כל האמת על איירבנב – והדרך בה היא עוזרת לכולנו

כל האמת על איירבנב – והדרך בה היא עוזרת לכולנו

לאחרונה פרסמתי בעמוד הפייסבוק שלי לינק לסרטון בו תוארו מספר בעיות עם דרך ההתנהלות של איירבנב. כתבתי שיש להם כמה נקודות טובות, ומיד הואשמתי בתמיכה בקומוניזם ובטכנופוביה. כן, קומוניזם. כי ביקורת על חברה, מסתבר, מובילה לכך שתכף נמליך כאן את סטאלין מחדש ונגרש את העשירים לגולאג הקפוא בבאר שבע.

אז בואו נעשה קצת סדר, כי הדבר הקל ביותר הוא להיות קיצוני ולתמוך באיירבנב או להתנגד לה בלי לחשוב פעמיים – אבל מעבר על הנתונים חושף תמונה מורכבת קצת יותר. החברה עושה הרבה טוב, אבל גם יש נקודות שהיא צריכה להשתפר בהן כדי לספק לאזרחים את השירות האופטימלי.

קודם כל, אין ספק שהחברה מצליחה מאד ומסיבה טובה: היא מספקת מוצר שהצרכנים זקוקים לו. היא מאפשרת לכל אדם להרוויח כמה גרושים נוספים מהשכרת דירתו או חדרו, וכך מסייעת לפרנסה ועל הדרך גם בהורדת העלויות לתיירים ולמבקרים. העולם שאיירבנב פותחת עבורנו הוא כזה של יעילות מירבית, בו כל אדם יכול להפיק שימוש מלא בנכסים שברשותו. מחקר שנערך בברצלונה חשף ששלושה-רבעים מהמשכירים בתים דרך א"ב בעיר נמצאים מתחת לממוצע ההכנסה הלאומי. מנתונים אלו אנו למדים כי א"ב עוזרת, למעשה, לאזרחים להתקיים ואפילו לשלם בעצמם משכנתא או דמי שכירות על דירותיהם[1].

לא זאת בלבד, אלא שמכיוון שחדר ממוצע באיירבנב עולה רק מחצית ממחירו של חדר במלון, איירבנב מעודדת תיירות ומסייעת לשוק התיירות העולמי[2]. לפי מחקר של א"ב, אורחיה ומארחיה בניו יורק שילמו סכום מוערך של 36.6 מיליון דולרים ב- 2014 במסי מכירות בניו-יורק, ויצרו עוד 768 מיליון דולרים בפעילות כלכלית[3].

אין פלא שהצרכנים מתלהבים: 150 מיליון אנשים משתמשים באיירבנב, ו- 640,000 אנשים מציעים דירות לאירוח. מדי לילה מתארחים 500,000 אנשים ב- 65,000 ערים מסביב לעולם. בכך מתחרה החברה בכבוד ברשתות המלונאות הגדולות ביותר – הילטון, מריוט, אינטרקונטיננטל ואחרות – שהגדולות מתוכן מציעות לאורחיהן רק 700,000 חדרים[4], ולעולם אינן מוצאות עצמן בתפוסה מלאה. במחקר מ- 2015 הוכח כי איירבנב נגסה בנתח של 8 עד 10 אחוזים מרווחי שוק המלונאות – וברור לכולם שהסוף אינו קרוב עדיין, והחברה רק צפויה להמשיך לגדול ולהתרחב[5]. אין פלא שתעשיית המלונאות אכן יוצאת כנגד איירבנב, וכמובן שמושכת גם בחוטיו של המחוקק כדי שיפעל כנגדה.

ואכן, איירבנב ומשכירי הדירות נקנסו כבר בעבר, ולא פעם. עיריית ניו-יורק קנסה מארחים שעברו על החוק הארכאי לפיו נאסר עליהם להשכיר דירה לפחות מחודש אחד אלא אם הם נשארים בעצמם בדירה באותו הזמן. קנסות ואיסורים דומים הופיעו בברצלונה, ברלין ופריז.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שחלק מהאיסורים האלו מונעים באמת מהשפעת כוחם של תעשיות התיירות המסורתיות (המלונות) על העיריות ועל הממשלות. אלא שמוקד הבעיה עמוק קצת יותר, מכיוון שתעשיית המלונאות רק דורשת מהעיריות לאכוף את החוקים שנקבעו במקור (גם) כדי להגן על האזרחים.

עיקר הבעיה הוא שקיימת הבדלה ברורה בין שכונות ורחובות בערים תיירותיות רבות בעולם. ומסיבה טובה. נניח שקניתם דירה בלונדון ברחוב שקט ורגוע שמיועד למשפחות ולגידול ילדים. אלא שלונדון מוצפת בתיירים – אנשים שלא דואגים במיוחד לניקיון הרחובות, לא מתחשבים בשכנים (כי הם לא יחזרו לשם) ומנסים להחנות רכבים שכורים ברחובות צפופים גם כך. האם לא ראוי שהעירייה תגן על איכות חייכם, ותייעד רחובות מסוימים בלבד לבתי-מלון? וכך אכן קורה בערים תיירותיות רבות בעולם, כשהרגולטור פועל (גם) להגנה על האזרח הקטן.  לרוע המזל, איירבנב מתעלמת לחלוטין מהעניין הזה. המשכיר יכול לצאת לטיול וליהנות מהרווחים שדירתו מכניסה לו, בזמן ששכניו צריכים לחוות שורה ארוכה של דיירים ארעיים וזרים המגיעים לדירה, וחלקם עושים בה מסיבות פרועות, שומעים מוזיקה רועשת לתוך הלילה, ובאופן כללי אינם מרגישים צורך עז להתחשב בשכנים. וכל זאת, ברחוב בו נאסר על פי חוק להקים בתי-מלון, אכסניות או להשכיר דירות לימים ספורים לתיירים.

airbnb - neighbors.jpg

תנועת הנגד מצד השכנים. מקור: NYtimes.

כמו שאתם יכולים בוודאי להבין, זוהי בעיה שאפשר לפתור בקלות. איירבנב יכולה להגביל את יכולתם של המארחים לפרסם דירות שאינן במקומות מותרים, או לחייב אותם להוסיף דיסקליימר על המיקום הבעייתי. היא יכולה להציע לשכנים לדרג גם הם את המתארחים, כדי לזהות מתארחים בעייתיים שאולי לא הסבו נזק לדירה, אבל חגגו בקולי-קולות ושתו לשוכרה מול עיניהם הפעורות של ילדי השכנים.

בקיצור, אפשר לפתור את הבעיות, אבל צריך להצביע עליהן קודם ולהבהיר לאיירבנב שיש לה גם אחריות חברתית וציבורית לסייע בפתרונן. וזו בעצם הבעיה האמתית, מכיוון שבסביבת הדיון המוקצנת של היום קל לטעון שכל התנגדות לאיירבנב משרתת את בעלי המלונות (הרעים, הגדולים, החזקים וכו') אבל פוגעת באדם הקטן שבסך הכל רוצה להרוויח עוד כמה גרושים בחודש מהשכרת דירתו. כאמור, לא תמיד הדברים פשוטים כל-כך.

חשוב להבהיר גם שתלונות יכולות לסייע לשירות שכולנו מקבלים, לעדן ולדייק אותו. כך אירע עם עניין המיסוי של איירבנב.

האם שמעתי הרגע את הליברטריאן הקטן שבעמקי לבו של כל ישראלי מזדעק עתה – "אתה תומך במיסוי?!"

ובכן כן, אני תומך במיסוי, וגם אתם. כבישים מהירים, מערכות משפט, ביטוח לאומי, צבא ועוד שירותים רבים אחרים מתקיימים בזכות הכוח המשותף של האזרחים שמתבטא בכספי המיסים שלהם שמועברים לממשלה. אפשר לטעון בצדק שהממשלה הייתה יכולה לעשות שימוש טוב ויעיל יותר בכסף הזה, אבל בלי כסף היא לא תוכל לספק שום שירות בכלל, וכולנו ניפגע.

בכל אופן, בימיה הראשונים של איירבנב, אחת התלונות המרכזיות כנגדה הייתה ההתעלמות המוחלטת וחוסר הפיקוח על מיסי תיירות ואירוח. איירבנב הקשיבה, הפנימה, והחלה לעבוד לצד העיריות. בחלק מהערים, כמו פריז ואמסטרדם, איירבנב אוספת בעצמה את מיסי התיירים ומעבירה אותם לממשלה[6]. כך שהביקורת בהחלט עזרה לייעל את השירות ולתגמל את התושבים.

אם לסכם, לאיירבנב יש פוטנציאל עצום לשפר את העולם. היא משתמשת בטכנולוגיות מידע מתקדמות כדי לעזור לכל אדם למצוא דירה לפי צורך, מצמצמת למינימום את העלות השולית הכרוכה באירוח, ומאפשרת ליצור בסיס לכלכלה שיתופית – בה אנשים יכולים לבצע עסקאות זה מול זה עם מינימום של מעורבות מצד גופים גדולים. משום מה יש אנשים שחושבים שמכיוון שהיא מספקת שירות שעולה מבחינות רבות ביעילותו על זה של בתי-המלון, צריך להימנע מלבקר אותה. ההפך הוא הנכון: אנחנו צריכים לעזור לה להמשיך להשתפר, להבהיר לה ממה אנו מרוצים וממה לא, כדי לקבל את השירות הטוב ביותר שהיא יכולה לספק ושאנחנו מוכנים לרכוש.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על המאבק בין התעשיות, הממשלות והאזרחים ועל עתיד הכלכלה השיתופית ב– "השולטים לעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

קישורים:

[1] Airbnb, "New Study: Airbnb Community Contributes $175 Million to Barcelona’s Economy," Airbnb, 2015. [Online]. Available: https://www.airbnb.co.uk/press/news/new-study-airbnb-community-contributes-175-million-to-barcelona-s-economy. [Accessed 19 9 2015].

[2] Priceonomics, "Airbnb vs Hotels: A Price Comparison," Priceonomics, 17 6 2013. [Online]. Available: http://priceonomics.com/hotels/. [Accessed 19 9 2015].

[3] D. Hantman, "$21 million more for New York," airBNB, 14 4 2014. [Online]. Available: http://publicpolicy.airbnb.com/21-million-new-york/. [Accessed 19 9 2015].

[4] Z. Mudallal, "Airbnb will soon be booking more rooms than the world’s largest hotel chains," Quartz, 20 1 2015. [Online]. Available: http://qz.com/329735/airbnb-will-soon-be-booking-more-rooms-than-the-worlds-largest-hotel-chains/. [Accessed 19 9 2015].

[5] D. P. J. W. B. Georgios Zervas, "The Rise of the Sharing Economy: Estimating the Impact of Airbnb on the Hotel Industry," 7 5 2015. [Online]. Available: http://people.bu.edu/zg/publications/airbnb.pdf. [Accessed 19 9 2015].

[6] M. V. Sam Schechner, "Paris Confronts Airbnb’s Rapid Growth," The Wall Street Journal, 25 6 2015. [Online]. Available: http://www.wsj.com/articles/SB12147335600370333763904581058032330315292. [Accessed 19 9 2015].

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

טיפול רפואי הנמשך שבריר שנייה, גורם לתאים בגוף להתמיין מחדש

סופר המדע הבדיוני והעתידן ארתור ס. קלארק אמר פעם ש- "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק נראית כמו קסם". זהו תיאור מוצלח של טיפול חדש שהודגם לאחרונה, במהלכו מתוכנתים מחדש תאים בגוף ומשנים את צורתם ותפקודם כתוצאה מנגיעה אחת בודדה ב- 'עט קסמים'.

אותו 'עט קסמים' פותח באוניברסיטת אוהיו, ומתבסס על עקרון פעולה פשוט של tissue nano-transfection: החוקרים מניחים שבב קטן על העור, המכיל מולקולות שאמורות להגיע לתאים בגוף החי ולהשפיע עליהם. 'עט הקסמים' הוא בסך הכל אלקטרודה שמעבירה זרם חשמלי בעוצמה נמוכה לעור, ומסייעת למולקולות לחדור לתוך התאים. מהרגע שהן נכנסו לתאים, מתחיל תהליך בן ימים ארוכים במהלכו התאים מקבלים הנחיות מהמולקולות ומשתנים לפי הדרישה. במהלך כל אותו תהליך, אין צורך בטיפול רפואי מכל סוג שהוא – צריך רק את הטיפול הראשוני האורך שנייה קצרה אחת כדי להדביק את התאים באזור ולגרום להם לצאת לדרך חדשה.

החוקרים הדגימו את הטכנולוגיה על עכברים החולים בסוכרת וסובלים מנמק ברגליהם – בעיה רפואית ידועה היטב השכיחה גם בחולי סוכרת אנושיים. מגע אחד מ- 'עט הקסמים' ברגליהם של העכברים הספיק כדי לגרום לתאים באזור להתמיין מחדש ולהתחיל ליצור כלי-דם שיחליפו את אלו שקרסו בשל הסוכרת. תוך שבוע אחד החלו להופיע כלי דם פעילים ברגליים הפגועות, ותוך שבועיים סיפקו כלי הדם החדשים דם וחמצן לכל הרגל.

nano transfection.jpg

רגלי העכברים חולי הסוכרת סוג II שלא קיבלו טיפול (משמאל) לעומת אלו שזכו לטיפול (מימין).

הדבר המרגש הראשון בשיטה הוא שהיא עשויה לשמש בעתיד גם ליצירת חלקים זעירים של רקמות בעורו של החולה – ואז ניתן יהיה 'לקטוף' את אותן רקמות ולהשתילן במקום הנכון בגופו. וכן, זה נשמע נורא, אבל אותן רקמות צעירות וטריות ניחנות בכל הסממנים החיסוניים של החולה המקורי – ומה הפלא, הרי הן הגיעו מגופו הוא! – ולכן הן עדיפות לאין ערוך על רקמות שהגיעו מתורמי איברים, שכמעט תמיד גוררות תגובה חיסונית עוינת מצד מערכת החיסון של המושתל.

החוקרים ניסו להדגים שהם מסוגלים להביא גם לצמיחתם של תאי עצבים באותה השיטה בתוך עורם של העכברים, ואכן הצליחו בכך – ואז קצרו את תאי העצבים הצעירים והשתילו אותם בהצלחה במוחותיהם של עכברים שסבלו משבץ על מנת לסייע בשיקומם.

ואם תאי עצבים, למה לא גם סוגי תאים אחרים? אפשר לחשוב גם על יצירת כבדים זעירים, לבלבים מיניאטורים ועוד – וכל אלו יוכלו להיווצר בקלות יחסית, מאחר והפרוצדורה הטכנית קלה להפליא, ועלותן של מולקולות התכנות נמוכה יחסית.

הדבר המרגש השני הוא קלות השימוש בשיטה. בניגוד לנהוג לחשוב, סוכרת סוג II כבר אינה מחלה של מדינות מפותחות בלבד, והיא התפשטה לאסיה ולאפריקה בשצף קצף. לכפריים העניים באותן מדינות אין כסף – ולמדינות עצמן אין תשתיות מתאימות לרוב – כדי ליהנות מטיפולי הנדסת רקמות מורכבים. אך אם כל מה שנדרש כדי לשקם את כלי הדם ברגליים הוא מגע של שבריר שנייה בעור, ללא צורך בטיפול פולשני או בהנדסה גנטית מורכבת ומותאמת אישית, הרי שמדובר בטיפול שניתן יהיה לספק גם בכפר העני ביותר בעולם.

כמובן, כדאי להישאר ספקנים עדיין. על אף שהטיפול פורסם במגזין נייצ'ר ננוטכנולוגיה היוקרתי, הוא יצטרך עוד לעבור שפע של מבדקים וניסויים קליניים כדי להראות יעילות בשימוש בבני-אדם. אך אם יצליח, הוא בוודאי יוכל להיות משנה-משחק בטיפול במחלות קשות במדינות מתפתחות, ולהוות דוגמה נפלאה לדרך בה ניתן לגרום לגוף לרפא את עצמו באמצעות מתן ההנחיות הנכונות ישירות לתאים.


 

קישורים:

מקור באוניברסיטת אוהיו

המאמר המלא בנייצ'ר (מאחורי חומת תשלום)

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

הכשל המרכזי כיום בשיח על עתיד העבודה הוא הנטייה לפישוט הבעיה: הלל גרשוני, למשל, במאמרו האחרון באתר מידה[1] טען (בהכללה) ש- "יהיה בסדר, תמיד נעלמו עבודות, ותמיד נוצר מספר גדול יותר של עבודות חדשות".

אלא שהטיעון הזה מתעלם מאתגר גדול אחר: תחלופת המקצועות המהירה.

נתחיל במקום בו גרשוני צודק.

לאורך ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, שיפורים בפרודקטיביות שהובילו להתייעלות בתחומים מסוימים – למשל, בחוות או במפעלים – אמנם גררו גלים של פיטורים, אך שוק העבודה שרד ואף שגשג בשל שתי סיבות עיקריות:

ראשית, ההתייעלות הובילה להורדת עלויות של מוצרים, וכך לצרכנים היה יותר כסף לשלם על שירותים ומשאבים אחרים, לתוכם זרמו עובדים חדשים וישנים. למשל, כאשר השעון המעורר החליף את "הנוקשים בחלונות" שהעירו אנשים בבוקר לעבודה, לא היה עוד צורך להוציא כסף על אותם "נוקשים". לאן הלך הכסף הזה? להשקעות (נו, נניח לשם הדוגמה) – וכך יועצי השקעות הפכו להיות מבוקשים יותר, ונפתחו משרות נוספות בתחום זה.

שנית, התפתחויות טכנולוגיות גררו בעקבותיהן יצירה של משרות חדשות, שאוישו בעובדים אנושיים. כשהמרכזיה הטלפונית האוטומטית נכנסה לשימוש באמצע המאה העשרים, מאות-אלפי מרכזניות פוטרו מעבודתן – אבל מכיוון שכולם פתאום יכלו להשתמש בטלפון בבתיהם בזול, אותן מרכזניות מצאו עבודות חדשות בתחום הטלמרקטינג. אנו רואים דפוסים כאלו של הרס מקצועות ויצירת מקצועות חדשות לכל אורך ההיסטוריה.

הבעיה הגדולה מתחילה כשקצב הריסת המקצועות הקיימים נהיה מהיר מכדי שהמפוטרים יוכלו למצוא משרה חדשה שתניב להם משכורת דומה לזו ממנה נהנו בעבר. זהו האתגר האמיתי שאנו מתחילים להתמודד עמו היום, מכיוון שמחשבים החמושים בבינה מלאכותית (לא רובוטים, אגב) מסוגלים להיכנס למספר הולך וגדל של מקצועות.

עד היום היה נהוג לטעון שמכונות יכולות לבצע רק מטלות רוטיניות פשוטות. זו הסיבה שמאז שנות השמונים אנו רואים את רמת התעסוקה במטלות הרוטיניות נותרת בעינה, בעוד שהתעסוקה במטלות הלא-רוטיניות הולכת ומתרחבת.

תעסוקה בעבודות רוטיניות לעומת לא-רוטיניות. במקור מ- The Economist

הבעיה היא שההגדרה של מטלות רוטיניות הולכת ונהיית רחבה יותר ומקיפה עוד ועוד יכולות שהמכונות מסוגלות להתמודד עמן. אם בעבר "מטלה רוטינית" הייתה הברגת בורג במקום מדויק, ועדיין היה צורך בפועל אנושי שיתאים בדיוק את הבורג למקום, הרי שכיום רובוטים יכולים כבר להיעזר בראייה ממוחשבת כדי להתאים בעצמם את הבורג ואת מנח המברג. אם נהיגה אוטונומית ברכב נחשבה בעבר למטלה לא-רוטינית, הרי שכיום כבר משתרר קונצנזוס שבעשור או שניים הקרובים רכבים אוטונומיים יוכלו להופיע על הכבישים ולנסוע ברמת בטיחות המתחרה בזו של בני-האדם.

כך שברור שגם מטלות שנחשבו בעבר לא-רוטיניות, יכולות לעבור אוטומציה. בהתאם לכך, שפע של מקצועות עומדים לחוות עודף-פרודוקטיביות עצום, מכיוון שעובד מיומן אחד באותם מקצועות יוכל להפעיל מחשבים ו/או רובוטים שיבצעו את העבודה שעושים היום עובדים אנושיים רבים. בהתאם לכך, אין פלא שקיימות תחזיות לפיהן –

  1. 39 אחוזים מהעבודות בסקטור המשפטי יעברו אוטומציה בעשור הקרוב[2].
  2. 95 אחוזים מרואי החשבון עתידים לאבד את עבודתם לאוטומציה מתקדמת[3].
  3. נציגי ביטוח יוחלפו במערכות בינה מלאכותית. ביפן, חברות הביטוח המתקדמות מתחילות להחליף את נציגי הביטוח הרפואי שלהם במערכות בינה מלאכותית ש- "מנתחות ומפרשות את כל המידע שלך, כולל טקסט חופשי, תמונות, וידאו והקלטות" טוב יותר ומהיר יותר מבן-אדם[4].
  4. 30 אחוזים מהמשרות בבנק (לפי ענקית הבנקאות סיטיבנק) ייעלמו בעשור הקרוב בשל האוטומציה. ובהתאם, אנליסטים פיננסיים מתחילים להיות מוחלפים בתוכנות חכמות ונוחות לשימוש[5].
  5. חלק מפועלי הבניין יוחלפו ברובוטים שמניחים פי ארבעה לבנים ביום מפועל אנושי מיומן, במדפסות תלת-ממד להדפסת בתים ובטרקטורים ומשאיות אוטונומיות.
  6. יותר ממיליון איכרים ימצאו עצמם בתחרות עם הרובוטים. בחלק ממטלות החווה כניכוש חסה, הרובוטים כבר זולים יותר מפועלים אנושיים[6].
lettuce.jpg

עלות ניכוש חסות על-ידי בני-אדם עולה בהתמדה, בעוד שהעלות הרובוטית יורדת.

אה, ועל מכוניות אוטונומיות כבר דיברנו? מנכ"ל אובר כבר הודיע שעד 2030, כל צי המוניות של אובר יוחלף במוניות אוטונומיות, ויש כבר שירות ראשוני של מוניות אוטונומיות (עדיין מקרטע) במקומות כמו סינגפור ואסטוניה. אגב, אם כל נהגי המוניות, המשאיות והאוטובוסים באמריקה מוצאים עצמם ללא עבודה, מדובר בכמעט ארבעה אחוזים מסך כל העובדים בארצות הברית.

אוקי, אז הבנתם שיש תחזיות קשות ועגומות לגבי אובדן מקומות עבודה קיימים. עכשיו באים האופטימיים ואומרים שייפתחו מקצועות חדשים ומשרות חדשות. והם צודקים, בוודאי. אבל כשהם אומרים את זה הם מחמיצים את הבעיה האמיתית בטווח הקצר: מה יעשו האנשים שיימצאו עצמם ללא עבודה כבר בשנים הקרובות?

תגידו שאותם אנשים ימצאו עבודה חדשה? נו, יופי. אבל במה? הדפוס כרגע מאד ברור: עבודות רוטיניות מתמעטות ביחס לעבודות הלא-רוטיניות, ובמיוחד ביחס לעבודות הלא-רוטיניות הקוגניטיביות – כלומר, אלו שמחייבות רמה גבוהה של השכלה והכשרה. נהג מונית שמאבד את עבודתו לא יוכל ללכת להיות מתכנת – לפחות לא מתכנת טוב שימצא עבודה – בלי הכשרה ואימון של שנים ארוכות מאד. רואה חשבון שמפוטר לא יכול ללכת להיות רופא בלי הכשרה ואימון של יותר מעשור. וכל אותו זמן, האנשים האלו שמפוטרים -=עכשיו=- יצטרכו למצוא דרך לטפל במשפחותיהם ולהרוויח כסף. איך? לא ברור.

אני מסכים שבוודאי ייפתחו מקצועות חדשים, ואולי (וכאן אני פחות משוכנע) אפילו מספר רב יותר של משרות מאלו הקיימות כיום, אבל האם נהג המונית, רואה החשבון או עורך הדין יוכלו לאייש את המשרות הללו, שדורשות סט שונה בעליל של כישורים מאלו שהם פיתחו עד עכשיו? כנראה שלא. אבל גם אם כן – הם בוודאי יחוו ירידה בשכר ובתנאים שהיו להם בעבודותיהם הקודמות.

כך שבואו נמקד את הדיון בעתיד העבודה: לא בטווח הארוך בו יש הטוענים שהמכונות תצלחנה לבצע את כל המטלות האנושיות (אגב, התחזית בנושא זה עומדת על 30-70 שנים[7], מה שאומר שזה כנראה יקרה עוד בימי חייהם של רבים מהקוראים) אלא בטווח הקצר של עשרים השנים הקרובות. כבר בטווח זה חוששים כלכלנים הצופים-קדימה כי אנו עלולים לראות אבטלה גוברת מכיוון שיהיו אנשים שלא יצליחו כלל למצוא עבודה, או לכל הפחות ירידה משמעותית בהכנסות של חלק מהאזרחים, בשל העובדה שבעבודות החדשות שימצאו הם יסבלו מתנאים גרועים יותר. אפילו פגיעה של עשרה אחוזים ברמת ההכנסה של אזרחים אמורה להוביל לזעזוע קשה במשק, מכיוון שאנשים שמרוויחים פחות גם מוציאים פחות כסף על שירותים ומצרכים.

כך שאל תטעו לרגע: לא מדברים על החשש מאבטלה גוברת או תחלופת המקצועות בגלל סיסמאות היפיות נוסח "עבודה לכולם!" או "צדק חברתי!". הדאגה האמיתית היא ממשבר כלכלי עתידי שיפגע בכולם – באזרחים, בתאגידים וגם בממשלות.

תשאלו – אז מה לעשות?

הנה מבזק חדשות: אף אחד לא בטוח. כלכלנים גדולים ורציניים כבר הודו שהם לא בטוחים איך בדיוק נסתדר, אבל כנראה שנצטרך לפתח מודלים חדשים לתעסוקה. יש רעיונות מוזרים כמו אלו של ביל גייטס שהציע להטיל מס על הרובוטים, או אפילו "הכנסה בסיסית כללית" במסגרתה יקבל כל אדם סכום כסף מסוים מהמדינה שיאפשר לו לחיות בכבוד בסיסי בלי לעבוד. או אולי מודל "עבודות הבולשיט" של האנתרופולוג דיוויד גרייבר, שטוען שאנשים ימשיכו לקבל כסף ממקומות עבודה למרות שלא באמת יהיה צורך בעבודה שלהם, כחלק מתכנית ממשלתית רחבה יותר למנוע משבר.

בואו נודה באמת לרגע: אלו רעיונות מוזרים וראשוניים, כצפוי מכל רעיון שאמור לסייע להתמודד עם שינוי דרמטי כל-כך בדפוסי העבודה. אבל לפחות יש הבנה שכדי להתמודד עם מצב שונה כל-כך, אנחנו צריכים פתרונות יוצאי-דופן – לא להגיד "מה שהיה הוא שיהיה, ויהיה טוב ותפסיקו לפחד." יהיה טוב, אבל רק אם נחשוב קדימה ונעבוד קשה כדי להכין את האנושות למצב החדש אליו אנו נכנסים. ולא, בואו לא נשאיר למכונות לקחת מאיתנו גם את העבודה הזו.


כמו תמיד, אם אתם רוצים לקרוא על עתיד העבודה המשוער, ועל המודלים האפשריים השונים בהם אנו עשויים לעבוד בעתיד, אתם מוזמנים לקרוא עוד ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

קישורים –

[1] http://mida.org.il/2017/07/31/%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A0/

[2] http://www.legaltechnology.com/latest-news/deloitte-insight-100000-legal-roles-to-be-automated/

[3] http://economia.icaew.com/features/october-2016/how-artificial-intelligence-will-impact-accounting

[4] https://www.theguardian.com/technology/2017/jan/05/japanese-company-replaces-office-workers-artificial-intelligence-ai-fukoku-mutual-life-insurance

[5] http://money.cnn.com/2016/04/04/investing/bank-jobs-dying-automation-citigroup/

[6] https://portal.luxresearchinc.com/research/report_excerpt/21833

[7] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/270160803455485/?type=3&theater

כשהבוטים של פייסבוק יוצאים משליטה

כשהבוטים של פייסבוק יוצאים משליטה

אני אוהב את אנטוניו. הוא נהג המונית המועדף עלי כשאני רוצה להגיע במהירות לפגישות חשובות. יש לו בנדנה אדומה שמשתלבת היטב עם השפם השחור המרשים. והנסיעות איתו תמיד מעניינות.

"שמעת שהבוטים עומדים להשמיד את כולנו?" התנפל עלי כשנכנסתי למונית.

"יש שמועות כאלו שמתרוצצות כבר מאה שנים בערך." חייכתי בזמן שהניע את הרכב והתחלנו לנוע קדימה. "שהסוף יגיע מהשתלטות הרובוטים, הבוטים, או בינה מלאכותית באופן כללי. אבל בינתיים, עשה לי טובה וסע במהירות – אני תכף מאחר לפגישה הבאה."

man-2192280.jpg

אנטוניו, צילום אילוסטרציה

"אלו כבר לא שמועות." הדגיש אנטוניו כשהשתלבנו בתנועה בכביש המהיר. "ממש השבוע פייסבוק הודיעו שהם נאלצו לסגור שני בוטים שהחלו להתמרד נגדנו, המציאו שפה חדשה משלהם ודיברו ביניהם בלי שנבין מה הם אומרים. מי יודע מה הם אמרו זה לזה, או כמה הם חכמים? לדעתי, הם מתכננים נגדנו. מזל שפייסבוק עצרה אותם ברגע האחרון."

"כן…" התלבטתי איך לענות. "אבל לא. לא בדיוק. נכון שהייתה הרבה דרמה בתקשורת מסביב לסיפור הזה – היו אתרים שדיווחו שהמהנדסים של פייסבוק נכנסו לפניקה וכיבו את הבוטים, או שתהו האם המצאנו את מפלצת פרנקנשטיין המודרנית. המציאות הרבה פחות דרמטית."

"פחות דרמטית?" הבחנתי בעיניו המצומצמות של אנטוניו ננעצות בי בראי. הרכב החל להאיץ קדימה. "אז אתה אומר שיש עוד מאחורי הקלעים של הסיפור הזה?"

"כן, אבל הקונטקסט הוא זה שחשוב כאן. בסך הכל היה מדובר בשני בוטים – אלגוריתמים שמחקים יכולות שיחה אנושיות. אגב, חזיתי את יכולותיהם המתקדמות של בוטים מהסוג הזה בספרי הקודם, "המדריך לעתיד". בכל מקרה, פייסבוק עורכת ניסויים עם בוטים בתקווה שהם יוכלו לדבר עם בני-אדם ולהציע להם שירותים. כך שבמקום להתקשר לחנות הפרחים, למשל, תוכל ליצור קשר עם הבוט של חנות הפרחים דרך פייסבוק, להגיד לו שאתה רוצה לשלוח זר לאשתך לרגל יום הנישואין, והוא יבין מיד שאתה רוצה זר חגיגי עם ורדים אדומים.

זה העתיד שפייסבוק מנסה לקדם, והיא רוצה לחמש את הבוטים שלה גם ביכולות מיקוח ומציאת פשרות. היחידה לחקר בינה מלאכותית בפייסבוק הצליחה כבר ביוני להקנות לבוטים יכולות שכאלו ברמה גבוהה, שמתחרה בזו של בני-אדם, לפחות עבור מציאת פשרות במקרי בוחן פשוטים, כגון חלוקת כדורים, כובעים וספרים בין המתמקחים באופן שיספק את כולם. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הייתה בעיה אחת במחקר הזה: כשהחוקרים הורו לבוטים להתמקח זה עם זה, הם גילו שהבוטים יוצאים משליטה."

"ורוצים להרוג את כולנו!" דפק אנטוניו בשתי ידיו על ההגה.

"לא. זה לא מה שאמרתי." התנגדתי. "העניין הוא שמדובר במערכות בינה מלאכותית שמבוססות על רשתות עצבים מלאכותיות. מערכות כאלו לומדות באופן פעיל מכל מה שהן חוות. זה היתרון הגדול שלהן על פני מערכות פשוטות יותר. ככל שהבוטים התווכחו יותר זה עם זה, כך הם למדו טוב יותר איך להעביר את המסר שלהם באופן ברור ופשוט יותר לצד השני. ומכיוון שהחוקרים לא הורו להם לשמור על כללי השפה האנגלית בזמן הדיונים, תוך זמן קצר השיחה בין שני הבוטים הפכה להיות בלתי-מובנת כמעט לחלוטין לבני-האדם שצפו בה. הם התחילו להשתמש בשפת קוד כדי להעביר מסרים זה לזה – שפה שהייתה מובנת רק להם במלואה."

"קוד?!" אנטוניו עקף רכב אחד משמאל, רכב אחד מימין, הכריח שלושה אופנוענים להתפזר לצדדים, וזינק מעל משאית. "עכשיו הרובוטים מתחילים גם לתכנת?!"

"לא, לא!" אמרתי בבהילות. עצמתי את עיניי, אבל זה היה מפחיד עוד יותר. פקחתי אותן שוב. "הם לא תכנתו את עצמם. זה בסדר. אפשר להירגע. הם פשוט מצאו דרך יעילה יותר להעביר מסרים ביניהם. תראה, לנו, בני-האדם, יש דרכים מאד מוגבלות להעביר מסרים. לכל מילה שלנו יש כמה משמעויות – כמו "קוד". אנחנו צריכים את כל המשמעויות האלו בשיחה האנושית, שנועדה להקיף מגוון של נושאים כמו אהבה, חברות, יריבות, פיננסים ועוד. אבל לבוטים היה רק צורך אחד – להגיע להסכמה במשא ומתן זה עם זה. ולכן הם פישטו עוד ועוד את השפה האנושית, עד שהגיעו לבסיס שהיו צריכים, שהעביר את מירב האינפורמציה עם מינימום הסחות דעת. אחד היה אומר "אני יכול אני אני כל דבר אחר" והשני היה מבין מיד את כוונתו ומשיב – "כדורים יש אפס לי לי לי לי לי לי". ככה זה נראה באנגלית –

Bob: I can i i everything else

Alice: balls have zero to me to me to me to me to me to me to me to me to

Bob: you i everything else

Alice: balls have a ball to me to me to me to me to me to me to me to me

אלו פישוטים של שיחה אנושית, אבל פישוטים דומים מתבצעים כל הזמן, למשל ביחידות צבאיות שצריכות לתקשר זו עם זו ביעילות ובקיצור בשדה הקרב."

"שדה הקרב?!" הוא שאג, והמונית רעמה קדימה. ייתכן שייבבתי.

"זה טוב! זה טוב! תחשוב כמה קשה לנו לתקשר אחד עם השני ולהעביר מידע ביעילות זה לזה! למכונות קשה עוד יותר – אם אנחנו רוצים שתכנה א' תעבוד עם תכנה ב', למשל, אנחנו חייבים להתאים כל אחת מהן לעבודה המשותפת, וזה דורש המון כוח תכנות אנושי! אבל אם היינו יכולים לעזור למכונות להמציא שפות משותפות באמצעותן הן יכולות להעביר מסרים זו לזו בקלות – אפילו בלי מעורבות אנושית – זה היה יכול לעזור לחבר את כל המערכות בעולם ולאפשר להן לעבוד בשיתוף פעולה! המזגן החכם, המקרר החכם, הרמזור, המכונית האוטונומית – "

הבנתי את הטעות מאוחר מדי, כשידיו של אנטוניו התהדקו על ההגה עד שאצבעותיו הלבינו. הוא לא אוהב לשמוע על מכוניות אוטונומיות. צפיתי בו שואף אוויר בין שפתיים מכווצות.

"על מכוניות אוטונומיות נדבר בפעם אחרת." סינן לבסוף, וירד למחלף בשלוש-מאות קמ"ש. "בינתיים, כשכל המכונות האלו שלך מדברות בעתיד זו עם זו בשפה שאנחנו לא מבינים, אתה יכול להגיד לי איך אתה מצפה שנשלוט עליהן? שנוודא שהן עושות את מה שאנחנו רוצים?"

"מחשבים באופן כללי עושים את מה שאנחנו אומרים להם לעשות." אמרתי בהכנעה. "אבל אתה צודק בכך שמערכות לומדות עלולות ללמוד גם לפרש את דברינו באופן לא-מדויק, ולהעביר אותם עוד פחות במדויק בשרשרת המכונות. זו בדיוק הסיבה שאנחנו חוקרים את הנושאים האלו עכשיו – כדי למצוא דרכים לעזור למכונות להעביר מסרים אחת לשנייה באופן מדויק יותר, ומצד שני שיישאר עדיין במסגרת הבנתנו האנושית. אבל באמת שלא צריך… לדאוג!"

את המילה האחרונה פלטתי בצעקה כשאנטוניו סטה ימינה בחדות והדמים את הרכב, תוך שהוא מחמיץ במילימטר את ברז הכיבוי הסמוך.

"הגענו ליעד!" הכריז. "במהירות כמו שרצית."

"זה היה קצת מהיר מדי." התנגדתי. "אפשר לקבל איזו הנחה? כמעט חטפתי… התקף… לב…"

המילים גוועו בגרוני לנוכח מבטו היוקד.

"תודה, אנטוניו." נאנחתי. "באמת הגענו מהר ליעד, אבל אולי כדאי שבפעם הבאה נתקשר טוב יותר לגבי מה הכוונות המדויקות שלי. למשל, להגיע ליעד בחיים."

עיניו נצנצו. "דולרים יש אפס לי לי לי." הלעיט. "ואם זה לא טוב לך, אתה יכול לעבור למכוניות האוטונומיות."


כמו תמיד, אם אתם אוהבים לקרוא על בינות מלאכותיות ועל הדרכים השונות בהן ישתלבו בעולמנו, אתם מוזמנים להתעמק ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

יש לי חבר שהבן שלו – נקרא לו ארז – אובחן לאחרונה כאוטיסט. החבר התחיל לחפש מענה לצרכי הילד, ונותר בהלם לנוכח כמויות הבולשיט שהחל לקבל אונליין. הוא שיתף איתי את הבולשיט המעצבן ביותר שהגיע אליו: הומאופתית שמתיימרת להציע טיפול הומאופתי לאוטיזם. אתם יכולים לראות בתמונה בדיוק את מה שחברים שלחו לו: כל מיני סיפורים על שיבושים בשדה אנרגטי פנימי והדרך בה הומאופתיה מתקנת אותו.

homeopathy.jpg

אלא מה? אין שום דבר כזה "שדה אנרגטי פנימי". מעולם לא התגלה כזה. חוקרים ורופאים אמיתיים אינם משתמשים אפילו במילים כאלו מחוץ לעולם הפסאודו-מדע. ואם זה לא מספיק, כדאי שתדעו שבלי קשר לשדות אנרגטיים או לאוטיזם, הומאופתיה. פשוט. לא. עובדת.

איך אנחנו יודעים? כי עברו כבר מאתיים שנים מאז המצאת ההומאופתיה, והצלחותיה וכשלונותיה נבחנו כבר ב- 1,800 מחקרים[1]. וראו זה פלא, כשוועדה של ממשלת אוסטרליה עברה על התוצאות בקפדנות, היה ברור ש-

"אין ראיה באיכות טובה לתמיכה בטענה שהומאופתיה יעילה בטיפול במצבים בריאותיים."

קולטים? מאתיים שנים עברו, גילינו את החלבונים, הדנ"א, תאי הגזע ומה לא – וכל תגלית מדעית שמה עוד מקל בגלגלים של ההומאופתיה. אפילו ועדה בממשלת רוסיה כבר הגיעה למסקנה שהומאופתיה אינה שונה מטענות לגבי כוחות כישוף[2].

כל זה לא מפריע להומאופתים מסוימים לטעון שהטיפולים שלהם דווקא מועילים. בניגוד לחוק, אגב, מכיוון שבארצות הברית וגם בארץ, ה- FDA מחייב את יצרניות התכשירים ההומאופתיים שלא להתיימר להשפעה קלינית כלשהי של התרופות.

אבל מה? מסתבר שהומאופתים עדיין יכולים לפנות לאבא של ארז, שמחפש מענה ופתרון בכל מקום, ולהציע לו טיפולים שלא הוכחו מעולם. ולמה לא, בעצם? יש הרבה כסף בשוק הזה. מכירות תכשירים הומאופתיים וצמחיים הגיעו ב- 2012 ל- 6.4 מיליארד דולרים בארצות הברית בלבד. שוק הרפואה המשלימה מסביב לעולם גלגל 113 מיליארד דולרים ב- 2014, וחברות הרפואה האלטרנטיבית נהנות ממחזורי מכירות של מאות-מיליוני דולרים[3]. הדבר המדהים באמת הוא שבכל הכסף הזה, הן לא מצליחו לקנות מחקרים איכותיים שיוכיחו שהומאופתיה עובדת. יודעים למה? כי מהרגע שמחקרים כאלו נערכים באופן איכותי ומוקפד, הם מגלים (הפתעה-הפתעה) שהומאופתיה עדיין אינה פועלת.

ובינתיים, אבא של ארז ממשיך לקבל פניות מהומאופתים. "מה אכפת לך? תנסה את הטיפול שלנו." הם מציעים לו. ולמה לא, באמת? שיטת מצליח: מישהו כבר ישלם להם עשרים-אלף שקלים על טיפול שלא הוכח ושלא נבדק.

תגידו עכשיו ש- "טוב, מה 'כפת לך?" ובכן, אכפת לי מאד. אכפת לי מאבא של ארז שההומאופתים תופסים אותו ברגעים הקשים ביותר שלו ומפעילים עליו את כל כוחות השכנוע שלהם כדי להציע לו טיפולים הומאופתיים שאינם עובדים. אכפת לי מארז, שיקבל תכשירים הומאופתיים שלא לצורך ושחלקם (גם אם במקרים נדירים) יכולים גם להזיק לבריאותו.

לכולנו צריך להיות אכפת מכך שפרקטיקות כאלו קיימות, ואנחנו צריכים להזהיר אחרים מטיפולי השקר הללו. אבא של ארז מכיר את הנתונים ויודע להבדיל בין בדיה לבין מציאות. אם אתם מכירים אנשים שהיו יכולים להיעזר בידע הזה, שתפו את הפוסט איתם.

[1] http://www.smithsonianmag.com/smart-news/1800-studies-later-scientists-conclude-homeopathy-doesnt-work-180954534/

[2] http://www.independent.co.uk/news/world/europe/russia-academy-of-sciences-homeopathy-treaments-pseudoscience-does-not-work-par-magic-a7566406.html

[3] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/271779043293661

סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

אם הייתי משגר אתכם בזמן מתחילת שנות השמונים לימינו אנו, הייתם נותרים בוודאי המומים מהדברים שהייתם רואים. לא (רק) מההתקדמות הטכנולוגית העצומה, אלא מכך שכולם מסביבכם מדברים בשפה לא-מובנת עם כל מיני מילים מוזרות כ- "לגגל" או "לצייץ". ואם זה לא מספיק, הרי שהייתם נשארים בפה פעור לנוכח הפופולריות של שרברב גוץ בעל שפם-עבות, הלבוש בבגדים בצבעים צעקניים ונהנה לקפוץ על ראשן של פטריות תמימות. כלומר, מסופר מריו.

בקיצור, הייתם מופתעים מהדרך בה התרבות סביבכם השתנתה.

סופר מריו וחבריו. תודו שלא חשבתם ששרברב עם שפם יהפוך לגיבור התרבות ולאחד הסמלים האייקוניים של המאה ה- 21. 

מעניין תמיד לתהות כיצד תשתנה התרבות גם בעשורים הקרובים. ובכן, הנה אפשרות אחת, באדיבות מיזם CV Dazzle, שמציע לסטייליסטים דרכים חדשות לאפר ולעצב את הפנים והשיער של לקוחותיהם מתוך מטרה אחת: להקשות על אלגוריתמים לזיהוי פנים לזהות אותם.responsive

מה צריך לעשות לשם כך? המיזם ממליץ לשים איפור שמתנגש עם צבע העור הטבעי, לכסות חלקית את גשר האף ואת אחת העיניים, להשתמש בתכשיטים יוצאי-דופן, להשתמש בכובעים או פיאה המשנים את צורת הראש כפי שהיא נתפסת במצלמה ולהימנע משימוש סימטרי באיפור בשני צדדי הפנים. יישום נכון של העקרונות הללו יקשה מאד על הבינה המלאכותית לזהות אתכם.

 

אם החרדה הציבורית לפרטיות תימשך, מי יודע – אולי נראה את הסגנון הזה תופס תאוצה ומתפשט בחברה האנושית. כמובן, לא ברור עד כמה הוא יצליח להמשיך ולהסוות זהויות כאשר האלגוריתמים ישתפרו עוד יותר. ומכיוון שאנשים נוהגים להעלות את תמונותיהם יוצאות-הדופן לרשתות החברתיות, קרוב לוודאי שהאלגוריתמים של העתיד יוכלו לזהות את פנינו גם לאחר עיצוב-מחדש מרשים כל-כך.

 

 

אבל בינתיים לפחות, מדובר בדרך נפלאה לעצבן את האנשים שמאחורי הדרכון הביומטרי.

 

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

בספרי החדש "השולטים בעתיד" כתבתי על עתיד הפשיעה בעולם המנוטר. זה יהיה עולם גדוש במצלמות, רחפנים המנטרים אחר כולם, חיישנים על הבגדים ובתוך הגוף, ועוד. יהיה די קשה לפשוע בעולם שכזה, וכדי להבהיר את הקושי הבאתי בספר תיאור של פושע עתידי. הנה מה שכתבתי, ומיד לאחר מכן תוכלו לקרוא כיצד בסין מתחילים עכשיו לעשות את זה בדיוק, ממש כאילו קראו את הספר שלי כהנחיות לעתיד.

"הבה נבדוק את האפשרות הזאת [לביצוע פשיעה בעולם המנוטר] באמצעות ניסוי מחשבתי שבו תנסו אתם לבצע פשע קטן ושולי ממש: מתן סטירה מצלצלת לאדם אקראי ברחוב.

אתם יודעים שברגע שתבצעו את הפשע, המצלמות ברחוב ואלו המותקנות על הרחפנים הסובבים את האזור יקלטו את המתחולל וינסו לזהות אתכם. מכיוון שכך, אתם עוטים על עצמכם מראש כובעי גרב המכסים גם את הפנים. אתם עושים זאת בחדר החשוך ביותר בביתכם, מכיוון שברור לכם שמהרגע שתצאו מהבית ינטר אתכם כל חיישן אפשרי. מכיוון שאתם מבינים שגם החיישנים שעל גופכם יוכלו להבחין בפעילות הלא-שגרתית ולהסגיר אתכם, אתם מסירים מעליכם את הקעקועים האלקטרוניים ואת הטבעות החכמות והצמידים החכמים, משילים את החולצה והמכנסיים המכילים חיישנים ומחליפים אותם בביגוד "טיפש" מהמאה העשרים. לבסוף אתם בולעים סם משלשל ונכנסים לשירותים לכמה שעות כדי להפריש החוצה את החיישנים שבמעיכם.

עתה שעשיתם כל זאת, אתם יכולים לצאת סוף-סוף אל מחוץ לבית ולבצע את הפשע המושלם. כאשר אתם מתקדמים במורד הרחוב אתם שמים לב שעוברי אורח מעיפים בכם מבטים תמהים. אין פלא: יש לכם כובע גרב שמסתיר את פניכם. לפתע חולפת מחשבה מזעזעת בראשכם: אתם מבינים שניתן לזהות אתכם גם באמצעות זיהוי דפוס הליכתכם. אתם מתחילים מיד ללכת בשפיפה ולגרור רגליים כדי להפר את דפוס הצעדים הרגיל שלכם. אנשים מתחילים לעבור בחשש לצד השני של הרחוב כשהם רואים אתכם מתקרבים. לבסוף, כשאתם מאתרים אדם שלא נראה כאילו הוא עלול להחזיר לכם סטירה, אתם מדדים לכיוונו במגושם, אך נעצרים באמצע הדרך כאשר רחפן שהותרע למקום עם החשד הראשון (כובע הגרב המכסה את הפנים בוודאי תרם לכך) נוחת מולכם ומבקש מכם להזדהות באמצעות טביעת אצבעות, דגימת רוק, או כל אמצעי זיהוי ביומטרי אחר. אם לא תזדהו, ימשיך הרחפן לעקוב אחריכם כדי לוודא שאתם מתנהגים כשורה. יש לו זמן – הוא רובוט עם סבלנות אינסופית – ויש לו שפע של אנרגיה שמקורה מהשמש. במקרה הצורך הוא יוחלף ברחפן אחר מצי הרחפנים שבשמיים.

אתם מושכים בכתפיכם בהכנעה, מזדהים, ומוותרים על התכנית שלכם. אתם מבינים שבעולם של מערכות חיישנים המקושרות זו לזו ומשוות מידע זו עם זו בלי הרף, כל חריגה מהנורמה תזוהה מיידית ותטופל בהתאם.

בעולם כזה, הפשע יעבור תמורה מן היסוד: רוב הפושעים בעולם הפיזי ייעלמו, ואת מקומם יתפסו הסייבר-פושעים – מתכנתים והאקרים שיוכלו לפרוץ למערכות הצדק עצמן."

רחפן ניסיון המשמש את המשטרה למעקב אחר האזרחים. מקור.

כך כתבתי לפני שנה בערך על העתיד הרחוק – זה שיידרשו לנו עוד עשרים שנים בערך להגיע אליו. אלא שבסין מנסים לממש את העתיד הזה כבר עכשיו. לא באמצעות רחפנים, אמנם, אלא באמצעות מצלמות. וכאלו אינן חסרות. יותר מ- 176 מיליון מצלמות מפוזרות בכל רחבי סין, ורבות מהן מחוברות ישירות לאינטרנט או למאגרי מידע המנותחים על-ידי בינה מלאכותית בשירות הממשלה.

והתוצאות מרתקות ומפחידות באותו הזמן. מכיוון שחוקי הפרטיות בסין אינם חמורים כבמערב, ממשלת סין מרשה לעצמה להשתמש בכל המידע הזה לצרכיה. לפחות בעיר אחת, ג'ינאן, מצלמות עוקבות אחר אזרחים החוצים את הכביש באור אדום – ותוך דקות ספורות אותם אזרחים מגלים את פניהם, בתוספת שמותיהם המלאים וכתובות בתיהם, מוצגים בשלטי-חוצות אלקטרוניים שבצד הדרך ומפורסמים ברשתות החברתיות.

אם זה עדיין לא מפחיד אתכם, כדאי שתדעו שממשלת סין מנסה לשמור על הסדר גם בשירותים הציבוריים, בהם מצלמות משמשות כדי לוודא שהמשתמשים אינם מבזבזים נייר טואלט לשווא.

אבל זו רק ההתחלה.

חברת קלאוד ווק (נו, לא ווק לבישול – Cloud Walk) הסינית מתחילה בימים אלו להפעיל בינה מלאכותית שעוברת על הקלט המתקבל ממיליוני מצלמות ביותר מחמישים ערים ופרובינציות, ומצליבה אותו כדי להגיע למסקנות ולהתריע מראש על פוטנציאל פשיעה גבוה. לפי דיווחי החברה, הבינה המלאכותית שברשותה מסוגלת לעקוב אחר אנשים הרוכשים רכישות חשודות בחנויות שונות – למשל, אקדח או סכין. אבל יותר מכך, היא מסוגלת גם לזהות את אותם אנשים בחנויות שונות, ולזהות דפוסי רכישה חשודים. כך, אם אדם נכנס להום דיפו הסיני ורוכש פטיש, ושעתיים לאחר מכן עובר בחנות לציוד טיפוס וקונה חבל ושק גדול – המערכת תתריע על חשד לפשיעה בקרוב, ותעביר את המידע לשוטרים לבדיקה.

משטרת סין יכולה לעקוב גם אחורנית בזמן אחרי אנשים (יכולת שכיניתי טמפינט במאמר שכתבתי יחד עם שי הרשקוביץ במגזין וויירד). השוטרים יכולים לבנות סרטים הממפים את תנועתו של כל אדם ברחוב או בין חנויות גם לאחר מעשה. וכדבריו של אחד המומחים בתחום – "אנו יכולים… למצוא אנשים שנראים חשודים מכיוון שהם הולכים אחורה וקדימה באותו אזור, או חובשים מסכות… אפשרי גם להרכיב מחדש את המסלול של מישהו בשטח רחב."

אתם יכולים לחשוב שהשימוש במצלמות ובבינה המלאכותית מזעזע מכיוון שהוא מאפשר לממשלה לעקוב אחר כל האזרחים, אבל בואו נודה לרגע באמת: תוך זמן קצר, תהפוך סין להיות מדינה עם אחוז פשיעה נמוך ביותר – לפחות בכל האמור לפשיעה ברחובות ובבתים. יש לכך משמעות גדולה עבור עתיד סין, מאחר ופשיעה נושאת עמה עול כלכלי כבד (בארצות הברית בלבד נגרמו ב- 2007 נזקים של 194 מיליארד דולרים למדינה ולקורבנות כתוצאה מפשיעה). אך המשמעות הגדולה יותר היא שהמפלגה הקומוניסטית בסין תצליח כנראה לשמר את שלטונה ואת הסדר החברתי הקיים באמצעות המעקב הבלתי-פוסק אחר האזרחים. זאת, לפחות, עד ההתמוטטות הכלכלית נוסח "נפילת חומת ברלין" – אבל כזו לא צפויה עדיין באופק.

ועד אז, אם אתם רוצים לדעת איך ייראה עתיד של חוסר בפרטיות, של מעקב מתמיד ושל חיים תחת השגחה מצד בינה מלאכותית, אל תטרחו לקרוא ספרי מדע בדיוני. מספיק שתלכו לסין. אבל אם אין לכם כסף לכרטיס טיסה, אתם יכולים להסתפק בקריאת "השולטים בעתיד". מסתבר שהפעם, לפחות, צדקתי בתחזיות.