בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

בינה מלאכותית העמידה צאצאים – והם מוצלחים יותר מתוכנות מעשה ידי-אדם

נו, אז הנה זה קרה: בינה מלאכותית יצרה צאצא של עצמה, והוא מתוק, יפהפה ומתפקד היטב, תודה ששאלתם.

בוודאי לא יפתיע אתכם לגלות שהחברה מאחורי הפיתוח היא גוגל. גוגל חשפה לפני מספר חודשים את "בינת האם" שמכונה AutoML – "למידת מכונה אוטומטית"[1]. נקרא לה מעכשיו בימא, שזה קיצור של בינה ואמא. בימא עושה פעולה פשוטה ומורכבת באותו הזמן: בני-האדם מבהירים לה מה הם צריכים – למשל, שהם רוצים בינה מלאכותית שתזהה עבורם בני-אדם בתמונות – ואז בימא מציעה כמה 'צאצאים' שיכולים לעשות את העבודה. כל אחד מהצאצאים האלו מהווה דרך מוסדרת שונה לניתוב מידע דרך רשתות עצבים מלאכותיות, באופן שיפיק תוצאה שבימא חושבת שתהיה בעלת משמעות.

עד לכאן, טוב ויפה, אבל הצאצאים הראשוניים האלו – איך לומר – גרועים במשימה שניתנה להם. ה- 'מוח' שלהם פשוט לא מכוונן נכון. וכך פותחת עכשיו בימא בתהליך השיפור ההדרגתי. היא נותנת להם מטלות – זהו את בני-האדם שבתמונה! – ובוחנת איך הם מתפקדים. היא לומדת מה עובד ומה לא, ולאחר כל סבב לימודי כזה, היא מכחידה את צאצאיה הקודמים (אכזרי, אני יודע) וממציאה חדשים משופרים. וכך היא חוזרת על התהליך אלפי פעמים, שוב ושוב, עד לתוצר 'הסופי' שהתפרסם לאחרונה בבלוג של גוגל: בינה מלאכותית שמסוגלת לזהות בני-אדם וחפצים בתמונות, טוב יותר מבינות מלאכותיות שפותחו על-ידי בני-אדם[2].

חשוב להבין שאנחנו רק בתחילת הדרך מבחינת הפיתוח של בימא. מנוע דומה יוכל לשמש אותנו בעתיד כדי ליצור תוכנות ואלגוריתמים במגוון רחב של תחומים. למעשה, בהחלט ייתכן שבאמצעות ממשקים פשוטים יותר, יוכל כל אדם מן השורה ליצור עבור עצמו (כלומר, להורות לבימא ליצור עבורו אוטומטית) בינה מלאכותית שמבצע פעולות מסוימות שחשובות עבורו: למיין מלפפונים בחווה[3], למשל, או להניע רובוט עם חמש רגליים שהוא פיתח בגראז' (באמצעות הרצת סימולציות חוזרות במחשב על הדרך בה רובוט כזה צריך לשלוט בגפיו)[4].

האפשרות המעניינת יותר היא שבימא יכולה לשלב גם משוב ממקור אנושי כדי לפתח את הצאצאים שלה. בימא שצריכה לפתח בינה מלאכותית ליצירת מנגינות עצובות ונוגות, למשל, יכולה לשלוח לביקורת את היצירות של צאצאיה לבני-אדם מסביב לעולם ("האזינו ליצירה במשך חצי-דקה, ודרגו כמה היא נגעה ללבכם!") בעלות אפסית, ולשפר את הצאצא בכל פעם. בדרך זו אפשר ליצור באופן אוטומטי בינות מלאכותיות משוכללות יותר גם בנושאים שאינם ניתנים לכימות בקלות.

אבל בואו נדבר על מה שמפחיד את כולם: שבינה מלאכותית שכזו תצא משליטה. האמת? זו אכן בעיה. לא מכיוון שאני חושש שבינה מלאכותית לזיהוי אנשים בתמונות תאבד את הרסן ותנסה להשתלט על העולם, אלא מכיוון שתהליך הפיתוח של הצאצאים פועל באופן אבולוציוני, וללא הכוונה של בני-אדם, או הבנה מלאה מדוע התוצר הסופי עובד כפי שהוא עובד. המשמעות היא שאם אנו בוחרים בדרך זו לייצר בינה מלאכותית שתכווין את התנועה בכבישים, למשל, אנו צריכים לקחת בחשבון שהיא עלולה לקבל החלטות לפי תהליך אופטימיזציה שעברה שמקדש את זרימת התנועה בכבישים – אבל שם פחות דגש על שימור חיי הנוסעים. וכך, בינה מלאכותית שכזו עלולה לייצר לנו מודלים לניהול התנועה שיהיו יעילים מאד, אבל יעלו בחייהם של כמה אנשים מדי חודש. ייתכן בהחלט שזהו יחס המרה טוב – אבל אנו צריכים להיות מודעים לפחות לבחירות שהבינה המלאכותית עושה עבורנו!

בסופו של דבר, הופעתן של בינות מלאכותיות שמסוגלות לתכנת את הדורות הבאים של עצמן, מהווה פיתוח שיכול לקדם עוד יותר את תחום המחשוב ולהאיץ את קצב השיפור. זוהי התפתחות ברוכה – אבל כמו בכל טכנולוגיה אחרת, עלינו להבין איך לשלוט בה ולוודא שהיא ממלאת את התפקיד שאנו מייעדים עבורה, אך מבלי לפגוע בערכי בסיס אנושיים.

אולי נוכל להפקיד בינה מלאכותית גם על זה.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והרובוטים בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://research.googleblog.com/2017/05/using-machine-learning-to-explore.html

[2] https://research.googleblog.com/2017/11/automl-for-large-scale-image.html

[3] https://cloud.google.com/blog/big-data/2016/08/how-a-japanese-cucumber-farmer-is-using-deep-learning-and-tensorflow

[4] https://www.extremetech.com/extreme/252242-googles-deepmind-teaches-ai-navigate-parkour-course

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברה סינית גדולה מתחילה להקים מאתיים תחנות רחפנים בכפרים

חברת JD.com היא אחת מחברות המשלוחים הגדולות בסין. בשנים האחרונות בחנה החברה את האפשרות להשתמש ברחפנים כדי להביא סחורות לכפרים סיניים באזורים מוגבלים היטב. כנראה שהמבחנים עברו בהצלחה, מאחר ועתה הכריזה JD קבל עם ועדה על כוונתה לבנות תוך שלוש שנים כמעט מאתיים תחנות שיגור ונחיתה לרחפנים, שיאפשרו לשנע חבילות ומשאות אל הכפרים הסיניים, ולאסוף מהם סחורה חקלאית.

למה? קודם כל, החברה זיהתה שאיסוף הסחורות החקלאיות מהכפרים באמצעות רחפנים, יאפשר להביא את היבול תוך 24 שעות לכל רחבי סין, ויוריד את מחירי חלק מהסחורות בשבעים אחוזים.

אבל זו רק ההתחלה.

כמו כל חברה, גם JD מחפשת קונים לסחורות שלה, והיא מבינה שכאשר מצבם הכלכלי של הכפריים ישתפר, הם יתחילו להזמין באינטרנט משלוחים כמו כולם – ויצפו לקבל אותם במהירות. באמצעות הרחפנים מצפה JD להביא משלוחים במהירות וביעילות גם לאזורי הספר המרוחקים מהערים הראשיות, ואפילו בהרים ובאגמים.

כדאי לשים לב לנקודה האחרונה הזו: הציפיה היא שלכפריים יהיה כסף. אנו אוהבים לדבר על כך שהרובוטים יקחו מקומות עבודה, אבל אפילו במצב הקיצוני ביותר (שלא סביר שנגיע אליו בזמן הקרוב) בו הרובוטים מסוגלים לבצע את כל העבודה עבור בני-האדם, עדיין יש משמעות למוצרים ולחפצים שנוצרו ב- "עבודת יד". כי בואו נודה לרגע באמת: כסא פלסטיק מוצלח כמו כל כסא מעץ, לכמעט כל מטרה, אבל כשיגיעו אורחים הביתה, אנחנו עדיין נעדיף להושיב אותם על כסאות מגולפים מעץ מהגוני בעבודת יד עדינה. למה? כי אנחנו לא רוצים להיראות קמצנים וזולים. כלומר, תמיד תהיה עבודה לחלק מבני-האדם שיעשו עבודת-יד אומנותית – וכפריי סין נכללים בקטגוריה הזו. כבר היום, יותר מעשרה אחוזים מבתי-האב בכפרים מוכרים דרך האינטרנט קישוטים, בובות, אופניים אמנותיות, ועוד ועוד. והם מרוויחים על כך לא רע בכלל, תודה ששאלתם (1.6 מיליון דולרים לכפר בממוצע, לפי ביזנס אינסיידר).

כך שהנה העתיד תכף מגיע, והוא מגיע לכולם במידה שווה: לכפריים שיוכלו ליהנות ממשלוחים מיידיים, שימשיכו להגביר את הפוטנציאל הכלכלי שלהם, ולאנשי העיר שיוכלו לקבל סחורות ויבול מאנשי הכפר באופן זול ומיידי.

עכשיו נשאר רק לחכות ולראות אם JD תצליח להגשים את התכניות היומרניות שלה תוך שלוש שנים. זה נראה לי פרק זמן אפשרי בהחלט, בהתחשב בכך שעלות הקמת תחנות השיגור והנחיתה עבור הרחפנים אינה אמורה להיות גבוהה. אבל נמשיך להתבונן ולחכות, עד שהעתיד הטוב הזה יגיע. ואולי בסוף, גם אלינו בישראל.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על הרחפנים וכיצד הם צפויים להשתלב בחברה ולשנות אותה בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

הרובוטית הראשונה קיבלה אזרחות – בערב הסעודית

הרובוטית הראשונה קיבלה אזרחות – בערב הסעודית

אז הנה זה קרה: לראשונה בעולם, זכה רובוט באזרחות. בערב הסעודית מכל המקומות שבעולם. זהו פעלול שיווקי מרהיב שאין לו שום משמעות טכנולוגית, מדעית או חברתית. מכיוון שכך, לא הייתי כותב עליו בכלל אילולא הייתי מקבל פניות מכמה וכמה אנשים שביקשו ממני להתייחס לנושא. ומה שיותר חשוב: העובדה שכל הסיפור הזה התפוצץ לערב הסעודית בפנים כשהדגיש את העובדה שרובוטים מקבלים יותר זכויות מנשים במדינה.

נתחיל בהתחלה.

שמה של ה- 'רובוטית' סופיה, והיא נוצרה על-ידי חברת "הנסון רובוטיקס". היא נראית אנושית בערך כמו בובת חלון ראווה משוכללת, עם שליטה מרשימה ב- 'שרירי הפנים', בשפתיים ובעיניים שלה. אבל זה בערך הדבר האחרון שמרשים בה, מכיוון שהבינה המלאכותית ששולטת בה מוגבלת מאד. היא בסך הכל מזהה מילות מפתח במה שאומרים לה, ויכולה רק להגיב במשפטים שתוכנתו והוקלטו לתוכה מראש. זה, כמובן, הספיק ליוצר, דיוויד הנסון לקבוע שהיא – "למעשה חיה" (Basically alive)[1] – ולשלוח אותה להופעה באו"ם שם הודיעה לשגרירי כל המדינות כי "אני כאן כדי לעזור לאנושות ליצור את העתיד".[2]

עד כאן הכל טוב ויפה. אכן מדובר ברובוט, ועם בינה מלאכותית בסיסית ומוגבלת, אבל אין בכך הרבה חדש. אלא שערב הסעודית מנסה להפוך את עצמה למדינה עם תעשיית ידע מפותחת, ומשווקת את הכנסים שלה בכל צורה אפשרית. וכך, גאון שיווקי כלשהו בכנס הפסגה הטכנולוגית של ערב הסעודית, הבין שהם יכולים לזכות בהרבה פרסום אם המדינה תהיה הראשונה בעולם שתעניק אזרחות לרובוטים. וכך הפכה סופיה לרובוטית הראשונה בעולם שזכתה באזרחות של כבוד בערב הסעודית[3].

אבל מה זה אומר, בעצם?

אם לסופיה יש בעלים – דיוויד הנסון שנהנה מבעלות מלאה על גופה – איך ניתן להתייחס ברצינות לאותה 'אזרחות' של סופיה, שאמורה להקנות לה זכות להחליט מה לעשות עם גופה?

אם סופיה אינה יכולה להתנגד לכך שייגעו בה, שיפשיטו אותה, שיתכנתו אותה מחדש – אם אין לה אפילו את הרצון או היכולת המחשבתית לגבש ולהביע התנגדות שכזו – למה שנתייחס אליה כאל ישות הראויה בכלל לקבל זכויות אזרחיות השוות לאלו של בני-אדם?

ובעצם, אם סופיה אינה יכולה להרגיש כאב, אינה מקבלת החלטות משל עצמה, ואם נודה באמת – אפילו אינה דומה לאדם מתחת ל- 'בגדים' שהיא לובשת – מה 'היא' כבר יכולה להרוויח מאזרחות שכזו? מה התועלת החברתית המתקבלת ממתן אזרחות לשולחן, לכסא, או לקולב בגדים?

בקיצור, הצהרת האזרחות של סופיה אינה אלא תעלול שיווקי… שבסופו של דבר התפוצץ למדינה בפנים, מכיוון שהוא הזכיר לכולם שבערב הסעודית יש דווקא הרבה מאד ישויות עם זכויות מוגבלות ביותר: נשים שאינן יכולות לצאת מהבית או להופיע בציבור ללא מלווה ממין זכר, ושעד לאחרונה לא היו יכולות אפילו לנהוג ברכב מבלי לצפות למלקות על חטאן. אפילו הסעודים התעצבנו על האזרחית הרובוטית החדשה, מאחר והחוק הסעודי אינו מאפשר ללא-מוסלמים לקבל אזרחות – ואין שום סימן שסופיה עומדת להתאסלם בקרוב. אפילו חיג'אב (כיסוי ראש מוסלמי) אין לה.

כל זה לא אומר שרובוטים לא יהיו זכאים, בסופו של דבר, לזכויות. אחרי הכל, אנו נוטים לתת היום זכויות למגוון ישויות לא-אנושיות: לבעלי-חיים למשל יש זכויות מסוימות, שאינן מאפשרות לאנשים להתעלל בהם או להכאיב להם אלא במצבים מוגדרים היטב כגון בבית המטבחיים. אפילו לתאגידים יש זכויות. כאשר ישויות מלאכותיות יזכו בסופו של דבר בבינה מתקדמת יותר, וכאשר יהיו דומות יותר לבני-אדם, הן בוודאי יקבלו זכויות מסוימות – גם אם לא כאלו המתקרבות לאלו של השמורות לבני האנוש. אך עוד ארוכה הדרך לשם, וסופיה רחוקה מלהיות הסנונית המבשרת את בוא האביב.


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על עתיד הבינה המלאכותית והרובוטים בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

 

[1] https://www.youtube.com/watch?v=Bg_tJvCA8zw

[2] https://www.theguardian.com/technology/video/2017/oct/13/sophia-the-robot-tells-un-i-am-here-to-help-humanity-create-the-future-video

[3] http://www.arabnews.com/node/1183166/saudi-arabia

כלים לשיפור החינוך

כלים לשיפור החינוך

אני מרצה מחר מול קבוצת מפקחים של משרד החינוך, על מנת לספר להם על כמה מהכלים בהם מורים יכולים להשתמש כדי לקדם את תלמידיהם ולסייע להם לממש את הפוטנציאל המלא שלהם. ופתאום חשבתי – למה לא להעביר את המידע ישירות למורים?

אז הנה רשימה של חמישה כלים בהם כל מורה יכול (תיאורטית) להשתמש מחר בבוקר. בחרתי שלא לכלול ברשימה הזו כלים יקרים כמו מדפסות תלת-ממד, אלא רק כלים חינמיים או כמעט-חינמיים. ומכיוון שקצרה היריעה, נתתי רק דוגמה אחת לכלים בכל תחום: כלי אחד במשחקיות, כלי אחד בלמידה חווייתית, וכו'. ברור שיש עוד כלים רבים ושימושיים, ואתם מוזמנים להזכיר אותם ולהמליץ עליהם בתגובות.

מינוף ומיקור-חוץ – האקדמיה של חאן

האינטרנט מאפשר לנו למנף את עצמנו ואת יכולותינו. למה הכוונה? שמורה טוב אחד יכול להעלות הרצאה מעולה בתחום מסוים לאינטרנט – ומיליון אנשים ילמדו ממנה תוך ימים ספורים. אז למה לא להשתמש בהרצאות האלו? על רעיון זה מבוססת "האקדמיה של חאן", שמכילה אלפי הרצאות שביחד מכסות את כל תכנית הלימודים האמריקנית בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה, הביולוגיה והכימיה בבתי הספר – וקיימת גם תנועה לכיוון לימודי כלכלה, מחשבים, היסטוריה ואמנות[1].

שימו לב שאני לא טוען שמורים צריכים להגיד לתלמידים "הנה האקדמיה של חאן, לכו ללמוד ואני אתפוס חרופ כאן בכיתה." הלימודים צריכים להיות משולבים: מורים יכולים לשלוח את התלמידים לשיעורים מסוימים באקדמיה של חאן, שמסבירים את הנושא הנלמד טוב יותר או מזווית אחרת מכפי שהם מסוגלים לספק. בצורה זו, גם מורה גרוע למדעים יכול להקפיץ את יכולותיו – והכיתה תשתפר בהתאם. יש אפילו מחקרים ראשוניים שחושפים שתלמידים שמשתמשים באופן משמעותי באקדמיה של חאן משתפרים כמעט כפליים מהציפיות במבחנים הסטנדרטיים במתמטיקה[2], ושימוש באקדמיה של חאן מקושר לשיפור כללי בציונים במבחנים[3].

khan-academy-success.jpg

דואגים שהתלמידים שלכם לא יודעים אנגלית? אל חשש! קודם כל, יש שפע של כתוביות באתר, אבל מעבר לכך אתם יכולים לצפות בהרצאות שדובבו בעברית באתר של "אקדמית קהאן", עם יותר מ- 3,300 סרטונים[4], שמחולקים לפי נושאי לימוד ושכבות, מכתה א' ועד ט'.

התאמת החינוך לתלמיד – גוגל קלאסרום

אחת הבעיות הגדולות של המורים היא המעקב אחר התלמידים. מי עשה שיעורי בית ומי לא? מי מקשיב עכשיו לחומר הנלמד, ומי חולם בעיניים פעורות ורק מהנהן בראש כדי להרגיע את המורה? גוגל קלאס מספקת לכל מורה כלי לפקח על תלמידיו ולהיות בקשר רציף איתם. המורה יכול לפתוח 'כיתה' וירטואלית ולהזמין את התלמידים אליה, לחלק בה מטלות ולבדוק אותן. התלמידים יכולים, למשל, לכתוב חיבורים בגוגל דוקס, שכל חבריהם – כולל המורה – יראו בו-זמנית.

גוגל, אגב, הפכה כבר לסוס-עבודה בתחום החינוך. יותר ממחצית מהתלמידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבת הביניים בארצות הברית משתמשים באפליקציות חינוכיות של גוגל לדברי החברה. ומחשבי – 'כרום בוקס' של גוגל נרכשים בכמויות עצומות עבור בתי-הספר: יותר ממחצית מהמחשבים הניידים הנשלחים לבתי-ספר מגיעים מתוצרת גוגל. חשוב לא להיות תמימים: התלמידים שעובדים באפליקציות של גוגל מספקים לחברה כמות עצומה של מידע, שבוודאי עוד ייעשה בה שימוש כדי להתאים פרסומות לילדים בהמשך החיים[5] (והמחוקק עוד צריך להתמודד עם נקודה זו), אבל בינתיים גם המורים יכולים לעשות שימוש במידע הזה – לפחות בכיתה שלהם. גוגל קלאס מאפשרת להם לזהות את הנקודות בהן תלמידים הצליחו יותר או פחות בשיעורי הבית, לתקשר ישירות עם התלמידים ואפילו עם הוריהם, ולהריץ סיכומים סטטיסטיים במהירות שמאפשרים לנתח כל ילד ולהתאים עבורו (בתקווה) את הגישה החינוכית שתקדם אותו במידה הרבה ביותר. וכל זה, כאמור, בחינם. ואם זה לא מספיק, קיימות עשרות אפליקציות חיצוניות שמספקות למורה המשתמש בגוגל קלאס דרכים נוספות להתחבר לתלמידים[6].

משחקיות – קלאס קראפט

ילדים אוהבים לשחק. גם מבוגרים. אז למה לא לעזור להם ללמוד באמצעות משחק? קלאס קראפט הוא דוגמה לאחד מסוגי המשחקים שנועדו במיוחד עבור הכיתה. הילדים מתחלקים למרפאים, קוסמים ולוחמים. כשתלמיד לא עושה שיעורי בית, או מאחר לכיתה, נקודות החיים שלו יורדות. אבל כשהתלמיד מתפקד היטב בכיתה, הוא מקבל בונוס בצורת "נקודות פעולה" בהן הוא יכול להשתמש כדי להטיל קסמים: לרפא את חבריו לכיתה, לקבל עצה מהמורה לגבי המבחן, לקבל דחייה במועד שיעורי הבית, ועוד. האפליקציה יכולה להיות מוקרנת על לוח הכיתה, ומספקת לתלמידים עניין נוסף בשיעור. התלמידים גם כפופים פתאום ללחץ חברתי: מי שלא עושה את שיעורי הבית שלו, לא יזכה לאהדה רבה מצד יתר התלמידים שצריכים למעשה להגן עליו.

המורים מדווחים על תגובות יוצאות-דופן מצד התלמידים – "התלמידים נלהבים תמיד לבוא לכיתה כדי לקבל עוד נקודות ניסיון", הם אומרים, ומוסיפים שהילדים "התחילו לעזור זה לזה בלימוד הדדי, מכיוון שלא רצו שחבריהם ייכשלו"[7]. אמנם אין עדיין מחקרים מעמיקים על קלאס קראפט, אבל ברור שמשחקים שכאלו משפרים מוטיבציה, רצון ללמוד, ו – תאמינו או לא, גם את יכולת הקריאה.

כן, אני רציני. משחקים משפרים את יכולת הקריאה. ילדים בכיתה י' בארצות הברית מקדישים רק עשר דקות ביום לקריאה במסגרת שיעור האנגלית, אבל כשהם חוזרים הביתה הם מבלים שבעים דקות מול המחשב והטאבלט בקריאה… על משחקי מחשב. משחקים כמו וורלד אוף וורקראפט, מיינקראפט ואחרים הם משחקים מורכבים, אחרי הכל, וכדי להצליח בהם חשוב להתעדכן וללמוד. וכך, ילדים בעלי יכולת קריאה נמוכה מכל בחינה אחרת, מבצעים מחקר בוויקיפדיה ובאתרי הדרכה על משחקים, וקוראים חומר שנכתב ברמה המתאימה למבוגרים – ולעתים אפילו ברמה אקדמית, עם משוואות המתארות את היחסים בין משתנים כמו "כוח", "כריזמה", "עוצמת נשק" ועוד[8]. אתם רוצים לשפר את יכולת הקריאה של הילדים שלכם? שלחו אותם לקרוא על המשחקים שהם אוהבים.

לימוד חווייתי – מציאות מדומה

אין לימוד חזק יותר מהלימוד החווייתי, ואין חוויה חזקה יותר כיום מהמציאות המדומה. לא צריך לדלות אלפי דולרים מהכיס – אפשר לרכוש ערכה של "גוגל קרדבורד" בחמישה דולרים באמזון[9], לחבר אליה את הסמארטפון, ולהתחיל לגלוש בעולם המציאות המדומה. תוכלו לקחת את התלמידים לחלל החיצון, לרחף בין כוכבי הלכת ולחוות באופן בלתי-אמצעי את מסע הירח מסביב לכדור-הארץ. תוכלו לבקר באנטרקטיקה הקפואה, בארמונות צרפתיים עתיקים ובקברי הפרעונים. תוכלו אפילו לטייל בגוף האנושי ולהבין אותו מבפנים ומבחוץ[10].

במה זה שונה מ- "לשים את הילדים מול הטלוויזיה"? צריך לנסות כדי להבין. אפליקציות מוצלחות של מציאות מדומה מספקות חוויה שלמה – הוליסטית – שמכריחה את הצופה לקחת חלק בעולם לתוכו הוא נכנס. התלמיד שיוצא לטיול בגוף אינו יושב משועמם מול הטלוויזיה בכיתה, אלא חייב לקום, להסתובב ולהשתתף באופן פעיל בסימולציה. גם הילדים ההיפר-אקטיביים ביותר יוכלו לצלול בדרך זו לתוך החוויה הווירטואלית.

שילוב התלמידים בשיעור – קאהוט

אני יודע שמורים מנוסים יצחקו עלי קצת – מי לא מכיר עדיין את קאהוט? אבל בכל זאת, לטובת כל היתר: מדובר באפליקציית רשת חינמית שמאפשרת לכל אדם לפתוח סקרים – ולהזמין את הקהל לענות עליהם מהטלפונים החכמים ומלאפטופים. אני משתדל להשתמש באפליקציה הזו בכל הרצאה שלי באוניברסיטה, כדרך לפענח עד כמה הסטודנטים הבינו את הנושא, איפה פערי הידע שלהם, ועד כמה הם מרוצים מדרך הלימוד עד כה. אחרי כל נושא, עוצרים לרגע את ההרצאה, מבקשים מכולם לשלוף את הסמארטפונים (מתוך הנחה שהסמארטפונים לא נמצאים כבר בידיהם גם ככה), ופתאום כולם משתתפים – כולם עונים, כולם מתחרים ב- "מי יענה ראשון" ומי יבחר לעצמו שם מסך משעשע במיוחד, ומי יצליח לענות נכון על כל השאלות עד כה.

את אחד השימושים היפים יותר בקאהוט, ראיתי בכיתה בישראל בה המורה שאל את התלמידים שאלה בשיעור היסטוריה, עם ארבע תשובות אפשריות שרק אחת נכונה. לאחר שהתקבלו התשובות, הוא לא המשיך מיד הלאה, אלא ראה שלמרות ששני-שליש מהתלמידים בחרו בתשובה הנכונה, היו גם שליש שבחרו בתשובה אחרת. הוא פתח את הנושא לדיון בכיתה, שאל את התלמידים למה בחרו בתשובה ההיא, והזניק את הכיתה למקום של חשיבה מעמיקה ושל ויכוח בין התלמידים. כן ירבו.

מכירים כלים נוספים (חינמיים או בעלות נמוכה) למורים שהייתם ממליצים עליהם? ספרו בתגובות – ושתפו כדי שחבריכם המורים יוכלו ללמוד. מגיע להם.

 


 

מתעניינים בעתיד? קראו את ספרי החדש – "השולטים בעתיד" – בחנויות הספרים המובחרות.

קישורים:

[1] https://www.khanacademy.org/about/impact

[2] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/learning-gets-personal.pdf

[3] https://s3.amazonaws.com/KA-share/impact/khan-academy-implementation-report-2014-04-15.pdf

[4] http://www.hebrewkhan.org/

[5] https://www.nytimes.com/2017/05/13/technology/google-education-chromebooks-schools.html

[6] https://edu.google.com/k-12-solutions/classroom-partners/?modal_active=none

[7] https://www.classcraft.com/testimonials/

[8] https://www.wired.com/2014/10/video-game-literacy/

[9] https://www.amazon.com/dp/B01LZA1JED/

[10] http://www.gettingsmart.com/2017/05/7-best-educational-virtual-reality-apps/

מזון מן האוויר

מזון מן האוויר

הנה המצאה שיכולה לשנות את העולם לגמרי: ייצור אוכל… מאוויר.

נסביר.

הסתכלו על העצים שמסביבכם. מאיפה הם קיבלו את עיקר המסה שלהם? לא מהאדמה, לא מהמים – אלא מהאוויר. הם מסוגלים לספוח פחמן דו-חמצני מהאוויר, ולצרף את אטומי הפחמן זה לזה ליצירת סוכרים – שאז הופכים לחומרים מבניים עבור הצמח. אותו הדבר קורה בכל צמח שעושה פוטוסינתזה – כלומר, מקבל אנרגיה מהשמש ומשתמש בה כדי לקבע פחמן דו-חמצני מהאוויר.

אנחנו, בני-האדם, למדנו להשתמש בתהליך הזה לטובתנו. אנחנו מגדלים שדות שלמים של יבולים, בהשקעה עצומה של אנרגיה ומשאבים (מים, שטחים, דשן ועוד), רק בשביל התגובה הביולוגית הזו, שתאפשר לצמחים לגדול ותספק לנו מזון.

אבל כמות השטחים החקלאיים בעולם מוגבלת, וכבר אמרנו שהחקלאות דורשת הרבה אנרגיה ומשאבים. אז מה אם אפשר היה לייצר מזון באמצעות ספיחת פחמן מהאוויר בכל מקום, בכל זמן? בלי אדמה, בלי שדות, בלי צמחים?

זה מה שעשו לאחרונה חוקרים מפינלנד[1]. הם הראו שהם מסוגלים להשתמש בביו-ריאקטור (בלשון פשוטה – צנצנת שאנחנו שולטים על התנאים בתוכה) שמכיל חיידקים. הביו-ריאקטור מזרים לחיידקים פחמן דו-חמצני מהסביבה, והם הופכים אותו לסוכרים, לחלבונים ולחומרי מזון אחרים. מדי פעם מועבר בביו-ריאקטור זרם חשמלי שהורג חלק מהחיידקים ומגבש את רכיבי המזון האלו לאבקה מוצקה שאפשר לסנן מהמים – ולהשתמש בה כמזון. ואפילו די מוצלח: היא מכילה 50% חלבון, 25% סוכרים, וכל היתר – שומן וחומצות גרעין.

כמובן, אין דבר כזה ארוחת חינם. מאיפה מגיעה האנרגיה להזרמת האוויר לתוך הביו-ריאקטור, או לייצור הזרם החשמלי? מסתבר שלא צריך הרבה אנרגיה לשם כך, ובאמצעות פאנלים סולאריים אפשר לספק אותה למכשיר.

food-from-electricity-3.jpg

עכשיו, בואו נודה באמת: כרגע העסק הזה ברמת האב-טיפוס. ולא זאת בלבד, אלא שמההודעה על המחקר אפשר ללמוד שגם החיידקים צריכים לאכול – ולכן יש צורך להזרים חומרי מזון מסוימים לתוך הביו-ריאקטור. אז לא ברור עדיין מה מידת ההצלחה כאן, אבל החוקרים טוענים שהתהליך יעיל יותר פי עשרה מבחינה אנרגטית מכל שיטת ייצור מזון נוכחית, ושהם יוכלו לשחזר את ההצלחה בסדר-גודל רחב תוך עשור[2], עם מיכלי-ענק שיוצרים מזון – מאוויר. ולא זאת בלבד, אלא שהם יוכלו לעשות זאת בכל מקום: במדבריות צחיחים, בהרים ללא אדמה, או בלב העיר. כל עיר. ואפשר יהיה כמובן לקבל גם מזון בטעמים שונים ועם חומרים תזונתיים שונים, בהתאם לסוג החיידקים המגודלים במיכלים.

תגידו שאתם לא רוצים לאכול את האבקה הזו? נו, זכותכם. אבל קחו בחשבון שהחקלאות המודרנית אינה מיטיבה במיוחד עם כדור-הארץ, וזאת בלשון המעטה. אם אתם רוצים להציל את הסביבה – אולי כדאי שתשקלו לעבור לתזונה על בסיס אבקת חיידקים. אבל גם אם תחליטו לוותר, קרוב לוודאי שתעשיית הבשר תעבור להאכיל את הפרות, הכבשים, התרנגולות וכל היתר באבקה הזו – וזה דבר נהדר, מכיוון שבמזון שמקבלים בעלי-חיים בארצות הברית לבדה מדי שנה, ניתן היה להאכיל 800 מיליון בני-אדם[3].

אם הטכנולוגיה הזו תוכיח את עצמה, הרי שיש לה את הפוטנציאל לשנות את העולם: להוריד באופן משמעותי את הצורך בשדות חקלאיים ובקרקע בכלל, ולהפחית דרמטית את כמויות האנרגיה שאנו משקיעים בגידול מזון מדי שנה.

וכל מה שצריך זה שתסכימו לאכול חיידקים. אבל בשביל שכל הדברים הטובים האלו יקרו – יודעים מה? אני מוכן.

[1] https://www.lut.fi/web/en/news/-/asset_publisher/lGh4SAywhcPu/content/protein-produced-from-electricity-to-alleviate-world-hunger

[2] https://qz.com/1041621/scientists-in-finland-made-high-tech-food-using-electricity-to-solve-world-hunger/

[3] http://news.cornell.edu/stories/1997/08/us-could-feed-800-million-people-grain-livestock-eat

עתיד הרכבים החשמליים – והמשמעות עבור כולנו

עתיד הרכבים החשמליים – והמשמעות עבור כולנו

שמעתם בוודאי על רכבים חשמליים – אותן חיות מוזרות המתחילות להופיע בכבישים. אבל אולי לא ידעתם כמה הם חשובים לעתידנו – וכמה הם קרובים לחדירה רחבה יותר לשוק. אז הנה סקירה קצרה של התחום, בנקודות.

  1. רכבים רגילים הם יצורים מורכבים. חוקר האנרגיה טוני סבה מסטנפורד טוען שכדי להעביר את הכוח ממנועי בעירה פנימית לגלגלים יש צורך ב- 2,000 רכיבים נעים. ברכבים חשמליים יש צורך רק בעשרים[1]. כל מהנדס יודע שאחת מנקודות הכשל הקריטיות בכל מכשיר היא בחלקים הנעים שלו – הם נשחקים, מתבלים ונהרסים בשל התנועה המתמדת. רכבים חשמליים צפויים להיות עמידים יותר לבלאי מבחינה זו – ולכן גם עלות השימוש בהם תהיה נמוכה יותר.
  2. עשרת הרכיבים שמוחלפים בתדירות הגבוהה ביותר ברכב רגיל (בעלות ממוצעת של כמעט 400 דולרים לשנה), אינם קיימים כלל ברכבים חשמליים[2].
  3. דווקא נקודת התורפה-לכאורה של הרכבים חשמליים – הסוללה – מתגלה כנקודת חוזק. הרכב החשמלי (מודל S 100D) של טסלה כבר הצליח לנסוע 1078 ק"מ מבלי להטעין את הסוללה מחדש[3]. אז נכון, הנסיעה הייתה במהירות של 40 קמ"ש ובלי מיזוג, אבל הנקודה ברורה – הסוללות מתייעלות כל הזמן. המודל החדש והזול ביותר של טסלה מסוגל לגמוע 350 קילומטרים על הטענה אחת. וגם עלות הסוללות יורדת בהתמדה, ומאז 2010 צנחה העלות לסוללות יון-ליתיום ב- 73 אחוזים – והציפיות הן לירידות דרמטיות נוספות בעשרים השנים הקרובות[4].
  4. ומה לגבי משך חיי הסוללה? כאן ההפתעה הגדולה. מנוע בעירה פנימית של רכב נוסעים רגיל שורד בערך 240,000 קילומטרים לפני שמחזיר את חייו ליצרן[5]. הסוללה ברכב החשמלי של טסלה, לשם השוואה, אמורה לשרוד 800,000 קילומטרים, לפני שהיא יורדת לקיבולת של 80 אחוזים[6]. קיימים גם דיווחים ארעיים על רכבים היברידיים (טויוטה פריוס) בהם הסוללה הצליחה להמשיך לתפקד גם אחרי מיליון קילומטרים[7].
  5. לפי הערכות של עלות הדלק בלבד לעומת עלות ההטענה החשמלית, הרכבים החשמליים של טסלה חוסכים (בקליפורניה) שלושה רבעים מעלויות התדלוק. במדינה כמו ישראל, בה הנהגים הישראליים משלמים 65% מס על כל ליטר בנזין, ההוזלה אמורה להיות דרמטית הרבה יותר[8].
  6. וכל זה לא ישנה כלום עבור הנהג הממוצע, שצריך לדלות עכשיו מהכיס כמות מגונה של מזומנים (35,000 דולרים לרכב הטסלה הזול ביותר), כדי לרכוש רכב חשמלי חדש-דנדש. רוב הנהגים חושבים על המחיר כאן ועכשיו, ולא על עלות התחזוקה הזולה. השינוי הגדול יגיע בתעשיית התחבורה הציבורית. נהגי מוניות זקוקים לרכבים ששורדים זמן רב – הם נוסעים בערך 80,000 קילומטרים בשנה[9], או בערך 300 קילומטרים ביום בממוצע – מרחק שגם רכב חשמלי זול (יחסית) יכול לגמוע בקלות. תעשיית המוניות תהיה זו שתרוויח באמת מהרכבים החשמליים… אם לא תתמוטט בעשרים השנים הקרובות.
  7. אבל היא בהחלט עלולה להתמוטט. רכבים אוטונומיים מתחילים לספק נסיעות ללא-נהג כבר היום בכמה ערים נבחרות ברחבי העולם (סינגפור, בוסטון, פיטסבורג, דובאי ועוד), באופן ניסיוני. הם עדיין לא בטוחים כמו נהגים אנושיים, אבל הם משתפרים בהתמדה, והכתובת כבר על הקיר. מנכ"ל אובר לשעבר כבר הודיע שעד 2030 כל צי המוניות של אובר יהיה אוטונומי[10]. כלומר, עוד 13 שנים – משך החיים הממוצע של מכונית אישית.
  8. אלא מה? דווקא חדירת הרכבים האוטונומיים לתחום התחבורה הציבורית אמורה לחזק את המגמה המקבילה של חדירת הרכבים החשמליים לשוק. אלו שתי מגמות שמחזקות זו את זו, מכיוון שרכב אוטונומי חשמלי יכול להסתובב יומם-וליל בלי הפסקה, לנהוג במהירויות מתונות בעיר שיאפשרו לו לגמוע מאות רבות של קילומטרים לפני שיצטרך הטענה מחדש, וליהנות מעלות תחזוקה נמוכה ביותר. במצב כזה, בו רכבים נוחים, זולים ויעילים זמינים בכל פינה בעיר, ילדיכם כבר יעדיפו לחסוך לעצמם את המאמץ בהוצאת רישיון נהיגה ורכישת רכב פרטי, בתחזוקת הרכב, בחיפוש אחר מקומות חניה, בבזבוז זמן בנהיגה ובהסתכנות בתאונות (שאמורות להיות נדירות יותר ברכבים אוטונומיים). במצב כזה, מי לא יעדיף רכב אוטונומי משותף?
  9. התפתחות שכזו אמורה לעזור גם לסביבה… אבל רק בתנאי שמנצלים אותה נכון. במודל האופטימי ביותר לשנת 2050 שחוזים לנו המומחים בתחום – זה של רכבים חשמליים, אוטונומיים ומשותפים (כלומר, לא לשימוש פרטי) – יפחת מספר הרכבים בכבישי העולם לרבע ממספרם כיום, וכמות פליטות הפחמן הדו-חמצני מרכבים תרד לחמישה-עשר אחוזים בערך מכמות הפליטות כיום. אפילו במודל הפסימי יותר של רכבים חשמליים ואוטונומיים בלבד, אבל בבעלות ובשימוש פרטי, כמות הפליטות אמורה לרדת כמעט בשליש[11].
  10. כל זה לא נועד להגיד לכם שהמהפכה תגיע מחר בבוקר, או שכדאי לכם לרכוש מניות של טסלה. טסלה, יש להודות, מאכזבת סדרתית מבחינה עסקית, והשנה במיוחד היא הצליחה לייצר רק חלק קטן ממספר רכבי מודל 3s שהתחייבה לספק לציבור[12]. אבל טסלה היא רק החלוץ, והיא מראה לעולם איך אפשר להשתמש בטכנולוגיות החדשות ביותר עם קצת תעוזה – ומבלי הקיבעון שמאפיין את תעשיית הרכבים והנפט. טכנולוגיות הייצור של טסלה ישתפרו או שהיא תוחלף בחברות אחרות שיפיקו רכבים חשמליים זולים יותר.
  11. אבל מתי באמת תגיע המהפכה? תלוי את מי אתם שואלים. חברת היעוץ RethinkX סבורה שעד 2030 כבר כמעט לא נראה רכבים המשתמשים בבנזין[13]. מומחי TechCast מאמינים שעד 2027, שליש מכל הרכבים יהיו חשמליים. במורגן סטנלי חוזים שתוך עשרים שנים יעקפו הרכבים החשמליים את הרכבים הרגילים[14]. חברת בלומברג שמרנית יחסית בתחזיותיה ונקבה ב- 2040 כתאריך היעד להחלפת שליש מהרכבים ברכבים חשמליים, אך אפילו היא מאמינה שעד 2025 יגיעו הרכבים החשמליים לאותו מחיר כרכבי הבעירה הפנימית. כל חברות הייעוץ, אגב, מספקות תחזיות אופטימיות יותר ויותר בשנים האחרונות, כאשר הן רואות כיצד הטכנולוגיה ממשיכה להתקדם. היחידות שאינן משנות את התחזיות שלהן הן חברות הנפט… מסיבה ברורה[15].
  12. נסיים את הרשומה בבחינת משמעויות התרחיש האופטימי ביותר של RethinkX, החוזה שעד 2030 יחליפו הרכבים החשמליים את מנועי הבעירה הפנימית. זוהי אינה תחזית מופרכת לגמרי. מהרגע שעלויות הרכבים הרגילים ירדו מספיק בארצות הברית ב- 1917, לקח עשור אחד בלבד עד שלכמעט כל משפחה באמריקה היה רכב משלה. באופן דומה, שוק המצלמות התחלף כמעט במצלמות דיגיטליות תוך פחות מעשור. שינויים הנסמכים על בחירת הלקוחות יכולים להתרחש במהירות, בתנאי שהטכנולוגיה הגיעה לפרקה. אם יתרחש שינוי שכזה גם עבור הרכבים החשמליים, הרי שצריכת הדלק של המדינות המתקדמות תצנח. לשינוי שכזה תהיה השפעה גדולה גם על הסביבה וגם על הגאו-פוליטיקה העולמית: מדינות המערב יסתמכו פחות על יצרניות הנפט המוסלמיות ועל רוסיה, ואפילו דאע"ש (המרוויחים בערך 250 מיליון דולרים לשנה מבארות הנפט שברשותם[16]) ימצאו שהם מתקשים לתמוך בעצמם בסביבה החדשה.

אז מה יביא לנו המעבר לרכבים החשמליים? איכות סביבה טובה יותר, שיפור רמת החיים של האזרח הפשוט, ואפילו לוחמה יעילה יותר בטרור. קשה לי כבר לחכות.


[רבים מהנתונים כאן מגיעים מהפוסט של – https://shift.newco.co/this-is-how-big-oil-will-die-38b843bd4fe0]

אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי עתיד האנרגיה, התחבורה והממשל בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

[1] https://www.youtube.com/watch?v=M27KECEL5Zo

[2] http://blog.credit.com/2016/04/the-top-10-car-repairs-of-2015-141786/

[3] https://www.theguardian.com/technology/2017/aug/07/tesla-drivers-claim-model-s-distance-record-of-670-miles-on-one-charge-elon-musk

[4] https://www.bloomberg.com/news/articles/2017-07-06/the-electric-car-revolution-is-accelerating

[5] https://crashstats.nhtsa.dot.gov/Api/Public/ViewPublication/809952

[6] https://electrek.co/2016/11/01/tesla-battery-degradation/

[7] http://www.hybridcars.com/toyota-prius-taxi-running-strong-with-600000-miles-and-original-battery/

[8] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3700722,00.html

[9] http://wheel.co.il/%D7%A7%D7%9E-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%9E%D7%A9%D7%9B/

[10] https://mobilitylab.org/2015/08/18/ubers-plan-for-self-driving-cars-bigger-than-its-taxi-disruption/

[11] https://www.ucdavis.edu/news/you-say-you-want-transportation-revolution-how-about-three-them-0

[12] https://www.wsj.com/articles/behind-teslas-production-delays-parts-of-model-3-were-being-made-by-hand-1507321057

[13] https://madaduhcom.files.wordpress.com/2017/10/a2c91-rethinkxreport_051517.pdf

[14] https://electrek.co/2017/05/05/electric-vehicle-sales-vs-gas-2040/

[15] https://www.greentechmedia.com/articles/read/everyone-is-revising-electric-vehicle-forecasts-upward#gs.2vLcn0M

[16] http://icsr.info/wp-content/uploads/2017/02/ICSR-Report-Caliphate-in-Decline-An-Estimate-of-Islamic-States-Financial-Fortunes.pdf

על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

על עתיד הדת: ההתקדמות לעבר "האל שלא באמת משנה"

בכנס אייקון האחרון למדע בדיוני ופנטזיה נערך 'עימות' ביני לבין איריס מזור, כאשר כל אחד מאיתנו קידם על הבמה עמדה שונה בנושא עתיד הדת: אני הייתי סבור שהדתות הקיצוניות יאבדו מכוחן, ושאנו עומדים להתקדם לעולם בו הדת תישאר כרעיון הנטוע עמוק בלבותיהם של האנשים – אך עיקר כוחה בהכוונת פעולותיהם ייעלם. המאמינים יעברו להאמין ב- "אל שלא באמת משנה".

דעה זו, כמובן, יכולה לעצבן את כולם: גם את המאמינים האדוקים שרוצים לחשוב שהדת תישאר חזקה לעד, וגם את האתאיסטים המתייחסים לדת כאל "וירוס" מחשבתי שתקף את האנושות, וסבורים שניתן לכונן חברה ללא דת.

ולכן כדאי שאסביר את הבסיס לטיעונים שלי.

אמונה מאז ומתמיד

מאז ומתמיד מלווה האמונה בנסתר ובערטילאי את המין האנושי, ולצדה גם האנשים שהרוויחו ממנה. חוקר הדתות רוברט רייט מתאר בספרו "האבולוציה של האל" את השלב המוקדם ביותר של האמונה הדתית: ייחוס רצון וכוונה לתופעות טבע ולבעלי-חיים. ההר, הרוח, הגשם והנהר הם כולם 'אלים' בעיני תרבויות קדומות רבות – לכולם יש רצונות משלהם, ולעתים קרובות הם דורשים מנחה בתמורה לשירותיהם. וכמובן שיש צורך באנשים שיתווכו בין כוחות הטבע הללו לבין בני השבט הפשוטים – ואנשים יחידי-מעלה שכאלו נמצאים חיש מהר. אלו מכונים שאמאנים.

השאמאנים היו למעשה אנשי הדת הראשונים: הם היו מקבלים כוח בשבט וטובות הנאה (שנעו מחפצים יקרי-ערך ועד למין) בתמורה… ובכן, בתמורה להרבה ממבו-ג'מבו, שואו וכרכורים מסביב למדורה כדי לשכנע את בני השבט שהם עושים משהו מועיל. ואם זה נשמע לכם מוזר, אני מציע לכם לזכור שגם היום אנו מאמינים בכוחם של פרשני בורסה מסוימים לחזות את העתיד על אף שהסטטיסטיקה מראה שהם טועים פעם אחר פעם, או בכוחם של הומאופתים לרפא חולים על אף שהם נותנים להם גלולות סוכר בלבד. המין האנושי, אני מזכיר לכם, בנוי לאמונה – לא להיגיון סטטיסטי.

CF_shaman-universe-light-sm

שאמאן (תמונת אילוסטרציה) – מקור לתמונה.

בכל מקרה, אנחנו מוצאים את השאמאנים בכל תרבות קדומה. הם בלתי-נמנעים. אני רוצה שתבינו לרגע את חשיבות הממצא הזה: לא התגלתה עד היום אף ציביליזציה קדומה שלא הייתה קיימת בה אמונה בנסתר ובערטילאי. נראה שזה חלק מהדנ"א האנושי, בדיוק כמו הנטייה להתחבר בקבוצות וליצור כלים. ומעבר לכך, בכל ציביליזציה קדומה יש גם את היחידים שמתיימרים לתקשר עם הנסתר.

בנקודה זו אציין שאיני מנסה לטעון שהשאמאנים (או אנשי דת בכלל) תופסים את עמדת התקשור עם הנסתר מתוך כוונה רעה, בהכרח, או מתוך רצון לרמות את האחרים. חלקם עושים זאת מאותה סיבה שהומאופתים רבים מאמינים שהם באמת מצליחים לרפא חולים, ושפרשני בורסה רבים מאמינים שאינם טועים לעולם. הם רוצים להאמין, והם רואים שלפעמים אנשים באמת נרפאים, ולפעמים העתיד באמת תואם לתחזיות שלהם. וכשהדברים לא עובדים – הם תמיד מוצאים את התירוצים, שמשכנעים גם את עצמם.

השאמאנים היו אולי אנשי הדת הראשונים שפעלו בשבטים קטנים. אך כאשר החברה גדלה, התעורר הצורך במערכת עקרונות מבוססת ומסודרת יותר. כלומר, היה צריך דת כתובה, או לפחות כזו עם עקרונות ברורים שעוברים מדור לדור והחברה יכולה לפעול לפיהם.

אבל רגע, למה בכלל התעורר צורך כזה?

הדת כטכנולוגיה

כדי לענות על השאלה נחזור אחורנית בזמן ובמרחב לאיים הפולינזיים, לפני מאות שנים רבות. כל אי הכיל צ'יפדום – יחידה פוליטית שכללה מספר כפרים תחת שלטונו של צ'יף אחד. ולכל צ'יפדום כזה הייתה דת משלו, שהעניקה משמעות עמוקה לכל פעולה של התושבים.

maxresdefault.jpg

חלק קטן מצ'יפדום פולינזי (במקור מהסרט "מואנה" של דיסני)

התרבות הפולינזית כללה טקסים דתיים כמעט לכל מטלה ומטלה. יכולתם למצוא את הפועל הפולינזי העלוב ביותר משתתף בכריתה מסורתית של עץ עתיק, המנוהלת על-ידי 'הכורת העליון' שפיקח על הטקס והוביל את הכריתה בעצמו, ביחד עם שירה ותפילות. לאחר מכן היה הפועל הפולינזי משתתף בשיוף גזע העץ לסירה – דבר ששוב הצריך טקס דתי שלם, וכן הלאה וכן הלאה. לא לשווא הגיעו המונחים טנגו (טאבו) ומאנה מהתרבות הפולינזית: האחד מתאר מעשים שאסורים לפי הדת, והשני מתאר סוג של קרדיט בעולם הזה שאנשים צוברים על מעשים טובים. באיים הפולינזיים הדת לא שימשה רק כמצפן המוסרי כפי שאנו נוהגים להתייחס אליה כיום, אלא גם כמצפן המקצועי והחברתי של כל אדם.

הפולינזים הקדומים מראים לנו מדוע הדת הייתה חשובה כל-כך בהיסטוריה של המין האנושי. הדת היא למעשה טכנולוגיה: היא כלי המדרבן אנשים לעשות את המיטב עבור החברה ולא רק עבור עצמם. לאותו פועל פולינזי פשוט לא הייתה סיבה פרקטית לעשות את העבודה הטובה ביותר – לא היו לו עקרונות חילוניים של עזרה לזולת או של זכות הקניין הבסיסית של עצמו. אבל בזכות הדת הוא עדיין עשה את המקסימום. הוא ידע שתמיד יש 'אל' מאחורי כתפו, שמסתכל ובוחן אותו.

כך, חברות שרצו להתפתח מעבר לשלב השבטים, היו צריכות לפתח לעצמן מערכות דתיות: עקרונות פעולה מסוימים שינחו את התנהלותם של חבריהן.

וזה המצב עד היום.

וגם אתם מאמינים

כולנו, בסופו של דבר, מאמינים במערכות של עקרונות פעולה. נסתכל, למשל, על דוגמה מתחום המזון.

הפסיכולוג ג'ונתן היידט מתאר בספרו "הנפש הצדקנית" את שבט האוהה (Hua) בניו גיניאה, שפיתחו מערכת מורכבת של טאבואים על מזון, שמגדירה מה מותר לגברים ולנשים לאכול. הנערים, למשל, שרוצים להפוך לגברים, צריכים להימנע ממזונות המזכירים את איבר המין הנשי, כולל כאלו שאדומים, לחים, ריריים, שעירים, מגיעים ממחילה בקרקע או (וזה כבר ניחוש מצדי) מגיעים במגע עם איבר מין נשי.

זה אולי נשמע לכם מצחיק, אבל אנחנו מוצאים טבואים על מזון בדתות רבות. יש האומרים שאפילו ביהדות קיימים איסורים מסוימים על אכילת מזונות מסוגים שונים, וכך כמובן גם באיסלם (רמדאן, אכילת חזיר, שתיית יין ועוד) ובבודהיזם (המעודד לצמחונות). אפילו בנצרות נהוג לברך את המזון לפני אכילתו. כל אלו הם דוגמאות למערכות של עקרונות פעולה המתגבשות באופן אורגני לאורך ההיסטוריה מסביב לפעולה הבסיסית ביותר – האכילה. וכמובן שכתוצר לוואי בלתי-נמנע, קמים גם מליצי היושר – אנשי הדת – שזוכים בכוח ובכבוד מהפיקוח על העקרונות הללו.

BaxterPigKosher.jpg

אם אתם לא מאמינים לי שגם היהדות מקפידה על איסורי מזונות מסוימים, אתם יכולים לקרוא את סיפורו העצוב של בקסטר – החזיר שרצה להיות כשר. (ספוילר – הוא לא הצליח)

חבריי האתאיסטים בוודאי מגחכים עכשיו על הדתיים המגוחכים שאינם מוכנים לאכול מזונות שעושים "חרר חרר" – אני מתייחס לחזיר, כמובן, ולא לדברים שמגיחים ממחילות מכל סוג שהוא – אבל רבים מהם כפופים גם הם למערכות דומות של עקרונות, שאינם מבינים עד הסוף את משמעותם. אם תלכו לרשת מרכולי Whole Foods האמריקנית, למשל, אתם תמצאו על המדפים "ירקות אורגניים", "חלב אורגני", "פירות שלא הונדסו גנטית" ועוד סוגי מזונות המזוהים עם תנועת ה- 'טבעי'. לרבים מהמוצרים הללו אין יתרונות בריאותיים – למעשה, הסיכוי שלכם ללקות במחלת מעיים כתוצאה מאכילת ירקות אורגניים גבוה יותר מהסיכוי לחלות מאכילת ירקות לא-אורגניים – ואפילו אין להם יתרונות סביבתיים. אבל אם אתם מארחים אינטלקטואלים חילוניים באמריקה אצלכם בבית ותגישו להם מזון שאינו אורגני, שהונדס גנטית ושלא גודל בחופש, אתם יכולים לצפות למבטים מזועזעים ולהקאות בשירותים. עברתם על המוסכמות – שאין להן שום קשר לבריאות, ובמקרים רבים גם אין להן קשר סיבתי וישיר למוסר. חיללתם את הטאבו. הפרתם את מצוות הדת 'הטבעית'.

האמת היא שבני-אדם צריכים אמונה כמו אוויר לנשימה. היא מספקת לנו סדר ובסיס בחיים. יש אנשים ששמים במרכז האמונה ישויות ערטילאיות כמו אלים. אחרים שמים במרכזה ישויות פיזיות יותר כמו סטלין או קים ג'ונג-און. ויש גם כאלו שמקדשים רעיונות כצדק, בריאות או טוהרה כללית. כך או כך, על בסיס האמונה הראשונית נבנית באופן טבעי הדת, שהיא המערכת החברתית המסדירה דרכי הפעולה של המאמין.

אבל במאות השנים האחרונות אנו עדים לקומה של מערכת עקרונות פעולה חדשה – כזו שמתחרה בהצלחה גם עם המערכות הגדולות ביותר כנצרות וכאיסלם.

מערכת זו היא המדע.

מהדת למדע

האמונה המדעית פשוטה באופן מתעתע: אנו יכולים להגיע להבנה טובה יותר של העולם באמצעות העלאת רעיונות (היפותזות) ועריכת ניסויים כדי לנסות להפריכם. את הרעיונות המעטים ששורדים את תהליך הברירה הסיזיפי הזה, אנו לוקחים ומשתמשים בהם כבסיס להתוויית עקרונות הפעולה שיביאו אותנו למטרה הרצויה – תהא זו אשר תהא.

בעיניים דתיות-עתיקות, הרעיון נשמע מגוחך. הרי האלים יכולים לשנות את המציאות בכל עת שירצו! אלא שמסתבר שהאלים, אם ישנם, אינם טורחים לעשות זאת בדרך כלל, וכך יכולים ניסויים מוגבלים ללמד אותנו על חוקי הטבע, על חיידקים ועל תאים, על מזונות בריאים יותר ופחות, ועוד ועוד.

עד לכאן כולנו יכולים להסכים. אלא שהשאלה שכולם רוצים לדעת את התשובה עליה (בחשש או בתקווה) היא האם המדע יצליח להחליף את הדת.

והתשובה שלי היא שזה כבר קרה.

האמונה במדע – אמונה שניתן למצוא ראיות להצלחתה בכל בית, בכל גשר, בכל רדיו ובכל מחשב – התפשטה על פני העולם כולו. אין כיום מדינה שאינה משקיעה הון תועפות באקדמיה ובקהילה המדעית. מדינות העולם נמצאות במירוץ מתמיד זו עם לשיפור הפריון (כלומר, היכולת להפיק יותר על בסיס פחות משאבים), וכדי להצליח במירוץ, הן חייבות לאמץ את מערכת עקרונות הפעולה שהמדע מתווה לנו, ולרוב גם משתדלות לקבל את האמונה המדעית על מוסדותיה האקדמיים.

יש להודות שהאמונה המדעית ומערכת עקרונות הפעולה הנובעת ממנה, נמצאות עדיין בקונפליקט עם הדתות הקודמות – וגם עם אמונות חדשות יותר. המאמינים הקיצוניים בדתות העתיקות אינם מוכנים לקבל רעיונות מדעיים כ- "אבולוציה" מאחר והם עומדים בסתירה לכתובים. ואמונות מודרניות יותר כהומאופתיה, כירופרקטיקה, כמטריילז ותיאוריות קונספירציה למיניהן מצליחות לכבוש להן נפשות בקרב הציבור הרחב.

עם כל זאת, אנו רואים את המדע מנצח באופן עקבי. אני יודע שאנחנו – הדוגלים בחשיבה מדעית – אוהבים להיבהל ולהרים צעקות בנוגע לכל מתנגד לחיסונים וכל תיאוריית קונספירציה חדשה. אבל האמת היא שהחשיבה המדעית ממשיכה לנצח, כי בסופו של דבר היא היחידה שמספקת תוצאות. ממשלות בוחרות במדע פעם אחר פעם, וכאשר הן אינן עושות זאת – הן מוצאות את עצמן משתרכות אחורנית במרוץ בהשוואה למדינות אחרות. החשיבה המדעית מתורגמת לעקרונות פעולה על-ידי הממשלות, ורוב האזרחים מקבלים על עצמם את הפעולות המומלצות – למשל, בקבלת חיסונים או בצמצום פליטות הגזים המזהמים מרכבים פרטיים – מבלי שינסו באמת להבין את פשרן או מאין הגיעו. הם מניחים בצדק שהמוסדות המדעיים והממשלתיים עושים עבודה מוצלחת מספיק בגיבוש עקרונות הפעולה.

31d0a8c638ef7a2f247723479de604f1--science-is-real-quotes-science-quote

כמעט מבלי ששמנו לב, הדתות הקדומות עברו למושב האחורי. מדינה כיום יכולה להיות נוצרית או מוסלמית, הינדואיסטית או יהודית, אך אם היא לא תאמץ עקרונות פעולה מדעיים, היא תהפוך במהירות לנחשלת ולענייה. ולכן, כל המדינות המתקדמות כיום מאמינות קודם כל בחשיבה המדעית ומיישמות את מערכת העקרונות הנובעת ממנה, ורק אחר כך בדת אלוהית קדומה כלשהי.

כך שכן – המדע מנצח את הדתות האלוהיות, ובגדול.

ועל הדרך, הוא גם פוגע אנושות ביכולתן לרכוש מאמינים קיצוניים.

צמצום ההקצנה

מכיוון שהחשיבה המדעית מספקת תוצאות, היא שיפרה במאות השנים הקרובות את מצב האנושות באופן דרמטי. מהפכה זו החלה במערב, אך היא מתפשטת במאה האחרונה לכל העולם. אפילו במדינות המתפתחות בסביבות העניות ביותר אנו רואים את שיעורי תמותת הילדים צונחים ואת העוני המרוד מצטמצם. יותר אנשים כיום יודעים לקרוא ולכתוב מאי-פעם בעבר, ושיעור הסובלים מתת-תזונה הוא הנמוך ביותר בהיסטוריה האנושית. תנאי החיים של כולם משתפרים – גם אם בקצב שונה. ואם הרפואה תניב את הפירות שאנו מצפים ממנה בעשורים הקרובים, הרי שגם שכיחות מחלות רבות וחומרתן תרדנה באופן דרמטי.

וכאשר איכות החיים משתפרת, נטייתם של אנשים להקצנה דתית מצטמצמת.

אנו יודעים שבני-אדם נוטים יותר לחפש אחר משמעות – ובמשתמע, להצטרף לדת אלוהית – בזמנים של אי-ודאות וקושי רב. מחקרים מראים שכאשר נבדקים במעבדה חשים שאין להם שליטה על מעשיהם, הם מתחילים למצוא 'סדר' והיגיון בסדרות אקראיות של נקודות. כלומר, דווקא בעיתות קושי ומצוקה, מוחותינו מחפשים את המשמעות שמספק קיום האלוהים. מחקרים אחרים חושפים שהמאמינים הקיצוניים יותר מתמודדים יותר בקלות עם שגיאותיהם (לפחות במטלות פשוטות במעבדה) – הם יודעים שהאל עמם. ברור מדוע יש תמריץ חזק להקצנה דתית עבור בני-אדם במצבי קושי ועוני.

32274-deep-waters

כשהמצב קשה, אלוהים יהיה עמך. זה כתוב בתנ"ך. מקור.

אבל מה קורה כאשר משחררים אנשים מהמצבים הקשים הללו?

אל תטעו לרגע: אנשים דתיים עניים שנחלצים ממעגל העוני אינם משילים מעליהם את דתם, או מתחילים לשיר שירי הלל לליברליזם ולאתאיזם. יהודי עני שהתעשר ימשיך להיות יהודי, ואותו דבר תקף עבור מוסלמים, נוצרים ובעצם – כולם. אנשים ימשיכו להיות דתיים.

אבל הם לא יהיו קיצוניים.

כדוגמה לעניין, נבחן לרגע את דאע"ש – ארגון דתי קיצוני לכל הדעות, שהקים את הח'ליפות האסלאמית וקרא לכל המוסלמים להצטרף אליו. אם נסתכל רק על הערבים-הישראלים בישראל, הרי שנכון ל- 2016 לפי דיווחי השב"כ, כשבעים מהם נחקרו בעקבות הצטרפות לארגון או הבעת תמיכה בו. בישראל חיים מיליון ושבע-מאות אלף ערבים-ישראלים, שבערך 80 אחוזים מתוכם סונים – דתה של הח'ליפות האסלאמית. בחישוב מהיר יוצא שבערך 0.00004 אחוזים מערביי ישראל החליטו לקום ולהילחם למען המימוש הקיצוני של דתם. תגידו שהשב"כ החמיץ חלק מהם? יאללה, נכפיל במאה את המספר. עדיין יוצא שפחות ממאית האחוז עברו הקצנה. תוצאות דומות, אגב, מקובלות גם באירופה. בניגוד לחדשות התבהלה בחסות העיתונות, המוסלמים האירופאיים אולי מרגישים סולידרות מסוימת עם דאע"ש, כפי שיהודים מרגישים סולידריות עם יהודים אחרים, אבל מספר המוסלמים האירופאיים שבאמת מקצינים מספיק כדי ללכת ולהילחם עבור דאע"ש הוא אפסי.

למה? פשוט: מכיוון שככל שאנשים מקבלים סביבת חיים נוחה יותר, כך הם נהיים פחות קיצוניים באמונותיהם. הם לא משילים מעליהם את האמונות, אבל אכפת להם פחות מהיישום שלהן בשטח. ולחלופין, ככל שהמצב יותר קשה וככל שמאמינים מרגישים יותר במצור, כך הם מקצינים ומקבלים את האמונה כדבר היחיד שנותר להם.

כל זה לא אומר שלא יהיו טרוריסטים בעתיד, או תנועות דתיות קיצוניות. בכל חברה יש תמיד את העניים והאומללים, שניתן יהיה לגייסם לתנועות דתיות קיצוניות. אבל כשאנו רוצים להבין את עתיד הדת, אין טעם בבחינת תנועות זעירות – גם אם הן הקיצוניות ביותר ומושכות את רוב תשומת הלב – אלא דווקא בהסתכלות על דתם של "הרבים השותקים" – כל אותם מאות-מיליונים שמאמינים, אבל מרוצים מספיק מחייהם כדי שלא יקצינו ולא ינסו לכפות את דתם על אחרים.

נקמתה של הדת האלוהית

האם כל זה אומר שהדתות האלוהיות – הנצרות, היהדות, האיסלם ורבות אחרות – ייעלמו? כמובן שלא. אתאיסטים שסבורים שהעולם יזנח את האמונה הדתית באופן גורף, צפויים להתאכזב. בני-אדם אינם חושבים בדרך זו. אנו יצורים של מסורות ושל זיכרונות ושל מנהגים. לוקח אלפי שנים לרעיון תרבותי מסוים לחלוף אל תהום הנשיה – אנו עדיין זוכרים את זאוס (ועדיין יש כמה המאמינים בו ביוון) 1,600 שנים לאחר שהפוליתאיזם היווני הוצא אל מחוץ לחוק. גם אם ייעלמו הדתות האלוהיות בסופו של דבר, סביר להניח שיידרשו עוד מאות שנים לתמורה זו.

אבל עד אז, בתרחיש האופטימי ביותר שאני יכול לדמיין (ושעדיין יישמע לי סביר והגיוני) אנו עשויים לקבל את "הדת של האל שלא באמת משנה".

רעיון זה מגיע מהספר Permutation City של גרג איגן, אחד מסופרי המדע הבדיוני פורצי-הדרך בעת המודרנית, וכזה שחובה לקרוא את ספריו. בספר מתאר איגן עתיד בו אפשר להעתיק מוחות אנושיים למחשב ולהריץ סימולציה שלהם – למעשה, להחיות מחדש את האדם בתוך המחשב. האנשים שבתוך המחשב כבר לא זקוקים לדת מאורגנת – הם זוכים 'לחיים' טובים ורגועים, ומתאימים את העולמות הווירטואליים עבור עצמם. אבל אלו שנותרו מחוץ למחשב זקוקים עדיין לדת, והם בוחרים ב- "כנסייה של האל שלא באמת משנה".

אחת הדמויות בספר מסבירה אודות "האל שלא באמת משנה" בדרך הבאה –

""…זה עניין של סילוק, אחת ולתמיד, של רעיונות ישנים כמו התערבות אלוהית – והצורך בראיה כלשהי, או אפילו אמונה, כדי להאמין. … [זוהי טאוטולוגיה, אבל] עדיף לבסס דת על טאוטולוגיה מאשר על פנטזיה. … אני יודעת שהאל לא באמת משנה… אנו מדברים על אלוהים מהסיבה הפשוטה שאנחנו עדיין רוצים בכך. יש צורך אנושי מושרש היטב להמשיך להשתמש במילה הזו, ברעיון הזה – להמשיך להשחיז אותו, במקום לזרוק אותו – למרות העובדה שאין לו כבר את אותה המשמעות שהייתה לו לפני חמשת-אלפים שנים."

וכך, גם בעתיד שמתאר איגן בו אפילו המוות כבר חסר משמעות, הצורך באמונה נשאר, ואיתו גם הדת המאורגנת. אלא שלכולם באותו עולם ברור כבר שמדובר בסוג של רמאות עצמית: בקונסטרקט חברתי שמשרת את ההרגשה הטובה שלנו כבני-אדם. הדת הופכת לארגון שנועד רק לעזור לאנשים להרגיש טוב ולתקשר זה עם זה, אבל "אל שלא באמת משנה" אינו באמת אל ששווה למות למענו – ובוודאי שלא להרוג למענו. זהו אל למטרות נוחות בלבד.

וזהו, כאמור, התרחיש הדתי הסביר ביותר עבור האנושות שאני יכול לדמיין, ואני מאחל לכולנו שנגיע אליו מהר ככל האפשר.

 


 

אתם מוזמנים לקרוא עוד על רעיונותיי לגבי חברת העתיד בספרי החדש "השולטים בעתיד", בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).

תמונת השער במקור מאתר The Daily Conversation