בסין, רובוטים מתחילים ללמד בבתי הספר ובגנים

בסין, רובוטים מתחילים ללמד בבתי הספר ובגנים

בבתי הספר בסין, רובוטים מתחילים לתפוס את מקום המורים.

זה לא כל כך מפתיע. סין מתמודדת בעשורים האחרונים עם אחוזי נשירה גבוהים מבתי הספר התיכוניים. מתוך העובדים בערים בסין, רק שלושים ושבעה אחוזים סיימו בית ספר תיכון. המצב קשה עוד יותר בכפרים, בהם רק שמונה אחוזים מהעובדים סיימו תיכון[1]. בכל כתה לומדים 49 ילדים בממוצע, משבע וחצי בבוקר עד חמש אחר הצהריים[2]. מעטים המורים המסוגלים להתמודד עם מספר תלמידים גדול כל כך, זמן רב כל כך, יום אחר יום. עד 2021, צפויה סין להתמודד עם מחסור של שלושה מיליון מורים[3].

וכך מתחילים הרובוטים להיכנס לבתי הספר בסין.

הרובוט הראשון בו נתקלים רוב הילדים נקרא בינגו. הוא מלמד בגני הילדים נושאים שונים, כגון אנגלית ומדע. הוא מסוגל לזהות תלמידים לפי פניהם, מוודא בתחילת כל שיעור שכל התלמידים נוכחים, שואל את הכתה שאלות – וגם עונה לשאלות שהילדים מעלים. הוא מסוגל לדרג את תשובות התלמידים לשאלותיו, גם לפי תוכן התשובה המילולית, וגם לפי הבעות הפנים של הילד. בסוף כל שיעור, מקבל כל ילד ציון – והתוצאות נשלחות ישירות להורים.

robot1.jpg

הרובוט בינגו מלמד בגן הילדים אנגלית ומדע, עונה לשאלות התלמידים וגם שואל אותם שאלות בעצמו ומדרג את התשובות.

כל זה לא אומר שבינגו עומד להחליף את כל הגננות או את כל המורים. אפשר לראות בצילומים מהכיתות ומהגנים שהרובוט אמנם עומד בעצמו מול הכתה, אבל ברקע תמיד משגיח גם אדם על הילדים. בינגו למעשה משדרג את השיעור, מכיוון שהוא מספק תוכן שרבים מהמורים הסיניים אינם מסוגלים להעביר לתלמידים בהצלחה. עדיין יש צורך בנוכחות אנושית, אבל בעיקר לצרכי השגחה והתמודדות עם בעיות מיוחדות. וראוי לציין שיצרנית בינגו פיתחה כבר גם גרסה של הרובוט לבית, שם הוא יכול להמשיך לסייע לילדים בסבלנות נצחית – כל עוד הוא מחובר לחשמל. העלות? בערך 150 דולרים לגרסה הביתית.

כל זה עשוי להישמע מוזר, אבל אי אפשר להתווכח עם התוצאות: בשלושת-אלפים גנים בסין כבר נעשה שימוש ברובוט, והמספר ממשיך לגדול[4].

רובוט אחר, בשם ZIB, מתחיל להופיע בבתי-ספר, שם הוא מספר סיפורים לילדים לפני שינת הצהריים, עונה לשאלותיהם במגוון נושאים, ואפילו בוחן אותם בנושאי מדע[5]. הרובוט KeeKo מבצע אינטראקציות דומות עם ילדים בגילאי שבע ומטה, ולפי היצרנית, ניחן בעצמו באינטיליגנציה של ילד בין חמש[6].

robot2.jpg

הרובוט ZIB מספר סיפורים לילדים, עונה לשאלות בנושאים שונים ובוחן את ידיעותיהם.

הרובוטים אינם רק תופסים תפקידי הוראה, אלא מעורבים גם בפעולות אחרות בבתי-הספר. באלפיים גנים בסין ניתן למצוא כיום רובוט בשם Walklake, שבוחן כל ילד שנכנס לגן מדי בוקר. הרובוט נראה כמו בובה ענקית – למעשה, לקרוא לו "רובוט" זו מחמאה, מכיוון שהוא אינו מסוגל לנוע בעצמו. אבל אי אפשר להתווכח עם התפקיד שהוא ממלא: הוא מוודא שכל הילדים שנכנסים לבתי-הספר בריאים. לשם כך הוא סורק את הטמפרטורה שלהם באמצעות מדחום האינפרא-אדום שעל מצחו, ובוחן את פניהם, ידיהם ועיניהם באמצעות המצלמות שבעיניו, בפיו ובחזהו. הוא מאתר סימנים למחלה כמו חום גבוה, שלפוחיות על הגוף, גרון כואב ועיניים מעקצצות.

כמו הרובוטים הקודמים, גם Walklake אינו מתמודד לבדו עם התלמידים. במידה והוא מאתר תלמיד חולה, הוא מתריע בפני המורים והאחיות בבית הספר על התקלה – ואלו ממשיכים את הטיפול בעבריין הבריאותי. בסוף כל יום, הרובוט שולח סיכום של כל המידע שאסף למנהל, שיכול להבין מה מצב הבריאות בבית הספר.

robot3.jpg

כשאני קורא על הרובוט, מרגיזה אותי במיוחד תגובתה של אחת מהחוקרות במערב שמוטרדת מהניכור הרגשי שהרובוט יוצר. בתגובה, שהתפרסמה במגזין ניו סיינטיסט, כתבה החוקרת כי – "להיבדק על-ידי רובוט כל בוקר כשאתה נכנס לבית הספר, נשמעת כמו חוויה מאד מנכרת לילדים צעירים – אינטראקציה ידידותית עם הרופא או האחות בוודאי תהיה טובה יותר."[7]

ובכן, היא צודקת, אבל איננו חיים בעולם אידיאלי, או שכל ילד גם היה מקבל חינוך פרטי משל עצמו. סין צריכה להתמודד עם מספר עצום של ילדים, שלעתים קרובות נשלחים לבית הספר ולגן כשהם נושאים מחלות מדבקות. הממשלה מחייבת את כל גני הילדים לבדוק את בריאותם של הילדים מדי בוקר. אם האפשרות היא לבזבז שעה שלמה מהיום בהמתנה בכניסה לבית-הספר כדי להיבדק על-ידי אדם, או לעצור לשלוש שניות במסדרון מול הרובוט (זה כל הזמן שהוא צריך כדי לאבחן אותך), לי אישית ברור מה עדיף.

כל זה לא אומר שצריך להתעלם מהפן הרגשי, או מהצורך של ילדים באמפתיה. אבל במקום בו אפשר לייעל תהליכים מכניים כמדידת חום, איני רואה סיבה להימנע משימוש ברובוטים.

סיכום

סין מהווה כיום כר מבחן להתפתחויות טכנולוגיות. הממשלה רצה קדימה אל העתיד, תוך שהיא מציעה לאזרחים – או כופה עליהם – מגוון שירותים הנסמכים על בינה מלאכותית ורובוטיקה. מבחינה זו, היא מקדימה את מדינות המערב, שאינן נמצאות באותו לחץ מתמיד מצד האוכלוסיה הגדלה. אין פלא שסין מוכנה להתנסות במגוון רעיונות חדשניים. חלקם בוודאי ייכשלו – אבל יש הרבה מה ללמוד מהכשלונות ומההצלחות כאחד.

בשנים הקרובות נראה האם הרובוטים ממשיכים להתפשט בבתי הספר ובגני הילדים בסין. אם כך יקרה, ואם הרובוטים ינחלו הצלחה בלימוד הילדים, הרי שכבר בעשור הקרוב נתחיל בוודאי לראות רובוטים דומים גם במוסדות החינוך בישראל.

אני יכול רק לקנא בבן שלי, שיזכה לחינוך טוב יותר מזה שאני קיבלתי – כנראה גם מצד רובוט.

 


 

[1] https://www.scmp.com/news/china/society/article/2108280/chinas-biggest-problem-huge-numbers-dropping-out-school

[2] https://www.theeducator.com/blog/class-sizes-around-world/

[3] https://www.dailymail.co.uk/news/article-6734785/Chinese-kindergartens-use-robots-teacher-children.html

[4] https://www.newscientist.com/article/2204279-robots-conduct-daily-health-inspections-of-schoolchildren-in-china/

[5] http://www.zibrobot.com/benny_robot.html

[6] https://www.scmp.com/news/china/society/article/2087341/robots-are-being-used-teach-children-chinas-schools-no-fear-they

[7] https://www.newscientist.com/article/2204279-robots-conduct-daily-health-inspections-of-schoolchildren-in-china/

אפליקציה חדשה עושה את שיעורי הבית עבורך

אפליקציה חדשה עושה את שיעורי הבית עבורך

אפליקציית סמארטפון חדשה בסין מכה גלים עם יכולת מרשימה חדשה: התלמיד צריך רק לצלם את השאלות בשיעורי הבית שלו, והאפליקציה מספקת לו מיד את התשובות.

לפי חברת יואנפודאו שפיתחה את האפליקציה, היא נהנית כיום ממאתיים מיליון משתמשים, וסיימה זה עתה גיוס כספים שהקפיץ את שווי החברה ליותר משלושה מיליארד דולרים. היא מתכוונת להשתמש במשאבים הללו למימון מחקר ופיתוח בבינה מלאכותית ולשיפור חוויית המשתמש באפליקציה – בתקווה, כנראה, להביא אותה גם למערב בהקדם.

homework app.jpg

אפליקציה להכנת שיעורי בית.

נשמע כמו חלום מתוק עבור התלמידים, וסיוט מבעית עבור המורים? ובכן, נכון, אבל כבר מזמן היה ברור ששיעורי הבית אינם 'מספקים את הסחורה' בבית הספר. מאז שוויקיפדיה הופיעה על במת ההיסטוריה, אפשר היה למצוא תלמידים שהעתיקו משפטים, פסקאות וערכים שלמים מהאנציקלופדיה המקוונת ישירות למעבד התמלילים. ואם המורה היה מודיע שנמאס לו לקרוא את אותו המשפט חוזר על עצמו אצל כולם, הרי שהתלמידים החכמים יותר היו משנים מילה או שתיים במשפט ו – הופ! הם כתבו תשובה מקורית לשיעורי הבית, מבלי להבין דבר וחצי-דבר.

עתה שהבינה המלאכותית הגיעה לרמה בה היא מסוגלת לענות על שיעורי הבית בעצמה במגוון מקצועות, הגיע הזמן להבין שאי אפשר להמשיך בשיטת הלימוד הקודמת. המורה לא יכול יותר לבזבז זמן בבדיקת התשובות של התלמידים בשיעורי הבית. אין בתשובות האלו שום ערך. מטרתם של שיעורי הבית, מאז ומתמיד, הייתה לסייע לתלמידים להגיע לרמה מספקת של שליטה בחומר הנלמד, כדי שיוכלו להבין את החומר שילמדו בשיעור הבא. לרוע המזל, תלמידים רבים אינם אוהבים להשקיע זמן בחומר הנלמד בין השיעורים – וכך השתרש המנהג בו המורה נאלץ לבדוק את שיעורי הבית של התלמידים, כמעין משגיח או מנהל מפעל שמוודא שהעובדים פועלים כשורה.

ובכן, עכשיו יש דרך ל- 'עובדים' האלו לרמות את המורה.

מה אפשר לעשות? בתור התחלה, לדבר. חשוב שהמורים ידברו עם התלמידים ויגיעו להבנה משותפת שלמרות שאפליקציות כאלו קיימות, הן נוגדות את כל מטרת הלימוד בבית-הספר. שימוש אגבי בהן אינו מוביל להבנת החומר הנלמד, אלא להפך. יואנפודאו מתרכזת בדיוק בכיוון הזה: מטרתה היא לסייע לתלמידים לשפר את הציונים במבחנים, לא בשיעורי הבית, ולכן האפליקציה אמורה רק לשמש כסוג של 'מורה פרטי' לתלמיד שינחה אותו בפתרון שיעורי הבית ויספר לו אם הגיע בכוחות עצמו לתשובה הנכונה.

זהו, בעצם, גם הפתרון השני: אנו צריכים לחשוש פחות מהשפעותיה השליליות של הטכנולוגיה על תהליך הלמידה, ובמקום זאת לנסות להבין איך אפשר להשתמש בה לטובה. אם אפליקציות מסוגלות לפתור עבור התלמידים את שיעורי הבית בעצמן, הרי שהן יוכלו גם לספק הוראה צמודה לכל ילד בפתרון כל שאלה – שירות שרק הורים אמידים יכולים לרכוש לילדיהם. התלמידים יצטרכו עדיין להוכיח את הידע שלהם במבחנים, או בעבודה היומיומית והצמודה מול האפליקציות והמחשב, אבל בדרך לשם הם יזכו לרמת הוראה שהתלמידים בני-דורי יכלו רק לחלום עליה. לא רק התלמידים בבתי הספר היוקרתיים יזכו ברמת הוראה שכזו, אלא כולם: כל ילד בעולם, כולל העניים המרודים ביותר, יוכלו לקבל אותה. ובתנאי, כמובן, שיהיה להם סמארטפון.


לקישור למאמר על האפליקציה – קראו כאן.