מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

מהנדסים גנטיים מתקנים פגם אבולוציוני קדום בצמחים – ומשפרים את היבול בארבעים אחוזים

אחד הדברים שאני שם לב אליו בבלוג לאחר שנים רבות של כתיבה הוא שאנחנו נוטים להיסחף אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות המנצנצות ביותר: רכבים אוטונומיים (וואו!!), רכבים מעופפים (כמו בחזרה לעתיד!), רובוטים שהולכים כבני-אדם (הטרמינייטור!) וכן הלאה. כמובן, להתפתחויות האלו יש משמעות חשובה לעתיד, אבל לעתים דווקא הפיתוחים הפחות-סנסציוניים הם אלו שיכולים לשנות את העולם לטובה עבור מיליארדי בני-אדם. למשל, חלבון קטן ומטופש ששמו "רוביסקו", שעושה צרות לצמחים בכל העולם – אבל לא לעוד הרבה זמן. ובזכות אקט יוצא-דופן של הנדסה גנטית מהזמן האחרון, אנו עשויים כבר בעשור הקרוב להגדיל את אספקת המזון הצמחי בעולם בכמעט חמישים אחוזים.

נסביר לרגע מה זה בכלל "רוביסקו". אתם אמורים להכיר אותו, כי הוא החלבון הנפוץ ביותר על פני כדור-הארץ. הוא זה שפועל בצמחים ומאפשר להם להפוך פחמן דו-חמצני ומים לסוכרים. הצמח משתמש בסוכרים כדי להפיק אנרגיה, ומה שעוד – הוא גם משתמש בהם כדי לבנות את הגבעול, הזרעים, הפרחים, העלים וכל יתר חלקי הצמח. התרנגולות, הפרות והכבשים אוכלות את הצמח על כל סוכריו, ואז אנחנו אוכלים אותן. צמחונים מדלגים על התיווך הזה, ונהנים ישירות מהסוכרים הטבעיים שבצמח, לצד שפע של גלולות ויטמינים.

בלי רוביסקו, חלק גדול מהצמחים על פני האדמה היו – פשוט – מפסיקים להתקיים. לכן רוביסקו חשוב ונפוץ כל-כך. הוא התפתח בשלב מוקדם באבולוציה של הצמחים ואיפשר להם להצליח במה שהם עושים היטב כיום: לנצל ביעילות את אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. אלא שעם מעבר השנים, כמו אמנים רבים וטובים, רוביסקו הפך לאויב הנורא ביותר של עצמו. הוא התפתח במקור בסביבה עם מעט מאד חמצן, וזו הסביבה בה הוא פועל באופן מיטבי. אלא מה? בתהליך הפוטוסינתזה סופחים הצמחים פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה ומשחררים חמצן. מאות-מיליוני שנים של פעולת הצמחים הביאה לכך שהם מילאו את האטמוספירה בכדור-הארץ בכל-כך הרבה חמצן, שרוביסקו כבר לא פועל היטב כבעבר. הוא עדיין מנסה לעשות את עבודתו, אך יעילותו פוחתת בתנאים הקיימים באטמוספירה כיום, והוא עושה טעויות רבות בתהליך ההרכבה של הסוכרים.

אז מה עושים? מהנדסים מחדש את כל העסק, כמובן. זה מה שעשו חוקרים במכון לביולוגיה גנומית באילינוי, שהשקיעו את מאמציהם בהנדסה-מחדש של צמח הטבק. הם השתמשו בטכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית כדי להטמיע בצמחים מסלולים מטבוליים אלטרנטיביים שיאפשרו להיפטר בקלות מהטעויות של רוביסקו. המסלולים האלו אמורים לחסוך במשאבים שהצמח היה מפנה במצב רגיל כדי לטפל בשגיאות של רוביסקו.

החוקרים בחנו את רעיונותיהם בצמח הטבק, וגילו כי הצמחים המהונדסים הצליחו לגדול מהר יותר בשדה, הגיעו לגובה רב יותר ומסתם הכוללת הייתה גדולה בארבעים אחוזים בערך מזו של הצמחים הרגילים. התוצאות התפרסמו כבר בכתב-העת המדעי היוקרתי Science, ועכשיו מנסים החוקרים לשכפל את התוצאות הללו גם בצמחי סויה, אורז, תפוח אדמה, עגבניות וחצילים[1].

צמחים מהונדסים.jpg

מה יקרה אם יצליחו?

התשובה הברורה מאליה היא שנוכל להפיק יותר מזון, בהשקעה קטנה יותר של אנרגיה. אחרי הכל, ההנדסה מחדש של הצמחים רק מתקנת פגם שנותר בהם עוד מתקופה קדומה יותר בהיסטוריה. אנו משפרים, למעשה, את המכונות הקיימות בטבע, והן יעשו את כל היתר באמצעות אור השמש והפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה. גם אם יקבלו אותה כמות מים, אמורים הצמחים המשופרים להגיע להישגים טובים בהרבה מאלו של הצמחים הרגילים. וכך, נוכל להתמודד עם הצורך הגובר של אוכלוסיית העולם במזון, באמצעות שימוש יעיל יותר בשטחי גידול המזון.

המשמעות המורכבת יותר היא שהפיתוח עשוי לסייע לאנושות במלחמתה בהתחממות הגלובלית. אחת הסיבות המרכזיות להתחממות הגלובלית היא הצטברות מולקולות פחמן דו-חמצני באטמוספירה. אם נוכל לפתח צמחים המסוגלים לספוח כמות גדולה יותר של פחמן דו-חמצני, הרי שנוכל למזער את ריכוז גז החממה באוויר – וכך נאט את ההתחממות הגלובלית.

כמובן, כל זה לא יקרה מחר בבוקר. תהליך ההנדסה-מחדש של הצמחים ידרוש מספר שנים, ותהליכי האישור מול המחוקק צפויים לארוך עוד שנים רבות. ואף על פי כן, אם הפיתוח יצליח – הוא בוודאי יגיע במוקדם או במאוחר לשדות החקלאיים. קשה להאמין שבעולם רעב, המתחמם מדי יום, אפשר יהיה להתעלם מפריצת-דרך שמאפשרת לנו להאכיל מספר גדול בהרבה של בני-אדם, ועל הדרך גם לשקם את האקלים.

אחרון חביב, הפיתוח הזה רק מחזק את מה שאני מטיף לו כבר שנים: תהיו אופטימיים. בכל דור ודור במאתיים השנים האחרונות, ניתן היה למצוא את נביאי החורבן והזעם שטענו שהאנושות תיחרב בקרוב בשל שילוב של פיצוץ אוכלוסין, מחסור במזון, מחסור בדלק, בעיות סביבתיות ועוד שפע של אתגרים אחרים. כולם – עד עכשיו – טעו, מכיוון שהם לא הבינו כיצד החדשנות האנושית תספק לנו שיטות חדישות ויעילות יותר להפקת מזון, לכריית מחצבים, לטיהור הסביבה ולהתמודדות עם כל צרה אפשרית. אני לא אומר שצריך לנוח על השמרים! חשוב וראוי לעבוד קשה ולחקור כדי לוודא שהפתרונות הללו יפותחו וייושמו בשטח. אבל הדבר שחשוב להבין הוא שאין מקום לפסימיות לגבי העתיד הסביבתי. אם רק נמשיך להשקיע במדע ובטכנולוגיה – ונשכיל להשתמש בפירותיהם בחכמה – נוכל להציל את העולם, ואת האנושות ביחד אתו.

 


 

קישור למאמר המדעי ב- Science –

[1] http://science.sciencemag.org/content/363/6422/32

על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

על עתיד הדיפלומטיה – ומדוע הדיפלומטים של העתיד זקוקים לחוש הומור

בשבוע האחרון הוזמנתי לנאום בכנס של מרכז אבא אבן במרכז הבינתחומי בהרצליה על עתיד הדיפלומטיה. האמת? אני לא דיפלומט גדול. לא למדתי את התחום באקדמיה, ולא חקרתי אותו לעומק. התחום המרכזי שלי הוא בחקר העתיד – בהבנת הכיוונים אליהם מתקדם העולם, וכיצד הטכנולוגיות משפיעות על המקצועות השונים. ועדיין, חשבתי שיהיה מעניין לחלוק עם באי הכנס כמה המלצות לדיפלומטים של העתיד, שנובעות מהבנתי את המגמות הטכנולוגיות העולמיות.

מה צריכים, לפיכך, הדיפלומטים החדשים במקצועם?

הדיפלומטים החדשים צריכים, קודם כל ומעל לכל, להיות אנשי ציבור. עד היום התפקיד שלהם היה יחסית פשוט – לתווך בין מקבלי ההחלטות במדינה אחת, למקבלי ההחלטות במדינה אחרת. אלא שברגע שהאינטרנט נכנסה לתמונה, היו לה שתי השפעות מרכזיות: קודם כל היא פישטה והאיצה את התקשורת הבינלאומית, כך שמקבלי ההחלטות במדינות שונות היו יכולים לתקשר זה עם זה ישירות. ההשפעה ארוכת-הטווח יותר היא שבמדינות הדמוקרטיות, הציבור התחיל לקבל כוח גדול יותר מכיוון שהוא יכול היה 'להתאגד' דרך האינטרנט, ולתאם פעולות ברשתות החברתיות. כתוצאה מכך, כיום בישראל אין לנו 120 חברי כנסת יותר, אלא 8.9 מיליון חברים במה שאפשר לקרוא לו – "הכנסת המורחבת". דיפלומטים שממשיכים להתמקד במוקדי הכוח הריכוזיים מחמיצים את התמונה הרחבה יותר, שטראמפ – על כל מגרעותיו – כבר זיהה. אם אתם רוצים כוח להשפיע, לכו לרשתות החברתיות.

לשינוי הזה יש מספר משמעויות.

ראשית, הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת לעבוד מהר ולפתח מערכות שיאפשרו להם להגיב באופן כמעט מידי לכל שינוי. כבר אלפי שנים שאנחנו מכירים את התמרון בו שני דיפלומטים היו מסכימים לעצור את הדיונים ביניהם לשבועות רבים, כדי שיוכלו להתייעץ עם השליטים ולקבל מהם תשובה. כיום, ניתן לקבל תשובות ממקבלי ההחלטות ומהציבור הרחב תוך דקות ספורות. וזו גם מהירות התגובה המצופה מהדיפלומטים כיום ברשתות החברתיות. אם נותנים לפרשיה להתפתח בטוויטר במשך שעות, הרי שמוותרים הלכה למעשה על הזכות להגיב לה.

המשמעות, אגב, היא שאי אפשר לסמוך על "קצין רשתות חברתיות ראשי", או כל ניסיון דומה להדחיק את העבודה עם הרשתות החברתיות לתחתית השרשרת הארגונית. ניסיונות כאלו מזכירים לי את סיפורו של אלווין טופלר, שב- 1980 הכריז בכנס שמנהלים יצטרכו לדעת לעבוד עם מחשבים בעצמם, ולא יוכלו להותיר למזכירותיהם את העבודה המאוסה הזו. הוא זכה למחיאות כפיים רמות על התחזית המהפכנית כל-כך. כיום, מנהל צריך באמת לעבוד עם המחשב בעצמו, ואם הוא ישאיר למזכירתו את מלאכת ההקלדה, הוא פשוט לא יוכל להתמודד עם העומס הגדול. אבל בזכות המחשב, המנהל יכול לבצע עבודה שהייתה מחייבת צי שלם של מזכירים ומזכירות. באופן דומה, הדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעבוד בעצמם, באופן ישיר ומבלי מתווכים, עם הרשתות החברתיות. ולא רק איתן, אלא גם עם הכלים לניתוח המידע הגדול.

וזה הדבר השני שישתנה: הדיפלומטים החדשים יצטרכו להפוך לאשפי מידע. יש יותר מדי מידע ברשת, והדרך היחידה לנתח אותו ביעילות היא באמצעות כלי איסוף, עיבוד וניתוח מידע מתקדמים. כלים כאלו נסמכים היום על למידת מכונה ובינה מלאכותית, ולפעמים מספיק קורס מזורז של שבוע כדי להבין איך להשתמש בהם. אלא שהדיפלומטים צריכים גם את הבסיס המחשבתי שמאחורי הכלים הללו, וחייבים להבין סטטיסטיקה וכיצד יש לקבל ההחלטות על סמך נתונים. הדיפלומטים החדשים צריכים לדעת להשתמש בכלים לניתוח ביג דאטה, ולהבין גם את הבסיס לפעולתם.

אבל הם לא יכולים לעצור כאן.

הדיפלומטים החדשים צריכים להבין שהעולם המודרני כבר אינו רץ על נפט, אלא על מידע. לפני עשור, רשימת חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול בעולם כללה בעיקר חברות אנרגיה. כיום, חמש החברות בעלות שווי השוק הגדול ביותר בעולם הן אפל, גוגל, מיקרוסופט, אמזון ו… טנסנט הסינית ששולטת על תכנת WeChat, שהיא הגרסה הסינית של פייסבוק[1]. הצלחתן של כל אלו הגיעה במקור מיכולתן לקצור מידע מכל משתמש, ולנצל את המידע הזה כדי לספק שירותים מוצלחים יותר לאותו משתמש ולכל היתר. כיום, המידע מתחיל לשמש פונקציה אחרת: הוא מאפשר לחברות להריץ עליו בינות מלאכותיות, שלומדות מכל ביט וביט ומשתפרות ביכולותיהן. המנצחות בשוק הבינה המלאכותית והרובוטיקה תהיינה החברות והמדינות בעלות כמות המידע הגדולה ביותר, ולכן כולם נלחמים כיום על המידע – אפילו כזה שאינם יודעים עדיין מה לעשות איתו.

בספרי "השולטים בעתיד" כיניתי את ענקיות הרשת והמידע הללו בשם "כרישים", כמקבילה ללווייתנים המפורסמים של הובס. הן גדלות בקצב שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האנושית. פייסבוק גדולה יותר מכל מדינה, עם 2.2 מיליארד משתמשים שמבלים בה עשרות שעות בשבוע, ואוספת על כולם יותר מידע מכפי שהשטאזי היה יכול לאסוף אפילו על החשודים המרכזיים שלו. גוגל שולטת על תפישות המציאות של מיליארדי אנשים, ברמה שסטלין היה יכול רק לקנא בה. אם תקבצו ביחד את גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, אמזון ואפל, תקבלו שווי גדול יותר מכלכלת בריטניה כולה. למעשה, רק ארבע כלכלות לאומיות גדולות יותר מחמשת ענקיות הטכנולוגיה המאוחדות: ארצות-הברית, סין, יפן וגרמניה[2].

לחברות הטכנולוגיה הענקיות יש כוח עצום, והן מתחילות לחמוק מבין כבלי השליטה של הממשלות ולגבש לעצמן זהות משלהן בזירה העולמית. הן קובעות חלק מכללי השיח החדשים, וחשוב ליצור עמן קשרי עבודה הדוקים. אבל מי מנהל את החברות האלו? מהנדסים. אתם לא יכולים לדבר עמם כפי שאתם מדברים עם חברי כנסת, שמגיעים בעיקר מתחומי מדעים רכים יותר, אם בכלל. בהכללה, הם לא מדברים במילים, אלא במספרים ובנתונים, בהיגיון ובתמציתיות. חוקר העתידים פייר וואק התלונן לפני חמישים שנים שאם אתה מציג למהנדסים תרחישים בלי נתונים, הם רואים אותך כמיסטיקן ולא טורחים להקשיב בכלל. מה שמחזיר אותנו לנקודה חשובה: הדיפלומטים של העתיד צריכים לדעת לעבוד עם מידע.

מה שמסבך את העניין עוד יותר הוא שהחברות האלו עדיין מנסות להעמיד פנים שאין להן באמת כוח. מארק צוקרברג היה צריך שכל הקונגרס האמריקני ישב לו על הראש, עד שהבין שכן – יש אולי סיכוי קטן שפייסבוק השפיעה על הבחירות בארצות הברית במעשה או במחדל. המשמעות היא שלחברות האלו אין שגרירים או דיפלומטים, ועדיין צריך למצוא את הנתיבים המתאימים לתאם עמן פעולות, הסכמים והצהרות.

אחרון חביב, אני רוצה לגעת בהשפעותיה של הבינה המלאכותית על עבודת הדיפלומט. בקרוב מאד יתחילו להיות לנו בינות מלאכותיות שיוכלו לספק ייעוץ ברמה גבוהה לכל דיפלומט. הן יתרגמו אוטומטית שפות שונות, כולל התייחסות לקונטקסט, לסוגיות תרבותיות, וברמה גבוהה תמיד. הן יציעו לדיפלומט דרכים שונות להתנסח בהתאם לכללים המקומיים. והן אפילו יוכלו לקבל חלק מעבודת הדיפלומט בתקשורת עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות: אוואטארים ממוחשבים יוכלו לשוחח עם בני-אדם במדינות שנמצאות תחת אחריותו של הדיפלומט.

שימו לב שאמרתי "מדינות" ולא "מדינה" תחת אחריותו של הדיפלומט. זאת מכיוון שהדיפלומטים החדשים יצטרכו לדעת לעשות מולטי-טאסקינג. ככל שהבינה המלאכותית תפחית את רמת המאמץ הנדרש כדי לתקשר עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות בכל מדינה, כך נראה דיפלומטים שהופכים להיות "שרי חוץ" זעירים ומסוגלים לתקשר ישירות עם הציבור בכמה מדינות במקביל.

הבינה המלאכותית תשפיע על עבודת הדיפלומט באופן נוסף ופחות חיובי: היא תנתק את הקשר בין הציבור למציאות. ה- 'פייק ניוז' אליהן נחשפנו בשנים האחרונות היו רק קצה הקרחון. בינות מלאכותיות כיום מספקות את הכוח לכל אדם להפיק את סוג המידע שאנו כבני-אדם מגיבים אליו בצורה המיידית והחזקה ביותר: מידע ויזואלי. דיפ פייקס יוכלו בקרוב להראות כל מנהיג עולמי בכל מצב אינטימי לא-ראוי, ותוכנות עיבוד קולי יכולות לחקות קולות אינדיבידואליים באופן מושלם כבר היום. דרפ"א – הסוכנות למחקרי ביטחון מתקדמים של ארצות הברית – משקיעה כיום עשרות מיליוני דולרים בזיהוי סרטונים שנערכו, ואפילו הם כבר הודו שהזייפנים יהיו תמיד צעד אחד לפני המגנים. וכל מה שצריך זה סרטון משכנע אחד שישוחרר לרשת. גפרור אחד שמדליק שוטה או רשע במרכז הכפר, גם אלפי דיפלומטים לא יצליחו לכבות.

מפחיד? כמובן, אבל דווקא משום כך, וכדרישה אחרונה-חביבה, הדיפלומטים החדשים חייבים להיות מחוננים בחוש הומור. אין דרך אחרת להתמודד עם זמן בו דעות הציבור יכולות להשתנות מדי יום ומדי שעה, ובו הדיפלומטים צריכים להתמודד ישירות עם הציבור הרחב. ואם יש משהו שהציבור מעריך, הריהו חוש הומור. כפי שג'ורג' ברנארד שאו אמר – "אם אתה עומד לומר לאנשים את האמת, כדאי שתגרום להם לצחוק; אחרת, הם יהרגו אותך."

כך שנסכם: הדיפלומטים החדשים צריכים להיות אשפי מידע, עם אוריינות טכנולוגית וסטטיסטית מתקדמת. הם צריכים לדעת לדבר עם הציבור ולהגיב במהירות ברשתות החברתיות. הם חייבים להבין את הזירה העולמית החדשה, בה חברות ואפילו קהילות תופסות מעמד דומה לזה של מדינות, והמשאב עליו כולם נלחמים אינו נפט, אלא מידע. הם צריכים לדעת לעבוד עם בינות מלאכותיות – ונגדן. ומכיוון שקשה להאמין שאפשר להכשיר אנשים לעשות את כל זה יש-מאין, כדאי שהדיפלומטים החדשים ייגשו לכל התסבוכת עם חוש הומור טוב, כדי שלפחות לא יהרגו אותם.

[1] https://qz.com/1331995/walmart-is-the-worlds-biggest-company-apple-isnt-in-the-top-10/

[2] https://www.inc.com/associated-press/mindblowing-facts-tech-industry-money-amazon-apple-microsoft-facebook-alphabet.html

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

השבוע ספג וולס-פרגו, הבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, קנס של 575 מיליון דולרים, לאחר שהודה שרימה באופן סיסטמטי מיליוני לקוחות לאורך 15 השנים האחרונות. מאות מיליוני הדולרים הללו יתווספו לקנסות אחרים שקיבל הבנק מאז 2016, ואשר מונים ביחד יותר משלושה מיליארד דולרים.

התובע הכללי בקליפורניה, קסווייר בסרה, הודיע כי –

"לקוחותיו של וולס פרגו סמכו על הבנק בכל הנוגע למחייתם, לחלומותיהם ולחסכונותיהם לעתיד… במקום להגן על לקוחותיו, וולס פרגו ניצל אותם והחתים אותם על מוצרים – מחשבונות בנק לביטוח – שלא רצו מעולם. זוהי הפרה בלתי-תאומן של אמון שמאיימת לא רק על הלקוחות שנסמכו על וולס פרגו, אלא על האמון במערכת הבנקאות שלנו. כפי שמצאנו בחקירתנו, התנהלות וולס פרגו הייתה לא-חוקית ומבישה."[1]

החקירה העלתה כי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, פתח הבנק 3.5 מיליון חשבונות ללא אישור, ורשם 528,000 לקוחות לשירותי הבנק באופן לא-ראוי על מנת לעמוד במטרות הגבוהות שהציבו המנהלים עבור העובדים. בין 2005 ל- 2016 רשם הבנק מיליוני לקוחות לפוליסות ביטוח רכב מבלי שיקבל את אישורם לכך. להזכירכם, מדובר בבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, ומספר אחד-עשר בעולם, עם יותר משבעים מיליון לקוחות וכמעט שני טריליון דולרים בנכסים. במבט מהיר נראה שהבנק רימה מספר אנשים גדול יותר מכל אוכלוסיית ישראל, ככה, סתם.

(ניתן למצוא כאן את רשימת כל מקרי הרמאות בהם הואשם וולס פרגו[2])

wells fargo.jpg

התרשים במקור מהוול סטריט ז'ורנל[3]

מה אפשר ללמוד מהפרשה?

לקחים מן העבר

קודם כל, מדובר בתזכורת לכך שקונספירציות – קנוניות כנגד הציבור מצד 'החברות הגדולות' או גופים ממשלתיים – קיימות בהחלט. זה, כמובן, לא מפתיע. חברות וממשלות הינן ארגונים ריכוזיים, המסוגלים להפעיל מאמץ מרוכז ומתוכנן-היטב על מנת להשפיע על הלקוחות ועל האזרחים בדרכים שאינן ראויות.

שנית, היא מראה לנו שבסופו של דבר – אם תסלחו לי על הקלישאה – הצדק מנצח. אלא שכמובן שהמציאות מורכבת קצת יותר. "הצדק מנצח" רק לאחר שהאמת יוצאת לאור, ורק אם קיימים מנגנונים חוקיים הולמים שיכולים לפעול כדי להעניש את הפושעים.

בנקודה זו ראוי להעלות באוב מחקר קטן ומעניין מ- 2016, של הביולוג וחוקר הקונספירציות דיוויד רוברט גריימס, שעקב אחר קונספירציות שהתרחשו באמת בהיסטוריה. קונספירציות אלו כוללות, למשל, את הניסויים ארוכי-השנים שערכה ממשלת ארצות הברית בחולי עגבת כהי-עור, מבלי שגילתה להם שניתן לרפא את מחלתם באופן יעיל באמצעות התרופות החדישות ביותר[4]. או את ניסיונן של חברות הטבק להסתיר מהציבור את הממצאים המעידים על הסכנות הבריאותיות של העישון, ולהפיץ ממצאים כוזבים סותרים. הקונספירציות הללו השתחררו בסופו של דבר לאוויר העולם, מכיוון שרבים בתוך החברות ובממשל היו מודעים לקיומן. בקונספירציית העגבת, למשל, לקחו חלק 6,700 בני-אדם שהיו מעורבים בתהליכים הרפואיים שעברו החולים. מספיק היה אדם אחד ישר-הליכות שיפתח את פיו ו- 'יזמר' לעיתונות, כדי שהפרשה תיחשף לעיני כל.

לאחר שסקר מספר קונספירציות שכאלו מן העבר, גריימס יצר מודל – פשטני מאד, אמנם, אבל בהחלט מעניין כבסיס לחשיבה על הנושא – שמראה שככל שישנם יותר אנשים המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך עולה הסיכוי לחשוף את הקונספירציה במהירות. אם, למשל, הייתה קיימת באמת תרופת פלא לסרטן, הרי שמאות-אלפי העובדים של חברות התרופות הגדולות היו שמים לב לכך ש- 'משהו מסריח כאן'. חוקרים היו נאלצים לשתוק – לעתים גם בעוד אהוביהם מתים מאותה מחלה. עובדים היו שמים לב לכך שקיימים מחקרים עם תוצאות חיוביות בנוגע לאותו חומר פלאי, שנגנזו עמוק במאגרי המידע של החברות. הדוברים היו צריכים לדעת שעליהם להתעלם מאזכורים של אותו חומר בתקשורת, וכן הלאה. בסך הכל, בערך 714,000 עובדים בשמונה חברות התרופות הגדולות בעולם היו צריכים לעצום עיניהם באופן קולקטיבי. לפי החישובים שערך גריימס, הקונספירציה במקרה זה הייתה צריכה להיחשף לציבור ולקבל אישוש מצד מערכת החוק תוך 3.17 שנים בלבד.

מספרי האנשים שהיו צריכים להיות מעורבים בכמה מהקונספירציות-לכאורה הידועות ביותר כיום, לפי חישוביו של גריימס.

מה לגבי וולס פרגו? בעשור האחרון ניתן היה למצוא בבנק בערך 265,000 עובדים במשרה מלאה. לפי חישוביו של גריימס, קונספירציה זו הייתה נחשפת תוך שנים ספורות – כפי שאכן אירע.

אני לא מנסה לטעון שהמודל של גריימס מושלם. הוא אינו כולל התייחסות למספר רב של גורמים המשפיעים על חשיפת קונספירציות: כוחו של המחוקק, יכולתם של בתי-המשפט לכפות את החוק על החברות הגדולות ועל הממשל, כוחה וחופש פעולתה של העיתונות, האוריינות הטכנולוגית-מדעית של הציבור, ועוד גורמים רבים אחרים. אבל ברור שגריימס צודק בעניין אחד לפחות: ככל שקיימים אנשים רבים יותר המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך גדל הסיכוי לחשיפתה תוך זמן קצר יותר.

וכל זה מוביל אותנו לשאלה אחרת: מה עומד לקרות בעתיד?

הקונספירציה שבאוטומציה

אנו רואים שכיום, חברות מתחילות להשתמש באלגוריתמים כדרך להוציא לפועל החלטות מסוימות. האלגוריתם של פייסבוק, למשל, קובע האם תראו את הפוסט הזה או לא. האלגוריתם של גוגל מחליט האם תיחשפו לבלוג שלי בעמוד הראשון של החיפוש, או בעמוד העשירי אליו איש לא מגיע. חברות המידע צריכות להעסיק מספר מזערי של עובדים ביחס להשפעותיהן. ווטסאפ, למשל, לפני שנרכשה ע"י פייסבוק, העסיקה רק חמישים וחמישה עובדים במשרה מלאה – והצליחה עדיין לספק שירות לכמעט חצי-מיליארד לקוחות. גוגל מעסיקה 85,000 עובדים במשרה מלאה, שמאפשרים לה לספק תשובות ל- 3.5 מיליארד חיפושים מדי יום. חברות מן העבר שהיו מספקות שירותים בסדרי גודל דומים, היו מעסיקות מאות-אלפי עובדים. האוטומציה מאפשרת לחברות לצמצם את מספר העובדים שלהן באופן דרמטי – ועדיין להגיע לרמת השפעה דומה על החברה.

רבים מעובדי הבנקים כיום כבר הפנימו שזמנם קצוב, וכי הם בדרך להיות מוחלפים באלגוריתמים ובבינות מלאכותיות. זוהי התפתחות שאמורה לשמח את הלקוחות, שיזכו לשירות מהיר ויעיל יותר, אך היא צריכה גם להדאיג אותנו כחברה, מאחר והיא פותחת צוהר לקונספירציות שלא יאותרו מבעוד מועד. בבנקים של העתיד, בהם יעבדו רק כמה מאות אנשים שיספקו שירות למיליונים, יוכלו המתכנתים לקבל הוראה ישירה ממנהל הבנק להתאים את האלגוריתמים כך שירמו את הלקוחות – מבלי שהמידע על כך יגיע לאוזני הציבור.

ייתכן שאנו רואים את הכניסה לעתיד זה כבר היום. בשנת 2015 גילתה הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית כי חברת פולקסווגן הטמיעה ברכביה אלגוריתם פשוט, שנכנס לפעולה רק כאשר חוקרי הסוכנות בחנו האם הרכב עומד בסטנדרטים המחמירים של מניעת זיהום אוויר. האלגוריתם היה משנה את פעולת הרכב כך שזה היה משחרר פחות גזים מזהמים – אבל רק במהלך המבחן. ברגע שהרכב היה חוזר לכביש, פליטת הגזים המזהמים שלו הייתה מזנקת עשרות מונים[5].

הקונספירציה של פולקסווגן אמנם נחשפה בסופו של דבר, אך היא לא התגלתה 'מבפנים'. השמועות אודותיה לא הגיעו מעובדי החברה, אלא רק בעקבות חשדותיהם של חוקרים אמריקניים, שהתעוררו לאחר שגילו שהרכבים פועלים באופן שונה על הכביש. זוהי דוגמה לדרך בה שילובם של אלגוריתמים ובינות מלאכותיות (בסיסיות ככל שיהיו) יכול להוביל לקונספירציות מוצלחות יותר שיפעילו גופים ריכוזיים כנגד הציבור.

חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר

לעת-עתה אנו יכולים להיות מרוצים מכך שוולס פרגו נחשפה במערומיה, וסופגת כאמור קנסות בשווי של מיליארדי דולרים. עם זאת, אנו חייבים להיות מודעים לכך שהאוטומציה הגוברת תגדיל את הסיכון לקונספירציות, ולהתחיל להיערך בהתאם. וולס פרגו דיברה רבות כנגד הביטקוין והזהירה (בצדק) שהמטבע הדיגיטלי אינו מתאים עדיין לדרישות השוק. אבל כדאי לזכור שדווקא מהפכת הבלוקצ'יין (הטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין) יכולה להוביל לשקיפות גדולה הרבה יותר ולאפשר לנו לחשוף שחיתויות וקונספירציות בלחיצת כפתור. ייתכן בהחלט שהדרך היחידה להתמודד עם קונספירציות העתיד תהיה, פשוט, באמצעות טכנולוגיות העתיד.


 

אם עתיד הקונספירציות מעניין אתכם, אתם יכולים לקרוא בהרחבה בנושא בספרי האחרון – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה". קישור כאן.

 

קישורים –

[1]          “Attorney General Becerra Recovers $148.7 Million for California in Settlement with Wells Fargo Over Deceiving Consumers,” State of California – Department of Justice – Office of the Attorney General, 28-Dec-2018. [Online]. Available: https://oag.ca.gov/news/press-releases/attorney-general-becerra-recovers-1487-million-california-settlement-wells-fargo. [Accessed: 01-Jan-2019].

[2]          E. Schaal, M. Articles, and 2018 February 10, “All the Ripoffs and Scams Wells Fargo Pulled on Customers Over the Years,” The Cheat Sheet, 09-Feb-2018. .

[3]          E. Glazer, “Wells Fargo to Pay States About $575 Million to Settle Customer Harm Claims,” Wall Street Journal, 28-Dec-2018.

[4]          “Tuskegee Study – Timeline – CDC – NCHHSTP,” 03-Oct-2018. [Online]. Available: https://www.cdc.gov/tuskegee/timeline.htm. [Accessed: 04-Jan-2019].

[5]          C. Coleman, “VW could face long legal nightmare – BBC News,” BBC News, 24-Sep-2015. [Online]. Available: https://www.bbc.com/news/business-34352243. [Accessed: 12-Dec-2018].

מפעלי הדם הראשונים: בשנה הבאה יקבלו עשרה אנשים עירויי דם סינתטי

מפעלי הדם הראשונים: בשנה הבאה יקבלו עשרה אנשים עירויי דם סינתטי

אחד הטיפולים הרפואיים החשובים והנפוצים ביותר כיום הוא עירוי הדם. מדי שנה נאספות יותר מ- 112 מיליון תרומות דם בכל העולם[1]. האמת? זה מרגש: אנשים מוכנים להקריב מזמנם ומגופם כדי להציל אחרים שמעולם לא פגשו. אבל, איך נאמר בעדינות, זה גם לא ממש מספיק. איכשהו, עדיין תמיד חסר דם במערכות הבריאות, במיוחד בעולם המתפתח. ואפילו במדינות העשירות ביותר, ואם הדם הזורם בעורקיך נמנה על אחת מקבוצות הדם הנדירות יותר, אתה עלול להגיע לבית החולים במצב חירום – ולגלות שפשוט אין להם דרך לעזור לך. אין להם את הדם המתאים.

אבל מה אם היינו יכולים לייצר דם מלאכותי? מסתבר שלאחרונה הצליחו לעשות בדיוק את זה – ובשנה הקרובה הוא ייבחן לראשונה בבני-אדם.

מה זה בכלל דם?

נתחיל בהסבר קצר על הדם. מדובר בנוזל שאחת מהמטלות החשובות ביותר שלו היא הבאת חמצן לרקמות הגוף השונות. בתוך הדם אפשר למצוא את "תאי הדם האדומים", שהם, בוודאי ניחשתם, אדומים. והם גם תאים, למקרה שזה לא היה ברור. התאים הללו מלאים בחלבון שנקרא המוגלובין, שמסוגל לקשור אליו את החמצן המגיע מהריאות, ואז לשחרר אותו ברקמות הזקוקות לו.

בעבר היו ניסיונות לייצר במעבדה חלבונים חלופיים, שיוכלו לבצע פעולות דומות להמוגלובין, אבל אלו לא הצליחו במיוחד. לכן פנו החוקרים לכיוון אחר, והחליטו לנסות להפיק במעבדה תאי דם אדומים שלמים. כדי לעשות זאת, חוקרים כמו אליסון בלייר מאוניברסיטת בריסטול באנגליה בדקו מה קורה במח העצם – החלק הפנימי של העצמות הארוכות בגופנו. אזור זה מהווה למעשה מפעל בו מיוצרים תאי דם אדומים באופן בלתי-פוסק. ה- 'פועלים' במפעל הזה הם תאי גזע מיוחדים, שמסוגלים להפיק תאי דם אדומים לפי דרישה, אבל רק כשהם בתוך הגוף, ורק לפי הוראות ואותות ייחודיים שהגוף שולח להם כל הזמן.

בלייר לא חידשה כאן שום דבר מבחינת הקונספט. כבר ב- 2011 הצליחו חוקרים להפיק את תאי הגזע המתאימים ממח העצם, לגדל אותם במעבדה ולשלוח להם את ההנחיות הכימיות המתאימות שגרמו להם להתרבות ולייצר מספר קטן של תאי דם אדומים אנושיים[2]. הם אפילו היו בטוחים כל-כך בבטיחות התהליך שלהם, שהם מצאו מתנדב שהסכים לקבל זריקה אחת – אחת בלבד – של תאי דם אדומים שיוצרו במעבדה. אבל נראה שבלייר ועמיתיה הצליחו לשכלל את התהליך ולייעל אותו עד לרמה שהוא עשוי להתאים לייצור מנות דם שלמות.

עכשיו נשאר רק לבחון אותן בהיקפים רחבים יותר מזריקה אחת לאדם אחד.

 

מבחן הדם

המגזין New Scientist  מדווח שבשנת 2019 יקבלו עשרה מתנדבים זריקה עם אותם תאי דם אדומים שמעולם לא ראו גוף אדם מבפנים עד לאותה נקודה. התאים הללו, אגב, יסומנו בתגים רדיואקטיביים (לא לדאוג, קרינה חלשה בלבד) כדי שהחוקרים יוכלו לעקוב אחריהם בתוך הגוף ולהבין כיצד הם מתנהגים שם בפנים.

לוק דואיי, שחוקר את התחום באוניברסיטת סורבון, סיכם את הנושא במילים הבאות במאמר שכתב בז'ורנל Regenerative Medicine בסוף 2018 –

"מהפכת תאי הגזע פותחת פוטנציאל ל- "דם לכולם" באמצעות יצירת כמויות שמספיקות תמיד לכולם, ומבלי סיכון להעברת גורמים מדבקים. אנו יכולים עתה באמת לייצר כמויות גדולות של תאי דם אדומים במעבדות ממספר סוגים שונים של תאי גזע אנושיים. הקונספט של תאי דם אדומים מעבדתיים הוא לפיכך מציאות קיימת. כל צעדי המחקר הנדרשים הושלמו בהצלחה, כולל הדגמת היתכנות של הזרקה לבני-אדם."[3]

בואו נניח לרגע שתאי הדם האדומים האלו אכן יצליחו לתפקד היטב בגופם של עשרת המתנדבים. זו לא הנחה מוגזמת, אגב, מכיוון שתאי הדם האדומים הם יצורים פשוטים ביחס לתאי הגוף. מה המשמעויות של הפיתוח הזה?

בטווח הקצר, המשמעויות ברורות. כפי שכתב דואיי: "דם לכולם". לא נצטרך יותר תרומות דם מאנשים בריאים. עשרה תורמים בלבד, בתרומה חד-פעמית, יספיקו כ- "מקור נצחי" לתאי גזע אנושיים שיפיקו דם שיוכל להתאים לכל הצרכים של 99% מבני-האדם האחרים[4]. על בסיס התאים שיתקבלו ממאותם עשרה תורמים יוכלו לקום – בלי הגזמה – מפעלים שלמים שייצרו דם בכמויות גדולות ויביאו אותו לכל מקום בעולם. נוכל להקים מפעלים זעירים שכאלו גם בערים הראשיות במדינות מתפתחות, ומשם יוכל הדם לזרום לכל הכפרים ולבתי-החולים האיזוריים.

potatoes-1448405

צריך דם? יש מספיק לכולם!

זו, בפני עצמה, תהיה התקדמות עצומה עבור הרפואה, ותוכל לספק ביטחון רפואי לרבים. היא תסייע במיוחד לחולים הכרוניים שזקוקים לעירויי דם מרובים, ולעתים מקבלים יותר מאלף מנות דם לאורך חייהם. הדם המעבדתי אמור להיות גם יותר בטוח מדם המופק מבני-אדם, מכיוון שמספיק לוודא פעם אחת שהוא אינו נושא מסתננים זדוניים, כמו נגיפים או חיידקים שיכולים לתפוס טרמפ על תאי הדם האדומים. בדרך זו נצמצם לאפס, מבחינה מעשית, את הסיכון שמקבלי הדם יידבקו במחלות שהגיעו מהתורמים.

אבל בואו נחשוב יותר רחוק מזה.

בניסויים ראשוניים הודגם שתאי דם אדומים ממקור מעבדתי חיים זמן רב יותר מחבריהם שהופקו מתורמים אנושיים. הסיבה, כנראה, היא שכל תאי הדם האדומים המעבדתיים הצעירים יוצרו באותו זמן, בעוד שתרומת דם ממקור אנושי כוללת תאי דם אדומים צעירים, בוגרים וקשישים. המשמעות היא שכל מנת דם מעבדתי תוכל לעזור יותר לבריאותו של מקבל התרומה, ממנת דם רגילה שהוא היה מקבל כיום.

מעניין לחשוב כיצד יוכל הדם המעבדתי לסייע בטיפולים במחלות מסוימות התוקפות את תאי הדם האדומים, כמלאריה. טפילי המלאריה מצליחים להתיישב בתוך תאי הדם האדומים ואפילו לגדול בתוכם. אנו יודעים שבעלי קבוצת דם O זוכים להגנה מסוימת מפני טפילי המלאריה[7]. האם נוכל, לפיכך, לספק לחולי מלאריה עירויי דם שיחליפו את כל תאי הדם האדומים 'החשופים' בגופם, בתאי דם מעבדתי מסוג O – ועל הדרך להיפטר מכל טפילי המלאריה שהספיקו כבר לקנן בתאי הדם של החולים? באלו מחלות נוספות נוכל לטפל בדרכים אלו? ומה המשמעות של החלפת כל תאי הדם האדומים בגופו של אדם, בתאי דם אדומים צעירים יותר, חסונים יותר ויעילים יותר?

אחרון חביב, התחום המרגש ביותר הוא זה של עצירת ההזדקנות באמצעות תרומות דם. קיימות עדויות ראשוניות (ועדיין שנויות במחלוקת) לכך שדמם של אנשים צעירים יכול לעכב תהליכי הזדקנות בקשישים ואפילו לשקם רקמות שכבר סבלו את פגעי ההזדקנות[5]. באופן לא-מפתיע, החלו כבר לקום חברות סטארט-אפ שמוכרות לעשירים מבוגרים את דמם של צעירים אנושיים[6]. המנהג הזה מזכה את אותם עשירים – שוב, שלא במפתיע – בתארים לא-חביבים כ- "ערפדים". בצדק מסוים, יש להודות. אבל מה אם נוכל לייצר דם צעיר בכמויות בלתי-מוגבלות, ולספק אותו לכל תושבי העולם? יש לי הרגשה שאנשים עשויים להרגיש אחרת לגבי הטיפול הזה ברגע שהם יבינו שגם הם יכולים לקבל אותו כדי להישאר צעירים לאורך זמן.

gothic-1482950_1920.jpg

חלק מהעשירים כיום סבורים שדם צעיר יעזור להם להישאר צעירים ויפים בעצמם. מעלה אסוציאציות?

ושוב, חשוב להדגיש כאן שהמחקרים המרמזים שדם צעיר יכול לעכב הזדקנות, עדיין אינם מבוססים מספיק ויש צורך בעוד שפע של עבודת מחקר בתחום. גם אם הרעיון נכון, ייתכן בהחלט שלא תאי הדם האדומים הם האחראים לעיכוב ההזדקנות, אלא גורמים אחרים בדם הצעיר. אבל האם, בסופו של יום, לא נוכל לשכפל גם אותם?

אם הניסוי ב- 2019 יצליח, כל השאלות האלו יתחילו לקבל מענה כבר בשנים הקרובות.

בכל מקרה, הדם המעבדתי מקרין שוב אור על דפוס משמח שחוזר על עצמו שוב ושוב ברפואה ובטכנולוגיה: טיפולים שמגיעים בהתחלה רק לעשירים בשל עלותם הגבוהה, הופכים להיות זולים יותר בשל התקדמות המדע והטכנולוגיה, ובסופו של דבר מגיעים לכולם. זה לא כורח המציאות, כמובן, אבל מדובר בדפוס שאנו רואים לכל אורך מאות השנים האחרונות, וקשה לראות סיבה שייעצר עכשיו. הטיפולים המתקדמים ביותר ברפואה יגיעו לכולם, במוקדם או במאוחר, ובתנאי שנמשיך לתמוך ולקדם את המדע והטכנולוגיה.


 

[1]          “Blood safety and availability.” [Online]. Available: https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/blood-safety-and-availability. [Accessed: 26-Dec-2018].

[2]          M.-C. Giarratana et al., “Proof of principle for transfusion of in vitro-generated red blood cells,” Blood, vol. 118, no. 19, pp. 5071–5079, Nov. 2011.

[3]          L. Douay, “Why industrial production of red blood cells from stem cells is essential for tomorrow’s blood transfusion,” Regen. Med., vol. 13, no. 6, pp. 627–632, Sep. 2018.

[4]          T. Peyrard et al., “Banking of Pluripotent Adult Stem Cells as an Unlimited Source for Red Blood Cell Production: Potential Applications for Alloimmunized Patients and Rare Blood Challenges,” Transfus. Med. Rev., vol. 25, no. 3, pp. 206–216, Jul. 2011.

[5]          “Fountain of Youth? Young Blood Infusions ‘Rejuvenate’ Old Mice – Scientific American.” [Online]. Available: https://www.scientificamerican.com/article/fountain-of-youth-young-blood-infusions-ldquo-rejuvenate-rdquo-old-mice/. [Accessed: 26-Dec-2018].

[6]          “Startups Flock to Turn Young Blood Into an Elixir of Youth | WIRED.” [Online]. Available: https://www.wired.com/story/startups-flock-to-turn-young-blood-into-an-elixir-of-youth/. [Accessed: 26-Dec-2018].

[7]          J. A. Rowe et al., “Blood group O protects against severe Plasmodium falciparum malaria through the mechanism of reduced rosetting,” Proc. Natl. Acad. Sci., vol. 104, no. 44, pp. 17471–17476, Oct. 2007.

רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

ממש החודש, רגע לפני ש- 2018 מגיעה לסופה, החלו רכבים ללא-נהג לעשות משלוחים בכבישי אריזונה.

כדי להבהיר: לא מדובר ברכבים בעלי צורה רגילה. עד עתה, רכבים ללא-נהג רגילים נכנסו לשימוש רק כשמאחורי ההגה יושב בייביסיטר אנושי, ומוכן ללחוץ על הברקס ברגע שהרכב עושה טעות. אלא שברכבי המשלוחים האוטונומיים החדשים, אין בכלל מקום לנהג האנושי. למעשה, הם קטנים כל-כך שבן-אדם לא יכול בכלל להיכנס לתוכם. הם נראים כמו שילוב של קופסה גדולה ולבנה על גלגלים, עם זוג דלתות מתרוממות שנפתחות כדי לאפשר ללקוחות גישה למצרכים שהרכב הביא להם[1].

הרכב החדש קטן יותר מאוטו רגיל, וקל הרבה יותר. הוא מתגלגל בכבישים במהירות של 40 קמ"ש, ולכן מסוכן הרבה-פחות להולכי הרגל ולרכבים האחרים במקרה של תאונה. וגם אם תקרה תאונה, כבר ציינו שהוא קל יותר ואמור לגרום פחות נזק בעת התנגשות. ומכיוון שאין בו נוסעים אנושיים, לא צריך לדאוג להם בכלל.

הסיפור הזה מניב שני לקחים מרכזיים מעניינים.

הלקח הראשון הוא שחברות שרוצות להצליח בשוק החדש, חייבות לשקול היטב לאיזה מהקונספטים הקיימים הן רוצות להמשיך להיצמד. אנו רואים שהחברה מאחורי הרכב האוטונומי החדש – נורו (Nuro) – נוקטת באסטרטגיה שונה מאד מזו של חברות הרכבים האוטונומיים הגדולות יותר, כמו וויימו (Waymo) וכמו טסלה. וויימו, למשל, מנסה לקחת רכבים בצורתם הנוכחית ולהפוך אותם למוניות אוטונומיות. התוצאה היא שרכביה של וויימו כבדים, מגושמים, ובזבזנים באנרגיה מאחר והם לוקחים רק נוסע אחד או שניים בכל פעם, למרות שהרכב המקורי מתוכנן לשאת לפחות ארבעה נוסעים פלוס נהג. המחוקק חושש (בצדק) ממה שיקרה לנוסעים ברכבים הללו בעת תאונה, ולכן דורש מוויימו ודומותיה לעמוד בסטנדרטים גבוהים במיוחד של בטיחות. עד שהרכבים האוטונומיים המלאים יוכלו לעמוד בסטנדרטים הללו, תעבור עוד שנה אחת לפחות (וכנראה שיותר). וכך, ההיצמדות של וויימו לצורת הרכב הקדומה מעכבת את החדירה של הרכבים שלה לשוק.

נורו פועלת יותר בחכמה, ומתאימה את הרובוטים שלה רק למשימה המצומצמת שהם אמורים למלא. הרכבים האוטונומיים של נורו, כאמור, קטנים, קלים ובטוחים יותר. הם יכולים רק לשנע משלוחים, אבל לכך בדיוק הם נועדו, וזה בסדר גמור. כאשר תחליט נורו להתרחב גם לשינוע פיצות, למשל, או תרופות, היא תוכל להנדס את הרובוטים שלה בהתאם לצרכים החדשים. אבל עד אז, הרובוטים שלה כבר יצברו שפע של ניסיון על הכביש.

וכאן מגיע הלקח החשוב השני: בתחום הבינה המלאכותית, קיים יתרון גדול לראשונים[2]. למה? מכיוון שהבינה המלאכותית המודרנית מבוססת בחלקה הגדול על רשתות עצבים מלאכותיות, ואלו מבוססות על מידע שהן מקבלות. ככל שמזרימים להן יותר מידע, כך הן יכולות לקבל החלטות מדויקות ומוצלחות יותר. המשמעות היא שהחברה שתביא ראשונה את הרכבים האוטונומיים שלה לכבישים, תקבל יתרון גדול על האחרות, מכיוון שהרכבים האוטונומיים הללו יאספו שפע של מידע שישמש לאימון הבינות המלאכותיות ולשיפור ביצועיהן.

זוהי, אגב, הסיבה לכך שטסלה פתחה את האפשרות לציבור להשתמש באפשרות 'הנהג האוטומטי' שלה, על אף שהוא עדיין רחוק מאד מלהיות מושלם. היא רוצה לאסוף מידע שיעזור לשפר אותו, על מנת שתוכל להתחרות בחברות אחרות שיפתחו רכבים אוטונומיים משלהן. וזוהי גם הסיבה שנורו מנסה לשחרר לכבישים את הרובוטים האוטונומיים שלה, למרות היכולות המאד-מוגבלות שלהם: הם אמורים לאסוף מידע, ובכך לעזור להכשיר את הדור הבא של הרובוטים האוטונומיים שיתניידו על הכבישים.

כך שאפשר רק לאחל לנורו בהצלחה בפיתוח החדש. ככל שיהיו יותר רכבים אוטונומיים על הכביש, כך הם ילמדו מהר יותר ויקדמו את כולנו לעתיד של רובוטים על הכבישים, שיגיע מהר עוד יותר מכפי שכולנו צפינו (טוב, נו, חוץ ממני, כי אני עתידן).

 


 

[1] https://arstechnica.com/cars/2018/12/kroger-owned-grocery-store-begins-fully-driverless-deliveries

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/First-mover_advantage

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

לפני שבוע הוזמנתי לשאת הרצאה בכנס השנתי של היל"מ – החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני – על העתידים המוזרים של המין. נודה באמת לרגע: זה לא בדיוק התחום שהתמקצעתי בו בדוקטורט, אבל לפני מספר שנים העברתי בפני חברי הארגון הרצאה על עתיד המין שהרשימה אותם מאד, כך שהם הזמינו אותי בשנית. מה אפשר לומר? יובל נח-הררי מדבר בפורומים בינלאומיים על עתיד הממשלות והאנושות, דוד פסיג מוזמן לחזות את עתיד הגיאו-פוליטיקה, אבל תמיד אפשר לסמוך על רועי צזנה שידבר על בעיות בתפקוד מיני.

ניחא. כל אחד והנישה שלו. ובאמת, בהחלט מעניין לחשוב כיצד ישפיעו טכנולוגיות מסוימות על עתיד המין.

למשל, הבלוקצ'יין.

כן, קראתם נכון. בלוקצ'יין. כולם כבר הבינו שטכנולוגיות בלוקצ'יין ישנו את עתיד הכסף והכלכלה, אבל מסתבר שהן יכולות להשפיע גם על עתיד הדייטינג והמין.

הגדולה שמאחורי טכנולוגיות בלוקצ'יין היא שהן מתבססות על מאגר נתונים בענן, ללא ישות אחת בודדת שמפקחת עליו. כלומר, אם אתם – כמו רוב תושבי המערב – חרדים לפרטיותכם, אינכם חייבים להפקיד את המידע האישי שלכם בידי חברה מסוימת. במקום זאת, אתם יכולים להסכים שהמידע יישמר במאגר מידע בענן, מאובטח היטב, שאינו נמצא בבעלות איש – אך שאפליקציות מסוימות יכולות לקבל גישה אליו ולהשתמש במידע לפי כללים שהגדרתם עבורן מראש.

אפליקציה כזו לדוגמה, שמפותחת בימים אלו ממש, מכונה לולי (Loly), והיא נועדה להתמודד עם חששותיהם של גברים ונשים בתחום הדייטינג. מפתחת האפליקציה הסבירה כי היא מנסה לסייע לשני המינים, למרות שלכל אחד מהם יש דאגות אחרות.

"הפחד מספר אחד של גברים שיוצאים לדייטינג הוא שהנשים שמנות יותר מבתמונות שלהם." סיפרה בראיון למגזין Inc. "הפחד מספר אחד של נשים הוא שיירצחו."

לולי אמורה להתאים זוגות פוטנציאליים זה לזה לפי המידע שנאסף עליהם לענן. בתחילה יהיה מדובר בוודאי במידע מהסוג שניתן למצוא גם באתרי שידוכים כמו OkCupid – מידע שהמשודכים מעבירים על עצמם באמצעות סקרים ושאלונים שהם ממלאים. אך עם הזמן, אפליקציות דייטינג מסוג זה יוכלו לעבור על כל המידע שנאסף משפע של מכשירים לבישים – שעונים חכמים, נעליים חכמות, משקפיים חכמות ועוד – ולתאם את השידוך לפי אופיים וסוג גופם של המשתמשים. ולא זאת בלבד, אלא שאפליקציות שכאלו יוכלו אפילו להתאים את השידוך לפי מצבם הרגשי והפיזיולוגי. חווית פרידה כאובה ומחפשת ריבאונד? אולי האפליקציה תשדך לך גברבר שאינו זקוק לקשר מחייב. או שאולי את מבייצת ברגע זה – מצב פיזיולגי שמשנה את העדפותיך המיניות לפרק זמן קצר? האפליקציה תציג בפניך גברים שמתאימים יותר לצרכיך. אין פלא שהאפליקציה מתהדרת ב- Heat Index – מונח שניתן לתרגום כ- "מדד חום" או כ- "מדד חרמנות" ואמור לדרג את מידת ההתאמה של הצדדים זה לזה.

אבל לולי אינה עוצרת כאן. עם תחילת הדייט, האפליקציה תוכל להקליט את כל השיחה באופן אוטומטי – אך מבלי שהמידע ישותף עם איש. רק במידה והאפליקציה שומעת מילה 'בטוחה' מסוימת, שנקבעה מראש על-ידי המשתמשת, היא תסדר שיחת טלפון מזויפת כדי לאפשר לגברת להתנצל ולעזוב את הדייט בשלום. ובמקרה הצורך, היא בוודאי תוכל גם להזעיק את המשטרה.

"חשבי על לולי כעל אחותך הגדולה המגוננת-יותר-מדי. היא שם כדי לסדר לך את הדייט, אבל היא גם רוצה להגן עליך." אומרת המייסדת[1].

בשם השוויון, האפליקציה אמורה להגן גם על גברים החוששים מהאשמות-שווא לאחר מעשה. היא אמורה לאפשר לאנשים לציין במפורש כי הם מעוניינים בקיום יחסי-מין – ואישור זה יירשם לצמיתות במאגר המידע שבענן, ואמור לסייע במקרים של "הוא אמר / היא אמרה". כמובן שלפני קבלת האישור, המשתמשים יידרשו לעבור בהצלחה 'מבחן פיכחות' באפליקציה, במסגרתו ייאלצו לנווט את דרכם במבוכים ולענות על שאלות היגיון פשוטות כדי להוכיח שאינם נמצאים תחת השפעת חומרים משכרים או סמים כלשהם[2].

loly.jpg

ומה אם האשה (או האיש) משנים את דעתם במהלך המעשה? במקרה זה, בהחלט ייתכן שאחד מהפיצ'רים הבאים של האפליקציה יאפשר לרשויות החוק לקבל רטרו-אקטיבית את ההקלטה המלאה, כדי שיוכלו להבין מה בדיוק אירע.

לולי אינה קיימת עדיין – האפליקציה עדיין בשלבי תכנון וגיוס כספים – אך היא מספקת לנו הצצה ליכולותיהן העתידיות של אפליקציות שידוכים בעידן הבלוקצ'יין.

אבל מה אם אתם רק רוצים, ובכן, מין?

מין, ללא פיקוח

תעשיית המין – והעוסקות והעוסקים בה – סובלים מסטיגמה קשה, לרוב בצדק. לאה קאלון-באטלר, מפתחת שירות Intimate.IO, מתארת את המצב במילים הבאות בראיון לפורבס –

"ישנה הטיה מוסדית המתקיימת בתעשיית המין… היא מלוכלכת, היא גועלית, היא רעה, זה פורנו וזה ניצול נשים. … יש יזמות שם בחוץ עם רעיונות נהדרים למוצרים ולשירותים במרחב הזה, אבל כל יזם בתעשייה הזו יגיד לך שכמעט בלתי-אפשרי להקים ולהריץ בית-עסק. אתה לא יכול לפתוח חשבון בנק, ואתרי תשלום לא יעבדו איתך. פייפאל וסטרייפ פשוט לא יעבדו עם אף אחד מתעשיית המין. יצרנים חדשניים לא יכולים להפיץ את מודעותיהם בפייסבוק. … יש כל כך הרבה שיפוטיות. הסטיגמה תרחיק את כולם."[3]

קאלון-באטלר מנסה לסלק את כל המתווכים המקשים על אנשים לעסוק בעבודות מין. פלטפורמת הבלוקצ'יין שהיא מפתחת – Intimate.IO – אמורה לטפל בהעברות כספים בין עובדי מין ללקוחות, מבלי שהבנקים (ואולי גם הממשלות) יוכלו להתערב בתהליך. טכנולוגיות הבלוקצ'יין יוכלו גם לפקח על המעשה עצמו. קאלון-באטלר מציעה ליצור, למעשה, אפליקציה באמצעותה יוכלו הלקוחות והעובדים לדרג זה את זו (או זה את זה, או זו את זו, או כל דרך הגדרה מגדרית אחרת), ובדרך זו לבנות מוניטין לאורך זמן. בעולם אידיאלי, לקוח שיקבל דירוג נמוך, לא ימצא נותני-שירות שיסכימו לקבל את בקשתו. ובעולם אידיאלי עוד יותר, לקוח שיקבל דירוג נמוך במיוחד – למשל, בעקבות אלימות שהפעיל – יזכה לביקור מצד המשטרה, שתקבל את הקלטת מעשה המין מפלטפורמת הבלוקצ'יין כראיה.

כמובן, הדברים לעולם אינם פשוטים כל-כך בעולם האמיתי. אנו יודעים כבר ששוטרים נוטים להפלות לרעה את העוסקות בתעשיית המין, למשל, ושסרסורים מצליחים לזכות בשליטה על קבוצות של נשים, וגובים מהן דמי חסות. האם יכולה פלטפורמת בלוקצ'יין כמו Intimate.IO להתמודד עם כל התופעות האלו? קשה לדעת, אך קאלון-באטלר מאמינה שהמוצר שהיא מספקת לאנושות יחולל שינוי אמיתי לטובה בתעשייה. וכדבריה –

"קיומם של סטיגמות וטאבו מגבירים את אי-האונות של האנשים האלו וחוסר ההגנה שהם זוכים לה. הם נאלצים לקיים את עסקיהם בצללים רוב הזמן. אם הייתם דואגים מספיק לגבי בטחונם של אנשים בתעשייה זו, הייתם מספקים להם די כבוד כדי שיוכלו להגיח מהצללים ולומר שיש להם עבודה לגיטימית והם עובדים קשה כדי להרוויח את כספם."

אפשר להסכים עם קאלון-באטלר, או לטעון שהיא נאיבית, אך בכל מקרה היא אינה הראשונה – וכנראה גם לא האחרונה – המשתמשת בבלוקצ'יין כדי לנסות למסד את תעשיית המין. מצטרפים אליה גם מייסדי SexService.IO[4] שמשווקים אפליקציה דומה שאמורה לקשר ולתאם בין עובדי מין ולקוחות. פלטפורמת SpankChain מציעה שירותים דומים להעברת כספים בין עובדי מין ולקוחותיהם[5]. מועדוני חשפנות מתחילים לאפשר ללקוחותיהם להציע טיפים לעובדות במטבעות וירטואליים[6]. פלטפורמת היקי מציעה פרטיות מוחלטת לצד שידוכים מותאמים היטב[7].

כפי שנכתב במגזין The Outline –

"כשהם נתקלים בסביבת תשלומים עוינת שמונעת מהם גישה או גובה מהם סכומים מוגזמים עבורה, עובדי-מין רבים… הופכים לאוונגליסטים של קריפטו-מטבעות. … מתת-אל שמספקת להם סוף-סוף דרך לאבטח את משלח-ידם מפני השיפוט המוסרי… שהופך את עבודתם ליקרה ומסוכנת שלא-לצורך."[8]

ושוב כדאי לציין שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. היזמים בתחום אינם כולם מלאכים שנשלחו משמים להציל את עובדי המין מעולם ששונא אותם ומתנגד להם. רובם רוצים בוודאי לעשות כסף טוב בתעשייה שאינה זוכה לפיקוח קפדני מצד הממשלה, ובטחונם של עובדי-המין אינו בהכרח נמצא בראש מעייניהם. ויחד עם זאת, לשירותים שהיזמים הללו מספקים יש פוטנציאל ממשי לחזק את מעמדם של חלק מעובדי-המין, ולאפשר להם לפקח בכוחות עצמם על השוק שיצרו ושנוצר מסביבם. SpankChain גובה רק חמישה אחוזים מהכספים המועברים לעובדי-המין – אחוז מגוחך בהשוואה לחברות המסורתיות המטפלות בהעברות הללו, וגובות בין 15 לחמישים אחוזים מרווחי העובדים לפי The Outline[9].

ובאותה נשימה, כדאי להבין את המשמעות החברתית המלאה – והקודרת יותר – של חלק מהשירותים הללו. עלולות בהחלט לקום פלטפורמות בלוקצ'יין בהן המידע לא יעבור פיקוח מצד הממשל. פלטפורמות אלו עשויות לספק גישה לעובדי-מין או לחומרים מסוימים שאינם מוסריים בעליל: פדופיליה, למשל. במקרים אלו, הפלטפורמות יאפשרו העברת תשלומים בין עובדי-המין ללקוחות מבלי שלממשלה תהיה גישה למידע אודות העברות הכספים.

בעצם, כמו המצב עכשיו.

סיכום

במבט ראשון נראה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין מספקות לראשונה דרך עבור עובדי המין לזנוח את הפיקוח הממשלתי לאנחות, ולהתאגד בכוחות עצמם. אלא שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. במציאות, קיים סיכוי סביר שיוקמו פלטפורמות שישרתו את עובדי המין – אך גם עלולות באותה העת לכבול אותם לתחום עבודה מסוים זה (באמצעות שימוש במטבעות פנימיים שיכובדו רק במסגרת הפלטפורמה). היזמים שיקימו את הפלטפורמות הללו עלולים גם להגדיר תנאי שימוש בלתי-סבירים עבור עובדי המין, שיאלצו להסכים להם עקב תנאי חייהם הקשים, והעובדה שהחברות הקיימות כיום אינן מוכנות לעבוד עמם ולספק אלטרנטיבה הולמת.

דבר אחד נראה בטוח: אם פלטפורמות הבלוקצ'יין יספקו פרטיות ויכולת להעברת כספים מתחת לעיני השלטון, עובדי מין רבים ינהרו אליהן. מאותה נקודה ואילך, תפקיד החברה – תפקיד כולנו – יהיה לסייע לעובדי המין לשמור בידיהם את הבחירה: לעזור להם לנטוש את המקצוע אם ירצו בכך, או להתאגד בפלטפורמות שיספקו להם את תנאי השימוש ההוגנים והבטוחים ביותר.

[1] https://www.inc.com/john-koetsier/this-augmented-reality-dating-startup-uses-blockchain-to-verify-consent.html

[2] https://loly.io/

[3] https://www.forbes.com/sites/jamiemoy/2018/02/12/blockchain-disrupts-adult-industry-and-sextech/#151ba58dfba2

[4] https://sexservice.io/wp/ssio-whitepaper-en-1.0.pdf

[5] https://spankchain.com/

[6] https://cointelegraph.com/news/a-blockchain-sexual-revolution-crypto-in-the-adult-entertainment-industry

[7] https://hicky.io/

[8] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[9] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[10] https://exolover.io/?utm_source=icomarks#aboutWrapp

רשת העצבים המלאכותית שפיתחה מבנים ביולוגיים הקיימים במוח אנושי

רשת העצבים המלאכותית שפיתחה מבנים ביולוגיים הקיימים במוח אנושי

בחודש האחרון פרסמו חוקרים בחברת דיפ מיינד – אחת החברות המתקדמות ביותר בעולם בפיתוח בינה מלאכותית – מחקר חדש בכתב-העת המדעי היוקרתי נייצ'ר, אודות רשת עצבים מלאכותית שפיתחה מבנים הדומים לאלו הקיימים במוח ביולוגי[1].

כדי להסביר במה מדובר, צריך קודם לפרט קצת אודות רשתות עצבים מלאכותיות. מדובר בסימולציות המורצות במחשב, ובהן מיליוני מרכזי חישוב פשוטים המתקשרים זה עם זה, בדומה לדרך בה תאי העצבים במוח מתקשרים אחד עם השני. כל אחד מהתאים במוח הביולוגי הוא מכונה פשוטה יחסית ונטול-בינה משל עצמו, אך פעולתם המתואמת של מיליארדי תאי עצב ביחד יוצרת מחשבה, רגש ואפילו מודעות עצמית. באופן דומה, כאשר מיליוני מרכזי חישוב מתקשרים ביחד ומעבירים מידע אחד לשני במחשב, ניתן לאמן אותם לבצע משימות שמוחות ביולוגיים מותאמים במיוחד עבורן: עיבוד תמונה, למשל, או ניווט במרחב.

ברור שיש דימיון בין דרך הפעולה של רשתות עצבים מלאכותיות ובין מערכות עצבים ביולוגיות, אך חוקרי מוח וחוקרי בינה מלאכותית כאחד מבינים גם את ההבדל הגדול בין השתיים. תאים במוח, למשל, יכולים להגיב למגוון רחב של שליחים עצביים – חומרים כימיים המופרשים על-ידי תאי עצב אחרים. רשתות עצבים מלאכותיות, לעומת זאת, מעבירות רק מסרים פשוטים בין ה- 'תאים' הממוחשבים, אך עושות זאת במהירות שגדולה בהרבה מקצב מעבר המסר האיטי יחסית לאורך תאי העצב הביולוגיים. יש דימיון, בוודאי, אך השוני גדול עד מאד.

זו, כנראה, הסיבה שרבים כל-כך הופתעו כאשר רשתות עצבים מלאכותיות החלו לאחרונה לפתח מבנים שאנו מכירים ממוחות אנושיים.

במוחות אנושיים – ובאופן כללי במוחותיהם של בעלי-חיים – ניתן למצוא מבנים ייחודיים של תאי רשת. תאי עצבים אלו מסודרים במשושים, ו- 'נדלקים' לפעולה בהתאם למיקומו של האדם. כאשר אני הולך ימינה, מופעלים תאי רשת מסוימים, וכאשר אני הולך שמאלה – מופעלים תאי רשת אחרים. אפשר לומר כמעט שתאי הרשת יוצרים מפה מנטלית – מעין GPS פנימי – באמצעותה מסוגלים בעלי-חיים לפענח את מיקומם, ולפתור בעיות הקשורות בתנועה במרחב. תאים אלו מאפשרים לנו לציית, אפילו בעיניים עצומות, להוראות בסגנון – "צעד חמישה צעדים קדימה, פנה תשעים מעלות שמאלה ואז המשך ישר עוד שלושה צעדים אל המטמון."

במקור מ- DeepMind.

קיומם של תאי הרשת נחשף בעשרים השנים האחרונות, ומגליהם זכו בפרס נובל ברפואה בשנת 2014[2]. הם מהווים דוגמה ניצחת לפרדוקס פולניי – "אנו יודעים יותר מכפי שאנו יכולים להסביר."[3] אנו ניחנים אמנם במערכות ניווט משוכללות המתבססות על תאי הרשת, אך הן מאפשרות לנו להגיע לתובנות אינטואיטיביות, מבלי שנוכל להסביר אותן. אם נושלך, למשל, לחדר מבולגן, נוכל לזהות בו דרכים קצרות ומהירות להגיע ליעד, בזמן שבינות מלאכותיות משוכללות יצטרכו לתכנן מספר נתיבי תנועה שונים לפני שיבחרו בדרך הקצרה ביותר – מטלה מייגעת שמבזבזת משאבי חישוב יקרים.

אבל מה אם הבינות המלאכותיות המשוכללות והפופולריות ביותר כיום – אלו הנסמכות על רשתות עצבים מלאכותיות – היו ניחנות בעצמן בתאי רשת?

כדי לבדוק את השאלה, הריצו החוקרים בחברת דיפמיינד (DeepMind) רשת עצבים מלאכותית, ודרשו ממנה להשלים בהצלחה מטלות ניווט בסביבות וירטואליות. הם גילו שבתוך הרשת מתפתחים באופן ספונטני אזורים הפועלים באופן דומה לתאי הרשת. תאי רשת וירטואליים אלו אפשרו לבינה המלאכותית לפתור בהצלחה חידות מבוכים פשוטות במהירות וביעילות – ולפי החוקרים, "ברמה על-אנושית". הבינה המלאכותית "התעלתה על יכולותיהם של שחקנים אנושיים מקצועיים, והפגינה את סוג הניווט הגמיש המקושר בדרך-כלל עם חיות, תוך שהיא בוחרת בנתיבים חדשים ועושה קיצורי-דרך כאשר אלו מתאפשרים."[4]

במקור מ- DeepMind.

כל זה טוב ויפה, אבל במבט ראשון לא נראה מרשים במיוחד. הרי רבים מבינים כבר שבינות מלאכותיות מתחילות להגיע לרמות על-אנושיות במטלות חישוביות רבות. מה שונה בתגלית הנוכחית?

התשובה כפולה: ההבנה שייצוגים וירטואליים של תאי רשת מסייעים לבינות המלאכותיות לפעול, והופעתן הספונטנית ברשתות עצבים מלאכותיות, יכולות לעזור לנו לפענח גם את פעילות המוח האנושי עצמו. אבל יותר מכך – היא עשויה לרמז אודות הדרך לעתיד הרשתות העצבים המלאכותיות.

נתחיל בקביעה הראשונה. המוח, מבחינות רבות, מהווה עדיין קופסא שחורה. אנו מבינים, באופן גס וכללי, את אופן פעולתם של תאי העצב השונים ואת הדרכים בהן הם מתקשרים בינם לבין עצמם. אנו יודעים כי אתרים שונים במוח אחראים על מטלות שונות: ההיפוקמפוס אחראי על פיתוח זכרונות לטווח ארוך, למשל, בעוד שהאמיגדלה קשורה לוויסות הרגשות ולקבלת החלטות. אנו מבינים כי סך-כל הפעילות המוחית יוצרת חשיבה ומודעות עצמית. אבל עדיין אין לנו מודל מדעי ברור בנוגע לדרך בה זרימת המידע במוח – מחשב-על במשקל קילו וקצת, עם צריכה אנרגטית נמוכה להפליא – מאפשרת לכל הדברים הללו להתרחש. אנו מתקשים לערוך ניסויים ברזולוציה הנדרשת – ברמה התאית – כדי להבין את דרך פעולתו של המוח.

רשתות העצבים המלאכותיות מאפשרות לנו, לראשונה, להתחקות אחר דרך פעולתו של המוח האנושי. איני מנסה לטעון שהן מהוות סימולציה מושלמת של מוחות ביולוגיים. האמת היא שהן שונות מאד מבחינות רבות ממוח ביולוגי, אבל העובדה היא שייצוגים וירטואליים של תאי רשת התהוו ספונטנית ברשתות עצבים מלאכותיות. ולא זאת בלבד, אלא שייצוגים אלו תומכים בפעילות דומה לזו של תאי רשת ביולוגיים. ברור לנו שהמוח 'רץ' על מערכת חישובית בעלת דימיון מובהק לרשתות עצבים מלאכותיות, וכל תיאוריה שנמצא עבור דרך פעילותן של הרשתות העצביות שבמחשב, תהיה בעלת השלכות גם על הבנתנו את המוח עצמו. לכן, הרצת סימולציות של אזורים במוח ברשתות עצבים מלאכותיות, תעזור לנו לפענח את דרך פעולתם של מבנים ואזורים במוח האנושי.

אם קביעה זו תוכח כנכונה, הרי שיש לה משמעות עצומה לחקר המוח. הפיזיקאי זוכה פרס הנובל ריצ'רד פיינמן אמר כי – "מה שאיני יכול ליצור, איני מבין". אם לא נוכל ליצור מבנים דמויי-מוח ולבחון אותם ברזולוציה גבוהה, לא נוכל להגיע להבנה מלאה של המוח האנושי. רשתות העצבים המלאכותיות מספקות לנו דרך לבחון רעיונות אודות המוח, שמעולם לא יכולנו לבדוק בעבר.

וזוהי רק התחזית הראשונה לעתיד.

התחזית השנייה נבנית על העובדה שרשתות העצבים המלאכותיות במחקר של דיפמיינד, פיתחו באופן ספונטני 'תאי רשת', כתוצאה מהדרך בה אומנו לפתור בעיות ניווט. האם ייתכן שרשתות עצבים מלאכותיות משוכללות יותר (הרבה יותר) יוכלו לפתח באופן ספונטני בעתיד גם מבנים מורכבים יותר, המדמים חלקים מהמוח האנושי?

אני יודע שרעיון זה נשמע מוזר על פניו. המבנים של 'תאי הרשת' הווירטואליים פשוטים מאד, ואי אפשר להשוות אותם למבנים המורכבים יותר במוח, כהיפוקמפוס או כאונות הקדמיות. אבל אנו מתחילים להיכנס לתקופה של ניסים ונפלאות: רשתות עצבים מלאכותיות מסוימות כבר מסוגלות כיום 'להעמיד צאצאים' – כלומר, ליצור ולפתח תת-רשתות עצבים מלאכותיות שמתאימות במיוחד לביצוע מטלה מסוימת, ומוציאות אותה לפועל ברמת הצלחה גבוהה יותר ממתכנתים אנושיים[5]. תהליך הפיתוח של רשתות העצבים המלאכותיות הללו מתבסס על ניסוי וטעייה – הבינה המלאכותית מריצה אלפי רשתות עצבים מלאכותיות, בוררת את היעילות ביותר וגוזמת ומשפרת אותן עד שהן מסוגלות לבצע את המוטל עליהן.

האם מוגזם כל-כך לחשוב שבתהליך האבולוציה אין-סיליקו (כלומר, במחשב) של רשתות עצבים מלאכותיות משוכללות, יוכלו לצוץ גם איזורים מורכבים המחקים פעילויות של מוחות ביולוגיים?

אם כך אכן יקרה, אנו עשויים לגלות שסופר המדע הבדיוני רוברט היינליין צדק אחרי הכל. בספרו "עריצה היא הלבנה", תיאר היינליין מחשב-על עתידי המפתח מודעות עצמית מהרגע שהוא הופך להיות מורכב וגדול מספיק. האם ייתכן שרשתות עצבים מלאכותיות יוכלו לפתח – אפילו בשוגג – מבנים שיספקו להן מודעות עצמית, בדומה לזו של המוח האנושי?

גם אם כן, ברור שהתפתחות שכזו לא תתממש בשנים הקרובות. הרצת סימולציה מלאה של המוח האנושי היא מטלה שאיננו קרובים עדיין לממשה, ורשתות עצבים מלאכותיות מייצגות רק אספקטים מסוימים של מוחות ביולוגיים, תוך שהן מתעלמות מרבים אחרים. ואף על פי כן, מרתק לתהות ולחשוב האם אפילו רשתות העצבים המלאכותיות הפשוטות כל-כך (ביחס למוח האנושי) יכולות לפתח מודעות עצמית, ואם כן – איך נוכל לזהות אותה.

תור ה- EM

הפיזיקאי וחוקר הבינה המלאכותית רובין הנסון הוא אחד האקדמאים שרעיונותיהם הצליחו כבר לשנות את העולם. הוא פיתח ושכלל את קונספט "שווקי התחזיות", למשל, בהם משתמשות חברות רבות כיום כדי לחזות את העתיד טוב יותר[6]. הכלכלן בריאן קפלן כתב כי –

"כשכלכלן טיפוסי מספר לי על המחקר האחרון שלו, תגובתי הרגילה היא "הא, אולי." ואז אני שוכח מזה. כשרובין הנסון מספר לי על המחקר האחרון שלו, תגובתי הרגילה היא "אין סיכוי! בלתי-אפשרי!" ואז אני חושב על זה שנים."

בספרו האחרון, תור ה- EM (The Age of EM)[7], מנסה הנסון לפתח רעיון "בלתי-אפשרי" חדש ולפענח כיצד יראה עולם בו ניתן יהיה להריץ סימולציות מלאות של מוחות אנושיים במחשב (Emulated Minds). הוא מתאר עולם עתידי בו 'מוחות במחשב' יחליפו את בני-האדם ברוב המטלות, יבצעו עבורנו עבודות ביעילות ובקלות, ואפילו יפתחו רעיונות חדשניים אודות החיים, המוות והאנושות. זהו עתיד שרחוק מאיתנו כדי מאה שנים, לפי הנסון, אך אם הוא צודק – הרי שילדינו יהיו כבר חלק ממנו, וכך גם רבים מהצעירים החיים כיום.

Image result for The Age of Em

כדי להגיע לעתיד שמתאר הנסון, אנו זקוקים עדיין למספר רב של פריצות-דרך מדעיות וטכנולוגיות – שלחלקן אפילו איננו מודעים כיום. אולי המחקר שסיקרתי כאן, בו פיתחה רשת עצבים מלאכותית מבנה דמוי-ביולוגי, מהווה אחת מהן, ומספק לנו סימן נוסף בדרך לעתיד של מוחות ממוחשבים. נראה שזוהי גם כוונתם הסופית של החוקרים בחברת DeepMind, שכבר הסבירו בראיון כי –

"אישית, אנו לא חושבים על אף שימוש אחר מלבד יצירת אלגוריתם למטרות-כלליות. המוח הוא הדוגמה היחידה שיש לנו לאלגוריתם למטרות-כלליות, אז למה לא להעתיק ממנו?"

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והמוח האנושי בספריי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

קישורים:

[1] https://www.nature.com/articles/s41586-018-0102-6.epdf?author_access_token=BjM-5BdGxd14c17YFA6PsdRgN0jAjWel9jnR3ZoTv0OEfySMT4t78PpPpCS7uExW3njb8Q4UlgcwRM32WwBCKZs73SThwkfI42wHhFEtJM-Y7sQxDsR1cR7_C9Kq1GwuxGJn46kzRnujvrDMGzc4TQ%3D%3D

[2] https://www.hayadan.org.il/brain-gps-0910147

[3] https://en.wikipedia.org/wiki/Michael_Polanyi

[4] https://deepmind.com/blog/grid-cells/

[5] https://madaduhcom.wordpress.com/2017/12/11/ai_mother_created_children/

[6] https://en.wikipedia.org/wiki/Robin_Hanson

[7] https://www.amazon.com/Age-Em-Work-Robots-Earth/dp/1536619590