על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

בשבוע האחרון הוזמנתי לנאום בכנס של מרכז אבא אבן במרכז הבינתחומי בהרצליה על עתיד הדיפלומטיה. האמת? אני לא דיפלומט גדול. לא למדתי את התחום באקדמיה, ולא חקרתי אותו לעומק. התחום המרכזי שלי הוא בחקר העתיד – בהבנת הכיוונים אליהם מתקדם העולם, וכיצד הטכנולוגיות משפיעות על המקצועות השונים. ועדיין, חשבתי שיהיה מעניין לחלוק עם באי הכנס כמה המלצות לדיפלומטים של העתיד, שנובעות מהבנתי את המגמות הטכנולוגיות העולמיות.

מה צריכים, לפיכך, הדיפלומטים החדשים במקצועם?

הדיפלומטים החדשים צריכים, קודם כל ומעל לכל, להיות אנשי ציבור. עד היום התפקיד שלהם היה יחסית פשוט – לתווך בין מקבלי ההחלטות במדינה אחת, למקבלי ההחלטות במדינה אחרת. אלא שברגע שהאינטרנט נכנסה לתמונה, היו לה שתי השפעות מרכזיות: קודם כל היא פישטה והאיצה את התקשורת הבינלאומית, כך שמקבלי ההחלטות במדינות שונות היו יכולים לתקשר זה עם זה ישירות. ההשפעה ארוכת-הטווח יותר היא שבמדינות הדמוקרטיות, הציבור התחיל לקבל כוח גדול יותר מכיוון שהוא יכול היה 'להתאגד' דרך האינטרנט, ולתאם פעולות ברשתות החברתיות. כתוצאה מכך, כיום בישראל אין לנו 120 חברי כנסת יותר, אלא 8.9 מיליון חברים במה שאפשר לקרוא לו – "הכנסת המורחבת". דיפלומטים שממשיכים להתמקד במוקדי הכוח הריכוזיים מחמיצים את התמונה הרחבה יותר, שטראמפ – על כל מגרעותיו – כבר זיהה. אם אתם רוצים כוח להשפיע, לכו לרשתות החברתיות.

לשינוי הזה יש מספר משמעויות.

ראשית, הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת לעבוד מהר ולפתח מערכות שיאפשרו להם להגיב באופן כמעט מידי לכל שינוי. כבר אלפי שנים שאנחנו מכירים את התמרון בו שני דיפלומטים היו מסכימים לעצור את הדיונים ביניהם לשבועות רבים, כדי שיוכלו להתייעץ עם השליטים ולקבל מהם תשובה. כיום, ניתן לקבל תשובות ממקבלי ההחלטות ומהציבור הרחב תוך דקות ספורות. וזו גם מהירות התגובה המצופה מהדיפלומטים כיום ברשתות החברתיות. אם נותנים לפרשיה להתפתח בטוויטר במשך שעות, הרי שמוותרים הלכה למעשה על הזכות להגיב לה.

המשמעות, אגב, היא שאי אפשר לסמוך על "קצין רשתות חברתיות ראשי", או כל ניסיון דומה להדחיק את העבודה עם הרשתות החברתיות לתחתית השרשרת הארגונית. ניסיונות כאלו מזכירים לי את סיפורו של אלווין טופלר, שב- 1980 הכריז בכנס שמנהלים יצטרכו לדעת לעבוד עם מחשבים בעצמם, ולא יוכלו להותיר למזכירותיהם את העבודה המאוסה הזו. הוא זכה למחיאות כפיים רמות על התחזית המהפכנית כל-כך. כיום, מנהל צריך באמת לעבוד עם המחשב בעצמו, ואם הוא ישאיר למזכירתו את מלאכת ההקלדה, הוא פשוט לא יוכל להתמודד עם העומס הגדול. אבל בזכות המחשב, המנהל יכול לבצע עבודה שהייתה מחייבת צי שלם של מזכירים ומזכירות. באופן דומה, הדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעבוד בעצמם, באופן ישיר ומבלי מתווכים, עם הרשתות החברתיות. ולא רק איתן, אלא גם עם הכלים לניתוח המידע הגדול.

וזה הדבר השני שישתנה: הדיפלומטים החדשים יצטרכו להפוך לאשפי מידע. יש יותר מדי מידע ברשת, והדרך היחידה לנתח אותו ביעילות היא באמצעות כלי איסוף, עיבוד וניתוח מידע מתקדמים. כלים כאלו נסמכים היום על למידת מכונה ובינה מלאכותית, ולפעמים מספיק קורס מזורז של שבוע כדי להבין איך להשתמש בהם. אלא שהדיפלומטים צריכים גם את הבסיס המחשבתי שמאחורי הכלים הללו, וחייבים להבין סטטיסטיקה וכיצד יש לקבל ההחלטות על סמך נתונים. הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת להשתמש בכלים לניתוח ביג דאטה, ולהבין גם את הבסיס לפעולתם.

אבל הם לא יכולים לעצור כאן.

הדיפלומטים החדשים צריכים להבין שהעולם המודרני כבר אינו רץ על נפט, אלא על מידע. לפני עשור, רשימת חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול בעולם כללה בעיקר חברות אנרגיה. כיום, חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר בעולם הן אפל, גוגל, מיקרוסופט, אמזון ו… טנסנט הסינית ששולטת על תכנת WeChat, שהיא הגרסה הסינית של פייסבוק[1]. הצלחתן של כל אלו הגיעה במקור מיכולתן לקצור מידע מכל משתמש, ולנצל את המידע הזה כדי לספק שירותים מוצלחים יותר לאותו משתמש ולכל היתר. כיום, המידע מתחיל לשמש פונקציה אחרת: הוא מאפשר לחברות להריץ עליו בינות מלאכותיות, שלומדות מכל ביט וביט ומשתפרות ביכולותיהן. המנצחות בשוק הבינה המלאכותית והרובוטיקה תהיינה החברות והמדינות בעלות כמות המידע הגדולה ביותר, ולכן כולם נלחמים כיום על המידע – אפילו כזה שאינם יודעים עדיין מה לעשות איתו.

בספרי "השולטים בעתיד" כיניתי את ענקיות הרשת והמידע הללו בשם "כרישים", כמקבילה ללווייתנים המפורסמים של הובס. הן גדלות בקצב שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית. פייסבוק גדולה יותר מכל מדינה, עם 2.2 מיליארד משתמשים שמבלים בה עשרות שעות בשבוע, ואוספת על כולם יותר מידע מכפי שהשטאזי היה יכול לאסוף אפילו על החשודים המרכזיים שלו. גוגל שולטת על תפישות המציאות של מיליארדי אנשים, ברמה שסטלין היה יכול רק לקנא בה. אם תקבצו ביחד את גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אמזון ואפל, תקבלו שווי גדול יותר מכלכלת בריטניה כולה. למעשה, רק ארבע כלכלות לאומיות גדולות יותר מחמשת ענקיות הטכנולוגיה המאוחדות: ארצות-הברית, סין, יפן וגרמניה[2].

לחברות הטכנולוגיה הענקיות יש כוח עצום, והן מתחילות לחמוק מבין כבלי השליטה של הממשלות ולגבש לעצמן זהות משלהן בזירה העולמית. הן קובעות חלק מכללי השיח החדשים, וחשוב ליצור עמן קשרי עבודה הדוקים. אבל מי מנהל את החברות האלו? מהנדסים. אתם לא יכולים לדבר עמם כפי שאתם מדברים עם חברי כנסת, שמגיעים בעיקר מתחומי מדעים רכים יותר, אם בכלל. בהכללה, הם לא מדברים במילים, אלא במספרים ובנתונים, בהיגיון ובתמציתיות. חוקר העתידים פייר וואק התלונן לפני חמישים שנים שאם אתה מציג למהנדסים תרחישים בלי נתונים, הם רואים אותך כמיסטיקן ולא טורחים להקשיב בכלל. מה שמחזיר אותנו לנקודה חשובה: הדיפלומטים של העתיד צריכים לדעת לעבוד עם מידע.

מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שהחברות האלו עדיין מנסות להעמיד פנים שאין להן באמת כוח. מארק צוקרברג היה צריך שכל הקונגרס האמריקני ישב לו על הראש, עד שהבין שכן – יש אולי סיכוי קטן שפייסבוק השפיעה על הבחירות בארצות הברית במעשה או במחדל. המשמעות היא שלחברות האלו אין שגרירים או דיפלומטים, ועדיין צריך למצוא את הנתיבים המתאימים לתאם עמן פעולות, הסכמים והצהרות.

אחרון חביב, אני רוצה לגעת בהשפעותיה של הבינה המלאכותית על עבודת הדיפלומט. בקרוב מאד יתחילו להיות לנו בינות מלאכותיות שיוכלו לספק ייעוץ ברמה גבוהה לכל דיפלומט. הן יתרגמו אוטומטית שפות שונות, כולל התייחסות לקונטקסט, לסוגיות תרבותיות, וברמה גבוהה תמיד. הן יציעו לדיפלומט דרכים שונות להתנסח בהתאם לכללים המקומיים. והן אפילו יוכלו לקבל חלק מעבודת הדיפלומט בתקשורת עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות: אוואטארים ממוחשבים יוכלו לשוחח עם בני-אדם במדינות שנמצאות תחת אחריותו של הדיפלומט.

שימו לב שאמרתי "מדינות" ולא "מדינה" תחת אחריותו של הדיפלומט. זאת מכיוון שהדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעשות מולטי-טאסקינג. ככל שהבינה המלאכותית תפחית את רמת המאמץ הנדרש כדי לתקשר עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות בכל מדינה, כך נראה דיפלומטים שהופכים להיות "שרי חוץ" זעירים ומסוגלים לתקשר ישירות עם הציבור בכמה מדינות במקביל.

הבינה המלאכותית תשפיע על עבודת הדיפלומט באופן נוסף ופחות חיובי: היא תנתק את הקשר בין הציבור למציאות. ה- 'פייק ניוז' אליהן נחשפנו בשנים האחרונות היו רק קצה הקרחון. בינות מלאכותיות כיום מספקות את הכוח לכל אדם להפיק את סוג המידע שאנו כבני-אדם מגיבים אליו בצורה המיידית והחזקה ביותר: מידע ויזואלי. דיפ פייקס יוכלו בקרוב להראות כל מנהיג עולמי בכל מצב אינטימי לא-ראוי, ותוכנות עיבוד קולי יכולות לחקות קולות אינדיבידואליים באופן מושלם כבר היום. דרפ"א – הסוכנות למחקרי ביטחון מתקדמים של ארצות הברית – משקיעה כיום עשרות מיליוני דולרים בזיהוי סרטונים שנערכו, ואפילו הם כבר הודו שהזייפנים יהיו תמיד צעד אחד לפני המגנים. וכל מה שצריך זה סרטון משכנע אחד שישוחרר לרשת. גפרור אחד שמדליק שוטה או רשע במרכז הכפר, גם אלפי דיפלומטים לא יצליחו לכבות.

מפחיד? כמובן, אבל דווקא משום כך, וכדרישה אחרונה-חביבה, הדיפלומטים החדשים חייבים להיות מחוננים בחוש הומור. אין דרך אחרת להתמודד עם זמן בו דעות הציבור יכולות להשתנות מדי יום ומדי שעה, ובו הדיפלומטים צריכים להתמודד ישירות עם הציבור הרחב. ואם יש משהו שהציבור מעריך, הריהו חוש הומור. כפי שג'ורג' ברנארד שאו אמר – "אם אתה עומד לומר לאנשים את האמת, כדאי שתגרום להם לצחוק; אחרת, הם יהרגו אותך."

כך שנסכם: הדיפלומטים החדשים צריכים להיות אשפי מידע, עם אוריינות טכנולוגית וסטטיסטית מתקדמת. הם צריכים לדעת לדבר עם הציבור ולהגיב במהירות ברשתות החברתיות. הם חייבים להבין את הזירה העולמית החדשה, בה חברות ואפילו קהילות תופסות מעמד דומה לזה של מדינות, והמשאב עליו כולם נלחמים אינו נפט, אלא מידע. הם צריכים לדעת לעבוד עם בינות מלאכותיות – ונגדן. ומכיוון שקשה להאמין שאפשר להכשיר אנשים לעשות את כל זה יש-מאין, כדאי שהדיפלומטים החדשים ייגשו לכל התסבוכת עם חוש הומור טוב, כדי שלפחות לא יהרגו אותם.

[1] https://qz.com/1331995/walmart-is-the-worlds-biggest-company-apple-isnt-in-the-top-10/

[2] https://www.inc.com/associated-press/mindblowing-facts-tech-industry-money-amazon-apple-microsoft-facebook-alphabet.html

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

לפני שבוע הוזמנתי לשאת הרצאה בכנס השנתי של היל"מ – החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני – על העתידים המוזרים של המין. נודה באמת לרגע: זה לא בדיוק התחום שהתמקצעתי בו בדוקטורט, אבל לפני מספר שנים העברתי בפני חברי הארגון הרצאה על עתיד המין שהרשימה אותם מאד, כך שהם הזמינו אותי בשנית. מה אפשר לומר? יובל נח-הררי מדבר בפורומים בינלאומיים על עתיד הממשלות והאנושות, דוד פסיג מוזמן לחזות את עתיד הגיאו-פוליטיקה, אבל תמיד אפשר לסמוך על רועי צזנה שידבר על בעיות בתפקוד מיני.

ניחא. כל אחד והנישה שלו. ובאמת, בהחלט מעניין לחשוב כיצד ישפיעו טכנולוגיות מסוימות על עתיד המין.

למשל, הבלוקצ'יין.

כן, קראתם נכון. בלוקצ'יין. כולם כבר הבינו שטכנולוגיות בלוקצ'יין ישנו את עתיד הכסף והכלכלה, אבל מסתבר שהן יכולות להשפיע גם על עתיד הדייטינג והמין.

הגדולה שמאחורי טכנולוגיות בלוקצ'יין היא שהן מתבססות על מאגר נתונים בענן, ללא ישות אחת בודדת שמפקחת עליו. כלומר, אם אתם – כמו רוב תושבי המערב – חרדים לפרטיותכם, אינכם חייבים להפקיד את המידע האישי שלכם בידי חברה מסוימת. במקום זאת, אתם יכולים להסכים שהמידע יישמר במאגר מידע בענן, מאובטח היטב, שאינו נמצא בבעלות איש – אך שאפליקציות מסוימות יכולות לקבל גישה אליו ולהשתמש במידע לפי כללים שהגדרתם עבורן מראש.

אפליקציה כזו לדוגמה, שמפותחת בימים אלו ממש, מכונה לולי (Loly), והיא נועדה להתמודד עם חששותיהם של גברים ונשים בתחום הדייטינג. מפתחת האפליקציה הסבירה כי היא מנסה לסייע לשני המינים, למרות שלכל אחד מהם יש דאגות אחרות.

"הפחד מספר אחד של גברים שיוצאים לדייטינג הוא שהנשים שמנות יותר מבתמונות שלהם." סיפרה בראיון למגזין Inc. "הפחד מספר אחד של נשים הוא שיירצחו."

לולי אמורה להתאים זוגות פוטנציאליים זה לזה לפי המידע שנאסף עליהם לענן. בתחילה יהיה מדובר בוודאי במידע מהסוג שניתן למצוא גם באתרי שידוכים כמו OkCupid – מידע שהמשודכים מעבירים על עצמם באמצעות סקרים ושאלונים שהם ממלאים. אך עם הזמן, אפליקציות דייטינג מסוג זה יוכלו לעבור על כל המידע שנאסף משפע של מכשירים לבישים – שעונים חכמים, נעליים חכמות, משקפיים חכמות ועוד – ולתאם את השידוך לפי אופיים וסוג גופם של המשתמשים. ולא זאת בלבד, אלא שאפליקציות שכאלו יוכלו אפילו להתאים את השידוך לפי מצבם הרגשי והפיזיולוגי. חווית פרידה כאובה ומחפשת ריבאונד? אולי האפליקציה תשדך לך גברבר שאינו זקוק לקשר מחייב. או שאולי את מבייצת ברגע זה – מצב פיזיולגי שמשנה את העדפותיך המיניות לפרק זמן קצר? האפליקציה תציג בפניך גברים שמתאימים יותר לצרכיך. אין פלא שהאפליקציה מתהדרת ב- Heat Index – מונח שניתן לתרגום כ- "מדד חום" או כ- "מדד חרמנות" ואמור לדרג את מידת ההתאמה של הצדדים זה לזה.

אבל לולי אינה עוצרת כאן. עם תחילת הדייט, האפליקציה תוכל להקליט את כל השיחה באופן אוטומטי – אך מבלי שהמידע ישותף עם איש. רק במידה והאפליקציה שומעת מילה 'בטוחה' מסוימת, שנקבעה מראש על-ידי המשתמשת, היא תסדר שיחת טלפון מזויפת כדי לאפשר לגברת להתנצל ולעזוב את הדייט בשלום. ובמקרה הצורך, היא בוודאי תוכל גם להזעיק את המשטרה.

"חשבי על לולי כעל אחותך הגדולה המגוננת-יותר-מדי. היא שם כדי לסדר לך את הדייט, אבל היא גם רוצה להגן עליך." אומרת המייסדת[1].

בשם השוויון, האפליקציה אמורה להגן גם על גברים החוששים מהאשמות-שווא לאחר מעשה. היא אמורה לאפשר לאנשים לציין במפורש כי הם מעוניינים בקיום יחסי-מין – ואישור זה יירשם לצמיתות במאגר המידע שבענן, ואמור לסייע במקרים של "הוא אמר / היא אמרה". כמובן שלפני קבלת האישור, המשתמשים יידרשו לעבור בהצלחה 'מבחן פיכחות' באפליקציה, במסגרתו ייאלצו לנווט את דרכם במבוכים ולענות על שאלות היגיון פשוטות כדי להוכיח שאינם נמצאים תחת השפעת חומרים משכרים או סמים כלשהם[2].

loly.jpg

ומה אם האשה (או האיש) משנים את דעתם במהלך המעשה? במקרה זה, בהחלט ייתכן שאחד מהפיצ'רים הבאים של האפליקציה יאפשר לרשויות החוק לקבל רטרו-אקטיבית את ההקלטה המלאה, כדי שיוכלו להבין מה בדיוק אירע.

לולי אינה קיימת עדיין – האפליקציה עדיין בשלבי תכנון וגיוס כספים – אך היא מספקת לנו הצצה ליכולותיהן העתידיות של אפליקציות שידוכים בעידן הבלוקצ'יין.

אבל מה אם אתם רק רוצים, ובכן, מין?

מין, ללא פיקוח

תעשיית המין – והעוסקות והעוסקים בה – סובלים מסטיגמה קשה, לרוב בצדק. לאה קאלון-באטלר, מפתחת שירות Intimate.IO, מתארת את המצב במילים הבאות בראיון לפורבס –

"ישנה הטיה מוסדית המתקיימת בתעשיית המין… היא מלוכלכת, היא גועלית, היא רעה, זה פורנו וזה ניצול נשים. … יש יזמות שם בחוץ עם רעיונות נהדרים למוצרים ולשירותים במרחב הזה, אבל כל יזם בתעשייה הזו יגיד לך שכמעט בלתי-אפשרי להקים ולהריץ בית-עסק. אתה לא יכול לפתוח חשבון בנק, ואתרי תשלום לא יעבדו איתך. פייפאל וסטרייפ פשוט לא יעבדו עם אף אחד מתעשיית המין. יצרנים חדשניים לא יכולים להפיץ את מודעותיהם בפייסבוק. … יש כל כך הרבה שיפוטיות. הסטיגמה תרחיק את כולם."[3]

קאלון-באטלר מנסה לסלק את כל המתווכים המקשים על אנשים לעסוק בעבודות מין. פלטפורמת הבלוקצ'יין שהיא מפתחת – Intimate.IO – אמורה לטפל בהעברות כספים בין עובדי מין ללקוחות, מבלי שהבנקים (ואולי גם הממשלות) יוכלו להתערב בתהליך. טכנולוגיות הבלוקצ'יין יוכלו גם לפקח על המעשה עצמו. קאלון-באטלר מציעה ליצור, למעשה, אפליקציה באמצעותה יוכלו הלקוחות והעובדים לדרג זה את זו (או זה את זה, או זו את זו, או כל דרך הגדרה מגדרית אחרת), ובדרך זו לבנות מוניטין לאורך זמן. בעולם אידיאלי, לקוח שיקבל דירוג נמוך, לא ימצא נותני-שירות שיסכימו לקבל את בקשתו. ובעולם אידיאלי עוד יותר, לקוח שיקבל דירוג נמוך במיוחד – למשל, בעקבות אלימות שהפעיל – יזכה לביקור מצד המשטרה, שתקבל את הקלטת מעשה המין מפלטפורמת הבלוקצ'יין כראיה.

כמובן, הדברים לעולם אינם פשוטים כל-כך בעולם האמיתי. אנו יודעים כבר ששוטרים נוטים להפלות לרעה את העוסקות בתעשיית המין, למשל, ושסרסורים מצליחים לזכות בשליטה על קבוצות של נשים, וגובים מהן דמי חסות. האם יכולה פלטפורמת בלוקצ'יין כמו Intimate.IO להתמודד עם כל התופעות האלו? קשה לדעת, אך קאלון-באטלר מאמינה שהמוצר שהיא מספקת לאנושות יחולל שינוי אמיתי לטובה בתעשייה. וכדבריה –

"קיומם של סטיגמות וטאבו מגבירים את אי-האונות של האנשים האלו וחוסר ההגנה שהם זוכים לה. הם נאלצים לקיים את עסקיהם בצללים רוב הזמן. אם הייתם דואגים מספיק לגבי בטחונם של אנשים בתעשייה זו, הייתם מספקים להם די כבוד כדי שיוכלו להגיח מהצללים ולומר שיש להם עבודה לגיטימית והם עובדים קשה כדי להרוויח את כספם."

אפשר להסכים עם קאלון-באטלר, או לטעון שהיא נאיבית, אך בכל מקרה היא אינה הראשונה – וכנראה גם לא האחרונה – המשתמשת בבלוקצ'יין כדי לנסות למסד את תעשיית המין. מצטרפים אליה גם מייסדי SexService.IO[4] שמשווקים אפליקציה דומה שאמורה לקשר ולתאם בין עובדי מין ולקוחות. פלטפורמת SpankChain מציעה שירותים דומים להעברת כספים בין עובדי מין ולקוחותיהם[5]. מועדוני חשפנות מתחילים לאפשר ללקוחותיהם להציע טיפים לעובדות במטבעות וירטואליים[6]. פלטפורמת היקי מציעה פרטיות מוחלטת לצד שידוכים מותאמים היטב[7].

כפי שנכתב במגזין The Outline –

"כשהם נתקלים בסביבת תשלומים עוינת שמונעת מהם גישה או גובה מהם סכומים מוגזמים עבורה, עובדי-מין רבים… הופכים לאוונגליסטים של קריפטו-מטבעות. … מתת-אל שמספקת להם סוף-סוף דרך לאבטח את משלח-ידם מפני השיפוט המוסרי… שהופך את עבודתם ליקרה ומסוכנת שלא-לצורך."[8]

ושוב כדאי לציין שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. היזמים בתחום אינם כולם מלאכים שנשלחו משמים להציל את עובדי המין מעולם ששונא אותם ומתנגד להם. רובם רוצים בוודאי לעשות כסף טוב בתעשייה שאינה זוכה לפיקוח קפדני מצד הממשלה, ובטחונם של עובדי-המין אינו בהכרח נמצא בראש מעייניהם. ויחד עם זאת, לשירותים שהיזמים הללו מספקים יש פוטנציאל ממשי לחזק את מעמדם של חלק מעובדי-המין, ולאפשר להם לפקח בכוחות עצמם על השוק שיצרו ושנוצר מסביבם. SpankChain גובה רק חמישה אחוזים מהכספים המועברים לעובדי-המין – אחוז מגוחך בהשוואה לחברות המסורתיות המטפלות בהעברות הללו, וגובות בין 15 לחמישים אחוזים מרווחי העובדים לפי The Outline[9].

ובאותה נשימה, כדאי להבין את המשמעות החברתית המלאה – והקודרת יותר – של חלק מהשירותים הללו. עלולות בהחלט לקום פלטפורמות בלוקצ'יין בהן המידע לא יעבור פיקוח מצד הממשל. פלטפורמות אלו עשויות לספק גישה לעובדי-מין או לחומרים מסוימים שאינם מוסריים בעליל: פדופיליה, למשל. במקרים אלו, הפלטפורמות יאפשרו העברת תשלומים בין עובדי-המין ללקוחות מבלי שלממשלה תהיה גישה למידע אודות העברות הכספים.

בעצם, כמו המצב עכשיו.

סיכום

במבט ראשון נראה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין מספקות לראשונה דרך עבור עובדי המין לזנוח את הפיקוח הממשלתי לאנחות, ולהתאגד בכוחות עצמם. אלא שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. במציאות, קיים סיכוי סביר שיוקמו פלטפורמות שישרתו את עובדי המין – אך גם עלולות באותה העת לכבול אותם לתחום עבודה מסוים זה (באמצעות שימוש במטבעות פנימיים שיכובדו רק במסגרת הפלטפורמה). היזמים שיקימו את הפלטפורמות הללו עלולים גם להגדיר תנאי שימוש בלתי-סבירים עבור עובדי המין, שיאלצו להסכים להם עקב תנאי חייהם הקשים, והעובדה שהחברות הקיימות כיום אינן מוכנות לעבוד עמם ולספק אלטרנטיבה הולמת.

דבר אחד נראה בטוח: אם פלטפורמות הבלוקצ'יין יספקו פרטיות ויכולת להעברת כספים מתחת לעיני השלטון, עובדי מין רבים ינהרו אליהן. מאותה נקודה ואילך, תפקיד החברה – תפקיד כולנו – יהיה לסייע לעובדי המין לשמור בידיהם את הבחירה: לעזור להם לנטוש את המקצוע אם ירצו בכך, או להתאגד בפלטפורמות שיספקו להם את תנאי השימוש ההוגנים והבטוחים ביותר.

[1] https://www.inc.com/john-koetsier/this-augmented-reality-dating-startup-uses-blockchain-to-verify-consent.html

[2] https://loly.io/

[3] https://www.forbes.com/sites/jamiemoy/2018/02/12/blockchain-disrupts-adult-industry-and-sextech/#151ba58dfba2

[4] https://sexservice.io/wp/ssio-whitepaper-en-1.0.pdf

[5] https://spankchain.com/

[6] https://cointelegraph.com/news/a-blockchain-sexual-revolution-crypto-in-the-adult-entertainment-industry

[7] https://hicky.io/

[8] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[9] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[10] https://exolover.io/?utm_source=icomarks#aboutWrapp