ערעור הסדר הגלובלי – פייסבוק מקימה את רשת 'ליברה' מבוססת-הבלוקצ'יין

ערעור הסדר הגלובלי – פייסבוק מקימה את רשת 'ליברה' מבוססת-הבלוקצ'יין

קיימות המצאות שמשנות לגמרי את מהלך ההיסטוריה. הפצצה האטומית, למשל, או מנוע הקיטור. בימים האחרונים הופיעה בזירה העולמית המצאה חדשה מסוג זה. אני וחבריי שקראנו עליה, הולכים עדיין המומים וממלמלים – "חשבנו שזה יקרה, אבל לא כל כך מהר!", או "זה טורף את כל הקלפים. איך העולם ייראה עכשיו?"

לא רק אנחנו שואלים את השאלה הזו. באופן נדיר, נציגים משני צדי המתרס של הקונגרס האמריקני – רפובליקנים ודמוקרטים – כבר הסכימו שיש לקיים דיון חירום לגבי המצב החדש, ושאסור להתקדם עם ההמצאה הזו לפני שהקונגרס יבין את השלכותיה המלאות. או במילים אחרות, אף פעם[1].

אבל אולי התגובה המעניינת ביותר ששמעתי לפיתוח החדש הגיעה מאחד מחבריי, מומחה לחדשנות, שאמר לי – "איזה ממזר הצוקרברג הזה, הא? מי שלא רצה אותו כנשיא ארצות הברית, יקבל אותו עכשיו כקיסר העולם."

וכל זה, בזכות ההודעה של פייסבוק מהשבוע האחרון על כך שהיא מקימה פלטפורמת בלוקצ'יין משלה, באופן שעבדכם הנאמן (אני) כבר חזה מראש לפני שנתיים שיקרה, בספרי "השולטים בעתיד". לפעמים מצליח לי.

אבל מה המשמעות בעצם של פלטפורמת הבלוקצ'יין של פייסבוק? למה ההשלכות שלה עומדות לשנות את הכלכלה ואת הגאופוליטיקה כפי שאנו מכירים אותן? הנה כמה תשובות.

מה זה בכלל בלוקצ'יין?

בלוקצ'יין היא שיטה המאפשרת לבזר – כלומר, לפזר – את כוח המחשוב הנדרש להגנה על רשת מסוימת, בין מיליוני מחשבים שונים. הדוגמה הראשונה להצלחה של טכנולוגיות הבלוקצ'יין היא בביטקוין: מטבע שמוגן מפריצות ומרמאויות באופן מבוזר, כאשר מיליוני מחשבים של משתמשים מסביב לעולם בודקים כל פעולה הנעשית בביטקוין, ומוודאים שאין כאן ניסיון לרמאות.

אם אתם רוצים הסבר רחב יותר על רשת הבלוקצ'יין ומשמעויותיה, הנה רשומה שכתבתי על הנושא (במקור כמאמר במגזין הטכניון) וזכתה לשיתופים רבים גם בפייסבוק – https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156130913344911&set=a.10150318105559911&type=3&permPage=1

הביטקוין הצליח כל-כך (יחסית למטבע ניסיוני לגמרי, שהוקם על-ידי קבוצה של מטורפים לעניין) מכיוון שהוא אינו נשלט על-ידי איש. לא מדובר במטבע דיגיטלי תוצרת אמריקה, סין, או גרמניה, שהמדינות הללו יכולות לשלוט בו ולתפעל את הפעולות המתבצעות בו. במקום זאת, הוא היה המטבע 'הנייטרלי' הראשון בעולם, שאינו נשלט על-ידי איש. אלא שלמרות יתרונות אלו, הוא מעולם לא הצליח באמת. העובדה שהוא הסתמך על מחשבים אישיים בכל העולם לצרכי אבטחה, גרמה לכך שניתן היה לבצע רק שבע פעולות בשנייה במטבע זה. לשם השוואה, ויזה מבצעת 2,400 פעולות מדי שנייה.

ואז באה פייסבוק, והודיעה על פתיחת רשת ליברה, ביחד עם עוד 27 חברות-ענק, כולל ויזה עצמה.

ליברה

ליברה היא פלטפורמת הבלוקצ'יין החדשה שפייסבוק הכריזה על הקמתה בשבוע האחרון. הפלטפורמה אמורה לספק לכל המשתמשים מטבע דיגיטלי חדש בשם "ליברה" – מילה הנבחרה בקפידה, ומגיעה מיחידת המידה הרומאית וממשחק-מילים על ה- 'ליברטי', כלומר "חירות" בצרפתית. כל אדם יוכל להשתמש במטבע הזה: תוכלו לרכוש אותו דרך אפליקציה או אתרים ייעודיים, ואז להשתמש בו.

מה שמעלה את השאלה, איך בדיוק תשתמשו בו?

כאן נכנסות למשחק 27 החברות האחרות עמן הקימה פייסבוק את הפלטפורמה החדשה. אלו כוללות את ענקיות הפיננסים: ויזה (שאחראית על העברות כספים בשווי של כמעט שבעה טריליון דולרים בשנה[2]) מאסטרקארד, פייפאל וסטרייפ. לא מוגזם לומר שביחד, החברות הללו מפקחות על כמעט עשרה אחוזים מכל הפעולות הפיננסיות בעולם. כך שדרך ליברה, תוכלו לשלם בכל מקום שמכבד ויזה ומאסטרקארד. כלומר, בכל מקום. אפילו לבנקים.

אבל מה אם אתם רוצים להשתמש בליברה כדי לנסוע במונית? בוודאי תשמחו לשמוע ששתי ענקיות התחבורה הציבורית – אובר וליפט – חברות גם הן ברשת ליברה. אולי תרצו להזמין חדר במלון, טיסה או לשכור רכב? ברכותיי – חברת בוקינגס-הולדינגס (דרכה נרכשו 670 מיליון לילות במלונות בשנה, ושבעה מיליון כרטיסי טיסה[3]) שותפה גם היא ברשת ליברה. תרצו לקנות חפץ באיביי? גם היא ברשת ליברה! תרצו לשלם על מנוי בספוטיפיי? גם היא שם. תרצו להתחבר דרך הסמארטפון לאינטרנט? דברו עם וודאפון – ספקית התקשורת הסלולרית הגדולה בעולם (לפי רווחים) – שהצטרפה גם היא[4].

וזוהי רק יריית הפתיחה. רשת ליברה לא תיפתח עד לשנה הבאה, והצפי הוא שעד אז יצטרפו עוד עשרות חברות. פייסבוק כבר הבהירו שישמחו לצרף אפילו חברות מתחרות, לכאורה, כגוגל ורשתות חברתיות אחרות.

אבל למה שכל אלו ייכנסו לרשת? מה הן ירוויחו מזה?

הגזר

הייתרון המיידי – שכמעט שולי, בראייה רחבה יותר – הוא שהחברות המצטרפות חייבות להשקיע סכום של לפחות עשרה מיליון דולרים בפלטפורמה. בתמורה לכך, הן יזכו ב- 'ריבית' על השקעתן הראשונית, בהתאם להצלחת הפלטפורמה. אם ליברה תהיה פופולרית מספיק, ומספר גדול של אנשים ישתמשו בה וירכשו מטבעות ליברה, הרי שהחברות המקימות יזכו ברווח יפה על השקעתן המקורית.

הסיבה החשובה יותר היא שרשת ליברה למעשה מפתחת סוג חדש של כסף שניתן יהיה להשתמש בו בכל העולם כדי לשלם על שירותים מכל הסוגים. תוכלו לנחות במדינה הנידחת ביותר באפריקה, ועדיין לרכוש מנוי לרשת האלחוטית, לשלם על שירותי התחבורה הציבורית או לקחת הלוואות באמצעות המטבע הדיגיטלי שנמצא לכם בארנק הדיגיטלי. אתם לא צריכים בכלל את הבנקים המקומיים לשם כך, וזוהי נקודה קריטית עבור 1.7 מליארד האנשים שנטולי חשבון בנק כיום, אבל עדיין ירצו ליהנות מכל השירותים שהעולם יכול לספק להם. זהו היבט חשוב במיוחד עבור פליטים, שמוצאים עצמם ללא גישה חוקית לשירותים הבסיסיים ביותר במדינות אליהן הגיעו. בקיצור, פלטפורמת ליברה פותחת שוק גלובלי עבור חברות שהיו צריכות לכפוף עצמן עד כה לרגולציות איטיות, מקרטעות ומשתקות.

תגידו עכשיו – אבל מה עם הממשלות המקומיות? האם הן באמת יסכימו לכך שחברות-הענק ישתמשו במטבע זר כדי לבצע פעולות תשלום בשטחיהן? וכאן אתם מתחילים לראות את הסיבה לכך שאנשים מתרגשים כל-כך מליברה. עד היום, מדינות היו יכולות להחריג משטחיהן חברות שלא התנהגו יפה. אם פייסבוק לא הייתה מסכימה, למשל, לשחק לפי החוקים המקובלים בגרמניה ולשתף מידע עם הרשויות, היא הייתה מועפת בבעיטה מהמדינה, או שהייתה סופגת קנסות משמעותיים. אבל פתאום, גרמניה לא צריכה להתמודד רק עם פייסבוק: היא צריכה להתמודד עם עשרות חברות שכיום שולטות על יותר מעשרה אחוזים מהכלכלה הגלובלית. אם גרמניה לא רוצה לקבל את שירותי ליברה, הרי שכל החברות האלו ימשכו בכתפיהן קולקטיבית. ביחד, הן יותר גדולות מגרמניה, או אפילו מהאיחוד האירופי. הן אלו שמכתיבות את הכללים – והציבור הגרמני יצטרך להתיישר לפי המנגינה שלהן.

אוקי, נודה באמת: זוהי הצהרה מלאת יוהרה, וכמובן שהדברים לא פשוטים עד כדי כך. המדינות לא מאבדות לגמרי מכוחן, ורשת ליברה תצטרך לערוך משא ומתן עם כל מדינה כדי להחליט על הכללים לפיהם מקבלים אזרחי המדינות גישה לרשת. ואף על פי כן, לא מדובר כבר בדין ודברים עם כל חברה בפני עצמה, אלא עם עשרות החברות הגדולות בעולם. מדינות ייאלצו להסכים לחדירתה של ליברה לשטחן, או להסתכן במרי אזרחי מצד התושבים הזועמים, שלא יבינו למה הם היחידים בעולם המוחרגים מהשירותים הטובים, היעילים והזולים ביותר שיש, בכל התחומים. בהצלחה לממשלה שתנסה להנציח מצב זה לאורך זמן.

ופה, בעצם, נמצא אחד מגורמי הפיתוי המרכזיים עבור חברות-הענק: הן מתחזקות על חשבון המדינות, ובדרך זו הן אמורות להיות מסוגלות להביא את שירותיהן ליותר משתמשים בכל העולם, תוך שיהיו נתונות לרגולציה חזקה פחות.

מתחיל להדאיג אתכם? מתחיל להישמע כממשלת צללים שמתהווה מול עינינו ממש?

ובכן, אתם צודקים, אבל השאלה היא האם זה באמת יכול להיות גרוע יותר ממצב העניינים כיום.

ממשלות, ממשלות בכל מקום

העולם כיום נמצא בשלב ביניים. מצד אחד, יצרנו את רשת האינטרנט הגלובלית, חובקת העולם, באמצעותה יכול כל אדם לדבר עם כל אדם אחר בכל מקום ובכל זמן. במקביל, אנחנו עדיין מפולגים ל- 195 מדינות שונות, כל אחת מהן עם דרכון משלה, עם כסף משלה, עם חוקים ונהלים משלה, עם שפה משלה וכן הלאה. בכל מדינה אנחנו חייבים להשתמש במטבע אחר, לעבור ביקורת גבולות ודרכונים ארוכה ומייגעת, להוציא ויזה מראש וכן הלאה.

כל אלו אינן בעיות של מה בכך. זוהי הסיבה, למשל, שגופים רבים דורשים עמלה של שבעה אחוזים להעברת כסף בין מדינות – עלות שמגיעה לחמישים מיליארדי דולרים בשנה[5]. זוהי גם הסיבה לכך שאנחנו צריכים להיתקע בשדה תעופה לאורך ימים, רק מכיוון ששכחנו (למשל) את הדרכון עם הוויזה במטוס שכבר המריא, ואיננו מסוגלים להתקדם או לחזור מבלי לקבל קודם אישור מהשגרירות, שיגיע רק בעוד כמה ימים כי המפתח למחסן הטפסים אצל הג'ינג'י שבדיוק עכשיו יצא לחופשת תה במלדיבים.

מערכת ליברה אמורה לעקוף את כל אי-הסדירויות והחיכוכים שבין 195 המדינות הנפרדות הללו, ולהשתית מערכת אחת שתאפשר לכל אדם ליהנות משירותי וידוא הזהות הטובים ביותר (באדיבות פייסבוק), משירותי ניהול הכספים הטובים ביותר (ויזה, מאסטרקארד, פייפאל), תחבורה ציבורית בכל מדינה, וכן הלאה. וזה רק המצב כיום, כשיש 28 חברות בלבד ברשת ליברה! בעוד שנה, יהיו הרבה יותר. בעוד חמש שנים, בהחלט ייתכן שאפילו ממשלות ועיריות יתחננו להצטרף לרשת ליברה, וכך להקל על חיי האזרחים והתושבים, ועל הדרך – להפוך למעשה למדינת-על גדולה אחת. סוג של אימפריית-ענן, מהסוג שתיארתי בספרי "השולטים בעתיד" שיצא לאור כבר לפני שלוש שנים.

נו, תרשו לי להשוויץ. מותר גם לי להיות צודק מדי פעם.

אבל יש להודות: יש סיכוי שכל העניין עוד יקרוס בלהבות.

Image result for ‫השולטים בעתיד‬‎

תראו, ספר! לרכישה בקישור.

עניין של אמון

כאשר כתבתי על אימפריות-הענן ומדינות-הענן העתידיות, דמיינתי רשת בלוקצ'יין שתנוהל על-ידי הציבור הרחב. בדומה לביטקוין, כוח המחשוב היה אמור להגיע מכל אחד ואחת מאיתנו. פייסבוק אמנם שואפת להגיע לכך – למצב בו רשת ליברה לא תנוהל על-ידי חברות-הענק, אלא על-ידי הציבור – ומצהירה זאת במפורש במסמכי הפרויקט. עם זאת, הטכנולוגיה הקיימת עדיין אינה מסוגלת לתמוך ברשת מסוג שכזה. לעת עתה, עלינו להסתפק ברשת שמנוהלת על-ידי החברות הגדולות, ולהסתמך על הצהרתה של פייסבוק לפיה מטרת-העל היא בסופו של דבר להפוך את רשת ליברה ל- permissionless – כלומר, כזו שהציבור הרחב ישתתף בניהולה.

אבל עד אז, הרשת תנוהל על-ידי חברות-הענק.

סומכים עליהן? לא? מסיבה טובה. לא כדאי לסמוך על אף גוף בעולמנו. ובואו לא נשכח שפייסבוק – על המוניטין הכושל שלה בשמירת מידע ופרטיות – היא זו שדחפה להקמת הפלטפורמה. הצד החיובי הוא שפייסבוק כבר הבהירה שהמידע שנאסף עליכם בפייסבוק, אינו עומד להיות משותף עם שאר החברות שעל רשת ליברה – אלא אם תצהירו במפורש שאתם מעוניינים בכך.

ועדיין, מי מוכן לסמוך על חברות-הענק? אף אחד. אבל מה האלטרנטיבה? לסמוך על 195 ממשלות, שרבות מהן לא הוכיחו עצמן כמוצלחות במיוחד – אם נתבטא בעדינות – בשיפור חיי אזרחיהן? שחלקן הגדול מרגל אחרי אזרחיהן כל העת? שנכשלות פעם אחר פעם בתיאום ובשיתוף פעולה בינלאומיים? שזורקות מדי פעם מילה באו"ם בעד שת"פ, ואז עושות כרצונן בשטחיהן?

ברור שמדובר כאן בניסוי ראשון מסוגו, כזה שיכול להתאפשר רק בעולם המחובר באופן מיידי דרך רשת האינטרנט. כל חברה מסחרית שמצטרפת (וכדי להצטרף צריך לספק הוכחת שווי של מיליארד דולרים לפחות), תקבל זכות הצבעה על חוקי הפלטפורמה. חברות-הענק, לראשונה, מתאגדות ביחד תחת פלטפורמה אחת, שאמורה להתחרות במדינות, כולן. זהו האו"ם של החברות המסחריות, אבל כזה שאוכף את רצונו באופן מיידי וברור באמצעות קביעת הכללים לפיהם מתנהלת רשת ליברה.

והמדינות עלולות שלא לאהוב את זה.

אז מה הן יוכלו לעשות בנידון? כנראה שהרוב המכריע של המדינות לא יוכלו להתחרות כלכלית בליברה, או להקים לה אלטרנטיבה משלהן (סין היא כנראה יוצאת הדופן היחידה). האם הן יוכלו לשתק את ליברה באמצעות סגירת השרתים שבשטחיהן? אולי, אבל כל עוד הרשת תכלול מספיק חברות בינלאומיות, אפשר להניח שהשרתים יהיו ממוקמים בכל העולם – דבר שיחייב פעולה בינלאומית משותפת כדי לשתק את ליברה. אני עדיין מחכה ליום בו סין, ארצות הברית, רוסיה והאיחוד האירופי יחליטו במשותף שקיים איום גדול מספיק כדי לגרום להן לשתף פעולה. אולי זה יקרה, יום אחד, כתוצאה מאיום ממשמש של אסטרואיד שעומד לפגוע בכדור-הארץ. אבל האם רשת ליברה – רשת שאמורה להיטיב בסך הכל עם חיי המשתמשים – תוכל באמת לגרום לכל המדינות להחליט על שיתוף פעולה, רק כדי להפיל אותה?

איכשהו, לא נראה לי.

ועדיין, רב הנסתר כאן על הגלוי. מדינות עלולות להחליט על סנקציות כלכליות שיושתתו על חברות שמשתתפות בליברה, כדי להניא אותן מלקיחת חלק ברשת. הן יכולות להעניש חברות על הפרות-חוק שנערכו במסגרת רשת ליברה, וכך לאלץ אותן לעזוב את הרשת מחשש לתביעות-ענק.

או – שליברה תגדל מספיק מהר, מספיק חזק, כדי לשנות את הסדר העולמי. כדי להביא לכך שאם חברה אחת ברשת תקבל קנס לא-הוגן (לראיית רשת ליברה) מממשלה מקומית, הרי שהגלגל יתהפך: רשת ליברה עצמה היא זו שתעניש את הממשלה הפוגענית ותשתית עליה קנסות וחרמות עד שיסתדר העניין לשביעות רצונה.

אתם מבינים עכשיו למה האנשים שחושבים על הנושאים האלו שנים, הולכים בימים האחרונים כסהרורים ברחוב, ולוחשים לכל הסובבים אותם – "העולם השתנה לגמרי בשבוע האחרון! איך אתם לא מבינים את זה עדיין?!"

cyclone-2102397_1920.jpg

השינוי מגיע

בדרך לעתיד

יכול להיות שאני מתרגש קצת יותר מהראוי לנוכח הפוטנציאל של רשת ליברה. ייתכן שהניסוי עצום-המימדים הזה לא יצליח. למעשה, אני בטוח שהוא ייכשל בדרכים מסוימות, אבל גם אם יקרוס לחלוטין מסיבות שאיננו יכולים לנחש עדיין, הוא יקום מחדש מאפרו בשנים שלאחר מכן. רשת הבלוקצ'יין אמורה לאפשר לאנשים ולחברות להתאגד מבלי להתייחס לממשלות המקומיות ולגבולות לאומיים, וזהו כוח שיהיה קשה למדינות לעצור לאורך זמן.

יש עוד אלפי סוגיות שצריך לפתור: מה זכותם של משתמשים לפרטיות ברשת ליברה? האם מותר לחברות מתחרות להיות שותפות ברשת האחת הזו ולשתף ביניהן מידע, והאם הן בכך חשש ליצירת קרטל? האם לא כדאי שיהיו חוקי יסוד – אלו שייקבעו מראשיתה של רשת ליברה, ושלא ניתן יהיה לשנותם אלא ברוב-קולות עצום? ומי אוכף קנסות על הפרת הכללים והחוקים ברשת ליברה?

כל אלו שאלות שחשוב להעלות, ויספקו פרנסה רבה לעורכי-דין, וקרואסונים רבים בכנסים להוגי-דעות מכל הסוגים. אבל לעת עתה, אני רוצה לעצור כאן בקביעה אחת פשוטה: השבוע, כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הכלכלה הגלובלית ועל יחסים בין חברות בינלאומיות וממשלות, התחיל להתערער.

וההמשך יבוא.

[1] https://www.wired.com/story/lawmakers-express-privacy-concerns-facebooks-libra/

[2] https://www.forbes.com/sites/danielfisher/2015/05/06/visa-moves-at-the-speed-of-money/#12a2f9a61b99

[3] https://www.sec.gov/Archives/edgar/data/1075531/000107553118000015/pcln-20171231_10k.htm#s679534D3B78B0B5C91C7CB7EEF77C506

[4] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%95%D7%93%D7%90%D7%A4%D7%95%D7%9F

[5] https://techcrunch.com/2019/06/18/facebook-libra/

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

עוד התקדמות בדרך לאל הממוחשב ששומע הכל ורואה הכל

בפינתנו היום אני רוצה לסקור פיתוח חדש של מיקרוסופט, שבמבט ראשון אינו נראה מרשים במיוחד. בראייה רחבה יותר, אני מאמין שהוא מרמז על כוחה של הבינה המלאכותית לשנות את העולם.

הרעיון עצמו פשוט למדי: חוקרים במעבדות מיקרוסופט פיתחו מערכת חדשה לתמלול פגישות בעולם הפיזי. במקום להסתמך על מיקרופון אחד בלבד, המערכת מתחברת לכל הסמארטפונים והמחשבים הניידים בחדר, ומקבלת מידע מהמיקרופונים שלהם בזמן אמת. המידע הזה עובר אינטגרציה, כך שבסופו של דבר, המערכת מסוגלת להבין ולתמלל את הדיבור בחדר, טוב יותר מכפי שהייתה יכולה לעשות זאת בהסתמך על מיקרופון אחד בלבד[1].

למה זה חשוב? מכיוון שאנו רואים כאן את ההתחלה של תפישה חדשה, שמסתמכת על 'מוח' ממוחשב המסוגל לקבל מידע ממספר רב של ערוצים בו-זמנית, ולהפיק ממנו משמעות. אנו איננו יכולים לעשות זאת: אנו מוגבלים למידע שמיעתי המגיע משני ערוצים בלבד – אוזן ימין ואוזן שמאל. אבל 'מוחות' ממוחשבים אינם ניחנים במגבלה דומה, והם מסוגלים לקבל מידע שמיעתי מעשרות, מאות ואפילו אלפי ערוצים. כל עוד הם ניחנים בכוח המחשוב הנחוץ, הם מסוגלים להפיק תובנות בעלות משמעות מכל המידע הזה.

יש השלכות עצומות לתפישה הזו. דמיינו שאתם מגיעים להרצאה בעוד חמש שנים. ברגע שאתם נכנסים לאולם, הטלפון שלכם מצטרף אוטומטית לרשת הרחבה שכוללת את הסמארטפונים של כל המאזינים האחרים. כל הטלפונים מקשיבים ביחד למרצה, ובסוף ההרצאה תקבלו את התמליל המדויק של כל מה שהוא אמר.

אבל למה לעצור במידע שמיעתי בלבד? בפעם הבאה שתלכו לקונצרט רוק עם אלפי אנשים בקהל, תוכלו לשתף גם את המידע החזותי המתקבל מהסמארטפון שלכם. כלומר, את קטעי הווידאו שאתם מצלמים. כל קטע וידאו כזה בפני עצמו אינו מעניין במיוחד, אבל זכרו שעשרות אנשים מצלמים כל הזמן, כל אחד מנקודה אחרת בקהל. אלגוריתמים מתקדמים יוכלו לאחות את כל הצילומים הללו כדי להפיק סרטים של האירוע השלם.

התפישה הזו פותחת גם צוהר לעולם העבודה החדש. באחת מהופעותיי האחרונות על הבמה באוסטרליה, טכנאי הסאונד גיחך קלות כששמע שאני סבור שהבינה המלאכותית יכולה לגזול מקומות עבודה מבני-אדם.

"ומי יחבר לך את המיקרופון לדש?" הוא שאל, תוך שידיו עוברות על גופי במיומנות. "מי ישחיל את הכבלים מתחת לחולצה שלך, ויחבר את הסוללה והמקלט לחגורה? מי יפעיל את המצלמה שמתעדת אותך על הבמה?"

והנה, אחת התשובות היא שפשוט לא יהיה צורך בכל המכשירים הייעודיים האלו. הם יוחלפו בכוח ההמון: בעשרות או מאות סמארטפונים שישתפו את המידע השמיעתי והחזותי ברמה שעולה על זו המתקבלת ממיקרופון בודד או מצלמה בודדת – משוכללים ככל שיהיו.

כמובן, אי אפשר שלא לחשוב גם על הבעיות הטמונות בתפישה זו. גופי ביון, למשל, יגירו ריר לנוכח האפשרות לשמוע הכל ולראות הכל. כבר עכשיו מקבלים גופי ביון רבים מידע מהסמארטפונים שלנו (לממשלת ארצות הברית, למשל, יש גישה לכל מה שאתם מקליטים ומעלים לענן של גוגל או פייסבוק). מה יקרה כשהם יוכלו לאחות את כל פיסות המידע הנפרדות האלו, כדי להרכיב תמונה גדולה וברורה יותר של העולם? והאם אנו רוצים באמת לתת בידיהם את הכוח הזה?

ייתכן שבעיה זו תיפתר בכוחן העתידי של טכנולוגיות הבלוקצ'יין, שאמורות ליצור רשתות תקשורת שיהיו חסינות לפריצה ולרחרוח מצד הממשלות. אולי. אבל יש עוד זמן עד אז. בינתיים, אפשר להסתפק בכך שהתפישה החדשה – זו שמספקת לבינה המלאכותית יכולת הצלבת מידע – אמורה לשרת את הציבור באמצעות שילוב הציבור עצמו. כולנו נצטרך 'לנדב' את כוח השמיעה, הראייה והתקשורת של הסמארטפונים שלנו, כדי לתת לבינה המלאכותית את המידע שהיא צריכה כדי לסייע לכולנו. כולם למען כולם.

זה בהחלט עתיד שאני יכול להתחבר אליו.

[1] https://www.microsoft.com/en-us/research/uploads/prod/2019/05/DenmarkTechReport-5ccb8b095c8f3.pdf

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

עתיד היערות: קריסה או תקווה?

בשנה האחרונה חקר ארגון אקספרייז (XPRIZE) את עתיד היערות, בניסיון להבין כיצד ניתן למזער את הפגיעה ביערות, תוך כדי שימור ערכם לאנושות ומבלי לפגוע בכלכלה העולמית. במסגרת המחקר זוהו 18 טרנדים בעלי השפעה מזיקה על היערות, ו- 26 פתרונות המקובלים כיום (אך אינם מצליחים למנוע את ביעור היערות ואת הכריתה שאינה ברת-קיימא). המחקר נערך בשיתוף פעולה עם קהילה מקוונת של חוקרי יערות שנאספו ביחד לטובת העניין, והמסקנות שותפו עם כמה מהמומחים המובילים בנוגע לעתיד היערות, וזכו לאישוש מצדם.

היה לי הכבוד לקחת חלק במחקר זה (בעיקר לקראת סופו), כאשר סייעתי לקחת את כל המידע הזה ולזקק אותו לארבעה תרחישים אפשריים המתארים את היערות בשנת 2040. בכל אחד מהתרחישים הללו, אתגרים מסוימים לעתיד היערות נפתרים, בעוד שאחרים נותרים ללא מענה.

אני רוצה לשתף עמכם ברשומה זו את שני התרחישים הקיצוניים ביותר שיצרנו: עתיד של קריסת היערות, ועתיד של תקווה ליערות. אתם מוזמנים לקרוא את שניהם ואז להחליט מי מהם נשמע סביר יותר.

שימו לב בבקשה שמדובר כאן בתרגום של התרחישים מהדו"ח המלא. אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית, ולהיחשף שם גם למגמות ולפתרונות ששרטטנו, בקישור הבא. כמו כן, במחקר לקחו חלק סבאג קצ'יצ'יאן, ג'ון גרייסברגר, ד"ר שי הרשקוביץ (ראש תחום המחקר באקספרייז) וזניה טאטה (מנהלת ראשית בתחום האימפקט), והוא מומן על-ידי חברת קימברלי-קלארק. אני הצטרפתי למחקר בשלב מאוחר יחסית, לאחר שכמעט כל המידע הגולמי כבר נאסף.

עתיד היערות: קריסה מוחלטת

עד שנת 2040 היה כבר ברור שהיערות בקריסה מוחלטת – עם השלכות חמורות עבור הסביבה והאנושות כולה.

  • יערות האורנים העצומים, שכיסו בעבר את רוב קנדה, שוודיה ופינלנד, לא הצליחו להתמודד עם ההתחממות הגלובלית והחלו למות בקצב מוגבר. הורים במדינות אלו אינם רוצים עוד לקחת את ילדיהם לשחק במה שמכונה עתה – "בית הקברות לעצים".
  • כורתי-עצים זכו בגישה ליערות ציבוריים מוגנים ולקרקעות פרטיות, ומוציאים לפועל מבצעי כריתה מסיביים שאינם ברי-קיימא. ציידים לא-חוקיים הגיעו בעקבותיהם, ורוקנו את היערות מנמרים, קופים, טפירים, אנטילופות, חזירים, פילים, גורילות וקופי-אדם אחרים. הילדים ב- 2040 יודעים שכאשר הם מבקרים בגן החיות, הם רואים את נציגיהן האחרונים של החיות המרשימות הללו, שבקרוב ייכחדו.
  • המסחר הלא-מפוקח בבעלי-חיים, לצד הכריתה הלא-מפוקחת, שודד מהיערות מיני ציפורים יפהפיים כתוכים ומקאו, לצד ציפורים רבות אחרות. אובדן זה עולה לאנושות ביוקר, מכיוון שהמינים הללו משחקים תפקיד קריטי במערכת האקולוגית: הם מפזרים זרעים, מאביקים את עצי היער ועוצרים את התפשטותן המוגזמת של אוכלוסיות חרקים שיכולים להזיק לסביבה במספרים גדולים.
  • בהתאם, ממשלות אינן מצליחות להתמודד עם מינים פולשים ומזיקים. אוכלוסיות חרקים מזיקים מתפוצצות בגודלן ביערות בצפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה. שטחי יערות עצומים מתחילים להתדלדל…
  • כתוצאה מתהליך המדבור המתפשט, אדמות פוריות רבות הופכות לשטחי מדבר יבשים. אור השמש משתקף בחזרה מהאדמה הצחיחה, כך שהאטמוספירה מתחממת עוד יותר וההתחממות הגלובלית תופסת תאוצה.
  • שינוי האקלים ממשיך כל העת, ומביא לעלייה בגובה פני הים, לאסונות אקלים הרסניים ולא-צפויים כהוריקאנים ובצורות. אלו פוגעים אנושות בתפוקת השדות ומובילים לשנים קשות של רעב עולמי.

כך נראה העתיד בשנת 2040, בתרחיש של קריסת היערות. זהו אינו סיוט נטול-הקשר, אלא עתיד שעשוי באמת להתממש עבור האנושות. אבל איך הגענו אליו? מה צריך לקרות כדי להצדיק תמונת עתיד קודרת שכך? בהמשך נתאר כיצד הגענו לעולם הקודר שתואר עד כה – לא כדי להפחיד, אלא כדי להאיר עיניים ולהסביר מהן הרעות הגדולות שנרצה למנוע בין 2020 ל- 2040. אם תגלו שהקריאה קשה מדי עבורכם, אתם מוזמנים לדלג קדימה, לתרחיש האופטימי יותר. אבל אם תעשו כך, איך תדעו מה צריך לתקן ומה יהיו ההשלכות אם לא נצליח?

forest-593162.jpg

הדרך לקריסת היערות

מקורות אנרגיה מתחדשים לא התקבלו בברכה במדינות השונות, ובמיוחד במדינות המתפתחות כאפריקה ואסיה. מדינות אלו המשיכו להשתמש בעיקר בדלקי מאובנים, שהפיקו זיהום אוויר רב שפגע בבריאות היערות באותם איזורים. באותו הזמן ממש, המשך הדרישה לפחם-עץ ולמוצרים מבוססי-בשר שנדרשו כדי להאכיל ולקיים את האנשים הרבים באותם אזורים (שמספרם רק המשיך לגדול) האיץ את קצב ביעור היערות בעולם.

ככל שיערות הפכו למשאב נדיר ויקר יותר, כך גדלו הרווחים מביעורם. ממשלות ניסו לסחוט את היערות עד לדולר האחרון, באמצעות הנפקת היתרי כריתת עצים נרחבים, והתמקדות בייצור מזון על הקרקעות החקלאיות החדשות שנותרו לאחר ביעור היערות. רוב הממשלות ניסו להגביל את הכריתה, אך לא הצליחו לתאם אסטרטגיות ופעולות בין מחלקות ומשרדים ממשלתיים שונים, או שגילו שתכניותיהן נופלות קורבן לשחיתות המפושטת בכל רמה. אפילו במדינות מפותחות, שיטות מיושנות לניטור אחר כריתת עצים לא הצליחו להרחיק כורתים לא-חוקיים.

האו"ם וארגונים גלובליים אחרים ניסו בכל כוחם להציב סטנדרטים בינלאומיים לשימור היערות. דרישות מחמירות לקבלת היתרי כריתה ברת-קיימא הוצעו ואפילו התקבלו במדינות רבות. עם זאת, ממשלות רבות הבינו שעדיף להן להתעלם מכריתה לא-חוקית או מניהול יערות קלוקל בשטחן, כדי להמשיך ליהנות מהרווחים הפיננסיים המיידיים.

וכך, ביעור היערות המשיך ללא הפסקה, והתקדמות הטרקטורים והמקצרות לא חדלה לרגע.

forest-3143157_1920.jpg

המירוץ לסחיטת הערך מהיערות המשיך כל העת. ממשלות סיפקו היתרי כריתה [בעיקר] לחברות המהירות והיעילות ביותר. ארגונים להגנת הסביבה התריסו על מצב עניינים עגום זה, ותאגידי-ענק הצטרפו אליהם והצהירו ברבים על מחויבותם לשימור הסביבה. עם זאת, מעטים מאד מאותם תאגידים הציעו צעדים שיהיו בעלי משמעות אמיתית במניעת הביעור.

ככל שמוצרים מבוססי-עץ עלו במחיריהם, כך התגברו גם הסכסוכים בנוגע לבעלות על היערות. שחקנים לא-מדיניים הבינו שיוכלו להפיק רווחים גדולים מבעלות על יערות, ממש כפי ששחקנים לא-מדיניים בסוף המאה העשרים השתלטו על בארות נפט למטרות פיננסיות דומות. קבוצות גרילה נלחמות בממשלות במדינות רבות כדי ליהנות מבעלות על אזורי יערות. בחלק מהמקרים, הממשלות נאלצות להעלות באש כמה מאותם אזורים, כדי למנוע מהמורדים את היכולת להסתתר בבסיסיהם שביערות.

שינוי האקלים

קצב ביעור היערות המוגבר מביא לכך שיערות אינם מסוגלים עוד לקלוט פחמן דו-חמצני מהסביבה ביעילות. כאשר העצים נשרפים כדי להפיק אנרגיה ולייצר פחם-עץ, הם משחררים פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, ומאיצים בכך את ההתחממות הגלובלית ושינוי האקלים. הנזק המתמשך ליערות, לצד שינוי האקלים, מביא לדלדול של המגוון הביולוגי, שמזיק עוד יותר לבריאות היערות.

האקלים המשתנה מקשה גם על החקלאים להפיק יבול מהשדות הקיימים. הדלדול במגוון הביולוגי מביא לכך שמיני מאביקים, שנהגו לחיות ביערות, נעלמים. התוצאה היא שזני צמחים מסוימים, כקפה, קקאו ואחרים, מתחילים להיעלם גם הם. היבולים הנותרים סובלים ממתקפות חרקים, שכבר אינם צריכים לחשוש מאויביהם הטבעיים – העטלפים והציפורים.

animal-3473121.jpg

האקלים המשתנה מגביר גם את הפוטנציאל החקלאי באזורים מסוימים – והתוצאה היא שממשלות מנסות לבער את היערות בקצב מוגבר עוד יותר, כדי להפוך את אדמות היער לחוות רווחיות. אך זה לא מספיק. ככל שאוכלוסיית העולם גדלה, ביחד עם הרעב העולמי, כך המזון הופך לנדיר וליקר יותר.

סיכום תרחיש קריסת היערות

היערות בשנת 2040 מתכלים במהירות. הם אינם יכולים עוד לתמוך בכדור-הארץ. […] חלק מהיערות נותרים תחת הגנה ממשלתית יעילה, וחווים כריתה ברת-קיימא וזהירה. רוב היערות, עם זאת, חווים כריתה וניצול בדרכים שאינן ברות-קיימא, ושאת השלכותיהן לא ניתן יהיה להפוך בקלות. העלויות הגבוהות של מוצרים מבוססי-עץ מביאות לכך שרק העשירים יכולים ליהנות מבתי-עץ, מקריאת ספרים המודפסים על נייר, או אפילו מנייר טואלט. שטחי המדבר החדשים תורמים לשינוי האקלימי, והיערות – שאינם מסוגלים עוד לאצור פחמן דו-חמצני ביעילות – אינם יכולים לעצור אותו.

אפילו בעתיד קודר זה, עדיין ניתן למצוא שביב של תקווה. עוד יש זרעים בעולם בשפע, ואפילו קרקעות מדבר יכולות להשתקם בעזרת שימוש בדשנים מודרניים ובאמצעים לשינוע עפר. ניתן עוד לעצור, לפחות תיאורטית, את ההתחממות הגלובלית, או לפחות לצמצם את השפעותיה. כדי לעשות זאת יש צורך בסדרה של צעדים דחופים, שיעלו לאנושות הון תועפות ויתואמו בין מדינות רבות. אך כאשר מדינות נלחמות זו בזו על עץ ועל מזון, כאשר אזורי החוף מתחילים לשקוע מתחת לגלי הים ואסונות הטבע גוברים בשכיחותם מדי שנה, לא ברור האם האנושות תצליח לגייס מבעוד מועד את הרצון ואת המשאבים הנדרשים כדי להציל אותה מעצמה.

אבל אולי יכול להיות אחרת?

בתרחיש האופטימי נראה כיצד הדברים יכולים להתגלגל באופן שונה לגמרי עד שנת 2040.

התרחיש האופטימי

דמיינו עתיד בו היערות מתקיימים בהרמוניה עם בני-האדם, בסביבה שמאזנת בין מערכת אקולוגית בריאה לבין צרכיה המשתנים של האנושות – כולל צמיחה כלכלית, התקדמות חברתית ויציבות פוליטית. זהו התרחיש האופטימי – העתיד הטרנספורמטיבי – בשנת 2040. באותה שנה –

  • כתוצאה מהדעיכה בכריתת עצים שאינה ברת-קיימא, היערות משגשגים בשנית. הם גם אינם מבוערים על מנת לפנות שטחים לטובת חקלאות.
  • יערות רבים הפכו להיות מחוברים זה לזה, כך שחיות הבר יכולות לנוע בחופשיות ביניהם. דרכים החוצות את היערות נבנו כך שלא יפריעו – עד כמה שאפשר – לחיות הבר, וגשרים אוויריים נמתחים בין צמרות עצים משני צידי הדרך כדי לאפשר לחיות לעבור מצד לצד.
  • היערות הבריאים סייעו לעכב את שינוי האקלים ולמזער חלק מהשפעותיו העקיפות כגון שטפונות. עם זאת, היערות אינם נתפשים רק ככלים להתמודדות עם שינוי האקלים. אנשים מתחילים להעריך את היערות בשל סגולותיהם התרבותיות והספיריטואליות, ושוק תיירות היערות שוקק בכל העולם.
  • כריתת עצים מתנהלת באופן בר-קיימא. מוצרים מבוססי-עץ רבים נזנחו לטובת תחליפי עץ, כגון קרשים שנוצרו על-ידי חיידקים מבלי צורך לכרות עצים ממש.
  • המגוון הביולוגי ביערות נשמר ואף גדל, כך שהיערות הפכו עמידים יותר לשינויים לא-צפויים.

כדי להגיע לתרחיש האופטימי, מספר פריצות-דרך פוליטיות, כלכליות וטכנולוגיות התממשו באותה העת, וכל אחת מהן סייעה בהתמודדות עם אתגרים שונים בדרכים שונות.

green-1072828_1920.jpg

שינוי האקלים: איום מרוחק

מערכות לקצירת אנרגיה מתחדשת התפשטו לכל רחבי כדור-הארץ, באזורים עירוניים ובשטחי הספר כאחד. האנושות צמצמה את השימוש בדלקים מאובנים, וכתוצאה חלה ירידה ניכרת בזיהום האוויר ובריאות היערות השתפרה. קהילות מקומיות באזורי היערות עברו גם הן להשתמש באנרגיה מתחדשת במקום להסתמך על שריפת עצים ופחם-עץ, וכתוצאה לא היו צריכות לכרות את העצים שמסביבן.

עד שנת 2040, מגזר התחבורה עבר להסתמך כמעט לחלוטין על מכוניות ומשאיות חשמליות שאינן מזהמות את הסביבה באותה המידה. מכוניות אוטונומיות, במיוחד, היו בעלות השפעה רבה: רכבים אלו יעילים יותר על הכבישים, וצורכים פחות אנרגיה במהלך הנסיעה. כתוצאה מההתפתחויות הללו, התמעט הצורך בכריתת עצים להפקת פחם-עץ, ופחות גזים מזהמים השתחררו לאטמוספירה.

רכבים אישיים ואפילו משאיות הפכו להיות חשמליים, אך כלי תחבורה מסוימים – כגון ספינות שינוע מסיביות ומטוסי הענק – עדיין היו זקוקים לדלקים מאובנים לפעולתם. עם זאת, בשנת 2040 דלקי מאובנים כבר אינם מופקים משייריהם של אורגניזמים שמתו מזמן. במקום זאת, אצות מגודלות בחוות עירוניות, בהן הן סופחות את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה וממירות אותו בתאיהן ל- 'דלק' עבור הספינות והמטוסים. כמות הפחמן המשתחררת כתוצאה משריפת דלק זה, זהה לכמות שנספחה על-ידי האצות מהאטמוספירה בתהליך גדילתן. חוות עירוניות אלו קומפקטיות ויעילות, כך שניתן לבנות אותן לגובה – קומה אחר קומה – כדי לצמצם את השימוש בקרקע.

השימוש בטכנולוגיות ספיחת פחמן מתקדמות הביאו לירידה ברמות הפחמן הדו-חמצני העודפות באטמוספירה. גז החממה העודף הפך למרכיב נפוץ בבטון, במוצרי מזון ואפילו בעצים וביערות חדשים.

agriculture-1853323_1920.jpg

שפע במזון

בשנת 2040, חוות בכל העולם מפיקות די והותר מזון כדי להאכיל את כולם. מזון זה מיוצר בדרך ברת-קיימא שניתנת להרחבה בקלות. שתי טכנולוגיות שונות היו אחראיות לשינוי זה: הנדסה גנטית וחקלאות אנכית. מאז שהודגמו שתי אלו בהצלחה, הן התפשטו לכל פינה בכדור-הארץ.

טכניקות מתקדמות של הנדסה גנטית מסייעות לחוות, לכרמים ולמטעים להפיק יבולים גדולים בהרבה בכל עונה. צמחים חקלאיים הונדסו כך שיהיו עמידים יותר לבצורות, למחלות ולמתקפות חרקים – וגם כדי להפיק יבול גדול יותר. חששות ראשוניים בנוגע למעבר גנים לא-מכוון מצמחים מהונדסים לאורגניזמים אחרים, קיבלו מענה באמצעות שימוש בשיטות בטוחות יותר להנדסה גנטית, שאינן מאפשרות מעבר גנים מסוג זה.

בין 2020 ל- 2040, אוכלוסיית העולם המשיכה לגדול ביחד עם הכלכלה העולמית. תושבי המדינות המתפתחות החלו לדרוש מוצרי מזון מתוחכמים, ועברו להסתמך יותר ויותר על דיאטות מבוססות-בשר, בדומה לעולם המערבי. על מנת לשמר את הסביבה, רוב הבשר ב- 2040 מיוצר בחוות אנכיות: בניינים גבוהים בהם הבשר מגודל בתרביות-ענק, וצמחים מגודלים ביעילות ובכמויות גדולות. חוות אנכיות אלו משחררות מעט מאד פסולת ואינן מתחרות עם שטחי היערות. מכיוון שאינן תופסות שטח רב, ניתן למקמן באזורים עירוניים, וכך לצמצם את הזמן הנדרש לשינוע מוצרי מזון אל הצרכנים – וגם את הזיהום הנוצר משינוע לטווח-ארוך שכזה.

blood-17305.jpg

חלק גדול מביעור היערות במאה העשרים התבצע על מנת להפוך את אדמת היער לאדמה חקלאית. עם זאת, ההתקדמות הדרמטית בשתי הטכנולוגיות הללו – הנדסה גנטית וחוות אנכיות – הביאה לירידה משמעותית בצורך בקרקעות חדשות להפקת מזון. המעבר הנרחב להסתמכות על בשר מעבדה הפחית גם את רמות זיהום האוויר, המים והאדמה ששחררו חוות החיות – וכך צומצמו תופעות המדבור והפגיעה במגוון הביולוגי.

צורך מופחת במוצרי-עץ

עד שנת 2040, אלטרנטיבות ברות-קיימא וידידותיות-לסביבה למוצרי-עץ הפכו לסטטוס-קוו החדש. במקרים מסוימים, ישנן אלטרנטיבות המדמות עץ: למשל, תאית המופקת על-ידי חיידקים, או המיצלולוז וליגנין המסודרים בצורה המדמה עץ טבעי. במקרים אחרים, האלטרנטיבות שונות לגמרי מעץ. ספרי נייר, למשל, כבר כמעט ואינם קיימים עד 2040, והוחלפו בספרים דיגיטליים. ספרים מבוססי-נייר ממשיכים להתקיים כמתנות יקרות-ערך, אך תעשיית הנייר כבר כמעט ואינה מסתמכת על היערות.

ייעור מחודש

ככל שאנשים עברו לגור בערים, וגם אמצעי גידול המזון עברו לשם ביחד איתם, יש צורך בפחות קרקע כדי לגדל מזון ולספק מגורים. שטחי החקלאות והמגורים שהתפנו באזורי הספר הוסבו ליערות חדשים. היערות הקיימים עברו תהליכי שחזור ותמיכה על מנת להשיבם לגדולתם המקורית. רוב העבודה בתחום מתבצעת על-ידי רובוטים, כגון רחפנים המשליכים זרעים מהאוויר, ומכונות אוטומטיות המפטרלות ביערות ונפטרות מעצים ומענפים מתים על מנת לסייע לבריאות היער. שומרי היערות הממוכנים מסייעים גם בהתמודדות עם המינים הפולשים והמזיקים, וכך מצמצמים את השפעותיהם השליליות על היערות.

bee-2984342.jpg

שומרי היערות הרובוטיים. תמונת אילוסטרציה.

חשוב לציין שהיערות עדיין מספקים ממשאביהם לאנושות. ביערות רבים ניתן לקבל היתר לכריתת עצים באופן בר-קיימא. העץ המושג בדרך זו משמש לרוב ליצירת חפצי יוקרה בעלי ערך רגשי – פסלונים, תכשיטים, ספרים יוקרתיים ואחרים – שבעליהם מתגאים בהם ומציגים אותם לראווה.

בתרחיש זה מגורים בערים הפכו להיות הנורמה. דווקא במצב זה, ואולי בעטיו, אנשים חוזרים להכיר בערכו הרוחני של היער. רבים מבקרים בפארקים עירוניים בכל סופ"ש. היערות הטבעיים מושכים אליהם תיירים מכל קצוות תבל. התפתחות תיירותית זו סייעה לשכנע את מקבלי ההחלטות בערכם של היערות – במיוחד עתה שאין צורך ממשי בעץ שהם מספקים, או בקרקעות חקלאיות שהיו מחליפות אותם. כתוצאה, ממשלות רבות פיתחו תכניות מדיניות מתקדמות שמבטיחות שהיערות שבשטחן יישארו שלמים ופועמים.

שיתוף פעולה גלובלי והיענות לחוק

כורתי עצים שפעלו בניגוד לחוק מצאו עצמם בצרות קשות בתרחיש זה. שני סוגים של טכנולוגיות ערערו את עבודתם: טכנולוגיות ניטור, וטכנולוגיות נטולות-אמון.

טכנולוגיות ניטור מצאו את דרכן לכל העולם עד 2040. רחפנים ואפילו רכבים מעופפים מזמזמים באופן בלתי-פוסק באוויר, כשהם משנעים חפצים ובני-אדם, ובאותה העת גם מתעדים את כל המתרחש על הקרקע. התפתחות זו, לצד הגדילה במספר וביכולות של החיישנים הזולים והיעילים שניתן לפזר בכל יער במספרים גדולים, הביאה לכך שכל ניסיון לכריתה לא-חוקית מאותר מיד. עתה שממשלות מבינות את ערכם של היערות, הן פועלות מיד להפסקת מבצעי כריתה לא-חוקיים שכאלו.

פריצת הדרך הטכנולוגית השנייה היא יצירתה של פלטפורמה שקופה שאינה נמצאת בשליטה ממשלתית. פלטפורמה זו – שכנראה תהיה מבוססת בלוקצ'יין – עוקבת אחר כל המידע הקיים בנוגע ליערות, ברזולוציה גבוהה. כל פיסת עץ המושגת מעצים אינדיבידואליים ניתנת לזיהוי לפי חתימות הדנ"א וחתימות אפיגנטיות, וכך ניתן לעקוב אחר המקור שלה ומעברה בשרשרת האספקה. בזכות פלטפורמת הניטור השקופה, ממשלות מתקשות הרבה יותר לרמות את מערכת ההסכמים הבינלאומיים הקיימת, שאמורה להבטיח כריתה ברת-קיימא. כתוצאה מכך, כריתה בלתי-חוקית נעלמת כמעט לחלוטין, ותכניות לסימון מוצרי-עץ ככאלו שהופקו באופן בר-קיימא מקבלות כוח נוסף.

bitcoin-3510168_1920.jpg

סיכום התרחיש האופטימי

עתיד זה עשוי להיראות כפנטזיה אוטופית, אך רבות מהטכנולוגיות המתוארות בו נמצאות על סף מימוש ויישום. אם הטכנולוגיות שמאחורי חוות עירוניות ופאנלים סולאריים יתממשו תוך עשור מהיום, למשל, הרי שהכלים הללו יוכלו לעבור אימוץ נרחב עד 2040.

ההנחה המרכזית שבבסיס עתיד זה היא שהטכנולוגיה לא תמשיך להתפתח באופן הדרגתי, אלא תעבור קפיצה מעריכית (אקספונציאלית) ביכולותיה, ותאומץ במהירות ובהתלהבות על-ידי משתמשים בכל הדרגים, בכל העולם. האנושות חייבת למצוא דרך לעבוד עם הטכנולוגיה ועם המכונות, ולא להתעלם מהן או להתכחש לסגולותיהן המועילות. כפי שההיסטוריה של צמחים מהונדסים גנטית חושפת, אפילו הכלי היעיל ביותר אינו יכול לסייע אם אנשים מסרבים להשתמש בו, או לרכוש את המוצרים שהופקו באמצעותו.

סיכום התרחישים

אלו הם שני התרחישים הקיצוניים ביותר – לטובה ולרעה – המתוארים בדו"ח של אקספרייז על עתיד היערות. התרחיש הראשון מניח שלא תהיה התקדמות טכנולוגית משמעותית, או שהטכנולוגיות החדשות לא יאומצו במהירות ובהיקף נרחב. התרחיש השני הולך לקיצוניות השנייה, בה מפותחות טכנולוגיות חדשות שיעילות הרבה יותר מאלו הקיימות כיום, והן מאומצות במהירות רבה בכל העולם (ומובילות לתוצאות חיוביות בלבד).

ברור ששני התרחישים הללו אינם סבירים בפני עצמם, ואף אחד מהם לא יתממש בדיוק כפי שתואר. עם זאת, הם יכולים לעזור לנו להבין את האפשרויות לעתיד היערות – איפה אפשר לשנות ובאיזו צורה, ומה עשויות להיות ההשלכות של השינוי.

אסיים בשאלה: איזה מהתרחישים האלו, לדעתכם, סביר יותר? לאיזה כיוון על הספקטרום – בין קריסה מוחלטת של היערות (והציביליזציה האנושית לצדם) לאוטופיה סביבתית – אנו מתקדמים כיום?

ואם מישהו מרשתות התקשורת קורא מאמר זה: ראש תחום המחקר באקספרייז נמצא בימים אלו בישראל, והוא אפילו דובר עברית שוטפת ובוודאי ישמח להתראיין על הנושא ועל התרחישים והתחזיות שלנו בנושא היערות. אם אתם רוצים לשמוע ולקרוא עוד על עבודת המחקר שעשינו ועל התוצאות שלה – שמתחילות לדרבן כבר עכשיו פיתוחים טכנולוגיים חדשים – צרו קשר בבלוג או בפייסבוק.

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

על עתיד הקונספירציות – ואיך אחד הבנקים הגדולים בארה"ב רימה את הציבור במשך שנים

השבוע ספג וולס-פרגו, הבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, קנס של 575 מיליון דולרים, לאחר שהודה שרימה באופן סיסטמטי מיליוני לקוחות לאורך 15 השנים האחרונות. מאות מיליוני הדולרים הללו יתווספו לקנסות אחרים שקיבל הבנק מאז 2016, ואשר מונים ביחד יותר משלושה מיליארד דולרים.

התובע הכללי בקליפורניה, קסווייר בסרה, הודיע כי –

"לקוחותיו של וולס פרגו סמכו על הבנק בכל הנוגע למחייתם, לחלומותיהם ולחסכונותיהם לעתיד… במקום להגן על לקוחותיו, וולס פרגו ניצל אותם והחתים אותם על מוצרים – מחשבונות בנק לביטוח – שלא רצו מעולם. זוהי הפרה בלתי-תאומן של אמון שמאיימת לא רק על הלקוחות שנסמכו על וולס פרגו, אלא על האמון במערכת הבנקאות שלנו. כפי שמצאנו בחקירתנו, התנהלות וולס פרגו הייתה לא-חוקית ומבישה."[1]

החקירה העלתה כי במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, פתח הבנק 3.5 מיליון חשבונות ללא אישור, ורשם 528,000 לקוחות לשירותי הבנק באופן לא-ראוי על מנת לעמוד במטרות הגבוהות שהציבו המנהלים עבור העובדים. בין 2005 ל- 2016 רשם הבנק מיליוני לקוחות לפוליסות ביטוח רכב מבלי שיקבל את אישורם לכך. להזכירכם, מדובר בבנק השלישי בגודלו בארצות הברית, ומספר אחד-עשר בעולם, עם יותר משבעים מיליון לקוחות וכמעט שני טריליון דולרים בנכסים. במבט מהיר נראה שהבנק רימה מספר אנשים גדול יותר מכל אוכלוסיית ישראל, ככה, סתם.

(ניתן למצוא כאן את רשימת כל מקרי הרמאות בהם הואשם וולס פרגו[2])

wells fargo.jpg

התרשים במקור מהוול סטריט ז'ורנל[3]

מה אפשר ללמוד מהפרשה?

לקחים מן העבר

קודם כל, מדובר בתזכורת לכך שקונספירציות – קנוניות כנגד הציבור מצד 'החברות הגדולות' או גופים ממשלתיים – קיימות בהחלט. זה, כמובן, לא מפתיע. חברות וממשלות הינן ארגונים ריכוזיים, המסוגלים להפעיל מאמץ מרוכז ומתוכנן-היטב על מנת להשפיע על הלקוחות ועל האזרחים בדרכים שאינן ראויות.

שנית, היא מראה לנו שבסופו של דבר – אם תסלחו לי על הקלישאה – הצדק מנצח. אלא שכמובן שהמציאות מורכבת קצת יותר. "הצדק מנצח" רק לאחר שהאמת יוצאת לאור, ורק אם קיימים מנגנונים חוקיים הולמים שיכולים לפעול כדי להעניש את הפושעים.

בנקודה זו ראוי להעלות באוב מחקר קטן ומעניין מ- 2016, של הביולוג וחוקר הקונספירציות דיוויד רוברט גריימס, שעקב אחר קונספירציות שהתרחשו באמת בהיסטוריה. קונספירציות אלו כוללות, למשל, את הניסויים ארוכי-השנים שערכה ממשלת ארצות הברית בחולי עגבת כהי-עור, מבלי שגילתה להם שניתן לרפא את מחלתם באופן יעיל באמצעות התרופות החדישות ביותר[4]. או את ניסיונן של חברות הטבק להסתיר מהציבור את הממצאים המעידים על הסכנות הבריאותיות של העישון, ולהפיץ ממצאים כוזבים סותרים. הקונספירציות הללו השתחררו בסופו של דבר לאוויר העולם, מכיוון שרבים בתוך החברות ובממשל היו מודעים לקיומן. בקונספירציית העגבת, למשל, לקחו חלק 6,700 בני-אדם שהיו מעורבים בתהליכים הרפואיים שעברו החולים. מספיק היה אדם אחד ישר-הליכות שיפתח את פיו ו- 'יזמר' לעיתונות, כדי שהפרשה תיחשף לעיני כל.

לאחר שסקר מספר קונספירציות שכאלו מן העבר, גריימס יצר מודל – פשטני מאד, אמנם, אבל בהחלט מעניין כבסיס לחשיבה על הנושא – שמראה שככל שישנם יותר אנשים המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך עולה הסיכוי לחשוף את הקונספירציה במהירות. אם, למשל, הייתה קיימת באמת תרופת פלא לסרטן, הרי שמאות-אלפי העובדים של חברות התרופות הגדולות היו שמים לב לכך ש- 'משהו מסריח כאן'. חוקרים היו נאלצים לשתוק – לעתים גם בעוד אהוביהם מתים מאותה מחלה. עובדים היו שמים לב לכך שקיימים מחקרים עם תוצאות חיוביות בנוגע לאותו חומר פלאי, שנגנזו עמוק במאגרי המידע של החברות. הדוברים היו צריכים לדעת שעליהם להתעלם מאזכורים של אותו חומר בתקשורת, וכן הלאה. בסך הכל, בערך 714,000 עובדים בשמונה חברות התרופות הגדולות בעולם היו צריכים לעצום עיניהם באופן קולקטיבי. לפי החישובים שערך גריימס, הקונספירציה במקרה זה הייתה צריכה להיחשף לציבור ולקבל אישוש מצד מערכת החוק תוך 3.17 שנים בלבד.

מספרי האנשים שהיו צריכים להיות מעורבים בכמה מהקונספירציות-לכאורה הידועות ביותר כיום, לפי חישוביו של גריימס.

מה לגבי וולס פרגו? בעשור האחרון ניתן היה למצוא בבנק בערך 265,000 עובדים במשרה מלאה. לפי חישוביו של גריימס, קונספירציה זו הייתה נחשפת תוך שנים ספורות – כפי שאכן אירע.

אני לא מנסה לטעון שהמודל של גריימס מושלם. הוא אינו כולל התייחסות למספר רב של גורמים המשפיעים על חשיפת קונספירציות: כוחו של המחוקק, יכולתם של בתי-המשפט לכפות את החוק על החברות הגדולות ועל הממשל, כוחה וחופש פעולתה של העיתונות, האוריינות הטכנולוגית-מדעית של הציבור, ועוד גורמים רבים אחרים. אבל ברור שגריימס צודק בעניין אחד לפחות: ככל שקיימים אנשים רבים יותר המעורבים בקונספירציה מסוימת, כך גדל הסיכוי לחשיפתה תוך זמן קצר יותר.

וכל זה מוביל אותנו לשאלה אחרת: מה עומד לקרות בעתיד?

הקונספירציה שבאוטומציה

אנו רואים שכיום, חברות מתחילות להשתמש באלגוריתמים כדרך להוציא לפועל החלטות מסוימות. האלגוריתם של פייסבוק, למשל, קובע האם תראו את הפוסט הזה או לא. האלגוריתם של גוגל מחליט האם תיחשפו לבלוג שלי בעמוד הראשון של החיפוש, או בעמוד העשירי אליו איש לא מגיע. חברות המידע צריכות להעסיק מספר מזערי של עובדים ביחס להשפעותיהן. ווטסאפ, למשל, לפני שנרכשה ע"י פייסבוק, העסיקה רק חמישים וחמישה עובדים במשרה מלאה – והצליחה עדיין לספק שירות לכמעט חצי-מיליארד לקוחות. גוגל מעסיקה 85,000 עובדים במשרה מלאה, שמאפשרים לה לספק תשובות ל- 3.5 מיליארד חיפושים מדי יום. חברות מן העבר שהיו מספקות שירותים בסדרי גודל דומים, היו מעסיקות מאות-אלפי עובדים. האוטומציה מאפשרת לחברות לצמצם את מספר העובדים שלהן באופן דרמטי – ועדיין להגיע לרמת השפעה דומה על החברה.

רבים מעובדי הבנקים כיום כבר הפנימו שזמנם קצוב, וכי הם בדרך להיות מוחלפים באלגוריתמים ובבינות מלאכותיות. זוהי התפתחות שאמורה לשמח את הלקוחות, שיזכו לשירות מהיר ויעיל יותר, אך היא צריכה גם להדאיג אותנו כחברה, מאחר והיא פותחת צוהר לקונספירציות שלא יאותרו מבעוד מועד. בבנקים של העתיד, בהם יעבדו רק כמה מאות אנשים שיספקו שירות למיליונים, יוכלו המתכנתים לקבל הוראה ישירה ממנהל הבנק להתאים את האלגוריתמים כך שירמו את הלקוחות – מבלי שהמידע על כך יגיע לאוזני הציבור.

ייתכן שאנו רואים את הכניסה לעתיד זה כבר היום. בשנת 2015 גילתה הסוכנות להגנת הסביבה בארצות הברית כי חברת פולקסווגן הטמיעה ברכביה אלגוריתם פשוט, שנכנס לפעולה רק כאשר חוקרי הסוכנות בחנו האם הרכב עומד בסטנדרטים המחמירים של מניעת זיהום אוויר. האלגוריתם היה משנה את פעולת הרכב כך שזה היה משחרר פחות גזים מזהמים – אבל רק במהלך המבחן. ברגע שהרכב היה חוזר לכביש, פליטת הגזים המזהמים שלו הייתה מזנקת עשרות מונים[5].

הקונספירציה של פולקסווגן אמנם נחשפה בסופו של דבר, אך היא לא התגלתה 'מבפנים'. השמועות אודותיה לא הגיעו מעובדי החברה, אלא רק בעקבות חשדותיהם של חוקרים אמריקניים, שהתעוררו לאחר שגילו שהרכבים פועלים באופן שונה על הכביש. זוהי דוגמה לדרך בה שילובם של אלגוריתמים ובינות מלאכותיות (בסיסיות ככל שיהיו) יכול להוביל לקונספירציות מוצלחות יותר שיפעילו גופים ריכוזיים כנגד הציבור.

חוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר

לעת-עתה אנו יכולים להיות מרוצים מכך שוולס פרגו נחשפה במערומיה, וסופגת כאמור קנסות בשווי של מיליארדי דולרים. עם זאת, אנו חייבים להיות מודעים לכך שהאוטומציה הגוברת תגדיל את הסיכון לקונספירציות, ולהתחיל להיערך בהתאם. וולס פרגו דיברה רבות כנגד הביטקוין והזהירה (בצדק) שהמטבע הדיגיטלי אינו מתאים עדיין לדרישות השוק. אבל כדאי לזכור שדווקא מהפכת הבלוקצ'יין (הטכנולוגיה שמאחורי הביטקוין) יכולה להוביל לשקיפות גדולה הרבה יותר ולאפשר לנו לחשוף שחיתויות וקונספירציות בלחיצת כפתור. ייתכן בהחלט שהדרך היחידה להתמודד עם קונספירציות העתיד תהיה, פשוט, באמצעות טכנולוגיות העתיד.


 

אם עתיד הקונספירציות מעניין אתכם, אתם יכולים לקרוא בהרחבה בנושא בספרי האחרון – "השולטים בעתיד: הון-שלטון, טכנולוגיה, תקווה". קישור כאן.

 

קישורים –

[1]          “Attorney General Becerra Recovers $148.7 Million for California in Settlement with Wells Fargo Over Deceiving Consumers,” State of California – Department of Justice – Office of the Attorney General, 28-Dec-2018. [Online]. Available: https://oag.ca.gov/news/press-releases/attorney-general-becerra-recovers-1487-million-california-settlement-wells-fargo. [Accessed: 01-Jan-2019].

[2]          E. Schaal, M. Articles, and 2018 February 10, “All the Ripoffs and Scams Wells Fargo Pulled on Customers Over the Years,” The Cheat Sheet, 09-Feb-2018. .

[3]          E. Glazer, “Wells Fargo to Pay States About $575 Million to Settle Customer Harm Claims,” Wall Street Journal, 28-Dec-2018.

[4]          “Tuskegee Study – Timeline – CDC – NCHHSTP,” 03-Oct-2018. [Online]. Available: https://www.cdc.gov/tuskegee/timeline.htm. [Accessed: 04-Jan-2019].

[5]          C. Coleman, “VW could face long legal nightmare – BBC News,” BBC News, 24-Sep-2015. [Online]. Available: https://www.bbc.com/news/business-34352243. [Accessed: 12-Dec-2018].

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

לפני שבוע הוזמנתי לשאת הרצאה בכנס השנתי של היל"מ – החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני – על העתידים המוזרים של המין. נודה באמת לרגע: זה לא בדיוק התחום שהתמקצעתי בו בדוקטורט, אבל לפני מספר שנים העברתי בפני חברי הארגון הרצאה על עתיד המין שהרשימה אותם מאד, כך שהם הזמינו אותי בשנית. מה אפשר לומר? יובל נח-הררי מדבר בפורומים בינלאומיים על עתיד הממשלות והאנושות, דוד פסיג מוזמן לחזות את עתיד הגיאו-פוליטיקה, אבל תמיד אפשר לסמוך על רועי צזנה שידבר על בעיות בתפקוד מיני.

ניחא. כל אחד והנישה שלו. ובאמת, בהחלט מעניין לחשוב כיצד ישפיעו טכנולוגיות מסוימות על עתיד המין.

למשל, הבלוקצ'יין.

כן, קראתם נכון. בלוקצ'יין. כולם כבר הבינו שטכנולוגיות בלוקצ'יין ישנו את עתיד הכסף והכלכלה, אבל מסתבר שהן יכולות להשפיע גם על עתיד הדייטינג והמין.

הגדולה שמאחורי טכנולוגיות בלוקצ'יין היא שהן מתבססות על מאגר נתונים בענן, ללא ישות אחת בודדת שמפקחת עליו. כלומר, אם אתם – כמו רוב תושבי המערב – חרדים לפרטיותכם, אינכם חייבים להפקיד את המידע האישי שלכם בידי חברה מסוימת. במקום זאת, אתם יכולים להסכים שהמידע יישמר במאגר מידע בענן, מאובטח היטב, שאינו נמצא בבעלות איש – אך שאפליקציות מסוימות יכולות לקבל גישה אליו ולהשתמש במידע לפי כללים שהגדרתם עבורן מראש.

אפליקציה כזו לדוגמה, שמפותחת בימים אלו ממש, מכונה לולי (Loly), והיא נועדה להתמודד עם חששותיהם של גברים ונשים בתחום הדייטינג. מפתחת האפליקציה הסבירה כי היא מנסה לסייע לשני המינים, למרות שלכל אחד מהם יש דאגות אחרות.

"הפחד מספר אחד של גברים שיוצאים לדייטינג הוא שהנשים שמנות יותר מבתמונות שלהם." סיפרה בראיון למגזין Inc. "הפחד מספר אחד של נשים הוא שיירצחו."

לולי אמורה להתאים זוגות פוטנציאליים זה לזה לפי המידע שנאסף עליהם לענן. בתחילה יהיה מדובר בוודאי במידע מהסוג שניתן למצוא גם באתרי שידוכים כמו OkCupid – מידע שהמשודכים מעבירים על עצמם באמצעות סקרים ושאלונים שהם ממלאים. אך עם הזמן, אפליקציות דייטינג מסוג זה יוכלו לעבור על כל המידע שנאסף משפע של מכשירים לבישים – שעונים חכמים, נעליים חכמות, משקפיים חכמות ועוד – ולתאם את השידוך לפי אופיים וסוג גופם של המשתמשים. ולא זאת בלבד, אלא שאפליקציות שכאלו יוכלו אפילו להתאים את השידוך לפי מצבם הרגשי והפיזיולוגי. חווית פרידה כאובה ומחפשת ריבאונד? אולי האפליקציה תשדך לך גברבר שאינו זקוק לקשר מחייב. או שאולי את מבייצת ברגע זה – מצב פיזיולגי שמשנה את העדפותיך המיניות לפרק זמן קצר? האפליקציה תציג בפניך גברים שמתאימים יותר לצרכיך. אין פלא שהאפליקציה מתהדרת ב- Heat Index – מונח שניתן לתרגום כ- "מדד חום" או כ- "מדד חרמנות" ואמור לדרג את מידת ההתאמה של הצדדים זה לזה.

אבל לולי אינה עוצרת כאן. עם תחילת הדייט, האפליקציה תוכל להקליט את כל השיחה באופן אוטומטי – אך מבלי שהמידע ישותף עם איש. רק במידה והאפליקציה שומעת מילה 'בטוחה' מסוימת, שנקבעה מראש על-ידי המשתמשת, היא תסדר שיחת טלפון מזויפת כדי לאפשר לגברת להתנצל ולעזוב את הדייט בשלום. ובמקרה הצורך, היא בוודאי תוכל גם להזעיק את המשטרה.

"חשבי על לולי כעל אחותך הגדולה המגוננת-יותר-מדי. היא שם כדי לסדר לך את הדייט, אבל היא גם רוצה להגן עליך." אומרת המייסדת[1].

בשם השוויון, האפליקציה אמורה להגן גם על גברים החוששים מהאשמות-שווא לאחר מעשה. היא אמורה לאפשר לאנשים לציין במפורש כי הם מעוניינים בקיום יחסי-מין – ואישור זה יירשם לצמיתות במאגר המידע שבענן, ואמור לסייע במקרים של "הוא אמר / היא אמרה". כמובן שלפני קבלת האישור, המשתמשים יידרשו לעבור בהצלחה 'מבחן פיכחות' באפליקציה, במסגרתו ייאלצו לנווט את דרכם במבוכים ולענות על שאלות היגיון פשוטות כדי להוכיח שאינם נמצאים תחת השפעת חומרים משכרים או סמים כלשהם[2].

loly.jpg

ומה אם האשה (או האיש) משנים את דעתם במהלך המעשה? במקרה זה, בהחלט ייתכן שאחד מהפיצ'רים הבאים של האפליקציה יאפשר לרשויות החוק לקבל רטרו-אקטיבית את ההקלטה המלאה, כדי שיוכלו להבין מה בדיוק אירע.

לולי אינה קיימת עדיין – האפליקציה עדיין בשלבי תכנון וגיוס כספים – אך היא מספקת לנו הצצה ליכולותיהן העתידיות של אפליקציות שידוכים בעידן הבלוקצ'יין.

אבל מה אם אתם רק רוצים, ובכן, מין?

מין, ללא פיקוח

תעשיית המין – והעוסקות והעוסקים בה – סובלים מסטיגמה קשה, לרוב בצדק. לאה קאלון-באטלר, מפתחת שירות Intimate.IO, מתארת את המצב במילים הבאות בראיון לפורבס –

"ישנה הטיה מוסדית המתקיימת בתעשיית המין… היא מלוכלכת, היא גועלית, היא רעה, זה פורנו וזה ניצול נשים. … יש יזמות שם בחוץ עם רעיונות נהדרים למוצרים ולשירותים במרחב הזה, אבל כל יזם בתעשייה הזו יגיד לך שכמעט בלתי-אפשרי להקים ולהריץ בית-עסק. אתה לא יכול לפתוח חשבון בנק, ואתרי תשלום לא יעבדו איתך. פייפאל וסטרייפ פשוט לא יעבדו עם אף אחד מתעשיית המין. יצרנים חדשניים לא יכולים להפיץ את מודעותיהם בפייסבוק. … יש כל כך הרבה שיפוטיות. הסטיגמה תרחיק את כולם."[3]

קאלון-באטלר מנסה לסלק את כל המתווכים המקשים על אנשים לעסוק בעבודות מין. פלטפורמת הבלוקצ'יין שהיא מפתחת – Intimate.IO – אמורה לטפל בהעברות כספים בין עובדי מין ללקוחות, מבלי שהבנקים (ואולי גם הממשלות) יוכלו להתערב בתהליך. טכנולוגיות הבלוקצ'יין יוכלו גם לפקח על המעשה עצמו. קאלון-באטלר מציעה ליצור, למעשה, אפליקציה באמצעותה יוכלו הלקוחות והעובדים לדרג זה את זו (או זה את זה, או זו את זו, או כל דרך הגדרה מגדרית אחרת), ובדרך זו לבנות מוניטין לאורך זמן. בעולם אידיאלי, לקוח שיקבל דירוג נמוך, לא ימצא נותני-שירות שיסכימו לקבל את בקשתו. ובעולם אידיאלי עוד יותר, לקוח שיקבל דירוג נמוך במיוחד – למשל, בעקבות אלימות שהפעיל – יזכה לביקור מצד המשטרה, שתקבל את הקלטת מעשה המין מפלטפורמת הבלוקצ'יין כראיה.

כמובן, הדברים לעולם אינם פשוטים כל-כך בעולם האמיתי. אנו יודעים כבר ששוטרים נוטים להפלות לרעה את העוסקות בתעשיית המין, למשל, ושסרסורים מצליחים לזכות בשליטה על קבוצות של נשים, וגובים מהן דמי חסות. האם יכולה פלטפורמת בלוקצ'יין כמו Intimate.IO להתמודד עם כל התופעות האלו? קשה לדעת, אך קאלון-באטלר מאמינה שהמוצר שהיא מספקת לאנושות יחולל שינוי אמיתי לטובה בתעשייה. וכדבריה –

"קיומם של סטיגמות וטאבו מגבירים את אי-האונות של האנשים האלו וחוסר ההגנה שהם זוכים לה. הם נאלצים לקיים את עסקיהם בצללים רוב הזמן. אם הייתם דואגים מספיק לגבי בטחונם של אנשים בתעשייה זו, הייתם מספקים להם די כבוד כדי שיוכלו להגיח מהצללים ולומר שיש להם עבודה לגיטימית והם עובדים קשה כדי להרוויח את כספם."

אפשר להסכים עם קאלון-באטלר, או לטעון שהיא נאיבית, אך בכל מקרה היא אינה הראשונה – וכנראה גם לא האחרונה – המשתמשת בבלוקצ'יין כדי לנסות למסד את תעשיית המין. מצטרפים אליה גם מייסדי SexService.IO[4] שמשווקים אפליקציה דומה שאמורה לקשר ולתאם בין עובדי מין ולקוחות. פלטפורמת SpankChain מציעה שירותים דומים להעברת כספים בין עובדי מין ולקוחותיהם[5]. מועדוני חשפנות מתחילים לאפשר ללקוחותיהם להציע טיפים לעובדות במטבעות וירטואליים[6]. פלטפורמת היקי מציעה פרטיות מוחלטת לצד שידוכים מותאמים היטב[7].

כפי שנכתב במגזין The Outline –

"כשהם נתקלים בסביבת תשלומים עוינת שמונעת מהם גישה או גובה מהם סכומים מוגזמים עבורה, עובדי-מין רבים… הופכים לאוונגליסטים של קריפטו-מטבעות. … מתת-אל שמספקת להם סוף-סוף דרך לאבטח את משלח-ידם מפני השיפוט המוסרי… שהופך את עבודתם ליקרה ומסוכנת שלא-לצורך."[8]

ושוב כדאי לציין שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. היזמים בתחום אינם כולם מלאכים שנשלחו משמים להציל את עובדי המין מעולם ששונא אותם ומתנגד להם. רובם רוצים בוודאי לעשות כסף טוב בתעשייה שאינה זוכה לפיקוח קפדני מצד הממשלה, ובטחונם של עובדי-המין אינו בהכרח נמצא בראש מעייניהם. ויחד עם זאת, לשירותים שהיזמים הללו מספקים יש פוטנציאל ממשי לחזק את מעמדם של חלק מעובדי-המין, ולאפשר להם לפקח בכוחות עצמם על השוק שיצרו ושנוצר מסביבם. SpankChain גובה רק חמישה אחוזים מהכספים המועברים לעובדי-המין – אחוז מגוחך בהשוואה לחברות המסורתיות המטפלות בהעברות הללו, וגובות בין 15 לחמישים אחוזים מרווחי העובדים לפי The Outline[9].

ובאותה נשימה, כדאי להבין את המשמעות החברתית המלאה – והקודרת יותר – של חלק מהשירותים הללו. עלולות בהחלט לקום פלטפורמות בלוקצ'יין בהן המידע לא יעבור פיקוח מצד הממשל. פלטפורמות אלו עשויות לספק גישה לעובדי-מין או לחומרים מסוימים שאינם מוסריים בעליל: פדופיליה, למשל. במקרים אלו, הפלטפורמות יאפשרו העברת תשלומים בין עובדי-המין ללקוחות מבלי שלממשלה תהיה גישה למידע אודות העברות הכספים.

בעצם, כמו המצב עכשיו.

סיכום

במבט ראשון נראה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין מספקות לראשונה דרך עבור עובדי המין לזנוח את הפיקוח הממשלתי לאנחות, ולהתאגד בכוחות עצמם. אלא שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. במציאות, קיים סיכוי סביר שיוקמו פלטפורמות שישרתו את עובדי המין – אך גם עלולות באותה העת לכבול אותם לתחום עבודה מסוים זה (באמצעות שימוש במטבעות פנימיים שיכובדו רק במסגרת הפלטפורמה). היזמים שיקימו את הפלטפורמות הללו עלולים גם להגדיר תנאי שימוש בלתי-סבירים עבור עובדי המין, שיאלצו להסכים להם עקב תנאי חייהם הקשים, והעובדה שהחברות הקיימות כיום אינן מוכנות לעבוד עמם ולספק אלטרנטיבה הולמת.

דבר אחד נראה בטוח: אם פלטפורמות הבלוקצ'יין יספקו פרטיות ויכולת להעברת כספים מתחת לעיני השלטון, עובדי מין רבים ינהרו אליהן. מאותה נקודה ואילך, תפקיד החברה – תפקיד כולנו – יהיה לסייע לעובדי המין לשמור בידיהם את הבחירה: לעזור להם לנטוש את המקצוע אם ירצו בכך, או להתאגד בפלטפורמות שיספקו להם את תנאי השימוש ההוגנים והבטוחים ביותר.

[1] https://www.inc.com/john-koetsier/this-augmented-reality-dating-startup-uses-blockchain-to-verify-consent.html

[2] https://loly.io/

[3] https://www.forbes.com/sites/jamiemoy/2018/02/12/blockchain-disrupts-adult-industry-and-sextech/#151ba58dfba2

[4] https://sexservice.io/wp/ssio-whitepaper-en-1.0.pdf

[5] https://spankchain.com/

[6] https://cointelegraph.com/news/a-blockchain-sexual-revolution-crypto-in-the-adult-entertainment-industry

[7] https://hicky.io/

[8] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[9] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[10] https://exolover.io/?utm_source=icomarks#aboutWrapp