עתיד המשפט הווירטואלי – ובכלל

עתיד המשפט הווירטואלי – ובכלל

השבוע התחולל אירוע היסטורי, כאשר בית משפט מחוזי בטקסס ערך את המשפט הווירטואלי הראשון בארצות הברית דרך זום, עם שופטת, עורכי דין, נאשם ומושבעים. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה שחלק מהמושבעים נתקלו בבעיות טכניות. אלו היו יחסית קלות לתיקון – פה ושם נדלק למושבעים כפתור ההשתקה, או שהם היו צריכים סיוע בכוונון המסך ומצלמת הרשת. הקושי הגדול ביותר אירע כשחלקם התנתקו מהשיחה, אבל אפילו זה לא עצר את הדיונים לאורך זמן, והמשפט הושלם בהצלחה.

ועכשיו מתחילים כולם לשאול מה המשמעות של הניסוי הזה, והאם אפשר להרחיב אותו. ולא פחות חשוב – מנסים להבין מהם הכשלים מהם צריכים להיזהר. אחד מהחששות, למשל, הוא שנאשמים יכולים לסדר את הרקע שלהם כדי להיראות אמינים יותר – למשל, באמצעות מיקום מצלמת הרשת במשרד הביתי, במקום בדירה הקטנה והמבולגנת שלהם.

מדובר בחשש רציני בהחלט, אבל אני רוצה לטעון ברשומה זו שהתועלות שיופקו מקיום משפטים באופן וירטואלי יכולות להיות גדולות בהרבה מהחסרונות הפוטנציאליים – אבל רק אם נהיה מוכנים לאמץ את הטכנולוגיה באופן מלא כדי ליהנות מכל היתרונות שהיא מביאה לנו.

הנה כמה אפשרויות שכאלו, שיכולות לשקף את עתיד המשפט בעוד כמה שנים.

נוחיות ושכרה בצדה

אחד היתרונות הגדולים ביותר שיכולים להיות למשפט וירטואלי הוא הנוחיות שבו. המושבעים והשופטים אינם חייבים לכתת רגליהם לבית המשפט, לסבול מהאוכל הגרוע שבקפיטריה, או לבלות את זמנם באולם מחניק עם אקוסטיקה גרועה ועורכי-דין מיוזעים ששכחו לשים דיאודורנט. במקום זאת, הם יכולים לקבל החלטות מנוחיות בתיהם הפרטיים.

אל תטעו: אני לא מעמיד את ההרגשה הטובה של השופטים בראש מעייניי. הצדק הוא זה שמטריד אותי, ואנו יודעים כבר מזה שנים רבות שתהליך קבלת ההחלטות של שופטים (וכנראה גם של מושבעים) מושפע באופן משמעותי מגורמים שאינם קשורים ישירות למשפט עצמו.

במחקר מישראל שפורסם ב- 2011, למשל, הראו החוקרים (שי דנציגר, יונתן לבב וליאורה אבנים-פזו) שמצבם הפיזיולוגי של השופטים משפיע על קבלת ההחלטות שלהם. שופטים שהיו צריכים לקבל החלטה משפטית מוקדם יותר ביום, נטו להיות סלחנים יותר. שופטים שהיו צריכים לקבל החלטה לפני השעה בה היו אמורים לצאת לארוחת צהריים, לעומת זאת, נטו לקבל החלטות שהחמירו יותר עם האנשים שעמדו מולם[1].

אי אפשר לדעת באיזה מאותם מצבים פיזיולוגיים קיבלו השופטים החלטות מוצלחות יותר – כשהיו שבעים או רעבים. אבל לכל הפחות אנו יכולים לדרוש שבשם הצדק, נקפיד על כך שהשופטים והמושבעים יגיעו לכל משפט באותה רמה של שובע (או רעב), ושכולם ייהנו מהתנאים הנוחים ביותר שאפשר לספק להם.

ומהו המקום הטוב ביותר לספק את התנאים הנוחים הללו, אם לא הבית?

כמובן, לא כולם יכולים לעבוד מהבית בנוחיות. ילדים, בני-זוג ובנות-זוג, ואפילו חיות מחמד קולניות במיוחד יכולים כולם לפגוע ביכולת ובצורך להתרכז במשפט הווירטואלי. אבל לבעיות אלו יכול להיות פתרון פשוט, מכיוון שלאנשים שלא יוכלו להתרכז מהבית, תהיה האפשרות עדיין להגיע באופן פיזי לבית המשפט, או לאולפן לתקשורת-מרחוק שתספק הממשלה.

תלונה אחרת שמועלית לגבי האפשרות לשפוט או לתפקד כמושבעים מהבית היא שקל לאבד ריכוז במצבים אלו, במיוחד כשאיש אינו צופה בך בזמן שאתה לוחץ אלט-טאב ומדלג לחלונית אחרת כדי לקרוא דו"ח, מעלעל בעיתון או משחק באייפד בזמן בו אתה אמור להיות קשוב למהלך המשפט.

אלא שדווקא במשפט וירטואלי קל להתמודד עם בעיות אלו – ובלבד שנערכים אליו בהתאם.

השופטים המפוקחים

השנה התפרסם בגלובס אירוע לא-נעים עבור הפרקליטות בישראל. נאשם א' התייצב בשוגג בבית המשפט, בדיון שהיה אמור לעסוק בתיקו של נאשם ב'. אף אחד מהצדדים – לא הנאשמים ולא השופט – הבחין בטעות. וכך קרה שנאשם א' הודה באשמה – ובהתאם לכך, נחרץ דינו של נאשם ב' מבלי שזה ידע אפילו על המחדל[2]. התקלה התגלתה רק כאשר נאשם ב' ביקש לקבוע דיון בעניינו, וגילה לתדהמתו שכבר הורשע.

למקרה שאתם תוהים, אף אחד לא קיבל אחריות על המקרה. השופט לא היה אשם, נציגי התביעה לא היו אשמים, ובא שלום על ישראל. אבל כולם מצטערים שזה קרה. וכפי שכתב נציב תלונות הציבור על שופטים על המקרה, זו לא הייתה אשמת השופט, אבל – "יש להצר על השגגה שנפלה."

באמת, יש להצר.

ובכל זאת, קשה שלא להרגיש שאולי בכל זאת היה מקום מצד השופט – כמו גם שאר הישויות המעורבות במשפט – לקחת אחריות על כך שנגזר דינו של אדם שלא בפניו ועל פשע שלא ביצע (כלומר, על הפשע בו הודה נאשם א'). אולי, אם השופט היה מקדיש את מלוא תשומת הלב הראויה לאותו נאשם, הרי שהוא היה מבין תוך דקות ספורות שמדובר באדם אחר מזה שאמור לעמוד למשפט. כך או כך, אפשר להסכים על דבר אחד: מקרים של פיזור נפש, ואפילו התעלמות מובהקת מחובת השופט להתרכז בדיונים, יכולים להתרחש בקלות. אני לא מתייחס אפילו למקרי קיצון – כמו זה של השופט שנתפס משחק סוליטייר בנורווגיה בזמן שהיה אמור להאזין לעדות מומחה על רצח המונים[3]. או למקרה של השופט מאוקלהומה שהחליט בזמן המשפט לחבר משאבה לאיבריו האינטימיים מתחת לגלימות[4]. כן, אני רציני[5]. זה באמת קרה.

ברור שרוב השופטים אינם מועלים בתפקידיהם באותה רמה של חומרה, אבל מי מאיתנו לא איבד תשומת לב לכמה שניות – או לדקות ארוכות – בזמן הרצאה ארוכה ומשעממת? ואובדן תשומת לב מסוג זה יכול לקרות בקלות רבה בהרבה כשאנו נמצאים מול המסך בביתנו הפרטי, ולא בתוך אולם בית-המשפט בו כולם מסתכלים עלינו.

ובכן, למה לא לשלב בין השניים?

לא קשה לדמיין תוכנות שיותקנו על מחשביהם הפרטיים של השופטים והמושבעים המרוחקים, ושינטרו אחר מצב העירנות שלהם. תוכנות כאלו יכולות לזהות באופן קרוב-לוודאי את האדם היושב מול המחשב, ולוודא שאכן מדובר בשופט או באחד מהמושבעים. הן יכולות לעקוב אחר תנועת האישונים והראש של אותו אדם, ולאתר סימנים לכך שתשומת לבו מופנית למקום אחר: לספר, לרשת החברתית, או להפעלת משאבה. אפשר להשיג את אותו אפקט באמצעים פחות מרשימים-טכנולוגית, פשוט באמצעות התקנת תכנת צילום על הסמארטפון של אותו אדם, ומיקומו מאחורי ומעל הכתף, כך שיצלם את מסך המחשב.

אם האמצעים האלו נשמעים לכם קיצוניים, אני רוצה להזכיר שהמשפט ההוגן הוא אחת המטלות המקודשות והחשובות ביותר שהמדינה מספקת לאזרחיה. דגש על הוגן. כן, אמצעים כאלו יפלשו לפרטיותם של השופטים והמושבעים ויחייבו אותם להתרכז באופן מלא במשפט. אבל בהתחשב בכך שאותם אנשים קובעים את דינם של רוצחים ואנסים, צדיקים וחפים-מפשע, בוודאי ראוי שנשתמש בכל כלי שבידינו כדי לוודא שהם יזכו למשפט צדק! למעשה, העובדה שאיננו משתמשים בכלים מסוג זה היום, אפילו בתיקים שנידונים בבית-משפט בעולם הפיזי, רק מעידה שעדיין לא התקדמנו מספיק לתוך העתיד כדי להיעזר בכלים שהמדע הציב לפתחינו.

ילדינו ונכדינו עוד יתבוננו בהשתאות על תחילת המאה ה- 21, כאשר כולנו העמדנו פנים שבני-אדם באמת יכולים להיות מרוכזים וקשובים לאורך כל הדיונים בבית המשפט, ולא הסכמנו להשתמש בטכנולוגיה כדי לאכוף את הדרישה הבסיסית הזו.

וזו אינה העמדת הפנים היחידה שאנו מוכנים לקבל על עצמנו במערכת המשפט המודרנית.

ממסכים למסיכות

אנו אוהבים להעמיד פנים שכולנו יצורים שקולים והגיוניים, במיוחד כשהדבר מגיע לקבלת החלטות בנושאים חשובים – כמו בבתי-המשפט. אלא שהמציאות חושפת תמונה שונה מאד. שופטים, עורכי דין ומושבעים מושפעים מהטיות בדומה לכל בני-האדם בכל מצב. עורכי דין שנדרשו לסקור מסמך משפטי, למשל, הגיעו למסקנה שלכותב יש פוטנציאל ומיומנויות אנליטיות מרשימות… אבל רק בתנאי שנודע להם לפני כן שהוא לבן. עורכי הדין שחשבו שכותב המסמך שחור (African-American), החליטו שמדובר בעורך-דין ממוצע לכל היותר, ושזקוק לעוד עבודה רבה[6].

ההטיות אינן נעלמות גם בבית-המשפט עצמו. בבתי-משפט בקונטיקט, שופטים נהגו לקבוע ערבויות שהיו גבוהות יותר ב- 25% עבור שחורים, בהשוואה לאנשים לבנים באותו המצב[7]. שופטים בארצות הברית הטילו עונשי מאסר ארוכים יותר ב- 12 אחוזים מאלו שקיבלו הנאשמים הלבנים במצבים דומים[8]. במחקר שנערך על 239 שופטים בארצות הברית מצאו החוקרים כי אלו קישרו – מבלי לשים לב לכך כלל – בין יהודים לבין תכונות אופי שליליות כ- "תאבת בצע" ו- "חוסר הגינות". אותם שופטים זיהו לבנים ונוצרים כבעלי תכונות אופי חיוביות יותר, כ- "כנות", "נתינה" ו- "אמינות". לא מפתיע לגלות שבהתאם לכך, נאשמים נוצריים זכו בעונשי מעצר קצרים יותר[9].

הטיות אינן מתמקדות רק בגזע ובצבע עור. אפילו יופי יכול להשפיע – ומחקרים הראו שנאשמים מושכים יותר זוכים ליחס מקל יותר מנאשמים… ובכן, מכוערים[10].

שיהיה ברור: אני לא מאשים את השופטים או המושבעים בהטיה חשיבתית מכוונת. למעשה, בדיוק ההפך: הטיות מחשבתיות סטריאוטיפיות – כאלו שגורמות לנו לגבש דעה על אחרים רק בשל השתייכותם לקבוצה מסוימת – מופיעות לעיתים קרובות בתת-מודע, מבלי שנשים אליהן לב. הן משפיעות על החלטותינו בדרכים חמקמקות ועדינות, והדרך היחידה עבורנו להבין זאת היא אם נבחן בקפדנות ובחריצות את תהליכי החשיבה שלנו בזמן אמת. רוב האנשים – אפילו שופטים – אינם עושים זאת. וגם אלו שעושים זאת, אינם מצליחים בכך תמיד. וכפי שהסביר המפכ"ל-לשעבר אלשיך –

"כאשר שוטר פוגש חשוד מהקהילה המעורבת בפשיעה, מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מבאחר."[11]

מה אפשר לעשות, אם כך, כדי להתגבר על ההטיות החשיבתיות הללו, ולספק משפט צדק לכל אדם? התשובה הברורה היא שאנו צריכים לכפות על הנאשמים להעיד מאחורי פרגוד, כדי למנוע מהשופטים ומהמושבעים להיחשף למראם החיצוני. אבל מה עם הקול שלהם? המבטא? אולי פשוט נספק שחקן עבור כל נאשם?

ברור שהפתרונות הללו אינם באים בחשבון במצב רגיל, בעיקר בשל העלות הגבוהה שלהם למשלם המיסים והעומס הגדול שהם יטילו על מערכת המשפט, שגם כך קורסת בימים כהרגלם תחת כובד משקלה. אבל בעולם הווירטואלי המצב שונה בזכות הפילטרים הדיגיטליים שניתן להפעיל בלחיצת כפתור.

אם גם אתם משתמשים בזום – ואם אתם חיים בעולם המערבי, אין באמת אפשרות אחרת – אולי התחלתם לשים לב לאחרונה לכך שאף אחד לא סובל מקמטים יותר על המסך שלכם. האמת היא שאנשים פשוט שמים איפור, אבל לא בעצמם אלא באמצעות אמן מוכשר בצורה לא-רגילה – בינה מלאכותית. היא מעלימה קמטים, מטשטשת זיפים שלא גולחו, מסדרת גבות, והטוב מכל: היא עושה כל זאת בעדינות כזו שלא הייתם יכולים לשים לב למעלליה אם לא הייתם חושדים בקיומה. במילים אחרות, היא אמנית האיפור המושלמת, ואינה עולה לאיש דבר.

השימוש בפילטרים שכאלו אינו מוגבל לזום בלבד. בלוגרי-וידאו רבים כיום משתמשים בפילטרים דיגיטליים כדי לשפר את הופעתם. השימוש בפילטרים הגיע לרמה כזו שלפני שנה התגלתה בלוגרית-וידאו סינית בערוותה, כאשר הפילטר שלה הפסיק לעבוד באמצע השידור החי. מסתבר שהבלוגרית לא הייתה אישה צעירה – כפי שגרמה למעריציה לחשוב – אלא אשה בגיל העמידה, עם קול צעיר במיוחד[12]. ואם כבר בקול עסקינן, קיימים גם פילטרים דיגיטליים המסוגלים לטשטש ולהסוות מבטאים, לשנות חיתוך דיבור, ואפילו לגרום לך להישמע כנשיא ארצות-הברית לשעבר, ברק אובמה.

כאשר המשפט מתקיים בעולם הפיזי, קשה לדמיין מצב בו נאשמים יוחלפו באוואטארים דיגיטליים. אנו כבולים יותר מדי למוסכמות הנהוגות בעולם הפיזי, ולפיהן אנו רוצים לראות במו עינינו את האנשים שאותם אנו שופטים. אבל אם וכאשר יעבור המשפט לעולם הווירטואלי, הרי שקיים סיכוי גדול יותר שמערכת משפט שתשאף לצדק באמת ובתמים, תאכוף שדרוג מן היסוד של הדרך בה הנאשמים מופיעים מול השופטים והמושבעים. אולי כל נאשם יידרש להשתמש בפילטר אחיד, שיסתיר את הרקע הנשקף מביתו. אולי הנאשמים ישתמשו באותו פילטר שישווה לכולם אותו גוון עור ואותו קול אחיד – אך מבלי שיטשטש ויעלים את הבעות פניהם ושפת גופם.

סיכום

אפשר להמשיך עוד הרבה עם הרעיונות לשיפור מערכת המשפט – בעולם הפיזי ובעולם הווירטואלי כאחד. בינות מלאכותיות יכולות לתמלל את המתרחש בזמן-אמת, ואפילו טוב יותר מקלדנים אנושיים, ואפילו להוסיף תיעוד וידאו שניתן לחזור לכל נקודה בו כדי לצפות שוב בהבעות הפנים המדויקות של הנאשמים, השופטים והמושבעים. אלגוריתמים יכולים לסייע למצוא נקודות בהן העדים אינם מסכימים זה עם זה או עם עצמם, ואפילו להתריע על הבעות פנים או דפוסי דיבור שמרמזים על אמירת שקר. וכמובן, במקרים פשוטים מסוימים יכולות אפילו בינות מלאכותיות לבצע מטלות שיפוט במהירות וביעילות.

אלא מה? כל הדברים האלו יכולים להתחולל גם בבית המשפט שבעולם הפיזי. אפשר למקם מצלמת רשת זולה על שולחן השופט בבית המשפט, למשל, שתנטר אחר פניו גם מבלי צורך במשפט וירטואלי. אפשר להתקין פילטרים דיגיטליים גם מבלי שהנאשם יצטרך להישאר בביתו במרחק מאות קילומטרים מכס הכבוד, אלא פשוט כשהוא נמצא באולם המשפט עצמו אבל מאחורי מחיצה, ורק פניו הווירטואליות משודרות על מסך. כל הדברים האלו אינם 'יכולים לקרות כבר מחר', כפי שאני אוהב לומר, אלא היו יכולים לקרות כבר אתמול.

כך שהשאלה האמיתית היא למה הם לא קרו עדיין.

התשובה היא שמערכות בחסות הממשלה – במיוחד כאלו שאינן נאלצות להתחרות עם אחרות – נוטות להתקדם מאד באיטיות. לכך יש להוסיף גם את החשש הגדול לפגיעה בצדק – ובאזרחים הנסמכים עליו – בשל אימוץ מנגנונים שטרם נבחנו או נוסו בעבר. אבל משבר הקורונה משנה את התמונה, ומכריח את המערכת לנסות טכנולוגיות וכלים חדשים. למעשה, מערכת המשפט נדרשת לערער את עצמה – מאורע נדיר ביותר.

אפשר לקוות שהערעור העצמי לא יעצור כאן. שמערכות המשפט בעולם ייראו שאפשר לעבור לעולם הדיגיטלי – וימשיכו להשתנות ולהתאים עצמן לתובנות המדעיות שיש לנו אודות משפט וצדק. אפשר לקוות.

ועד שזה יקרה, נצטרך לקוות שהמקרה של אותו שופט עם משאבה היה רק יוצא-דופן אחד.

 


 

 

[1] https://www.pnas.org/content/108/17/6889

[2] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001324806

[3] https://nypost.com/2012/06/04/judge-caught-playing-solitaire-in-norway-court-during-mass-killer-breiviks-trial/

[4] https://www.nydailynews.com/news/national/ex-judge-donald-thompson-busted-penis-pump-trials-pension-cut-article-1.968325

[5] https://www.imdb.com/title/tt3430420/

[6] https://nextions.com/wp-content/uploads/2017/05/written-in-black-and-white-yellow-paper-series.pdf

[7] https://ianayres.yale.edu/sites/default/files/files/A%20Market%20Test%20for%20Race%20Discrimination%20in%20Bail%20Setting.pdf

[8] https://www.jstor.org/stable/pdf/10.1086/320276.pdf

[9] http://www.floridalawreview.com/wp-content/uploads/Levinson_Bennett_Hioki.pdf

[10] https://sci-hub.se/https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/0092656680900173

[11] https://news.walla.co.il/item/2992861

[12] https://www.bbc.com/news/blogs-trending-49151042

על ביל גייטס, מיקרוצ'יפים ותיאוריות קונספירציה

על ביל גייטס, מיקרוצ'יפים ותיאוריות קונספירציה

בוודאי שמעתם על ביל גייטס. מיליארדר חביב שבסך הכל רוצה להחדיר לגוף של כולם מיקרו-צ'יפים, באמתלה של חיסונים תמימים.

זו, לפחות, תיאוריית הקונספירציה שפותחה מסביב לגייטס. היא לא הראשונה, ובוודאי לא תהיה גם האחרונה, שממוקדת באחד האנשים העשירים ביותר בעולם. בניגוד לתיאוריות קונספירציה רבות אחרות, אנו יכולים לזהות בדיוק (יחסית) מאין הגיעה וכיצד עברה אבולוציה כשקפצה בין אתרי חדשות, משתמשים במדיה החברתית וידוענים בטוויטר. ההתחקות אחר התיאוריה ומסלול ההתפשטות שלה יכולה ללמד אותנו לקחים אודותיה בפרט, ועל תיאוריות קונספירציה – והאנשים שמאמינים להן – בכלל.

התיאוריה מתבססת על שלוש הנחות שגויות. נתייחס לכל אחת מהן בתורה.

הנחה ראשונה: ביל גייטס חזה את המגיפה

באמצע מרץ השתחררה טענה חדשה לאינטרנט, באינסטגרם. הכותב, Freedom_Faction, דיווח על "אירוע הכנה למגיפה עולמית (Pandemic exercise) שביל גייטס ארגן ואירח חודש אחד בלבד לפני שנודע על הנפגעים הראשונים מנגיף הקורונה החדש. הרמז הברור היה שגייטס הוא זה שהנדס את הנגיף, או שלפחות ידע מראש על התכנית לשחררו[1].

האמת, כרגיל, מורכבת יותר. גייטס אכן חזה מראש את בוא המגיפה, אבל הוא לא היה הראשון. קדמו לו… בוא נראה… אה, כן: כל האפידימיולוגים (חוקרי המחלות) מאז השפעת הגדולה של 1918. כי באמת שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שווירוסים חדשים יכולים להתפשט במהירות בעולם. ג'ורג' בוש, נשיא ארה"ב בזמנו, הבין בעצמו (לאחר שקרא ספר על השפעת) שנגיף כלשהו יתקוף את העולם בעשורים הקרובים, והתעקש להקים צוות שלם ותכניות לקראת אותו נגיף. זה היה ב- 2005, ובוש תיאר את החלטתו באופן הבא –

"אין מגיפת שפעת בארצנו או בעולם כרגע, אך אם נחכה למגיפה עולמית להופיע, יהיה מאוחר מדי להיערך אליה, ויום אחד חיים רבים יאבדו שלא לצורך מכיוון שלא הצלחנו לפעול כיום."[2]

היגיון זה מנחה את כל התכניות להתמודדות מקדימה עם נגיפים ומגיפות. למזלו של בוש (והעולם), לא הגיעה שום מגיפה בתקופת כהונתו, אבל אפשר לנחש שאם הייתה מופיעה אחת כזו, הרי שסימני שאלה היו עולים מצד חובבי תיאוריות הקונספירציה. גם בתקופת אובמה, שהסכים עם ההכנות כנגד מגיפה עולמית אפשרית, לא הופיעה אחת כזו. דווקא בתקופת השלטון של דונלד טראמפ, שבחר להעלים את צוות ההכנה למגיפות של הממשל האמריקני, הופיע נגיף הקורונה החדש. אבל רבים מהמעריצים השרופים ביותר שלו הם גם חובבי תיאוריות קונספירציה, כך שהחשד לא נפל עליו.

ומה לגבי האירוע של ביל גייטס? מסתבר שמדובר באירוע שחוזר על עצמו מדי מספר שנים – בערך כל ארבע שנים מאז 2001 – במסגרת הניסיון להיערך למגיפות עולמיות עתידיות. האירוע אורגן באמת על-ידי אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בשיתוף פעולה עם הקרן של ביל ומלינדה גייטס והפורום הכלכלי העולמי[3]. אין בכך שום דבר יוצא דופן, ואירועים כאלו כאמור מתרחשים כל הזמן – וטוב שכך, מאחר שהם מסייעים למקבלי החלטות להתמודד טוב יותר בזמן אמת עם מצבים כאוטיים כמו מגיפה עולמית.

כך שלסיכום, ביל גייטס באמת ניחש שביום מן הימים נצטרך להתמודד עם מגיפה עולמית, אבל כל מדינאי נבון ידע את אותו הדבר. ובעצם, הם לא היו צריכים להתאמץ, מכיוון שגייטס עצמו העביר הרצאה ב- 2015 בכנס TED, במסגרתה הזהיר שאנחנו לא מוכנים למגיפה כזו[4]. מסתבר שהוא צדק.

הנחה שנייה: ביל גייטס הנדס את נגיף הקורונה

קיימות טענות לפיהן ביל גייטס הנדס את נגיף הקורונה החדש. אלא שכל העדויות מראות שהנגיף טבעי לגמרי והגיע (כנראה) מעטלפים באיזור ווהאן. באמצע מרץ התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב – Nature Medicine – ובו ניתחו חוקרים את הקוד הגנטי של הנגיף. הם הגיעו למסקנה החד-משמעית שהנגיף אינו מהונדס, משתי סיבות מרכזיות:

  1. המוטציות שאיפשרו לנגיף להדביק בני-אדם בהצלחה רבה, לא היו כאלו שהחוקרים יכלו לחזות מראש. למעשה, המודלים הממוחשבים המתקדמים ביותר שהורצו כדי לחזות את השפעות אותן מוטציות, הניבו תשובה שתוצאות המוטציה דווקא -=יפחיתו=- את סיכוי ההידבקות בנגיף. כלומר, כל מעבדה רצינית שהייתה רוצה להנדס נגיף יעיל, הייתה נמנעת מהמוטציות האלו.
  2. אילו הנגיף היה מהונדס, אפשר היה למצוא בקוד הגנטי שלו רמזים לדרכים בהן הונדס באופן מלאכותי. ואין. לא מצאו[5].

כל זה לא אומר בוודאות שהנגיף אינו מהונדס, אבל אפשר לקבוע שאם הוא אכן הונדס, הרי שהמדענים שפיתחו אותו השתמשו בשיטות מתקדמות כל-כך שאיש בקהילה המדעית אינו מכיר אותן. כמובן, אם אתם כבר מאמינים שהממשלות מסתירות את כל המידע מהאזרחים, או שחייזרים סיפקו לממשלות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים לשליטה בציבור, אז גם הראיות האלו לא ישכנעו אתכם. אבל אם אתם באמת מאמינים בכל אלו, אני לא בטוח מה כן.

אבל נניח לרגע שהנגיף אכן הונדס גנטית כנשק ביולוגי. האם באמת הגיוני שגייטס ישחרר אותו בסין דווקא – המדינה המבוקרת ביותר בעולם, בה האינטרנט מנוטר ברמה הקפדנית ביותר על-ידי הממשל? למה שלא יעשה זאת באפריקה, או בהודו, שם הנגיף היה יכול להתפשט בערים הצפופות בקלות ובמהירות? או בניו יורק, ממנה הוא היה יכול להתפשט לכל העולם דרך נמל התעופה הבינלאומי? אין בזה שום היגיון! ואנחנו מדברים כאן על אחד האנשים המבריקים בעולם, כן? ועם צוות יועצים רציני שהיה מלווה אותו בכל ניסיון לפתח נגיף כזה ולהפיצו בעולם.

ואחרון חביב, למה שגייטס בכלל ירצה לפתח נגיף כזה?

כאן מצטרפת לדיון תת-טענה אחרת, לפיה גייטס רוצה לצמצם את האוכלוסיה. המקור לה מגיע מהתבטאות של גייטס מ- 2011, בריאיון ב- CNN, בו גייטס מסביר ש-

"בעשור זה אנו מאמינים שאפשר להשיג התקדמות בלתי-תיאמן, גם בהמצאת חיסונים חדשים ובווידוא הגעתם לכל הילדים שזקוקים להם… אנחנו צריכים רק בערך שישה או שבעה נוספים – ואז יהיו לכם כל הכלים להקטנת מיתות ילדים, לצמצום קצב גדילת האוכלוסייה, והכל – היציבות, הסביבה – מרוויחים מזה."[6]

נשמע מפליל? ובכן, גייטס לא חשף כאן שום דבר חדש. לפני עשרים שנים בדיוק הוא הקים את "קרן ביל ומלינדה גייטס", בהשקעה של כמה מיליארדי דולרים מהונו הפרטי. הקרן גדלה במהירות, וכיום נחשבת לקרן הפרטית הגדולה ביותר בעולם, עם הון של יותר מ- 45 מיליארד דולרים. מטרותיה העיקריות הן לשפר את בריאות אזרחי העולם ולהפחית את שיעור העוני העולמי. כדי לעשות זאת, היא מסבסדת טיפולים נגד נגיף ה- HIV ואיידס, כמו גם מערכות חיסונים נגד חצבת ומחלות אחרות, במדינות העניות ביותר בעולם.

העובדה שהקרן הצליחה למנוע את מותם בטרם-עת של עשרות מיליוני בני-אדם במדינות מתפתחות – וממשיכה להצליח באופן דומה מדי שנה – עוררה חששות מצד רבים. אחת הטענות המרכזיות הנשמעות כנגד פעילותה היא שמכיוון ששיעור הילודה באפריקה גבוה כל כך, כל ניסיון להפחית את שיעור התמותה יוביל בהכרח לפיצוץ אוכלוסין. פיצוץ שכזה יפגע באפריקה במיוחד, ובהמשך – גם בכל העולם, עקב גלי הפליטים שיתפשטו לכל שאר היבשות, והצורך להמשיך לתמוך במדינות העניות ומרובות-הילדים.

טענתו של גייטס היא שהמצב הפוך: ככל שמשפרים את תנאי החיים ואת סיכויי ההישרדות של ילדים במדינות עניות, כך הנשים מביאות פחות ילדים לעולם -=מבחירה ומרצון=-, מכיוון שהן יכולות לתכנן טוב יותר לעתיד. הן יודעות שכל ילדיהן ישרדו לגיל בגרות, וכולם יצטרכו חינוך, מזון, בגדים וכן הלאה. וכך, אותן אמהות אינן מביאות יותר משניים-שלושה ילדים לעולם, וממקדות בילדים אלו את כל מאמציהן. מדובר בתוצאה טבעית של שיפור הבריאות הציבורית: נשים מביאות פחות ילדים לעולם, מסוגלות להתרכז יותר בלימודים ובעבודה, מסתכנות פחות בכל לידה, ובקיצור – כולם מרוויחים.

חובבי תיאוריות הקונספירציה סבורים שמדובר במזימה שטנית לצמצם את אוכלוסיית העולם באמצעות חיסונים שמזיקים לאנשים בכוונה תחילה. אין לטענה זו שום בסיס מעשי. אלפי מחקרים שנערכו על חיסונים לא חשפו סיבה לחשוב שהם גורמים לנזק – ובוודאי שלא לעקרות או למוות. ולא, גם לא לאוטיזם. אלפי מחקרים על בטיחות החיסונים ניתצו את כל השמועות האלו מזמן, והגיע הזמן לזנוח אותן.

כך שלא, ביל גייטס לא הנדס את הנגיף. אפילו אין לו סיבה לעשות את זה.

הנחה שלישית: ביל גייטס מפתח חיסון שישתיל בכולנו מיקרו-צ'יפ

והנה הגענו לרעיון המוזר מכולם: גם אם גייטס לא הנדס את הנגיף, הרי שהוא עומד לפתח חיסון שיוזרק לגוף… ויישא ביחד עמו מיקרו-צ'יפ באמצעותו הוא יוכל לעקוב אחרינו בכל מקום.

המקור לתיאוריית הקונספירציה הזו מעניין במיוחד, מכיוון שיש לה בסיס מסוים. קיים קושי גדול לעקוב אחר רישום חיסונים בעולם המתפתח. מספיק לזכור כמה קשה לנו – במדינה מודרנית – למצוא את פנקס החיסונים של הילד או הכלב, כדי להבין מה עוברים אנשים בעולם המתפתח. ניירת הולכת לאיבוד, וההורים שוכחים האם הילד החמישי או השישי שלהם חוסנו או לא.

כדי להתמודד עם האתגר הזה, המציאו חוקרים ב- MIT פתרון יוצא דופן: קעקוע בלתי-נראה. הם פיתחו מערכת שמאפשרת להזריק – לצד החיסון – גם כמה טיפות של צבע שהעין הבלתי-מזוינת אינה יכולה להבחין בו. רק באמצעות אפליקציה שמקרינה אור באורכי גל מסוימים על העור, אפשר להבחין בקעקוע הזה, שאמור לשרוד בעור במשך חמש שנים בערך.

המערכת לא נבחנה אמנם על ילדים, אבל היא התפרסמה בז'ורנל מדעי מכובד – Science Translational Medicine – וזכתה למימון מצד קרן מלינדה וביל גייטס[7]. ומה הפלא? הקרן הרי מסבסדת חיסונים בעלות של מאות מיליוני דולרים באפריקה. אין פלא שהם רוצים להגיע ליעילות מירבית במתן החיסונים.

אבל כשחובבי הקונספירציות שמעו על העניין, הכל התפוצץ.

תיאוריית הקונספירציה החלה להתפשט ברצינות ברחבי הרשת כתוצאה מסרטון יוטיוב שהשתחרר ב- 17 במרץ ובו נטען שגייטס מנסה לפתח חיסון ש- "ישתיל בכולם תעודת זהות גלובלית"[8]. מבחינה טכנית, זה אפילו נכון. אבל התיאוריה המשיכה ועברה אבולוציה. בשרשורי קונספירציה ב- Reddit, טענו משתמשים שגייטס מתכנן להגביל את יכולת התנועה של אזרחים, ולשעבד אותם לכוחות הרשע של הממשלה[9]. אה, וכמובן, הפיקוח יתבצע דרך רשת ה- 5G.

וכפי שכתבו שם – "כדי לקבל בחזרה את יכולת התנועה, נצטרך אישור דיגיטלי על הסמארטפון (ובסופו של דבר על מיקרוצ'יפ מתחת לעור). המיקרוצ'יפ ישמש לרכישה ולמכירה… רשת ה- 5G כאן כדי לעקוב אחריך… בסופו של דבר דרך המיקרוצ'יפ."

לפחות המשתמש ברדיט היה זהיר, ודיבר על התפתחות עתידית. אלא שבאותו ערב ממש קטפה את העניין חובבת הקונספירציות פיית' גולדי, והפיצה בטלגרם ידיעה לפיה גייטס מתחיל כבר עכשיו לייצר (rolling out) את המיקרוצ'יפים. בלי ביסוס בכלל, כי מי בכלל צריך כזה?

ארבעה ימים לאחר מכן, סרטון יוטיוב חדש טען שגייטס רוצה להשתיל מיקרוצ'יפים בכולם כמעין "סימן השטן". למה? כדי שממשלת ארצות הברית תוכל לזהות את כולם. לא ברור למה בכלל צריך מיקרוצ'יפים כאלו, כשהממשלה יכולה כבר היום לעקוב אחרי כולם דרך הסמארטפונים שלהם, אבל שוב – העובדות לא מזיזות יותר מדי לאף אחד. הסרטון זכה כבר לכמעט שני מיליון צפיות ושותף בקבוצות הקונספירציה הרגילות בפייסבוק ובפורומים[10]. אחריו שערי הסכר נפרצו לגמרי, וסרטונים רבים החלו להופיע ביוטיוב ובטיק-טוק. גולת הכותרת הייתה כשאפילו הכתבת המוערכת לורה אינגרם, מפוקס ניוז, דיווחה בטוויטר על כוונותיו הזדוניות של גייטס, והוסיפה כי הגלובליסטים סבורים שהמגיפה תשרת את חלומם "לעקוב דיגיטלית אחרי אמריקנים בכל צעד". הציוץ הזה הגיע מיד ליותר משלושה מיליון עוקבים והוסיף שמן למדורה שלא הייתה אמורה להיות מוצתת מלכתחילה[11].

ושוב נשאלת השאלה: למה. למה הממשלה צריכה בכלל להשתיל לכם מיקרוצ'יפ, אם היא יודעת איפה אתם בכל רגע נתון דרך המידע שהיא מקבלת מהסמארטפונים שלכם, מגוגל, מפייסבוק ומכל יתר האפליקציות שאתם משתמשים בהן. למה שגייטס ישרת את ממשלת ארצות הברית בצורה הזו. למה שמישהו ינסה בכלל את התרגיל הזה – להשתיל שבבים בגופם של בני-אדם – דווקא בתקופה בה כל הממשלות בפניקה מכך שאנשים לא ירצו בכל מקרה לקבל את החיסון שיפותח בעוד שנה.

כל כך הרבה שאלות, ותשובה טובה – אין.

סיכום

תיאוריות קונספירציה נוטות לקחת שפע של מידע ולהציג אותו בצורה הגיונית… עד שמתחילים לשאול את השאלות הקשות באמת. במקרה הנוכחי, לא הצלחתי למצוא תשובות טובות לכל ה- "למה" שהמשיכו לצוץ ככל שקראתי על עוד ועוד קונספירציות.

תיאוריות קונספירציה נוטות גם לקסום לצדדים האפלים יותר שלנו. הן לוחצות לנו על הכפתורים החשופים ביותר. אף אחד כבר לא באמת מוטרד מכך שהממשלות עוקבות אחרינו דרך הרשת. אנחנו מקבלים את זה כברור מאליו. אבל תגידו לאנשים שהממשלה רוצה להחדיר שבב לגופם – ותקבלו תגובת נגד קשה. הקונספירציה הנוכחית משחקת בדיוק על התגובה הזו, וכך היא מסוגלת להמשיך להתפשט מהר כל-כך ברשת, כשאנשים מזועזעים מפיצים אותה הלאה והלאה, מבלי שיהיה לה ביסוס ממשי.

יש הרבה דברים בעולם שלנו שאפשר וראוי להתעצבן לגביהם, ומגובים בנתונים ברורים: שחיתותן של ממשלות במדינות מתפתחות, למשל, או חוסר היעילות המשווע של ממשלות באופן כללי. אתם רוצים להתעצבן? רוצים לשפר את העולם? קדימה! רק ודאו בבקשה קודם לכן, שאתם מתכווננים על האנשים הנכונים והמטרות הנכונות. לטובת כולנו.

בהצלחה, וכרגיל – רק בריאות.

[1] https://www.instagram.com/p/B90XrtFBHXm

[2] https://www.africanews.com/2020/04/11/throwback-bush-obama-pandemic-warning-gadaffi-s-vaccine-caution//

[3] https://www.usatoday.com/story/news/factcheck/2020/03/26/fact-check-bill-gates-backed-pandemic-exercise-didnt-predict-covid-19/5081854002/

[4] https://www.ted.com/talks/bill_gates_the_next_outbreak_we_re_not_ready?language=en

[5] https://www.nature.com/articles/s41591-020-0820-9

[6] http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/1102/05/hcsg.01.html

[7] https://stm.sciencemag.org/content/11/523/eaay7162

[8] https://www.mediamatters.org/coronavirus-covid-19/bill-gates-coronavirus-conspiracy-theory-spread-social-media-and-then-fox-news

[9] https://www.reddit.com/r/conspiracy/comments/fkzyui/bill_gates_lets_slip_the_real_reason_for_the/

[10] https://www.youtube.com/watch?v=1k9LE5az_iY

[11] https://twitter.com/IngrahamAngle

גברים, נשים ונגיף הקורונה

גברים, נשים ונגיף הקורונה

לפני שבוע הפיק "צוות המומחים במינוי המועצה לביטחון לאומי" דו"ח מקיף להתמודדות עם מגיפת הקורונה. אין לי הרבה מה לומר על התוכן הממשי של הדו"ח, אבל יש משהו מוזר באותו צוות מומחים עצמו: הוא אינו כולל אפילו אשה אחת.

עשרים ושניים מומחים יש באותו צוות, ואף אשה מקהל ישראל לא התגלתה כחכמה, מוכשרת או מנוסה מספיק כדי להיכלל בו. רק בין שמונה עוזרי המחקר אפשר למצוא שתי נשים.

בלי נשים

אפשר לדבר הרבה על שוויון ועל ייצוג ראוי. אלו נושאים חשובים, בהחלט, אבל הייתי רוצה להתמקד באמת פשוטה אחת: צוותים שכוללים נשים מגיעים לתוצאות טובות יותר.

הנה כמה נקודות שמסכמות את המחקרים בנושא.

  1. ישנו מונח המכונה פקטור C. הוא מתאר את הבינה הקולקטיבית (Collective) של קבוצות. שני מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון במגזין Science, הראו שכאשר קבוצות מתכנסות ביחד כדי לקבל החלטה או לבצע מטלה מסוימת, קבוצות עם פקטור C גבוה מצליחות יותר מאחרות.
  2. מה קובע את רמת פקטור C? באופן מפתיע, אין קישור חזק בין האינטילינגציה של הקבוצה כולה, לבין מנת המשכל הממוצעת של חברי הקבוצה, או אפילו למנת המשכל המירבית של חבריה. הקשר החזק ביותר תלוי בשלושה גורמים, ואני מצטט מהמאמר: "ברגישות החברתית הממוצעת של חברי הקבוצה, בשוויון במתן זכות הדיבור, ובאחוז הנשים בקבוצה."[1].
  3. מה הקשר לנשים? מסתבר שנשים (בהכללה) ניחנות ביותר רגישות חברתית, שמאפשרת להן לנהל דיונים עם יותר תשומת לב לניואנסים, למחשבות הנסתרות ולרצונותיהם של חברי הקבוצה. תוצאות אלו חזרו על עצמן גם במחקר אחר בו הורכבו קבוצות עם נשים, והתגלה שהתופעה מופיעה אפילו כאשר הדיונים מתנהלים אונליין[2].
  4. התובנות האלו הגיעו כבר לעולם העסקים. מנהלת קרן המטבע הבינלאומית אמרה רק לפני שנה שכאשר גברים ונשים יושבים ביחד באותו שולחן, מתקבל "אופק יריעה רחב יותר" ובהתאם – גם החלטות טובות יותר. היא הוסיפיה ואמרה שבנקים עם נשים בעמדות ההנהלה הגבוהות ביותר נוטים יותר להגיע להצלחות, עם פחות סיכון ללקוחות[3].
  5. אפילו מנכ"ל בנק ההשקעות גולדמן זאקס הודיע ממש בתחילת השנה שהבנק לא יתמוך בחברות שבדירקטוריון שלהן מכהנים גברים בלבד. למה? הנה ציטוט ישיר מגלובס – " אני מסתכל אחורה, על הנפקות שבוצעו בארה"ב בארבע השנים האחרונות והביצועים של הנפקות אלו, ושם לב שאם כיהנה אישה בדירקטוריון התוצאה הייתה טובה בצורה משמעותית מהביצועים של הנפקות בהן לא הייתה אישה בדירקטוריון."[4]

אין לי דבר וחצי-דבר נגד החברים בצוות המומחים מטעם המל"ל. אני בטוח במאה אחוזים (באמת!) שכולם מומחים בתחומם, חכמים, נבונים ויודעים את התורה. אבל המדע מאד ברור בנושא: אם אתם רוצים להגיע להחלטות חכמות יותר בצוותים, כדאי לכלול גם נשים בעלות מומחיות בנושאים האמורים. אני בטוח שאפשר למצוא כמה כאלו בישראל. במיוחד בראי העובדה שאין בצוות המומחים הנוכחי אפילו אפידמיולוג (חוקר מחלות) אחד, אלא מומחים בפיזיקה, פסיכולוגיה, מדעי המחשב וכלכלה. ושוב, בוודאי אפשר למצוא גם נשים בתחומים אלו שייקחו חלק בדיונים.

לסיום, הנה שאלה פשוטה: אם הייתה מתגלה טכנולוגיה שהייתה עוזרת לממשלות לקבל החלטות טובות ומושכלות יותר – הייתם דורשים שישתמשו בה בכל ועדה, נכון?

ובכן, הטכנולוגיה הזו קיימת. זיהינו אותה. עכשיו רק נשאר לקוות שהממשלה תשכיל להשתמש בה, במיוחד בסוגיה כמו ההתמודדות עם נגיף הקורונה, שקריטית כל כך לכלכלת ישראל ולבטחונה. אני מקווה שמבנה הצוות ישתנה כבר בעתיד הקרוב, כדי שכולנו נוכל ליהנות מקבלת החלטות טובה יותר בדרגים הבכירים.

שתפו כדי שזה יקרה.

 


 

[1] http://www.chabris.com/Woolley2010a.pdf

[2] https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0115212

[3] https://www.npr.org/2019/03/08/701409797/lagarde-keeps-an-eye-out-for-dark-clouds-on-the-economic-horizon

[4] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316062

נגיף הקורונה ורשת ה- 5G: הקונספירציה שהתגלתה כאמיתית

נגיף הקורונה ורשת ה- 5G: הקונספירציה שהתגלתה כאמיתית

נתחיל בגילוי נאות: אני סקפטי. עוד בפולניה הייתי סקפטי. כשאני שומע על תיאוריות קונספירציה, אני דורש ראיות. הוכחות. הגישה הזו הוכיחה את עצמה עד עכשיו בביתוק רוב תיאוריות הקונספירציה בהן נתקלתי. אבל בשבועות האחרונים, מאז שנחשפתי לתיאוריה שמקשרת בין רשתות ה- 5G ונגיף הקורונה והתחלתי לחפש ולקרוא חומר על הנושא, הבנתי שבאמת יש כאן קונספירציה.

כן, אני רציני. קיימת תכנית זדונית של ממש, במסגרתה פועלות ממשלות כנגד אזרחי העולם המערבי, והיא עלולה לפגוע אנושות בכולנו בטווח הארוך, אם לא נתעורר ונהיה מודעים אליה כאן ועכשיו. אני מזהיר מראש שמדובר בתכנית מורכבת, ולכן חשוב שתקראו את הרשומה עד הסוף. הקונספירציה עמוקה יותר מכפי שחושבים, וכדי לעצור את האיום, אנחנו חייבים להבין מיהו האויב ומה הוא רוצה להשיג.

אבל קודם נתחיל בהתחלה: במקום הלידה של תיאוריית קונספירציה חדשה.

קונספירציה חדשה נולדת

לקראת סוף ינואר, כשנגיף הקורונה רק החל לעשות כותרות בעולם, פרסם עיתון בלגי ריאיון עם רופא בשם קריס ואן קרחובן. כותרת המאמר, באותיות גדולות – "5G היא איום-קיומי, ואף אחד לא יודע על זה."

שעות ספורות לאחר שהמאמר עלה לאתר, הוא הורד משם בחטף ונגנז לעולמי עד. אבל את המהדורה המודפסת של העיתון היה קשה יותר להעלים, וכך הגיעה התיאוריה לעיני כל. ואן קרחובן היה ברור בדבריו: הוא טען שרשת ה- 5G מסוכנת, אבל יותר מכך, שהיא עשויה להיות מקושרת לנגיף הקורונה.

הנגיף עדיין לא התפשט לשאר העולם באותו הזמן, וכמעט כל הנדבקים והמתים המתועדים היו מהעיר ווהאן. וראו זה פלא: בשנת 2019 הוקמו מספר מגדלי תקשורת 5G מסביב לווהאן והציפו את העיר בשידורים. קרחובן הזהיר שייתכן שיש לכך קשר לנגיף.

כך נולדה תיאוריית הקונספירציה אודות הקשר בין רשת ה- 5G לנגיף הקורונה, והחלה להתפשט בעולם במהירות שעלתה בהרבה על קצב ההתפשטות של הנגיף עצמו.

בשעות המעטות שחלפו בין פרסום המאמר אונליין לבין גניזתו, הספיקו אקטיביסטים בלגיים להפיץ את הציטוטים בפייסבוק. בשלב זה, עורך העיתון שפרסם את הכתבה הבין איזה ג'יני הוא שחרר מהבקבוק, והוריד את המאמר מהאתר, עם הסבר שהסיפור והציטוטים לא היו מבוססים. זה לא עזר. ימים ספורים לאחר הפרסום המקורי בעיתון הבלגי, תיאוריית הקונספירציה כבר תורגמה לאנגלית והגיעה לעשרות עמודי פייסבוק חובבי-קונספירציות. שם היא גדלה, צמחה, הדהדה מקיר לקיר בחדרי הפייסבוק הפרטיים, ועברה הקצנה עוד יותר. לא לקח לה הרבה זמן להמריא אל מעבר לאותם חדרים חנוקים ולחלחל לתודעה הציבורית. כוכבי רשת וסלבריטאים הפיצו אותה למיליוני עוקבים, וכך היא הפכה לאמת מוגמרת עבור רבים.

זו הייתה רק ההתחלה, מכיוון שהתיאוריה עברה מוטציות נוספות ששותפו מיליוני פעמים בעצמן ברשת. יש הטוענים שרשת ה- 5G מסוכנת לבריאות בפני עצמה. אחרים קובעים שהיא מחלישה את מערכת החיסון וכך מסייעת לווירוס להתפשט. ישנן טענות ששידורי הרשת עצמם גורמים לתסמינים הדומים לאלו של הדבקה בנגיף הקורונה. או שבעצם הנגיף הוא רק אמתלה, ודרך עבור הממשלות להשאיר את האזרחים בסגר בזמן שאנטנות 5G מוקמות מסביבם[1]. וכמובן, ביל גייטס מעורב[2]. הוא והאילומנאטי – אותה קבוצה מסתורית שמנסה להשמיד את האנושות מסיבות השמורות לה בלבד (אבל רבים מנסים לנחש מהן)[3].

התוצאות לא איחרו לבוא: אנטנות 5G הושחתו בעשרותיהן בבריטניה (למרות שחלקן לא כללו עדיין טכנולוגיית 5G, אלא רק את הציוד הישן – 3G ו- 4G)[4]. אזרחים שלחו מכתבים נזעמים לממשלותיהם בדרישה לעצור את פריסת הרשת החדשה. בארצות הברית ניסה נהג קטר להשתמש ברכב המסיבי כדי לנגח ספינת בית-חולים שעגנה בנמל הסמוך. הסיבה? הוא היה משוכנע שיש כאן קונספירציה, כמובן[5].

אולי אני נשמע לכם ספקן, אבל אני מבטיח שבסיפור הזה יש באמת שחקן אפל – ישות ממשית לגמרי שרוצה ברעתנו. אלא מה? היא אינה קשורה כלל לרשת ה- 5G. לפני שאחשוף אותה, אני רוצה להקדיש כמה מילים לרשת ה- 5G ולמדע שמאחוריה. גם אם תחליטו שאתם לא מסכימים עם מה שיש לי לומר בנושא, אל תפסיקו לקרוא! האויב ממש מסביב לפינה, והוא אמיתי בהחלט – ומאיים על כולנו.

האמת שמאחורי רשת ה- 5G

מהי בכלל אותה רשת 5G הידועה לשמצה? ובכן, היא פשוט שדרוג של רשתות התקשורת האלחוטיות הקודמות. ה- G מייצגת את המילה generation, או "דור". כלומר, רשת דור 5. הדור הראשון של רשת התקשורת האלחוטית הומצא בסוף שנות השבעים, ואיפשר להעביר בערך 2.4 קילובייט בשנייה. במילים אחרות, אם הייתם רוצים להוריד דרך הרשת הזו תמונה ברזולוציה סבירה (ונודה באמת: זה השימוש המרכזי שבני-אדם עשו ברשת האינטרנט עד להופעת אתרי ה… סרטים… השונים), הייתם צריכים לחכות בערך 30 דקות לתמונה.

אין פלא שהעולם השתדרג בהזדמנות הראשונה לרשת מהדור השני, שהייתה מהירה פי עשרים, מה שאומר שיכולתם להוריד תמונה אחת בדקה וחצי בערך. סרטון ממוצע של עשר דקות היה עדיין לוקח לכם שעה או שתיים להוריד. אבל אז הגיע הדור השלישי, והוא כבר זה שאיפשר לכל אנשי העולם המפותח לצפות בסרטונים כאלו בסמארטפון מדי ערב, מיד אחרי שהעבירו את הדפדפן למוד אנונימי. המהירות המירבית הגיעה ל- 21 מגה-בייט לשנייה, בערך. ובדור הרביעי הגענו לקצב העברת נתונים של ג'יגה-בייט שלם בשנייה. אין ספק שהתקדמנו.

כל הרשתות האלו מבוססות על שידור של מידע באמצעות גלים מהטלפון הסלולרי לאנטנות סלולריות, מאנטנות לאנטנות, ומאנטנות לטלפונים ולמכשירים חכמים האחרים המחוברים לאינטרנט האלחוטי.

ההבדל המרכזי בין רשת מהדור הרביעי לדור החמישי, הוא שהעברת המידע – בקצב מסחרר של יותר ממאה ג'יגה-בייט לשנייה – נעשית באמצעות שידור גלים בתדירות גבוהה יותר. זה נשמע מפחיד, אבל למעשה מדובר בשידורים שאמורים להיות בטוחים אפילו יותר, מכיוון שהם מתקשים יותר לחצות את מחסום העור האנושי. אלא שמכיוון שהם אינם יכולים לטייל רחוק במיוחד, צריך להתקין מספר רב של נתבי 5G בערים. נכון להיום, אין שום מחקר שמעיד על כך שהנתבים האלו – או הגלים שהם מעבירים ביניהם – מסוכנים לבני-אדם[6]… כל עוד הם ברמה סבירה.

זו נקודה חשובה. כל דבר יכול לפגוע בנו במינון גבוה מספיק. אבל זו לא חכמה גדולה. אם תיכנסו לתא שיזוף בעוצמה גבוהה ותישארו בו כמה ימים, אתם תיראו כמו תפוח אדמה אחרי שהייה במיקרוגל. ואם תעמדו ישירות מול אנטנה סלולרית ענקית – מהסוג שמשדר בבת-אחת כמויות עצומות של קרינה – תתחילו להרגיש את העור שלכם מתחמם אחרי כמה דקות[7]. לא מומלץ. עודף של קרינה מכל סוג יכול להיות מסוכן לבריאות, ולכן הממשלות קובעות חוקים מאד ברורים ונוקשים לגבי שידורי הרדיו והשימוש בגלים מסוגים שונים להעברת מידע.

כמו שציינתי קודם, למרות כל הטענות שמתרוצצות ברשת בנוגע לסכנה של שידורים מסמארטפונים ומרשתות אלחוטיות באופן כללי, אין עדיין שום ראיה לכך שהם מזיקים בבני-אדם. אני יודע, קשה להאמין בראי כל השמועות שרצות ברשת, אבל זה המצב. הראיה החזקה ביותר לנזק מגיעה מניסויים בעכברים ובעכברושים – ורק אחרי שחושפים אותם לקרינה בעוצמות כל-כך גבוהות שאין סיכוי שבני-אדם מן השורה נחשפים אליהן.

אז לא, קרינה סלולרית ברמות שהמחוקק מאפשר לא גורמת לגידולים במוח, לא לאוטיזם, לא למחלות נפשיות ולא לאפילפסיה. פשוט לא. וכפי שניסחו זאת יפה כתבי The Verge כשסיקרו את אחד המחקרים האחרונים המקיפים בתחום שנערך מטעם ה- FDA –

"קרינה סלולרית אינה מהווה איום ממשי לבני-אדם… אלא אם אתה עכברוש זכר שעושה אמבטיה בקרינה סלולרית."[8]

ולעזאזל, אפילו כשחשפו את העכברושים לרמות הקרינה ההזויות האלו, לא היה עדיין קשר חזק וברור לסרטן.

הדרך היחידה להאמין שקרינה סלולרית ברמות הקיימות כיום – או ברמות שרשתות 5G יגיעו אליהן – באמת מסוכנת, היא להניח שהממשלה נגדנו. שיש קונספירציה כנגד האזרחים מצד אלו שאמורים להגן עליהם. אבל בעצם, לא רק מצד ממשלה אחת. מצד כולן! כל ממשלות העולם מוכנות לשתף פעולה ביחד, להסתיר את המידע שיש להן על נזקי הקרינה הסלולרית, ולחכך ידיהן בהנאה כשמיליארדי בני-אדם מתמלאים בגידולים סרטניים קטלניים שיחייבו טיפולים רפואיים יקרים על חשבון משלם המיסים. כלומר, על חשבון הכלכלות הלאומיות של כל אותן מדינות.

ולמה הממשלות מעורבות בכל הקונספירציה הנוראית הזו? למה הן מוכנות להרוג באזרחיהן ולירות לכלכלה שלהן ברגל?

כדי לאפשר לכולנו להסתגר בחדר בערב ולצפות בסרטונים במוד אנונימי, כמובן.

בקיצור, אם אתם מצליחים לשכנע את עצמכם שקרינה סלולרית -=מבוקרת היטב=- מזיקה, אתם חייבים גם להאמין בסוג של תיאוריית קונספירציה גלובלית. כזו שגם כוללת את כל הממשלות, כל סוכנויות המדע הגדולות, כל המדענים – ובדרך כלל מצרפים אליה גם את זקני ציון, או לטאות חצי-אנושיות שמתחזות לבני-אדם ומנסות להשתלט על העולם. כן, אני רציני. יש אנשים שבאמת מאמינים בכאלו[9].

אני רוצה לעצור לרגע ולהתנצל בפני הקוראים הנבונים (ואם הגעתם עד לכאן, אתם בוודאי כאלו). אני מגחיך את הרעיון שקרינה אלחוטית במינונים סבירים יכולה להזיק, אבל תמיד יש סיכוי שקרינה כזו משפיעה על תת-אוכלוסיה מסוימת שרגישה אליה במיוחד. עוד לא הוכח קיומה של תת-אוכלוסיה כזו, אבל חשוב להמשיך לחקור ולבחון את הנושאים האלו, כדי להבין מהו סף הקרינה מסוגים שונים שמותר לבני-אדם לקלוט מהסביבה. אלא מה? זה בדיוק מה שממשלות עושות כל הזמן, כדי להגן על בריאות אזרחיהן ועל הכלכלה הלאומית. ואם הנתונים מראים שרשת 5G אינה אמורה לגרום נזק, והמדע וניסיון של עשרות שנים תומכים בכך, הרי שאפשר להבין מדוע התקבלה ההחלטה לפרוס את הרשת הזו בעולם. תמיד קיים סיכון קטן לנזק שמסתתר בין הנתונים ולא מצאנו אותו – אבל אי אפשר לשתק לגמרי את התקדמות הטכנולוגיה רק בשל החשש המתמיד הזה. במיוחד אחרי עשרות שנים של שידורים אלחוטיים שבמהלכן לא זיהינו עדיין שום השפעה בריאותית שלילית על בני-האדם.

אבל חכו! באמת שיש קונספירציה!

אלא שזו מגיעה, באופן טבעי, מהכיוון המפתיע ביותר האפשרי.

הרוסים באים, הרוסים באים

משהו מוזר קורה לפוטין בשנתיים האחרונות. סוג של פיצול אישיות שלא הייתם מצפים לו אצל המנהיג הרוסי עליו נאמר ש- "הוא משחק שחמט, בזמן שכל האחרים חושבים על דמקה."

מצד אחד, פוטין הוא תומך גדול של רשת ה- 5G. הוא מבין עד כמה היא חשובה לעתיד הערים החכמות, למשל, מכיוון שהיא תאפשר לכל המכשירים החכמים להתחבר לענן ולתקשר ביניהם. בזכותה, שעונים חכמים, עוזרים דיגיטליים ועוד שפע של המצאות שמחוברות לרשת, יוכלו להגיח למרכז הזירה. קסדות מציאות מדומה יוכלו להעביר כמויות עצומות של מידע דרך הרשת בזמן אמת, וכך יאפשרו לאנשים בשתי מדינות שונות לדבר זה עם זה כאילו היו פיזית באותו חדר. היא תאפשר לרכבים האוטונומיים להעביר מידע באופן בטוח ויעיל. בזכותה, ניתוחים-מרחוק בבתי-החולים – ואולי אפילו באמבולנסים באמצעות רובוטים מתוחכמים! – יהפכו להיות דבר שבשגרה. היא תהיה מהירה יותר ויציבה הרבה יותר מרשת 4G, והמדינות הראשונות שמאמצות את התשתית החדשה הזו, מזניקות את עצמן קדימה, ומוודאות שלאזרחיהן יהיו חיים נוחים ובטוחים יותר בעתיד.

אין פלא שפוטין הודיע בתחילת 2019 כי רוסיה מתכוונת לפתח תשתיות מתקדמות לרשת 5G. עד 2024, רוסיה מתכוונת להשיק רשתות 5G בכל הערים בהן גודל האוכלוסיה עולה על 300,000 אנשים. פוטין יודע היטב שרשת מסוג זה תשפר… ובכן, הכל. את חיי האזרחים, את שירותי הבריאות, את הביטחון הלאומי, את הטכנולוגיה בכללותה. והוא אפילו בישר חגיגית לעם הרוסי כי –

"עלינו להסתכל לעתיד. האתגר בשנים הבאות הוא לארגן גישה אוניברסלית לרשת במהירות גבוהה, להתחיל להפעיל את מערכות התקשורת מהדור החמישי."[10]

זוהי האישיות האחת של פוטין. אבל האישיות השנייה שלו שונה מאד, ובאה לידי ביטוי לא בדבריו – אלא במעשיו. אנו עדים לה בפרסומיה של תחנת הטלוויזיה הרוסית RT America, שנשלטת לחלוטין על-ידי פוטין ועושי דבריו, אבל משדרת באנגלית צחה בארצות הברית. התחנה משדרת תכניות תעמולה מסוג חדש: לא בעד הרוסים, אלא נגד הטכנולוגיה. ובשנה האחרונה ספציפית, נגד רשתות ה- 5G.

מה לא אמרו על רשת ה- 5G באותם שידורים רוסיים שמוכוונים ישירות לארצות הברית ולמדינות המערב? התריעו שהיא עלולה להרוג את המשתמשים בה[11]. הודיעו שילדים שייחשפו לשידורי רשת 5G יסבלו מסרטן, דימום מהאף וקשיי למידה[12]. הזהירו שמבוגרים שמשתמשים בשירותי הרשת הזו חושפים את עצמם לעקרות, גידולים בלב, אוטיזם ומחלת אלצהיימר[13].

וכל אותו הזמן, פוטין מקדיש משאבים עצומים במדינתו כדי לזרז את הקמת אותה רשת ממש. פיצול אישיות, כבר אמרנו?

אלא שלא נראה שלפוטין יש בעיה נפשית ממשית. האמת – עליה מסכימות סוכנויות המודיעין של המערב – היא שהרוסים ממשיכים בקמפיין דיסאינפורמציה. כלומר, הם מפיצים מידע כוזב שאמור לערער את אמון הציבור בטכנולוגיות בהן נעשה שימוש במדינות המערב. הרעיון מאחורי הקמפיינים האלו פשוט: לא משנה כמה מדינות המערב מתקדמות טכנולוגית, אם הציבור בהן מסרב לנצל את הטכנולוגיה לטובתו.

רשת ה- 5G היא רק אחת הטכנולוגיות שהרוסים החליטו לערער את אמינותה. מחקר מ- 2018 חשף שבשנת הבחירות בארצות הברית, טרולים רוסים – שממומנים ומונחים על-ידי השלטון – הפיצו שמועות שהופרכו מזמן בנוגע לבטיחותם של החיסונים. במקרים אחרים הם טענו שהחיסונים הם חלק מהתכנית הסודית של האילומינאטי להשתלט על העולם[14].

הרוסים לא עצרו שם, כמובן. למה להפסיק עם אסטרטגיה מנצחת? בשנים האחרונות מפיצה רשת RT America פניקה גם בנושא הגידולים המהונדסים גנטית. מחקר שנערך בנושא הוכיח שהרשת (ביחד עם הרשת-האחות הרוסית Sputnik) מזכירה את הגידולים הללו בכל הזדמנות – יותר מכל ארגוני החדשות האמריקניים גם יחד[15]. כמעט תמיד הם מופיעים בהקשרים שליליים. ואם זה לא מספיק, הרי שקישורים לכתבות השליליות על הנדסה גנטית מצורפים לעיתים קרובות למאמרים בנושאים קשים, כמו פדופיליה או הפלות. כפי שכתבה אחת החוקרות –

"המאמר יהיה על משהו שרוב האנשים יתפשו כדוחה… ואז כשתגיע לתחתית העמוד תראה קישור על צמחים מהונדסים גנטית. בשלב זה, מוחו של הקורא נמצא כבר במקום שלילי מאד, וכך בהשלכה, גם גידולים מהונדסים גנטית חייבים להיות שליליים."[16]

ההגינות מחייבת לציין שהרוסים לא תמיד מתנגדים לטכנולוגיה בפרסומים החיצוניים שלהם. ועדת המדע, החלל והטכנולוגיה של הסנאט האמריקני שחררה ב- 2018 דו"ח בו סקרה את הפעילות הרוסית במדיה החברתית. מסתבר שבחלק מהסוגיות – למשל, שינוי האקלים – הטרולים הרוסים הלהיטו את הרוחות בשני צדי המתרס. במילים אחרות, הם רק רצו לחרחר שנאה בארצות הברית ובעולם באופן כללי. אבל בנושאים אחרים – כמו הנדסה גנטית ורשת 5G – הצד שהרוסים קידמו בעולם היה מאד ברור: נגד הטכנולוגיה.

וכל זאת, שוב, בזמן שהם מנסים בקדחתנות להטמיע את אותה טכנולוגיה עצמה בשטחם.

ריאן פוקס, מנהל בכיר בחברת New Knowledge שעוקבת אחר הפצת מידע כוזב באינטרנט, הסביר בריאיון לניו יורק טיימס שמדובר ב- "לוחמה כלכלית… לרוסיה אין התקדמות טובה עם 5G, אז היא מנסה לחתור תחת הרשת שלנו ולהכפיש אותה."[17] עמיתתו מולי מק'קיו, העומדת בראש חברת ייעוץ אמריקנית שפועלת כנגד מידע כוזב, הוסיפה כי – "הקרמלין ממש ייהנה אם יצליח לגרום לממשלות דמוקרטיות להיכבל בקרבות אודות סכנות הבריאות והסביבה של רשת 5G."

וזוהי הקונספירציה האמיתית: מצב בו מעצמת-על עוינת מנסה להשפיע על דרכי החשיבה שלנו כדי לגרום לנו לזנוח טכנולוגיות חשובות, בזמן שהיא מאמצת את אותן טכנולוגיות בעצמה. רוסיה מנסה לחבל בכלכלה, בביטחון, ברפואה ובאמון הציבור במדינות המערב. ממשלה אחת גדולה שפועלת נגד הציבור בכל העולם.

וכעת, עם הגעת נגיף הקורונה לקדמת הבמה, לא מפתיע לגלות שרוסיה מתחילה להפיץ תיאוריות קונספירציה גם לגביו.

קורונספירציות

רוסיה אינה היחידה שעושה שימוש בידיעות כוזבות. רשת הטלוויזיה PressTV האיראנית משדרת מדי בוקר וערב את הרעיון שהנגיף הוא למעשה נשק ביולוגי מתוצרת ארצות הברית, ושהמדענים הישראליים הציוניים הנדסו זן קטלני במיוחד של הנגיף ושחררו אותו באיראן[18]. הקרמלין ראה את ההזדמנות ושמח לקפוץ גם הוא על הרכבת ולהצטרף למסיבה. וכך החלה רשת הטלוויזיה RT America – זוכרים אותה? – לשווק ולהעצים את תיאוריות הקונספירציה מתוצרת איראן[19].

אם זה לא מספיק, הרי שרוסיה פשוט לא הצליחה להתאפק מהפצת ידיעות כוזבות בנושא לוהט כמו נגיף הקורונה. מכון המחקר EUvsDisinfo הוציא דו"ח מיוחד ובהול בסוף מרץ, בו סקר את הידיעות הכוזבות שמפיצות המדינות השונות אודות הנגיף. שלא במפתיע, רוסיה היא אחת מאלופות הידיעות הכוזבות, עם יותר מ- 150 מקרים של הפצת ידיעות כאלו בשלושת החודשים האחרונים[20].

אז כן, יש בהחלט קונספירציה. לא כזו בה כל ממשלות העולם פועלות כנגד הציבור האומלל, אלא אחת הגיונית ואמינה הרבה יותר. הקונספירציה האמיתית היא זו בה מדינה אחת לפחות – רוסיה במקרה זה – משתמשת במידע כוזב כדרך לתמרן את כולנו, תוך שהיא מסתירה את המעורבות האמיתית שלה בקמפיינים הללו, ומנצלת את הפניקה שנוצרת כדי לקדם את עצמה באותו הזמן.

במיוחד בזמנים הנוכחיים, ההתנהלות הזו הופכת לסיכון גלובלי ממשי. הידיעות הכוזבות שהפיצה רוסיה בשנים האחרונות גרמו בוודאי לרבים להימנע מלהתחסן – וכך חשפו את האוכלוסיה למחלות כמו שפעת, חצבת, פוליו ואחרות. עכשיו תיאוריות הקונספירציה שרוסיה אוהבת כל כך לקדם מקשרות בין רשת ה- 5G ונגיף הקורונה, וחלקן טוענות שהנגיף כלל אינו קיים, או שהוא אינו מסוכן. וכשמספיק אנשים מקשיבים לתיאוריות האלו, ממשלות מתקשות לנקוט בצעדי מנע קיצוניים מספיק כדי לעצור את התפשטותו. אין פלא שבמדינות הדרום העניות בארצות הברית, שם מועלה טראמפ על נס, והאמונה בתיאוריות קונספירציה רווחת במיוחד, ההיערכות לעצירת הנגיף הייתה איטית ביותר, ועדיין מיושמת בהססנות במקומות רבים[21].

אם נרצה לעצור את הנגיף – ולהתקדם כאנושות באופן כללי – נצטרך להפוך להיות ספקנים יותר בנוגע לכל מה שאנו שומעים וקוראים. נצטרך ללמוד להפעיל יותר שיקול דעת, להבין מתי אפשר לסמוך על הממשלה ועל גופים בינלאומיים ומתי הם מנסים לתמרן אותנו. ונגיף הקורונה הוא תזכורת טובה לכך שאם לא נצליח להתקדם ביחד לנקודת מבט רציונלית ושקולה יותר, הרי שכולנו עלולים גם ליפול ביחד.

בהצלחה לנו.

 

[1] https://www.wired.co.uk/article/5g-coronavirus-conspiracy-theory

[2] https://www.forbes.com/sites/rainerzitelmann/2020/03/23/the-corona-crisis-the-rothschilds-bill-gates-the-search-for-a-scapegoat-has-begun/

[3] https://cosmicbook.news/tom-hanks-illuminati-coronavirus

[4] https://www.theguardian.com/technology/2020/apr/06/at-least-20-uk-phone-masts-vandalised-over-false-5g-coronavirus-claims

[5] https://www.npr.org/sections/coronavirus-live-updates/2020/04/02/825897966/train-engineer-says-he-crashed-in-attempt-to-attack-navy-hospital-ship-in-l-a

[6] https://sciencebasedmedicine.org/5g-is-coming/

[7] https://www.cracked.com/personal-experiences-2308-5-terrifying-realities-my-job-as-cell-tower-climber.html

[8] https://www.theverge.com/2018/2/2/16966578/cellphone-radiation-cancer-national-toxicology-program-study-rats-mice

[9] https://en.wikipedia.org/wiki/Reptilian_conspiracy_theory

[10] https://tass.com/science/1045609

[11] https://www.youtube.com/watch?v=H_f9gpg4t6c&feature=youtu.be

[12] https://www.youtube.com/watch?v=R1nazciFzYU

[13] https://themilsource.com/2020/04/04/conspiracy-theorists-allege-coronavirus-is-caused-5g-technology-what-are-the-facts/

[14] https://www.nytimes.com/2018/08/23/health/russian-trolls-vaccines.html

[15] https://osf.io/v27yh/

[16] https://allianceforscience.cornell.edu/blog/2018/02/russia-uses-information-warfare-portray-gmos-negatively/

[17] https://www.nytimes.com/2019/05/12/science/5g-phone-safety-health-russia.html

[18] https://www.presstv.com/Detail/2020/03/05/620217/US-coronavirus-James-Henry-Fetzer

[19] https://www.defenseone.com/technology/2020/03/iran-and-russian-media-push-bioweapon-conspiracies-amid-covid19-outbreak/163669/?oref=d-channelriver

[20] https://euvsdisinfo.eu/eeas-special-report-update-short-assessment-of-narratives-and-disinformation-around-the-covid-19-pandemic/

[21] https://www.cnn.com/2020/04/07/opinions/the-south-and-coronavirus-bailey/index.html

על תרופת-הפלא הראשונה כנגד נגיף הקורונה

על תרופת-הפלא הראשונה כנגד נגיף הקורונה

לפני שבועיים עמד נשיא ארצות הברית על הבמה במסיבת עיתונאים, והכריז על קיומה של תרופת פלא לנגיף הקורונה החדש – הידרוקסיכלורוקווין (אתם יכולים להרשים את חבריכם בהגייה נכונה שלה – הידרוקסי, כלורו, קווין). הוא הצהיר שהתרופה נבחנת בימים אלו ממש ומראה כדבריו – "תוצאות מוקדמות מאד מעודדות, מאד, מאד מעודדות."

אז אם קיימת כבר תרופה לנגיף, למה כולם עדיין מפחדים להידבק? ואם יעילותה לא הוכחה, מדוע רופאים מתחילים לאגור אותה כבר היום[1]? למה הודו אסרה על ייצוא התרופה מחוץ לגבולות המדינה, ונשיא ברזיל הורה למעבדות הצבא להגביר את קצב הייצור של כלורוקווין[2]? ומה עם הרופא החרדי מניו-יורק שהצליח לטענתו לרפא מאות חולים בנגיף באמצעות קוקטייל של הידרוקסיכלורוקווין ואבץ?

ברשומה היום נסביר מה הסיבה להתלהבות מסביב לתרופה – ובמקביל, מה הראיות בעד ונגד ליכולתה להתמודד עם הנגיף החדש.

הרופא שהציל קהילה שלמה… לטענתו

קריית יואל היא עיירה קטנה במונחים אמריקניים: 35,000 תושבים בלבד, רובם ככולם יהודים חסידים, ובמרחק נסיעה של שעה ממנהטן. כאשר החלו התושבים להידבק בנגיף הקורונה החדש בתחילת מרץ, החליט ד"ר ולדימיר זלנסקו, הרופא המקומי, לעשות מעשה. הוא נקט בצעד אמיץ – או פזיז, תלוי את מי שואלים – והחל לספק לחולים קוקטייל ניסיוני שפיתח בעצמו.

תכולת הקוקטייל? הידרוקסיכלורוקווין, אנטיביוטיקה בשם אזיתרומיצין, ואבץ.

לפני שנספר על תוצאות אותו ניסוי מאולתר, ראוי לשאול: מדוע בכלל סבר זלנסקו שהידרוקסיכלורוקווין עשוי לסייע לחולים בנגיף?

התשובה לשאלה מגיעה מלפני עשרים שנים כמעט – כשהעולם היה צריך להיאבק בבן-דוד קרוב של נגיף הקורונה הנוכחי.

תרופה מההיסטוריה

רבים מאנשי המערב אינם זוכרים זאת, אך לפני שמונה-עשרה שנים החל להתפשט בעולם נגיף הסארס (SARS) המקורי, עם שיעור תמותה גבוה של עשרה אחוזים[3]. התפשטות הנגיף אמנם נעצרה תוך זמן קצר, אך כבר באותו זמן החלו חוקרים לבחון חומרים מסוימים כדרך להתמודד עמו. אחד מאותם חומרים היה הידרוקסיכלורוקווין, שהצליח להפחית את קצב ההדבקה בתאים בניסויי in-vitro – כלומר, במבחנה או בצלחת פטרי. הנקודה החשובה היא שהניסוי לא נערך על בני-אדם.

זוהי נקודה קריטית. אפשר להוכיח הכל על תאים במבחנה. רוצים להרוג תאים סרטניים במבחנה? אין קל מזה: אתם יכולים פשוט לשפוך עליהם מיץ אשכוליות מרוכז. או חלב. או לזרות מלח או לעשן עליהם מריחואנה. אם רק תשתמשו בריכוזים גבוהים מספיק מכל אחד מהחומרים האלו, הוא בוודאי יהרוג את התאים הסרטניים, ולצדם גם את כל שאר התאים שבמבחנה. הבעיה היא שטיפול בריכוזים דומים בבני-אדם, יהרוג את התאים הסרטניים בוודאי – אך כנראה גם את החולה.

זו הסיבה שניסויים ב- in-vitro – מחוץ לגוף – אינם נחשבים אמינים או אפילו מעניינים במיוחד. לכך יש להוסיף את העובדה שפשוט איננו יודעים כיצד ההידרוקסיכלורוקווין עוצר את התפשטות הנגיף בין התאים. ואם דרך הפעולה של התרופה אינה מובנת לנו, גדלים החששות עוד יותר ממחקרים כוזבים. כך שאפשר להבין את החוקרים שהתייאשו סופית מהתרופה כאשר גילו שבניסויים בעכברים, ההידרוקסיכלורוקווין אינו מצליח אפילו לצמצם את העומס הנגיפי – כלומר, את ריכוז הנגיפים בנוזלי הגוף[4].

חמש-עשרה שנים חלפו, ונגיף קורונה חדש הגיע והחל להדביק את כולם. חוקרים שהתייאשו מחומרים מסוימים ומהסיכוי לזכות במענקי מחקר שיאפשרו להם לבחון אותם, החלו להסתכל אחורנית ולחשוב האם יש סיכוי, בכל זאת, שחלק מאותם חומרים יוכלו לסייע גם נגד הנגיף החדש.

הניסיון הראשון להשתמש בהידרוקסיכלורוקווין כנגד נגיף הקורונה החדש אירע בסין בינואר ובפברואר. התוצאות פורסמו במגזין המדעי BioScience Trends, במילים הפשוטות הבאות – "עד כה, תוצאות מיותר ממאה חולים הוכיחו שכלורוקווין פוספאט מוצלח יותר מטיפול הביקורת…"

זהו ניסוח חשוד, בלשון המעטה. כמה חולים השתתפו במחקר בסין? אנחנו לא יודעים. מה היה מצבם כשהגיעו לבית החולים? אנחנו לא יודעים. האם נדבקו באמת בנגיף הקורונה, או אולי לקו במחלה אחרת? אנחנו – ניחשתם – לא יודעים. כשמדען קורא 'מחקרים' מהסוג הזה, הוא מניח באופן אוטומטי שאין מאחוריהם דבר וחצי דבר[5].

אבל אז הגיע מחקר קליני שני מצרפת, בו קיבלו 14 חולים טיפול בהידרוקסיכלורוקווין, שישה קיבלו טיפול נוסף גם באנטיביוטיקה מסוג אזיתרומיצין, ו- 16 חולים היוו קבוצת ביקורת. התוצאות הראו שמצבם של החולים שטופלו בהידרוקסיכלורוקווין השתפר יותר מזה של קבוצת הביקורת, ומצבם של החולים שקיבלו גם אנטיביוטיקה השתפר עוד יותר[6].

נשמע טוב, נכון? אבל סקירה קפדנית של המחקר חושפת בעיות רבות. מקבלי הטיפול ידעו האם הם בקבוצת הביקורת או שקיבלו טיפול אמיתי, למשל, כך שמבחינה זו המחקר לא עמד בדרישת הבסיס ממחקרים קליניים: סמיות כפולה, כך שהמטפלים והמטופלים אינם יודעים מי קיבל תרופה יעילה ומי לא. ההיסטוריה מלמדת שכאשר מחקרים אינם נערכים בסמיות כפולה, קיים סיכוי גבוה שתוצאותיהם לא ישקפו את האמת. בעיה אחרת היא שבנוסף לעשרים הנבדקים שקיבלו את הטיפול, היו עוד שישה מטופלים, שאחד מהם מת ושלושה עברו לטיפול נמרץ. אני מנחש שאילו אותם ארבעה אנשים היו נכללים בסטטיסטיקה, התוצאות היו הרבה פחות מרשימות.

חוקרים אחרים חשפו בעיות נוספות במחקר, שמעמידות את אמינותו בספק גדול. ואם כל זה לא מספיק, הרי שמחקרים אחרים מסין ומצרפת – קטנים גם הם – לא הוכיחו שלהידרוקסיכלורוקווין יש השפעה מורגשת על ההחלמה מהנגיף[7] [8].

אבל כל זה לא עצר את זלנסקו, שהחליט לנקוט באסטרטגיית "צל"ש או טר"ש" – והלעיט מאות אנשים, לדבריו, בתרופה.

ההצלחה הגדולה – לכאורה

זלנסקו, רופא מקומי בן 46, החליט שלא לעצור ולהתחשב בבעיות הרבות שבמחקרים הסיניים והצרפתיים. הוא הרכיב קוקטייל משלו שהיה דומה לזה שהרופאים הצרפתיים נתנו לחולים במחקר, והכיל הידרוקסיכלורוקווין, אנטיביוטיקה נגד זיהומים חיידקיים שיכולים לפגוע בריאות, ואבץ שנגיפי הקורונה אמורים להיות רגישים אליו במיוחד.

זלנסקו סיפק את הקוקטייל ל- 500 חולים, ועקב אחרי התוצאות בדריכות. אנו יכולים לדעת כל זאת מכיוון שב- 23 למרץ הוא פירסם את התוצאות בסרטון ביוטיוב ובאתרים אחרים ברשת[9]. נאמר בעדינות שלא כך מפרסמים חוקרים רפואיים את תוצאות מחקריהם, אבל ניחא. זלנסקו היה שיכור מהצלחתו: מתוך כל החולים בהם טיפל, אפילו אחד מהם לא מת או נזקק לאשפוז.

וכך, כמעט בין לילה, הפך הרופא החרדי הצנוע לסלבריטאי בינלאומי.

בשבועיים שאחרי פרסום התוצאות, זכה סלנסקו בצלצולים אינספור מכל גוף תקשורת רציני – וכנראה שגם מהרבה שלא. כולם רצו לשמוע עוד על התוצאות. הוא הופיע בטלוויזיה, התראיין בתקשורת, ואפילו זכה לקבל פניות מצד ממשלות – כולל מצד ממשל טראמפ שהתקשר אליו כדי לברכו ולהתייעץ עמו בענייני רפואה. ולמה לעצור בטראמפ? זלנסקו הופצץ בפניות גם ממדינות קטנות יותר כמו רוסיה, ואפילו ישראל. וכמובן, עיתון הניו-יורק טיימס ערך כתבה שלמה אודותיו, בה טרח להדגיש שהרופא – על אף מעלותיו – הוא גם מעריץ מושבע של דונלד טראמפ, ולפיכך (במשתמע) פסול מחמת מיאוס. כאלו הן פני הפוליטיקה בארצות הברית כיום.

נתעלם לרגע מנטיותיו הפוליטיות של זלנסקו. אני מאמין שיש לברך את הרופא על יוזמתו ועל נכונותו לסייע לקהילה בכל דרך חוקית. הידרוקסיכלורוקווין – המרכיב החשוב ביותר בקוקטייל – מקובל כבר עשרות שנים כטיפול במחלות מסוימות בהן ניגע מאוחר יותר במאמר. מבחינה זו, הוא הוכיח את עצמו כבטוח יחסית. אמנם, בריכוזים גבוהים ובשימוש לאורך זמן הוא עדיין יכול להיות רעיל ולהזיק לגוף, אבל כנראה שזלנסקו השתמש במינונים הנכונים המוכרים מהספרות. בשימוש נכון, זהיר, קצר-מועד ומפוקח היטב, הידרוקסיכלורוקווין אינו אמור להזיק לאנשים (זלנסקו תיאר שעשרה אחוזים בלבד מהמטופלים סבלו מתופעות לוואי של שלשול ובחילה, שחלפו תוך זמן קצר).

זו אחת הסיבות שטראמפ היה אופטימי כל כך לגבי התרופה: מכיוון שהיא כבר מאושרת לשימושים שונים, היא נחשבת לבטוחה. אם נגלה שהיא אכן מסוגלת להשפיע על נגיף הקורונה החדש, הרי שניתן יהיה להתחיל להשתמש בה באופן מיידי בכל העולם.

אבל יש שתי בעיות גדולות עם התוצאות שהציג זלנסקו. הראשונה היא שהרופא מעולם לא סיפק נתונים של ממש בנוגע לחולים. הוא לא ערך מחקר, אלא סיפר על ניסיונו האישי. הבעיה השנייה היא שקיים סיכוי ממשי שרק מעטים מהחולים שביקרו אותו, אכן נדבקו בנגיף הקורונה.

איך אנחנו יודעים את זה? פשוט. זלנסקו כתב בעצמו שנתן את הקוקטייל לכל חולה עם קוצר נשימה, בכל גיל, כמו גם לכל חולה בסיכון-גבוה (כלומר, קשישים, אנשים עם בעיות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת ומחלות אחרות) שהגיע אליו אפילו עם תסמינים קלים בלבד שדומים לאלו של הנגיף.

במילים אחרות, אפשר לשער שכל ילד עם אסטמה קיבל מזלנסקו את הקוקטייל, כמו גם כל חולה עם נזלת קלה או קצת שיעול. אתם יודעים, מהסוג שכמעט כולנו חווים מדי חורף. כמה מאותם אנשים באמת נשאו את נגיף הקורונה בגופם? אנחנו לא יודעים. אולי כולם. אולי אף אחד מהם. קרוב לוודאי שלא רבים מתוכם. אין לנו שום דרך לדעת את התשובה, ומכיוון שמדובר בנגיף שבקרב לפחות שמונים אחוזים מהנשאים אינו גורם למחלה קשה, אפשר להניח שאפילו אם כמה עשרות מהמטופלים של זלנסקו אכן נשאו את הנגיף – הם לא היו צריכים באמת את הקוקטייל. הם החלימו מעצמם, בלי שום קשר אליו.

ועכשיו שאמרנו את כל זה, האם ייתכן שהקוקטייל של זלנסקו באמת עובד?

אולי. אולי לא. לא מדובר כאן במחקר רציני או אפילו חצי-רציני. לא מדובר כאן במחקר בכלל! עד כמה שאנו יודעים, ייתכן שזלנסקו טיפל במגיפת שפעת קלה ותו לא.

אבל ה- FDA – הגוף הממשלתי המפקח על התרופות והמזון בארצות הברית – כבר הגיע להחלטה משלו: החל מסוף מרץ, רופאים בארצות הברית קיבלו היתר חירום לטפל בחולי קורונה בהידרוקסיכלורוקווין[10].

אם לא יועיל – לא יזיק

נסביר לרגע מה משמעות ההחלטה. קודם כל, ייתכן שמדובר בהחלטה שהתקבלה מתוך מניעים פוליטיים בלבד. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להוט להוכיח שיש סיבה לאופטימיות, והביע ברבים את אמונתו בהידרוקסיכלורוקווין. הוא בהחלט היה יכול לבחוש מאחורי הקלעים ולדחוף את ה- FDA לקבל את ההחלטה השנויה במחלוקת.

זוהי אפשרות, בוודאי, אבל סביר יותר שה- FDA ביסס את ההחלטה על מצב החירום אליו נקלעה ארצות הברית. אני מנחש שאנשי הרשות החליטו גם שמכיוון שמדובר בתרופה עם תופעות-לוואי מעטות בטיפול נכון, ומכיוון שיש כמה מחקרים ראשוניים-מאד שתומכים בה, הרי שכדאי לקחת סיכון לגביה. וגם אם היא לא תועיל לחולים, היא בוודאי לא תזיק.

מה כל זה אומר, בסופו של דבר? שהעולם הוא מקום מורכב. הקהילה המדעית עדיין רחוקה מאד מהגעה לקונצנזוס בנוגע להידרוקסיכלורוקווין, אבל ה- FDA צריך להתחשב גם במצב המורכב בו כולנו נמצאים כרגע. התוצאה היא שגם טיפול שאינו מאומת ומאושש מדעית עדיין, מתחיל להגיע באופן חוקי לנשאי הנגיף. בימים כהרגלם זה לא היה קורה. אבל אני מניח ששמתם לב שהימים אינם כהרגלם בחודש האחרון, ואפשר בהחלט לסלוח ל- FDA על הלהיטות לאתר תרופה – כל תרופה – שתעזור לאלפי החולים שבמצב קשה בבתי-החולים באמריקה.

בחודש האחרון הושקו מחקרים רציניים וגדולים שאמורים לספק תשובות חד-משמעיות לגבי הקוקטייל של זלנסקו, או לפחות לגבי המרכיב החשוב ביותר בו – ההידרוקסיכלורוקווין. מחקר באוניברסיטת מינסוטה נערך בימים אלו על 1,500 נבדקים[11], ומחקר אחר באוקספורד בוחן את השימוש בכלורוקווין כטיפול מונע על עשרת-אלפים בני-אדם[12]. ניסויים קליניים קטנים יותר מתחילים גם במדינות אחרות[13]. תוך חודש בערך יהיו בידינו תשובות רציניות הרבה יותר לגבי ההידרוקסיכלורוקווין – והאם זלנסקו ראוי לצל"ש שטראמפ כבר העניק לו באופן לא-רשמי.

ועד אז – האם כדאי שכולנו נתחיל לקחת כדור ליום של הידרוקסיכלורוקווין, רק ליתר ביטחון?

זו הנקודה בה חשוב לי להבהיר שאיני רופא, ושאיני ממליץ להשתמש בתרופה זו או בכל תרופה אחרת לכל מטרה שהיא. כי, שוב, אני לא רופא. אבל אם לרגע חלפה בראשכם המחשבה לקחת על דעת עצמכם הידרוקסיכלורוקווין, אני רוצה לומר לכם בכל הבוטות הנדרשת: אל תהרגו את עצמכם. זוג באריזונה הצליחו לאחרונה להרעיל את עצמם כשהשתמשו בנגזרת רעילה של התרופה בעקבות המלצתו של טראמפ, והבעל נפטר זמן קצר לאחר מכן[14]. חולים-לכאורה בנגיף החדש מצאו את מותם בצורה דומה בניגריה, כשניסו לטפל בעצמם עם התרופה במינונים גבוהים מדי[15].

אז בבקשה – אל תהרגו את עצמכם. אם אתם יודעים שאתם נושאים את נגיף הקורונה החדש בגופכם, ומוכנים לקחת סיכון עם הידרוקסיכלורוקווין, דברו עם רופאיכם ובקשו מהם את התרופה.

אבל אל תתפלאו אם הם יסרבו, מכיוון שאם יכבדו את בקשתכם, הם עלולים לפגוע בכך ברבים אחרים.

התמונה המלאה

אני נוטה להסכים עם החלטת ה- FDA, אבל יש רק בעיה אחת: גם אם התרופה לא תזיק לחולים בנגיף הקורונה, החוסר בה עלול בהחלט לפגוע בחולים במחלות אחרות.

ההידרוקסיכלורוקווין אמנם לא נכנס לשימוש כנגד נגיף ה- SARS בתחילת שנות האלפיים, אבל הוא מסייע לחולי מלאריה, זאבת ודלקת מפרקים שיגרונית. למעשה, שני-שליש מהחולים בזאבת באירופה משתמשים בתרופה באופן קבוע. כל החולים הללו עלולים למצוא עצמם ללא תרופה זמינה בחודשים הקרובים, מכיוון שמלאי ההידרוקסיכלורוקווין אוזל במהירות מסחררת. חלק ממערכות הבריאות החלו כבר לאגור את התרופה ליתר ביטחון, ולפחות ארבע מדינות בארצות הברית הגבילו את מכירת התרופה לאחר שרופאים החלו לרשום אותה לעצמם ולבני משפחותיהם – רק ליתר ביטחון[16]. באירופה הבינו מראש לאן הדברים יכולים להתגלגל, והאיחוד האירופי אסר על הרופאים בשטחו לתת את התרופה לחולים בנגיף[17].

אפילו אם הידרוקסיכלורוקווין אכן מסייע ללוחמה בנגיף, יש כמות מוגבלת ממנו בעולם כרגע, וחשוב שהחומר יגיע קודם כל לאנשים שצריכים אותו ביותר: לאלו שנסמכים עליו כדי לעצור מחלות קשות יותר, כמלאריה וזאבת, ולאלו שעשויים להפיק ממנו את המירב – כמו חולים בנגיף שנמצאים בסיכון גבוה בשל מחלות רקע.

בקרוב – בעוד כמה שבועות – נתחיל לקבל תוצאות מהניסויים המושגחים והמוקפדים בעולם, ואז נדע בוודאות אם אכן קיימת תרופה בטוחה ויעילה לנגיף. ובינתיים, סימכו על רופאיכם שידעו להחליט האם אתם באמת צריכים אותה.

ובינתיים, נחזיק אצבעות. רק לא ליד הפנים.


 

לקריאה מומלצת נוספת בעברית על ההידרוקסיכלורוקווין: מאמר של ד"ר גל חיימוביץ' במכון דוידסון.

[1] https://www.cnn.com/2020/03/23/health/states-drug-stockpile-coronavirus/index.html

[2] https://www.sciencemag.org/news/2020/03/insane-many-scientists-lament-trump-s-embrace-risky-malaria-drugs-coronavirus#

[3] https://www.cdc.gov/sars/about/fs-sars.html

[4] https://www.thelancet.com/journals/lanrhe/article/PIIS2665-9913(20)30089-8/fulltext

[5] https://www.jstage.jst.go.jp/article/bst/14/1/14_2020.01047/_pdf/-char/en

[6] https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2020.03.16.20037135v1

[7] http://www.zjujournals.com/med/EN/10.3785/j.issn.1008-9292.2020.03.03

[8] https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0399077X20300858?via%3Dihub

[9] http://archive.vn/2EBfJ

[10] https://www.fool.com/investing/2020/03/30/fda-authorizes-use-of-old-malaria-drugs-to-treat-c.aspx

[11] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04308668

[12] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04303507

[13] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04316377

[14] https://www.livescience.com/coronavirus-chloroquine-self-medication-kills-man.html

[15] https://www.commondreams.org/news/2020/03/23/nigeria-reports-chloroquine-overdoses-after-trump-without-evidence-touted-drug

[16] https://www.nytimes.com/2020/03/24/business/doctors-buying-coronavirus-drugs.html

[17] https://www.fool.com/investing/2020/04/02/fda-you-can-use-chloroquine-to-treat-covid-19-eu-r.aspx

המאה ה- 21: המאה הבטוחה ביותר – והמפחידה ביותר

המאה ה- 21: המאה הבטוחה ביותר – והמפחידה ביותר

זוהי רשומת המשך לרשומה הקודמת: מחשבות על המאה ה- 21. 

גילוי נאות: אני לא יובל נח-הררי.

 

אני חי בימים אלו בארצות הברית, כך שיש לי את הכבוד המפוקפק לחוות את הטרנדים החברתיים העכשוויים ביותר. ועדיין, לא ציפיתי שהשוטרים יעצרו אותי באמצע הרחוב. למזלי, הם לא עצרו אותי במובן הרשמי של המילה – זה שמסתיים בשוק חשמלי במושב האחורי של הניידת – אלא במובן הידידותי יותר. כלומר, הם רק עשו לי פרצופים מודאגים והודיעו לי שאני לא יכול לתת לילד בן השבע שלי לשחק לבד בגן המשחקים. העובדה שהסתובבתי ברחוב במרחק עשרה מטרים מהגן לא עשתה עליהם רושם. הייתי צריך להיות שם, בשבילו ולמענו. הייתי צריך להגן עליו מפני… מה בדיוק?

"אי אפשר לדעת." עדכנו אותי השוטרים בסבר פנים חמור. היום, פשוט אי אפשר לדעת.

לא ניסיתי להתווכח איתם. אני לא אוהב להוסיף חשמל לדיאטה היומית שלי. אבל לא יכולתי שלא להיזכר בילדותי שלי. נולדתי ב- 1980, גדלתי בחיפה, ובגיל שש כבר הלכתי לבית הספר ברגל, תוך שאני חוצה בדרך ארבעה מעברי חציה, חלקם מרומזרים וחלקם לא. אבל הייתי ילד חולמני, עם העיניים בעננים, ובכתה ב' ההורים שלי הבינו שאי אפשר ככה יותר. הייתי מאחר לעתים קרובות מדי. וכך הם לימדו אותי לרכב על אופניים כדי שאגיע לבית הספר מהר יותר. אני עדיין זוכר את הפעמיים בהן הברקסים נתקעו לי בירידה הגדולה, והייתי צריך להתנגש בקיר כדי לעצור לפני שהתדרדרתי לכביש. שרדתי. כמו כל הילדים בבית-הספר שלי, אגב.

הילדים של היום אינם עוברים חוויות דומות באותו גיל. ילדינו הם בני הדור המוגן ביותר בהיסטוריה של האנושות. הסטטיסטיקות מארבעה סקרים גדולים שנערכו – ועודם נערכים – בשישים השנים האחרונות, מראות שילדינו מבלים יותר זמן מאי-פעם עם הוריהם. ההורים הולכים איתם לקניון, לוקחים אותם לחוגים, מביאים אותם לבית הספר ובחזרה[1].

דור Z - גרף 1.jpg

ההורים גם דורשים יותר מאי-פעם לדעת מה קורה עם ילדיהם בכל רגע נתון: היכן הם נמצאים ועם מי.

דור Z - גרף 2.jpg

וכמובן, אנחנו אוהבים להתלונן כל הזמן על כך שילדינו קבורים בבתים, צמודים למסכים, ואינם יוצאים לרחוב לדווש על אופניהם או לראות את חבריהם. זה לא מפתיע: חלק מהסיבה היא שאנו, ההורים, חרדים יותר מדי לשלומם ולבטיחותם.

והעובדה המפתיעה היא שאין לנו סיבה אמיתית לחשוש. או ליתר דיוק – דווקא יש סיבות, אבל הן הרבה פחות רלוונטיות מכפי שהיו אי-פעם לאורך ההיסטוריה האנושית.

לא מאמינים לי? הנה כמה סטטיסטיקות מארצות הברית, ישירות מדו"ח ה- FBI מ- 2018[2]. בעשרים השנים האחרונות, חוותה ארצות הברית ירידה של שלושים אחוזים בשיעור הפשיעה האלימה, שלושים אחוזים בשיעור התקיפה, ארבעים וחמישה אחוזים בשיעור הפריצות לבתים וארבעים ואחד אחוזים בשיעור גניבת הרכבים.

אלימות - גרף.jpg

ומה לגבי אלימות המופנית כנגד ילדים? כאן קשה קצת יותר למצוא נתונים לאורך זמן, אבל בדו"ח ששחרר המרכז לחקר פשעים כנגד ילדים מאוניברסיטת ניו המפשייר, תועדה ירידה של 33 אחוזים בשיעור התקיפה האלימה כנגד ילדים בין 2003 ל- 2011, וירידה דומה של 43 אחוזים בשיעור האונס והניסיון לאונס באותן שנים.

אלא שאם באונס עסקינן, מדובר בפשע היחיד ששכיחותו גברה בעשור האחרון בארצות הברית. רוב הסיכויים הם שמדובר בתוצאה של קמפיין MeToo ואחרים המעודדים נשים לדווח על התקיפות המיניות שעברו. ואפילו בחזית זו יש שיפור מרשים, כפי שניתן לראות בגרף הבא שהפיקה הסוכנות לסטטיסטיקה משפטית בארה"ב, בו מודגם ששיעור בני-הזוג החווים אלימות מצד בן- או בת-זוגם צנח בין 1993 ל- 2012 בשישים אחוזים בערך[3].

גרף אונס.jpg

נתונים אלו חוזרים על עצמם במדינות המערביות – כלומר, אלו שאתם כנראה חיים בהן אם אתם קוראים את הרשומה הזו. בקנדה, בבריטניה, באוסטרליה: בכולן יורד שיעור הפשיעה באופן מתמיד[4]. ב- 2015 הגיעו רמות הפשיעה בבריטניה לשפל חסר תקדים – הרמות הנמוכות ביותר מאז שהסיקור החל ב- 1981.

ואפילו בישראל שלנו, לפי הדיווחים המשטרתיים, חלה ירידה של 28 אחוזים בשיעור הפשיעה החמורה[5]. ולמרות שיש טעם לשאול האם יש כאן גם משחק עם הנתונים מצד המשטרה, המגמה הכללית מהעולם מראה שאנחנו לא לבד בירידה הזו בפשיעה.

שווה לשאול למה בעצם אנחנו חווים פחות פשיעה, אבל אין תשובה אחת פשוטה. קיימות מגוון תשובות אפשריות, אבל אני רוצה להתמקד לרגע באחת: המשטרה הופכת להיות יעילה יותר משנה לשנה. בזכות בדיקות דנ"א וטכנולוגיות אחרות לפענוח פשעים, אמורים גופי השיטור להצליח לזהות עבריינים בקלות וביעילות גבוהות יותר. בזכות העובדה שקיימות מצלמות בכל מקום כיום, קשה לבצע פשע חמור מבלי שתיתפס. וככל שהעולם ימשיך להתמלא במצלמות, בסמארטפונים, בחיישנים ובבינות מלאכותיות המנתחות את כל המידע הזורם מהמכשירים האלו – כך נוכל לצמצם את הפשיעה עוד יותר. בסין כבר מתחילות לרוץ בינות מלאכותיות שאמורות לזהות פושעים מראש, ואני מצטט ממאמר בנושא –

"גופים בטחוניים משתמשים בבינה מלאכותית לזיהוי דפוסי התנהגות אבנורמליים שעשויים להעיד על כוונת זדון."[6]

אם המגמות הללו ימשיכו – ואין סיבה לחשוב שהן יתהפכו פתאום – הרי שהמאה ה- 21 תהיה המאה הבטוחה ביותר הידועה לאדם. היא תהיה בטוחה יותר לגברים, לנשים וגם לילדים. אפילו במקרה הנוראי ביותר בו ייחטפו ילדים ברחוב, יזוהו הפושעים תוך זמן קצר ויבואו על עונשם – והילדים, בתקווה, יוכלו לחזור לבתיהם. אלא שזה באמת המקרה החמור ביותר, ורוב הסיכויים הם שניתן יהיה לזהות חוטפי ילדים מראש ובטרם עת, ולמצוא דרך לשקם אותם במקרה הטוב, או לפחות להרחיקם מהחברה לטובת הכלל.

ואפילו אם כל זה לא יקרה, אי אפשר להתכחש לעובדה אחת פשוטה: הסיכוי של ילדיי להיחטף ברחוב בישראל כיום נמוך משמעותית לסיכון שאני חוויתי כילד.

אז למה אנחנו חרדתיים כל כך הרבה יותר לגבי הילדים שלנו?

המאה המפחידה ביותר

בשנת 1981 זעזע מקרה חטיפה ורצח את אמריקה. אמו של ילד בן שש – אדם וואלש – הותירה אותו לבדו מול מכונות המשחק בקניון. זר ידידותי מצא את הילד עומד מחוץ לקניון והציע לו ממתקים וצעצועים אם רק ייכנס למכוניתו לכמה רגעים. שבועיים לאחר מכן, התגלה ראשו הכרות של הילד בתעלה במרחק יותר ממאתיים קילומטרים מהמקום[7].

אדם וואלש ז"ל

הסיפור זכה לפרסום בכל רחבי אמריקה ובעולם, והיווה את יריית הפתיחה לתרבות החדשה במסגרתה חשים ההורים מחויבים להשגיח על הילדים כל העת. וזאת למרות, כאמור, שהסיכויים שמקרים מסוג זה יחזרו על עצמם קטנים יותר היום מכפי שהיו בתחילת שנות השמונים. הציבור אינו מקשיב לנתונים, אלא לסיפורים. סיפורי הזוועה והאימה הנדירים הם אלו שמשאירים במוחותינו את הרושם החזק ביותר, וגורמים לנו לנסות להיערך גם לגרוע מכל. וכך, הורים בארצות הברית החלו לאסור על ילדיהם לצאת מהבית לבד, גם כשאלו הגיעו לגיל הנעורים.

המאה ה- 21 עומדת להיות המאה של המידע: הזמן בו נפיק את כמות המידע הגדולה ביותר (ועל כך נדבר במחשבה אחרת לעתיד). מידע יכול לשמש אותנו לטובה, אבל אנחנו יכולים גם להסב באמצעותו נזק עצום. ידיעות כוזבות יכולות לסלף את האמת ולעוות את הדרך בה אנו תופשים את המציאות. זה כבר ברור לכולם. מה שפחות ידוע הוא שגם אמיתות יכולות לגרום לבהלה המונית.

מחקר שהתפרסם בשנת 2018 מדגיש את הנקודה הזו בדיוק. במסגרת המחקר – שמזכיר את המשחק הידוע "טלפון שבור" – נבחנו שרשראות של שמונה אנשים כל אחת במדיה החברתית. האדם הראשון בשרשרת התבקש לקרוא מספר כתבות נייטרליות ומדויקות מהעיתון, ואז לכתוב הודעה לאדם השני בשרשרת אודות הכתבות שקרא. האדם השני כתב הודעה לשלישי וכן הלאה, עד שכל שמונת החברים בשרשרת קיבלו את ההודעה. החוקרים בחנו 14 שרשראות מסוג זה, וגילו שבכולן ללא יוצא מן הכלל, החדשות שעסקו בנושאים מרתיעים ומפחידים הפכו להיות יותר שליליות ונטו יותר ויותר לכיוון זריעת פניקה ופחד ככל שהתקדמו במורד השרשרת. אפילו כשסיפקו החוקרים לאדם השישי בשרשרת את הכתבות המקוריות, הן לא סייעו במיתון התחושות השליליות שנוצרו[8].

כולנו חברים כיום ברשת חברתית זו או אחרת – בפייסבוק, בווטסאפ, בטלגרם או באחרות. כולנו משתפים בהן מידע, דיעות ורעיונות. הנטייה הטבעית שלנו כבני-אדם היא לזכור יותר טוב את פריטי המידע המפחידים והמרתיעים ביותר. וכשיש כל-כך הרבה מידע, וכשכל מקרה שלילי מסוקר לרוב מכיוונים רבים, אין פלא שאנו מפתחים חרדות וחששות ללא פרופורציה למידת האיום האמיתית. קשה לראות כיצד מצב זה משתפר במהלך המאה ה- 21, בעיקר מכיוון שהוא נובע מהפסיכולוגיה האנושית, המלווה אותנו מזה מאתיים-אלף שנים ולא נראה שעומדת להשתנות בזמן הקרוב.

לא לחשש – כן לזהירות בריאה

אני מקווה שאינכם מבינים מרשומה זו שאתם צריכים לשחרר את הפעוטות בני השלוש שלכם לרחוב הסואן. כולנו רוצים להגן על הילדים שלנו, אפילו כשיש סיכוי מזערי שייפגעו. אבל כדאי לזכור שיש גם חסרונות להגנה הבלתי-פוסקת על הילדים.

כשההורה מתווך כל אינטראקציה של ילדיו עם העולם החיצון, הוא אינו מאפשר להם לפתח דרכי התמודדות עצמאיות, או לגלות בעצמם את חוזקותיהם וחולשותיהם. הוא שולל מילדיו את היכולת להתבגר ולמצוא את מקומם בעולם. ילדים אלו יספגו זעזוע גדול יותר כשיגיעו לאוניברסיטה ולמקום העבודה וילמדו שם את הלקחים שהיו יכולים להיחשף אליהם בנעוריהם. כשילד עובר על המוסכמות, אנו מעמידים אותו על טעותו. כשמבוגר עובר על המוסכמות, אנחנו מחשמלים אותו ופותחים עבורו תיק פלילי. אני מקצין, כמובן, אבל מניח שהנקודה ברורה: לילדים מותר לטעות מבלי שנטיל עליהם סנקציות ארוכות-טווח. אבל איך הם יוכלו לקבל החלטות שגויות, אם איננו מספקים להם עצמאות לקבל החלטות בכלל?

אני לא טוען שאין ממה לחשוש. יש בעולם אנשים רעים, אנשים הלוקים בנפשם, אנשים שנהנים מאומללותם ומכאבם של אחרים. אבל הם מעטים עד מאד, ובעולם הממושטר-היטב אליו אנו נכנסים, גם הם מתקשים מאד לממש את מאווייהם המעוותים. חובה על כל הורה לנקוט בזהירות בריאה: ללמד את ילדיו להיזהר מאותם 'אנשים רעים', ולהסביר להם שאסור להיכנס למכוניות של זרים או ללכת עם אנשים זרים לבתיהם. אבל אם ננסה למנוע מילדינו את הזכות לחוות ילדות בריאה וחופשית יותר, אנו עלולים לגלות בסופו של דבר שהסבנו להם נזק מסוג אחר – עם כל הכוונות הטובות שבדרך.

לקריאת המחשבה הקודמת על המאה ה- 21, לחצו כאן


[1] הנתונים והגרפים מגיעים מספרה של הפסיכולוגית ג'ין טוונג' – iGen.

[2] https://ucr.fbi.gov/crime-in-the-u.s/2018/crime-in-the-u.s.-2018/topic-pages/tables/table-1

[3] https://www.bjs.gov/content/pub/pdf/ndv0312.pdf

[4] https://en.wikipedia.org/wiki/Crime_in_the_United_Kingdom

[5] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001249527

[6] https://www.scmp.com/tech/science-research/article/3004167/minority-report-style-crime-prevention-artificial

[7] https://en.wikipedia.org/wiki/Murder_of_Adam_Walsh

[8] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/risa.13117

על היפותזת הסימולציה והניסוי שיכול לגרום להרס היקום כולו

על היפותזת הסימולציה והניסוי שיכול לגרום להרס היקום כולו

הניו יורק טיימס ידוע כאחד העיתונים המכובדים ביותר בעולם. מאמרים המתפרסמים בעיתון זוכים בחשיפה נרחבת, והציבור הרחב – כמו גם ראשי ממשלות ומנהיגים בינלאומיים – קורא אותם בשקיקה. העיתון בוחר בקפידה את המאמרים המתפרסמים בו, כך שכדאי לשים לב למאמר דעה שהתפרסם בשבוע האחרון, ובו נכתב כי – 

"ביצוע ניסויים אלו עשוי להיות רעיון רע ברמה קטסטרופלית – מהסוג שיכול לגרום להרס היקום כולו."

מוזר עוד יותר להבין שכותב המאמר אינו פיזיקאי גרעין או מומחה ללוחמה ביולוגית. למעשה, הוא פרופסור לפילוסופיה. והניסוי שהוא מוצא מאיים כל-כך, אינו מערב יצירת אנטי-חלקיקים או חורים שחורים, אלא הוא בעיקר ניסוי מחשבתי המבוסס על ניתוח נתונים, ומטרתו אחת: להוכיח שאנו חיים בסימולציה.

הכותב, פרופסור גרין פרסטון, חושש שאם הניסוי אכן יצליח, הרי שיוצרי הסימולציה יחליטו, במילים פשוטות, להוריד את השאלטר ולכבות את האור לכולנו.

אבל אולי עדיף להתחיל בהתחלה.

simulatoin.jpg

היפותזת הסימולציה

הפילוסוף ניק בוסטרום ידוע כ- 'מעצבן מקצועי'. בין היתר, הוא מבקר בכנסים של אנשי מחשבים ומזהיר אותם שהם עלולים לפתח בינת-על בלי כוונה, והיא – בוודאי ניחשתם – עלולה להשמיד את העולם. ובכל זאת, רעיונותיו תמיד מעניינים ושווים קריאה, ובשנת 2003 זכתה אחת ההיפותזות המרתקות ביותר שלו לפרסום: אנו עשויים, כולנו, להיות חלק מסימולציה גדולה אחת.

מה הכוונה בסימולציה? חישבו על משחק המחשב הפופולרי – The Sims. זוהי סימולציה פשוטה מאד של הציביליזציה האנושית כיום. אתם יכולים לגדל במשחק משפחה שלמה של בני-אדם, שבזכות המחשב זוכים ב- 'חיים' משלהם. ברור לנו שה- sims שלנו אינם מרגישים דבר, ואינם ניחנים במחשבה עצמאית משלהם. אבל מה יקרה בעוד מאה, אלף, או עשרת-אלפים שנים, כאשר כוחות המחשוב שיעמדו לרשותנו יהיו עצומים בהרבה?

Image result for the sims baby on fire

צילום מסך מהמשחק The Sims. יש מקום לשיפור (במקור מכאן)

בוסטרום מאמין כי צאצאינו הרחוקים יהיו חמושים במחשבים עוצמתיים כל-כך, שיוכלו להריץ סימולציות של ההיסטוריה האנושית ברמת פירוט גבוהה כל-כך, שהדמויות המסומלצות יהיו מסוגלות לחשוב עבור עצמן ולקבל החלטות משלהן. הן יחיו ויעבדו בסימולציות הללו, יתאהבו זו בזו, יתחתנו ואפילו יביאו לעולם ילדים – כלומר, דמויות חדשות בסימולציה. ואת כל זה הן יעשו מבלי שידעו כלל שמדובר בהרצה ממוחשבת של מציאות מן העבר.

למה שנכדי-נכדינו ירצו בכלל ליצור ולהריץ סימולציות מסוג זה? התשובה פשוטה: כפי שאנו רוצים להבין טוב יותר את ההיסטוריה של המין האנושי, ולשם כך מפתחים מודלים ממוחשבים מורכבים, כך ירצו גם צאצאינו להבין כיצד התקיימו וחיו הורי-הוריהם. או שאולי, כשכוחות המחשוב יהיו גדולים מספיק, יוכל כל ילד להריץ סימולציה דמוית-sim, אבל ברמה גבוהה בהרבה. אולי אפשר לקרוא לסימולציה כזו sim-universe. 

ועכשיו, שימו לב להיגיון של בוסטרום: אם אפילו ילד עתידי אחד יריץ סימולציה שכזו, הרי שהסיכוי שאנו חיים בסימולציה הוא 50:50. למה? מכיוון שאם אתם צריכים לנחש האם אתם 'אמיתיים' או חיים בסימולציה, ואתם יודעים שאין לכם שום דרך לפענח את התשובה, אבל שיש לפחות סימולציה אחת בעולם, הרי שיש סיכוי שווה שאתם חיים בסימולציה, או בעולם הפיזי-ממשי. 

אבל בוסטרום לא עוצר כאן.

כשאנו רוצים להבין את האקלים טוב יותר, איננו יוצרים מודל ממוחשב אחד בלבד. אנו מריצים עשרות ואפילו אלפי סימולציות של מצבים אקלימיים אפשריים, שבכל אחד מהם אנו משנים פרמטר אחד בלבד: את מהירות הרוח, את הלחות וכן הלאה. גם צאצאינו, כשירצו להבין את העבר, לא ירצו לפתח מודל אחד בלבד. הם יריצו – על מחשביהם המשוכללים לאין ערוך משלנו – מיליארדי סימולציות שונות של העבר. כל אחת מהסימולציות הללו תרוץ ברמת פירוט שלא תאפשר לדמויות המשתתפות בה להבין שמדובר בסימולציה. 

מה הסיכוי עכשיו שאתם חיים בסימולציה? בערך אחד למיליארד, לפי ההיגיון שתיארנו קודם. אני, רועי צזנה, איני יכול לדעת בוודאות האם אני רועי צזנה המקורי שנולד ב- 1980, או שאני אחת ממיליארדי הדמויות הממוחשבות שנוצרו אלפי שנים לאחר מכן, וכל אחת מהן מאמינה שהיא-היא רועי צזנה היחיד. הסיכוי שאני רועי צזנה המקורי היחיד קטן עד כדי גיחוך. הרבה יותר סביר להניח שאני דמות המשתתפת בסימולציה, מאשר שאני רועי צזנה המקורי.

נשמע מטורף? ובכן, כן, אבל הרעיון התחיל להכות שורש בלבם של כמה אנשים מרשימים. ניל דה-גראס טייסון, למשל, שהוא כנראה הפרשן המדעי המוערך ביותר באמריקה, כבר הודה כי ההסתברות שאנו חיים בסימולציה "עשויה להיות גבוהה מאד"[1]. אילון מאסק הודיע כי "יש סיכוי של אחת למיליארד שאנחנו חיים במציאות הבסיס"[2]. ג'ורג' סמוט, פיזיקאי וזוכה פרס נובל, מאמין שהסיכויים קיצוניים עוד יותר, וכי הסיכוי שאני רועי צזנה המקורי הוא רק אחת לטריליון (למרות שלא התייחס ספציפית אליי, אבל אני מניח שזה רק מכיוון שהוא לא מכיר אותי אישית)[3].

Image result for the matrix

המטריקס: החיים כסימולציה.

זוהי, אם כך, היא היפותזת הסימולציה. נכון להיום, היא אינה משפיעה על דרך חשיבתם של אנשים, בין היתר מכיוון שמדובר ברעיון בלבד, שטרם הוכח. 

אבל ישנם אלו – פיזיקאים, בעיקר – המנסים להוכיח שאנו באמת חיים בסימולציה. ופרסטון מאמין שאם יעשו זאת, הם עלולים להוביל להרס היקום כולו.

לך תוכיח שאין לך אחות מסומלצת

שמונה שנים לאחר שבוסטרום הציע את היפותזת הסימולציה, החליטו כמה פיזיקאים לקחת את העניין ברצינות, והציעו דרכים לבחון את הרעיון במציאות. או אולי בסימולציה. אם אתם כבר מבולבלים, אל תרגישו רע – אתם בחברה טובה. בכל מקרה, במאמר שהתפרסם במגזין מדעי צנוע אך מכובד (The European Physical Journal A), ניחשו החוקרים שאפילו בעתיד יהיה למחשבים כוח מחשוב מוגבל. הוא אולי יהיה גדול פי טריליונים מכוח המחשוב כיום, אבל עדיין – הוא יהיה מוגבל. 

אם אכן המחשבים יהיו מוגבלים בכוחם בעתיד, הרי שיוצרי הסימולציות ירצו למזער את כמות החישובים המתבצעים במסגרת כל סימולציה. במילים אחרות, במקום להריץ את כל האינטראקציות בין החלקיקים התת-אטומיים בכל היקום, בטריליוני יקומים במקביל, המפתחים ישתמשו ב- 'קיצורי דרך'. הם יתמקדו, למשל, הרבה יותר בכדור-הארץ (מרכז היקום, כמובן), ולא יטרחו להשקיע באותה המידה בקצוות המרוחקים של התבל. החוקרים מאמינים שבאמצעות תצפיות בחלל נוכל לזהות אי-סדירויות בדרך הפעולה של היקום, שמתיישבות עם היפותזת הסימולציה[4].

שיהיה ברור לרגע: אף אחד לא חושב שנוכל להוכיח בוודאות שהיפותזת הסימולציה נכונה. לפחות לא בזמן הקרוב. אבל כך, בסופו של דבר, עובדת הקהילה המדעית: מעלים היפותזה, יוצרים סדרה של תחזיות שאמורות להתממש אם ההיפותזה נכונה, ואז בודקים האם התחזיות הללו נכונות. אם כן – הרי שההיפותזה מקבלת כמה נקודות זכות והופכת לסבירה יותר בעיני הקהילה המדעית. אם היפותזת הסימולציה תספק מספר רב של תחזיות שמתאמתות בנוגע לדרך הפעולה של היקום… ובכן, הקהילה המדעית בהחלט עשויה לקבל על עצמה את גזר הדין, ולקבוע סופית שההשערה הסבירה ביותר היא שאנו חיים בסימולציה.

וזה, כפי שכבר אמרנו, עשוי להוביל לקטסטרופה הנוראית מכולם, ולהפסקת הסימולציה באמצע.

סימולציית מגדל בבל 

באחד הסיפורים המוקדמים בתורה מתואר מגדל בבל – מגדל עצום-מימדים, שאמור להגיע עד השמים עצמם. סקרנותו של האל היהודי הקדום מתעוררת לנוכח המגדל, והוא יורד מטה לרגע מהעננים, ואז מחליט להרוס לכולם את העסק. הוא גורם לכל העובדים לדבר בשפות שונות, ובדרך זו עוצר את בניית המגדל. 

לא לגמרי ברור למה האל שם רגל למפעל המרשים הזה, אבל פרשן המקרא דוד משה קאסוטו הציע כי בניית המגדל היוותה סוג של התרסה כנגד האל – רעיון גרוע בעליל, שהוביל לתגובת הנגד הצפויה מישות שהפתרון המקורי שלה לבעיות הוא להטביע את כל בני-האדם וחדי-הקרן במבול.

מגדל בבל. זה מה שקורה כשמעצבנים את היוצר(ים). במקור מוויקימדיה.

נחזור לרגע להיפותזת הסימולציה. פרסטון מביע חשש שיוצרי הסימולציה אינם מעוניינים שנבין שמדובר בסימולציה. אחרי הכל, אם הם רוצים להבין את ההיסטוריה של האנושות, הם בוודאי אינם רוצים שהדמויות בסימולציות שלהם יבינו שלא מדובר באמת במציאות הממשית! מה יקרה, לפיכך, אם נגלה שאנו חיים בסימולציה? מה יקרה אם נתחיל לחקור את אותה סימולציה כדי להבין אותה טוב יותר? אם ננסה להקים את 'מגדל בבל' המודרני – דרכים לבחון את הסימולציה, כדרך להתריס בפני היוצרים שאיננו מוכנים לקבל את המצב כמות שהוא? 

תגובתם של מריצי הסימולציה עלולה להיות פשוטה. יש להם עוד מיליארדי סימולציות אחרות, בהן בני-האדם המסומלצים מתנהגים יפה ונותרים בבורותם. אם הדמויות המורצות בסימולציה אחת אינן מתנהגות כשורה, אפשר פשוט לכבות את אותה סימולציה, ולנתב את משאבי החישוב שהתפנו לטובת היקומים הממוחשבים האחרים. הבעיה נפתרה, אפשר להמשיך הלאה. כלומר, אלא אם אתם נמנים על הדמויות שבאותה סימולציה, ואז תיעלמו, כולכם, בלחיצת כפתור אחת מצד היוצרים הגדולים שמעבר לשמים.

או אולי יבחרו היוצרים לסיים את הסימולציה בדרך שאינה ברורה באופן מיידי. באחד מסיפוריו של פיליפ ק. דיק, למשל, מתוארת סימולציה של אמצע המאה העשרים, המורצת בעתיד הרחוק במוזיאון. כאשר אחד מהצופים בסימולציה נכנס לתוכה וכך 'מזהם' אותה, מחליטים המנהלים לסיים את ההרצה תוך זמן קצר – באמצעות דרבון הישויות הממוחשבות לפתיחת מלחמה גרעינית שתהרוס את האנושות כולה בתוך הסימולציה.

אז מה הפתרון? איך נוכל לפענח האם אנו חיים בסימולציה או שאנו 'מקוריים', מבלי לעורר את חמת זעמם של היוצרים?

פרסטון מאמין, בפשטות, שלא נוכל לעשות זאת. או ליתר דיוק, הוא מאמין שהסיכונים גדולים כל-כך, שעדיף לנו להימנע מביצוע ניסויים שעלולים להוכיח שאנו חיים בסימולציה. זוהי אותה "סכנה קטסטרופלית" שפרסטון מזהיר לגביה. הוא מסכם כי – 

"תוצאות הניסויים המוצעים יהיו מעניינות רק כשהן מסוכנות. ייתכן שיהיה ערך רב בהבנה שאנו חיים בסימולציה ממוחשבת, אך המחיר הכרוך בכך – הסיכון להשמיד את היקום שלנו – גדול פי כמה. … האם זה באמת שווה את הסיכון?"[5]

האם זה שווה את הסיכון?

כל אדם יענה על שאלתו של פרסטון עבור עצמו, אבל הייתי רוצה לסיים את הרשומה הזו בטון אופטימי יותר: כן, אני מאמין שזה שווה את הסיכון. 

מדוע? מכיוון שגם אם היפותזת הסימולציה נכונה, ואנו אכן חיים בעולם ממוחשב שמריץ מחשב-על, לא ברור מהי מטרת יוצרי הסימולציה. פרסטון מניח שהיוצרים רוצים ללמוד על ההיסטוריה של המין האנושי, וכל חריגה מההיסטוריה האנושית תוביל לעצירת הסימולציה. אבל למה לבחור דווקא בפרשנות זו? אפשרות אחרת היא שהיוצרים רוצים לבחון – למשל – כמה זמן ייקח לישויות הממוחשבות לפענח שמדובר בסימולציה. אולי, מהרגע שנבין שמדובר בתוכנת מחשב, יסכימו היוצרים 'לשלוף' אותנו מהסימולציה הנוכחית ולהעביר אותנו לעולם ממוחשב טוב יותר, ללא רעב, עוני ומחלות.

או שהם ימחאו לנו כפיים על חכמתנו, ואז יעצרו את הסימולציה וימחקו את כולנו, כי הם קיבלו את התשובה שרצו. או שהם יתחשבו בקדושת החיים, וייתנו לנו להמשיך בחיינו בתוך המחשב. או שהם יהפכו את כולנו לפלמינגו ורודים. הי, למה לא? אולי יש להם פטיש כזה. תוכיחו שאני טועה.

אתם רואים בוודאי את הבעיה: קשה מאד לנחש את מניעיהם של יוצרי הסימולציה. כל אחד יכול להשליך עליהם את דרך ההבנה שלו את העולם. פרסטון צודק בכך שאם היפותזת הסימולציה אכן נכונה, הרי שאנו מסתכנים כאשר אנו מגיעים להבנה זו. אבל לא ברור האם סיכון זה גדול יותר מהסכנות הצפונות בהמשך החיים כרגיל, עם כל הקטסטרופות שהמין האנושי יכול לבשל לעצמו: משינוי האקלים ועד למלחמה גרעינית.

כך שאני מאמין שאנו בהחלט צריכים לבחון את היפותזת הסימולציה ברצינות, ומוכן להוסיף סיבה אחת חשובה: אולי עוד נצליח להתמרד כנגד היוצרים.

revolution-30590.png

הדרך אל החופש(?)

באחד מסיפורי המדע הבדיוני המונפשים בסדרת הטלוויזיה המצוינת – "אהבה, מוות, רובוטים" – מתוארת ציביליזציה של 'ליליפוטים' זעירים, החיים כולם בתוך מקרר ישן. בני הזוג שרכשו את הדירה הופתעו לגלות שהמקרר שלהם מיושב על-ידי אותם אנשים קטנטנים שגודלם כגודל ראש סיכה, אך לא הפריעו להם להתפתח. הננסים פיתחו את הטכנולוגיה שלהם במהירות, זינקו מימי הביניים למהפכה התעשייתית ומשם לעולם המודרני, נקלעו למלחמה גרעינית זה נגד זה, השתקמו והמשיכו לקדם את המדע והטכנולוגיה. תוך זמן קצר הם הגיעו לרמה טכנולוגית מתקדמת יותר מזו של בני-האדם בסיפור, ובהבזק של אור – נעלמו ועברו, כמשוער, ליקום אחר.

Image result for love death and robots ice age

צילום מסך מהסדרה Love, Death & Robots של נטפליקס.

אין צורך לומר שמדובר בסיפור מדע בדיוני, אבל אולי הוא יכול לספק גם לקחים לגבי היפותזת הסימולציה והדרך בה נבחר להתקדם. 

אם אכן קיימים יוצרים, והם באמת פיתחו – ועודם מריצים – את הסימולציה בה אנו חיים, הרי שיש להם הרבה על מה לענות. הם היו יכולים ליצור עולם טוב יותר, בוודאי. הם היו יכולים ליצור עולם בלי מוות, בלי כאב, בלי דיכאון. הם בחרו, במודע, שלא לעשות זאת. המשמעות היא שאם אותם יוצרים באמת קיימים, הם אחראים לסבלו של כל ילד שגווע ברעב, לכל קשיש שמאבד צלם אנוש בשל השיטיון, לכל 'מכשפה' שהועלתה על המוקד לאורך ההיסטוריה. 

אבל אם נבין שהיפותזת הסימולציה באמת נכונה, אולי עוד נצליח להתמרד כנגדם. אולי, כפי שמתארת סדרת המדע הבדיוני, נוכל לפתח את הטכנולוגיה שלנו לרמה מתקדמת עוד יותר מזו של היוצרים עצמם – ואז תבוא עת דין וחשבון. ואולי, אם לא בעונש נחפוץ, נוכל לפחות להבין את חוקיה של הסימולציה בה אנו חיים, לעצב אותה כרצוננו, ולשפר את חייהם הממוחשבים – אך עדיין אמיתיים לגמרי – של כל בני-האדם ב- 'יקום' המלאכותי בו אנו חיים. 

להישגים אלו לא נגיע באמצעות טמינת הראש בחול. הם דורשים אומץ, תעוזה ונכונות לחשוף את עצמנו לאמיתויות שעלולות לערער את כל מה שאנו מאמינים בו. הם מחייבים אותנו, בין היתר, להעז לבחון את היפותזת הסימולציה ברצינות. אם נגלה שהראיות תומכות בה – ניאלץ לקבל את ראיית העולם החדשה ולהתחיל לפעול בהתאם. ואם נגלה שהראיות לא תומכות בה, ובכן, נצטרך להישאר עם המצב הקיים ולהבין שאין לעולם יוצרים שאפשר להטיל בהם האשמות בנוגע לדרך בה הדברים נראים היום. אז, ברגע שנבין זאת, יקחו בני-האדם אחריות על עצמם, ישתפו פעולה זה עם זה, וישפרו את העולם בכוחות עצמם.

נכון?


 

קישורים:

[1] C. Moskowitz, “Are We Living in a Computer Simulation?,” Scientific American. [Online]. Available: https://www.scientificamerican.com/article/are-we-living-in-a-computer-simulation/. [Accessed: 15-Aug-2019].

[2] R. McCormick, “Odds are we’re living in a simulation, says Elon Musk,” The Verge, 02-Jun-2016. [Online]. Available: https://www.theverge.com/2016/6/2/11837874/elon-musk-says-odds-living-in-simulation. [Accessed: 15-Aug-2019].

[3] TEDx Talks, You are a Simulation & Physics Can Prove It: George Smoot at TEDxSalford. 2014.

[4] S. R. Beane, Z. Davoudi, and M. J. Savage, “Constraints on the universe as a numerical simulation,” Eur. Phys. J. A, vol. 50, no. 9, p. 148, Sep. 2014.

[5] P. Greene, “Opinion | Are We Living in a Computer Simulation? Let’s Not Find Out,” The New York Times, 10-Aug-2019.