עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

עתיד הפסיכולוגיה – וחשיבותם של הצרכים הבסיסיים

רשומה זו התפרסמה במקור כטור בגלובס (קישור)


לאחרונה הזמינה אותי הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית (הפ"י, בקיצור) לדבר אודות עתיד העבודה ובמשתמע גם על עתיד הפסיכולוגיה. סיפרתי להם על הבינה המלאכותית המתפתחת במהירות, הלוקחת על עצמה חלק הולך וגדל מהמטלות האנושיות. "אבל היא לא תחליף לעולם את הפסיכולוג האנושי", קבע בביטחון אחד המשתתפים, "איך אפשר להחליף את הנוכחות האנושית, את המטופל שעל הספה"?

זוהי טעות חשיבה נפוצה: אנו נוטים לבלבל בין הצרכים הבסיסיים לבין הכלים שמספקים מענה עבורם. הטכנולוגיות והפרקטיקות המקובלות כיום בכל תחום נועדו רק לתת מענה לצרכים הבסיסיים. הטכנולוגיות והכלים משתנים מדור לדור, אך הצרכים הבסיסיים נותרים כמעט זהים. מהו הצורך הבסיסי בפסיכולוגיה הקלינית? בהפשטה מסוימת: אנשים רוצים להרגיש טוב יותר. הפסיכולוגים, כמספקי שירות, צריכים למצוא דרך לספק את הצורך הבסיסי של הלקוח.

כיום, דרכם של הפסיכולוגים או פסיכיאטרים לספק את הצורך הבסיסי היא באמצעות מתן תרופות ומפגשים על ספת המטפל. בעתיד הלא-רחוק נמצא גם דרכים נוספות, כגון שימוש בבוטים. מנועי בינה מלאכותית, שמסוגלים לתקשר עם בני אדם בשפת הדיבור – שיספקו תמיכה פסיכולוגית בסיסית בכל זמן, בכל מקום. תאמרו שהבוטים הללו נלעגים וחיקוי עלוב לאנושיותו של הפסיכולוג? נטולי מבע מהורהר בעיניים? הכול נכון, אבל אם הם יטפלו בצורך הבסיסי ביעילות. אנשים ישתמשו בהם, ובסופו של דבר – הם גם יחליפו את ספת הפסיכולוג. בהסתכלות היסטורית אנו רואים את אותו דפוס חוזר על עצמו.למשל, הצורך הבסיסי בתחבורה לא היה הרצון להתחבר לנפשו האצילית של הסוס או ליהנות מהפאר ומההדר של כרכרת המלוכה. הצורך הבסיסי היה להגיע ממקום למקום במהירות ובזול – וברגע שהמכוניות איפשרו לעשות זאת, הן החליפו את הסוס והכרכרה תוך דור אחד.

פעמים רבות, שינויים שכאלו אינם מתרחשים בקלות. אנו יצורים של מסורת ושל הרגלים. לעתים קרובות נדרשות שנים ארוכות – לעתים דור או שניים – עד שהטכנולוגיה החדשה והיעילה יותר מאומצת על ידי ילדי הדור הבא. וזהו, לא נעים לומר, מפלטה המרכזי של הפסיכולוגיה הקלינית בעתיד: העובדה שיהיו בוודאות עוד מבוגרים וקשישים שיתמקדו בקנקן ולא בתוכנו, ושידרשו להיפגש עם פסיכולוג.

מה צריכים לעשות הפסיכולוגים, אם הם שואפים להזניק את מקצועם למאה ה-21? את התשובה סיפק, באופן אירוני, אחד המשתתפים בכנס בטרוניה שהעלה – "בכנסים של חברות ההייטק מדברים כל הזמן על היכולת לגרום ללקוח להרגיש טוב, אבל אין להם פסיכולוגים בכלל". ובכן, יש סיבה טובה לכך שאין להם פסיכולוגים: המהנדסים בגוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ודומותיהן, עושים את אותה עבודה שהפסיכולוגים נועדו לעשות – ועושים אותה בשימוש בכלים שונים ומתקדמים יותר מפסיכולוגי הספה. הם מכמתים הכול ובוחנים כל העת את ההשפעות של שינויי הממשקים על המשתמשים ועל רגשותיהם. אבל לעתים קרובות הם אינם מבינים את הלקוחות – אין להם תיאוריה מגובשת היטב של הנפש האנושית. בינתיים, לפחות, הם עדיין מהנדסי מחשבים במקצועם ולא מהנדסי מוחות.

המקום שבו הפסיכולוגים יכולים להביא את מירב התועלת לעתיד הוא באמצעות חבירה לענקיות האינטרנט ושימוש במידע הגדול שהן מפיקות כדי לפתח תיאוריות חדשות אודות נפש האדם. תיאוריות אלו עשויות לקדם את ההבנה המדעית של המוח האנושי ודרכי מחשבתנו – ויובילו בוודאי לטיפולים מתקדמים עוד יותר, שיענו על הצורך הבסיסי באושר של מיליוני אנשים מסביב לעולם.

אבל האם רעיון זה יענה על הצורך הבסיסי של קהילת הפסיכולוגים עצמה כיום – במשמעות ובכבוד למקצוע כפי שהתהווה ב-150 השנים האחרונות?

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד העבודה והבינה המלאכותית בספרי "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

לפי (הטעויות של) הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, עד 2030 תגיע חצי מהאנרגיה מהשמש ומהרוח

לפי (הטעויות של) הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, עד 2030 תגיע חצי מהאנרגיה מהשמש ומהרוח

משהו מוזר קורה במרתפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה.

מדי שנה משחררת הסוכנות דו"ח בנוגע למצב האנרגיה בעולם: כמה אנרגיה מיוצרת ממקורות מתחדשים, כמה מדלקי מאובנים, וכו'. אלא מה? חוקר האסטרטגיה פול מיינווד עבר על כל הדו"חות מעשרים השנים האחרונות, ובחן את דיוק התחזיות של הסוכנות בנוגע לאנרגיה מתחדשת. מסתבר שהסוכנות טועה, פעם אחר פעם, בהערכת רמת השימוש באנרגיה מתחדשת[1].

מיינווד כלל מספר גרפים בהערכה המקורית שלו, אבל הם קצת מורכבים, אז לקחתי את התוצאות שלו ושיבצתי אותן בגרף משלי: תחזיות הסוכנות עבור שנת 2030 לגבי השימוש באנרגיה מתחדשת (שמש ורוח בלבד, באחוזים).

עליה בשימוש באנרגיה מתחדשת.jpg

אתם רואים כאן את הערכות הסוכנות מדי שנתיים, לגבי השימוש באנרגיה מתחדשת. שני דברים מעניינים בהערכות האלו:

  1. הסוכנות תמיד טועה… כלפי מטה. מדי שנה היא נותנת הערכה נמוכה, ושנתיים בלבד לאחר מכן היא מבינה שעולם הטכנולוגיה התקדם, שקל יותר לקצור אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, והיא מתקנת בהתאם. אם ב- 2002 היא קבעה שרק 4.4% מהאנרגיה תופק ממקורות מתחדשים ב- 2030, הרי ששנתיים לאחר מכן היא כבר תיקנה את ההערכה שלה ל- 5.9%. ושנתיים לאחר מכן, ל- 6.7%. ולאחר עוד שנתיים, ל- 8.7%, וכן הלאה. הבנתם את העניין. פעם אחר פעם היא טועה, פעם אחר פעם היא ממשיכה לטעות.
  2. הדבר המעניין השני הוא קצב השינוי בטעות. כשאנחנו מסתכלים על כל הנקודות בין 2002 ל- 2016 (השנה בה ערך מיינווד את הסקירה), אנו מגלים שהקפיצה מדי שנתיים עקבית למדי, ובערך בסדר גודל של עשרים אחוזים בכל פעם. כך שאנחנו יכולים לייצר תחזית, לפיה ב- 2018 תשחרר הסוכנות דו"ח חדש, ובו תקבע שב- 2030 יגיע אחוז השימוש באנרגיה מתחדשת ל- 19%. וב- 2020 היא תנבא שאחוז השימוש ב- 2030 יהיה 22.7%. וכן הלאה וכן הלאה, עד שב- 2028 תקבע הסוכנות שב- 2030 יגיע אחוז השימוש באנרגיות מתחדשות ל- 48.7 אחוזים.

זהו, כמובן, רק משחק קטן וחביב בנתונים שנועד לגרום לנו לחשוב ולהבין כמה הערכות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה – גוף מקצועי ומהימן, חשוב לציין – אינן מתואמות עם המתרחש בשטח.

כדי להבין למה, אפשר פשוט לבחון את הטכנולוגיות לכריית פחם ולשאיבת נפט. כאשר מפותחות טכנולוגיות מתקדמות יותר בתחום, עדיין יש צורך להביא אותן למקום היעד (בדרך כלל במדינות אחרות), להקים את התשתית החדשה והמסורבלת, לבנות מערכת שינוע לנפט ולפחם אל היעד, לחתום על חוזים והסכמים בינלאומיים, ועוד ועוד סיבוכים. כתוצאה מכך, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה רגילה לקצב השיפור האיטי בהפקת דלקי מאובנים.

אבל מה קורה עם טכנולוגיות לקצירת אנרגיה מתחדשת?

בהכללה, אור שמש הוא משאב הקיים בכל מקום. המשמעות היא שטכנולוגיות יעילות יותר מאפשרות לנו גם לקצור אותו בכל מקום. ברגע שהן מופיעות, מיד נעשה בהן שימוש בכל מדינה הנהנית מאור שמש מרובה, באמצעות הקמת תחנות כוח סולאריות. ולא זאת בלבד, אלא שטכנולוגיות אלו נהנות יותר מההתפתחות של תחומים אחרים, כגון בינה מלאכותית ששולטת בפאנלים הסולאריים ומכוונת אותם כך שיעקבו אחר השמש[2], או רובוטים שינקו את הפאנלים הסולאריים מדי יום[3].

אפילו בהינתן פיתוחים שכאלו, קשה לראות כיצד יופקו חמישים אחוזים מהאנרגיה הקיימת בעולם מתחנות כוח סולאריות ומטורבינות רוח. התשובה היא שהקפיצה הגדולה באמת בתחום האנרגיה המתחדשת תתרחש כאשר יתאפשר ביזור מלא (כלומר, פיזור יעיל של פאנלים סולאריים וטורבינות רוח) בקצירת האנרגיה. בעתיד זה, כל אדם יוכל ללכת עם תיק גב ועליו פאנלים סולאריים, או לנסוע ברכב עם פאנלים סולאריים על הגג. כל בניין יהיה מכוסה בפאנלים סולאריים זולים ובטורבינות רוח שיפיקו אנרגיה, לצד סוללות שיאגרו אותה לשימוש עתידי, או יפנו אותה לשימוש מיידי במקומות אחרים בעיר שאינם נהנים מרוח או מאור שמש ברגע זה ממש.

עתיד שכזה נשמע דמיוני אך הוא אפשרי בהחלט, אם רק נניח שעלות היצירה וההתקנה של פאנלים סולאריים חדשים תמשיך לרדת באותו קצב. וכאן מגיעה הקפיצה האמונית הנדרשת בכל ניסיון לחזות את העתיד בטווח הארוך: אנחנו צריכים להאמין שהטכנולוגיות הנדרשות אכן יפותחו.

אם נסתמך על הטעויות המצטברות של הגוף המהימן ביותר בשוק האנרגיה, נראה שהטכנולוגיות הללו אכן ענו על האמון שאנו תולים בהן, לפחות בעשרים השנים האחרונות. האם ימשיכו להשתכלל גם בעשור הקרוב באותו הקצב? אני מאמין שכן, אבל עכשיו נותר רק לחכות לעתיד כדי לגלות.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי עתיד האנרגיה, התחבורה והממשל בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.quora.com/profile/Paul-Mainwood/Flotsam/A-modest-proposal-to-the-International-Energy-Authority

[2] https://www.solarpowerworldonline.com/2017/12/will-artificial-intelligence-change-solar-industry/

[3] https://newatlas.com/scrobby-solar-photovoltaic-panel-cleaning-robot/33819/

על ברירה טבעית, תכנון תבוני ועתיד האדם

על ברירה טבעית, תכנון תבוני ועתיד האדם

אחד מהאנשים המעניינים ביותר שפגשתי בקונגרס העתידים בצ'ילה בשבוע האחרון היה חברי החדש מרקוטיו, פילוסוף של הטכנולוגיה. ביום האחרון של הקונגרס, הזמין אותי מרקוטיו להתלוות אליו למסע ברחובות סנטיאגו, בירת צ'ילה.

"איזה מין מסע?" תהיתי בקול.

"אתה תראה." חייך, ובעיניו ראיתי רמז לנוסטלגיה. "הוא יתחיל בגג המלון, ויסתיים בעתיד האנושות."

נכנעתי לסקרנותי והצטרפתי אליו למעלית. יחד עמדנו על קצה הגג, והשקפנו על כל מרחבי סנטיאגו – עיר טיפוסית של מדינת עולם ראשון. מתחתינו התהלכו הצ'יליאנים ברחובות עירם, תחת צילם של מגדלים גבוהים, בתי דירות ועצים גבוהי-קומה.

"הנה, שם!" טפח חברי בהתרגשות על כתפי, והכווין את מבטי. "שם! הנה הוא – ג'ירארדו הגדול!"

"מי?"

"ג'ירארדו הגדול." אמר. "זה השם שהענקתי לו כשגדלתי כאן כילד. הוא היה העץ הגבוה ביותר בסנטיאגו. מדדתי אותו עוד בימים בהם הייתי בגובה העשב, והוא היה גבוה יותר מכל בניין שהכרתי בעיר. הערצתי אותו. בוא, נלך לעשות לך היכרות אישית עמו. יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו."

צעדנו ביחד ברחובות העיר התוססים. ג'ירארדו הגדול התנשא במרחק מולנו, מוקף בבניינים שהאפיל על כולם בגובהו. מרקוטיו צעד בבטחה ובמהירות, ואני ניסיתי לשמור על הקצב.

"מה אתה חושב על עצים?" שאל אותי תוך כדי הליכה, מבלי שיביט לאחור.

"הם… יפים?" חיפשתי תשובה.

"אה, אבל הם הרבה יותר מזה!" ענה. הוא טפח בחיבה על אחד הגזעים שבפינת הרחוב. "הם לוחמים. ויותר מזה, בעולם של לוחמת הצמחים, הם המנצחים הגדולים."

הוא קטף עלה ירוק מאחד הענפים הנמוכים, והמשיך להתקדם בצעדים ארוכים. "כמעט כל הצמחים מתקיימים על אור שמש. זהו 'המזון' שלהם – אספקת האנרגיה העיקרית – והם נלחמים עליו בפראות. הם צומחים לגובה רב, ואז פורשים את צמרת העלים הירוקים שלהם, וכך מנכסים את אור השמש לעצמם. מתחת לעצים הגדולים, יכולים להתקיים רק צמחים קטנים שאינם דורשים הרבה אנרגיה. וכך, דור אחר דור, עברו העצים ברירה טבעית – אלו מהם שלא הכילו את ההנחיות הגנטיות שגרמו להם לצמוח לגובה, לא הצליחו לעמוד במירוץ. חבריהם הגבוהים יותר עקפו אותם בסיבוב והותירו אותם הרחק אחורנית. במשך מאות מיליוני שנים, העצים הפכו להיות הדינוזאורים הגדולים של עולם הצמחים, בכוחה של הברירה הטבעית – מוטציה אקראית אחר מוטציה אקראית, תוך שהצאצאים נבררים לאורך מיליוני שנים על מנת שיצליחו לגבוה יותר ויותר."

oak-20761_1920.jpg

ג'ירארדו הגדול – צילום אילוסטרציה

הנהנתי בראשי בשתיקה, אך מרקוטיו לא התבונן אחורנית. מבטו היה ממוקד בג'ירארדו הגדול. הוא עקף בזריזות קבוצה של צעירים צ'יליאנים שהתרכזו יותר בטלפונים החכמים שלהם מברחוב עצמו. ולבסוף, הגענו לעץ העצום, לאותו ענק של העבר. אינני יודע לאיזה מין השתייך, אך הוא נישא מעלינו והתמשך והתמתח לעבר השמים כאילו אין לו סוף. מתחת לענפיו לא יכולנו לראות כלל את השמש. הוא ניצח את כל העצים האחרים, בכך לא היה ספק.

אבל דווקא עכשיו, כשהגענו למחוז חפצו, מרקוטיו לא התבונן כלל בעץ אדיר המימדים, אלא במגרש הבנייה הסמוך.

"הם עומדים לבנות כאן גורד שחקים." אמר בשקט. "הוא יהיה גבוה יותר מג'ירארדו. הם ייצקו יסודות מבטון במקום שורשים, ישדכו קורות פלדה זו לזו כדי ליצור את לשד הבניין, ויוסיפו צינורות וקירות שיתמכו בו – והכל כדי להקים בניין שיאפיל על ג'ירארדו. לא רק בגובה – זו לא תחרות של "מי גדול יותר" – אלא בכך שגורד השחקים יסתיר אותו מהשמש במשך חלק מהיום, וכך יקטע נתח מאספקת האנרגיה שלו. זה לא יהיה גורד השחקים האחרון שיוקם בעיר. בניינים אחרים ימשיכו ויקומו מסביב. ג'ירארדו כבר הפסיד. הוא פשוט לא יודע את זה עדיין. ואתה יודע למה הוא לא יכול לנצח?"

היססתי. "כי הוא רק עץ?"

מרקוטיו הניף ידו בביטול. "עץ, אדם, זה לא משנה. הסיבה האמיתית היא שהברירה הטבעית הביאה לכך שהוא התעצב באופן מסוים. ואז באנו אנו, בני-האדם, והבאנו לעולם את התכנון התבוני. בניינים הם תוצר של תכנון תבוני. מהנדסים מתכננים אותם במדויק כדי לאפשר להם להגיע לגובה של מאות מטרים – הרבה יותר גבוה מכל עץ שהיה קיים אי פעם. תוצרי הברירה הטבעית פשוט אינם מסוגלים להתחרות עם תוצרי התכנון התבוני – לפחות לא בסביבות מבוקרות היטב, כמו בערים. או באופן כללי יותר, בציביליזציה אנושית משגשגת."

הוא נאנח, וטפח בחיבה על גזעו של הדינוזאור שלא היה מודע למטאור המתקרב. "וזה השיעור שלנו להיום."

"מצוין!" אמרתי בחוסר סבלנות. "עכשיו בוא נחזור לקונגרס. היום היום האחרון, ואנחנו אמורים לשמוע על המאבק העתידי בין בני-האדם והבינה המלאכותית. עומד לדבר מומחה גדול למוח האנושי, שיסביר שהמחשבים לא יכולים להחליף את בני-האדם."

"אתה יכול להמשיך לשם בעצמך." אמר בנינוחות. " אני אשב כאן עוד קצת עם ג'ירארדו. מישהו צריך לנחם אותו לקראת העתיד."

היססתי. הוא נראה עצוב.

"אולי אפשר לשדרג את העצים." ניסיתי לעודד אותו, בחצי-הלצה. "אולי צריך לשלב את הברירה הטבעית עם התכנון התבוני – להנדס מחדש את העצים כך שיעשו פוטוסינתזה יעילה יותר, או שיוכלו להתחבר לרשת החשמל המקומית."

"אולי," חייך מרקוטיו. "אולי זו הדרך לעזור לעצים לשמור על מקום משלהם, גם בעולם של תוצרי תכנון תבוני, שיעילים הרבה יותר מהם."

הוא נשען בגבו על ג'ירארדו הגדול, והחליק לתנוחת ישיבה על האדמה. פניו הרצינו.

"אבל," שאל בעגמומיות, "מי יעזור לנו?"


 

אם מעניין אתכם לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והאנושות, ובאופן כללי על הדרך בה הטכנולוגיה תשפיע על החברה, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "השולטים בעתיד" (קישור לרכישה).

בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

נו, אז הנה זה קרה: בינה מלאכותית יצרה צאצא של עצמה, והוא מתוק, יפהפה ומתפקד היטב, תודה ששאלתם.

בוודאי לא יפתיע אתכם לגלות שהחברה מאחורי הפיתוח היא גוגל. גוגל חשפה לפני מספר חודשים את "בינת האם" שמכונה AutoML – "למידת מכונה אוטומטית"[1]. נקרא לה מעכשיו בימא, שזה קיצור של בינה ואמא. בימא עושה פעולה פשוטה ומורכבת באותו הזמן: בני-האדם מבהירים לה מה הם צריכים – למשל, שהם רוצים בינה מלאכותית שתזהה עבורם בני-אדם בתמונות – ואז בימא מציעה כמה 'צאצאים' שיכולים לעשות את העבודה. כל אחד מהצאצאים האלו מהווה דרך מוסדרת שונה לניתוב מידע דרך רשתות עצבים מלאכותיות, באופן שיפיק תוצאה שבימא חושבת שתהיה בעלת משמעות.

עד לכאן, טוב ויפה, אבל הצאצאים הראשוניים האלו – איך לומר – גרועים במשימה שניתנה להם. ה- 'מוח' שלהם פשוט לא מכוונן נכון. וכך פותחת עכשיו בימא בתהליך השיפור ההדרגתי. היא נותנת להם מטלות – זהו את בני-האדם שבתמונה! – ובוחנת איך הם מתפקדים. היא לומדת מה עובד ומה לא, ולאחר כל סבב לימודי כזה, היא מכחידה את צאצאיה הקודמים (אכזרי, אני יודע) וממציאה חדשים משופרים. וכך היא חוזרת על התהליך אלפי פעמים, שוב ושוב, עד לתוצר 'הסופי' שהתפרסם לאחרונה בבלוג של גוגל: בינה מלאכותית שמסוגלת לזהות בני-אדם וחפצים בתמונות, טוב יותר מבינות מלאכותיות שפותחו על-ידי בני-אדם[2].

חשוב להבין שאנחנו רק בתחילת הדרך מבחינת הפיתוח של בימא. מנוע דומה יוכל לשמש אותנו בעתיד כדי ליצור תוכנות ואלגוריתמים במגוון רחב של תחומים. למעשה, בהחלט ייתכן שבאמצעות ממשקים פשוטים יותר, יוכל כל אדם מן השורה ליצור עבור עצמו (כלומר, להורות לבימא ליצור עבורו אוטומטית) בינה מלאכותית שמבצע פעולות מסוימות שחשובות עבורו: למיין מלפפונים בחווה[3], למשל, או להניע רובוט עם חמש רגליים שהוא פיתח בגראז' (באמצעות הרצת סימולציות חוזרות במחשב על הדרך בה רובוט כזה צריך לשלוט בגפיו)[4].

האפשרות המעניינת יותר היא שבימא יכולה לשלב גם משוב ממקור אנושי כדי לפתח את הצאצאים שלה. בימא שצריכה לפתח בינה מלאכותית ליצירת מנגינות עצובות ונוגות, למשל, יכולה לשלוח לביקורת את היצירות של צאצאיה לבני-אדם מסביב לעולם ("האזינו ליצירה במשך חצי-דקה, ודרגו כמה היא נגעה ללבכם!") בעלות אפסית, ולשפר את הצאצא בכל פעם. בדרך זו אפשר ליצור באופן אוטומטי בינות מלאכותיות משוכללות יותר גם בנושאים שאינם ניתנים לכימות בקלות.

אבל בואו נדבר על מה שמפחיד את כולם: שבינה מלאכותית שכזו תצא משליטה. האמת? זו אכן בעיה. לא מכיוון שאני חושש שבינה מלאכותית לזיהוי אנשים בתמונות תאבד את הרסן ותנסה להשתלט על העולם, אלא מכיוון שתהליך הפיתוח של הצאצאים פועל באופן אבולוציוני, וללא הכוונה של בני-אדם, או הבנה מלאה מדוע התוצר הסופי עובד כפי שהוא עובד. המשמעות היא שאם אנו בוחרים בדרך זו לייצר בינה מלאכותית שתכווין את התנועה בכבישים, למשל, אנו צריכים לקחת בחשבון שהיא עלולה לקבל החלטות לפי תהליך אופטימיזציה שעברה שמקדש את זרימת התנועה בכבישים – אבל שם פחות דגש על שימור חיי הנוסעים. וכך, בינה מלאכותית שכזו עלולה לייצר לנו מודלים לניהול התנועה שיהיו יעילים מאד, אבל יעלו בחייהם של כמה אנשים מדי חודש. ייתכן בהחלט שזהו יחס המרה טוב – אבל אנו צריכים להיות מודעים לפחות לבחירות שהבינה המלאכותית עושה עבורנו!

בסופו של דבר, הופעתן של בינות מלאכותיות שמסוגלות לתכנת את הדורות הבאים של עצמן, מהווה פיתוח שיכול לקדם עוד יותר את תחום המחשוב ולהאיץ את קצב השיפור. זוהי התפתחות ברוכה – אבל כמו בכל טכנולוגיה אחרת, עלינו להבין איך לשלוט בה ולוודא שהיא ממלאת את התפקיד שאנו מייעדים עבורה, אך מבלי לפגוע בערכי בסיס אנושיים.

אולי נוכל להפקיד בינה מלאכותית גם על זה.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והרובוטים בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://research.googleblog.com/2017/05/using-machine-learning-to-explore.html

[2] https://research.googleblog.com/2017/11/automl-for-large-scale-image.html

[3] https://cloud.google.com/blog/big-data/2016/08/how-a-japanese-cucumber-farmer-is-using-deep-learning-and-tensorflow

[4] https://www.extremetech.com/extreme/252242-googles-deepmind-teaches-ai-navigate-parkour-course

מזון מן האוויר

מזון מן האוויר

הנה המצאה שיכולה לשנות את העולם לגמרי: ייצור אוכל… מאוויר.

נסביר.

הסתכלו על העצים שמסביבכם. מאיפה הם קיבלו את עיקר המסה שלהם? לא מהאדמה, לא מהמים – אלא מהאוויר. הם מסוגלים לספוח פחמן דו-חמצני מהאוויר, ולצרף את אטומי הפחמן זה לזה ליצירת סוכרים – שאז הופכים לחומרים מבניים עבור הצמח. אותו הדבר קורה בכל צמח שעושה פוטוסינתזה – כלומר, מקבל אנרגיה מהשמש ומשתמש בה כדי לקבע פחמן דו-חמצני מהאוויר.

אנחנו, בני-האדם, למדנו להשתמש בתהליך הזה לטובתנו. אנחנו מגדלים שדות שלמים של יבולים, בהשקעה עצומה של אנרגיה ומשאבים (מים, שטחים, דשן ועוד), רק בשביל התגובה הביולוגית הזו, שתאפשר לצמחים לגדול ותספק לנו מזון.

אבל כמות השטחים החקלאיים בעולם מוגבלת, וכבר אמרנו שהחקלאות דורשת הרבה אנרגיה ומשאבים. אז מה אם אפשר היה לייצר מזון באמצעות ספיחת פחמן מהאוויר בכל מקום, בכל זמן? בלי אדמה, בלי שדות, בלי צמחים?

זה מה שעשו לאחרונה חוקרים מפינלנד[1]. הם הראו שהם מסוגלים להשתמש בביו-ריאקטור (בלשון פשוטה – צנצנת שאנחנו שולטים על התנאים בתוכה) שמכיל חיידקים. הביו-ריאקטור מזרים לחיידקים פחמן דו-חמצני מהסביבה, והם הופכים אותו לסוכרים, לחלבונים ולחומרי מזון אחרים. מדי פעם מועבר בביו-ריאקטור זרם חשמלי שהורג חלק מהחיידקים ומגבש את רכיבי המזון האלו לאבקה מוצקה שאפשר לסנן מהמים – ולהשתמש בה כמזון. ואפילו די מוצלח: היא מכילה 50% חלבון, 25% סוכרים, וכל היתר – שומן וחומצות גרעין.

כמובן, אין דבר כזה ארוחת חינם. מאיפה מגיעה האנרגיה להזרמת האוויר לתוך הביו-ריאקטור, או לייצור הזרם החשמלי? מסתבר שלא צריך הרבה אנרגיה לשם כך, ובאמצעות פאנלים סולאריים אפשר לספק אותה למכשיר.

food-from-electricity-3.jpg

עכשיו, בואו נודה באמת: כרגע העסק הזה ברמת האב-טיפוס. ולא זאת בלבד, אלא שמההודעה על המחקר אפשר ללמוד שגם החיידקים צריכים לאכול – ולכן יש צורך להזרים חומרי מזון מסוימים לתוך הביו-ריאקטור. אז לא ברור עדיין מה מידת ההצלחה כאן, אבל החוקרים טוענים שהתהליך יעיל יותר פי עשרה מבחינה אנרגטית מכל שיטת ייצור מזון נוכחית, ושהם יוכלו לשחזר את ההצלחה בסדר-גודל רחב תוך עשור[2], עם מיכלי-ענק שיוצרים מזון – מאוויר. ולא זאת בלבד, אלא שהם יוכלו לעשות זאת בכל מקום: במדבריות צחיחים, בהרים ללא אדמה, או בלב העיר. כל עיר. ואפשר יהיה כמובן לקבל גם מזון בטעמים שונים ועם חומרים תזונתיים שונים, בהתאם לסוג החיידקים המגודלים במיכלים.

תגידו שאתם לא רוצים לאכול את האבקה הזו? נו, זכותכם. אבל קחו בחשבון שהחקלאות המודרנית אינה מיטיבה במיוחד עם כדור-הארץ, וזאת בלשון המעטה. אם אתם רוצים להציל את הסביבה – אולי כדאי שתשקלו לעבור לתזונה על בסיס אבקת חיידקים. אבל גם אם תחליטו לוותר, קרוב לוודאי שתעשיית הבשר תעבור להאכיל את הפרות, הכבשים, התרנגולות וכל היתר באבקה הזו – וזה דבר נהדר, מכיוון שבמזון שמקבלים בעלי-חיים בארצות הברית לבדה מדי שנה, ניתן היה להאכיל 800 מיליון בני-אדם[3].

אם הטכנולוגיה הזו תוכיח את עצמה, הרי שיש לה את הפוטנציאל לשנות את העולם: להוריד באופן משמעותי את הצורך בשדות חקלאיים ובקרקע בכלל, ולהפחית דרמטית את כמויות האנרגיה שאנו משקיעים בגידול מזון מדי שנה.

וכל מה שצריך זה שתסכימו לאכול חיידקים. אבל בשביל שכל הדברים הטובים האלו יקרו – יודעים מה? אני מוכן.

[1] https://www.lut.fi/web/en/news/-/asset_publisher/lGh4SAywhcPu/content/protein-produced-from-electricity-to-alleviate-world-hunger

[2] https://qz.com/1041621/scientists-in-finland-made-high-tech-food-using-electricity-to-solve-world-hunger/

[3] http://news.cornell.edu/stories/1997/08/us-could-feed-800-million-people-grain-livestock-eat

עתיד הרכבים החשמליים – והמשמעות עבור כולנו

עתיד הרכבים החשמליים – והמשמעות עבור כולנו

שמעתם בוודאי על רכבים חשמליים – אותן חיות מוזרות המתחילות להופיע בכבישים. אבל אולי לא ידעתם כמה הם חשובים לעתידנו – וכמה הם קרובים לחדירה רחבה יותר לשוק. אז הנה סקירה קצרה של התחום, בנקודות.

  1. רכבים רגילים הם יצורים מורכבים. חוקר האנרגיה טוני סבה מסטנפורד טוען שכדי להעביר את הכוח ממנועי בעירה פנימית לגלגלים יש צורך ב- 2,000 רכיבים נעים. ברכבים חשמליים יש צורך רק בעשרים[1]. כל מהנדס יודע שאחת מנקודות הכשל הקריטיות בכל מכשיר היא בחלקים הנעים שלו – הם נשחקים, מתבלים ונהרסים בשל התנועה המתמדת. רכבים חשמליים צפויים להיות עמידים יותר לבלאי מבחינה זו – ולכן גם עלות השימוש בהם תהיה נמוכה יותר.
  2. עשרת הרכיבים שמוחלפים בתדירות הגבוהה ביותר ברכב רגיל (בעלות ממוצעת של כמעט 400 דולרים לשנה), אינם קיימים כלל ברכבים חשמליים[2].
  3. דווקא נקודת התורפה-לכאורה של הרכבים חשמליים – הסוללה – מתגלה כנקודת חוזק. הרכב החשמלי (מודל S 100D) של טסלה כבר הצליח לנסוע 1078 ק"מ מבלי להטעין את הסוללה מחדש[3]. אז נכון, הנסיעה הייתה במהירות של 40 קמ"ש ובלי מיזוג, אבל הנקודה ברורה – הסוללות מתייעלות כל הזמן. המודל החדש והזול ביותר של טסלה מסוגל לגמוע 350 קילומטרים על הטענה אחת. וגם עלות הסוללות יורדת בהתמדה, ומאז 2010 צנחה העלות לסוללות יון-ליתיום ב- 73 אחוזים – והציפיות הן לירידות דרמטיות נוספות בעשרים השנים הקרובות[4].
  4. ומה לגבי משך חיי הסוללה? כאן ההפתעה הגדולה. מנוע בעירה פנימית של רכב נוסעים רגיל שורד בערך 240,000 קילומטרים לפני שמחזיר את חייו ליצרן[5]. הסוללה ברכב החשמלי של טסלה, לשם השוואה, אמורה לשרוד 800,000 קילומטרים, לפני שהיא יורדת לקיבולת של 80 אחוזים[6]. קיימים גם דיווחים ארעיים על רכבים היברידיים (טויוטה פריוס) בהם הסוללה הצליחה להמשיך לתפקד גם אחרי מיליון קילומטרים[7].
  5. לפי הערכות של עלות הדלק בלבד לעומת עלות ההטענה החשמלית, הרכבים החשמליים של טסלה חוסכים (בקליפורניה) שלושה רבעים מעלויות התדלוק. במדינה כמו ישראל, בה הנהגים הישראליים משלמים 65% מס על כל ליטר בנזין, ההוזלה אמורה להיות דרמטית הרבה יותר[8].
  6. וכל זה לא ישנה כלום עבור הנהג הממוצע, שצריך לדלות עכשיו מהכיס כמות מגונה של מזומנים (35,000 דולרים לרכב הטסלה הזול ביותר), כדי לרכוש רכב חשמלי חדש-דנדש. רוב הנהגים חושבים על המחיר כאן ועכשיו, ולא על עלות התחזוקה הזולה. השינוי הגדול יגיע בתעשיית התחבורה הציבורית. נהגי מוניות זקוקים לרכבים ששורדים זמן רב – הם נוסעים בערך 80,000 קילומטרים בשנה[9], או בערך 300 קילומטרים ביום בממוצע – מרחק שגם רכב חשמלי זול (יחסית) יכול לגמוע בקלות. תעשיית המוניות תהיה זו שתרוויח באמת מהרכבים החשמליים… אם לא תתמוטט בעשרים השנים הקרובות.
  7. אבל היא בהחלט עלולה להתמוטט. רכבים אוטונומיים מתחילים לספק נסיעות ללא-נהג כבר היום בכמה ערים נבחרות ברחבי העולם (סינגפור, בוסטון, פיטסבורג, דובאי ועוד), באופן ניסיוני. הם עדיין לא בטוחים כמו נהגים אנושיים, אבל הם משתפרים בהתמדה, והכתובת כבר על הקיר. מנכ"ל אובר לשעבר כבר הודיע שעד 2030 כל צי המוניות של אובר יהיה אוטונומי[10]. כלומר, עוד 13 שנים – משך החיים הממוצע של מכונית אישית.
  8. אלא מה? דווקא חדירת הרכבים האוטונומיים לתחום התחבורה הציבורית אמורה לחזק את המגמה המקבילה של חדירת הרכבים החשמליים לשוק. אלו שתי מגמות שמחזקות זו את זו, מכיוון שרכב אוטונומי חשמלי יכול להסתובב יומם-וליל בלי הפסקה, לנהוג במהירויות מתונות בעיר שיאפשרו לו לגמוע מאות רבות של קילומטרים לפני שיצטרך הטענה מחדש, וליהנות מעלות תחזוקה נמוכה ביותר. במצב כזה, בו רכבים נוחים, זולים ויעילים זמינים בכל פינה בעיר, ילדיכם כבר יעדיפו לחסוך לעצמם את המאמץ בהוצאת רישיון נהיגה ורכישת רכב פרטי, בתחזוקת הרכב, בחיפוש אחר מקומות חניה, בבזבוז זמן בנהיגה ובהסתכנות בתאונות (שאמורות להיות נדירות יותר ברכבים אוטונומיים). במצב כזה, מי לא יעדיף רכב אוטונומי משותף?
  9. התפתחות שכזו אמורה לעזור גם לסביבה… אבל רק בתנאי שמנצלים אותה נכון. במודל האופטימי ביותר לשנת 2050 שחוזים לנו המומחים בתחום – זה של רכבים חשמליים, אוטונומיים ומשותפים (כלומר, לא לשימוש פרטי) – יפחת מספר הרכבים בכבישי העולם לרבע ממספרם כיום, וכמות פליטות הפחמן הדו-חמצני מרכבים תרד לחמישה-עשר אחוזים בערך מכמות הפליטות כיום. אפילו במודל הפסימי יותר של רכבים חשמליים ואוטונומיים בלבד, אבל בבעלות ובשימוש פרטי, כמות הפליטות אמורה לרדת כמעט בשליש[11].
  10. כל זה לא נועד להגיד לכם שהמהפכה תגיע מחר בבוקר, או שכדאי לכם לרכוש מניות של טסלה. טסלה, יש להודות, מאכזבת סדרתית מבחינה עסקית, והשנה במיוחד היא הצליחה לייצר רק חלק קטן ממספר רכבי מודל 3s שהתחייבה לספק לציבור[12]. אבל טסלה היא רק החלוץ, והיא מראה לעולם איך אפשר להשתמש בטכנולוגיות החדשות ביותר עם קצת תעוזה – ומבלי הקיבעון שמאפיין את תעשיית הרכבים והנפט. טכנולוגיות הייצור של טסלה ישתפרו או שהיא תוחלף בחברות אחרות שיפיקו רכבים חשמליים זולים יותר.
  11. אבל מתי באמת תגיע המהפכה? תלוי את מי אתם שואלים. חברת היעוץ RethinkX סבורה שעד 2030 כבר כמעט לא נראה רכבים המשתמשים בבנזין[13]. מומחי TechCast מאמינים שעד 2027, שליש מכל הרכבים יהיו חשמליים. במורגן סטנלי חוזים שתוך עשרים שנים יעקפו הרכבים החשמליים את הרכבים הרגילים[14]. חברת בלומברג שמרנית יחסית בתחזיותיה ונקבה ב- 2040 כתאריך היעד להחלפת שליש מהרכבים ברכבים חשמליים, אך אפילו היא מאמינה שעד 2025 יגיעו הרכבים החשמליים לאותו מחיר כרכבי הבעירה הפנימית. כל חברות הייעוץ, אגב, מספקות תחזיות אופטימיות יותר ויותר בשנים האחרונות, כאשר הן רואות כיצד הטכנולוגיה ממשיכה להתקדם. היחידות שאינן משנות את התחזיות שלהן הן חברות הנפט… מסיבה ברורה[15].
  12. נסיים את הרשומה בבחינת משמעויות התרחיש האופטימי ביותר של RethinkX, החוזה שעד 2030 יחליפו הרכבים החשמליים את מנועי הבעירה הפנימית. זוהי אינה תחזית מופרכת לגמרי. מהרגע שעלויות הרכבים הרגילים ירדו מספיק בארצות הברית ב- 1917, לקח עשור אחד בלבד עד שלכמעט כל משפחה באמריקה היה רכב משלה. באופן דומה, שוק המצלמות התחלף כמעט במצלמות דיגיטליות תוך פחות מעשור. שינויים הנסמכים על בחירת הלקוחות יכולים להתרחש במהירות, בתנאי שהטכנולוגיה הגיעה לפרקה. אם יתרחש שינוי שכזה גם עבור הרכבים החשמליים, הרי שצריכת הדלק של המדינות המתקדמות תצנח. לשינוי שכזה תהיה השפעה גדולה גם על הסביבה וגם על הגאו-פוליטיקה העולמית: מדינות המערב יסתמכו פחות על יצרניות הנפט המוסלמיות ועל רוסיה, ואפילו דאע"ש (המרוויחים בערך 250 מיליון דולרים לשנה מבארות הנפט שברשותם[16]) ימצאו שהם מתקשים לתמוך בעצמם בסביבה החדשה.

אז מה יביא לנו המעבר לרכבים החשמליים? איכות סביבה טובה יותר, שיפור רמת החיים של האזרח הפשוט, ואפילו לוחמה יעילה יותר בטרור. קשה לי כבר לחכות.


[רבים מהנתונים כאן מגיעים מהפוסט של – https://shift.newco.co/this-is-how-big-oil-will-die-38b843bd4fe0]

אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי עתיד האנרגיה, התחבורה והממשל בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.youtube.com/watch?v=M27KECEL5Zo

[2] http://blog.credit.com/2016/04/the-top-10-car-repairs-of-2015-141786/

[3] https://www.theguardian.com/technology/2017/aug/07/tesla-drivers-claim-model-s-distance-record-of-670-miles-on-one-charge-elon-musk

[4] https://www.bloomberg.com/news/articles/2017-07-06/the-electric-car-revolution-is-accelerating

[5] https://crashstats.nhtsa.dot.gov/Api/Public/ViewPublication/809952

[6] https://electrek.co/2016/11/01/tesla-battery-degradation/

[7] http://www.hybridcars.com/toyota-prius-taxi-running-strong-with-600000-miles-and-original-battery/

[8] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3700722,00.html

[9] http://wheel.co.il/%D7%A7%D7%9E-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%9B/

[10] https://mobilitylab.org/2015/08/18/ubers-plan-for-self-driving-cars-bigger-than-its-taxi-disruption/

[11] https://www.ucdavis.edu/news/you-say-you-want-transportation-revolution-how-about-three-them-0

[12] https://www.wsj.com/articles/behind-teslas-production-delays-parts-of-model-3-were-being-made-by-hand-1507321057

[13] https://madaduhcom.files.wordpress.com/2017/10/a2c91-rethinkxreport_051517.pdf

[14] https://electrek.co/2017/05/05/electric-vehicle-sales-vs-gas-2040/

[15] https://www.greentechmedia.com/articles/read/everyone-is-revising-electric-vehicle-forecasts-upward#gs.2vLcn0M

[16] http://icsr.info/wp-content/uploads/2017/02/ICSR-Report-Caliphate-in-Decline-An-Estimate-of-Islamic-States-Financial-Fortunes.pdf

על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

בכנס אייקון האחרון למדע בדיוני ופנטזיה נערך 'עימות' ביני לבין איריס מזור, כאשר כל אחד מאיתנו קידם על הבמה עמדה שונה בנושא עתיד הדת: אני הייתי סבור שהדתות הקיצוניות יאבדו מכוחן, ושאנו עומדים להתקדם לעולם בו הדת תישאר כרעיון הנטוע עמוק בלבותיהם של האנשים – אך עיקר כוחה בהכוונת פעולותיהם ייעלם. המאמינים יעברו להאמין ב- "אל שלא באמת משנה".

דעה זו, כמובן, יכולה לעצבן את כולם: גם את המאמינים האדוקים שרוצים לחשוב שהדת תישאר חזקה לעד, וגם את האתאיסטים המתייחסים לדת כאל "וירוס" מחשבתי שתקף את האנושות, וסבורים שניתן לכונן חברה ללא דת.

ולכן כדאי שאסביר את הבסיס לטיעונים שלי.

אמונה מאז ומתמיד

מאז ומתמיד מלווה האמונה בנסתר ובערטילאי את המין האנושי, ולצדה גם האנשים שהרוויחו ממנה. חוקר הדתות רוברט רייט מתאר בספרו "האבולוציה של האל" את השלב המוקדם ביותר של האמונה הדתית: ייחוס רצון וכוונה לתופעות טבע ולבעלי-חיים. ההר, הרוח, הגשם והנהר הם כולם 'אלים' בעיני תרבויות קדומות רבות – לכולם יש רצונות משלהם, ולעתים קרובות הם דורשים מנחה בתמורה לשירותיהם. וכמובן שיש צורך באנשים שיתווכו בין כוחות הטבע הללו לבין בני השבט הפשוטים – ואנשים יחידי-מעלה שכאלו נמצאים חיש מהר. אלו מכונים שאמאנים.

השאמאנים היו למעשה אנשי הדת הראשונים: הם היו מקבלים כוח בשבט וטובות הנאה (שנעו מחפצים יקרי-ערך ועד למין) בתמורה… ובכן, בתמורה להרבה ממבו-ג'מבו, שואו וכרכורים מסביב למדורה כדי לשכנע את בני השבט שהם עושים משהו מועיל. ואם זה נשמע לכם מוזר, אני מציע לכם לזכור שגם היום אנו מאמינים בכוחם של פרשני בורסה מסוימים לחזות את העתיד על אף שהסטטיסטיקה מראה שהם טועים פעם אחר פעם, או בכוחם של הומאופתים לרפא חולים על אף שהם נותנים להם גלולות סוכר בלבד. המין האנושי, אני מזכיר לכם, בנוי לאמונה – לא להיגיון סטטיסטי.

CF_shaman-universe-light-sm

שאמאן (תמונת אילוסטרציה) – מקור לתמונה.

בכל מקרה, אנחנו מוצאים את השאמאנים בכל תרבות קדומה. הם בלתי-נמנעים. אני רוצה שתבינו לרגע את חשיבות הממצא הזה: לא התגלתה עד היום אף ציביליזציה קדומה שלא הייתה קיימת בה אמונה בנסתר ובערטילאי. נראה שזה חלק מהדנ"א האנושי, בדיוק כמו הנטייה להתחבר בקבוצות וליצור כלים. ומעבר לכך, בכל ציביליזציה קדומה יש גם את היחידים שמתיימרים לתקשר עם הנסתר.

בנקודה זו אציין שאיני מנסה לטעון שהשאמאנים (או אנשי דת בכלל) תופסים את עמדת התקשור עם הנסתר מתוך כוונה רעה, בהכרח, או מתוך רצון לרמות את האחרים. חלקם עושים זאת מאותה סיבה שהומאופתים רבים מאמינים שהם באמת מצליחים לרפא חולים, ושפרשני בורסה רבים מאמינים שאינם טועים לעולם. הם רוצים להאמין, והם רואים שלפעמים אנשים באמת נרפאים, ולפעמים העתיד באמת תואם לתחזיות שלהם. וכשהדברים לא עובדים – הם תמיד מוצאים את התירוצים, שמשכנעים גם את עצמם.

השאמאנים היו אולי אנשי הדת הראשונים שפעלו בשבטים קטנים. אך כאשר החברה גדלה, התעורר הצורך במערכת עקרונות מבוססת ומסודרת יותר. כלומר, היה צריך דת כתובה, או לפחות כזו עם עקרונות ברורים שעוברים מדור לדור והחברה יכולה לפעול לפיהם.

אבל רגע, למה בכלל התעורר צורך כזה?

הדת כטכנולוגיה

כדי לענות על השאלה נחזור אחורנית בזמן ובמרחב לאיים הפולינזיים, לפני מאות שנים רבות. כל אי הכיל צ'יפדום – יחידה פוליטית שכללה מספר כפרים תחת שלטונו של צ'יף אחד. ולכל צ'יפדום כזה הייתה דת משלו, שהעניקה משמעות עמוקה לכל פעולה של התושבים.

maxresdefault.jpg

חלק קטן מצ'יפדום פולינזי (במקור מהסרט "מואנה" של דיסני)

התרבות הפולינזית כללה טקסים דתיים כמעט לכל מטלה ומטלה. יכולתם למצוא את הפועל הפולינזי העלוב ביותר משתתף בכריתה מסורתית של עץ עתיק, המנוהלת על-ידי 'הכורת העליון' שפיקח על הטקס והוביל את הכריתה בעצמו, ביחד עם שירה ותפילות. לאחר מכן היה הפועל הפולינזי משתתף בשיוף גזע העץ לסירה – דבר ששוב הצריך טקס דתי שלם, וכן הלאה וכן הלאה. לא לשווא הגיעו המונחים טנגו (טאבו) ומאנה מהתרבות הפולינזית: האחד מתאר מעשים שאסורים לפי הדת, והשני מתאר סוג של קרדיט בעולם הזה שאנשים צוברים על מעשים טובים. באיים הפולינזיים הדת לא שימשה רק כמצפן המוסרי כפי שאנו נוהגים להתייחס אליה כיום, אלא גם כמצפן המקצועי והחברתי של כל אדם.

הפולינזים הקדומים מראים לנו מדוע הדת הייתה חשובה כל-כך בהיסטוריה של המין האנושי. הדת היא למעשה טכנולוגיה: היא כלי המדרבן אנשים לעשות את המיטב עבור החברה ולא רק עבור עצמם. לאותו פועל פולינזי פשוט לא הייתה סיבה פרקטית לעשות את העבודה הטובה ביותר – לא היו לו עקרונות חילוניים של עזרה לזולת או של זכות הקניין הבסיסית של עצמו. אבל בזכות הדת הוא עדיין עשה את המקסימום. הוא ידע שתמיד יש 'אל' מאחורי כתפו, שמסתכל ובוחן אותו.

כך, חברות שרצו להתפתח מעבר לשלב השבטים, היו צריכות לפתח לעצמן מערכות דתיות: עקרונות פעולה מסוימים שינחו את התנהלותם של חבריהן.

וזה המצב עד היום.

וגם אתם מאמינים

כולנו, בסופו של דבר, מאמינים במערכות של עקרונות פעולה. נסתכל, למשל, על דוגמה מתחום המזון.

הפסיכולוג ג'ונתן היידט מתאר בספרו "הנפש הצדקנית" את שבט האוהה (Hua) בניו גיניאה, שפיתחו מערכת מורכבת של טאבואים על מזון, שמגדירה מה מותר לגברים ולנשים לאכול. הנערים, למשל, שרוצים להפוך לגברים, צריכים להימנע ממזונות המזכירים את איבר המין הנשי, כולל כאלו שאדומים, לחים, ריריים, שעירים, מגיעים ממחילה בקרקע או (וזה כבר ניחוש מצדי) מגיעים במגע עם איבר מין נשי.

זה אולי נשמע לכם מצחיק, אבל אנחנו מוצאים טבואים על מזון בדתות רבות. יש האומרים שאפילו ביהדות קיימים איסורים מסוימים על אכילת מזונות מסוגים שונים, וכך כמובן גם באיסלם (רמדאן, אכילת חזיר, שתיית יין ועוד) ובבודהיזם (המעודד לצמחונות). אפילו בנצרות נהוג לברך את המזון לפני אכילתו. כל אלו הם דוגמאות למערכות של עקרונות פעולה המתגבשות באופן אורגני לאורך ההיסטוריה מסביב לפעולה הבסיסית ביותר – האכילה. וכמובן שכתוצר לוואי בלתי-נמנע, קמים גם מליצי היושר – אנשי הדת – שזוכים בכוח ובכבוד מהפיקוח על העקרונות הללו.

BaxterPigKosher.jpg

אם אתם לא מאמינים לי שגם היהדות מקפידה על איסורי מזונות מסוימים, אתם יכולים לקרוא את סיפורו העצוב של בקסטר – החזיר שרצה להיות כשר. (ספוילר – הוא לא הצליח)

חבריי האתאיסטים בוודאי מגחכים עכשיו על הדתיים המגוחכים שאינם מוכנים לאכול מזונות שעושים "חרר חרר" – אני מתייחס לחזיר, כמובן, ולא לדברים שמגיחים ממחילות מכל סוג שהוא – אבל רבים מהם כפופים גם הם למערכות דומות של עקרונות, שאינם מבינים עד הסוף את משמעותם. אם תלכו לרשת מרכולי Whole Foods האמריקנית, למשל, אתם תמצאו על המדפים "ירקות אורגניים", "חלב אורגני", "פירות שלא הונדסו גנטית" ועוד סוגי מזונות המזוהים עם תנועת ה- 'טבעי'. לרבים מהמוצרים הללו אין יתרונות בריאותיים – למעשה, הסיכוי שלכם ללקות במחלת מעיים כתוצאה מאכילת ירקות אורגניים גבוה יותר מהסיכוי לחלות מאכילת ירקות לא-אורגניים – ואפילו אין להם יתרונות סביבתיים. אבל אם אתם מארחים אינטלקטואלים חילוניים באמריקה אצלכם בבית ותגישו להם מזון שאינו אורגני, שהונדס גנטית ושלא גודל בחופש, אתם יכולים לצפות למבטים מזועזעים ולהקאות בשירותים. עברתם על המוסכמות – שאין להן שום קשר לבריאות, ובמקרים רבים גם אין להן קשר סיבתי וישיר למוסר. חיללתם את הטאבו. הפרתם את מצוות הדת 'הטבעית'.

האמת היא שבני-אדם צריכים אמונה כמו אוויר לנשימה. היא מספקת לנו סדר ובסיס בחיים. יש אנשים ששמים במרכז האמונה ישויות ערטילאיות כמו אלים. אחרים שמים במרכזה ישויות פיזיות יותר כמו סטלין או קים ג'ונג-און. ויש גם כאלו שמקדשים רעיונות כצדק, בריאות או טוהרה כללית. כך או כך, על בסיס האמונה הראשונית נבנית באופן טבעי הדת, שהיא המערכת החברתית המסדירה דרכי הפעולה של המאמין.

אבל במאות השנים האחרונות אנו עדים לקומה של מערכת עקרונות פעולה חדשה – כזו שמתחרה בהצלחה גם עם המערכות הגדולות ביותר כנצרות וכאיסלם.

מערכת זו היא המדע.

מהדת למדע

האמונה המדעית פשוטה באופן מתעתע: אנו יכולים להגיע להבנה טובה יותר של העולם באמצעות העלאת רעיונות (היפותזות) ועריכת ניסויים כדי לנסות להפריכם. את הרעיונות המעטים ששורדים את תהליך הברירה הסיזיפי הזה, אנו לוקחים ומשתמשים בהם כבסיס להתוויית עקרונות הפעולה שיביאו אותנו למטרה הרצויה – תהא זו אשר תהא.

בעיניים דתיות-עתיקות, הרעיון נשמע מגוחך. הרי האלים יכולים לשנות את המציאות בכל עת שירצו! אלא שמסתבר שהאלים, אם ישנם, אינם טורחים לעשות זאת בדרך כלל, וכך יכולים ניסויים מוגבלים ללמד אותנו על חוקי הטבע, על חיידקים ועל תאים, על מזונות בריאים יותר ופחות, ועוד ועוד.

עד לכאן כולנו יכולים להסכים. אלא שהשאלה שכולם רוצים לדעת את התשובה עליה (בחשש או בתקווה) היא האם המדע יצליח להחליף את הדת.

והתשובה שלי היא שזה כבר קרה.

האמונה במדע – אמונה שניתן למצוא ראיות להצלחתה בכל בית, בכל גשר, בכל רדיו ובכל מחשב – התפשטה על פני העולם כולו. אין כיום מדינה שאינה משקיעה הון תועפות באקדמיה ובקהילה המדעית. מדינות העולם נמצאות במירוץ מתמיד זו עם לשיפור הפריון (כלומר, היכולת להפיק יותר על בסיס פחות משאבים), וכדי להצליח במירוץ, הן חייבות לאמץ את מערכת עקרונות הפעולה שהמדע מתווה לנו, ולרוב גם משתדלות לקבל את האמונה המדעית על מוסדותיה האקדמיים.

יש להודות שהאמונה המדעית ומערכת עקרונות הפעולה הנובעת ממנה, נמצאות עדיין בקונפליקט עם הדתות הקודמות – וגם עם אמונות חדשות יותר. המאמינים הקיצוניים בדתות העתיקות אינם מוכנים לקבל רעיונות מדעיים כ- "אבולוציה" מאחר והם עומדים בסתירה לכתובים. ואמונות מודרניות יותר כהומאופתיה, כירופרקטיקה, כמטריילז ותיאוריות קונספירציה למיניהן מצליחות לכבוש להן נפשות בקרב הציבור הרחב.

עם כל זאת, אנו רואים את המדע מנצח באופן עקבי. אני יודע שאנחנו – הדוגלים בחשיבה מדעית – אוהבים להיבהל ולהרים צעקות בנוגע לכל מתנגד לחיסונים וכל תיאוריית קונספירציה חדשה. אבל האמת היא שהחשיבה המדעית ממשיכה לנצח, כי בסופו של דבר היא היחידה שמספקת תוצאות. ממשלות בוחרות במדע פעם אחר פעם, וכאשר הן אינן עושות זאת – הן מוצאות את עצמן משתרכות אחורנית במרוץ בהשוואה למדינות אחרות. החשיבה המדעית מתורגמת לעקרונות פעולה על-ידי הממשלות, ורוב האזרחים מקבלים על עצמם את הפעולות המומלצות – למשל, בקבלת חיסונים או בצמצום פליטות הגזים המזהמים מרכבים פרטיים – מבלי שינסו באמת להבין את פשרן או מאין הגיעו. הם מניחים בצדק שהמוסדות המדעיים והממשלתיים עושים עבודה מוצלחת מספיק בגיבוש עקרונות הפעולה.

31d0a8c638ef7a2f247723479de604f1--science-is-real-quotes-science-quote

כמעט מבלי ששמנו לב, הדתות הקדומות עברו למושב האחורי. מדינה כיום יכולה להיות נוצרית או מוסלמית, הינדואיסטית או יהודית, אך אם היא לא תאמץ עקרונות פעולה מדעיים, היא תהפוך במהירות לנחשלת ולענייה. ולכן, כל המדינות המתקדמות כיום מאמינות קודם כל בחשיבה המדעית ומיישמות את מערכת העקרונות הנובעת ממנה, ורק אחר כך בדת אלוהית קדומה כלשהי.

כך שכן – המדע מנצח את הדתות האלוהיות, ובגדול.

ועל הדרך, הוא גם פוגע אנושות ביכולתן לרכוש מאמינים קיצוניים.

צמצום ההקצנה

מכיוון שהחשיבה המדעית מספקת תוצאות, היא שיפרה במאות השנים הקרובות את מצב האנושות באופן דרמטי. מהפכה זו החלה במערב, אך היא מתפשטת במאה האחרונה לכל העולם. אפילו במדינות המתפתחות בסביבות העניות ביותר אנו רואים את שיעורי תמותת הילדים צונחים ואת העוני המרוד מצטמצם. יותר אנשים כיום יודעים לקרוא ולכתוב מאי-פעם בעבר, ושיעור הסובלים מתת-תזונה הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה האנושית. תנאי החיים של כולם משתפרים – גם אם בקצב שונה. ואם הרפואה תניב את הפירות שאנו מצפים ממנה בעשורים הקרובים, הרי שגם שכיחות מחלות רבות וחומרתן תרדנה באופן דרמטי.

וכאשר איכות החיים משתפרת, נטייתם של אנשים להקצנה דתית מצטמצמת.

אנו יודעים שבני-אדם נוטים יותר לחפש אחר משמעות – ובמשתמע, להצטרף לדת אלוהית – בזמנים של אי-ודאות וקושי רב. מחקרים מראים שכאשר נבדקים במעבדה חשים שאין להם שליטה על מעשיהם, הם מתחילים למצוא 'סדר' והיגיון בסדרות אקראיות של נקודות. כלומר, דווקא בעיתות קושי ומצוקה, מוחותינו מחפשים את המשמעות שמספק קיום האלוהים. מחקרים אחרים חושפים שהמאמינים הקיצוניים יותר מתמודדים יותר בקלות עם שגיאותיהם (לפחות במטלות פשוטות במעבדה) – הם יודעים שהאל עמם. ברור מדוע יש תמריץ חזק להקצנה דתית עבור בני-אדם במצבי קושי ועוני.

32274-deep-waters

כשהמצב קשה, אלוהים יהיה עמך. זה כתוב בתנ"ך. מקור.

אבל מה קורה כאשר משחררים אנשים מהמצבים הקשים הללו?

אל תטעו לרגע: אנשים דתיים עניים שנחלצים ממעגל העוני אינם משילים מעליהם את דתם, או מתחילים לשיר שירי הלל לליברליזם ולאתאיזם. יהודי עני שהתעשר ימשיך להיות יהודי, ואותו דבר תקף עבור מוסלמים, נוצרים ובעצם – כולם. אנשים ימשיכו להיות דתיים.

אבל הם לא יהיו קיצוניים.

כדוגמה לעניין, נבחן לרגע את דאע"ש – ארגון דתי קיצוני לכל הדעות, שהקים את הח'ליפות האסלאמית וקרא לכל המוסלמים להצטרף אליו. אם נסתכל רק על הערבים-הישראלים בישראל, הרי שנכון ל- 2016 לפי דיווחי השב"כ, כשבעים מהם נחקרו בעקבות הצטרפות לארגון או הבעת תמיכה בו. בישראל חיים מיליון ושבע-מאות אלף ערבים-ישראלים, שבערך 80 אחוזים מתוכם סונים – דתה של הח'ליפות האסלאמית. בחישוב מהיר יוצא שבערך 0.00004 אחוזים מערביי ישראל החליטו לקום ולהילחם למען המימוש הקיצוני של דתם. תגידו שהשב"כ החמיץ חלק מהם? יאללה, נכפיל במאה את המספר. עדיין יוצא שפחות ממאית האחוז עברו הקצנה. תוצאות דומות, אגב, מקובלות גם באירופה. בניגוד לחדשות התבהלה בחסות העיתונות, המוסלמים האירופאיים אולי מרגישים סולידרות מסוימת עם דאע"ש, כפי שיהודים מרגישים סולידריות עם יהודים אחרים, אבל מספר המוסלמים האירופאיים שבאמת מקצינים מספיק כדי ללכת ולהילחם עבור דאע"ש הוא אפסי.

למה? פשוט: מכיוון שככל שאנשים מקבלים סביבת חיים נוחה יותר, כך הם נהיים פחות קיצוניים באמונותיהם. הם לא משילים מעליהם את האמונות, אבל אכפת להם פחות מהיישום שלהן בשטח. ולחלופין, ככל שהמצב יותר קשה וככל שמאמינים מרגישים יותר במצור, כך הם מקצינים ומקבלים את האמונה כדבר היחיד שנותר להם.

כל זה לא אומר שלא יהיו טרוריסטים בעתיד, או תנועות דתיות קיצוניות. בכל חברה יש תמיד את העניים והאומללים, שניתן יהיה לגייסם לתנועות דתיות קיצוניות. אבל כשאנו רוצים להבין את עתיד הדת, אין טעם בבחינת תנועות זעירות – גם אם הן הקיצוניות ביותר ומושכות את רוב תשומת הלב – אלא דווקא בהסתכלות על דתם של "הרבים השותקים" – כל אותם מאות-מיליונים שמאמינים, אבל מרוצים מספיק מחייהם כדי שלא יקצינו ולא ינסו לכפות את דתם על אחרים.

נקמתה של הדת האלוהית

האם כל זה אומר שהדתות האלוהיות – הנצרות, היהדות, האיסלם ורבות אחרות – ייעלמו? כמובן שלא. אתאיסטים שסבורים שהעולם יזנח את האמונה הדתית באופן גורף, צפויים להתאכזב. בני-אדם אינם חושבים בדרך זו. אנו יצורים של מסורות ושל זיכרונות ושל מנהגים. לוקח אלפי שנים לרעיון תרבותי מסוים לחלוף אל תהום הנשיה – אנו עדיין זוכרים את זאוס (ועדיין יש כמה המאמינים בו ביוון) 1,600 שנים לאחר שהפוליתאיזם היווני הוצא אל מחוץ לחוק. גם אם ייעלמו הדתות האלוהיות בסופו של דבר, סביר להניח שיידרשו עוד מאות שנים לתמורה זו.

אבל עד אז, בתרחיש האופטימי ביותר שאני יכול לדמיין (ושעדיין יישמע לי סביר והגיוני) אנו עשויים לקבל את "הדת של האל שלא באמת משנה".

רעיון זה מגיע מהספר Permutation City של גרג איגן, אחד מסופרי המדע הבדיוני פורצי-הדרך בעת המודרנית, וכזה שחובה לקרוא את ספריו. בספר מתאר איגן עתיד בו אפשר להעתיק מוחות אנושיים למחשב ולהריץ סימולציה שלהם – למעשה, להחיות מחדש את האדם בתוך המחשב. האנשים שבתוך המחשב כבר לא זקוקים לדת מאורגנת – הם זוכים 'לחיים' טובים ורגועים, ומתאימים את העולמות הווירטואליים עבור עצמם. אבל אלו שנותרו מחוץ למחשב זקוקים עדיין לדת, והם בוחרים ב- "כנסייה של האל שלא באמת משנה".

אחת הדמויות בספר מסבירה אודות "האל שלא באמת משנה" בדרך הבאה –

""…זה עניין של סילוק, אחת ולתמיד, של רעיונות ישנים כמו התערבות אלוהית – והצורך בראיה כלשהי, או אפילו אמונה, כדי להאמין. … [זוהי טאוטולוגיה, אבל] עדיף לבסס דת על טאוטולוגיה מאשר על פנטזיה. … אני יודעת שהאל לא באמת משנה… אנו מדברים על אלוהים מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין רוצים בכך. יש צורך אנושי מושרש היטב להמשיך להשתמש במילה הזו, ברעיון הזה – להמשיך להשחיז אותו, במקום לזרוק אותו – למרות העובדה שאין לו כבר את אותה המשמעות שהייתה לו לפני חמשת-אלפים שנים."

וכך, גם בעתיד שמתאר איגן בו אפילו המוות כבר חסר משמעות, הצורך באמונה נשאר, ואיתו גם הדת המאורגנת. אלא שלכולם באותו עולם ברור כבר שמדובר בסוג של רמאות עצמית: בקונסטרקט חברתי שמשרת את ההרגשה הטובה שלנו כבני-אדם. הדת הופכת לארגון שנועד רק לעזור לאנשים להרגיש טוב ולתקשר זה עם זה, אבל "אל שלא באמת משנה" אינו באמת אל ששווה למות למענו – ובוודאי שלא להרוג למענו. זהו אל למטרות נוחות בלבד.

וזהו, כאמור, התרחיש הדתי הסביר ביותר עבור האנושות שאני יכול לדמיין, ואני מאחל לכולנו שנגיע אליו מהר ככל האפשר.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי חברת העתיד בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

תמונת השער במקור מאתר The Daily Conversation