איך להתמודד עם נטורי קרתא

איך להתמודד עם נטורי קרתא

"שמעת על נטורי קרתא, שעצרו כבאית שהוזעקה כדי לכבות שריפה בשכונה שלהם?" שאל אותי חברי איש המחשבים נאור באפטר-פארטי שאחרי מסיבות יום העצמאות. "הם נשכבו מתחת לגלגלים שלה, ואז כשעצרה הם טיפסו עליה, תלשו ממנה את דגל ישראל ושרפו אותו בהפגנתיות. ומה שיותר גרוע, הם עיכבו את כל מבצע כיבוי האש והזיקו כך לאחרים."

"כן," הסכמתי איתו. "נורא, מחריד, וכל זה."

"אבל יש לי פתרון!" הוא הכריז.

"נשמע."

"יש היום מנועי בינה מלאכותית שיכולים למדל את הדרך בה פורצות הפגנות." אמר. "הם מזהים את האנשים עם ההשפעה הגדולה ביותר, כדי שיהיה אפשר לבצע בהם… נאמר, סיכול ממוקד… כדי למנוע מהפגנה המונית להתממש."

"אתה לא מציע להרוג בנטורי קרתא, נכון?" שאלתי בחשש.

"כמובן שלא!" הוא נראה מזועזע. "גם הם בני-אדם, וחוץ מזה הריקושטים יוכלו לפגוע בסביבה. הפתרון שלי הרבה יותר פשוט. הכבאית תהיה מחוברת לאינטרנט, והבינה המלאכותית תוכל לזהות את הפנים של נטורי קרתא המשפיעים ביותר, לכוון עליהם תותח מים תוך כדי נסיעה ברחוב, וברגע שינסו לצאת מדלתות בתיהם כדי להסתער על הכבאית, הם יקבלו שפריץ רציני לפנים – מהסוג שזורק אותך אחורנית. והכל יקרה בצורה אוטומטית. אף אדם לא יעז להסתער לבדו על כבאית, חוץ מהקיצוניים ביותר – ואותם הבינה המלאכותית תזהה ותסכל. אני מבטיח לך שהרחוב יישאר פנוי לחלוטין ככה."

"אבל מה אם הם ישתמשו בטלפונים החכמים שלהם כדי לתאם הסתערות משותפת?" שאלתי. "אתה לא יכול להתמקד בכולם באותו הזמן."

"הכבאית תישא גם מכשיר שישבש את אורכי הגל באמצעותם מתקשרים טלפונים חכמים." הוא ענה מיד.

"ומה אם יצעקו אחד לשני מבית לבית?"

הוא פטר את שאלתי כלאחר יד. "נפעיל את הסירנות של הכבאית, ואף אחד לא יוכל לשמוע כלום בגלל הרעש."

"הבנתי." אמרתי. "אז אתה רוצה כבאית אוטונומית, עם סירנות שיחרישו את כל הרחוב, שתשתק את כל השידורים מסביבה, ותשפריץ מים על כל נטור קרתא עוין ובעל השפעה. אבל איך היא תזהה למי יש השפעה ולמי אין?"

"פשוט מאד!" הוא הריע. "נדרוש מנטורי קרתא להתחבר לפייסבוק, וכך יהיה לנו את כל המידע הנדרש עליהם."

"בעצם," הוא שקע לרגע בהרהורים, "אם הם יתחברו לפייסבוק וייחשפו לדיעות של אחרים, אולי אפילו לא נזדקק לכל זה. הם יתחילו להתדיין עם אנשים, להבין שגם אחרים הם בני-אדם ושצריך להתחשב בכולם, וימתנו את הגישות הקיצוניות שלהם!"

בהינו זה בזה לרגע בזמן שהדברים חלחלו, ואז התחלנו לצחוק.

יש דברים שכל-כך אבסורדיים, שאין טעם בכלל לדבר עלהם.