שלושת גלי הבינה המלאכותית שיעצבו את העתיד

שלושת גלי הבינה המלאכותית שיעצבו את העתיד

בחודשים האחרונים כתבתי בבלוג הרבה על בינה מלאכותית ויכולותיה, שלא לדבר על כל הכתיבה הקודמת שלי בספרים כמו "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" (שיצא לאור באמצע מרץ). בכתבים אלו הבטחתי שהעתיד צופן לנו גדולות ונצורות: בינה מלאכותית שמנתחת רגשות אנושיים, שמפענחת משמעויות וניואנסים חברתיים, שמאפילה על רופאים ועורכי-דין ביכולותיה ואפילו מייתרת חלק גדול מהמטלות שבני-אדם מבצעים כיום.

אני עדיין עומד מאחורי כל התחזיות הללו, אבל כפי שכתבתי – אלו תחזיות לטווח הארוך. ולכן נשאלת השאלה, מהו המצב בשטח כיום. עכשיו. בהווה. כדי לענות על השאלה, יצא לאחרונה סרטון של דרפ"א – סוכנות הביטחון המתקדמת בעולם, שעומדת מאחורי יצירת האינטרנט, רובוטים בעלי רגליים, שווקי תחזיות, מערכת המיקום הגלובלית (או כפי שאנו מכירים אותה בקיצור בשמה כיום – GPS), ועוד ועוד. מרגע שדרפ"א הוקמה, היא התמקדה בטכנולוגיות ובמיזמים פורצי-דרך, כך שאין פלא שכיום הסוכנות מרכזת מאמצי מחקר גם בתחום הבינה המלאכותית.

בימים האחרונים שחרר המשרד לחדשנות מידע בדרפ"א סרטון חדש, בו מנסה מנהל המשרד להסביר את המציאות בנוגע לבינה המלאכותית, ולהסביר מהן יכולותיה כיום – ומה היא תוכל לעשות בעתיד. המגזין המקוון Motherboard הגדיר את הסרטון כ- "מנתץ את ההייפ" שמסביב לבינה המלאכותית. האם הוא באמת עושה זאת? על כך תוכלו להחליט עד סוף הרשומה.

הסרטון באורך 16 דקות ושווה צפייה, אבל אם אתם מהאנשים שמעדיפים לקרוא, הרשיתי לעצמי לתמצת את הסרטון – ואת מחשבותיי על הנקודות שבו – ברשומה הנוכחית. כפי שדרפ"א עושה בסרטון, נחלק את מערכות הבינה המלאכותית לשלושה סוגים, שכל אחד מהם הגיע אחרי הקודם לו. למעשה, שלושה גלים, שתוצרי כל אחד מהם בעלי יכולות מתקדמות יותר מתוצרי הגל הקודם.

 

הגל הראשון: ידע מתוכנת

בגל הראשון של הבינה המלאכותית, מומחים תכנתו את האלגוריתמים ואת המחשבים לפי הידע שהיה ברשותם, ולפי החוקים וכללי ההיגיון שפוענחו וגובשו במהלך ההיסטוריה האנושית. בדרך זו, למשל, תוכנתו אלגוריתמים שהצליחו לשחק שחמט כנגד בני-אדם, או תוכנות לתיאום משלוחים. לא מוגזם לומר שרוב המוצרים הממוחשבים בהם אנו משתמשים כיום נסמכים על בינה מלאכותית מסוג זה: ווינדוס, האפליקציות בטלפון החכם שלנו, ואפילו הרמזורים להולכי הרגל בכבישים, שהאור בהם מתחלף לירוק כשאנו לוחצים על כפתור.

דוגמה טובה לדרך בה בינה מלאכותית מסוג זה פועלת, מגיעה מחברת מודריה. ממשלת הולנד, המחויבת לשלם עבור הייצוג המשפטי של בני-זוג ברוב מקרי הגירושין, הבינה שהיא עלולה לפשוט את הרגל אם שיעור הגירושין בחברה ימשיך לעלות. מכיוון שכך, הממשלה שכרה את חברת מודריה – שמתמחה ביצירת מערכות צדק חכמות – כדי לבנות כלי שמסייע לבעל ולאשה להתגרש מבלי צורך בעורך דין.

מודריה פעלה בהתאם למגבלות הגל הראשון של הבינה המלאכותית. היא תמצתה את הידע של עורכי-דין ומומחים בתחום הגירושין, ויצרה פלטפורמה מקוונת בה נשאלים בני-הזוג סדרה של שאלות. שאלות לדוגמה כוללות התייחסות לסוגיית המשמורת על הילדים, לחלוקת הרכוש בין המתגרשים, ועוד. כשבני-הזוג מסיימים לענות על השאלות, המערכת מזהה באופן אוטומטי את איזורי ההסכמה ואי-ההסכמה ביניהם, ומסייעת להכווין את הדיונים ביניהם באופן שיביא למתן מענה מיטבי.

המערכות בגל הראשון של הבינה המלאכותית – זה בו מומחים מסבירים למחשב כיצד לפעול – נוטות להתבסס על כללים הגיוניים וברורים. המערכות בוחנות מספר מרכיבים חשובים של כל מצב חדש בו הן נתקלות, ומגיעות למסקנה מה הפעולה המתאימה ביותר בכל מקרה. אבל מערכות אלו נתקלות בקשיים ניכרים כשהן נדרשות לבחון את העולם שמחוץ למחשב ולהבין מה בדיוק מתרחש בו. הן גם מתקשות בלמידה או בהפשטה – בנטילת ידע שגיבשו, ויישומו מחדש באופן שונה.

אם לסכם, מערכות אלו יכולות ליישם כללי היגיון פשוטים עבור בעיות המוגדרות היטב, אבל אינן מסוגלות ללמוד, ומתקשות מאד להתמודד עם מצבים של אי-ודאות.

כמובן, אתם עשויים לנחור עתה בזלזול ולטעון שזו אינה "בינה מלאכותית" מהסוג עליה חושבים רוב האנשים. אלא שההגדרות של האדם ברחוב בנוגע לבינה מלאכותית משתנות לאורך השנים. אם הייתי שואל אתכם לפני שלושים שנים האם "ווייז" היא בינה מלאכותית, הייתם אומרים לי שהתשובה חיובית במפורש. אחרי הכל, ווייז מסוגלת לתכנן עבורכם נתיב מיטבי למטרה, ולהסביר לכם בקול רם כיצד לפנות בכל צומת בכביש. ואף על פי כן, האדם ברחוב מתייחס כיום ליכולותיה של ווייז כמובנות מאליהן, וטוען שבינה מלאכותית 'אמיתית' אמורה להיות מסוגלת להרבה יותר: לנווט גם את הרכב עצמו בכביש, לפתח פילוסופיה מוסרית שמתחשבת ברצונותיו של הנוסע, ולהכין לו קפה בו-זמנית. ובכן, נחשו מה – גם מוצרים 'פרימיטיביים' כמו מערכת הצדק של מודריה, או ווייז, מבוססים על בינה מלאכותית, ועל עבודה מאומצת רבה בתחום. מערכות בינה מלאכותית המתבססות על הגל הראשון אחראיות למעשה על כמעט כל המוצרים הממוחשבים בהם השתמשנו בשני העשורים האחרונים.

הגל השני: למידה סטטיסטית

בשנת 2004 פתחה דרפ"א לראשונה את תחרות הנהיגה האוטונומית. במסגרת התחרות הוצע פרס של מיליון דולרים לקבוצה שתצליח לפתח רכב ללא-נהג שיוכל להשלים מסלול באורך 240 קילומטרים. הרכבים נסמכו על בינה מלאכותית מהגל הראשון – כלומר, מבוססת חוקים שהוגדרו על-ידי מומחים – ותוך זמן קצר המחישו את מגבלות השיטה. הרכבים התקשו במיוחד לפענח את התמונות והווידאו ולהסיק מתוכם מה עליהם לעשות. הם לא יכלו להבדיל היטב בין צורות כהות בתמונות, למשל, ולהבין האם מדובר בצל, בסלע, בחפץ במרחק רב או קצר, וכיצד עליהם לפעול. לא מפתיע לגלות שחלק מהרכבים 'פחדו' אפילו מהצל של עצמם, או שדמיינו מכשולים בכביש פתוח.

אף אחת מהקבוצות לא הצליחה להשלים את המסלול עד סופו – ולמעשה, הרכב המוצלח ביותר גמע רק 11.9 קילומטרים. זה היה כישלון מהדהד – בדיוק מהסוג שדרפ"א אוהבת לממן, בתקווה שהלקחים והתובנות שיופקו ממנו יביאו ליצירת מערכות מתקדמות יותר.

וזה בדיוק מה שקרה, שנה אחת לאחר מכן, כשדרפ"א חזרה על התחרות – והפעם, חמש קבוצות הגיעו לסוף המסלול בהצלחה, כשהן נסמכות על הגל השני של הבינה המלאכותית: למידה סטטיסטית. מנהל הקבוצה המנצחת, אגב, נחטף כמעט מיד על-ידי גוגל, ועמד מאחורי פיתוח הרכב האוטונומי כפי שאנו מכירים אותו כיום.

הגל השני של בינה מלאכותית מתבסס על למידה סטטיסטית, והוא זה שמאפשר לטלפון שלכם להבין את קולכם, או לזהות פנים של אינדיבידואלים בתמונות. בגל זה, המהנדסים אינם טורחים לגבש כללים מדויקים, אלא מפתחים מודלים סטטיסטיים עבור תחום מסוים של בעיה, ואז מאמנים את המודלים הללו על דוגמאות רבות ושונות, כדי לעדן ולשפר את הדיוק שלהן.

מערכות למידה סטטיסטית מוצלחות במיוחד בהבנת העולם שמסביבן: הן יכולות להבדיל בין אדם אחד למשנהו, או בין הברה להברה. הן מסוגלות גם ללמוד ולהתאים את עצמן למצבים שונים באמצעות אימון הולם. עם זאת, בניגוד למערכות מהגל הראשון, הן מוגבלות דווקא ביכולות הלוגיות שלהן – הן אינן נסמכות על כללים מדויקים, אלא "על מה שעובד מספיק טוב, מספיק מהפעמים". הן גם אינן מצליחות להעביר ידע מתחום אחד למשנהו באופן יעיל.

בקטגוריה זו נכללות רשתות העצבים המלאכותיות בהן אנו תולים תקוות גדולות כל-כך (ראו כאן). רשתות העצבים המלאכותיות מבוססות על שכבות חישוביות, שבכל אחת מהן מתבצעת פעולה אחרת פשוטה יחסית של עיבוד המידע, ותוצאותיה מועברות לשכבה הבאה לעיבוד נוסף. באמצעות אימון של הרשתות הללו ושל כל אחת מהשכבות, ניתן 'לאלף' אותן להפיק את התוצאות הנכונות ביותר. לעתים מלאכת האימון והאילוף דורשת מהרשתות לחזור על ניתוח המידע עשרות-אלפים פעמים, כדי להגיע לשיפור קטן נוסף. אבל בסופו של דבר, דרך זו מצליחה לספק תוצאות מרשימות.

רשתות עצבים מלאכותיות מצליחות להגיע לרמת זיהוי פנים שעולה על זו של בני-אדם, מבדילות בין סוגים שונים של חיות ועצמים בתמונות, שולטות בתנועתם של רכבים אוטונומיים ורחפנים, מתמללות דיבור אנושי ברמה שעולה על זו של טובי המתמללים האנושיים, ומגיעות להישגים מרשימים יותר ויותר גם בתחום התרגום. ההצלחות בתחום משאירות את טובי המומחים לבינה מלאכותית בפה פעור.

למרות כל ההצלחות האלו, אנו רואים שרשתות העצבים המלאכותיות מצליחות במשימות שניתנות להן, אך אינן מנסות להבין או לפענח את הכללים הלוגיים שמאחורי פעולות הניתוח שהן מבצעות. מבחינה זו הן דומות למוח שלנו: אנו יכולים להשליך כדור באוויר ולנבא מראש היכן הוא עומד ליפול, גם מבלי שנחשב את משוואות התנועה הפורמליות של ניוטון – או שנהיה מודעים אפילו לקיומן.

תאמרו עכשיו שאין בכך בעיה אמיתית? שגם אם איננו מסוגלים לחשב את משוואות התנועה של ניוטון, אנו עדיין מגיעים לתוצאות 'טובות מספיק'? ובכן, מיקרוסופט עשויה שלא להסכים עמכם בנקודה זו. החברה שחררה לרשת החברתית בוט – כלומר, אלגוריתם שנועד לחקות כתיבה אנושית ולהגיב לבני-אדם – שכמעט בוודאות מבוסס על רשתות עצבים מלאכותיות. האלגוריתם, שכונה 'טאי', נועד לחקות צעירה אמריקנית בת 19, ולשוחח עם הצעירים בשפתם. הצעירים זינקו על האתגר, והחלו לשלוח לטאי הודעות מאתגרות, בלשון המעטה. הם סיפרו לה על היטלר והצלחותיו הגדולות, בישרו לה שנפילת מגדלי התאומים בניו-יורק הונדסה על-ידי גורמים פנימיים בממשל האמריקני, ועדכנו אותה לגבי תכונותיהם השליליות של מהגרים. וכך, תוך שעות ספורות, טאי החלה לספק תשובות המבוססות על מה שלמדה מהציבור, והסכימה שהיטלר פעל כשורה.

ParentsProudest-640x266.png

זו הייתה הנקודה בה מהנדסי מיקרוסופט ניתקו את טאי מהרשת.

הודעתה האחרונה של טאי הייתה שהיא לוקחת פסק זמן כדי "לעכל הכל". עד כמה שאנו יודעים, היא עדיין מעכלת.

פרשיה זו חושפת את אתגר הסיבתיות. אם במערכות מהגל הראשון יכולנו לחזות מראש היטב כיצד יפעלו בנסיבות מסוימות, הרי שבמערכות מהגל השני איננו מסוגלים כבר להתחקות באופן מדויק אחר הסיבתיות – אחר הדרך המדויקת בה קלט הופך לפלט, ומידע מתורגם להחלטה.

כל זה לא בא לומר שאין תועלת ברשתות העצבים המלאכותיות. כפי שכתבתי, הן מגיעות לתוצאות מרשימות יותר מכל מערכת שהומצאה לפניהן בתחומים כמו עיבוד ראייה, תמלול ותרגום דיבור אנושי ועוד. אלא שברור שכדי שהבינה המלאכותית שנפתח לא תהלל את שמו של היטלר, היא חייבת להשתפר. עלינו לעבור לדור הבא – לגל השלישי (והעתידי) של הבינות המלאכותיות.

הגל השלישי: התאמה לפי הקשר

בגל השלישי, המערכות עצמן יוכלו לגבש מודלים שיסבירו כיצד העולם פועל. במילים אחרות, הן יגלו בעצמן את כללי ההיגיון הבסיסיים שלפיהם הן יפעלו.

נסביר באמצעות דוגמה. נניח שמערכת עצבים מלאכותית מהגל השני בוחנת את התמונה הבאה, ומגיעה למסקנה שמדובר בפרה. איך היא מסבירה את עצמה?

Cow_female_black_white.jpg

פרה. מערכות מהגל השלישי יכולות להסביר שיש סבירות גבוהה שמדובר בפרה מכיוון שיש לה ארבע רגליים, שטח פנים לבן עם כתמים שחורים, עטינים וקרניים. קישור: ויקיפדיה

מערכות מהגל השני אינן יכולות באמת לנמק את החלטותיהן – לא יותר מכפי שילד היה יכול להסביר את משוואות התנועה של ניוטון מתוך הבנת התנועה של כדור באוויר. הן יכולות רק להגיד לנו ש- "זוהי התמונה שהתקבלה, ולאחר כל החישובים שערכתי, יש הסתברות של 87 אחוזים שמדובר בפרה".

מערכות מהגל השלישי אמורות להיות מסוגלות לנמק גם את החלטותיהן. בדוגמת הפרה, המערכת תוכל להסביר שמכיוון שמדובר בעצם בעל ארבע רגליים יש סיכוי גבוה יותר שמדובר בבעל-חיים. מכיוון ששטח הפנים שלו לבן עם כתמים שחורים, יש סיכוי גבוה יותר שמדובר בפרה (או דלמטי). מכיוון שיש לו עטינים וקרניים, הסיכוי שמדובר בפרה גדל עוד יותר בהשוואה לשאר האפשרויות, ולכן זו תהיה התשובה הסופית שתוצג למשתמש, ביחד עם פירוט של כל הנימוקים שהובילו אליה.

מערכות מהגל השלישי יוכלו גם להסתמך על מודלים שמשלבים תוכן והבנה ממספר מקורות שונים, כדי להגיע למסקנה סופית ומנומקת. הן יוכלו, למשל, לבחון כתיבה אנושית בהסתמכות על מודלים שמתארים את תנועת כף היד במרחב, ובדרך זו להגיע למסקנה בנוגע לכתוב. הן יוכלו גם לאמן את עצמן – כפי שעשתה מערכת אלפא-גו כאשר שיחקה נגד עצמה מיליון משחקי גו, כדי לזהות את הכללים הלוגיים המתאימים ביותר למשחק ברמה גבוהה. בדרך זו היא הייתה יכולה להסביר חלק מהמהלכים בהם נקטה, או לפחות לציין את ההסתברות שאדם היה נוקט במהלך שכזה במצב דומה.

מערכות הגל השלישי יוכלו לבחון כל מצב ממספר נקודות מבט שונות, להבין את משמעותו הרחבה יותר ולגבש תגובה הולמת. מעבר לכך, ייתכן בהחלט שהן יצליחו גם להגיע לרמה של חשיבה מופשטת – אבל כפי שמציין מנהל המשרד לחדשנות המידע בדרפ"א – "יש עוד המון עבודה שצריך לעשות כדי שנוכל לבנות את המערכות האלו".

מערכות הגל השלישי הן אלו שטומנות בחובן את ההבטחה הגדולה ביותר לעתיד. מערכות הגל השלישי יוכלו לגבש תובנות לגבי הבריאות של כל אדם, באמצעות הסתמכות על מקורות המידע הרבים והשונים שיגיעו מהתיק הרפואי שלו, מהבית החכם בו הוא גר, מהמחשוב הלביש שהוא עונד ומהחיפושים שהוא עורך באינטרנט. מערכות הגל השלישי יוכלו לנתח מצבים מהחיים תוך שימוש גם בכלי חשיבה מופשטים, ויגיעו לתובנות ולמסקנות דומות לאלו שבני-אדם היו מגיעים אליהן.  מערכות הגל השלישי יוכלו אפילו לתכנת את עצמן – לשפר פעם אחר פעם את המודלים שבאמצעותם הן מגיעות לתובנות.

וזהו. עד לכאן מגיעה ידיעת דרפ"א בנוגע למערכות הבינה המלאכותית של ההווה והעתיד.

מה המשמעויות?

הסרטון מסביר מצוין את ההבדלים בין מערכות הבינה המלאכותית, אבל בניגוד למובטח בחלק מהאתרים שסיקרו אותו, הוא אינו "מנתץ את ההייפ" שאופף את הבינה המלאכותית. למעשה, הוא רק מחזק ומספק ביסוס לרעיונות ולחששות של רבים מההוגים בתחום. דרפ"א מבהירה שבכל הנוגע לבינה מלאכותית שעתידה "להשתלט על העולם" – אנחנו עדיין לא שם. אבל זה ברור. אף אחד לא טען שהבינה המלאכותית מתקדמת מספיק כיום כדי לעשות את כל מה שסופרי המדע הבדיוני ורבים מהעתידנים (ואני ביניהם) מצפים שתעשה בעוד כמה עשורים: לפתח מוטיבציה משל עצמה, לקבל החלטות מוסריות, לתפוס את משרותיהם של רוב העובדים האנושיים, ואפילו לפתח את הדור הבא של הבינה המלאכותית.

אבל הגל השלישי עומד לתת לה חלק לא-מבוטל מהיכולות הללו.

כאשר מערכות הגל השלישי מסוגלות לפענח בעצמן את המודלים החדשים שישפרו את פעולתן, הרי שהן יכולות הלכה למעשה לתכנת את הדור הבא של עצמן. כשהן יכולות לפקח על פעילותן באמצעות הבנת הקונטקסט – המשמעות וההשלכות של פעולותיהן – הן מסוגלות להחליף חלק גדול מהעובדים האנושיים, ואולי את כולם. וכשהן יכולות לשנות את המודלים באמצעותן הן מעריכות את משמעויותיהן של פעולות מסוימות, הרי שהמשמעות היא שהן יכולות גם לחשב מחדש את המוטיבציה של עצמן.

כל הדברים האלו לא יתרחשו בשנים הקרובות, ובוודאי לא יגיעו לכדי מימוש מלא בעשרים השנים הקרובות. כאמור, איש אינו טוען אחרת. הטענה העיקרית כיום מצד חוקרים ואנשי הגות המודאגים לגבי עתיד הבינה המלאכותית – סטיבן הוקינג, ניק בוסטרום, אלון מאסק ואחרים – היא שאנו צריכים להתחיל לחשוב כבר עכשיו איך להטמיע אמצעי בקרה בבינות המלאכותיות של הגל השלישי, מהסוג שיתחיל להופיע בכל מקום בעוד עשור או שניים. בהתחשב ביכולותיהן של הבינות המלאכותיות הללו, זו אינה נראית דרישה בלתי-הגיונית.

אבל עבורי השאלה המעניינת באמת, היא איך ייראה הגל הרביעי: זה שאפילו דרפ"א – המקום שמרכז את כל החוקרים שמסתכלים קדימה הרבה מעבר לכולם – לא מדברים עליו עדיין. האם מנגנון קבלת ההחלטות של מערכות הגל הרביעי יתבסס כבר על חיקוי מדויק של המוח האנושי? או אולי הן יסתמכו על מנגנוני קבלת החלטות שאיננו יכולים עדיין להבין בכלל, ויפותחו על-ידי הבינות המלאכותיות של הגל השלישי?

כל הנושאים האלו אינם מוזכרים בסרטון, וכנראה שבצדק. הסרטון נועד להסביר בקצרה ובקלילות את דרכי הפעולה של הבינה המלאכותית בה אנו עושים שימוש כיום, ונעשה שימוש בשנים הקרובות. הוא לא נועד לחקור את העתיד ואת ההשלכות של המערכות האלו. אנחנו אלו שצריכים לחשוב על הנושאים הללו, לדרבן לחקור אותם ולתהות על קנקנם עוד לפני שהם מתממשים.

זוהי העבודה שלנו, לפחות לעת עתה.

לפני שמערכות הגל השלישי יעברו לבצע גם אותה.

רובוט חדש "מעורר סיוטים"

רובוט חדש "מעורר סיוטים"

לפני מספר חודשים נפלה בידי הזכות להשתתף בהרצאה של אחת המהנדסות הבכירות בחברת בוסטון דינמיקס. החברה, למי שלא מכיר, בונה רובוטים. אבל לא סתם רובוטים: המכונות שלה מהלכות על ארבע או שתי רגליים, ובכך מחקות את דרך תנועתם של בעלי-חיים ושל בני-אדם. אחד הרובוטים המפורסמים ביותר של החברה הוא ביג דוג (כלב גדול, בלועזית), שנועד במקור לשמש את צבא ארצות הברית לנשיאת משאות בשדה הקרב. רובוט מפורסם אחר הוא אטלס, הנע על שתי רגליים כאילו היה אנושי, ומסוגל גם לפתוח דלתות, לשאת קופסאות, ואפילו לעשות שכיבות סמיכה.

בסוף ההרצאה הרמתי יד, ושאלתי מדוע בעצם מתרכזים מהנדסי החברה רק ברובוטים המחקים אחד-לאחד את דפוס התנועה הביולוגי. "למה אתם מסתמכים רק על מנגנונים שהתפתחו במהלך האבולוציה כדי לתמוך ביצורים ביולוגיים שצריכים גם להתכופף כדי לאסוף מזון, לשאת את צאצאיהם ולהזדווג? מדוע שלא תנסו למצוא דרכים יעילות יותר לתנועה, שהאבולוציה לא מצאה מעולם?"

מסתבר שהקשיבו לי שם.

(גילוי נאות: רוב הסיכויים שלא הקשיבו, והרובוט החדש הוא תוצר עבודת מחקר שהחלה הרבה לפני שהרמתי את היד. אבל מותר לי לחלום בהקיץ, לא כך?)

הרובוט החדש שהדגימה בוסטון דינמיקס בימים האחרונים מסוגל לנוע על שני גלגלים, ולאזן את מרכז הכובד של גופו באופן מושלם. הוא מפגין יכולת תנועה מהירה ומרשימה – בוודאי מהר יותר מאטלס ומביג דוג – על אף שהוא יהיה מוגבל בוודאי בעיקר למשטחים סלולים כמו כבישים ומדרכות. ומה אם הוא ייתקל במדרגה? אין מה לדאוג – הוא מסוגל לקפוץ כמו סוס מעל מכשולים בגובה מטר ויותר.

מייסד חברת בוסטון דינמיקס הגדיר את המכונה כ- "רובוט מעורר-סיוטים", ולא קשה להבין למה. הרובוטים הקודמים של החברה הזכירו בצורתם ובתנועתם את היצורים הביולוגיים שאנו רגילים לראות בכל מקום – כלבים ובני-אדם. הרובוט החדש הינו חדש במלוא מובן המילה: זהו יצור כלאיים שלא היה קיים כדוגמתו בכל ההיסטוריה של כדור-הארץ. הוא משלב בגוף אחד את הגלגל – טכנולוגיה שאינה שימושית בסביבה שאינה מכילה דרכים או משטחים חלקים – ואת הרגליים הביולוגיות והיכולת לשמור על שיווי משקל מושלם.

הרובוט החדש מראה לנו איך יכולים להיראות הרובוטים של העתיד: שונים מאד מחזונותיו של אסימוב אודות רובוטים אנושיים-למראה, ומותאמים באופן מושלם למטרות עבורן יוצרו. רובוטים דומים יוכלו להתנייד בכבישים ועל המדרכות תוך עשר שנים או פחות, לשאת משאות ומשלוחים, ואולי אפילו לקחת בני-אדם למחוז חפצם. וכן – הם יכולים גם להיות מכונות מלחמה מבעיתות, שיתפקדו בשטחים עירוניים. מכונות אלו יהיו עמידות בפני כדורים בזכות מיגון מתאים ויכולת להתאזן ולהימנע מנפילה בעקבות הפגיעה. מהירות התנועה שלהן תאפשר להן לשאת כלי-נשק מסוג ישן-חדש: להבים שיוכלו לגרום נזק נוראי לאזרחים בסביבות צפופות.

רובוט מלחמתי שכזה יכול באמת לעורר סיוטים, כפי שקבע מייסד בוסטון דינמיקס. אבל עד שתגיע המלחמה הגדולה הבאה, אפשר וראוי להתרשם מההחלטה לזנוח את דפוסי התנועה הביולוגיים המיושנים לטובת גופים ודפוסים חדשניים ושימושיים יותר. החברה ייצרה את הטכנולוגיה – ועכשיו תפקידנו להשגיח עליה, ולוודא שהיא משמשת לצרכים שייטיבו עם בני-האדם.

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

*** רשומה זו נכתבה בעקבות שלוש הרצאות שהעברתי השבוע – בפורום Bio-Executive, בכנס "עתיד הרפואה" של נוברטיס, ובפני מנהלים בכירים בקופת-חולים מכבי – כולן על עתיד הרפואה, כמובן. הגיע הזמן שגם הציבור הרחב ידע לאן הולכת הרפואה, ולא רק חברות התרופות. מקווה שתיהנו מהקריאה! ***

 

החולה הורצה בכסא גלגלים לחדר החירום בבית-החולים, כשעיניה פעורות באימה והיא נאבקת לנשום. מספר שבועות לפני כן היא אושפזה בבית החולים ואובחנה כחולה בדלקת ריאות. דוקטור דיוויד ה. ניומן, הרופא המטפל, תיאר אותה במילים הבאות במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס

"זרועותיה היו מכוסות בחבלות אדומות וסגולות, תוצר בדיקות דם יומיות; פניה היו כחושות; שפתיה היו יבשות. לפי בעלה, בזמן שהייתה בבית החולים היא ישנה רק לעתים נדירות, ולא אכלה היטב. היא איבדה משקל."

כשהגיעה החולה לחדר החירום בבית החולים, ניומן בדק אותה וגילה שדלקת הריאות עברה חלפה זה מכבר. ריאותיה נשמעו נקיות, אך הסבל והקשיים שחוותה בבית החולים השפיעו עליה באופן ברור. ניומן מאמין כי הם הובילו לסוג חדש של תסמונת – "תסמונת פוסט-בית-חולים".

דוקטור הארלן מ. קרומהולץ, פרופסור לרפואה ולבריאות הציבור באוניברסיטת ייל, זיהה לראשונה את התסמונת והעניק לה את שמה במחקר שהתפרסם ב- 2013 בז'ורנל היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (NEJM). לפי קרומהולץ, החולים אינם מצליחים לישון היטב בחדרים, אינם נהנים מהמזון לו הם רגילים בבתיהם, אינם מסוגלים לעסוק בפעילות גופנית וסובלים מבידוד מיקיריהם, מכריהם וממקום עבודתם. למרות שבתי החולים מספקים קרבה פיזית גדולה לרופא ולשירותי רפואת חירום, הם גם מקשים על המאושפזים להשתקם מהמחלה.

מה טוב, אם כך, שבתי החולים מצטמצמים בתפקידיהם ובמספר המאושפזים שהם מקבלים. את המגמה אפשר לראות כבר כיום: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר מהשנה האחרונה חושף שבין 2008 ל- 2014 ירד מספר המאושפזים בבתי החולים בארצות הברית בשמונה אחוזים, בעוד שמספר המבקרים במרפאות חוץ עלה ב- 32.9 אחוזים.

מספר מאושפזים בבתי חולים

השינוי הכולל במספר המאושפזים בבתי חולים, לעומת מספר הביקורים במרפאות חוץ בין השנים 2000 ל- 2014. מקור: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר.

בחיזוי שאתאר ברשומה זו, נראה שכתוצאה ממספר מגמות טכנולוגיות שישתלבו ויתגברו זו את זו, יהפכו בתי החולים בעשורים הקרובים לפחות ופחות רלוונטיים עבור רוב החולים. הם לא ייעלמו לחלוטין, אך רוב האזרחים יוכלו להימנע מהביקור בהם, או לפחות מאשפוז לאורך זמן.

בהמשך הרשומה אסקור בקצרה את המגמות הטכנולוגיות השונות שישפיעו על עתיד בתי החולים. אם הן ייראו לכם מוכרות, זה מסיבה טובה: המגמות הללו עוצמתיות ומשמעותיות כל-כך שהן משפיעות על כל תחום בחיינו, ולכן בוודאי נחשפתם אליהן גם במקומות אחרים, ובוודאי ברשומות קודמות בבלוג זה. דווקא משום כך אנו צריכים להתייחס אליהן ברצינות, מכיוון שהן בוודאי ישפיעו גם על עתיד הרפואה ובתי החולים. אראה כיצד הן יכולות להשפיע בתחומים אלו ולייתר חלק מתפקידיו של בית החולים, ולבסוף אשאל מה ייוותר למוסדות הללו בעתיד.

 

מגמה טכנולוגית ראשונה: קישוריות וחישה (האינטרנט של הדברים)

העולם הולך ומתמלא בחיישנים מכל הסוגים, קטנים וגדולים (בעיקר קטנים), ורבים מהם מקושרים למה שמכונה "האינטרנט של הדברים". האינטרנט של הדברים מקשרת בין כל החיישנים הללו ומאפשרת לנו גישה נוחה אליהם ודרך מהירה להצלבת מידע שלא הייתה קיימת בעבר.

כמה גדולה האינטרנט של הדברים? קיימות הנחות לפיהן עד שנת 2020 נגיע למספר של 200 מיליארד חפצים שיהיו מחוברים לאינטרנט של הדברים. אפילו תחת ההנחות הנמוכות ביותר, עד שנת 2020 צפוי כל אדם בממוצע להחזיק 6.3 חפצים מקושרים. רוב האנשים, במיוחד במדינות המפותחות, יחזיקו אפילו יותר חפצים מקושרים.

אבל מאיזה סוגים?

החפצים המקושרים החשובים ביותר לבריאות יהיו בוודאי אלו הנכללים בקטגוריה של מחשוב לביש. אנו נישא אותם על עצמנו בכל מקום אשר נלך. אלו כוללים חולצות חכמות, שעונים חכמים, טבעות חכמות, נעליים חכמות, חגורות חכמות, משקפיים חכמות ואפילו כובעים חכמים. וכשאני כותב "חכמה" אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה: אנו עתידים להטמיע יכולת חישה, קישוריות ובינה מלאכותית מוגבלת ברבים מהחפצים שנישא על גופינו. למעשה, אנו עומדים להשרות עליהם "חכמה" ולתת להם את היכולת להתריע בפנינו על כל שינוי עתידי במצבנו הפיזיולוגי.

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור: OMbra

הקטגוריה החשובה השנייה תהיה זו של מחשוב 'בליע' (ingestible) ועורי. בקטגוריה זו נכללים הכדורים של חברת פרוטאוס, הכוללים חיישן ומשדר ומסוגלים לדווח על מצב התרופה בתוך הקיבה והמעי, והחיישנים המקועקעים (לא לדאוג, מדובר במדבקה שקופה זעירה המוצמדת לעור, ולא בקעקוע הנחרט בעור) שיכולים להעביר הודעות על המתרחש בגוף.

קעקוע אלקטרוני - מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

קעקוע אלקטרוני – מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

הקטגוריה המרכזית השלישית תהיה החיישנים הביתיים, ובמיוחד אלו המתחילים להופיע בבתים לשימושים כלליים אחרים, כגון הקינקט (מצלמה חכמה המקושרת לאינטרנט), אמזון אקו וגוגל אסיסטנט (מיקרופון חכם המקושר לאינטרנט), רובוטים ביתיים ועוד.

כל החיישנים הללו יספקו רמת מעקב שאפשר למצוא כיום רק בבתי החולים המשוכללים ביותר. אבל מעבר לכך, הם יפתחו צוהר למודל חדש של ניטור רפואי שיכלול את כל בני-האדם.

בנקודה זו מגיבים בדרך-כלל הספקנים והמומחים למחשוב לביש, ומסבירים שצעירים ואנשים בריאים אינם מתלהבים לקנות מכשירים שינטרו אחר בריאותם. זה נכון, אבל אותם מומחים מחמיצים את הנקודה: בעולם האינטרנט של הדברים, כל החפצים יהיו חכמים. כל צעיר יישא סמארטפון בכיסו, קעקוע אלקטרוני על עורו, וייהנה משירותיהם של עוזרים ממוחשבים ושל רובוטים בבתים. וכל אלו יאזינו לו כל העת ויאמדו את מצבו הבריאותי באופן אוטומטי. השאלה הגדולה היא לא האם אנשים ירכשו מכשירים לניטור הבריאות, אלא מהו המודל השיווקי והכלכלי באמצעותו יצליחו חברות הביטוח והרפואה לגרום לאנשים לנדב את המידע שנקרא באותם מכשירים.

אנו יכולים ללמוד על המודל הכלכלי העתידי של החברות הללו מתוך סיפורם של נוקיה וווייז בעשור הראשון של המאה ה- 21. נוקיה ניסתה לקבל שליטה על שוק המידע המגיע מהכבישים באמצעות מיקום חיישנים גדולים, יקרים ומשוכללים בכל צומת. ווייז ניסתה לעשות אותו הדבר בדיוק, אבל היא הניחה שתוך שנים ספורות לכולם יהיו טלפונים חכמים עם מקלטי GPS ניידים, וירצו לשתף זה את זה בכל מאורע בכביש. במילים אחרות, ווייז הבינה שכאשר כולם רוכשים מכשירי קצה – גם אם למטרות אחרות – היא יכולה לנצל אותם ולהתרכז בפיתוח התכנה ובמתן השירות, ולא ברכישת, התקנת ותחזוקת החומרה הפיזית היקרה והמגושמת.

סיפורם של ווייז ונוקיה עומד לחזור על עצמו גם בהקשר של בתי החולים. רבים מהשירותים שמספקים המוסדות היקרים, האיטיים והמיושנים הללו לא יוכלו לעמוד בתחרות עם שירותים מקבילים שיספקו חברות רפואה ומידע לאזרחים, ושיסתמכו על המכשירים שכבר נמצאים ברשותם בבתים ועל הגוף: חיישנים קטנים, זולים, והחשוב מכל – שהלקוח כבר רכש ומשתמש בהם לצרכים שונים.

 

מגמת התפתחות הבינה המלאכותית

אנו עומדים, לפיכך, להיכנס לעולם הגדוש בחיישנים. אלו יציפו אותנו במידע – יותר מידע מכפי שהרופאים של היום יכולים לעשות בו שימוש. למזלנו ולמזלם, הם לא יהיו האחראים על ניתוח, עיבוד והפקת המסקנות מתוך שפע המידע הזה. את התפקיד הזה ימלאו מנועי בינה מלאכותית מסוג ווטסון ודומיו. כבר היום מסוגל ווטסון לאבחן ולספק המלצות רפואיות התואמות לאלו של רופאים אנושיים מוכשרים ומנוסים בתחום הסרטן – אבל הוא מגיע למסקנות הללו תוך שניות ספורות, בזמן שהם זקוקים לשעות ארוכות של קריאת ספרות רפואית ומסמכים רפואיים כדי להגיע לקביעה המוצלחת ביותר (אנו חושבים).

אנחנו רואים את ההצלחות של ווטסון מתחילות להגיע למודעות הקהילה הרפואית. באוגוסט 2016 הוא הצליח לאבחן נכונה סוג יוצא-דופן של סרטן באשה יפנית, שחמק מהבנת הרופאים. הוא עשה זאת תוך עשר דקות בלבד, ותוך שהוא נסמך על עשרים מיליון המחקרים הרפואיים עליהם עבר, ומציע באותה נשימה גם תכנית טיפול הולמת. בגרמניה מפעילים בימים אלו את ווטסון לאבחון מחלות נדירות, במכון רפואי שנועד לטפל בחולים שהמערכת הרפואית הרגילה אינה מצליחה לפענח את הסיבות למחלותיהם. חלק מהחולים ברי-המזל שמגיעים למכון עברו כבר ארבעים רופאים קודמים שלא הצליחו להבין במה הם לוקים. הרופאים במכון צריכים לעבור על אלפי עמודים של רישומים רפואיים של כל חולה ולנסות לפתור את התעלומה. מה הפלא שרשימת ההמתנה לשירותי המכון מגיעה לאורך של 6,000 חולים? אלא שעכשיו המכון מתחיל להשתמש בשירותיו של ווטסון – ומבדקים ראשוניים מראים כבר שהוא מצליח להגיע למסקנות דומות כמו אלו אליהן מגיעות ועדות שלמות של רופאים במכון.

איני מנסה לטעון שווטסון – או כל מנוע בינה מלאכותית אחר שמספק שירותי אבחון וייעוץ רפואי – אינו עושה טעויות. בוודאי שהוא שוגה, ממש כפי שרופאים אנושיים מתבלבלים, טועים, או פשוט אינם חשופים למידע הרפואי המעודכן ביותר באותה רמה כמו ווטסון. ובכל מקרה, רופאים אנושיים הם יקרים: צריך ללמד ולאמן אותם במשך עשרות שנים, לספק להם משרד ומזכירה, לשלם להם משכורות גבוהות ועוד. אלא שאפילו יותר מכך, הם מוגבלים בזמן. מעצם היותם אנושיים, הם יכולים לעבור על כמות מוגבלת של מסמכים וחולים ביום. לבינה המלאכותית לא צפויות להיות מגבלות דומות, והמשמעות היא שכל אחד מאיתנו שיסכים לקשר את החיישנים שעליו לאינטרנט של הדברים ולתת לבינה המלאכותית גישה אליהם, יוכל ליהנות מניטור ומייעוץ רפואי מתמיד וקבוע – מדי דקה, למעשה.

הבינה המלאכותית המכונה Vi: יוצרת קשר עם המשתמש באמצעות אוזניות, עוקבת אחר מצבו הבריאותי ומספקת לו המלצות לגבי הפעילות הגופנית המיטבית עבורו. של חברת LifeBeam (עם מרכז פיתוח בישראל)

הבינה המלאכותית, לפיכך, תביא אותנו לעולם בו הרפואה כבר אינה שירות המופרד מחיינו היומיומיים. לא נצטרך לקבוע תור בקופת חולים או לחכות לרופא שיאבחן אותנו. במקום זאת, היועצים הרפואיים הממוחשבים יספקו לנו מדי בוקר חוות דעת לגבי מצבנו הרפואי – וזאת מבלי שנצטרך בכלל לבזבז זמן בביקור במרפאה או בבית החולים.

 

מגמת הרובוטיקה בבתים

הרובוטים הביתיים הפכו ממדע בדיוני למציאות בדמותם של הרומבה וה- iRobot – שואבי האבק הרובוטיים הקטנים שמתרוצצים כיום בבתים רבים. עתה, בזכות ההתפתחויות המרשימות בתחום הבינה המלאכותית והחיישנים, אנו מתחילים לראות רובוטים ביתיים מסוגים חדשים ומרשימים. מרובוטים המצוידים במקרן באמצעותו הם יכולים להוסיף משמעות וצבע לקירות, משטחים ואפילו חפצים בבית, ועד לרובוטים 'רגישים' המסוגלים להבין את מצבו הרגשי של בעליהם ולהגיב אליו בהתאם.

הרובוטים החשובים ביותר למטרות הרפואה הם אלו שיכולים לטפל בחולים בבתיהם. על אלו נמנית מולי, למשל, שמתבססת על שתי זרועות וידיים אנושיות-למראה, ומסוגלת לבשל אלפי מנות שונות בדיוק מירבי. מולי אמורה להגיע לשוק ב- 2017, בעלות משוערת של 15,000 דולרים בערך, ותוכל להכין גם לחולים עם מוגבלויות את המנות האהובות עליהם. רובוט מרשים אחר שהודגם לאחרונה היה ספוט-מיני של בוסטון דינמיקס, שנראה ככלב קטן וידידותי – עם זרוע רובוטית שיוצאת מגבו. ספוט-מיני יכול לעלות ולרדת במדרגות, להסתובב בבית, ואפילו לסדר את הכלים במדיח באמצעות הזרוע. וכמובן, גם רובוטים שיישאו את החולים מסביב לבית נמצאים עכשיו בשלבי פיתוח מתקדמים.

כשהרובוטים בבתים יהיו מפותחים מספיק, לא יהיה עוד צורך באחת הפונקציות החשובות המרכזיות של בית החולים: במתן טיפול מתמיד בצרכיהם הפיזיים של המאושפזים שאינם יכולים לדאוג לעצמם. הרובוטים לא יגיעו לרמה גבוהה בחמש השנים הקרובות, אבל בעוד עשר או חמש-עשרה שנים אנו צפויים לראות רובוטים משוכללים באמת מגיעים כמעט לכל בית.

 

מגמת הייצור המהיר

ברשומה הקודמת נגעתי באפשרות העתידית לייצור תרופות בבתים. פעילות זו עדיין רחוקה, וחשוב יותר – היא תהיה מוגבלת מבחינת החוק, ולכן תיאלץ להתרחש מתחת לאור הזרקורים עבור חלק גדול מהתרופות. עם זאת, מכונות (ואולי רובוטים) יוכלו לייצר עוגיות, קרטיבים ודברי מתיקה המכילים שילובים שונים של חומרים פעילים במינונים שונים, בהתאם למצבו הפיזיולוגי של החולה. המכונות יפעלו באמצעות מחסניות של חומרי מזון וחומרים תרופתיים, וישלבו אותם ביחד לפי מינונים שנקבעים ומבוקרים על-ידי הרופא.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו. התמונה: קונספט למדפסת מזון של TNO

מכונות כאלו חשובות במיוחד עבור חולים כרונים הנאלצים ליטול עשרות כדורים שונים ביום. מכיוון שהן יהיו מקושרות גם לאינטרנט של הדברים, הן יוכלו לאזן את המינונים הנדרשים באופן אוטומטי מדי שעה, וללא מעורבות רופאים אנושיים. המשמעות, הלכה למעשה, היא שמתן כדורים בדרך הרגילה תהפוך להיות רפואה פרימיטיבית וגסה, שאינה מתאימה את עצמה באופן מיטבי לצרכי החולה. בעצם, בדיוק כמו שהיא היום, בלית ברירה.

 

מגמת השינוע המהיר

אם אתם קוראים את הבלוג כבר לאורך זמן, בוודאי שמתם לב לשיפור המתמיד ביכולות הרכבים האוטונומיים. כשהרכבים האוטונומיים יגיעו לכבישים במספרים גדולים, נראה סוג חדש של תחבורה ציבורית: זולה, יעילה, ומחייבת מספר קטן בהרבה של רכבים למתן מענה על צרכי התושבים. מעבר לכך, כל אדם יוכל להשתמש בנוחות בתחבורה ציבורית זו, כולל קשישים ואנשים עם מוגבלויות.

לצד התחבורה הציבורית האוטונומית אנו צפויים לראות עוד שתי התפתחויות בשני העשורים הקרובים: כניסת הרחפנים לשוק המשלוחים, ושימוש במוניות מעופפות. כפי שאתם זוכרים בוודאי מאחת הרשומות הקודמות, אובר מפתחת תכניות לשימוש במוניות מעופפות (וליתר דיוק כטמנ"אים או VTOL – Vertically Take-Off and Landing aircraft) שיהיו זולות יותר לשימוש ממוניות רגילות. המוניות המעופפות פועלות בזכות בינה מלאכותית מתקדמת שתספק להן אוטונומיות, סוללות ומנועים חשמליים שאמורים לספק להן די כוח לעבור את העיר כולה, ומספר רב של להבים כדי לוודא שגם אם מספר מערכות כושלות ביחד – הלהבים שימשיכו לתפקד יצליחו להנחית את הכלי ללא נפגעים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

כל הכלים האלו יתחילו לשמש גם למטרות רפואיות. אנו רואים כבר היום את הרחפנים משמשים לשינוע יעיל, בטוח ומהיר של תרופות ודגימות דם לבתי-חולים או לכפרים מבודדים. רחפנים אחרים מסוגלים לטוס במהירויות של מאה קמ"ש ולתפקד בזירת הארוע כמוניטור דפיברילטור עם הפעלה מרחוק של רופא.

קונספט לרחפן רפואי - למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש

קונספט לרחפן רפואי – למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש. מקור: IEEE Spectrum

משמעותן של כל ההתפתחויות הללו, כשיגיעו לפרקן, היא שמרחקים בעולם הפיזי הופכים להיות חשובים פחות. או ליתר דיוק, המרחק היחיד שמשנה הוא זה הנמדד ב- "קו אווירי" – כלומר, בקו ישר הנמתח בין שתי נקודות על המפה. מכשולים, כבישים, בניינים, פקקים – מכל אלו אפשר להתעלם בחישוב זמן ההגעה המשוער. כתוצאה מכך, שירותים שאפשר היה לתת בעבר ביעילות רק כשהתקיימו באותו בניין, אפשר יהיה להתחיל לספק בעשור הקרוב גם כשהם נמצאים בבניינים שונים במרחק עשרות קילומטרים זה מזה. כלומר, נוכל להתחיל 'לבזר' את שירותי בתי-החולים במרחב. כמובן שלא נוכל לספק לכל החולים אותה רמת טיפול בבתיהם, כפי שהיו מקבלים בבית-החולים, אבל לפחות חלקם לא יהיו מחויבים עוד להתאשפז בבית-החולים כדי לקבל טיפול חירום במהירות וביעילות.

 

מגמת החיזוי המדויק

בעשרים השנים האחרונות ירדו עלויות ריצוף הקוד הגנטי – כלומר, קריאת הוראות התכנות וההפעלה של הגוף האנושי בקצב דרמטי. אם בתחילת שנות האלפיים עלה ריצוף קוד גנטי של אדם אחד כמעט מאה מיליון דולרים, הרי שהמחיר צנח למאה אלף דולרים תוך שמונה שנים בלבד, וכיום הוא עומד על אלף דולרים בלבד. מסתמן שהעלויות ימשיכו לרדת ככל שיגדל מספר האנשים שיעברו את ההליך. בחברת 23andMe שמספקת ריצוף גנטי חלקי רשומים כבר 1.2 מיליון לקוחות, שאני ביניהם.  כל אחד מאיתנו קיבל מהחברה הערכות מסוימות – לפחות לפני שמנהל התרופות והמזון בארצות הברית חייב אותה להפסיק לתת אבחונים רפואיים – לגבי ההשלכות הסטטיסטיות של הקוד הגנטי שלו על בריאותו.

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

בשנים הקרובות כל אדם שירצה בכך יוכל לדעת מה המידע הקיים בקוד הגנטי שלו, ובהתאם לכך נוכל לספק חיזויים טובים יותר בנוגע לסיכוייו לפתח בעתיד מחלות מסוימות ולהיערך לקראתן.

יכולות החיזוי שלנו לא יהיו מוגבלות רק לטווח הארוך. בזכות האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית המשגיחה עלינו תמיד, נוכל לחזות במדויק מתי זקוקים אנשים לטיפול חירום רפואי – במקרים רבים לפני הקטסטרופה. אנו יודעים, למשל, שאלגוריתמים המקבלים מידע מחיישנים שעל גוף החולה יכולים להתריע על התקף לב הממשמש להגיע ארבע שעות שלמות לפני האירוע. קרוב לוודאי שמנועי בינה מלאכותית שירוצו על מכלול הנתונים המגיעים מהאנשים המנוטרים יוכלו לדווח מבעוד מועד על שפע של מקרי חירום אחרים.

בהינתן יכולות חיזוי מתקדמות כל-כך, נראה סביר שנוכל בעתיד הלא-רחוק לחזות במדויק ומראש מתי אדם עומד לחוות משבר בריאותי שיחייב אותו להגיע לבית החולים ולקבל טיפולים שרק המוסד הגדול יכול לספק. מקרים אחרים יוכלו להיות מטופלים במרפאות קטנות יותר הסמוכות לבית המטופל, או בביתו ממש.

 

עתיד ללא בתי חולים?

כל המגמות האלו מביאות אותי לגבש חיזוי לפיו בעשרים השנים הקרובות יצטמצם תפקידם של בתי החולים, ומספר המטופלים בהם יקטן באופן משמעותי. חולים כרוניים רבים יזכו לקבל טיפול ביתי, ויגיעו לבית החולים רק במקרי חירום קיצוניים. אחרים יוכלו לבקר במרפאות קטנות יותר, שבזכות רובוטיקה משוכללת ובינה מלאכותית מתקדמת יוכלו לספק שירותים רפואיים ברמה המתחרה בזו של בתי החולים כיום.

אבל מה יישאר לבתי החולים לעשות?

 

בתי החולים העתידיים

גם בהנחה שכל המגמות שתיארתי יבשילו ביחד, עדיין נראה את בתי החולים מספקים מספר שירותים שיהיה קשה מאד להחליף. אני מחלק את השירותים הללו למספר קטגוריות שונות –

  1. עלות גבוהה: כל בדיקה או טיפול שמערבים מכשירים יקרים במיוחד, כגון MRI, ייוותרו עדיין בגבולות בית החולים שיכול להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק אותם.
  2. הכנה מיוחדת: בית החולים ימשיך לקיים בדיקות וטיפולים שמחייבים הכנה מיוחדת מהסוג שקשה להגיע אליו בבית רגיל – למשל, ניתוח שיש לבצע בסביבה סטרילית ברמה גבוהה.
  3. מרכזי טיפול בטראומה: בכל מצב בו אנשים נפצעים באופן בלתי-צפוי – למשל, כתוצאה מתאונת דרכים – הם יפונו בוודאי לבית החולים למתן טיפול ראשוני עד שמצבם יתייצב.
  4. חשש להתדרדרות מיידית: במקרים בהם קיים חשש להתדרדרות הדורשת טיפול מיידי, האשפוז יימשך בבית החולים.

אלו, אם כך, יהיו בתי החולים של העתיד: מוסדות המכילים את המעבדות המשוכללות ביותר והמכשור הרפואי המתקדם ביותר, אבל עם מספר קטן בהרבה של חולים שייאלצו לנטוש את נוחות בתיהם ולסבול את תנאי החיים הלא-קלים שבבית החולים.

ואם לומר את האמת, זהו עתיד שכבר קשה לי לחכות לבואו.

 

 

הערכות נוספות לגבי עתיד הרפואה, הניטור, והדרך בה יעבור חלק מהאחריות הרפואית לחולים עצמם, נמצאות בספרי שיצא לאור בקרוב – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" בהוצאת כינרת זמורה. אם תרצו להתעדכן כאשר יצא הספר לאור, אתם יכולים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין. 

הרפואה הציבורית באמת: הילדים שייצרו תרופה בשווי 110,000 דולרים במעבדת בית הספר

לפני שנה הפך מרטין שקרלי, איש עסקים אמיד ואנונימי יחסית עד לאותו הזמן, לאיש השנוא ביותר באמריקה. הרשת החברתית הרעיפה עליו כינויים: "מפלצת זבל", "חלאה" ו- "סוציופת בלי מצפון" היו כמה מהעדינים יותר. הוא ספג נאצות וגינויים מכל כיוון, כולל – באקט נדיר של הסכמה – משלושת המתמודדים על נשיאות ארצות הברית: ברני סנדרס, הילארי קלינטון ודונלד טראמפ. כל זאת, מכיוון שהחברה ששקרלי הקים ומנהל, רכשה את הזכויות לייצור דאראפרים ובין לילה הקפיצה את מחיר התרופה מ- 13.50 דולרים ל- 750 דולרים. כלומר, פי 56.

מה עושה דאראפרים? התרופה מספקת מענה למחלה נדירה יחסית בשם טוקסופלסמוזיס, ממנה סובלים בעיקר אנשים שמערכת החיסון שלהם נחלשה, כגון חולי איידס. חולים אלו חייבים לקחת את התרופה באופן קבוע, כפי שידע שקרלי היטב כאשר רכש את זכויות הייצור.

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

העלאת מחירים מסוג זה אינה נדירה, אך בדרך-כלל היא מתרחשת מתחת לרדאר כדי לא לעורר את חמת הציבור, ובאופן מתואם בין החברות השונות בארצות הברית. גלולה אחת של אורסודיול, למשל, העוזרת לפרק אבני מרה, עלתה 45 סנט בלבד לפני שנתיים. ואז העלתה אחת מיצרניות התרופה, לנט, את המחיר פי עשרה, לחמישה דולרים לגלולה. היינו מצפים ששבע היצרניות האחרות של התרופה ישאירו את המחיר הקיים ויקבלו את לקוחותיה-לשעבר של לנט. ההפך בדיוק קרה: כל שאר המתחרות העלו את המחירים גם הן. עכשיו כולן מרוויחות יותר, בעוד שהחולים נאלצים לשלם סכומים גבוהים יותר על התרופה, או בפרמיות לחברות הביטוח הרפואי.

מערכת החוק האמריקנית מתקשה להתמודד עם המצב, וכך, בהיעדר ברירה, צומח כוח חדש מלמטה כשהוא מונע בזעם ההמון וביכולות החדשות שמקבל הציבור: רפואה ציבורית במלוא מובן המילה.

 

הילדים שייצרו תרופות במעבדה

שני תלמידים בתיכון באוסטרליה החליטו לייצר את המרכיב הפעיל בדאראפרים במעבדת הכימיה של בית הספר, במסגרת פרויקט קיץ בכימיה. הם השתמשו ב- 17 גרם של חומר הבסיס – 2,4-כלורופניל אצטוניטריל – במחיר של שישה דולרים בלבד, ופיתחו דרך חדשה ובטוחה להפקת התרופה במעבדה. לאחר עבודה של שנה, הם הצליחו לבסוף להפיק 3.7 גרם של דאראפרים, שנבחן בספקטרומטריה כדי לאשר שאכן מדובר בחומר טהור ונטול-זיהומים. אם היו מוכרים את החומר באמריקה במחירים שקבע מרטין שקרלי, הרי שהיו יכולים להרוויח 110,000 דולרים – וכנראה מושלכים לכלא באופן מידי על ידי הרשויות.

ההישג מרשים, כמובן, אך הוא מדגים בעיקר כמה קל לסנתז כיום תרופות: שני ילדים, במעבדת בית הספר, הצליחו לשכפל את ההישגים של חברות התרופות והמפעלים הכימיים בעלות אפסית. הם אינם מסוגלים למכור את התרופה באמריקה מכיוון שהחוק אוסר עליהם לעשות זאת מבלי שישקיעו קודם מיליוני דולרים בניסויים קליניים. אבל כל מי שרוצה לייצר את התרופה אצלו בבית, יכול לעשות זאת בקלות יחסית, באמצעות הורדת ההנחיות מהרשת.

וזוהי רק ההתחלה.

 

האפיפנסיל הביתי

דוגמה מרתיחה אחרת להעלאת מחירים באמריקה מגיעה מחברת מילאן. מילאן רכשה בשנת 2007 את הזכויות לייצור ולמכירת מזרק אפיפן, המשמש לטיפול חירום בהתקפי אלרגיה מסכני חיים, ובעשור האחרון הקפיצה את מחירו מ- 94 דולרים ל- 608 דולרים. היינו מצפים שמתחרותיה האמריקניות ימכרו מזרקים זולים יותר, אך כאשר מתחרות כמו סאנופי שחררו לשוק מזרק אפינפרין אוטומטי חדש, הן דרשו עליו את אותו המחיר בדיוק.

העלאת המחירים הדרמטית גרמה לזעם ציבורי ולכינוס ועדת קונגרס בנושא. נציגי החברות הבטיחו שהמחירים ירדו בעתיד, אך מעט מאד נעשה בפועל, והממשל לא הפעיל לחץ על חברות התרופות לעמוד בהבטחותיהן. וכך, את מקום הממשל תפסו ה- 'מייקרים' – האקרים, מהנדסים ורופאים שהחליטו לקחת את העניין לידיהם, והעלו לרשת הנחיות להרכבת אפיפן בעלות שלושים דולרים בלבד. מסתבר שצריך רק להזמין דרך הרשת מכשיר סטנדרטי להזרקה אוטומטית, ולשלב אותו עם מחט ומזרק המכילים אפינפרין. וזהו – יש לכם "אפיפנסיל".

יש רק בעיה אחת: האפיפנסיל לא נבדק בניסויים קליניים, ובהתאם לכך גם לא קיבל אישור משום סוג מהממשל האמריקני. אם תחליטו להשתמש בו על עצמכם, האחריות כולה עליכם.

נשמע מסוכן? לא אחראי? בוודאי. הממשל אמור לספק את חותמת הבטיחות שלו לכל מוצר רפואי. אבל כפי שמציגים ההאקרים את הדילמה באתר שלהם: אם אין לכם את הכסף הנדרש לרכישת אפיפן ממותג, האם אתם מעדיפים להסתכן – או למות? ובואו נודה לרגע באמת: הסכנה כאן אינה גדולה. המכשיר הסופי מבוסס על מכניקה פשוטה – מחט עם קפיץ – והחשש הגדול ביותר הוא שהמנגנון ייתקע בדרך כלשהי. ואם מכך אתם חוששים, אתם יכולים פשוט לשאת על עצמכם שני מזרקי אפיפנסיל, שעדיין יעלו עשירית מהמחיר של האפיפן המקורי!

שיהיה ברור: אני לא ממליץ לכם להשתמש באפיפנסיל. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם מזרק אפיפן רשמי, אני ממליץ לכם להשתמש בו. אבל האפיפנסיל הוא רק דוגמה ראשונית לכוח שעובר לרשות הציבור: להתחיל להנדס בבתים את המכשור הרפואי מתחת לאפם של הממשל ושל חברות התרופות.

ובקרוב, אנשים יוכלו להתחיל לייצר גם תרופות בבתיהם.

 

מעבדות הייצור הביתיות

ייצור חומרים כימיים בבתים מתחיל להיות קל יותר ויותר. דוקטור מייקל לאופר, אחד מיוצרי האפיפנסיל, החליט להעביר לידי הציבור גם את היכולת הזו. לשם כך הוא פיתח והדגים לאחרונה אב-טיפוס של מעבדת כימיה אוטומטית קטנה ליצירת תרופות בכל בית. אב-הטיפוס נראה כמעט מגוחך: מדובר למעשה בצנצנת זכוכית עם יכולת שליטה אוטומטית בלחץ ובטמפרטורה, והוספה אוטומטית של ריאגנטים וקטליזטורים – חומרים היוצרים תגובות כימיות שונות בתוך הצנצנת.

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור לתמונה: Stephen Cass; IEEE Spectrum

לאופר משתף פעולה עתה עם חברת כמטיקה, המפתחת 'מתכונים' פשוטים לתרופות המסתמכים על חומרי בסיס זולים וזמינים. התקווה היא לפתח בסופו של דבר סוג של 'מדפסת תרופות' ביתית, המסוגלת ליצור את המרכיבים הפעילים בתרופות גנריות – כלומר, כאלו שאינן מוגנות כבר על-ידי פטנט – ואולי אפילו בתרופות שעדיין נהנות מהגנת חוקי זכויות יוצרים.

בעלי מפעלים כימיים מגחכים בוודאי בלעג כשהם רואים את אב-הטיפוס של לאופר, אך הוא מצטרף לתנועה הולכת וגדלה של ביו-האקרים, המנסים להשתמש ביכולות הייצור המהיר והאישי שהטכנולוגיה מעמידה לרשותם, לטובת קידום הרפואה הציבורית. לי קרונין, פרופסור לכימיה באוניברסיטת גלזגו, מפתח מערכות דומות ל- 'הדפסת' תרופות, ומאמין שחולים יוכלו לרכוש את המרשם – ולהדפיס את התרופות בבתיהם. אחרים מפתחים מעבדות הנדסה גנטית בגודל של שולחן קטן, שניתן יהיה להשתמש בהן כדי להנדס חיידקים לייצור תרופות ביולוגיות מסוימות. וביו-האקרים אחרים פועלים לשחרור התכניות להנדסה גנטית של חיידקים שיכולים להפריש אינסולין. וכל אלו, כאמור, פועלים מתחת לרדאר הרשויות המוסמכות. כל עוד הם אינם מנסים למכור את החומרים הכימיים שהם מייצרים, הממשל אינו בטוח מה לעשות עמם.

מצב זה יכול להימשך רק כל עוד הייצור העצמי מוגבל ל- 'מוזרים': למאמצים הראשונים של הטכנולוגיות, ולאלו שמוכנים להתאמץ כדי לגרום לאבות-הטיפוס לעבוד. המהפך הגדול יתרחש כאשר טכנולוגיות אלו יתבגרו ויגיעו לפרקן, ויהפכו למוצרים מהוקצעים שגם הציבור הרחב יכול להשתמש בהם. אנו יכולים להבין מה יקרה אז מתוך התבוננות בתמורה שהתרחשה בתעשיית המוזיקה בשני העשורים האחרונים.

 

ממוזיקה לייצור תרופות

בעשרים השנים האחרונות הפכו חברות המוזיקה לדינוזאורים הנלחמים על נשימתם האחרונה. ברגע שהטכנולוגיה איפשרה לציבור לעקוף את מנגנוני הפצת התוכן המגושמים של החברות, ולהחליף קבצי מוזיקה באופן ישיר בין אנשים, החברות איבדו את השליטה על השוק.

קיימות שלוש התפתחויות טכנולוגיות שהובילו לשינוי:

  1. העברת מידע: תקשורת מהירה (אינטרנט) שאיפשרה לאנשים להחליף מידע זה עם זה.
  2. אחסון המידע: יכולת לאחסן אוספים גדולים של מנגינות בכל מחשב, בזכות כוננים קשיחים מתקדמים ודחיסת קבצי מוזיקה.
  3. המרת המידע למוזיקה: מידע בפני עצמו הינו חסר-תועלת לרוב האנשים. אך כיום לכל אחד יש מחשב בביתו עם רמקולים משוכללים המסוגלים להמיר את קבצי המוזיקה לצלילים ולמנגינות.

כששלוש ההתפתחויות הטכנולוגיות האלו הגיעו לפרקן, התוצאה הייתה בלתי-נמנעת: הציבור עבר לשיתוף מוזיקה דרך האינטרנט, או להורדת קבצי המוזיקה בעלויות סמליות דרך שירותים כמו iTunes.

שלוש ההתפתחויות הללו מתחילות להיות רלוונטיות גם לרפואה. המתכונים ליצירת תרופות ניתנים לשיתוף דרך הרשת, וכל אדם יכול לשמור אותם במחשב הפרטי שלו. הטכנולוגיה המרכזית שחסרה כיום היא השלישית – מוצר ביתי שימיר את המידע לתרופה ממש – אך כפי שראינו, קיימת תנועה לפיתוח טכנולוגיה מסוג זה. כאשר טכנולוגיה זו תפותח סוף-סוף, יאבדו חברות התרופות חלק משמעותי מפרנסתן. הן לא ייפגעו אנושות – אחרי הכל, הביו-האקרים אינם מסוגלים לבצע ניסויים קליניים, אלא רק לחקות את התרופות שכבר קיבלו אישור מצד הממשל. אך כל תרופה גנרית, שאינה מוגנת בפטנט, תוכל להיות מודפסת באופן חוקי בבתים. וכל שאר התרופות? אלו עשויות להיות מודפסות באופן לא-חוקי. וכפי שחברות המוזיקה תבעו במיליוני דולרים אמהות חד-הוריות, בוודאי נראה את חברות התרופות תובעות במיליוני דולרים חולי סרטן עניים, שכל חטאם היה שייצרו לעצמם בבית ולשימושם האישי את התרופות הנחוצות להם להישרדותם.

 

מילה לפני הסיום

חשוב להדגיש שחברות התרופות אינן בהכרח 'השטן הגדול'. הן פועלות בשוק בו הן מנסות למקסם את רווחיהן מצד אחד כדי לספק את בעלי המניות, ומצד שני הן משקיעות מיליארדי דולרים (בלי הגזמה) בפיתוח תרופות חדשות שיענו על הדרישות הרגולטוריות המחמירות שמעמידה הממשלה בדרכן. כשהן מגזימות בניסיון להגדיל רווחים, הם נתקלות בתגובת נגד ציבורית כגון זו שתיארתי ברשומה. אך בטווח הארוך, כשיכולות הייצור הביתי יעלו מדרגה, גם חברות התרופות הצנועות ביותר ימצאו עצמן במצב חדש בו השליטה על הייצור והשיווק ניטלת מהן ומועברת לציבור הרחב. זוהי התוצאה הבלתי-נמנעת של התפתחות הטכנולוגיה, ומוטב לחברות התרופות להתחיל לשקול אותה כבר היום.

 

—–

 

בספרי "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" שעומד לצאת לאור בקרוב בהוצאת כינרת זמורה, אני ממשיך להעמיק ביחסים שבין הציבור לתעשיות הגדולות, ובדרך בה הכוח יכול לעבור לציבור הרחב. כדי לקבל הודעה כשהספר יוצא לאור, אתם מוזמנים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין.

איך שבבי האיברים ישנו את הרפואה

איך שבבי האיברים ישנו את הרפואה

לפני כמה חודשים פתחתי בסקירה של "עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016", לפי דו"ח שהוציא הפורום הכלכלי העולמי בנושא. אני מודה שהתעכבתי יותר מהרגיל – בינתיים הספקתי לכסות רק חמש טכנולוגיות – אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא! וכך, אני גאה להציג לכם את הטכנולוגיה המפציעה הבאה ברשימה: איברים על שבבים, או כפי שאני אוהב לקרוא להם בקיצור – "שבבי איברים".

 

שבבי איברים הופכים לסחורה חמה באקדמיה בעשור האחרון. הרעיון מטעה בפשטותו: החוקרים מנסים ליצור 'שבבים' – סביבות גידול זעירות לתאים, המחקות את התנאים הפיזיולוגיים הקיימים באיברים שונים מהגוף. חלק מהשבבים מחקים את סביבת המחיה שבריאות, בעוד שאחרים מחקים את פעילות הכליות, הכבד, ואפילו המוח. וכמובן, קיימים ניסיונות לחבר אפילו כמה מיקרו-סביבות כאלו זו לזו כדי ליצור 'אדם על שבב'.

כפי שאפשר להבין מהופעת הטכנולוגיה ברשימה היוקרתית של הפורום הכלכלי העולמי, מדובר בתחום פורץ דרך, שחוקרי הנדסה ביו-רפואית מכל העולם מעורבים בו.

אבל למה בכלל צריך את השבבים האלו?

כדי להבין את התשובה, נערוך ניסוי מחשבתי מהיר. שימו עצמכם בנעליו של חוקר שמאמין שחומר כימי מסוים יכול לטפל בהצלחה במחלה קשה. לא ניכנס למנגנון המדויק בו פועלת התרופה – בכל זאת, אתם לא רוצים לחשוף את המחקר שלכם למתחרים! – אבל נאמר רק שאתם בטוחים שיש לחומר שפיתחתם פוטנציאל גדול. אם תרצו להוציא אותו לשוק, הרי שתצטרכו קודם לבצע מבחני רעילות מתקדמים, במהלכם תנסו את החומר במינונים שונים על חיות מעבדה רבות. זהו הליך יקר. עכברי מעבדה פשוטים אמנם אינם עולים הרבה, אך במקרים רבים יש צורך להשתמש בעכברים או בחיות שהונדסו גנטית במיוחד לצרכי הניסוי. וגם את העכברים הפשוטים ביותר יש צורך לגדל ולהאכיל, וכמובן – לדאוג לבריאותם ולמנוע מהם כאב וסבל מיותרים.

המשמעות של כל הגורמים הללו היא שרק במעבדות ממומנות היטב ניתן לערוך ניסויים מעמיקים בבעלי-חיים ולבחון תרופות חדשות אפשריות. כולם מסכימים שתחום הביולוגיה והרפואה יוכל רק להרוויח ממצב בו יפותחו כלים זולים ויעילים יותר לבדיקת תרופות פוטנציאליות, ואם אפשר – רצוי שגם לא יעלו בחייהם של חיות מכל סוג שהוא.

וכאן בדיוק נכנסים שבבי האיברים. במקום לגדל עכברי מעבדה וחיות ניסוי אחרות, שבבי האיברים מספקים לכם כחוקרים את היכולת להתמקד רק באיבר אחד עליו אתם רוצים להשפיע, ולבחון כיצד מגיבים התאים הגדלים בתוך השבב, בסביבה הדומה לזו הקיימת באותו איבר בגוף האנושי. במקום להקריב מאות ואלפי עכברים כדי לקבל תוצאות משמעותיות סטטיסטית, אפשר להעמיד שורה של שבבי איברים זה לצד זה, ולקבל תשובות מכולם במהירות. ובמקום לערוך לעכברים נתיחות לאחר המוות, אפשר לבחון במיקרוסקופ ובכלים אחרים ישירות את המתרחש בתוך השבבים.

נפלא, לא?

אלא שיש עדיין בעיה אחת קטנה: השבבים האלו, בפשטות, עדיין לא עובדים.

 

טכנולוגיה בפיתוח

אולי המשפט האחרון היה הגזמה. יותר נכון לומר ששבבי האיברים מצליחים לספק תוצאות מעניינות, אבל קשה לדעת מראש האם התוצאות הללו יתאימו בדיוק לאלו שנראה במערכות מורכבות יותר, כמו בגוף האנושי השלם. כמובן, גם עכברים וחיות מעבדה אחרות אינם מושלמים לבדיקת תרופות חדשות, אבל לפחות בהם יש לנו ידע כללי בנוגע לדרך בה הם שונים מבני-אדם. ובשבבי האיברים? שם קשה הרבה יותר לדעת למה לצפות.

ניקח כדוגמה את אחת הטרגדיות הגדולות של הרפואה המודרנית: התרופה הידועה בשם תלידומיד. היא שווקה במקור בסוף שנות החמישים בגרמניה המערבית, כדרך לטפל בבחילות בוקר. שלא במפתיע, נשים הרות חטפו את התרופה מהמדפים. לרוע המזל, התרופה התגלתה כ- 'טרטוגנית' – חומר המזיק להתפתחות העובר בעודו ברחם. קרוב לעשרת אלפים תינוקות נולדו ללא גפיים, או עם גפיים קצרות במיוחד בהשפעת התלידומיד. התופעה הייתה רחבה כל-כך עד שילדים אלו זכו לשם "ילדי התלידומיד".

ילדי התלידומיד

ילדי התלידומיד

בראייה לאחור אנו יודעים שהתלידומיד לא נחקרה היטב בבעלי-חיים. בעקבות המקרה עלו הסטנדרטים רמה, ותרופה שמיועדת לנשים בהיריון נבדקת גם על נקבות הרות. אך האם שבבי האיברים היו יכולים לזהות מראש את הסכנה שבתרופה, אם היינו משתמשים בהם כדי לבדוק אותה?

התשובה כנראה שלילית. לפרודות (מולקולות) התלידומיד קיימות שני נגזרות – R ו- S. הראשונה בטוחה לגמרי, אך השנייה מזיקה לגוף העובר. מסתבר שגם אם מזריקים לדם רק את תצורת R הבטוחה, הרי שהיא יכולה לשנות את צורתה בתוך הגוף ולהפוך לנגזרת S. האם היינו רואים מהפך שכזה מתחולל גם בשבבי האיברים? כנראה שלא, מכיוון שלפחות בשלבים מוקדמים אלו, השבבים מנסים לחקות רק תת-סביבות מסוימות ומוגבלות, ולכן אינם יכולים עדיין לחקות את מלוא התנאים הקיימים בגוף האנושי.

המשמעות היא שלפחות כרגע, שבבי האיברים עדיין אינם יכולים להחליף לגמרי את חיות הניסוי, אך בוודאי אפשר להתחיל כבר היום להשתמש בהם כדי לקבל רמזים בנוגע להשפעתם של חומרים מסוימים על תאים, רקמות ואיברים – ולאשש את הרמזים האלו בניסויים בחיות מעבדה.

ומה בעתיד הרחוק?

 

משבבים למחשבים

בעתיד הרחוק, כאשר השבבים הללו ישתכללו עוד יותר, נוכל להחליף חלק הולך וגדל מחיות הניסוי בניסויים על שבבי איברים. ההחלפה תתרחש בוודאי בעיקר במקרים בהם יש צורך לבדוק תרופות שאנו מכירים היטב את השפעותיהן, אבל רוצים לוודא שלא נפלו שגיאות בתהליך הייצור. ייתכן בהחלט שמתוך סך כל בעלי-החיים המשמשים לניסויים באירופה, ניתן יהיה להחליף את 15.3 האחוזים המעורבים בניסויי בטיחות ויעילות בחיסונים, למשל.

בעשורים הקרובים, קרוב לוודאי שהתועלת הגדולה ביותר משבבי האיברים תגיע מכך שהם יורידו באופן דרמטי את עלות הניסויים הנדרשים כיום להכנסת תרופה חדשה לשוק. מכיוון שכך, מעבדות קטנות רבות מסביב לעולם יוכלו להיכנס למירוץ לפיתוח ושכלול תרופות חדשות, ומדע הרפואה יתקדם במהירות רבה יותר.

ומה בטווח הרחוק עוד יותר – נאמר, עוד חמישים שנים?

זה יהיה השלב בו נעביר כבר את השבבים למחשב. כוחות המחשוב שיהיו ברשותנו באותו הזמן אמורים להספיק כדי ליצור סימולציה של כל התאים בגוף והאינטראקציות ביניהם. סימולציה כזו תהיה מוגבלת כמובן בהתאם לידע המדעי עליו היא מבוססת, אך היא עדיין תאפשר לחוקרים רבים להריץ ניסויים ראשוניים במחשב כדי לדעת האם השערותיהם עולות בקנה אחד עם הידע הקיים על הגוף האנושי. סימולציות מתקדמות מסוג זה יהיו פתוחות לכולם – מחוקרים אקדמיים ארוכי-זקן, ועד לתלמידי תיכון שאפתניים במיוחד. כולם יוכלו לנסות ולבחון את רעיונותיהם במחשב, וכתוצאה – נראה גידול דרמטי עוד יותר במספר ההמצאות והפיתוחים בתחום הרפואה.

וכל זה מתחיל היום, עם שבבי האיברים.

 

הרשתות החברתיות הובילו לבחירתו של טראמפ: איך הן ישפיעו על הפוליטיקה בעתיד?

הרשתות החברתיות הובילו לבחירתו של טראמפ: איך הן ישפיעו על הפוליטיקה בעתיד?

אני יודע שאני לא מעדכן לעתים קרובות (בוודאי לא תכופות כפי שהייתי רוצה), אבל פה ושם יש לקצב עדכון איטי כל-כך גם יתרון. ספציפית, הוא מאפשר לי לקבץ כמה ידיעות והתרחשויות מעניינות במיוחד שקשורות זו לזו, וכשמציגים אותן ביחד הן מספקות תמונה שלמה יותר על העתיד.

ברשומה היום אני רוצה להתרכז בשני מקרים מהחודשים האחרונים בהם גוגל ופייסבוק עלו לכותרות, ומה המשמעויות שלהם ביחד. אם התעייפתם כבר מכל הכתיבה שלי על החברות הגדולות, כדאי שתקחו בחשבון שאנו עשויים להיות בפתחה של תקופה יוצאת-דופן בהיסטוריה המודרנית. בשנים הקרובות מסתמן שממשלת ארצות הברית החדשה תהיה רפובליקנית מאד באופיה, תתנגד לזכויות להט"ב ותנסה לבודד את ארה"ב מהעולם. העקרונות שמנחים את הממשלה הזו מנוגדים לדרכי העבודה של החברות הגדולות כמו פייסבוק וגוגל, שמתבססות על שוק פתוח, על נייטרליות הרשת ועל יכולתן להעסיק עובדים בכל העולם (אבל לשלם מיסים רק באירלנד ובמקלטי מס אחרים). כך שבהחלט ייתכן שבשנים הקרובות נראה את המאבק השקט בין ממשלת ארצות הברית לבין עמק הסיליקון מתחיל להתחמם. הממשלה תוכל להשתמש בכוחה כדי להטיל סנקציות ורגולציות על החברות, ואלו בתורן עשויות לנצל את שליטתן על המדיה האינטרנטית כדי לקומם את האזרחים נגד הממשל. זו תהיה מלחמה מודרנית – בלי כלי-נשק פיזיים – אבל ממשית מאד.

אז לא כדאי שנדע קצת על היכולות של גוגל ופייסבוק – החברות שצועדות בראש המחנה הסיליקוני?

 

גוגל נגד דאע"ש

לגוגל, או בשמה החדש אלפאבית, יש חממה יוצאת דופן בשם ג'יגסו (Jigsaw – פאזל בלועזית). חזון החממה הוא, בלשונם –

"לבנות טכנולוגיה שתתמודד עם כמה מאתגרי הביטחון הגלובליים הקשים ביותר בפניהם עומד העולם כיום: מיגור צנזורה מקוונת, נטרול האיומים ממתקפות דיגיטליות, הדיפת קיצוניות אלימה והגנה על אנשים משנאה והטרדה בעולם המקוון."

זהו חזון מרשים, ואני מעודד אתכם לקרוא בעצמכם על מגוון המיזמים שמתחילים את דרכם בחממה, אבל אתרכז רק באחד מהם שיכול ללמד אותנו רבות על העתיד. המיזם, שהסתיים לאחרונה בהצלחה, מכונה "שיטת כיוון מחדש", ומקימיו שמו להם למטרה להתמודד עם הפרופוגנדה של ארגון הטרור דאע"ש, ולפגוע ביכולתו לגייס לשורותיו לוחמים חדשים.

איך הם עושים את זה? כצעד ראשון, ראיינו חברי המיזם צעירים וצעירות שהשתכנעו בעבר מהרטוריקה של דאע"ש, הצטרפו לשורות הארגון וערקו מתוכו זמן מה לאחר מכן כשנחשפו לאמת העגומה. הם הבינו מאותם צעירים שדאע"ש מפרסם את עצמו בחמש קטגוריות שונות: ממשל תקין ומוצלח, עוצמה צבאית, לגיטימציה דתית, קריאה לג'יהאד, והצגת העולם המוסלמי כנמצא תחת איום מצד כוחות גדולים יותר כגון העולם המערבי וכמובן – היהודים.

אנשי המיזם זיהו 2,500 מילות חיפוש ומשפטי חיפוש מרכזיים שתאמו לקטגוריות הללו, ואז רכשו עבורן 245 פרסומות שונות. כל אחת מהפרסומות הובילה לסוג שונה של סרטוני יוטיוב שהפריכו את טענותיהם של אנשי דאע"ש – לעתים אפילו מבלי שהתייחסו לארגון הטרור בשמו. כדי להפריך את רעיון הממשל התקין, למשל, קישרו הפרסומות לסרטון המתעד קשישה זועמת המתעמתת עם שני לוחמי דאע"ש בסוריה, או לסרטון המראה תור ארוך לקבלת מזון בטריטוריה הנשלטת על-ידי הארגון.

הפרסומות הופיעו ישירות מעל לתוצאות החיפוש הרשמיות של גוגל, ובחינה כמותית של התוצאות חושפת שהיה להן כוח משיכה של ממש. לפי הנתונים שחושף "כיוון מחדש", יותר מ- 320 אלף אנשים נחשפו לפרופוגנדה ההפוכה של המיזם, ויותר מחמש-מאות אלף דקות וידאו נצפו בסך הכל. הפרסומות המוכוונות-דאע"ש זכו למספר הקלקות גדול ב- 79 אחוזים בהשוואה לפרסומות אחרות שנרכשו עבור אותן מילות חיפוש.

המיזם הזה מרתק אותי. מצד אחד, יש כאן ניסיון מרשים לנטרל את מכונת התעמולה המקוונת של דאע"ש באמצעות חשיפת אנשים לצדדים הפחות-סימפטיים של המתרס. מצד שני, הוא חושף בפנינו את יכולותיהם של גוגל ומפרסמים לעצב את דעת הקהל באמצעות חשיפה מכוונת ומנוטרת היטב של אינדיבידואלים לנתונים ולחומרים מסוימים המקדמים עמדה מסוימת.

והשאלה שכולנו צריכים לשאול עכשיו היא – מי ערב לנו שגוגל לא ינסו לעצב באופן דומה את דעת הקהל שלנו באמצעות קידום פרסומות או תוצאות חיפוש מסוימות שתואמות לדרך בה גוגל הייתה רוצה שנראה את הדברים בנושא כלשהו?

התשובה, לצערי, היא שלא זאת בלבד שאיננו מקבלים כל ערבויות לגבי יושר ההליכות של גוגל, אלא שכבר יש ראיות שענקית האינטרנט מתעדפת שירותים של עצמה בתוצאות החיפוש, כפי שכתבתי באחת הרשומות הקודמות בבלוג. לא זאת בלבד, אלא שבית המשפט באמריקה החליט שאין שום בעיה חוקית עם הפרקטיקה הזו, על אף שגוגל היא הלכה למעשה מונופול בתחום החיפוש, וכמעט שמונים אחוזים מהחיפושים זורמים דרכה.

ואם כל הרעיון הזה – שאחת מחברות המידע תנסה לעצב לכם את התודעה – נשמע פרנואידי, כדאי שתדעו שפייסבוק כבר נערכת לכך היום, ומפתחת כלי חדש לצנזור פוסטים ולהעלמתם מתודעת הקוראים.

 

כשפייסבוק מתערבת בפוליטיקה

לא מוגזם לומר שפייסבוק חטפה על הראש בעקבות ניצחון טראמפ. לראשונה, הציבור הבין את החשיבות בתכנון נכון של מדיום התקשורת ושל תיווך הדיונים והחדשות. מנגנון שיתוף הידיעות של פייסבוק הקל על המתדיינים לשתף קישורים לשלל ידיעות מופרכות, שהגיעו בעיקר מצדו הרפובליקני של המתרס. חלק מהידיעות זכו למאות-אלפי שיתופים, כגון האשמת הילארי קלינטון ברצח של סוכן ה- FBI שהדליף אימיילים פנימיים. ידיעה בודדה זו זכתה ל- 568,000 שיתופים – ובכך הפכה להיות פופולרית יותר מכל סיפור שכל עיתון מקומי פרסם אי-פעם.

צוקרברג ניסה לטעון שלא ראוי – ואף מסוכן לדמוקרטיה – שפייסבוק תתערב במערכת הבחירות ותסנן ידיעות לפי אמינותן, שהרי מי קובע את אמינות החדשות? אני דווקא מסכים עמו בנקודה זו: חשוב שנבחן בזהירות רבה כל מסננת שפייסבוק תנסה ליישם על הידיעות שמשותפות בה. אחרי הכל, פייסבוק היא מקור הידיעות המרכזי לחדשות בתחום הפוליטיקה עבור דור ה- Y – האנשים שנולדו בשנות השמונים והתשעים של המאה האחרונה. אם פייסבוק תסנן את הידיעות שבה באופן מוטה, היא תוכל להטות גם את דעות האנשים.

לרוע המזל, זה בדיוק מה שהיא עושה כיום בניסיון להיכנס לסין.

אחד המיזמים החשאיים והשנויים ביותר במחלוקת בפייסבוק כיום, שהניו-יורק טיימס חשף לאחרונה לאור השמש, אמור לשמש את ממשלת סין בדיכוי ידיעות שאינן מוצאות חן בעיניה. הכלי, אותו פיתחה פייסבוק בשנה האחרונה, מאפשר לממשלה לזהות פוסטים, ממים, וידיעות אחרות שאינן לטובתה – ולמנוע מההודעות הללו להופיע ב- 'ניוז פיד' (News Feed) של משתמשים אחרים. ההודעות לא יימחקו, מכיוון שפייסבוק לכאורה אינה עוסקת בצנזורה. במקום זאת, הן יישארו בבטחה בקיר המקורי של האדם שפרסם אותן, ולא יתפשטו לשאר האוכלוסייה.

אם גם אתם מרגישים שפייסבוק משחקת כאן משחק מלוכלך ומסייעת לממשלה הסינית הטוטליטרית לשלוט באזרחיה, אתם בחברה טובה. רבים מעובדי פייסבוק חשים מרמור דומה, ודרשו מצוקרברג תשובה בנוגע לדרך בה ישמש הכלי בסין. צוקרברג הודה בקיומו של הכלי אך הסביר שהחברה לא החליטה עדיין באופן סופי כיצד לחדור לשוק הסיני. כך או כך, צוקרברג סבור שגם אם ייעשה שימוש בכלי כדי להדחיק ידיעות פוליטיות, עדיין –

"טוב יותר שפייסבוק תיקח חלק ותאפשר את השיח, אפילו אם לא מדובר עדיין בשיח המלא."

כמה מעובדי פייסבוק כבר פרשו מהחברה כשהם מביעים הסתייגות מהאפשרות לצנזר ידיעות פוליטיות עבור ממשלות אחרות. וכמובן, הטיעון של צוקרברג לוקה בחסר מכיוון ששליטה וניתוב של השיח מסייעת לאזרחים להגיע למסקנות שגויות – למשל שמצב עמיתיהם והמדינה כולה טוב יותר מכפי שהם סבורים ומרגישים על בשרם. בדרך זו יכולה הממשלה הסינית לדכא התמרדויות ומהפכות עוד בטרם התרחשו.

 

עתיד שבין כרישים ולווייתנים

בספרי החדש (השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה) אני מכנה את הממשלות "לווייתנים", ואת ברוני תעשיית ההייטק והמידע "כרישים", ומסביר שהשניים משלימים זה את זה – אך יכולים גם להסתכסך ולצאת אחד כנגד השני, תוך שהם מנצלים את הכוח שהציבור שם בידיהם, ומעצבים את התודעה הציבורית בהתאם למטרותיהם.

הכלים שסיקרתי ברשומה זו ייכנסו לחלק מארגז הכלים שהחברות הגדולות יכולות להפעיל כדי לעבוד לצד השלטון או כנגדו. הם יכולים לקדם מטרות שאנו מגדירים כ- 'טובות' ו- 'ראויות', למשל כדי לסכל את הגיוס לדאע"ש. אלא שהשאלה חייבת להישאל: מי מגדיר את המטרות כטובות וכראויות? שהרי ממשלת סין יכולה להשתמש בהם בדיוק באותה דרך כדי למזער את רצונם של האזרחים להצטרף למחאות חברתיות או לקרוא למרי אזרחי. ולמעשה, גם פייסבוק וגוגל עצמן יכולות באופן עקרוני להשתמש בכלים הללו כדי להסית את הציבור כנגד החלטות ממשלתיות מסוימות.

בן פרקר, דודו של פיטר פרקר הידוע, אמר לפני שנים רבות ש-

"עם כוח גדול באה אחריות גדולה"

דרכן של החברות המסחריות היא להתחמק מהאחריות, אלא אם אנו כציבור יכולים ומוכנים לדרוש מהן לעמוד בה. אנו נותנים כיום בידיהם של פייסבוק וגוגל כוח גדול, אך הן אינן מוכנות עדיין להכיר באחריות המתלווה אליו. חברות אלו מווסתות את השיח הציבורי – במתכוון או שלא – אך אינן מוכנות לחשוף כיצד בדיוק הן עושות זאת. עלינו לחייב אותן לשקיפות מלאה בנוגע לאלגוריתמים המווסתים את השיח, על מנת שנוכל להפעיל ביקורת ציבורית ולהתנגד לכוונון האלגוריתמים בדרכים פסולות.

אם לא נעשה זאת, הרי שהממשלות והחברות הגדולות יזכו בכוח הולך וגדל לשחק בתודעה הציבורית ובתפישת העולם של אזרחי העולם. ואם לא נפעל כנגד מגמה זו, אולי אנו ראויים לתוצאה.

 

 

 

הספר "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" יצא בקרוב בישראל בהוצאת כינרת זמורה דביר. אם תרצו לקבל עדכון כשהספר יוצא לאור, אתם מוזמנים להירשם לבלוג בתיבה מצד ימין.

בינה מלאכותית לכולם

בינה מלאכותית לכולם

הנה פעילות כיפית שתשרת אתכם היטב בעתיד: היכנסו ל- Google Photos, והעלו את כל התמונות שלכם לשם. יש להם מספיק מקום פנוי – טרה-בייט שלם – כך שמשתמש ממוצע לא צריך להיתקל בבעיות מקום. כשתסיימו את ההעלאה, התחילו לבקש ממנוע הבינה המלאכותית שימיין עבורכם את התמונות. הוא לא יעשה זאת לפי מועד הצילום או גודל הקובץ, כנהוג, אלא יפעל כבן-אדם ממש, וישאל אתכם: "מה תרצו שאמצא בתמונות?"

אתם יכולים להגיד לו שאתם רוצים תמונות עם אופניים – והוא ימצא עבורכם את כל התמונות מההיסטוריה שלכם המכילות אופניים. או אולי תרצו שימצא לכם תמונות עם ציפורים? הוא יעשה גם את זה. או עם שפמים? גם זה אפשרי. ואם תבקשו מושגים מופשטים יותר – למשל, אהבה – תעשה הבינה המלאכותית מאמץ מיוחד ותמצא עבורכם את כל התמונות בהם מופיעים שני אנשים המחייכים זה אל זה, מתנשקים ומתחבקים.

זוהי רק דוגמה אחת ליכולותיה הגוברות של הבינה המלאכותית, אך אנו נחשפים לדוגמאות נוספות מדי יום. אנו מתחילים לראות יועצים רפואיים ממוחשבים המספקים המלצות רפואיות הזהות ב- 99 אחוזים מהמקרים להמלצות שמספקים רופאים אנושיים, או שופטים ממוחשבים המסוגלים לחזות מראש את תוצאותיהם של משפטים המנוהלים על-ידי שופטים אנושיים. אלגוריתמים מספקים המלצות לגבי רכישת מניות בבורסה, ולעתים תכופות גם רוכשים את המניות הללו בעצמם במהירות העולה פי מיליון על זו בה פועל אדם ממוצע. ואפילו בעולם הפיזי אנו רואים את חדירתם של אלגוריתמים שאחראים כבר כיום על ניתוב הרכבים האוטונומיים בכבישים ועל פעולתם של בתים חכמים.

בעשור הקרוב נעבור לצורת קיום אחרת: כזו המשלבת בין צרכיהם של בני-האדם, ובין האלגוריתמים המסייעים לנו. הבינה המלאכותית תייעץ לנו בכל נושא אפשרי ובכל מקום בו נרצה את עצותיה. אף אדם לא יהיה עוד לבד – כולנו נוכל לקבל סיוע ממומחים דיגיטליים שיתקשרו עמנו דרך המחשוב הלביש והטלפונים החכמים.

אלו מילים והבטחות גדולות, אבל השאלה חייבת להישאל: איך מגיעים לעתיד כזה? איך עוברים מדרך חשיבה לפיה רק בני-אדם הם אלו המסוגלים לבצע מטלות קוגניטיביות מורכבות, לקיום יומיומי בו העצות, הרעיונות, הניתוח והדיון מגיעים דווקא מבינות מלאכותיות? איך מרגילים את המשתמשים למצב החדש, מבלי להעביר אותם טלטלה מחשבתית קשה שתגרום להם להתרחק מהטכנולוגיות הללו?

גוגל מתחבטת בשאלה זו בדיוק בימים אלו. חברת הענק עומדת כיום בקדמת תחום הלמידה העמוקה, המושתת על רשתות עצבים מלאכותיות – כלומר, מחשבים המריצים סימולציה (פשטנית מאד) של תאי עצב המחוברים זה לזה ומתקשרים זה לזה. כל 'עצב' ממוחשב שכזה פשוט מאד בפני עצמו, אך מיליוני עצבים כאלו ביחד יוצרים מערכת המסוגלת ללמוד, לזהות תבניות, לעבד תמונה, ולהפיק משמעות וידע חדש ממידע רב ומגוון. אבל איך גוגל יכולה להרגיל אנשים לסמוך על הבינות המלאכותיות שלה?

אחת מהדרכים היא באמצעות שיתוף הבינה המלאכותית עם הציבור הרחב, בניסיון להפוך אותה לחלק טבעי מחייהם. זה בדיוק מה ששירות Google Photos עושה – הוא מספק שירות רב-ערך לציבור הרחב, ובאותה העת מרגיל אנשים לסוג חדש של אינטראקציה עם המחשב.

אבל למה לעצור כאן?

בניסיונותיה להפוך את הבינה המלאכותית לחלק מעולמנו, שחררה גוגל לאחרונה מספר אפליקציות בינה מלאכותית שכל אדם יכול לשחק עמן. אחת מהן היא Quick Draw, בה אתם יכולים לצייר ציורים פשוטים על המסך והבינה המלאכותית צריכה לנחש מהם – ומצליחה בכך ברמה מעוררת השתאות. במשחק אחר, Giorgio Cam, אתם מוזמנים לצלם את עצמכם או חפצים באמצעות מצלמת הרשת, והמחשב מספר לכם מה הוא רואה בצורה של ראפ. שני המשחקים פתוחים לציבור הרחב, ומעניין להתנסות בהם.

אם אתם מתכנתים, כדאי שתדעו שגוגל שחררה את הקוד הפתוח למספר התנסויות אחרות עם הבינה המלאכותית. הקוד הפתוח של A.I. Duet, למשל, מאפשר לכם להשמיע לבינה המלאכותית נעימות פסנתר קצרות, והיא תשלים אותן כרצונה, או אפילו תנגן לצידכם ותגיב לצלילים שאתם מפיקים. הקוד הפתוח של What Neural Networks See מאפשר לכם להבין איך רשתות עצבים מלאכותיות 'רואות' – ומדגים לכם כיצד כל חפץ מתורגם לסדרה של נקודות, קווים, צבעים ומרכיבים אחרים. ובאמצעות Thing Translator אתם יכולים לצלם חפצים, לשאול את הבינה המלאכותית איזה חפץ היא רואה, ולבקש ממנה גם לתרגם את השם לכל שפה אפשרית. נסו ולא תתאכזבו!

 

בינה מלאכותית – לכולם

רבות מההמצאות של העתיד עומדות להגיע מ- 'האנשים הקטנים' – מתכנתים צעירים ומבוגרים כאחד, שרוצים להשתמש בקוד הפתוח כדי לבצע מטלות שאיש מעולם לא חשב להעביר לבינה המלאכותית. חברות המידע הגדולות כיום מבינות זאת היטב, ולכן פותחות את הכלים שברשותן לציבור הרחב. גוגל, בעיקר, פתחה את מנוע הבינה המלאכותית המבוסס על רשתות עצבים מלאכותיות, הידוע בשם TensorFlow, לכל אדם שירצה להשתמש בו.

אחת ההמצאות המוזרות יותר המסתמכת על TensorFlow הופיעה באוגוסט האחרון ביפן, כאשר מהנדס מערכות בשם מקוטו קויקה ראה כמה קשה להוריו למיין את המלפפונים הגדלים בחווה שניהלו. ההורים נאלצו להקדיש שמונה שעות ביום למיון המלפפונים לפי קריטריונים של אורך, עקמומיות, עובי, צבע ואחרים. מקוטו בנה מערכת פשוטה המעבירה את המלפפונים בסרט נע תחת מצלמה, מעריכה את 'שוויו' של כל מלפפון, ומפילה אותו לקופסה הנכונה. ולמרות שהוא השקיע כמה חודשים בלימוד ואימון המערכת, מהרגע שזו קלטה את העיקרון – היא ייתרה כמעט לחלוטין את הצורך במיון ידני של המלפפונים.

חוות המלפפונים האוטומטית של מקוטו היא רק דוגמה אחת מני רבות אליה ניחשף בשנים הקרובות בתחום הבינה המלאכותית. כאשר תכנות של בינה מלאכותית מתקדמת הופך להיות פשוט וקל (יחסית) באמצעות הכלים שמספקות לנו החברות הגדולות, אפשר לצפות לשפע של המצאות רבות ומוזרות שיגיעו ממתכנתים בודדים ומחברות קטנות ויצירתיות. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שבוודאי נראה "קורא וממליץ אוטומטי" של ספרים, "משערך אוטומטי" של סרטי פורנו עם התמקדות בסצינות המעניינות במיוחד, "יועץ יופי" שממליץ לך איך לצלם את עצמך לפייסבוק, "מעריך פוסטים לבלוג" שייתן לכל בלוגר ציון והמלצות לשיפור עוד בזמן כתיבת הפוסט, ועוד כהנה וכהנה רעיונות שישלבו את הבינה המלאכותית בכל תחום בחיינו.

 

מי יעצור את הבינה המלאכותית – ומי ישלוט בה?

עד כמה שאנו יכולים לראות, הרצת הבינה המלאכותית דרך הענן היא מטלה זולה – בוודאי בהשוואה לצורך במומחים אנושיים או בעבודה אנושית שתספק תוצאות דומות. מבחינה זאת, הבינה המלאכותית עומדת לשפר את חייהם של רבים מסביב לעולם, ובמיוחד האוכלוסיות מעוטות המשאבים והיכולת. אלו יוכלו לקבל שירותי ייעוץ רפואי, ייעוץ ביטוחי, ייעוץ משפטי וכן הלאה דרך הענן, בעלות אפסית – ואולי אפילו בחינם.

אבל האם נאפשר להן לעשות זאת?

חשוב לזכור שעולמנו מנוהל, במידה רבה, על-ידי 'גלדות' וקבוצות אינטרסים, שבוודאי לא ישמחו לראות חלק מפרנסתם זולגת לטובת הבינה המלאכותית. ארגוני הרופאים, למשל, בוודאי יביעו התנגדות לייעוץ רפואי שיסופק על-ידי מחשבים, גם אם הייעוץ הממוחשב מדויק יותר מהאנושי, ובוודאי מגיע מהר יותר דרך האינטרנט. הם יוכלו לעטוף את התנגדויותיהם באצטלה של דאגה לבריאות הציבור שתופקר לידיו הקרות של המחשב, ולמרות שיש אמת גם בטענה זו, ברור שגם ההסתמכות על רופאים אנושיים בלבד אינה מספקת מענה נוח לחלק גדול מהאוכלוסייה. הפתרון, לפיכך, יימצא בוודאי בשנים הראשונות בשיתוף פעולה בין המומחים האנושיים ליועצים הממוחשבים: בייעוץ רפואי ממוחשב מיידי, שמלווה בהפניה לרופא אנושי בכל מקרה של חשד למחלה מורכבת או חשש לטעות.

הצד השני של המשוואה הוא זה של חברות הענק שישלטו במנועי הבינה המלאכותית. כאשר אלגוריתמים יסייעו לנו בקבלת החלטות בתחומים רבים כל-כך, נהיה חייבים לדרוש מהחברות הללו שקיפות מלאה בנוגע לדרך הפעולה של האלגוריתמים. ללא שקיפות שכזו, לא נוכל לוודא שהחברות אינן מטות לתועלתן האישית את ההמלצות שמספקים האלגוריתמים (כפי שכבר מתברר שגוגל עושה כיום בתוצאות החיפוש שלה).

המשמעות הסופית היא שבעולם העתיד, נהיה חייבים לעבוד עם בינה מלאכותית ולצד בינה מלאכותית, אך כדי להפיק ממנה את המירב, כדאי מאד שגם נבין איך היא עובדת ועל-ידי מי היא נשלטת.

אז למה אתם מחכים? לכו לשחק עם אפליקציות הבינה המלאכותית של גוגל, והיכנסו לעולם חדש ומוזר, בו המחשבים מתחילים להשוות את יכולותיהם לאלו של בני-האדם.

 

—-

 

האפליקציות המומלצות:

Google Photos

Quick Draw

Giorgio Cam