"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

מה משותף לטלוויזיה ולקרבות הגלדיאטורים ברומא העתיקה? בשניהם היה ברור שהקהל מעוניין בריגושים ובשעשועים מעל הכל. אבל אין הרבה טעם לשים אריה בזירה מול ילד קטן, נכון? ולכן מנהלי הקולוסאום תמיד התאמצו להגיע לשוויון בין הכוחות הלוחמים כדי למשוך את הקהל.

קרבות הגלדיאטורים של פעם.

 

העיתונאים של היום למדו היטב את הלקח, ולכן אנשי מדיה שמסקרים סוגיות כמו חיסונים, מנסים להקנות לנושא ציביון שוויוני: הם מנסים להעמיד פנים שלא מדובר כאן בעמדה שמגובה באלפי מחקרים, כנגד דעות קדומות ופסאודו-מדע; לא – הם נותנים במה שווה לשתי הדעות, למדענים ולמתנגדי החיסונים כאחד, כדי לתת את הרושם שמדובר בכוחות שווים. על הדרך מוסיפים גם צילומי תקריב של ילדים שנפגעו לכאורה מחיסונים, והלב בוכה – באמת, הוא בוכה – בזמן שאנשי המדיה מחככים ידיהם בהנאה.

דמעות, אתם מבינים, גוררות רייטינג והרבה.

כך היו הדברים מאז ומתמיד בטלוויזיה, אלא שאתמול, סוף סוף, קמו שתי עיתונאיות אמיצות והחליטו שלא צריך לפברק קונפליקט שוויוני במקום שאין באמת כזה. סיון קלינגבייל ולינוי בר גפן מ- "עושות חשבון" הרימו תכנית שסקרה את טענותיהם של מתנגדי החיסונים והציגה אותן בערוותן. העיתונאיות החוקרות הציגו את הקונצנזוס המדעי בנושא החיסונים ובטיחותם ונתנו במה לטובי הרופאים והמומחים בישראל בנושא. וכן, הם גם נתנו למתנגדי החיסונים הזדמנות לשטוח את טענותיהם – ואז חשפו את הסילופים, העיוותים והשקרים הקטנים והגדולים שמאחוריהן. הן חשפו את בצע הכסף של ה- 'רופא' שממליץ למטופליו להתרחק מחיסונים, ואז מוכר להם 'חיסונים הומאופתיים' – כלומר, מים – ומחייב אותם לחזור למנה נוספת מדי חודש. הן הראו שכל רעיונותיהם של המתנגדים לחיסונים נשענים על תיאוריות קונספירציה נטולות בסיס ונטולות היגיון.

הן הראו לכולנו מהי עיתונות חוקרת אמיתית: כזו שאינה מנסה להציג שוויון כפוי בין שני צדדים, אלא בוחנת את המציאות בעיניים קרות ושקולות, ומספקת תשובות פשוטות וחדות.

עבודתן של שתי העיתונאיות הללו היא אחד הדברים החשובים ביותר לעתיד המין האנושי. בעולם מוצף במידע שגוי ומסולף, איננו יכולים להמשיך קדימה כאנושות מבלי שנרכוש כלי חשיבה רציונלית שתאפשר לנו להבדיל בין אמת ושקר, בין בורות וידע אמיתי. המדענים יכולים להמציא עבורנו את התרופות האיתנות ביותר – אך הן לא יעזרו לאיש אם לא נשתמש בהן. המדע והטכנולוגיה יכולים להגיש לנו את המתנות היקרות ביותר, אך עלינו להסכים לקבל אותן – ולעתים, כן, גם לשים את הדעת על הפגמים הנסתרים שבהן. אך לשם כך עלינו להבין כיצד לחשוב, כיצד לנתח מידע, ועל מי אנו יכולים לסמוך ומי לא.

בשנים האחרונות הופיעו תכניות טלוויזיה רבות שמתעקשות להפחיד את הציבור לשווא, לסלף את הידע המדעי הקיים, ולהציב שרלטנים באותה במה לצד רופאים ואנשי מדע על מנת לספק את רצון הציבור לשעשועים. כשבני הדורות הבאים יסתכלו יום אחד אחורנית על אבותיהם הקדומים – כלומר, אנחנו – הם ישתאו לנוכח העובדה שהמצאנו חיסונים למחלות הנוראיות ביותר, ואז הפסקנו להשתמש בהם. הם לא יבינו מדוע רבות כל-כך מתכניות הטלוויזיה ניסו להעמיד פנים שישנן מחלוקות במקום בו הידע המדעי ברור כל-כך, וכיצד אנשי המדיה שמאחורי אותן תכניות יכולים לישון בשקט בלילה בזמן שילדים סובלים ומתים כתוצאה מהמידע המסולף שהן מעבירות לציבור.

אני מקווה שהתכנית של קלינגבייל ובר גפן תתקבל בחום לו היא ראויה – כ- "דוברת האמת" הנדירה, ותסמן תקופה חדשה ביחסים המורכבים שבין המדיה למדע. אנו זקוקים לעוד עיתונאיות חוקרות ועיתונאים חוקרים מסוגן, שיציגו את האמת המדעית בדיונים מורכבים, ויעשו זאת באופן מהימן, נטול-פשרות וללא התנצלויות. למען הבריאות ולמען עתיד כולנו.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על הדרך בה תעשיות וממשלות משווקות מידע כוזב לציבור ב– "השולטים לעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

איך שבבי האיברים ישנו את הרפואה

איך שבבי האיברים ישנו את הרפואה

לפני כמה חודשים פתחתי בסקירה של "עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016", לפי דו"ח שהוציא הפורום הכלכלי העולמי בנושא. אני מודה שהתעכבתי יותר מהרגיל – בינתיים הספקתי לכסות רק חמש טכנולוגיות – אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא! וכך, אני גאה להציג לכם את הטכנולוגיה המפציעה הבאה ברשימה: איברים על שבבים, או כפי שאני אוהב לקרוא להם בקיצור – "שבבי איברים".

 

שבבי איברים הופכים לסחורה חמה באקדמיה בעשור האחרון. הרעיון מטעה בפשטותו: החוקרים מנסים ליצור 'שבבים' – סביבות גידול זעירות לתאים, המחקות את התנאים הפיזיולוגיים הקיימים באיברים שונים מהגוף. חלק מהשבבים מחקים את סביבת המחיה שבריאות, בעוד שאחרים מחקים את פעילות הכליות, הכבד, ואפילו המוח. וכמובן, קיימים ניסיונות לחבר אפילו כמה מיקרו-סביבות כאלו זו לזו כדי ליצור 'אדם על שבב'.

כפי שאפשר להבין מהופעת הטכנולוגיה ברשימה היוקרתית של הפורום הכלכלי העולמי, מדובר בתחום פורץ דרך, שחוקרי הנדסה ביו-רפואית מכל העולם מעורבים בו.

אבל למה בכלל צריך את השבבים האלו?

כדי להבין את התשובה, נערוך ניסוי מחשבתי מהיר. שימו עצמכם בנעליו של חוקר שמאמין שחומר כימי מסוים יכול לטפל בהצלחה במחלה קשה. לא ניכנס למנגנון המדויק בו פועלת התרופה – בכל זאת, אתם לא רוצים לחשוף את המחקר שלכם למתחרים! – אבל נאמר רק שאתם בטוחים שיש לחומר שפיתחתם פוטנציאל גדול. אם תרצו להוציא אותו לשוק, הרי שתצטרכו קודם לבצע מבחני רעילות מתקדמים, במהלכם תנסו את החומר במינונים שונים על חיות מעבדה רבות. זהו הליך יקר. עכברי מעבדה פשוטים אמנם אינם עולים הרבה, אך במקרים רבים יש צורך להשתמש בעכברים או בחיות שהונדסו גנטית במיוחד לצרכי הניסוי. וגם את העכברים הפשוטים ביותר יש צורך לגדל ולהאכיל, וכמובן – לדאוג לבריאותם ולמנוע מהם כאב וסבל מיותרים.

המשמעות של כל הגורמים הללו היא שרק במעבדות ממומנות היטב ניתן לערוך ניסויים מעמיקים בבעלי-חיים ולבחון תרופות חדשות אפשריות. כולם מסכימים שתחום הביולוגיה והרפואה יוכל רק להרוויח ממצב בו יפותחו כלים זולים ויעילים יותר לבדיקת תרופות פוטנציאליות, ואם אפשר – רצוי שגם לא יעלו בחייהם של חיות מכל סוג שהוא.

וכאן בדיוק נכנסים שבבי האיברים. במקום לגדל עכברי מעבדה וחיות ניסוי אחרות, שבבי האיברים מספקים לכם כחוקרים את היכולת להתמקד רק באיבר אחד עליו אתם רוצים להשפיע, ולבחון כיצד מגיבים התאים הגדלים בתוך השבב, בסביבה הדומה לזו הקיימת באותו איבר בגוף האנושי. במקום להקריב מאות ואלפי עכברים כדי לקבל תוצאות משמעותיות סטטיסטית, אפשר להעמיד שורה של שבבי איברים זה לצד זה, ולקבל תשובות מכולם במהירות. ובמקום לערוך לעכברים נתיחות לאחר המוות, אפשר לבחון במיקרוסקופ ובכלים אחרים ישירות את המתרחש בתוך השבבים.

נפלא, לא?

אלא שיש עדיין בעיה אחת קטנה: השבבים האלו, בפשטות, עדיין לא עובדים.

 

טכנולוגיה בפיתוח

אולי המשפט האחרון היה הגזמה. יותר נכון לומר ששבבי האיברים מצליחים לספק תוצאות מעניינות, אבל קשה לדעת מראש האם התוצאות הללו יתאימו בדיוק לאלו שנראה במערכות מורכבות יותר, כמו בגוף האנושי השלם. כמובן, גם עכברים וחיות מעבדה אחרות אינם מושלמים לבדיקת תרופות חדשות, אבל לפחות בהם יש לנו ידע כללי בנוגע לדרך בה הם שונים מבני-אדם. ובשבבי האיברים? שם קשה הרבה יותר לדעת למה לצפות.

ניקח כדוגמה את אחת הטרגדיות הגדולות של הרפואה המודרנית: התרופה הידועה בשם תלידומיד. היא שווקה במקור בסוף שנות החמישים בגרמניה המערבית, כדרך לטפל בבחילות בוקר. שלא במפתיע, נשים הרות חטפו את התרופה מהמדפים. לרוע המזל, התרופה התגלתה כ- 'טרטוגנית' – חומר המזיק להתפתחות העובר בעודו ברחם. קרוב לעשרת אלפים תינוקות נולדו ללא גפיים, או עם גפיים קצרות במיוחד בהשפעת התלידומיד. התופעה הייתה רחבה כל-כך עד שילדים אלו זכו לשם "ילדי התלידומיד".

ילדי התלידומיד

ילדי התלידומיד

בראייה לאחור אנו יודעים שהתלידומיד לא נחקרה היטב בבעלי-חיים. בעקבות המקרה עלו הסטנדרטים רמה, ותרופה שמיועדת לנשים בהיריון נבדקת גם על נקבות הרות. אך האם שבבי האיברים היו יכולים לזהות מראש את הסכנה שבתרופה, אם היינו משתמשים בהם כדי לבדוק אותה?

התשובה כנראה שלילית. לפרודות (מולקולות) התלידומיד קיימות שני נגזרות – R ו- S. הראשונה בטוחה לגמרי, אך השנייה מזיקה לגוף העובר. מסתבר שגם אם מזריקים לדם רק את תצורת R הבטוחה, הרי שהיא יכולה לשנות את צורתה בתוך הגוף ולהפוך לנגזרת S. האם היינו רואים מהפך שכזה מתחולל גם בשבבי האיברים? כנראה שלא, מכיוון שלפחות בשלבים מוקדמים אלו, השבבים מנסים לחקות רק תת-סביבות מסוימות ומוגבלות, ולכן אינם יכולים עדיין לחקות את מלוא התנאים הקיימים בגוף האנושי.

המשמעות היא שלפחות כרגע, שבבי האיברים עדיין אינם יכולים להחליף לגמרי את חיות הניסוי, אך בוודאי אפשר להתחיל כבר היום להשתמש בהם כדי לקבל רמזים בנוגע להשפעתם של חומרים מסוימים על תאים, רקמות ואיברים – ולאשש את הרמזים האלו בניסויים בחיות מעבדה.

ומה בעתיד הרחוק?

 

משבבים למחשבים

בעתיד הרחוק, כאשר השבבים הללו ישתכללו עוד יותר, נוכל להחליף חלק הולך וגדל מחיות הניסוי בניסויים על שבבי איברים. ההחלפה תתרחש בוודאי בעיקר במקרים בהם יש צורך לבדוק תרופות שאנו מכירים היטב את השפעותיהן, אבל רוצים לוודא שלא נפלו שגיאות בתהליך הייצור. ייתכן בהחלט שמתוך סך כל בעלי-החיים המשמשים לניסויים באירופה, ניתן יהיה להחליף את 15.3 האחוזים המעורבים בניסויי בטיחות ויעילות בחיסונים, למשל.

בעשורים הקרובים, קרוב לוודאי שהתועלת הגדולה ביותר משבבי האיברים תגיע מכך שהם יורידו באופן דרמטי את עלות הניסויים הנדרשים כיום להכנסת תרופה חדשה לשוק. מכיוון שכך, מעבדות קטנות רבות מסביב לעולם יוכלו להיכנס למירוץ לפיתוח ושכלול תרופות חדשות, ומדע הרפואה יתקדם במהירות רבה יותר.

ומה בטווח הרחוק עוד יותר – נאמר, עוד חמישים שנים?

זה יהיה השלב בו נעביר כבר את השבבים למחשב. כוחות המחשוב שיהיו ברשותנו באותו הזמן אמורים להספיק כדי ליצור סימולציה של כל התאים בגוף והאינטראקציות ביניהם. סימולציה כזו תהיה מוגבלת כמובן בהתאם לידע המדעי עליו היא מבוססת, אך היא עדיין תאפשר לחוקרים רבים להריץ ניסויים ראשוניים במחשב כדי לדעת האם השערותיהם עולות בקנה אחד עם הידע הקיים על הגוף האנושי. סימולציות מתקדמות מסוג זה יהיו פתוחות לכולם – מחוקרים אקדמיים ארוכי-זקן, ועד לתלמידי תיכון שאפתניים במיוחד. כולם יוכלו לנסות ולבחון את רעיונותיהם במחשב, וכתוצאה – נראה גידול דרמטי עוד יותר במספר ההמצאות והפיתוחים בתחום הרפואה.

וכל זה מתחיל היום, עם שבבי האיברים.

 

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

כשהתנגדות לחיסונים גולשת להתנגדות לוויטמין K – וההשלכות עבור הילדים

מליסה קנוטוויץ ילדה את בניה התאומים, אייבל וסילאס, בבית החולים ונדרבילט. כאשר הרופאים ביקשו את רשותה להזריק לילדים את המנה הנהוגה של ויטמין K, החליפה מליסה מבטים מודאגים עם בעלה מארק. הם החליטו שלא לאשר את ההזרקה, על אף שמדובר בטיפול הניתן לכל תינוק. הסיבה? הם שמעו שהזריקה גורמת ללוקמיה – סרטן הדם. הרופאים כיבדו את החלטתם, ובני הזוג חזרו לביתם לגדל את הילדים.

שבועות ספורים לאחר מכן הם שבו לבית החולים, כשהם נושאים בידיהם את אחד מהתאומים. הרופאים חשדו בתחילה שמדובר בהרעלת דם, אך כאשר גילו כי קיימים דימומים בעמקי מוחו של הפעוט, הם הבינו כי מדובר במקרה חמור במיוחד של חוסר בוויטמין K, הידוע גם בעגה הרפואית כ- VKDB – "דימום בשל חוסר בוויטמין K".

 

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

מליסה ומארק קנוטוויץ, עם שני ילדיהם. אחד מהילדים לקה בדימומים מוחיים כתוצאה מחוסר בוויטמין K, לאחר שההורים החליטו שלא לאשר מתן זריקה לפעוט. מקור: בית החולים ונדרבילט

 

אם לא שמעתם גדולות ונצורות על ויטמין K, אין לכם במה להתבייש. רובנו איננו שמים אליו לב עד שהוא חסר. חומר זה, החשוב לקרישת הדם, מיוצר בגוף עצמו על-ידי החיידקים שבמעי, אך לתינוקות רכים אין אוכלוסיית חיידקים גדולה בגופם, ולכן הם עלולים לסבול מחוסר בוויטמין K. התסמונת תוקפת בעיקר תינוקות שלא קיבלו ויטמין K ושיונקים חלב אם בלבד, מאחר שרמות הוויטמין K בחלב האם נמוכות במיוחד.

אפילו במקרים בהם התינוקות אינם מקבלים ויטמין K, הסיכוי לפתח דימום פנימי נמוך באופן יחסי. לפי נתוני דו"חות מאירופה ומאסיה, רק 7.2 ילדים מכל 100,000 לידות מפתחים את התסמונת [1]. זהו אינו סיכוי גבוה, אך זריקה אחת של ויטמין K בימים הראשונים לחיים יכולה למנוע לחלוטין את החשש לדימום פנימי בשבועות שלאחר הלידה [2].

נתונים אלו מסבירים מדוע מסבסדות מדינות רבות (כולל ישראל) זריקת ויטמין K לרך הנולד. זריקה אחת פשוטה יכולה לחסוך להורים ולילדים סבל רב, ואפשרות לסיבוכים שילוו את הילד לכל חייו. אף על פי כן, לאחרונה החלה להתפשט מגמה 'אופנתית' חדשה במסגרתה מסרבים הורים בארצות הברית למתן הזריקה. מתוך כל הילדים הנולדים ב- 'מרכזי לידה' המהווים תחליף ידידותי וביתי לבתי החולים, עשרים ושמונה אחוזים אינם מקבלים את הזריקה. אפילו בקרב הילדים הנולדים בבתי החולים נרשם אחוז סירוב של 3.4 אחוזים.

מדוע מסרבים ההורים לזריקה? החששות שהם מציינים דומים להפליא לחששות מן החיסונים, ואין פלא: המידע בנושאים אלו מגיע בעיקר מאתרים המתנגדים גם לחיסונים. כך, באחד מהאתרים ניתן למצוא טענות לפיהן הזריקה מכילה קוקטייל של חומרים מסוכנים, כגון "ויטמין K לא טבעי" (כי חומרים טבעיים, כמו ציאניד, בריאים תמיד. זה היה בציניות, אם לא שמתם לב), או "פנול… חומר רעיל המופק מזפת" (ונמצא בריכוזים זעירים כל-כך שאינם מזיקים לילד, כפי שנבדק כבר היטב). בקיצור, אותן טענות שהגיעו מהמתנגדים לחיסונים ומתבססות בסופו של דבר על חוסר-אמון מוחלט במערכת הרפואית והמדעית, מגיחות את ראשיהן גם כאן.

בחלק מהאתרים המתנגדים למתן ויטמין K ניתן למצוא גם התייחסות למחקר יחיד משנת 1992, הטוען שהזריקה מעלה את הסיכון ללקות בסרטן הדם בהמשך החיים [3]. גם זוהי טקטיקה נפוצה הנהוגה בידי המתנגדים לחיסונים: היצמדות למחקרים מן העבר שהופרכו זה מכבר, והתעלמות מן המחקרים העדכניים שמסבירים את מקור הטעות. כשל זה נפוץ כל-כך עד שזכה לשם משלו – "ליקוט דובדבנים" – מאחר שהמתנגדים בוחרים בפינצטה רק את ה- 'דובדבנים' המרשימים ביותר שמתאימים לתיאוריה שלהם, ומתעלמים מכל יתר הפירות שמציגים תמונה רחבה יותר.

 

דוגמה ל- "ליקוט דובדבנים" (Cherry Picking) בחיפוש אחר תוצאות בגוגל

 

אבל מה באמת הקשר בין סרטן לבין ויטמין K? לא קיים. פשוט כך. מחקרים נוספים שהתקיימו בעשרים ושתיים השנים האחרונות הזימו לחלוטין כל קשר בין הזריקה לבין סרטן הדם. הנתונים למחקרים נוספים אלו הגיעו מאנגליה [4]ומאמריקה [5], וסקירות מעמיקות של מגוון הראיות לא מצאו קשר בין הזריקה לסרטן מכל סוג שהוא [6]. אם כל זה לא מספיק, הרי שמחקרים נוספים מצאו שללוקמיה בילדות יש סימנים גנטיים מוקדמים שניתן לזהות עוד בזמן שהעובר גדל ברחם, ואין קשר בין פריצת המחלה לבין מתן הוויטמין [7]. ובקיצור, אין שום סיבה שלא לתת לתינוקות זריקה של ויטמין K זמן קצר לאחר לידתם.

 

סיכום

לעתים תכופות שואלים אותי מדוע כל-כך אכפת לי מדעותיהם של אחרים.

"למה חשוב לך שאחרים יקבלו את תיאוריית האבולוציה, או יבינו שכדאי לחסן את הילדים?" טוענים חבריי.

יש לי תשובות רבות לשאלות הללו, כולל העובדה שהורים שאינם מחסנים את ילדיהם יכולים להביא למותם של קשישים, חולי סרטן ואנשים אחרים בעלי מערכת חיסון רעועה, שייחשפו למחלות שהילדים נושאים. אבל בסיכומו של יום, האמת היא שאנשים שמבססים את דעותיהם על הבנה מסולפת וקונספירטיבית של העולם – למשל, שכל הממסד הרפואי נגדנו, או כל הממסד המדעי נגד הדת – יקבלו גם החלטות שגויות אחרות בתחומים אחרים. מכיוון שכך, למרות שאני מאוכזב מקיומה של מגמה כנגד ויטמין K, אני לא מופתע מכך שהיא מגיעה בדיוק מאותם אתרים והורים שיוצאים גם נגד חיסונים. מי שאינו מבין היום את חשיבות החיסונים והתועלת בהם, יתנגד גם לזריקות ויטמינים, לטיפולים רפואיים חדשניים נגד סרטן ולכל התפתחות טכנולוגית אחרת שעומדת בסתירה למקורות המידע המעוותים עליהם הוא מסתמך.

איך אפשר לעצור את גל ההתנגדות המתבסס על מידע לוקה בחסר? פשוט: להסביר את כללי החשיבה שמנחים רופאים, מדענים ואנשי ציבור בגיבוש אסטרטגיות רפואיות, ולהבין את המניעים שמאחורי האסטרטגיות האלו. אתם יכולים למצוא הסברים נפלאים לכל הנושאים האלו, כולל ביקורת מושחזת על הממסד הרפואי כאשר יש הצדקה לכזו, בבלוגים השונים של קהילת הספקנים בארץ ובעולם, כסוף העולם – מבט מהיציע, חשיבה חדה, רפואה מבוססת-מדע (באנגלית) ואחרים.

אם מליסה ומארק קנוטוויץ היו נחשפים לכל המידע הזה, ייתכן שמצבו של בנם היה שונה היום. מארק קנוטוויץ מאשים את הרופא שלא הסביר לו את חשיבות הזריקה, וייתכן שהוא צודק, אך הנזק כבר נעשה. התינוק עובר כיום פיזיותרפיה כדי לטפל בקשיים התפתחותיים, ועדיין לא ברור אם ישתקם לגמרי גם מבחינה מנטלית. נאחל לו החלמה מהירה ומלאה ככל האפשר, ונקווה שלא ניתקל במקרים מסוג זה גם בישראל. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו.

 

ביבליוגרפיה

[1] H. Y. von Kreis R, “Neonatal vitamin K prophylaxis. Report of Scientific and Standardization Subcommittee on Perinatal Haemostasis,” Thrombosis and Haemostasis, pp. 293 – 295, 1993.
[2] Committee on Fetus and Newborn, “Controversies Concerning Vitamin K and the Newborn,” Pediatrics: Official Journal of the American Academy of Pediatrics, pp. 191 – 192, 2003.
[3] G. R. B. K. M. M. Golding J, “Childhood cancer, intramuscular vitamin K, and pethidine given during labour,” BMJ, pp. 341 – 346, 1992.
[4] S. C. Draper GJ, “Intramuscular vitamin K and childhood cancer,” BMJ, pp. 709 – 711, 1992.
[5] S. D. Y. J. J. P. E. B. C. H. J. P. C. M. M. M. F. F. J. J. Devesa SS, “Cancer incidence and mortality trends among whites in the United States, 1947–84,” Journal of the National Cancer Institute, pp. 701 – 770, 1987.
[6] D. S. Ross JA, “Vitamin K prophylaxis and childhood cancer,” Medical and Pediatric Oncology, pp. 434 – 437, 2000.
[7] C. G. D. M. E. O. A. G. M. G. S. V. B. A. G. M. Wiemels JL, “Prenatal origin of acute lymphoblastic leukaemia in children,” Lancet, pp. 1499 – 1503, 1999.