קצת על המדע שמאחורי טיפולי ההמרה

שר החינוך החדש, רפי פרץ, טען בימים האחרונים כי "אפשר לבצע טיפולי המרה" בהומואים ובלסביות, ואף הוסיף כי הוא עצמו "עשה זאת בעבר".

ובכן, טוב ויפה. זכותו של השר והרב להאמין כרצונו. אבל מה אומר המדע על הנושא?

חשוב לי להבהיר שאיני מומחה בנושא טיפולי ההמרה, או במגדר. ובכל זאת, בניסיון למצוא תשובה לשאלה פניתי לדו"ח שהפיקה האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (APA) ב- 2009, במסגרתו נסקרו כל המחקרים שנערכו על טיפולי המרה בארבעים וקצת השנים שקדמו לדו"ח. [קישור לדו"ח כאן]

הסוקרים ניסו למצוא את התשובה לשלוש שאלות קריטיות:

  1.     האם טיפולי המרה יעילים בשינוי הנטייה המינית?
  2.     האם טיפולי המרה מזיקים?
  3.     האם טיפולי המרה מביאים תועלת מעבר לניסיון בשינוי הנטייה המינית?

לפני שנמשיך, חשוב לסייג ולהודות שרוב הניסויים בתחום נערכו לפני שנות השמונים, ורק מחקרים מעטים בנושא נערכו בשנות האלפיים. רוב המחקרים סובלים מבעיות מתודולוגיות קשות, ורק מעטים עמדו בסטנדרטים הנדרשים לבחינה רצינית של התשובות לשאלות הנ"ל. לכן, ברור שצריך להמשיך לחקור את התחום. ובכל זאת, אפשר וראוי לסכם את הידע שקיים ברשותנו כבר היום, ויפה שהאגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לקחה על עצמה את המשימה.

 

רקע כללי

אחת הבעיות המרכזיות בניתוח יעילותם של טיפולי ההמרה היא שיש שפע של טיפולים שונים. בשנות השישים של המאה האחרונה, למשל, עברו שבעים וחמישה גברים בגרמניה לובוטומיה (כריתת אזורים במוח) בניסיון 'לרפא' את נטייתם המינית[1]. בגופיהם של אחרים הושתלו אשכים שהגיעו מגברים הטרוסקסואליים[2], ולעתים אף בוצע במטופלים סירוס כימי באמצעות הזרקת הורמונים. במקרים הקיצוניים ביותר, חושמלו נבדקים עד שגפיהם החלו לפרפר[3].

testicles-2790218.jpg

התגובה הנכונה ביותר לפסקה הקודמת.

טיפולי המרה אחרים היו פחות קיצוניים. חלק מהמטפלים הכריחו את המשתתפים בטיפולים לרכב על אופניים עד שהתמוטטו, מימנו עבורם יחסי-מין עם נשים, או שביצעו עליהם גירוש שדים. כפי שכתב על הנושא דיוויד קרוז –

"הדימיון של אלו שניסו להחניק את ההומוסקסואליות היה מרשים באופן פנטסטי."[4]

מקריאת הרשימה החלקית הזו, אתם יכולים בוודאי להבין את רתיעתם של בני הקהילה הגאה מהצהרתו של שר החינוך החדש, שעוד עלול להמליץ לשלוח נערים ונערות לטיפולים מסוג זה. אבל הדבר השני שברור כאן הוא שקשה לכלול את כל טיפולי ההמרה תחת מטריה אחת. כל טיפול נהנה וסובל מהשלכות מסוג אחר.

ובכל זאת, אם נניח שרפי פרץ אינו מעוניין לבצע ניתוחי מוח בהומוסקסואלים, הרי שאפשר להפריד את הטיפולים המודרניים לשני סוגים מרכזיים. הסוג הראשון הוא טיפולי 'דחייה', במהלכם מקבלים המטופלים הלם חשמלי או חומר גורם הקאה כמו אפומורפין, לצד חשיפתם לגירוי מיני 'אסור'. התקווה היא לטפח דחייה אינסטינקטיבית מגירויים מיניים 'אסורים'. לא מפתיע לגלות שרבים מהמטופלים בוחרים לפרוש ממשטר הטיפולים הזה – שמהווה, למעשה, עינוי מבחירה. תופעות הלוואי השליליות של טיפולי הדחייה כוללים אובדן היכולת להתגרות מינית, דיכאון, ניסיונות התאבדות וחרדה.

הסוג השני של הטיפולים המודרניים הוא 'רך' יותר, ועיקרו ייעוץ פסיכולוגי. אלא שלא מדובר בייעוץ לפי כללי ונהלי הפסיכולוגיה המקובלת, המתייחסת להומוסקסואליות כאל נטייה מינית ותו לא. במקום זאת, הייעוץ מבהיר למטופל שמדובר בהפרעה נפשית שיש לטפל בה, ומספק לו כלים שיעזרו בכך.

 

שאלה ראשונה: עד כמה יעילים טיפולי ההמרה?

טיפולי המרה מתמקדים בהשגת שתי מטרות עיקריות: הפחתת המשיכה המינית כלפי בני אותו המין, וחיזוק המשיכה המינית כלפי בני המין האחר.

כותבי הדו"ח סקרו מחקרים שהתבססו על ניסויים בפועל, ולפיכך אמורים להיות אמינים יותר ממחקרים שמסתמכים בעיקר על דיווחים מצד המטופלים. כשמסכמים את תוצאותיהם של שבעה טיפולי 'דחייה', מגלים ש- 34 אחוזים מהמטופלים (מתוך 179 נבדקים שהתחילו וסיימו את הטיפול), חוו הפחתה במשיכה המינית שלהם כלפי בני אותו המין[5]. סקירה אחרת (McConaghy, 1976) חושפת שבערך חצי מהגברים המטופלים דיווחו על הפחתה במשיכה המינית שחשו כלפי גברים אחרים, שישה חודשים לאחר הטיפול.

נשמע שטיפולי ההמרה עובדים, נכון? אבל יש שתי בעיות. קודם כל, מסתבר שהטיפולים עלולים לדכא את הגירוי המיני באופן כללי – בלי קשר למקור הגירוי. אין צורך לומר שזוהי תוצאה שלילית ביותר. אבל מה שחשוב יותר להבין הוא שיש הבדל בין הגירוי המיני לבין ההתנהגות המינית. אני עשוי להתגרות מינית מגברים אחרים, אבל איני חייב לפעול על סמך הדחפים הללו. ואכן, בניסוי היחיד שכלל קבוצת ביקורת (ולפיכך הוא המהימן מכולם, Tanner, 1974), התגלה שהטיפול לא השפיע כלל על ההתנהגות המינית של המטופלים[6].

לסיכום, לא נראה שטיפולי ההמרה יעילים במיוחד – אם בכלל – בדיכוי מימוש הדחפים לקיום יחסים עם בני אותו מין. אבל אולי הם מוצלחים יותר בדחיפה ליחסי מין הטרוסקסואליים?

גם כאן, התוצאות אינן לטובת טיפולי ההמרה. בניסוי היחיד עם קבוצת ביקורת, המטופלים קיימו יחסי מין עם נשים לעתים תכופות יותר… אך גם המשיכו לקיים יחסי מין עם גברים באותה תדירות. כותבי הדו"ח מסכמים כי –

"שקלול הראיות מעלה שלא סביר שטיפולי המרה יגבירו התנהגות מינית כלפי בני המין האחר."

בהתבסס על תוצאות אלו, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה קובעת כי –

"המחקרים מראים ששינוי ארוך-טווח בנטייה המינית של האינדיבידואל אינו נפוץ (uncommon)".

אפשר, כמובן, לטעון שאפילו אם הסיכוי להפחתת המשיכה קטן, עדיין ראוי להציע לאנשים את האפשרות הזו. אלא שמסתבר שטיפולי ההמרה הקיימים כיום יכולים גם להסב נזק למטופלים.

 

שאלה שנייה: האם טיפולי ההמרה מזיקים?

בשנת 2018 ניסתה העיתונאית ג'ולי בינדל לעבור טיפול המרה מודרני, שהיה – בסופו של דבר – רק סדרת פגישות עם מטפלת שארגן עבורה מרכז ההמרה הנוצרי. היא תיארה את החוויה במילים הבאות –

"[המטפלת] רצתה נואשות למצוא הוכחה שהתעללו בי מינית בילדותי. כשלא הצליחה למצוא כזו, היא שאלה אם אמי הזניחה אותי. … לפיה, פחדתי בוודאי מאבי כשהייתי ילדה, וכתוצאה אני רואה את כל הגברים כמפחידים. … בשום נקודת זמן לא הוצע לי שאפנה לייעוץ שיגרום לי להרגיש טוב יותר לגבי היותי לסבית, או אפילו יפנה אותי לאחת מהכנסיות הרבות באנגליה הידידותיות להומוסקסואלים."

טיפול ההמרה שעברה העיתונאית התבסס על הקצנת תחושות האשמה שחווים הומוסקסואלים רבים. בינדל הבינה כי –

"הטקטיקות בהן השתמשה המטפלת התרכזו בלגרום לי להרגיש שמשהו פגום בי עמוקות ודורש תיקון, ושהייתי לא ראויה לאהבה עד שהתרפאתי. … "כל מה שאת צריכה לעשות," אמרה לי, "זה להתחיל לחשוב על עצמך כנורמלית לגמרי – כהטרוסקסואלית." "[7]

לא מפתיע לגלות שרבים מהמטופלים שמקבלים ייעוץ שכזה, מרגישים רק רע יותר עם עצמם. ומכיוון שטיפולי ההמרה אינם עובדים עבור רוב המטופלים (כפי שראינו בחלק הקודם), תחושת האשמה גוברת עוד יותר. וכדברי הסוקרים בדו"ח –

"אינדיבידואלים שלא הצליחו לשנות את נטייתם המינית, בעודם מאמינים שהיו יכולים להשתנות באמצעות מאמץ, תיארו את הניסיון כסיבה משמעותית למצוקה רגשית ונפשית ולדימוי עצמי שלילי."

"מצוקה רגשית ונפשית" אולי לא נשמעת מצב קשה או חמור כל-כך, אבל זו בהחלט תוצאה שלילית של טיפול שאינו נחוץ כלל לפי הסטנדרטים הפסיכולוגיים המקובלים כיום. חוקרים מאוניברסיטת סאן-פרנסיסקו סטייט בחנו כיצד הושפעו צעירים מקהילת ה- LGBTQ בעקבות הדחייה שחוו, וגילו ש- "המצוקה הרגשית והנפשית" גובה קורבנות רבים. הם השוו צעירים שחוו דחייה חריפה מצד משפחותיהם ומהמטפלים בהם, לעומת אלו שלא סבלו דחייה דומה. הצעירים בקבוצה הראשונה נמצאו בסיכון גבוה פי שמונה לעבור ניסיונות התאבדות ופי שישה לדיכאון קשה. סיכוייהם להשתמש בסמים לא-חוקיים ולשאת מחלות מין מדבקות כמו HIV, היו גבוהים פי שלושה[8]. מהדיווחים נראה ברור שטיפולי ההמרה הפסיכולוגיים מחזקים את תחושת הדחייה מצד המשפחה והציבור הדתי, ובכך מזיקים גם למטופל וגם לחברה בכללותה.

alone-2666433.jpg

טיפולי ההמרה: מנכרים את האינדיבידואל מהחברה הסובבת אותו

 

שאלה שלישית: האם טיפולי ההמרה מביאים תועלת נוספת?

הייתי שמח לסיים את הניתוח כאן, לקבוע שטיפולי ההמרה הם רוע טהור וללכת לישון שמח וטוב לב. אבל הסיפור לא פשוט עד כדי כך. ולפני שאתם צולבים אותי בתגובות, אנא קחו בחשבון שאני רק מצטט כאן את הדו"ח של האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. אם אתם לא מרוצים – אנא קראו את הדו"ח בעצמכם, ובדקו אם טעיתי, או שתביאו דו"חות עדכניים יותר.

מסתבר שטיפולי המרה המתבצעים בקבוצות, יכולים דווקא לספק תמיכה רגשית וחברתית לאנשי הקבוצה. החוקרים שבחנו קבוצות כאלו דיווחו שחלקן (לא ברור כמה) הפכו למקום מחסה עבור –

"אלו שנדחו מכנסיות שמרניות וממשפחותיהם בשל משיכתם המינית לבני אותו מין, כמו גם מארגונים ומרשתות חברתיות של גייז, בשל אמונותיהם הדתיות השמרניות. … [וגם] יצקו מחדש את ההומוסקסואליות כחטא רגיל, כך שהגאולה עדיין הייתה ניתנת להשגה."[9]

תוצאה חיובית אחרת נוגעת בשינוי הזהות המינית של חלק מהמטופלים. חשוב להבדיל בנקודה זו בין "נטייה מינית" (sexual orientation) לבין "זהות מינית" (sexual orientation identity). כותבי הדו"ח הסיקו מהמחקרים הקיימים כי לא סביר שטיפולי המרה יצליחו לשנות נטייה מינית. עם זאת, הם גם קובעים כי חלק מהמטופלים שינו את זהותם המינית.

מה המשמעות? שטיפולי ההמרה הצליחו להקנות לחלק מהמטופלים יכולות שליטה בדחפים ובצרכים המיניים שלהם. אותם מטופלים הפכו למיומנים יותר, למשל, בהתעלמות מגירויים מיניים מאותו-מין, או שהשלימו עמם מבלי לפעול לפיהם. חלק מהמטופלים דיווחו שלאחר הטיפול המשיכו וניהלו חיים הטרוסקסואליים למראית-עין, תוך שהם מפתחים מערכת יחסים מינית עם שותף מהמין השני.

צריך לזכור שלפי דיווחים אלו, טיפולי ההמרה אינם משנים באמת את ההעדפה המינית. אפילו המוצלחים ביותר שבטיפולים, רק מלמדים את האינדיבידואל טכניקות שמסייעות לו להדחיק את צרכיו המיניים כלפי בני אותו מין. במקרה של זכר הומוסקסואל, הוא עשוי להתחתן עם אשה ולהביא עמה ילדים – אך סביר להניח שירגיש תמיד שמשהו חסר ביחסי המין ביניהם. וכן, בהחלט ייתכן שאילו היה מאמץ לחיקו את תווית ההומוסקסואל, ובוחר להתחתן עם גבר, הרי שהיה מאושר יותר. ובכל זאת – הבחירה היא שלו. הטיפולים, במקרה הטוב (והנדיר), יכולים לעזור לו להשלים עם אותה בחירה, לפחות לזמן מה.

ועדיין – הסקירה מבהירה שתוצאותיהם של טיפולי ההמרה אינן צפויות מראש. טיפולים אלו יכולים בהחלט לגרום גם לנזק פסיכולוגי, ובמקרה של טיפולים קיצוניים, גם נזק גופני. כך שלא מפתיע שכל הגופים הרפואיים הגדולים במערב הסכימו כבר שהנזק האפשרי שהטיפולים גורמים, מסוכן יותר מהתועלת האפשרית שלהם[10]. ומכיוון שהומוסקסואליות אינה נחשבת היום להפרעה נפשית, הגופים הללו מאמינים ומצהירים שאין שום סיבה לשלוח אדם לטיפולים שיכולים להזיק לו – אבל אינם יכולים לרפא דבר, פשוט מכיוון שאין מחלה שצריך לרפא.

 

סיכום

זו לא הייתה סקירה קלה או פשוטה, ויש לה משמעויות מורכבות. מצד אחד, המחקרים הקיימים כיום מעידים כי טיפולי ההמרה של עשרות השנים האחרונות אינם יעילים בשינוי הנטייה המינית. מצד שני, נראה שחלק קטן מהמטופלים מצליח להשתמש בכלים שהם מקבלים במהלך הטיפולים הללו, כדי להגדיר מחדש את הזהות המינית שלהם (בשונה מהנטייה המינית), לפחות לזמן קצר. במילים פשוטות יותר, הם מתחתנים עם בני המין השני, מביאים ילדים, וחיים כאילו היו הטרוסקסואלים, תוך שהם כובשים את דחפיהם ההומוסקסואליים.

האם הם מאושרים במצב זה? אנחנו לא יודעים.

האם מערכת יחסים שכזו יכולה לשרוד לאורך זמן? אנחנו לא יודעים.

האם משפחותיהם מאושרות? טוב, הבנתם את הנקודה. אנחנו לא יודעים. אין מספיק מחקרים בנושא.

מה שברור הוא שלטיפולי המרה יש השפעה פסיכולוגית על המטופלים, לטוב ולרע. הם יכולים לגרום לדיכאון, למצוקה רגשית ונפשית ולדימוי עצמי שלילי. כל אלו יכולים גם להוביל לניסיונות התאבדות, לשימוש בסמים ולהתנהגות חסרת-אחריות המובילה להידבקות במחלות מין.

האם צריך, לפיכך, להוציא את טיפולי ההמרה אל מחוץ לחוק? אולי, ויש מדינות שנוקטות בגישה זו. או שאולי עדיף להפעיל עליהם פיקוח ממשלתי, כדי להפוך אותם לקבוצות תמיכה וסיוע. ואולי כדאי להתעלם מהם לגמרי, ולתת לכל אדם לבחור לעבור כל טיפול אשר ירצה. האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה, מצדה, הודיעה בעקבות הסקירה שערכה כי –

"האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה קובעת שאין מספיק ראיות לתמיכה בשימוש בהתערבויות פסיכולוגיות לשינוי נטייה מינית."

אתם יכולים להסכים עם האגודה או עם רפי פרץ, אבל אני מקווה שבעקבות סקירה קצרה זו, אפשר יהיה לדון בנושא בצורה מושכלת יותר.

 


 

קישורים:

[1] http://www-bcf.usc.edu/~usclrev/pdf/072502.pdf

[2] https://mitpress.mit.edu/books/queer-science

[3] https://jamanetwork.com/journals/jama/fullarticle/1834382

[4] http://www-bcf.usc.edu/~usclrev/pdf/072502.pdf

[5] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/928574

[6] יש לציין שבניסויים אחרים, פחות מוקפדים מבחינה מתודולוגית, בין 18 ל- 20 אחוזים מהמטופלים אכן הפחיתו את מימוש דחפיהם המיניים כלפי בני אותו מין.

[7] https://www.theguardian.com/commentisfree/2018/aug/31/gay-conversion-therapy-the-miseducation-of-cameron-post

[8] https://nccc.georgetown.edu/documents/LGBT_Brief.pdf

[9] https://www.apa.org/pi/lgbt/resources/therapeutic-response.pdf

[10] https://www.hrc.org/resources/the-lies-and-dangers-of-reparative-therapy

11 מחשבות על “קצת על המדע שמאחורי טיפולי ההמרה

  1. וואו……
    הבוקר בתכנית הבוקר ראיין אברי גלעד נערה דתיה בעבר שבגיל 13 אילצו אותה לעבור המרה
    בעזרת "רב" שהראה לה סרטים פורנוגרפים שונים ולא הסתפק בכך. הוא גם שלח את הילדה בת 13 לשכב עם גברים בלי בושה. ואני שואלת
    ילדה מבית שומר מצוות צריכה לעבור אונס בחסות "ההלכה" בגיל 13 רק כדי
    שתשוב להיות מה שהיא לא??
    מטורף זו מילה קטנה.
    אנשים נולדים כמו שהם נולדים.
    חובה לקבל אותם כמו שהם ללא הבדל דת גזע מין או לאום.
    חייה ותן לחיות.
    מי שמשדל להמרה לדעתי מסתיר את זהותו האמיתית מתחת לגלימה.

    אהבתי

    • (אינני 'רב' ואני אפילו אטאיסט ובכ"ז, זה סיפור מזעזע ואם נכון ראוי שהאיש יכנס לכלא כמו כל פדופיל אחר אבל חשוב לזכור שלא כל מה שעושה 'רב' (או אפילו שר דתי) הופך להיות 'הלכתי' או 'דתי' אוטומטית, כמו שלא כל מה שעושה פוליטיקאי חילוני (משה קצב-נשיא\אולמרט-רה"מ\___ ) הופך להיות נכון עבור כל החילוניים כך שהסיפא של הסיפור מאבדת את משמעותה. אנשים עושים דברים נוראיים בכל מני מסגרות, הדת היא ללא ספק אחת מהן אבל בהחלט לא היחידה.

      אהבתי

      • קיים הבדל אדיר בין דת למסורת.
        מסורת אני מכבדת.
        דת זה הרבה כסף על לא מאומה.
        אני מצפה מרב לכבד ולא משנה דת גזע מין או לאום.
        בתור רב על אחת כמה וכמה.

        לשר חינוך אסור שיהיה שיוך דתי חילוני או אחר. ובוודאי ללא קשר לפוליטיקה,
        היות וחבורה גדולה מכתיבה כללי התנהלות כמו המרה שגורמת חס וחלילה להתאבדויות לא מעטות
        ואישפוזים. זה מרתיח עוד יותר.
        אישית לא שייכת לקהילה הלהטבית.
        אבל בעד שיוויון לכלל הציבור.
        ברגע שמנצלים תמימות של נערה בת 13 בכל מיני אמצעים שכאן לא המקום לפרטם ומשדלים אותה
        לקיים יחסים,
        וזה בחסות "הדת"
        זו התעללות כפולה ומכופלת. בהחלט מגיעה ענישה.
        וטיפול בכל הנערים והנערות שחוו וחווים נסיונות "המרה".

        אהבתי

  2. פינגבק: על טיפולי המרה | ירקות אחרים

  3. ותגובה לסיום הרשומה (המרתקת כרגיל – תודה רועי!): אנשים עושים לעצמם כל מיני נזקים מבחירה – מעשנים, שותים ביתר, ושאר ירקות. ההחלטה מתי להוציא מנהג מזיק מחוץ לחוק איננה כה פשוטה – מדוע טיפולי המרה מבחירה כן ועישון לא? הרי אין ספק שעישון מזיק לבריאות. מה שכן, מין הראוי שטיפולי המרה יהיו בפיקוח והמפקחים יוודאו שהם נעשים מתוך בחירה ולא בכפיה חברתית\משפחתית

    אהבתי

  4. רועי – ראשית, דע לך שבכל פעם שאני רואה פוסט חדש בבלוג שלך, אני נושם לרווחה.

    אני מרגיש קצת כעס לאחרונה. לא עליך. על המדינה. על הבית משוגעים הזה שנקרא "ישראל", שמלא להתרשמותי כמעט אך ורק באנשים סתומים, שאין להם מושג ירוק איך ללמוד שום דבר בצורה נכונה, אין להם מושג מה זה "מדע", מה זה "פילוסופיה", שחושבים שהם כבר יודעים פחות או יותר הכל, שאפשר ללמוד אך ורק מניסיון חיים אישי (תוך העדפת ניסיון חיים אישי על פני ידע מדעי – ראה ערך בגישה "הטיפול X עזר לי מניסיוני, אני לא צריך ניסויים מדעיים שיוכיחו לי את זה!" – זה נפוץ עם הומאופתיים למשל), כאשר האירוניה שעצם גישתם לאמת הנ"ל מוכיחה שבעצם הם לא יודעים כלום. אפילו כמעט כל החילונים הם ככה (לפי דעתי).

    מה שתיארתי בפסקה הקודמת, שהשכלתי לזהות רק בשנה-שנתיים האחרונות (לצערי), גורם לי לקצת קשיים פסיכולוגיים ולכעס מסוים. לא כי משהו התדרדר בחיי. אלא פשוט כי אני חושב שישראל היא אולי המדינה הכי אנטי-אינטלקטואלית והכי רדודה (מבחינה אינטלקטואלית) מכל המדינות הקיימות כיום, כולל בהשוואה למדינות עולם שלישי. זאת מדינה פרימיטיבית, שהחינוך בה לחשיבה ביקורתית לא קיים (בערך).

    אבל בכל פעם שאני רואה מאמר שלך – אני רואה את הישראלי השפוי היחידי שפגשתי אי פעם (טוב, אפילו שאתה לא מפסיק לצאת מישראל), שהוא לא רק שפוי, אלא גם מנצל את השפיות שלו בשביל לכתוב מאמרים על נושאים חשובים בחברה הישראלית. אני כן, כמובן, מכיר חוץ ממך, עוד הרבה ישראלים שהם ספקנים, או לפחות אמנם לא ספקנים אבל גם לא יומרניים – אבל הם בד"כ פסיביים מאוד ולא נראה שהם מרגישים צורך לכתוב פוסטים כלשהן שמנתחים סוגיות חברתיות בישראל בעזרת חשיבה ביקורתית כמו שאתה עושה, לצערי. אפילו גלעד דיאמנט, בהשוואה אליך, כתב היטב את הבלוג שלו, אבל כתב על נושאים די שטחיים.

    ולכן השיטה מספר 1 שלי להרגיע את עצמי היא פשוט לקרוא אותך. אתה אולי הישראלי היחידי שאולי מזהה את כמות הבעיות החברתיות העצומה שיש בציבור הישראלי, שהדיונים הציבוריים עליהם הם כה רדודים, בעקבות האנטי-ספקנות של הציבור הישראלי.
    לשאר הקוראים – רוצים דוגמה? תקראו על פרשת אלאור עזריה שהייתה לפני כמה שנים. זאת הייתה סוגיה מוסרית – האם לעזריה מגיע עונש (ואם כן, איזה עונש בדיוק) על שרצח מחבל. אבל מה? בערך הרלוונטי בויקיפדיה מציגים שרק פוליטיקאים הביעו דעות בנושא שהשפיעו על החלטת הבית משפט בעניין. אף פילוסוף של המוסר לא קיבל התייחסות רצינית לדעתו – חוץ מאסא כשר (שבכלל לא למד פילוסופיה בשני התארים הראשונים שלו).

    מה גם שהפוסטים שאתה כותב רלוונטיים במיוחד לכל מי שעובד במגזר ההייטק, כדי לדעת מה צפוי להיות באותו מגזר בעתיד הקרוב (הרי כל הזמן יוצאות טכנולוגיות חדשות וכדאי להתעדכן). ככה שאתה לא רק היחידי שמנתח כל כך הרבה סוגיות ציבוריות בעזרת חשיבה ביקורתית, אתה גם עוזר לכל אנשי ההייטק להתכונן לעתיד.

    טוב, בכל אופן, לגבי המאמר הזה – תודה על הניתוח החשוב. זה ריתק אותי כי לאחרונה, במסגרת ההתעניינות שלי באוטיזם (גם לפני הפוסט) קראתי על כל מיני טיפולים לאוטיסטים, ויש, מסתבר, גם כאלה שמציעים לטפל בהם בעזרת טיפולי המרה.

    אמנם המאמר הזה כלל לא מתייחס לטיפולי המרה לצורך טיפול באוטיזם, אבל בכל זאת, אני חושב שהבאת במאמר הזה מספיק טיעונים מצוינים טיפולי המרה לאוטיסטים – ההתדרדרות במצבים הנפשיים הסבירה של המטופלים שקיבלו את הטיפול הזה בניסויים, ורוב ככלות שאר הבעיות שהצגת שעלו בטיפולי ההמרה ותוצאותיהן – הן לבד כבר טיעון אפשרי ומצוין נגד שימוש בטיפולי המרה לאוטיסטים, גם אם לא היו ניסויים בנושא (ואני לא יודע אם היו..).

    אודי הלר (שטוען שהוא אוטיסט בעצמו) גם כתב על זה, שווה קריאה: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156331013047409&set=a.10155814787427409&type=3&theater

    יש עוד כל מיני התנגדויות לכל מיני טיפולים באוטיזם, כמו ABA שיש הטוענים שזה טיפול שעובד מבחינה מדעית. אלא שאני לא אתפלא אם יש לטיפול השלכות פסיכולוגיות חמורות בטווח הארוך (בדומה לטיפולי ההמרה שדיברת עליהם כאן). אשמח אם תחקור את זה.

    ובכל מקרה – ישר כוח! אתה תותח על.

    Liked by 1 person

  5. כתבת סקירה טובה על המצב כיום, אבל כעתידן המאמין ביכולתנו בעתיד לערוך ולשנות כמעט כל דבר בעצמנו, הםא אתה חושב שהיכולת לערוך נטיה מינית לא תופיע? וכשתופיע, האם יהיה עלינו לאסור אותה? או לחילופין למנוע מחקר לכיוונה?
    (בהנחה שהטיפול פשוט מספיק, אפשר אפילו לדמיין שימושים נפוצים יותר, כמו מציאות שבה אנשים ירצו באופן זמני לחוות משיכה למגדר אחר מזה שהם בד״כ נמשכים אליו כהרפתקאה)

    אהבתי

  6. פינגבק: רועי צזנה: קצת על המדע שמאחורי טיפולי ההמרה - ייצור ידע

  7. פינגבק: רועי צזנה: קצת על המדע שמאחורי טיפולי ההמרה - ייצור ידע

  8. פינגבק: טיפולי המרה, דת וסובלנות | אלוהים איתנו – מחשבותיו של נאו-שמרן עצמאי

  9. האנושות המגוחכת הזו…
    לא חושב שיש איזושהיא ראיה לכך שאיזשהוא מין ביולוגי על פני כדור הארץ "החליט" (נניח גם במסגרת קבוצה ביולוגית מוגדרת כמו להקה, שבט, הרמון) שנטייה מינית מסוימת היא לא סבבה וניסה להרחיק אותה מאותה קבוצה ביולוגית מוגדרת.
    כן, יש עדויות חותכות לכך שקבוצה ביולוגית הרחיקה מעל פניה פרט שהתנהג בצורה לא מקובלת חברתית – אבל זה הפרט עצמו, באופן מאוד ספציפי, ולא איזושהיא נטייה מינית ספציפית.
    סליחה שאכתוב זאת בצורה בוטה – אני בעד שכולם יזדיינו עם כולם ושיעשו מה שטוב ונכון להם ולעזאזל עם זה כבר.
    שכל אחד ידחוף את האף המסריח שלו לתוך הצלחת המבאישה שלו ושישחרר את שאר האינדיבידואלים האנושיים שמסביבו ובסביבתות מכושר השיפוט הלקוי מיסודו שלו ויניח להם לחיות את חייהם.
    החברה כבר קבעה כללים מוסכמים של אי עשיית נזק בין אדם לחברו (גניבה, רצח, פגישה ברכוש או בגוף) ושם זה צריך להישאר.
    נמאס כבר מכל האנושיות המקולקלת הזו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s