החדשות הטובות שאף אחד לא טרח לספר לכם

החדשות הטובות שאף אחד לא טרח לספר לכם

כולנו יודעים שהתקשורת מוטה. לא, לא רק לימין או לשמאל, אלא לסנסציוניות. העיתונים מנסים לתפוס את תשומת הלב שלנו עם הכותרות הבומבסטיות ביותר שהעורכים מצליחים לחשוב עליהן, ועם חדשות רעות, מעצבנות ומתסכלות. וזה עובד להם. וכך מתקבעת לה השקפת עולם לפיה הכל מתדרדר: העולם מזדהם, המלחמה הבאה מתקרבת, העוני גדל ואורן חזן יהיה הנשיא הבא של מדינת ישראל.

אז כדי לאזן ולעודד אתכם, אספתי כמה חדשות טובות שהשתחררו ב- 2018 (רק בארבעת החודשים האחרונים, כן?), ולא זכו להתייחסות ראויה.

איסור על שימוש במיקרובידים מפלסטיק

בינואר 2018, נאסר השימוש במיקרובידים מפלסטיק במוצרי קוסמטיקה והיגיינה אישית באנגליה. המיקרובידים, שמגיעים לנהרות, לאגמים ולים, פוגעים בבעלי-החיים התת-ימיים[1].

נשים בערב הסעודית מקבלות זכויות

לראשונה בהיסטוריה של ערב הסעודית, נשים קיבלו היתר חוקי בתחילת 2018 להגיע למשחקי כדורגל ולעודד את קבוצותיהן[2]. אני יודע, זו נשמעת כמו בדיחה, במיוחד בהתחשב בכל שאר הזכויות שנשללות מהן, אבל היי – אמרנו שנספר על החדשות הטובות. וחוץ מזה, נראה שמדובר במגמה לשיפור זכויות הנשים בערב הסעודית, וההחלטה האחרונה מצטרפת לקביעה מ- 2017 לפיה נשים בערב הסעודית יקבלו את הזכות לנהוג[3]. הדברים משתפרים. לאט, אבל בטוח.

טיסות הפכו לבטוחות יותר

בשנת 2017, אירעו רק שתי תאונות קטלניות מתוך 35 מיליון טיסות. עובדה זו בפני עצמה אינה אומרת הרבה (כי סטטיסטיקות, וכי מספר התאונות הלא-קטלניות ב- 2017 היה דווקא גבוה משמעותית מב- 2016), אבל באופן כללי אפשר לראות מגמה של ירידה במספר התאונות הקטלניות והלא-קטלניות הקשורות למטוסים, וזאת לצד עלייה מתמדת במספר הטיסות. כך שבסך הכל נראה שכן – טיסות בהחלט הופכות להיות בטוחות יותר[4].

זיהום האוויר בסין במגמת ירידה

מספר המתים בסין ממחלות בדרכי הנשימה ירד בשבעים אחוזים לעומת מספרם ב- 1990[5]. יש עוד הרבה מה לשפר מבחינת זיהום האוויר בסין, אבל אנחנו מתקדמים.

גרמניה תבחן מערכת תחבורה ציבורית ללא-תשלום

גרמניה הודיעה שתבחן מערכת תחבורה ציבורית ללא-תשלום במהלך 2018, בחמש ערים גדולות, במטרה לנסות ולצמצם את מספר הרכבים הפרטיים שבערים ולהפחית את זיהום האוויר[6].

שימוש גובר באנרגיה מתחדשת

לפי דו"ח חדש של מכון מחקר בריטי, 101 ערים מסביב לעולם משיגות לפחות 70% מצריכת החשמל שלהן ממקורות מתחדשים. לשם השוואה, ב- 2015 הגיעו רק 42 ערים להישג הזה[7]. נוסיף ונציין כי לפי הפורום הכלכלי העולמי, "מקורות מתחדשים ללא-סובסידיה היו מקור החשמל הזול ביותר בשלושים מדינות ב- 2017".[8] לא רע, הא?

האיידס בנסיגה

בדרום אפריקה, בה חיים 19% מכל נשאי וירוס ה- HIV בעולם, חלה ירידה דרמטית במספר ההדבקות (ירדו לחצי מאז 2010), ומספר המיתות פחת בשליש[9]. יש עוד הרבה זמן עד שנצליח להעלים את המחלה הזו מן העולם, אבל שוב – אנחנו מתקדמים.

אפגניסטן משתפרת

לאחר מאמצים של עשור שלם, 'אזור המוות' באפגניסטן – שהיה מרוצף כולו במוקשים ממלחמות העבר – נוקה כליל. יותר מ- 600 שדות מוקשים טוהרו, ו- 60,000 אנשים קיבלו בתים חדשים באזורים אלו. בסך הכל, כמעט 80% משדות המוקשים באפגניסטן טוהרו בשלושים השנים האחרונות[10].

רואנדה מציעה טיפולי עיניים לציבור

רואנדה הפכה להיות "המדינה הענייה הראשונה שמציעה טיפולי עיניים לכולם". אחיות עברו בכל אחד מ- 15,000 הכפרים ברואנדה, התאימו משקפיים לאנשים עם בעיות ראייה, והפנו את אלו הסובלים מבעיות עיניים קשות יותר למרפאות הראשיות שבערים. בסך הכל, מספר מדהים של 34% מהתושבים היו זקוקים לטיפול. ואם נראה לכם שמדובר בדבר של מה בכך, כדאי לזכור שאנשים הסובלים מבעיות ראייה מתקשים לכתוב או אפילו לעבוד במקצועות נפוצים ברואנדה, כמיון פולי קפה[11].

 

מה כל זה אומר? די ברור שהעולם עדיין לא הפך לגן-עדן עלי אדמות, אבל בסך-הכל הדברים משתפרים. אם המגמות הללו ימשיכו – ואין סיבה לחשוב שיעצרו, אלא אם יקרה אסון טבע פתאומי או מלחמה גדולה – הרי שבעוד עשור נמצא עצמנו בעולם נקי יותר, בריא יותר ומשכיל יותר. לכל אורך ההיסטוריה האנושית לא הייתה סיבה טובה יותר לאופטימיות מהמצב כיום. אז צאו מהדכדוך – יהיה טוב!

 


 

וכרגיל, אתם מוזמנים לקרוא עוד על העתיד הטוב יותר בספריי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://www.positive.news/2018/environment/30868/ban-plastic-microbeads-comes-force-uk-today/

[2] https://www.theguardian.com/world/2018/jan/12/saudi-football-stadiums-prepare-welcome-women-first-time

[3] https://www.nytimes.com/2017/09/26/world/middleeast/saudi-arabia-women-drive.html

[4] http://to70.com/to70s-civil-aviation-safety-review-2017/

[5] https://ourworldindata.org/grapher/respiratory-disease-death-rate?tab=chart&country=BRA+CHN+IND+GBR+USA

[6] https://www.theguardian.com/world/2018/feb/14/german-cities-to-trial-free-public-transport-to-cut-pollution

[7] http://theenergymix.com/2018/02/28/101-cities-source-at-least-70-of-electricity-from-renewables/

[8] https://www.weforum.org/agenda/2018/03/clean-energy-can-provide-100-of-a-city-s-electricity-here-s-how/

[9] http://www.borgenmagazine.com/hiv-aids-in-south-africa/

[10] https://www.reuters.com/article/us-afghanistan-conflict-landmines/afghan-province-declared-landmine-free-after-10-year-clearance-drive-idUSKCN1FZ1NY

[11] https://www.theguardian.com/global-development/2018/jan/31/rwanda-becomes-first-poor-country-to-provide-eye-care-for-all

התגלה הגורם (וטיפול במבחנה) למחלת האלצהיימר

התגלה הגורם (וטיפול במבחנה) למחלת האלצהיימר

מחלת האלצהיימר היא מחלה ארורה.

אני יודע היטב שזו אינה הגדרה מדעית קרירה ושקולה, אבל היא התגובה האנושית הראויה ביותר למחלה נוראית זו, שגוזלת מהאדם את מחשבתו הצלולה ואת נפשו הבריאה. היא מאכלת באיטיות את מוחותיהם של החולים, ומותירה את גופם כקליפה עם שרירים ועצמות – אך ללא יכולת מחשבה.

מזה זמן רב ידוע שהגן apoE4 קשור למחלת אלצהיימר. אנשים הנושאים שני עותקים של apoE4 בקוד הגנטי שלהם, נמצאים בסיכון גבוה פי 12 לפיתוח מחלת אלצהיימר. בזמן זה, נשאים עם גרסאות נפוצות אחרות של הגן – כגון apoE3 – אינם נמצאים בסיכון מיוחד. כל תינוק נולד עם גרסה של apoE שירש מהוריו – ולעתים עם מוטציה זעירה אחת, שמספיקה כדי להפוך את הגן ל- apoE4 ולהקפיץ את סיכוייו של הנשא ללקות במחלת אלצהיימר בהמשך חייו.

ובכן, אם גן אחד מעלה את הסיכויים ללקות באלצהיימר באופן דרמטי כל-כך, מה יקרה אם ננטרל את הגרסה המזיקה? זה בדיוק מה שעשו חוקרים במכוני גלדסטון, במחקר שהתפרסם לאחרונה ב- Nature Medicine.

כדי להסביר את משמעות התגלית – ומדוע לא אירעה עד כה – צריך להבהיר קודם שבמשך שנים ארוכות נערכו מחקרים לפיתוח תרופות למחלת האלצהיימר בעכברים. עם זאת, מחקרים אלו נכשלו פעם אחר פעם. תרופות לאלצהיימר שעבדו נפלא בעכברים, נכשלו כולם במבדקים קליניים על בני-אדם. הפיזיולוגיה של העכברים, מסתבר, אינה דומה מספיק לזו האנושית לפחות בכל האמור למחלת האלצהיימר. ברור היה שיש צורך בדרך חדשה לחקור את המחלה.

דרך חדשה זו הגיחה לפני עשור בערך, בדמותה של טכניקה חדשה באמצעותה יכלו החוקרים לקחת תאי עור מחולי אלצהיימר עם הגן apoE4, להעביר אותם בחזרה למצב עוברי, ואז לגרום להם להתפתח מחדש לתאי עצב. תאי העצב הללו החלו להפגין סימנים ברורים של מחלת אלצהיימר: הגן apoE4 הביא ליצירתם של חלבונים פגומים ומעוותים, שהתפרקו לרסיסים בתאים וגרמו להצטברותם של חלבונים אחרים, כעמילואיד-בטא. כאשר בחנו החוקרים תאי עצב בריאים שהכילו את הגן apoE3, והוסיפו להם את הגן apoE4, התוצאה הייתה זהה: חלבונים מזיקים החלו להצטבר בתאים.

ובכן, טוב ויפה – החוקרים גילו שהגן apoE4 אכן גורם לנזק בתאים אנושיים, וכפי הנראה הוא אחד הגורמים המרכזיים למחלת האלצהיימר. אבל האם אפשר לתקן אותו וכך לטפל במחלה?

מסתבר שכן.

החוקרים בחנו כיצד מגיבים תאי העצב האנושיים למולקולה המסוגלת להשפיע על מבנהו של חלבון ה- apoE4, ולשנות אותו כך שיהיה דומה יותר לחלבון apoE3 'הבריא'. מולקולה זו מכונה "מתקנת מבנה", ואכן – כאשר היא הוספה לתאי העצב האנושיים שנשאו apoE4, היא העלימה את סימני מחלת האלצהיימר, שיקמה את פעולתם התקינה של התאים ושיפרה את הישרדותם. בימים אלו עובדים החוקרים ביחד עם תעשיית התרופות על מנת לשפר את "מתקני המבנה" כדי שיהיה אפשר לבחון אותם גם בבני-אדם בעתיד.

אלו תוצאות מרגשות, שעשויות לבשר על תרופה למחלת האלצהיימר, או לפחות חיסון למחלה, כבר בעשור הקרוב. אבל אני רוצה להתייחס לכמה נקודות מעניינות במיוחד.

ראשית, מדהים להבין שהגן apoE4 אינו גורם לתופעה דומה של הצטברות עמילואיד-בטא בתאי העצב של עכברים. זוהי תופעה אנושית ייחודית שאפשר היה לחשוף רק בטכניקות המעבדה החדשות, ומרתק לחשוב לאיזה תובנות נוספות נוכל להגיע באמצעותן. המתנגדים לניסויים בבעלי-החיים יקפצו בוודאי על הראיה הזו בשמחה, ויטענו שאין ערך לניסויים בבעלי-חיים ושצריך לחדול מהם. אלא מה? החוקרים במדעי הרפואה מוגבלים תמיד בטכניקות המחקר שלהם, ועד היום נעשה שימוש בעכברים בעיקר מחוסר-ברירה, ועם הבנה של מגבלות הניסויים בעכברים. גם עכשיו, כשגילינו מגבלה נוספת של המודלים העכבריים, המשמעות אינה שצריך להפסיק לחלוטין את הניסויים בעכברים, אלא רק להכיר במעלותיהם ובחסרונותיהם. זוהי תמונה מורכבת של המציאות, אבל זה המצב.

שנית, מדובר בניסוי in-situ – כלומר, בצלחת הפטרי. מסיבות ברורות, לא ניתן לערוך ניסויים ראשוניים מסוג זה בבני-אדם. לכן, נצטרך לחכות עד לתוצאות הראשוניות של המחקרים הקליניים שייערכו על בני-אדם הלוקים במחלת האלצהיימר.

שלישית, מדובר עדיין במחקר אחד בלבד. הוא אמנם התפרסם בכתב-עת מדעי חשוב ובעל מוניטין, אבל עכשיו יש לחכות לחוקרים אחרים שיתחילו לאמת את התוצאות, לערוך ניסויים דומים משלהם, ולאשש את המסקנות מהמחקר הראשון. אם אכן מדובר בפריצת דרך, הרי שנתחיל לשמוע על התוצאות החיוביות תוך שנה-שנתיים מהיום. זוהי דרכו של המדע – איטית ומייסרת – אבל בטווח הארוך היא עובדת, וזה מה שחשוב.

לסיכום, מוקדם עדיין לומר בוודאות האם מדובר בטיפול פורץ-דרך במחלת האלצהיימר, אך אין ספק שיש כאן פוטנציאל. ואולי הדבר החשוב ביותר הוא ההוכחה – פעם נוספת – שטכניקות מחקר חדשות עוזרות לנו לחשוף את הסודות והמסתורין של הפיזיולוגיה האנושית, אליהם לא היינו מודעים בעבר. כל טכניקה חדשה מקפיצה את יכולותיהם של חוקרי הרפואה, אל מעבר למה שחשבנו שאפשרי בעבר. אם הטכנולוגיות והטכניקות בתחום ימשיכו להתקדם בקצב הנוכחי (ואין שום סיבה לחשוב שיעצרו), קשה להאמין שעד סוף המאה ה- 21 ייוותרו סודות משמעותיים בגוף האנושי. וכאשר נגשים מטרה גדולה זו, נמצא עצמנו בעולם בו נוכל להבין ולעצור לא-רק את מחלת האלצהיימר, אלא גם את כל יתר המחלות המלוות את המין האנושי מראשית ימיו.


 

קישור למאמר בנייצ'ר Medicine [כאן].

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרפואה והבינה המלאכותית בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

רשומה זו התפרסמה במקור כטור בגלובס (קישור)


לאחרונה הזמינה אותי הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית (הפ"י, בקיצור) לדבר אודות עתיד העבודה ובמשתמע גם על עתיד הפסיכולוגיה. סיפרתי להם על הבינה המלאכותית המתפתחת במהירות, הלוקחת על עצמה חלק הולך וגדל מהמטלות האנושיות. "אבל היא לא תחליף לעולם את הפסיכולוג האנושי", קבע בביטחון אחד המשתתפים, "איך אפשר להחליף את הנוכחות האנושית, את המטופל שעל הספה"?

זוהי טעות חשיבה נפוצה: אנו נוטים לבלבל בין הצרכים הבסיסיים לבין הכלים שמספקים מענה עבורם. הטכנולוגיות והפרקטיקות המקובלות כיום בכל תחום נועדו רק לתת מענה לצרכים הבסיסיים. הטכנולוגיות והכלים משתנים מדור לדור, אך הצרכים הבסיסיים נותרים כמעט זהים. מהו הצורך הבסיסי בפסיכולוגיה הקלינית? בהפשטה מסוימת: אנשים רוצים להרגיש טוב יותר. הפסיכולוגים, כמספקי שירות, צריכים למצוא דרך לספק את הצורך הבסיסי של הלקוח.

כיום, דרכם של הפסיכולוגים או פסיכיאטרים לספק את הצורך הבסיסי היא באמצעות מתן תרופות ומפגשים על ספת המטפל. בעתיד הלא-רחוק נמצא גם דרכים נוספות, כגון שימוש בבוטים. מנועי בינה מלאכותית, שמסוגלים לתקשר עם בני אדם בשפת הדיבור – שיספקו תמיכה פסיכולוגית בסיסית בכל זמן, בכל מקום. תאמרו שהבוטים הללו נלעגים וחיקוי עלוב לאנושיותו של הפסיכולוג? נטולי מבע מהורהר בעיניים? הכול נכון, אבל אם הם יטפלו בצורך הבסיסי ביעילות. אנשים ישתמשו בהם, ובסופו של דבר – הם גם יחליפו את ספת הפסיכולוג. בהסתכלות היסטורית אנו רואים את אותו דפוס חוזר על עצמו.למשל, הצורך הבסיסי בתחבורה לא היה הרצון להתחבר לנפשו האצילית של הסוס או ליהנות מהפאר ומההדר של כרכרת המלוכה. הצורך הבסיסי היה להגיע ממקום למקום במהירות ובזול – וברגע שהמכוניות איפשרו לעשות זאת, הן החליפו את הסוס והכרכרה תוך דור אחד.

פעמים רבות, שינויים שכאלו אינם מתרחשים בקלות. אנו יצורים של מסורת ושל הרגלים. לעתים קרובות נדרשות שנים ארוכות – לעתים דור או שניים – עד שהטכנולוגיה החדשה והיעילה יותר מאומצת על ידי ילדי הדור הבא. וזהו, לא נעים לומר, מפלטה המרכזי של הפסיכולוגיה הקלינית בעתיד: העובדה שיהיו בוודאות עוד מבוגרים וקשישים שיתמקדו בקנקן ולא בתוכנו, ושידרשו להיפגש עם פסיכולוג.

מה צריכים לעשות הפסיכולוגים, אם הם שואפים להזניק את מקצועם למאה ה-21? את התשובה סיפק, באופן אירוני, אחד המשתתפים בכנס בטרוניה שהעלה – "בכנסים של חברות ההייטק מדברים כל הזמן על היכולת לגרום ללקוח להרגיש טוב, אבל אין להם פסיכולוגים בכלל". ובכן, יש סיבה טובה לכך שאין להם פסיכולוגים: המהנדסים בגוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ודומותיהן, עושים את אותה עבודה שהפסיכולוגים נועדו לעשות – ועושים אותה בשימוש בכלים שונים ומתקדמים יותר מפסיכולוגי הספה. הם מכמתים הכול ובוחנים כל העת את ההשפעות של שינויי הממשקים על המשתמשים ועל רגשותיהם. אבל לעתים קרובות הם אינם מבינים את הלקוחות – אין להם תיאוריה מגובשת היטב של הנפש האנושית. בינתיים, לפחות, הם עדיין מהנדסי מחשבים במקצועם ולא מהנדסי מוחות.

המקום שבו הפסיכולוגים יכולים להביא את מירב התועלת לעתיד הוא באמצעות חבירה לענקיות האינטרנט ושימוש במידע הגדול שהן מפיקות כדי לפתח תיאוריות חדשות אודות נפש האדם. תיאוריות אלו עשויות לקדם את ההבנה המדעית של המוח האנושי ודרכי מחשבתנו – ויובילו בוודאי לטיפולים מתקדמים עוד יותר, שיענו על הצורך הבסיסי באושר של מיליוני אנשים מסביב לעולם.

אבל האם רעיון זה יענה על הצורך הבסיסי של קהילת הפסיכולוגים עצמה כיום – במשמעות ובכבוד למקצוע כפי שהתהווה ב-150 השנים האחרונות?

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד העבודה והבינה המלאכותית בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

לפי (הטעויות של) הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, עד 2030 תגיע חצי מהאנרגיה מהשמש ומהרוח

לפי (הטעויות של) הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, עד 2030 תגיע חצי מהאנרגיה מהשמש ומהרוח

משהו מוזר קורה במרתפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה.

מדי שנה משחררת הסוכנות דו"ח בנוגע למצב האנרגיה בעולם: כמה אנרגיה מיוצרת ממקורות מתחדשים, כמה מדלקי מאובנים, וכו'. אלא מה? חוקר האסטרטגיה פול מיינווד עבר על כל הדו"חות מעשרים השנים האחרונות, ובחן את דיוק התחזיות של הסוכנות בנוגע לאנרגיה מתחדשת. מסתבר שהסוכנות טועה, פעם אחר פעם, בהערכת רמת השימוש באנרגיה מתחדשת[1].

מיינווד כלל מספר גרפים בהערכה המקורית שלו, אבל הם קצת מורכבים, אז לקחתי את התוצאות שלו ושיבצתי אותן בגרף משלי: תחזיות הסוכנות עבור שנת 2030 לגבי השימוש באנרגיה מתחדשת (שמש ורוח בלבד, באחוזים).

עליה בשימוש באנרגיה מתחדשת.jpg

אתם רואים כאן את הערכות הסוכנות מדי שנתיים, לגבי השימוש באנרגיה מתחדשת. שני דברים מעניינים בהערכות האלו:

  1. הסוכנות תמיד טועה… כלפי מטה. מדי שנה היא נותנת הערכה נמוכה, ושנתיים בלבד לאחר מכן היא מבינה שעולם הטכנולוגיה התקדם, שקל יותר לקצור אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, והיא מתקנת בהתאם. אם ב- 2002 היא קבעה שרק 4.4% מהאנרגיה תופק ממקורות מתחדשים ב- 2030, הרי ששנתיים לאחר מכן היא כבר תיקנה את ההערכה שלה ל- 5.9%. ושנתיים לאחר מכן, ל- 6.7%. ולאחר עוד שנתיים, ל- 8.7%, וכן הלאה. הבנתם את העניין. פעם אחר פעם היא טועה, פעם אחר פעם היא ממשיכה לטעות.
  2. הדבר המעניין השני הוא קצב השינוי בטעות. כשאנחנו מסתכלים על כל הנקודות בין 2002 ל- 2016 (השנה בה ערך מיינווד את הסקירה), אנו מגלים שהקפיצה מדי שנתיים עקבית למדי, ובערך בסדר גודל של עשרים אחוזים בכל פעם. כך שאנחנו יכולים לייצר תחזית, לפיה ב- 2018 תשחרר הסוכנות דו"ח חדש, ובו תקבע שב- 2030 יגיע אחוז השימוש באנרגיה מתחדשת ל- 19%. וב- 2020 היא תנבא שאחוז השימוש ב- 2030 יהיה 22.7%. וכן הלאה וכן הלאה, עד שב- 2028 תקבע הסוכנות שב- 2030 יגיע אחוז השימוש באנרגיות מתחדשות ל- 48.7 אחוזים.

זהו, כמובן, רק משחק קטן וחביב בנתונים שנועד לגרום לנו לחשוב ולהבין כמה הערכות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה – גוף מקצועי ומהימן, חשוב לציין – אינן מתואמות עם המתרחש בשטח.

כדי להבין למה, אפשר פשוט לבחון את הטכנולוגיות לכריית פחם ולשאיבת נפט. כאשר מפותחות טכנולוגיות מתקדמות יותר בתחום, עדיין יש צורך להביא אותן למקום היעד (בדרך כלל במדינות אחרות), להקים את התשתית החדשה והמסורבלת, לבנות מערכת שינוע לנפט ולפחם אל היעד, לחתום על חוזים והסכמים בינלאומיים, ועוד ועוד סיבוכים. כתוצאה מכך, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה רגילה לקצב השיפור האיטי בהפקת דלקי מאובנים.

אבל מה קורה עם טכנולוגיות לקצירת אנרגיה מתחדשת?

בהכללה, אור שמש הוא משאב הקיים בכל מקום. המשמעות היא שטכנולוגיות יעילות יותר מאפשרות לנו גם לקצור אותו בכל מקום. ברגע שהן מופיעות, מיד נעשה בהן שימוש בכל מדינה הנהנית מאור שמש מרובה, באמצעות הקמת תחנות כוח סולאריות. ולא זאת בלבד, אלא שטכנולוגיות אלו נהנות יותר מההתפתחות של תחומים אחרים, כגון בינה מלאכותית ששולטת בפאנלים הסולאריים ומכוונת אותם כך שיעקבו אחר השמש[2], או רובוטים שינקו את הפאנלים הסולאריים מדי יום[3].

אפילו בהינתן פיתוחים שכאלו, קשה לראות כיצד יופקו חמישים אחוזים מהאנרגיה הקיימת בעולם מתחנות כוח סולאריות ומטורבינות רוח. התשובה היא שהקפיצה הגדולה באמת בתחום האנרגיה המתחדשת תתרחש כאשר יתאפשר ביזור מלא (כלומר, פיזור יעיל של פאנלים סולאריים וטורבינות רוח) בקצירת האנרגיה. בעתיד זה, כל אדם יוכל ללכת עם תיק גב ועליו פאנלים סולאריים, או לנסוע ברכב עם פאנלים סולאריים על הגג. כל בניין יהיה מכוסה בפאנלים סולאריים זולים ובטורבינות רוח שיפיקו אנרגיה, לצד סוללות שיאגרו אותה לשימוש עתידי, או יפנו אותה לשימוש מיידי במקומות אחרים בעיר שאינם נהנים מרוח או מאור שמש ברגע זה ממש.

עתיד שכזה נשמע דמיוני אך הוא אפשרי בהחלט, אם רק נניח שעלות היצירה וההתקנה של פאנלים סולאריים חדשים תמשיך לרדת באותו קצב. וכאן מגיעה הקפיצה האמונית הנדרשת בכל ניסיון לחזות את העתיד בטווח הארוך: אנחנו צריכים להאמין שהטכנולוגיות הנדרשות אכן יפותחו.

אם נסתמך על הטעויות המצטברות של הגוף המהימן ביותר בשוק האנרגיה, נראה שהטכנולוגיות הללו אכן ענו על האמון שאנו תולים בהן, לפחות בעשרים השנים האחרונות. האם ימשיכו להשתכלל גם בעשור הקרוב באותו הקצב? אני מאמין שכן, אבל עכשיו נותר רק לחכות לעתיד כדי לגלות.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי עתיד האנרגיה, התחבורה והממשל בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.quora.com/profile/Paul-Mainwood/Flotsam/A-modest-proposal-to-the-International-Energy-Authority

[2] https://www.solarpowerworldonline.com/2017/12/will-artificial-intelligence-change-solar-industry/

[3] https://newatlas.com/scrobby-solar-photovoltaic-panel-cleaning-robot/33819/

על ברירה טבעית, תכנון תבוני ועתיד האדם

על ברירה טבעית, תכנון תבוני ועתיד האדם

אחד מהאנשים המעניינים ביותר שפגשתי בקונגרס העתידים בצ'ילה בשבוע האחרון היה חברי החדש מרקוטיו, פילוסוף של הטכנולוגיה. ביום האחרון של הקונגרס, הזמין אותי מרקוטיו להתלוות אליו למסע ברחובות סנטיאגו, בירת צ'ילה.

"איזה מין מסע?" תהיתי בקול.

"אתה תראה." חייך, ובעיניו ראיתי רמז לנוסטלגיה. "הוא יתחיל בגג המלון, ויסתיים בעתיד האנושות."

נכנעתי לסקרנותי והצטרפתי אליו למעלית. יחד עמדנו על קצה הגג, והשקפנו על כל מרחבי סנטיאגו – עיר טיפוסית של מדינת עולם ראשון. מתחתינו התהלכו הצ'יליאנים ברחובות עירם, תחת צילם של מגדלים גבוהים, בתי דירות ועצים גבוהי-קומה.

"הנה, שם!" טפח חברי בהתרגשות על כתפי, והכווין את מבטי. "שם! הנה הוא – ג'ירארדו הגדול!"

"מי?"

"ג'ירארדו הגדול." אמר. "זה השם שהענקתי לו כשגדלתי כאן כילד. הוא היה העץ הגבוה ביותר בסנטיאגו. מדדתי אותו עוד בימים בהם הייתי בגובה העשב, והוא היה גבוה יותר מכל בניין שהכרתי בעיר. הערצתי אותו. בוא, נלך לעשות לך היכרות אישית עמו. יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו."

צעדנו ביחד ברחובות העיר התוססים. ג'ירארדו הגדול התנשא במרחק מולנו, מוקף בבניינים שהאפיל על כולם בגובהו. מרקוטיו צעד בבטחה ובמהירות, ואני ניסיתי לשמור על הקצב.

"מה אתה חושב על עצים?" שאל אותי תוך כדי הליכה, מבלי שיביט לאחור.

"הם… יפים?" חיפשתי תשובה.

"אה, אבל הם הרבה יותר מזה!" ענה. הוא טפח בחיבה על אחד הגזעים שבפינת הרחוב. "הם לוחמים. ויותר מזה, בעולם של לוחמת הצמחים, הם המנצחים הגדולים."

הוא קטף עלה ירוק מאחד הענפים הנמוכים, והמשיך להתקדם בצעדים ארוכים. "כמעט כל הצמחים מתקיימים על אור שמש. זהו 'המזון' שלהם – אספקת האנרגיה העיקרית – והם נלחמים עליו בפראות. הם צומחים לגובה רב, ואז פורשים את צמרת העלים הירוקים שלהם, וכך מנכסים את אור השמש לעצמם. מתחת לעצים הגדולים, יכולים להתקיים רק צמחים קטנים שאינם דורשים הרבה אנרגיה. וכך, דור אחר דור, עברו העצים ברירה טבעית – אלו מהם שלא הכילו את ההנחיות הגנטיות שגרמו להם לצמוח לגובה, לא הצליחו לעמוד במירוץ. חבריהם הגבוהים יותר עקפו אותם בסיבוב והותירו אותם הרחק אחורנית. במשך מאות מיליוני שנים, העצים הפכו להיות הדינוזאורים הגדולים של עולם הצמחים, בכוחה של הברירה הטבעית – מוטציה אקראית אחר מוטציה אקראית, תוך שהצאצאים נבררים לאורך מיליוני שנים על מנת שיצליחו לגבוה יותר ויותר."

oak-20761_1920.jpg

ג'ירארדו הגדול – צילום אילוסטרציה

הנהנתי בראשי בשתיקה, אך מרקוטיו לא התבונן אחורנית. מבטו היה ממוקד בג'ירארדו הגדול. הוא עקף בזריזות קבוצה של צעירים צ'יליאנים שהתרכזו יותר בטלפונים החכמים שלהם מברחוב עצמו. ולבסוף, הגענו לעץ העצום, לאותו ענק של העבר. אינני יודע לאיזה מין השתייך, אך הוא נישא מעלינו והתמשך והתמתח לעבר השמים כאילו אין לו סוף. מתחת לענפיו לא יכולנו לראות כלל את השמש. הוא ניצח את כל העצים האחרים, בכך לא היה ספק.

אבל דווקא עכשיו, כשהגענו למחוז חפצו, מרקוטיו לא התבונן כלל בעץ אדיר המימדים, אלא במגרש הבנייה הסמוך.

"הם עומדים לבנות כאן גורד שחקים." אמר בשקט. "הוא יהיה גבוה יותר מג'ירארדו. הם ייצקו יסודות מבטון במקום שורשים, ישדכו קורות פלדה זו לזו כדי ליצור את לשד הבניין, ויוסיפו צינורות וקירות שיתמכו בו – והכל כדי להקים בניין שיאפיל על ג'ירארדו. לא רק בגובה – זו לא תחרות של "מי גדול יותר" – אלא בכך שגורד השחקים יסתיר אותו מהשמש במשך חלק מהיום, וכך יקטע נתח מאספקת האנרגיה שלו. זה לא יהיה גורד השחקים האחרון שיוקם בעיר. בניינים אחרים ימשיכו ויקומו מסביב. ג'ירארדו כבר הפסיד. הוא פשוט לא יודע את זה עדיין. ואתה יודע למה הוא לא יכול לנצח?"

היססתי. "כי הוא רק עץ?"

מרקוטיו הניף ידו בביטול. "עץ, אדם, זה לא משנה. הסיבה האמיתית היא שהברירה הטבעית הביאה לכך שהוא התעצב באופן מסוים. ואז באנו אנו, בני-האדם, והבאנו לעולם את התכנון התבוני. בניינים הם תוצר של תכנון תבוני. מהנדסים מתכננים אותם במדויק כדי לאפשר להם להגיע לגובה של מאות מטרים – הרבה יותר גבוה מכל עץ שהיה קיים אי פעם. תוצרי הברירה הטבעית פשוט אינם מסוגלים להתחרות עם תוצרי התכנון התבוני – לפחות לא בסביבות מבוקרות היטב, כמו בערים. או באופן כללי יותר, בציביליזציה אנושית משגשגת."

הוא נאנח, וטפח בחיבה על גזעו של הדינוזאור שלא היה מודע למטאור המתקרב. "וזה השיעור שלנו להיום."

"מצוין!" אמרתי בחוסר סבלנות. "עכשיו בוא נחזור לקונגרס. היום היום האחרון, ואנחנו אמורים לשמוע על המאבק העתידי בין בני-האדם והבינה המלאכותית. עומד לדבר מומחה גדול למוח האנושי, שיסביר שהמחשבים לא יכולים להחליף את בני-האדם."

"אתה יכול להמשיך לשם בעצמך." אמר בנינוחות. " אני אשב כאן עוד קצת עם ג'ירארדו. מישהו צריך לנחם אותו לקראת העתיד."

היססתי. הוא נראה עצוב.

"אולי אפשר לשדרג את העצים." ניסיתי לעודד אותו, בחצי-הלצה. "אולי צריך לשלב את הברירה הטבעית עם התכנון התבוני – להנדס מחדש את העצים כך שיעשו פוטוסינתזה יעילה יותר, או שיוכלו להתחבר לרשת החשמל המקומית."

"אולי," חייך מרקוטיו. "אולי זו הדרך לעזור לעצים לשמור על מקום משלהם, גם בעולם של תוצרי תכנון תבוני, שיעילים הרבה יותר מהם."

הוא נשען בגבו על ג'ירארדו הגדול, והחליק לתנוחת ישיבה על האדמה. פניו הרצינו.

"אבל," שאל בעגמומיות, "מי יעזור לנו?"


 

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והאנושות, ובאופן כללי על הדרך בה הטכנולוגיה תשפיע על החברה, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "השולטים בעתיד" (קישור לרכישה).

בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

נו, אז הנה זה קרה: בינה מלאכותית יצרה צאצא של עצמה, והוא מתוק, יפהפה ומתפקד היטב, תודה ששאלתם.

בוודאי לא יפתיע אתכם לגלות שהחברה מאחורי הפיתוח היא גוגל. גוגל חשפה לפני מספר חודשים את "בינת האם" שמכונה AutoML – "למידת מכונה אוטומטית"[1]. נקרא לה מעכשיו בימא, שזה קיצור של בינה ואמא. בימא עושה פעולה פשוטה ומורכבת באותו הזמן: בני-האדם מבהירים לה מה הם צריכים – למשל, שהם רוצים בינה מלאכותית שתזהה עבורם בני-אדם בתמונות – ואז בימא מציעה כמה 'צאצאים' שיכולים לעשות את העבודה. כל אחד מהצאצאים האלו מהווה דרך מוסדרת שונה לניתוב מידע דרך רשתות עצבים מלאכותיות, באופן שיפיק תוצאה שבימא חושבת שתהיה בעלת משמעות.

עד לכאן, טוב ויפה, אבל הצאצאים הראשוניים האלו – איך לומר – גרועים במשימה שניתנה להם. ה- 'מוח' שלהם פשוט לא מכוונן נכון. וכך פותחת עכשיו בימא בתהליך השיפור ההדרגתי. היא נותנת להם מטלות – זהו את בני-האדם שבתמונה! – ובוחנת איך הם מתפקדים. היא לומדת מה עובד ומה לא, ולאחר כל סבב לימודי כזה, היא מכחידה את צאצאיה הקודמים (אכזרי, אני יודע) וממציאה חדשים משופרים. וכך היא חוזרת על התהליך אלפי פעמים, שוב ושוב, עד לתוצר 'הסופי' שהתפרסם לאחרונה בבלוג של גוגל: בינה מלאכותית שמסוגלת לזהות בני-אדם וחפצים בתמונות, טוב יותר מבינות מלאכותיות שפותחו על-ידי בני-אדם[2].

חשוב להבין שאנחנו רק בתחילת הדרך מבחינת הפיתוח של בימא. מנוע דומה יוכל לשמש אותנו בעתיד כדי ליצור תוכנות ואלגוריתמים במגוון רחב של תחומים. למעשה, בהחלט ייתכן שבאמצעות ממשקים פשוטים יותר, יוכל כל אדם מן השורה ליצור עבור עצמו (כלומר, להורות לבימא ליצור עבורו אוטומטית) בינה מלאכותית שמבצע פעולות מסוימות שחשובות עבורו: למיין מלפפונים בחווה[3], למשל, או להניע רובוט עם חמש רגליים שהוא פיתח בגראז' (באמצעות הרצת סימולציות חוזרות במחשב על הדרך בה רובוט כזה צריך לשלוט בגפיו)[4].

האפשרות המעניינת יותר היא שבימא יכולה לשלב גם משוב ממקור אנושי כדי לפתח את הצאצאים שלה. בימא שצריכה לפתח בינה מלאכותית ליצירת מנגינות עצובות ונוגות, למשל, יכולה לשלוח לביקורת את היצירות של צאצאיה לבני-אדם מסביב לעולם ("האזינו ליצירה במשך חצי-דקה, ודרגו כמה היא נגעה ללבכם!") בעלות אפסית, ולשפר את הצאצא בכל פעם. בדרך זו אפשר ליצור באופן אוטומטי בינות מלאכותיות משוכללות יותר גם בנושאים שאינם ניתנים לכימות בקלות.

אבל בואו נדבר על מה שמפחיד את כולם: שבינה מלאכותית שכזו תצא משליטה. האמת? זו אכן בעיה. לא מכיוון שאני חושש שבינה מלאכותית לזיהוי אנשים בתמונות תאבד את הרסן ותנסה להשתלט על העולם, אלא מכיוון שתהליך הפיתוח של הצאצאים פועל באופן אבולוציוני, וללא הכוונה של בני-אדם, או הבנה מלאה מדוע התוצר הסופי עובד כפי שהוא עובד. המשמעות היא שאם אנו בוחרים בדרך זו לייצר בינה מלאכותית שתכווין את התנועה בכבישים, למשל, אנו צריכים לקחת בחשבון שהיא עלולה לקבל החלטות לפי תהליך אופטימיזציה שעברה שמקדש את זרימת התנועה בכבישים – אבל שם פחות דגש על שימור חיי הנוסעים. וכך, בינה מלאכותית שכזו עלולה לייצר לנו מודלים לניהול התנועה שיהיו יעילים מאד, אבל יעלו בחייהם של כמה אנשים מדי חודש. ייתכן בהחלט שזהו יחס המרה טוב – אבל אנו צריכים להיות מודעים לפחות לבחירות שהבינה המלאכותית עושה עבורנו!

בסופו של דבר, הופעתן של בינות מלאכותיות שמסוגלות לתכנת את הדורות הבאים של עצמן, מהווה פיתוח שיכול לקדם עוד יותר את תחום המחשוב ולהאיץ את קצב השיפור. זוהי התפתחות ברוכה – אבל כמו בכל טכנולוגיה אחרת, עלינו להבין איך לשלוט בה ולוודא שהיא ממלאת את התפקיד שאנו מייעדים עבורה, אך מבלי לפגוע בערכי בסיס אנושיים.

אולי נוכל להפקיד בינה מלאכותית גם על זה.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והרובוטים בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://research.googleblog.com/2017/05/using-machine-learning-to-explore.html

[2] https://research.googleblog.com/2017/11/automl-for-large-scale-image.html

[3] https://cloud.google.com/blog/big-data/2016/08/how-a-japanese-cucumber-farmer-is-using-deep-learning-and-tensorflow

[4] https://www.extremetech.com/extreme/252242-googles-deepmind-teaches-ai-navigate-parkour-course

מזון מן האוויר

מזון מן האוויר

הנה המצאה שיכולה לשנות את העולם לגמרי: ייצור אוכל… מאוויר.

נסביר.

הסתכלו על העצים שמסביבכם. מאיפה הם קיבלו את עיקר המסה שלהם? לא מהאדמה, לא מהמים – אלא מהאוויר. הם מסוגלים לספוח פחמן דו-חמצני מהאוויר, ולצרף את אטומי הפחמן זה לזה ליצירת סוכרים – שאז הופכים לחומרים מבניים עבור הצמח. אותו הדבר קורה בכל צמח שעושה פוטוסינתזה – כלומר, מקבל אנרגיה מהשמש ומשתמש בה כדי לקבע פחמן דו-חמצני מהאוויר.

אנחנו, בני-האדם, למדנו להשתמש בתהליך הזה לטובתנו. אנחנו מגדלים שדות שלמים של יבולים, בהשקעה עצומה של אנרגיה ומשאבים (מים, שטחים, דשן ועוד), רק בשביל התגובה הביולוגית הזו, שתאפשר לצמחים לגדול ותספק לנו מזון.

אבל כמות השטחים החקלאיים בעולם מוגבלת, וכבר אמרנו שהחקלאות דורשת הרבה אנרגיה ומשאבים. אז מה אם אפשר היה לייצר מזון באמצעות ספיחת פחמן מהאוויר בכל מקום, בכל זמן? בלי אדמה, בלי שדות, בלי צמחים?

זה מה שעשו לאחרונה חוקרים מפינלנד[1]. הם הראו שהם מסוגלים להשתמש בביו-ריאקטור (בלשון פשוטה – צנצנת שאנחנו שולטים על התנאים בתוכה) שמכיל חיידקים. הביו-ריאקטור מזרים לחיידקים פחמן דו-חמצני מהסביבה, והם הופכים אותו לסוכרים, לחלבונים ולחומרי מזון אחרים. מדי פעם מועבר בביו-ריאקטור זרם חשמלי שהורג חלק מהחיידקים ומגבש את רכיבי המזון האלו לאבקה מוצקה שאפשר לסנן מהמים – ולהשתמש בה כמזון. ואפילו די מוצלח: היא מכילה 50% חלבון, 25% סוכרים, וכל היתר – שומן וחומצות גרעין.

כמובן, אין דבר כזה ארוחת חינם. מאיפה מגיעה האנרגיה להזרמת האוויר לתוך הביו-ריאקטור, או לייצור הזרם החשמלי? מסתבר שלא צריך הרבה אנרגיה לשם כך, ובאמצעות פאנלים סולאריים אפשר לספק אותה למכשיר.

food-from-electricity-3.jpg

עכשיו, בואו נודה באמת: כרגע העסק הזה ברמת האב-טיפוס. ולא זאת בלבד, אלא שמההודעה על המחקר אפשר ללמוד שגם החיידקים צריכים לאכול – ולכן יש צורך להזרים חומרי מזון מסוימים לתוך הביו-ריאקטור. אז לא ברור עדיין מה מידת ההצלחה כאן, אבל החוקרים טוענים שהתהליך יעיל יותר פי עשרה מבחינה אנרגטית מכל שיטת ייצור מזון נוכחית, ושהם יוכלו לשחזר את ההצלחה בסדר-גודל רחב תוך עשור[2], עם מיכלי-ענק שיוצרים מזון – מאוויר. ולא זאת בלבד, אלא שהם יוכלו לעשות זאת בכל מקום: במדבריות צחיחים, בהרים ללא אדמה, או בלב העיר. כל עיר. ואפשר יהיה כמובן לקבל גם מזון בטעמים שונים ועם חומרים תזונתיים שונים, בהתאם לסוג החיידקים המגודלים במיכלים.

תגידו שאתם לא רוצים לאכול את האבקה הזו? נו, זכותכם. אבל קחו בחשבון שהחקלאות המודרנית אינה מיטיבה במיוחד עם כדור-הארץ, וזאת בלשון המעטה. אם אתם רוצים להציל את הסביבה – אולי כדאי שתשקלו לעבור לתזונה על בסיס אבקת חיידקים. אבל גם אם תחליטו לוותר, קרוב לוודאי שתעשיית הבשר תעבור להאכיל את הפרות, הכבשים, התרנגולות וכל היתר באבקה הזו – וזה דבר נהדר, מכיוון שבמזון שמקבלים בעלי-חיים בארצות הברית לבדה מדי שנה, ניתן היה להאכיל 800 מיליון בני-אדם[3].

אם הטכנולוגיה הזו תוכיח את עצמה, הרי שיש לה את הפוטנציאל לשנות את העולם: להוריד באופן משמעותי את הצורך בשדות חקלאיים ובקרקע בכלל, ולהפחית דרמטית את כמויות האנרגיה שאנו משקיעים בגידול מזון מדי שנה.

וכל מה שצריך זה שתסכימו לאכול חיידקים. אבל בשביל שכל הדברים הטובים האלו יקרו – יודעים מה? אני מוכן.

[1] https://www.lut.fi/web/en/news/-/asset_publisher/lGh4SAywhcPu/content/protein-produced-from-electricity-to-alleviate-world-hunger

[2] https://qz.com/1041621/scientists-in-finland-made-high-tech-food-using-electricity-to-solve-world-hunger/

[3] http://news.cornell.edu/stories/1997/08/us-could-feed-800-million-people-grain-livestock-eat