האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

משרד הרווחה הודיע לאחרונה שאימוץ על-ידי משפחה חד-הורית עלול להעמיס קשיים על הילד.

נתחיל בשאלה החשובה הראשונה: האם ראוי שהמדינה תשלול מזוגות כלשהם את הזכות לאימוץ?

נראה לי שהתשובה כאן חיובית באופן גורף. מסיבות היסטוריות ותרבותיות, המדינה אינה מתערבת בזכות להבאת ילדים לעולם. אך כאשר היא מתבקשת להחליט האם להעביר ילד שהתייתם מהוריו לזוג בעל סבירות גבוהה יותר מהרגיל להסבת נזק נפשי או גופני (למשל, זוג המכור לסמים), לעומת זוג נורמטיבי יותר, ברור מה ראוי לעשות לטובת הילד.

אבל עכשיו מגיעה השאלה השנייה החשובה: האם הורים חד-מיניים גורמים באמת נזק לילדים שאימצו? מה אומרים המחקרים?

קיימים אמנם שפע של מחקרים בתחום מהעשורים האחרונים, אבל נודה באמת: בסוגיה טעונה כל-כך, קשה למצוא חוקרים שאינם מוטים מלכתחילה לכיוון זה או אחר. הנושא מסתבך עוד יותר מכיוון שאיננו חוקרים ילדים 'סתם', אלא ילדים שחוו טראומה כאשר איבדו את הוריהם ונשלחו לאימוץ, ולכן ברור שסיכוייהם לפתח קשיים פסיכולוגיים גבוהים יותר מאלו של ילדים אחרים. אם ננסה להשוות ילדים מאומצים מכל סוג שהוא, לילדים שהוריהם בריאים ובזוגיות טובה, ברור שנגלה שהילדים המאומצים סובלים יותר מקשיים – ובלי קשר למין ההורים שאימצו אותם.

למרות הקשיים המחקריים הללו,  התמונה הגדולה חושפת עמדה הקרובה לקונצנזוס (קרובה ככל שאפשר להגיע לקונצנזוס מדעי, במיוחד בסוגיה טעונה כל-כך) בקרב החוקרים האקדמיים. חוקרים בבית-הספר למשפטים של קולומביה אספו את כל המחקרים שעוסקים בסוגיה זו ושתאמו לקריטריונים המדעיים הבסיסיים ביותר: כלומר, התפרסמו במגזינים מדעיים עם ביקורת עמיתים. סך הכל הם מצאו 79 מחקרים. מתוכם, 75 הגיעו למסקנה שילדים לזוגות הומו-סקסואלים או לסביות אינם סובלים יותר מילדים אחרים במשפחות הטרו-סקסואליות תואמות. רק ארבעה מחקרים מצאו השלכות שליליות לאימוץ על-ידי הורים חד-מיניים [1].

קיימות, כמובן, טענות כנגד הסקירה ועורכיה, אבל סקירות אחרות של המחקרים הרלוונטיים חושפות תמונה דומה. סקירת כל המחקרים שהתפרסמו בתחום בין 2002 ל- 2014 על אזרחי ארצות הברית חושפת תוצאות דומות. ובלשון הסקירה –

"מחקרים אלו חושפים שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות עומדים בדיוק כמו ילדים ממשפחות ממין-שונה במגוון רחב של אומדנים לילדים: ביצועים אקדמיים, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, בריאות פסיכולוגית, פעילות מינית מוקדמת ושימוש בחומרים מזיקים." [2]

סקירה דומה על מחקרים שנערכה בשנת 2000 חשפה תוצאות דומות [3] , וכך סקירה נוספת של חוקרים אחרים משנת 2005 [4]. אפילו בסקירה היחידה שמצאתי שמתייחסת בביקורתיות למחקרים קודמים בתחום, לא ניתן למצוא קביעה שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות סובלים יותר מעמיתיהם ממשפחות הטרו-סקסואליות [5], אלא לכל היותר המלצות להמשך המחקר בתחום. כאמור, זהו מצב הקרוב לקונצנזוס בקהילה המדעית.

נציגי משרד הרווחה טוענים שטובת הילד עומדת בראש מעייניהם, אך נראה שהם דווקא פוגעים בה בהתנהלותם. הסיבה היא שישנה באמת בעיה אחת עמה נאלצים ילדים להורים חד-מיניים להתמודד, והיא הסטגימטיזציה מצד החברה. באחד המחקרים שנערכו בהולנד לאחרונה על ילדות שגודלו על-ידי שתי אמהות לסביות, התברר שאכן חלק מהילדות סבלו מבעיות התנהגותיות מסוימות – אך אלו היו מקושרות לתגובה השלילית של החברה כנגד המשפחה. צעירות שדיווחו על יותר סטיגמטיזציה הומופובית, גם סבלו מיותר בעיות התנהגותיות [6]. מכיוון שכך, כאשר נציגי משרד הרווחה טוענים שמשפחות חד-מיניות עלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד", הם צודקים בהחלט – אבל המטען הזה מגיע (גם) מהסטיגמטיזציה שמשרד הרווחה עצמו תורם לה כנגד משפחות חד-מיניות.

וכל הנקודות האלו לא רלוונטיות כלל לדיון, מאחר ומשרד הרווחה פועל בסך הכל לפי חוק אימוץ הילדים. החוק קובע במפורש ש- "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד". המדינה עושה החרגות מסוימות, אבל אלו היוצאות-מן-הכלל שאינו מעידות על הכלל. חוק אימוץ הילדים נחקק לפני יותר משלושים שנה, ומאז לא נערכו בו שינויים מהותיים של ממש [7]. אם רוצים לשנות את התנהלות המדינה באופן גורף, צריך לקדם קודם את שינוי חוק אימוץ הילדים. עד אז, אין הרבה טעם לבוא בתלונות למשרד זה או אחר – דומה הדבר לפלסטר שמניחים על פצע, במקום לטפל באנטיביוטיקה במקור הזיהום. רוצים להביא לשינוי? לכו לכנסת, שכרו לוביסט ואיש יחסי ציבור. מכיוון ש- 76 אחוזים מהישראלים היהודים תומכים בנישואים חד-מיניים [8], אפשר לקוות שתושג גם הסכמה דומה לגבי אימוץ. בתקווה במהרה בימינו נוכל לשנות את החוק הבעייתי הזה.

או שלא, כי מדינה יהודית דתית וכל זה. אבל רגע, כל הדיון היה על טובת הילדים, לא?

[1] – http://whatweknow.law.columbia.edu/topics/lgbt-equality/what-does-the-scholarly-research-say-about-the-wellbeing-of-children-with-gay-or-lesbian-parents/

[2] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4091994/

 [3] – http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1741-3737.2000.01052.x/abstract

[4] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16158732/

[5] – http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0049089X12000580

[6] – http://williamsinstitute.law.ucla.edu/press/press-releases/dutch-adolescents-lesbian-parents-2015/

[7] – https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4258859

[8] – http://www.mako.co.il/news-israel/education-q2_2016/Article-569c3b14b5a0551004.htm

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

"אתה ניגש לכל העניין לא נכון." אמרה הגננת בקלילות. "אתה חייב להבין שהילד שלך לא בתחרות עם ילדים אחרים."

הנהנתי בפיזור נפש, והמשכתי לצפות בילדי הגן הרכים מטפסים על קירות הטיפוס, קופצים בין חבלים ורשתות ונופלים על המזרונים פעם אחר פעם. אם התחרות הייתה במספר הנפילות הגדול ביותר, הרי שאין ספק – הילד בהחלט לא התחרה עמם. אבל הוא אפילו לא ניסה! הוא פשוט נשאר על האדמה הבטוחה, וצפה בעניין בשאר חבריו מנסים להתאבד על החבלים. מדי פעם גם מחא כפיים לצליל חבטה מהדהדת במיוחד של ראש צעיר במזרון עתיק.

מאד מתסכל. למה, בעצם, הוא לא מוכן להתחרות בכל השאר?

"הילד שלך חכם." ניסתה הגננת להרגיע אותי. "הוא מבין שהסוד לקיום הוא בהרמוניה. הוא כמו עץ. עץ רחב-צמרת, שמקבל את כל שאר חבריו תחת צלו ועוטף אותם בשקט מרגיע – "

"אה!" הבנתי. "את מתכוונת שהוא מתכנן לחנוק אותם!"

היא לקחה צעד לאחור. "לא," אמרה, "כמובן שלא. הוא פשוט רגוע ושלו, כמו עץ ביער הגשם הירוק תמיד, שחי בהרמוניה עם חבריו ואינו מנסה להפגין את עליונותו עליהם – "

"אבל עצים לא עושים את זה." אמרתי. "זו הדרך בה אנו רואים את העצים מכיוון שאנחנו לא מתחרים כמוהם על אותו משאב: על אור השמש. למעשה, עצים הם אחד מהיצורים התחרותיים ביותר שהאבולוציה הפיקה. ועצים ביערות הגשם תחרותיים עוד יותר. את יודעת מה קורה כשעץ גדול ביער הגשם נופל?"

עוד גולגולת רכה פגעה במזרן. הו, להיות צעיר שוב. לא, תודה.

"בשנה האחרונה התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב Science בדיוק על השאלה הזו. החוקרים עקבו אחרי עצים גדולים ביער הגשם בפנמה – כאלו שחוסמים את כל אור השמש שמגיע מלמעלה, ומנצלים אותו לטובתם הם כדי לשרוד. ואין להם 'חברים'. לכל היותר, יש להם עמיתים – העצים הגדולים האחרים שצמחו לידם והגיעו לגודל דומה. ביחד, העצים הגדולים חוסמים כמעט לגמרי את אור השמש שמגיע לקרקע, וכך הם מונעים מיריבים צעירים לגדול ולהתחרות בהם. כל שאר העצים שמתחת לחופת הצמרת הגבוהה גדלים לאט, אם בכלל, מכיוון שאינם מקבלים מספיק אור שמש כדי להשקיע בגדילה ובצמיחה. זו אינה הרמוניה. אם כבר, זו אוליגרכיה של עצים, שבה קבוצת צמחים קטנה מאד במספר אבל גדולה במימדים השתלטה על מקור האנרגיה החשוב ביותר."

"אבל… העצים הקטנים מרוצים לגדול לאטם, כמו ילדים שמחכים לתורם – " ניסתה הגננת להתנגד.

"אין להם רגשות." הבהרתי. "כי הם עצים. אין להם מערכת עצבים, נשמה, או רגשות. הדבר היחיד שמניע אותם הוא סדרה של תהליכים ביוכימיים שנבררו לאורך האבולוציה כדרך לקדם את העץ האינדיבידואל ואת צאצאיו. אבל בכל מקרה, העצים הקטנים באמת צומחים לאט, או בכלל לא, אבל ברגע שנופל אחד מהעצים הגדולים, אור שמש שוטף את כל האזור שהוא נהג לכסות. ואז, פתאום, כל העצים הקטנים מתחילים לצמוח במהירות. הם לא פועלים בהרמוניה או בשותפות. הם לא נחמדים ולא מתחשבים. הם פותחים במרוץ גדילה קדחתני ושולחים ענפים עטורי-עלים לכל כיוון בניסיון לתפוס את מירב אור השמש לעצמם. ואת יודעת מה קורה כשהצמרות שלהם מתרחבות מספיק כדי לגעת זו בזו?"

"הם מפסיקים לגדול?" הציעה הגננת בתקווה.

"הם מפסיקים להתפשט לצדדים." הסכמתי. "אבל הם ממשיכים לדחוף למעלה – כל הזמן למעלה. הם חייבים לעשות כך, מכיוון שהעצים שמגיעים גבוה יותר יכולים לחסום את אור השמש ל- 'חבריהם' שצמחו ביחד איתם, וכך למנוע מהם להמשיך להתחרות בהם. בסופו של דבר, רק מספר קטן מאד של עצים עצומים תופס את האזור שהיה חשוף לאור השמש. כל השאר, שלא הספיקו לגדול, להתפתח ולהתפשט באותה המהירות, נותרים הרחוק מאחור. עולם העצים הוא עולם של תחרות מהירה וחסרת רחמים שמובילה למנצחים גדולים, לא של שיוויון והרמוניה."

Overtopping.jpg

כך גדלים עצים ביערות הגשם: מתחרים זה בזה ולבסוף מאפילים על המתחרים שנכשלו. כמו כן, האיור מוכיח בעליל שצריך ללמד מדענים לעבוד עם גרפיקאים מקצועיים במקום להסתפק בפאוורפוינט. המקור: קרולין פאריור, כותבת המחקר הראשונה

"אבל ילדים אינם עצים!" מחתה הגננת. "הם לא צמחים! הם צריכים ללמוד לעבוד ביחד, במשותף, לקחת סיכונים ביחד, לפעול זה לצד זה!"

"בדיוק." אמרתי. "אבל את אמרת שהם כמו עצים, אז הייתי חייב להסביר לך שהם לא, כי עצים הם – "

"הסברת כבר. הסברת." הסכימה עמי הגננת במהירות. היא היססה לרגע. "אתה האבא הביולוגי של הילד, נכון?"

"כן." אמרתי. "עד כמה שידוע לי. למה?"

"בלי סיבה." היא נאנחה. "אבל איידע את הצוות להיערך קדימה לעתיד."

הנהנתי בפיזור נפש, תוך כדי התבוננות בצאצא הקטן. לפתע הבנתי שהוא אינו מתבטל סתם כך על המזרן. הוא תצפת על כל היתר מטפסים, נופלים, נחבטים. הוא ישב מול ערימה גדולה של נעליים, ובכל פעם שילד נוסף פגע בקרקע, הוא הוסיף עוד נעל לערימה. הוא ספר את הנופלים!

השבתי מבטי לגננת.

"אולי באמת כדאי שתכיני את הצוות." ייעצתי לה, מתוך הבנה ברורה של הנולד. "נראה לי שהוא באמת הבן הביולוגי שלי."


אם אתם מחבבים את הז'אנר המערבב כתיבה ספרותית-הומוריסטית עם מסרים מדעיים, אני ממליץ לכם להאזין לפודקאסט "הארי פוטר ושיטות הרציונליות", שנכתב ע"י אליעזר יודקובסקי, תורגם ללא מטרות רווח ע"י קהילת הרציונאליות הישראלית, ומוקרא… ובכן, על ידי.

המקור לתמונת השער: Kids and Fitness Gym

איך כלכלת המוניטין תעצב את שוק העבודה

איך כלכלת המוניטין תעצב את שוק העבודה

"תודה על שביקרתם אצלנו!" חייכה הנציגה הצעירה לעברנו ביציאה מהאקוואריום רב-הקומות של בוסטון. "תרצו את התמונה שלכם על רקע הדגים במיכלים? שלושים דולרים בלבד!"

"כן!" הגיב הצאצא בן הארבע מיד. "אני רוצה! אני רוצה!"

עצרתי מלכת. "שלושים דולרים?" שאלתי. "בשביל צילום. שכל אחד יכול לצלם בסמארטפון שלו?"

החיוך לא מש מפניה. "עם הלוגו של האקוואריום, אדוני!"

"אני רוצה!" התחנן הילד. "לגן! לגן! להראות לכולם!"

"אה." הבנתי. רכנתי לעברו ודיברתי ישירות אליו. "אז מה, ילד? אפילו אתה כבר הבנת שבעולם של שפע, צריך לעבור לכלכלת המוניטין?"

המוכרת והילד נעצו בי מבטים מבולבלים.

"מה?" שאלו ביחד.

"זה מאד פשוט." הסברתי לשניהם. "אנחנו נהנים כיום מעולם של שפע לפחות בתחום אחד: תיעוד חווייתי. בזכות הסמארטפונים שבכל יד, אנו מצלמים מדי שתי דקות יותר תמונות מכפי שצולמו לאורך כל המאה ה- 19. אנו יכולים לתעד את כל מה שקורה לנו בקלות, במהירות ובחינם. מה שאומר שהמבקרים באקוואריום שלכם כבר לא צריכים אתכם כדי שתצלמו אותם."

"אבל אנשים עדיין קונים את הצילומים שלנו." התנגדה הצעירה. "בשלושים דולרים!"

"לגן!" הסכים הצאצא.

"נכון, אבל מסיבות שונות מבעבר." אמרתי. "פעם, הם היו קונים את הצילומים כי הם לא היו סוחבים איתם מצלמה כבדה, או שפיתוח הצילומים היה מסורבל מדי וחייב אותם ללכת לחנות, להוציא כסף ולבזבז זמן. אז הם העדיפו לקנות מכם את התמונה. היום, הם קונים אותה מסיבה אחרת: כדי להראות שביקרו אצלכם, עם הלוגו המרשים של האקוואריום, ושהיה להם עוד כסף להוציא. זוהי כלכלת המוניטין. כשהשפע נמצא בכל מקום, אנחנו כבני-אדם מחפשים את המחסור. ובמקרה הזה, כשיש שפע של תיעוד חווייתי, וכשאני יכול לראות ביוטיוב את כל הדגים באקוואריום שלכם, מה שמעניין אותי באמת הוא להראות שהייתי כאן. שחוויתי את החוויה הממשית בגופי, במקום להיחשף אליה באחד האמצעים הזולים יותר. זה מה שאתם מוכרים כאן. בדיוק כמו שאולמות קונצרטים עדיין מוכרים ביוקר את החוויה האישית והפיזית של יצירת המוזיקה, למרות שאני יכול לשמוע את התזמורות הטובות בעולם במחשב שלי בכל מקום. אתם מוכרים מוניטין וחוויה אישית."

הילד ניסה להתנגד, אבל המשכתי לדבר מעל לראשו. "אותו דבר קורה גם בסין. שם השוק פרוץ לגמרי לצריבות פירטיות של תקליטורי מוזיקה, ולמרות זאת האמנים מרוויחים שם היטב. איך זה קורה? כי הם עברו לכלכלת המוניטין והחוויה האישית. הם מבינים מראש שהם יראו מעט מאד כסף, אם בכלל, מהתקליטורים שנמכרים ברובם בשוק השחור. אבל מכיוון שהמוזיקה בסין כל-כך זולה, נחשפים הרבה יותר אנשים לכל תקליטור חדש, והאמנים המצליחים זוכים בקהל מעריצים עצום תוך זמן קצר. המעריצים האלו שומעים את המוזיקה של האמן בחינם, אבל הם רוצים יותר מזה: הם רוצים את החוויה האישית לשמוע ולראות אותו מנגן על במה, ובעלי האמצעים מתוכם רוכשים כרטיסים להופעות של אותו אמן. זוהי, שוב, כלכלת המוניטין והחוויה האישית."

המוכרת נראתה הלומה, אבל הילד עדיין ניסה לפתוח את פיו. התמקדתי בו מיד.

"זו גם הסיבה לכך שיש סיכוי טוב שהעבודה שבה תעסוק בעתיד לא תמלא צורך קיומי של בני-אדם. את זה יעשו הרובוטים."

"מה?" שאל. ניכר היה שלא הקדיש עדיין מחשבה ראויה לשוק העבודה העתידי.

"תראה את המוכרת הזו." הצעתי. "אנחנו לא צריכים אותה ואת הצילומים שלה. אף אחד לא צריך אותם כדי לתעד את החוויה מהאקוואריום. בלי להעליב, כמובן."

"זה בסדר." היא אמרה. "אני יודעת את זה. פשוט רוב האנשים לא אומרים לי את זה בפנים, כי יש להם מיומנויות חברתיות."

"רוב האנשים אינם אקדמאים." הבהרתי. "בכל מקרה, את כאן רק כדי לספק לאנשים הרגשה טובה יותר מכפי שהם היו משיגים אילו היו מצלמים את עצמם בסמארטפון. בעולם הקרב אנו עתידים לחוות תקופה של שפע – שפע במזון, שפע בשירותים מצד רובוטים ומחשבים, ואפילו שפע בחינוך דרך קורסים פתוחים באינטרנט. ולמרות כל זאת, עדיין יהיה צורך בעובדים אנושיים כדי לספק חוויה ייחודית שנובעת מכך שבני-אדם ישרתו בני-אדם אחרים – גם אם הם יעשו את העבודה פחות טוב מהרובוטים. זו הסיבה לכך שגם כשיהיו רכבים אוטונומיים – ללא נהג – בכבישים, עדיין נוכל למצוא נהגי מוניות מקצועיים. הם פשוט ידרשו הרבה כסף על השירותים שלהם, לפחות בהשוואה לעלות הנסיעה ברכב ללא-נהג, ויספקו חוויה ייחודית של שירות מצד בן-אדם. או שאני עדיין אעדיף לרכוש עבור אשתי ליום ההולדת שוקולד יקר בעבודת יד, במקום לקנות בסופרמרקט שוקולד טעים אבל סטנדרטי וזול שיוצר על-ידי מכונות בפס הייצור. אני בעצם משלם יותר על המוניטין שאני צובר בעיני אשתי, ופחות על המוצר הפיזי. ואנשים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לשמוע אותי מרצה, למרות שהם יכולים לקרוא את הספרים שלי וללמוד הכל משם. ושוב, הם משלמים על חוויה אישית ועל מוניטין. הם משלמים על מותרות. וככל שניכנס לעולם של שפע, כך יותר אנשים יהיו מוכנים לשלם על המותרות הללו."

הילד הנהן בחכמה בראשו.

"כן אבא." ליטף את כף ידי. "אתה צודק."

"אני יודע." אמרתי.

"הוא יודע." הסכימה המוכרת.

"עכשיו," אמר, "אני יכול בבקשה את הצילום? כי אתה האבא הכי-הכי טוב וחכם בעולם?"

שילמתי. מה אפשר לומר? הילד באמת שולט בכלכלת המוניטין.

 

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

מליסה קנוטוויץ ילדה את בניה התאומים, אייבל וסילאס, בבית החולים ונדרבילט. כאשר הרופאים ביקשו את רשותה להזריק לילדים את המנה הנהוגה של ויטמין K, החליפה מליסה מבטים מודאגים עם בעלה מארק. הם החליטו שלא לאשר את ההזרקה, על אף שמדובר בטיפול הניתן לכל תינוק. הסיבה? הם שמעו שהזריקה גורמת ללוקמיה – סרטן הדם. הרופאים כיבדו את החלטתם, ובני הזוג חזרו לביתם לגדל את הילדים.

שבועות ספורים לאחר מכן הם שבו לבית החולים, כשהם נושאים בידיהם את אחד מהתאומים. הרופאים חשדו בתחילה שמדובר בהרעלת דם, אך כאשר גילו כי קיימים דימומים בעמקי מוחו של הפעוט, הם הבינו כי מדובר במקרה חמור במיוחד של חוסר בוויטמין K, הידוע גם בעגה הרפואית כ- VKDB – "דימום בשל חוסר בוויטמין K".

 

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

 

אם לא שמעתם גדולות ונצורות על ויטמין K, אין לכם במה להתבייש. רובנו איננו שמים אליו לב עד שהוא חסר. חומר זה, החשוב לקרישת הדם, מיוצר בגוף עצמו על-ידי החיידקים שבמעי, אך לתינוקות רכים אין אוכלוסיית חיידקים גדולה בגופם, ולכן הם עלולים לסבול מחוסר בוויטמין K. התסמונת תוקפת בעיקר תינוקות שלא קיבלו ויטמין K ושיונקים חלב אם בלבד, מאחר שרמות הוויטמין K בחלב האם נמוכות במיוחד.

אפילו במקרים בהם התינוקות אינם מקבלים ויטמין K, הסיכוי לפתח דימום פנימי נמוך באופן יחסי. לפי נתוני דו"חות מאירופה ומאסיה, רק 7.2 ילדים מכל 100,000 לידות מפתחים את התסמונת [1]. זהו אינו סיכוי גבוה, אך זריקה אחת של ויטמין K בימים הראשונים לחיים יכולה למנוע לחלוטין את החשש לדימום פנימי בשבועות שלאחר הלידה [2].

נתונים אלו מסבירים מדוע מסבסדות מדינות רבות (כולל ישראל) זריקת ויטמין K לרך הנולד. זריקה אחת פשוטה יכולה לחסוך להורים ולילדים סבל רב, ואפשרות לסיבוכים שילוו את הילד לכל חייו. אף על פי כן, לאחרונה החלה להתפשט מגמה 'אופנתית' חדשה במסגרתה מסרבים הורים בארצות הברית למתן הזריקה. מתוך כל הילדים הנולדים ב- 'מרכזי לידה' המהווים תחליף ידידותי וביתי לבתי החולים, עשרים ושמונה אחוזים אינם מקבלים את הזריקה. אפילו בקרב הילדים הנולדים בבתי החולים נרשם אחוז סירוב של 3.4 אחוזים.

מדוע מסרבים ההורים לזריקה? החששות שהם מציינים דומים להפליא לחששות מן החיסונים, ואין פלא: המידע בנושאים אלו מגיע בעיקר מאתרים המתנגדים גם לחיסונים. כך, באחד מהאתרים ניתן למצוא טענות לפיהן הזריקה מכילה קוקטייל של חומרים מסוכנים, כגון "ויטמין K לא טבעי" (כי חומרים טבעיים, כמו ציאניד, בריאים תמיד. זה היה בציניות, אם לא שמתם לב), או "פנול… חומר רעיל המופק מזפת" (ונמצא בריכוזים זעירים כל-כך שאינם מזיקים לילד, כפי שנבדק כבר היטב). בקיצור, אותן טענות שהגיעו מהמתנגדים לחיסונים ומתבססות בסופו של דבר על חוסר-אמון מוחלט במערכת הרפואית והמדעית, מגיחות את ראשיהן גם כאן.

בחלק מהאתרים המתנגדים למתן ויטמין K ניתן למצוא גם התייחסות למחקר יחיד משנת 1992, הטוען שהזריקה מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הדם בהמשך החיים [3]. גם זוהי טקטיקה נפוצה הנהוגה בידי המתנגדים לחיסונים: היצמדות למחקרים מן העבר שהופרכו זה מכבר, והתעלמות מן המחקרים העדכניים שמסבירים את מקור הטעות. כשל זה נפוץ כל-כך עד שזכה לשם משלו – "ליקוט דובדבנים" – מאחר שהמתנגדים בוחרים בפינצטה רק את ה- 'דובדבנים' המרשימים ביותר שמתאימים לתיאוריה שלהם, ומתעלמים מכל יתר הפירות שמציגים תמונה רחבה יותר.

 

דוגמה ל- "ליקוט דובדבנים" (Cherry Picking) בחיפוש אחר תוצאות בגוגל

 

אבל מה באמת הקשר בין סרטן לבין ויטמין K? לא קיים. פשוט כך. מחקרים נוספים שהתקיימו בעשרים ושתיים השנים האחרונות הזימו לחלוטין כל קשר בין הזריקה לבין סרטן הדם. הנתונים למחקרים נוספים אלו הגיעו מאנגליה [4]ומאמריקה [5], וסקירות מעמיקות של מגוון הראיות לא מצאו קשר בין הזריקה לסרטן מכל סוג שהוא [6]. אם כל זה לא מספיק, הרי שמחקרים נוספים מצאו שללוקמיה בילדות יש סימנים גנטיים מוקדמים שניתן לזהות עוד בזמן שהעובר גדל ברחם, ואין קשר בין פריצת המחלה לבין מתן הוויטמין [7]. ובקיצור, אין שום סיבה שלא לתת לתינוקות זריקה של ויטמין K זמן קצר לאחר לידתם.

 

סיכום

לעתים תכופות שואלים אותי מדוע כל-כך אכפת לי מדעותיהם של אחרים.

"למה חשוב לך שאחרים יקבלו את תיאוריית האבולוציה, או יבינו שכדאי לחסן את הילדים?" טוענים חבריי.

יש לי תשובות רבות לשאלות הללו, כולל העובדה שהורים שאינם מחסנים את ילדיהם יכולים להביא למותם של קשישים, חולי סרטן ואנשים אחרים בעלי מערכת חיסון רעועה, שייחשפו למחלות שהילדים נושאים. אבל בסיכומו של יום, האמת היא שאנשים שמבססים את דעותיהם על הבנה מסולפת וקונספירטיבית של העולם – למשל, שכל הממסד הרפואי נגדנו, או כל הממסד המדעי נגד הדת – יקבלו גם החלטות שגויות אחרות בתחומים אחרים. מכיוון שכך, למרות שאני מאוכזב מקיומה של מגמה כנגד ויטמין K, אני לא מופתע מכך שהיא מגיעה בדיוק מאותם אתרים והורים שיוצאים גם נגד חיסונים. מי שאינו מבין היום את חשיבות החיסונים והתועלת בהם, יתנגד גם לזריקות ויטמינים, לטיפולים רפואיים חדשניים נגד סרטן ולכל התפתחות טכנולוגית אחרת שעומדת בסתירה למקורות המידע המעוותים עליהם הוא מסתמך.

איך אפשר לעצור את גל ההתנגדות המתבסס על מידע לוקה בחסר? פשוט: להסביר את כללי החשיבה שמנחים רופאים, מדענים ואנשי ציבור בגיבוש אסטרטגיות רפואיות, ולהבין את המניעים שמאחורי האסטרטגיות האלו. אתם יכולים למצוא הסברים נפלאים לכל הנושאים האלו, כולל ביקורת מושחזת על הממסד הרפואי כאשר יש הצדקה לכזו, בבלוגים השונים של קהילת הספקנים בארץ ובעולם, כסוף העולם – מבט מהיציע, חשיבה חדה, רפואה מבוססת-מדע (באנגלית) ואחרים.

אם מליסה ומארק קנוטוויץ היו נחשפים לכל המידע הזה, ייתכן שמצבו של בנם היה שונה היום. מארק קנוטוויץ מאשים את הרופא שלא הסביר לו את חשיבות הזריקה, וייתכן שהוא צודק, אך הנזק כבר נעשה. התינוק עובר כיום פיזיותרפיה כדי לטפל בקשיים התפתחותיים, ועדיין לא ברור אם ישתקם לגמרי גם מבחינה מנטלית. נאחל לו החלמה מהירה ומלאה ככל האפשר, ונקווה שלא ניתקל במקרים מסוג זה גם בישראל. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו.

 

ביבליוגרפיה

[1] H. Y. von Kreis R, “Neonatal vitamin K prophylaxis. Report of Scientific and Standardization Subcommittee on Perinatal Haemostasis,” Thrombosis and Haemostasis, pp. 293 – 295, 1993.
[2] Committee on Fetus and Newborn, “Controversies Concerning Vitamin K and the Newborn,” Pediatrics: Official Journal of the American Academy of Pediatrics, pp. 191 – 192, 2003.
[3] G. R. B. K. M. M. Golding J, “Childhood cancer, intramuscular vitamin K, and pethidine given during labour,” BMJ, pp. 341 – 346, 1992.
[4] S. C. Draper GJ, “Intramuscular vitamin K and childhood cancer,” BMJ, pp. 709 – 711, 1992.
[5] S. D. Y. J. J. P. E. B. C. H. J. P. C. M. M. M. F. F. J. J. Devesa SS, “Cancer incidence and mortality trends among whites in the United States, 1947–84,” Journal of the National Cancer Institute, pp. 701 – 770, 1987.
[6] D. S. Ross JA, “Vitamin K prophylaxis and childhood cancer,” Medical and Pediatric Oncology, pp. 434 – 437, 2000.
[7] C. G. D. M. E. O. A. G. M. G. S. V. B. A. G. M. Wiemels JL, “Prenatal origin of acute lymphoblastic leukaemia in children,” Lancet, pp. 1499 – 1503, 1999.