חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד

חוויית המין הראשונה שלי במציאות מדומה – ומה היא יכולה ללמד אותנו על העתיד

אזהרה: רשומה זו עשויה שלא להתאים לילדים. הורים – לתשומת לבכם.

הגיע הזמן לספר לעולם את האמת, שרק כמה מחבריי הקרובים ביותר כבר יודעים: בחודש האחרון, כחלק ממחקר על עתיד המין, הפכתי לזמן קצר לאשה ולקחתי חלק בחוויה מינית עם גבר. לא היה מוצלח במיוחד, תודה ששאלתם, אבל הדבר המעניין באמת הוא שהכל קרה במציאות מדומה.

אולי כדאי להתחיל מההתחלה.

צרות של עתידנים

בשנה האחרונה הוזמנתי לאחד מכנסי איט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני. הכנסים של האגודה הם עניין שמח למדי, עם הרצאות שמתהדרות בשמות כמו "רב אורגזמה קיצונית, מחקר איכותני", "מי הזיז את האורגזמה שלי" ו- "בין זיקוקים לזיוף".

כפי שאתם יכולים להבין, זה לא מקום לילדים, אבל תמיד מעניין שם. הופעתי באחד מכנסי האגודה גם בעבר ודיברתי על עתיד המין. כנראה שאהבו את מה ששמעו, מכיוון שהזמינו אותי שוב. הפעם ערכתי סקר ספרות מעמיק יותר על עתיד המין, שגרם לכך שאני עדיין לא מסוגל לפתוח את הדפדפן שלי בציבור מבלי שאנשים ירימו גבה למראה הפרסומות שגוגל מציעה לי. ההרצאה עברה היטב, ובסופה הסכים איתי הקהל שהם יכולים להזמין את דוד פסיג או יובל נח-הררי כדי לשמוע על עתיד ישראל או העולם, אבל אם הם רוצים הצצה לעתיד הטיפול המיני – הרי שאני הכתובת תמיד.

נו, גם זה משהו.

בעקבות ההרצאה התחלתי לעקוב באופן ממוקד יותר אחר התפתחויות חדשות מכל הסוגים בעולם המין. לא אלאה אתכם בכל הממצאים ובניחושים שלי בנוגע לעתיד התחום. במקום זאת אקפוץ ישר לסוף: לפני חודש קניתי את מכשיר המציאות המדומה החדש ביותר כיום, ומשם הדרך לטרנסג'נדריות וירטואלית הייתה קצרה.

מציאות מדומה

באמצע מאי השתחרר לחנויות מכשיר ה- Oculus Quest – אוקולוס קווסט. מדובר באחד ממכשירי המציאות המדומה המוצלחים ביותר, והוא נטול חוטים לגמרי. כלומר, הוא אינו מחובר למחשב כלל. הוא יושב על העיניים ומשדר לכל עין תמונה דומה, על מנת להכניס אותך לעולם וירטואלי. מאז שרכשתי את הקווסט, חוויתי מעוף על גב דרקון, נלחמתי כמו נינג'ה עם זוג חרבות (הג'ויסטיקים שישבו בידיי), יריתי בחייזרים ולקחתי חלק בעוד כהנה וכהנה משחקים מהנים.

אבל היה ברור לכולם איפה שוכן הפוטנציאל האמיתי של הקווסט. כפי שכתב בעבר דאמון בראון –

"זה נראה ברור כל כך: אם אנו ממציאים מכונה, הדבר הראשון שנעשה – אחרי שנרוויח ממנה – הוא לצפות בפורנו באמצעותה."[1]

הסטטיסטיקות מדברות עבור עצמן. שני השווקים המרכזיים בהם מוצאים מכשירי המציאות המדומה שימוש הם תעשיית המשחקים ותעשיית הפורנוגרפיה. נכון לשנת 2018 הופקו כבר 6,000 סרטים אירוטיים במציאות מדומה, שגרפו 15 מיליון דולרים בשנת 2018 בלבד[2]. קיימות הערכות לפיהן עד 2025, תעשיית הפורנו במציאות המדומה תגיע לשווי של מיליארד דולרים בשנה – כמעט שליש משווי השוק שצפוי למציאות המדומה באותה שנה[3].

אי אפשר, לפיכך, לדבר על עתיד המין מבלי לנסות להבין גם את תפקידם של מכשירי המציאות המדומה. וכך קרה שזמן קצר לאחר שרכשתי את הקווסט, עשיתי את מה שנשבעתי בעבר שלא אעשה לעולם, ונרשמתי לאתר פורנו, דרכו יכולתי להוריד סרטים למכשיר.

ולפתע פתאום, עולם חדש מופלא נפתח בפניי.

Woman using Oculus Quest.

אשה משתמשת באוקולוס קווסט – מכשיר מציאות מדומה. המקור: אוקולוס.

מין במציאות מדומה

שכבתי על הגב כשראשי שעון על כרית גבוהה. שמתי את המכשיר על פניי, הפעלתי את האפליקציה, ועברתי לעולם אחר: חדר במלון יוקרה, במקום חדר השינה בבית. שכבתי על מיטה של בית מלון עם סדינים לבנים צחורים. הייתי ערום כמעט לגמרי, ולא יכולתי שלא להתפעל מגופי החדש – שראשי הווירטואלי היה מחובר אליו. יכולתי להשפיל מבט ולסקור את שריריי החסונים, את הקוביות בבטן, את התחתונים ההדוקים שלא השאירו הרבה מקום לדימיון בנוגע למסתתר בתוכם.

בקיצור, הייתי חתיך-על. אבל לא יכולתי שלא לתהות: איפה המין כאן?

לא הייתי צריך לחכות יותר מדי. הדלת לחדר המקלחת נפתחה, ומתוכה פסעה החוצה צעירה חיננית שבישרה לי שאנו עומדים לקיים עתה יחסי מין סוערים. ולא זאת בלבד, אלא שהיא הודיעה לי שהביאה עמה את חברתה הטובה, שמזה שנים רבות חושקת בי בסתר. הגיוני בסך הכל. החברה נכנסה גם היא לחדר, ושתיהן הפשיטו את המעט שנותר עוד להפשיט מעלי, ועשו בגופי הווירטואלי מעשים מגונים מכל הסוגים.

זה לא הרגיש נורא בכלל, אבל אחרי כמה דקות הבנתי את העניין והתחלתי להשתעמם. אז החלטתי לבחון את האופציה הנועזת יותר – והפעלתי את הסרטון שהכניס אותי לגוף של אשה.

שוב, חדר בית מלון. שוב, סדינים לבנים. שוב, ערום. ושוב, התפעלות. היה לי גוף מושלם, רק מהמין הלא-נכון, והוא החליף לגמרי את גופי הפיזי. סקרתי את הגוף בקפידה, והגעתי למסקנה שאני נראית מדהימה, ושזו עשויה להיות דווקא חוויה מעניינת ואפילו מהנה. ואז נפתחה דלת השירותים, ומתוכה הגיח גבר ענקי ושעיר והודיע לי שהוא עומד לדגדג לי את הרחם עם כלי באורך של סרגל בית-ספר.

זו הייתה הנקודה בה ידיי נשלחו אינסטינקטיבית אל המכשיר שעל הראש, בניסיון לכבות אותו מהר ככל האפשר. הצלחתי רגע לפני שהסרגל נגע בי, באותו עולם אחר בו גופי עמד להיות מחולל.

זו הייתה החוויה הראשונה שלי כאשה, והיא הספיקה לי כדי להבין כמה אמיצות בנות-הזוג שלנו. אבל לא ויתרתי לעצמי. ניסיתי להתחבר עוד מספר פעמים לסרטון, ומה אגיד לכם? זה היה נורא.

מין במציאות מדומה. מתוך סרטון Virtual Sexology מ- 2016, של BadoinkVR

לראשונה בחיי, הצלחתי לדמיין מה עוברת אשה במהלך יחסי המין. הבנתי את הפגיעות הנוראית, את התחושה השונה לגמרי שמתעוררת כשאת/ה מבין/ה שעומדים לחדור לך לתוך הגוף ולהותיר בו משקעים שיכולים לשנות את חייך לנצח. הבנתי את משמעותן של תנוחות מסוימות, ומדוע חלק מהנשים רואות אותן כמשפילות – מכיוון שהן באמת כאלו. 

"אבל מה חדש כאן?" שאלה אשתי בתמיהה כשסיפרתי לה על חוויותיי מאותו עולם. "הרי ידעת את כל זה!"

ונכון, באמת ידעתי, אבל עד שלא חוויתי את כל אלו מנקודת מבטה של אשה, לא הרגשתי ולא הפנמתי. הספיקו לי מספר התנסויות כאשה במציאות המדומה כדי להכריח אותי לחשוב מחדש על מין ועל הדרך בה הוא מתפרש בעיני הצד השני. המציאות המדומה עזרה לי להבין את העולם מנקודת מבט אחרת, אליה התקשיתי להתחבר עד אותו רגע. היא גרמה לי לחשוב מחדש על מה שסבור הייתי שאני כבר יודע ומבין.

מה עוד היא תעשה עבורנו בעתיד?

לחשוב מחדש

מכשירי המציאות המדומה מתחילים להופיע בכל מקום. אתם יכולים כבר היום לרכוש את המכשירים הזולים ביותר בפחות ממאה שקלים, ולהפעיל אותם באמצעות הטלפונים החכמים שלכם. לא ירחק היום בו גם המכשירים המשוכללים יותר, כמו הקווסט, יגיעו לכל אדם. הם יוכלו לספק לאנשים הבנה שונה של המציאות במספר רב של תחומים: נוכל לחוות יחסי מין מנקודת המבט של המין השני, למשל, או להבין כיצד רואה תרנגולת את כלוב הגידול הצפוף והצר בו היא שוהה כל חייה. נוכל להיכנס לנעליו של חייל בשדה הקרב, להתפלל בשמו של אללה במסגד שבעיר הקדושה מכה, או להשתגע לאיטנו בבידוד כפוי בכלא. תארו לעצמכם שמוסדות החינוך, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יהיו מודעים לשימושים האפשריים בטכנולוגיה, ויוכלו להציע אותה לתלמידים ולמטופלים כדרך לקרב אותם לנושאים מסוימים – ולאפשר להם להבין אותם גם מנקודת מבטו של הצד השני.

האם חוויות אלו יהיו שונות כל-כך מסרטים בקולנוע או בטלוויזיה? האם הן ישפיעו עלינו ועל דעותינו באופן עמוק יותר? את זה עדיין אי אפשר לדעת. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שהזמן הקצר שביליתי בגופה של אשה, הספיק כדי לגרום לי לחשוב מחדש על נשים, על גברים ועל מה שביניהם. החוויה הייתה חזקה יותר מכל סרט שראיתי בנושא, מכיוון שהפעם האיום היה אישי, מיידי וישיר על גופי שלי – גם אם זה היה וירטואלי.

אני מאמין שהמציאות המדומה תוכל לספק לנו כלי רב-עוצמה שיעזור לאנשים לחשב מסלול מחדש: לחשוב אחרת על פורנוגרפיה ועל תעשיית המין, על תעשיית הבשר ובעלי-החיים, וכל תחום אחר בו מתרחשות עוולות נוראיות מדי יום ומדי דקה. הבנה וחשיבה מחודשת הן דרישות הבסיס לשינוי חברתי, ואולי המציאות המדומה תוביל לשינוי שכזה, בדרך להקמת עולם טוב יותר. אם נרצה להשתמש במציאות המדומה כדרך לתיקון העולם, כדאי שמוסדות החינוך, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים יהיו מודעים לשימושים האפשריים בטכנולוגיה, ויוכלו להציע אותה לתלמידים ולמטופלים כדרך לקרב אותם לנושאים מסוימים – ולאפשר להם להבין אותם גם מנקודת מבטו של הצד השני.

 


 

קישורים:

[1] https://www.covenanteyes.com/pornstats/

[2] https://thevrsoldier.com/gaming-and-pornography-are-the-two-biggest-draws-for-the-vr-industry/

[3] https://www.covenanteyes.com/pornstats/

מדען רוסי מתכנן להנדס גנטית תינוקות עד סוף 2019 – והגופים המדעיים מודים שאינם מסוגלים לעצור אותו

מדען רוסי מתכנן להנדס גנטית תינוקות עד סוף 2019 – והגופים המדעיים מודים שאינם מסוגלים לעצור אותו

והנה זה מתחיל: מדען רוסי הודיע על תכניותיו להנדס גנטית תינוקות אנושיים עד סוף 2019, ולמרות קריאות מצוקה ומרמור מצד גופים כמו ארגון הבריאות העולמי, איש אינו מתכוון לעצור אותו.

לפני שבועיים הצהיר דניס רבריקוב, חוקר ביולוגיה מולקולרית העומד בראש המעבדה לעריכת הקוד הגנטי במרפאת הפוריות הגדולה ביותר ברוסיה – על תוכניתו להנדס גנטית תינוקות אנושיים. רבריקוב מתכוון להמשיך בצעדיו של החוקר הסיני הא יאנוקי, שהנדס גנטית תינוקות על מנת להקנות להם עמידות לנגיף ה- HIV. אלא שמטרותיו של רבריקוב מעשיות יותר: הוא רוצה לאפשר לאמהות הנושאות את הנגיף בגופן, להביא ילדים לעולם מבלי שאלו יידבקו מהאם במהלך ההיריון, הלידה או בהמשך חייהם.

רבריקוב טוען שהטכניקה בה ישתמש דומה לזו של יאנוקי הסיני, אך בטוחה יותר, ועם סיכוי קטן בהרבה לתופעות לוואי בלתי-רצויות. לפני שנה הוא פרסם תוצאות מחקר שהוכיחו כי הטכניקה שלו מסוגלת לנטרל ביעילות ובאופן בטוח שני עותקים של הגן CCR5, שמאפשר בערך תשעים אחוזים מההדבקות ב- HIV. חוקרים אחרים ספקנים יותר, בלשון המעטה, וסבורים שרבריקוב פשוט לא הצליח במחקריו לגלות את כל המוטציות שנגרמו במהלך ניסוייו [1]. 

אפשר לסכם שקיים קונצנזוס בקהילה המדעית בנוגע לסיכון המגולם בהנדסה גנטית בבני-אדם. למרות זאת, ארגון הבריאות העולמי הודה בימים האחרונים כי אינו מסוגל לעצור את רבריקוב או למנוע ממנו לממש את תכניותיו. באופן דומה, גם נשיא האקדמיה הלאומית לרפואה של ארצות הברית הביע את חששותיו לגבי תכניותיו של רבריקוב, אך אמר במפורש כי – "איני יודע מה אנו יכולים לעשות כדי לעצור אותו… לכל מדינה יש ריבונות משלה" [2]. 

זהו אחד המשפטים החשובים ביותר בנוגע לעתיד ההנדסה הגנטית. נכון להיום, לכל מדינה יש ריבונות משלה על שטחה, וזכות בלעדית להחליט אלו ניסויים מותרים ואסורים בגבולותיה. ברוסיה קיים אמנם חוק המגביל מאד את השימוש בהנדסה גנטית, אך משרד הבריאות הרוסי ממלא פיו במים ומסרב לאסור בצורה פומבית על רבריקוב מלהתקדם עם תכניותיו. 

בחודשים הקרובים יגיע משרד הבריאות הרוסי להחלטה בנוגע לניסויים, וזו תהיה מונעת בהכרח מראייה כוללת יותר של צרכי המדינה. אם יחליט שר הבריאות הרוסי – סליחה, אם יחליט פוטין – שהטכניקה להנדסה גנטית של תינוקות עשויה לקדם את רוסיה בעתיד, הרי שההחלטה תהיה בוודאי חיובית. ואם כך יקרה, הרי שאיש מחוץ לגבולות רוסיה לא יוכל למנוע מהרופאים במדינה מלהנדס גנטית עוברים ותינוקות אנושיים.

פוטין יצטרך לקבל החלטה קשה. מצד אחד, הכנסיה האורתודוכסית – מוסד בעל כוח רב ברוסיה – מתנגדת באופן נחרץ להנדסה גנטית. מצד שני, טכניקות מתקדמות להנדסה גנטית עשויות להיות מסוגלות להזניק קדימה את המדינה כולה. אם רוסיה תתיר, למשל, להנדס ילדים בעלי מנת משכל גבוהה יותר (שאיפה סבירה למדי, מאחר שידוע כיום שהגנים שלנו אחראים לחמישים עד שמונים אחוזים מרמת ה- IQ), הרי שתוך פחות משני עשורים היא תוכל ליהנות מהתוצרים שיפיקו מהנדסי-העתיד ומדעני-העתיד הללו.

החלטתו של פוטין תושפע, בוודאי, גם משיעור הילודה הנמוך ברוסיה. פוטין עצמו כינה את העניין "הבעיה החריפה ביותר של רוסיה המודרנית", ומסיבה טובה: ההערכה היא שתוך שלושים שנים, תפחת אוכלוסיית המדינה מ- 143 מיליון אזרחים ל- 111 מיליון בלבד, כתוצאה משיעור הילודה הנמוך ושיעור התמותה הגבוה [3]. פוטין מחפש בנרות דרכים לשכנע את נשות המדינה להביא יותר ילדים לעולם. למה שלא יציע לכל אשה טיפול חינם מצד המדינה, שיעזור 'להשביח' את ילדיה? כאשר אשה ממוצעת ברוסיה מביאה לעולם רק ילד אחד, היא בוודאי תרצה 'לבטח' את ההשקעה לעתיד. 

פוטין עשוי, לפיכך, לנסות לקדם תכנית ארוכת-טווח להשבחת האוכלוסיה, במקום להגדיל את מספר הילדים שייוולדו לעוני ולאלכוהוליזם (תוחלת החיים הנמוכה של הגברים ברוסיה, העומדת כיום על 59 שנים בלבד, היא כנראה תוצאה של האלכוהוליזם הנפוץ כל-כך בקרב הגברים במדינה).

אני מאמין שהחלטת משרד הבריאות הרוסי בנוגע לניסוייו של רבריקוב תהיה חיובית. אם כך יקרה, הרי שכבר בשנה הבאה נראה בוודאי עשרות תינוקות מהונדסים-גנטית. ואם נגלה שהטכניקה של רבריקוב אכן יעילה ובטוחה, הרי שאפשר לצפות לתינוקות מהונדסים-גנטית נוספים שיופיעו ברוסיה, אבל עם תכונות מעניינות אחרות: עמידות למחלות לב, למשל, או לסרטן; או אולי בעלי מנת משכל גבוהה יותר, או חרוצים יותר – התכונות החשובות ביותר להצלחה כיום.

כך או כך, רוסיה תחליט עבור עצמה, ושאר העולם ייאלץ לקבל את החלטתה. ואם אכן תתחיל המדינה להפיק תינוקות בריאים וחכמים יותר, הרי שגם מדינות אחרות ייאלצו להתחיל לעשות זאת, כחלק מ- 'מירוץ החימוש' החדש של ההנדסה הגנטית. ואם מדינות אחרות יסרבו לכך? ובכן, מספיק אדם מהונדס אחד שיתחתן עם אזרחית מדינה זרה, כדי שילדיהם יישאו את אותם גנים מועדפים שייבררו על-ידי המדענים הרוסיים. נרצה או לא נרצה, האנושות מתחילה לצעוד בימים אלו לקראת עתיד בו יהונדסו ויעוצבו ילדים – לא בבית-הספר או בחיק המשפחה, אלא כבר מהרחם.

הולך להיות מעניין בעתיד.


 

קישורים:

[1] https://www.nature.com/articles/d41586-019-01770-x

[2] https://futurism.com/the-byte/science-leaders-russians-plan-crispr-babies

[3] https://www.thoughtco.com/population-decline-in-russia-1435266

המכשיר שהיה אמור לשפר את יכולותינו הקוגניטיביות

המכשיר שהיה אמור לשפר את יכולותינו הקוגניטיביות

בעוד שנה נחגוג יום-הולדת שבעים וחמש לרעיון שהיווה את אחד הבסיסים לאינטרנט, למחשב האישי ועל הדרך גם להעצמת יכולת החשיבה האנושית. זה היה הרעיון של המדען והממציא ואנוואר בוש, שעוד ב- 1945 – כשמחשבים משוכללים היו בגודל של חדר או בניין, והאינטרנט לא הייתה עדיין אפילו חלום – כבר הציע לבנות את ה- Memex. 

מהו הממקס? במאמר מ- 1945, הצהיר בוש שניתן יהיה לבנות מכשיר שיעצים את יכולותיו הקוגניטיביות של האדם. כל אינדיבידואל עם ממקס יוכל – 

"לאגור את כל ספריו, מסמכיו ומכתביו [על מכשיר עתידי], שיהיה ממוכן כך שאותו אדם יוכל להתייעץ עם המכשיר במהירות ובגמישות. זו תהא הרחבה אינטימית לזכרונו."

בוש המשיך ותיאר את דרך השימוש בממקס, שמזכירה מאד את הדרך בה אנו גולשים כיום באינטרנט כשאנו רוצים לחקור נושא חדש. הנה כך – 

"בעליו של הממקס, נאמר, מתעניין במקור ובתכונות החץ והקשת. ספציפית, הוא חוקר מדוע הקשת התורכית הקצרה התעלתה ביכולותיה על הקשת האנגלית הארוכה בקרבות במסעי הצלב. יש לו עשרות ספרים ומאמרים שייתכן שרלוונטיים בממקס שלו. ראשית, הוא עובר על אנציקלופדיה, מוצא מאמר מעניין אך קצר, ומשאיר אותו מוקרן [על המסך]. לאחר מכן, בהיסטוריה, הוא מוצא פריט קשור אחר, ומצליב בין השניים. כך הוא ממשיך, בונה נתיב של פריטים רבים. מדי פעם הוא מוסיף הערה משלו, וקושר אותה לנתיב המרכזי או מצרף אותה לנתיב צדדי לפריט מסוים. כאשר נהיה ברור שיכולותיהם האלסטיות של החומרים הקיימים חשובים בעיקר לקשתות, הוא מתפצל לנתיב צדדי שמביא אותו לספרים על אלסטיות וקבועיהם הפיזיקליים." 

בוש לא עצר כאן. הוא חזה כי – 

"צורות חדשות לגמרי של אנציקלופדיות יופיעו, מוכנות מראש עם רשתות של נתיבים אסוציאטיביים…"

untitled-1400x966

ה- Memex

עשרים שנים לאחר מכן, טד נלסון המציא את ההייפרטקסט, כשהוא מסתמך באופן ישיר על רעיונותיו של ונוואר בוש. ארבעים וקצת שנים לאחר שבוש פרסם את רעיונותיו, בתחילת שנות התשעים, ההייפרטקסט כבר עמד בבסיס ה- World Wide Web דרכו כולנו משתמשים כיום באינטרנט. זהו, במילים אחרות, הקישור (לינק) שכולנו משתמשים בו כיום בלי לחשוב פעמיים. וכיום, אנחנו משתמשים בוויקיפדיה בדיוק כפי שבוש חשב על הממקס כבר לפני כמעט שמונים שנים. 

כשאני קורא את רעיונותיו של בוש מלפני כמעט שבעים וחמש שנים, אני מבין מחדש עד כמה מוגבלת הייתה יכולת החשיבה וניתוח הנתונים האנושית באותם הימים. מבלי מחשבים אישיים ורשת אינטרנט שתקשר ביניהם, לא היינו יכולים לזכור את רעיונותינו במדויק, לבחון אותם בזמן-אמת, או לחקור במהירות נושאים חדשים. הטכנולוגיה, כבר היום, שדרגה את יכולותינו הקוגניטיביות הבסיסיות.

ומה השדרוג הבא הצפוי לנו? נתעלם לרגע מחומרים פסיכואקטיביים מסוימים ויכולתם להשפיע על פעולת המוח, או מהנדסת המוח האנושי (אקט שידרוש עוד שנים רבות מאד למימוש באופן מדויק ואחראי). השדרוג הגדול הבא יגיע כנראה בזכות בינות מלאכותיות משוכללות כמו אלו של יבמ ו- Spark Beyond, המסוגלות לקרוא בעצמן מיליוני מאמרים ולסכם את תובנותיהן המרכזיות טוב יותר מרוב בני-האדם. בתוך עשור או שניים, יוכלו הבינות המלאכותיות לעשות זאת ברמה שתתעלה על כל אדם. באותו הזמן נוכל כבר כולנו להתחבר לבינת-על זו דרך הטלפון החכם שלנו, ולהתייעץ עמה בכל נושא. אפשר בהחלט לחשוב גם על עתיד בו נוכל להתחבר לבינה ישירות דרך המוח, אבל זה נראה לי כמעט מיותר. מה שחשוב כדי לשדרג עוד יותר את הבינה האנושית, הוא פשוט חיבור מהיר ככל-האפשר לבינה המלאכותית, וחיבורים כאלו כבר בנמצא. 

בקיצור, כולנו עומדים להיות נבונים יותר, והמשמעויות עצומות. מוחותינו האנושיים הבסיסיים מתקשים לתפוס רעיונות פילוסופיים גדולים ואמיתויות מדעיות. אם לכולנו תהיה בינת-על בכל כיס שתוכל לדבר עמנו ולתת לנו את התשובות לשאלות החיים הגדולות, נוכל להפוך לחברה… אחרת. אני רוצה לומר יעילה יותר, אבל אולי יעילות לא תהיה הפרמטר החשוב באמת? אולי פרודוקטיביות? אולי הדבר החשוב ביותר יהיה להתקרב לאמת, או לפחות לשקר שיגרום לנו להרגיש טוב יותר? אי אפשר לדעת כיצד תיראה מציאות כזו, לפני שנהיה קרובים יותר אליה.

כך או כך, השילוב שלנו ושל המחשבים עומד להפיק אנשים נבונים יותר – כאלו החשופים למידע מהימן הרבה יותר ויכולים לנתח את משמעויותיו באופן מדויק יותר. אבל האם נהיה חכמים יותר? האם נוכל לשקול בקור-רוח את מה שבינת-העל המלאכותית תאמר לנו לעשות? האם נוכל לבחור בחוכמה?

אני רוצה לחשוב שכל עוד אנשים מסוגלים להשקיע דקות ארוכות בקריאת פוסט בפייסבוק שאינו מערב חתולים, תינוקות חייכניים, או דילמה בין אבות פגומים ואמהות צודקות, יש לנו עוד סיכוי לכך. אבל כמו תמיד – נגלה את התשובה בעתיד.

 

 


 

לקריאה נוספת –

המאמר המקורי של בוש ב- The Atlantic

ערעור הסדר הגלובלי – פייסבוק מקימה את רשת 'ליברה' מבוססת-הבלוקצ'יין

ערעור הסדר הגלובלי – פייסבוק מקימה את רשת 'ליברה' מבוססת-הבלוקצ'יין

קיימות המצאות שמשנות לגמרי את מהלך ההיסטוריה. הפצצה האטומית, למשל, או מנוע הקיטור. בימים האחרונים הופיעה בזירה העולמית המצאה חדשה מסוג זה. אני וחבריי שקראנו עליה, הולכים עדיין המומים וממלמלים – "חשבנו שזה יקרה, אבל לא כל כך מהר!", או "זה טורף את כל הקלפים. איך העולם ייראה עכשיו?"

לא רק אנחנו שואלים את השאלה הזו. באופן נדיר, נציגים משני צדי המתרס של הקונגרס האמריקני – רפובליקנים ודמוקרטים – כבר הסכימו שיש לקיים דיון חירום לגבי המצב החדש, ושאסור להתקדם עם ההמצאה הזו לפני שהקונגרס יבין את השלכותיה המלאות. או במילים אחרות, אף פעם[1].

אבל אולי התגובה המעניינת ביותר ששמעתי לפיתוח החדש הגיעה מאחד מחבריי, מומחה לחדשנות, שאמר לי – "איזה ממזר הצוקרברג הזה, הא? מי שלא רצה אותו כנשיא ארצות הברית, יקבל אותו עכשיו כקיסר העולם."

וכל זה, בזכות ההודעה של פייסבוק מהשבוע האחרון על כך שהיא מקימה פלטפורמת בלוקצ'יין משלה, באופן שעבדכם הנאמן (אני) כבר חזה מראש לפני שנתיים שיקרה, בספרי "השולטים בעתיד". לפעמים מצליח לי.

אבל מה המשמעות בעצם של פלטפורמת הבלוקצ'יין של פייסבוק? למה ההשלכות שלה עומדות לשנות את הכלכלה ואת הגאופוליטיקה כפי שאנו מכירים אותן? הנה כמה תשובות.

מה זה בכלל בלוקצ'יין?

בלוקצ'יין היא שיטה המאפשרת לבזר – כלומר, לפזר – את כוח המחשוב הנדרש להגנה על רשת מסוימת, בין מיליוני מחשבים שונים. הדוגמה הראשונה להצלחה של טכנולוגיות הבלוקצ'יין היא בביטקוין: מטבע שמוגן מפריצות ומרמאויות באופן מבוזר, כאשר מיליוני מחשבים של משתמשים מסביב לעולם בודקים כל פעולה הנעשית בביטקוין, ומוודאים שאין כאן ניסיון לרמאות.

אם אתם רוצים הסבר רחב יותר על רשת הבלוקצ'יין ומשמעויותיה, הנה רשומה שכתבתי על הנושא (במקור כמאמר במגזין הטכניון) וזכתה לשיתופים רבים גם בפייסבוק – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156130913344911&set=a.10150318105559911&type=3&permPage=1

הביטקוין הצליח כל-כך (יחסית למטבע ניסיוני לגמרי, שהוקם על-ידי קבוצה של מטורפים לעניין) מכיוון שהוא אינו נשלט על-ידי איש. לא מדובר במטבע דיגיטלי תוצרת אמריקה, סין, או גרמניה, שהמדינות הללו יכולות לשלוט בו ולתפעל את הפעולות המתבצעות בו. במקום זאת, הוא היה המטבע 'הנייטרלי' הראשון בעולם, שאינו נשלט על-ידי איש. אלא שלמרות יתרונות אלו, הוא מעולם לא הצליח באמת. העובדה שהוא הסתמך על מחשבים אישיים בכל העולם לצרכי אבטחה, גרמה לכך שניתן היה לבצע רק שבע פעולות בשנייה במטבע זה. לשם השוואה, ויזה מבצעת 2,400 פעולות מדי שנייה.

ואז באה פייסבוק, והודיעה על פתיחת רשת ליברה, ביחד עם עוד 27 חברות-ענק, כולל ויזה עצמה.

ליברה

ליברה היא פלטפורמת הבלוקצ'יין החדשה שפייסבוק הכריזה על הקמתה בשבוע האחרון. הפלטפורמה אמורה לספק לכל המשתמשים מטבע דיגיטלי חדש בשם "ליברה" – מילה הנבחרה בקפידה, ומגיעה מיחידת המידה הרומאית וממשחק-מילים על ה- 'ליברטי', כלומר "חירות" בצרפתית. כל אדם יוכל להשתמש במטבע הזה: תוכלו לרכוש אותו דרך אפליקציה או אתרים ייעודיים, ואז להשתמש בו.

מה שמעלה את השאלה, איך בדיוק תשתמשו בו?

כאן נכנסות למשחק 27 החברות האחרות עמן הקימה פייסבוק את הפלטפורמה החדשה. אלו כוללות את ענקיות הפיננסים: ויזה (שאחראית על העברות כספים בשווי של כמעט שבעה טריליון דולרים בשנה[2]) מאסטרקארד, פייפאל וסטרייפ. לא מוגזם לומר שביחד, החברות הללו מפקחות על כמעט עשרה אחוזים מכל הפעולות הפיננסיות בעולם. כך שדרך ליברה, תוכלו לשלם בכל מקום שמכבד ויזה ומאסטרקארד. כלומר, בכל מקום. אפילו לבנקים.

אבל מה אם אתם רוצים להשתמש בליברה כדי לנסוע במונית? בוודאי תשמחו לשמוע ששתי ענקיות התחבורה הציבורית – אובר וליפט – חברות גם הן ברשת ליברה. אולי תרצו להזמין חדר במלון, טיסה או לשכור רכב? ברכותיי – חברת בוקינגס-הולדינגס (דרכה נרכשו 670 מיליון לילות במלונות בשנה, ושבעה מיליון כרטיסי טיסה[3]) שותפה גם היא ברשת ליברה. תרצו לקנות חפץ באיביי? גם היא ברשת ליברה! תרצו לשלם על מנוי בספוטיפיי? גם היא שם. תרצו להתחבר דרך הסמארטפון לאינטרנט? דברו עם וודאפון – ספקית התקשורת הסלולרית הגדולה בעולם (לפי רווחים) – שהצטרפה גם היא[4].

וזוהי רק יריית הפתיחה. רשת ליברה לא תיפתח עד לשנה הבאה, והצפי הוא שעד אז יצטרפו עוד עשרות חברות. פייסבוק כבר הבהירו שישמחו לצרף אפילו חברות מתחרות, לכאורה, כגוגל ורשתות חברתיות אחרות.

אבל למה שכל אלו ייכנסו לרשת? מה הן ירוויחו מזה?

הגזר

הייתרון המיידי – שכמעט שולי, בראייה רחבה יותר – הוא שהחברות המצטרפות חייבות להשקיע סכום של לפחות עשרה מיליון דולרים בפלטפורמה. בתמורה לכך, הן יזכו ב- 'ריבית' על השקעתן הראשונית, בהתאם להצלחת הפלטפורמה. אם ליברה תהיה פופולרית מספיק, ומספר גדול של אנשים ישתמשו בה וירכשו מטבעות ליברה, הרי שהחברות המקימות יזכו ברווח יפה על השקעתן המקורית.

הסיבה החשובה יותר היא שרשת ליברה למעשה מפתחת סוג חדש של כסף שניתן יהיה להשתמש בו בכל העולם כדי לשלם על שירותים מכל הסוגים. תוכלו לנחות במדינה הנידחת ביותר באפריקה, ועדיין לרכוש מנוי לרשת האלחוטית, לשלם על שירותי התחבורה הציבורית או לקחת הלוואות באמצעות המטבע הדיגיטלי שנמצא לכם בארנק הדיגיטלי. אתם לא צריכים בכלל את הבנקים המקומיים לשם כך, וזוהי נקודה קריטית עבור 1.7 מליארד האנשים שנטולי חשבון בנק כיום, אבל עדיין ירצו ליהנות מכל השירותים שהעולם יכול לספק להם. זהו היבט חשוב במיוחד עבור פליטים, שמוצאים עצמם ללא גישה חוקית לשירותים הבסיסיים ביותר במדינות אליהן הגיעו. בקיצור, פלטפורמת ליברה פותחת שוק גלובלי עבור חברות שהיו צריכות לכפוף עצמן עד כה לרגולציות איטיות, מקרטעות ומשתקות.

תגידו עכשיו – אבל מה עם הממשלות המקומיות? האם הן באמת יסכימו לכך שחברות-הענק ישתמשו במטבע זר כדי לבצע פעולות תשלום בשטחיהן? וכאן אתם מתחילים לראות את הסיבה לכך שאנשים מתרגשים כל-כך מליברה. עד היום, מדינות היו יכולות להחריג משטחיהן חברות שלא התנהגו יפה. אם פייסבוק לא הייתה מסכימה, למשל, לשחק לפי החוקים המקובלים בגרמניה ולשתף מידע עם הרשויות, היא הייתה מועפת בבעיטה מהמדינה, או שהייתה סופגת קנסות משמעותיים. אבל פתאום, גרמניה לא צריכה להתמודד רק עם פייסבוק: היא צריכה להתמודד עם עשרות חברות שכיום שולטות על יותר מעשרה אחוזים מהכלכלה הגלובלית. אם גרמניה לא רוצה לקבל את שירותי ליברה, הרי שכל החברות האלו ימשכו בכתפיהן קולקטיבית. ביחד, הן יותר גדולות מגרמניה, או אפילו מהאיחוד האירופי. הן אלו שמכתיבות את הכללים – והציבור הגרמני יצטרך להתיישר לפי המנגינה שלהן.

אוקי, נודה באמת: זוהי הצהרה מלאת יוהרה, וכמובן שהדברים לא פשוטים עד כדי כך. המדינות לא מאבדות לגמרי מכוחן, ורשת ליברה תצטרך לערוך משא ומתן עם כל מדינה כדי להחליט על הכללים לפיהם מקבלים אזרחי המדינות גישה לרשת. ואף על פי כן, לא מדובר כבר בדין ודברים עם כל חברה בפני עצמה, אלא עם עשרות החברות הגדולות בעולם. מדינות ייאלצו להסכים לחדירתה של ליברה לשטחן, או להסתכן במרי אזרחי מצד התושבים הזועמים, שלא יבינו למה הם היחידים בעולם המוחרגים מהשירותים הטובים, היעילים והזולים ביותר שיש, בכל התחומים. בהצלחה לממשלה שתנסה להנציח מצב זה לאורך זמן.

ופה, בעצם, נמצא אחד מגורמי הפיתוי המרכזיים עבור חברות-הענק: הן מתחזקות על חשבון המדינות, ובדרך זו הן אמורות להיות מסוגלות להביא את שירותיהן ליותר משתמשים בכל העולם, תוך שיהיו נתונות לרגולציה חזקה פחות.

מתחיל להדאיג אתכם? מתחיל להישמע כממשלת צללים שמתהווה מול עינינו ממש?

ובכן, אתם צודקים, אבל השאלה היא האם זה באמת יכול להיות גרוע יותר ממצב העניינים כיום.

ממשלות, ממשלות בכל מקום

העולם כיום נמצא בשלב ביניים. מצד אחד, יצרנו את רשת האינטרנט הגלובלית, חובקת העולם, באמצעותה יכול כל אדם לדבר עם כל אדם אחר בכל מקום ובכל זמן. במקביל, אנחנו עדיין מפולגים ל- 195 מדינות שונות, כל אחת מהן עם דרכון משלה, עם כסף משלה, עם חוקים ונהלים משלה, עם שפה משלה וכן הלאה. בכל מדינה אנחנו חייבים להשתמש במטבע אחר, לעבור ביקורת גבולות ודרכונים ארוכה ומייגעת, להוציא ויזה מראש וכן הלאה.

כל אלו אינן בעיות של מה בכך. זוהי הסיבה, למשל, שגופים רבים דורשים עמלה של שבעה אחוזים להעברת כסף בין מדינות – עלות שמגיעה לחמישים מיליארדי דולרים בשנה[5]. זוהי גם הסיבה לכך שאנחנו צריכים להיתקע בשדה תעופה לאורך ימים, רק מכיוון ששכחנו (למשל) את הדרכון עם הוויזה במטוס שכבר המריא, ואיננו מסוגלים להתקדם או לחזור מבלי לקבל קודם אישור מהשגרירות, שיגיע רק בעוד כמה ימים כי המפתח למחסן הטפסים אצל הג'ינג'י שבדיוק עכשיו יצא לחופשת תה במלדיבים.

מערכת ליברה אמורה לעקוף את כל אי-הסדירויות והחיכוכים שבין 195 המדינות הנפרדות הללו, ולהשתית מערכת אחת שתאפשר לכל אדם ליהנות משירותי וידוא הזהות הטובים ביותר (באדיבות פייסבוק), משירותי ניהול הכספים הטובים ביותר (ויזה, מאסטרקארד, פייפאל), תחבורה ציבורית בכל מדינה, וכן הלאה. וזה רק המצב כיום, כשיש 28 חברות בלבד ברשת ליברה! בעוד שנה, יהיו הרבה יותר. בעוד חמש שנים, בהחלט ייתכן שאפילו ממשלות ועיריות יתחננו להצטרף לרשת ליברה, וכך להקל על חיי האזרחים והתושבים, ועל הדרך – להפוך למעשה למדינת-על גדולה אחת. סוג של אימפריית-ענן, מהסוג שתיארתי בספרי "השולטים בעתיד" שיצא לאור כבר לפני שלוש שנים.

נו, תרשו לי להשוויץ. מותר גם לי להיות צודק מדי פעם.

אבל יש להודות: יש סיכוי שכל העניין עוד יקרוס בלהבות.

Image result for ‫השולטים בעתיד‬‎

תראו, ספר! לרכישה בקישור.

עניין של אמון

כאשר כתבתי על אימפריות-הענן ומדינות-הענן העתידיות, דמיינתי רשת בלוקצ'יין שתנוהל על-ידי הציבור הרחב. בדומה לביטקוין, כוח המחשוב היה אמור להגיע מכל אחד ואחת מאיתנו. פייסבוק אמנם שואפת להגיע לכך – למצב בו רשת ליברה לא תנוהל על-ידי חברות-הענק, אלא על-ידי הציבור – ומצהירה זאת במפורש במסמכי הפרויקט. עם זאת, הטכנולוגיה הקיימת עדיין אינה מסוגלת לתמוך ברשת מסוג שכזה. לעת עתה, עלינו להסתפק ברשת שמנוהלת על-ידי החברות הגדולות, ולהסתמך על הצהרתה של פייסבוק לפיה מטרת-העל היא בסופו של דבר להפוך את רשת ליברה ל- permissionless – כלומר, כזו שהציבור הרחב ישתתף בניהולה.

אבל עד אז, הרשת תנוהל על-ידי חברות-הענק.

סומכים עליהן? לא? מסיבה טובה. לא כדאי לסמוך על אף גוף בעולמנו. ובואו לא נשכח שפייסבוק – על המוניטין הכושל שלה בשמירת מידע ופרטיות – היא זו שדחפה להקמת הפלטפורמה. הצד החיובי הוא שפייסבוק כבר הבהירה שהמידע שנאסף עליכם בפייסבוק, אינו עומד להיות משותף עם שאר החברות שעל רשת ליברה – אלא אם תצהירו במפורש שאתם מעוניינים בכך.

ועדיין, מי מוכן לסמוך על חברות-הענק? אף אחד. אבל מה האלטרנטיבה? לסמוך על 195 ממשלות, שרבות מהן לא הוכיחו עצמן כמוצלחות במיוחד – אם נתבטא בעדינות – בשיפור חיי אזרחיהן? שחלקן הגדול מרגל אחרי אזרחיהן כל העת? שנכשלות פעם אחר פעם בתיאום ובשיתוף פעולה בינלאומיים? שזורקות מדי פעם מילה באו"ם בעד שת"פ, ואז עושות כרצונן בשטחיהן?

ברור שמדובר כאן בניסוי ראשון מסוגו, כזה שיכול להתאפשר רק בעולם המחובר באופן מיידי דרך רשת האינטרנט. כל חברה מסחרית שמצטרפת (וכדי להצטרף צריך לספק הוכחת שווי של מיליארד דולרים לפחות), תקבל זכות הצבעה על חוקי הפלטפורמה. חברות-הענק, לראשונה, מתאגדות ביחד תחת פלטפורמה אחת, שאמורה להתחרות במדינות, כולן. זהו האו"ם של החברות המסחריות, אבל כזה שאוכף את רצונו באופן מיידי וברור באמצעות קביעת הכללים לפיהם מתנהלת רשת ליברה.

והמדינות עלולות שלא לאהוב את זה.

אז מה הן יוכלו לעשות בנידון? כנראה שהרוב המכריע של המדינות לא יוכלו להתחרות כלכלית בליברה, או להקים לה אלטרנטיבה משלהן (סין היא כנראה יוצאת הדופן היחידה). האם הן יוכלו לשתק את ליברה באמצעות סגירת השרתים שבשטחיהן? אולי, אבל כל עוד הרשת תכלול מספיק חברות בינלאומיות, אפשר להניח שהשרתים יהיו ממוקמים בכל העולם – דבר שיחייב פעולה בינלאומית משותפת כדי לשתק את ליברה. אני עדיין מחכה ליום בו סין, ארצות הברית, רוסיה והאיחוד האירופי יחליטו במשותף שקיים איום גדול מספיק כדי לגרום להן לשתף פעולה. אולי זה יקרה, יום אחד, כתוצאה מאיום ממשמש של אסטרואיד שעומד לפגוע בכדור-הארץ. אבל האם רשת ליברה – רשת שאמורה להיטיב בסך הכל עם חיי המשתמשים – תוכל באמת לגרום לכל המדינות להחליט על שיתוף פעולה, רק כדי להפיל אותה?

איכשהו, לא נראה לי.

ועדיין, רב הנסתר כאן על הגלוי. מדינות עלולות להחליט על סנקציות כלכליות שיושתתו על חברות שמשתתפות בליברה, כדי להניא אותן מלקיחת חלק ברשת. הן יכולות להעניש חברות על הפרות-חוק שנערכו במסגרת רשת ליברה, וכך לאלץ אותן לעזוב את הרשת מחשש לתביעות-ענק.

או – שליברה תגדל מספיק מהר, מספיק חזק, כדי לשנות את הסדר העולמי. כדי להביא לכך שאם חברה אחת ברשת תקבל קנס לא-הוגן (לראיית רשת ליברה) מממשלה מקומית, הרי שהגלגל יתהפך: רשת ליברה עצמה היא זו שתעניש את הממשלה הפוגענית ותשתית עליה קנסות וחרמות עד שיסתדר העניין לשביעות רצונה.

אתם מבינים עכשיו למה האנשים שחושבים על הנושאים האלו שנים, הולכים בימים האחרונים כסהרורים ברחוב, ולוחשים לכל הסובבים אותם – "העולם השתנה לגמרי בשבוע האחרון! איך אתם לא מבינים את זה עדיין?!"

cyclone-2102397_1920.jpg

השינוי מגיע

בדרך לעתיד

יכול להיות שאני מתרגש קצת יותר מהראוי לנוכח הפוטנציאל של רשת ליברה. ייתכן שהניסוי עצום-המימדים הזה לא יצליח. למעשה, אני בטוח שהוא ייכשל בדרכים מסוימות, אבל גם אם יקרוס לחלוטין מסיבות שאיננו יכולים לנחש עדיין, הוא יקום מחדש מאפרו בשנים שלאחר מכן. רשת הבלוקצ'יין אמורה לאפשר לאנשים ולחברות להתאגד מבלי להתייחס לממשלות המקומיות ולגבולות לאומיים, וזהו כוח שיהיה קשה למדינות לעצור לאורך זמן.

יש עוד אלפי סוגיות שצריך לפתור: מה זכותם של משתמשים לפרטיות ברשת ליברה? האם מותר לחברות מתחרות להיות שותפות ברשת האחת הזו ולשתף ביניהן מידע, והאם הן בכך חשש ליצירת קרטל? האם לא כדאי שיהיו חוקי יסוד – אלו שייקבעו מראשיתה של רשת ליברה, ושלא ניתן יהיה לשנותם אלא ברוב-קולות עצום? ומי אוכף קנסות על הפרת הכללים והחוקים ברשת ליברה?

כל אלו שאלות שחשוב להעלות, ויספקו פרנסה רבה לעורכי-דין, וקרואסונים רבים בכנסים להוגי-דעות מכל הסוגים. אבל לעת עתה, אני רוצה לעצור כאן בקביעה אחת פשוטה: השבוע, כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הכלכלה הגלובלית ועל יחסים בין חברות בינלאומיות וממשלות, התחיל להתערער.

וההמשך יבוא.

[1] https://www.wired.com/story/lawmakers-express-privacy-concerns-facebooks-libra/

[2] https://www.forbes.com/sites/danielfisher/2015/05/06/visa-moves-at-the-speed-of-money/#12a2f9a61b99

[3] https://www.sec.gov/Archives/edgar/data/1075531/000107553118000015/pcln-20171231_10k.htm#s679534D3B78B0B5C91C7CB7EEF77C506

[4] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%95%D7%93%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%9F

[5] https://techcrunch.com/2019/06/18/facebook-libra/

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

בפינתנו היום אני רוצה לסקור פיתוח חדש של מיקרוסופט, שבמבט ראשון אינו נראה מרשים במיוחד. בראייה רחבה יותר, אני מאמין שהוא מרמז על כוחה של הבינה המלאכותית לשנות את העולם.

הרעיון עצמו פשוט למדי: חוקרים במעבדות מיקרוסופט פיתחו מערכת חדשה לתמלול פגישות בעולם הפיזי. במקום להסתמך על מיקרופון אחד בלבד, המערכת מתחברת לכל הסמארטפונים והמחשבים הניידים בחדר, ומקבלת מידע מהמיקרופונים שלהם בזמן אמת. המידע הזה עובר אינטגרציה, כך שבסופו של דבר, המערכת מסוגלת להבין ולתמלל את הדיבור בחדר, טוב יותר מכפי שהייתה יכולה לעשות זאת בהסתמך על מיקרופון אחד בלבד[1].

למה זה חשוב? מכיוון שאנו רואים כאן את ההתחלה של תפישה חדשה, שמסתמכת על 'מוח' ממוחשב המסוגל לקבל מידע ממספר רב של ערוצים בו-זמנית, ולהפיק ממנו משמעות. אנו איננו יכולים לעשות זאת: אנו מוגבלים למידע שמיעתי המגיע משני ערוצים בלבד – אוזן ימין ואוזן שמאל. אבל 'מוחות' ממוחשבים אינם ניחנים במגבלה דומה, והם מסוגלים לקבל מידע שמיעתי מעשרות, מאות ואפילו אלפי ערוצים. כל עוד הם ניחנים בכוח המחשוב הנחוץ, הם מסוגלים להפיק תובנות בעלות משמעות מכל המידע הזה.

יש השלכות עצומות לתפישה הזו. דמיינו שאתם מגיעים להרצאה בעוד חמש שנים. ברגע שאתם נכנסים לאולם, הטלפון שלכם מצטרף אוטומטית לרשת הרחבה שכוללת את הסמארטפונים של כל המאזינים האחרים. כל הטלפונים מקשיבים ביחד למרצה, ובסוף ההרצאה תקבלו את התמליל המדויק של כל מה שהוא אמר.

אבל למה לעצור במידע שמיעתי בלבד? בפעם הבאה שתלכו לקונצרט רוק עם אלפי אנשים בקהל, תוכלו לשתף גם את המידע החזותי המתקבל מהסמארטפון שלכם. כלומר, את קטעי הווידאו שאתם מצלמים. כל קטע וידאו כזה בפני עצמו אינו מעניין במיוחד, אבל זכרו שעשרות אנשים מצלמים כל הזמן, כל אחד מנקודה אחרת בקהל. אלגוריתמים מתקדמים יוכלו לאחות את כל הצילומים הללו כדי להפיק סרטים של האירוע השלם.

התפישה הזו פותחת גם צוהר לעולם העבודה החדש. באחת מהופעותיי האחרונות על הבמה באוסטרליה, טכנאי הסאונד גיחך קלות כששמע שאני סבור שהבינה המלאכותית יכולה לגזול מקומות עבודה מבני-אדם.

"ומי יחבר לך את המיקרופון לדש?" הוא שאל, תוך שידיו עוברות על גופי במיומנות. "מי ישחיל את הכבלים מתחת לחולצה שלך, ויחבר את הסוללה והמקלט לחגורה? מי יפעיל את המצלמה שמתעדת אותך על הבמה?"

והנה, אחת התשובות היא שפשוט לא יהיה צורך בכל המכשירים הייעודיים האלו. הם יוחלפו בכוח ההמון: בעשרות או מאות סמארטפונים שישתפו את המידע השמיעתי והחזותי ברמה שעולה על זו המתקבלת ממיקרופון בודד או מצלמה בודדת – משוכללים ככל שיהיו.

כמובן, אי אפשר שלא לחשוב גם על הבעיות הטמונות בתפישה זו. גופי ביון, למשל, יגירו ריר לנוכח האפשרות לשמוע הכל ולראות הכל. כבר עכשיו מקבלים גופי ביון רבים מידע מהסמארטפונים שלנו (לממשלת ארצות הברית, למשל, יש גישה לכל מה שאתם מקליטים ומעלים לענן של גוגל או פייסבוק). מה יקרה כשהם יוכלו לאחות את כל פיסות המידע הנפרדות האלו, כדי להרכיב תמונה גדולה וברורה יותר של העולם? והאם אנו רוצים באמת לתת בידיהם את הכוח הזה?

ייתכן שבעיה זו תיפתר בכוחן העתידי של טכנולוגיות הבלוקצ'יין, שאמורות ליצור רשתות תקשורת שיהיו חסינות לפריצה ולרחרוח מצד הממשלות. אולי. אבל יש עוד זמן עד אז. בינתיים, אפשר להסתפק בכך שהתפישה החדשה – זו שמספקת לבינה המלאכותית יכולת הצלבת מידע – אמורה לשרת את הציבור באמצעות שילוב הציבור עצמו. כולנו נצטרך 'לנדב' את כוח השמיעה, הראייה והתקשורת של הסמארטפונים שלנו, כדי לתת לבינה המלאכותית את המידע שהיא צריכה כדי לסייע לכולנו. כולם למען כולם.

זה בהחלט עתיד שאני יכול להתחבר אליו.

[1] https://www.microsoft.com/en-us/research/uploads/prod/2019/05/DenmarkTechReport-5ccb8b095c8f3.pdf

התפרסמה הרשימה הראשונה של גנים המספקים יכולות 'על-אנושיות'

התפרסמה הרשימה הראשונה של גנים המספקים יכולות 'על-אנושיות'

ג'ורג' צ'ארץ' ידוע כאחד הממציאים הססגוניים והחשובים ביותר בתחום ההנדסה הגנטית בבני-אדם ובכלל. הוא כבר הצהיר על תכניותיו (שכנראה תצליח) להחזיר לחיים את הממותה השעירה, ולעצור את ההזדקנות האנושית. אולי זו הסיבה שאף אחד לא הופתע כשהפרופסור פרסם בשבוע האחרון רשימת גנים שאמורים לספק לבני-אדם יכולות 'על-אנושיות' – או לפחות כאלו שאנו רואים רק במספר קטן מאד של אנשים ברי-מזל[1].

רפרוף מהיר ברשימה חושף גנים שאמורים לספק לבני-אדם "עצמות חזקות במיוחד", "עמידות לוירוס ה- HIV", "יכולת צלילה למעמקים", "צורך בפחות שינה", ועוד רבים אחרים. הרשימה כוללת אפילו גנים שיפחיתו את הריחות הרעים שאתם מפיצים, או שימתנו את יכולתכם לחוש כאב.

superhuman genes picture.jpg

עבור חלק מהגנים, צ'ארץ' מפרט גם תופעות לוואי אפשריות. הגן שמעניק לכם עצמות דחוסות וחזקות, למשל, גם יקשה עליכם לצוף במים, מסיבות ברורות. ואנשים שאינם יכולים לחוש כאב מילדותם, יודעים היטב שזוהי ברכה מהולה בקללה: הם גדלים מבלי לדעת כאב מהו, ולעתים קרובות שוברים את עצמותיהם מבלי לחוש זאת כלל – וממשיכים ללכת כאילו דבר לא קרה, עד שגופם אינו מסוגל לשאת אותם יותר.

צ'ארץ' הסביר כי יצר את הרשימה לקראת עתיד בו רופאים יוכלו לבצע 'האקינג' לגוף האנושי – כלומר, לשנות אותו לפי דרישותיהם הספציפיות של הלקוחות. ואכן, קשה להתעלם מהפוטנציאל הרפואי של הגנים שצ'ארץ' מתאר. גם אם אינכם מעוניינים בעצמות חזקות או ביכולת לעצור את הנשימה מתחת למים למשך עשרים דקות[2], בוודאי תרצו ליהנות מעמידות לשחפת, לסוכרת מסוג 1 ו- 2, או למחלות האלצהיימר, הכבד והלב. הגנים לכל אלו נכללים ברשימה של צ'ארץ.

הרפואה הקונבנציונלית כיום מתקדמת באיטיות, אך ברור שהביו-האקרים – אנשים החמושים בערכות להנדסה גנטית תוצרת-בית – יקפצו על הרשימה כמוצאי שלל רב. אחד מהמובילים בתנועת הביו-האקינג, ג'וזיה זיינר, מוכר ערכות הנדסה גנטית לכל דורש. הוא בעל דוקטורט בביו-פיזיקה, ועבד בתחום הביולוגיה הסינתטית בנאס"א, עד שהחליט לעזוב את הארגון הממשלתי – ולפתוח את תחום הביולוגיה הסינתטית לכולם. על הדרך, הוא גם ביצע ניסויים בהנדסה גנטית על עצמו, כגון הניסיון לשנות את צבע עורו[3], או להגדיל את מסת שריריו[4].  רשימת הגנים המספקים יכולות 'על-אנושיות' נראית כאילו נוצרה במיוחד עבורו.

ואולי זה באמת המצב.

צ'ארץ' מוכר כאחד התומכים הגדולים בביו-האקינג, וברעיון שכל אחד יכול לשכלל אורגניזמים קיימים. הוא גם היועץ המדעי והעסקי של חברת "אודין", אותה הקים ג'וזיה זיינר במטרה מוצהרת להפיץ ערכות להנדסה גנטית לכל אדם[5]. ערכות אלו, ביחד עם הרשימה האמורה, מספקות לכל אדם – לשותף שלכם לדירה, לשכן שלכם בבניין, או לסבתא שלקחה קורס מתקדם בביולוגיה מולקולרית – את היכולת התיאורטית להנדס את הגנטיקה של עצמו.

וזה יכול להיות הדבר הטוב ביותר – והנורא ביותר – שיקרה לתחום ההנדסה הגנטית.

מצד אחד, ברור שיהיו תאונות נוראיות ואסונות רפואיים קשים. איני ממליץ לאף אדם לשחק (לפחות כיום) עם הגנים של עצמו. עדיין רב הנסתר על הגלוי בתחום הגנטיקה, וכאשר אתם משחקים פוקר עם הקוד הגנטי של עצמכם, אתם יכולים בקלות למצוא עצמכם מפסידים, ולגלות שגרמתם לנזק מיידי, ואפילו קטלני. חשוב שתהיה רגולציה בתחום זה, ועל כך כולם מסכימים.

מצד שני, הרגולטור – כלומר, הממשלה – ידוע בכך שאינו מתקדם עם הזמנים במהירות הרצויה. טחנות הרוח של החוק נעות לאט-לאט, ואינן נוהגות לזהות מצבים יוצאי-דופן, או להתחשב באנשים שזקוקים לעזרה כאן ועכשיו. ונודה באמת: כולנו זקוקים לעזרה. רבים מאיתנו חשופים למחלות לב, שבצים מוחיים, אלצהיימר, פרקינסון, סרטן, בזמן שאחרים – שהתברכו במוטציה אקראית בגן כלשהו – הינם בעלי עמידות יוצאת-דופן למחלות אלו. קשישים רבים סובלים מהתדלדלות במסת העצם והשריר, מלבד יוצאי-הדופן שמוגנים מפני אלו בזכות מוטציה זו או אחרת. כולנו חולים, או עומדים לחלות, ומצליחים באורח פלא להתעלם מעובדה זו. וכשמסתכלים על העניין בדרך זו, האם אפשר באמת להאשים את הביו-האקרים ופורצי-הדרך הראשונים, שמוכנים להילחם במחלות אלו – ובוחנים את הפיתוחים על גופיהם?

צ'ארץ' עצמו בחר להתייחס לנקודה זו בדיוק. בראיון לרשת פיוצ'וריזם הוא הסביר[6] כי מוטציות יכולות להיות בעלות השפעות חיוביות ושליליות באותה העת. ברור כי חלק מהמוטציות יכולות לגרום לנזקים – אך אם הן מגנות עלינו מפני מחלות מסוימות, מדוע שלא נבחר באופן מודע לקבל על עצמנו את הסיכון הזה? הרפואה כיום אינה מסוגלת להסכים עם גישה זו – מסיבות טובות – אבל ברור שגם דרך חשיבה זו יכולה להיטיב עם רבים.

כך או כך, ברור שבטווח הקצר יימצאו אנשים שישנו את הגנטיקה של עצמם באופן ניסיוני ועתיר בטעויות. אבל בטווח הארוך יותר, הרשימה של צ'ארץ' מדגימה לנו את הפוטנציאל של רפואת העתיד. בראייה ארוכת טווח, ברגע שהתחום יתמסד ויהפוך להיות בטוח יותר, נוכל לצמצם דרמטית את הסיכון ללקות במחלות לב, ניוון מוחי, וכן – גם להקנות לאינדיבידואלים את התכונות בהן יחפצו: כושר גופני גבוה, אינטיליגנציה גבוהה, עמידות למחלות ועוד.

כל ההתקדמות הזו, כמובן, פותחת קופת שרצים שלמה. האם מותר לאנשים להנדס את גופיהם, בתנאי שאין (כמעט) סיכון לכך? כנראה שכן – והחוק כבר ערוך לכך: אנו מתירים לנשים להשתיל סיליקון בגופיהן למשל. אבל האם מותר – או ראוי – שהורים יהנדסו את ילדיהם שטרם נולדו, כך שייהנו מתכונות טובות מסוימות? משרירים חזקים יותר, מהגנה ממחלות, או מאינטיליגנציה גבוהה יותר? כאן התשובה פחות ברורה. האם באמת ראוי שהורים יחליטו על גורל ילדיהם? ובעצם, האם אין הם עושים זאת כבר היום, באמצעות החינוך שהם מקנים לצאצאיהם?

אלו שאלות כבדות-משקל, והרשימה של צ'ארץ' – הרשימה שיכולה להפוך אתכם לעל-אנושיים – רק ממחישה כמה חשוב להתחיל לדון בהן כבר היום.


 

[1] http://arep.med.harvard.edu/gmc/protect.html

[2] https://www.cell.com/cell/fulltext/S0092-8674(18)30386-6

[3] http://www.josiahzayner.com/2017/02/how-to-genetically-engineer-human-part.html

[4] https://www.vox.com/future-perfect/2019/5/19/18629771/biohacking-josiah-zayner-genetic-engineering-crispr

[5] http://www.the-odin.com/about-us/

[6] https://futurism.com/the-byte/george-church-superhuman-gene-hacks

אוואטארים חייתיים, או – איך זכה חולה סרטן לעזרה מ- 300,000 זבובים

אוואטארים חייתיים, או – איך זכה חולה סרטן לעזרה מ- 300,000 זבובים

כשרופאיו של מר רוג'רס (שם בדוי) הבינו שהוא לוקה בסרטן המעי הגס בשלב המתקדם ביותר – עם גרורות באזורים שונים בגוף, שפיתחו כבר חסינות למספר תרופות – הם הציעו לו להשתתף במחקר ראשון מסוגו. הוא הסכים, ותוך שנה וקצת גילה שכבר אינו לבד במערכה: 300,000 זבובים, שכל אחד מהם הונדס גנטית כדי לחקות את מצבו הרפואי של רוג'רס, הצטרפו למלחמה בסרטן.

תאיו הסרטניים של רוג'רס נשאו תשע מוטציות סרטניות, שכל אחת מהן גרמה לתאים להגיב באופן שונה לתרופות, לכמותרפיה, להקרנות ולדרכים מקובלות אחרות להתמודדות עם סרטן בבני-אדם. תשע המוטציות ביחד הקנו לתאי הסרטן של רוג'רס את היכולת להדוף מעליהם בבוז מספר רב של טיפולים. הרופאים הבינו שלא ניתן להילחם ביעילות בסרטן בשלב מתקדם כל-כך, עם מספר מוטציות רב כל-כך, בדרכים קונבנציונליות. וכך, הם בחרו ליצור את צבא הזבובים המהונדסים, המכונים גם "אוואטרים חייתיים".

fly-717854.jpg

החוקרים הנדסו גנטית מספר עצום של זבובים על מנת שתאיהם יישאו את אותן המוטציות הסרטניות שבתאיו של מר רוג'רס. זו לא הייתה מטלה קשה כל-כך, מכיוון שזבובי פירות קטנים מאד (קטנים בהרבה מהזבובים שאנו רגילים אליהם בישראל) ומתרבים במהירות. מהרגע שמספרם היה גדול מספיק, החוקרים העסיקו מערכת רובוטית שטיפחה את הזבובים, האכילה אותם, והחשוב מכל – בחנה עליהם 121 תרופות שונות, כל אחת לחוד, וגם בשילובים.

זוהי מערכת מתוחכמת וחכמה למציאת רעיונות חדשים לתרופות מותאמות-אישית. כל אדם שונה מרעהו, וגידולים סרטניים שונים זה מזה גם הם. ועדיין, אנו חייבים להתמודד היום עם מקרי סרטן באמצעות הסתמכות על תוצאות שהתגלו במהלך טיפולים בבני-אדם אחרים, על גידולים סרטניים 'דומים מספיק'. ברור שזה אינו מצב אופטימלי. ניסויים על האוואטארים החייתיים, לעומת זאת, יכולים לספק לנו תשובות מדויקות יותר בנוגע לתרופות ולטיפולים המתאימים בדיוק לסוג הסרטן בו לוקה כל חולה. אחרי הכל, הזבובים לוקים באותו הסרטן בדיוק, וכל ניסוי שייערך עליהם, יוכל לספק תשובות בעלות משמעות גם עבור החולה המקורי.

במקרה של מר רוג'רס, המערכת הרובוטית זיהתה מספר שילובי תרופות ששימרו את הזבובים בחיים, והאטו את התפשטות הסרטן במעיהם. הרופאים בחרו לטפל בסופו של דבר במר רוג'רס בשילוב של תרופה נגד סרטן בשם טראמטיניב, ותרופה לאוסטאופורוזיס בשם זולדרונייט. שילוב של שתי אלו הניב את התוצאות הטובות ביותר בטיפול בזבובים – והצליח לעכב את התפשטות הסרטן של מר רוג'רס במשך 11 חודשים שלמים. לאחר זמן זה, כנראה שצברו תאי הסרטן בגופו מוטציות חדשות, והצליחו להתמודד גם עם השילוב יוצא-הדופן של התרופות. רוג'רס נפטר לאחר שלוש שנים.

חשוב לי להבהיר שעדיין לא נערכו ניסויים רחבי-היקף שיוכיחו ששימוש באוואטארים חייתיים מייעל את הטיפול בסרטן או במחלות אחרות. אף על פי כן, ברור שיש כאן פוטנציאל לייעול הטיפול ולהתאמתו באופן מדויק ביותר לסוג הסרטן שתוקף את האינדיבידואל. כך או כך, אני מתרגש במיוחד מהמערכת הרובוטית שהודגמה במחקר הנוכחי. בזכותה, מבצע של גידול זבובים ובחינת תרופות, שהיה אמור לדרוש צבא קטן של עובדי מעבדה יקרים, בוצע באופן אוטומטי כמעט לגמרי. העלות של מחקר מסוג זה בעבר הייתה אמורה להיות אסטרונומית. כיום היא… ובכן, עדיין אסטרונומית, כי המערכת עדיין חדשה. אבל בעוד חמש או עשר שנים, נוכל כולנו לזכות בטיפול דומה בעלות סבירה (כלומר, עדיין עלות גבוהה מאד, אבל שתכוסה ברובה על-ידי הביטוח הרפואי).

אנו רואים כאן כיצד מערכות רובוטיות יכולות לשנות את דרכי הטיפול במחלות מכל הסוגים. אבל למה לעצור כאן? ברור שהשלב הבא הוא ביצירת "אוואטארים אנושיים" – מאות-אלפי שחזורים של רקמות אנושיות, שכל אחד מהם מגיע מתאיו המקוריים של החולה – ובהתנסות עליהם במעבדה בזמן אמת. וגם אם רעיון זה נשמע מוזר כיום, הרי שהמערכות הרובוטיות של העתיד יוכלו לאפשר אותו בעלות נמוכה-יחסית.

זוהי עוד דוגמה לדרך בה בינה מלאכותית יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר מחלות קיימות: לא רק באמצעות ניתוח המחלות בשימוש בכלים הקיימים והפקת תובנות, אלא גם על-ידי מתן האפשרות לעבוד עם כלים חדשים, או כאלו שלא נראו פרקטיים בעבר. ככל שהבינה המלאכותית תמשיך להשתכלל ולהשתפר, כך יגדל הקצב בו נמצא פתרונות מתקדמים יותר למחלות מכל הסוגים.


 

קישור למאמר המקורי ב- Science Advances