סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

אם הייתי משגר אתכם בזמן מתחילת שנות השמונים לימינו אנו, הייתם נותרים בוודאי המומים מהדברים שהייתם רואים. לא (רק) מההתקדמות הטכנולוגית העצומה, אלא מכך שכולם מסביבכם מדברים בשפה לא-מובנת עם כל מיני מילים מוזרות כ- "לגגל" או "לצייץ". ואם זה לא מספיק, הרי שהייתם נשארים בפה פעור לנוכח הפופולריות של שרברב גוץ בעל שפם-עבות, הלבוש בבגדים בצבעים צעקניים ונהנה לקפוץ על ראשן של פטריות תמימות. כלומר, מסופר מריו.

בקיצור, הייתם מופתעים מהדרך בה התרבות סביבכם השתנתה.

סופר מריו וחבריו. תודו שלא חשבתם ששרברב עם שפם יהפוך לגיבור התרבות ולאחד הסמלים האייקוניים של המאה ה- 21. 

מעניין תמיד לתהות כיצד תשתנה התרבות גם בעשורים הקרובים. ובכן, הנה אפשרות אחת, באדיבות מיזם CV Dazzle, שמציע לסטייליסטים דרכים חדשות לאפר ולעצב את הפנים והשיער של לקוחותיהם מתוך מטרה אחת: להקשות על אלגוריתמים לזיהוי פנים לזהות אותם.responsive

מה צריך לעשות לשם כך? המיזם ממליץ לשים איפור שמתנגש עם צבע העור הטבעי, לכסות חלקית את גשר האף ואת אחת העיניים, להשתמש בתכשיטים יוצאי-דופן, להשתמש בכובעים או פיאה המשנים את צורת הראש כפי שהיא נתפסת במצלמה ולהימנע משימוש סימטרי באיפור בשני צדדי הפנים. יישום נכון של העקרונות הללו יקשה מאד על הבינה המלאכותית לזהות אתכם.

 

אם החרדה הציבורית לפרטיות תימשך, מי יודע – אולי נראה את הסגנון הזה תופס תאוצה ומתפשט בחברה האנושית. כמובן, לא ברור עד כמה הוא יצליח להמשיך ולהסוות זהויות כאשר האלגוריתמים ישתפרו עוד יותר. ומכיוון שאנשים נוהגים להעלות את תמונותיהם יוצאות-הדופן לרשתות החברתיות, קרוב לוודאי שהאלגוריתמים של העתיד יוכלו לזהות את פנינו גם לאחר עיצוב-מחדש מרשים כל-כך.

 

 

אבל בינתיים לפחות, מדובר בדרך נפלאה לעצבן את האנשים שמאחורי הדרכון הביומטרי.

 

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

בספרי החדש "השולטים בעתיד" כתבתי על עתיד הפשיעה בעולם המנוטר. זה יהיה עולם גדוש במצלמות, רחפנים המנטרים אחר כולם, חיישנים על הבגדים ובתוך הגוף, ועוד. יהיה די קשה לפשוע בעולם שכזה, וכדי להבהיר את הקושי הבאתי בספר תיאור של פושע עתידי. הנה מה שכתבתי, ומיד לאחר מכן תוכלו לקרוא כיצד בסין מתחילים עכשיו לעשות את זה בדיוק, ממש כאילו קראו את הספר שלי כהנחיות לעתיד.

"הבה נבדוק את האפשרות הזאת [לביצוע פשיעה בעולם המנוטר] באמצעות ניסוי מחשבתי שבו תנסו אתם לבצע פשע קטן ושולי ממש: מתן סטירה מצלצלת לאדם אקראי ברחוב.

אתם יודעים שברגע שתבצעו את הפשע, המצלמות ברחוב ואלו המותקנות על הרחפנים הסובבים את האזור יקלטו את המתחולל וינסו לזהות אתכם. מכיוון שכך, אתם עוטים על עצמכם מראש כובעי גרב המכסים גם את הפנים. אתם עושים זאת בחדר החשוך ביותר בביתכם, מכיוון שברור לכם שמהרגע שתצאו מהבית ינטר אתכם כל חיישן אפשרי. מכיוון שאתם מבינים שגם החיישנים שעל גופכם יוכלו להבחין בפעילות הלא-שגרתית ולהסגיר אתכם, אתם מסירים מעליכם את הקעקועים האלקטרוניים ואת הטבעות החכמות והצמידים החכמים, משילים את החולצה והמכנסיים המכילים חיישנים ומחליפים אותם בביגוד "טיפש" מהמאה העשרים. לבסוף אתם בולעים סם משלשל ונכנסים לשירותים לכמה שעות כדי להפריש החוצה את החיישנים שבמעיכם.

עתה שעשיתם כל זאת, אתם יכולים לצאת סוף-סוף אל מחוץ לבית ולבצע את הפשע המושלם. כאשר אתם מתקדמים במורד הרחוב אתם שמים לב שעוברי אורח מעיפים בכם מבטים תמהים. אין פלא: יש לכם כובע גרב שמסתיר את פניכם. לפתע חולפת מחשבה מזעזעת בראשכם: אתם מבינים שניתן לזהות אתכם גם באמצעות זיהוי דפוס הליכתכם. אתם מתחילים מיד ללכת בשפיפה ולגרור רגליים כדי להפר את דפוס הצעדים הרגיל שלכם. אנשים מתחילים לעבור בחשש לצד השני של הרחוב כשהם רואים אתכם מתקרבים. לבסוף, כשאתם מאתרים אדם שלא נראה כאילו הוא עלול להחזיר לכם סטירה, אתם מדדים לכיוונו במגושם, אך נעצרים באמצע הדרך כאשר רחפן שהותרע למקום עם החשד הראשון (כובע הגרב המכסה את הפנים בוודאי תרם לכך) נוחת מולכם ומבקש מכם להזדהות באמצעות טביעת אצבעות, דגימת רוק, או כל אמצעי זיהוי ביומטרי אחר. אם לא תזדהו, ימשיך הרחפן לעקוב אחריכם כדי לוודא שאתם מתנהגים כשורה. יש לו זמן – הוא רובוט עם סבלנות אינסופית – ויש לו שפע של אנרגיה שמקורה מהשמש. במקרה הצורך הוא יוחלף ברחפן אחר מצי הרחפנים שבשמיים.

אתם מושכים בכתפיכם בהכנעה, מזדהים, ומוותרים על התכנית שלכם. אתם מבינים שבעולם של מערכות חיישנים המקושרות זו לזו ומשוות מידע זו עם זו בלי הרף, כל חריגה מהנורמה תזוהה מיידית ותטופל בהתאם.

בעולם כזה, הפשע יעבור תמורה מן היסוד: רוב הפושעים בעולם הפיזי ייעלמו, ואת מקומם יתפסו הסייבר-פושעים – מתכנתים והאקרים שיוכלו לפרוץ למערכות הצדק עצמן."

רחפן ניסיון המשמש את המשטרה למעקב אחר האזרחים. מקור.

כך כתבתי לפני שנה בערך על העתיד הרחוק – זה שיידרשו לנו עוד עשרים שנים בערך להגיע אליו. אלא שבסין מנסים לממש את העתיד הזה כבר עכשיו. לא באמצעות רחפנים, אמנם, אלא באמצעות מצלמות. וכאלו אינן חסרות. יותר מ- 176 מיליון מצלמות מפוזרות בכל רחבי סין, ורבות מהן מחוברות ישירות לאינטרנט או למאגרי מידע המנותחים על-ידי בינה מלאכותית בשירות הממשלה.

והתוצאות מרתקות ומפחידות באותו הזמן. מכיוון שחוקי הפרטיות בסין אינם חמורים כבמערב, ממשלת סין מרשה לעצמה להשתמש בכל המידע הזה לצרכיה. לפחות בעיר אחת, ג'ינאן, מצלמות עוקבות אחר אזרחים החוצים את הכביש באור אדום – ותוך דקות ספורות אותם אזרחים מגלים את פניהם, בתוספת שמותיהם המלאים וכתובות בתיהם, מוצגים בשלטי-חוצות אלקטרוניים שבצד הדרך ומפורסמים ברשתות החברתיות.

אם זה עדיין לא מפחיד אתכם, כדאי שתדעו שממשלת סין מנסה לשמור על הסדר גם בשירותים הציבוריים, בהם מצלמות משמשות כדי לוודא שהמשתמשים אינם מבזבזים נייר טואלט לשווא.

אבל זו רק ההתחלה.

חברת קלאוד ווק (נו, לא ווק לבישול – Cloud Walk) הסינית מתחילה בימים אלו להפעיל בינה מלאכותית שעוברת על הקלט המתקבל ממיליוני מצלמות ביותר מחמישים ערים ופרובינציות, ומצליבה אותו כדי להגיע למסקנות ולהתריע מראש על פוטנציאל פשיעה גבוה. לפי דיווחי החברה, הבינה המלאכותית שברשותה מסוגלת לעקוב אחר אנשים הרוכשים רכישות חשודות בחנויות שונות – למשל, אקדח או סכין. אבל יותר מכך, היא מסוגלת גם לזהות את אותם אנשים בחנויות שונות, ולזהות דפוסי רכישה חשודים. כך, אם אדם נכנס להום דיפו הסיני ורוכש פטיש, ושעתיים לאחר מכן עובר בחנות לציוד טיפוס וקונה חבל ושק גדול – המערכת תתריע על חשד לפשיעה בקרוב, ותעביר את המידע לשוטרים לבדיקה.

משטרת סין יכולה לעקוב גם אחורנית בזמן אחרי אנשים (יכולת שכיניתי טמפינט במאמר שכתבתי יחד עם שי הרשקוביץ במגזין וויירד). השוטרים יכולים לבנות סרטים הממפים את תנועתו של כל אדם ברחוב או בין חנויות גם לאחר מעשה. וכדבריו של אחד המומחים בתחום – "אנו יכולים… למצוא אנשים שנראים חשודים מכיוון שהם הולכים אחורה וקדימה באותו אזור, או חובשים מסכות… אפשרי גם להרכיב מחדש את המסלול של מישהו בשטח רחב."

אתם יכולים לחשוב שהשימוש במצלמות ובבינה המלאכותית מזעזע מכיוון שהוא מאפשר לממשלה לעקוב אחר כל האזרחים, אבל בואו נודה לרגע באמת: תוך זמן קצר, תהפוך סין להיות מדינה עם אחוז פשיעה נמוך ביותר – לפחות בכל האמור לפשיעה ברחובות ובבתים. יש לכך משמעות גדולה עבור עתיד סין, מאחר ופשיעה נושאת עמה עול כלכלי כבד (בארצות הברית בלבד נגרמו ב- 2007 נזקים של 194 מיליארד דולרים למדינה ולקורבנות כתוצאה מפשיעה). אך המשמעות הגדולה יותר היא שהמפלגה הקומוניסטית בסין תצליח כנראה לשמר את שלטונה ואת הסדר החברתי הקיים באמצעות המעקב הבלתי-פוסק אחר האזרחים. זאת, לפחות, עד ההתמוטטות הכלכלית נוסח "נפילת חומת ברלין" – אבל כזו לא צפויה עדיין באופק.

ועד אז, אם אתם רוצים לדעת איך ייראה עתיד של חוסר בפרטיות, של מעקב מתמיד ושל חיים תחת השגחה מצד בינה מלאכותית, אל תטרחו לקרוא ספרי מדע בדיוני. מספיק שתלכו לסין. אבל אם אין לכם כסף לכרטיס טיסה, אתם יכולים להסתפק בקריאת "השולטים בעתיד". מסתבר שהפעם, לפחות, צדקתי בתחזיות.

טינדר מפלה לרעה מכוערים (ועניים)

טינדר מפלה לרעה מכוערים (ועניים)

האם גם אתם שמתם לב לאחרונה שפשוט אינכם מוצאים אנשים איכותיים בטינדר – אפליקציית ההיכרויות הגדולה בעולם, המשדכת מדי יום 12 מיליון אנשים זה לזה? מסתבר שעשויה להיות לכך סיבה פשוטה: טינדר פתחה לפני חצי-שנה גרסה חדשה אליה מוזמנים רק סלבריטאים, דוגמניות, מיליונרים… וכנראה שגם את הרווקים והרווקות המבוקשים ביותר מהאפליקציה המקורית.

טינדר: אחת מאפליקציות השידוכים הדיגיטליות הנפוצות ביותר.

האפליקציה החדשה נקראת טינדר סלקט ("טינדר מובחר" בלועזית צחה), ואם אתם רוצים לדעת איך להתקבל אליה, אז אתם בדיוק מסוג האנשים שאינם רצויים בה. חברת טינדר עצמה מחליטה את מי להזמין ואת מי להותיר בחוץ, לפי שיקולים שכוללים בין היתר את "ציון אלו" (Elo Score) – ציון המתאר עד כמה משתמש מסוים בטינדר מבוקש, או במילים אחרות, מה רמת היופי של אותו משתמש. האנשים שהוזמנו ע"י טינדר יכולים, לפי הדיווחים, להזמין חבר או שניים נוספים להצטרף לחבורה הנאצלת, אך הרווקים שהוזמנו בדרך עקיפה זו אינם יכולים להזמין אחרים בעצמם, כך שייחודיותו של השירות נשמרת.

השירות העילאי נשמר בסוד כבר מזה שישה חודשים, כך שלא נראה שטינדר מתכוונת להשיק אותו באופן פומבי, ומסיבות טובות. חלק מהמשתמשים שילמדו על השירות החדש עשויים להיעלב מכך שהוגדרו כבעלי רמת נחשקות נמוכה יותר. אחרים עלולים להבין שהם לא יפגשו בטינדר בני-זוג פוטנציאליים ברמה גבוהה במיוחד – וינטשו את השירות לטובת רשתות חברתיות בהן הם עשויים להצליח למצוא זיווג מוצלח יותר.

ולמה כל העניין הזה מפריע לי בכלל? מכיוון שהוא מדגיש שתי נקודות קריטיות לגבי העתיד:

ראשית, שבעולם של שפע, מי שחשוב באמת הוא הבורר.

ושנית, שלפחות נכון להיום, הבוררים אינם מחויבים לפי החוק – או אפילו מוסרית – לתת דין וחשבון למשתמשים על הדרך בה הם מתנהלים.

הברירה בעולם של שפע

הסופר והעתידן המפורסם ה.ג. וולס כתב את ספרו "מכונת הזמן" בסוף המאה ה- 19. גיבור סיפורו טייל קדימה מאות-אלפי שנים בזמן, ומצא את הצאצאים הרחוקים של האנושות שהתפצלו לשני מינים נפרדים: המעמדות הגבוהים שנהנו מהטכנולוגיה ומהעושר התפתחו לאלוי העדינים ושוחרי-השלום, בעוד שהעובדים הבורים והעניים התפתחו למורלוקים האלימים דמויי-הקוף.

מאז "מכונת הזמן" של וולס, התפתו רבים לכתוב בצורה פשטנית דומה על ההשלכות ארוכות-הטווח של ההפרדה בין המעמדות. באחד מהסרטים האחרונים שיצאו בנושא – אליזיום – סובלים רוב תושבי כדור-הארץ מעוני ומרעב, בזמן שהעשירים שוכנים בתחנת חלל ונהנים מטכנולוגיות מתקדמות שמסוגלות לרפא כל מחלה ולספק מזון לכולם.

מורלוקים – סובלים מציון אלו נמוך בטינדר. לא להתקרב! מקור

מה שמעניין ברעיונות הללו הוא שהם מסתמכים על הפרדה פיזית חדה וברורה בין העניים והעשירים. העשירים חיים בתחנת החלל ב- 'אליזיום' בעוד שהעניים סובלים על האדמה. ובתיאורו של ה.ג. וולס את העתיד הרחוק, האנוי האציליים מתקיימים מעל הקרקע, בזמן שהמורלוקים האכזריים שוכנים מתחת לפני האדמה ועולים לפני השטח רק בלילות.

הפרדות ברורות שכאלו והשלכותיהן מביאות לכך שבתרבות המודרנית אנו נרתעים מיד מכל ניסיון להבדיל בין אזרחים באמצעות הגבלת מיקומם או איסור על נישואין בין אנשים בני דתות, מוצא או השקפות שונות. ברורות לנו כבר ההשלכות של יצירת גטאות, למשל, בהם אנו כולאים את 'האחר' ובכך מפרידים אותו מאיתנו. אלו דברים שמובנים לנו אינטואיטיבית.

והעתיד לעולם אינו מציית לאינטואיציות שלנו.

טינדר חושפת דרך אחרת בה ניתן להביא להפרדה: באמצעות מתן שפע עצום של מידע, אבל הפעלה של ברירה מכוונת כך שנוכוון בקלות רק לחלק ממנו. רוצה לומר, המשתמש הממוצע בטינדר חשוף באופן פוטנציאלי לעשרות-אלפי משתמשים אחרים, אבל באמצעות שירותים כמו טינדר סלקט או הפעלת אלגוריתמים של ברירה אוטומטית, אפשר לצמצם דרמטית את החשיפה שלו למשתמשים היפים ביותר, העשירים ביותר או המפורסמים ביותר.

מעטה הסודיות

בנקודה זו אתם יכולים לשאול שוב – "מה אכפת לך?". הרי כשאנשים לא ימצאו את היפים ביותר והעשירים ביותר בטינדר, הם יעברו פשוט לרשת שידוכים מתחרה. על כך מבוסס כל העיקרון של שוק חופשי ושל בחירת הלקוח. אז מה הבעיה?

ובכן, אין בעיה – כל עוד המשתמשים מבינים את המתרחש, ומדוע הם אינם מוצאים משתמשים אחרים ונחשקים יותר. כלומר, אנחנו מצפים שטינדר תנצל את המידע אודותינו שאנו מפקידים ברשותה, כדי לספק לנו שידוכים הוגנים, תוך כדי שאנו מבינים כיצד היא עושה זאת. אבל טינדר ניסתה לרמות: היא שמרה על שירות מתחרה מתחת לרדאר. וכדרכו של כל סוד שאלפי אנשים שותפים בו – הוא אכן נחשף לציבור תוך מספר חודשים.

הדרך הנכונה יותר בעולם החדש, בה טינדר הייתה אמורה לפעול, היא לכוונן את האלגוריתמים שלה כך שהם יוודאו באופן אוטומטי שהאנשים הנחשקים ביותר בטינדר (לפי ציון אלו שלהם) ישודכו כמעט לחלוטין רק עם אנשים בעלי ציון אלו גבוה דומה. אם טינדר היו נוקטים בדרך פעולה זו, התוצאות היו כמעט זהות לפתיחת שירות טינדר סלקט. וחשוב ביותר: הם לא היו מחויבים לדווח עליה לציבור המשתמשים, מאחר והחוק בארצות הברית אינו מחייב את החברות להסביר באופן מדויק ללקוחות כיצד אלגוריתמי הברירה פועלים.

אבל האם אלגוריתמים אלו לא היו נחשפים לציבור? לא בהכרח. טינדר מעסיקה 234 עובדים לפי לינקדאין. מתוכם, קרוב לוודאי שרק כמה עשרות (לכל היותר) אחראים על כוונון האלגוריתמיקה המדויקת של השידוך. כשכל-כך מעט אנשים שותפים לסוד מסוים, הוא יכול להישאר חבוי במשך זמן רב הרבה יותר. גם אין סיבה שטינדר תגדל בהרבה – ווטסאפ הצליחה לספק שירות ל- 450 מיליון משתמשים, עם צוות קטן ומובחר של 55 עובדים בלבד. בעולם החדש אליו אנו נכנסים, חברות קטנות יכולות לספק שירותים גדולים, מבלי שנבין בדיוק כיצד הן עושות זאת, או מה הפרמטרים לפיהם הן בוחרות לכוונן את השירותים שלהן.

כך שבעולם העתיד, אם לא נדע לעמוד על זכויותינו ולדרוש להבין כיצד האלגוריתמים בוררים, מפרידים ומשדכים אותנו זה לזה, אנו עשויים למצוא עצמנו בחברה המדגישה סוג חדש של הפרדה: הפרדה במידע, ולא הפרדה במרחב. הפרדה במסגרתה אני יכול ללכת ברחוב הומה-אדם, אבל להתוודע רק למעטים מתוכם שהאלגוריתמים ממליצים לי עליהם.

אבל האם זה באמת נורא כל כך?

עדיין לא מורלוקים

בואו נבהיר דבר אחד: כנראה שצאצאיכם לא יהפכו למורלוקים (לפחות לא כתוצאה מברירה זוויגית). הבעיה האמיתית בשירותי ברירה מסוג זה היא שהם מצמצמים את אפקט כור ההיתוך ויוצרים חברה מפולגת יותר. כאשר עניים משודכים אוטומטית לעניים, מזרחים למזרחים, אשכנזים לאשכנזים וכו', הקבוצות השונות באוכלוסייה ייוותרו נפרדות – ומבלי שאינדיבידואלים יבינו אפילו שהם מובדלים בדרך זו.

הצד החיובי הוא שלפחות נכון להיום, שוק השידוכים הדיגיטליים הוא אחד היחידים שאינו מושפע עדיין מאפקט "המנצח לוקח הכל". אם בשווקים דיגיטליים אחרים, כמו שירותי חיפוש (גוגל) או שירותי מכירות אונליין (אמזון) מסתמנים מנצחים גדולים החולשים על האינטרנט בתחומים אלו, הרי שבשוק ההיכרויות הדיגיטלי קיימים עדיין שפע של מתחרים. וכמובן, רווקים תמיד יכולים למצוא את אהוב או אהובת לבם ברחוב, בבית הקפה, או במועדון גם מבלי להסתמך על אפליקציות שידוך דיגיטליות. אבל כפי שיודע כל מי שמנסה את הדרכים האלו – הן דורשות תעוזה רבה, ולרוב אינן מובילות לדייט (לפחות מהניסיון שלי).

סיכום

אין שום דבר יוצא דופן או חדש בשירותים שמנסים לברור בין אנשים. העולם מלא בשירותי שידוכים שמפגישים רק חרדים, או רק מוסלמים, או אפילו רק לבנים (מתוך הסכמה הדדית במוצהר או במשתמע). לכן, שירותים בררניים אינם מהווים בעיה, אבל רק אם המשתמשים עצמם מודעים לדרך הברירה. אם הם אינם מבינים כיצד הם נבררים, הרי שיש כאן פוטנציאל לשירות למעול באמונם של המשתמשים – כפי שנראה שטינדר עשו. אני מניח ומקווה שהמשתמשים יענישו אותם על כך ויעברו לאפליקציה אחרת. אבל מעבר לכך, ראוי שנפיק את הלקח מהפרשיה ונלמד לדרוש מהחברות השולטות על המדיום הדיגיטלי להסגיר את סודות האלגוריתמים הבוררים שלהן.



פרסומת נטולת בושה: בספרי החדש "השולטים בעתיד" אני מתאר מקרים נוספים בהם חברות דיגיטליות (כמו גם ממשלות שיודעות לתפעל את המדיום הדיגיטלי לטובתן) ניצלו לרעה את כוח הברירה שבידיהן כדי להשפיע על דעת הקהל ותפישת המציאות של המשתמשים. לרכישה בחנויות הספרים המובחרות החל מאמצע מרץ!

 
עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

עתיד בתי החולים, הרפואה – והבריאות של כולנו

*** רשומה זו נכתבה בעקבות שלוש הרצאות שהעברתי השבוע – בפורום Bio-Executive, בכנס "עתיד הרפואה" של נוברטיס, ובפני מנהלים בכירים בקופת-חולים מכבי – כולן על עתיד הרפואה, כמובן. הגיע הזמן שגם הציבור הרחב ידע לאן הולכת הרפואה, ולא רק חברות התרופות. מקווה שתיהנו מהקריאה! ***

 

החולה הורצה בכסא גלגלים לחדר החירום בבית-החולים, כשעיניה פעורות באימה והיא נאבקת לנשום. מספר שבועות לפני כן היא אושפזה בבית החולים ואובחנה כחולה בדלקת ריאות. דוקטור דיוויד ה. ניומן, הרופא המטפל, תיאר אותה במילים הבאות במאמר שהתפרסם בניו-יורק טיימס

"זרועותיה היו מכוסות בחבלות אדומות וסגולות, תוצר בדיקות דם יומיות; פניה היו כחושות; שפתיה היו יבשות. לפי בעלה, בזמן שהייתה בבית החולים היא ישנה רק לעתים נדירות, ולא אכלה היטב. היא איבדה משקל."

כשהגיעה החולה לחדר החירום בבית החולים, ניומן בדק אותה וגילה שדלקת הריאות עברה חלפה זה מכבר. ריאותיה נשמעו נקיות, אך הסבל והקשיים שחוותה בבית החולים השפיעו עליה באופן ברור. ניומן מאמין כי הם הובילו לסוג חדש של תסמונת – "תסמונת פוסט-בית-חולים".

דוקטור הארלן מ. קרומהולץ, פרופסור לרפואה ולבריאות הציבור באוניברסיטת ייל, זיהה לראשונה את התסמונת והעניק לה את שמה במחקר שהתפרסם ב- 2013 בז'ורנל היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (NEJM). לפי קרומהולץ, החולים אינם מצליחים לישון היטב בחדרים, אינם נהנים מהמזון לו הם רגילים בבתיהם, אינם מסוגלים לעסוק בפעילות גופנית וסובלים מבידוד מיקיריהם, מכריהם וממקום עבודתם. למרות שבתי החולים מספקים קרבה פיזית גדולה לרופא ולשירותי רפואת חירום, הם גם מקשים על המאושפזים להשתקם מהמחלה.

מה טוב, אם כך, שבתי החולים מצטמצמים בתפקידיהם ובמספר המאושפזים שהם מקבלים. את המגמה אפשר לראות כבר כיום: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר מהשנה האחרונה חושף שבין 2008 ל- 2014 ירד מספר המאושפזים בבתי החולים בארצות הברית בשמונה אחוזים, בעוד שמספר המבקרים במרפאות חוץ עלה ב- 32.9 אחוזים.

מספר מאושפזים בבתי חולים

השינוי הכולל במספר המאושפזים בבתי חולים, לעומת מספר הביקורים במרפאות חוץ בין השנים 2000 ל- 2014. מקור: דו"ח הוועדה המייעצת לתשלומי מדיקייר.

בחיזוי שאתאר ברשומה זו, נראה שכתוצאה ממספר מגמות טכנולוגיות שישתלבו ויתגברו זו את זו, יהפכו בתי החולים בעשורים הקרובים לפחות ופחות רלוונטיים עבור רוב החולים. הם לא ייעלמו לחלוטין, אך רוב האזרחים יוכלו להימנע מהביקור בהם, או לפחות מאשפוז לאורך זמן.

בהמשך הרשומה אסקור בקצרה את המגמות הטכנולוגיות השונות שישפיעו על עתיד בתי החולים. אם הן ייראו לכם מוכרות, זה מסיבה טובה: המגמות הללו עוצמתיות ומשמעותיות כל-כך שהן משפיעות על כל תחום בחיינו, ולכן בוודאי נחשפתם אליהן גם במקומות אחרים, ובוודאי ברשומות קודמות בבלוג זה. דווקא משום כך אנו צריכים להתייחס אליהן ברצינות, מכיוון שהן בוודאי ישפיעו גם על עתיד הרפואה ובתי החולים. אראה כיצד הן יכולות להשפיע בתחומים אלו ולייתר חלק מתפקידיו של בית החולים, ולבסוף אשאל מה ייוותר למוסדות הללו בעתיד.

 

מגמה טכנולוגית ראשונה: קישוריות וחישה (האינטרנט של הדברים)

העולם הולך ומתמלא בחיישנים מכל הסוגים, קטנים וגדולים (בעיקר קטנים), ורבים מהם מקושרים למה שמכונה "האינטרנט של הדברים". האינטרנט של הדברים מקשרת בין כל החיישנים הללו ומאפשרת לנו גישה נוחה אליהם ודרך מהירה להצלבת מידע שלא הייתה קיימת בעבר.

כמה גדולה האינטרנט של הדברים? קיימות הנחות לפיהן עד שנת 2020 נגיע למספר של 200 מיליארד חפצים שיהיו מחוברים לאינטרנט של הדברים. אפילו תחת ההנחות הנמוכות ביותר, עד שנת 2020 צפוי כל אדם בממוצע להחזיק 6.3 חפצים מקושרים. רוב האנשים, במיוחד במדינות המפותחות, יחזיקו אפילו יותר חפצים מקושרים.

אבל מאיזה סוגים?

החפצים המקושרים החשובים ביותר לבריאות יהיו בוודאי אלו הנכללים בקטגוריה של מחשוב לביש. אנו נישא אותם על עצמנו בכל מקום אשר נלך. אלו כוללים חולצות חכמות, שעונים חכמים, טבעות חכמות, נעליים חכמות, חגורות חכמות, משקפיים חכמות ואפילו כובעים חכמים. וכשאני כותב "חכמה" אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה: אנו עתידים להטמיע יכולת חישה, קישוריות ובינה מלאכותית מוגבלת ברבים מהחפצים שנישא על גופינו. למעשה, אנו עומדים להשרות עליהם "חכמה" ולתת להם את היכולת להתריע בפנינו על כל שינוי עתידי במצבנו הפיזיולוגי.

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור

החזייה החכמה: חזייה שכוללת חיישנים ומסוגלת להתחקות אחר הפעילות הגופנית של הלובש/ת (לא נפלה בין המינים). מקור: OMbra

הקטגוריה החשובה השנייה תהיה זו של מחשוב 'בליע' (ingestible) ועורי. בקטגוריה זו נכללים הכדורים של חברת פרוטאוס, הכוללים חיישן ומשדר ומסוגלים לדווח על מצב התרופה בתוך הקיבה והמעי, והחיישנים המקועקעים (לא לדאוג, מדובר במדבקה שקופה זעירה המוצמדת לעור, ולא בקעקוע הנחרט בעור) שיכולים להעביר הודעות על המתרחש בגוף.

קעקוע אלקטרוני - מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

קעקוע אלקטרוני – מדבקה שקופה דקה הנצמדת לעור ונושאת רכיבים אלקטרוניים כחיישנים, מיקרופון, נורות LED ואפילו מחטים זעירות

הקטגוריה המרכזית השלישית תהיה החיישנים הביתיים, ובמיוחד אלו המתחילים להופיע בבתים לשימושים כלליים אחרים, כגון הקינקט (מצלמה חכמה המקושרת לאינטרנט), אמזון אקו וגוגל אסיסטנט (מיקרופון חכם המקושר לאינטרנט), רובוטים ביתיים ועוד.

כל החיישנים הללו יספקו רמת מעקב שאפשר למצוא כיום רק בבתי החולים המשוכללים ביותר. אבל מעבר לכך, הם יפתחו צוהר למודל חדש של ניטור רפואי שיכלול את כל בני-האדם.

בנקודה זו מגיבים בדרך-כלל הספקנים והמומחים למחשוב לביש, ומסבירים שצעירים ואנשים בריאים אינם מתלהבים לקנות מכשירים שינטרו אחר בריאותם. זה נכון, אבל אותם מומחים מחמיצים את הנקודה: בעולם האינטרנט של הדברים, כל החפצים יהיו חכמים. כל צעיר יישא סמארטפון בכיסו, קעקוע אלקטרוני על עורו, וייהנה משירותיהם של עוזרים ממוחשבים ושל רובוטים בבתים. וכל אלו יאזינו לו כל העת ויאמדו את מצבו הבריאותי באופן אוטומטי. השאלה הגדולה היא לא האם אנשים ירכשו מכשירים לניטור הבריאות, אלא מהו המודל השיווקי והכלכלי באמצעותו יצליחו חברות הביטוח והרפואה לגרום לאנשים לנדב את המידע שנקרא באותם מכשירים.

אנו יכולים ללמוד על המודל הכלכלי העתידי של החברות הללו מתוך סיפורם של נוקיה וווייז בעשור הראשון של המאה ה- 21. נוקיה ניסתה לקבל שליטה על שוק המידע המגיע מהכבישים באמצעות מיקום חיישנים גדולים, יקרים ומשוכללים בכל צומת. ווייז ניסתה לעשות אותו הדבר בדיוק, אבל היא הניחה שתוך שנים ספורות לכולם יהיו טלפונים חכמים עם מקלטי GPS ניידים, וירצו לשתף זה את זה בכל מאורע בכביש. במילים אחרות, ווייז הבינה שכאשר כולם רוכשים מכשירי קצה – גם אם למטרות אחרות – היא יכולה לנצל אותם ולהתרכז בפיתוח התכנה ובמתן השירות, ולא ברכישת, התקנת ותחזוקת החומרה הפיזית היקרה והמגושמת.

סיפורם של ווייז ונוקיה עומד לחזור על עצמו גם בהקשר של בתי החולים. רבים מהשירותים שמספקים המוסדות היקרים, האיטיים והמיושנים הללו לא יוכלו לעמוד בתחרות עם שירותים מקבילים שיספקו חברות רפואה ומידע לאזרחים, ושיסתמכו על המכשירים שכבר נמצאים ברשותם בבתים ועל הגוף: חיישנים קטנים, זולים, והחשוב מכל – שהלקוח כבר רכש ומשתמש בהם לצרכים שונים.

 

מגמת התפתחות הבינה המלאכותית

אנו עומדים, לפיכך, להיכנס לעולם הגדוש בחיישנים. אלו יציפו אותנו במידע – יותר מידע מכפי שהרופאים של היום יכולים לעשות בו שימוש. למזלנו ולמזלם, הם לא יהיו האחראים על ניתוח, עיבוד והפקת המסקנות מתוך שפע המידע הזה. את התפקיד הזה ימלאו מנועי בינה מלאכותית מסוג ווטסון ודומיו. כבר היום מסוגל ווטסון לאבחן ולספק המלצות רפואיות התואמות לאלו של רופאים אנושיים מוכשרים ומנוסים בתחום הסרטן – אבל הוא מגיע למסקנות הללו תוך שניות ספורות, בזמן שהם זקוקים לשעות ארוכות של קריאת ספרות רפואית ומסמכים רפואיים כדי להגיע לקביעה המוצלחת ביותר (אנו חושבים).

אנחנו רואים את ההצלחות של ווטסון מתחילות להגיע למודעות הקהילה הרפואית. באוגוסט 2016 הוא הצליח לאבחן נכונה סוג יוצא-דופן של סרטן באשה יפנית, שחמק מהבנת הרופאים. הוא עשה זאת תוך עשר דקות בלבד, ותוך שהוא נסמך על עשרים מיליון המחקרים הרפואיים עליהם עבר, ומציע באותה נשימה גם תכנית טיפול הולמת. בגרמניה מפעילים בימים אלו את ווטסון לאבחון מחלות נדירות, במכון רפואי שנועד לטפל בחולים שהמערכת הרפואית הרגילה אינה מצליחה לפענח את הסיבות למחלותיהם. חלק מהחולים ברי-המזל שמגיעים למכון עברו כבר ארבעים רופאים קודמים שלא הצליחו להבין במה הם לוקים. הרופאים במכון צריכים לעבור על אלפי עמודים של רישומים רפואיים של כל חולה ולנסות לפתור את התעלומה. מה הפלא שרשימת ההמתנה לשירותי המכון מגיעה לאורך של 6,000 חולים? אלא שעכשיו המכון מתחיל להשתמש בשירותיו של ווטסון – ומבדקים ראשוניים מראים כבר שהוא מצליח להגיע למסקנות דומות כמו אלו אליהן מגיעות ועדות שלמות של רופאים במכון.

איני מנסה לטעון שווטסון – או כל מנוע בינה מלאכותית אחר שמספק שירותי אבחון וייעוץ רפואי – אינו עושה טעויות. בוודאי שהוא שוגה, ממש כפי שרופאים אנושיים מתבלבלים, טועים, או פשוט אינם חשופים למידע הרפואי המעודכן ביותר באותה רמה כמו ווטסון. ובכל מקרה, רופאים אנושיים הם יקרים: צריך ללמד ולאמן אותם במשך עשרות שנים, לספק להם משרד ומזכירה, לשלם להם משכורות גבוהות ועוד. אלא שאפילו יותר מכך, הם מוגבלים בזמן. מעצם היותם אנושיים, הם יכולים לעבור על כמות מוגבלת של מסמכים וחולים ביום. לבינה המלאכותית לא צפויות להיות מגבלות דומות, והמשמעות היא שכל אחד מאיתנו שיסכים לקשר את החיישנים שעליו לאינטרנט של הדברים ולתת לבינה המלאכותית גישה אליהם, יוכל ליהנות מניטור ומייעוץ רפואי מתמיד וקבוע – מדי דקה, למעשה.

הבינה המלאכותית המכונה Vi: יוצרת קשר עם המשתמש באמצעות אוזניות, עוקבת אחר מצבו הבריאותי ומספקת לו המלצות לגבי הפעילות הגופנית המיטבית עבורו. של חברת LifeBeam (עם מרכז פיתוח בישראל)

הבינה המלאכותית, לפיכך, תביא אותנו לעולם בו הרפואה כבר אינה שירות המופרד מחיינו היומיומיים. לא נצטרך לקבוע תור בקופת חולים או לחכות לרופא שיאבחן אותנו. במקום זאת, היועצים הרפואיים הממוחשבים יספקו לנו מדי בוקר חוות דעת לגבי מצבנו הרפואי – וזאת מבלי שנצטרך בכלל לבזבז זמן בביקור במרפאה או בבית החולים.

 

מגמת הרובוטיקה בבתים

הרובוטים הביתיים הפכו ממדע בדיוני למציאות בדמותם של הרומבה וה- iRobot – שואבי האבק הרובוטיים הקטנים שמתרוצצים כיום בבתים רבים. עתה, בזכות ההתפתחויות המרשימות בתחום הבינה המלאכותית והחיישנים, אנו מתחילים לראות רובוטים ביתיים מסוגים חדשים ומרשימים. מרובוטים המצוידים במקרן באמצעותו הם יכולים להוסיף משמעות וצבע לקירות, משטחים ואפילו חפצים בבית, ועד לרובוטים 'רגישים' המסוגלים להבין את מצבו הרגשי של בעליהם ולהגיב אליו בהתאם.

הרובוטים החשובים ביותר למטרות הרפואה הם אלו שיכולים לטפל בחולים בבתיהם. על אלו נמנית מולי, למשל, שמתבססת על שתי זרועות וידיים אנושיות-למראה, ומסוגלת לבשל אלפי מנות שונות בדיוק מירבי. מולי אמורה להגיע לשוק ב- 2017, בעלות משוערת של 15,000 דולרים בערך, ותוכל להכין גם לחולים עם מוגבלויות את המנות האהובות עליהם. רובוט מרשים אחר שהודגם לאחרונה היה ספוט-מיני של בוסטון דינמיקס, שנראה ככלב קטן וידידותי – עם זרוע רובוטית שיוצאת מגבו. ספוט-מיני יכול לעלות ולרדת במדרגות, להסתובב בבית, ואפילו לסדר את הכלים במדיח באמצעות הזרוע. וכמובן, גם רובוטים שיישאו את החולים מסביב לבית נמצאים עכשיו בשלבי פיתוח מתקדמים.

כשהרובוטים בבתים יהיו מפותחים מספיק, לא יהיה עוד צורך באחת הפונקציות החשובות המרכזיות של בית החולים: במתן טיפול מתמיד בצרכיהם הפיזיים של המאושפזים שאינם יכולים לדאוג לעצמם. הרובוטים לא יגיעו לרמה גבוהה בחמש השנים הקרובות, אבל בעוד עשר או חמש-עשרה שנים אנו צפויים לראות רובוטים משוכללים באמת מגיעים כמעט לכל בית.

 

מגמת הייצור המהיר

ברשומה הקודמת נגעתי באפשרות העתידית לייצור תרופות בבתים. פעילות זו עדיין רחוקה, וחשוב יותר – היא תהיה מוגבלת מבחינת החוק, ולכן תיאלץ להתרחש מתחת לאור הזרקורים עבור חלק גדול מהתרופות. עם זאת, מכונות (ואולי רובוטים) יוכלו לייצר עוגיות, קרטיבים ודברי מתיקה המכילים שילובים שונים של חומרים פעילים במינונים שונים, בהתאם למצבו הפיזיולוגי של החולה. המכונות יפעלו באמצעות מחסניות של חומרי מזון וחומרים תרופתיים, וישלבו אותם ביחד לפי מינונים שנקבעים ומבוקרים על-ידי הרופא.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו.

מדפסות מזון ישמשו גם להטמעת חומרים תרופתיים במוצרי המזון שידפיסו. התמונה: קונספט למדפסת מזון של TNO

מכונות כאלו חשובות במיוחד עבור חולים כרונים הנאלצים ליטול עשרות כדורים שונים ביום. מכיוון שהן יהיו מקושרות גם לאינטרנט של הדברים, הן יוכלו לאזן את המינונים הנדרשים באופן אוטומטי מדי שעה, וללא מעורבות רופאים אנושיים. המשמעות, הלכה למעשה, היא שמתן כדורים בדרך הרגילה תהפוך להיות רפואה פרימיטיבית וגסה, שאינה מתאימה את עצמה באופן מיטבי לצרכי החולה. בעצם, בדיוק כמו שהיא היום, בלית ברירה.

 

מגמת השינוע המהיר

אם אתם קוראים את הבלוג כבר לאורך זמן, בוודאי שמתם לב לשיפור המתמיד ביכולות הרכבים האוטונומיים. כשהרכבים האוטונומיים יגיעו לכבישים במספרים גדולים, נראה סוג חדש של תחבורה ציבורית: זולה, יעילה, ומחייבת מספר קטן בהרבה של רכבים למתן מענה על צרכי התושבים. מעבר לכך, כל אדם יוכל להשתמש בנוחות בתחבורה ציבורית זו, כולל קשישים ואנשים עם מוגבלויות.

לצד התחבורה הציבורית האוטונומית אנו צפויים לראות עוד שתי התפתחויות בשני העשורים הקרובים: כניסת הרחפנים לשוק המשלוחים, ושימוש במוניות מעופפות. כפי שאתם זוכרים בוודאי מאחת הרשומות הקודמות, אובר מפתחת תכניות לשימוש במוניות מעופפות (וליתר דיוק כטמנ"אים או VTOL – Vertically Take-Off and Landing aircraft) שיהיו זולות יותר לשימוש ממוניות רגילות. המוניות המעופפות פועלות בזכות בינה מלאכותית מתקדמת שתספק להן אוטונומיות, סוללות ומנועים חשמליים שאמורים לספק להן די כוח לעבור את העיר כולה, ומספר רב של להבים כדי לוודא שגם אם מספר מערכות כושלות ביחד – הלהבים שימשיכו לתפקד יצליחו להנחית את הכלי ללא נפגעים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

ונטיפורט (נמל אנכי לרכבים מעופפים) על גג חניון לרכבים קרקעיים.

כל הכלים האלו יתחילו לשמש גם למטרות רפואיות. אנו רואים כבר היום את הרחפנים משמשים לשינוע יעיל, בטוח ומהיר של תרופות ודגימות דם לבתי-חולים או לכפרים מבודדים. רחפנים אחרים מסוגלים לטוס במהירויות של מאה קמ"ש ולתפקד בזירת הארוע כמוניטור דפיברילטור עם הפעלה מרחוק של רופא.

קונספט לרחפן רפואי - למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש

קונספט לרחפן רפואי – למעשה, מוניטור דפיברילטור מעופף לטיפול בהתקפי לב, המסוגל לנוע באוויר במהירות של מאה קמ"ש. מקור: IEEE Spectrum

משמעותן של כל ההתפתחויות הללו, כשיגיעו לפרקן, היא שמרחקים בעולם הפיזי הופכים להיות חשובים פחות. או ליתר דיוק, המרחק היחיד שמשנה הוא זה הנמדד ב- "קו אווירי" – כלומר, בקו ישר הנמתח בין שתי נקודות על המפה. מכשולים, כבישים, בניינים, פקקים – מכל אלו אפשר להתעלם בחישוב זמן ההגעה המשוער. כתוצאה מכך, שירותים שאפשר היה לתת בעבר ביעילות רק כשהתקיימו באותו בניין, אפשר יהיה להתחיל לספק בעשור הקרוב גם כשהם נמצאים בבניינים שונים במרחק עשרות קילומטרים זה מזה. כלומר, נוכל להתחיל 'לבזר' את שירותי בתי-החולים במרחב. כמובן שלא נוכל לספק לכל החולים אותה רמת טיפול בבתיהם, כפי שהיו מקבלים בבית-החולים, אבל לפחות חלקם לא יהיו מחויבים עוד להתאשפז בבית-החולים כדי לקבל טיפול חירום במהירות וביעילות.

 

מגמת החיזוי המדויק

בעשרים השנים האחרונות ירדו עלויות ריצוף הקוד הגנטי – כלומר, קריאת הוראות התכנות וההפעלה של הגוף האנושי בקצב דרמטי. אם בתחילת שנות האלפיים עלה ריצוף קוד גנטי של אדם אחד כמעט מאה מיליון דולרים, הרי שהמחיר צנח למאה אלף דולרים תוך שמונה שנים בלבד, וכיום הוא עומד על אלף דולרים בלבד. מסתמן שהעלויות ימשיכו לרדת ככל שיגדל מספר האנשים שיעברו את ההליך. בחברת 23andMe שמספקת ריצוף גנטי חלקי רשומים כבר 1.2 מיליון לקוחות, שאני ביניהם.  כל אחד מאיתנו קיבל מהחברה הערכות מסוימות – לפחות לפני שמנהל התרופות והמזון בארצות הברית חייב אותה להפסיק לתת אבחונים רפואיים – לגבי ההשלכות הסטטיסטיות של הקוד הגנטי שלו על בריאותו.

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

הירידה המתמשכת בעלויות ריצוף הקוד הגנטי של אינדיבידואלים. מקור: ה- NIH

בשנים הקרובות כל אדם שירצה בכך יוכל לדעת מה המידע הקיים בקוד הגנטי שלו, ובהתאם לכך נוכל לספק חיזויים טובים יותר בנוגע לסיכוייו לפתח בעתיד מחלות מסוימות ולהיערך לקראתן.

יכולות החיזוי שלנו לא יהיו מוגבלות רק לטווח הארוך. בזכות האינטרנט של הדברים והבינה המלאכותית המשגיחה עלינו תמיד, נוכל לחזות במדויק מתי זקוקים אנשים לטיפול חירום רפואי – במקרים רבים לפני הקטסטרופה. אנו יודעים, למשל, שאלגוריתמים המקבלים מידע מחיישנים שעל גוף החולה יכולים להתריע על התקף לב הממשמש להגיע ארבע שעות שלמות לפני האירוע. קרוב לוודאי שמנועי בינה מלאכותית שירוצו על מכלול הנתונים המגיעים מהאנשים המנוטרים יוכלו לדווח מבעוד מועד על שפע של מקרי חירום אחרים.

בהינתן יכולות חיזוי מתקדמות כל-כך, נראה סביר שנוכל בעתיד הלא-רחוק לחזות במדויק ומראש מתי אדם עומד לחוות משבר בריאותי שיחייב אותו להגיע לבית החולים ולקבל טיפולים שרק המוסד הגדול יכול לספק. מקרים אחרים יוכלו להיות מטופלים במרפאות קטנות יותר הסמוכות לבית המטופל, או בביתו ממש.

 

עתיד ללא בתי חולים?

כל המגמות האלו מביאות אותי לגבש חיזוי לפיו בעשרים השנים הקרובות יצטמצם תפקידם של בתי החולים, ומספר המטופלים בהם יקטן באופן משמעותי. חולים כרוניים רבים יזכו לקבל טיפול ביתי, ויגיעו לבית החולים רק במקרי חירום קיצוניים. אחרים יוכלו לבקר במרפאות קטנות יותר, שבזכות רובוטיקה משוכללת ובינה מלאכותית מתקדמת יוכלו לספק שירותים רפואיים ברמה המתחרה בזו של בתי החולים כיום.

אבל מה יישאר לבתי החולים לעשות?

 

בתי החולים העתידיים

גם בהנחה שכל המגמות שתיארתי יבשילו ביחד, עדיין נראה את בתי החולים מספקים מספר שירותים שיהיה קשה מאד להחליף. אני מחלק את השירותים הללו למספר קטגוריות שונות –

  1. עלות גבוהה: כל בדיקה או טיפול שמערבים מכשירים יקרים במיוחד, כגון MRI, ייוותרו עדיין בגבולות בית החולים שיכול להרשות לעצמו לרכוש ולתחזק אותם.
  2. הכנה מיוחדת: בית החולים ימשיך לקיים בדיקות וטיפולים שמחייבים הכנה מיוחדת מהסוג שקשה להגיע אליו בבית רגיל – למשל, ניתוח שיש לבצע בסביבה סטרילית ברמה גבוהה.
  3. מרכזי טיפול בטראומה: בכל מצב בו אנשים נפצעים באופן בלתי-צפוי – למשל, כתוצאה מתאונת דרכים – הם יפונו בוודאי לבית החולים למתן טיפול ראשוני עד שמצבם יתייצב.
  4. חשש להתדרדרות מיידית: במקרים בהם קיים חשש להתדרדרות הדורשת טיפול מיידי, האשפוז יימשך בבית החולים.

אלו, אם כך, יהיו בתי החולים של העתיד: מוסדות המכילים את המעבדות המשוכללות ביותר והמכשור הרפואי המתקדם ביותר, אבל עם מספר קטן בהרבה של חולים שייאלצו לנטוש את נוחות בתיהם ולסבול את תנאי החיים הלא-קלים שבבית החולים.

ואם לומר את האמת, זהו עתיד שכבר קשה לי לחכות לבואו.

 

 

הערכות נוספות לגבי עתיד הרפואה, הניטור, והדרך בה יעבור חלק מהאחריות הרפואית לחולים עצמם, נמצאות בספרי שיצא לאור בקרוב – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" בהוצאת כינרת זמורה. אם תרצו להתעדכן כאשר יצא הספר לאור, אתם יכולים להירשם כמנויים לבלוג בתיבה מימין. 

הרשתות החברתיות הובילו לבחירתו של טראמפ: איך הן ישפיעו על הפוליטיקה בעתיד?

הרשתות החברתיות הובילו לבחירתו של טראמפ: איך הן ישפיעו על הפוליטיקה בעתיד?

אני יודע שאני לא מעדכן לעתים קרובות (בוודאי לא תכופות כפי שהייתי רוצה), אבל פה ושם יש לקצב עדכון איטי כל-כך גם יתרון. ספציפית, הוא מאפשר לי לקבץ כמה ידיעות והתרחשויות מעניינות במיוחד שקשורות זו לזו, וכשמציגים אותן ביחד הן מספקות תמונה שלמה יותר על העתיד.

ברשומה היום אני רוצה להתרכז בשני מקרים מהחודשים האחרונים בהם גוגל ופייסבוק עלו לכותרות, ומה המשמעויות שלהם ביחד. אם התעייפתם כבר מכל הכתיבה שלי על החברות הגדולות, כדאי שתקחו בחשבון שאנו עשויים להיות בפתחה של תקופה יוצאת-דופן בהיסטוריה המודרנית. בשנים הקרובות מסתמן שממשלת ארצות הברית החדשה תהיה רפובליקנית מאד באופיה, תתנגד לזכויות להט"ב ותנסה לבודד את ארה"ב מהעולם. העקרונות שמנחים את הממשלה הזו מנוגדים לדרכי העבודה של החברות הגדולות כמו פייסבוק וגוגל, שמתבססות על שוק פתוח, על נייטרליות הרשת ועל יכולתן להעסיק עובדים בכל העולם (אבל לשלם מיסים רק באירלנד ובמקלטי מס אחרים). כך שבהחלט ייתכן שבשנים הקרובות נראה את המאבק השקט בין ממשלת ארצות הברית לבין עמק הסיליקון מתחיל להתחמם. הממשלה תוכל להשתמש בכוחה כדי להטיל סנקציות ורגולציות על החברות, ואלו בתורן עשויות לנצל את שליטתן על המדיה האינטרנטית כדי לקומם את האזרחים נגד הממשל. זו תהיה מלחמה מודרנית – בלי כלי-נשק פיזיים – אבל ממשית מאד.

אז לא כדאי שנדע קצת על היכולות של גוגל ופייסבוק – החברות שצועדות בראש המחנה הסיליקוני?

 

גוגל נגד דאע"ש

לגוגל, או בשמה החדש אלפאבית, יש חממה יוצאת דופן בשם ג'יגסו (Jigsaw – פאזל בלועזית). חזון החממה הוא, בלשונם –

"לבנות טכנולוגיה שתתמודד עם כמה מאתגרי הביטחון הגלובליים הקשים ביותר בפניהם עומד העולם כיום: מיגור צנזורה מקוונת, נטרול האיומים ממתקפות דיגיטליות, הדיפת קיצוניות אלימה והגנה על אנשים משנאה והטרדה בעולם המקוון."

זהו חזון מרשים, ואני מעודד אתכם לקרוא בעצמכם על מגוון המיזמים שמתחילים את דרכם בחממה, אבל אתרכז רק באחד מהם שיכול ללמד אותנו רבות על העתיד. המיזם, שהסתיים לאחרונה בהצלחה, מכונה "שיטת כיוון מחדש", ומקימיו שמו להם למטרה להתמודד עם הפרופוגנדה של ארגון הטרור דאע"ש, ולפגוע ביכולתו לגייס לשורותיו לוחמים חדשים.

איך הם עושים את זה? כצעד ראשון, ראיינו חברי המיזם צעירים וצעירות שהשתכנעו בעבר מהרטוריקה של דאע"ש, הצטרפו לשורות הארגון וערקו מתוכו זמן מה לאחר מכן כשנחשפו לאמת העגומה. הם הבינו מאותם צעירים שדאע"ש מפרסם את עצמו בחמש קטגוריות שונות: ממשל תקין ומוצלח, עוצמה צבאית, לגיטימציה דתית, קריאה לג'יהאד, והצגת העולם המוסלמי כנמצא תחת איום מצד כוחות גדולים יותר כגון העולם המערבי וכמובן – היהודים.

אנשי המיזם זיהו 2,500 מילות חיפוש ומשפטי חיפוש מרכזיים שתאמו לקטגוריות הללו, ואז רכשו עבורן 245 פרסומות שונות. כל אחת מהפרסומות הובילה לסוג שונה של סרטוני יוטיוב שהפריכו את טענותיהם של אנשי דאע"ש – לעתים אפילו מבלי שהתייחסו לארגון הטרור בשמו. כדי להפריך את רעיון הממשל התקין, למשל, קישרו הפרסומות לסרטון המתעד קשישה זועמת המתעמתת עם שני לוחמי דאע"ש בסוריה, או לסרטון המראה תור ארוך לקבלת מזון בטריטוריה הנשלטת על-ידי הארגון.

הפרסומות הופיעו ישירות מעל לתוצאות החיפוש הרשמיות של גוגל, ובחינה כמותית של התוצאות חושפת שהיה להן כוח משיכה של ממש. לפי הנתונים שחושף "כיוון מחדש", יותר מ- 320 אלף אנשים נחשפו לפרופוגנדה ההפוכה של המיזם, ויותר מחמש-מאות אלף דקות וידאו נצפו בסך הכל. הפרסומות המוכוונות-דאע"ש זכו למספר הקלקות גדול ב- 79 אחוזים בהשוואה לפרסומות אחרות שנרכשו עבור אותן מילות חיפוש.

המיזם הזה מרתק אותי. מצד אחד, יש כאן ניסיון מרשים לנטרל את מכונת התעמולה המקוונת של דאע"ש באמצעות חשיפת אנשים לצדדים הפחות-סימפטיים של המתרס. מצד שני, הוא חושף בפנינו את יכולותיהם של גוגל ומפרסמים לעצב את דעת הקהל באמצעות חשיפה מכוונת ומנוטרת היטב של אינדיבידואלים לנתונים ולחומרים מסוימים המקדמים עמדה מסוימת.

והשאלה שכולנו צריכים לשאול עכשיו היא – מי ערב לנו שגוגל לא ינסו לעצב באופן דומה את דעת הקהל שלנו באמצעות קידום פרסומות או תוצאות חיפוש מסוימות שתואמות לדרך בה גוגל הייתה רוצה שנראה את הדברים בנושא כלשהו?

התשובה, לצערי, היא שלא זאת בלבד שאיננו מקבלים כל ערבויות לגבי יושר ההליכות של גוגל, אלא שכבר יש ראיות שענקית האינטרנט מתעדפת שירותים של עצמה בתוצאות החיפוש, כפי שכתבתי באחת הרשומות הקודמות בבלוג. לא זאת בלבד, אלא שבית המשפט באמריקה החליט שאין שום בעיה חוקית עם הפרקטיקה הזו, על אף שגוגל היא הלכה למעשה מונופול בתחום החיפוש, וכמעט שמונים אחוזים מהחיפושים זורמים דרכה.

ואם כל הרעיון הזה – שאחת מחברות המידע תנסה לעצב לכם את התודעה – נשמע פרנואידי, כדאי שתדעו שפייסבוק כבר נערכת לכך היום, ומפתחת כלי חדש לצנזור פוסטים ולהעלמתם מתודעת הקוראים.

 

כשפייסבוק מתערבת בפוליטיקה

לא מוגזם לומר שפייסבוק חטפה על הראש בעקבות ניצחון טראמפ. לראשונה, הציבור הבין את החשיבות בתכנון נכון של מדיום התקשורת ושל תיווך הדיונים והחדשות. מנגנון שיתוף הידיעות של פייסבוק הקל על המתדיינים לשתף קישורים לשלל ידיעות מופרכות, שהגיעו בעיקר מצדו הרפובליקני של המתרס. חלק מהידיעות זכו למאות-אלפי שיתופים, כגון האשמת הילארי קלינטון ברצח של סוכן ה- FBI שהדליף אימיילים פנימיים. ידיעה בודדה זו זכתה ל- 568,000 שיתופים – ובכך הפכה להיות פופולרית יותר מכל סיפור שכל עיתון מקומי פרסם אי-פעם.

צוקרברג ניסה לטעון שלא ראוי – ואף מסוכן לדמוקרטיה – שפייסבוק תתערב במערכת הבחירות ותסנן ידיעות לפי אמינותן, שהרי מי קובע את אמינות החדשות? אני דווקא מסכים עמו בנקודה זו: חשוב שנבחן בזהירות רבה כל מסננת שפייסבוק תנסה ליישם על הידיעות שמשותפות בה. אחרי הכל, פייסבוק היא מקור הידיעות המרכזי לחדשות בתחום הפוליטיקה עבור דור ה- Y – האנשים שנולדו בשנות השמונים והתשעים של המאה האחרונה. אם פייסבוק תסנן את הידיעות שבה באופן מוטה, היא תוכל להטות גם את דעות האנשים.

לרוע המזל, זה בדיוק מה שהיא עושה כיום בניסיון להיכנס לסין.

אחד המיזמים החשאיים והשנויים ביותר במחלוקת בפייסבוק כיום, שהניו-יורק טיימס חשף לאחרונה לאור השמש, אמור לשמש את ממשלת סין בדיכוי ידיעות שאינן מוצאות חן בעיניה. הכלי, אותו פיתחה פייסבוק בשנה האחרונה, מאפשר לממשלה לזהות פוסטים, ממים, וידיעות אחרות שאינן לטובתה – ולמנוע מההודעות הללו להופיע ב- 'ניוז פיד' (News Feed) של משתמשים אחרים. ההודעות לא יימחקו, מכיוון שפייסבוק לכאורה אינה עוסקת בצנזורה. במקום זאת, הן יישארו בבטחה בקיר המקורי של האדם שפרסם אותן, ולא יתפשטו לשאר האוכלוסייה.

אם גם אתם מרגישים שפייסבוק משחקת כאן משחק מלוכלך ומסייעת לממשלה הסינית הטוטליטרית לשלוט באזרחיה, אתם בחברה טובה. רבים מעובדי פייסבוק חשים מרמור דומה, ודרשו מצוקרברג תשובה בנוגע לדרך בה ישמש הכלי בסין. צוקרברג הודה בקיומו של הכלי אך הסביר שהחברה לא החליטה עדיין באופן סופי כיצד לחדור לשוק הסיני. כך או כך, צוקרברג סבור שגם אם ייעשה שימוש בכלי כדי להדחיק ידיעות פוליטיות, עדיין –

"טוב יותר שפייסבוק תיקח חלק ותאפשר את השיח, אפילו אם לא מדובר עדיין בשיח המלא."

כמה מעובדי פייסבוק כבר פרשו מהחברה כשהם מביעים הסתייגות מהאפשרות לצנזר ידיעות פוליטיות עבור ממשלות אחרות. וכמובן, הטיעון של צוקרברג לוקה בחסר מכיוון ששליטה וניתוב של השיח מסייעת לאזרחים להגיע למסקנות שגויות – למשל שמצב עמיתיהם והמדינה כולה טוב יותר מכפי שהם סבורים ומרגישים על בשרם. בדרך זו יכולה הממשלה הסינית לדכא התמרדויות ומהפכות עוד בטרם התרחשו.

 

עתיד שבין כרישים ולווייתנים

בספרי החדש (השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה) אני מכנה את הממשלות "לווייתנים", ואת ברוני תעשיית ההייטק והמידע "כרישים", ומסביר שהשניים משלימים זה את זה – אך יכולים גם להסתכסך ולצאת אחד כנגד השני, תוך שהם מנצלים את הכוח שהציבור שם בידיהם, ומעצבים את התודעה הציבורית בהתאם למטרותיהם.

הכלים שסיקרתי ברשומה זו ייכנסו לחלק מארגז הכלים שהחברות הגדולות יכולות להפעיל כדי לעבוד לצד השלטון או כנגדו. הם יכולים לקדם מטרות שאנו מגדירים כ- 'טובות' ו- 'ראויות', למשל כדי לסכל את הגיוס לדאע"ש. אלא שהשאלה חייבת להישאל: מי מגדיר את המטרות כטובות וכראויות? שהרי ממשלת סין יכולה להשתמש בהם בדיוק באותה דרך כדי למזער את רצונם של האזרחים להצטרף למחאות חברתיות או לקרוא למרי אזרחי. ולמעשה, גם פייסבוק וגוגל עצמן יכולות באופן עקרוני להשתמש בכלים הללו כדי להסית את הציבור כנגד החלטות ממשלתיות מסוימות.

בן פרקר, דודו של פיטר פרקר הידוע, אמר לפני שנים רבות ש-

"עם כוח גדול באה אחריות גדולה"

דרכן של החברות המסחריות היא להתחמק מהאחריות, אלא אם אנו כציבור יכולים ומוכנים לדרוש מהן לעמוד בה. אנו נותנים כיום בידיהם של פייסבוק וגוגל כוח גדול, אך הן אינן מוכנות עדיין להכיר באחריות המתלווה אליו. חברות אלו מווסתות את השיח הציבורי – במתכוון או שלא – אך אינן מוכנות לחשוף כיצד בדיוק הן עושות זאת. עלינו לחייב אותן לשקיפות מלאה בנוגע לאלגוריתמים המווסתים את השיח, על מנת שנוכל להפעיל ביקורת ציבורית ולהתנגד לכוונון האלגוריתמים בדרכים פסולות.

אם לא נעשה זאת, הרי שהממשלות והחברות הגדולות יזכו בכוח הולך וגדל לשחק בתודעה הציבורית ובתפישת העולם של אזרחי העולם. ואם לא נפעל כנגד מגמה זו, אולי אנו ראויים לתוצאה.

 

 

 

הספר "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה" יצא בקרוב בישראל בהוצאת כינרת זמורה דביר. אם תרצו לקבל עדכון כשהספר יוצא לאור, אתם מוזמנים להירשם לבלוג בתיבה מצד ימין.

עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016: חלק ראשון

עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016: חלק ראשון

מדי שנה משחרר הפורום הכלכלי העולמי – אחד מגופי המחקר הגדולים והנחשבים ביותר – ניתוח של פריצות-הדרך הטכנולוגיות המבטיחות ביותר לשנה הקרובה. מעבר על הניתוחים מהשנים האחרונות מראה שהם מתרכזים בעיקר בטכנולוגיות שיזכו לתשומת לב ציבורית בשנה הבאה או אחריה, אבל לרוב אינן נכנסות עדיין לשימוש רווח בטווח הקצר. כלומר, פריצות-הדרך עליהן מצביע הפורום מהימנות מספיק כדי שנשתמש בהם כסמן-דרך כללי, אבל יידרשו לפחות חמש שנים, וכנראה יותר, עד שנראה אותן משפיעות באופן ממשי על חיינו.

אז מהן הטכנולוגיות שישנו את חיינו בעוד חמש שנים או יותר? הנה הרשימה של הפורום והפרשנות האישית שלי לכל טכנולוגיה. כשתסיימו לקרוא את הרשימה, תוכלו גם אתם להפוך לכוכבי מסיבות סלון ולספק תחזיות גדולות ומרשימות בנוגע לעתיד. רק זכרו תמיד לציין שמדובר בעוד כמה שנים קדימה!

 

טכנולוגיה פורצת-דרך ראשונה: האינטרנט של הננו-דברים

"המדבר שבכוכב הלכת שלנו אינו למעשה מדבר, אלא גיגאנוסטוטרון, או במילים אחרות מחשב עוצמתי יותר פי טריליון מהמתקן הפרימיטיבי הזה שלך. אבותינו יצרו אותו מהסיבה הפשוטה שכל דבר אחר היה קל מדי עבורם; ביוהרתם הם חשבו להפוך את החול עצמו שמתחת לרגליהם לבעל תבונה."

סטניסלב לם, הקיבריאדה

כאשר כתב סופר המדע הבדיוני סטניסלב לם את סדרת הסיפורים הקצרים שכונסה ביחד בספר אחד – הקיבריאדה – בשנות השישים, הוא הכיר לראשונה לעולם את המונח "אבק חכם". בחזונו של לם, כל גרגר אבק הופך להיות רכיב חישובי הפועל ביחד עם גרגרי אבק אחרים – כלומר, מחשבים אחרים – כך שמדבר שלם יכול להפוך למחשב גדול אחד.

מאז שהתווה לם את הרעיון המקורי לאבק חכם, בחנו אותו גם סופרי מדע בדיוני אחרים כמייקל קריצ'טון וניל סטפנסון, והוא זכה גם למימון ממשי מצד משרד ההגנה בארצות הברית. בזכות אותו מימון הצליחו מדענים ליצור בשנת 2002 התקן הכולל רכיבים חישוביים בסיסיים ומקבל את האנרגיה הדרושה להפעלתו מאור השמש. גודלו של המכשיר? כגודל גרגר אורז ותו לא. אורז חכם. הישג מרשים ללא ספק, אבל רחוק עדיין מחזון האבק החכם.

ההתפתחויות בשנים האחרונות בתחומים רבים ושונים – ובמיוחד בקצירת אנרגיה מהסביבה, באנטנות אלחוטיות וכמובן במזעור חיישנים ורכיבים חישוביים – גורמות לאבק החכם להיראות מיושן. אנו מתחילים ליצור חיישנים קטנים אפילו יותר מגרגרי אבק. החיישנים של השנים הקרובות יגיעו לסדרי-גודל של ננו-מטרים, כלומר מיליארדיות המטר, ויוכלו לקצור אנרגיה מהסביבה כדי להמשיך לתפקד כל הזמן. נמצא אותם בכל לבנה בבניין, על הקירות, בבגדינו ואפילו בתוך גופינו ובאוויר. חלקם יהיו ביולוגים בטבעם – חיידקים שהקוד הגנטי שלהם הונדס מחדש כך שיוכלו לאסוף מידע, לבצע חישובים פשוטים ולדווח על התוצאות. ננו-צינוריות פחמן זעירות שישולבו עם אותם חיידקים יוכלו לשדר את המידע ולתפקד כננו-אנטנות אלחוטיות.

מכיוון שהננו-חיישנים קטנים כל-כך, יש למצוא דרכים זולות לייצר כמות גדולה מהם. למרבה המזל, הננו-חיישנים הביולוגיים – כלומר, חיידקים – זולים בלאו הכי מכיוון שעיקר המאמץ מושקע בתכנון חיידק אחד והינדוסו מחדש. לאחר מכן, אפשר לעודד את החיידק להתרבות וליצור עותקים נוספים של עצמו, כך שעלות הייצור של חיידקים נוספים קרובה לאפס. ומרגע שנגיע לנקודה זו, ניתן יהיה לפזר ננו-חיישנים בכל מקום. גודלם המזערי יוודא שהם יוכלו לאסוף מידע ממיליוני נקודות שונות בגוף האנושי ובסביבתו. כל המידע הזה ייאסף וישודר לרשת המכונה "האינטרנט של הננו-דברים" שתקיף כל גוף אנושי. כולנו נהיה מחוברים… אולי גם אם לא נרצה בכך.

ברור שקיימים עוד אתגרים רבים בדרך לאינטרנט של הננו-דברים, ואחד הגדולים והחשובים שבהם הוא נושא הפרטיות. כאשר החיישנים קטנים יותר מגרגרי אבק, איננו יכולים כלל לדעת כאשר אנו מנוטרים, או כשהם מרחפים באוויר מסביבנו. מי יאסוף את כל המידע הזה? מי יעבד אותו, ומי יפיק ממנו תועלת? האם אפשר בכלל לשמור על פרטיות בעולם בו איננו יכולים לדעת כלל האם החיישנים נמצאים באוויר שמסביבנו? אם להסתמך על הדרך בה אנו מקבלים החלטות בדרך כלל, כנראה שנתחיל לחפש אחר תשובות לשאלות אלו רק כאשר האינטרנט של הננו-דברים תהיה ממש מסביב לפינה.

האם האינטרנט של הדור הבא תתקיים בין חיישנים קטנים יותר מגרגרי חול?

האם האינטרנט של הדור הבא תתקיים בין חיישנים קטנים יותר מגרגרי חול?

 

טכנולוגיה פורצת-דרך שנייה: סוללות מהדור הבא

בגרסה האנגלית של הבלוג כתבתי כבר על ההתפתחויות המרשימות האחרונות ביכולתנו לקצור אנרגיית שמש. אך גם השמש שוקעת מדי פעם, ויש למצוא דרך לאגור את האנרגיה שהופקה לאורך היום כדי שניתן יהיה להשתמש בה גם בלילה או למחרת היום. לשם כך פועלים כיום מדענים רבים כדי להמציא ולשכלל סוללות מסוגים חדשים שיוכלו לאגור מספיק אנרגיה ולשחרר אותה בהספק גבוה מספיק כדי להתניע מפעלים, או אפילו ערים שלמות. הסוללות החדשות מתבססות על נתרן, אלומיניום או אבץ, ואינן מכילות מתכות כבדות או חומרים המזיקים לסביבה. הן אמורות להיות זולות יותר ובטוחות יותר מסוללות הליתיום הנמצאות בשימוש כיום ברכבים חשמליים. והן יתאימו יותר למערכות תמסורת המסתמכות בעיקר על אנרגיית שמש ורוח.

מערכת סוללות כזו לדוגמה אמורה להגיע בקרוב לאינדונזיה, שם נחתם חוזה בין הממשלה לחברת פלואידיק אנרג'י במסגרתו יזכו חמש-מאות כפרים ו- 1.7 מיליון אזרחים באנרגיה מפאנלים סולאריים. לפי החוזה, המערכת תסתמך על סוללות אוויר-אבץ של פלואידיק כדי לאגור מספיק אנרגיה מבלי תלות בתנאי מזג האוויר או בזמן ביממה. לפני חודשיים, באפריל 2016, חתמה החברה על חוזה דומה עם ממשלת מדגסקר, לפיו תספק אנרגיה למאה כפרים באמצעות שימוש בפאנלים סולאריים ובסוללות מתקדמות.

עכשיו, אני מודה ש- "סוללות טובות יותר" לא נשמעות סקסיות כל-כך. אין במונח הזה באזוורדס כמו "ננו" או "הנדסה גנטית". אף על פי כן, כל שיפור בסוללות – ובמיוחד כשהוא גדול כפי שמבטיחים לנו – עומד לשנות את העולם בדרכים שקשה לנו להבין כיום. סוללות יעילות יותר יכולות לאפשר לכפרים להתנתק לחלוטין מקווי החשמל של המדינה ולהסתמך רק על מקורות אנרגיה ברי-קיימא. בדרך-כלל קשה להסתמך על מקורות אנרגיה כאלו כי הם תלויים במזג האוויר, אבל אם אנחנו יכולים לאגור את האנרגיה ביעילות, קל להתמודד עם מצבים בהם הרוח מפסיקה לנשוב או שהשמש מסתתרת מאחורי ענני גשם במשך מספר ימים.

המשמעות היא שגם המדינות העניות ביותר בעולם יתחילו לספק לעצמן אנרגיה גם מבלי להקים תחנות כוח יקרות וקווי מתח גבוה להובלת החשמל. מעבר לכך, קהילות עצמאיות במדינות הללו יוכלו לבחור שלא להסתמך על השלטון הריכוזי והמושחת, אלא להסתמך על עצמן בלבד. כל כפר וכל בית יוכלו ליהנות מאנרגיה שתשמש להפעלת המחשב הביתי, להטענת הטלפונים החכמים, ואפילו להנעת טרקטורים בשדות.

ואלו רק השינויים שאנו יכולים לחזות.

היופי הגדול בסוללות משופרות הוא שהן פותחות את הדרך לטכנולוגיות חדשות שעד היום יכולנו רק לחלום עליהן – ולפעמים לא ידענו אפילו על מה לחלום ומה אפשרי. סוללות יעילות יותר יוכלו לאפשר לרובוטים משוכללים להתנייד בבתים וברחובות, ואולי אפילו יספקו אנרגיה למטוסים חשמליים או לרכבים מעופפים. הדרך עוד רחוקה עד ליישומים מתקדמים שכאלו, אבל אם השיפור בסוללות יימשך – וקשה לראות סיבה שייפסק – השמיים הם הגבול.

האם כך ייראו הכפרים במדגסקר וב כבר בשנים הקרובות?

האם כך ייראו הכפרים במדגסקר ובאינדונזיה כבר בשנים הקרובות? המקור לתמונה: מדגסקר מאטין.

 

טכנולוגיה פורצת-דרך שלישית: הבלוקצ'יין

מהו הבלוקצ'יין? זוהי שאלה שקשה לענות עליה בכמה מאות מילים. למעשה, בספרי החדש (שיצא לאור בקרוב בהוצאת כינרת זמורה דביר, ושמו הזמני הוא "השולטים בעתיד") אני מקצה פרק שלם כדי להסביר אודות הבלוקצ'יין, כך שכל הסבר שאספק כאן יהיה פשטני בהכרח. אבל אם נקצר, הבלוקצ'יין הוא פשוט טכניקה: טכניקה אלגוריתמית ליצירת פנקס רישומים שכל אחד יכול לעיין בו, ושאינו נשמר או מתוחזק על-ידי חברה או מדינה מסוימת. אף על פי כן, הוא מאובטח ברמה הגבוהה ביותר, כך שכמעט בלתי-אפשרי לשנות את הרישומים בפנקס מבלי היתר.

נשמע פשוט, לא? למה פנקס כזה חשוב כל כך? ובכן, שימו עצמכם בנעליו של בנק שמקבל בקשה להעביר כסף לחשבון של לקוח ממדינה אחרת. הבנק צריך לוודא שהבקשה הגיעה באמת מאותו לקוח, שהחשבון לגיטימי, שהבנק שמאחורי החשבון אינו מעורב ברמאויות כלשהן, וכן הלאה וכן הלאה. כתוצאה, העברת כספים בין בנקים במדינות זרות יכולה לארוך יותר משבוע עד שכל הבדיקות מסתיימות, וכמובן שאנו צריכים לשלם עמלה נכבדה על כל עבודת כוח-האדם שהושקעה כדי לאשר את ההעברה.

ועם הבלוקצ'יין? במקרה שבו יש פנקס המשותף לכל הבנקים (ולכל הממשלות) ובו רשומים כל האזרחים, כל החשבונות וכל המוסדות הפיננסיים הרלוונטיים, הרי שהעברה כזו יכולה להתבצע באופן אוטומטי ממש וברמת ודאות גבוהה שלא מדובר ברמאות.

אין פלא שחמישים בנקים גדולים מכל העולם משקיעים הון-עתק בבלוקצ'יין, וחברות הזנק שקמו בשנה האחרונה בתחום זכו להשקעות של יותר ממיליארד דולרים. לפי הערכה של אחד הבנקים הגדולים, יישום מוצלח של טכנולוגיית הבלוקצ'יין יכול לחסוך לבנקים כעשרים מיליארד דולרים בשנה כבר ב- 2022. כלומר, עוד שש שנים.

וזו רק ההתחלה.

הבלוקצ'יין מרגש אותי במיוחד מכיוון שהוא מאפשר למעשה לחתוך את עלויות הטרנסאקציה עד כדי כך שמתחילים לדבר עכשיו על האפשרות ליצור באמצעותו סוג חדש של חברות: חברות ללא עובדים. בלי רואי חשבון, בלי מנהלי כוח-אדם, בלי עורכי-דין. חברת ביטוח חיים המבוססת על הבלוקצ'יין, למשל, יכולה לפעול באופן אוטומטי כמעט לחלוטין: בכל פעם שהאלגוריתמים מגלים שלקוח מסוים נפטר לפי רישומי הממשלה בבלוקצ'יין, הם יכולים לגבות דולר אחד מכל שאר האנשים הרשומים לשירות, ולהעביר אותו ישירות ובאופן מיידי לבני משפחתו של המנוח. ולמה לעצור בחברות ביטוח? גם ממשלות יכולות לעשות אוטומציה של חלק גדול משירותיהן, עד כדי כך שאפילו המיסים הנגבים מכל אזרח יוכלו לעבור, באופן אוטומטי ומבוקר היטב, לאזרחים ולמיזמים הראויים להם. כל הדברים האלו מתחילים להיבחן כיום, ועתיד הבלוקצ'יין נראה מבטיח יותר מאי-פעם. באידיליה, הבלוקצ'יין יכול ליצור כלכלה שיתופית אמיתית, בה הציבור עושה שימוש מיטבי בנכסים ובשירותים מבלי לשלם עמלה לגוף מתווך כלשהו כמו איירבנב או אובר (וראו בנקודה זו את אחד המאמרים הקודמים בבלוג: "למה הכלכלה השיתופית לא עובדת עבורכם").

 

סיכום זמני

אלו שלוש הטכנולוגיות המפציעות הראשונות שמתוארות בדו"ח של הפורום הכלכלי העולמי. בימים הקרובים אפרסם את הטכנולוגיות האחרות ואת התרשמותי מהן. כמו תמיד, תודה על הקריאה!

 

הזכויות לתמונת השער שייכות לפורום הכלכלי העולמי. התמונה צולמה על-ידי יולנדה פלובאכר. ראוי לציין שאיני שייך לפורום בשום צורה שהיא.

הסיבה האמיתית לאובדן הפרטיות של כולנו

הסיבה האמיתית לאובדן הפרטיות של כולנו

"את לא מבינה," דיבר החייל שישב לידי ברכבת לתוך הטלפון שלו, כשידו רועדת, "הם מסוכנים. ממש מסוכנים. את צריכה למצוא מקום מקלט! צאי לאמא שלך, ודברי איתי ברגע שתגיעי לשם בשלום."

הוא ניתק את השיחה, ואחז את הטלפון בשתי ידיו על ברכיו. יכולתי לראות את טיפות הזיעה הקטנות על מצחו.

"הכל בסדר? אפשר לעזור במשהו?" ניסיתי להתעניין בנימוס.

הוא פנה אלי במבט מבוהל. "שמעת על מה שקרה ללינקדאין?" שאל.

"קצת." אמרתי. "מה בדיוק? מה הם עשו עכשיו?"

"זה לא מה שהם עשו, זה מה שעשו להם." הוא נאנק, וראשו צנח בין כפות ידיו. "לא שמעת שלינקדאין נפרצו? מאה ושבעה-עשר מיליון סיסמאות מוצפנות של משתמשים נמכרות עכשיו לכל מי שיכול לשלם אלפיים דולרים בסך הכל עליהן, ומספרים שפורצים שעברו על הסיסמאות המוצפנות האלו הצליחו לחשוף תשעים אחוזים מהן. זה אומר שהחשבונות של יותר ממאה מיליון משתמשים פתוחים עכשיו. ואני בדיוק חזרתי מאפגניסטן. אתה מבין מה זה אומר?"

"לא." אמרתי. "מה?"

"נלחמתי שם בטליבאן, ועכשיו הם יודעים מי אני." הוא גנח. "הייתי עם תגית עם השם שלי כל הזמן על המדים, וכל אפגני שירצה להתנקם בי בטח כבר מצא את הסיסמא שלי, ויודע איפה אני גר לפי הפרטים האישיים שבחשבון שלי. הם יודעים מי אשתי. הם יודעים איך להגיע אלינו הביתה!"

"אה." אמרתי. "זה העולם ללא הפרטיות שכולנו חוששים ממנו בעתיד. אבל זה בסדר. הם לא ימצאו את אשתך."

הוא הרים אלי את מבטו באומללות. "למה לא?"

"כי הפריצה המקורית התרחשה כבר לפני ארבע שנים, ב- 2012." הסברתי. "פשוט לא הבינו עד כמה היא הייתה חמורה בזמנו. חשבו שרק שישה וחצי מיליון סיסמאות נגנבו. עכשיו מסתבר שכל הסיסמאות האלו היו ברשות האקרים רוסים כל הזמן הזה, ולמרות שיכול להיות שבאמת השתמשו בהן בזמן הזה – אולי הם מכרו אותן כבר לסינים, או לדאע"ש, או למוקדי-כוח אחרים – אתה עדיין יכול להירגע, בתנאי ששינית את הסיסמא."

"באמת שיניתי אותה." הוא אמר. "נדמה לי שב- 2013."

"אז אתה רואה? הכל בסדר." הרגעתי אותו. "או ליתר דיוק, בסדר-מספיק, כי הפרשייה הזו צריכה ללמד את כולנו לקח חשוב: אין יותר פרטיות אמיתית בעולם. תבין שלאחת החברות המאובטחות ביותר בעולם הייתה פריצה שכזו, שלא נחשפה יותר מארבע שנים. עכשיו חשוב ותגיד לי בעצמך: מה הסיכוי שחלק גדול ממאגרי המידע בעולם לא נפרצו עדיין בשקט-בשקט על-ידי גורמי מודיעין של מדינות כמו רוסיה, סין, או אפילו ארצות-הברית?"

הוא חשב לרגע. "אפס?" ניסה.

"זה גם מה שנראה לי." אמרתי. "הרי סנואדן הצליח לגנוב כמויות עצומות של מידע מסוכנות הביטחון הלאומית של ארצות הברית, ואף אחד לא היה מודע אפילו לכך שהמידע הזה נעלם עד שהוא בישר על כך בעצמו. וזה עוד אזרח שרק הרגיש מודאג לגבי מה שהסוכנות עושה. מה הסיכוי שהסינים לא הצליחו לשחד אחרים בתוך הסוכנות כדי שיעבירו להם את המידע? או שארצות-הברית לא מצאה סוכנים משלה בקהילה הרוסית, הסינית ובכל מקום בעולם? רוב הסיכויים שכל המידע הזה עלינו – לא רק סיסמאות, אלא גם פרטים מזהים, מקום מגורים וכל היתר – כבר נמצא בידיים של הממשלות הגדולות מסביב לעולם. וכן, אולי אפילו גם בידיים של דאע"ש, למרות שזה קצת פחות סביר כי הם פחות מתקדמים טכנולוגית. אבל יום אחד, סנואדן הרוסי או הסיני ישחרר גם את המידע הזה לוויקיליקס, ופתאום כולנו נדע הכל על כולם."

"אבל רק מהתקופה בה המידע הזה נאסף." אמר.

"נכון." הודיתי. "לכן אני טוען שכולנו איבדנו את הפרטיות ההיסטורית שלנו – כלומר, גם אם יקומו פתאום חוקים חדשים להגנה על המידע הפרטי, עדיין חלק גדול מהמידע הזה מסתובב כבר בעולם, אבל הוא תקף רק לזמן בו נאסף. קרוב לוודאי שכבר היום יכולים שירותי המודיעין השונים להרכיב פרופילים מרשימים על חלק גדול מהאנשים בעולם, אבל רק לפי המידע שאספו באותו הזמן. כך שאפילו אם דאע"ש באמת השיגו את הסיסמאות האלו, ואפילו אם הספיקו לפרוץ לפרופיל שלך בתקופה שבין 2012 ל- 2013 ולחלץ עליך נתונים מבלי ידיעתך, השאלה הגדולה היא האם בכלל היית נשוי באותו הזמן."

"כן." אמר. "אבל לאקסית שלי, בבית הקודם. זה אומר שיכול להיות שדאע"ש יכולים להגיע אליה?"

"בהינתן כל ההנחות האלו, כן." אמרתי. "אולי כדאי שתתקשר אליה להזהיר אותה?"

הוא הרהר לרגע, ואז משך בכתפיו.

"זה בסדר." אמר. "היא תסתדר."