במערכת הפוליטית, ולהפחית את מידת ההשפעה של בעלי ההון על השלטון.

הדרך העיקרית להשיג מטרה זו היא באמצעות חשיפת והנגשת המידע הציבורי. גופים ואינדיבידואלים שונים פועלים בתחום זה בישראל. הסדנה לידע ציבורי, למשל, אוספת ומנגישה לציבור הרחב את המידע הזמין בכנסת. בטווח הקצר היא חושפת את השחיתויות שבלב הממשל ומערערת את אמון הציבור בכנסת. בטווח הארוך, היא תוביל לממשל תקין וישר יותר. באופן דומה, המיזם לובי 99 מאפשר לציבור לבחור את התחומים שהוא רוצה לקדם בכנסת, ומתפקד כ- "לוביסט של העם". וכמובן, סתיו שפיר שנלחמת בהעברות הכספים מתחת לשולחן בממשלה.

הפוליטיקאים שלנו אוהבים לשנוא את הגופים והאנשים שמנסים לחייב אותם לסטנדרטים גבוהים יותר של שקיפות ויושרה. אבל הם משרתים מטרה חשובה: בלעדיהם, אמון הציבור בכנסת ובממשל יצנח עוד יותר, ובשלב מסוים נגיע לפיצוץ. בבריטניה, הציבור המתוסכל בחר בפתרון נוסח "תמות נפשי עם פלישתים", וכפה על בעלי ההון והשלטון לעזוב את האיחוד האירופי על אפם ועל חמתם.

אם לא נמצא דרך לשחזר את אמון הציבור בכנסת ובממשל בישראל, גם אנו עוד ניאלץ להתמודד עם הברקזיט הישראלי שלנו.

 


 

רוצים לשתף עם חבריכם מעבר לים? פוסט דומה (ללא התמקדות בישראל) התפרסם גם בגרסה האנגלית של הבלוג. שתפו וזכו למצוות!