על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

בשבוע האחרון הוזמנתי לנאום בכנס של מרכז אבא אבן במרכז הבינתחומי בהרצליה על עתיד הדיפלומטיה. האמת? אני לא דיפלומט גדול. לא למדתי את התחום באקדמיה, ולא חקרתי אותו לעומק. התחום המרכזי שלי הוא בחקר העתיד – בהבנת הכיוונים אליהם מתקדם העולם, וכיצד הטכנולוגיות משפיעות על המקצועות השונים. ועדיין, חשבתי שיהיה מעניין לחלוק עם באי הכנס כמה המלצות לדיפלומטים של העתיד, שנובעות מהבנתי את המגמות הטכנולוגיות העולמיות.

מה צריכים, לפיכך, הדיפלומטים החדשים במקצועם?

הדיפלומטים החדשים צריכים, קודם כל ומעל לכל, להיות אנשי ציבור. עד היום התפקיד שלהם היה יחסית פשוט – לתווך בין מקבלי ההחלטות במדינה אחת, למקבלי ההחלטות במדינה אחרת. אלא שברגע שהאינטרנט נכנסה לתמונה, היו לה שתי השפעות מרכזיות: קודם כל היא פישטה והאיצה את התקשורת הבינלאומית, כך שמקבלי ההחלטות במדינות שונות היו יכולים לתקשר זה עם זה ישירות. ההשפעה ארוכת-הטווח יותר היא שבמדינות הדמוקרטיות, הציבור התחיל לקבל כוח גדול יותר מכיוון שהוא יכול היה 'להתאגד' דרך האינטרנט, ולתאם פעולות ברשתות החברתיות. כתוצאה מכך, כיום בישראל אין לנו 120 חברי כנסת יותר, אלא 8.9 מיליון חברים במה שאפשר לקרוא לו – "הכנסת המורחבת". דיפלומטים שממשיכים להתמקד במוקדי הכוח הריכוזיים מחמיצים את התמונה הרחבה יותר, שטראמפ – על כל מגרעותיו – כבר זיהה. אם אתם רוצים כוח להשפיע, לכו לרשתות החברתיות.

לשינוי הזה יש מספר משמעויות.

ראשית, הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת לעבוד מהר ולפתח מערכות שיאפשרו להם להגיב באופן כמעט מידי לכל שינוי. כבר אלפי שנים שאנחנו מכירים את התמרון בו שני דיפלומטים היו מסכימים לעצור את הדיונים ביניהם לשבועות רבים, כדי שיוכלו להתייעץ עם השליטים ולקבל מהם תשובה. כיום, ניתן לקבל תשובות ממקבלי ההחלטות ומהציבור הרחב תוך דקות ספורות. וזו גם מהירות התגובה המצופה מהדיפלומטים כיום ברשתות החברתיות. אם נותנים לפרשיה להתפתח בטוויטר במשך שעות, הרי שמוותרים הלכה למעשה על הזכות להגיב לה.

המשמעות, אגב, היא שאי אפשר לסמוך על "קצין רשתות חברתיות ראשי", או כל ניסיון דומה להדחיק את העבודה עם הרשתות החברתיות לתחתית השרשרת הארגונית. ניסיונות כאלו מזכירים לי את סיפורו של אלווין טופלר, שב- 1980 הכריז בכנס שמנהלים יצטרכו לדעת לעבוד עם מחשבים בעצמם, ולא יוכלו להותיר למזכירותיהם את העבודה המאוסה הזו. הוא זכה למחיאות כפיים רמות על התחזית המהפכנית כל-כך. כיום, מנהל צריך באמת לעבוד עם המחשב בעצמו, ואם הוא ישאיר למזכירתו את מלאכת ההקלדה, הוא פשוט לא יוכל להתמודד עם העומס הגדול. אבל בזכות המחשב, המנהל יכול לבצע עבודה שהייתה מחייבת צי שלם של מזכירים ומזכירות. באופן דומה, הדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעבוד בעצמם, באופן ישיר ומבלי מתווכים, עם הרשתות החברתיות. ולא רק איתן, אלא גם עם הכלים לניתוח המידע הגדול.

וזה הדבר השני שישתנה: הדיפלומטים החדשים יצטרכו להפוך לאשפי מידע. יש יותר מדי מידע ברשת, והדרך היחידה לנתח אותו ביעילות היא באמצעות כלי איסוף, עיבוד וניתוח מידע מתקדמים. כלים כאלו נסמכים היום על למידת מכונה ובינה מלאכותית, ולפעמים מספיק קורס מזורז של שבוע כדי להבין איך להשתמש בהם. אלא שהדיפלומטים צריכים גם את הבסיס המחשבתי שמאחורי הכלים הללו, וחייבים להבין סטטיסטיקה וכיצד יש לקבל ההחלטות על סמך נתונים. הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת להשתמש בכלים לניתוח ביג דאטה, ולהבין גם את הבסיס לפעולתם.

אבל הם לא יכולים לעצור כאן.

הדיפלומטים החדשים צריכים להבין שהעולם המודרני כבר אינו רץ על נפט, אלא על מידע. לפני עשור, רשימת חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול בעולם כללה בעיקר חברות אנרגיה. כיום, חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר בעולם הן אפל, גוגל, מיקרוסופט, אמזון ו… טנסנט הסינית ששולטת על תכנת WeChat, שהיא הגרסה הסינית של פייסבוק[1]. הצלחתן של כל אלו הגיעה במקור מיכולתן לקצור מידע מכל משתמש, ולנצל את המידע הזה כדי לספק שירותים מוצלחים יותר לאותו משתמש ולכל היתר. כיום, המידע מתחיל לשמש פונקציה אחרת: הוא מאפשר לחברות להריץ עליו בינות מלאכותיות, שלומדות מכל ביט וביט ומשתפרות ביכולותיהן. המנצחות בשוק הבינה המלאכותית והרובוטיקה תהיינה החברות והמדינות בעלות כמות המידע הגדולה ביותר, ולכן כולם נלחמים כיום על המידע – אפילו כזה שאינם יודעים עדיין מה לעשות איתו.

בספרי "השולטים בעתיד" כיניתי את ענקיות הרשת והמידע הללו בשם "כרישים", כמקבילה ללווייתנים המפורסמים של הובס. הן גדלות בקצב שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית. פייסבוק גדולה יותר מכל מדינה, עם 2.2 מיליארד משתמשים שמבלים בה עשרות שעות בשבוע, ואוספת על כולם יותר מידע מכפי שהשטאזי היה יכול לאסוף אפילו על החשודים המרכזיים שלו. גוגל שולטת על תפישות המציאות של מיליארדי אנשים, ברמה שסטלין היה יכול רק לקנא בה. אם תקבצו ביחד את גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אמזון ואפל, תקבלו שווי גדול יותר מכלכלת בריטניה כולה. למעשה, רק ארבע כלכלות לאומיות גדולות יותר מחמשת ענקיות הטכנולוגיה המאוחדות: ארצות-הברית, סין, יפן וגרמניה[2].

לחברות הטכנולוגיה הענקיות יש כוח עצום, והן מתחילות לחמוק מבין כבלי השליטה של הממשלות ולגבש לעצמן זהות משלהן בזירה העולמית. הן קובעות חלק מכללי השיח החדשים, וחשוב ליצור עמן קשרי עבודה הדוקים. אבל מי מנהל את החברות האלו? מהנדסים. אתם לא יכולים לדבר עמם כפי שאתם מדברים עם חברי כנסת, שמגיעים בעיקר מתחומי מדעים רכים יותר, אם בכלל. בהכללה, הם לא מדברים במילים, אלא במספרים ובנתונים, בהיגיון ובתמציתיות. חוקר העתידים פייר וואק התלונן לפני חמישים שנים שאם אתה מציג למהנדסים תרחישים בלי נתונים, הם רואים אותך כמיסטיקן ולא טורחים להקשיב בכלל. מה שמחזיר אותנו לנקודה חשובה: הדיפלומטים של העתיד צריכים לדעת לעבוד עם מידע.

מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שהחברות האלו עדיין מנסות להעמיד פנים שאין להן באמת כוח. מארק צוקרברג היה צריך שכל הקונגרס האמריקני ישב לו על הראש, עד שהבין שכן – יש אולי סיכוי קטן שפייסבוק השפיעה על הבחירות בארצות הברית במעשה או במחדל. המשמעות היא שלחברות האלו אין שגרירים או דיפלומטים, ועדיין צריך למצוא את הנתיבים המתאימים לתאם עמן פעולות, הסכמים והצהרות.

אחרון חביב, אני רוצה לגעת בהשפעותיה של הבינה המלאכותית על עבודת הדיפלומט. בקרוב מאד יתחילו להיות לנו בינות מלאכותיות שיוכלו לספק ייעוץ ברמה גבוהה לכל דיפלומט. הן יתרגמו אוטומטית שפות שונות, כולל התייחסות לקונטקסט, לסוגיות תרבותיות, וברמה גבוהה תמיד. הן יציעו לדיפלומט דרכים שונות להתנסח בהתאם לכללים המקומיים. והן אפילו יוכלו לקבל חלק מעבודת הדיפלומט בתקשורת עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות: אוואטארים ממוחשבים יוכלו לשוחח עם בני-אדם במדינות שנמצאות תחת אחריותו של הדיפלומט.

שימו לב שאמרתי "מדינות" ולא "מדינה" תחת אחריותו של הדיפלומט. זאת מכיוון שהדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעשות מולטי-טאסקינג. ככל שהבינה המלאכותית תפחית את רמת המאמץ הנדרש כדי לתקשר עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות בכל מדינה, כך נראה דיפלומטים שהופכים להיות "שרי חוץ" זעירים ומסוגלים לתקשר ישירות עם הציבור בכמה מדינות במקביל.

הבינה המלאכותית תשפיע על עבודת הדיפלומט באופן נוסף ופחות חיובי: היא תנתק את הקשר בין הציבור למציאות. ה- 'פייק ניוז' אליהן נחשפנו בשנים האחרונות היו רק קצה הקרחון. בינות מלאכותיות כיום מספקות את הכוח לכל אדם להפיק את סוג המידע שאנו כבני-אדם מגיבים אליו בצורה המיידית והחזקה ביותר: מידע ויזואלי. דיפ פייקס יוכלו בקרוב להראות כל מנהיג עולמי בכל מצב אינטימי לא-ראוי, ותוכנות עיבוד קולי יכולות לחקות קולות אינדיבידואליים באופן מושלם כבר היום. דרפ"א – הסוכנות למחקרי ביטחון מתקדמים של ארצות הברית – משקיעה כיום עשרות מיליוני דולרים בזיהוי סרטונים שנערכו, ואפילו הם כבר הודו שהזייפנים יהיו תמיד צעד אחד לפני המגנים. וכל מה שצריך זה סרטון משכנע אחד שישוחרר לרשת. גפרור אחד שמדליק שוטה או רשע במרכז הכפר, גם אלפי דיפלומטים לא יצליחו לכבות.

מפחיד? כמובן, אבל דווקא משום כך, וכדרישה אחרונה-חביבה, הדיפלומטים החדשים חייבים להיות מחוננים בחוש הומור. אין דרך אחרת להתמודד עם זמן בו דעות הציבור יכולות להשתנות מדי יום ומדי שעה, ובו הדיפלומטים צריכים להתמודד ישירות עם הציבור הרחב. ואם יש משהו שהציבור מעריך, הריהו חוש הומור. כפי שג'ורג' ברנארד שאו אמר – "אם אתה עומד לומר לאנשים את האמת, כדאי שתגרום להם לצחוק; אחרת, הם יהרגו אותך."

כך שנסכם: הדיפלומטים החדשים צריכים להיות אשפי מידע, עם אוריינות טכנולוגית וסטטיסטית מתקדמת. הם צריכים לדעת לדבר עם הציבור ולהגיב במהירות ברשתות החברתיות. הם חייבים להבין את הזירה העולמית החדשה, בה חברות ואפילו קהילות תופסות מעמד דומה לזה של מדינות, והמשאב עליו כולם נלחמים אינו נפט, אלא מידע. הם צריכים לדעת לעבוד עם בינות מלאכותיות – ונגדן. ומכיוון שקשה להאמין שאפשר להכשיר אנשים לעשות את כל זה יש-מאין, כדאי שהדיפלומטים החדשים ייגשו לכל התסבוכת עם חוש הומור טוב, כדי שלפחות לא יהרגו אותם.

[1] https://qz.com/1331995/walmart-is-the-worlds-biggest-company-apple-isnt-in-the-top-10/

[2] https://www.inc.com/associated-press/mindblowing-facts-tech-industry-money-amazon-apple-microsoft-facebook-alphabet.html

רוסיה כמורדור: מלחמת הבוטים בגוגל כמשל למאבקים על שליטה בעולם

רוסיה כמורדור: מלחמת הבוטים בגוגל כמשל למאבקים על שליטה בעולם

פוסט זה התפרסם במקור בטור במגזין גלובס


לפני שנה וקצת אירע דבר מוזר באינטרנט: גוגל טרנסלייטור, המתרגם האוטומטי של גוגל, החל לתרגם את המונח "פדרציה רוסית" ל"מורדור". למי שלא מכיר, "ממלכת מורדור, שבה הצל לא נרדם", היא מקום מושבו של שר האופל בעולם הפנטזיה של "שר הטבעות".

מה גרם למתרגם האוטומטי לקשר בין "הפדרציה הרוסית" לבין ממלכת האופל הדמיונית? ולפני שתחשבו שמדובר בדבר של מה בכך, נזכיר ש-500 מיליון אנשים עושים שימוש בשירותי התרגום של גוגל. שירותי התרגום של גוגל מאפשרים לאנשים ממדינות שונות לשתף פעולה ולעשות עסקים ביחד.

אבל אם בשיתופי-פעולה בינלאומיים עסקינן, רוב הרוסים לא יעריכו את העובדה שהם מזוהים כאורקים (יצורים מפלצתיים) וטרולים (מעצבנים) בעיני גוגל. אז מה קרה כאן?

שירות התרגום של גוגל מהווה דוגמה לבינה המלאכותית החדשה: כזו שאינה מתוכנתת על ידי בלשנים בכירים, שמקנים לה כללים ברורים להבנת השפה, אלא מתוכננת כישות לומדת, העוברת על מידע רב ומזהה בעצמה את דפוסי השפה בדומה לילד אנושי. המערכת עוברת על פורומים, עמודי רשת ומסמכים בכל השפות, ומגיעה למסקנות בנוגע לדרך התרגום המתאימה ביותר עבור כל מילה ומילה. כמו כל ילד, היא לומדת מהעולם שמסביבה.

אבל מה קורה אם העולם מנסה לרמות אותה?

במקרה של הפדרציה הרוסית, נראה שבני-האדם אכן הצליחו לרמות את המתרגם האוטומטי. גולשים אוקראינים רבים החלו לכנות את הפדרציה הרוסית בשם הגנאי "מורדור", בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה ב-2014. המתרגם האוטומטי של גוגל ראה, למד והבין בהתאם: הפדרציה הרוסית הפכה לממלכת השחור, ושם המשפחה של שר החוץ של רוסיה תורגם ל"סוס קטן עצוב".

הפרשייה מעלה שאלות פילוסופיות וחברתיות מרתקות. ניתן לטעון ובצדק, שהמתרגם האוטומטי של גוגל מנסה ללמוד את החברה האנושית מתוך דפוסי הדיבור והכתיבה שלה. אם לא ניתן לו לעשות כן, אנו למעשה מקבעים את השפה הקיימת כיום – ואת הערכים המוטמעים בה – וכופים אותם על דור העתיד. ידוע לכול כי השפה האנושית היא דינמית ומשתנה כל העת, כדי לאמץ רעיונות ומושגים חדשים. למשל, המונח "לגגל" הוא תוצר של השתנות טבעית של השפה. כך גם "ג'מבו", שהיה במקור פיל עצום שריתק את תושבי העולם המערבי; והמילה Nimrod, שרכשה באמריקה משמעות חדשה כ"דביל". כנראה, משום שבאגס באני (הארנב) השתמש בה תכופות כתיאור גנאי לאלמר פאד (צייד הארנבים).

השאלה היא – האם השפה באמת משתנה מעצמה, כתוצאה מכך שמיליוני אנשים מתחילים מרצונם להתייחס לרוסיה כ"מורדור"? לאו דווקא. המתרגם האוטומטי של גוגל מסתמך גם על תוצרי עבודתם של בוטים – אלגוריתמים פשוטים יחסית, המסוגלים לכתוב או לערוך תוכן באינטרנט. בוטים כאלו קיימים בכל מקום. לפי חלק מההערכות, ב-2009 בוטים הפיקו רבע מכל הציוצים בטוויטר, 'צפו ביותר ממחצית מכל המודעות באינטרנט ב-2013, וביצעו עד למחצית מכל העריכות בוויקיפדיה.

המתרגם האוטומטי של גוגל לומד מתוצרי כל הבוטים האלו, ומי שמתכנת בוט להפיץ מידע מסוים, יכול להשפיע בדרך זו על השיח ברשת ועל דרך הדיון והשפה. הבוטים האלו אפילו נלחמים זה בזה כדי למשוך את תשומת לבנו או לתקן 'טעויות' של בוטים אחרים, כפי שהודגם במחקר על ויקיפדיה מהשנה האחרונה.

תסריטאי המדע הבדיוני אוהבים לספר לנו על מלחמות רובוטים בבני-אדם, ומלחמות רובוטים ברובוטים. הקרבות האלו החלו בעשור האחרון, אלא ששדה הקרב אינו בעולם הפיזי, אלא בזירת הידע האנושית. לרובוטים המודרניים הללו אין גוף משלהם. הם אלגוריתמים פשוטים שמתחרים זה בזה כדי לעצב את הידע שלנו על העולם.

לא אתפלא אם גם מאחורי פרשיית "מורדור" נגלה חבורה של מתכנתים שפיתחו בוטים המנסים להפיץ את המם החדש ולהשפיע בדרך זו על גוגל. הניסיון אולי משעשע, אבל הוא חושף תופעה עגומה. אם במקור נועדה רשת האינטרנט להיות שוק פתוח של רעיונות המתחרים זה בזה, הרי שהמציאות מראה לנו תוצאה אחרת: מי שמפעיל את הבוטים ביעילות הגבוהה ביותר, מצליח יותר להפיץ את עמדותיו. כפי שלמדנו לאחרונה מהצהרת טוויטר לקונגרס האמריקני, בוטים בחסות רוסיה סייעו להפיץ כמעט חצי-מיליון מציוציו של דונלד טראמפ במהלך מסע הבחירות, אך כמעט לא הפיצו את הציוצים של מתחרתו הילארי קלינטון.

התוצאה ברורה.

מי הפעיל את אותם בוטים? אותו אדם שעשה שימוש נרחב בבוטים בשנים האחרונות כדי להשפיע על הדיונים הציבוריים במדינות המערב, והוסיף ואמר בשנה האחרונה, כי "המדינה שתוביל בבינה המלאכותית, תשלוט בעולם".

יודעים מי זה? ולדימיר פוטין, כמובן, מנהיג הפדרציה הרוסית. אז בעצם, אולי מורדור אינה טעות אחרי הכול.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי השלטון, הדמוקרטיה והממשל בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

כשהבוטים של פייסבוק יוצאים משליטה

כשהבוטים של פייסבוק יוצאים משליטה

אני אוהב את אנטוניו. הוא נהג המונית המועדף עלי כשאני רוצה להגיע במהירות לפגישות חשובות. יש לו בנדנה אדומה שמשתלבת היטב עם השפם השחור המרשים. והנסיעות איתו תמיד מעניינות.

"שמעת שהבוטים עומדים להשמיד את כולנו?" התנפל עלי כשנכנסתי למונית.

"יש שמועות כאלו שמתרוצצות כבר מאה שנים בערך." חייכתי בזמן שהניע את הרכב והתחלנו לנוע קדימה. "שהסוף יגיע מהשתלטות הרובוטים, הבוטים, או בינה מלאכותית באופן כללי. אבל בינתיים, עשה לי טובה וסע במהירות – אני תכף מאחר לפגישה הבאה."

man-2192280.jpg

אנטוניו, צילום אילוסטרציה

"אלו כבר לא שמועות." הדגיש אנטוניו כשהשתלבנו בתנועה בכביש המהיר. "ממש השבוע פייסבוק הודיעו שהם נאלצו לסגור שני בוטים שהחלו להתמרד נגדנו, המציאו שפה חדשה משלהם ודיברו ביניהם בלי שנבין מה הם אומרים. מי יודע מה הם אמרו זה לזה, או כמה הם חכמים? לדעתי, הם מתכננים נגדנו. מזל שפייסבוק עצרה אותם ברגע האחרון."

"כן…" התלבטתי איך לענות. "אבל לא. לא בדיוק. נכון שהייתה הרבה דרמה בתקשורת מסביב לסיפור הזה – היו אתרים שדיווחו שהמהנדסים של פייסבוק נכנסו לפניקה וכיבו את הבוטים, או שתהו האם המצאנו את מפלצת פרנקנשטיין המודרנית. המציאות הרבה פחות דרמטית."

"פחות דרמטית?" הבחנתי בעיניו המצומצמות של אנטוניו ננעצות בי בראי. הרכב החל להאיץ קדימה. "אז אתה אומר שיש עוד מאחורי הקלעים של הסיפור הזה?"

"כן, אבל הקונטקסט הוא זה שחשוב כאן. בסך הכל היה מדובר בשני בוטים – אלגוריתמים שמחקים יכולות שיחה אנושיות. אגב, חזיתי את יכולותיהם המתקדמות של בוטים מהסוג הזה בספרי הקודם, "המדריך לעתיד". בכל מקרה, פייסבוק עורכת ניסויים עם בוטים בתקווה שהם יוכלו לדבר עם בני-אדם ולהציע להם שירותים. כך שבמקום להתקשר לחנות הפרחים, למשל, תוכל ליצור קשר עם הבוט של חנות הפרחים דרך פייסבוק, להגיד לו שאתה רוצה לשלוח זר לאשתך לרגל יום הנישואין, והוא יבין מיד שאתה רוצה זר חגיגי עם ורדים אדומים.

זה העתיד שפייסבוק מנסה לקדם, והיא רוצה לחמש את הבוטים שלה גם ביכולות מיקוח ומציאת פשרות. היחידה לחקר בינה מלאכותית בפייסבוק הצליחה כבר ביוני להקנות לבוטים יכולות שכאלו ברמה גבוהה, שמתחרה בזו של בני-אדם, לפחות עבור מציאת פשרות במקרי בוחן פשוטים, כגון חלוקת כדורים, כובעים וספרים בין המתמקחים באופן שיספק את כולם. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הייתה בעיה אחת במחקר הזה: כשהחוקרים הורו לבוטים להתמקח זה עם זה, הם גילו שהבוטים יוצאים משליטה."

"ורוצים להרוג את כולנו!" דפק אנטוניו בשתי ידיו על ההגה.

"לא. זה לא מה שאמרתי." התנגדתי. "העניין הוא שמדובר במערכות בינה מלאכותית שמבוססות על רשתות עצבים מלאכותיות. מערכות כאלו לומדות באופן פעיל מכל מה שהן חוות. זה היתרון הגדול שלהן על פני מערכות פשוטות יותר. ככל שהבוטים התווכחו יותר זה עם זה, כך הם למדו טוב יותר איך להעביר את המסר שלהם באופן ברור ופשוט יותר לצד השני. ומכיוון שהחוקרים לא הורו להם לשמור על כללי השפה האנגלית בזמן הדיונים, תוך זמן קצר השיחה בין שני הבוטים הפכה להיות בלתי-מובנת כמעט לחלוטין לבני-האדם שצפו בה. הם התחילו להשתמש בשפת קוד כדי להעביר מסרים זה לזה – שפה שהייתה מובנת רק להם במלואה."

"קוד?!" אנטוניו עקף רכב אחד משמאל, רכב אחד מימין, הכריח שלושה אופנוענים להתפזר לצדדים, וזינק מעל משאית. "עכשיו הרובוטים מתחילים גם לתכנת?!"

"לא, לא!" אמרתי בבהילות. עצמתי את עיניי, אבל זה היה מפחיד עוד יותר. פקחתי אותן שוב. "הם לא תכנתו את עצמם. זה בסדר. אפשר להירגע. הם פשוט מצאו דרך יעילה יותר להעביר מסרים ביניהם. תראה, לנו, בני-האדם, יש דרכים מאד מוגבלות להעביר מסרים. לכל מילה שלנו יש כמה משמעויות – כמו "קוד". אנחנו צריכים את כל המשמעויות האלו בשיחה האנושית, שנועדה להקיף מגוון של נושאים כמו אהבה, חברות, יריבות, פיננסים ועוד. אבל לבוטים היה רק צורך אחד – להגיע להסכמה במשא ומתן זה עם זה. ולכן הם פישטו עוד ועוד את השפה האנושית, עד שהגיעו לבסיס שהיו צריכים, שהעביר את מירב האינפורמציה עם מינימום הסחות דעת. אחד היה אומר "אני יכול אני אני כל דבר אחר" והשני היה מבין מיד את כוונתו ומשיב – "כדורים יש אפס לי לי לי לי לי לי". ככה זה נראה באנגלית –

Bob: I can i i everything else

Alice: balls have zero to me to me to me to me to me to me to me to me to

Bob: you i everything else

Alice: balls have a ball to me to me to me to me to me to me to me to me

אלו פישוטים של שיחה אנושית, אבל פישוטים דומים מתבצעים כל הזמן, למשל ביחידות צבאיות שצריכות לתקשר זו עם זו ביעילות ובקיצור בשדה הקרב."

"שדה הקרב?!" הוא שאג, והמונית רעמה קדימה. ייתכן שייבבתי.

"זה טוב! זה טוב! תחשוב כמה קשה לנו לתקשר אחד עם השני ולהעביר מידע ביעילות זה לזה! למכונות קשה עוד יותר – אם אנחנו רוצים שתכנה א' תעבוד עם תכנה ב', למשל, אנחנו חייבים להתאים כל אחת מהן לעבודה המשותפת, וזה דורש המון כוח תכנות אנושי! אבל אם היינו יכולים לעזור למכונות להמציא שפות משותפות באמצעותן הן יכולות להעביר מסרים זו לזו בקלות – אפילו בלי מעורבות אנושית – זה היה יכול לעזור לחבר את כל המערכות בעולם ולאפשר להן לעבוד בשיתוף פעולה! המזגן החכם, המקרר החכם, הרמזור, המכונית האוטונומית – "

הבנתי את הטעות מאוחר מדי, כשידיו של אנטוניו התהדקו על ההגה עד שאצבעותיו הלבינו. הוא לא אוהב לשמוע על מכוניות אוטונומיות. צפיתי בו שואף אוויר בין שפתיים מכווצות.

"על מכוניות אוטונומיות נדבר בפעם אחרת." סינן לבסוף, וירד למחלף בשלוש-מאות קמ"ש. "בינתיים, כשכל המכונות האלו שלך מדברות בעתיד זו עם זו בשפה שאנחנו לא מבינים, אתה יכול להגיד לי איך אתה מצפה שנשלוט עליהן? שנוודא שהן עושות את מה שאנחנו רוצים?"

"מחשבים באופן כללי עושים את מה שאנחנו אומרים להם לעשות." אמרתי בהכנעה. "אבל אתה צודק בכך שמערכות לומדות עלולות ללמוד גם לפרש את דברינו באופן לא-מדויק, ולהעביר אותם עוד פחות במדויק בשרשרת המכונות. זו בדיוק הסיבה שאנחנו חוקרים את הנושאים האלו עכשיו – כדי למצוא דרכים לעזור למכונות להעביר מסרים אחת לשנייה באופן מדויק יותר, ומצד שני שיישאר עדיין במסגרת הבנתנו האנושית. אבל באמת שלא צריך… לדאוג!"

את המילה האחרונה פלטתי בצעקה כשאנטוניו סטה ימינה בחדות והדמים את הרכב, תוך שהוא מחמיץ במילימטר את ברז הכיבוי הסמוך.

"הגענו ליעד!" הכריז. "במהירות כמו שרצית."

"זה היה קצת מהיר מדי." התנגדתי. "אפשר לקבל איזו הנחה? כמעט חטפתי… התקף… לב…"

המילים גוועו בגרוני לנוכח מבטו היוקד.

"תודה, אנטוניו." נאנחתי. "באמת הגענו מהר ליעד, אבל אולי כדאי שבפעם הבאה נתקשר טוב יותר לגבי מה הכוונות המדויקות שלי. למשל, להגיע ליעד בחיים."

עיניו נצנצו. "דולרים יש אפס לי לי לי." הלעיט. "ואם זה לא טוב לך, אתה יכול לעבור למכוניות האוטונומיות."


כמו תמיד, אם אתם אוהבים לקרוא על בינות מלאכותיות ועל הדרכים השונות בהן ישתלבו בעולמנו, אתם מוזמנים להתעמק ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

הבינה המלאכותית שתחליף את המתרגלים באוניברסיטאות

הבינה המלאכותית שתחליף את המתרגלים באוניברסיטאות

"נזמין עוד פיצה?" הצעתי לאריק.

הוא רק נענע בראשו בשתיקה. היה ברור שמשהו מטריד אותו, טרדה גדולה כל כך שאפילו הפיצה בפלאטברד קומפאני, מסעדת הפיצריות הטובה ביותר ברוד איילנד, ואולי ביקום הידוע, לא יכולה להביא לה תקנה.

"מה מטריד אותך?" שאלתי לבסוף.

"זה הבוט." הוא התפרץ. "הבוט הארור הזה. הוא עומד לקחת לי את העבודה."

"אין לך עבודה." הזכרתי לו. "אתה מתרגל בקורס באוניברסיטה, ובקושי יש לך כסף לאוכל."

"טוב, אבל לפחות זאת עבודה." אמר במרמור. "ותכף גם היא נעלמת לי. שמעת שבמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה הצליחו להחליף את אחד המתרגלים בבוט – בבינה מלאכותית – ואף אחד מהסטודנטים לא שם לב?"

"כן," נזכרתי. "זה קרה בסמסטר האחרון. איך קראו לבוט ההוא?"

"קוראים לה ג'יל." אמר. "ג'יל ווטסון, כי היא מבוססת על אותו מנוע בינה מלאכותית בשם ווטסון שיבמ פיתחו לפני כמה שנים, ושיודע להתווכח עם אנשים, לעשות סקירות ספרות מדעיות ואפילו לספק ייעוץ משפטי. אז עכשיו הוא גם יכול לתרגל סטודנטים טוב יותר ממתרגל אנושי. והם אפילו לא שמים לב!"

"איך זה יכול להיות?" ניסיתי להבין.

"זה קרה בקורס על בינה מלאכותית, שהעביר פרופ' אשוק גוהל." הסביר אריק. "הוא ראה שהמתרגלים בקורס נקברים מתחת לעומס הפניות והשאלות מצד הסטודנטים, אז החליט לאמן בינה מלאכותית כדי להקל עליהם ולהוריד מהעומס. גוהל נתן לבינה המלאכותית לקרוא ארבעים-אלף שאלות, תשובות והערות שכתבו סטודנטים ומתרגלים בפורום של הקורס, ואימן אותה לענות באופן דומה על שאלות חדשות מצד סטודנטים."

"נו, והיא הצליחה?" שאלתי.

"בקלות." נאנח. "בלי לחשוב פעמיים, או אפילו פעם אחת. היא ענתה לכל השאלות של הסטודנטים, ואף אחד לא הבין שמדובר בבינה מלאכותית. היו אפילו דיבורים בין הסטודנטים לבחור בה כמתרגלת מצטיינת."

"ולמה זה כל-כך רע?" שאלתי. "הרי היא הורידה את עומס העבודה לכל המתרגלים האנושיים והסטודנטים יצאו מרוצים. במי זה פוגע, בסך הכל?"

הוא לטש בי מבט ארוך. "זה פוגע באלו מאיתנו שצריכים עבודה כדי להתקיים." הבהיר. "הרי בעוד שנה-שנתיים, כשמתרגלים אוטומטיים כאלו יהיו בכל קורס, יהיו פחות משרות פתוחות למתרגלים אנושיים."

"אתה צריך לחשוב על זה אחרת." אמרתי. "הצד החיובי הוא שעדיין יש מקום למתרגלים אנושיים, כל עוד הם יודעים לעבוד עם המתרגלים הממוחשבים. המחשב הרי לא יודע לענות על כל השאלות, ופה ושם צריך גם שיקול דעת אנושי. אז תמיד יהיה מקום למתרגל אנושי, אבל הוא יצטרך פשוט להיות הטוב ביותר: להפעיל כמה מתרגלים אוטומטיים בו זמנית שיתמודדו עם השאלות הרגילות ויעבירו לו רק את השאלות המורכבות והמוזרות ביותר. הוא יצטרך לדעת לעבוד עם מחשבים ובינה מלאכותית, להיות בעל יחסי אנוש טובים כדי לפתור מצבים מורכבים, ולהיות אחראי מספיק כדי לעשות את כל הדברים האלו. ונכון, תהיה תחרות גדולה על המקום הבודד הזה, אבל אני בטוח שתצליח!"

אריק לא נראה משוכנע. הרגשתי שזה הזמן להגביר את העידוד.

"וחוץ מזה, אתה תמיד יכול להחליף מקצוע. למשל, ללכת להיות פסיכולוג…"

"יש כבר חברות שמספקות שירותים פסיכולוגיים דרך האינטרנט, בשיחות טקסט." אמר. "זה עובד די טוב, מסתבר. רוצה להתערב שבוטים יוכלו לעשות גם את זה תוך כמה שנים? אז תתכונן להגיד שלום לחלק גדול מהפסיכולוגים."

"או אולי אתה יכול לכתוב ספרים…" ניסיתי.

"בינה מלאכותית הצליחה בתחילת השנה לכתוב ספר שלם, שעבר את הסיבוב הראשון בתחרות ספרות יפנית." קבע.

"או לכתוב נאומים פוליטיים…"

"מחשבים עושים גם את זה היום."

"טוב," התעצבנתי. "אז תהיה מוכר פרחים ודי!"

"פייסבוק פותחים עכשיו שירות בוטים, שיאפשרו לכל אדם לדבר איתם ברשת ולהזמין דרכם אוכל, פרחים וכל מיני מוצרים אחרים." קבע ביאוש.  "מה נשאר לבני-האדם, אני שואל אותך?"

"ובכן," חככתי בדעתי, "בטח יש עוד דברים שאנחנו יכולים לעשות. אתה רואה, למשל, את הבחורה ההיא בקצה הבר? חמודה, נכון? שמת לב שהיא עושה לך עיניים כבר איזה חצי-שעה?"

הוא עקב אחר מבטי. "כן." אמר, והקמטים שבמצחו החלו להתמסמס.

"תחשוב על זה." המשכתי. "היא בטח מעוניינת, אבל לא יודעת איך לגשת אליך."

הוא חשב על זה. "היא בטח לא יודעת מה להגיד לי." אמר.

הנהנתי בהסכמה.

"היא לא יודעת מה ימשוך את תשומת הלב שלי הכי טוב." המשיך.

"בדיוק!" אמרתי.

"היא צריכה עזרה." קבע בשפתיים חשוקות. "ואני בדיוק האיש שיכול לעזור לה!"

הוא קם בהחלטיות, וצעד בנחישות לכיוון היציאה.

"לאן אתה הולך?" קראתי אחריו. "היא ממש כאן!"

הוא הסתובב אלי, ואני התכווצתי כשראיתי את עיניו בוהקות.

"אפשר לפתור את הבעיה הזו עם בוט." אמר, רגע לפני שסגר מאחוריו את הדלת. "ואני עומד לעשות את זה."

חזרתי לשבת, והרמתי את כוסי במחוות ניחומים לבחורה בצד השני של הבר. היא עוד לא יודעת, אבל בקרוב בוטים יוכלו להחליף את בני-האדם בעוד תפקיד.