עתיד היערות: קריסה או תקווה?

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

בשנה האחרונה חקר ארגון אקספרייז (XPRIZE) את עתיד היערות, בניסיון להבין כיצד ניתן למזער את הפגיעה ביערות, תוך כדי שימור ערכם לאנושות ומבלי לפגוע בכלכלה העולמית. במסגרת המחקר זוהו 18 טרנדים בעלי השפעה מזיקה על היערות, ו- 26 פתרונות המקובלים כיום (אך אינם מצליחים למנוע את ביעור היערות ואת הכריתה שאינה ברת-קיימא). המחקר נערך בשיתוף פעולה עם קהילה מקוונת של חוקרי יערות שנאספו ביחד לטובת העניין, והמסקנות שותפו עם כמה מהמומחים המובילים בנוגע לעתיד היערות, וזכו לאישוש מצדם.

היה לי הכבוד לקחת חלק במחקר זה (בעיקר לקראת סופו), כאשר סייעתי לקחת את כל המידע הזה ולזקק אותו לארבעה תרחישים אפשריים המתארים את היערות בשנת 2040. בכל אחד מהתרחישים הללו, אתגרים מסוימים לעתיד היערות נפתרים, בעוד שאחרים נותרים ללא מענה.

אני רוצה לשתף עמכם ברשומה זו את שני התרחישים הקיצוניים ביותר שיצרנו: עתיד של קריסת היערות, ועתיד של תקווה ליערות. אתם מוזמנים לקרוא את שניהם ואז להחליט מי מהם נשמע סביר יותר.

שימו לב בבקשה שמדובר כאן בתרגום של התרחישים מהדו"ח המלא. אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית, ולהיחשף שם גם למגמות ולפתרונות ששרטטנו, בקישור הבא. כמו כן, במחקר לקחו חלק סבאג קצ'יצ'יאן, ג'ון גרייסברגר, ד"ר שי הרשקוביץ (ראש תחום המחקר באקספרייז) וזניה טאטה (מנהלת ראשית בתחום האימפקט), והוא מומן על-ידי חברת קימברלי-קלארק. אני הצטרפתי למחקר בשלב מאוחר יחסית, לאחר שכמעט כל המידע הגולמי כבר נאסף.

עתיד היערות: קריסה מוחלטת

עד שנת 2040 היה כבר ברור שהיערות בקריסה מוחלטת – עם השלכות חמורות עבור הסביבה והאנושות כולה.

  • יערות האורנים העצומים, שכיסו בעבר את רוב קנדה, שוודיה ופינלנד, לא הצליחו להתמודד עם ההתחממות הגלובלית והחלו למות בקצב מוגבר. הורים במדינות אלו אינם רוצים עוד לקחת את ילדיהם לשחק במה שמכונה עתה – "בית הקברות לעצים".
  • כורתי-עצים זכו בגישה ליערות ציבוריים מוגנים ולקרקעות פרטיות, ומוציאים לפועל מבצעי כריתה מסיביים שאינם ברי-קיימא. ציידים לא-חוקיים הגיעו בעקבותיהם, ורוקנו את היערות מנמרים, קופים, טפירים, אנטילופות, חזירים, פילים, גורילות וקופי-אדם אחרים. הילדים ב- 2040 יודעים שכאשר הם מבקרים בגן החיות, הם רואים את נציגיהן האחרונים של החיות המרשימות הללו, שבקרוב ייכחדו.
  • המסחר הלא-מפוקח בבעלי-חיים, לצד הכריתה הלא-מפוקחת, שודד מהיערות מיני ציפורים יפהפיים כתוכים ומקאו, לצד ציפורים רבות אחרות. אובדן זה עולה לאנושות ביוקר, מכיוון שהמינים הללו משחקים תפקיד קריטי במערכת האקולוגית: הם מפזרים זרעים, מאביקים את עצי היער ועוצרים את התפשטותן המוגזמת של אוכלוסיות חרקים שיכולים להזיק לסביבה במספרים גדולים.
  • בהתאם, ממשלות אינן מצליחות להתמודד עם מינים פולשים ומזיקים. אוכלוסיות חרקים מזיקים מתפוצצות בגודלן ביערות בצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה. שטחי יערות עצומים מתחילים להתדלדל…
  • כתוצאה מתהליך המדבור המתפשט, אדמות פוריות רבות הופכות לשטחי מדבר יבשים. אור השמש משתקף בחזרה מהאדמה הצחיחה, כך שהאטמוספירה מתחממת עוד יותר וההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה.
  • שינוי האקלים ממשיך כל העת, ומביא לעלייה בגובה פני הים, לאסונות אקלים הרסניים ולא-צפויים כהוריקאנים ובצורות. אלו פוגעים אנושות בתפוקת השדות ומובילים לשנים קשות של רעב עולמי.

כך נראה העתיד בשנת 2040, בתרחיש של קריסת היערות. זהו אינו סיוט נטול-הקשר, אלא עתיד שעשוי באמת להתממש עבור האנושות. אבל איך הגענו אליו? מה צריך לקרות כדי להצדיק תמונת עתיד קודרת שכך? בהמשך נתאר כיצד הגענו לעולם הקודר שתואר עד כה – לא כדי להפחיד, אלא כדי להאיר עיניים ולהסביר מהן הרעות הגדולות שנרצה למנוע בין 2020 ל- 2040. אם תגלו שהקריאה קשה מדי עבורכם, אתם מוזמנים לדלג קדימה, לתרחיש האופטימי יותר. אבל אם תעשו כך, איך תדעו מה צריך לתקן ומה יהיו ההשלכות אם לא נצליח?

forest-593162.jpg

הדרך לקריסת היערות

מקורות אנרגיה מתחדשים לא התקבלו בברכה במדינות השונות, ובמיוחד במדינות המתפתחות כאפריקה ואסיה. מדינות אלו המשיכו להשתמש בעיקר בדלקי מאובנים, שהפיקו זיהום אוויר רב שפגע בבריאות היערות באותם איזורים. באותו הזמן ממש, המשך הדרישה לפחם-עץ ולמוצרים מבוססי-בשר שנדרשו כדי להאכיל ולקיים את האנשים הרבים באותם אזורים (שמספרם רק המשיך לגדול) האיץ את קצב ביעור היערות בעולם.

ככל שיערות הפכו למשאב נדיר ויקר יותר, כך גדלו הרווחים מביעורם. ממשלות ניסו לסחוט את היערות עד לדולר האחרון, באמצעות הנפקת היתרי כריתת עצים נרחבים, והתמקדות בייצור מזון על הקרקעות החקלאיות החדשות שנותרו לאחר ביעור היערות. רוב הממשלות ניסו להגביל את הכריתה, אך לא הצליחו לתאם אסטרטגיות ופעולות בין מחלקות ומשרדים ממשלתיים שונים, או שגילו שתכניותיהן נופלות קורבן לשחיתות המפושטת בכל רמה. אפילו במדינות מפותחות, שיטות מיושנות לניטור אחר כריתת עצים לא הצליחו להרחיק כורתים לא-חוקיים.

האו"ם וארגונים גלובליים אחרים ניסו בכל כוחם להציב סטנדרטים בינלאומיים לשימור היערות. דרישות מחמירות לקבלת היתרי כריתה ברת-קיימא הוצעו ואפילו התקבלו במדינות רבות. עם זאת, ממשלות רבות הבינו שעדיף להן להתעלם מכריתה לא-חוקית או מניהול יערות קלוקל בשטחן, כדי להמשיך ליהנות מהרווחים הפיננסיים המיידיים.

וכך, ביעור היערות המשיך ללא הפסקה, והתקדמות הטרקטורים והמקצרות לא חדלה לרגע.

forest-3143157_1920.jpg

המירוץ לסחיטת הערך מהיערות המשיך כל העת. ממשלות סיפקו היתרי כריתה [בעיקר] לחברות המהירות והיעילות ביותר. ארגונים להגנת הסביבה התריסו על מצב עניינים עגום זה, ותאגידי-ענק הצטרפו אליהם והצהירו ברבים על מחויבותם לשימור הסביבה. עם זאת, מעטים מאד מאותם תאגידים הציעו צעדים שיהיו בעלי משמעות אמיתית במניעת הביעור.

ככל שמוצרים מבוססי-עץ עלו במחיריהם, כך התגברו גם הסכסוכים בנוגע לבעלות על היערות. שחקנים לא-מדיניים הבינו שיוכלו להפיק רווחים גדולים מבעלות על יערות, ממש כפי ששחקנים לא-מדיניים בסוף המאה העשרים השתלטו על בארות נפט למטרות פיננסיות דומות. קבוצות גרילה נלחמות בממשלות במדינות רבות כדי ליהנות מבעלות על אזורי יערות. בחלק מהמקרים, הממשלות נאלצות להעלות באש כמה מאותם אזורים, כדי למנוע מהמורדים את היכולת להסתתר בבסיסיהם שביערות.

שינוי האקלים

קצב ביעור היערות המוגבר מביא לכך שיערות אינם מסוגלים עוד לקלוט פחמן דו-חמצני מהסביבה ביעילות. כאשר העצים נשרפים כדי להפיק אנרגיה ולייצר פחם-עץ, הם משחררים פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, ומאיצים בכך את ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים. הנזק המתמשך ליערות, לצד שינוי האקלים, מביא לדלדול של המגוון הביולוגי, שמזיק עוד יותר לבריאות היערות.

האקלים המשתנה מקשה גם על החקלאים להפיק יבול מהשדות הקיימים. הדלדול במגוון הביולוגי מביא לכך שמיני מאביקים, שנהגו לחיות ביערות, נעלמים. התוצאה היא שזני צמחים מסוימים, כקפה, קקאו ואחרים, מתחילים להיעלם גם הם. היבולים הנותרים סובלים ממתקפות חרקים, שכבר אינם צריכים לחשוש מאויביהם הטבעיים – העטלפים והציפורים.

animal-3473121.jpg

האקלים המשתנה מגביר גם את הפוטנציאל החקלאי באזורים מסוימים – והתוצאה היא שממשלות מנסות לבער את היערות בקצב מוגבר עוד יותר, כדי להפוך את אדמות היער לחוות רווחיות. אך זה לא מספיק. ככל שאוכלוסיית העולם גדלה, ביחד עם הרעב העולמי, כך המזון הופך לנדיר וליקר יותר.

סיכום תרחיש קריסת היערות

היערות בשנת 2040 מתכלים במהירות. הם אינם יכולים עוד לתמוך בכדור-הארץ. […] חלק מהיערות נותרים תחת הגנה ממשלתית יעילה, וחווים כריתה ברת-קיימא וזהירה. רוב היערות, עם זאת, חווים כריתה וניצול בדרכים שאינן ברות-קיימא, ושאת השלכותיהן לא ניתן יהיה להפוך בקלות. העלויות הגבוהות של מוצרים מבוססי-עץ מביאות לכך שרק העשירים יכולים ליהנות מבתי-עץ, מקריאת ספרים המודפסים על נייר, או אפילו מנייר טואלט. שטחי המדבר החדשים תורמים לשינוי האקלימי, והיערות – שאינם מסוגלים עוד לאצור פחמן דו-חמצני ביעילות – אינם יכולים לעצור אותו.

אפילו בעתיד קודר זה, עדיין ניתן למצוא שביב של תקווה. עוד יש זרעים בעולם בשפע, ואפילו קרקעות מדבר יכולות להשתקם בעזרת שימוש בדשנים מודרניים ובאמצעים לשינוע עפר. ניתן עוד לעצור, לפחות תיאורטית, את ההתחממות הגלובלית, או לפחות לצמצם את השפעותיה. כדי לעשות זאת יש צורך בסדרה של צעדים דחופים, שיעלו לאנושות הון תועפות ויתואמו בין מדינות רבות. אך כאשר מדינות נלחמות זו בזו על עץ ועל מזון, כאשר אזורי החוף מתחילים לשקוע מתחת לגלי הים ואסונות הטבע גוברים בשכיחותם מדי שנה, לא ברור האם האנושות תצליח לגייס מבעוד מועד את הרצון ואת המשאבים הנדרשים כדי להציל אותה מעצמה.

אבל אולי יכול להיות אחרת?

בתרחיש האופטימי נראה כיצד הדברים יכולים להתגלגל באופן שונה לגמרי עד שנת 2040.

התרחיש האופטימי

דמיינו עתיד בו היערות מתקיימים בהרמוניה עם בני-האדם, בסביבה שמאזנת בין מערכת אקולוגית בריאה לבין צרכיה המשתנים של האנושות – כולל צמיחה כלכלית, התקדמות חברתית ויציבות פוליטית. זהו התרחיש האופטימי – העתיד הטרנספורמטיבי – בשנת 2040. באותה שנה –

  • כתוצאה מהדעיכה בכריתת עצים שאינה ברת-קיימא, היערות משגשגים בשנית. הם גם אינם מבוערים על מנת לפנות שטחים לטובת חקלאות.
  • יערות רבים הפכו להיות מחוברים זה לזה, כך שחיות הבר יכולות לנוע בחופשיות ביניהם. דרכים החוצות את היערות נבנו כך שלא יפריעו – עד כמה שאפשר – לחיות הבר, וגשרים אוויריים נמתחים בין צמרות עצים משני צידי הדרך כדי לאפשר לחיות לעבור מצד לצד.
  • היערות הבריאים סייעו לעכב את שינוי האקלים ולמזער חלק מהשפעותיו העקיפות כגון שטפונות. עם זאת, היערות אינם נתפשים רק ככלים להתמודדות עם שינוי האקלים. אנשים מתחילים להעריך את היערות בשל סגולותיהם התרבותיות והספיריטואליות, ושוק תיירות היערות שוקק בכל העולם.
  • כריתת עצים מתנהלת באופן בר-קיימא. מוצרים מבוססי-עץ רבים נזנחו לטובת תחליפי עץ, כגון קרשים שנוצרו על-ידי חיידקים מבלי צורך לכרות עצים ממש.
  • המגוון הביולוגי ביערות נשמר ואף גדל, כך שהיערות הפכו עמידים יותר לשינויים לא-צפויים.

כדי להגיע לתרחיש האופטימי, מספר פריצות-דרך פוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות התממשו באותה העת, וכל אחת מהן סייעה בהתמודדות עם אתגרים שונים בדרכים שונות.

green-1072828_1920.jpg

שינוי האקלים: איום מרוחק

מערכות לקצירת אנרגיה מתחדשת התפשטו לכל רחבי כדור-הארץ, באזורים עירוניים ובשטחי הספר כאחד. האנושות צמצמה את השימוש בדלקים מאובנים, וכתוצאה חלה ירידה ניכרת בזיהום האוויר ובריאות היערות השתפרה. קהילות מקומיות באזורי היערות עברו גם הן להשתמש באנרגיה מתחדשת במקום להסתמך על שריפת עצים ופחם-עץ, וכתוצאה לא היו צריכות לכרות את העצים שמסביבן.

עד שנת 2040, מגזר התחבורה עבר להסתמך כמעט לחלוטין על מכוניות ומשאיות חשמליות שאינן מזהמות את הסביבה באותה המידה. מכוניות אוטונומיות, במיוחד, היו בעלות השפעה רבה: רכבים אלו יעילים יותר על הכבישים, וצורכים פחות אנרגיה במהלך הנסיעה. כתוצאה מההתפתחויות הללו, התמעט הצורך בכריתת עצים להפקת פחם-עץ, ופחות גזים מזהמים השתחררו לאטמוספירה.

רכבים אישיים ואפילו משאיות הפכו להיות חשמליים, אך כלי תחבורה מסוימים – כגון ספינות שינוע מסיביות ומטוסי הענק – עדיין היו זקוקים לדלקים מאובנים לפעולתם. עם זאת, בשנת 2040 דלקי מאובנים כבר אינם מופקים משייריהם של אורגניזמים שמתו מזמן. במקום זאת, אצות מגודלות בחוות עירוניות, בהן הן סופחות את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה וממירות אותו בתאיהן ל- 'דלק' עבור הספינות והמטוסים. כמות הפחמן המשתחררת כתוצאה משריפת דלק זה, זהה לכמות שנספחה על-ידי האצות מהאטמוספירה בתהליך גדילתן. חוות עירוניות אלו קומפקטיות ויעילות, כך שניתן לבנות אותן לגובה – קומה אחר קומה – כדי לצמצם את השימוש בקרקע.

השימוש בטכנולוגיות ספיחת פחמן מתקדמות הביאו לירידה ברמות הפחמן הדו-חמצני העודפות באטמוספירה. גז החממה העודף הפך למרכיב נפוץ בבטון, במוצרי מזון ואפילו בעצים וביערות חדשים.

agriculture-1853323_1920.jpg

שפע במזון

בשנת 2040, חוות בכל העולם מפיקות די והותר מזון כדי להאכיל את כולם. מזון זה מיוצר בדרך ברת-קיימא שניתנת להרחבה בקלות. שתי טכנולוגיות שונות היו אחראיות לשינוי זה: הנדסה גנטית וחקלאות אנכית. מאז שהודגמו שתי אלו בהצלחה, הן התפשטו לכל פינה בכדור-הארץ.

טכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית מסייעות לחוות, לכרמים ולמטעים להפיק יבולים גדולים בהרבה בכל עונה. צמחים חקלאיים הונדסו כך שיהיו עמידים יותר לבצורות, למחלות ולמתקפות חרקים – וגם כדי להפיק יבול גדול יותר. חששות ראשוניים בנוגע למעבר גנים לא-מכוון מצמחים מהונדסים לאורגניזמים אחרים, קיבלו מענה באמצעות שימוש בשיטות בטוחות יותר להנדסה גנטית, שאינן מאפשרות מעבר גנים מסוג זה.

בין 2020 ל- 2040, אוכלוסיית העולם המשיכה לגדול ביחד עם הכלכלה העולמית. תושבי המדינות המתפתחות החלו לדרוש מוצרי מזון מתוחכמים, ועברו להסתמך יותר ויותר על דיאטות מבוססות-בשר, בדומה לעולם המערבי. על מנת לשמר את הסביבה, רוב הבשר ב- 2040 מיוצר בחוות אנכיות: בניינים גבוהים בהם הבשר מגודל בתרביות-ענק, וצמחים מגודלים ביעילות ובכמויות גדולות. חוות אנכיות אלו משחררות מעט מאד פסולת ואינן מתחרות עם שטחי היערות. מכיוון שאינן תופסות שטח רב, ניתן למקמן באזורים עירוניים, וכך לצמצם את הזמן הנדרש לשינוע מוצרי מזון אל הצרכנים – וגם את הזיהום הנוצר משינוע לטווח-ארוך שכזה.

blood-17305.jpg

חלק גדול מביעור היערות במאה העשרים התבצע על מנת להפוך את אדמת היער לאדמה חקלאית. עם זאת, ההתקדמות הדרמטית בשתי הטכנולוגיות הללו – הנדסה גנטית וחוות אנכיות – הביאה לירידה משמעותית בצורך בקרקעות חדשות להפקת מזון. המעבר הנרחב להסתמכות על בשר מעבדה הפחית גם את רמות זיהום האוויר, המים והאדמה ששחררו חוות החיות – וכך צומצמו תופעות המדבור והפגיעה במגוון הביולוגי.

צורך מופחת במוצרי-עץ

עד שנת 2040, אלטרנטיבות ברות-קיימא וידידותיות-לסביבה למוצרי-עץ הפכו לסטטוס-קוו החדש. במקרים מסוימים, ישנן אלטרנטיבות המדמות עץ: למשל, תאית המופקת על-ידי חיידקים, או המיצלולוז וליגנין המסודרים בצורה המדמה עץ טבעי. במקרים אחרים, האלטרנטיבות שונות לגמרי מעץ. ספרי נייר, למשל, כבר כמעט ואינם קיימים עד 2040, והוחלפו בספרים דיגיטליים. ספרים מבוססי-נייר ממשיכים להתקיים כמתנות יקרות-ערך, אך תעשיית הנייר כבר כמעט ואינה מסתמכת על היערות.

ייעור מחודש

ככל שאנשים עברו לגור בערים, וגם אמצעי גידול המזון עברו לשם ביחד איתם, יש צורך בפחות קרקע כדי לגדל מזון ולספק מגורים. שטחי החקלאות והמגורים שהתפנו באזורי הספר הוסבו ליערות חדשים. היערות הקיימים עברו תהליכי שחזור ותמיכה על מנת להשיבם לגדולתם המקורית. רוב העבודה בתחום מתבצעת על-ידי רובוטים, כגון רחפנים המשליכים זרעים מהאוויר, ומכונות אוטומטיות המפטרלות ביערות ונפטרות מעצים ומענפים מתים על מנת לסייע לבריאות היער. שומרי היערות הממוכנים מסייעים גם בהתמודדות עם המינים הפולשים והמזיקים, וכך מצמצמים את השפעותיהם השליליות על היערות.

bee-2984342.jpg

שומרי היערות הרובוטיים. תמונת אילוסטרציה.

חשוב לציין שהיערות עדיין מספקים ממשאביהם לאנושות. ביערות רבים ניתן לקבל היתר לכריתת עצים באופן בר-קיימא. העץ המושג בדרך זו משמש לרוב ליצירת חפצי יוקרה בעלי ערך רגשי – פסלונים, תכשיטים, ספרים יוקרתיים ואחרים – שבעליהם מתגאים בהם ומציגים אותם לראווה.

בתרחיש זה מגורים בערים הפכו להיות הנורמה. דווקא במצב זה, ואולי בעטיו, אנשים חוזרים להכיר בערכו הרוחני של היער. רבים מבקרים בפארקים עירוניים בכל סופ"ש. היערות הטבעיים מושכים אליהם תיירים מכל קצוות תבל. התפתחות תיירותית זו סייעה לשכנע את מקבלי ההחלטות בערכם של היערות – במיוחד עתה שאין צורך ממשי בעץ שהם מספקים, או בקרקעות חקלאיות שהיו מחליפות אותם. כתוצאה, ממשלות רבות פיתחו תכניות מדיניות מתקדמות שמבטיחות שהיערות שבשטחן יישארו שלמים ופועמים.

שיתוף פעולה גלובלי והיענות לחוק

כורתי עצים שפעלו בניגוד לחוק מצאו עצמם בצרות קשות בתרחיש זה. שני סוגים של טכנולוגיות ערערו את עבודתם: טכנולוגיות ניטור, וטכנולוגיות נטולות-אמון.

טכנולוגיות ניטור מצאו את דרכן לכל העולם עד 2040. רחפנים ואפילו רכבים מעופפים מזמזמים באופן בלתי-פוסק באוויר, כשהם משנעים חפצים ובני-אדם, ובאותה העת גם מתעדים את כל המתרחש על הקרקע. התפתחות זו, לצד הגדילה במספר וביכולות של החיישנים הזולים והיעילים שניתן לפזר בכל יער במספרים גדולים, הביאה לכך שכל ניסיון לכריתה לא-חוקית מאותר מיד. עתה שממשלות מבינות את ערכם של היערות, הן פועלות מיד להפסקת מבצעי כריתה לא-חוקיים שכאלו.

פריצת הדרך הטכנולוגית השנייה היא יצירתה של פלטפורמה שקופה שאינה נמצאת בשליטה ממשלתית. פלטפורמה זו – שכנראה תהיה מבוססת בלוקצ'יין – עוקבת אחר כל המידע הקיים בנוגע ליערות, ברזולוציה גבוהה. כל פיסת עץ המושגת מעצים אינדיבידואליים ניתנת לזיהוי לפי חתימות הדנ"א וחתימות אפיגנטיות, וכך ניתן לעקוב אחר המקור שלה ומעברה בשרשרת האספקה. בזכות פלטפורמת הניטור השקופה, ממשלות מתקשות הרבה יותר לרמות את מערכת ההסכמים הבינלאומיים הקיימת, שאמורה להבטיח כריתה ברת-קיימא. כתוצאה מכך, כריתה בלתי-חוקית נעלמת כמעט לחלוטין, ותכניות לסימון מוצרי-עץ ככאלו שהופקו באופן בר-קיימא מקבלות כוח נוסף.

bitcoin-3510168_1920.jpg

סיכום התרחיש האופטימי

עתיד זה עשוי להיראות כפנטזיה אוטופית, אך רבות מהטכנולוגיות המתוארות בו נמצאות על סף מימוש ויישום. אם הטכנולוגיות שמאחורי חוות עירוניות ופאנלים סולאריים יתממשו תוך עשור מהיום, למשל, הרי שהכלים הללו יוכלו לעבור אימוץ נרחב עד 2040.

ההנחה המרכזית שבבסיס עתיד זה היא שהטכנולוגיה לא תמשיך להתפתח באופן הדרגתי, אלא תעבור קפיצה מעריכית (אקספונציאלית) ביכולותיה, ותאומץ במהירות ובהתלהבות על-ידי משתמשים בכל הדרגים, בכל העולם. האנושות חייבת למצוא דרך לעבוד עם הטכנולוגיה ועם המכונות, ולא להתעלם מהן או להתכחש לסגולותיהן המועילות. כפי שההיסטוריה של צמחים מהונדסים גנטית חושפת, אפילו הכלי היעיל ביותר אינו יכול לסייע אם אנשים מסרבים להשתמש בו, או לרכוש את המוצרים שהופקו באמצעותו.

סיכום התרחישים

אלו הם שני התרחישים הקיצוניים ביותר – לטובה ולרעה – המתוארים בדו"ח של אקספרייז על עתיד היערות. התרחיש הראשון מניח שלא תהיה התקדמות טכנולוגית משמעותית, או שהטכנולוגיות החדשות לא יאומצו במהירות ובהיקף נרחב. התרחיש השני הולך לקיצוניות השנייה, בה מפותחות טכנולוגיות חדשות שיעילות הרבה יותר מאלו הקיימות כיום, והן מאומצות במהירות רבה בכל העולם (ומובילות לתוצאות חיוביות בלבד).

ברור ששני התרחישים הללו אינם סבירים בפני עצמם, ואף אחד מהם לא יתממש בדיוק כפי שתואר. עם זאת, הם יכולים לעזור לנו להבין את האפשרויות לעתיד היערות – איפה אפשר לשנות ובאיזו צורה, ומה עשויות להיות ההשלכות של השינוי.

אסיים בשאלה: איזה מהתרחישים האלו, לדעתכם, סביר יותר? לאיזה כיוון על הספקטרום – בין קריסה מוחלטת של היערות (והציביליזציה האנושית לצדם) לאוטופיה סביבתית – אנו מתקדמים כיום?

ואם מישהו מרשתות התקשורת קורא מאמר זה: ראש תחום המחקר באקספרייז נמצא בימים אלו בישראל, והוא אפילו דובר עברית שוטפת ובוודאי ישמח להתראיין על הנושא ועל התרחישים והתחזיות שלנו בנושא היערות. אם אתם רוצים לשמוע ולקרוא עוד על עבודת המחקר שעשינו ועל התוצאות שלה – שמתחילות לדרבן כבר עכשיו פיתוחים טכנולוגיים חדשים – צרו קשר בבלוג או בפייסבוק.

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

השבוע ספג וולס-פרגו, הבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, קנס של 575 מיליון דולרים, לאחר שהודה שרימה באופן סיסטמטי מיליוני לקוחות לאורך 15 השנים האחרונות. מאות מיליוני הדולרים הללו יתווספו לקנסות אחרים שקיבל הבנק מאז 2016, ואשר מונים ביחד יותר משלושה מיליארד דולרים.

התובע הכללי בקליפורניה, קסווייר בסרה, הודיע כי –

"לקוחותיו של וולס פרגו סמכו על הבנק בכל הנוגע למחייתם, לחלומותיהם ולחסכונותיהם לעתיד… במקום להגן על לקוחותיו, וולס פרגו ניצל אותם והחתים אותם על מוצרים – מחשבונות בנק לביטוח – שלא רצו מעולם. זוהי הפרה בלתי-תאומן של אמון שמאיימת לא רק על הלקוחות שנסמכו על וולס פרגו, אלא על האמון במערכת הבנקאות שלנו. כפי שמצאנו בחקירתנו, התנהלות וולס פרגו הייתה לא-חוקית ומבישה."[1]

החקירה העלתה כי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, פתח הבנק 3.5 מיליון חשבונות ללא אישור, ורשם 528,000 לקוחות לשירותי הבנק באופן לא-ראוי על מנת לעמוד במטרות הגבוהות שהציבו המנהלים עבור העובדים. בין 2005 ל- 2016 רשם הבנק מיליוני לקוחות לפוליסות ביטוח רכב מבלי שיקבל את אישורם לכך. להזכירכם, מדובר בבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, ומספר אחד-עשר בעולם, עם יותר משבעים מיליון לקוחות וכמעט שני טריליון דולרים בנכסים. במבט מהיר נראה שהבנק רימה מספר אנשים גדול יותר מכל אוכלוסיית ישראל, ככה, סתם.

(ניתן למצוא כאן את רשימת כל מקרי הרמאות בהם הואשם וולס פרגו[2])

wells fargo.jpg

התרשים במקור מהוול סטריט ז'ורנל[3]

מה אפשר ללמוד מהפרשה?

לקחים מן העבר

קודם כל, מדובר בתזכורת לכך שקונספירציות – קנוניות כנגד הציבור מצד 'החברות הגדולות' או גופים ממשלתיים – קיימות בהחלט. זה, כמובן, לא מפתיע. חברות וממשלות הינן ארגונים ריכוזיים, המסוגלים להפעיל מאמץ מרוכז ומתוכנן-היטב על מנת להשפיע על הלקוחות ועל האזרחים בדרכים שאינן ראויות.

שנית, היא מראה לנו שבסופו של דבר – אם תסלחו לי על הקלישאה – הצדק מנצח. אלא שכמובן שהמציאות מורכבת קצת יותר. "הצדק מנצח" רק לאחר שהאמת יוצאת לאור, ורק אם קיימים מנגנונים חוקיים הולמים שיכולים לפעול כדי להעניש את הפושעים.

בנקודה זו ראוי להעלות באוב מחקר קטן ומעניין מ- 2016, של הביולוג וחוקר הקונספירציות דיוויד רוברט גריימס, שעקב אחר קונספירציות שהתרחשו באמת בהיסטוריה. קונספירציות אלו כוללות, למשל, את הניסויים ארוכי-השנים שערכה ממשלת ארצות הברית בחולי עגבת כהי-עור, מבלי שגילתה להם שניתן לרפא את מחלתם באופן יעיל באמצעות התרופות החדישות ביותר[4]. או את ניסיונן של חברות הטבק להסתיר מהציבור את הממצאים המעידים על הסכנות הבריאותיות של העישון, ולהפיץ ממצאים כוזבים סותרים. הקונספירציות הללו השתחררו בסופו של דבר לאוויר העולם, מכיוון שרבים בתוך החברות ובממשל היו מודעים לקיומן. בקונספירציית העגבת, למשל, לקחו חלק 6,700 בני-אדם שהיו מעורבים בתהליכים הרפואיים שעברו החולים. מספיק היה אדם אחד ישר-הליכות שיפתח את פיו ו- 'יזמר' לעיתונות, כדי שהפרשה תיחשף לעיני כל.

לאחר שסקר מספר קונספירציות שכאלו מן העבר, גריימס יצר מודל – פשטני מאד, אמנם, אבל בהחלט מעניין כבסיס לחשיבה על הנושא – שמראה שככל שישנם יותר אנשים המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך עולה הסיכוי לחשוף את הקונספירציה במהירות. אם, למשל, הייתה קיימת באמת תרופת פלא לסרטן, הרי שמאות-אלפי העובדים של חברות התרופות הגדולות היו שמים לב לכך ש- 'משהו מסריח כאן'. חוקרים היו נאלצים לשתוק – לעתים גם בעוד אהוביהם מתים מאותה מחלה. עובדים היו שמים לב לכך שקיימים מחקרים עם תוצאות חיוביות בנוגע לאותו חומר פלאי, שנגנזו עמוק במאגרי המידע של החברות. הדוברים היו צריכים לדעת שעליהם להתעלם מאזכורים של אותו חומר בתקשורת, וכן הלאה. בסך הכל, בערך 714,000 עובדים בשמונה חברות התרופות הגדולות בעולם היו צריכים לעצום עיניהם באופן קולקטיבי. לפי החישובים שערך גריימס, הקונספירציה במקרה זה הייתה צריכה להיחשף לציבור ולקבל אישוש מצד מערכת החוק תוך 3.17 שנים בלבד.

מספרי האנשים שהיו צריכים להיות מעורבים בכמה מהקונספירציות-לכאורה הידועות ביותר כיום, לפי חישוביו של גריימס.

מה לגבי וולס פרגו? בעשור האחרון ניתן היה למצוא בבנק בערך 265,000 עובדים במשרה מלאה. לפי חישוביו של גריימס, קונספירציה זו הייתה נחשפת תוך שנים ספורות – כפי שאכן אירע.

אני לא מנסה לטעון שהמודל של גריימס מושלם. הוא אינו כולל התייחסות למספר רב של גורמים המשפיעים על חשיפת קונספירציות: כוחו של המחוקק, יכולתם של בתי-המשפט לכפות את החוק על החברות הגדולות ועל הממשל, כוחה וחופש פעולתה של העיתונות, האוריינות הטכנולוגית-מדעית של הציבור, ועוד גורמים רבים אחרים. אבל ברור שגריימס צודק בעניין אחד לפחות: ככל שקיימים אנשים רבים יותר המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך גדל הסיכוי לחשיפתה תוך זמן קצר יותר.

וכל זה מוביל אותנו לשאלה אחרת: מה עומד לקרות בעתיד?

הקונספירציה שבאוטומציה

אנו רואים שכיום, חברות מתחילות להשתמש באלגוריתמים כדרך להוציא לפועל החלטות מסוימות. האלגוריתם של פייסבוק, למשל, קובע האם תראו את הפוסט הזה או לא. האלגוריתם של גוגל מחליט האם תיחשפו לבלוג שלי בעמוד הראשון של החיפוש, או בעמוד העשירי אליו איש לא מגיע. חברות המידע צריכות להעסיק מספר מזערי של עובדים ביחס להשפעותיהן. ווטסאפ, למשל, לפני שנרכשה ע"י פייסבוק, העסיקה רק חמישים וחמישה עובדים במשרה מלאה – והצליחה עדיין לספק שירות לכמעט חצי-מיליארד לקוחות. גוגל מעסיקה 85,000 עובדים במשרה מלאה, שמאפשרים לה לספק תשובות ל- 3.5 מיליארד חיפושים מדי יום. חברות מן העבר שהיו מספקות שירותים בסדרי גודל דומים, היו מעסיקות מאות-אלפי עובדים. האוטומציה מאפשרת לחברות לצמצם את מספר העובדים שלהן באופן דרמטי – ועדיין להגיע לרמת השפעה דומה על החברה.

רבים מעובדי הבנקים כיום כבר הפנימו שזמנם קצוב, וכי הם בדרך להיות מוחלפים באלגוריתמים ובבינות מלאכותיות. זוהי התפתחות שאמורה לשמח את הלקוחות, שיזכו לשירות מהיר ויעיל יותר, אך היא צריכה גם להדאיג אותנו כחברה, מאחר והיא פותחת צוהר לקונספירציות שלא יאותרו מבעוד מועד. בבנקים של העתיד, בהם יעבדו רק כמה מאות אנשים שיספקו שירות למיליונים, יוכלו המתכנתים לקבל הוראה ישירה ממנהל הבנק להתאים את האלגוריתמים כך שירמו את הלקוחות – מבלי שהמידע על כך יגיע לאוזני הציבור.

ייתכן שאנו רואים את הכניסה לעתיד זה כבר היום. בשנת 2015 גילתה הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית כי חברת פולקסווגן הטמיעה ברכביה אלגוריתם פשוט, שנכנס לפעולה רק כאשר חוקרי הסוכנות בחנו האם הרכב עומד בסטנדרטים המחמירים של מניעת זיהום אוויר. האלגוריתם היה משנה את פעולת הרכב כך שזה היה משחרר פחות גזים מזהמים – אבל רק במהלך המבחן. ברגע שהרכב היה חוזר לכביש, פליטת הגזים המזהמים שלו הייתה מזנקת עשרות מונים[5].

הקונספירציה של פולקסווגן אמנם נחשפה בסופו של דבר, אך היא לא התגלתה 'מבפנים'. השמועות אודותיה לא הגיעו מעובדי החברה, אלא רק בעקבות חשדותיהם של חוקרים אמריקניים, שהתעוררו לאחר שגילו שהרכבים פועלים באופן שונה על הכביש. זוהי דוגמה לדרך בה שילובם של אלגוריתמים ובינות מלאכותיות (בסיסיות ככל שיהיו) יכול להוביל לקונספירציות מוצלחות יותר שיפעילו גופים ריכוזיים כנגד הציבור.

חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר

לעת-עתה אנו יכולים להיות מרוצים מכך שוולס פרגו נחשפה במערומיה, וסופגת כאמור קנסות בשווי של מיליארדי דולרים. עם זאת, אנו חייבים להיות מודעים לכך שהאוטומציה הגוברת תגדיל את הסיכון לקונספירציות, ולהתחיל להיערך בהתאם. וולס פרגו דיברה רבות כנגד הביטקוין והזהירה (בצדק) שהמטבע הדיגיטלי אינו מתאים עדיין לדרישות השוק. אבל כדאי לזכור שדווקא מהפכת הבלוקצ'יין (הטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין) יכולה להוביל לשקיפות גדולה הרבה יותר ולאפשר לנו לחשוף שחיתויות וקונספירציות בלחיצת כפתור. ייתכן בהחלט שהדרך היחידה להתמודד עם קונספירציות העתיד תהיה, פשוט, באמצעות טכנולוגיות העתיד.


 

אם עתיד הקונספירציות מעניין אתכם, אתם יכולים לקרוא בהרחבה בנושא בספרי האחרון – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה". קישור כאן.

 

קישורים –

[1]          “Attorney General Becerra Recovers $148.7 Million for California in Settlement with Wells Fargo Over Deceiving Consumers,” State of California – Department of Justice – Office of the Attorney General, 28-Dec-2018. [Online]. Available: https://oag.ca.gov/news/press-releases/attorney-general-becerra-recovers-1487-million-california-settlement-wells-fargo. [Accessed: 01-Jan-2019].

[2]          E. Schaal, M. Articles, and 2018 February 10, “All the Ripoffs and Scams Wells Fargo Pulled on Customers Over the Years,” The Cheat Sheet, 09-Feb-2018. .

[3]          E. Glazer, “Wells Fargo to Pay States About $575 Million to Settle Customer Harm Claims,” Wall Street Journal, 28-Dec-2018.

[4]          “Tuskegee Study – Timeline – CDC – NCHHSTP,” 03-Oct-2018. [Online]. Available: https://www.cdc.gov/tuskegee/timeline.htm. [Accessed: 04-Jan-2019].

[5]          C. Coleman, “VW could face long legal nightmare – BBC News,” BBC News, 24-Sep-2015. [Online]. Available: https://www.bbc.com/news/business-34352243. [Accessed: 12-Dec-2018].

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

לפני שבוע הוזמנתי לשאת הרצאה בכנס השנתי של היל"מ – החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני – על העתידים המוזרים של המין. נודה באמת לרגע: זה לא בדיוק התחום שהתמקצעתי בו בדוקטורט, אבל לפני מספר שנים העברתי בפני חברי הארגון הרצאה על עתיד המין שהרשימה אותם מאד, כך שהם הזמינו אותי בשנית. מה אפשר לומר? יובל נח-הררי מדבר בפורומים בינלאומיים על עתיד הממשלות והאנושות, דוד פסיג מוזמן לחזות את עתיד הגיאו-פוליטיקה, אבל תמיד אפשר לסמוך על רועי צזנה שידבר על בעיות בתפקוד מיני.

ניחא. כל אחד והנישה שלו. ובאמת, בהחלט מעניין לחשוב כיצד ישפיעו טכנולוגיות מסוימות על עתיד המין.

למשל, הבלוקצ'יין.

כן, קראתם נכון. בלוקצ'יין. כולם כבר הבינו שטכנולוגיות בלוקצ'יין ישנו את עתיד הכסף והכלכלה, אבל מסתבר שהן יכולות להשפיע גם על עתיד הדייטינג והמין.

הגדולה שמאחורי טכנולוגיות בלוקצ'יין היא שהן מתבססות על מאגר נתונים בענן, ללא ישות אחת בודדת שמפקחת עליו. כלומר, אם אתם – כמו רוב תושבי המערב – חרדים לפרטיותכם, אינכם חייבים להפקיד את המידע האישי שלכם בידי חברה מסוימת. במקום זאת, אתם יכולים להסכים שהמידע יישמר במאגר מידע בענן, מאובטח היטב, שאינו נמצא בבעלות איש – אך שאפליקציות מסוימות יכולות לקבל גישה אליו ולהשתמש במידע לפי כללים שהגדרתם עבורן מראש.

אפליקציה כזו לדוגמה, שמפותחת בימים אלו ממש, מכונה לולי (Loly), והיא נועדה להתמודד עם חששותיהם של גברים ונשים בתחום הדייטינג. מפתחת האפליקציה הסבירה כי היא מנסה לסייע לשני המינים, למרות שלכל אחד מהם יש דאגות אחרות.

"הפחד מספר אחד של גברים שיוצאים לדייטינג הוא שהנשים שמנות יותר מבתמונות שלהם." סיפרה בראיון למגזין Inc. "הפחד מספר אחד של נשים הוא שיירצחו."

לולי אמורה להתאים זוגות פוטנציאליים זה לזה לפי המידע שנאסף עליהם לענן. בתחילה יהיה מדובר בוודאי במידע מהסוג שניתן למצוא גם באתרי שידוכים כמו OkCupid – מידע שהמשודכים מעבירים על עצמם באמצעות סקרים ושאלונים שהם ממלאים. אך עם הזמן, אפליקציות דייטינג מסוג זה יוכלו לעבור על כל המידע שנאסף משפע של מכשירים לבישים – שעונים חכמים, נעליים חכמות, משקפיים חכמות ועוד – ולתאם את השידוך לפי אופיים וסוג גופם של המשתמשים. ולא זאת בלבד, אלא שאפליקציות שכאלו יוכלו אפילו להתאים את השידוך לפי מצבם הרגשי והפיזיולוגי. חווית פרידה כאובה ומחפשת ריבאונד? אולי האפליקציה תשדך לך גברבר שאינו זקוק לקשר מחייב. או שאולי את מבייצת ברגע זה – מצב פיזיולגי שמשנה את העדפותיך המיניות לפרק זמן קצר? האפליקציה תציג בפניך גברים שמתאימים יותר לצרכיך. אין פלא שהאפליקציה מתהדרת ב- Heat Index – מונח שניתן לתרגום כ- "מדד חום" או כ- "מדד חרמנות" ואמור לדרג את מידת ההתאמה של הצדדים זה לזה.

אבל לולי אינה עוצרת כאן. עם תחילת הדייט, האפליקציה תוכל להקליט את כל השיחה באופן אוטומטי – אך מבלי שהמידע ישותף עם איש. רק במידה והאפליקציה שומעת מילה 'בטוחה' מסוימת, שנקבעה מראש על-ידי המשתמשת, היא תסדר שיחת טלפון מזויפת כדי לאפשר לגברת להתנצל ולעזוב את הדייט בשלום. ובמקרה הצורך, היא בוודאי תוכל גם להזעיק את המשטרה.

"חשבי על לולי כעל אחותך הגדולה המגוננת-יותר-מדי. היא שם כדי לסדר לך את הדייט, אבל היא גם רוצה להגן עליך." אומרת המייסדת[1].

בשם השוויון, האפליקציה אמורה להגן גם על גברים החוששים מהאשמות-שווא לאחר מעשה. היא אמורה לאפשר לאנשים לציין במפורש כי הם מעוניינים בקיום יחסי-מין – ואישור זה יירשם לצמיתות במאגר המידע שבענן, ואמור לסייע במקרים של "הוא אמר / היא אמרה". כמובן שלפני קבלת האישור, המשתמשים יידרשו לעבור בהצלחה 'מבחן פיכחות' באפליקציה, במסגרתו ייאלצו לנווט את דרכם במבוכים ולענות על שאלות היגיון פשוטות כדי להוכיח שאינם נמצאים תחת השפעת חומרים משכרים או סמים כלשהם[2].

loly.jpg

ומה אם האשה (או האיש) משנים את דעתם במהלך המעשה? במקרה זה, בהחלט ייתכן שאחד מהפיצ'רים הבאים של האפליקציה יאפשר לרשויות החוק לקבל רטרו-אקטיבית את ההקלטה המלאה, כדי שיוכלו להבין מה בדיוק אירע.

לולי אינה קיימת עדיין – האפליקציה עדיין בשלבי תכנון וגיוס כספים – אך היא מספקת לנו הצצה ליכולותיהן העתידיות של אפליקציות שידוכים בעידן הבלוקצ'יין.

אבל מה אם אתם רק רוצים, ובכן, מין?

מין, ללא פיקוח

תעשיית המין – והעוסקות והעוסקים בה – סובלים מסטיגמה קשה, לרוב בצדק. לאה קאלון-באטלר, מפתחת שירות Intimate.IO, מתארת את המצב במילים הבאות בראיון לפורבס –

"ישנה הטיה מוסדית המתקיימת בתעשיית המין… היא מלוכלכת, היא גועלית, היא רעה, זה פורנו וזה ניצול נשים. … יש יזמות שם בחוץ עם רעיונות נהדרים למוצרים ולשירותים במרחב הזה, אבל כל יזם בתעשייה הזו יגיד לך שכמעט בלתי-אפשרי להקים ולהריץ בית-עסק. אתה לא יכול לפתוח חשבון בנק, ואתרי תשלום לא יעבדו איתך. פייפאל וסטרייפ פשוט לא יעבדו עם אף אחד מתעשיית המין. יצרנים חדשניים לא יכולים להפיץ את מודעותיהם בפייסבוק. … יש כל כך הרבה שיפוטיות. הסטיגמה תרחיק את כולם."[3]

קאלון-באטלר מנסה לסלק את כל המתווכים המקשים על אנשים לעסוק בעבודות מין. פלטפורמת הבלוקצ'יין שהיא מפתחת – Intimate.IO – אמורה לטפל בהעברות כספים בין עובדי מין ללקוחות, מבלי שהבנקים (ואולי גם הממשלות) יוכלו להתערב בתהליך. טכנולוגיות הבלוקצ'יין יוכלו גם לפקח על המעשה עצמו. קאלון-באטלר מציעה ליצור, למעשה, אפליקציה באמצעותה יוכלו הלקוחות והעובדים לדרג זה את זו (או זה את זה, או זו את זו, או כל דרך הגדרה מגדרית אחרת), ובדרך זו לבנות מוניטין לאורך זמן. בעולם אידיאלי, לקוח שיקבל דירוג נמוך, לא ימצא נותני-שירות שיסכימו לקבל את בקשתו. ובעולם אידיאלי עוד יותר, לקוח שיקבל דירוג נמוך במיוחד – למשל, בעקבות אלימות שהפעיל – יזכה לביקור מצד המשטרה, שתקבל את הקלטת מעשה המין מפלטפורמת הבלוקצ'יין כראיה.

כמובן, הדברים לעולם אינם פשוטים כל-כך בעולם האמיתי. אנו יודעים כבר ששוטרים נוטים להפלות לרעה את העוסקות בתעשיית המין, למשל, ושסרסורים מצליחים לזכות בשליטה על קבוצות של נשים, וגובים מהן דמי חסות. האם יכולה פלטפורמת בלוקצ'יין כמו Intimate.IO להתמודד עם כל התופעות האלו? קשה לדעת, אך קאלון-באטלר מאמינה שהמוצר שהיא מספקת לאנושות יחולל שינוי אמיתי לטובה בתעשייה. וכדבריה –

"קיומם של סטיגמות וטאבו מגבירים את אי-האונות של האנשים האלו וחוסר ההגנה שהם זוכים לה. הם נאלצים לקיים את עסקיהם בצללים רוב הזמן. אם הייתם דואגים מספיק לגבי בטחונם של אנשים בתעשייה זו, הייתם מספקים להם די כבוד כדי שיוכלו להגיח מהצללים ולומר שיש להם עבודה לגיטימית והם עובדים קשה כדי להרוויח את כספם."

אפשר להסכים עם קאלון-באטלר, או לטעון שהיא נאיבית, אך בכל מקרה היא אינה הראשונה – וכנראה גם לא האחרונה – המשתמשת בבלוקצ'יין כדי לנסות למסד את תעשיית המין. מצטרפים אליה גם מייסדי SexService.IO[4] שמשווקים אפליקציה דומה שאמורה לקשר ולתאם בין עובדי מין ולקוחות. פלטפורמת SpankChain מציעה שירותים דומים להעברת כספים בין עובדי מין ולקוחותיהם[5]. מועדוני חשפנות מתחילים לאפשר ללקוחותיהם להציע טיפים לעובדות במטבעות וירטואליים[6]. פלטפורמת היקי מציעה פרטיות מוחלטת לצד שידוכים מותאמים היטב[7].

כפי שנכתב במגזין The Outline –

"כשהם נתקלים בסביבת תשלומים עוינת שמונעת מהם גישה או גובה מהם סכומים מוגזמים עבורה, עובדי-מין רבים… הופכים לאוונגליסטים של קריפטו-מטבעות. … מתת-אל שמספקת להם סוף-סוף דרך לאבטח את משלח-ידם מפני השיפוט המוסרי… שהופך את עבודתם ליקרה ומסוכנת שלא-לצורך."[8]

ושוב כדאי לציין שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. היזמים בתחום אינם כולם מלאכים שנשלחו משמים להציל את עובדי המין מעולם ששונא אותם ומתנגד להם. רובם רוצים בוודאי לעשות כסף טוב בתעשייה שאינה זוכה לפיקוח קפדני מצד הממשלה, ובטחונם של עובדי-המין אינו בהכרח נמצא בראש מעייניהם. ויחד עם זאת, לשירותים שהיזמים הללו מספקים יש פוטנציאל ממשי לחזק את מעמדם של חלק מעובדי-המין, ולאפשר להם לפקח בכוחות עצמם על השוק שיצרו ושנוצר מסביבם. SpankChain גובה רק חמישה אחוזים מהכספים המועברים לעובדי-המין – אחוז מגוחך בהשוואה לחברות המסורתיות המטפלות בהעברות הללו, וגובות בין 15 לחמישים אחוזים מרווחי העובדים לפי The Outline[9].

ובאותה נשימה, כדאי להבין את המשמעות החברתית המלאה – והקודרת יותר – של חלק מהשירותים הללו. עלולות בהחלט לקום פלטפורמות בלוקצ'יין בהן המידע לא יעבור פיקוח מצד הממשל. פלטפורמות אלו עשויות לספק גישה לעובדי-מין או לחומרים מסוימים שאינם מוסריים בעליל: פדופיליה, למשל. במקרים אלו, הפלטפורמות יאפשרו העברת תשלומים בין עובדי-המין ללקוחות מבלי שלממשלה תהיה גישה למידע אודות העברות הכספים.

בעצם, כמו המצב עכשיו.

סיכום

במבט ראשון נראה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין מספקות לראשונה דרך עבור עובדי המין לזנוח את הפיקוח הממשלתי לאנחות, ולהתאגד בכוחות עצמם. אלא שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. במציאות, קיים סיכוי סביר שיוקמו פלטפורמות שישרתו את עובדי המין – אך גם עלולות באותה העת לכבול אותם לתחום עבודה מסוים זה (באמצעות שימוש במטבעות פנימיים שיכובדו רק במסגרת הפלטפורמה). היזמים שיקימו את הפלטפורמות הללו עלולים גם להגדיר תנאי שימוש בלתי-סבירים עבור עובדי המין, שיאלצו להסכים להם עקב תנאי חייהם הקשים, והעובדה שהחברות הקיימות כיום אינן מוכנות לעבוד עמם ולספק אלטרנטיבה הולמת.

דבר אחד נראה בטוח: אם פלטפורמות הבלוקצ'יין יספקו פרטיות ויכולת להעברת כספים מתחת לעיני השלטון, עובדי מין רבים ינהרו אליהן. מאותה נקודה ואילך, תפקיד החברה – תפקיד כולנו – יהיה לסייע לעובדי המין לשמור בידיהם את הבחירה: לעזור להם לנטוש את המקצוע אם ירצו בכך, או להתאגד בפלטפורמות שיספקו להם את תנאי השימוש ההוגנים והבטוחים ביותר.

[1] https://www.inc.com/john-koetsier/this-augmented-reality-dating-startup-uses-blockchain-to-verify-consent.html

[2] https://loly.io/

[3] https://www.forbes.com/sites/jamiemoy/2018/02/12/blockchain-disrupts-adult-industry-and-sextech/#151ba58dfba2

[4] https://sexservice.io/wp/ssio-whitepaper-en-1.0.pdf

[5] https://spankchain.com/

[6] https://cointelegraph.com/news/a-blockchain-sexual-revolution-crypto-in-the-adult-entertainment-industry

[7] https://hicky.io/

[8] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[9] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[10] https://exolover.io/?utm_source=icomarks#aboutWrapp