מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

אחד הדברים שאני שם לב אליו בבלוג לאחר שנים רבות של כתיבה הוא שאנחנו נוטים להיסחף אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות המנצנצות ביותר: רכבים אוטונומיים (וואו!!), רכבים מעופפים (כמו בחזרה לעתיד!), רובוטים שהולכים כבני-אדם (הטרמינייטור!) וכן הלאה. כמובן, להתפתחויות האלו יש משמעות חשובה לעתיד, אבל לעתים דווקא הפיתוחים הפחות-סנסציוניים הם אלו שיכולים לשנות את העולם לטובה עבור מיליארדי בני-אדם. למשל, חלבון קטן ומטופש ששמו "רוביסקו", שעושה צרות לצמחים בכל העולם – אבל לא לעוד הרבה זמן. ובזכות אקט יוצא-דופן של הנדסה גנטית מהזמן האחרון, אנו עשויים כבר בעשור הקרוב להגדיל את אספקת המזון הצמחי בעולם בכמעט חמישים אחוזים.

נסביר לרגע מה זה בכלל "רוביסקו". אתם אמורים להכיר אותו, כי הוא החלבון הנפוץ ביותר על פני כדור-הארץ. הוא זה שפועל בצמחים ומאפשר להם להפוך פחמן דו-חמצני ומים לסוכרים. הצמח משתמש בסוכרים כדי להפיק אנרגיה, ומה שעוד – הוא גם משתמש בהם כדי לבנות את הגבעול, הזרעים, הפרחים, העלים וכל יתר חלקי הצמח. התרנגולות, הפרות והכבשים אוכלות את הצמח על כל סוכריו, ואז אנחנו אוכלים אותן. צמחונים מדלגים על התיווך הזה, ונהנים ישירות מהסוכרים הטבעיים שבצמח, לצד שפע של גלולות ויטמינים.

בלי רוביסקו, חלק גדול מהצמחים על פני האדמה היו – פשוט – מפסיקים להתקיים. לכן רוביסקו חשוב ונפוץ כל-כך. הוא התפתח בשלב מוקדם באבולוציה של הצמחים ואיפשר להם להצליח במה שהם עושים היטב כיום: לנצל ביעילות את אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. אלא שעם מעבר השנים, כמו אמנים רבים וטובים, רוביסקו הפך לאויב הנורא ביותר של עצמו. הוא התפתח במקור בסביבה עם מעט מאד חמצן, וזו הסביבה בה הוא פועל באופן מיטבי. אלא מה? בתהליך הפוטוסינתזה סופחים הצמחים פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ומשחררים חמצן. מאות-מיליוני שנים של פעולת הצמחים הביאה לכך שהם מילאו את האטמוספירה בכדור-הארץ בכל-כך הרבה חמצן, שרוביסקו כבר לא פועל היטב כבעבר. הוא עדיין מנסה לעשות את עבודתו, אך יעילותו פוחתת בתנאים הקיימים באטמוספירה כיום, והוא עושה טעויות רבות בתהליך ההרכבה של הסוכרים.

אז מה עושים? מהנדסים מחדש את כל העסק, כמובן. זה מה שעשו חוקרים במכון לביולוגיה גנומית באילינוי, שהשקיעו את מאמציהם בהנדסה-מחדש של צמח הטבק. הם השתמשו בטכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית כדי להטמיע בצמחים מסלולים מטבוליים אלטרנטיביים שיאפשרו להיפטר בקלות מהטעויות של רוביסקו. המסלולים האלו אמורים לחסוך במשאבים שהצמח היה מפנה במצב רגיל כדי לטפל בשגיאות של רוביסקו.

החוקרים בחנו את רעיונותיהם בצמח הטבק, וגילו כי הצמחים המהונדסים הצליחו לגדול מהר יותר בשדה, הגיעו לגובה רב יותר ומסתם הכוללת הייתה גדולה בארבעים אחוזים בערך מזו של הצמחים הרגילים. התוצאות התפרסמו כבר בכתב-העת המדעי היוקרתי Science, ועכשיו מנסים החוקרים לשכפל את התוצאות הללו גם בצמחי סויה, אורז, תפוח אדמה, עגבניות וחצילים[1].

צמחים מהונדסים.jpg

מה יקרה אם יצליחו?

התשובה הברורה מאליה היא שנוכל להפיק יותר מזון, בהשקעה קטנה יותר של אנרגיה. אחרי הכל, ההנדסה מחדש של הצמחים רק מתקנת פגם שנותר בהם עוד מתקופה קדומה יותר בהיסטוריה. אנו משפרים, למעשה, את המכונות הקיימות בטבע, והן יעשו את כל היתר באמצעות אור השמש והפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה. גם אם יקבלו אותה כמות מים, אמורים הצמחים המשופרים להגיע להישגים טובים בהרבה מאלו של הצמחים הרגילים. וכך, נוכל להתמודד עם הצורך הגובר של אוכלוסיית העולם במזון, באמצעות שימוש יעיל יותר בשטחי גידול המזון.

המשמעות המורכבת יותר היא שהפיתוח עשוי לסייע לאנושות במלחמתה בהתחממות הגלובלית. אחת הסיבות המרכזיות להתחממות הגלובלית היא הצטברות מולקולות פחמן דו-חמצני באטמוספירה. אם נוכל לפתח צמחים המסוגלים לספוח כמות גדולה יותר של פחמן דו-חמצני, הרי שנוכל למזער את ריכוז גז החממה באוויר – וכך נאט את ההתחממות הגלובלית.

כמובן, כל זה לא יקרה מחר בבוקר. תהליך ההנדסה-מחדש של הצמחים ידרוש מספר שנים, ותהליכי האישור מול המחוקק צפויים לארוך עוד שנים רבות. ואף על פי כן, אם הפיתוח יצליח – הוא בוודאי יגיע במוקדם או במאוחר לשדות החקלאיים. קשה להאמין שבעולם רעב, המתחמם מדי יום, אפשר יהיה להתעלם מפריצת-דרך שמאפשרת לנו להאכיל מספר גדול בהרבה של בני-אדם, ועל הדרך גם לשקם את האקלים.

אחרון חביב, הפיתוח הזה רק מחזק את מה שאני מטיף לו כבר שנים: תהיו אופטימיים. בכל דור ודור במאתיים השנים האחרונות, ניתן היה למצוא את נביאי החורבן והזעם שטענו שהאנושות תיחרב בקרוב בשל שילוב של פיצוץ אוכלוסין, מחסור במזון, מחסור בדלק, בעיות סביבתיות ועוד שפע של אתגרים אחרים. כולם – עד עכשיו – טעו, מכיוון שהם לא הבינו כיצד החדשנות האנושית תספק לנו שיטות חדישות ויעילות יותר להפקת מזון, לכריית מחצבים, לטיהור הסביבה ולהתמודדות עם כל צרה אפשרית. אני לא אומר שצריך לנוח על השמרים! חשוב וראוי לעבוד קשה ולחקור כדי לוודא שהפתרונות הללו יפותחו וייושמו בשטח. אבל הדבר שחשוב להבין הוא שאין מקום לפסימיות לגבי העתיד הסביבתי. אם רק נמשיך להשקיע במדע ובטכנולוגיה – ונשכיל להשתמש בפירותיהם בחכמה – נוכל להציל את העולם, ואת האנושות ביחד אתו.

 


 

קישור למאמר המדעי ב- Science –

[1] http://science.sciencemag.org/content/363/6422/32

אפריקה מתחילה להפיץ יתושים מהונדסים-גנטית

אפריקה מתחילה להפיץ יתושים מהונדסים-גנטית

בחודש אוגוסט 2018, קיבלה ממשלת בורקינה פאסו – מדינה זעירה באפריקה – החלטה הרת-גורל. היא הודיעה שתתיר לשחרר בשטחה יתושים מהונדסים גנטית, בניסיון למגר את מחלת המלריה. על הדרך, יכולה ממשלת בורקינה פאסו ללמד אותנו גם לקח חשוב לעתיד האנושות.

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

מלריה היא אחת המחלות המזיקות ביותר באפריקה ובאסיה. הטפילים הגורמים למחלה נישאים במעיהם ובבלוטות הרוק של יתושי אנופלס. כאשר נקבת היתוש מוצצת דם מקורבנותיה האנושיים, היא מדביקה אותם בטפילים. אלו מתרבים בגוף האנושי – ואז נמצצים החוצה על-ידי יתושת אנופלס אחרת, שמעבירה אותם הלאה לקורבנות אנושיים חדשים, וכך המעגל נמשך והתהליך חוזר על עצמו שוב ושוב. על הדרך, בני-האדם שנושאים את הטפילים מפתחים חום גבוה, ולרוב סובלים גם מתשישות, הקאות וכאבי ראש. אם אתם מרגישים רע עבורם, כדאי שתדעו שגם היתושים אינם מרגישים טוב במיוחד לגבי העניין, ונופלים גם הם חלל לטפילים שהם נושאים[1].

לפי דו"ח ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2016 בלבד נדבקו 216 מיליון בני-אדם במלריה, וכמעט חצי-מיליון נפטרו בעקבות המחלה[2]. היתר 'רק' סבלו מימים ארוכים בהם שכבו במיטה ולא יכלו לעבוד. אין פלא שכלכלנים מאמינים שהמלריה עולה לאפריקה כולה 12 מיליארד דולרים בשנה – סכום עתק עבור המדינות העניות ביבשת[3].

איך נלחמים במחלה? עד היום, דרך הלחימה העיקרית הייתה באמצעות מניעה: אנשים השתמשו ברשתות שמנעו מהיתושים להגיע אליהם בלילות. אלא שרשתות נוטות להתבלות ולהיקרע, ואינן יכולות להגן על אלו שצריכים לעבוד בלילות. וכך המשיכה המלאריה למלוך בכל רחבי אפריקה ואסיה.

_Keep_out_malaria_mosquitoes_repair_your_torn_screen__-_NARA_-_514969

פוסטר המדרבן לתיקון רשתות יתושים קרועות.

בשנים האחרונות החלו אנשי המדע והביו-טכנולוגיה לפתח צורה חדשה להילחם במלאריה. מדענים בריטיים הצליחו להנדס גנטית נקבות יתושים במטרה לעקר אותן – למנוע מהן להביא יתושים חדשים לעולם[4]. נקבות אלו, אם ישוחררו לטבע, ימשכו את תשומת לבם ואת זרעם של הזכרים, שינסו לשווא לעבר את הנקבות העקרות. כתוצאה, מספר היתושים בטבע אמור לרדת דרמטית[5].

למעשה, לא מדובר בתיאוריה בלבד, מאחר ויתושים מהונדסים-גנטית שכאלו הופצו בשנתיים האחרונות באיי קיימן, בפנאמה, בברזיל, בארצות הברית ובהודו. ההצלחה הייתה מרשימה: תוך שישה חודשים נרשמה ירידה של שמונים אחוזים בערך במספר היתושים. בברזיל בלבד, שם התמקדו המדענים ביתושים שהפיצו את קדחת דנגי הקטלנית, נרשמה ירידה של 91 אחוזים במספר מקרי ההדבקה במחלה באותה שנה[6].

עכשיו מתחילות גם מדינות אפריקה לאמץ את היתושים המהונדסים-גנטית, בהובלתה של בורקינה פאסו הקטנטנה אך הנועזת. היא לא לבדה במערכה: בקרוב יצטרפו אליה גם מאלי ואוגנדה. בשלב הראשון מתכוונים המדענים לשחרר 10,000 יתושים מהונדסים-גנטית עקרים, שיצמצמו את מספר היתושים החיים בטבע. בשלב השני, ישוחררו יתושים שהונדסו עם תכונות מתקדמות יותר: למשל, יתושים שאינם מסוגלים להדביק בני-אדם בטפילי המלאריה, מהסוג שפותח כבר באוניברסיטת קליפורניה[7]. בדרך זו ניתן יהיה למגר את המלאריה מבלי לערער את מארג המזון – מכיוון שחיסול כל היתושים עלול לפגוע גם בחרקים ובציפורים הניזונים על מוצצי-הדם הקטנים.

Burkina Faso meeting

ישיבת כפר בבורקינה פאסו, בה מקבלים אנשי הכפר הסבר על היתושים המהונדסים-גנטית שישוחררו בשטח הכפר. מקור: Target Malaria.

החלק המרגש ביותר בהתפתחויות הללו הוא גם המפחיד ביותר: באמצעות ההנדסה מחדש של היתושים, אנו מסוגלים לשנות את תכונותיה של האוכלוסיה כולה לאורך זמן. במילים אחרות, באמצעות התערבות חד-פעמית – מבצע שייקח שנים ספורות – אנו יכולים לשנות את פניהן של אפריקה ואסיה למאות השנים הקרובות. מבחינה זו, מדובר בטכנולוגיה שמשנה לגמרי את התמונה. כל טכנולוגיה אחרת שהמצאנו עד כה דרשה תחזוקה מתמדת: תחנות כוח יפסיקו לפעול כמעט מיד מבלי עובדים אנושיים, למשל. אבל ההנדסה הגנטית של היתושים, אם תעשה בזהירות ובקפדנות, תוכל להישמר לאורך דורות אנושיים רבים.

כמובן, אי אפשר להתעלם גם מהסכנה שבטכנולוגיה. אין כמעט סיכוי שיתושים מהונדסים-גנטית יסבו נזק לבני-האדם, אך אנו עלולים למחות בשוגג את כל אוכלוסיית היתושים ממין מסוים, ובכך לפגוע קשות במארג המזון ובכל בעלי-החיים האחרים הניזונים על היתושים. חמור מכך, הטכנולוגיה יכולה לשמש גם כנשק, ואפשר לדמיין מלחמה עתידית בה משוחררים יתושים מהונדסים-גנטית שיכולים להזריק רעלנים קטלניים לבני-האדם באזור – ואף להתרבות עם היתושים הקיימים במקום ולהעביר לצאצאיהם את אותם גנים מזיקים. זהו הכוח שאנו מתחילים, כבני-אדם, לרכוש כיום: לשחק עם החיים ועם המוות ולעצב מחדש את האורגניזמים שעל פני כדור-הארץ למטרותינו, לטובה או לרעה.

אבל לפחות בינתיים, אנו יכולים לעשות שימוש בטכנולוגיה לטובה. באמצעות הנדסת היתושים וחרקים אחרים נוכל להיפטר ממחלות קטלניות שליוו את האנושות לאורך מאות-אלפי שנים: המלאריה, קדחת הדנגי, מחלת ליים, ואחרות. מחלות אלו הורגות יותר מחצי-מיליון בני-אדם בשנה, ופוגעות ביכולתן של משפחות ומדינות לכלכל את עצמן. מתת הבריאות הזו תהיה מתנה שנעניק לדורות הבאים – לילדינו, לנכדינו ולכל צאצאינו הבאים.


 

[1] http://www.sciencemag.org/news/2010/09/how-mosquitoes-fight-malaria

[2] http://www.who.int/malaria/media/world-malaria-report-2017/en/#Global%20and%20regional%20malaria%20trends%20in%20numbers

[3] https://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(05)66420-3/fulltext

[4] http://www.nature.com/articles/doi:10.1038/nbt.3439

[5] https://www.statnews.com/2015/12/07/gene-edited-mosquitoes-stop-malaria/

[6] https://labiotech.eu/medical/oxitec-dengue-zika-brazil/

[7] https://www.statnews.com/2015/11/23/malaria-mosquitoes-gene-drive-crispr/

התגלה הגורם (וטיפול במבחנה) למחלת האלצהיימר

התגלה הגורם (וטיפול במבחנה) למחלת האלצהיימר

מחלת האלצהיימר היא מחלה ארורה.

אני יודע היטב שזו אינה הגדרה מדעית קרירה ושקולה, אבל היא התגובה האנושית הראויה ביותר למחלה נוראית זו, שגוזלת מהאדם את מחשבתו הצלולה ואת נפשו הבריאה. היא מאכלת באיטיות את מוחותיהם של החולים, ומותירה את גופם כקליפה עם שרירים ועצמות – אך ללא יכולת מחשבה.

מזה זמן רב ידוע שהגן apoE4 קשור למחלת אלצהיימר. אנשים הנושאים שני עותקים של apoE4 בקוד הגנטי שלהם, נמצאים בסיכון גבוה פי 12 לפיתוח מחלת אלצהיימר. בזמן זה, נשאים עם גרסאות נפוצות אחרות של הגן – כגון apoE3 – אינם נמצאים בסיכון מיוחד. כל תינוק נולד עם גרסה של apoE שירש מהוריו – ולעתים עם מוטציה זעירה אחת, שמספיקה כדי להפוך את הגן ל- apoE4 ולהקפיץ את סיכוייו של הנשא ללקות במחלת אלצהיימר בהמשך חייו.

ובכן, אם גן אחד מעלה את הסיכויים ללקות באלצהיימר באופן דרמטי כל-כך, מה יקרה אם ננטרל את הגרסה המזיקה? זה בדיוק מה שעשו חוקרים במכוני גלדסטון, במחקר שהתפרסם לאחרונה ב- Nature Medicine.

כדי להסביר את משמעות התגלית – ומדוע לא אירעה עד כה – צריך להבהיר קודם שבמשך שנים ארוכות נערכו מחקרים לפיתוח תרופות למחלת האלצהיימר בעכברים. עם זאת, מחקרים אלו נכשלו פעם אחר פעם. תרופות לאלצהיימר שעבדו נפלא בעכברים, נכשלו כולם במבדקים קליניים על בני-אדם. הפיזיולוגיה של העכברים, מסתבר, אינה דומה מספיק לזו האנושית לפחות בכל האמור למחלת האלצהיימר. ברור היה שיש צורך בדרך חדשה לחקור את המחלה.

דרך חדשה זו הגיחה לפני עשור בערך, בדמותה של טכניקה חדשה באמצעותה יכלו החוקרים לקחת תאי עור מחולי אלצהיימר עם הגן apoE4, להעביר אותם בחזרה למצב עוברי, ואז לגרום להם להתפתח מחדש לתאי עצב. תאי העצב הללו החלו להפגין סימנים ברורים של מחלת אלצהיימר: הגן apoE4 הביא ליצירתם של חלבונים פגומים ומעוותים, שהתפרקו לרסיסים בתאים וגרמו להצטברותם של חלבונים אחרים, כעמילואיד-בטא. כאשר בחנו החוקרים תאי עצב בריאים שהכילו את הגן apoE3, והוסיפו להם את הגן apoE4, התוצאה הייתה זהה: חלבונים מזיקים החלו להצטבר בתאים.

ובכן, טוב ויפה – החוקרים גילו שהגן apoE4 אכן גורם לנזק בתאים אנושיים, וכפי הנראה הוא אחד הגורמים המרכזיים למחלת האלצהיימר. אבל האם אפשר לתקן אותו וכך לטפל במחלה?

מסתבר שכן.

החוקרים בחנו כיצד מגיבים תאי העצב האנושיים למולקולה המסוגלת להשפיע על מבנהו של חלבון ה- apoE4, ולשנות אותו כך שיהיה דומה יותר לחלבון apoE3 'הבריא'. מולקולה זו מכונה "מתקנת מבנה", ואכן – כאשר היא הוספה לתאי העצב האנושיים שנשאו apoE4, היא העלימה את סימני מחלת האלצהיימר, שיקמה את פעולתם התקינה של התאים ושיפרה את הישרדותם. בימים אלו עובדים החוקרים ביחד עם תעשיית התרופות על מנת לשפר את "מתקני המבנה" כדי שיהיה אפשר לבחון אותם גם בבני-אדם בעתיד.

אלו תוצאות מרגשות, שעשויות לבשר על תרופה למחלת האלצהיימר, או לפחות חיסון למחלה, כבר בעשור הקרוב. אבל אני רוצה להתייחס לכמה נקודות מעניינות במיוחד.

ראשית, מדהים להבין שהגן apoE4 אינו גורם לתופעה דומה של הצטברות עמילואיד-בטא בתאי העצב של עכברים. זוהי תופעה אנושית ייחודית שאפשר היה לחשוף רק בטכניקות המעבדה החדשות, ומרתק לחשוב לאיזה תובנות נוספות נוכל להגיע באמצעותן. המתנגדים לניסויים בבעלי-החיים יקפצו בוודאי על הראיה הזו בשמחה, ויטענו שאין ערך לניסויים בבעלי-חיים ושצריך לחדול מהם. אלא מה? החוקרים במדעי הרפואה מוגבלים תמיד בטכניקות המחקר שלהם, ועד היום נעשה שימוש בעכברים בעיקר מחוסר-ברירה, ועם הבנה של מגבלות הניסויים בעכברים. גם עכשיו, כשגילינו מגבלה נוספת של המודלים העכבריים, המשמעות אינה שצריך להפסיק לחלוטין את הניסויים בעכברים, אלא רק להכיר במעלותיהם ובחסרונותיהם. זוהי תמונה מורכבת של המציאות, אבל זה המצב.

שנית, מדובר בניסוי in-situ – כלומר, בצלחת הפטרי. מסיבות ברורות, לא ניתן לערוך ניסויים ראשוניים מסוג זה בבני-אדם. לכן, נצטרך לחכות עד לתוצאות הראשוניות של המחקרים הקליניים שייערכו על בני-אדם הלוקים במחלת האלצהיימר.

שלישית, מדובר עדיין במחקר אחד בלבד. הוא אמנם התפרסם בכתב-עת מדעי חשוב ובעל מוניטין, אבל עכשיו יש לחכות לחוקרים אחרים שיתחילו לאמת את התוצאות, לערוך ניסויים דומים משלהם, ולאשש את המסקנות מהמחקר הראשון. אם אכן מדובר בפריצת דרך, הרי שנתחיל לשמוע על התוצאות החיוביות תוך שנה-שנתיים מהיום. זוהי דרכו של המדע – איטית ומייסרת – אבל בטווח הארוך היא עובדת, וזה מה שחשוב.

לסיכום, מוקדם עדיין לומר בוודאות האם מדובר בטיפול פורץ-דרך במחלת האלצהיימר, אך אין ספק שיש כאן פוטנציאל. ואולי הדבר החשוב ביותר הוא ההוכחה – פעם נוספת – שטכניקות מחקר חדשות עוזרות לנו לחשוף את הסודות והמסתורין של הפיזיולוגיה האנושית, אליהם לא היינו מודעים בעבר. כל טכניקה חדשה מקפיצה את יכולותיהם של חוקרי הרפואה, אל מעבר למה שחשבנו שאפשרי בעבר. אם הטכנולוגיות והטכניקות בתחום ימשיכו להתקדם בקצב הנוכחי (ואין שום סיבה לחשוב שיעצרו), קשה להאמין שעד סוף המאה ה- 21 ייוותרו סודות משמעותיים בגוף האנושי. וכאשר נגשים מטרה גדולה זו, נמצא עצמנו בעולם בו נוכל להבין ולעצור לא-רק את מחלת האלצהיימר, אלא גם את כל יתר המחלות המלוות את המין האנושי מראשית ימיו.


 

קישור למאמר בנייצ'ר Medicine [כאן].

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרפואה והבינה המלאכותית בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

הנדסה גנטית בצמחים – מעתה ללא פיקוח

הנדסה גנטית בצמחים – מעתה ללא פיקוח

בשבוע האחרון התקבלה בארצות הברית החלטה שמרעידה את אמות הסיפים של חברות ההנדסה הגנטית, ועומדת – בלי הרבה הגזמה – לשנות את העולם. משרד החקלאות האמריקני הודיע, חד וחלק, שהוא מתיר להנדס גנטית צמחים, לגדלם ולמוכרם בלי פיקוח מצד המחוקק. כל זאת, כדברי המשרד, על מנת "להתיר חדשנות במקום בו אין סיכון."[1]

זה עשוי להישמע לכם מוזר – הרי תמיד מפחידים אותנו לגבי צמחים מהונדסים גנטית, נכון? ובאמת, יש מקום לחשש. באמצעות הנדסה גנטית ניתן לקחת גנים ממקורות שונים ולהחדירם ביעילות לצמחים שכולנו אוכלים. אלא שמשרד החקלאות האמריקני, לצד ועדות וגופים דומים מכל העולם, הגיע להבנה ששיטות אחרות להשבחת צמחים – למשל, הכלאת צמחים שונים זה עם זה, או יצירת מוטציות אקראיות – הינן איטיות יותר ובעלות פוטנציאל גדול יותר לנזק מהטכנולוגיה המודרנית המשמשת להנדסה גנטית (הידועה בשם קריספר-קאס). מכיוון שכך, משרד החקלאות החליט שבכל מצב בו ניתן היה להביא לשינוי הגנטי הרצוי בצמח מסוים באמצעות הכלאה עם צמחים אחרים מאותה משפחה, הרי שהתוצר הסופי לא יעבור פיקוח מצד הממשל.

זהו שינוי גדול במדיניות שהייתה נהוגה עד כה, והוא מאד משמח – וקצת מפחיד. מצד אחד, המדיניות החדשה תאפשר לחברות ולעמותות להתחרות זו בזו בפיתוח זני צמחים מהונדסים-גנטית אותם יוכלו למכור לחקלאים – או לשחרר אותם בחינם לציבור. במילים אחרות, דווקא חברות ההנדסה הגנטית הגדולות והמושמצות – מונסנטו, למשל – הן אלו שנפגעות במידה הרבה ביותר מהמצב החדש. הן היו היחידות שיכלו להרשות לעצמן השקעה של עשרות מיליוני דולרים על מנת להתחיל ולסיים במבדקי הבטיחות המפרכים והיקרים שהיו מקובלים עד כה בארצות הברית. לפתע פתאום, הן צריכות להתמודד מול… ובכן, מול כל אחד שיש לו ערכה להנדסה גנטית בבית.

ופה מתחיל החלק המפחיד. בספרי "המדריך לעתיד", שנכתב לפני חמש שנים, חזיתי כי יזמים פרטיים – כמו גם סטודנטים ותלמידי תיכון – יוכלו בקרוב להנדס גנטית צמחים במעבדות ציבוריות, או אפילו במטבחיהם הביתיים. אנחנו עוד לא שם, אבל ההחלטה של משרד החקלאות מראה שהממשל האמריקני מבין את המצב החדש, שבו יזמים פרטיים יכולים להנדס גנטית צמחים בדרכים יעילות ובטוחות, ונחוש לפתוח את השוק לתחרות לטובת החקלאים והצרכנים.

ואכן, ההחלטה כבר מתחילה להכות גלים בתעשיית ההנדסה הגנטית. חברות קטנות מדברות בהתלהבות על הצמחים המהונדסים שהן יוצרות, שיוכלו בקרוב להגיע לשוק. חברת קליקסט, למשל, מפתחת סויה עם שמן שאינו מפתח שומני טרנס בחימום, כמו גם תפוחי-אדמה וחיטה בריאים יותר, המכילים יותר סיבים[2]. חברת Yield10 Bioscience הנדסה גנטית פשתן עם ריכוז אומגה-3 גבוה יותר[3]. חברות אחרות מתכוונות להנדס גנטית צמחים שפירותיהם יהיו גדולים יותר (ועדיין ישמרו על מלוא הטעם והריח של הפרי המקורי), ישרדו זמן רב יותר על המדף, יהיו עמידים יותר למחלות ולמזג-אוויר קיצוני, ועוד שפע של תכונות אחרות שעוד נגלה בהמשך.

למה זה מפחיד? כי הכוח שניתן בידינו על הטבע ממשיך לגדול. יזמים ומדענים יכולים עתה להנדס חוקית צמחים ולגדלם. אבל נודה באמת: הם היו יכולים לעשות זאת גם קודם לכן, מתחת לרדאר. משרד החקלאות האמריקני הבין בחכמה שלא ניתן לעצור עוד את הכוח הזה, ולכן כדאי לרתום אותו לטובת הציבור. ועדיין, העובדה שאנו נכנסים לתקופה בה ניתן לבצע הנדסה גנטית יעילה בקלות, מחייבת אותנו לחשוב איך אפשר לצמצם את הסיכוי לטעויות.

בסיכומו של דבר, מדובר בהחלטה חכמה מצד משרד החקלאות האמריקני, שתוציא מידי מונסנטו ודומותיה את השליטה על שוק ההנדסה הגנטית בצמחים, ותביא שפע של חדשנות לתחום. כולנו צריכים לשמוח על קבלת ההחלטה, שיובילו לחקלאות יעילה יותר, בריאה יותר וחכמה יותר. עכשיו צריך רק לקוות שנהיה חכמים מספיק להשתמש בתוצריה.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד ההנדסה הגנטית והפיקוח עליה בספרי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.usda.gov/media/press-releases/2018/03/28/secretary-perdue-issues-usda-statement-plant-breeding-innovation

[2] http://www.calyxt.com/

[3] https://www.yield10bio.com/

סקירה חדשה חושפת שגידולים מהונדסים-גנטית בריאים יותר למאכל

סקירה חדשה חושפת שגידולים מהונדסים-גנטית בריאים יותר למאכל

גידולים מהונדסים-גנטית נמצאים בכוונת של ארגונים סביבתיים כבר מזה שנים רבות, למרות שמחקרים רבים הוכיחו את בטיחותם. עכשיו התפרסמה סקירה מדעית חדשה שעברה על 6,006 מחקרים שנערכו על תירס מהונדס-גנטית ב- 21 השנים האחרונות, והראתה שלא זאת בלבד שהיבולים המהונדסים גנטית מסייעים לסביבה, אלא שהם גם בטוחים יותר לבריאות מתירס 'טבעי'[1].

החוקרים גילו שהיבול מתירס מהונדס-גנטית גדול יותר בעשרה אחוזים בממוצע מהיבול המקביל מזני תירס שלא עברו הנדסה גנטית. ריכוז חומרי המזון בזנים השונים היה זהה, כך שהמשמעות היא שאיכר שזורע בשדותיו תירס מהונדס-גנטית, יקבל יבול מזין ובריא בכמות גדולה יותר בעשרה אחוזים מזנים מקבילים 'טבעיים'. אותו איכר לא יצטרך להרחיב את שדותיו, לפלוש ליערות מוגנים או לפגוע בסביבה כדי להגדיל את היבול – הוא יכול פשוט להשתמש בזנים המהונדסים-גנטית כדי להשיג אותה מטרה. כך למעשה, שימוש בתירס מהונדס-גנטית מסייע לשמור על הטבע יותר ממקביליו 'הטבעיים'. ובניגוד לחששות שהועלו בעבר, היבולים המהונדסים-גנטית אינם פוגעים במגוון הביולוגי של הסביבה: למרות שזנים מסוימים הונדסו על מנת להרעיל את החרקים התוקפים אותם, הם אינם פוגעים בסוגים אחרים של חרקים. לפרפרים ולדבורים שלום.

מה שעוד, מסתבר שהזנים המהונדסים-גנטית גם בריאים יותר לבני-האדם, מכיוון שהם מכילים כמויות קטנות יותר של מיקוטוקסינים. מהם מיקוטוקסינים, אתם שואלים? ובכן, מדובר ברעלנים (טבעיים לגמרי – הידד!) שמסרטנים ורעילים לבני-אדם ולחיות[2]. הם מופרשים על-ידי פטריות התוקפות את התירס באופן די שגרתי. הפטריות מצליחות לתקוף יותר דווקא את קלחי התירס שלא הונדסו גנטית, מאחר שאלו סובלים יותר ממתקפות חרקים, ומתקשים להתמודד גם עם המתקפה הכפולה מצד הפטריות. כתוצאה, דווקא התירס הרגיל מכיל כמויות גדולות יותר של מיקוטוקסינים מהתירס המהונדס-גנטית שעמיד יותר לחרקים – וכתוצאה, גם לפטריות.

תוצאות אלו אמנם תקפות רק לתירס המהונדס גנטית (בו התמקדה הסקירה), אך הן תואמות לממצאים דומים אחרים ביבולים מהונדסים גנטית אחרים. כך שאין כאן שום הפתעה למי שעוקב אחר המאבק מסביב ליבולים המהונדסים-גנטית בעשורים האחרונים. "הנדסה גנטית" היא רק באז-וורד למגוון של טכנולוגיות יעילות במיוחד, שמאפשרות לנו להנדס צמחים כדי להקנות להם תכונות מסוימות. הטכניקות העתיקות להשבחת צמחים היו אקראיות הרבה יותר – וכתוצאה מכך, גם נשאו עמן תמיד את החשש לפיתוח מוטציות מזיקות על הדרך. ההנדסה הגנטית היא כלי רב-עוצמה, אך היא הפכה לשק החבטות של ארגונים המגדירים עצמם 'ירוקים', על אף שבחלק מהמקרים הם רק מתנגדים לכל טכנולוגיה שאינה 'טבעית' מספיק לטעמם. ארגונים אלו פתחו במסעות פרופוגנדה כנגד ההנדסה הגנטית, והסבו את דעת הציבור כנגדה.

כתבתי בעבר שבעוד מאה שנים, נכדינו יסתכלו אחורנית על תקופתנו בתמיהה מהולה בפלצות, וינסו להבין כיצד הצליחו ארגונים ירוקים ותעשיות החקלאות האורגנית, להטות את דעת הציבור כנגד יבולים מהונדסים גנטית. הם יגלו שאותם ארגונים ותעשיות השתמשו בשיטות דומות לאלו שניצלו גם תעשיות הטבק והנפט כדי לעורר ספק בלב הציבור לגבי מדע הרפואה ומדעי האקלים. אפשר להבין את התעשיות האורגניות, שמנסות לגרום לאנשים לרכוש יותר את הסחורה האורגנית היקרה יותר בעשרות אחוזים. דווקא את הארגונים הירוקים קשה יותר להבין, מכיוון שבמלחמתם כנגד היבולים המהונדסים גנטית, הם מתעלמים מהחשיבות של סוגי גידולים אלו באספקת מזון לכל העולם ובשמירה על הסביבה.

אפשר רק לקוות שסקירות אלו ואחרות – כאלו שהתפרסמו, וכאלו שעוד יתפרסמו – יסייעו לציבור לקבל את היבולים המהונדסים-גנטית, ויעזרו לכולנו לשמור על סביבה נקייה יותר, בריאות טובה יותר ותזונה עשירה יותר.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הדרך בה משחקות תעשיות, ממשלות ועמותות עם תפישות המציאות שלנו ועם הבנתנו את המדע, בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://www.nature.com/articles/s41598-018-21284-2.pdf

[2] http://www.who.int/bulletin/archives/77(9)754.pdf

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

סופר המדע הבדיוני והעתידן ארתור ס. קלארק אמר פעם ש- "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק נראית כמו קסם". זהו תיאור מוצלח של טיפול חדש שהודגם לאחרונה, במהלכו מתוכנתים מחדש תאים בגוף ומשנים את צורתם ותפקודם כתוצאה מנגיעה אחת בודדה ב- 'עט קסמים'.

אותו 'עט קסמים' פותח באוניברסיטת אוהיו, ומתבסס על עקרון פעולה פשוט של tissue nano-transfection: החוקרים מניחים שבב קטן על העור, המכיל מולקולות שאמורות להגיע לתאים בגוף החי ולהשפיע עליהם. 'עט הקסמים' הוא בסך הכל אלקטרודה שמעבירה זרם חשמלי בעוצמה נמוכה לעור, ומסייעת למולקולות לחדור לתוך התאים. מהרגע שהן נכנסו לתאים, מתחיל תהליך בן ימים ארוכים במהלכו התאים מקבלים הנחיות מהמולקולות ומשתנים לפי הדרישה. במהלך כל אותו תהליך, אין צורך בטיפול רפואי מכל סוג שהוא – צריך רק את הטיפול הראשוני האורך שנייה קצרה אחת כדי להדביק את התאים באזור ולגרום להם לצאת לדרך חדשה.

החוקרים הדגימו את הטכנולוגיה על עכברים החולים בסוכרת וסובלים מנמק ברגליהם – בעיה רפואית ידועה היטב השכיחה גם בחולי סוכרת אנושיים. מגע אחד מ- 'עט הקסמים' ברגליהם של העכברים הספיק כדי לגרום לתאים באזור להתמיין מחדש ולהתחיל ליצור כלי-דם שיחליפו את אלו שקרסו בשל הסוכרת. תוך שבוע אחד החלו להופיע כלי דם פעילים ברגליים הפגועות, ותוך שבועיים סיפקו כלי הדם החדשים דם וחמצן לכל הרגל.

nano transfection.jpg

רגלי העכברים חולי הסוכרת סוג II שלא קיבלו טיפול (משמאל) לעומת אלו שזכו לטיפול (מימין).

הדבר המרגש הראשון בשיטה הוא שהיא עשויה לשמש בעתיד גם ליצירת חלקים זעירים של רקמות בעורו של החולה – ואז ניתן יהיה 'לקטוף' את אותן רקמות ולהשתילן במקום הנכון בגופו. וכן, זה נשמע נורא, אבל אותן רקמות צעירות וטריות ניחנות בכל הסממנים החיסוניים של החולה המקורי – ומה הפלא, הרי הן הגיעו מגופו הוא! – ולכן הן עדיפות לאין ערוך על רקמות שהגיעו מתורמי איברים, שכמעט תמיד גוררות תגובה חיסונית עוינת מצד מערכת החיסון של המושתל.

החוקרים ניסו להדגים שהם מסוגלים להביא גם לצמיחתם של תאי עצבים באותה השיטה בתוך עורם של העכברים, ואכן הצליחו בכך – ואז קצרו את תאי העצבים הצעירים והשתילו אותם בהצלחה במוחותיהם של עכברים שסבלו משבץ על מנת לסייע בשיקומם.

ואם תאי עצבים, למה לא גם סוגי תאים אחרים? אפשר לחשוב גם על יצירת כבדים זעירים, לבלבים מיניאטורים ועוד – וכל אלו יוכלו להיווצר בקלות יחסית, מאחר והפרוצדורה הטכנית קלה להפליא, ועלותן של מולקולות התכנות נמוכה יחסית.

הדבר המרגש השני הוא קלות השימוש בשיטה. בניגוד לנהוג לחשוב, סוכרת סוג II כבר אינה מחלה של מדינות מפותחות בלבד, והיא התפשטה לאסיה ולאפריקה בשצף קצף. לכפריים העניים באותן מדינות אין כסף – ולמדינות עצמן אין תשתיות מתאימות לרוב – כדי ליהנות מטיפולי הנדסת רקמות מורכבים. אך אם כל מה שנדרש כדי לשקם את כלי הדם ברגליים הוא מגע של שבריר שנייה בעור, ללא צורך בטיפול פולשני או בהנדסה גנטית מורכבת ומותאמת אישית, הרי שמדובר בטיפול שניתן יהיה לספק גם בכפר העני ביותר בעולם.

כמובן, כדאי להישאר ספקנים עדיין. על אף שהטיפול פורסם במגזין נייצ'ר ננוטכנולוגיה היוקרתי, הוא יצטרך עוד לעבור שפע של מבדקים וניסויים קליניים כדי להראות יעילות בשימוש בבני-אדם. אך אם יצליח, הוא בוודאי יוכל להיות משנה-משחק בטיפול במחלות קשות במדינות מתפתחות, ולהוות דוגמה נפלאה לדרך בה ניתן לגרום לגוף לרפא את עצמו באמצעות מתן ההנחיות הנכונות ישירות לתאים.


 

קישורים:

מקור באוניברסיטת אוהיו

המאמר המלא בנייצ'ר (מאחורי חומת תשלום)

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

שמעתם על מכוניות אוטונומיות, זה ברור. כולם שמעו עליהן. אבל מה לגבי "תאים אוטונומיים" שמסתובבים בגוף ונלחמים בדלקת פרקים? ההמצאה הזו מפותחת ממש עכשיו, במעבדות מחקר באמריקה שם יצרו סוג חדש של תאים מתוכנתים, שזכו לכינוי "תאי סמארט" – שזה ראשי תיבות באנגלית ל- "תאי גזע משופרים לטיפול שיקומי אוטונומי". התאים הללו אמורים להיות מסוגלים להגן על הסחוס המתדלדל באמצעות הפרשת סחוס חדש במקום הפגיעה, ובנוסף לזאת – מפרישים גם חומר אנטי-דלקתי שמגן על המפרקים מנזקי דלקת הפרקים. וכל זאת, בזמן שהם נשארים בגוף לאורך זמן וממשיכים להגן עליו מדלקות בפרקים.

arthritis.jpg

דלקת פרקים, לא עלינו. אבל על מספיק אנשים – 23 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. מקור: פליקר

"מטרתנו היא לארוז את תאי הגזע המתוכנתים כחיסון לדלקת פרקים, שיספק חומר אנטי-דלקתי למפרק המודלק, אבל רק כאשר יש בכך צורך." אמר פרשיד גוילק, פרופסור לאורתופדיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון. "כדי לעשות זאת, היינו צריכים ליצור תא חכם."

וזה בדיוק מה שעשו. החוקרים לקחו תאי עור מזנבותיהם של עכברים, וגרמו לתאים 'לחזור אחורנית בזמן' ולהפוך לתאי גזע. הם תכנתו מחדש את התאים באמצעות כלי חדשני להנדסה גנטית הידוע בשם CRISPR, והחדירו לתוכם גן שמופעל בכל פעם שהתאים חשים בדלקת מסביבם. ברגע שהגן מופעל, התאים המתוכנתים היו אמורים לשחרר חומר ביולוגי שישכך את הדלקת באזור.

רוב התרופות המשמשות כיום לטיפול בדלקת הפרקים, מתמקדות בסיכול ממוקד של מולקולה מסוימת – TNF- אלפא – הקיימת באזור הדלקת ומתגברת אותה. הבעיה היא שהתרופות הללו ניתנות באופן סיסטמטי – כלומר, הן נלקחות לרוב בצורה של כדור, ולכן רק חלק קטן מהכמות הנלקחת מגיעה למפרקים. כתוצאה מכך, התרופות פוגמות בפעילותה של מערכת החיסון בכל הגוף, וחושפות את החולה לזיהומים.

לאחר שתכנתו מחדש את תאי הגזע, החוקרים העניקו להם מספר ימים במהלכם התמיינו התאים לתאי סחוס וייצרו רקמת סחוס חדשה. ולא זאת בלבד, אלא שהחוקרים גילו שהתאים המתוכנתים מוגנים מפני דלקת.

כל זה טוב ויפה, אבל חשוב לזכור שיש עוד דרך ארוכה מאד מהדגמת היכולות של התאים במעבדה, ועד ליישומם בגוף האנושי. החוקרים מתחילים עכשיו לבחון את התאים המהונדסים בעכברים הלוקים בדלקת פרקים, אך גם אם יראו תוצאות חיוביות, יעבור לפחות עוד עשור (וזו הערכה נדיבה) לפני שיפותח חיסון לדלקת הפרקים האנושית.

אבל בואו נבין לרגע מה המשמעות של פיתוח שכזה.

התקדמות הביולוגיה

קודם כל, הרשו לי להביע התלהבות כמי שעשה את התואר השני והשלישי שלו במעבדות ביו-רפואיות. אני לא מתלהב רק מהפיתוח החדש (למרות שיש לו באמת פוטנציאל גדול), אלא מהעובדה שכדי לגרום לו לקרות עשו החוקרים שימוש בשתי טכנולוגיות שכשאני התחלתי את הדוקטורט שלי, נראו כחלום או כמדע בדיוני לביולוגים מסביב לעולם. הרעיון לקחת תאים בוגרים בגוף ולהפוך אותם לתאי גזע, היה פנטזיה שרק בסוף העשור הראשון לשנות האלפיים הפך למציאות. היכולות ש- CRISPR מספקת לנו בהנדסה גנטית יעילה ופשוטה לביצוע, היו כאלו שאפשר היה רק לחלום עליהן עד לפני חמש שנים בערך. (ראו עוד כמה דוגמאות להתקדמות הרפואה והביו-טכנולוגיה, בקישור הזה ו- הזה בבלוג)

העובדה הזו – שהביולוגיה ממשיכה להתקדם בקצב מהיר, ושתוך עשר שנים השתנו לגמרי השיטות בהן משתמשים חוקרים במעבדות והפכו ליעילות ולמשוכללות יותר – קריטית להבנתנו את עתיד הביולוגיה והרפואה. המשמעות האמיתית של הרשומה הזו אינה לשווק סוג חדש של תאים מהונדסים. אלו ייכשלו בניסויים קליניים בסבירות גבוהה, כפי שקורה לרוב התרופות הפוטנציאליות המפותחות במעבדות המחקר. אבל התקדמות השיטות עצמן מוודאת שפיתוחים דומים ימשיכו להגיח מהמעבדות – ובמוקדם או במאוחר יצליחו כמה מהם ויגיעו לשימוש ברפואה המודרנית.

ואז מה?

חיסונים – להכל

כאמור, עוד ארוכה הדרך עד לפיתוח תאים מתוכנתים המסוגלים לשחות בזרם הדם, לשקם סחוס במקומות הנדרשים ולעצור את דלקת הפרקים עוד כשהיא מתחילה.

אבל התחלנו כבר לפסוע בדרך הזו. לאן היא תוביל אותנו?

ראשית, מדובר בטיפול למניעת הזדקנות. חד וחלק. דלקות פרקים פוגעות אמנם בכל האוכלוסייה (יותר מעשרים אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית לוקים בסוג כלשהו של דלקת פרקים), אך הסיכוי לפתח דלקת פרקים עולה עם הגיל. אם נצליח לפתח חיסון כנגד דלקת פרקים, הרי שיהיה מדובר למעשה בטיפול נגד מחלת זקנה נפוצה שימנע אותה כליל. לאחר שיוזרקו התאים לגוף הם יוכלו להמשיך להתרבות בתוכו באופן מבוקר, ולספק חיסון מתמשך מהמחלה. אולי טיפול שכזה לא יאריך את משך חיי המטופל, אבל הוא בוודאי ישפר באופן משמעותי את איכותם.

אבל למה לעצור שם?

אם הביו-טכנולוגיה תתקדם לרמה בה אנו יכולים לפתח חיסונים על בסיס תאים המסתובבים בגוף ומבצעים פעולות חשובות, הרי שנוכל גם ליצור חיסונים לטרשת עורקים – מצב בו העורקים המובילים דם ללב נחסמים – באמצעות תאים שיפרקו את החסימות מדי יום, עוד כשהן נוצרות. נוכל ליצור חיסונים מפני שבצים. וכאשר נבין טוב יותר מחלות זקנה כמו אלצהיימר, נוכל בוודאי ליצור חיסונים גם כנגדן. וכן, גם כנגד רבים מסוגי הסרטן התוקפים את הגוף.

ואם כל זה לא מספיק לכם כדי להתרגש, שימו לב לנקודה הבאה: החיסונים הקיימים כיום זולים מטבעם, גם מכיוון שהם ניתנים פעם אחת או פעמיים בלבד לאורך החיים, וגם מכיוון שרוב הממשלות מסבסדות את מתן החיסונים כדי למנוע התפרצות מחלות שיפגעו באוכלוסייה, בכח העבודה ובכלכלה. הוצאות הבריאות של הממשלות כיום אסטרונומיות, ורק עתידות לעלות בעשורים הקרובים ולהמשיך לפגוע בכלכלה. מסיבה זו, ממשלות ירצו לסבסד כל חיסון שיפותח כנגד מחלות הזקנה ויאפשר גם לאנשים בני שישים ומעלה להמשיך לעבוד ולהתקיים בכבוד.

סיכום – ואזהרה

עם כל ההתלהבות, אני מרגיש צורך לסיים עדיין בסיכום ובאזהרה: כל הטיפולים האלו עדיין אינם בנמצא. קל לנופף בידיים ולהשתפך על העתיד המרגש שצפוי לנו, אבל הוא יגיע כתוצאה מעבודתם המאומצת של אלפי חוקרים במעבדותיהם, שיצטרכו לפענח כיצד לתכנת את התאים וכיצד להימנע מבאגים בתכנות. הם יצטרכו לבחון את התאים המהונדסים על שפע של חיות מודל ולבסוף גם על נבדקים אנושיים. הם יצטרכו להבין איך להכווין את התאים בדיוק למטרה כך שלא יפעלו במקומות בהם הם עלולים לגרום לנזק, איך לשרוד בגוף לאורך זמן מבלי להתחלק יותר מדי כפי שעושים תאים סרטניים, ואיך לנטרל אותם בתוך הגוף במידה ויש בכך צורך.

בקיצור, בדרך צפויות לנו עוד מהמורות רבות וקשיים לא-פשוטים, אבל אם הטכנולוגיות ימשיכו להתקדם ולהתפתח בקצב הנוכחי, עוד נזכה לחיות בעולם עם חיסונים לרוב המחלות. ואם לא אנו, אז ילדינו.

מקור: ידיעה לעיתונות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון

מקור לתמונת השער: אתר MedicalNewsToday.com