הרובוטית הראשונה קיבלה אזרחות – בערב הסעודית

הרובוטית הראשונה קיבלה אזרחות – בערב הסעודית

אז הנה זה קרה: לראשונה בעולם, זכה רובוט באזרחות. בערב הסעודית מכל המקומות שבעולם. זהו פעלול שיווקי מרהיב שאין לו שום משמעות טכנולוגית, מדעית או חברתית. מכיוון שכך, לא הייתי כותב עליו בכלל אילולא הייתי מקבל פניות מכמה וכמה אנשים שביקשו ממני להתייחס לנושא. ומה שיותר חשוב: העובדה שכל הסיפור הזה התפוצץ לערב הסעודית בפנים כשהדגיש את העובדה שרובוטים מקבלים יותר זכויות מנשים במדינה.

נתחיל בהתחלה.

שמה של ה- 'רובוטית' סופיה, והיא נוצרה על-ידי חברת "הנסון רובוטיקס". היא נראית אנושית בערך כמו בובת חלון ראווה משוכללת, עם שליטה מרשימה ב- 'שרירי הפנים', בשפתיים ובעיניים שלה. אבל זה בערך הדבר האחרון שמרשים בה, מכיוון שהבינה המלאכותית ששולטת בה מוגבלת מאד. היא בסך הכל מזהה מילות מפתח במה שאומרים לה, ויכולה רק להגיב במשפטים שתוכנתו והוקלטו לתוכה מראש. זה, כמובן, הספיק ליוצר, דיוויד הנסון לקבוע שהיא – "למעשה חיה" (Basically alive)[1] – ולשלוח אותה להופעה באו"ם שם הודיעה לשגרירי כל המדינות כי "אני כאן כדי לעזור לאנושות ליצור את העתיד".[2]

עד כאן הכל טוב ויפה. אכן מדובר ברובוט, ועם בינה מלאכותית בסיסית ומוגבלת, אבל אין בכך הרבה חדש. אלא שערב הסעודית מנסה להפוך את עצמה למדינה עם תעשיית ידע מפותחת, ומשווקת את הכנסים שלה בכל צורה אפשרית. וכך, גאון שיווקי כלשהו בכנס הפסגה הטכנולוגית של ערב הסעודית, הבין שהם יכולים לזכות בהרבה פרסום אם המדינה תהיה הראשונה בעולם שתעניק אזרחות לרובוטים. וכך הפכה סופיה לרובוטית הראשונה בעולם שזכתה באזרחות של כבוד בערב הסעודית[3].

אבל מה זה אומר, בעצם?

אם לסופיה יש בעלים – דיוויד הנסון שנהנה מבעלות מלאה על גופה – איך ניתן להתייחס ברצינות לאותה 'אזרחות' של סופיה, שאמורה להקנות לה זכות להחליט מה לעשות עם גופה?

אם סופיה אינה יכולה להתנגד לכך שייגעו בה, שיפשיטו אותה, שיתכנתו אותה מחדש – אם אין לה אפילו את הרצון או היכולת המחשבתית לגבש ולהביע התנגדות שכזו – למה שנתייחס אליה כאל ישות הראויה בכלל לקבל זכויות אזרחיות השוות לאלו של בני-אדם?

ובעצם, אם סופיה אינה יכולה להרגיש כאב, אינה מקבלת החלטות משל עצמה, ואם נודה באמת – אפילו אינה דומה לאדם מתחת ל- 'בגדים' שהיא לובשת – מה 'היא' כבר יכולה להרוויח מאזרחות שכזו? מה התועלת החברתית המתקבלת ממתן אזרחות לשולחן, לכסא, או לקולב בגדים?

בקיצור, הצהרת האזרחות של סופיה אינה אלא תעלול שיווקי… שבסופו של דבר התפוצץ למדינה בפנים, מכיוון שהוא הזכיר לכולם שבערב הסעודית יש דווקא הרבה מאד ישויות עם זכויות מוגבלות ביותר: נשים שאינן יכולות לצאת מהבית או להופיע בציבור ללא מלווה ממין זכר, ושעד לאחרונה לא היו יכולות אפילו לנהוג ברכב מבלי לצפות למלקות על חטאן. אפילו הסעודים התעצבנו על האזרחית הרובוטית החדשה, מאחר והחוק הסעודי אינו מאפשר ללא-מוסלמים לקבל אזרחות – ואין שום סימן שסופיה עומדת להתאסלם בקרוב. אפילו חיג'אב (כיסוי ראש מוסלמי) אין לה.

כל זה לא אומר שרובוטים לא יהיו זכאים, בסופו של דבר, לזכויות. אחרי הכל, אנו נוטים לתת היום זכויות למגוון ישויות לא-אנושיות: לבעלי-חיים למשל יש זכויות מסוימות, שאינן מאפשרות לאנשים להתעלל בהם או להכאיב להם אלא במצבים מוגדרים היטב כגון בבית המטבחיים. אפילו לתאגידים יש זכויות. כאשר ישויות מלאכותיות יזכו בסופו של דבר בבינה מתקדמת יותר, וכאשר יהיו דומות יותר לבני-אדם, הן בוודאי יקבלו זכויות מסוימות – גם אם לא כאלו המתקרבות לאלו של השמורות לבני האנוש. אך עוד ארוכה הדרך לשם, וסופיה רחוקה מלהיות הסנונית המבשרת את בוא האביב.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והרובוטים בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://www.youtube.com/watch?v=Bg_tJvCA8zw

[2] https://www.theguardian.com/technology/video/2017/oct/13/sophia-the-robot-tells-un-i-am-here-to-help-humanity-create-the-future-video

[3] http://www.arabnews.com/node/1183166/saudi-arabia

מחקר חדש ורחב מראה שרפואה אלטרנטיבית הורגת

מחקר חדש ורחב מראה שרפואה אלטרנטיבית הורגת

כבר זמן רב שאני אומר לאנשים שרפואה אלטרנטיבית הורגת, אבל רק עתה יצא מחקר רחב שהראה עד כמה המצב חמור.

הנזק העיקרי ברפואה אלטרנטיבית – הומאופתיה, נטורותפתיה, אקופנקטורה ודומותיהן – הוא בכך שטיפולים מסוג זה עולים לאנשים כסף וזמן, שהיו יכולים להשקיע ברפואה מודרנית המספקת תוצאות. אותו זמן מבוזבז עלול להיות קריטי – אם חולה סרטן מתעכב אפילו חודש או חודשיים בקבלת הטיפול הרפואי ההולם, הסרטן עלול להתפשט בגופו, כך שסיכויי ההחלמה ירדו באופן משמעותי. וכמובן, אנשים שבוחרים להסתמך על רפואה אלטרנטיבית בלבד, למעשה מותירים את גופם ללא הגנה כלל.

אבל עד כמה זה פוגע בהם?

עתה יצא מחקר חדש ורחב שמנסה לבחון את מידת הנזק שרפואה אלטרנטיבית גורמת לחולי סרטן. החוקרים בדקו שאלה פשוטה מאד: כמה מהחולים נשארו בחיים בכל נקודת זמן לאחר האבחון הראשוני.

החוקרים עברו על נתונים שהגיעו ממאגר המידע הלאומי בתחום הסרטן באמריקה, שמכיל נתונים המגיעים מיותר מ- 1,500 מוסדות רפואיים המטפלים במקרי סרטן. הם התמקדו בחולים שאובחנו בארבעת סוגי הסרטן השכיחים ביותר: סרטן השד, סרטן הריאה, סרטן הערמונית וסרטן המעי הגס. עבור כל אחד מסוגי הסרטן הללו הם בחרו בחולים שאינם בשלב מתקדם מדי (שלב 4, בו הסרטן כבר שולח גרורות לרקמות האחרות בגוף וסיכויי ההחלמה זעומים) – אחרת החולים היו מתים בוודאי מבלי קשר לטיפול הרפואי שהיו מקבלים, ולתוצאות לא הייתה משמעות. החולים שבחרו, לפיכך, היו כאלו שהיו יכולים להינצל ממוות, בהתאם לטיפול הרפואי שקיבלו.

עבור כל אחד מהחולים, כלל מאגר הנתונים גם את ההגדרה האם בחרו לקבל טיפול רפואי מתאים, או שבחרו ב- "אחר לא-מוכח: טיפולי סרטן מצד מטפל שאינו רופא" (other-unproven: cancer treatments administered by nonmedical personnel). אותם חולים גם בחרו להימנע מטיפולים מודרניים בסרטן ככימותרפיה, הקרנות, ניתוח או טיפולים הורמונליים. בסך הכל זוהו 280 חולים שבחרו טיפול ברפואה אלטרנטיבית על פני רפואה מודרנית. אותם חולים, אגב, נטו ליהנות מבריאות כללית טובה יותר (כלומר בעלי ציון נמוך יותר במדד צ'רלסון-דיו), והיו צעירים יותר ובעלי רמת הכנסה גבוהה יותר. כל הסממנים האלו היו אמורים להבטיח להם הצלחה גדולה יותר בהתמודדות עם הסרטן.

אלא שמסתבר שנעורים ועושר אינם מספיקים כדי לעצור את הסרטן – לפחות בלי עזרה רפואית של ממש.

עבור שלושה מתוך ארבעת סוגי הסרטן שנבדקו, הסיכון למוות היה גבוה יותר עבור החולים שבחרו ברפואה אלטרנטיבית. ולא 'קצת' יותר. חולים בסרטן השד שבחרו ברפואה אלטרנטיבית היו בעלי סיכון גבוה פי חמישה למות תוך שבע שנים מזמן האבחון. בסרטן המעי הגס הסיכון היה גבוה פי ארבעה, ובסרטן הריאה הסיכון היה גבוה 'רק' פי שניים. במקרה של סרטן הערמונית לא היו הבדלים ברורים בתמותה, כנראה מכיוון שמדובר בסרטן שהורג לאורך זמן ארוך מאד, ומעקב של שבע שנים בלבד אינו מספיק לזיהוי הבדלים משמעותיים בין טיפול אלטרנטיבי לטיפול רפואי אמיתי.

רפואה הורגת.jpg

על סמך הנתונים מהמחקר – Use of Alternative Medicine for Cancer and Its Impact on Survival ב- Journal of the National Cancer Institute

יש למחקר מגבלות, כמובן. הייתי שמח, למשל, לקבל ניתוח דומה גם עבור סוגי סרטן אחרים, או אפילו עבור מחלות כרוניות קטלניות אחרות. ועם זאת, לעת עתה מדובר בתמונה מפלילה למדי עבור הרפואה האלטרנטיבית.

המחקר החדש מצטרף למחקרים קודמים קטנים יותר, כמחקר אחר מ- 2006 בו נסקרו עשרות חולים בסרטן השד שבחרו לסרב לטיפול רפואי, והסתמכו על טיפול אלטרנטיבי. מתוך שש נשים שבחרו להימנע מניתוח לסילוק הגידול, חמש התדרדרו לסרטן בשלב 4, ואחת מהן מתה תוך שנה בלבד. תועדו גם חמש נשים שבחרו להימנע מניתוח לטובת רפואה אלטרנטיבית, ולאחר שלוש שנים התחרטו ובחרו לעשות את הניתוח. בכל החמש ניכרה התקדמות של המחלה משלב 2 ו- 3 בו החלו, ושלוש מתוכן התדרדרו לשלב 4 – ואחת כבר נפטרה מסרטן גרורתי. המשמעות, בקיצור, היא שמתוך אחד-עשר חולים שבחרו להימנע מטיפול רפואי מודרני, בעשר התגלתה החמרה במחלה, ושמונה מתוכן התדרדרו לשלב 4, הנחשב לגזר דין מוות כמעט ודאי. מצבם של החולים שסירבו לכימותרפיה לא היה טוב יותר: סיכוייהם למות תוך עשר שנים היו גבוהים יותר ב- 54 אחוזים מהחולים שהסכימו לקבל טיפול רפואי.

קיימים מחקרים קטנים דומים שנערכו על חולים בסרטן השד כאן וכאן – ד"ר דיוויד גורסקי מאתר Science Based Medicine עשה עבודת קודש ואסף את תוצאות כמה מהם ביחד באותו מאמר – וכולם מגיעים למסקנה דומה: מי שבוחר ברפואה אלטרנטיבית על פני רפואה מודרנית בחמישים השנים האחרונות, מוריד באופן דרמטי את סיכויי ההישרדות שלו.

יש לי תחושה שמרפאים אלטרנטיביים יצירתיים במיוחד יסתייגו מהמסקנות הללו. הם עשויים לטעון, למשל, שטיפול חדשני ויוצא-דופן שהמציאו בעצמם כגון מי-קרח-מהולים-עם-ויסקי-ותמציות-חרקים-מאודות שונה לחלוטין מטיפול הומאופתי. או שהתה-הירוק-שרק-אני-יודע-לרקוח-עם-המרכיב-הסודי-המיוחד-שלי-שלא-אגלה-לאף-אחד שונה לגמרי מאקופנקטורה. ואכן, במחקרים שתיארתי נבדקו רק חולים שטופלו ב- 'רפואה אלטרנטיבית' מבלי לטרוח להגדיר בדיוק את כל תת-התחומים שבה. אלא מה? כל הטיפולים הללו לא הוכיחו הצלחה מעולם, מכיוון שאם היו מוכיחים הצלחה – הם כבר מזמן היו הופכים לחלק מהרפואה המודרנית המומלצת לחולים. הנחת היסוד הסבירה ביותר לגבי כל טיפול אלטרנטיבי חדש, לפיכך, היא שמדובר רק בעוד וריאציה על אותו הדפוס. וכן, אם אתם חולים בסרטן השד, הריאה או המעי הגס ובוחרים בטיפול אלטרנטיבי על פני המלצות הרופאים, הרי שיש סיכוי טוב שהוא יהרוג אתכם, חד וחלק.

סיכום: לעצור את תעשיות המוות

אני לא אוהב להיות דרמטי מדי, אבל הנתונים מהמחקרים שהתפרסמו בעשרים השנים האחרונות חושפים תמונה מזעזעת. מטפלים אלטרנטיביים שממליצים לחולי סרטן להסתמך על טיפולים שאינם-רפואיים, תורמים באופן אקטיבי למותם. אין דרך – ואין מקום – להגיד את זה יפה יותר. מדובר בתעשיות מוות שמפתות אנשים בטענות לא-מגובות ובתיאוריות קונספירציה נגד הממסד הרפואי, ועל הדרך גוזרות קופון לטובתן.

הדרך להתמודד עם תעשיות המוות הללו פשוטה: לחנך אנשים לחשיבה רציונלית וביקורתית ולהסביר להם כיצד הקהילות המדעיות והרפואיות פועלות ומדוע קשה כל-כך לזייף נתונים לאורך זמן. תמיד יהיו אלו שיבחרו להתנער לגמרי מהרפואה המודרנית, אבל ראוי לפעול לצמצום מספרם עד כמה שרק אפשר. זוהי מטרת הרשומה הזו, ואני מקווה שתגיע למספר רב ככל-האפשר של אנשים, ותסייע בהפחתת מקרי המוות הניתנים למניעה.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על התפתחותן של תיאוריות הקונספירציה שמספקות בסיס לרפואה אלטרנטיבית, וכיצד ארגונים עלולים להשתמש בהן כדי להשפיע על הצרכנים, בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

"עושות חשבון" מלמדות את כל היתר איך לסקר מחלוקות מדעיות

מה משותף לטלוויזיה ולקרבות הגלדיאטורים ברומא העתיקה? בשניהם היה ברור שהקהל מעוניין בריגושים ובשעשועים מעל הכל. אבל אין הרבה טעם לשים אריה בזירה מול ילד קטן, נכון? ולכן מנהלי הקולוסאום תמיד התאמצו להגיע לשוויון בין הכוחות הלוחמים כדי למשוך את הקהל.

קרבות הגלדיאטורים של פעם.

 

העיתונאים של היום למדו היטב את הלקח, ולכן אנשי מדיה שמסקרים סוגיות כמו חיסונים, מנסים להקנות לנושא ציביון שוויוני: הם מנסים להעמיד פנים שלא מדובר כאן בעמדה שמגובה באלפי מחקרים, כנגד דעות קדומות ופסאודו-מדע; לא – הם נותנים במה שווה לשתי הדעות, למדענים ולמתנגדי החיסונים כאחד, כדי לתת את הרושם שמדובר בכוחות שווים. על הדרך מוסיפים גם צילומי תקריב של ילדים שנפגעו לכאורה מחיסונים, והלב בוכה – באמת, הוא בוכה – בזמן שאנשי המדיה מחככים ידיהם בהנאה.

דמעות, אתם מבינים, גוררות רייטינג והרבה.

כך היו הדברים מאז ומתמיד בטלוויזיה, אלא שאתמול, סוף סוף, קמו שתי עיתונאיות אמיצות והחליטו שלא צריך לפברק קונפליקט שוויוני במקום שאין באמת כזה. סיון קלינגבייל ולינוי בר גפן מ- "עושות חשבון" הרימו תכנית שסקרה את טענותיהם של מתנגדי החיסונים והציגה אותן בערוותן. העיתונאיות החוקרות הציגו את הקונצנזוס המדעי בנושא החיסונים ובטיחותם ונתנו במה לטובי הרופאים והמומחים בישראל בנושא. וכן, הם גם נתנו למתנגדי החיסונים הזדמנות לשטוח את טענותיהם – ואז חשפו את הסילופים, העיוותים והשקרים הקטנים והגדולים שמאחוריהן. הן חשפו את בצע הכסף של ה- 'רופא' שממליץ למטופליו להתרחק מחיסונים, ואז מוכר להם 'חיסונים הומאופתיים' – כלומר, מים – ומחייב אותם לחזור למנה נוספת מדי חודש. הן הראו שכל רעיונותיהם של המתנגדים לחיסונים נשענים על תיאוריות קונספירציה נטולות בסיס ונטולות היגיון.

הן הראו לכולנו מהי עיתונות חוקרת אמיתית: כזו שאינה מנסה להציג שוויון כפוי בין שני צדדים, אלא בוחנת את המציאות בעיניים קרות ושקולות, ומספקת תשובות פשוטות וחדות.

עבודתן של שתי העיתונאיות הללו היא אחד הדברים החשובים ביותר לעתיד המין האנושי. בעולם מוצף במידע שגוי ומסולף, איננו יכולים להמשיך קדימה כאנושות מבלי שנרכוש כלי חשיבה רציונלית שתאפשר לנו להבדיל בין אמת ושקר, בין בורות וידע אמיתי. המדענים יכולים להמציא עבורנו את התרופות האיתנות ביותר – אך הן לא יעזרו לאיש אם לא נשתמש בהן. המדע והטכנולוגיה יכולים להגיש לנו את המתנות היקרות ביותר, אך עלינו להסכים לקבל אותן – ולעתים, כן, גם לשים את הדעת על הפגמים הנסתרים שבהן. אך לשם כך עלינו להבין כיצד לחשוב, כיצד לנתח מידע, ועל מי אנו יכולים לסמוך ומי לא.

בשנים האחרונות הופיעו תכניות טלוויזיה רבות שמתעקשות להפחיד את הציבור לשווא, לסלף את הידע המדעי הקיים, ולהציב שרלטנים באותה במה לצד רופאים ואנשי מדע על מנת לספק את רצון הציבור לשעשועים. כשבני הדורות הבאים יסתכלו יום אחד אחורנית על אבותיהם הקדומים – כלומר, אנחנו – הם ישתאו לנוכח העובדה שהמצאנו חיסונים למחלות הנוראיות ביותר, ואז הפסקנו להשתמש בהם. הם לא יבינו מדוע רבות כל-כך מתכניות הטלוויזיה ניסו להעמיד פנים שישנן מחלוקות במקום בו הידע המדעי ברור כל-כך, וכיצד אנשי המדיה שמאחורי אותן תכניות יכולים לישון בשקט בלילה בזמן שילדים סובלים ומתים כתוצאה מהמידע המסולף שהן מעבירות לציבור.

אני מקווה שהתכנית של קלינגבייל ובר גפן תתקבל בחום לו היא ראויה – כ- "דוברת האמת" הנדירה, ותסמן תקופה חדשה ביחסים המורכבים שבין המדיה למדע. אנו זקוקים לעוד עיתונאיות חוקרות ועיתונאים חוקרים מסוגן, שיציגו את האמת המדעית בדיונים מורכבים, ויעשו זאת באופן מהימן, נטול-פשרות וללא התנצלויות. למען הבריאות ולמען עתיד כולנו.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על הדרך בה תעשיות וממשלות משווקות מידע כוזב לציבור ב– "השולטים לעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

הומאופתיה לטיפול באוטיזם (לא עובדת)

יש לי חבר שהבן שלו – נקרא לו ארז – אובחן לאחרונה כאוטיסט. החבר התחיל לחפש מענה לצרכי הילד, ונותר בהלם לנוכח כמויות הבולשיט שהחל לקבל אונליין. הוא שיתף איתי את הבולשיט המעצבן ביותר שהגיע אליו: הומאופתית שמתיימרת להציע טיפול הומאופתי לאוטיזם. אתם יכולים לראות בתמונה בדיוק את מה שחברים שלחו לו: כל מיני סיפורים על שיבושים בשדה אנרגטי פנימי והדרך בה הומאופתיה מתקנת אותו.

homeopathy.jpg

אלא מה? אין שום דבר כזה "שדה אנרגטי פנימי". מעולם לא התגלה כזה. חוקרים ורופאים אמיתיים אינם משתמשים אפילו במילים כאלו מחוץ לעולם הפסאודו-מדע. ואם זה לא מספיק, כדאי שתדעו שבלי קשר לשדות אנרגטיים או לאוטיזם, הומאופתיה. פשוט. לא. עובדת.

איך אנחנו יודעים? כי עברו כבר מאתיים שנים מאז המצאת ההומאופתיה, והצלחותיה וכשלונותיה נבחנו כבר ב- 1,800 מחקרים[1]. וראו זה פלא, כשוועדה של ממשלת אוסטרליה עברה על התוצאות בקפדנות, היה ברור ש-

"אין ראיה באיכות טובה לתמיכה בטענה שהומאופתיה יעילה בטיפול במצבים בריאותיים."

קולטים? מאתיים שנים עברו, גילינו את החלבונים, הדנ"א, תאי הגזע ומה לא – וכל תגלית מדעית שמה עוד מקל בגלגלים של ההומאופתיה. אפילו ועדה בממשלת רוסיה כבר הגיעה למסקנה שהומאופתיה אינה שונה מטענות לגבי כוחות כישוף[2].

כל זה לא מפריע להומאופתים מסוימים לטעון שהטיפולים שלהם דווקא מועילים. בניגוד לחוק, אגב, מכיוון שבארצות הברית וגם בארץ, ה- FDA מחייב את יצרניות התכשירים ההומאופתיים שלא להתיימר להשפעה קלינית כלשהי של התרופות.

אבל מה? מסתבר שהומאופתים עדיין יכולים לפנות לאבא של ארז, שמחפש מענה ופתרון בכל מקום, ולהציע לו טיפולים שלא הוכחו מעולם. ולמה לא, בעצם? יש הרבה כסף בשוק הזה. מכירות תכשירים הומאופתיים וצמחיים הגיעו ב- 2012 ל- 6.4 מיליארד דולרים בארצות הברית בלבד. שוק הרפואה המשלימה מסביב לעולם גלגל 113 מיליארד דולרים ב- 2014, וחברות הרפואה האלטרנטיבית נהנות ממחזורי מכירות של מאות-מיליוני דולרים[3]. הדבר המדהים באמת הוא שבכל הכסף הזה, הן לא מצליחו לקנות מחקרים איכותיים שיוכיחו שהומאופתיה עובדת. יודעים למה? כי מהרגע שמחקרים כאלו נערכים באופן איכותי ומוקפד, הם מגלים (הפתעה-הפתעה) שהומאופתיה עדיין אינה פועלת.

ובינתיים, אבא של ארז ממשיך לקבל פניות מהומאופתים. "מה אכפת לך? תנסה את הטיפול שלנו." הם מציעים לו. ולמה לא, באמת? שיטת מצליח: מישהו כבר ישלם להם עשרים-אלף שקלים על טיפול שלא הוכח ושלא נבדק.

תגידו עכשיו ש- "טוב, מה 'כפת לך?" ובכן, אכפת לי מאד. אכפת לי מאבא של ארז שההומאופתים תופסים אותו ברגעים הקשים ביותר שלו ומפעילים עליו את כל כוחות השכנוע שלהם כדי להציע לו טיפולים הומאופתיים שאינם עובדים. אכפת לי מארז, שיקבל תכשירים הומאופתיים שלא לצורך ושחלקם (גם אם במקרים נדירים) יכולים גם להזיק לבריאותו.

לכולנו צריך להיות אכפת מכך שפרקטיקות כאלו קיימות, ואנחנו צריכים להזהיר אחרים מטיפולי השקר הללו. אבא של ארז מכיר את הנתונים ויודע להבדיל בין בדיה לבין מציאות. אם אתם מכירים אנשים שהיו יכולים להיעזר בידע הזה, שתפו את הפוסט איתם.

[1] http://www.smithsonianmag.com/smart-news/1800-studies-later-scientists-conclude-homeopathy-doesnt-work-180954534/

[2] http://www.independent.co.uk/news/world/europe/russia-academy-of-sciences-homeopathy-treaments-pseudoscience-does-not-work-par-magic-a7566406.html

[3] https://www.facebook.com/Hasholtim/photos/a.239144199890479.1073741828.239131866558379/271779043293661

האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

האם אימוץ על-ידי הורים חד-מיניים (לסביות והומו-סקסואלים) פוגע בילדים?

משרד הרווחה הודיע לאחרונה שאימוץ על-ידי משפחה חד-הורית עלול להעמיס קשיים על הילד.

נתחיל בשאלה החשובה הראשונה: האם ראוי שהמדינה תשלול מזוגות כלשהם את הזכות לאימוץ?

נראה לי שהתשובה כאן חיובית באופן גורף. מסיבות היסטוריות ותרבותיות, המדינה אינה מתערבת בזכות להבאת ילדים לעולם. אך כאשר היא מתבקשת להחליט האם להעביר ילד שהתייתם מהוריו לזוג בעל סבירות גבוהה יותר מהרגיל להסבת נזק נפשי או גופני (למשל, זוג המכור לסמים), לעומת זוג נורמטיבי יותר, ברור מה ראוי לעשות לטובת הילד.

אבל עכשיו מגיעה השאלה השנייה החשובה: האם הורים חד-מיניים גורמים באמת נזק לילדים שאימצו? מה אומרים המחקרים?

קיימים אמנם שפע של מחקרים בתחום מהעשורים האחרונים, אבל נודה באמת: בסוגיה טעונה כל-כך, קשה למצוא חוקרים שאינם מוטים מלכתחילה לכיוון זה או אחר. הנושא מסתבך עוד יותר מכיוון שאיננו חוקרים ילדים 'סתם', אלא ילדים שחוו טראומה כאשר איבדו את הוריהם ונשלחו לאימוץ, ולכן ברור שסיכוייהם לפתח קשיים פסיכולוגיים גבוהים יותר מאלו של ילדים אחרים. אם ננסה להשוות ילדים מאומצים מכל סוג שהוא, לילדים שהוריהם בריאים ובזוגיות טובה, ברור שנגלה שהילדים המאומצים סובלים יותר מקשיים – ובלי קשר למין ההורים שאימצו אותם.

למרות הקשיים המחקריים הללו,  התמונה הגדולה חושפת עמדה הקרובה לקונצנזוס (קרובה ככל שאפשר להגיע לקונצנזוס מדעי, במיוחד בסוגיה טעונה כל-כך) בקרב החוקרים האקדמיים. חוקרים בבית-הספר למשפטים של קולומביה אספו את כל המחקרים שעוסקים בסוגיה זו ושתאמו לקריטריונים המדעיים הבסיסיים ביותר: כלומר, התפרסמו במגזינים מדעיים עם ביקורת עמיתים. סך הכל הם מצאו 79 מחקרים. מתוכם, 75 הגיעו למסקנה שילדים לזוגות הומו-סקסואלים או לסביות אינם סובלים יותר מילדים אחרים במשפחות הטרו-סקסואליות תואמות. רק ארבעה מחקרים מצאו השלכות שליליות לאימוץ על-ידי הורים חד-מיניים [1].

קיימות, כמובן, טענות כנגד הסקירה ועורכיה, אבל סקירות אחרות של המחקרים הרלוונטיים חושפות תמונה דומה. סקירת כל המחקרים שהתפרסמו בתחום בין 2002 ל- 2014 על אזרחי ארצות הברית חושפת תוצאות דומות. ובלשון הסקירה –

"מחקרים אלו חושפים שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות עומדים בדיוק כמו ילדים ממשפחות ממין-שונה במגוון רחב של אומדנים לילדים: ביצועים אקדמיים, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, בריאות פסיכולוגית, פעילות מינית מוקדמת ושימוש בחומרים מזיקים." [2]

סקירה דומה על מחקרים שנערכה בשנת 2000 חשפה תוצאות דומות [3] , וכך סקירה נוספת של חוקרים אחרים משנת 2005 [4]. אפילו בסקירה היחידה שמצאתי שמתייחסת בביקורתיות למחקרים קודמים בתחום, לא ניתן למצוא קביעה שילדים שגודלו במשפחות חד-מיניות סובלים יותר מעמיתיהם ממשפחות הטרו-סקסואליות [5], אלא לכל היותר המלצות להמשך המחקר בתחום. כאמור, זהו מצב הקרוב לקונצנזוס בקהילה המדעית.

נציגי משרד הרווחה טוענים שטובת הילד עומדת בראש מעייניהם, אך נראה שהם דווקא פוגעים בה בהתנהלותם. הסיבה היא שישנה באמת בעיה אחת עמה נאלצים ילדים להורים חד-מיניים להתמודד, והיא הסטגימטיזציה מצד החברה. באחד המחקרים שנערכו בהולנד לאחרונה על ילדות שגודלו על-ידי שתי אמהות לסביות, התברר שאכן חלק מהילדות סבלו מבעיות התנהגותיות מסוימות – אך אלו היו מקושרות לתגובה השלילית של החברה כנגד המשפחה. צעירות שדיווחו על יותר סטיגמטיזציה הומופובית, גם סבלו מיותר בעיות התנהגותיות [6]. מכיוון שכך, כאשר נציגי משרד הרווחה טוענים שמשפחות חד-מיניות עלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד", הם צודקים בהחלט – אבל המטען הזה מגיע (גם) מהסטיגמטיזציה שמשרד הרווחה עצמו תורם לה כנגד משפחות חד-מיניות.

וכל הנקודות האלו לא רלוונטיות כלל לדיון, מאחר ומשרד הרווחה פועל בסך הכל לפי חוק אימוץ הילדים. החוק קובע במפורש ש- "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד". המדינה עושה החרגות מסוימות, אבל אלו היוצאות-מן-הכלל שאינו מעידות על הכלל. חוק אימוץ הילדים נחקק לפני יותר משלושים שנה, ומאז לא נערכו בו שינויים מהותיים של ממש [7]. אם רוצים לשנות את התנהלות המדינה באופן גורף, צריך לקדם קודם את שינוי חוק אימוץ הילדים. עד אז, אין הרבה טעם לבוא בתלונות למשרד זה או אחר – דומה הדבר לפלסטר שמניחים על פצע, במקום לטפל באנטיביוטיקה במקור הזיהום. רוצים להביא לשינוי? לכו לכנסת, שכרו לוביסט ואיש יחסי ציבור. מכיוון ש- 76 אחוזים מהישראלים היהודים תומכים בנישואים חד-מיניים [8], אפשר לקוות שתושג גם הסכמה דומה לגבי אימוץ. בתקווה במהרה בימינו נוכל לשנות את החוק הבעייתי הזה.

או שלא, כי מדינה יהודית דתית וכל זה. אבל רגע, כל הדיון היה על טובת הילדים, לא?

[1] – http://whatweknow.law.columbia.edu/topics/lgbt-equality/what-does-the-scholarly-research-say-about-the-wellbeing-of-children-with-gay-or-lesbian-parents/

[2] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4091994/

 [3] – http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1741-3737.2000.01052.x/abstract

[4] – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/16158732/

[5] – http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0049089X12000580

[6] – http://williamsinstitute.law.ucla.edu/press/press-releases/dutch-adolescents-lesbian-parents-2015/

[7] – https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4258859

[8] – http://www.mako.co.il/news-israel/education-q2_2016/Article-569c3b14b5a0551004.htm

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

על תחרויות בין ילדים ובין עצים

"אתה ניגש לכל העניין לא נכון." אמרה הגננת בקלילות. "אתה חייב להבין שהילד שלך לא בתחרות עם ילדים אחרים."

הנהנתי בפיזור נפש, והמשכתי לצפות בילדי הגן הרכים מטפסים על קירות הטיפוס, קופצים בין חבלים ורשתות ונופלים על המזרונים פעם אחר פעם. אם התחרות הייתה במספר הנפילות הגדול ביותר, הרי שאין ספק – הילד בהחלט לא התחרה עמם. אבל הוא אפילו לא ניסה! הוא פשוט נשאר על האדמה הבטוחה, וצפה בעניין בשאר חבריו מנסים להתאבד על החבלים. מדי פעם גם מחא כפיים לצליל חבטה מהדהדת במיוחד של ראש צעיר במזרון עתיק.

מאד מתסכל. למה, בעצם, הוא לא מוכן להתחרות בכל השאר?

"הילד שלך חכם." ניסתה הגננת להרגיע אותי. "הוא מבין שהסוד לקיום הוא בהרמוניה. הוא כמו עץ. עץ רחב-צמרת, שמקבל את כל שאר חבריו תחת צלו ועוטף אותם בשקט מרגיע – "

"אה!" הבנתי. "את מתכוונת שהוא מתכנן לחנוק אותם!"

היא לקחה צעד לאחור. "לא," אמרה, "כמובן שלא. הוא פשוט רגוע ושלו, כמו עץ ביער הגשם הירוק תמיד, שחי בהרמוניה עם חבריו ואינו מנסה להפגין את עליונותו עליהם – "

"אבל עצים לא עושים את זה." אמרתי. "זו הדרך בה אנו רואים את העצים מכיוון שאנחנו לא מתחרים כמוהם על אותו משאב: על אור השמש. למעשה, עצים הם אחד מהיצורים התחרותיים ביותר שהאבולוציה הפיקה. ועצים ביערות הגשם תחרותיים עוד יותר. את יודעת מה קורה כשעץ גדול ביער הגשם נופל?"

עוד גולגולת רכה פגעה במזרן. הו, להיות צעיר שוב. לא, תודה.

"בשנה האחרונה התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב Science בדיוק על השאלה הזו. החוקרים עקבו אחרי עצים גדולים ביער הגשם בפנמה – כאלו שחוסמים את כל אור השמש שמגיע מלמעלה, ומנצלים אותו לטובתם הם כדי לשרוד. ואין להם 'חברים'. לכל היותר, יש להם עמיתים – העצים הגדולים האחרים שצמחו לידם והגיעו לגודל דומה. ביחד, העצים הגדולים חוסמים כמעט לגמרי את אור השמש שמגיע לקרקע, וכך הם מונעים מיריבים צעירים לגדול ולהתחרות בהם. כל שאר העצים שמתחת לחופת הצמרת הגבוהה גדלים לאט, אם בכלל, מכיוון שאינם מקבלים מספיק אור שמש כדי להשקיע בגדילה ובצמיחה. זו אינה הרמוניה. אם כבר, זו אוליגרכיה של עצים, שבה קבוצת צמחים קטנה מאד במספר אבל גדולה במימדים השתלטה על מקור האנרגיה החשוב ביותר."

"אבל… העצים הקטנים מרוצים לגדול לאטם, כמו ילדים שמחכים לתורם – " ניסתה הגננת להתנגד.

"אין להם רגשות." הבהרתי. "כי הם עצים. אין להם מערכת עצבים, נשמה, או רגשות. הדבר היחיד שמניע אותם הוא סדרה של תהליכים ביוכימיים שנבררו לאורך האבולוציה כדרך לקדם את העץ האינדיבידואל ואת צאצאיו. אבל בכל מקרה, העצים הקטנים באמת צומחים לאט, או בכלל לא, אבל ברגע שנופל אחד מהעצים הגדולים, אור שמש שוטף את כל האזור שהוא נהג לכסות. ואז, פתאום, כל העצים הקטנים מתחילים לצמוח במהירות. הם לא פועלים בהרמוניה או בשותפות. הם לא נחמדים ולא מתחשבים. הם פותחים במרוץ גדילה קדחתני ושולחים ענפים עטורי-עלים לכל כיוון בניסיון לתפוס את מירב אור השמש לעצמם. ואת יודעת מה קורה כשהצמרות שלהם מתרחבות מספיק כדי לגעת זו בזו?"

"הם מפסיקים לגדול?" הציעה הגננת בתקווה.

"הם מפסיקים להתפשט לצדדים." הסכמתי. "אבל הם ממשיכים לדחוף למעלה – כל הזמן למעלה. הם חייבים לעשות כך, מכיוון שהעצים שמגיעים גבוה יותר יכולים לחסום את אור השמש ל- 'חבריהם' שצמחו ביחד איתם, וכך למנוע מהם להמשיך להתחרות בהם. בסופו של דבר, רק מספר קטן מאד של עצים עצומים תופס את האזור שהיה חשוף לאור השמש. כל השאר, שלא הספיקו לגדול, להתפתח ולהתפשט באותה המהירות, נותרים הרחוק מאחור. עולם העצים הוא עולם של תחרות מהירה וחסרת רחמים שמובילה למנצחים גדולים, לא של שיוויון והרמוניה."

Overtopping.jpg

כך גדלים עצים ביערות הגשם: מתחרים זה בזה ולבסוף מאפילים על המתחרים שנכשלו. כמו כן, האיור מוכיח בעליל שצריך ללמד מדענים לעבוד עם גרפיקאים מקצועיים במקום להסתפק בפאוורפוינט. המקור: קרולין פאריור, כותבת המחקר הראשונה

"אבל ילדים אינם עצים!" מחתה הגננת. "הם לא צמחים! הם צריכים ללמוד לעבוד ביחד, במשותף, לקחת סיכונים ביחד, לפעול זה לצד זה!"

"בדיוק." אמרתי. "אבל את אמרת שהם כמו עצים, אז הייתי חייב להסביר לך שהם לא, כי עצים הם – "

"הסברת כבר. הסברת." הסכימה עמי הגננת במהירות. היא היססה לרגע. "אתה האבא הביולוגי של הילד, נכון?"

"כן." אמרתי. "עד כמה שידוע לי. למה?"

"בלי סיבה." היא נאנחה. "אבל איידע את הצוות להיערך קדימה לעתיד."

הנהנתי בפיזור נפש, תוך כדי התבוננות בצאצא הקטן. לפתע הבנתי שהוא אינו מתבטל סתם כך על המזרן. הוא תצפת על כל היתר מטפסים, נופלים, נחבטים. הוא ישב מול ערימה גדולה של נעליים, ובכל פעם שילד נוסף פגע בקרקע, הוא הוסיף עוד נעל לערימה. הוא ספר את הנופלים!

השבתי מבטי לגננת.

"אולי באמת כדאי שתכיני את הצוות." ייעצתי לה, מתוך הבנה ברורה של הנולד. "נראה לי שהוא באמת הבן הביולוגי שלי."


אם אתם מחבבים את הז'אנר המערבב כתיבה ספרותית-הומוריסטית עם מסרים מדעיים, אני ממליץ לכם להאזין לפודקאסט "הארי פוטר ושיטות הרציונליות", שנכתב ע"י אליעזר יודקובסקי, תורגם ללא מטרות רווח ע"י קהילת הרציונאליות הישראלית, ומוקרא… ובכן, על ידי.

המקור לתמונת השער: Kids and Fitness Gym

צמח המרפא שהורג את החולים

צמח המרפא שהורג את החולים

חשוב לדעת: אם אתם משתמשים בצמחי מרפא, רשומה זו עשויה להציל את חייכם. אם אתם מכירים אנשים המשתמשים בצמחי מרפא ועשויים להתפתות ולהזמין מרשמים לא-חוקיים מחו"ל, אנא שתפו את הרשומה עמם.


בתחילת שנות התשעים תקפה מגפה מוזרה את נשות בלגיה. מאה נשים בריאות, צעירות ברובן, פיתחו תסמינים יוצאי-דופן: חולשה, אנמיה, שינויים בגוון העור. כשהלכו להיבדק, הן גילו שהן סובלות מכשל כרוני בפעילות הכליות. או במילים פשוטות ובוטות יותר, הכליות שלהן קרסו וגוועו בתוך הגוף. המחלה התקדמה במהירות, והחולות בה נאלצו לעבור טיפולי דיאליזה כדי להישאר בחיים, ובמקרים רבים גם נזקקו להשתלת כליות. חצי מהנשים שנבדקו פיתחו גם סרטן בדרכי השתן.

מאיפה מגיעה מחלה קשה ונדירה כל כך, ככה סתם באמצע החיים? מסתבר שהדבר היחיד המשותף לכל אותן נשים הוא שהן נרשמו לדיאטה מסוימת שכללה נטילת צמחי מרפא סיניים. בתוך התערובת נכלל גם הצמח אריסטולוצ'יה פאנגצ'י, המשתייך לסוג הצמחים המכונה ספלול. בסך הכל, 1,800 נשים בלעו את התערובת הספלולית מדי יום, במשך עשרים חודשים. לרובן לא הזיקו הספלולים בטווח הקצר, לפחות בינתיים – ונראה בהמשך מדוע יש סיבה לחשוד שבריאותן לא תאיר להן פנים בעוד עשור או שניים. אצל מאה מתוכן, כאמור, גרם הצמח לכשל כלייתי מהיר ודרמטי, ולהופעת גידולים סרטניים תוך פחות משנתיים.

קל לזהות את הספלולים: הם ניחנים בפרחים גדולים הנמצאים בקצה צינור ארוך וצר. הפרחים מפתים אליהם את החרקים באמצעות הפצת ריח לא-נעים (כלומר, לא נעים לבני-האדם), ואלו נוחתים על הפרח ומגששים את דרכם במורד הצינור בניסיון להגיע למוקד תאוותם. הם נלכדים במעמקי הפרח, ורק לאחר שהתכסו היטב בגרגרי אבקה, נאות הצמח לשחרר אותם לדרכם – ואז הם עפים הלאה לפרח הבא ומפרים אותו.

Aristolochia_labiata.jpg

הצמח אריסטולוכיה לביאטה. מקור: ויקיפדיה

לא רק החרקים נמשכים אל הספלולים. הפרח מזכיר לרבים בצורתו את איבר המין הנקבי האנושי, וככזה זכה למוניטין בהיסטוריה של הרפואה. כבר בימי אריסטו נעשה שימוש בצמח בערי יוון לטיפול בהכשות נחשים, בחבלות לראש, באינסומניה (קושי להירדם), בעצירות ועוד. כתבים קדומים אחרים מעידים על שימוש בצמח בכל רחבי אירופה, שתי יבשות אמריקה, באסיה וכמובן גם במזרח התיכון ב- 2,500 השנים האחרונות. הספלולים מהווים אבן יסוד באיור ודה – אחת מהשיטות הפופולריות ביותר המקובלות ברפואה האלטרנטיבית, ונהוגה עדיין בהודו, סין ובאסיה באופן כללי.

וזה, איך נאמר, חבל מאד, מכיוון שכל הספלולים מכילים כמויות משמעותיות של חומצות אריסטולוכיות, ואלו – במילה אחת – מסרטנות. מאד.

סודם האפל של הספלולים

החומצות האריסטולוכיות שמרו על סודן האפל במשך אלפי שנים, אך זה נחשף לבסוף בזכות מחלה יוצאת-דופן שהתפרצה בחבל הבלקן, והזכירה באופיה את המגפה שתקפה את נשות בלגיה. בחלק מהקהילות החקלאיות באזור לקו נשים וגברים בכשל כליות מתקדם ופיתחו סרטן בדרכי השתן. בשונה מבלגיה, בה פרצה המחלה בפתאומיות ולאחר זמן חשיפה קצר לחומצות האריסטולוכיות, בחבל הבלקן היא הייתה מתפרצת עשרות שנים לאחר החשיפה המקורית לחומצות הללו.

תושבי הכפרים בחבל הבלקן, מסתבר, השתמשו בשיטות מסורתיות לקצירת וטחינת החיטה ולאפיית הלחם. מכיוון שהספלול גדל גם באיזור השדות, התערבבו גרגריו עם גרגרי החיטה, והתושבים זכו בתזונה שהכילה ריכוז נמוך של חומצות אריסטולוכיות. לפי חלק מההערכות איבדו מאה-אלף בני-אדם בחבל הבלקן את חייהם כתוצאה מהמחלה.

ארתור גרולמן, חוקר מאוניברסיטת סטוני ברוק, חשד שהחומצות האריסטולוכיות גורמות למוטציות בקוד הגנטי של תושבי הבלקן. הוא חשף תאים אנושיים במעבדה לחומצות אריסטולוכיות, וגילה כי הן גורמות למוטציות ייחודיות בגן שנועד להגן על התאים מסרטן. הוא בדק את הקוד הגנטי של חלק מתושבי הבלקן החולים, וגילה שם את אותן מוטציות. המסקנה הייתה ברורה: החומצות האריסטולוכיות מסרטנות.

ואז עברה מחשבה עגומה במוחו של גרולמן: האם ייתכן שבמהלך אלפי השנים האחרונות, הרעילו בני-האדם את עצמם באמצעות הצמחים הללו? והאם ייתכן שאנו עדיין עושים זאת כיום?

גרולמן החליט לבחון דגימות גנטיות שנלקחו מחולי סרטן בטייוואן בה משתמשים רבים ברפואה המסורתית, ובמקביל היא גם האלופה העולמית בשכיחות מקרי הסרטן בדרכי השתן העליונות. מערכת הבריאות של טייוואן תיעדה שכשליש מהאוכלוסייה קיבלה 'תרופות' המכילות עשבי מרפא עם חומצות אריסטולוכיות. בשנת 2011 בחן גרולמן 151 חולים, ומצא את המוטציות הייחודיות – מאותו סוג שנמצאו גם בחבל הבלקן – ב- 83 אחוזים מהחולים.

וכאן נפתחו שערי המבול, וחוקרים אחרים זרמו לבדוק את השפעותיהן המזיקות של החומצות האריסטולוכיות. תוך שנים ספורות התגלה כי לחמישה אחוזים בערך מבני-האדם יש מוטציה גנטית שהופכת אותם לרגישים במיוחד לנזקיהן של החומצות האריסטולוכיות. אלו האנשים שכליותיהם ייכשלו כשנה-שנתיים לאחר חשיפה לחומצות הללו. אך גם 95 האחוזים האחרים אינם יכולים לנוח בשקט ובשלווה. חומצות אריסטולוכיות גורמות לנזקי דנ"א בכל בני-האדם הנוטלים אותן, ולפי מחקר מ- 2013 הן אף מסרטנות יותר מחומרים ידועים לשמצה כטבק ואור אולטרא-סגול.

כיום, חומצות אריסטולוכיות אסורות לנטילה ברוב מדינות העולם. אף על פי כן, במזרח הרחוק בוחרים עדיין חלק מהתושבים להשתמש בספלולים ליצירת תערובות של צמחי מרפא. בסין עצמה ניתן עדיין למצוא בקלות תערובות אלו – וגם להזמינן דרך הרשת.

לקחים מהעבר – לעתיד

ההיסטוריה של החומצות האריסטולוכיות חושפת את הקושי בזיהוי גורמים מחוללי סרטן, אבל יותר מכך – היא מראה שגם אבותינו הקדומים התקשו לנפות את החומרים המזיקים מהבריאים.

העוסקים ברפואה מסורתית טוענים לעתים קרובות כי היא מבוססת על אלפי שנים של ניסוי וטעיה. ככזו, היא אמורה להיות בטוחה יותר מהרפואה המודרנית קצרת-הימים. אלא שניסויים שאינם נערכים באופן מדוקדק וקפדני אינם שווים הרבה. הטבע אינו מסגיר את סודותיו בקלות, כפי שכל מדען יודע היטב. חברות פרימיטיביות יכולות אמנם לערוך ניסויים בסיסיים – האם מצבו של החולה השתפר או הורע בעקבות נטילת התרופה – אך אלו יהיו מוגבלים מטבעם מכיוון שרוב התרופות אינן משפיעות באופן דרמטי על מצב החולה בטווח המיידי. הוסיפו לכך את העובדה שרופאי האליל אינם נוהגים לשמור נתונים לאורך זמן, ותקבלו את הרפואה המסורתית: כזו בה רק החומרים הקטלניים והמזיקים ביותר ובאופן מיידי מוצאים משימוש.

אבל מה קורה כשחומר קטלני שכזה הורג את החולה רק לאחר שנים רבות? במקרה כזה, שיטת הניסוי של הרפואה המסורתית אינה מספיקה כדי לזהות את הבעיה. וכך נותרנו עם הספלולים כאחד מהמרכיבים בטיפולים מסורתיים רבים. כמה רופאים מסורתיים לאורך ההיסטוריה הרעילו את חוליהם בשוגג, מבלי להבין שה- 'תרופה' שהם מספקים תהרוג את המטופל בעוד שנה או עשרים שנים? קשה אפילו לדמיין את המספרים. די להזכיר שעד לפני עשרים שנים, שליש מאוכלוסיית טייוואן – כמעט שמונה מיליון בני-אדם – השתמשו בצמחי מרפא המכילים חומצות אריסטולוכיות.

המשמעות היא שאיננו יכולים להסתמך בעיניים עיוורות על ההיסטוריה של הרפואה המסורתית, או על ההנחה הסמויה לפיה "מה שטבעי טוב לנו". ראוי להקדיש משאבים נוספים לחקר צמחי המרפא המוצעים לנו על-ידי הרפואה המסורתית. ומי יודע? אולי עוד נמצא שם, לצד גורמי סיכון גדולים, גם חומרי מרפא מתקדמים.


המקור לתמונת השער: ויקיפדיה

הודעות מנהלתיות:

1. אם אתם רוצים לקבל הודעות על עדכונים לבלוג, אתם מוזמנים להירשם בתיבה משמאל —>

2. בספרי החדש, "השולטים בעתיד", אני מפרט על אחד המקרים המזעזעים בהיסטוריה, בהם תעשיית הטבק הצליחה לשטות בציבור האמריקני ובעולם במשך שנים רבות ולזרוע ספק בנוגע להשפעותיו המזיקות של העישון. מקרה זה מבהיר עוד יותר כמה חשוב להסתמך על כוחם של מחקרים כדי לפענח את המציאות. הספר יוצא לאור באמצע מרץ בהוצאת כינרת זמורה, וניתן למוצאו בחנויות הספרים המובילות.