התפרסמה הרשימה הראשונה של גנים המספקים יכולות 'על-אנושיות'

התפרסמה הרשימה הראשונה של גנים המספקים יכולות 'על-אנושיות'

ג'ורג' צ'ארץ' ידוע כאחד הממציאים הססגוניים והחשובים ביותר בתחום ההנדסה הגנטית בבני-אדם ובכלל. הוא כבר הצהיר על תכניותיו (שכנראה תצליח) להחזיר לחיים את הממותה השעירה, ולעצור את ההזדקנות האנושית. אולי זו הסיבה שאף אחד לא הופתע כשהפרופסור פרסם בשבוע האחרון רשימת גנים שאמורים לספק לבני-אדם יכולות 'על-אנושיות' – או לפחות כאלו שאנו רואים רק במספר קטן מאד של אנשים ברי-מזל[1].

רפרוף מהיר ברשימה חושף גנים שאמורים לספק לבני-אדם "עצמות חזקות במיוחד", "עמידות לוירוס ה- HIV", "יכולת צלילה למעמקים", "צורך בפחות שינה", ועוד רבים אחרים. הרשימה כוללת אפילו גנים שיפחיתו את הריחות הרעים שאתם מפיצים, או שימתנו את יכולתכם לחוש כאב.

superhuman genes picture.jpg

עבור חלק מהגנים, צ'ארץ' מפרט גם תופעות לוואי אפשריות. הגן שמעניק לכם עצמות דחוסות וחזקות, למשל, גם יקשה עליכם לצוף במים, מסיבות ברורות. ואנשים שאינם יכולים לחוש כאב מילדותם, יודעים היטב שזוהי ברכה מהולה בקללה: הם גדלים מבלי לדעת כאב מהו, ולעתים קרובות שוברים את עצמותיהם מבלי לחוש זאת כלל – וממשיכים ללכת כאילו דבר לא קרה, עד שגופם אינו מסוגל לשאת אותם יותר.

צ'ארץ' הסביר כי יצר את הרשימה לקראת עתיד בו רופאים יוכלו לבצע 'האקינג' לגוף האנושי – כלומר, לשנות אותו לפי דרישותיהם הספציפיות של הלקוחות. ואכן, קשה להתעלם מהפוטנציאל הרפואי של הגנים שצ'ארץ' מתאר. גם אם אינכם מעוניינים בעצמות חזקות או ביכולת לעצור את הנשימה מתחת למים למשך עשרים דקות[2], בוודאי תרצו ליהנות מעמידות לשחפת, לסוכרת מסוג 1 ו- 2, או למחלות האלצהיימר, הכבד והלב. הגנים לכל אלו נכללים ברשימה של צ'ארץ.

הרפואה הקונבנציונלית כיום מתקדמת באיטיות, אך ברור שהביו-האקרים – אנשים החמושים בערכות להנדסה גנטית תוצרת-בית – יקפצו על הרשימה כמוצאי שלל רב. אחד מהמובילים בתנועת הביו-האקינג, ג'וזיה זיינר, מוכר ערכות הנדסה גנטית לכל דורש. הוא בעל דוקטורט בביו-פיזיקה, ועבד בתחום הביולוגיה הסינתטית בנאס"א, עד שהחליט לעזוב את הארגון הממשלתי – ולפתוח את תחום הביולוגיה הסינתטית לכולם. על הדרך, הוא גם ביצע ניסויים בהנדסה גנטית על עצמו, כגון הניסיון לשנות את צבע עורו[3], או להגדיל את מסת שריריו[4].  רשימת הגנים המספקים יכולות 'על-אנושיות' נראית כאילו נוצרה במיוחד עבורו.

ואולי זה באמת המצב.

צ'ארץ' מוכר כאחד התומכים הגדולים בביו-האקינג, וברעיון שכל אחד יכול לשכלל אורגניזמים קיימים. הוא גם היועץ המדעי והעסקי של חברת "אודין", אותה הקים ג'וזיה זיינר במטרה מוצהרת להפיץ ערכות להנדסה גנטית לכל אדם[5]. ערכות אלו, ביחד עם הרשימה האמורה, מספקות לכל אדם – לשותף שלכם לדירה, לשכן שלכם בבניין, או לסבתא שלקחה קורס מתקדם בביולוגיה מולקולרית – את היכולת התיאורטית להנדס את הגנטיקה של עצמו.

וזה יכול להיות הדבר הטוב ביותר – והנורא ביותר – שיקרה לתחום ההנדסה הגנטית.

מצד אחד, ברור שיהיו תאונות נוראיות ואסונות רפואיים קשים. איני ממליץ לאף אדם לשחק (לפחות כיום) עם הגנים של עצמו. עדיין רב הנסתר על הגלוי בתחום הגנטיקה, וכאשר אתם משחקים פוקר עם הקוד הגנטי של עצמכם, אתם יכולים בקלות למצוא עצמכם מפסידים, ולגלות שגרמתם לנזק מיידי, ואפילו קטלני. חשוב שתהיה רגולציה בתחום זה, ועל כך כולם מסכימים.

מצד שני, הרגולטור – כלומר, הממשלה – ידוע בכך שאינו מתקדם עם הזמנים במהירות הרצויה. טחנות הרוח של החוק נעות לאט-לאט, ואינן נוהגות לזהות מצבים יוצאי-דופן, או להתחשב באנשים שזקוקים לעזרה כאן ועכשיו. ונודה באמת: כולנו זקוקים לעזרה. רבים מאיתנו חשופים למחלות לב, שבצים מוחיים, אלצהיימר, פרקינסון, סרטן, בזמן שאחרים – שהתברכו במוטציה אקראית בגן כלשהו – הינם בעלי עמידות יוצאת-דופן למחלות אלו. קשישים רבים סובלים מהתדלדלות במסת העצם והשריר, מלבד יוצאי-הדופן שמוגנים מפני אלו בזכות מוטציה זו או אחרת. כולנו חולים, או עומדים לחלות, ומצליחים באורח פלא להתעלם מעובדה זו. וכשמסתכלים על העניין בדרך זו, האם אפשר באמת להאשים את הביו-האקרים ופורצי-הדרך הראשונים, שמוכנים להילחם במחלות אלו – ובוחנים את הפיתוחים על גופיהם?

צ'ארץ' עצמו בחר להתייחס לנקודה זו בדיוק. בראיון לרשת פיוצ'וריזם הוא הסביר[6] כי מוטציות יכולות להיות בעלות השפעות חיוביות ושליליות באותה העת. ברור כי חלק מהמוטציות יכולות לגרום לנזקים – אך אם הן מגנות עלינו מפני מחלות מסוימות, מדוע שלא נבחר באופן מודע לקבל על עצמנו את הסיכון הזה? הרפואה כיום אינה מסוגלת להסכים עם גישה זו – מסיבות טובות – אבל ברור שגם דרך חשיבה זו יכולה להיטיב עם רבים.

כך או כך, ברור שבטווח הקצר יימצאו אנשים שישנו את הגנטיקה של עצמם באופן ניסיוני ועתיר בטעויות. אבל בטווח הארוך יותר, הרשימה של צ'ארץ' מדגימה לנו את הפוטנציאל של רפואת העתיד. בראייה ארוכת טווח, ברגע שהתחום יתמסד ויהפוך להיות בטוח יותר, נוכל לצמצם דרמטית את הסיכון ללקות במחלות לב, ניוון מוחי, וכן – גם להקנות לאינדיבידואלים את התכונות בהן יחפצו: כושר גופני גבוה, אינטיליגנציה גבוהה, עמידות למחלות ועוד.

כל ההתקדמות הזו, כמובן, פותחת קופת שרצים שלמה. האם מותר לאנשים להנדס את גופיהם, בתנאי שאין (כמעט) סיכון לכך? כנראה שכן – והחוק כבר ערוך לכך: אנו מתירים לנשים להשתיל סיליקון בגופיהן למשל. אבל האם מותר – או ראוי – שהורים יהנדסו את ילדיהם שטרם נולדו, כך שייהנו מתכונות טובות מסוימות? משרירים חזקים יותר, מהגנה ממחלות, או מאינטיליגנציה גבוהה יותר? כאן התשובה פחות ברורה. האם באמת ראוי שהורים יחליטו על גורל ילדיהם? ובעצם, האם אין הם עושים זאת כבר היום, באמצעות החינוך שהם מקנים לצאצאיהם?

אלו שאלות כבדות-משקל, והרשימה של צ'ארץ' – הרשימה שיכולה להפוך אתכם לעל-אנושיים – רק ממחישה כמה חשוב להתחיל לדון בהן כבר היום.


 

[1] http://arep.med.harvard.edu/gmc/protect.html

[2] https://www.cell.com/cell/fulltext/S0092-8674(18)30386-6

[3] http://www.josiahzayner.com/2017/02/how-to-genetically-engineer-human-part.html

[4] https://www.vox.com/future-perfect/2019/5/19/18629771/biohacking-josiah-zayner-genetic-engineering-crispr

[5] http://www.the-odin.com/about-us/

[6] https://futurism.com/the-byte/george-church-superhuman-gene-hacks

טיפול חדשני לתגבור מערכת החיסון הציל חולה סופנית בסרטן השד

טיפול חדשני לתגבור מערכת החיסון הציל חולה סופנית בסרטן השד

לג'ודי פרקינס היו רק חודשיים או שלושה לחיות. סרטן השד בו לקתה החל להתפשט לאיברים נוספים, ויצר שלוחות ונגעים בגודל של כדורי טניס. זהו השלב בו נהוג לאבד תקווה, אך פרקינס ניסתה שיטה חדשה לתגבור מערכת החיסון. שישה שבועות מאוחר יותר, הגידולים איבדו מחצית מגודלם. שנה אחת לאחר מכן, הם נעלמו לגמרי. כיום, שנתיים וחצי לאחר הטיפול, פרקינס עדיין בריאה, ונהנית ממסעות בהרים ושייט בקיאקים.

הטיפול פועל באמצעות התמקדות במוטציות גנטיות מסוימות שהתאים הסרטניים רוכשים לאורך זמן. בכל חולה ניתן למצוא סט אחר של מוטציות, שמעוותות את החלבונים שעל פני-השטח של התאים. תאי הדם הלבנים – הזקיפים שמגנים על הגוף – מסוגלים לזהות את החלבונים המעוותים ולתקוף את התאים הסרטניים. הצרה היא שבמקרים רבים, התגובה החיסונית אינה חזקה מספיק, ותאי מערכת החיסון אינם מסוגלים לבלום את הסרטן בכוחות עצמם.

אחת מהגישות לתגבור מערכת החיסון היא באמצעות שאיבת מספר קטן של לימפוציטים – תאי דם לבנים – מהחולה. התאים מגודלים במעבדה בסביבה תומכת שמדרבנת אותם להשתכפל ולהתרבות עד לקבלת מספר עצום של תאי דם לבנים – כל אחד מהם לוחם ללא-חת להגנת הגוף. ואז, כשמספרם גדול מספיק, מוזרקים עשרות מיליארדי התאים הללו בבת-אחת לגופו של החולה, בתקווה שיצליחו למגר את הגידול הסרטני.

הרעיון נשמע טוב, והוא אכן מסייע בטיפול במקרי סרטן בהם התאים הסרטניים רוכשים מספר רב של מוטציות – למשל, סרטן העור ומקרים מסוימים של סרטן הריאה.  אלא שבמקרה של סרטן השד, הטיפולים הללו מוצלחים פחות מאחר והתאים הסרטניים רוכשים מספר קטן יותר של מוטציות, ולכן תאי הדם הלבנים מתקשים יותר לזהותם.

פרקינס זכתה בטיפול דומה-אך-שונה. החוקרים שטיפלו בה קראו את הקוד הגנטי של התאים הסרטניים שלה, ואז השוו אותו לקוד הגנטי של תאיה הבריאים, על מנת לזהות את המוטציות החדשות. הם חילצו כמה מתאי הדם הלבנים שלה ובחנו כיצד הם פועלים כנגד החלבונים המעוותים שהתגלו בתאיה הסרטניים של פרקינס. בדרך זו הצליחו החוקרים לזהות סוג מסוים של תאי דם לבנים שהתמקדו במיוחד בארבע מהמוטציות שאירעו בתאי הסרטן של פרקינס. תאים אלו גודלו במעבדה, וכשמספרם הגיע לשמונים מיליארד – הוזרקו בחזרה לגוף.

ופרקינס, כפי שכבר כתבנו בהתחלה, הבריאה לגמרי.

אבל מה זה אומר?

האם המשמעות היא שמצאנו טיפול סופי לסרטן? לצערי, ברור שלא. קיימים מאות סוגי סרטן שונים, וקרוב לוודאי שישנם יותר סוגים מכפי שאנו מבינים כיום. כל אחד מהם מגיב אחרת לטיפולים שונים. אין טיפול אחד שמסייע נגד כולם – רק שרלטנים מבטיחים מוצא שכזה. לכל היותר, הטיפול החדש מספק כלי נוסף במלחמה כנגד הסרטן.

ולמען האמת, ייתכן שהוא אפילו לא יעיל במיוחד.

תאמרו עכשיו שפרקינס עדיין בחיים, אז איך אני יכול לטעון שהטיפול אינו יעיל? ובכן, זו הבעיה בהתמקדות במקרה אחד בלבד. צוות החוקרים טיפל באופן דומה בשתי נשים נוספים עם סרטן השד. אחת מהן לא הגיבה לטיפול, והשנייה מתה לפני שיכלו החוקרים להעריך את השפעותיו. כך שכן – מדובר בטיפול מעניין ומבטיח, אבל עדיין לא ברור עד כמה הוא יעיל.

אז למה טרחתי לסקר דווקא את המחקר הזה? מסיבה אחרת מהצפוי: מכיוון שהוא מראה לנו את הכלים החדשים שעומדים לרשותנו במלחמה בסרטן, וספציפית, את יכולתנו לקרוא את הקוד הגנטי של התאים האנושיים בעלות מגוחכת. לפני חמש-עשרה שנים בערך הסתיים פרויקט הגנום האנושי, במהלכו הצלחנו לקרוא את כל הקוד הגנטי האנושי בעלות של 2.7 מיליארד דולרים, ופותחו טכניקות מתקדמות לקריאה יעילה יותר של הדנ"א. מאז המשיכו הטכניקות הללו להשתכלל, וכיום ניתן לקרוא את הקוד הגנטי של אדם – או של קבוצת תאים בגוף – בעלות של אלף דולרים בלבד.

כאשר פרויקט הגנום האנושי התחיל, היו מבקרים שטענו שאנו מבזבזים הון תועפות על מדע בסיסי שאין לו משמעות רפואית מיידית. הם צדקו, כמובן – לוקח זמן רב לתרגום ידע במדע בסיסי לפרקטיקה רפואית בשטח. אלא שבעשור האחרון אנחנו מתחילים לראות את התוצאות. בזכות אותו פרויקט קדום, רכשנו ידע רחב אודות הקוד הגנטי האנושי, לצד טכניקות מתקדמות שאפשרו לקרוא אותו יותר ביעילות. כתוצאה מכך, יכלו החוקרים לקרוא ביעילות ובזול גם את הקוד הגנטי של תאיה הסרטניים של פרקינס ושל תאיה הבריאים.

השיטות המתקדמות של קריאת הקוד הגנטי האנושי ימשיכו לשמש אותנו בעשורים הקרובים במלחמה בסרטן, ויאפשרו לנו להבין את האויב מקרוב ומבפנים. נוכל להבין את התאים הסרטניים – שהם בסך-הכל תאים בריאים שיצאו משליטה בשל מוטציות בקוד הגנטי – ולפענח מה השתבש בהם. ואז, ברגע שנבין את האויב לפרטי פרטיו, נוכל גם לפתח עבור כל סוג סרטן את התרופות והטיפולים היעילים ביותר כנגדו. וכפי שאני כותב תמיד: כל זה לא יקרה מחר, אבל ילדינו יזכו לחיות בעולם טוב ובריא הרבה יותר.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרפואה בספריי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[קישור למחקר] בכתב העת Nature Medicine