רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

ממש החודש, רגע לפני ש- 2018 מגיעה לסופה, החלו רכבים ללא-נהג לעשות משלוחים בכבישי אריזונה.

כדי להבהיר: לא מדובר ברכבים בעלי צורה רגילה. עד עתה, רכבים ללא-נהג רגילים נכנסו לשימוש רק כשמאחורי ההגה יושב בייביסיטר אנושי, ומוכן ללחוץ על הברקס ברגע שהרכב עושה טעות. אלא שברכבי המשלוחים האוטונומיים החדשים, אין בכלל מקום לנהג האנושי. למעשה, הם קטנים כל-כך שבן-אדם לא יכול בכלל להיכנס לתוכם. הם נראים כמו שילוב של קופסה גדולה ולבנה על גלגלים, עם זוג דלתות מתרוממות שנפתחות כדי לאפשר ללקוחות גישה למצרכים שהרכב הביא להם[1].

הרכב החדש קטן יותר מאוטו רגיל, וקל הרבה יותר. הוא מתגלגל בכבישים במהירות של 40 קמ"ש, ולכן מסוכן הרבה-פחות להולכי הרגל ולרכבים האחרים במקרה של תאונה. וגם אם תקרה תאונה, כבר ציינו שהוא קל יותר ואמור לגרום פחות נזק בעת התנגשות. ומכיוון שאין בו נוסעים אנושיים, לא צריך לדאוג להם בכלל.

הסיפור הזה מניב שני לקחים מרכזיים מעניינים.

הלקח הראשון הוא שחברות שרוצות להצליח בשוק החדש, חייבות לשקול היטב לאיזה מהקונספטים הקיימים הן רוצות להמשיך להיצמד. אנו רואים שהחברה מאחורי הרכב האוטונומי החדש – נורו (Nuro) – נוקטת באסטרטגיה שונה מאד מזו של חברות הרכבים האוטונומיים הגדולות יותר, כמו וויימו (Waymo) וכמו טסלה. וויימו, למשל, מנסה לקחת רכבים בצורתם הנוכחית ולהפוך אותם למוניות אוטונומיות. התוצאה היא שרכביה של וויימו כבדים, מגושמים, ובזבזנים באנרגיה מאחר והם לוקחים רק נוסע אחד או שניים בכל פעם, למרות שהרכב המקורי מתוכנן לשאת לפחות ארבעה נוסעים פלוס נהג. המחוקק חושש (בצדק) ממה שיקרה לנוסעים ברכבים הללו בעת תאונה, ולכן דורש מוויימו ודומותיה לעמוד בסטנדרטים גבוהים במיוחד של בטיחות. עד שהרכבים האוטונומיים המלאים יוכלו לעמוד בסטנדרטים הללו, תעבור עוד שנה אחת לפחות (וכנראה שיותר). וכך, ההיצמדות של וויימו לצורת הרכב הקדומה מעכבת את החדירה של הרכבים שלה לשוק.

נורו פועלת יותר בחכמה, ומתאימה את הרובוטים שלה רק למשימה המצומצמת שהם אמורים למלא. הרכבים האוטונומיים של נורו, כאמור, קטנים, קלים ובטוחים יותר. הם יכולים רק לשנע משלוחים, אבל לכך בדיוק הם נועדו, וזה בסדר גמור. כאשר תחליט נורו להתרחב גם לשינוע פיצות, למשל, או תרופות, היא תוכל להנדס את הרובוטים שלה בהתאם לצרכים החדשים. אבל עד אז, הרובוטים שלה כבר יצברו שפע של ניסיון על הכביש.

וכאן מגיע הלקח החשוב השני: בתחום הבינה המלאכותית, קיים יתרון גדול לראשונים[2]. למה? מכיוון שהבינה המלאכותית המודרנית מבוססת בחלקה הגדול על רשתות עצבים מלאכותיות, ואלו מבוססות על מידע שהן מקבלות. ככל שמזרימים להן יותר מידע, כך הן יכולות לקבל החלטות מדויקות ומוצלחות יותר. המשמעות היא שהחברה שתביא ראשונה את הרכבים האוטונומיים שלה לכבישים, תקבל יתרון גדול על האחרות, מכיוון שהרכבים האוטונומיים הללו יאספו שפע של מידע שישמש לאימון הבינות המלאכותיות ולשיפור ביצועיהן.

זוהי, אגב, הסיבה לכך שטסלה פתחה את האפשרות לציבור להשתמש באפשרות 'הנהג האוטומטי' שלה, על אף שהוא עדיין רחוק מאד מלהיות מושלם. היא רוצה לאסוף מידע שיעזור לשפר אותו, על מנת שתוכל להתחרות בחברות אחרות שיפתחו רכבים אוטונומיים משלהן. וזוהי גם הסיבה שנורו מנסה לשחרר לכבישים את הרובוטים האוטונומיים שלה, למרות היכולות המאד-מוגבלות שלהם: הם אמורים לאסוף מידע, ובכך לעזור להכשיר את הדור הבא של הרובוטים האוטונומיים שיתניידו על הכבישים.

כך שאפשר רק לאחל לנורו בהצלחה בפיתוח החדש. ככל שיהיו יותר רכבים אוטונומיים על הכביש, כך הם ילמדו מהר יותר ויקדמו את כולנו לעתיד של רובוטים על הכבישים, שיגיע מהר עוד יותר מכפי שכולנו צפינו (טוב, נו, חוץ ממני, כי אני עתידן).

 


 

[1] https://arstechnica.com/cars/2018/12/kroger-owned-grocery-store-begins-fully-driverless-deliveries

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/First-mover_advantage

בשם הקניבליזם: חוקרי האתיקה תומכים באכילת בשר-אדם המיוצר במעבדה

בשם הקניבליזם: חוקרי האתיקה תומכים באכילת בשר-אדם המיוצר במעבדה

כולם מכירים את ריצ'רד דוקינס – ביולוג, אתאיסט ומדען-על בריטי שנהנה לזעזע את הציבור מפעם לפעם באמירות שנויות-במחלוקת. בתחילת 2018 הצליח דוקינס להוסיף נדבך חדש לאישיותו הציבורית המורכבת גם כך, כשצייץ ברבים כי הוא מחכה בקוצר-רוח לראות האם נוכל לגדל בשר אדם במעבדה, והאם נצליח להתגבר על הטאבו האוטומטי שלנו כנגד קניבליזם[1].

dawkins
דוקינס נערך להגעתו לשווקים של בשר המעבדה.

מאיפה מגיעה תאוותו הפתאומית של דוקינס לבשר אדם עסיסי? נראה שהיא קשורה בעיקר לסקרנותו בנוגע להחלטות המוסריות שנקבל על עצמנו בעתיד, בכל הקשור לבשר מעבדה.

אז בואו נסביר קודם מה זה בכלל בשר מעבדה.

הבשר הנקי מכולם

נתחיל בתיקון: בשר מעבדה כבר זכה לכינוי מגונדר יותר – "בשר נקי". נקי ממה? נקי מסבל של בעלי-חיים, מכיוון שלא מדובר ברקמה שנחצבה מפרה או מתרנגולת, אלא בתאים שגודלו במעבדה, והתחברו ביחד כדי ליצור רקמה חדשה שמגיעה בסופו של דבר לצלחת שעל שולחננו. התאים המקוריים אמנם נלקחו מהחיה (שכנראה הומתה בתהליך), אך באופן עקרוני ניתן לקחת תאים מחיה אחת בלבד – ולהרבות אותם במעבדה כדי לייצר מספר אינסופי, בלי הגזמה בכלל, של סטייקים, המבורגרים, לבבות, כבדים וכן הלאה.

אמנם לא ניתן למצוא כיום "בשר נקי" בסופרמרקט, אך לא ירחק היום בטרם נוכל לרכוש את הבשר הנקי במחיר המתחרה בבשר… ובכן, מלוכלך. אפשר להבין את הרציונל לתחזית הזו כשבוחנים את ההתפתחויות האחרונות בתחום. ההמבורגר הנקי הראשון, שפותח במעבדה, אמנם עלה ב- 2013 סכום גבוה במיוחד של 330,000 דולרים, אך המחירים יורדים במהירות. כיום, חמש שנים בלבד לאחר ההמבורגר הנקי הראשון, חברת Memphis Meats מייצרת 450 גרם של בשר בקר ב- 2,400 דולרים בלבד[2]. כלומר, תוך חמש שנים ירד המחיר כמעט ב- 99 אחוזים. אם העלויות ימשיכו לרדת באותו קצב, הרי שתוך פחות מעשור נגיע כבר למצב בו הבשר הנקי יהיה זול יותר מהבשר הרגיל שאנו אוכלים כיום.

איזה סוגי בשר נקי אפשר יהיה לייצר? התשובה היא שברגע שהטכנולוגיה תבשיל, המגוון עתיד להיות כמעט אינסופי. נוכל לייצר רקמת סלמון או סטייק פרה, או אפילו לפתח סוגי בשר ייחודיים שלא היו קיימים מעולם. בספר הבישול העתידני "ספר בשר המעבדה", למשל, מובאות דוגמאות למנות יוצאות-דופן באמת ובתמים. ניתן למצוא בו הצעות ל- "בשר רקום": סיב בשר אחד ארוך שיוצר במעבדה, וסבתא יכולה לרקום אותו לקרושה חגיגי וטעים. או, אם חשקה נפשכם להפתיע את המבקרים, למה שלא תציעו להם נגיסי דודו? הציפור אמנם אינה קיימת עוד, אך ניתן יהיה לנחש את המבנה הגנטי שלה, ולהרכיב את תאיה מחדש במיוחד עבור שולחן האוכל[3].

cultured grandma meat
סבתא רקמה קרושה בשרי לארוחת החג. לא ברור איזה חג. כנראה שאתם גם לא באמת רוצים לדעת.

שניים מהרעיונות שבספר הבישול העתידני מעניינים במיוחד, מאחר והם מספקים לנו הצצה לעולם בו בשר מופק ללא סבל. הרעיון הראשון מכונה "החזיר שבגינה". במסעדות בהן תוגש מנה יוקרתית זו, תוכל אתה – האורח – לבקר קודם בחצר האחורית של המסעדה, ושם תפגוש את "פוקי", החזיר שתאכל באותו ערב. תוכל ללטף את פוקי, לדבר איתו, או להתעלם ממנו לגמרי. כי הוא חזיר. אבל הדבר היחיד שלא תוכל לעשות הוא לפגוע בו, מכיוון שהבשר שמופק מפוקי הגיע מביופסיה זעירה שעשו לו פעם אחת בלבד בימי חייו. תקעו מזרק בכתפו, שאבו החוצה כמה תאים, שמו פלסטר – וזהו. מעכשיו, המסעדה יכולה להכין אלפי סטייקי-פוקי, בעוד שפוקי יכול להמשיך לחיות את חייו בנעימים, וסובל רק מהצקותיהם של האורחים האנושיים שבאים להתפעל ממנו כל ערב.

שימו לב לנקודה החשובה: פוקי לא נפגע כלל בתהליך הפקת הבשר. לא נגרם לו כל נזק. ואם כך הדבר, מדוע לא להתקדם למנות מוזרות עוד יותר, למרות שהן מופקות באופן מוסרי לגמרי? וכך מציע לנו ספר הבישול העתידני את המנה המוזרה ביותר האפשרית: "קוביות סלבריטאים", שכשמה כן היא. תמיד התפעלתם מחכמתו של איינשטיין? עכשיו תוכלו לקבל טעימה ממוחו. רוצים לתת ביס במיילי סיירוס או בצחי הלוי? מרגע בו הם יתנו רשות למעבדות לקחת כמה תאים מגופם, תוכלו לאכול גם את סטייק הלוי. היד פורסת, והרשות נתונה.

celebrity cubes
מנת "קוביות סלבריטאים": נגיסי רקמת מוח של איינשטיין שגודלה במעבדה, לצד רקמות שריר ושומן של סלבריטאים אחרים.

עכשיו אתם מבינים מאיפה הגיעה סקרנותו של דוקינס? דוקינס תוהה האם נצליח להתגבר על תגובת הנגד האוטומטית שלנו מקניבליזם – זו שאומרת לנו "איכס, מגעיל!" ועוצרת אותנו מלנגוס בעמיתינו למשרד – ובמקום זאת נקבל על עצמנו גישה נאורה יותר. כלומר, נתייחס לבשר האדם המעבדתי כאל… פיסת בשר… ותו לא. ופיסת בשר אחת זהה לרעותה, בין שהקוד הגנטי שבתאיה שייך לפרה, לאדם, או, רחמנא ליצלן, לפוקי החזיר. מה זה משנה, בסך הכל, אם אף אחד לא נפגע בתהליך יצירת הבשר?

מסתבר שלדעת חלק מאנשי האתיקה יש דווקא חשיבות גדולה למקור הבשר הנקי, ולפי לפחות אחד מהם – הדרך היחידה להפוך את הבשר הנקי לאתי באמת ובתמים, היא לעודד אכילת בשר אדם.

צרות של אתיקנים

קודם כל חשוב לומר שאנשי האתיקה חלוקים בדעותיהם לגבי הרשות לאכול בשר נקי. יש כאלו הסבורים שהוא יכול לצמצם מאד את הסבל שחווים בעלי-החיים, בעוד שאחרים טוענים שהבשר הנקי ישמר את הדעה הרווחת לפיה בני-אדם נבדלים מבעלי-החיים. לפי דעה זו, העובדה שאנו אוכלים בעלי-חיים ולא בני-אדם מרחיקה אותנו מוסרית עוד יותר מבעלי-החיים. אנו לומדים לראות אותם כמקור למזון ותו לא – כיצורים נטולי-משמעות בפני עצמם, לבד מהמטרה היחידה שלהם עבורנו: לספק לנו את בשרם הטעים.

האתיקן ג'וש מילבורן ניסח היטב את הקושי האתי במצב זה במילים הבאות –

"אפילו אם איננו פוגעים ישירות בחיות שאינן-אדם בתהליך, הרי שבאכילת בשרן אנו יוצרים קיר ומפרידים ביננו ל- ביניהן. אנו מסמנים את עצמנו כיוצאי-דופן, כחשובים יותר, כאציליים יותר. … וכך נותרת דילמה ברורה: מצד אחד, אנו אמורים לרצות לאמץ את ההבטחה הטכנולוגית הטמונה בבשר מעבדה, בזמן שמצד שני, איננו אמורים לרצות שהתמיכה בטכנולוגיה תאשר או תתרום להיררכיות הכוזבות המושתתות על סוגנות [כלומר, על אפליית בעלי-חיים על פי מינם הביולוגי – ר.צ.]"[4]

הפתרון, לדעת מילבורן, פשוט: אם אכילת בשר נקי המגיע מבעלי-חיים מחזקת את ההפרדה בין בני-האדם לעולם החי, הרי שהדרך להצדיק מוסרית את אכילת הבשר הנקי היא… לאכול בני-אדם.

פתרון זה היה נתפס בעבר כאכזרי, מאחר והוא היה עלול לערב כאב וסבל אנושיים, ובכך להגדיל את מספר היצורים הסובלים בעולם. אלא שבעתיד הקרוב נוכל לגדל סטייקים אנושיים במעבדה מתאים שנלקחו מאדם אחד בלבד, והורבו וגודלו במעבדה פעמים רבות. אפילו לא נצטרך להכאיב לאותו אדם – התאים יוכלו להגיע מעורו, בתהליך שלא יערב שום כאב. נוכל אפילו לערב את התאים האנושיים ביחד עם תאי הבקר והתרנגולת, כך שבכל מנה של בשר נקי שנאכל, יהיו גם שרידים אנושיים.

הבעיה היחידה היא שאם אכן נעשה כך, הרי שכל מי שיקנה המבורגר נקי קפוא בסופרמרקט, יהפוך באופן אוטומטי, לא נעים לומר, לקניבל. אני חייב להודות שאני שואב הנאה סדיסטית מסוימת כשאני מדמיין את אנשי יחסי הציבור של חברות הבשר הנקי מורטים שערותיהם בעצבים, כאשר הם מנסים נואשות לחשוב איך לגרום לציבור הרחב לאמץ לחיקו את התואר הזה.

ובכן, מה באמת הבעיה עם קניבליזם? והאם הבשר הנקי יכול להצדיק אותו?

בשם הקניבליזם

למרות הטאבו הרווח על קניבליזם, מעניין לציין שדווקא ניתן למצוא מספר קטן של תרבויות בהם מקובל לסעוד על בשרו של האחר, לרוב באופן טקסי ופורמלי המכבד את המת. בני שבט הקורוואיי, למשל, החיים בדרום-מזרח פפואה, עדיין מקיימים תרבות קניבליסטית מפוארת[5]. עדיין, רוב בני-האדם החיים כיום רואים קניבליזם כמנהג הראוי לגינוי, על אף שהאתיקנים מתקשים למצוא סיבות מוסריות ברורות כנגדו[6].

ציור של צ'רלס גורדון פרייזר – Cannibal feast on the Island of Tanna, New Hebrides. במקור מוויקיפדיה.

קיימים אתיקנים המנסים לטעון כנגד קניבליזם בשם "חכמת הגועל". כלומר, אם דבר-מה מגעיל אותנו, הרי שברור שיש בו מן הפסול. הפילוסוף ליאון קאס, למשל, טוען שמין עם חיות וגילוי עריות מגעילים את רוב בני-האדם, וזו סיבה טובה מספיק לאסור עליהם[7].

ההסתמכות על "חכמת הגועל" כדרך להצדיק או לשלול מנהגים מסוימים עשויה להישמע הולמת, עד שאנו למדים שאנשים בתרבויות שונות נגעלים ממנהגים שונים. הרודוטוס, למשל, מתאר כיצד הזמין המלך דריווש הפרסי לחצרו אנשים משתי תרבויות שונות מאד: יוונים, שנהגו לשרוף את גופות מתיהם, וקאלאטיאנים שנהגו לאכול את גופות אבותיהם שנפטרו. המלך הציע ליוונים לאכול את גופות אבותיהם המתים – והם הזדעזעו קשות, ובישרו לו שאין כמות כסף בעולם שתוכל לשכנע אותם לבצע מעשה שכזה. אז הציע דריווש לנציגי הקאלאטיאנים לשרוף את גופות אבותיהם – והם התחננו בפניו שלא להזכיר אפילו מעשה נוראי שכזה[8].

אנו רואים, לפיכך, שחכמת הגועל אינה מספיקה כצידוק מוסרי כדי לאסור על מנהגים מסוימים. הדוגמאות האחרות של קאס אינן משכנעות גם הן. לאיסור על גילוי עריות יש הצדקה מוסרית, מאחר והוא מערב השפעה אסורה ויחסי מרות בין הורים לילדיהם, ויכול להזיק גנטית לילדים הבאים לעולם כתוצאה מגילוי עריות. באופן  דומה, לאיסור על מין עם בעלי-חיים יש הצדקה מוסרית מאחר ובני-האדם כופים את רצונם על החיה הכפופה למרותם.

כולנו יכולים להסכים על אי-המוסריות הכרוכה בהריגת אדם בניגוד לרצונו, במטרה ליהנות מבשרו, ויהא זה טעים ככל שיהא. אך קיימים מצבים בהם אנשים מתירים מרצונם החופשי לאחרים לאכול מבשרם – למשל, נשים לאחר לידה, המרשות לאחרים לבשל ולאכול את שלייתן[9]. אנו מרימים גבה לנוכח מנהג מוזר שכזה, ועשויים להרגיש בחילה קלה, אך איננו יכולים למצוא את הצידוק המוסרי לאסור את קיום המנהג.

ייתכן בהחלט שתחושת הגועל מהקניבליזם התפתחה במהלך האבולוציה כדי למנוע מרוב בני-האדם להידבק במחלות מסוימות שיכולות לעבור לתוך הגוף רק בדרך זו. הקניבלים בני שבט הפורה, למשל, נהגו לאכול את מוחותיהם של המתים כדרך לכבד את רוחותיהם. לרוע המזל, המוחות הכילו חלבונים מעוותים (פריונים) שהדביקו את הסועדים במחלת הקורו, שהיא וריאציה של המחלה הידועה כ- "מחלת הפרה המשוגעת"[10]. קניבליזם נושא בחובו סכנות בריאותיות ברורות, לפיכך, אך כאשר אנו יכולים לסנן את התאים האנושיים כדי לוודא שאינם נושאים 'מסתננים' שיכולים להזיק לגוף, גם הסכנה הבריאותית אינה יכולה עוד להצדיק את האיסור על קניבליזם.

ג'וש מילבורן מתאר את כל הטיעונים הללו במאמרו, שהתפרסם בכתב העת המדעי Res Publica בשם – "לכרסם בשר מעבדה: אתיקה של בעלי-חיים, קניבליזם וקדמה חברתית". המאמר זכה בפרס PG, כתוב היטב, ומגיע למסקנה הבלתי-נמנעת: לא ניתן להצדיק איסור מוסרי על אכילת בשר שהגיע מתאים אנושיים, ובתנאי שלא נגרם כאב לאיש בתהליך הפקת התאים, ושאין בכך סיכון רפואי לסועדים או… ובכן, לנסעדים.

אם קניבליזם אנושי בתנאים אלו אכן מקובל מוסרית, הרי שאין שום סיבה שלא לממש את פתרונו של מילבורן לדילמה האתית שמציב הבשר הנקי לפנינו: בנוסף לבשר הנקי המגיע במקורו מתאי פרה, תרנגולת, חזיר וחיות אחרות, עלינו לאכול גם בשר נקי המגיע מבני-אדם. רק כך נוכל לוודא שבשר המעבדה אינו מנציח את ההפרדה בין בני-אדם לבין בעלי-חיים.

ברצינות?

כן, ברצינות. אבל יש סייג גדול אחד לעניין. כדי לקבל את הטיעון של מילבורן אתם צריכים גם להסכים עם הרעיון לפיו בני-האדם אינם שונים מהותית מבעלי-חיים. אם יש הבדל ברור – ברמה הרוחנית, למשל – בינינו לבין בעלי-החיים, הרי שייתכן שראוי גם להציב את אותו "קיר שיפריד בינינו לביניהן", ולקבוע בצורה הפשוטה ביותר שבעלי-חיים נועדו לאכילה, בעוד שבני-אדם שמורים למטרות אחרות. אני אישית לא רואה הבדל ברור שכזה. מבחינתי, כל בעלי-החיים – כולל האדם – מסודרים על רצף של מודעות עצמית ושל תבונה. אנו יותר מתקדמים מהשימפנזים מבחינת התבונה, בוודאי, והרבה יותר מפותחים מבחינה שכלית מהכלב או מהפרה, אך עדיין הננו חלק מממלכת בעלי-החיים, וניתן למצוא מקבילות בקרב הכלב, הפרה והשימפנזה לכל הרגשות והצרכים המטרידים גם את בני-האדם.

החשש השני שלי הוא שאנו מנסים לחשוב על העתיד בשימוש במושגים מן העבר. מדוע בכלל אנו צריכים להתייחס ל- "תאים" הגדלים במעבדה לפי המקור שלהם – בין שהגיעו מפרה, מחזיר או מאדם? הם בסך הכל תאים – מכונות ביולוגיות זעירות, שאינן מסוגלות לעשות דבר בצלחת הפטרי מבלי סיוע קדחתני מצד החוקרים המגדלים אותן. התאים האנושיים במעבדה לא היו יכולים להתפתח לעובר אנושי אפילו אם היו מושתלים ברחם אנושי. מדוע אנו צריכים בכלל להתייחס אליהם כאל "תאים אנושיים", ולא כאל "מכונות לייצור בשר", למשל?

File:Smooth muscle tissue.jpg
רקמת שריר. התצליחו לנחש האם מדובר ברקמה של כלב, פרה, חזיר או… אדם? ואם לא – האם זה באמת משנה? מקור – ויקיפדיה.

אלא שהציבור עדיין לא התחיל לחשוב בדרך זו על התאים האנושיים, ולכן החשש השלישי שלי הוא שאם אנשי האתיקה ינסו להניא אנשים מאכילת בשר נקי – אלא בתנאים המחייבים קניבליזם – הם ייתוודעו לרגשות הציבור המאד-ברורים בנושא. יש לי הרגשה שאם אנשים יחשדו שההמבורגר הנקי שלהם עלול להכיל בשר אדם, הם ידירו רגליהם מכל העניין, וירוצו מהר-מהר לאכול שוב המבורגרים טבעיים מבשר פרה, שנקטלה במיוחד עבורם. הבשר הנקי יאבד מקסמו לשנים רבות, וכולנו נאבד הזדמנות פז לצמצם ולמזער את רמת הסבל בעולם.

הפילוסוף דיוויד צ'אובט ניסה לאחרונה להסביר במאמר מרתק – "האם עלינו לסרב לבשר מעבדה בשם האצילות החייתית?" – מדוע עלינו להיזהר מטיעונים אתיים שירחיקו את הציבור מאכילת בשר נקי[11]. הוא מתאר במאמרו משל על ה- "קזארים", גזע חייזרי שעולה עלינו בהרבה מבחינה טכנולוגית, אך בעל רמת חשיבה דומה לשלנו. הקזארים נוחתים בכדור-הארץ, משתלטים על כל המין האנושי, ונושאים את הנאום הבא:

"אנו הקזארים חשובים ובעלי-ערך גדול בהרבה מכם, בני-האדם, ואנו מתכננים להמחיש את העליונות שלנו בכך שנאכל אתכם… עם זאת, לרובנו יש עקרון להימנע מגרימת סבל או עצב ליצורים נחותים, כך שנעדיף לגדל את בשריכם במעבדותינו, ולא לטבוח בכם בבתי-המטבחיים שלנו. … אך כמה מאיתנו, שסבורים שהם מגנים עליכם, מאמינים שאיננו בעלי ערך גדול יותר מכם, ושאכילת בשר המעבדה שלכם אינה מוצדקת – בדיוק באותה המידה שאכילתכם לאחר קטילתכם אינה מוצדקת, מבחינת האצילות שמיוחסת לכם. … אנו מבקשים מכם לספר לנו מה הפתרון שנראה לכם עדיף: להיהרג באופן סדיר ולהיאכל (ולחכות עד ליום בו המגנים עליכם יצליחו לשכנע אותנו שאיננו אמורים לאכול את בשרכם כלל), או שאנו הקזארים נאכל את בשרכם שיגודל במעבדותינו."

המשל של צ'אובט ממחיש את הבעיה הטמונה בעיכוב הגעת הבשר הנקי לשוק בשל 'טיעונים אתיים'. אם היינו שואלים את בעלי-החיים האם הם היו מעדיפים להמתין עד שכל האנושות תסכים לאכול בשר נקי אנושי, ובזמן זה להסכין עם המשך הטבח והסבל, ברור מה הייתה תשובתם – בדיוק כפי שתשובתנו שלנו לקזארים הייתה ברורה. אנו אמורים לשאוף לצמצם סבל מכל סוג שהוא – אנושי או חייתי – כבר בהווה, וכל עיכוב במעבר לבשר נקי בשל אתיקה גבוהה-גבוהה, עולה לבעלי-החיים בסבל רב.

בקיצור, ועם כל הכבוד לאתיקנים, יש לי תחושה ברורה שהאתיקנים נהנים להתפלפל ולהתפלסף, בזמן שבעלי-החיים ממשיכים למות ולסבול. מבחינתי, ברגע שנוכל לעבור לבשר נקי – יהא מקורו אשר יהא – תהיה עלינו החובה המוסרית לעשות כן.



* – כדי לחסוך בשאלות מיותרות: הכותב מצהיר בזאת שהוא עצמו אינו צמחוני, עדיין.

[1] https://twitter.com/RichardDawkins/status/969939225180364805

[2] https://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-5499911/Richard-Dawkins-claims-eat-lab-grown-human-meat.html

[3] https://bistro-invitro.com/nl/menu-2/

[4] http://sci-hub.tw/https://link.springer.com/article/10.1007/s11158-016-9331-4 – SciHub link

[5] https://www.smithsonianmag.com/travel/sleeping-with-cannibals-128958913/

[6] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/japp.12056

[7] https://pdfs.semanticscholar.org/23d1/37cd00dbb33f0531e1a71541e45da1a27d12.pdf

[8] https://faculty.uca.edu/rnovy/Rachels–Cultural%20Relativism.htm

[9] https://en.wikipedia.org/wiki/Human_placentophagy

[10] https://en.wikipedia.org/wiki/Kuru_(disease)

[11] http://sci-hub.tw/https://link.springer.com/article/10.1007/s10677-018-9888-4 – Article in SciHub

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

איך ייראה הסקס בעידן הבלוקצ'יין?

לפני שבוע הוזמנתי לשאת הרצאה בכנס השנתי של היל"מ – החברה הישראלית להפרעות בתפקוד המיני – על העתידים המוזרים של המין. נודה באמת לרגע: זה לא בדיוק התחום שהתמקצעתי בו בדוקטורט, אבל לפני מספר שנים העברתי בפני חברי הארגון הרצאה על עתיד המין שהרשימה אותם מאד, כך שהם הזמינו אותי בשנית. מה אפשר לומר? יובל נח-הררי מדבר בפורומים בינלאומיים על עתיד הממשלות והאנושות, דוד פסיג מוזמן לחזות את עתיד הגיאו-פוליטיקה, אבל תמיד אפשר לסמוך על רועי צזנה שידבר על בעיות בתפקוד מיני.

ניחא. כל אחד והנישה שלו. ובאמת, בהחלט מעניין לחשוב כיצד ישפיעו טכנולוגיות מסוימות על עתיד המין.

למשל, הבלוקצ'יין.

כן, קראתם נכון. בלוקצ'יין. כולם כבר הבינו שטכנולוגיות בלוקצ'יין ישנו את עתיד הכסף והכלכלה, אבל מסתבר שהן יכולות להשפיע גם על עתיד הדייטינג והמין.

הגדולה שמאחורי טכנולוגיות בלוקצ'יין היא שהן מתבססות על מאגר נתונים בענן, ללא ישות אחת בודדת שמפקחת עליו. כלומר, אם אתם – כמו רוב תושבי המערב – חרדים לפרטיותכם, אינכם חייבים להפקיד את המידע האישי שלכם בידי חברה מסוימת. במקום זאת, אתם יכולים להסכים שהמידע יישמר במאגר מידע בענן, מאובטח היטב, שאינו נמצא בבעלות איש – אך שאפליקציות מסוימות יכולות לקבל גישה אליו ולהשתמש במידע לפי כללים שהגדרתם עבורן מראש.

אפליקציה כזו לדוגמה, שמפותחת בימים אלו ממש, מכונה לולי (Loly), והיא נועדה להתמודד עם חששותיהם של גברים ונשים בתחום הדייטינג. מפתחת האפליקציה הסבירה כי היא מנסה לסייע לשני המינים, למרות שלכל אחד מהם יש דאגות אחרות.

"הפחד מספר אחד של גברים שיוצאים לדייטינג הוא שהנשים שמנות יותר מבתמונות שלהם." סיפרה בראיון למגזין Inc. "הפחד מספר אחד של נשים הוא שיירצחו."

לולי אמורה להתאים זוגות פוטנציאליים זה לזה לפי המידע שנאסף עליהם לענן. בתחילה יהיה מדובר בוודאי במידע מהסוג שניתן למצוא גם באתרי שידוכים כמו OkCupid – מידע שהמשודכים מעבירים על עצמם באמצעות סקרים ושאלונים שהם ממלאים. אך עם הזמן, אפליקציות דייטינג מסוג זה יוכלו לעבור על כל המידע שנאסף משפע של מכשירים לבישים – שעונים חכמים, נעליים חכמות, משקפיים חכמות ועוד – ולתאם את השידוך לפי אופיים וסוג גופם של המשתמשים. ולא זאת בלבד, אלא שאפליקציות שכאלו יוכלו אפילו להתאים את השידוך לפי מצבם הרגשי והפיזיולוגי. חווית פרידה כאובה ומחפשת ריבאונד? אולי האפליקציה תשדך לך גברבר שאינו זקוק לקשר מחייב. או שאולי את מבייצת ברגע זה – מצב פיזיולגי שמשנה את העדפותיך המיניות לפרק זמן קצר? האפליקציה תציג בפניך גברים שמתאימים יותר לצרכיך. אין פלא שהאפליקציה מתהדרת ב- Heat Index – מונח שניתן לתרגום כ- "מדד חום" או כ- "מדד חרמנות" ואמור לדרג את מידת ההתאמה של הצדדים זה לזה.

אבל לולי אינה עוצרת כאן. עם תחילת הדייט, האפליקציה תוכל להקליט את כל השיחה באופן אוטומטי – אך מבלי שהמידע ישותף עם איש. רק במידה והאפליקציה שומעת מילה 'בטוחה' מסוימת, שנקבעה מראש על-ידי המשתמשת, היא תסדר שיחת טלפון מזויפת כדי לאפשר לגברת להתנצל ולעזוב את הדייט בשלום. ובמקרה הצורך, היא בוודאי תוכל גם להזעיק את המשטרה.

"חשבי על לולי כעל אחותך הגדולה המגוננת-יותר-מדי. היא שם כדי לסדר לך את הדייט, אבל היא גם רוצה להגן עליך." אומרת המייסדת[1].

בשם השוויון, האפליקציה אמורה להגן גם על גברים החוששים מהאשמות-שווא לאחר מעשה. היא אמורה לאפשר לאנשים לציין במפורש כי הם מעוניינים בקיום יחסי-מין – ואישור זה יירשם לצמיתות במאגר המידע שבענן, ואמור לסייע במקרים של "הוא אמר / היא אמרה". כמובן שלפני קבלת האישור, המשתמשים יידרשו לעבור בהצלחה 'מבחן פיכחות' באפליקציה, במסגרתו ייאלצו לנווט את דרכם במבוכים ולענות על שאלות היגיון פשוטות כדי להוכיח שאינם נמצאים תחת השפעת חומרים משכרים או סמים כלשהם[2].

loly.jpg

ומה אם האשה (או האיש) משנים את דעתם במהלך המעשה? במקרה זה, בהחלט ייתכן שאחד מהפיצ'רים הבאים של האפליקציה יאפשר לרשויות החוק לקבל רטרו-אקטיבית את ההקלטה המלאה, כדי שיוכלו להבין מה בדיוק אירע.

לולי אינה קיימת עדיין – האפליקציה עדיין בשלבי תכנון וגיוס כספים – אך היא מספקת לנו הצצה ליכולותיהן העתידיות של אפליקציות שידוכים בעידן הבלוקצ'יין.

אבל מה אם אתם רק רוצים, ובכן, מין?

מין, ללא פיקוח

תעשיית המין – והעוסקות והעוסקים בה – סובלים מסטיגמה קשה, לרוב בצדק. לאה קאלון-באטלר, מפתחת שירות Intimate.IO, מתארת את המצב במילים הבאות בראיון לפורבס –

"ישנה הטיה מוסדית המתקיימת בתעשיית המין… היא מלוכלכת, היא גועלית, היא רעה, זה פורנו וזה ניצול נשים. … יש יזמות שם בחוץ עם רעיונות נהדרים למוצרים ולשירותים במרחב הזה, אבל כל יזם בתעשייה הזו יגיד לך שכמעט בלתי-אפשרי להקים ולהריץ בית-עסק. אתה לא יכול לפתוח חשבון בנק, ואתרי תשלום לא יעבדו איתך. פייפאל וסטרייפ פשוט לא יעבדו עם אף אחד מתעשיית המין. יצרנים חדשניים לא יכולים להפיץ את מודעותיהם בפייסבוק. … יש כל כך הרבה שיפוטיות. הסטיגמה תרחיק את כולם."[3]

קאלון-באטלר מנסה לסלק את כל המתווכים המקשים על אנשים לעסוק בעבודות מין. פלטפורמת הבלוקצ'יין שהיא מפתחת – Intimate.IO – אמורה לטפל בהעברות כספים בין עובדי מין ללקוחות, מבלי שהבנקים (ואולי גם הממשלות) יוכלו להתערב בתהליך. טכנולוגיות הבלוקצ'יין יוכלו גם לפקח על המעשה עצמו. קאלון-באטלר מציעה ליצור, למעשה, אפליקציה באמצעותה יוכלו הלקוחות והעובדים לדרג זה את זו (או זה את זה, או זו את זו, או כל דרך הגדרה מגדרית אחרת), ובדרך זו לבנות מוניטין לאורך זמן. בעולם אידיאלי, לקוח שיקבל דירוג נמוך, לא ימצא נותני-שירות שיסכימו לקבל את בקשתו. ובעולם אידיאלי עוד יותר, לקוח שיקבל דירוג נמוך במיוחד – למשל, בעקבות אלימות שהפעיל – יזכה לביקור מצד המשטרה, שתקבל את הקלטת מעשה המין מפלטפורמת הבלוקצ'יין כראיה.

כמובן, הדברים לעולם אינם פשוטים כל-כך בעולם האמיתי. אנו יודעים כבר ששוטרים נוטים להפלות לרעה את העוסקות בתעשיית המין, למשל, ושסרסורים מצליחים לזכות בשליטה על קבוצות של נשים, וגובים מהן דמי חסות. האם יכולה פלטפורמת בלוקצ'יין כמו Intimate.IO להתמודד עם כל התופעות האלו? קשה לדעת, אך קאלון-באטלר מאמינה שהמוצר שהיא מספקת לאנושות יחולל שינוי אמיתי לטובה בתעשייה. וכדבריה –

"קיומם של סטיגמות וטאבו מגבירים את אי-האונות של האנשים האלו וחוסר ההגנה שהם זוכים לה. הם נאלצים לקיים את עסקיהם בצללים רוב הזמן. אם הייתם דואגים מספיק לגבי בטחונם של אנשים בתעשייה זו, הייתם מספקים להם די כבוד כדי שיוכלו להגיח מהצללים ולומר שיש להם עבודה לגיטימית והם עובדים קשה כדי להרוויח את כספם."

אפשר להסכים עם קאלון-באטלר, או לטעון שהיא נאיבית, אך בכל מקרה היא אינה הראשונה – וכנראה גם לא האחרונה – המשתמשת בבלוקצ'יין כדי לנסות למסד את תעשיית המין. מצטרפים אליה גם מייסדי SexService.IO[4] שמשווקים אפליקציה דומה שאמורה לקשר ולתאם בין עובדי מין ולקוחות. פלטפורמת SpankChain מציעה שירותים דומים להעברת כספים בין עובדי מין ולקוחותיהם[5]. מועדוני חשפנות מתחילים לאפשר ללקוחותיהם להציע טיפים לעובדות במטבעות וירטואליים[6]. פלטפורמת היקי מציעה פרטיות מוחלטת לצד שידוכים מותאמים היטב[7].

כפי שנכתב במגזין The Outline –

"כשהם נתקלים בסביבת תשלומים עוינת שמונעת מהם גישה או גובה מהם סכומים מוגזמים עבורה, עובדי-מין רבים… הופכים לאוונגליסטים של קריפטו-מטבעות. … מתת-אל שמספקת להם סוף-סוף דרך לאבטח את משלח-ידם מפני השיפוט המוסרי… שהופך את עבודתם ליקרה ומסוכנת שלא-לצורך."[8]

ושוב כדאי לציין שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. היזמים בתחום אינם כולם מלאכים שנשלחו משמים להציל את עובדי המין מעולם ששונא אותם ומתנגד להם. רובם רוצים בוודאי לעשות כסף טוב בתעשייה שאינה זוכה לפיקוח קפדני מצד הממשלה, ובטחונם של עובדי-המין אינו בהכרח נמצא בראש מעייניהם. ויחד עם זאת, לשירותים שהיזמים הללו מספקים יש פוטנציאל ממשי לחזק את מעמדם של חלק מעובדי-המין, ולאפשר להם לפקח בכוחות עצמם על השוק שיצרו ושנוצר מסביבם. SpankChain גובה רק חמישה אחוזים מהכספים המועברים לעובדי-המין – אחוז מגוחך בהשוואה לחברות המסורתיות המטפלות בהעברות הללו, וגובות בין 15 לחמישים אחוזים מרווחי העובדים לפי The Outline[9].

ובאותה נשימה, כדאי להבין את המשמעות החברתית המלאה – והקודרת יותר – של חלק מהשירותים הללו. עלולות בהחלט לקום פלטפורמות בלוקצ'יין בהן המידע לא יעבור פיקוח מצד הממשל. פלטפורמות אלו עשויות לספק גישה לעובדי-מין או לחומרים מסוימים שאינם מוסריים בעליל: פדופיליה, למשל. במקרים אלו, הפלטפורמות יאפשרו העברת תשלומים בין עובדי-המין ללקוחות מבלי שלממשלה תהיה גישה למידע אודות העברות הכספים.

בעצם, כמו המצב עכשיו.

סיכום

במבט ראשון נראה שטכנולוגיות הבלוקצ'יין מספקות לראשונה דרך עבור עובדי המין לזנוח את הפיקוח הממשלתי לאנחות, ולהתאגד בכוחות עצמם. אלא שהדברים אינם פשוטים עד כדי כך. במציאות, קיים סיכוי סביר שיוקמו פלטפורמות שישרתו את עובדי המין – אך גם עלולות באותה העת לכבול אותם לתחום עבודה מסוים זה (באמצעות שימוש במטבעות פנימיים שיכובדו רק במסגרת הפלטפורמה). היזמים שיקימו את הפלטפורמות הללו עלולים גם להגדיר תנאי שימוש בלתי-סבירים עבור עובדי המין, שיאלצו להסכים להם עקב תנאי חייהם הקשים, והעובדה שהחברות הקיימות כיום אינן מוכנות לעבוד עמם ולספק אלטרנטיבה הולמת.

דבר אחד נראה בטוח: אם פלטפורמות הבלוקצ'יין יספקו פרטיות ויכולת להעברת כספים מתחת לעיני השלטון, עובדי מין רבים ינהרו אליהן. מאותה נקודה ואילך, תפקיד החברה – תפקיד כולנו – יהיה לסייע לעובדי המין לשמור בידיהם את הבחירה: לעזור להם לנטוש את המקצוע אם ירצו בכך, או להתאגד בפלטפורמות שיספקו להם את תנאי השימוש ההוגנים והבטוחים ביותר.

[1] https://www.inc.com/john-koetsier/this-augmented-reality-dating-startup-uses-blockchain-to-verify-consent.html

[2] https://loly.io/

[3] https://www.forbes.com/sites/jamiemoy/2018/02/12/blockchain-disrupts-adult-industry-and-sextech/#151ba58dfba2

[4] https://sexservice.io/wp/ssio-whitepaper-en-1.0.pdf

[5] https://spankchain.com/

[6] https://cointelegraph.com/news/a-blockchain-sexual-revolution-crypto-in-the-adult-entertainment-industry

[7] https://hicky.io/

[8] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[9] https://theoutline.com/post/4272/sex-work-is-moving-to-blockchain-payments

[10] https://exolover.io/?utm_source=icomarks#aboutWrapp

אפריקה מתחילה להפיץ יתושים מהונדסים-גנטית

אפריקה מתחילה להפיץ יתושים מהונדסים-גנטית

בחודש אוגוסט 2018, קיבלה ממשלת בורקינה פאסו – מדינה זעירה באפריקה – החלטה הרת-גורל. היא הודיעה שתתיר לשחרר בשטחה יתושים מהונדסים גנטית, בניסיון למגר את מחלת המלריה. על הדרך, יכולה ממשלת בורקינה פאסו ללמד אותנו גם לקח חשוב לעתיד האנושות.

אבל בואו נתחיל בהתחלה.

מלריה היא אחת המחלות המזיקות ביותר באפריקה ובאסיה. הטפילים הגורמים למחלה נישאים במעיהם ובבלוטות הרוק של יתושי אנופלס. כאשר נקבת היתוש מוצצת דם מקורבנותיה האנושיים, היא מדביקה אותם בטפילים. אלו מתרבים בגוף האנושי – ואז נמצצים החוצה על-ידי יתושת אנופלס אחרת, שמעבירה אותם הלאה לקורבנות אנושיים חדשים, וכך המעגל נמשך והתהליך חוזר על עצמו שוב ושוב. על הדרך, בני-האדם שנושאים את הטפילים מפתחים חום גבוה, ולרוב סובלים גם מתשישות, הקאות וכאבי ראש. אם אתם מרגישים רע עבורם, כדאי שתדעו שגם היתושים אינם מרגישים טוב במיוחד לגבי העניין, ונופלים גם הם חלל לטפילים שהם נושאים[1].

לפי דו"ח ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2016 בלבד נדבקו 216 מיליון בני-אדם במלריה, וכמעט חצי-מיליון נפטרו בעקבות המחלה[2]. היתר 'רק' סבלו מימים ארוכים בהם שכבו במיטה ולא יכלו לעבוד. אין פלא שכלכלנים מאמינים שהמלריה עולה לאפריקה כולה 12 מיליארד דולרים בשנה – סכום עתק עבור המדינות העניות ביבשת[3].

איך נלחמים במחלה? עד היום, דרך הלחימה העיקרית הייתה באמצעות מניעה: אנשים השתמשו ברשתות שמנעו מהיתושים להגיע אליהם בלילות. אלא שרשתות נוטות להתבלות ולהיקרע, ואינן יכולות להגן על אלו שצריכים לעבוד בלילות. וכך המשיכה המלאריה למלוך בכל רחבי אפריקה ואסיה.

_Keep_out_malaria_mosquitoes_repair_your_torn_screen__-_NARA_-_514969

פוסטר המדרבן לתיקון רשתות יתושים קרועות.

בשנים האחרונות החלו אנשי המדע והביו-טכנולוגיה לפתח צורה חדשה להילחם במלאריה. מדענים בריטיים הצליחו להנדס גנטית נקבות יתושים במטרה לעקר אותן – למנוע מהן להביא יתושים חדשים לעולם[4]. נקבות אלו, אם ישוחררו לטבע, ימשכו את תשומת לבם ואת זרעם של הזכרים, שינסו לשווא לעבר את הנקבות העקרות. כתוצאה, מספר היתושים בטבע אמור לרדת דרמטית[5].

למעשה, לא מדובר בתיאוריה בלבד, מאחר ויתושים מהונדסים-גנטית שכאלו הופצו בשנתיים האחרונות באיי קיימן, בפנאמה, בברזיל, בארצות הברית ובהודו. ההצלחה הייתה מרשימה: תוך שישה חודשים נרשמה ירידה של שמונים אחוזים בערך במספר היתושים. בברזיל בלבד, שם התמקדו המדענים ביתושים שהפיצו את קדחת דנגי הקטלנית, נרשמה ירידה של 91 אחוזים במספר מקרי ההדבקה במחלה באותה שנה[6].

עכשיו מתחילות גם מדינות אפריקה לאמץ את היתושים המהונדסים-גנטית, בהובלתה של בורקינה פאסו הקטנטנה אך הנועזת. היא לא לבדה במערכה: בקרוב יצטרפו אליה גם מאלי ואוגנדה. בשלב הראשון מתכוונים המדענים לשחרר 10,000 יתושים מהונדסים-גנטית עקרים, שיצמצמו את מספר היתושים החיים בטבע. בשלב השני, ישוחררו יתושים שהונדסו עם תכונות מתקדמות יותר: למשל, יתושים שאינם מסוגלים להדביק בני-אדם בטפילי המלאריה, מהסוג שפותח כבר באוניברסיטת קליפורניה[7]. בדרך זו ניתן יהיה למגר את המלאריה מבלי לערער את מארג המזון – מכיוון שחיסול כל היתושים עלול לפגוע גם בחרקים ובציפורים הניזונים על מוצצי-הדם הקטנים.

Burkina Faso meeting

ישיבת כפר בבורקינה פאסו, בה מקבלים אנשי הכפר הסבר על היתושים המהונדסים-גנטית שישוחררו בשטח הכפר. מקור: Target Malaria.

החלק המרגש ביותר בהתפתחויות הללו הוא גם המפחיד ביותר: באמצעות ההנדסה מחדש של היתושים, אנו מסוגלים לשנות את תכונותיה של האוכלוסיה כולה לאורך זמן. במילים אחרות, באמצעות התערבות חד-פעמית – מבצע שייקח שנים ספורות – אנו יכולים לשנות את פניהן של אפריקה ואסיה למאות השנים הקרובות. מבחינה זו, מדובר בטכנולוגיה שמשנה לגמרי את התמונה. כל טכנולוגיה אחרת שהמצאנו עד כה דרשה תחזוקה מתמדת: תחנות כוח יפסיקו לפעול כמעט מיד מבלי עובדים אנושיים, למשל. אבל ההנדסה הגנטית של היתושים, אם תעשה בזהירות ובקפדנות, תוכל להישמר לאורך דורות אנושיים רבים.

כמובן, אי אפשר להתעלם גם מהסכנה שבטכנולוגיה. אין כמעט סיכוי שיתושים מהונדסים-גנטית יסבו נזק לבני-האדם, אך אנו עלולים למחות בשוגג את כל אוכלוסיית היתושים ממין מסוים, ובכך לפגוע קשות במארג המזון ובכל בעלי-החיים האחרים הניזונים על היתושים. חמור מכך, הטכנולוגיה יכולה לשמש גם כנשק, ואפשר לדמיין מלחמה עתידית בה משוחררים יתושים מהונדסים-גנטית שיכולים להזריק רעלנים קטלניים לבני-האדם באזור – ואף להתרבות עם היתושים הקיימים במקום ולהעביר לצאצאיהם את אותם גנים מזיקים. זהו הכוח שאנו מתחילים, כבני-אדם, לרכוש כיום: לשחק עם החיים ועם המוות ולעצב מחדש את האורגניזמים שעל פני כדור-הארץ למטרותינו, לטובה או לרעה.

אבל לפחות בינתיים, אנו יכולים לעשות שימוש בטכנולוגיה לטובה. באמצעות הנדסת היתושים וחרקים אחרים נוכל להיפטר ממחלות קטלניות שליוו את האנושות לאורך מאות-אלפי שנים: המלאריה, קדחת הדנגי, מחלת ליים, ואחרות. מחלות אלו הורגות יותר מחצי-מיליון בני-אדם בשנה, ופוגעות ביכולתן של משפחות ומדינות לכלכל את עצמן. מתת הבריאות הזו תהיה מתנה שנעניק לדורות הבאים – לילדינו, לנכדינו ולכל צאצאינו הבאים.


 

[1] http://www.sciencemag.org/news/2010/09/how-mosquitoes-fight-malaria

[2] http://www.who.int/malaria/media/world-malaria-report-2017/en/#Global%20and%20regional%20malaria%20trends%20in%20numbers

[3] https://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(05)66420-3/fulltext

[4] http://www.nature.com/articles/doi:10.1038/nbt.3439

[5] https://www.statnews.com/2015/12/07/gene-edited-mosquitoes-stop-malaria/

[6] https://labiotech.eu/medical/oxitec-dengue-zika-brazil/

[7] https://www.statnews.com/2015/11/23/malaria-mosquitoes-gene-drive-crispr/

מגרינפיס ועד חב"ד – האידיאולוגיה של הטוב

מגרינפיס ועד חב"ד – האידיאולוגיה של הטוב

"מוכן לתרום לאיכות הסביבה?" קפץ הצעיר בחולצת גרינפיס למולי מחוץ לתחנת הרכבת.

"לא, תודה." ניסיתי להתקדם.

"אנחנו בגרינפיס מצילים את העולם למענך." הודיע לי, תוך שהוא נחפז קדימה כדי לעמוד בקצב. "לא תעזור לנו?"

"זה יפה מאד מצדכם." אמרתי בדיפלומטיות. "בהצלחה, ולא, תודה."

"עצרנו גידולים מהונדסים-גנטית מסביב לעולם, אנחנו נלחמים בהתחממות הגלובלית, ועוצרים את התאגידים מלבזוז את אמא טבע!" הוא התחמם. "לא תעזור להציל את אמא?"

"היא לא אמא שלי. בקושי דודה. ובכל מקרה, היא מתעללת בילדים שלה כל הזמן." נמנעתי מלעצור. "ולא, תודה."

"בשבילך!" הוא הזדעק צרודות. "בשבילך אנחנו עושים את כל זה! בשבילך ובשביל כולם! איש טוב, לא תתרום לנו?"

נשברתי. עצרתי. הסתובבתי.

"אתרום." הבטחתי. "אבל קודם, אני רוצה לספר לך כמה אתה משמח אותי."

הוא חייך בהיסוס. לא היה נראה שהוא רגיל לתגובה מסוג זה.

"כמה?" שאל.

"מאד." הודעתי לו. "כי כל השיח שלך מראה לי כמה נפלאים הם בני-האדם. אתה שם לב שאתה מטריד אותי בבקשות חוזרות ונשנות, למרות שהבהרתי לך פעם אחר פעם שאני לא מעוניין?"

"כן," הודה, "אבל זה למען הסביבה, באמת, ו – "

"בדיוק!" הסכמתי בעליזות. "אתה מרשה לעצמך להפר נורמות חברתיות ולהציק לאנשים מתוך אמונה במטרה נעלה יותר, גדולה יותר מעצמך, שאתה בטוח ומשוכנע שעומדת לעזור לכולנו – לא רק לך ולאנשים שאתה אוהב, אלא לכל אדם ואדם בעולם הזה. ממש כמו החרדים, המוסלמים, וכל יתר המאמינים הדתיים."

"סליחה?" הוא נראה פגוע.

"זה בסדר," ניחמתי אותו. "זה סוג של מחמאה עבורך. חשוב על החב"דניקים שעומדים בדוכן בצד השני של הרחוב, למשל." הרמתי את ידי לשלום אליהם, והם נופפו אלי בחזרה בחיוך גדול, וסימנו לי להתקרב. כשנדתי בראשי לשלילה, החל אחד מהם לצעוד לקראתי. הבנתי שאני צריך להזדרז.

"למה הם משקיעים שעות ארוכות מזמנם בניסיון נואש לשכנע אנשים להניח תפילין ברחוב?" שאלתי את הגרינפיסניק. "כי הם מאמינים שכשכולם יניחו תפילין, הגאולה תגיע, המשיח יבוא (או יחזור), אמא שבת תקדם אותנו בברכה לחיקה, וכל יתר הפרטים הקטנים שלא באמת חשובים. מה שחשוב זה ההבנה שהם רוצים בטובתנו – ולכן הם מרשים לעצמם לשווק את מרכולתם המחשבתית באופן אגרסיבי יותר מכפי שהנורמות החברתיות היו מאפשרות להם באופן רגיל. וגם אנחנו נותנים להם היתר מסוים, כי אנחנו מבינים שהם לא עושים את זה למטרות של רווח פרטי, אלא מתוך מטרה גדולה ונעלה יותר, שגויה ככל שתהיה."

"אבל הם טועים! " מחה הצעיר.

"נכון," הודיתי, "אבל זאת לא הנקודה. מה שמשמח אותי הוא שכל דת, כל אידיאולוגיה חזקה הקיימת בעולם, מנסה להצדיק את קיומה בכך שהיא מגדילה את כמות האושר – או לפחות את הצדק – עבור חברי הקבוצה המורחבת שדבקים באותה אידיאולוגיה. אנשי גרינספיס וחב"דניקים מרשים לעצמם להטריד אנשים ברחובות כדי להציל את העולם. מתאבדים מוסלמים מוכנים לפוצץ את עצמם ברחובות כדי להחזיר את האיסלם לגדולתו – ובכך מנסים לשרת את כל הציביליזציה שלהם. האידיאולוגיות היחידות ששורדות ומשגשגות הן אלו שמבססות את עצמן על החוש האנושי הפנימי של צדק, הוגנות ואלטרואיזם."

"זה… נשמע טוב מכדי להיות נכון." הוא אמר בפקפוק. מאחוריו ראיתי את החב"דניק מגיח בארשת פנים להוטה.

"זה באמת דבר טוב." הסכמתי בחיפזון. "ואפשר לקוות שהנטייה שלנו לחפש הוגנות עבור עצמנו, בני משפחתנו והסובבים אותנו, תוביל בסופו של דבר לנצחונה של אידיאולוגיה אחת. עד היום לא היו לנו דרכי מדידה טובות לאידיאולוגיות ולדתות שונות, ולרמת האושר, הצדק וההצלחה שהן מביאות לאוחזים בהן. זו אחת הסיבות לכך שהעולם מלא בשפע של דעות ורעיונות לגבי מה שטוב ועוזר לאנשים. אולי, כשנלמד אנשים דרכי חשיבה ביקורתיות, הם יצליחו לבחור מרצונם באידיאולוגיות הראויות ביותר – אלו שמסייעות למספר הרב ביותר של בני-אדם."

"אח שלי!" פנה אלי החב"דניק, "לא תניח תפילין? בשביל היהודים בכל העולם, לא תעשה טובה?"

"מצטער," התנצלתי, "כבר תרמתי מתשומת הלב שלי לאמא אדמה. אני לא יכול לתת יותר היום. אבל אולי תנסה לתרום גם אתה לגרינפיס?"

"רעיון מצוין!" שמח, ופנה לאיש הירוק. "אחי, בוא, תניח תפילין. זה יעזור לך, יעזור לכולם!"

"לא, תודה." אמר לו הגרינפיסניק בקצרה.

"אולי בכל זאת? זה טוב ליהודים." שמעתי את החב"דניק אומר בזמן שנסוגתי מהם במהירות ונכנסתי לתחנה. כל-כך הרבה טוב יכול להזיק לך.

טיפול חדשני לתגבור מערכת החיסון הציל חולה סופנית בסרטן השד

טיפול חדשני לתגבור מערכת החיסון הציל חולה סופנית בסרטן השד

לג'ודי פרקינס היו רק חודשיים או שלושה לחיות. סרטן השד בו לקתה החל להתפשט לאיברים נוספים, ויצר שלוחות ונגעים בגודל של כדורי טניס. זהו השלב בו נהוג לאבד תקווה, אך פרקינס ניסתה שיטה חדשה לתגבור מערכת החיסון. שישה שבועות מאוחר יותר, הגידולים איבדו מחצית מגודלם. שנה אחת לאחר מכן, הם נעלמו לגמרי. כיום, שנתיים וחצי לאחר הטיפול, פרקינס עדיין בריאה, ונהנית ממסעות בהרים ושייט בקיאקים.

הטיפול פועל באמצעות התמקדות במוטציות גנטיות מסוימות שהתאים הסרטניים רוכשים לאורך זמן. בכל חולה ניתן למצוא סט אחר של מוטציות, שמעוותות את החלבונים שעל פני-השטח של התאים. תאי הדם הלבנים – הזקיפים שמגנים על הגוף – מסוגלים לזהות את החלבונים המעוותים ולתקוף את התאים הסרטניים. הצרה היא שבמקרים רבים, התגובה החיסונית אינה חזקה מספיק, ותאי מערכת החיסון אינם מסוגלים לבלום את הסרטן בכוחות עצמם.

אחת מהגישות לתגבור מערכת החיסון היא באמצעות שאיבת מספר קטן של לימפוציטים – תאי דם לבנים – מהחולה. התאים מגודלים במעבדה בסביבה תומכת שמדרבנת אותם להשתכפל ולהתרבות עד לקבלת מספר עצום של תאי דם לבנים – כל אחד מהם לוחם ללא-חת להגנת הגוף. ואז, כשמספרם גדול מספיק, מוזרקים עשרות מיליארדי התאים הללו בבת-אחת לגופו של החולה, בתקווה שיצליחו למגר את הגידול הסרטני.

הרעיון נשמע טוב, והוא אכן מסייע בטיפול במקרי סרטן בהם התאים הסרטניים רוכשים מספר רב של מוטציות – למשל, סרטן העור ומקרים מסוימים של סרטן הריאה.  אלא שבמקרה של סרטן השד, הטיפולים הללו מוצלחים פחות מאחר והתאים הסרטניים רוכשים מספר קטן יותר של מוטציות, ולכן תאי הדם הלבנים מתקשים יותר לזהותם.

פרקינס זכתה בטיפול דומה-אך-שונה. החוקרים שטיפלו בה קראו את הקוד הגנטי של התאים הסרטניים שלה, ואז השוו אותו לקוד הגנטי של תאיה הבריאים, על מנת לזהות את המוטציות החדשות. הם חילצו כמה מתאי הדם הלבנים שלה ובחנו כיצד הם פועלים כנגד החלבונים המעוותים שהתגלו בתאיה הסרטניים של פרקינס. בדרך זו הצליחו החוקרים לזהות סוג מסוים של תאי דם לבנים שהתמקדו במיוחד בארבע מהמוטציות שאירעו בתאי הסרטן של פרקינס. תאים אלו גודלו במעבדה, וכשמספרם הגיע לשמונים מיליארד – הוזרקו בחזרה לגוף.

ופרקינס, כפי שכבר כתבנו בהתחלה, הבריאה לגמרי.

אבל מה זה אומר?

האם המשמעות היא שמצאנו טיפול סופי לסרטן? לצערי, ברור שלא. קיימים מאות סוגי סרטן שונים, וקרוב לוודאי שישנם יותר סוגים מכפי שאנו מבינים כיום. כל אחד מהם מגיב אחרת לטיפולים שונים. אין טיפול אחד שמסייע נגד כולם – רק שרלטנים מבטיחים מוצא שכזה. לכל היותר, הטיפול החדש מספק כלי נוסף במלחמה כנגד הסרטן.

ולמען האמת, ייתכן שהוא אפילו לא יעיל במיוחד.

תאמרו עכשיו שפרקינס עדיין בחיים, אז איך אני יכול לטעון שהטיפול אינו יעיל? ובכן, זו הבעיה בהתמקדות במקרה אחד בלבד. צוות החוקרים טיפל באופן דומה בשתי נשים נוספים עם סרטן השד. אחת מהן לא הגיבה לטיפול, והשנייה מתה לפני שיכלו החוקרים להעריך את השפעותיו. כך שכן – מדובר בטיפול מעניין ומבטיח, אבל עדיין לא ברור עד כמה הוא יעיל.

אז למה טרחתי לסקר דווקא את המחקר הזה? מסיבה אחרת מהצפוי: מכיוון שהוא מראה לנו את הכלים החדשים שעומדים לרשותנו במלחמה בסרטן, וספציפית, את יכולתנו לקרוא את הקוד הגנטי של התאים האנושיים בעלות מגוחכת. לפני חמש-עשרה שנים בערך הסתיים פרויקט הגנום האנושי, במהלכו הצלחנו לקרוא את כל הקוד הגנטי האנושי בעלות של 2.7 מיליארד דולרים, ופותחו טכניקות מתקדמות לקריאה יעילה יותר של הדנ"א. מאז המשיכו הטכניקות הללו להשתכלל, וכיום ניתן לקרוא את הקוד הגנטי של אדם – או של קבוצת תאים בגוף – בעלות של אלף דולרים בלבד.

כאשר פרויקט הגנום האנושי התחיל, היו מבקרים שטענו שאנו מבזבזים הון תועפות על מדע בסיסי שאין לו משמעות רפואית מיידית. הם צדקו, כמובן – לוקח זמן רב לתרגום ידע במדע בסיסי לפרקטיקה רפואית בשטח. אלא שבעשור האחרון אנחנו מתחילים לראות את התוצאות. בזכות אותו פרויקט קדום, רכשנו ידע רחב אודות הקוד הגנטי האנושי, לצד טכניקות מתקדמות שאפשרו לקרוא אותו יותר ביעילות. כתוצאה מכך, יכלו החוקרים לקרוא ביעילות ובזול גם את הקוד הגנטי של תאיה הסרטניים של פרקינס ושל תאיה הבריאים.

השיטות המתקדמות של קריאת הקוד הגנטי האנושי ימשיכו לשמש אותנו בעשורים הקרובים במלחמה בסרטן, ויאפשרו לנו להבין את האויב מקרוב ומבפנים. נוכל להבין את התאים הסרטניים – שהם בסך-הכל תאים בריאים שיצאו משליטה בשל מוטציות בקוד הגנטי – ולפענח מה השתבש בהם. ואז, ברגע שנבין את האויב לפרטי פרטיו, נוכל גם לפתח עבור כל סוג סרטן את התרופות והטיפולים היעילים ביותר כנגדו. וכפי שאני כותב תמיד: כל זה לא יקרה מחר, אבל ילדינו יזכו לחיות בעולם טוב ובריא הרבה יותר.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הרפואה בספריי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[קישור למחקר] בכתב העת Nature Medicine

 

מכונות הסיוטים: כשבינות מלאכותיות מתוכנתות לפסיכופתיה

מכונות הסיוטים: כשבינות מלאכותיות מתוכנתות לפסיכופתיה

למעבדות המדיה של MIT יש מטרה נעלה: לפתח חזונות חדשים בנוגע לדרך בה בינה מלאכותית ובני-אדם ישתפו פעולה בעתיד.

לרוע המזל, הם בחרו להגשים את המטרה באמצעות פיתוח בינה מלאכותית פסיכופתית.

זוהי, כמובן, אינה המילה הנכונה לתיאור אותן בינות מלאכותיות, למרות שניתן לראות את התיאור הזה למחקר החדש בכל רחבי המדיה ברשת. המילה "פסיכופת" מתארת מצב שאינו נורמטיבי בקרב בני-אדם: דרך יוצאת-דופן לעיבוד מידע במוח האנושי. לבני-אדם מן השורה יש ראיית עולם בסיסית שמשותפת לכולנו. אנו מבינים מהי "אהבה" (או לפחות "התאהבות"), מהו "רצח", מהי "אמא" ומהם הרגשות שאנו חשים כלפיה. לעתים אנו מרחיבים את המושגים הללו מעבר למשמעותם המקורית – כך, למשל, חלק מהצמחוניים עשויים להגדיר הרג בעלי-חיים כ- "רצח". אבל גם אז, המושג הבסיסי משמר את משמעותו המקורית. בסופו של דבר, בבסיסנו אנחנו כולנו צאצאים של אותו שבט קופי-אדם שהתפתח לשמר לכידות חברתית.

אלא שלבינה מלאכותית אין את ההטיה האוטומטית הזו, כפי שמתעקשות מעבדות המדיה של MIT להראות שוב ושוב.

אני לא מגזים – במהלך שלוש השנים האחרונות, שחררו המעבדות מספר דוגמאות של מנועי בינה מלאכותית שלא-בדיוק עושות טוב לבני-האדם. הראשונה, בשנת 2016, הייתה "מכונת הסיוטים", שערכה מחדש תמונות כדי לעורר תחושות של אימה ופחד בבני-אדם. פרצופים אנושיים שנערכו על-ידי התוכנה נראים – כצפוי – מסויטים ומזעזעים. התוכנה עורכת תמונות נוף פסטורליות-לשעבר עד שהן מזכירות בתי-מטבחיים ומעוררות צמרמורת וחלחלה בקרב הצופים.

image-alt

מקור: מעבדות המדיה של MIT[1].

אבל החוקרים לא עצרו כאן. בשנת 2017 הפיקו המעבדות את "שלי" – מנוע בינה מלאכותית הכותב סיפורי אימה קצרים. שלי היא רשת עצבים מלאכותית שעברה על מספר עצום של סיפורי אימה קצרים מהרשת החברתית רדיט (Reddit), ולמדה איך להפיק שברי-סיפורים כאלו משלה. היא כתבה יותר ממאתיים סיפורי אימה קצרים, בסיוע בני-אדם מהרשת שרצו – מסיבה שלא לגמרי ברורה לי – לעזור לה להתפתח. הנה חלק קצר מאחד מהסיפורים שהיא כתבה, ביחד עם משפטים שתרמו בני-האדם בטוויטר. (החלקים ששלי כתבה בעצמה מופיעים בהדגשה)

"התחלתי לנשום שוב. השרשראות בקרסולי זעו והצל המשיך לבהות. קריאה שקטה ומספר סימני חיים החלו להיווצר. לא היה לי מושג. גידלתי אותו. הייתי חייבת לעשות משהו. הייתי חייבת לראות אותו. הייתי חייבת. עמדתי לגלות. עמדתי להתרחק מהדבר הזה. לא יכולתי לתת לו להשיג אותי. האדרנלין שלי החל לזרום ולא יכולתי לעצור את עצמי. אבל השרשראות! השרשראות! איך הייתי אמורה לשחרר את עצמי? התחלתי להשתגע. לא יכולתי לזוז. היצור היה שם איתי. מה הוא עשה?"[2]

וכן הלאה וכן הלאה. שלי צריכה להשתפר עוד הרבה לפני שתצליח למכור ספרים כמו סטפן קינג, אבל הרעיון הבסיסי, לפחות, ברור: אפשר לגרום לבינה מלאכותית לכתוב באופן שייגע ברגשות ובפחדים העמוקים והקמאיים ביותר שלנו.

מאוחר יותר באותה שנה, ניסו לראשונה החוקרים ליישם את הרעיונות האלו לשימוש מעשי בפרויקט "אמפתיה עמוקה". הם אימנו רשתות עצבים מלאכותיות על תמונות של איזורי אסון, ואז דרשו מהבינה המלאכותית לערוך מחדש תמונות של ערים בריאות ושוקקות-חיים. התוצאה נראית – כצפוי – מזעזעת: אתם יכולים לראות את עיר מגוריכם חרבה ומרוסקת. וזו בדיוק הייתה כוונתם של החוקרים, שרצו לסייע לתושבי העולם המערבי להתחבר ברגשותיהם לערים ולמדינות שחוו אסונות טבע ומלחמות.

כיצד הייתה נראית בוסטון לאחר אסון? הנה דוגמה, באדיבות "אמפתיה עמוקה"[3].

ועכשיו שעברנו על כמה מפרויקטי העבר של המעבדות, אתם יכולים להבין מאין צמחה הבינה המלאכותית החדשה שלהן: נורמן, על שם הפסיכופת מסרט האימה "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק.

בדומה לבינות המלאכותיות האחרות שהצגתי עד כה, גם נורמן מבוסס על רשת עצבים מלאכותית, וגם הוא למד מאוסף דוגמאות שלא ממש היינו רוצים לחוות בחיים האמיתיים. נורמן הורץ על שרשור ידוע-לשמצה ברשת החברתית רדיט, בו כותבים המשתמשים רשמים ופרשנויות אודות טיבו של המוות. לאחר מכן, הוצגו בפני נורמן סדרה של כתמי רורשאך, והוא סיפק תיאור עבור כל תמונה. התיאור של נורמן הושווה לזה של רשת עצבים מלאכותית שאומנה על מאגר מידע גדול ומגוון הרבה יותר[4]. שלא במפתיע, נורמן פירש כל כתם רורשאך באופן מטריד ביותר. כתמים תמימים-למראה הזכירו לו גברים הנורים למוות למול נשיהם הצורחות, נשים הרות הנופלות למותן מבניינים גבוהים, ואנשים הנתפסים על-ידי מכונה לעיבוד בצק ונמשכים לתוכה. הבינה המלאכותית שלמדה ממגוון דגימות מגוון יותר, לעומת זאת, ראתה בתמונות הללו רק "אגרטל פרחים, ציפור קטנה, וזוג אנשים העומדים זה לצד זה."

norman.jpg

מקור: מעבדות המדיה של MIT[5].

מטרתו של נורמן אינה לגרום לנו לחשוב מחדש על פרשנויות אנושיות לכתמי רורשאך, אלא להדגיש נקודה קריטית בהבנתנו את הבינה המלאכותית: אנחנו יכולים ללמד אותה, לטוב ולרע, כיצד לפרש את הקלט שהיא מקבלת. הבינות המלאכותיות החדשות – אלו המבוססות על רשתות עצבים מלאכותיות – חייבות להתבסס על ניסיון העבר. אם המתכנתים מצמצמים את חומר הלימוד אליו היא נחשפת, התוצאה בהכרח היא בינה מלאכותית בעלת פרשנות מעוותת ולוקה-בחסר.

אפשר להשוות את הבינות המלאכותיות החדשות לילד אנושי. ילדים הגדלים בתרבויות ליברליות ופתוחות, בהן הם לומדים וחווים רעיונות שונים, יפתחו ראיית עולם רחבה יותר. הם יוכלו לפרש מצבים חדשים בדרכים שונות, ולשקול פתרונות שונים לכל בעיה (העובדה שהם יכולים לעשות זאת, אינה אומרת כמובן שכך אכן יעשו). לעומתם, ילדים הגדלים בתרבויות מסוגרות וקיצוניות, המאמינות ברעיון אחד גדול מעל לכל היתר, יפרשו כל מצב חדש דרך עדשותיו של אותו רעיון. וכפי שאמר אברהם מסלו –

"אם יש לך רק פטיש, אתה רואה כל דבר כאילו היה מסמר."[6]

זוהי תובנה חשובה לעתיד. ככל שיגדלו יכולותיהן של הבינות המלאכותיות, אנו צפויים לראות אותן מתפשטות למקומות ולשימושים רבים ושונים. הן יקחו חלק ביצירת סרטים, במערכות הבריאות ואפילו במערכות המשפט, הצדק והשלטון. הן יפתחו אביזרים טכנולוגיים חדשים, ימליצו על העונשים הראויים ביותר לכל פושע ויגבשו הצעות חוק לפתרון בעיות קיימות או עתידיות. הן יעשו כל זאת בהתאם לחומר הלימוד שקיבלו, ובכל מדינה ותרבות שתפתחנה בינות מלאכותיות שכאלו, יחונכו הבינות לפי מספר רעיונות שייבחרו בקפידה כדי לשרת את הנורמות הקיימות. בתרבויות דתיות ומסוגרות, יפותחו בינות מלאכותיות שיוכלו לפרש את העולם רק דרך עדשות הרעיונות המרכזיים של אותן דתות.

עתיד שכזה צריך להפחיד את כולנו. הדתות הראשיות כיום התפתחו כטכנולוגיה חברתית – ככלי לשימור לכידות חברתית, לדרבון אנשים להפגנת אלטרואיזם בתוך הקבוצה, ולקיבוץ אנשים רבים ביחד תחת שלטון ריכוזי אחד. הן הצליחו היטב במטלות הללו, אך הן נושאות עמן 'מטען עודף' רב שצברו לאורך מאות רבות של שנים: איסורים שונים ומשונים בתחום המזון, למשל, או קסנופוביה – שנאת זרים. מפחיד לחשוב על בינות מלאכותיות מתקדמות שירכשו הרגלי חשיבה ואמונה שהיו רלוונטיים ומועילים לפני אלפיים שנים – אך היום עומדים בניגוד לדרכי חשיבה מודרניות יותר שמדגישות את זכויות האדם, את המוסר האוניברסלי ואת שיתוף הפעולה בין עמים שונים.

כמובן, בינות מלאכותיות שמפותחות בעולם המערבי הליברלי יקבלו שפע של חומר לימודי מכל הסוגים. אלא שגם זה לא לגמרי מספיק. בכל דעה בכל נושא קיימים 'מיתוסים' – סיפורים שמסבירים את העולם, ושברור לכולם שצריך לפעול לפיהם, גם אם הם אינם מוגדרים היטב או בקול רם. קחו למשל את סיפורי ג'ורג' הסקרן, על קוף סקרן שנכנס לצרות פעם אחר פעם בשל סקרנותו – אך מצליח תמיד להפיק את המיטב מהמתרחש עד סוף הסיפור. ה- 'מיתוס' כאן הוא שסקרנות היא תכונה מועילה ושימושית, שמסייעת בסופו של דבר לבעליה. באופן דומה, כל ילדה שצפתה בסרטי וולט דיסני באמצע השני של המאה העשרים, למדה את המיתוס שנשים צריכות להיות חינניות, חטובות, עם ריסים ארוכים ושמלות ארוכות. וכמובן, שהן צריכות גיבור שיציל אותן.

במילים אחרות, בכל חומר קריאה אנושי קיימים רעיונות מתחת לפני השטח, שלעתים איננו שמים אליהם אפילו לב – אך הם משקפים את תפישת העולם הלא-מודעת שלנו. בינות מלאכותיות שיעברו על כל החומרים הללו יזהו גם הן את המיתוסים התת-הכרתיים המקובלים בתרבות, ויאמצו אותם בהכרח.

מכיוון שכך, הבעיה כפולה: איננו צריכים רק לבחור בקפידה את החומרים שאנו נותנים לבינה המלאכותית לקרוא, אלא גם לנסות להבין בעצמנו מה המסרים החבויים בסיפורים המקובלים בחברה – והאם אנו רוצים להנציח את אותם מסרים.

זוהי משימה קשה, אבל כדאי שנתחיל להתייחס אליה ברצינות. מכיוון שאם לא נעשה זאת, הרי שהבינות המלאכותיות יעשו אותה עבורנו.


אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והמוח האנושי בספריי המדריך לעתיד ו- "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

קישורים:

[1] http://nightmare.mit.edu/#portfolioModal31

[2] http://stories.shelley.ai/chains/

[3] https://deepempathy.mit.edu/

[4] http://cocodataset.org/#home

[5] http://norman-ai.mit.edu

[6] https://en.wikipedia.org/wiki/Law_of_the_instrument