על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

בכנס אייקון האחרון למדע בדיוני ופנטזיה נערך 'עימות' ביני לבין איריס מזור, כאשר כל אחד מאיתנו קידם על הבמה עמדה שונה בנושא עתיד הדת: אני הייתי סבור שהדתות הקיצוניות יאבדו מכוחן, ושאנו עומדים להתקדם לעולם בו הדת תישאר כרעיון הנטוע עמוק בלבותיהם של האנשים – אך עיקר כוחה בהכוונת פעולותיהם ייעלם. המאמינים יעברו להאמין ב- "אל שלא באמת משנה".

דעה זו, כמובן, יכולה לעצבן את כולם: גם את המאמינים האדוקים שרוצים לחשוב שהדת תישאר חזקה לעד, וגם את האתאיסטים המתייחסים לדת כאל "וירוס" מחשבתי שתקף את האנושות, וסבורים שניתן לכונן חברה ללא דת.

ולכן כדאי שאסביר את הבסיס לטיעונים שלי.

אמונה מאז ומתמיד

מאז ומתמיד מלווה האמונה בנסתר ובערטילאי את המין האנושי, ולצדה גם האנשים שהרוויחו ממנה. חוקר הדתות רוברט רייט מתאר בספרו "האבולוציה של האל" את השלב המוקדם ביותר של האמונה הדתית: ייחוס רצון וכוונה לתופעות טבע ולבעלי-חיים. ההר, הרוח, הגשם והנהר הם כולם 'אלים' בעיני תרבויות קדומות רבות – לכולם יש רצונות משלהם, ולעתים קרובות הם דורשים מנחה בתמורה לשירותיהם. וכמובן שיש צורך באנשים שיתווכו בין כוחות הטבע הללו לבין בני השבט הפשוטים – ואנשים יחידי-מעלה שכאלו נמצאים חיש מהר. אלו מכונים שאמאנים.

השאמאנים היו למעשה אנשי הדת הראשונים: הם היו מקבלים כוח בשבט וטובות הנאה (שנעו מחפצים יקרי-ערך ועד למין) בתמורה… ובכן, בתמורה להרבה ממבו-ג'מבו, שואו וכרכורים מסביב למדורה כדי לשכנע את בני השבט שהם עושים משהו מועיל. ואם זה נשמע לכם מוזר, אני מציע לכם לזכור שגם היום אנו מאמינים בכוחם של פרשני בורסה מסוימים לחזות את העתיד על אף שהסטטיסטיקה מראה שהם טועים פעם אחר פעם, או בכוחם של הומאופתים לרפא חולים על אף שהם נותנים להם גלולות סוכר בלבד. המין האנושי, אני מזכיר לכם, בנוי לאמונה – לא להיגיון סטטיסטי.

CF_shaman-universe-light-sm

שאמאן (תמונת אילוסטרציה) – מקור לתמונה.

בכל מקרה, אנחנו מוצאים את השאמאנים בכל תרבות קדומה. הם בלתי-נמנעים. אני רוצה שתבינו לרגע את חשיבות הממצא הזה: לא התגלתה עד היום אף ציביליזציה קדומה שלא הייתה קיימת בה אמונה בנסתר ובערטילאי. נראה שזה חלק מהדנ"א האנושי, בדיוק כמו הנטייה להתחבר בקבוצות וליצור כלים. ומעבר לכך, בכל ציביליזציה קדומה יש גם את היחידים שמתיימרים לתקשר עם הנסתר.

בנקודה זו אציין שאיני מנסה לטעון שהשאמאנים (או אנשי דת בכלל) תופסים את עמדת התקשור עם הנסתר מתוך כוונה רעה, בהכרח, או מתוך רצון לרמות את האחרים. חלקם עושים זאת מאותה סיבה שהומאופתים רבים מאמינים שהם באמת מצליחים לרפא חולים, ושפרשני בורסה רבים מאמינים שאינם טועים לעולם. הם רוצים להאמין, והם רואים שלפעמים אנשים באמת נרפאים, ולפעמים העתיד באמת תואם לתחזיות שלהם. וכשהדברים לא עובדים – הם תמיד מוצאים את התירוצים, שמשכנעים גם את עצמם.

השאמאנים היו אולי אנשי הדת הראשונים שפעלו בשבטים קטנים. אך כאשר החברה גדלה, התעורר הצורך במערכת עקרונות מבוססת ומסודרת יותר. כלומר, היה צריך דת כתובה, או לפחות כזו עם עקרונות ברורים שעוברים מדור לדור והחברה יכולה לפעול לפיהם.

אבל רגע, למה בכלל התעורר צורך כזה?

הדת כטכנולוגיה

כדי לענות על השאלה נחזור אחורנית בזמן ובמרחב לאיים הפולינזיים, לפני מאות שנים רבות. כל אי הכיל צ'יפדום – יחידה פוליטית שכללה מספר כפרים תחת שלטונו של צ'יף אחד. ולכל צ'יפדום כזה הייתה דת משלו, שהעניקה משמעות עמוקה לכל פעולה של התושבים.

maxresdefault.jpg

חלק קטן מצ'יפדום פולינזי (במקור מהסרט "מואנה" של דיסני)

התרבות הפולינזית כללה טקסים דתיים כמעט לכל מטלה ומטלה. יכולתם למצוא את הפועל הפולינזי העלוב ביותר משתתף בכריתה מסורתית של עץ עתיק, המנוהלת על-ידי 'הכורת העליון' שפיקח על הטקס והוביל את הכריתה בעצמו, ביחד עם שירה ותפילות. לאחר מכן היה הפועל הפולינזי משתתף בשיוף גזע העץ לסירה – דבר ששוב הצריך טקס דתי שלם, וכן הלאה וכן הלאה. לא לשווא הגיעו המונחים טנגו (טאבו) ומאנה מהתרבות הפולינזית: האחד מתאר מעשים שאסורים לפי הדת, והשני מתאר סוג של קרדיט בעולם הזה שאנשים צוברים על מעשים טובים. באיים הפולינזיים הדת לא שימשה רק כמצפן המוסרי כפי שאנו נוהגים להתייחס אליה כיום, אלא גם כמצפן המקצועי והחברתי של כל אדם.

הפולינזים הקדומים מראים לנו מדוע הדת הייתה חשובה כל-כך בהיסטוריה של המין האנושי. הדת היא למעשה טכנולוגיה: היא כלי המדרבן אנשים לעשות את המיטב עבור החברה ולא רק עבור עצמם. לאותו פועל פולינזי פשוט לא הייתה סיבה פרקטית לעשות את העבודה הטובה ביותר – לא היו לו עקרונות חילוניים של עזרה לזולת או של זכות הקניין הבסיסית של עצמו. אבל בזכות הדת הוא עדיין עשה את המקסימום. הוא ידע שתמיד יש 'אל' מאחורי כתפו, שמסתכל ובוחן אותו.

כך, חברות שרצו להתפתח מעבר לשלב השבטים, היו צריכות לפתח לעצמן מערכות דתיות: עקרונות פעולה מסוימים שינחו את התנהלותם של חבריהן.

וזה המצב עד היום.

וגם אתם מאמינים

כולנו, בסופו של דבר, מאמינים במערכות של עקרונות פעולה. נסתכל, למשל, על דוגמה מתחום המזון.

הפסיכולוג ג'ונתן היידט מתאר בספרו "הנפש הצדקנית" את שבט האוהה (Hua) בניו גיניאה, שפיתחו מערכת מורכבת של טאבואים על מזון, שמגדירה מה מותר לגברים ולנשים לאכול. הנערים, למשל, שרוצים להפוך לגברים, צריכים להימנע ממזונות המזכירים את איבר המין הנשי, כולל כאלו שאדומים, לחים, ריריים, שעירים, מגיעים ממחילה בקרקע או (וזה כבר ניחוש מצדי) מגיעים במגע עם איבר מין נשי.

זה אולי נשמע לכם מצחיק, אבל אנחנו מוצאים טבואים על מזון בדתות רבות. יש האומרים שאפילו ביהדות קיימים איסורים מסוימים על אכילת מזונות מסוגים שונים, וכך כמובן גם באיסלם (רמדאן, אכילת חזיר, שתיית יין ועוד) ובבודהיזם (המעודד לצמחונות). אפילו בנצרות נהוג לברך את המזון לפני אכילתו. כל אלו הם דוגמאות למערכות של עקרונות פעולה המתגבשות באופן אורגני לאורך ההיסטוריה מסביב לפעולה הבסיסית ביותר – האכילה. וכמובן שכתוצר לוואי בלתי-נמנע, קמים גם מליצי היושר – אנשי הדת – שזוכים בכוח ובכבוד מהפיקוח על העקרונות הללו.

BaxterPigKosher.jpg

אם אתם לא מאמינים לי שגם היהדות מקפידה על איסורי מזונות מסוימים, אתם יכולים לקרוא את סיפורו העצוב של בקסטר – החזיר שרצה להיות כשר. (ספוילר – הוא לא הצליח)

חבריי האתאיסטים בוודאי מגחכים עכשיו על הדתיים המגוחכים שאינם מוכנים לאכול מזונות שעושים "חרר חרר" – אני מתייחס לחזיר, כמובן, ולא לדברים שמגיחים ממחילות מכל סוג שהוא – אבל רבים מהם כפופים גם הם למערכות דומות של עקרונות, שאינם מבינים עד הסוף את משמעותם. אם תלכו לרשת מרכולי Whole Foods האמריקנית, למשל, אתם תמצאו על המדפים "ירקות אורגניים", "חלב אורגני", "פירות שלא הונדסו גנטית" ועוד סוגי מזונות המזוהים עם תנועת ה- 'טבעי'. לרבים מהמוצרים הללו אין יתרונות בריאותיים – למעשה, הסיכוי שלכם ללקות במחלת מעיים כתוצאה מאכילת ירקות אורגניים גבוה יותר מהסיכוי לחלות מאכילת ירקות לא-אורגניים – ואפילו אין להם יתרונות סביבתיים. אבל אם אתם מארחים אינטלקטואלים חילוניים באמריקה אצלכם בבית ותגישו להם מזון שאינו אורגני, שהונדס גנטית ושלא גודל בחופש, אתם יכולים לצפות למבטים מזועזעים ולהקאות בשירותים. עברתם על המוסכמות – שאין להן שום קשר לבריאות, ובמקרים רבים גם אין להן קשר סיבתי וישיר למוסר. חיללתם את הטאבו. הפרתם את מצוות הדת 'הטבעית'.

האמת היא שבני-אדם צריכים אמונה כמו אוויר לנשימה. היא מספקת לנו סדר ובסיס בחיים. יש אנשים ששמים במרכז האמונה ישויות ערטילאיות כמו אלים. אחרים שמים במרכזה ישויות פיזיות יותר כמו סטלין או קים ג'ונג-און. ויש גם כאלו שמקדשים רעיונות כצדק, בריאות או טוהרה כללית. כך או כך, על בסיס האמונה הראשונית נבנית באופן טבעי הדת, שהיא המערכת החברתית המסדירה דרכי הפעולה של המאמין.

אבל במאות השנים האחרונות אנו עדים לקומה של מערכת עקרונות פעולה חדשה – כזו שמתחרה בהצלחה גם עם המערכות הגדולות ביותר כנצרות וכאיסלם.

מערכת זו היא המדע.

מהדת למדע

האמונה המדעית פשוטה באופן מתעתע: אנו יכולים להגיע להבנה טובה יותר של העולם באמצעות העלאת רעיונות (היפותזות) ועריכת ניסויים כדי לנסות להפריכם. את הרעיונות המעטים ששורדים את תהליך הברירה הסיזיפי הזה, אנו לוקחים ומשתמשים בהם כבסיס להתוויית עקרונות הפעולה שיביאו אותנו למטרה הרצויה – תהא זו אשר תהא.

בעיניים דתיות-עתיקות, הרעיון נשמע מגוחך. הרי האלים יכולים לשנות את המציאות בכל עת שירצו! אלא שמסתבר שהאלים, אם ישנם, אינם טורחים לעשות זאת בדרך כלל, וכך יכולים ניסויים מוגבלים ללמד אותנו על חוקי הטבע, על חיידקים ועל תאים, על מזונות בריאים יותר ופחות, ועוד ועוד.

עד לכאן כולנו יכולים להסכים. אלא שהשאלה שכולם רוצים לדעת את התשובה עליה (בחשש או בתקווה) היא האם המדע יצליח להחליף את הדת.

והתשובה שלי היא שזה כבר קרה.

האמונה במדע – אמונה שניתן למצוא ראיות להצלחתה בכל בית, בכל גשר, בכל רדיו ובכל מחשב – התפשטה על פני העולם כולו. אין כיום מדינה שאינה משקיעה הון תועפות באקדמיה ובקהילה המדעית. מדינות העולם נמצאות במירוץ מתמיד זו עם לשיפור הפריון (כלומר, היכולת להפיק יותר על בסיס פחות משאבים), וכדי להצליח במירוץ, הן חייבות לאמץ את מערכת עקרונות הפעולה שהמדע מתווה לנו, ולרוב גם משתדלות לקבל את האמונה המדעית על מוסדותיה האקדמיים.

יש להודות שהאמונה המדעית ומערכת עקרונות הפעולה הנובעת ממנה, נמצאות עדיין בקונפליקט עם הדתות הקודמות – וגם עם אמונות חדשות יותר. המאמינים הקיצוניים בדתות העתיקות אינם מוכנים לקבל רעיונות מדעיים כ- "אבולוציה" מאחר והם עומדים בסתירה לכתובים. ואמונות מודרניות יותר כהומאופתיה, כירופרקטיקה, כמטריילז ותיאוריות קונספירציה למיניהן מצליחות לכבוש להן נפשות בקרב הציבור הרחב.

עם כל זאת, אנו רואים את המדע מנצח באופן עקבי. אני יודע שאנחנו – הדוגלים בחשיבה מדעית – אוהבים להיבהל ולהרים צעקות בנוגע לכל מתנגד לחיסונים וכל תיאוריית קונספירציה חדשה. אבל האמת היא שהחשיבה המדעית ממשיכה לנצח, כי בסופו של דבר היא היחידה שמספקת תוצאות. ממשלות בוחרות במדע פעם אחר פעם, וכאשר הן אינן עושות זאת – הן מוצאות את עצמן משתרכות אחורנית במרוץ בהשוואה למדינות אחרות. החשיבה המדעית מתורגמת לעקרונות פעולה על-ידי הממשלות, ורוב האזרחים מקבלים על עצמם את הפעולות המומלצות – למשל, בקבלת חיסונים או בצמצום פליטות הגזים המזהמים מרכבים פרטיים – מבלי שינסו באמת להבין את פשרן או מאין הגיעו. הם מניחים בצדק שהמוסדות המדעיים והממשלתיים עושים עבודה מוצלחת מספיק בגיבוש עקרונות הפעולה.

31d0a8c638ef7a2f247723479de604f1--science-is-real-quotes-science-quote

כמעט מבלי ששמנו לב, הדתות הקדומות עברו למושב האחורי. מדינה כיום יכולה להיות נוצרית או מוסלמית, הינדואיסטית או יהודית, אך אם היא לא תאמץ עקרונות פעולה מדעיים, היא תהפוך במהירות לנחשלת ולענייה. ולכן, כל המדינות המתקדמות כיום מאמינות קודם כל בחשיבה המדעית ומיישמות את מערכת העקרונות הנובעת ממנה, ורק אחר כך בדת אלוהית קדומה כלשהי.

כך שכן – המדע מנצח את הדתות האלוהיות, ובגדול.

ועל הדרך, הוא גם פוגע אנושות ביכולתן לרכוש מאמינים קיצוניים.

צמצום ההקצנה

מכיוון שהחשיבה המדעית מספקת תוצאות, היא שיפרה במאות השנים הקרובות את מצב האנושות באופן דרמטי. מהפכה זו החלה במערב, אך היא מתפשטת במאה האחרונה לכל העולם. אפילו במדינות המתפתחות בסביבות העניות ביותר אנו רואים את שיעורי תמותת הילדים צונחים ואת העוני המרוד מצטמצם. יותר אנשים כיום יודעים לקרוא ולכתוב מאי-פעם בעבר, ושיעור הסובלים מתת-תזונה הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה האנושית. תנאי החיים של כולם משתפרים – גם אם בקצב שונה. ואם הרפואה תניב את הפירות שאנו מצפים ממנה בעשורים הקרובים, הרי שגם שכיחות מחלות רבות וחומרתן תרדנה באופן דרמטי.

וכאשר איכות החיים משתפרת, נטייתם של אנשים להקצנה דתית מצטמצמת.

אנו יודעים שבני-אדם נוטים יותר לחפש אחר משמעות – ובמשתמע, להצטרף לדת אלוהית – בזמנים של אי-ודאות וקושי רב. מחקרים מראים שכאשר נבדקים במעבדה חשים שאין להם שליטה על מעשיהם, הם מתחילים למצוא 'סדר' והיגיון בסדרות אקראיות של נקודות. כלומר, דווקא בעיתות קושי ומצוקה, מוחותינו מחפשים את המשמעות שמספק קיום האלוהים. מחקרים אחרים חושפים שהמאמינים הקיצוניים יותר מתמודדים יותר בקלות עם שגיאותיהם (לפחות במטלות פשוטות במעבדה) – הם יודעים שהאל עמם. ברור מדוע יש תמריץ חזק להקצנה דתית עבור בני-אדם במצבי קושי ועוני.

32274-deep-waters

כשהמצב קשה, אלוהים יהיה עמך. זה כתוב בתנ"ך. מקור.

אבל מה קורה כאשר משחררים אנשים מהמצבים הקשים הללו?

אל תטעו לרגע: אנשים דתיים עניים שנחלצים ממעגל העוני אינם משילים מעליהם את דתם, או מתחילים לשיר שירי הלל לליברליזם ולאתאיזם. יהודי עני שהתעשר ימשיך להיות יהודי, ואותו דבר תקף עבור מוסלמים, נוצרים ובעצם – כולם. אנשים ימשיכו להיות דתיים.

אבל הם לא יהיו קיצוניים.

כדוגמה לעניין, נבחן לרגע את דאע"ש – ארגון דתי קיצוני לכל הדעות, שהקים את הח'ליפות האסלאמית וקרא לכל המוסלמים להצטרף אליו. אם נסתכל רק על הערבים-הישראלים בישראל, הרי שנכון ל- 2016 לפי דיווחי השב"כ, כשבעים מהם נחקרו בעקבות הצטרפות לארגון או הבעת תמיכה בו. בישראל חיים מיליון ושבע-מאות אלף ערבים-ישראלים, שבערך 80 אחוזים מתוכם סונים – דתה של הח'ליפות האסלאמית. בחישוב מהיר יוצא שבערך 0.00004 אחוזים מערביי ישראל החליטו לקום ולהילחם למען המימוש הקיצוני של דתם. תגידו שהשב"כ החמיץ חלק מהם? יאללה, נכפיל במאה את המספר. עדיין יוצא שפחות ממאית האחוז עברו הקצנה. תוצאות דומות, אגב, מקובלות גם באירופה. בניגוד לחדשות התבהלה בחסות העיתונות, המוסלמים האירופאיים אולי מרגישים סולידרות מסוימת עם דאע"ש, כפי שיהודים מרגישים סולידריות עם יהודים אחרים, אבל מספר המוסלמים האירופאיים שבאמת מקצינים מספיק כדי ללכת ולהילחם עבור דאע"ש הוא אפסי.

למה? פשוט: מכיוון שככל שאנשים מקבלים סביבת חיים נוחה יותר, כך הם נהיים פחות קיצוניים באמונותיהם. הם לא משילים מעליהם את האמונות, אבל אכפת להם פחות מהיישום שלהן בשטח. ולחלופין, ככל שהמצב יותר קשה וככל שמאמינים מרגישים יותר במצור, כך הם מקצינים ומקבלים את האמונה כדבר היחיד שנותר להם.

כל זה לא אומר שלא יהיו טרוריסטים בעתיד, או תנועות דתיות קיצוניות. בכל חברה יש תמיד את העניים והאומללים, שניתן יהיה לגייסם לתנועות דתיות קיצוניות. אבל כשאנו רוצים להבין את עתיד הדת, אין טעם בבחינת תנועות זעירות – גם אם הן הקיצוניות ביותר ומושכות את רוב תשומת הלב – אלא דווקא בהסתכלות על דתם של "הרבים השותקים" – כל אותם מאות-מיליונים שמאמינים, אבל מרוצים מספיק מחייהם כדי שלא יקצינו ולא ינסו לכפות את דתם על אחרים.

נקמתה של הדת האלוהית

האם כל זה אומר שהדתות האלוהיות – הנצרות, היהדות, האיסלם ורבות אחרות – ייעלמו? כמובן שלא. אתאיסטים שסבורים שהעולם יזנח את האמונה הדתית באופן גורף, צפויים להתאכזב. בני-אדם אינם חושבים בדרך זו. אנו יצורים של מסורות ושל זיכרונות ושל מנהגים. לוקח אלפי שנים לרעיון תרבותי מסוים לחלוף אל תהום הנשיה – אנו עדיין זוכרים את זאוס (ועדיין יש כמה המאמינים בו ביוון) 1,600 שנים לאחר שהפוליתאיזם היווני הוצא אל מחוץ לחוק. גם אם ייעלמו הדתות האלוהיות בסופו של דבר, סביר להניח שיידרשו עוד מאות שנים לתמורה זו.

אבל עד אז, בתרחיש האופטימי ביותר שאני יכול לדמיין (ושעדיין יישמע לי סביר והגיוני) אנו עשויים לקבל את "הדת של האל שלא באמת משנה".

רעיון זה מגיע מהספר Permutation City של גרג איגן, אחד מסופרי המדע הבדיוני פורצי-הדרך בעת המודרנית, וכזה שחובה לקרוא את ספריו. בספר מתאר איגן עתיד בו אפשר להעתיק מוחות אנושיים למחשב ולהריץ סימולציה שלהם – למעשה, להחיות מחדש את האדם בתוך המחשב. האנשים שבתוך המחשב כבר לא זקוקים לדת מאורגנת – הם זוכים 'לחיים' טובים ורגועים, ומתאימים את העולמות הווירטואליים עבור עצמם. אבל אלו שנותרו מחוץ למחשב זקוקים עדיין לדת, והם בוחרים ב- "כנסייה של האל שלא באמת משנה".

אחת הדמויות בספר מסבירה אודות "האל שלא באמת משנה" בדרך הבאה –

""…זה עניין של סילוק, אחת ולתמיד, של רעיונות ישנים כמו התערבות אלוהית – והצורך בראיה כלשהי, או אפילו אמונה, כדי להאמין. … [זוהי טאוטולוגיה, אבל] עדיף לבסס דת על טאוטולוגיה מאשר על פנטזיה. … אני יודעת שהאל לא באמת משנה… אנו מדברים על אלוהים מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין רוצים בכך. יש צורך אנושי מושרש היטב להמשיך להשתמש במילה הזו, ברעיון הזה – להמשיך להשחיז אותו, במקום לזרוק אותו – למרות העובדה שאין לו כבר את אותה המשמעות שהייתה לו לפני חמשת-אלפים שנים."

וכך, גם בעתיד שמתאר איגן בו אפילו המוות כבר חסר משמעות, הצורך באמונה נשאר, ואיתו גם הדת המאורגנת. אלא שלכולם באותו עולם ברור כבר שמדובר בסוג של רמאות עצמית: בקונסטרקט חברתי שמשרת את ההרגשה הטובה שלנו כבני-אדם. הדת הופכת לארגון שנועד רק לעזור לאנשים להרגיש טוב ולתקשר זה עם זה, אבל "אל שלא באמת משנה" אינו באמת אל ששווה למות למענו – ובוודאי שלא להרוג למענו. זהו אל למטרות נוחות בלבד.

וזהו, כאמור, התרחיש הדתי הסביר ביותר עבור האנושות שאני יכול לדמיין, ואני מאחל לכולנו שנגיע אליו מהר ככל האפשר.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי חברת העתיד בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

תמונת השער במקור מאתר The Daily Conversation