ארצות הברית נכנסת רשמית למהפכה האווירית השנייה

ארצות הברית נכנסת רשמית למהפכה האווירית השנייה

 

אם אתם עוקבים קבועים של הבלוג, אתם בוודאי כבר יודעים שיש לי תקוות גדולות לגבי עתיד הרחפנים בחברה האנושית. עוד כשכתבתי ב- 2015-2016 את ספרי "השולטים בעתיד", שילבתי בו פרק שלם על עתיד המרוחק מאיתנו כדי עשור אחד בלבד, ובו ניתן למצוא ענן של רחפנים בשמי כל עיר. הם יישאו משאות וחבילות ממקום למקום, יספקו שירותי רפואת חירום תוך דקות ספורות, ואפילו עשויים לספק שירותי תחבורה אוויריים (כפי שאובר כבר הבטיחה לספק[1]).

מסתבר שלא רק אני חושב על הדברים האלו, אלא גם ממשלת ארצות הברית, שהחליטה לאמץ את הרחפנים לחיקה. השבוע הודיע משרד התחבורה האמריקני שעשר ממשלות בארצות-הברית ישתפו פעולה עם הממשל הפדרלי ועם חברות פרטיות, במטרה להתחיל להשתמש ברחפנים למטרות שונות. ההתמקדות הראשונית תהיה בהפעלת רחפנים בלילה, בשינוע חבילות, בטיסות מעל אנשים ובטיסות למרחקים ארוכים.

עשר חברות נבחרו להוביל את שיתוף הפעולה בין העיריות, הממשלות והתעשייה. הנה כמה מהמיזמים היותר מעניינים שיתחילו לרוץ כבר השנה.

אובר וגוגל נערכות לשינוע אווירי

מנכ"ל אובר החדש הבהיר לאחרונה כי "אובר לא יכולה להתרכז רק במכוניות. היא חייבת להתרכז בתנועה."[2] ואובר עושה בדיוק את זה: מנסה למצוא דרכים חדשות לשנע חפצים ואנשים באופן היעיל ביותר – כולל דרך האוויר. עכשיו גילתה אובר שהיא תשתף פעולה עם עיריית סאן דיאגו, כדי להקים מערכת תחנות ונמלי תעופה זעירים לרחפנים בתוך העיר. בחודשים הקרובים יוכלו חלק מהתושבים בעיר להזמין מזון ממסעדות ולקבל אותו מהאוויר ישירות לפתח הדלת תוך פרק זמן שינוע בין חמש לשלושים דקות.

באופן דומה, רחפנים של חברת גוגל / אלפאבית ישנעו חבילות לקהילות בווירג'יניה, והחברה תבחן כיצד התושבים משתמשים בשירות[3]. אלא שהשאיפות של גוגל נראות צנועות יותר מאלו של אובר לטווח הרחוק, מכיוון שחברת המוניות הודיעה שבהמשך הדרך עשויה המערכת הראשונית שהיא מפתחת כיום, לשמש גם כבסיס לשירות המוניות המעופפות העתידי שלה. מנכ"ל החברה הבהיר ששירות המוניות המעופפות אמור להתחיל להיבחן בערים בשנת 2020 (ההשקה המלאה צפויה בשנת 2028[4]).

5af47c95d89ab41a008b4696-1136-639.jpg

נמל התעופה העירוני העתידי של גוגל – תמונת קונספט. במקור מאובר.

רחפני עזרה ראשונה

אם אתם סובלים מהתקף לב פתאומי באמצע הרחוב, תצטרכו לחכות דקות ארוכות לאמבולנס. באנגליה תיאלצו להמתין 18 דקות בממוצע עד להגעת שירותי רפואת החירום[5]; בניו-יורק תחכו תשע דקות בלבד, ובישראל נעים זמני ההמתנה ברוב היישובים הגדולים בין עשר ל- 12 דקות[6]. קשה להאשים את שירותי הרפואה – האמבולנס חייב לנוע בכבישים שפקוקים לעתים קרובות, ואינו יכול לפלס נתיב ישירות למקום האירוע.

רחפנים, כמובן, אינם סובלים ממגבלות אלו. הם יכולים להתקדם בקו אווירי היישר אל מקום התקרית – בין שמדובר באמצע הרחוב, בבית פרטי או בקרחת יער. הם אמנם אינם יכולים לשאת אנשי צוות רפואי (עדיין), אבל הם יכולים לסחוב ציוד רפואי אוטומטי, אותו יכולים להפעיל עוברי-אורח נטולי ידע רפואי, על מנת לספק טיפול ראשוני מתקדם, כמתן שוקים חשמליים וזריקות אדרנלין.

במחקר שבוצע בסטוקהולם בשנת 2016, הודגם כי רחפנים למתן טיפול חירום רפואי מסוגלים לצאת לדרך תוך שניות ספורות מרגע קבלת ההודעה, לטוס במהירות של 75 קמ"ש ולהגיע ליעד תוך חמש דקות בלבד – פרק זמן אפסי בהשוואה ל- 22 הדקות שנדרשו לאמבולנסים להגיע לאותם יעדים[7].

חברת פלירטי מתחילה עכשיו ליישם את השירות בארבע ערים בארצות הברית, ולשגר באמצעות רחפנים ציוד רפואי מתקדם – דפיברילטורים אוטומטיים – לאנשים הסובלים מהתקף לב. אם השירות יצליח, בוודאי נראה אותו מתרחב גם לערים ולמדינות נוספות כבר בעתיד הקרוב.

קונספט רחפן-אמבולנס של חברת ארגודזיין.

רחפני שירות לשדות תעופה

רחפנים ידועים כאחד החששות הגדולים ביותר של טייסים כיום. בשנים האחרונות התקבלו דיווחים על מאות אירועים של 'כמעט-התנגשות' בין רחפנים למטוסי נוסעים[8]. אבל מה אם אפשר היה לשלב תנועת רחפנים ומטוסים באותו שדה תעופה? פדקס, ג'נרל אלקטריק ואינטל מנסות לשתף פעולה ביחד עם שדה התעופה הבינלאומי בממפיס כדי ליצור מערכת רחפנים שתפעל בשדה התעופה עצמו. הרחפנים אמורים לפטרל לאורך גדרות שדה התעופה, לשנע חלקי מטוסים קטנים בשדה, לבחון את המטוסים ולספק שירותי חירום לפי הצורך.

הכניסה למהפכה האווירית השנייה

שימושים אחרים שאושרו בתכנית הפדרלית כוללים שימוש ברחפנים לגילוי כרי-גידול של יתושים, וניטור אחר שדות חקלאיים ובעלי-חיים[9]. אבל אם נתקדם לרגע מעבר לשימושים הספציפיים, התכנית הפדרלית מאשרת לראשונה לרחפנים בארצות הברית – באופן ניסיוני וראשוני – לטוס בלילה, לטוס מעל ראשי אנשים ברום נמוך, ולטוס אל מעבר לשדה הראייה של מפעיל הרחפן. כל ההיתרים האלו אמורים לאפשר לרחפנים להשתלב תוך שנים ספורות בחיינו בכל מקום. אין פלא שלפי האיגוד הבינלאומי למערכות תחבורה לא-מאוישות, עד 2025 יוסיפו הרחפנים 100,000 משרות לכלכלה האמריקנית – ויניבו ערך כולל של 82 מיליארד דולרים.

כל השימושים הצפויים הללו מרמזים שאנו נמצאים כעת בימים הראשונים של המהפכה האווירית השנייה. במהפכה האווירית הראשונה שנפתחה בתחילת המאה ה- 20, התחלנו לעשות שימוש ראשוני בשמים באמצעות מטוסים גדולים ששימשו בעיקר לתיירות ולעסקים. במהפכה האווירית השנייה פוחתות העלויות הקשורות בשינוע האווירי, והכלים האוויריים הופכים להיות קטנים, נוחים ובטוחים מספיק כדי להיכנס לשימוש יומיומי בערים ברום נמוך, ולהשתלב בחייהם של כל התושבים.

קשה, כמובן, לחזות את העתיד, וייתכן בהחלט שחלק מהחזונות הקשורים למהפכה האווירית השנייה לא יתממשו במלואם. ייתכן, למשל, שמוניות אוויריות יתגלו כיקרות מדי להפעלה, במיוחד אם המעבר לתחבורה אוטונומית בכבישים תצמצם את הפקקים ותפחית את עלויות הנסיעה על הקרקע. כמו בתחילת כל מהפכה, מוקדם עדיין להתנבא באופן חד-משמעי אודות תוצאותיה הסופיות. אפשר רק להיות בטוחים שהיא עומדת להשפיע באופן דרמטי על חיינו בעשרים השנים הקרובות. הולך להיות מעניין.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרחפנים והשירותים שיוכלו לספק לנו בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

קישורים

[1] https://techcrunch.com/2018/05/09/ubers-aerial-taxi-play/

[2] http://www.thedrive.com/tech/20785/uber-will-soon-test-aerial-food-delivery-in-san-diego

[3] https://www.bloomberg.com/news/articles/2018-05-09/drone-tests-from-deliveries-to-farming-unveiled-by-government

[4] http://www.businessinsider.com/uber-reveals-flying-taxi-prototype-says-service-will-be-affordable-2018-5

[5] https://www.pressreader.com/uk/daily-mail/20170714/281479276458578

[6] http://www.israelhayom.co.il/article/474997

[7] https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/2631520

[8] https://www.washingtonpost.com/world/national-security/faa-records-detail-hundreds-of-close-calls-between-airplanes-and-drones/2015/08/20/5ef812ae-4737-11e5-846d-02792f854297_story.html

[9] https://www.usnews.com/news/best-states/articles/2018-05-11/lee-county-florida-to-battle-mosquitoes-through-federal-drone-program

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

אני משתדל לעסוק בבלוג זה בנושאים שברומו של עולם: תרופות לסרטן, בינות מלאכותיות שמשתלטות על העולם, עתיד העבודה וכן הלאה. אלא שמדי פעם מגיע לתשומת לבי סיפור מיוחד כל-כך, שאיני יכול אלא לעצור הכל ולכתוב עליו. כזה הוא סיפורו של הרובוט ש(לא) חשב שהוא יכול.

סיפורנו מתחיל בסוף ינואר 2017, כאשר כלי-טיס בלתי-מאויש  (כטב"ם) שוגר מאריזונה שבארצות הברית במשימת אימונים פשוטה. שמו של הרובוט? צל (Shadow) RQ-7Bv2. נקרא לו בקיצור, צילי. רובוטים מסוגו של צילי משמשים לניטור אחר מטרות צבאיות לרוב, ואינם אמורים להתרחק יותר ממאה ועשרים קילומטרים מהתחנה השולטת בהם. אבל לצילי היו תכניות אחרות: מיד לאחר השיגור התנתק הקשר בינו לבין תחנת השליטה.

shadow uav.jpg

כלי טיס בלתי מאויש מסוג Shadow. המקור לתמונה: משרד ההגנה האמריקני.

כלים פשוטים יותר היו בוודאי מתרסקים כמה דקות לאחר אובדן התקשורת, אך צילי היה מיוחד. כטב"מים מסוג Shadow נהנים מרמה גבוהה של אוטונומיות. או במילים פשוטות, הם מסוגלים להישאר באוויר ולהמשיך למלא את המשימה גם אם הם מאבדים את הקשר עם המפעיל. מסיבה זו אני מרשה לעצמי לקרוא להם רובוטים אוטונומיים. אלא שצילי לא ידע מה המשימה שלו. וכפי שהבינו לפתע בני-האדם שנותרו על הקרקע מתחת לצלו של צילי, אף אחד בעצם לא ידע מה המשימה שלו.

כלי טיס בלתי-מאוישים מתוכנתים להתנהג בצורות שונות כאשר הם מאבדים תקשורת עם הקרקע. חלקם חגים באוויר מעל נקודה מסוימת עד לחידוש הקשר. אחרים מנמיכים רום ומנסים לנחות, או שמנסים לחזור לנקודה ממנה שוגרו במקור. מערכות חירום מופעלות ברגע שהכטב"ם מבין שהוא בודד עתה בשמים. אבל עבור צילי, נראה שהמערכות הללו לא הופעלו. סברה אחרת היא שצילי זכר בשוגג את הקואורדינטות של ביתו הקודם בבסיס צבאי במדינת וושינגטון, וניסה בגבורה לחזור לשם. או שאולי מערכות החירום לא הופעלו כלל, וצילי פשוט המשיך לשייט בשמים, במסעו אל הלא-נודע.

כך או כך, צילי הותיר מאחוריו את החיילים והמהנדסים המתוסכלים, והחל לטוס צפונה. צפונה, צפונה, צפונה, תוך שהוא מתעלם מכל ניסיון לחדש עמו קשר. הוא התרומם באוויר על גבי הרוחות החזקות, ונעזר בהן כדי לשייט מעל ליערות ושמורות אינדיאנים. כל אותו זמן, עקבו אחריו הרשויות באמצעות מערכות רדאר, אך לאחר חמש שעות הגיע צילי להרי הרוקי. הוא לא היה אמור להיות מסוגל לעבור אותם, ואנשי הצבא איבדו את חתימת הרדאר שלו באותה נקודה והניחו שהוא התרסק.

הרי הרוקי. צילי חצה גם אותם. מקור: Blue Planet Biomes

הוא לא התרסק. הוא רק התרומם עוד יותר גבוה, לרום של 4,000 מטרים, והפליג אל מעל ומעבר להרי הרוקי, לגבהים שלא תוכנן עבורם, למרחקים שלא נועד לגמוע. הוא המשיך צפונה, בלתי-נלאה, במסע בן אלף קילומטרים , עד שהתרסק בסמוך לדנוור. עדיין איננו יודעים מה היתה הסיבה להתרסקות, אך קשה להאמין שצילי היה יכול להמשיך עוד זמן רב, מאחר והדלק שלו בוודאי נגמר כבר, או היה קרוב להיגמר, באותו הזמן.

וזהו סיפורו של צילי, הרובוט שלא חשב שהוא יכול – מכיוון שאין לו כלל יכולת חשיבה – אבל שבדרך-לא-דרך גמע מרחקים שלא היה אמור לעבור, בפרק זמן שלא היה אמור לשרוד בשמים, ובניגוד להנחיות שהיה אמור לקבל.

יומם של הרובוטים האוטונומיים

צילי הוא רק חלק מדור חדש של רובוטים – כאלו הנהנים מאוטונומיות מוגבלת, ומסוגלים להוציא לפועל משימה המוגדרת להם, עם מעורבות מינימלית של מפעיל אנושי. הפרשה של צילי משקפת, למעשה, באג במערכת התפעול של הרובוט. לפעמים אנו מגלים באגים בתוכנות בהן אנו משתמשים: הוורד עשוי להיתקע פתאום או להתחיל למחוק אותיות ומילים בעצמו, או שמערכת ההפעלה של המחשב עשויה ליפול ולהפסיק לפעול. אלו באגים מעצבנים, אבל אנו מצפים להם ומבינים שהם כמעט בלתי-נמנעים במערכות מחשוב מורכבות כל-כך.

ובכן, גם לצילי היה באג. ההבדל היחיד הוא שצילי הוא כטב"ם צבאי בשווי של מיליון וחצי דולרים, והבאג גרם לו לחצות בטיסה שלוש מדינות ואת הרי הרוקי. אפשר לומר בצדק רב שהיה לנו מזל שצילי משמש למטרות ניטור בלבד, ולכן אינו חמוש. אבל בן-דודו הפרדטור (Predator) משמש גם הוא למטרות ניטור וריגול, וחמוש – רק ליתר ביטחון – בשני טילי הלפייר (Hellfire) נגד-טנקים ובשישה טילי גריפין (Griffin) אוויר-קרקע.

בן-דודו החביב-פחות של צילי, הפרדטור, יורה טיל הלפייר נגד-טנקים. מקור: Defense Systems

אני חושד שהיינו משועשעים פחות מכל הפרשיה אילו היה אחד מהפרדטורים החמושים תופס את מקומו של צילי ויוצא למסע דומה ברחבי אמריקה, מבלי שנבין לאן הוא טס או מה יכולותיו המדויקות.

הרצון שמאחורי הרובוט

הכתיבה הרגשנית בחלקה הראשון של הרשומה העלתה בוודאי גיחוך על פיותיהם של רובוטיקאים מומחים, ומסיבה טובה. לרובוטים אין רצונות משלהם. אין להם מחשבות או מודעות עצמית. אבל הרובוטים המשוכללים של היום מתחילים לזכות במה שאפשר לקרוא לו בצדק – "דחפים". המתכנתים מטמיעים ברובוטים האוטונומיים את הדחפים להגיב למצבים שונים בדרכים מסוימות שהוגדרו עבורם מראש. מבחינה זו, הרובוטים האוטונומיים מזכירים חרקים, שיכולים להגיב לאותו מצב פעם אחר פעם באותה הדרך בדיוק – גם אם דרך זו הוכחה כהרת אסון עבורם. ואף על פי כן, הם ניחנים בדחף לפעול כך.

חרקים הם יצורים משוכללים למדי, אך גם הם חושפים 'באגים' כאשר הם נתקלים במצבים לא-צפויים. זו הסיבה שיתושים ממשיכים לקבל זרמים חשמליים כשהם עפים אל האור המהפנט שבמלכודת החשמלית, או שזבובים ממשיכים להיכנס למלכודת זבובים מכנית פשוטה, למרות שהם רואים את כל חבריהם לכודים בתוכה. הדחפים הפשוטים המתוכנתים במערכת העצבים שלהם אינם יכולים להתמודד עם הסביבה המודרנית המורכבת החדשה.

ואם החרקים יכולים לחוות באגים כשהם נקלעים לסביבה לא-צפויה, על אחת כמה וכמה הדבר נכון לרובוטים אוטונומיים. סיפורו של צילי ממחיש מה קורה כאשר הרובוט מציית לדחפים שגויים, או כאשר מתרחש כשל במערכת שנועדה 'לדחוף' אותו לחזור הביתה. באגים כאלו הינם בלתי-נמנעים בכל מערכת מורכבת, אך השלכותיהם יכולות להיות הרות-אסון כשמדובר ברובוטים אוטונומיים, ובמיוחד רובוטים חמושים מהסוג שניתן למצוא בשדה הקרב.

אם גם אתכם זה מפחיד…

אם גם אתכם מפחיד תרחיש בו מתגלים באגים לא-צפויים ברובוטים אוטונומיים, ייתכן שתרצו לחתום על המכתב הפתוח ששחרר לפני שנה וחצי המכון לעתיד החיים (The Future of Life Institute), כנגד שימוש בכלי-נשק אוטונומיים בשדה הקרב. לא תהיו לבד בחתימה עליו: יותר מאלף מומחים וחוקרים בתחום הבינה המלאכותית חתמו כבר על המכתב הקורא להטיל איסור על השימוש בכלי נשק אוטונומיים.

האם המכתב יצליח להניא ממשלות מהקניית יכולות אוטונומיות לרובוטים בשדה הקרב? אני בספק. אם לא הצלחנו לעצור את החימוש הגרעיני, קשה להאמין שנוכל לעצור את חימוש הרובוטים. אבל לפחות כשצילי או פרדי הפרדטור ילכו לאיבוד בפעם הבאה, תוכלו לצקצק בלשונותיכם באכזבה ולציין שידעתם שזה יקרה.

בקיצור, תוכלו להיות עתידנים.