על תחרויות בין ילדים ובין עצים

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

"אתה ניגש לכל העניין לא נכון." אמרה הגננת בקלילות. "אתה חייב להבין שהילד שלך לא בתחרות עם ילדים אחרים."

הנהנתי בפיזור נפש, והמשכתי לצפות בילדי הגן הרכים מטפסים על קירות הטיפוס, קופצים בין חבלים ורשתות ונופלים על המזרונים פעם אחר פעם. אם התחרות הייתה במספר הנפילות הגדול ביותר, הרי שאין ספק – הילד בהחלט לא התחרה עמם. אבל הוא אפילו לא ניסה! הוא פשוט נשאר על האדמה הבטוחה, וצפה בעניין בשאר חבריו מנסים להתאבד על החבלים. מדי פעם גם מחא כפיים לצליל חבטה מהדהדת במיוחד של ראש צעיר במזרון עתיק.

מאד מתסכל. למה, בעצם, הוא לא מוכן להתחרות בכל השאר?

"הילד שלך חכם." ניסתה הגננת להרגיע אותי. "הוא מבין שהסוד לקיום הוא בהרמוניה. הוא כמו עץ. עץ רחב-צמרת, שמקבל את כל שאר חבריו תחת צלו ועוטף אותם בשקט מרגיע – "

"אה!" הבנתי. "את מתכוונת שהוא מתכנן לחנוק אותם!"

היא לקחה צעד לאחור. "לא," אמרה, "כמובן שלא. הוא פשוט רגוע ושלו, כמו עץ ביער הגשם הירוק תמיד, שחי בהרמוניה עם חבריו ואינו מנסה להפגין את עליונותו עליהם – "

"אבל עצים לא עושים את זה." אמרתי. "זו הדרך בה אנו רואים את העצים מכיוון שאנחנו לא מתחרים כמוהם על אותו משאב: על אור השמש. למעשה, עצים הם אחד מהיצורים התחרותיים ביותר שהאבולוציה הפיקה. ועצים ביערות הגשם תחרותיים עוד יותר. את יודעת מה קורה כשעץ גדול ביער הגשם נופל?"

עוד גולגולת רכה פגעה במזרן. הו, להיות צעיר שוב. לא, תודה.

"בשנה האחרונה התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב Science בדיוק על השאלה הזו. החוקרים עקבו אחרי עצים גדולים ביער הגשם בפנמה – כאלו שחוסמים את כל אור השמש שמגיע מלמעלה, ומנצלים אותו לטובתם הם כדי לשרוד. ואין להם 'חברים'. לכל היותר, יש להם עמיתים – העצים הגדולים האחרים שצמחו לידם והגיעו לגודל דומה. ביחד, העצים הגדולים חוסמים כמעט לגמרי את אור השמש שמגיע לקרקע, וכך הם מונעים מיריבים צעירים לגדול ולהתחרות בהם. כל שאר העצים שמתחת לחופת הצמרת הגבוהה גדלים לאט, אם בכלל, מכיוון שאינם מקבלים מספיק אור שמש כדי להשקיע בגדילה ובצמיחה. זו אינה הרמוניה. אם כבר, זו אוליגרכיה של עצים, שבה קבוצת צמחים קטנה מאד במספר אבל גדולה במימדים השתלטה על מקור האנרגיה החשוב ביותר."

"אבל… העצים הקטנים מרוצים לגדול לאטם, כמו ילדים שמחכים לתורם – " ניסתה הגננת להתנגד.

"אין להם רגשות." הבהרתי. "כי הם עצים. אין להם מערכת עצבים, נשמה, או רגשות. הדבר היחיד שמניע אותם הוא סדרה של תהליכים ביוכימיים שנבררו לאורך האבולוציה כדרך לקדם את העץ האינדיבידואל ואת צאצאיו. אבל בכל מקרה, העצים הקטנים באמת צומחים לאט, או בכלל לא, אבל ברגע שנופל אחד מהעצים הגדולים, אור שמש שוטף את כל האזור שהוא נהג לכסות. ואז, פתאום, כל העצים הקטנים מתחילים לצמוח במהירות. הם לא פועלים בהרמוניה או בשותפות. הם לא נחמדים ולא מתחשבים. הם פותחים במרוץ גדילה קדחתני ושולחים ענפים עטורי-עלים לכל כיוון בניסיון לתפוס את מירב אור השמש לעצמם. ואת יודעת מה קורה כשהצמרות שלהם מתרחבות מספיק כדי לגעת זו בזו?"

"הם מפסיקים לגדול?" הציעה הגננת בתקווה.

"הם מפסיקים להתפשט לצדדים." הסכמתי. "אבל הם ממשיכים לדחוף למעלה – כל הזמן למעלה. הם חייבים לעשות כך, מכיוון שהעצים שמגיעים גבוה יותר יכולים לחסום את אור השמש ל- 'חבריהם' שצמחו ביחד איתם, וכך למנוע מהם להמשיך להתחרות בהם. בסופו של דבר, רק מספר קטן מאד של עצים עצומים תופס את האזור שהיה חשוף לאור השמש. כל השאר, שלא הספיקו לגדול, להתפתח ולהתפשט באותה המהירות, נותרים הרחוק מאחור. עולם העצים הוא עולם של תחרות מהירה וחסרת רחמים שמובילה למנצחים גדולים, לא של שיוויון והרמוניה."

Overtopping.jpg

כך גדלים עצים ביערות הגשם: מתחרים זה בזה ולבסוף מאפילים על המתחרים שנכשלו. כמו כן, האיור מוכיח בעליל שצריך ללמד מדענים לעבוד עם גרפיקאים מקצועיים במקום להסתפק בפאוורפוינט. המקור: קרולין פאריור, כותבת המחקר הראשונה

"אבל ילדים אינם עצים!" מחתה הגננת. "הם לא צמחים! הם צריכים ללמוד לעבוד ביחד, במשותף, לקחת סיכונים ביחד, לפעול זה לצד זה!"

"בדיוק." אמרתי. "אבל את אמרת שהם כמו עצים, אז הייתי חייב להסביר לך שהם לא, כי עצים הם – "

"הסברת כבר. הסברת." הסכימה עמי הגננת במהירות. היא היססה לרגע. "אתה האבא הביולוגי של הילד, נכון?"

"כן." אמרתי. "עד כמה שידוע לי. למה?"

"בלי סיבה." היא נאנחה. "אבל איידע את הצוות להיערך קדימה לעתיד."

הנהנתי בפיזור נפש, תוך כדי התבוננות בצאצא הקטן. לפתע הבנתי שהוא אינו מתבטל סתם כך על המזרן. הוא תצפת על כל היתר מטפסים, נופלים, נחבטים. הוא ישב מול ערימה גדולה של נעליים, ובכל פעם שילד נוסף פגע בקרקע, הוא הוסיף עוד נעל לערימה. הוא ספר את הנופלים!

השבתי מבטי לגננת.

"אולי באמת כדאי שתכיני את הצוות." ייעצתי לה, מתוך הבנה ברורה של הנולד. "נראה לי שהוא באמת הבן הביולוגי שלי."


אם אתם מחבבים את הז'אנר המערבב כתיבה ספרותית-הומוריסטית עם מסרים מדעיים, אני ממליץ לכם להאזין לפודקאסט "הארי פוטר ושיטות הרציונליות", שנכתב ע"י אליעזר יודקובסקי, תורגם ללא מטרות רווח ע"י קהילת הרציונאליות הישראלית, ומוקרא… ובכן, על ידי.

המקור לתמונת השער: Kids and Fitness Gym

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

החיסון לדלקת פרקים: תאים מהונדסים שנלחמים במחלה בתוך הגוף

שמעתם על מכוניות אוטונומיות, זה ברור. כולם שמעו עליהן. אבל מה לגבי "תאים אוטונומיים" שמסתובבים בגוף ונלחמים בדלקת פרקים? ההמצאה הזו מפותחת ממש עכשיו, במעבדות מחקר באמריקה שם יצרו סוג חדש של תאים מתוכנתים, שזכו לכינוי "תאי סמארט" – שזה ראשי תיבות באנגלית ל- "תאי גזע משופרים לטיפול שיקומי אוטונומי". התאים הללו אמורים להיות מסוגלים להגן על הסחוס המתדלדל באמצעות הפרשת סחוס חדש במקום הפגיעה, ובנוסף לזאת – מפרישים גם חומר אנטי-דלקתי שמגן על המפרקים מנזקי דלקת הפרקים. וכל זאת, בזמן שהם נשארים בגוף לאורך זמן וממשיכים להגן עליו מדלקות בפרקים.

arthritis.jpg

דלקת פרקים, לא עלינו. אבל על מספיק אנשים – 23 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת בארצות הברית. מקור: פליקר

"מטרתנו היא לארוז את תאי הגזע המתוכנתים כחיסון לדלקת פרקים, שיספק חומר אנטי-דלקתי למפרק המודלק, אבל רק כאשר יש בכך צורך." אמר פרשיד גוילק, פרופסור לאורתופדיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת וושינגטון. "כדי לעשות זאת, היינו צריכים ליצור תא חכם."

וזה בדיוק מה שעשו. החוקרים לקחו תאי עור מזנבותיהם של עכברים, וגרמו לתאים 'לחזור אחורנית בזמן' ולהפוך לתאי גזע. הם תכנתו מחדש את התאים באמצעות כלי חדשני להנדסה גנטית הידוע בשם CRISPR, והחדירו לתוכם גן שמופעל בכל פעם שהתאים חשים בדלקת מסביבם. ברגע שהגן מופעל, התאים המתוכנתים היו אמורים לשחרר חומר ביולוגי שישכך את הדלקת באזור.

רוב התרופות המשמשות כיום לטיפול בדלקת הפרקים, מתמקדות בסיכול ממוקד של מולקולה מסוימת – TNF- אלפא – הקיימת באזור הדלקת ומתגברת אותה. הבעיה היא שהתרופות הללו ניתנות באופן סיסטמטי – כלומר, הן נלקחות לרוב בצורה של כדור, ולכן רק חלק קטן מהכמות הנלקחת מגיעה למפרקים. כתוצאה מכך, התרופות פוגמות בפעילותה של מערכת החיסון בכל הגוף, וחושפות את החולה לזיהומים.

לאחר שתכנתו מחדש את תאי הגזע, החוקרים העניקו להם מספר ימים במהלכם התמיינו התאים לתאי סחוס וייצרו רקמת סחוס חדשה. ולא זאת בלבד, אלא שהחוקרים גילו שהתאים המתוכנתים מוגנים מפני דלקת.

כל זה טוב ויפה, אבל חשוב לזכור שיש עוד דרך ארוכה מאד מהדגמת היכולות של התאים במעבדה, ועד ליישומם בגוף האנושי. החוקרים מתחילים עכשיו לבחון את התאים המהונדסים בעכברים הלוקים בדלקת פרקים, אך גם אם יראו תוצאות חיוביות, יעבור לפחות עוד עשור (וזו הערכה נדיבה) לפני שיפותח חיסון לדלקת הפרקים האנושית.

אבל בואו נבין לרגע מה המשמעות של פיתוח שכזה.

התקדמות הביולוגיה

קודם כל, הרשו לי להביע התלהבות כמי שעשה את התואר השני והשלישי שלו במעבדות ביו-רפואיות. אני לא מתלהב רק מהפיתוח החדש (למרות שיש לו באמת פוטנציאל גדול), אלא מהעובדה שכדי לגרום לו לקרות עשו החוקרים שימוש בשתי טכנולוגיות שכשאני התחלתי את הדוקטורט שלי, נראו כחלום או כמדע בדיוני לביולוגים מסביב לעולם. הרעיון לקחת תאים בוגרים בגוף ולהפוך אותם לתאי גזע, היה פנטזיה שרק בסוף העשור הראשון לשנות האלפיים הפך למציאות. היכולות ש- CRISPR מספקת לנו בהנדסה גנטית יעילה ופשוטה לביצוע, היו כאלו שאפשר היה רק לחלום עליהן עד לפני חמש שנים בערך. (ראו עוד כמה דוגמאות להתקדמות הרפואה והביו-טכנולוגיה, בקישור הזה ו- הזה בבלוג)

העובדה הזו – שהביולוגיה ממשיכה להתקדם בקצב מהיר, ושתוך עשר שנים השתנו לגמרי השיטות בהן משתמשים חוקרים במעבדות והפכו ליעילות ולמשוכללות יותר – קריטית להבנתנו את עתיד הביולוגיה והרפואה. המשמעות האמיתית של הרשומה הזו אינה לשווק סוג חדש של תאים מהונדסים. אלו ייכשלו בניסויים קליניים בסבירות גבוהה, כפי שקורה לרוב התרופות הפוטנציאליות המפותחות במעבדות המחקר. אבל התקדמות השיטות עצמן מוודאת שפיתוחים דומים ימשיכו להגיח מהמעבדות – ובמוקדם או במאוחר יצליחו כמה מהם ויגיעו לשימוש ברפואה המודרנית.

ואז מה?

חיסונים – להכל

כאמור, עוד ארוכה הדרך עד לפיתוח תאים מתוכנתים המסוגלים לשחות בזרם הדם, לשקם סחוס במקומות הנדרשים ולעצור את דלקת הפרקים עוד כשהיא מתחילה.

אבל התחלנו כבר לפסוע בדרך הזו. לאן היא תוביל אותנו?

ראשית, מדובר בטיפול למניעת הזדקנות. חד וחלק. דלקות פרקים פוגעות אמנם בכל האוכלוסייה (יותר מעשרים אחוזים מהמבוגרים בארצות הברית לוקים בסוג כלשהו של דלקת פרקים), אך הסיכוי לפתח דלקת פרקים עולה עם הגיל. אם נצליח לפתח חיסון כנגד דלקת פרקים, הרי שיהיה מדובר למעשה בטיפול נגד מחלת זקנה נפוצה שימנע אותה כליל. לאחר שיוזרקו התאים לגוף הם יוכלו להמשיך להתרבות בתוכו באופן מבוקר, ולספק חיסון מתמשך מהמחלה. אולי טיפול שכזה לא יאריך את משך חיי המטופל, אבל הוא בוודאי ישפר באופן משמעותי את איכותם.

אבל למה לעצור שם?

אם הביו-טכנולוגיה תתקדם לרמה בה אנו יכולים לפתח חיסונים על בסיס תאים המסתובבים בגוף ומבצעים פעולות חשובות, הרי שנוכל גם ליצור חיסונים לטרשת עורקים – מצב בו העורקים המובילים דם ללב נחסמים – באמצעות תאים שיפרקו את החסימות מדי יום, עוד כשהן נוצרות. נוכל ליצור חיסונים מפני שבצים. וכאשר נבין טוב יותר מחלות זקנה כמו אלצהיימר, נוכל בוודאי ליצור חיסונים גם כנגדן. וכן, גם כנגד רבים מסוגי הסרטן התוקפים את הגוף.

ואם כל זה לא מספיק לכם כדי להתרגש, שימו לב לנקודה הבאה: החיסונים הקיימים כיום זולים מטבעם, גם מכיוון שהם ניתנים פעם אחת או פעמיים בלבד לאורך החיים, וגם מכיוון שרוב הממשלות מסבסדות את מתן החיסונים כדי למנוע התפרצות מחלות שיפגעו באוכלוסייה, בכח העבודה ובכלכלה. הוצאות הבריאות של הממשלות כיום אסטרונומיות, ורק עתידות לעלות בעשורים הקרובים ולהמשיך לפגוע בכלכלה. מסיבה זו, ממשלות ירצו לסבסד כל חיסון שיפותח כנגד מחלות הזקנה ויאפשר גם לאנשים בני שישים ומעלה להמשיך לעבוד ולהתקיים בכבוד.

סיכום – ואזהרה

עם כל ההתלהבות, אני מרגיש צורך לסיים עדיין בסיכום ובאזהרה: כל הטיפולים האלו עדיין אינם בנמצא. קל לנופף בידיים ולהשתפך על העתיד המרגש שצפוי לנו, אבל הוא יגיע כתוצאה מעבודתם המאומצת של אלפי חוקרים במעבדותיהם, שיצטרכו לפענח כיצד לתכנת את התאים וכיצד להימנע מבאגים בתכנות. הם יצטרכו לבחון את התאים המהונדסים על שפע של חיות מודל ולבסוף גם על נבדקים אנושיים. הם יצטרכו להבין איך להכווין את התאים בדיוק למטרה כך שלא יפעלו במקומות בהם הם עלולים לגרום לנזק, איך לשרוד בגוף לאורך זמן מבלי להתחלק יותר מדי כפי שעושים תאים סרטניים, ואיך לנטרל אותם בתוך הגוף במידה ויש בכך צורך.

בקיצור, בדרך צפויות לנו עוד מהמורות רבות וקשיים לא-פשוטים, אבל אם הטכנולוגיות ימשיכו להתקדם ולהתפתח בקצב הנוכחי, עוד נזכה לחיות בעולם עם חיסונים לרוב המחלות. ואם לא אנו, אז ילדינו.

מקור: ידיעה לעיתונות מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון

מקור לתמונת השער: אתר MedicalNewsToday.com

באג המחשב שתקע טייסת של מטוסי הקרב היקרים בעולם בלב ים

באג המחשב שתקע טייסת של מטוסי הקרב היקרים בעולם בלב ים

טייסת מטוסי הראפטור F-22 פילחה את השמיים בדרך מבסיס חיל האוויר של ארצות הברית בהוואי, לאוקינאווה שביפן. ה- F-22 אינו מסוג המטוסים שאתה רוצה להיתקל בו בסמטה חשוכה. חיל האוויר האמריקני טוען שאף מטוס קרב קיים אינו יכול להתחרות בעליונות האווירית שמספק ה- F-22. הוא נועד לחמוק לשטח האויב ולהפיל מטוסי קרב אחרים ביעילות שאין שני לה. אבל זה לא היה תפקידו באותו מסע קצר.

וטוב מאד שכך, מכיוון שבאמצע הדרך התרסקו כל מערכות המחשוב בכל הטייסת, באותו זמן בדיוק.

הטייסים לא נכנסו לפניקה. המערכות שנפלו היו אמנם קריטיות בשדה הקרב – מערכות תקשורת, דלק וניווט – אך המטוסים עדיין המשיכו לטוס. כשהמחשבים סירבו להגיב לפקודות חדשות, הטייסים פשוט אתחלו אותם. או בלועזית צחה – עשו ריסט. המחשבים נדלקו מחדש, החלו לטעון את המערכות, וקרסו שוב מיד.

זה היה השלב בו הטייסים הבינו שהצרה עלולה להיות גדולה יותר מכפי שנדמה להם במבט ראשון. הם היו באמצע לב ים בלי יכולות ניווט, תדלוק או תקשורת עם גורם חיצוני. הם חששו להמשיך לטוס ליעד המקורי – האם ימצאו אותו בכלל? האם יוכלו לנחות בבטחה? – וכך עשו את הדבר היחיד שיכלו, ביצעו פניית פרסה חדה וקיוו למצוא מחדש את בסיס הבית.

למזלם של טייסי ה- F-22, ליוו אותם מטוסי תדלוק במסעם. מערכות הניווט במטוסים אלו המשיכו לתפקד כרגיל, וכך יכלו להנחות את מטוסי הקרב המשוכללים ביותר בעולם בחזרה הביתה.

f-22-raptor_009-ts600.jpg

מטוס הקרב המשוכלל ביותר בעולם. לא שווה הרבה כשמערכות המחשבים שלו מושבתות. התמונה במקור מ- Military.com

כשהגיעה הטייסת להוואי, נערכו בדיקות מחמירות בכל מטוס ומטוס. ברור היה שמדובר בפגיעה במחשבים שעל כלי הטיס, אך החשד הראשוני – מתקפת סייבר – נשלל במהירות. מומחים למדעי המחשב עברו בקפידה על יותר מ- 1.7 מיליון שורות הקוד שהכילו מערכות הטיס, וחיפשו את הסיבה לתאונה. לאחר סריקה מעמיקה הם גילו אותה, והיא הייתה פשוטה להחריד: ברגע שחצו מערכות המחשוב את "קו התאריך הבינלאומי" – קו דמיוני, שכאשר חוצים אותו מתחלף התאריך – הן קרסו מיד, כולן ביחד.

וכך טייסת שלמה של מטוסים, שעלות כל אחד מהם עומדת על מאתיים מיליון דולרים בערך, שותקה מכל בחינה מעשית. אילו היה הדבר מתרחש בשדה הקרב, היו המטוסים הופכים להיות חסרי שימוש. כל זאת, בשל באג קטן וערמומי בתכנה, שאיש לא השכיל לזהות מראש.

ממטוסים למכוניות

ועכשיו לתאונה אחרת, שונה מאד – ודומה יותר מכפי שהיינו רוצים. במאי 2016 נסעה מכונית של טסלה בכביש המהיר בפלורידה. אני כותב במכוון "נסעה המכונית" מאחר והרכבים של טסלה חמושים ב- "נהג אוטומטי" אותו יכול הנהג האנושי להפעיל כרצונו. טסלה ממליצה להתייחס לנהג האוטומטי כמערכת מסייעת בלבד, ומסבירה כי הנהג מחויב לשמור ידיו על ההגה בכל זמן הנסיעה, ולהמשיך לשלוט ברכב. אף על פי כן, נראה שחלק מהנהגים מייחסים למערכת יכולות מוגזמות.

כך, לפחות, עשה הנהג באותו יום הרה גורל, כאשר סמך על הנהג האוטומטי יותר מדי. לפי הפרטים שנחשפו אודות האירוע, ה- 'נהג' האנושי צפה במהלך הנסיעה במכשיר הדי-וי-די הנייד שהיה ברכב, מתוך אמונה שהמכונית תסתדר בכוחות עצמה על הכביש. זה לא מה שקרה, והרכב התנגש בעוצמה במשאית שנסעה מולו. הנהג מת במקום.

Williston-f2.0.JPG

תמונת המשאית בה נכנס הרכב של טסלה במהירות גבוהה בכביש המהיר. הרכב הצליח לצאת מצדה השני של המשאית ולהמשיך לנסוע לאחר מכן – אך ללא רוב חלקו העליון, וכנראה שגם בלי נהג (או נוסע) חי. 

אלון מאסק, מנכ"ל טסלה, אמנם הביע את צערו על האירוע הטרגי, אך הבהיר בהודעה לציבור מטעם טסלה כי –

"זהו מקרה המוות הראשון הידוע רק במהלך יותר מ- 130 מיליון מיילים בהם הופעל הנהג האוטומטי. בכלי הרכב בארה"ב יש מוות כל 94 מיליון קילומטרים. ברחבי העולם, יש מוות כמעט כל 60 מיליון קילומטרים."

במכתב נפרד לפורבס, הוסיף וטען מאסק כי אילו הנהג האוטומטי של טסלה היה זמין בכל רחבי העולם, הרי שחצי-מיליון אנשים היו ניצלים ממוות מדי שנה.

מגיבים אחרים, ככתב הטכנולוגיה והתרבות ניק בילטון, התלוננו במרירות בטוויטר כי –

"1.3 מיליון בני-אדם מתים מדי שנה בתאונות רכבים. אבל אדם אחד מת ברכב טסלה בנהיגה אוטומטית, ואנשים קובעים שמכוניות ללא-נהג אינן בטוחות."

טענותיהם של בילטון ומאסק אינן מחזיקות מים, בלשון המעטה. גם אם אפשר להסתמך על הנתונים שטסלה מספקת, הרי שמדובר במידע המגיע מ- 25,000 מכוניות בלבד. מכוניות אלו יקרות מאד, כך שסביר להניח שרוב הנהגים בהן אינם צעירים חסרי-ניסיון על הכביש, אלא מבוגרים מנוסים יותר. רכבי טסלה גם גדולים וחסונים יותר מרוב הרכבים הפרטיים שעל הכביש, כך שאין פלא שהם מגנים יותר על הנוסעים במקרה של תאונה מרכבים רגילים. ואם כל זה לא מספיק, הרי שדו"ח של מכון ראנד קבע לאחרונה שרכבים אוטונומיים יצטרכו לגמוע מאות מיליארדי קילומטרים על הכביש לפני שניתן לבצע ניתוח סטטיסטי ולהשוות את ביצועיהם לאלו של רכבים עם נהג אנושי.

בקיצור, אי אפשר להשוות בין תפוזים ולימונים בכזו קלות. אלא שבעיה אחרת מסבכת את כל העניין עוד יותר: מקור כוחן של המכוניות האוטונומיות – העובדה שכולן נהוגות ונשלטות על-ידי אותה תכנה, או אותה מערכת אחידה – הוא גם נקודת תורפה גדולה.

סכנות המערכת האחידה

כבני-אדם, כולנו שונים במקצת זה מזה בדרכי החשיבה והפעולה שלנו. יש בינינו הנוהגים יותר ופחות בבטחה, מיומנים יותר או פחות באמנות הנהיגה, מתחשבים יותר או פחות על הכבישים.

הבינה המלאכותית, לעומת זאת, היא סטנדרטית. רוצה לומר, כל רכבי טסלה עומדים להתנהל על הכבישים באופן זהה בדיוק. כולם מקבלים על עצמם את אותה תכנה ואותה מערכת הפעלה.

ועתה, מה קורה אם יש ברכבים הללו באג כלשהו? למשל, באג שיגרום למערכות המחשוב שלהם לקרוס מיידית במצבי קיצון מסוימים?

אם חשש זה נשמע לכם הזוי, ראוי שתזכרו שעדיין לא הצלחנו לנכש את הבאגים מאף תוכנה – והרכבים של טסלה כבר הוגדרו כ- "מחשב על גלגלים". המכוניות המודרניות מכילות עשרות מיליוני שורות קוד – וכל שורה נוספת מעלה את הסיכוי לפעולה שגויה כלשהי. מטוסי ה- F-22 המהוללים והיקרים הכילו רק 1.7 מיליון שורות קוד – וקרסו כשחצו את קו התאריך. קיימים, לפיכך, באגים גם במכוניות של טסלה ומכיוון שהרכבים האלו פועלים על בסיס אותה מערכת, כשבאג כזה יצוץ לפתע הוא עלול להשפיע על אלפי נהגים בו-זמנית. זוהי הסכנה הגדולה הטמונה בשימוש במערכת אחידה.

המחשבים שישגיחו על המחשבים

ראשית, לא צריך להיכנס לפאניקה ולעצור את כל התקדמות הטכנולוגיה. סביר להניח שתוך חמש עד עשר שנים, הרכבים האוטונומיים באמת ינהגו בכבישים טוב יותר מהנהג האנושי הממוצע. כל הניתוח שעשיתי עד כה רק מסמן על נקודה אחת חשובה: עלינו לבחון את הביצועים שלהם ברמת קפדנות מחמירה ולא להיות שאננים, מאחר ובאג אחד יכול להשפיע על מיליוני מכוניות בו-זמנית.

הבאג הבעייתי ביותר הוא זה שאיננו יכולים אפילו לדעת על קיומו. כאשר מכונית אוטונומית עושה תאונה, ברור שהתוכנה ששולטת בה תיבחן לעומק כדי להבין האם שגיאה כלשהי גרמה לתאונה. אבל מה קורה במצב בו המכונית אינה עושה תאונה, אלא רק נוהגת ביעילות פחותה מהמיטב אליו היא מסוגלת להגיע, כתוצאה מבאג כלשהו בתכנה? למתכנתים האנושיים יהיה קשה במיוחד לזהות מקרים כאלו, שכן איך אפשר לדעת מה היעילות המירבית אליה יכול הרכב האוטונומי להגיע?

כדי לזהות תקלות מסוג זה, יצטרכו המתכנתים האנושיים להריץ תוכנות בינה מלאכותית שינתחו את ביצועי הרכב. בינות בוחנות אלו יוכלו גם להריץ מיליוני סימולציות של מצבים שונים, וכך יבחנו את התוכנות בקפדנות הנדרשת. כלומר, הבינה המלאכותית היא זו שתשמש אותנו כדי לוודא שהבינה המלאכותית מתפקדת כנדרש. המחשב ישגיח על המחשב, לטובת בני-האדם.

בסופו של דבר, הרכבים האוטונומיים יכולים להיות אחת ההמצאות החשובות ביותר של המאה ה- 21, ולהביא טוב גדול לאנושות. אבל כמו כל טכנולוגיה – עלינו להבין גם את הצדדים האפלים שלה, ולדאוג לנטרל ולמזער אותם מראש עד כמה שרק אפשר.


בספרי החדש, "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" אני מעלה נקודות נוספות בנוגע ליכולותיה של הבינה המלאכותית לשלוט בעצמה – ולהנחות גם את פעולותיהם של בני-האדם בסופו של דבר. הספר זמין לרכישה בחנויות הספרים בישראל, דרך האינטרנט, או אפילו בעותק דיגיטלי (נו, אנחנו בעתיד, לא?).

כשחסמו את המזבלה, שתקתי, כי לא הייתי המזבלה: על הכוח שמקבלת פייסבוק

כשחסמו את המזבלה, שתקתי, כי לא הייתי המזבלה: על הכוח שמקבלת פייסבוק

פייסבוק חסמה בימים האחרונים את בלוג המזבלה, והגדירה אותו מסוכן לגולשים. נסו לשים בפוסט בפייסבוק קישור למזבלה, ותקבלו תשובה מיידית שהקישור אינו בטוח. אלא שהבלוג קיים כבר מאז 2006, מאובטח ברמה גבוהה, ובדיקות של מומחי אבטחה לא גילו איום מכל סוג שהוא.

אז למה?

אולי בגלל שבמזבלה לא אוהבים את פייסבוק, ולא טורחים להסתיר את זה.

מנהל ומייסד המזבלה, דורי בן ישראל, מתמקד כבר מספר שנים בדרכים בהן פייסבוק מנצלת לרעה את כוחה. באחד מהמקרים נחסם הפרופיל של בן ישראל לאחר שפתח אתר ובו ניתן למצוא את פרטי הקשר של עובדים בפייסבוק ישראל. פייסבוק לא אוהבים אתרים המשתפים את פרטי הקשר האישיים של אנשים – וכך התקבלה ההחלטה לחסום את הפרופיל של בן ישראל.

ועכשיו, ממש אתמול, החליטו בפייסבוק סופית להסיר 25 מיליון שיתופים, לייקים ותגובות מ- 18,000 כתבות שהועלו לפייסבוק ע"י גולשים, ושמקשרות לאתר המזבלה (הנתונים מתוך כתב תביעה שהגישה המזבלה כנגד פייסבוק). חלק משמעותי מתוך הכתבות האלו מתייחס בביקורתיות ל… רוצים לנחש למי? לפייסבוק כמובן.

חזיתי את זה!

ממש היום יוצא ספרי החדש – "השולטים לעתיד" (בחנויות הספרים המובילות וכו'). בשנתיים האחרונות חקרתי את השליטה שמקבלות חברות הדיגיטל הגדולות על האינטרנט, והנה – ביום בו יוצא הספר לאור, אנו נתקלים באחת הדוגמאות הטובות ביותר לסכנה שבצבירת הכוח העצום של פייסבוק.

השולטים בעתיד.jpg

פרסום לספר. אבל היי, הוא באמת מדבר על כל הנושאים האלו. איזה מזל שהצלחתי לגרום לפייסבוק להראות איך היא יכולה לנצל את הכוח שלה, ממש ביום בו הספר יצא לאור!

בספר אני מזהיר מפני הגדילה הבלתי-מרוסנת של פייסבוק וגוגל ומפני המונופולים הרכים שהן יוצרות. אין מתחרות אמיתיות לגוגל בשוק החיפוש. אין מתחרות אמיתיות לפייסבוק ברשת החברתית באנגלית. הענקים הללו – כרישי הרשת – אינם מבוקרים היטב על-ידי הממשלות מצד אחד, ורוב הציבור אינו מבין את הכוח שכרישי הרשת מחזיקים בו.

כוח, למשל, לחסום את מי שהם לא אוהבים.

תאמרו עכשיו שזה לא נורא, ושבן ישראל יכול לעבור לרשת חברתית אחרת? אבל אין רשת חברתית אחרת שאפילו מתקרבת לגודל של פייסבוק – שני מיליארד משתמשים כמעט. הרשת החברתית השנייה הגדולה ביותר היא טוויטר, עם 319 מיליון משתמשים. כלומר, בקושי 15% מגודלה של פייסבוק. אם אתה רוצה כיום להפיץ מסרים לציבור, אתה חייב להיות בפייסבוק. אם אתה רוצה להיות בקשר עם כל החברים שלך, אתה חייב להיות בפייסבוק. אם אתה רוצה לתאם פעילויות ולקחת חלק בדיונים, אתה חייב להיות בפייסבוק.

אבל פייסבוק יכולה לבחור להוציא אותך מהעולם שבנתה. פייסבוק יכולה, למעשה, להטיל עליך גזר דין מוות דיגיטלי.

ולא רק פייסבוק.

אמזון, גוגל וכל היתר

הידעתם? גוגל יכולה לבחור להפסיק לספק לכם שירותים. היא עשתה כך למאתיים אנשים שעצבנו אותה לאחרונה כשמכרו סמארטפונים תוצרת גוגל בניגוד לכללים. אותם אנשים קמו בבוקר וגילו שאין להם ג'ימייל, שאין להם גישה לכל המסמכים בגוגל דוקס, שהם לא יכולים להשתמש בגוגל קלנדר, וקרוב לוודאי שגם כל הסיסמאות שלהם נעלמו מכרום. כי אם כבר, אז כבר. ושוב – זהו גזר דין מוות דיגיטלי.

קחו את אמזון כדוגמה אחרת. היא חברת הקמעונאות הגדולה ביותר בעולם המערבי (במזרח הרחוק מתחרה בה עליבאבא). סופרים יודעים ששלושים אחוזים ממכירות הספרים שלהם מגיעים ממדור ה- "אנשים כמוך רכשו את…" שמופיע בכל עמוד מוצר של אמזון. אם מחר בבוקר יצא ספר שחושף את כל השטיקים המלוכלכים של אמזון, או אם סופר מסוים ידבר כנגד אמזון, נראה לכם שחברת-הענק תעשה כמיטב יכולתה להפיץ את אותו ספר? להכניס אותו למדור ההוא, שמנוהל על-ידי אלגוריתמים שהיא אינה מחויבת להסביר את דרך הפעולה שלהם? התשובה ברורה. וכך, סופרים מתקשים מאד לדבר כנגד אמזון – אלא אם הם מוכנים לאבד מיידית לפחות שלושים אחוזים ממכירות הספרים שלהם.

ומה תגידו עכשיו לסופרים? "לכו לחברה אחרת"? אבל למי? אמזון היא הענקית הבלתי-מעורערת של הקמעונאות בעולם המערבי. כמו שגוגל היא ענקית החיפוש הבלתי-מעורערת, פייסבוק היא ענקית הרשתות החברתיות, אובר היא ענקית המוניות, איירבנב היא…

טוב, הבנתם את הנקודה.

מי מבקר את פייסבוק

הגיע הזמן לשאול בקול רם את השאלות הנוקבות: כשמערכת כמו פייסבוק חולשת על חלק גדול כל-כך מהחיים שלנו, האם אנחנו באמת צריכים לתת לה את הכוח להחליט שאסור להשתמש במלים מסוימות? או שאסור לנו להיכנס לאתרים מסוימים? מי מבקר את פייסבוק?

שאלתי את אחד מהיועצים של אובמה את השאלה הזו, בפגישה שהייתה לנו לפני שנה. התשובה שלו השאירה אותי המום. הוא טען שלפייסבוק, כמו לכל חברה, יש חוזה שהמשתמש חותם עליו, ואם פייסבוק תסטה מהחוזה הזה – אז הממשלה תתבע אותה לדין. אבל החוזה של פייסבוק לא אומר כלום על הסוגיות החשובות באמת! פייסבוק מבטיחים לשמור על הפרטיות שלכם – שזה נחמד, באמת, כי המשמעות היא בעצם שהם לא מעבירים לכל המתחרים שלהם בשוק הפרסום את הפרטים שלכם – אבל היא לא מבטיחה לספק לכם ידיעות אמיתיות, למשל, או לשמור על מדיום תקשורת דמוקרטי, או לא לשחק עם תפישות העולם של הגולשים באמצעות תפעול מכוון של הסטטוסים שאתם רואים.

אה, לא ידעתם שהם עשו את זה?

ברוכים הבאים לעולם חדש מופלא.

אז מה אפשר לעשות?

בואו נתחיל בשלילת הפתרונות המטופשים: לכל הקפיטליסטים בינינו, קחו נשימה עמוקה ונסו להבין שלא, אני לא קורא להלאים את פייסבוק. ולכל הסוציאליסטים בינינו, נסו להבין שההצלחה של פייסבוק נובעת מכך שהיא חברה חדשנית בשוק הפרטי, ואין שום טעם להפיל אותה לביצה הממשלתית, שמטביעה ומחניקה כל שמץ של יצירתיות והצלחה. ולגבי רגולציה ממשלתית? אל תצחיקו אותי. הפוליטיקאים שלנו – ונודה באמת, גם אלו בארצות הברית – בקושי מצליחים להבין מה קורה עם חברות הענק האלו. וכפי שהם פחדו מהתקשורת – מהעיתונים ומהטלוויזיה – בעבר והתייחסו אליה עם כפפות של משי, כך הם גם חוששים מלהיכנס ראש-בראש בפייסבוק.

הפתרון האמיתי חייב להגיע מהציבור: ממני וממכם. אנחנו אלו שצריכים לצעוק על פייסבוק כשהם עוברים את כללי הטעם הטוב וחוסמים אנשים. אנחנו אלו שצריכים לפרסם פוסטים בבלוגים ובעמודי פייסבוק שתומכים במזבלה – כמו הפוסט הזה.

המסקנה העגומה שאני מגיע אליה בספרי היא שאין פתרונות טובים למצב הקיים. העולם מתקדם לשוק של מנצחים דיגיטליים גדולים, ורק בעוד עשור או שניים יגיעו טכנולוגיות מתקדמות יותר שימסמסו את הכוח של חברות הענק האלו. אבל עד אז, אנחנו צריכים להיות כלבי השמירה. אנחנו צריכים להיות אלו שיפקחו על החברות הגדולות וירימו קול צעקה כשהן חורגות ממה שראוי – ובלי קשר לחוזים חסרי-המשמעות שהן החתימו אותנו עליהם.

אז אני קורא לכם – שתפו את הרשומה הזו. הביעו תמיכה במזבלה. כתבו את המלה "המזבלה" בתגובות ובשיתופים. שתפו כדי ליידע את חברת-הענק שכולנו משוטטים כרגע במסדרונות שהיא עיצבה עבורנו, שאנחנו לא מוכנים לקבל בקלות את ההחלטות השרירותיות שלה. שאנחנו לא מוכנים שישקרו לנו שאתרים "מסוכנים", כשבעצם הם מסוכנים רק למנהלי פייסבוק. שאנחנו לא מוכנים להפקיד את העולם שלנו בידיה של חברה ענקית אחת, לעצום עיניים ולהניח שהכל יהיה בסדר. ואם לא אכפת לכם, אז לפחות שתפו כדי שפייסבוק לא יחסמו רק אותי ואת האתר שלי על פרסום הרשומה.

————-

(ואם אתם רוצים לדעת עוד על כל הדרכים בהן הממשלות וחברות הענק משחקות בנו, וכיצד נוכל להשתחרר מהשליטה שלהן, אתם מוזמנים לרכוש את הספר בחנויות הספרים או ב- https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=92052#.WMrwjPlJZPY )

שלושת גלי הבינה המלאכותית שיעצבו את העתיד

שלושת גלי הבינה המלאכותית שיעצבו את העתיד

בחודשים האחרונים כתבתי בבלוג הרבה על בינה מלאכותית ויכולותיה, שלא לדבר על כל הכתיבה הקודמת שלי בספרים כמו "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" (שיצא לאור באמצע מרץ). בכתבים אלו הבטחתי שהעתיד צופן לנו גדולות ונצורות: בינה מלאכותית שמנתחת רגשות אנושיים, שמפענחת משמעויות וניואנסים חברתיים, שמאפילה על רופאים ועורכי-דין ביכולותיה ואפילו מייתרת חלק גדול מהמטלות שבני-אדם מבצעים כיום.

אני עדיין עומד מאחורי כל התחזיות הללו, אבל כפי שכתבתי – אלו תחזיות לטווח הארוך. ולכן נשאלת השאלה, מהו המצב בשטח כיום. עכשיו. בהווה. כדי לענות על השאלה, יצא לאחרונה סרטון של דרפ"א – סוכנות הביטחון המתקדמת בעולם, שעומדת מאחורי יצירת האינטרנט, רובוטים בעלי רגליים, שווקי תחזיות, מערכת המיקום הגלובלית (או כפי שאנו מכירים אותה בקיצור בשמה כיום – GPS), ועוד ועוד. מרגע שדרפ"א הוקמה, היא התמקדה בטכנולוגיות ובמיזמים פורצי-דרך, כך שאין פלא שכיום הסוכנות מרכזת מאמצי מחקר גם בתחום הבינה המלאכותית.

בימים האחרונים שחרר המשרד לחדשנות מידע בדרפ"א סרטון חדש, בו מנסה מנהל המשרד להסביר את המציאות בנוגע לבינה המלאכותית, ולהסביר מהן יכולותיה כיום – ומה היא תוכל לעשות בעתיד. המגזין המקוון Motherboard הגדיר את הסרטון כ- "מנתץ את ההייפ" שמסביב לבינה המלאכותית. האם הוא באמת עושה זאת? על כך תוכלו להחליט עד סוף הרשומה.

הסרטון באורך 16 דקות ושווה צפייה, אבל אם אתם מהאנשים שמעדיפים לקרוא, הרשיתי לעצמי לתמצת את הסרטון – ואת מחשבותיי על הנקודות שבו – ברשומה הנוכחית. כפי שדרפ"א עושה בסרטון, נחלק את מערכות הבינה המלאכותית לשלושה סוגים, שכל אחד מהם הגיע אחרי הקודם לו. למעשה, שלושה גלים, שתוצרי כל אחד מהם בעלי יכולות מתקדמות יותר מתוצרי הגל הקודם.

 

הגל הראשון: ידע מתוכנת

בגל הראשון של הבינה המלאכותית, מומחים תכנתו את האלגוריתמים ואת המחשבים לפי הידע שהיה ברשותם, ולפי החוקים וכללי ההיגיון שפוענחו וגובשו במהלך ההיסטוריה האנושית. בדרך זו, למשל, תוכנתו אלגוריתמים שהצליחו לשחק שחמט כנגד בני-אדם, או תוכנות לתיאום משלוחים. לא מוגזם לומר שרוב המוצרים הממוחשבים בהם אנו משתמשים כיום נסמכים על בינה מלאכותית מסוג זה: ווינדוס, האפליקציות בטלפון החכם שלנו, ואפילו הרמזורים להולכי הרגל בכבישים, שהאור בהם מתחלף לירוק כשאנו לוחצים על כפתור.

דוגמה טובה לדרך בה בינה מלאכותית מסוג זה פועלת, מגיעה מחברת מודריה. ממשלת הולנד, המחויבת לשלם עבור הייצוג המשפטי של בני-זוג ברוב מקרי הגירושין, הבינה שהיא עלולה לפשוט את הרגל אם שיעור הגירושין בחברה ימשיך לעלות. מכיוון שכך, הממשלה שכרה את חברת מודריה – שמתמחה ביצירת מערכות צדק חכמות – כדי לבנות כלי שמסייע לבעל ולאשה להתגרש מבלי צורך בעורך דין.

מודריה פעלה בהתאם למגבלות הגל הראשון של הבינה המלאכותית. היא תמצתה את הידע של עורכי-דין ומומחים בתחום הגירושין, ויצרה פלטפורמה מקוונת בה נשאלים בני-הזוג סדרה של שאלות. שאלות לדוגמה כוללות התייחסות לסוגיית המשמורת על הילדים, לחלוקת הרכוש בין המתגרשים, ועוד. כשבני-הזוג מסיימים לענות על השאלות, המערכת מזהה באופן אוטומטי את איזורי ההסכמה ואי-ההסכמה ביניהם, ומסייעת להכווין את הדיונים ביניהם באופן שיביא למתן מענה מיטבי.

המערכות בגל הראשון של הבינה המלאכותית – זה בו מומחים מסבירים למחשב כיצד לפעול – נוטות להתבסס על כללים הגיוניים וברורים. המערכות בוחנות מספר מרכיבים חשובים של כל מצב חדש בו הן נתקלות, ומגיעות למסקנה מה הפעולה המתאימה ביותר בכל מקרה. אבל מערכות אלו נתקלות בקשיים ניכרים כשהן נדרשות לבחון את העולם שמחוץ למחשב ולהבין מה בדיוק מתרחש בו. הן גם מתקשות בלמידה או בהפשטה – בנטילת ידע שגיבשו, ויישומו מחדש באופן שונה.

אם לסכם, מערכות אלו יכולות ליישם כללי היגיון פשוטים עבור בעיות המוגדרות היטב, אבל אינן מסוגלות ללמוד, ומתקשות מאד להתמודד עם מצבים של אי-ודאות.

כמובן, אתם עשויים לנחור עתה בזלזול ולטעון שזו אינה "בינה מלאכותית" מהסוג עליה חושבים רוב האנשים. אלא שההגדרות של האדם ברחוב בנוגע לבינה מלאכותית משתנות לאורך השנים. אם הייתי שואל אתכם לפני שלושים שנים האם "ווייז" היא בינה מלאכותית, הייתם אומרים לי שהתשובה חיובית במפורש. אחרי הכל, ווייז מסוגלת לתכנן עבורכם נתיב מיטבי למטרה, ולהסביר לכם בקול רם כיצד לפנות בכל צומת בכביש. ואף על פי כן, האדם ברחוב מתייחס כיום ליכולותיה של ווייז כמובנות מאליהן, וטוען שבינה מלאכותית 'אמיתית' אמורה להיות מסוגלת להרבה יותר: לנווט גם את הרכב עצמו בכביש, לפתח פילוסופיה מוסרית שמתחשבת ברצונותיו של הנוסע, ולהכין לו קפה בו-זמנית. ובכן, נחשו מה – גם מוצרים 'פרימיטיביים' כמו מערכת הצדק של מודריה, או ווייז, מבוססים על בינה מלאכותית, ועל עבודה מאומצת רבה בתחום. מערכות בינה מלאכותית המתבססות על הגל הראשון אחראיות למעשה על כמעט כל המוצרים הממוחשבים בהם השתמשנו בשני העשורים האחרונים.

הגל השני: למידה סטטיסטית

בשנת 2004 פתחה דרפ"א לראשונה את תחרות הנהיגה האוטונומית. במסגרת התחרות הוצע פרס של מיליון דולרים לקבוצה שתצליח לפתח רכב ללא-נהג שיוכל להשלים מסלול באורך 240 קילומטרים. הרכבים נסמכו על בינה מלאכותית מהגל הראשון – כלומר, מבוססת חוקים שהוגדרו על-ידי מומחים – ותוך זמן קצר המחישו את מגבלות השיטה. הרכבים התקשו במיוחד לפענח את התמונות והווידאו ולהסיק מתוכם מה עליהם לעשות. הם לא יכלו להבדיל היטב בין צורות כהות בתמונות, למשל, ולהבין האם מדובר בצל, בסלע, בחפץ במרחק רב או קצר, וכיצד עליהם לפעול. לא מפתיע לגלות שחלק מהרכבים 'פחדו' אפילו מהצל של עצמם, או שדמיינו מכשולים בכביש פתוח.

אף אחת מהקבוצות לא הצליחה להשלים את המסלול עד סופו – ולמעשה, הרכב המוצלח ביותר גמע רק 11.9 קילומטרים. זה היה כישלון מהדהד – בדיוק מהסוג שדרפ"א אוהבת לממן, בתקווה שהלקחים והתובנות שיופקו ממנו יביאו ליצירת מערכות מתקדמות יותר.

וזה בדיוק מה שקרה, שנה אחת לאחר מכן, כשדרפ"א חזרה על התחרות – והפעם, חמש קבוצות הגיעו לסוף המסלול בהצלחה, כשהן נסמכות על הגל השני של הבינה המלאכותית: למידה סטטיסטית. מנהל הקבוצה המנצחת, אגב, נחטף כמעט מיד על-ידי גוגל, ועמד מאחורי פיתוח הרכב האוטונומי כפי שאנו מכירים אותו כיום.

הגל השני של בינה מלאכותית מתבסס על למידה סטטיסטית, והוא זה שמאפשר לטלפון שלכם להבין את קולכם, או לזהות פנים של אינדיבידואלים בתמונות. בגל זה, המהנדסים אינם טורחים לגבש כללים מדויקים, אלא מפתחים מודלים סטטיסטיים עבור תחום מסוים של בעיה, ואז מאמנים את המודלים הללו על דוגמאות רבות ושונות, כדי לעדן ולשפר את הדיוק שלהן.

מערכות למידה סטטיסטית מוצלחות במיוחד בהבנת העולם שמסביבן: הן יכולות להבדיל בין אדם אחד למשנהו, או בין הברה להברה. הן מסוגלות גם ללמוד ולהתאים את עצמן למצבים שונים באמצעות אימון הולם. עם זאת, בניגוד למערכות מהגל הראשון, הן מוגבלות דווקא ביכולות הלוגיות שלהן – הן אינן נסמכות על כללים מדויקים, אלא "על מה שעובד מספיק טוב, מספיק מהפעמים". הן גם אינן מצליחות להעביר ידע מתחום אחד למשנהו באופן יעיל.

בקטגוריה זו נכללות רשתות העצבים המלאכותיות בהן אנו תולים תקוות גדולות כל-כך (ראו כאן). רשתות העצבים המלאכותיות מבוססות על שכבות חישוביות, שבכל אחת מהן מתבצעת פעולה אחרת פשוטה יחסית של עיבוד המידע, ותוצאותיה מועברות לשכבה הבאה לעיבוד נוסף. באמצעות אימון של הרשתות הללו ושל כל אחת מהשכבות, ניתן 'לאלף' אותן להפיק את התוצאות הנכונות ביותר. לעתים מלאכת האימון והאילוף דורשת מהרשתות לחזור על ניתוח המידע עשרות-אלפים פעמים, כדי להגיע לשיפור קטן נוסף. אבל בסופו של דבר, דרך זו מצליחה לספק תוצאות מרשימות.

רשתות עצבים מלאכותיות מצליחות להגיע לרמת זיהוי פנים שעולה על זו של בני-אדם, מבדילות בין סוגים שונים של חיות ועצמים בתמונות, שולטות בתנועתם של רכבים אוטונומיים ורחפנים, מתמללות דיבור אנושי ברמה שעולה על זו של טובי המתמללים האנושיים, ומגיעות להישגים מרשימים יותר ויותר גם בתחום התרגום. ההצלחות בתחום משאירות את טובי המומחים לבינה מלאכותית בפה פעור.

למרות כל ההצלחות האלו, אנו רואים שרשתות העצבים המלאכותיות מצליחות במשימות שניתנות להן, אך אינן מנסות להבין או לפענח את הכללים הלוגיים שמאחורי פעולות הניתוח שהן מבצעות. מבחינה זו הן דומות למוח שלנו: אנו יכולים להשליך כדור באוויר ולנבא מראש היכן הוא עומד ליפול, גם מבלי שנחשב את משוואות התנועה הפורמליות של ניוטון – או שנהיה מודעים אפילו לקיומן.

תאמרו עכשיו שאין בכך בעיה אמיתית? שגם אם איננו מסוגלים לחשב את משוואות התנועה של ניוטון, אנו עדיין מגיעים לתוצאות 'טובות מספיק'? ובכן, מיקרוסופט עשויה שלא להסכים עמכם בנקודה זו. החברה שחררה לרשת החברתית בוט – כלומר, אלגוריתם שנועד לחקות כתיבה אנושית ולהגיב לבני-אדם – שכמעט בוודאות מבוסס על רשתות עצבים מלאכותיות. האלגוריתם, שכונה 'טאי', נועד לחקות צעירה אמריקנית בת 19, ולשוחח עם הצעירים בשפתם. הצעירים זינקו על האתגר, והחלו לשלוח לטאי הודעות מאתגרות, בלשון המעטה. הם סיפרו לה על היטלר והצלחותיו הגדולות, בישרו לה שנפילת מגדלי התאומים בניו-יורק הונדסה על-ידי גורמים פנימיים בממשל האמריקני, ועדכנו אותה לגבי תכונותיהם השליליות של מהגרים. וכך, תוך שעות ספורות, טאי החלה לספק תשובות המבוססות על מה שלמדה מהציבור, והסכימה שהיטלר פעל כשורה.

ParentsProudest-640x266.png

זו הייתה הנקודה בה מהנדסי מיקרוסופט ניתקו את טאי מהרשת.

הודעתה האחרונה של טאי הייתה שהיא לוקחת פסק זמן כדי "לעכל הכל". עד כמה שאנו יודעים, היא עדיין מעכלת.

פרשיה זו חושפת את אתגר הסיבתיות. אם במערכות מהגל הראשון יכולנו לחזות מראש היטב כיצד יפעלו בנסיבות מסוימות, הרי שבמערכות מהגל השני איננו מסוגלים כבר להתחקות באופן מדויק אחר הסיבתיות – אחר הדרך המדויקת בה קלט הופך לפלט, ומידע מתורגם להחלטה.

כל זה לא בא לומר שאין תועלת ברשתות העצבים המלאכותיות. כפי שכתבתי, הן מגיעות לתוצאות מרשימות יותר מכל מערכת שהומצאה לפניהן בתחומים כמו עיבוד ראייה, תמלול ותרגום דיבור אנושי ועוד. אלא שברור שכדי שהבינה המלאכותית שנפתח לא תהלל את שמו של היטלר, היא חייבת להשתפר. עלינו לעבור לדור הבא – לגל השלישי (והעתידי) של הבינות המלאכותיות.

הגל השלישי: התאמה לפי הקשר

בגל השלישי, המערכות עצמן יוכלו לגבש מודלים שיסבירו כיצד העולם פועל. במילים אחרות, הן יגלו בעצמן את כללי ההיגיון הבסיסיים שלפיהם הן יפעלו.

נסביר באמצעות דוגמה. נניח שמערכת עצבים מלאכותית מהגל השני בוחנת את התמונה הבאה, ומגיעה למסקנה שמדובר בפרה. איך היא מסבירה את עצמה?

Cow_female_black_white.jpg

פרה. מערכות מהגל השלישי יכולות להסביר שיש סבירות גבוהה שמדובר בפרה מכיוון שיש לה ארבע רגליים, שטח פנים לבן עם כתמים שחורים, עטינים וקרניים. קישור: ויקיפדיה

מערכות מהגל השני אינן יכולות באמת לנמק את החלטותיהן – לא יותר מכפי שילד היה יכול להסביר את משוואות התנועה של ניוטון מתוך הבנת התנועה של כדור באוויר. הן יכולות רק להגיד לנו ש- "זוהי התמונה שהתקבלה, ולאחר כל החישובים שערכתי, יש הסתברות של 87 אחוזים שמדובר בפרה".

מערכות מהגל השלישי אמורות להיות מסוגלות לנמק גם את החלטותיהן. בדוגמת הפרה, המערכת תוכל להסביר שמכיוון שמדובר בעצם בעל ארבע רגליים יש סיכוי גבוה יותר שמדובר בבעל-חיים. מכיוון ששטח הפנים שלו לבן עם כתמים שחורים, יש סיכוי גבוה יותר שמדובר בפרה (או דלמטי). מכיוון שיש לו עטינים וקרניים, הסיכוי שמדובר בפרה גדל עוד יותר בהשוואה לשאר האפשרויות, ולכן זו תהיה התשובה הסופית שתוצג למשתמש, ביחד עם פירוט של כל הנימוקים שהובילו אליה.

מערכות מהגל השלישי יוכלו גם להסתמך על מודלים שמשלבים תוכן והבנה ממספר מקורות שונים, כדי להגיע למסקנה סופית ומנומקת. הן יוכלו, למשל, לבחון כתיבה אנושית בהסתמכות על מודלים שמתארים את תנועת כף היד במרחב, ובדרך זו להגיע למסקנה בנוגע לכתוב. הן יוכלו גם לאמן את עצמן – כפי שעשתה מערכת אלפא-גו כאשר שיחקה נגד עצמה מיליון משחקי גו, כדי לזהות את הכללים הלוגיים המתאימים ביותר למשחק ברמה גבוהה. בדרך זו היא הייתה יכולה להסביר חלק מהמהלכים בהם נקטה, או לפחות לציין את ההסתברות שאדם היה נוקט במהלך שכזה במצב דומה.

מערכות הגל השלישי יוכלו לבחון כל מצב ממספר נקודות מבט שונות, להבין את משמעותו הרחבה יותר ולגבש תגובה הולמת. מעבר לכך, ייתכן בהחלט שהן יצליחו גם להגיע לרמה של חשיבה מופשטת – אבל כפי שמציין מנהל המשרד לחדשנות המידע בדרפ"א – "יש עוד המון עבודה שצריך לעשות כדי שנוכל לבנות את המערכות האלו".

מערכות הגל השלישי הן אלו שטומנות בחובן את ההבטחה הגדולה ביותר לעתיד. מערכות הגל השלישי יוכלו לגבש תובנות לגבי הבריאות של כל אדם, באמצעות הסתמכות על מקורות המידע הרבים והשונים שיגיעו מהתיק הרפואי שלו, מהבית החכם בו הוא גר, מהמחשוב הלביש שהוא עונד ומהחיפושים שהוא עורך באינטרנט. מערכות הגל השלישי יוכלו לנתח מצבים מהחיים תוך שימוש גם בכלי חשיבה מופשטים, ויגיעו לתובנות ולמסקנות דומות לאלו שבני-אדם היו מגיעים אליהן.  מערכות הגל השלישי יוכלו אפילו לתכנת את עצמן – לשפר פעם אחר פעם את המודלים שבאמצעותם הן מגיעות לתובנות.

וזהו. עד לכאן מגיעה ידיעת דרפ"א בנוגע למערכות הבינה המלאכותית של ההווה והעתיד.

מה המשמעויות?

הסרטון מסביר מצוין את ההבדלים בין מערכות הבינה המלאכותית, אבל בניגוד למובטח בחלק מהאתרים שסיקרו אותו, הוא אינו "מנתץ את ההייפ" שאופף את הבינה המלאכותית. למעשה, הוא רק מחזק ומספק ביסוס לרעיונות ולחששות של רבים מההוגים בתחום. דרפ"א מבהירה שבכל הנוגע לבינה מלאכותית שעתידה "להשתלט על העולם" – אנחנו עדיין לא שם. אבל זה ברור. אף אחד לא טען שהבינה המלאכותית מתקדמת מספיק כיום כדי לעשות את כל מה שסופרי המדע הבדיוני ורבים מהעתידנים (ואני ביניהם) מצפים שתעשה בעוד כמה עשורים: לפתח מוטיבציה משל עצמה, לקבל החלטות מוסריות, לתפוס את משרותיהם של רוב העובדים האנושיים, ואפילו לפתח את הדור הבא של הבינה המלאכותית.

אבל הגל השלישי עומד לתת לה חלק לא-מבוטל מהיכולות הללו.

כאשר מערכות הגל השלישי מסוגלות לפענח בעצמן את המודלים החדשים שישפרו את פעולתן, הרי שהן יכולות הלכה למעשה לתכנת את הדור הבא של עצמן. כשהן יכולות לפקח על פעילותן באמצעות הבנת הקונטקסט – המשמעות וההשלכות של פעולותיהן – הן מסוגלות להחליף חלק גדול מהעובדים האנושיים, ואולי את כולם. וכשהן יכולות לשנות את המודלים באמצעותן הן מעריכות את משמעויותיהן של פעולות מסוימות, הרי שהמשמעות היא שהן יכולות גם לחשב מחדש את המוטיבציה של עצמן.

כל הדברים האלו לא יתרחשו בשנים הקרובות, ובוודאי לא יגיעו לכדי מימוש מלא בעשרים השנים הקרובות. כאמור, איש אינו טוען אחרת. הטענה העיקרית כיום מצד חוקרים ואנשי הגות המודאגים לגבי עתיד הבינה המלאכותית – סטיבן הוקינג, ניק בוסטרום, אלון מאסק ואחרים – היא שאנו צריכים להתחיל לחשוב כבר עכשיו איך להטמיע אמצעי בקרה בבינות המלאכותיות של הגל השלישי, מהסוג שיתחיל להופיע בכל מקום בעוד עשור או שניים. בהתחשב ביכולותיהן של הבינות המלאכותיות הללו, זו אינה נראית דרישה בלתי-הגיונית.

אבל עבורי השאלה המעניינת באמת, היא איך ייראה הגל הרביעי: זה שאפילו דרפ"א – המקום שמרכז את כל החוקרים שמסתכלים קדימה הרבה מעבר לכולם – לא מדברים עליו עדיין. האם מנגנון קבלת ההחלטות של מערכות הגל הרביעי יתבסס כבר על חיקוי מדויק של המוח האנושי? או אולי הן יסתמכו על מנגנוני קבלת החלטות שאיננו יכולים עדיין להבין בכלל, ויפותחו על-ידי הבינות המלאכותיות של הגל השלישי?

כל הנושאים האלו אינם מוזכרים בסרטון, וכנראה שבצדק. הסרטון נועד להסביר בקצרה ובקלילות את דרכי הפעולה של הבינה המלאכותית בה אנו עושים שימוש כיום, ונעשה שימוש בשנים הקרובות. הוא לא נועד לחקור את העתיד ואת ההשלכות של המערכות האלו. אנחנו אלו שצריכים לחשוב על הנושאים הללו, לדרבן לחקור אותם ולתהות על קנקנם עוד לפני שהם מתממשים.

זוהי העבודה שלנו, לפחות לעת עתה.

לפני שמערכות הגל השלישי יעברו לבצע גם אותה.

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

*** רשומה זו נכתבה בעקבות שלוש הרצאות שהעברתי השבוע – בפורום Bio-Executive, בכנס "עתיד הרפואה" של נוברטיס, ובפני מנהלים בכירים בקופת-חולים מכבי – כולן על עתיד הרפואה, כמובן. הגיע הזמן שגם הציבור הרחב ידע לאן הולכת הרפואה, ולא רק חברות התרופות. מקווה שתיהנו מהקריאה! ***

 

החולה הורצה בכסא גלגלים לחדר החירום בבית-החולים, כשעיניה פעורות באימה והיא נאבקת לנשום. מספר שבועות לפני כן היא אושפזה בבית החולים ואובחנה כחולה בדלקת ריאות. דוקטור דיוויד ה. ניומן, הרופא המטפל, תיאר אותה במילים הבאות במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס

"זרועותיה היו מכוסות בחבלות אדומות וסגולות, תוצר בדיקות דם יומיות; פניה היו כחושות; שפתיה היו יבשות. לפי בעלה, בזמן שהייתה בבית החולים היא ישנה רק לעתים נדירות, ולא אכלה היטב. היא איבדה משקל."

כשהגיעה החולה לחדר החירום בבית החולים, ניומן בדק אותה וגילה שדלקת הריאות עברה חלפה זה מכבר. ריאותיה נשמעו נקיות, אך הסבל והקשיים שחוותה בבית החולים השפיעו עליה באופן ברור. ניומן מאמין כי הם הובילו לסוג חדש של תסמונת – "תסמונת פוסט-בית-חולים".

דוקטור הארלן מ. קרומהולץ, פרופסור לרפואה ולבריאות הציבור באוניברסיטת ייל, זיהה לראשונה את התסמונת והעניק לה את שמה במחקר שהתפרסם ב- 2013 בז'ורנל היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (NEJM). לפי קרומהולץ, החולים אינם מצליחים לישון היטב בחדרים, אינם נהנים מהמזון לו הם רגילים בבתיהם, אינם מסוגלים לעסוק בפעילות גופנית וסובלים מבידוד מיקיריהם, מכריהם וממקום עבודתם. למרות שבתי החולים מספקים קרבה פיזית גדולה לרופא ולשירותי רפואת חירום, הם גם מקשים על המאושפזים להשתקם מהמחלה.

מה טוב, אם כך, שבתי החולים מצטמצמים בתפקידיהם ובמספר המאושפזים שהם מקבלים. את המגמה אפשר לראות כבר כיום: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר מהשנה האחרונה חושף שבין 2008 ל- 2014 ירד מספר המאושפזים בבתי החולים בארצות הברית בשמונה אחוזים, בעוד שמספר המבקרים במרפאות חוץ עלה ב- 32.9 אחוזים.

מספר מאושפזים בבתי חולים

השינוי הכולל במספר המאושפזים בבתי חולים, לעומת מספר הביקורים במרפאות חוץ בין השנים 2000 ל- 2014. מקור: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר.

בחיזוי שאתאר ברשומה זו, נראה שכתוצאה ממספר מגמות טכנולוגיות שישתלבו ויתגברו זו את זו, יהפכו בתי החולים בעשורים הקרובים לפחות ופחות רלוונטיים עבור רוב החולים. הם לא ייעלמו לחלוטין, אך רוב האזרחים יוכלו להימנע מהביקור בהם, או לפחות מאשפוז לאורך זמן.

בהמשך הרשומה אסקור בקצרה את המגמות הטכנולוגיות השונות שישפיעו על עתיד בתי החולים. אם הן ייראו לכם מוכרות, זה מסיבה טובה: המגמות הללו עוצמתיות ומשמעותיות כל-כך שהן משפיעות על כל תחום בחיינו, ולכן בוודאי נחשפתם אליהן גם במקומות אחרים, ובוודאי ברשומות קודמות בבלוג זה. דווקא משום כך אנו צריכים להתייחס אליהן ברצינות, מכיוון שהן בוודאי ישפיעו גם על עתיד הרפואה ובתי החולים. אראה כיצד הן יכולות להשפיע בתחומים אלו ולייתר חלק מתפקידיו של בית החולים, ולבסוף אשאל מה ייוותר למוסדות הללו בעתיד.

 

מגמה טכנולוגית ראשונה: קישוריות וחישה (האינטרנט של הדברים)

העולם הולך ומתמלא בחיישנים מכל הסוגים, קטנים וגדולים (בעיקר קטנים), ורבים מהם מקושרים למה שמכונה "האינטרנט של הדברים". האינטרנט של הדברים מקשרת בין כל החיישנים הללו ומאפשרת לנו גישה נוחה אליהם ודרך מהירה להצלבת מידע שלא הייתה קיימת בעבר.

כמה גדולה האינטרנט של הדברים? קיימות הנחות לפיהן עד שנת 2020 נגיע למספר של 200 מיליארד חפצים שיהיו מחוברים לאינטרנט של הדברים. אפילו תחת ההנחות הנמוכות ביותר, עד שנת 2020 צפוי כל אדם בממוצע להחזיק 6.3 חפצים מקושרים. רוב האנשים, במיוחד במדינות המפותחות, יחזיקו אפילו יותר חפצים מקושרים.

אבל מאיזה סוגים?

החפצים המקושרים החשובים ביותר לבריאות יהיו בוודאי אלו הנכללים בקטגוריה של מחשוב לביש. אנו נישא אותם על עצמנו בכל מקום אשר נלך. אלו כוללים חולצות חכמות, שעונים חכמים, טבעות חכמות, נעליים חכמות, חגורות חכמות, משקפיים חכמות ואפילו כובעים חכמים. וכשאני כותב "חכמה" אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה: אנו עתידים להטמיע יכולת חישה, קישוריות ובינה מלאכותית מוגבלת ברבים מהחפצים שנישא על גופינו. למעשה, אנו עומדים להשרות עליהם "חכמה" ולתת להם את היכולת להתריע בפנינו על כל שינוי עתידי במצבנו הפיזיולוגי.

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור: OMbra

הקטגוריה החשובה השנייה תהיה זו של מחשוב 'בליע' (ingestible) ועורי. בקטגוריה זו נכללים הכדורים של חברת פרוטאוס, הכוללים חיישן ומשדר ומסוגלים לדווח על מצב התרופה בתוך הקיבה והמעי, והחיישנים המקועקעים (לא לדאוג, מדובר במדבקה שקופה זעירה המוצמדת לעור, ולא בקעקוע הנחרט בעור) שיכולים להעביר הודעות על המתרחש בגוף.

קעקוע אלקטרוני - מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

קעקוע אלקטרוני – מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

הקטגוריה המרכזית השלישית תהיה החיישנים הביתיים, ובמיוחד אלו המתחילים להופיע בבתים לשימושים כלליים אחרים, כגון הקינקט (מצלמה חכמה המקושרת לאינטרנט), אמזון אקו וגוגל אסיסטנט (מיקרופון חכם המקושר לאינטרנט), רובוטים ביתיים ועוד.

כל החיישנים הללו יספקו רמת מעקב שאפשר למצוא כיום רק בבתי החולים המשוכללים ביותר. אבל מעבר לכך, הם יפתחו צוהר למודל חדש של ניטור רפואי שיכלול את כל בני-האדם.

בנקודה זו מגיבים בדרך-כלל הספקנים והמומחים למחשוב לביש, ומסבירים שצעירים ואנשים בריאים אינם מתלהבים לקנות מכשירים שינטרו אחר בריאותם. זה נכון, אבל אותם מומחים מחמיצים את הנקודה: בעולם האינטרנט של הדברים, כל החפצים יהיו חכמים. כל צעיר יישא סמארטפון בכיסו, קעקוע אלקטרוני על עורו, וייהנה משירותיהם של עוזרים ממוחשבים ושל רובוטים בבתים. וכל אלו יאזינו לו כל העת ויאמדו את מצבו הבריאותי באופן אוטומטי. השאלה הגדולה היא לא האם אנשים ירכשו מכשירים לניטור הבריאות, אלא מהו המודל השיווקי והכלכלי באמצעותו יצליחו חברות הביטוח והרפואה לגרום לאנשים לנדב את המידע שנקרא באותם מכשירים.

אנו יכולים ללמוד על המודל הכלכלי העתידי של החברות הללו מתוך סיפורם של נוקיה וווייז בעשור הראשון של המאה ה- 21. נוקיה ניסתה לקבל שליטה על שוק המידע המגיע מהכבישים באמצעות מיקום חיישנים גדולים, יקרים ומשוכללים בכל צומת. ווייז ניסתה לעשות אותו הדבר בדיוק, אבל היא הניחה שתוך שנים ספורות לכולם יהיו טלפונים חכמים עם מקלטי GPS ניידים, וירצו לשתף זה את זה בכל מאורע בכביש. במילים אחרות, ווייז הבינה שכאשר כולם רוכשים מכשירי קצה – גם אם למטרות אחרות – היא יכולה לנצל אותם ולהתרכז בפיתוח התכנה ובמתן השירות, ולא ברכישת, התקנת ותחזוקת החומרה הפיזית היקרה והמגושמת.

סיפורם של ווייז ונוקיה עומד לחזור על עצמו גם בהקשר של בתי החולים. רבים מהשירותים שמספקים המוסדות היקרים, האיטיים והמיושנים הללו לא יוכלו לעמוד בתחרות עם שירותים מקבילים שיספקו חברות רפואה ומידע לאזרחים, ושיסתמכו על המכשירים שכבר נמצאים ברשותם בבתים ועל הגוף: חיישנים קטנים, זולים, והחשוב מכל – שהלקוח כבר רכש ומשתמש בהם לצרכים שונים.

 

מגמת התפתחות הבינה המלאכותית

אנו עומדים, לפיכך, להיכנס לעולם הגדוש בחיישנים. אלו יציפו אותנו במידע – יותר מידע מכפי שהרופאים של היום יכולים לעשות בו שימוש. למזלנו ולמזלם, הם לא יהיו האחראים על ניתוח, עיבוד והפקת המסקנות מתוך שפע המידע הזה. את התפקיד הזה ימלאו מנועי בינה מלאכותית מסוג ווטסון ודומיו. כבר היום מסוגל ווטסון לאבחן ולספק המלצות רפואיות התואמות לאלו של רופאים אנושיים מוכשרים ומנוסים בתחום הסרטן – אבל הוא מגיע למסקנות הללו תוך שניות ספורות, בזמן שהם זקוקים לשעות ארוכות של קריאת ספרות רפואית ומסמכים רפואיים כדי להגיע לקביעה המוצלחת ביותר (אנו חושבים).

אנחנו רואים את ההצלחות של ווטסון מתחילות להגיע למודעות הקהילה הרפואית. באוגוסט 2016 הוא הצליח לאבחן נכונה סוג יוצא-דופן של סרטן באשה יפנית, שחמק מהבנת הרופאים. הוא עשה זאת תוך עשר דקות בלבד, ותוך שהוא נסמך על עשרים מיליון המחקרים הרפואיים עליהם עבר, ומציע באותה נשימה גם תכנית טיפול הולמת. בגרמניה מפעילים בימים אלו את ווטסון לאבחון מחלות נדירות, במכון רפואי שנועד לטפל בחולים שהמערכת הרפואית הרגילה אינה מצליחה לפענח את הסיבות למחלותיהם. חלק מהחולים ברי-המזל שמגיעים למכון עברו כבר ארבעים רופאים קודמים שלא הצליחו להבין במה הם לוקים. הרופאים במכון צריכים לעבור על אלפי עמודים של רישומים רפואיים של כל חולה ולנסות לפתור את התעלומה. מה הפלא שרשימת ההמתנה לשירותי המכון מגיעה לאורך של 6,000 חולים? אלא שעכשיו המכון מתחיל להשתמש בשירותיו של ווטסון – ומבדקים ראשוניים מראים כבר שהוא מצליח להגיע למסקנות דומות כמו אלו אליהן מגיעות ועדות שלמות של רופאים במכון.

איני מנסה לטעון שווטסון – או כל מנוע בינה מלאכותית אחר שמספק שירותי אבחון וייעוץ רפואי – אינו עושה טעויות. בוודאי שהוא שוגה, ממש כפי שרופאים אנושיים מתבלבלים, טועים, או פשוט אינם חשופים למידע הרפואי המעודכן ביותר באותה רמה כמו ווטסון. ובכל מקרה, רופאים אנושיים הם יקרים: צריך ללמד ולאמן אותם במשך עשרות שנים, לספק להם משרד ומזכירה, לשלם להם משכורות גבוהות ועוד. אלא שאפילו יותר מכך, הם מוגבלים בזמן. מעצם היותם אנושיים, הם יכולים לעבור על כמות מוגבלת של מסמכים וחולים ביום. לבינה המלאכותית לא צפויות להיות מגבלות דומות, והמשמעות היא שכל אחד מאיתנו שיסכים לקשר את החיישנים שעליו לאינטרנט של הדברים ולתת לבינה המלאכותית גישה אליהם, יוכל ליהנות מניטור ומייעוץ רפואי מתמיד וקבוע – מדי דקה, למעשה.

הבינה המלאכותית המכונה Vi: יוצרת קשר עם המשתמש באמצעות אוזניות, עוקבת אחר מצבו הבריאותי ומספקת לו המלצות לגבי הפעילות הגופנית המיטבית עבורו. של חברת LifeBeam (עם מרכז פיתוח בישראל)

הבינה המלאכותית, לפיכך, תביא אותנו לעולם בו הרפואה כבר אינה שירות המופרד מחיינו היומיומיים. לא נצטרך לקבוע תור בקופת חולים או לחכות לרופא שיאבחן אותנו. במקום זאת, היועצים הרפואיים הממוחשבים יספקו לנו מדי בוקר חוות דעת לגבי מצבנו הרפואי – וזאת מבלי שנצטרך בכלל לבזבז זמן בביקור במרפאה או בבית החולים.

 

מגמת הרובוטיקה בבתים

הרובוטים הביתיים הפכו ממדע בדיוני למציאות בדמותם של הרומבה וה- iRobot – שואבי האבק הרובוטיים הקטנים שמתרוצצים כיום בבתים רבים. עתה, בזכות ההתפתחויות המרשימות בתחום הבינה המלאכותית והחיישנים, אנו מתחילים לראות רובוטים ביתיים מסוגים חדשים ומרשימים. מרובוטים המצוידים במקרן באמצעותו הם יכולים להוסיף משמעות וצבע לקירות, משטחים ואפילו חפצים בבית, ועד לרובוטים 'רגישים' המסוגלים להבין את מצבו הרגשי של בעליהם ולהגיב אליו בהתאם.

הרובוטים החשובים ביותר למטרות הרפואה הם אלו שיכולים לטפל בחולים בבתיהם. על אלו נמנית מולי, למשל, שמתבססת על שתי זרועות וידיים אנושיות-למראה, ומסוגלת לבשל אלפי מנות שונות בדיוק מירבי. מולי אמורה להגיע לשוק ב- 2017, בעלות משוערת של 15,000 דולרים בערך, ותוכל להכין גם לחולים עם מוגבלויות את המנות האהובות עליהם. רובוט מרשים אחר שהודגם לאחרונה היה ספוט-מיני של בוסטון דינמיקס, שנראה ככלב קטן וידידותי – עם זרוע רובוטית שיוצאת מגבו. ספוט-מיני יכול לעלות ולרדת במדרגות, להסתובב בבית, ואפילו לסדר את הכלים במדיח באמצעות הזרוע. וכמובן, גם רובוטים שיישאו את החולים מסביב לבית נמצאים עכשיו בשלבי פיתוח מתקדמים.

כשהרובוטים בבתים יהיו מפותחים מספיק, לא יהיה עוד צורך באחת הפונקציות החשובות המרכזיות של בית החולים: במתן טיפול מתמיד בצרכיהם הפיזיים של המאושפזים שאינם יכולים לדאוג לעצמם. הרובוטים לא יגיעו לרמה גבוהה בחמש השנים הקרובות, אבל בעוד עשר או חמש-עשרה שנים אנו צפויים לראות רובוטים משוכללים באמת מגיעים כמעט לכל בית.

 

מגמת הייצור המהיר

ברשומה הקודמת נגעתי באפשרות העתידית לייצור תרופות בבתים. פעילות זו עדיין רחוקה, וחשוב יותר – היא תהיה מוגבלת מבחינת החוק, ולכן תיאלץ להתרחש מתחת לאור הזרקורים עבור חלק גדול מהתרופות. עם זאת, מכונות (ואולי רובוטים) יוכלו לייצר עוגיות, קרטיבים ודברי מתיקה המכילים שילובים שונים של חומרים פעילים במינונים שונים, בהתאם למצבו הפיזיולוגי של החולה. המכונות יפעלו באמצעות מחסניות של חומרי מזון וחומרים תרופתיים, וישלבו אותם ביחד לפי מינונים שנקבעים ומבוקרים על-ידי הרופא.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו. התמונה: קונספט למדפסת מזון של TNO

מכונות כאלו חשובות במיוחד עבור חולים כרונים הנאלצים ליטול עשרות כדורים שונים ביום. מכיוון שהן יהיו מקושרות גם לאינטרנט של הדברים, הן יוכלו לאזן את המינונים הנדרשים באופן אוטומטי מדי שעה, וללא מעורבות רופאים אנושיים. המשמעות, הלכה למעשה, היא שמתן כדורים בדרך הרגילה תהפוך להיות רפואה פרימיטיבית וגסה, שאינה מתאימה את עצמה באופן מיטבי לצרכי החולה. בעצם, בדיוק כמו שהיא היום, בלית ברירה.

 

מגמת השינוע המהיר

אם אתם קוראים את הבלוג כבר לאורך זמן, בוודאי שמתם לב לשיפור המתמיד ביכולות הרכבים האוטונומיים. כשהרכבים האוטונומיים יגיעו לכבישים במספרים גדולים, נראה סוג חדש של תחבורה ציבורית: זולה, יעילה, ומחייבת מספר קטן בהרבה של רכבים למתן מענה על צרכי התושבים. מעבר לכך, כל אדם יוכל להשתמש בנוחות בתחבורה ציבורית זו, כולל קשישים ואנשים עם מוגבלויות.

לצד התחבורה הציבורית האוטונומית אנו צפויים לראות עוד שתי התפתחויות בשני העשורים הקרובים: כניסת הרחפנים לשוק המשלוחים, ושימוש במוניות מעופפות. כפי שאתם זוכרים בוודאי מאחת הרשומות הקודמות, אובר מפתחת תכניות לשימוש במוניות מעופפות (וליתר דיוק כטמנ"אים או VTOL – Vertically Take-Off and Landing aircraft) שיהיו זולות יותר לשימוש ממוניות רגילות. המוניות המעופפות פועלות בזכות בינה מלאכותית מתקדמת שתספק להן אוטונומיות, סוללות ומנועים חשמליים שאמורים לספק להן די כוח לעבור את העיר כולה, ומספר רב של להבים כדי לוודא שגם אם מספר מערכות כושלות ביחד – הלהבים שימשיכו לתפקד יצליחו להנחית את הכלי ללא נפגעים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

כל הכלים האלו יתחילו לשמש גם למטרות רפואיות. אנו רואים כבר היום את הרחפנים משמשים לשינוע יעיל, בטוח ומהיר של תרופות ודגימות דם לבתי-חולים או לכפרים מבודדים. רחפנים אחרים מסוגלים לטוס במהירויות של מאה קמ"ש ולתפקד בזירת הארוע כמוניטור דפיברילטור עם הפעלה מרחוק של רופא.

קונספט לרחפן רפואי - למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש

קונספט לרחפן רפואי – למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש. מקור: IEEE Spectrum

משמעותן של כל ההתפתחויות הללו, כשיגיעו לפרקן, היא שמרחקים בעולם הפיזי הופכים להיות חשובים פחות. או ליתר דיוק, המרחק היחיד שמשנה הוא זה הנמדד ב- "קו אווירי" – כלומר, בקו ישר הנמתח בין שתי נקודות על המפה. מכשולים, כבישים, בניינים, פקקים – מכל אלו אפשר להתעלם בחישוב זמן ההגעה המשוער. כתוצאה מכך, שירותים שאפשר היה לתת בעבר ביעילות רק כשהתקיימו באותו בניין, אפשר יהיה להתחיל לספק בעשור הקרוב גם כשהם נמצאים בבניינים שונים במרחק עשרות קילומטרים זה מזה. כלומר, נוכל להתחיל 'לבזר' את שירותי בתי-החולים במרחב. כמובן שלא נוכל לספק לכל החולים אותה רמת טיפול בבתיהם, כפי שהיו מקבלים בבית-החולים, אבל לפחות חלקם לא יהיו מחויבים עוד להתאשפז בבית-החולים כדי לקבל טיפול חירום במהירות וביעילות.

 

מגמת החיזוי המדויק

בעשרים השנים האחרונות ירדו עלויות ריצוף הקוד הגנטי – כלומר, קריאת הוראות התכנות וההפעלה של הגוף האנושי בקצב דרמטי. אם בתחילת שנות האלפיים עלה ריצוף קוד גנטי של אדם אחד כמעט מאה מיליון דולרים, הרי שהמחיר צנח למאה אלף דולרים תוך שמונה שנים בלבד, וכיום הוא עומד על אלף דולרים בלבד. מסתמן שהעלויות ימשיכו לרדת ככל שיגדל מספר האנשים שיעברו את ההליך. בחברת 23andMe שמספקת ריצוף גנטי חלקי רשומים כבר 1.2 מיליון לקוחות, שאני ביניהם.  כל אחד מאיתנו קיבל מהחברה הערכות מסוימות – לפחות לפני שמנהל התרופות והמזון בארצות הברית חייב אותה להפסיק לתת אבחונים רפואיים – לגבי ההשלכות הסטטיסטיות של הקוד הגנטי שלו על בריאותו.

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

בשנים הקרובות כל אדם שירצה בכך יוכל לדעת מה המידע הקיים בקוד הגנטי שלו, ובהתאם לכך נוכל לספק חיזויים טובים יותר בנוגע לסיכוייו לפתח בעתיד מחלות מסוימות ולהיערך לקראתן.

יכולות החיזוי שלנו לא יהיו מוגבלות רק לטווח הארוך. בזכות האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית המשגיחה עלינו תמיד, נוכל לחזות במדויק מתי זקוקים אנשים לטיפול חירום רפואי – במקרים רבים לפני הקטסטרופה. אנו יודעים, למשל, שאלגוריתמים המקבלים מידע מחיישנים שעל גוף החולה יכולים להתריע על התקף לב הממשמש להגיע ארבע שעות שלמות לפני האירוע. קרוב לוודאי שמנועי בינה מלאכותית שירוצו על מכלול הנתונים המגיעים מהאנשים המנוטרים יוכלו לדווח מבעוד מועד על שפע של מקרי חירום אחרים.

בהינתן יכולות חיזוי מתקדמות כל-כך, נראה סביר שנוכל בעתיד הלא-רחוק לחזות במדויק ומראש מתי אדם עומד לחוות משבר בריאותי שיחייב אותו להגיע לבית החולים ולקבל טיפולים שרק המוסד הגדול יכול לספק. מקרים אחרים יוכלו להיות מטופלים במרפאות קטנות יותר הסמוכות לבית המטופל, או בביתו ממש.

 

עתיד ללא בתי חולים?

כל המגמות האלו מביאות אותי לגבש חיזוי לפיו בעשרים השנים הקרובות יצטמצם תפקידם של בתי החולים, ומספר המטופלים בהם יקטן באופן משמעותי. חולים כרוניים רבים יזכו לקבל טיפול ביתי, ויגיעו לבית החולים רק במקרי חירום קיצוניים. אחרים יוכלו לבקר במרפאות קטנות יותר, שבזכות רובוטיקה משוכללת ובינה מלאכותית מתקדמת יוכלו לספק שירותים רפואיים ברמה המתחרה בזו של בתי החולים כיום.

אבל מה יישאר לבתי החולים לעשות?

 

בתי החולים העתידיים

גם בהנחה שכל המגמות שתיארתי יבשילו ביחד, עדיין נראה את בתי החולים מספקים מספר שירותים שיהיה קשה מאד להחליף. אני מחלק את השירותים הללו למספר קטגוריות שונות –

  1. עלות גבוהה: כל בדיקה או טיפול שמערבים מכשירים יקרים במיוחד, כגון MRI, ייוותרו עדיין בגבולות בית החולים שיכול להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק אותם.
  2. הכנה מיוחדת: בית החולים ימשיך לקיים בדיקות וטיפולים שמחייבים הכנה מיוחדת מהסוג שקשה להגיע אליו בבית רגיל – למשל, ניתוח שיש לבצע בסביבה סטרילית ברמה גבוהה.
  3. מרכזי טיפול בטראומה: בכל מצב בו אנשים נפצעים באופן בלתי-צפוי – למשל, כתוצאה מתאונת דרכים – הם יפונו בוודאי לבית החולים למתן טיפול ראשוני עד שמצבם יתייצב.
  4. חשש להתדרדרות מיידית: במקרים בהם קיים חשש להתדרדרות הדורשת טיפול מיידי, האשפוז יימשך בבית החולים.

אלו, אם כך, יהיו בתי החולים של העתיד: מוסדות המכילים את המעבדות המשוכללות ביותר והמכשור הרפואי המתקדם ביותר, אבל עם מספר קטן בהרבה של חולים שייאלצו לנטוש את נוחות בתיהם ולסבול את תנאי החיים הלא-קלים שבבית החולים.

ואם לומר את האמת, זהו עתיד שכבר קשה לי לחכות לבואו.

 

 

הערכות נוספות לגבי עתיד הרפואה, הניטור, והדרך בה יעבור חלק מהאחריות הרפואית לחולים עצמם, נמצאות בספרי שיצא לאור בקרוב – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" בהוצאת כינרת זמורה. אם תרצו להתעדכן כאשר יצא הספר לאור, אתם יכולים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין. 

הרפואה הציבורית באמת: הילדים שייצרו תרופה בשווי 110,000 דולרים במעבדת בית הספר

לפני שנה הפך מרטין שקרלי, איש עסקים אמיד ואנונימי יחסית עד לאותו הזמן, לאיש השנוא ביותר באמריקה. הרשת החברתית הרעיפה עליו כינויים: "מפלצת זבל", "חלאה" ו- "סוציופת בלי מצפון" היו כמה מהעדינים יותר. הוא ספג נאצות וגינויים מכל כיוון, כולל – באקט נדיר של הסכמה – משלושת המתמודדים על נשיאות ארצות הברית: ברני סנדרס, הילארי קלינטון ודונלד טראמפ. כל זאת, מכיוון שהחברה ששקרלי הקים ומנהל, רכשה את הזכויות לייצור דאראפרים ובין לילה הקפיצה את מחיר התרופה מ- 13.50 דולרים ל- 750 דולרים. כלומר, פי 56.

מה עושה דאראפרים? התרופה מספקת מענה למחלה נדירה יחסית בשם טוקסופלסמוזיס, ממנה סובלים בעיקר אנשים שמערכת החיסון שלהם נחלשה, כגון חולי איידס. חולים אלו חייבים לקחת את התרופה באופן קבוע, כפי שידע שקרלי היטב כאשר רכש את זכויות הייצור.

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

מרטין שקרלי, אחד האנשים השנואים ביותר באמריקה, לאחר שהקפיץ את מחירה של תרופה הנועדה לטפל באיידס מ- 13 דולרים ל- 750 דולרים. מקור

העלאת מחירים מסוג זה אינה נדירה, אך בדרך-כלל היא מתרחשת מתחת לרדאר כדי לא לעורר את חמת הציבור, ובאופן מתואם בין החברות השונות בארצות הברית. גלולה אחת של אורסודיול, למשל, העוזרת לפרק אבני מרה, עלתה 45 סנט בלבד לפני שנתיים. ואז העלתה אחת מיצרניות התרופה, לנט, את המחיר פי עשרה, לחמישה דולרים לגלולה. היינו מצפים ששבע היצרניות האחרות של התרופה ישאירו את המחיר הקיים ויקבלו את לקוחותיה-לשעבר של לנט. ההפך בדיוק קרה: כל שאר המתחרות העלו את המחירים גם הן. עכשיו כולן מרוויחות יותר, בעוד שהחולים נאלצים לשלם סכומים גבוהים יותר על התרופה, או בפרמיות לחברות הביטוח הרפואי.

מערכת החוק האמריקנית מתקשה להתמודד עם המצב, וכך, בהיעדר ברירה, צומח כוח חדש מלמטה כשהוא מונע בזעם ההמון וביכולות החדשות שמקבל הציבור: רפואה ציבורית במלוא מובן המילה.

 

הילדים שייצרו תרופות במעבדה

שני תלמידים בתיכון באוסטרליה החליטו לייצר את המרכיב הפעיל בדאראפרים במעבדת הכימיה של בית הספר, במסגרת פרויקט קיץ בכימיה. הם השתמשו ב- 17 גרם של חומר הבסיס – 2,4-כלורופניל אצטוניטריל – במחיר של שישה דולרים בלבד, ופיתחו דרך חדשה ובטוחה להפקת התרופה במעבדה. לאחר עבודה של שנה, הם הצליחו לבסוף להפיק 3.7 גרם של דאראפרים, שנבחן בספקטרומטריה כדי לאשר שאכן מדובר בחומר טהור ונטול-זיהומים. אם היו מוכרים את החומר באמריקה במחירים שקבע מרטין שקרלי, הרי שהיו יכולים להרוויח 110,000 דולרים – וכנראה מושלכים לכלא באופן מידי על ידי הרשויות.

ההישג מרשים, כמובן, אך הוא מדגים בעיקר כמה קל לסנתז כיום תרופות: שני ילדים, במעבדת בית הספר, הצליחו לשכפל את ההישגים של חברות התרופות והמפעלים הכימיים בעלות אפסית. הם אינם מסוגלים למכור את התרופה באמריקה מכיוון שהחוק אוסר עליהם לעשות זאת מבלי שישקיעו קודם מיליוני דולרים בניסויים קליניים. אבל כל מי שרוצה לייצר את התרופה אצלו בבית, יכול לעשות זאת בקלות יחסית, באמצעות הורדת ההנחיות מהרשת.

וזוהי רק ההתחלה.

 

האפיפנסיל הביתי

דוגמה מרתיחה אחרת להעלאת מחירים באמריקה מגיעה מחברת מילאן. מילאן רכשה בשנת 2007 את הזכויות לייצור ולמכירת מזרק אפיפן, המשמש לטיפול חירום בהתקפי אלרגיה מסכני חיים, ובעשור האחרון הקפיצה את מחירו מ- 94 דולרים ל- 608 דולרים. היינו מצפים שמתחרותיה האמריקניות ימכרו מזרקים זולים יותר, אך כאשר מתחרות כמו סאנופי שחררו לשוק מזרק אפינפרין אוטומטי חדש, הן דרשו עליו את אותו המחיר בדיוק.

העלאת המחירים הדרמטית גרמה לזעם ציבורי ולכינוס ועדת קונגרס בנושא. נציגי החברות הבטיחו שהמחירים ירדו בעתיד, אך מעט מאד נעשה בפועל, והממשל לא הפעיל לחץ על חברות התרופות לעמוד בהבטחותיהן. וכך, את מקום הממשל תפסו ה- 'מייקרים' – האקרים, מהנדסים ורופאים שהחליטו לקחת את העניין לידיהם, והעלו לרשת הנחיות להרכבת אפיפן בעלות שלושים דולרים בלבד. מסתבר שצריך רק להזמין דרך הרשת מכשיר סטנדרטי להזרקה אוטומטית, ולשלב אותו עם מחט ומזרק המכילים אפינפרין. וזהו – יש לכם "אפיפנסיל".

יש רק בעיה אחת: האפיפנסיל לא נבדק בניסויים קליניים, ובהתאם לכך גם לא קיבל אישור משום סוג מהממשל האמריקני. אם תחליטו להשתמש בו על עצמכם, האחריות כולה עליכם.

נשמע מסוכן? לא אחראי? בוודאי. הממשל אמור לספק את חותמת הבטיחות שלו לכל מוצר רפואי. אבל כפי שמציגים ההאקרים את הדילמה באתר שלהם: אם אין לכם את הכסף הנדרש לרכישת אפיפן ממותג, האם אתם מעדיפים להסתכן – או למות? ובואו נודה לרגע באמת: הסכנה כאן אינה גדולה. המכשיר הסופי מבוסס על מכניקה פשוטה – מחט עם קפיץ – והחשש הגדול ביותר הוא שהמנגנון ייתקע בדרך כלשהי. ואם מכך אתם חוששים, אתם יכולים פשוט לשאת על עצמכם שני מזרקי אפיפנסיל, שעדיין יעלו עשירית מהמחיר של האפיפן המקורי!

שיהיה ברור: אני לא ממליץ לכם להשתמש באפיפנסיל. אם אתם יכולים להרשות לעצמכם מזרק אפיפן רשמי, אני ממליץ לכם להשתמש בו. אבל האפיפנסיל הוא רק דוגמה ראשונית לכוח שעובר לרשות הציבור: להתחיל להנדס בבתים את המכשור הרפואי מתחת לאפם של הממשל ושל חברות התרופות.

ובקרוב, אנשים יוכלו להתחיל לייצר גם תרופות בבתיהם.

 

מעבדות הייצור הביתיות

ייצור חומרים כימיים בבתים מתחיל להיות קל יותר ויותר. דוקטור מייקל לאופר, אחד מיוצרי האפיפנסיל, החליט להעביר לידי הציבור גם את היכולת הזו. לשם כך הוא פיתח והדגים לאחרונה אב-טיפוס של מעבדת כימיה אוטומטית קטנה ליצירת תרופות בכל בית. אב-הטיפוס נראה כמעט מגוחך: מדובר למעשה בצנצנת זכוכית עם יכולת שליטה אוטומטית בלחץ ובטמפרטורה, והוספה אוטומטית של ריאגנטים וקטליזטורים – חומרים היוצרים תגובות כימיות שונות בתוך הצנצנת.

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור

אב טיפוס של 'מדפסת התרופות' של דוקטור מייקל לאופר. מקור לתמונה: Stephen Cass; IEEE Spectrum

לאופר משתף פעולה עתה עם חברת כמטיקה, המפתחת 'מתכונים' פשוטים לתרופות המסתמכים על חומרי בסיס זולים וזמינים. התקווה היא לפתח בסופו של דבר סוג של 'מדפסת תרופות' ביתית, המסוגלת ליצור את המרכיבים הפעילים בתרופות גנריות – כלומר, כאלו שאינן מוגנות כבר על-ידי פטנט – ואולי אפילו בתרופות שעדיין נהנות מהגנת חוקי זכויות יוצרים.

בעלי מפעלים כימיים מגחכים בוודאי בלעג כשהם רואים את אב-הטיפוס של לאופר, אך הוא מצטרף לתנועה הולכת וגדלה של ביו-האקרים, המנסים להשתמש ביכולות הייצור המהיר והאישי שהטכנולוגיה מעמידה לרשותם, לטובת קידום הרפואה הציבורית. לי קרונין, פרופסור לכימיה באוניברסיטת גלזגו, מפתח מערכות דומות ל- 'הדפסת' תרופות, ומאמין שחולים יוכלו לרכוש את המרשם – ולהדפיס את התרופות בבתיהם. אחרים מפתחים מעבדות הנדסה גנטית בגודל של שולחן קטן, שניתן יהיה להשתמש בהן כדי להנדס חיידקים לייצור תרופות ביולוגיות מסוימות. וביו-האקרים אחרים פועלים לשחרור התכניות להנדסה גנטית של חיידקים שיכולים להפריש אינסולין. וכל אלו, כאמור, פועלים מתחת לרדאר הרשויות המוסמכות. כל עוד הם אינם מנסים למכור את החומרים הכימיים שהם מייצרים, הממשל אינו בטוח מה לעשות עמם.

מצב זה יכול להימשך רק כל עוד הייצור העצמי מוגבל ל- 'מוזרים': למאמצים הראשונים של הטכנולוגיות, ולאלו שמוכנים להתאמץ כדי לגרום לאבות-הטיפוס לעבוד. המהפך הגדול יתרחש כאשר טכנולוגיות אלו יתבגרו ויגיעו לפרקן, ויהפכו למוצרים מהוקצעים שגם הציבור הרחב יכול להשתמש בהם. אנו יכולים להבין מה יקרה אז מתוך התבוננות בתמורה שהתרחשה בתעשיית המוזיקה בשני העשורים האחרונים.

 

ממוזיקה לייצור תרופות

בעשרים השנים האחרונות הפכו חברות המוזיקה לדינוזאורים הנלחמים על נשימתם האחרונה. ברגע שהטכנולוגיה איפשרה לציבור לעקוף את מנגנוני הפצת התוכן המגושמים של החברות, ולהחליף קבצי מוזיקה באופן ישיר בין אנשים, החברות איבדו את השליטה על השוק.

קיימות שלוש התפתחויות טכנולוגיות שהובילו לשינוי:

  1. העברת מידע: תקשורת מהירה (אינטרנט) שאיפשרה לאנשים להחליף מידע זה עם זה.
  2. אחסון המידע: יכולת לאחסן אוספים גדולים של מנגינות בכל מחשב, בזכות כוננים קשיחים מתקדמים ודחיסת קבצי מוזיקה.
  3. המרת המידע למוזיקה: מידע בפני עצמו הינו חסר-תועלת לרוב האנשים. אך כיום לכל אחד יש מחשב בביתו עם רמקולים משוכללים המסוגלים להמיר את קבצי המוזיקה לצלילים ולמנגינות.

כששלוש ההתפתחויות הטכנולוגיות האלו הגיעו לפרקן, התוצאה הייתה בלתי-נמנעת: הציבור עבר לשיתוף מוזיקה דרך האינטרנט, או להורדת קבצי המוזיקה בעלויות סמליות דרך שירותים כמו iTunes.

שלוש ההתפתחויות הללו מתחילות להיות רלוונטיות גם לרפואה. המתכונים ליצירת תרופות ניתנים לשיתוף דרך הרשת, וכל אדם יכול לשמור אותם במחשב הפרטי שלו. הטכנולוגיה המרכזית שחסרה כיום היא השלישית – מוצר ביתי שימיר את המידע לתרופה ממש – אך כפי שראינו, קיימת תנועה לפיתוח טכנולוגיה מסוג זה. כאשר טכנולוגיה זו תפותח סוף-סוף, יאבדו חברות התרופות חלק משמעותי מפרנסתן. הן לא ייפגעו אנושות – אחרי הכל, הביו-האקרים אינם מסוגלים לבצע ניסויים קליניים, אלא רק לחקות את התרופות שכבר קיבלו אישור מצד הממשל. אך כל תרופה גנרית, שאינה מוגנת בפטנט, תוכל להיות מודפסת באופן חוקי בבתים. וכל שאר התרופות? אלו עשויות להיות מודפסות באופן לא-חוקי. וכפי שחברות המוזיקה תבעו במיליוני דולרים אמהות חד-הוריות, בוודאי נראה את חברות התרופות תובעות במיליוני דולרים חולי סרטן עניים, שכל חטאם היה שייצרו לעצמם בבית ולשימושם האישי את התרופות הנחוצות להם להישרדותם.

 

מילה לפני הסיום

חשוב להדגיש שחברות התרופות אינן בהכרח 'השטן הגדול'. הן פועלות בשוק בו הן מנסות למקסם את רווחיהן מצד אחד כדי לספק את בעלי המניות, ומצד שני הן משקיעות מיליארדי דולרים (בלי הגזמה) בפיתוח תרופות חדשות שיענו על הדרישות הרגולטוריות המחמירות שמעמידה הממשלה בדרכן. כשהן מגזימות בניסיון להגדיל רווחים, הם נתקלות בתגובת נגד ציבורית כגון זו שתיארתי ברשומה. אך בטווח הארוך, כשיכולות הייצור הביתי יעלו מדרגה, גם חברות התרופות הצנועות ביותר ימצאו עצמן במצב חדש בו השליטה על הייצור והשיווק ניטלת מהן ומועברת לציבור הרחב. זוהי התוצאה הבלתי-נמנעת של התפתחות הטכנולוגיה, ומוטב לחברות התרופות להתחיל לשקול אותה כבר היום.

 

—–

 

בספרי "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" שעומד לצאת לאור בקרוב בהוצאת כינרת זמורה, אני ממשיך להעמיק ביחסים שבין הציבור לתעשיות הגדולות, ובדרך בה הכוח יכול לעבור לציבור הרחב. כדי לקבל הודעה כשהספר יוצא לאור, אתם מוזמנים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין.