עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

עתיד העבודה: למה כולם פוחדים מהרובוטים?

הכשל המרכזי כיום בשיח על עתיד העבודה הוא הנטייה לפישוט הבעיה: הלל גרשוני, למשל, במאמרו האחרון באתר מידה[1] טען (בהכללה) ש- "יהיה בסדר, תמיד נעלמו עבודות, ותמיד נוצר מספר גדול יותר של עבודות חדשות".

אלא שהטיעון הזה מתעלם מאתגר גדול אחר: תחלופת המקצועות המהירה.

נתחיל במקום בו גרשוני צודק.

לאורך ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, שיפורים בפרודקטיביות שהובילו להתייעלות בתחומים מסוימים – למשל, בחוות או במפעלים – אמנם גררו גלים של פיטורים, אך שוק העבודה שרד ואף שגשג בשל שתי סיבות עיקריות:

ראשית, ההתייעלות הובילה להורדת עלויות של מוצרים, וכך לצרכנים היה יותר כסף לשלם על שירותים ומשאבים אחרים, לתוכם זרמו עובדים חדשים וישנים. למשל, כאשר השעון המעורר החליף את "הנוקשים בחלונות" שהעירו אנשים בבוקר לעבודה, לא היה עוד צורך להוציא כסף על אותם "נוקשים". לאן הלך הכסף הזה? להשקעות (נו, נניח לשם הדוגמה) – וכך יועצי השקעות הפכו להיות מבוקשים יותר, ונפתחו משרות נוספות בתחום זה.

שנית, התפתחויות טכנולוגיות גררו בעקבותיהן יצירה של משרות חדשות, שאוישו בעובדים אנושיים. כשהמרכזיה הטלפונית האוטומטית נכנסה לשימוש באמצע המאה העשרים, מאות-אלפי מרכזניות פוטרו מעבודתן – אבל מכיוון שכולם פתאום יכלו להשתמש בטלפון בבתיהם בזול, אותן מרכזניות מצאו עבודות חדשות בתחום הטלמרקטינג. אנו רואים דפוסים כאלו של הרס מקצועות ויצירת מקצועות חדשות לכל אורך ההיסטוריה.

הבעיה הגדולה מתחילה כשקצב הריסת המקצועות הקיימים נהיה מהיר מכדי שהמפוטרים יוכלו למצוא משרה חדשה שתניב להם משכורת דומה לזו ממנה נהנו בעבר. זהו האתגר האמיתי שאנו מתחילים להתמודד עמו היום, מכיוון שמחשבים החמושים בבינה מלאכותית (לא רובוטים, אגב) מסוגלים להיכנס למספר הולך וגדל של מקצועות.

עד היום היה נהוג לטעון שמכונות יכולות לבצע רק מטלות רוטיניות פשוטות. זו הסיבה שמאז שנות השמונים אנו רואים את רמת התעסוקה במטלות הרוטיניות נותרת בעינה, בעוד שהתעסוקה במטלות הלא-רוטיניות הולכת ומתרחבת.

תעסוקה בעבודות רוטיניות לעומת לא-רוטיניות. במקור מ- The Economist

הבעיה היא שההגדרה של מטלות רוטיניות הולכת ונהיית רחבה יותר ומקיפה עוד ועוד יכולות שהמכונות מסוגלות להתמודד עמן. אם בעבר "מטלה רוטינית" הייתה הברגת בורג במקום מדויק, ועדיין היה צורך בפועל אנושי שיתאים בדיוק את הבורג למקום, הרי שכיום רובוטים יכולים כבר להיעזר בראייה ממוחשבת כדי להתאים בעצמם את הבורג ואת מנח המברג. אם נהיגה אוטונומית ברכב נחשבה בעבר למטלה לא-רוטינית, הרי שכיום כבר משתרר קונצנזוס שבעשור או שניים הקרובים רכבים אוטונומיים יוכלו להופיע על הכבישים ולנסוע ברמת בטיחות המתחרה בזו של בני-האדם.

כך שברור שגם מטלות שנחשבו בעבר לא-רוטיניות, יכולות לעבור אוטומציה. בהתאם לכך, שפע של מקצועות עומדים לחוות עודף-פרודוקטיביות עצום, מכיוון שעובד מיומן אחד באותם מקצועות יוכל להפעיל מחשבים ו/או רובוטים שיבצעו את העבודה שעושים היום עובדים אנושיים רבים. בהתאם לכך, אין פלא שקיימות תחזיות לפיהן –

  1. 39 אחוזים מהעבודות בסקטור המשפטי יעברו אוטומציה בעשור הקרוב[2].
  2. 95 אחוזים מרואי החשבון עתידים לאבד את עבודתם לאוטומציה מתקדמת[3].
  3. נציגי ביטוח יוחלפו במערכות בינה מלאכותית. ביפן, חברות הביטוח המתקדמות מתחילות להחליף את נציגי הביטוח הרפואי שלהם במערכות בינה מלאכותית ש- "מנתחות ומפרשות את כל המידע שלך, כולל טקסט חופשי, תמונות, וידאו והקלטות" טוב יותר ומהיר יותר מבן-אדם[4].
  4. 30 אחוזים מהמשרות בבנק (לפי ענקית הבנקאות סיטיבנק) ייעלמו בעשור הקרוב בשל האוטומציה. ובהתאם, אנליסטים פיננסיים מתחילים להיות מוחלפים בתוכנות חכמות ונוחות לשימוש[5].
  5. חלק מפועלי הבניין יוחלפו ברובוטים שמניחים פי ארבעה לבנים ביום מפועל אנושי מיומן, במדפסות תלת-ממד להדפסת בתים ובטרקטורים ומשאיות אוטונומיות.
  6. יותר ממיליון איכרים ימצאו עצמם בתחרות עם הרובוטים. בחלק ממטלות החווה כניכוש חסה, הרובוטים כבר זולים יותר מפועלים אנושיים[6].
lettuce.jpg

עלות ניכוש חסות על-ידי בני-אדם עולה בהתמדה, בעוד שהעלות הרובוטית יורדת.

אה, ועל מכוניות אוטונומיות כבר דיברנו? מנכ"ל אובר כבר הודיע שעד 2030, כל צי המוניות של אובר יוחלף במוניות אוטונומיות, ויש כבר שירות ראשוני של מוניות אוטונומיות (עדיין מקרטע) במקומות כמו סינגפור ואסטוניה. אגב, אם כל נהגי המוניות, המשאיות והאוטובוסים באמריקה מוצאים עצמם ללא עבודה, מדובר בכמעט ארבעה אחוזים מסך כל העובדים בארצות הברית.

אוקי, אז הבנתם שיש תחזיות קשות ועגומות לגבי אובדן מקומות עבודה קיימים. עכשיו באים האופטימיים ואומרים שייפתחו מקצועות חדשים ומשרות חדשות. והם צודקים, בוודאי. אבל כשהם אומרים את זה הם מחמיצים את הבעיה האמיתית בטווח הקצר: מה יעשו האנשים שיימצאו עצמם ללא עבודה כבר בשנים הקרובות?

תגידו שאותם אנשים ימצאו עבודה חדשה? נו, יופי. אבל במה? הדפוס כרגע מאד ברור: עבודות רוטיניות מתמעטות ביחס לעבודות הלא-רוטיניות, ובמיוחד ביחס לעבודות הלא-רוטיניות הקוגניטיביות – כלומר, אלו שמחייבות רמה גבוהה של השכלה והכשרה. נהג מונית שמאבד את עבודתו לא יוכל ללכת להיות מתכנת – לפחות לא מתכנת טוב שימצא עבודה – בלי הכשרה ואימון של שנים ארוכות מאד. רואה חשבון שמפוטר לא יכול ללכת להיות רופא בלי הכשרה ואימון של יותר מעשור. וכל אותו זמן, האנשים האלו שמפוטרים -=עכשיו=- יצטרכו למצוא דרך לטפל במשפחותיהם ולהרוויח כסף. איך? לא ברור.

אני מסכים שבוודאי ייפתחו מקצועות חדשים, ואולי (וכאן אני פחות משוכנע) אפילו מספר רב יותר של משרות מאלו הקיימות כיום, אבל האם נהג המונית, רואה החשבון או עורך הדין יוכלו לאייש את המשרות הללו, שדורשות סט שונה בעליל של כישורים מאלו שהם פיתחו עד עכשיו? כנראה שלא. אבל גם אם כן – הם בוודאי יחוו ירידה בשכר ובתנאים שהיו להם בעבודותיהם הקודמות.

כך שבואו נמקד את הדיון בעתיד העבודה: לא בטווח הארוך בו יש הטוענים שהמכונות תצלחנה לבצע את כל המטלות האנושיות (אגב, התחזית בנושא זה עומדת על 30-70 שנים[7], מה שאומר שזה כנראה יקרה עוד בימי חייהם של רבים מהקוראים) אלא בטווח הקצר של עשרים השנים הקרובות. כבר בטווח זה חוששים כלכלנים הצופים-קדימה כי אנו עלולים לראות אבטלה גוברת מכיוון שיהיו אנשים שלא יצליחו כלל למצוא עבודה, או לכל הפחות ירידה משמעותית בהכנסות של חלק מהאזרחים, בשל העובדה שבעבודות החדשות שימצאו הם יסבלו מתנאים גרועים יותר. אפילו פגיעה של עשרה אחוזים ברמת ההכנסה של אזרחים אמורה להוביל לזעזוע קשה במשק, מכיוון שאנשים שמרוויחים פחות גם מוציאים פחות כסף על שירותים ומצרכים.

כך שאל תטעו לרגע: לא מדברים על החשש מאבטלה גוברת או תחלופת המקצועות בגלל סיסמאות היפיות נוסח "עבודה לכולם!" או "צדק חברתי!". הדאגה האמיתית היא ממשבר כלכלי עתידי שיפגע בכולם – באזרחים, בתאגידים וגם בממשלות.

תשאלו – אז מה לעשות?

הנה מבזק חדשות: אף אחד לא בטוח. כלכלנים גדולים ורציניים כבר הודו שהם לא בטוחים איך בדיוק נסתדר, אבל כנראה שנצטרך לפתח מודלים חדשים לתעסוקה. יש רעיונות מוזרים כמו אלו של ביל גייטס שהציע להטיל מס על הרובוטים, או אפילו "הכנסה בסיסית כללית" במסגרתה יקבל כל אדם סכום כסף מסוים מהמדינה שיאפשר לו לחיות בכבוד בסיסי בלי לעבוד. או אולי מודל "עבודות הבולשיט" של האנתרופולוג דיוויד גרייבר, שטוען שאנשים ימשיכו לקבל כסף ממקומות עבודה למרות שלא באמת יהיה צורך בעבודה שלהם, כחלק מתכנית ממשלתית רחבה יותר למנוע משבר.

בואו נודה באמת לרגע: אלו רעיונות מוזרים וראשוניים, כצפוי מכל רעיון שאמור לסייע להתמודד עם שינוי דרמטי כל-כך בדפוסי העבודה. אבל לפחות יש הבנה שכדי להתמודד עם מצב שונה כל-כך, אנחנו צריכים פתרונות יוצאי-דופן – לא להגיד "מה שהיה הוא שיהיה, ויהיה טוב ותפסיקו לפחד." יהיה טוב, אבל רק אם נחשוב קדימה ונעבוד קשה כדי להכין את האנושות למצב החדש אליו אנו נכנסים. ולא, בואו לא נשאיר למכונות לקחת מאיתנו גם את העבודה הזו.


כמו תמיד, אם אתם רוצים לקרוא על עתיד העבודה המשוער, ועל המודלים האפשריים השונים בהם אנו עשויים לעבוד בעתיד, אתם מוזמנים לקרוא עוד ב- "המדריך לעתיד" ו- "השולטים לעתיד" – שניהם בחנויות הספרים.

קישורים –

[1] http://mida.org.il/2017/07/31/%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%92%D7%95%D7%A0/

[2] http://www.legaltechnology.com/latest-news/deloitte-insight-100000-legal-roles-to-be-automated/

[3] http://economia.icaew.com/features/october-2016/how-artificial-intelligence-will-impact-accounting

[4] https://www.theguardian.com/technology/2017/jan/05/japanese-company-replaces-office-workers-artificial-intelligence-ai-fukoku-mutual-life-insurance

[5] http://money.cnn.com/2016/04/04/investing/bank-jobs-dying-automation-citigroup/

[6] https://portal.luxresearchinc.com/research/report_excerpt/21833

[7] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/270160803455485/?type=3&theater

סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

סטייליסטים מתחילים להציע עיצוב שיער ואיפור אנטי-ביומטריים

אם הייתי משגר אתכם בזמן מתחילת שנות השמונים לימינו אנו, הייתם נותרים בוודאי המומים מהדברים שהייתם רואים. לא (רק) מההתקדמות הטכנולוגית העצומה, אלא מכך שכולם מסביבכם מדברים בשפה לא-מובנת עם כל מיני מילים מוזרות כ- "לגגל" או "לצייץ". ואם זה לא מספיק, הרי שהייתם נשארים בפה פעור לנוכח הפופולריות של שרברב גוץ בעל שפם-עבות, הלבוש בבגדים בצבעים צעקניים ונהנה לקפוץ על ראשן של פטריות תמימות. כלומר, מסופר מריו.

בקיצור, הייתם מופתעים מהדרך בה התרבות סביבכם השתנתה.

סופר מריו וחבריו. תודו שלא חשבתם ששרברב עם שפם יהפוך לגיבור התרבות ולאחד הסמלים האייקוניים של המאה ה- 21. 

מעניין תמיד לתהות כיצד תשתנה התרבות גם בעשורים הקרובים. ובכן, הנה אפשרות אחת, באדיבות מיזם CV Dazzle, שמציע לסטייליסטים דרכים חדשות לאפר ולעצב את הפנים והשיער של לקוחותיהם מתוך מטרה אחת: להקשות על אלגוריתמים לזיהוי פנים לזהות אותם.responsive

מה צריך לעשות לשם כך? המיזם ממליץ לשים איפור שמתנגש עם צבע העור הטבעי, לכסות חלקית את גשר האף ואת אחת העיניים, להשתמש בתכשיטים יוצאי-דופן, להשתמש בכובעים או פיאה המשנים את צורת הראש כפי שהיא נתפסת במצלמה ולהימנע משימוש סימטרי באיפור בשני צדדי הפנים. יישום נכון של העקרונות הללו יקשה מאד על הבינה המלאכותית לזהות אתכם.

 

אם החרדה הציבורית לפרטיות תימשך, מי יודע – אולי נראה את הסגנון הזה תופס תאוצה ומתפשט בחברה האנושית. כמובן, לא ברור עד כמה הוא יצליח להמשיך ולהסוות זהויות כאשר האלגוריתמים ישתפרו עוד יותר. ומכיוון שאנשים נוהגים להעלות את תמונותיהם יוצאות-הדופן לרשתות החברתיות, קרוב לוודאי שהאלגוריתמים של העתיד יוכלו לזהות את פנינו גם לאחר עיצוב-מחדש מרשים כל-כך.

 

 

אבל בינתיים לפחות, מדובר בדרך נפלאה לעצבן את האנשים שמאחורי הדרכון הביומטרי.

 

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

סין מפעילה מערכת בינה מלאכותית לחיזוי פשיעה ולמעקב מתמיד אחר האזרחים

בספרי החדש "השולטים בעתיד" כתבתי על עתיד הפשיעה בעולם המנוטר. זה יהיה עולם גדוש במצלמות, רחפנים המנטרים אחר כולם, חיישנים על הבגדים ובתוך הגוף, ועוד. יהיה די קשה לפשוע בעולם שכזה, וכדי להבהיר את הקושי הבאתי בספר תיאור של פושע עתידי. הנה מה שכתבתי, ומיד לאחר מכן תוכלו לקרוא כיצד בסין מתחילים עכשיו לעשות את זה בדיוק, ממש כאילו קראו את הספר שלי כהנחיות לעתיד.

"הבה נבדוק את האפשרות הזאת [לביצוע פשיעה בעולם המנוטר] באמצעות ניסוי מחשבתי שבו תנסו אתם לבצע פשע קטן ושולי ממש: מתן סטירה מצלצלת לאדם אקראי ברחוב.

אתם יודעים שברגע שתבצעו את הפשע, המצלמות ברחוב ואלו המותקנות על הרחפנים הסובבים את האזור יקלטו את המתחולל וינסו לזהות אתכם. מכיוון שכך, אתם עוטים על עצמכם מראש כובעי גרב המכסים גם את הפנים. אתם עושים זאת בחדר החשוך ביותר בביתכם, מכיוון שברור לכם שמהרגע שתצאו מהבית ינטר אתכם כל חיישן אפשרי. מכיוון שאתם מבינים שגם החיישנים שעל גופכם יוכלו להבחין בפעילות הלא-שגרתית ולהסגיר אתכם, אתם מסירים מעליכם את הקעקועים האלקטרוניים ואת הטבעות החכמות והצמידים החכמים, משילים את החולצה והמכנסיים המכילים חיישנים ומחליפים אותם בביגוד "טיפש" מהמאה העשרים. לבסוף אתם בולעים סם משלשל ונכנסים לשירותים לכמה שעות כדי להפריש החוצה את החיישנים שבמעיכם.

עתה שעשיתם כל זאת, אתם יכולים לצאת סוף-סוף אל מחוץ לבית ולבצע את הפשע המושלם. כאשר אתם מתקדמים במורד הרחוב אתם שמים לב שעוברי אורח מעיפים בכם מבטים תמהים. אין פלא: יש לכם כובע גרב שמסתיר את פניכם. לפתע חולפת מחשבה מזעזעת בראשכם: אתם מבינים שניתן לזהות אתכם גם באמצעות זיהוי דפוס הליכתכם. אתם מתחילים מיד ללכת בשפיפה ולגרור רגליים כדי להפר את דפוס הצעדים הרגיל שלכם. אנשים מתחילים לעבור בחשש לצד השני של הרחוב כשהם רואים אתכם מתקרבים. לבסוף, כשאתם מאתרים אדם שלא נראה כאילו הוא עלול להחזיר לכם סטירה, אתם מדדים לכיוונו במגושם, אך נעצרים באמצע הדרך כאשר רחפן שהותרע למקום עם החשד הראשון (כובע הגרב המכסה את הפנים בוודאי תרם לכך) נוחת מולכם ומבקש מכם להזדהות באמצעות טביעת אצבעות, דגימת רוק, או כל אמצעי זיהוי ביומטרי אחר. אם לא תזדהו, ימשיך הרחפן לעקוב אחריכם כדי לוודא שאתם מתנהגים כשורה. יש לו זמן – הוא רובוט עם סבלנות אינסופית – ויש לו שפע של אנרגיה שמקורה מהשמש. במקרה הצורך הוא יוחלף ברחפן אחר מצי הרחפנים שבשמיים.

אתם מושכים בכתפיכם בהכנעה, מזדהים, ומוותרים על התכנית שלכם. אתם מבינים שבעולם של מערכות חיישנים המקושרות זו לזו ומשוות מידע זו עם זו בלי הרף, כל חריגה מהנורמה תזוהה מיידית ותטופל בהתאם.

בעולם כזה, הפשע יעבור תמורה מן היסוד: רוב הפושעים בעולם הפיזי ייעלמו, ואת מקומם יתפסו הסייבר-פושעים – מתכנתים והאקרים שיוכלו לפרוץ למערכות הצדק עצמן."

רחפן ניסיון המשמש את המשטרה למעקב אחר האזרחים. מקור.

כך כתבתי לפני שנה בערך על העתיד הרחוק – זה שיידרשו לנו עוד עשרים שנים בערך להגיע אליו. אלא שבסין מנסים לממש את העתיד הזה כבר עכשיו. לא באמצעות רחפנים, אמנם, אלא באמצעות מצלמות. וכאלו אינן חסרות. יותר מ- 176 מיליון מצלמות מפוזרות בכל רחבי סין, ורבות מהן מחוברות ישירות לאינטרנט או למאגרי מידע המנותחים על-ידי בינה מלאכותית בשירות הממשלה.

והתוצאות מרתקות ומפחידות באותו הזמן. מכיוון שחוקי הפרטיות בסין אינם חמורים כבמערב, ממשלת סין מרשה לעצמה להשתמש בכל המידע הזה לצרכיה. לפחות בעיר אחת, ג'ינאן, מצלמות עוקבות אחר אזרחים החוצים את הכביש באור אדום – ותוך דקות ספורות אותם אזרחים מגלים את פניהם, בתוספת שמותיהם המלאים וכתובות בתיהם, מוצגים בשלטי-חוצות אלקטרוניים שבצד הדרך ומפורסמים ברשתות החברתיות.

אם זה עדיין לא מפחיד אתכם, כדאי שתדעו שממשלת סין מנסה לשמור על הסדר גם בשירותים הציבוריים, בהם מצלמות משמשות כדי לוודא שהמשתמשים אינם מבזבזים נייר טואלט לשווא.

אבל זו רק ההתחלה.

חברת קלאוד ווק (נו, לא ווק לבישול – Cloud Walk) הסינית מתחילה בימים אלו להפעיל בינה מלאכותית שעוברת על הקלט המתקבל ממיליוני מצלמות ביותר מחמישים ערים ופרובינציות, ומצליבה אותו כדי להגיע למסקנות ולהתריע מראש על פוטנציאל פשיעה גבוה. לפי דיווחי החברה, הבינה המלאכותית שברשותה מסוגלת לעקוב אחר אנשים הרוכשים רכישות חשודות בחנויות שונות – למשל, אקדח או סכין. אבל יותר מכך, היא מסוגלת גם לזהות את אותם אנשים בחנויות שונות, ולזהות דפוסי רכישה חשודים. כך, אם אדם נכנס להום דיפו הסיני ורוכש פטיש, ושעתיים לאחר מכן עובר בחנות לציוד טיפוס וקונה חבל ושק גדול – המערכת תתריע על חשד לפשיעה בקרוב, ותעביר את המידע לשוטרים לבדיקה.

משטרת סין יכולה לעקוב גם אחורנית בזמן אחרי אנשים (יכולת שכיניתי טמפינט במאמר שכתבתי יחד עם שי הרשקוביץ במגזין וויירד). השוטרים יכולים לבנות סרטים הממפים את תנועתו של כל אדם ברחוב או בין חנויות גם לאחר מעשה. וכדבריו של אחד המומחים בתחום – "אנו יכולים… למצוא אנשים שנראים חשודים מכיוון שהם הולכים אחורה וקדימה באותו אזור, או חובשים מסכות… אפשרי גם להרכיב מחדש את המסלול של מישהו בשטח רחב."

אתם יכולים לחשוב שהשימוש במצלמות ובבינה המלאכותית מזעזע מכיוון שהוא מאפשר לממשלה לעקוב אחר כל האזרחים, אבל בואו נודה לרגע באמת: תוך זמן קצר, תהפוך סין להיות מדינה עם אחוז פשיעה נמוך ביותר – לפחות בכל האמור לפשיעה ברחובות ובבתים. יש לכך משמעות גדולה עבור עתיד סין, מאחר ופשיעה נושאת עמה עול כלכלי כבד (בארצות הברית בלבד נגרמו ב- 2007 נזקים של 194 מיליארד דולרים למדינה ולקורבנות כתוצאה מפשיעה). אך המשמעות הגדולה יותר היא שהמפלגה הקומוניסטית בסין תצליח כנראה לשמר את שלטונה ואת הסדר החברתי הקיים באמצעות המעקב הבלתי-פוסק אחר האזרחים. זאת, לפחות, עד ההתמוטטות הכלכלית נוסח "נפילת חומת ברלין" – אבל כזו לא צפויה עדיין באופק.

ועד אז, אם אתם רוצים לדעת איך ייראה עתיד של חוסר בפרטיות, של מעקב מתמיד ושל חיים תחת השגחה מצד בינה מלאכותית, אל תטרחו לקרוא ספרי מדע בדיוני. מספיק שתלכו לסין. אבל אם אין לכם כסף לכרטיס טיסה, אתם יכולים להסתפק בקריאת "השולטים בעתיד". מסתבר שהפעם, לפחות, צדקתי בתחזיות.

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

וולמארט מתחילה להחליף אלפי עובדים במכונות

 

לפי דיווח בוול סטריט ז'ורנל, וולמארט מחליפה חלק מעובדיה במכונות אוטומטיות לספירת שטרות ומטבעות. המכונה מסוגלת לספור 3,000 מטבעות בדקה או שמונה שטרות בשנייה – מהר יותר מכל אדם. לפי הדיווח, יותר מחמש-מאות עובדים עזבו את החברה בעקבות השינוי.

אבל מכאן הסיפור רק נהיה מעניין יותר, בשלוש נקודות.

ראשית, המכונות החדשות הוצבו כמעט בכל אחד מ- 4,700 סניפי וולמארט באמריקה. היינו אמורים לראות, לפיכך, אלפי פיטורים. אך לא זה המצב. האחראי על התקשורת בוולמארט הבהיר כי –

"במסגרת השינוי… העברנו אנשים ושעות עבודה לרצפת המכירות. כל עמית שעבד בעבר בחלק האחורי של המשרד קיבל הזדמנות להישאר עם החברה בתפקיד מול הלקוחות. כמעט כולם בחרו להישאר, ורבים עברו לתפקידי פיקוח או אחראי מחלקות."

כמובן, זוהי תמימות גדולה לחשוב שגם המוכרים ישמרו על עבודתם עוד זמן רב, בתקופה בה מרכולים ואפילו מסעדות כמק'דונלדס מתחילים להשתמש בעמדות מכירה ממוחשבות אוטומטיות. עדיין יהיה צורך במוכרים אנושיים, אבל אנו עתידים להזדקק לפחות מהם ככל שהאוטומציה תמשיך להתפתח. אין פלא שמאז ינואר 2017, נעלמו 71,000 משרות בתחום המכירות (retail) בארצות הברית.

שנית, אנו רואים שהבעיה בטווח הקצר אינה היעלמות מוחלטת של כל המקצועות האנושיים, אלא של תנודתיות משרות (job volatility). האוטומציה מתפשטת ליותר ויותר תחומים, וכך אנשים מוצאים עצמם לא-נחוצים עוד, ונאלצים למצוא עבודה במקום או בתחום אחר. הבעיה הגדולה במקרה זה היא שהעבודות החדשות בדרך-כלל אינן אטרקטיביות כקודמותיהן, ומי שנדחק אליהן צריך למעשה להתחיל מהתחלה, ללא ההטבות שצבר בשנים הארוכות בהן עבד במשרה הקודמת.

שלישית, וולמארט פעלה באופן אתי וראוי כשהציעה לעובדיה לעבור לתחום אחר בחנות, אבל בואו נודה באמת: הם לא באמת נחוצים שם. וולמארט לא באמת צריכה עוד מוכרים, ומדובר בשלב ביניים בדרך לפיטוריהם בסופו של דבר. לחלופין, ייתכן שהם לא יפוטרו, אלא פשוט יישארו שם עד שעובדים אחרים יעזבו מרצונם. כך או כך, אנו רואים כאן למעשה בזמן אמת כיצד נוצרות "עבודות הבולשיט" שתיאר האנתרופולוג דיוויד גרייבר: משרות שאין בהן צורך ממשי, שאנשים מועסקים בהן רק כדי שתהיה להם תעסוקה לזמן מה. לארגונים לוקח זמן להתייעל, ובסופו של דבר גם חלק גדול מעבודות הבולשיט ייעלמו – ביחד עם 'העובדים' שמאחוריהן.

מי ייהנה מהיעלמותן של עבודות הבולשיט? כולנו, מכיוון שנצטרך לשלם פחות כסף על המוצרים שנרכוש. אבל זאת, כמובן, רק אם לא תעבדו בעצמכם במשרות שייעלמו.

בהצלחה!

סולם קרדאשב: הדרך לציביליזציה גלקטית

סולם קרדאשב: הדרך לציביליזציה גלקטית

בשנת 1963 הצטרף האסטרופיזיקאי הרוסי ניקולאי סמנוביץ' קרדאשב לפרויקט הרוסי שהתנהל באותן שנים: מציאת חיים בחלל החיצון. כחלק מהמחקר הוא עקב אחר תשדורות רדיו שהגיעו מקוואזרים – חורים שחורים עצומים, שהגז שסביבם פולט קרינה אלקטרו-מגנטית רבת-עוצמה, אותה אנו יכולים לקלוט גם מכדור-הארץ. למרות ההתלהבות הראשונית מתשדורות הרדיו שנקלטו, התברר תוך זמן קצר שהקוואזרים הם עצמים שמימיים ככל עצם אחר, ולא ניסיונות של חייזרים לתקשר עמנו.

התגלית גרמה לקרדאשב לחשוב: כיצד נוכל למצוא ציביליזציות חייזריות שאינן מנסות לתקשר עמנו באופן פעיל?

כדי לענות על השאלה, הוא נאלץ קודם לנסות לשער כצד בכלל ייראו ציביליזציות חייזריות אלו, ולשם כך הוא נאלץ לקחת בחשבון שציביליזציות אחרות בחלל עשויות להיות עתיקות לאין-שיעור מהציביליזציה האנושית קצרת הימים. המין האנושי קיים רק מאתיים-אלף שנים, ומתוכן השגנו נוכחות ראשונית בחלל רק בחמישים השנים האחרונות. מה נצליח לעשות בעוד מאה או מאתיים שנים? או אפילו אלף, או מיליון שנים?

אלו אינן שאלות תיאורטיות בלבד. אם אנחנו רוצים להבין איך למצוא חייזרים, עלינו לנסות לחשוב כיצד עשויות להיראות ציביליזציות המתקדמות משלנו באלפי שנים ויותר. ולפיכך, עלינו לפענח כיצד עשויה להיראות הציביליזציה האנושית (אבן הבוחן היחידה שיש לנו) אם המדע והטכנולוגיה ימשיכו להתפתח באותו הקצב המעריכי בו התקדמו במאתיים השנים האחרונות.

וכך נולד סולם קרדאשב, המתאר את התפתחותן המשוערת של ציביליזציות חלליות בשלושה שלבים שונים.

השלב הראשון: ניצול מירבי של אנרגיית כוכב-לכת

ציביליזציה המגיעה לשלב הראשון בסולם קרדאשב מסוגלת לנצל את כל האנרגייה בכוכב הלכת שלה, כמו גם חלק מהאנרגיה המגיעה אליו מהכוכב סביבו הוא חג – במקרה שלנו, את אנרגיית השמש. רק כדי שנבין עד כמה מטרה זו מרוחקת מאיתנו עדיין: כדי לנצל באופן מלא את האנרגייה שבכדור הארץ, נצטרך להיות מסוגלים גם לשלוט בכוחות הטבע – בהרי-הגעש, במזג האוויר ואפילו בתנועות הלוחות הטקטוניים. אנחנו עדיין מרוחקים מאד מנקודה זו, על אף שהעתידן מי'צו קאקו מאמין שנגיע אליה תוך מאה שנים, או מאתיים לכל היותר, בלי נדר.

electricity-1330214_1920.jpg

השלב הראשון בסולם קרדאשב: קצירה של כל משאבי כוכב-הלכת עליו אנו חיים.

השלב השני: ניצול מירבי של אנרגיית כוכב

כוכבים, כמו השמש, פולטים כמות… ובכן, אסטרונומית… של אנרגיה. בכל יום מספקות קרני השמש לכדור-הארץ אנרגיה בכמות הגדולה פי 10,000 מצריכת האנרגיה הנוכחית שלנו. וזהו, כמובן, רק שמץ מזערי מכמות האנרגיה הכוללת שהשמש מקרינה לחלל שמסביבה. ציביליזציה בשלב השני תהיה מסוגלת לרתום את כל האנרגיה המגיעה מהשמש לצרכיה.

איך נוכל להגיע להישג שכזה? הפיזיקאי הידוע פרימן דייסון הציע את אפשרות הקמתה של "ספירת דייסון": כדור המקיף את השמש וקוצר את כל האנרגיה שהיא מקרינה לחלל. אחרים הציעו לפרק את הרעיון לנגזרות צנועות יותר: טבעת דייסון אחת או יותר המקיפה את השמש, או אפילו נחיל דייסון המורכב מלוויינים החגים מסביב לשמש, קולטים את האנרגיה שהיא מפיקה ומשגרים אותה באופן מרוכז וממוקד לצרכי המין האנושי.

31437348556_e456c031b1_b.jpg

תמונת אילוסטרציה של ספירת דייסון, המקיפה שמש וקולטת את כל האנרגיה שהיא מקרינה לסביבה. במקור מפליקר.

ניתן למצוא זרעים ראשוניים למיזמים בכיוון זה כיום. תאגיד שימיזו היפני מתכנן לרצף פאנלים סולאריים מסביב לירח, כדי לקצור את אנרגיית השמש ולשדרה לכדור-הארץ. הוא מתכנן לעשות כל זאת עד שנת 2035, אבל הרעיון נראה יותר כקונספט ראשוני מתכנית ממשית. רשת כזו של פאנלים סולאריים בחלל תחייב בהכרח גם רובוטים מתוחכמים שיוכלו לטפל בה, שינוע משאות לחלל בעלות נמוכה (או יצירתם מחוץ לאטמוספירה ממשאבים חלליים) וטכנולוגיות נוספות שאיננו מתקרבים עדיין אליהן.

סרטון תדמית של תאגיד שימיזו היפני שמתכנן להקיף את הירח בפאנלים סולאריים לקצירת אנרגיית השמש.

 

מה שברור לכולם הוא שיצירת ספירת דייסון שלמה תדרוש חומרי בנייה בהיקף שניתן יהיה להשיג רק מפירוק לגורמים בסיסיים של כוכבי-לכת והרכבתם מחדש בצורה הנדרשת. זהו מיזם שניתן יהיה לבצע רק באמצעות הטכנולוגיות העתידניות המתקדמות ביותר שאינן ברשותנו עדיין.

אם אכן יקימו ציביליזציות חוצניות ספירות דייסון, או אפילו נחילי וטבעות דייסון, אנו אמורים להיות מסוגלים לגלות את המבנים האלו בקלות יחסית, באמצעות מעקב אחר פליטת האנרגיה של הכוכבים השונים בחלל החיצון. מכיוון שמבני דייסון למיניהם אמורים לעצור חלק משמעותי מהקרינה האלקטרומגנטית המגיחה מהכוכב שהם מקיפים, נוכל לזהות חריגות מהמצופה עבור הפליטה האלקטרומגנטית מאותו כוכב, וכך לפענח שציביליזציה כלשהי קוצרת את האנרגיה שהוא מפיק.

השלב השלישי: ניצול מירבי של האנרגיה בגלקסיה

ציביליזציות בשלב השלישי מסוגלות כבר ליהנות מחלק משמעותי מהאנרגיה שניתן להפיק מגלקסיה אחת. אולי הן עושות זאת באמצעות הקמת ספירות דייסון מסביב לכוכבים רבים בגלקסיה. אולי הן מפתחות דרך להפיק אנרגיה מהחורים השחורים העצומים שבמרכז גלקסיות רבות, באמצעות 'השלכת' כוכבי-לכת וחומר חללי אחר לתוך החורים השחורים, ואיסוף האנרגיה המשתחררת בצורת פוטונים מסביב לחור השחור. אולי הן יקצרו את האנרגיה המתקבלת מהתפרצויות גמא, המתרחשות בין היתר כשכוכבי נייטרונים מתנגשים זה בזה. או אולי הן יחברו מנועים רקטיים לכוכבי-לכת שלמים, ויטיסו אותם בחלל ממערכת שמש אחת לאחרת, במרדף נצחי אחר אנרגיה ותנאי קיום נוחים יותר.

האם נוכל לגלות ציביליזציות כאלו, במבט מכדור-הארץ? כנראה שכן. אפילו אם הן הצליחו כבר להשתלט על גלקסיה שלמה, הרי שנוכל לזהות שבאותה גלקסיה קיימת חוקיות שונה לפעולתם של הכוכבים וכוכבי-הלכת, ואולי אפילו לפענח כוונת מכוון שמאחורי אותה חוקיות יוצאת-דופן.

 

האם אפשר לרדת בסולם קרדאשב?

קרדאשב אמנם הניח שכל הציביליזציות יתקדמו באופן טבעי במעלה הסולם, אך טכנולוגיות מודרניות מעלות אפשרות אחרת: במקום לשפר את יכולות קצירת האנרגיה שלנו ולעלות במקביל גם בצריכה האנרגטית, האם ייתכן שנוכל להצטמצם ברמות האנרגיה שאנו זקוקים להן?

לכאורה, זוהי הצעה פרדוקסלית. כדי ליהנות מעושר חומרי גדול יותר, עלינו להשקיע יותר אנרגיה בסידור מחדש של האטומים והמולקולות שמסביבנו. אך קיים מקום אחד בו צריכת האנרגיה שלנו יכולה להישאר קבועה – גם בזמן שאנו נהנים מחוויה של עושר אינסופי.

מקום זה הוא העולם הווירטואלי.

חשבו על המטריקס: בני-אדם המחוברים במוחותיהם למחשב, וחווים עולם של מציאות מדומה הנבנה מסביבם. אנו עשויים להצליח להגיע לרמה זו של מציאות מדומה תוך מאה שנים או פחות, ואולי אפילו להעתיק מוחות אינדיבידואלים שלמים לתוך המחשב, נוירון אחר נוירון, באופן שישמר את רציפות התודעה העצמית של המועתק. הרצת המוח האינדיבידואלי הזה במחשב תעלה באנרגיה רבה, בוודאי, אך כשהטכנולוגיה תתקדם מספיק נגיע לעלות נמוכה יותר מזו של שימור הגוף הביולוגי כולו. לא נראה מופרך לחשוב על כוכב-לכת שלם, שכל אוכלוסייתו היגרה אל העולם הדיגיטלי הממוחשב – וזקוקה לפיכך לכמות זעומה של אנרגיה.

Thematrixincode99.jpg

המטריקס: עולם של מציאות מדומה, בו ניתן לשמר תודעה בעלות אנרגטית נמוכה.

אני מציע, לפיכך, שלב חדש בסולם קרדאשב: שלב מינוס-אחד. בשלב זה ניתן למצוא את הציביליזציה השלמה של כוכב-לכת אחד, שהעתיקה את עצמה למחשב באופן חלקי או מלא. ציביליזציה זו אינה מנצלת כמעט את משאבי כוכב-הלכת שלה, עקב העלויות הנמוכות הכרוכות בהפעלת המחשבים ותחזוקתם.

אפשר להמשיך לרדת מתחת לאפס בסולם קרדאשב. בשלב מינוס-שתיים אולי נמצא את אותה ציביליזציה מריצה סימולציה של מערכת שמש שלמה, על כל תושביה, תוך כדי שהיא נזקקת לשם כך לאנרגיה ברמה המופקת רק בשלב הראשון של הסולם: שימוש מלא במשאבי כוכב-הלכת בעולם הפיזי. ובשלב מינוס-שלוש נמצא סימולציה של הגלקסיה כולה, עם הזדקקות לרמות אנרגיה דומות.

כאשר אני רואה את הקשיים הגדולים הכרוכים בחקר החלל הקר ורחב-הידיים, אני מתקשה להאמין שלא קיימות גם ציביליזציות שירדו אל מתחת לאפס בסולם קרדאשב ועברו אל העולם הדיגיטלי.

האם נוכל אי-פעם למצוא את הציביליזציות האלו, בהינתן צריכת האנרגיה הזעומה שלהן? אולי זה אפשרי. אור הכוכבים המגיע אלינו עבר דרך של מיליוני שנים בחלל, ולפיכך אנו רואים תמיד את עברם של אותם כוכבים. אם יתמזל מזלנו, אולי נוכל למצוא ציביליזציה בנקודת המפנה – משלב 1 או אפס, לשלב מינוס אחד. המעבר יהיה מלווה בוודאי בירידה בצריכת האנרגיה, דבר שאנו עשויים להבחין בו גם מרחוק.

אפשרות אחרת היא לחפש את שומריהן הפיזיים של אותן הציביליזציות. הרי חברות ש- 'יורדות למחתרת' בעולם הדיגיטלי, זקוקות עדיין לשומרים פיזיים שיתחזקו את תשתיות המחשוב ויגנו עליהן. ייתכן שדווקא באמצעות חיפוש השומרים – יהיו אלו אשר יהיו – נוכל למצוא את הציביליזציות שירדו מתחת לאפס בסולם.

 

סיכום

קל לצחוק על רעיונות כמו סולם קרדאשב, ולטעון שאינם אלא חלומות באספמיה או רעיונות הנזרקים לאוויר ללא ביסוס מעשי. ולמרות זאת, סולם קרדאשב מספק לנו כלי מחשבתי רב-עוצמה באמצעותו אנו יכולים לנסות להבין כיצד עשויות ציביליזציות חייזריות עתיקות מאיתנו להתקיים, וכיצד אנו עצמנו עשויים להתקיים ברבות הימים. בזכות כלי מחשבתי זה אנו עשויים להתאים טוב יותר את החיפוש אחר חיים בחלל החיצון – ואולי, בסופו של דבר, גם להצליח.

תחזיותיו של ביל גייטס מ- 1999 התממשו במלואן; מה תחזיותיו לעתיד עכשיו?

תחזיותיו של ביל גייטס מ- 1999 התממשו במלואן; מה תחזיותיו לעתיד עכשיו?

לפני 18 שנים כתב ביל גייטס ספר – "עסקים @ מהירות המחשבה" – בו תיאר חמש-עשרה תחזיות נועזות, שנראו בוודאי כמדע בדיוני לרוב קוראי הספר באותו הזמן.

ואף על פי כן, כולן התממשו מאז.

נעבור על התחזיות אחת-אחת, לפי הרשומה של מרקוס קירג'ונן – סטודנט לעסקים שסקר את הספר ואת התחזיות. ובסוף הרשומה נספר על התחזיות החדשות ששחרר ביל גייטס בשנים האחרונות בנוגע לעתיד העולם.

תחזיות מן העבר

תחזית ראשונה: אנשים יוכלו להשתמש בשירותים אוטומטיים להשוואת מחירים, כך שיוכלו לבחור בקלות את המוצר הזול ביותר בכל תחומי התעשייה.

המימוש: אמזון, גוגל, ואפילו זאפ הישראלית, שמאפשרת לנו להשוות מחירים בקלות בכל תחום.

zap-575.jpg (575×282)

תחזית שנייה: אנשים יישאו על גופם מכשירים קטנים שיאפשרו להם להישאר מחוברים תמיד ולבצע עסקים אלקטרוניים בכל מקום. הם יוכלו לבדוק את החדשות, לראות פרטי טיסות שהזמינו, לקבל מידע משווקים פיננסיים ולעשות כל דבר אחר על ההתקנים הללו.

המימוש: גייטס חזה כאן למעשה את הסמארטפונים, שמונה שנים שלמות לפני שהאייפון הראשון השתחרר לשוק.

תחזית שלישית: אנשים ישלמו את חשבונותיהם, יטפלו בעסקיהם הפיננסיים ויתקשרו עם הרופאים שלהם דרך האינטרנט.

המימוש: אתם יכולים לשלם את חשבונותיכם לחברות ציבוריות (חשמל, מים, תקשורת) דרך האינטרנט, לבחון את חשבון הבנק שלכם ולבצע פעולות פיננסיות דרך האינטרנט, ואפילו לנהל שיחות עם רופאים ולהזמין ולחדש מרשמים לתרופות דרך האינטרנט.

תחזית רביעית: יפותחו עוזרים אישיים שיחברו ויתאמו בין כל המכשירים שלכם, בין שהם במשרד או בבית, ויאפשרו להם להחליף מידע ביניהם. העוזרים יבדקו את האימיילים וההודעות שלכם ויציגו לכם את המידע שאתם צריכים. … הם ידווחו לכל המכשירים בהם אתם משתמשים אודות הרכישות וסדר היום שלכם, ויאפשרו להם להתאים את עצמם אוטומטית למעשיכם.

המימוש: עוזרים דיגיטליים כ- Google Now ואמזון אקו מתחילים לבצע בדיוק את הפעולות הללו. מכשירים חכמים אחרים כמו נסט מתאימים את עצמם כבר אוטומטית לסדר היום שלכם.

תחזית חמישית: דיווחי-וידאו שוטפים מהבית יהפכו לנפוצים, ויידעו אתכם כשמישהו מבקר בזמן שאינכם בבית.

המימוש: בעקבות הירידה הדרמטית בעלות המצלמות הדיגיטליות והחיבור לרשת, קיימות שפע של חברות כיום שמייצרות מצלמות-רשת זולות המפקחות על הבית ומדווחות לבעלים על פורצים, או מאפשרות לו לראות כיצד מתנהגים ילדיו וחיות המחמד בבית.

תחזית שישית: אתרים פרטיים עבור חברים ובני-משפחה יהיו נפוצים, ויאפשרו לכם לשוחח ולהתכונן לאירועים.

מימוש: כשגייטס נקב בתחזית, הבלוגים רק החלו את דרכם, אך הוא כבר הבין לאן הדברים מתקדמים. מאז נפתחו עוד יותר ממאתיים וחמישים מיליון בלוגים, ולצדם הופיעו פלטפורמות עליהן יכולים החברים והמשפחה לתקשר ביחד: פייסבוק, ווטסאפ, סנאפצ'ט ואחרות.

תחזית שביעית: יפותחו אלגוריתמים שיודעים כשאתה מזמין טיול, ומשתמשים במידע כדי להציע פעילויות והנחות ביעד המבוקש.

מימוש: אתרי טיולים כגון אורביץ, אקספדיה ואחרים מבצעים בדיוק את הפעולה הזו, וענקיות השיווק הדיגיטלי – פייסבוק וגוגל – מסתמכות על המידע שהן אוספות אודות המשתמש כדי להציע לו שירותים שמתאימים בדיוק עבורו, כולל לפי מיקום נוכחי.

תחזית שמינית: בזמן צפייה בספורט בטלוויזיה, אפשר יהיה להתדיין על המתרחש בזמן-אמת, ולהשתתף בתחרויות בהן תהמר על המנצח.

מימוש: באמצעות פלטפורמות המדיה החברתית ברשת – פייסבוק, ווטסאפ, טוויטר – מתנהלים שפע של דיונים אודות המתרחש בתחרויות ספורט בזמן-אמת. הצופים יכולים גם להרכיב 'קבוצות פנטזיה' ולהמר בדרך זו על השחקנים וביצועיהם.

תחזית תשיעית: למכשירים יהיה פרסום חכם. הם ידעו את דפוסי הרכישות שלך, ויציגו פרסומות שיותאמו להעדפותיך.

מימוש: גוגל. פייסבוק. כל מילה נוספת מיותרת.

תחזית עשירית: שידורים טלוויזיוניים יכללו קישורים לאתרים רלוונטיים כדי להעשיר את התוכן.

מימוש: בשידורים ופרסומות רבים ממליצים הקריינים לחפש את המוצר או מידע נוסף באתר החברה.

תחזית אחת-עשרה: תושבי ערים ומדינות יוכלו לקיים דיונים באינטרנט אודות נושאים שמשפיעים עליהם, כפוליטיקה מקומית, תכנון עירוני או בטיחות.

מימוש: פייסבוק מאפשרת לערוך דיונים כאלו בדיוק בקבוצות פנימיות. בזכות הדיונים הללו בטוויטר ובפייסבוק ראינו גם את השפעת הציבור על הממשלות גדלה במקרים מסוימים, למשל במהפכות הפוליטיות במצרים, לוב וטוניס.

תחזית שתים-עשרה: קהילות מקוונות לא יושפעו מהמיקום שלך, אלא מתחומי העניין שלך.

מימוש: פורומים אינטרנטיים כמעט ואינם מתחשבים במיקום כיום, אלא רק בתחומי העניין. משתמשים ברדיט (Reddit), בתפוז ובפורומים אחרים יכולים לבחור להצטרף לתת-הפורומים שמעניינים אותם ולהשתתף בדיונים שם.

תחזיות 13, 14, 15: מנהלי פרויקטים יוכלו למצוא אנשים מתאימים לפרויקט בעולם המקוון, ולקבל המלצות לגביהם. מחפשי-עבודה יוכלו למצוא הזדמנויות לתעסוקה בעולם המקוון באמצעות הצהרה על תחומי העניין שלהם, צרכיהם והמיומנויות שהם מביאים לשולחן. חברות יוכלו לבצע מיקור-חוץ למטלות מסוימות – בין שמדובר בפרויקט בנייה, בהפקת סרט או בקמפיין פרסום.

מימוש: שלוש התחזיות הללו ממומשות באמצעות לינקדאין ופלטפורמות רשת אחרות למציאת עובדי פלטפורמה (Mechanical Turk, Upwork, Fiverr), פתיחת תחרויות-רשת (Innocentive, Kaggle) ומיקור-חוץ של פרויקטים.

תחזיות לעתיד

כל התחזיות הללו של גייטס נרשמו כאמור ב- 1999. מאז הספיק האיש להנפיק עוד כמה תחזיות לעתיד, שיכולות לעזור לנו להבין כיצד העולם ייראה בעשורים הקרובים. התחזיות נלקחו ברובן מהמכתב השנתי ששחרר גייטס ב- 2015 לאינטרנט.

תחזית לעתיד ראשונה: אפריקה תוכל להזין את עצמה בכוחות עצמה בזכות התפתחות והטמעה של טכנולוגיות דישון והנדסה גנטית של יבולים, בזכות שיפור תשתיות השינוע של יבולים ובזכות שיפור התקשורת כך שדיווחים על מזג האוויר ומצב השוק יגיעו לכל איכר במהירות. כתוצאה מכל השכלולים הללו, איכרים אפריקאים יצליחו לשפר את תפוקת שדותיהם במאה וחמישים אחוזים.

תחזית לעתיד שנייה: חיי העניים ישתנו בזכות בנקאות ניידת. עד 2030, שני מיליארד אנשים שנטולי חשבון בנק כיום, ישמרו את כספם בבנק ויוכלו לבצע תשלומים באמצעות הטלפונים החכמים שלהם.

תחזית לעתיד שלישית: עד שנת 2035, לא יישארו כמעט מדינות עניות בעולם. כמובן שהכל תלוי בהגדרת העוני (תמיד יהיו מדינות עניות יותר מאחרות, מעצם קיומו של דירוג שכזה), אך גייטס מתייחס לרעיון לפיו 'מפלס המים עולה עבור כולם'. מדינות כמו טורקיה וצ'ילה נהנות כיום מאותה רמת הכנסה לאדם כפי שהייתה בארצות הברית בשנות השישים של המאה האחרונה, ומלאזיה וגבון מתקרבות לאותה נקודה. הפער הגדול שבין מדינות עניות ומדינות עשירות מתמלא במדינות-ביניים כסין, הודו, ברזיל ואחרות. יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם חיה כיום במדינות שעדיין אינן עשירות כמו ארצות הברית, אך גם במפורש אינן עניות עוד. כך שהרעיון לפיו "מדינות עניות יישארו עניות" כבר אינו תקף באותה המידה. מדינות עניות רבות – גם אם לא כולן – מצליחות לקדם את כלכלותיהן. ובאופן כללי, אחוז ה- "אנשים עניים מאד" (דולר אחד או פחות ליום) צנח לפחות ממחצית מהאחוז ב- 1990. בהנחה שהכלכלה העולמית תישמר על כנה, ובהינתן שלא יתחוללו קטסטרופות לא-צפויות, אין סיבה שהצמיחה תיפסק.

תחזית רביעית: עבודות רבות יאבדו לטובת האוטומציה. גייטס מאמין, כמנהיגי תעשייה רבים אחרים, שעבודות רבות יאבדו לטובת האוטומציה בעשורים הקרובים. פתרון ראשוני אפשרי, לדעתו , הוא מיסוי רובוטים – כלומר, להטיל מס גבוה יותר על מפעלים שמעסיקים רובוטים.

כך שאם ביל גייטס אופטימי לגבי עתיד העולם, כולנו יכולים להיות אופטימיים קצת יותר בעצמנו.

(הערה קטנה: קיים מיתוס רווח לפיו גייטס טען ב- 1981 שאין שום סיבה שמישהו יזדקק למחשב עם יותר מ- 640K זיכרון RAM. גייטס עצמו מתכחש לשמועה זו, ומעולם לא ניתן היה למצוא מישהו שיאמת אותה. בהינתן ראייתו ארוכת-הטווח של האיש, קשה להאמין בנכונות השמועה)

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות

אני משתדל לעסוק בבלוג זה בנושאים שברומו של עולם: תרופות לסרטן, בינות מלאכותיות שמשתלטות על העולם, עתיד העבודה וכן הלאה. אלא שמדי פעם מגיע לתשומת לבי סיפור מיוחד כל-כך, שאיני יכול אלא לעצור הכל ולכתוב עליו. כזה הוא סיפורו של הרובוט ש(לא) חשב שהוא יכול.

סיפורנו מתחיל בסוף ינואר 2017, כאשר כלי-טיס בלתי-מאויש  (כטב"ם) שוגר מאריזונה שבארצות הברית במשימת אימונים פשוטה. שמו של הרובוט? צל (Shadow) RQ-7Bv2. נקרא לו בקיצור, צילי. רובוטים מסוגו של צילי משמשים לניטור אחר מטרות צבאיות לרוב, ואינם אמורים להתרחק יותר ממאה ועשרים קילומטרים מהתחנה השולטת בהם. אבל לצילי היו תכניות אחרות: מיד לאחר השיגור התנתק הקשר בינו לבין תחנת השליטה.

shadow uav.jpg

כלי טיס בלתי מאויש מסוג Shadow. המקור לתמונה: משרד ההגנה האמריקני.

כלים פשוטים יותר היו בוודאי מתרסקים כמה דקות לאחר אובדן התקשורת, אך צילי היה מיוחד. כטב"מים מסוג Shadow נהנים מרמה גבוהה של אוטונומיות. או במילים פשוטות, הם מסוגלים להישאר באוויר ולהמשיך למלא את המשימה גם אם הם מאבדים את הקשר עם המפעיל. מסיבה זו אני מרשה לעצמי לקרוא להם רובוטים אוטונומיים. אלא שצילי לא ידע מה המשימה שלו. וכפי שהבינו לפתע בני-האדם שנותרו על הקרקע מתחת לצלו של צילי, אף אחד בעצם לא ידע מה המשימה שלו.

כלי טיס בלתי-מאוישים מתוכנתים להתנהג בצורות שונות כאשר הם מאבדים תקשורת עם הקרקע. חלקם חגים באוויר מעל נקודה מסוימת עד לחידוש הקשר. אחרים מנמיכים רום ומנסים לנחות, או שמנסים לחזור לנקודה ממנה שוגרו במקור. מערכות חירום מופעלות ברגע שהכטב"ם מבין שהוא בודד עתה בשמים. אבל עבור צילי, נראה שהמערכות הללו לא הופעלו. סברה אחרת היא שצילי זכר בשוגג את הקואורדינטות של ביתו הקודם בבסיס צבאי במדינת וושינגטון, וניסה בגבורה לחזור לשם. או שאולי מערכות החירום לא הופעלו כלל, וצילי פשוט המשיך לשייט בשמים, במסעו אל הלא-נודע.

כך או כך, צילי הותיר מאחוריו את החיילים והמהנדסים המתוסכלים, והחל לטוס צפונה. צפונה, צפונה, צפונה, תוך שהוא מתעלם מכל ניסיון לחדש עמו קשר. הוא התרומם באוויר על גבי הרוחות החזקות, ונעזר בהן כדי לשייט מעל ליערות ושמורות אינדיאנים. כל אותו זמן, עקבו אחריו הרשויות באמצעות מערכות רדאר, אך לאחר חמש שעות הגיע צילי להרי הרוקי. הוא לא היה אמור להיות מסוגל לעבור אותם, ואנשי הצבא איבדו את חתימת הרדאר שלו באותה נקודה והניחו שהוא התרסק.

הרי הרוקי. צילי חצה גם אותם. מקור: Blue Planet Biomes

הוא לא התרסק. הוא רק התרומם עוד יותר גבוה, לרום של 4,000 מטרים, והפליג אל מעל ומעבר להרי הרוקי, לגבהים שלא תוכנן עבורם, למרחקים שלא נועד לגמוע. הוא המשיך צפונה, בלתי-נלאה, במסע בן אלף קילומטרים , עד שהתרסק בסמוך לדנוור. עדיין איננו יודעים מה היתה הסיבה להתרסקות, אך קשה להאמין שצילי היה יכול להמשיך עוד זמן רב, מאחר והדלק שלו בוודאי נגמר כבר, או היה קרוב להיגמר, באותו הזמן.

וזהו סיפורו של צילי, הרובוט שלא חשב שהוא יכול – מכיוון שאין לו כלל יכולת חשיבה – אבל שבדרך-לא-דרך גמע מרחקים שלא היה אמור לעבור, בפרק זמן שלא היה אמור לשרוד בשמים, ובניגוד להנחיות שהיה אמור לקבל.

יומם של הרובוטים האוטונומיים

צילי הוא רק חלק מדור חדש של רובוטים – כאלו הנהנים מאוטונומיות מוגבלת, ומסוגלים להוציא לפועל משימה המוגדרת להם, עם מעורבות מינימלית של מפעיל אנושי. הפרשה של צילי משקפת, למעשה, באג במערכת התפעול של הרובוט. לפעמים אנו מגלים באגים בתוכנות בהן אנו משתמשים: הוורד עשוי להיתקע פתאום או להתחיל למחוק אותיות ומילים בעצמו, או שמערכת ההפעלה של המחשב עשויה ליפול ולהפסיק לפעול. אלו באגים מעצבנים, אבל אנו מצפים להם ומבינים שהם כמעט בלתי-נמנעים במערכות מחשוב מורכבות כל-כך.

ובכן, גם לצילי היה באג. ההבדל היחיד הוא שצילי הוא כטב"ם צבאי בשווי של מיליון וחצי דולרים, והבאג גרם לו לחצות בטיסה שלוש מדינות ואת הרי הרוקי. אפשר לומר בצדק רב שהיה לנו מזל שצילי משמש למטרות ניטור בלבד, ולכן אינו חמוש. אבל בן-דודו הפרדטור (Predator) משמש גם הוא למטרות ניטור וריגול, וחמוש – רק ליתר ביטחון – בשני טילי הלפייר (Hellfire) נגד-טנקים ובשישה טילי גריפין (Griffin) אוויר-קרקע.

בן-דודו החביב-פחות של צילי, הפרדטור, יורה טיל הלפייר נגד-טנקים. מקור: Defense Systems

אני חושד שהיינו משועשעים פחות מכל הפרשיה אילו היה אחד מהפרדטורים החמושים תופס את מקומו של צילי ויוצא למסע דומה ברחבי אמריקה, מבלי שנבין לאן הוא טס או מה יכולותיו המדויקות.

הרצון שמאחורי הרובוט

הכתיבה הרגשנית בחלקה הראשון של הרשומה העלתה בוודאי גיחוך על פיותיהם של רובוטיקאים מומחים, ומסיבה טובה. לרובוטים אין רצונות משלהם. אין להם מחשבות או מודעות עצמית. אבל הרובוטים המשוכללים של היום מתחילים לזכות במה שאפשר לקרוא לו בצדק – "דחפים". המתכנתים מטמיעים ברובוטים האוטונומיים את הדחפים להגיב למצבים שונים בדרכים מסוימות שהוגדרו עבורם מראש. מבחינה זו, הרובוטים האוטונומיים מזכירים חרקים, שיכולים להגיב לאותו מצב פעם אחר פעם באותה הדרך בדיוק – גם אם דרך זו הוכחה כהרת אסון עבורם. ואף על פי כן, הם ניחנים בדחף לפעול כך.

חרקים הם יצורים משוכללים למדי, אך גם הם חושפים 'באגים' כאשר הם נתקלים במצבים לא-צפויים. זו הסיבה שיתושים ממשיכים לקבל זרמים חשמליים כשהם עפים אל האור המהפנט שבמלכודת החשמלית, או שזבובים ממשיכים להיכנס למלכודת זבובים מכנית פשוטה, למרות שהם רואים את כל חבריהם לכודים בתוכה. הדחפים הפשוטים המתוכנתים במערכת העצבים שלהם אינם יכולים להתמודד עם הסביבה המודרנית המורכבת החדשה.

ואם החרקים יכולים לחוות באגים כשהם נקלעים לסביבה לא-צפויה, על אחת כמה וכמה הדבר נכון לרובוטים אוטונומיים. סיפורו של צילי ממחיש מה קורה כאשר הרובוט מציית לדחפים שגויים, או כאשר מתרחש כשל במערכת שנועדה 'לדחוף' אותו לחזור הביתה. באגים כאלו הינם בלתי-נמנעים בכל מערכת מורכבת, אך השלכותיהם יכולות להיות הרות-אסון כשמדובר ברובוטים אוטונומיים, ובמיוחד רובוטים חמושים מהסוג שניתן למצוא בשדה הקרב.

אם גם אתכם זה מפחיד…

אם גם אתכם מפחיד תרחיש בו מתגלים באגים לא-צפויים ברובוטים אוטונומיים, ייתכן שתרצו לחתום על המכתב הפתוח ששחרר לפני שנה וחצי המכון לעתיד החיים (The Future of Life Institute), כנגד שימוש בכלי-נשק אוטונומיים בשדה הקרב. לא תהיו לבד בחתימה עליו: יותר מאלף מומחים וחוקרים בתחום הבינה המלאכותית חתמו כבר על המכתב הקורא להטיל איסור על השימוש בכלי נשק אוטונומיים.

האם המכתב יצליח להניא ממשלות מהקניית יכולות אוטונומיות לרובוטים בשדה הקרב? אני בספק. אם לא הצלחנו לעצור את החימוש הגרעיני, קשה להאמין שנוכל לעצור את חימוש הרובוטים. אבל לפחות כשצילי או פרדי הפרדטור ילכו לאיבוד בפעם הבאה, תוכלו לצקצק בלשונותיכם באכזבה ולציין שידעתם שזה יקרה.

בקיצור, תוכלו להיות עתידנים.