אפליקציה חדשה עושה את שיעורי הבית עבורך

אפליקציה חדשה עושה את שיעורי הבית עבורך

אפליקציית סמארטפון חדשה בסין מכה גלים עם יכולת מרשימה חדשה: התלמיד צריך רק לצלם את השאלות בשיעורי הבית שלו, והאפליקציה מספקת לו מיד את התשובות.

לפי חברת יואנפודאו שפיתחה את האפליקציה, היא נהנית כיום ממאתיים מיליון משתמשים, וסיימה זה עתה גיוס כספים שהקפיץ את שווי החברה ליותר משלושה מיליארד דולרים. היא מתכוונת להשתמש במשאבים הללו למימון מחקר ופיתוח בבינה מלאכותית ולשיפור חוויית המשתמש באפליקציה – בתקווה, כנראה, להביא אותה גם למערב בהקדם.

homework app.jpg

אפליקציה להכנת שיעורי בית.

נשמע כמו חלום מתוק עבור התלמידים, וסיוט מבעית עבור המורים? ובכן, נכון, אבל כבר מזמן היה ברור ששיעורי הבית אינם 'מספקים את הסחורה' בבית הספר. מאז שוויקיפדיה הופיעה על במת ההיסטוריה, אפשר היה למצוא תלמידים שהעתיקו משפטים, פסקאות וערכים שלמים מהאנציקלופדיה המקוונת ישירות למעבד התמלילים. ואם המורה היה מודיע שנמאס לו לקרוא את אותו המשפט חוזר על עצמו אצל כולם, הרי שהתלמידים החכמים יותר היו משנים מילה או שתיים במשפט ו – הופ! הם כתבו תשובה מקורית לשיעורי הבית, מבלי להבין דבר וחצי-דבר.

עתה שהבינה המלאכותית הגיעה לרמה בה היא מסוגלת לענות על שיעורי הבית בעצמה במגוון מקצועות, הגיע הזמן להבין שאי אפשר להמשיך בשיטת הלימוד הקודמת. המורה לא יכול יותר לבזבז זמן בבדיקת התשובות של התלמידים בשיעורי הבית. אין בתשובות האלו שום ערך. מטרתם של שיעורי הבית, מאז ומתמיד, הייתה לסייע לתלמידים להגיע לרמה מספקת של שליטה בחומר הנלמד, כדי שיוכלו להבין את החומר שילמדו בשיעור הבא. לרוע המזל, תלמידים רבים אינם אוהבים להשקיע זמן בחומר הנלמד בין השיעורים – וכך השתרש המנהג בו המורה נאלץ לבדוק את שיעורי הבית של התלמידים, כמעין משגיח או מנהל מפעל שמוודא שהעובדים פועלים כשורה.

ובכן, עכשיו יש דרך ל- 'עובדים' האלו לרמות את המורה.

מה אפשר לעשות? בתור התחלה, לדבר. חשוב שהמורים ידברו עם התלמידים ויגיעו להבנה משותפת שלמרות שאפליקציות כאלו קיימות, הן נוגדות את כל מטרת הלימוד בבית-הספר. שימוש אגבי בהן אינו מוביל להבנת החומר הנלמד, אלא להפך. יואנפודאו מתרכזת בדיוק בכיוון הזה: מטרתה היא לסייע לתלמידים לשפר את הציונים במבחנים, לא בשיעורי הבית, ולכן האפליקציה אמורה רק לשמש כסוג של 'מורה פרטי' לתלמיד שינחה אותו בפתרון שיעורי הבית ויספר לו אם הגיע בכוחות עצמו לתשובה הנכונה.

זהו, בעצם, גם הפתרון השני: אנו צריכים לחשוש פחות מהשפעותיה השליליות של הטכנולוגיה על תהליך הלמידה, ובמקום זאת לנסות להבין איך אפשר להשתמש בה לטובה. אם אפליקציות מסוגלות לפתור עבור התלמידים את שיעורי הבית בעצמן, הרי שהן יוכלו גם לספק הוראה צמודה לכל ילד בפתרון כל שאלה – שירות שרק הורים אמידים יכולים לרכוש לילדיהם. התלמידים יצטרכו עדיין להוכיח את הידע שלהם במבחנים, או בעבודה היומיומית והצמודה מול האפליקציות והמחשב, אבל בדרך לשם הם יזכו לרמת הוראה שהתלמידים בני-דורי יכלו רק לחלום עליה. לא רק התלמידים בבתי הספר היוקרתיים יזכו ברמת הוראה שכזו, אלא כולם: כל ילד בעולם, כולל העניים המרודים ביותר, יוכלו לקבל אותה. ובתנאי, כמובן, שיהיה להם סמארטפון.


לקישור למאמר על האפליקציה – קראו כאן.

הפרופסור הישראלי-רובוטי הראשון בקזחסטן

הפרופסור הישראלי-רובוטי הראשון בקזחסטן

אתמול ביקרתי באוניברסיטה כשאני ערום כולי. לא באוניברסיטת תל אביב או בטכניון, אלא במוסד אקדמי במדינה זרה: אוניברסיטת שאקרים בקזחסטן, בה עומדת הטמפרטורה בימים אלו על 35 מעלות צלזיוס מתחת לאפס בצהרי היום. כולם מסביבי היו עטופים במעילים עבים ומחממים, ורק אני הסתובבתי שם בלי בגדים בכלל. סטודנטיות ניגשו אלי מפעם לפעם כשהן מצחקקות, חיבקו אותי וביקשו להצטלם עמי. הסכמתי. כזה אני – תמיד מנסה לעזור. במיוחד כשאני לא לבוש.

ככה זה כשאתה שולט בגוף רובוטי נטול-בגדים בצד השני של העולם.

רועי צזנה (1) - מושב הנוער 2017 (1).jpg

גוף רובוטי בו אני נוהג להשתמש במקומות שונים בעולם (תוצרת Double Robotics).

הייתה סיבה טובה לנוכחותי הרובוטית בקזחסטן. השבוע התקבלתי למשרת פרופסור בפקולטה הדיגיטלית באוניברסיטת שאקרים בקזחסטן. אלא מה? אני מבלה את רוב זמני בארצות הברית, ולא יכול להתנייד לקזחסטן יותר מפעם-פעמיים בשנה. הפתרון היה ברור מאליו: אוניברסיטת שאקרים רכשה רובוט טלה-פרזנס, שמשמש כגוף החלופי שלי שם. בקרוב אתחיל להתחבר אליו בכל שבוע לכמה שעות, אתן הרצאות, אדריך ואנחה סטודנטים, אעביר סמינרים באוניברסיטה ומי יודע – אולי אפילו אצא לטיולים בטבע. קזחסטן מדינה יפהפייה, אחרי הכל, אז למה לא לנצל את הנוכחות הרובוטית שלי שם עד הסוף?

kazach robot pictures.jpg

ארבע התמונות העליונות: תמונות שצילמתי מהרובוט באירוע הפתיחה של הפקולטה הדיגיטלית בקזחסטן. התמונה התחתונה ביותר: גוף רובוטי בו אני נוהג להשתמש בישראל כאשר אני נמצא בארצות הברית בגופי הביולוגי.

וכך השתתפתי השבוע באירוע הפתיחה של הפקולטה הדיגיטלית, בגופי הרובוטי הקזחי, כמובן. התחברתי לרובוט (מסוג Beam) מחיפה שבישראל. מחוץ לדירה בישראל זרחה שמש נעימה והאירה בחומה את האדמה. מחוץ לאולם בקזחסטן, כולם השאירו את הרכבים שלהם מותנעים, מכיוון שאחרת המנועים היו קופאים. לשעה אחת נכחתי בשני עולמות באותו הזמן, ונהניתי מהטוב שבשניהם. ככה זה כשיש לך יותר מגוף אחד: גוף ביולוגי שנהנה עם המשפחה במזג אוויר מושלם, וגוף שני שמסתובב באחת המדינות הקרות ביותר בעולם – אבל היי, לפחות הוא פרופסור.


חשוב לי להזכיר את סלבה גרבר, שכבר יותר משלוש שנים עובד בתור השותף בישראל ומומחה לרובוטי טלה-פרזנס (ככה אני מגדיר אותו, ואחרי שלוש וחצי שנים של עבודה צמודה עם רובוטים, הוא ראוי באמת לתואר הזה). בלעדיו לא הייתי יכול לחיות בארצות הברית ולהרצות בישראל, בקזחסטאן ובמדינות אחרות בגופים רובוטיים שונים. תודה, סלבה!

מפעלי הדם הראשונים: בשנה הבאה יקבלו עשרה אנשים עירויי דם סינתטי

מפעלי הדם הראשונים: בשנה הבאה יקבלו עשרה אנשים עירויי דם סינתטי

אחד הטיפולים הרפואיים החשובים והנפוצים ביותר כיום הוא עירוי הדם. מדי שנה נאספות יותר מ- 112 מיליון תרומות דם בכל העולם[1]. האמת? זה מרגש: אנשים מוכנים להקריב מזמנם ומגופם כדי להציל אחרים שמעולם לא פגשו. אבל, איך נאמר בעדינות, זה גם לא ממש מספיק. איכשהו, עדיין תמיד חסר דם במערכות הבריאות, במיוחד בעולם המתפתח. ואפילו במדינות העשירות ביותר, ואם הדם הזורם בעורקיך נמנה על אחת מקבוצות הדם הנדירות יותר, אתה עלול להגיע לבית החולים במצב חירום – ולגלות שפשוט אין להם דרך לעזור לך. אין להם את הדם המתאים.

אבל מה אם היינו יכולים לייצר דם מלאכותי? מסתבר שלאחרונה הצליחו לעשות בדיוק את זה – ובשנה הקרובה הוא ייבחן לראשונה בבני-אדם.

מה זה בכלל דם?

נתחיל בהסבר קצר על הדם. מדובר בנוזל שאחת מהמטלות החשובות ביותר שלו היא הבאת חמצן לרקמות הגוף השונות. בתוך הדם אפשר למצוא את "תאי הדם האדומים", שהם, בוודאי ניחשתם, אדומים. והם גם תאים, למקרה שזה לא היה ברור. התאים הללו מלאים בחלבון שנקרא המוגלובין, שמסוגל לקשור אליו את החמצן המגיע מהריאות, ואז לשחרר אותו ברקמות הזקוקות לו.

בעבר היו ניסיונות לייצר במעבדה חלבונים חלופיים, שיוכלו לבצע פעולות דומות להמוגלובין, אבל אלו לא הצליחו במיוחד. לכן פנו החוקרים לכיוון אחר, והחליטו לנסות להפיק במעבדה תאי דם אדומים שלמים. כדי לעשות זאת, חוקרים כמו אליסון בלייר מאוניברסיטת בריסטול באנגליה בדקו מה קורה במח העצם – החלק הפנימי של העצמות הארוכות בגופנו. אזור זה מהווה למעשה מפעל בו מיוצרים תאי דם אדומים באופן בלתי-פוסק. ה- 'פועלים' במפעל הזה הם תאי גזע מיוחדים, שמסוגלים להפיק תאי דם אדומים לפי דרישה, אבל רק כשהם בתוך הגוף, ורק לפי הוראות ואותות ייחודיים שהגוף שולח להם כל הזמן.

בלייר לא חידשה כאן שום דבר מבחינת הקונספט. כבר ב- 2011 הצליחו חוקרים להפיק את תאי הגזע המתאימים ממח העצם, לגדל אותם במעבדה ולשלוח להם את ההנחיות הכימיות המתאימות שגרמו להם להתרבות ולייצר מספר קטן של תאי דם אדומים אנושיים[2]. הם אפילו היו בטוחים כל-כך בבטיחות התהליך שלהם, שהם מצאו מתנדב שהסכים לקבל זריקה אחת – אחת בלבד – של תאי דם אדומים שיוצרו במעבדה. אבל נראה שבלייר ועמיתיה הצליחו לשכלל את התהליך ולייעל אותו עד לרמה שהוא עשוי להתאים לייצור מנות דם שלמות.

עכשיו נשאר רק לבחון אותן בהיקפים רחבים יותר מזריקה אחת לאדם אחד.

 

מבחן הדם

המגזין New Scientist  מדווח שבשנת 2019 יקבלו עשרה מתנדבים זריקה עם אותם תאי דם אדומים שמעולם לא ראו גוף אדם מבפנים עד לאותה נקודה. התאים הללו, אגב, יסומנו בתגים רדיואקטיביים (לא לדאוג, קרינה חלשה בלבד) כדי שהחוקרים יוכלו לעקוב אחריהם בתוך הגוף ולהבין כיצד הם מתנהגים שם בפנים.

לוק דואיי, שחוקר את התחום באוניברסיטת סורבון, סיכם את הנושא במילים הבאות במאמר שכתב בז'ורנל Regenerative Medicine בסוף 2018 –

"מהפכת תאי הגזע פותחת פוטנציאל ל- "דם לכולם" באמצעות יצירת כמויות שמספיקות תמיד לכולם, ומבלי סיכון להעברת גורמים מדבקים. אנו יכולים עתה באמת לייצר כמויות גדולות של תאי דם אדומים במעבדות ממספר סוגים שונים של תאי גזע אנושיים. הקונספט של תאי דם אדומים מעבדתיים הוא לפיכך מציאות קיימת. כל צעדי המחקר הנדרשים הושלמו בהצלחה, כולל הדגמת היתכנות של הזרקה לבני-אדם."[3]

בואו נניח לרגע שתאי הדם האדומים האלו אכן יצליחו לתפקד היטב בגופם של עשרת המתנדבים. זו לא הנחה מוגזמת, אגב, מכיוון שתאי הדם האדומים הם יצורים פשוטים ביחס לתאי הגוף. מה המשמעויות של הפיתוח הזה?

בטווח הקצר, המשמעויות ברורות. כפי שכתב דואיי: "דם לכולם". לא נצטרך יותר תרומות דם מאנשים בריאים. עשרה תורמים בלבד, בתרומה חד-פעמית, יספיקו כ- "מקור נצחי" לתאי גזע אנושיים שיפיקו דם שיוכל להתאים לכל הצרכים של 99% מבני-האדם האחרים[4]. על בסיס התאים שיתקבלו ממאותם עשרה תורמים יוכלו לקום – בלי הגזמה – מפעלים שלמים שייצרו דם בכמויות גדולות ויביאו אותו לכל מקום בעולם. נוכל להקים מפעלים זעירים שכאלו גם בערים הראשיות במדינות מתפתחות, ומשם יוכל הדם לזרום לכל הכפרים ולבתי-החולים האיזוריים.

potatoes-1448405

צריך דם? יש מספיק לכולם!

זו, בפני עצמה, תהיה התקדמות עצומה עבור הרפואה, ותוכל לספק ביטחון רפואי לרבים. היא תסייע במיוחד לחולים הכרוניים שזקוקים לעירויי דם מרובים, ולעתים מקבלים יותר מאלף מנות דם לאורך חייהם. הדם המעבדתי אמור להיות גם יותר בטוח מדם המופק מבני-אדם, מכיוון שמספיק לוודא פעם אחת שהוא אינו נושא מסתננים זדוניים, כמו נגיפים או חיידקים שיכולים לתפוס טרמפ על תאי הדם האדומים. בדרך זו נצמצם לאפס, מבחינה מעשית, את הסיכון שמקבלי הדם יידבקו במחלות שהגיעו מהתורמים.

אבל בואו נחשוב יותר רחוק מזה.

בניסויים ראשוניים הודגם שתאי דם אדומים ממקור מעבדתי חיים זמן רב יותר מחבריהם שהופקו מתורמים אנושיים. הסיבה, כנראה, היא שכל תאי הדם האדומים המעבדתיים הצעירים יוצרו באותו זמן, בעוד שתרומת דם ממקור אנושי כוללת תאי דם אדומים צעירים, בוגרים וקשישים. המשמעות היא שכל מנת דם מעבדתי תוכל לעזור יותר לבריאותו של מקבל התרומה, ממנת דם רגילה שהוא היה מקבל כיום.

מעניין לחשוב כיצד יוכל הדם המעבדתי לסייע בטיפולים במחלות מסוימות התוקפות את תאי הדם האדומים, כמלאריה. טפילי המלאריה מצליחים להתיישב בתוך תאי הדם האדומים ואפילו לגדול בתוכם. אנו יודעים שבעלי קבוצת דם O זוכים להגנה מסוימת מפני טפילי המלאריה[7]. האם נוכל, לפיכך, לספק לחולי מלאריה עירויי דם שיחליפו את כל תאי הדם האדומים 'החשופים' בגופם, בתאי דם מעבדתי מסוג O – ועל הדרך להיפטר מכל טפילי המלאריה שהספיקו כבר לקנן בתאי הדם של החולים? באלו מחלות נוספות נוכל לטפל בדרכים אלו? ומה המשמעות של החלפת כל תאי הדם האדומים בגופו של אדם, בתאי דם אדומים צעירים יותר, חסונים יותר ויעילים יותר?

אחרון חביב, התחום המרגש ביותר הוא זה של עצירת ההזדקנות באמצעות תרומות דם. קיימות עדויות ראשוניות (ועדיין שנויות במחלוקת) לכך שדמם של אנשים צעירים יכול לעכב תהליכי הזדקנות בקשישים ואפילו לשקם רקמות שכבר סבלו את פגעי ההזדקנות[5]. באופן לא-מפתיע, החלו כבר לקום חברות סטארט-אפ שמוכרות לעשירים מבוגרים את דמם של צעירים אנושיים[6]. המנהג הזה מזכה את אותם עשירים – שוב, שלא במפתיע – בתארים לא-חביבים כ- "ערפדים". בצדק מסוים, יש להודות. אבל מה אם נוכל לייצר דם צעיר בכמויות בלתי-מוגבלות, ולספק אותו לכל תושבי העולם? יש לי הרגשה שאנשים עשויים להרגיש אחרת לגבי הטיפול הזה ברגע שהם יבינו שגם הם יכולים לקבל אותו כדי להישאר צעירים לאורך זמן.

gothic-1482950_1920.jpg

חלק מהעשירים כיום סבורים שדם צעיר יעזור להם להישאר צעירים ויפים בעצמם. מעלה אסוציאציות?

ושוב, חשוב להדגיש כאן שהמחקרים המרמזים שדם צעיר יכול לעכב הזדקנות, עדיין אינם מבוססים מספיק ויש צורך בעוד שפע של עבודת מחקר בתחום. גם אם הרעיון נכון, ייתכן בהחלט שלא תאי הדם האדומים הם האחראים לעיכוב ההזדקנות, אלא גורמים אחרים בדם הצעיר. אבל האם, בסופו של יום, לא נוכל לשכפל גם אותם?

אם הניסוי ב- 2019 יצליח, כל השאלות האלו יתחילו לקבל מענה כבר בשנים הקרובות.

בכל מקרה, הדם המעבדתי מקרין שוב אור על דפוס משמח שחוזר על עצמו שוב ושוב ברפואה ובטכנולוגיה: טיפולים שמגיעים בהתחלה רק לעשירים בשל עלותם הגבוהה, הופכים להיות זולים יותר בשל התקדמות המדע והטכנולוגיה, ובסופו של דבר מגיעים לכולם. זה לא כורח המציאות, כמובן, אבל מדובר בדפוס שאנו רואים לכל אורך מאות השנים האחרונות, וקשה לראות סיבה שייעצר עכשיו. הטיפולים המתקדמים ביותר ברפואה יגיעו לכולם, במוקדם או במאוחר, ובתנאי שנמשיך לתמוך ולקדם את המדע והטכנולוגיה.


 

[1]          “Blood safety and availability.” [Online]. Available: https://www.who.int/news-room/fact-sheets/detail/blood-safety-and-availability. [Accessed: 26-Dec-2018].

[2]          M.-C. Giarratana et al., “Proof of principle for transfusion of in vitro-generated red blood cells,” Blood, vol. 118, no. 19, pp. 5071–5079, Nov. 2011.

[3]          L. Douay, “Why industrial production of red blood cells from stem cells is essential for tomorrow’s blood transfusion,” Regen. Med., vol. 13, no. 6, pp. 627–632, Sep. 2018.

[4]          T. Peyrard et al., “Banking of Pluripotent Adult Stem Cells as an Unlimited Source for Red Blood Cell Production: Potential Applications for Alloimmunized Patients and Rare Blood Challenges,” Transfus. Med. Rev., vol. 25, no. 3, pp. 206–216, Jul. 2011.

[5]          “Fountain of Youth? Young Blood Infusions ‘Rejuvenate’ Old Mice – Scientific American.” [Online]. Available: https://www.scientificamerican.com/article/fountain-of-youth-young-blood-infusions-ldquo-rejuvenate-rdquo-old-mice/. [Accessed: 26-Dec-2018].

[6]          “Startups Flock to Turn Young Blood Into an Elixir of Youth | WIRED.” [Online]. Available: https://www.wired.com/story/startups-flock-to-turn-young-blood-into-an-elixir-of-youth/. [Accessed: 26-Dec-2018].

[7]          J. A. Rowe et al., “Blood group O protects against severe Plasmodium falciparum malaria through the mechanism of reduced rosetting,” Proc. Natl. Acad. Sci., vol. 104, no. 44, pp. 17471–17476, Oct. 2007.

רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

רכב משלוחים אוטונומי נכנס לשימוש סדיר באריזונה

ממש החודש, רגע לפני ש- 2018 מגיעה לסופה, החלו רכבים ללא-נהג לעשות משלוחים בכבישי אריזונה.

כדי להבהיר: לא מדובר ברכבים בעלי צורה רגילה. עד עתה, רכבים ללא-נהג רגילים נכנסו לשימוש רק כשמאחורי ההגה יושב בייביסיטר אנושי, ומוכן ללחוץ על הברקס ברגע שהרכב עושה טעות. אלא שברכבי המשלוחים האוטונומיים החדשים, אין בכלל מקום לנהג האנושי. למעשה, הם קטנים כל-כך שבן-אדם לא יכול בכלל להיכנס לתוכם. הם נראים כמו שילוב של קופסה גדולה ולבנה על גלגלים, עם זוג דלתות מתרוממות שנפתחות כדי לאפשר ללקוחות גישה למצרכים שהרכב הביא להם[1].

הרכב החדש קטן יותר מאוטו רגיל, וקל הרבה יותר. הוא מתגלגל בכבישים במהירות של 40 קמ"ש, ולכן מסוכן הרבה-פחות להולכי הרגל ולרכבים האחרים במקרה של תאונה. וגם אם תקרה תאונה, כבר ציינו שהוא קל יותר ואמור לגרום פחות נזק בעת התנגשות. ומכיוון שאין בו נוסעים אנושיים, לא צריך לדאוג להם בכלל.

הסיפור הזה מניב שני לקחים מרכזיים מעניינים.

הלקח הראשון הוא שחברות שרוצות להצליח בשוק החדש, חייבות לשקול היטב לאיזה מהקונספטים הקיימים הן רוצות להמשיך להיצמד. אנו רואים שהחברה מאחורי הרכב האוטונומי החדש – נורו (Nuro) – נוקטת באסטרטגיה שונה מאד מזו של חברות הרכבים האוטונומיים הגדולות יותר, כמו וויימו (Waymo) וכמו טסלה. וויימו, למשל, מנסה לקחת רכבים בצורתם הנוכחית ולהפוך אותם למוניות אוטונומיות. התוצאה היא שרכביה של וויימו כבדים, מגושמים, ובזבזנים באנרגיה מאחר והם לוקחים רק נוסע אחד או שניים בכל פעם, למרות שהרכב המקורי מתוכנן לשאת לפחות ארבעה נוסעים פלוס נהג. המחוקק חושש (בצדק) ממה שיקרה לנוסעים ברכבים הללו בעת תאונה, ולכן דורש מוויימו ודומותיה לעמוד בסטנדרטים גבוהים במיוחד של בטיחות. עד שהרכבים האוטונומיים המלאים יוכלו לעמוד בסטנדרטים הללו, תעבור עוד שנה אחת לפחות (וכנראה שיותר). וכך, ההיצמדות של וויימו לצורת הרכב הקדומה מעכבת את החדירה של הרכבים שלה לשוק.

נורו פועלת יותר בחכמה, ומתאימה את הרובוטים שלה רק למשימה המצומצמת שהם אמורים למלא. הרכבים האוטונומיים של נורו, כאמור, קטנים, קלים ובטוחים יותר. הם יכולים רק לשנע משלוחים, אבל לכך בדיוק הם נועדו, וזה בסדר גמור. כאשר תחליט נורו להתרחב גם לשינוע פיצות, למשל, או תרופות, היא תוכל להנדס את הרובוטים שלה בהתאם לצרכים החדשים. אבל עד אז, הרובוטים שלה כבר יצברו שפע של ניסיון על הכביש.

וכאן מגיע הלקח החשוב השני: בתחום הבינה המלאכותית, קיים יתרון גדול לראשונים[2]. למה? מכיוון שהבינה המלאכותית המודרנית מבוססת בחלקה הגדול על רשתות עצבים מלאכותיות, ואלו מבוססות על מידע שהן מקבלות. ככל שמזרימים להן יותר מידע, כך הן יכולות לקבל החלטות מדויקות ומוצלחות יותר. המשמעות היא שהחברה שתביא ראשונה את הרכבים האוטונומיים שלה לכבישים, תקבל יתרון גדול על האחרות, מכיוון שהרכבים האוטונומיים הללו יאספו שפע של מידע שישמש לאימון הבינות המלאכותיות ולשיפור ביצועיהן.

זוהי, אגב, הסיבה לכך שטסלה פתחה את האפשרות לציבור להשתמש באפשרות 'הנהג האוטומטי' שלה, על אף שהוא עדיין רחוק מאד מלהיות מושלם. היא רוצה לאסוף מידע שיעזור לשפר אותו, על מנת שתוכל להתחרות בחברות אחרות שיפתחו רכבים אוטונומיים משלהן. וזוהי גם הסיבה שנורו מנסה לשחרר לכבישים את הרובוטים האוטונומיים שלה, למרות היכולות המאד-מוגבלות שלהם: הם אמורים לאסוף מידע, ובכך לעזור להכשיר את הדור הבא של הרובוטים האוטונומיים שיתניידו על הכבישים.

כך שאפשר רק לאחל לנורו בהצלחה בפיתוח החדש. ככל שיהיו יותר רכבים אוטונומיים על הכביש, כך הם ילמדו מהר יותר ויקדמו את כולנו לעתיד של רובוטים על הכבישים, שיגיע מהר עוד יותר מכפי שכולנו צפינו (טוב, נו, חוץ ממני, כי אני עתידן).

 


 

[1] https://arstechnica.com/cars/2018/12/kroger-owned-grocery-store-begins-fully-driverless-deliveries

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/First-mover_advantage

בשם הקניבליזם: חוקרי האתיקה תומכים באכילת בשר-אדם המיוצר במעבדה

בשם הקניבליזם: חוקרי האתיקה תומכים באכילת בשר-אדם המיוצר במעבדה

כולם מכירים את ריצ'רד דוקינס – ביולוג, אתאיסט ומדען-על בריטי שנהנה לזעזע את הציבור מפעם לפעם באמירות שנויות-במחלוקת. בתחילת 2018 הצליח דוקינס להוסיף נדבך חדש לאישיותו הציבורית המורכבת גם כך, כשצייץ ברבים כי הוא מחכה בקוצר-רוח לראות האם נוכל לגדל בשר אדם במעבדה, והאם נצליח להתגבר על הטאבו האוטומטי שלנו כנגד קניבליזם[1].

dawkins
דוקינס נערך להגעתו לשווקים של בשר המעבדה.

מאיפה מגיעה תאוותו הפתאומית של דוקינס לבשר אדם עסיסי? נראה שהיא קשורה בעיקר לסקרנותו בנוגע להחלטות המוסריות שנקבל על עצמנו בעתיד, בכל הקשור לבשר מעבדה.

אז בואו נסביר קודם מה זה בכלל בשר מעבדה.

הבשר הנקי מכולם

נתחיל בתיקון: בשר מעבדה כבר זכה לכינוי מגונדר יותר – "בשר נקי". נקי ממה? נקי מסבל של בעלי-חיים, מכיוון שלא מדובר ברקמה שנחצבה מפרה או מתרנגולת, אלא בתאים שגודלו במעבדה, והתחברו ביחד כדי ליצור רקמה חדשה שמגיעה בסופו של דבר לצלחת שעל שולחננו. התאים המקוריים אמנם נלקחו מהחיה (שכנראה הומתה בתהליך), אך באופן עקרוני ניתן לקחת תאים מחיה אחת בלבד – ולהרבות אותם במעבדה כדי לייצר מספר אינסופי, בלי הגזמה בכלל, של סטייקים, המבורגרים, לבבות, כבדים וכן הלאה.

אמנם לא ניתן למצוא כיום "בשר נקי" בסופרמרקט, אך לא ירחק היום בטרם נוכל לרכוש את הבשר הנקי במחיר המתחרה בבשר… ובכן, מלוכלך. אפשר להבין את הרציונל לתחזית הזו כשבוחנים את ההתפתחויות האחרונות בתחום. ההמבורגר הנקי הראשון, שפותח במעבדה, אמנם עלה ב- 2013 סכום גבוה במיוחד של 330,000 דולרים, אך המחירים יורדים במהירות. כיום, חמש שנים בלבד לאחר ההמבורגר הנקי הראשון, חברת Memphis Meats מייצרת 450 גרם של בשר בקר ב- 2,400 דולרים בלבד[2]. כלומר, תוך חמש שנים ירד המחיר כמעט ב- 99 אחוזים. אם העלויות ימשיכו לרדת באותו קצב, הרי שתוך פחות מעשור נגיע כבר למצב בו הבשר הנקי יהיה זול יותר מהבשר הרגיל שאנו אוכלים כיום.

איזה סוגי בשר נקי אפשר יהיה לייצר? התשובה היא שברגע שהטכנולוגיה תבשיל, המגוון עתיד להיות כמעט אינסופי. נוכל לייצר רקמת סלמון או סטייק פרה, או אפילו לפתח סוגי בשר ייחודיים שלא היו קיימים מעולם. בספר הבישול העתידני "ספר בשר המעבדה", למשל, מובאות דוגמאות למנות יוצאות-דופן באמת ובתמים. ניתן למצוא בו הצעות ל- "בשר רקום": סיב בשר אחד ארוך שיוצר במעבדה, וסבתא יכולה לרקום אותו לקרושה חגיגי וטעים. או, אם חשקה נפשכם להפתיע את המבקרים, למה שלא תציעו להם נגיסי דודו? הציפור אמנם אינה קיימת עוד, אך ניתן יהיה לנחש את המבנה הגנטי שלה, ולהרכיב את תאיה מחדש במיוחד עבור שולחן האוכל[3].

cultured grandma meat
סבתא רקמה קרושה בשרי לארוחת החג. לא ברור איזה חג. כנראה שאתם גם לא באמת רוצים לדעת.

שניים מהרעיונות שבספר הבישול העתידני מעניינים במיוחד, מאחר והם מספקים לנו הצצה לעולם בו בשר מופק ללא סבל. הרעיון הראשון מכונה "החזיר שבגינה". במסעדות בהן תוגש מנה יוקרתית זו, תוכל אתה – האורח – לבקר קודם בחצר האחורית של המסעדה, ושם תפגוש את "פוקי", החזיר שתאכל באותו ערב. תוכל ללטף את פוקי, לדבר איתו, או להתעלם ממנו לגמרי. כי הוא חזיר. אבל הדבר היחיד שלא תוכל לעשות הוא לפגוע בו, מכיוון שהבשר שמופק מפוקי הגיע מביופסיה זעירה שעשו לו פעם אחת בלבד בימי חייו. תקעו מזרק בכתפו, שאבו החוצה כמה תאים, שמו פלסטר – וזהו. מעכשיו, המסעדה יכולה להכין אלפי סטייקי-פוקי, בעוד שפוקי יכול להמשיך לחיות את חייו בנעימים, וסובל רק מהצקותיהם של האורחים האנושיים שבאים להתפעל ממנו כל ערב.

שימו לב לנקודה החשובה: פוקי לא נפגע כלל בתהליך הפקת הבשר. לא נגרם לו כל נזק. ואם כך הדבר, מדוע לא להתקדם למנות מוזרות עוד יותר, למרות שהן מופקות באופן מוסרי לגמרי? וכך מציע לנו ספר הבישול העתידני את המנה המוזרה ביותר האפשרית: "קוביות סלבריטאים", שכשמה כן היא. תמיד התפעלתם מחכמתו של איינשטיין? עכשיו תוכלו לקבל טעימה ממוחו. רוצים לתת ביס במיילי סיירוס או בצחי הלוי? מרגע בו הם יתנו רשות למעבדות לקחת כמה תאים מגופם, תוכלו לאכול גם את סטייק הלוי. היד פורסת, והרשות נתונה.

celebrity cubes
מנת "קוביות סלבריטאים": נגיסי רקמת מוח של איינשטיין שגודלה במעבדה, לצד רקמות שריר ושומן של סלבריטאים אחרים.

עכשיו אתם מבינים מאיפה הגיעה סקרנותו של דוקינס? דוקינס תוהה האם נצליח להתגבר על תגובת הנגד האוטומטית שלנו מקניבליזם – זו שאומרת לנו "איכס, מגעיל!" ועוצרת אותנו מלנגוס בעמיתינו למשרד – ובמקום זאת נקבל על עצמנו גישה נאורה יותר. כלומר, נתייחס לבשר האדם המעבדתי כאל… פיסת בשר… ותו לא. ופיסת בשר אחת זהה לרעותה, בין שהקוד הגנטי שבתאיה שייך לפרה, לאדם, או, רחמנא ליצלן, לפוקי החזיר. מה זה משנה, בסך הכל, אם אף אחד לא נפגע בתהליך יצירת הבשר?

מסתבר שלדעת חלק מאנשי האתיקה יש דווקא חשיבות גדולה למקור הבשר הנקי, ולפי לפחות אחד מהם – הדרך היחידה להפוך את הבשר הנקי לאתי באמת ובתמים, היא לעודד אכילת בשר אדם.

צרות של אתיקנים

קודם כל חשוב לומר שאנשי האתיקה חלוקים בדעותיהם לגבי הרשות לאכול בשר נקי. יש כאלו הסבורים שהוא יכול לצמצם מאד את הסבל שחווים בעלי-החיים, בעוד שאחרים טוענים שהבשר הנקי ישמר את הדעה הרווחת לפיה בני-אדם נבדלים מבעלי-החיים. לפי דעה זו, העובדה שאנו אוכלים בעלי-חיים ולא בני-אדם מרחיקה אותנו מוסרית עוד יותר מבעלי-החיים. אנו לומדים לראות אותם כמקור למזון ותו לא – כיצורים נטולי-משמעות בפני עצמם, לבד מהמטרה היחידה שלהם עבורנו: לספק לנו את בשרם הטעים.

האתיקן ג'וש מילבורן ניסח היטב את הקושי האתי במצב זה במילים הבאות –

"אפילו אם איננו פוגעים ישירות בחיות שאינן-אדם בתהליך, הרי שבאכילת בשרן אנו יוצרים קיר ומפרידים ביננו ל- ביניהן. אנו מסמנים את עצמנו כיוצאי-דופן, כחשובים יותר, כאציליים יותר. … וכך נותרת דילמה ברורה: מצד אחד, אנו אמורים לרצות לאמץ את ההבטחה הטכנולוגית הטמונה בבשר מעבדה, בזמן שמצד שני, איננו אמורים לרצות שהתמיכה בטכנולוגיה תאשר או תתרום להיררכיות הכוזבות המושתתות על סוגנות [כלומר, על אפליית בעלי-חיים על פי מינם הביולוגי – ר.צ.]"[4]

הפתרון, לדעת מילבורן, פשוט: אם אכילת בשר נקי המגיע מבעלי-חיים מחזקת את ההפרדה בין בני-האדם לעולם החי, הרי שהדרך להצדיק מוסרית את אכילת הבשר הנקי היא… לאכול בני-אדם.

פתרון זה היה נתפס בעבר כאכזרי, מאחר והוא היה עלול לערב כאב וסבל אנושיים, ובכך להגדיל את מספר היצורים הסובלים בעולם. אלא שבעתיד הקרוב נוכל לגדל סטייקים אנושיים במעבדה מתאים שנלקחו מאדם אחד בלבד, והורבו וגודלו במעבדה פעמים רבות. אפילו לא נצטרך להכאיב לאותו אדם – התאים יוכלו להגיע מעורו, בתהליך שלא יערב שום כאב. נוכל אפילו לערב את התאים האנושיים ביחד עם תאי הבקר והתרנגולת, כך שבכל מנה של בשר נקי שנאכל, יהיו גם שרידים אנושיים.

הבעיה היחידה היא שאם אכן נעשה כך, הרי שכל מי שיקנה המבורגר נקי קפוא בסופרמרקט, יהפוך באופן אוטומטי, לא נעים לומר, לקניבל. אני חייב להודות שאני שואב הנאה סדיסטית מסוימת כשאני מדמיין את אנשי יחסי הציבור של חברות הבשר הנקי מורטים שערותיהם בעצבים, כאשר הם מנסים נואשות לחשוב איך לגרום לציבור הרחב לאמץ לחיקו את התואר הזה.

ובכן, מה באמת הבעיה עם קניבליזם? והאם הבשר הנקי יכול להצדיק אותו?

בשם הקניבליזם

למרות הטאבו הרווח על קניבליזם, מעניין לציין שדווקא ניתן למצוא מספר קטן של תרבויות בהם מקובל לסעוד על בשרו של האחר, לרוב באופן טקסי ופורמלי המכבד את המת. בני שבט הקורוואיי, למשל, החיים בדרום-מזרח פפואה, עדיין מקיימים תרבות קניבליסטית מפוארת[5]. עדיין, רוב בני-האדם החיים כיום רואים קניבליזם כמנהג הראוי לגינוי, על אף שהאתיקנים מתקשים למצוא סיבות מוסריות ברורות כנגדו[6].

ציור של צ'רלס גורדון פרייזר – Cannibal feast on the Island of Tanna, New Hebrides. במקור מוויקיפדיה.

קיימים אתיקנים המנסים לטעון כנגד קניבליזם בשם "חכמת הגועל". כלומר, אם דבר-מה מגעיל אותנו, הרי שברור שיש בו מן הפסול. הפילוסוף ליאון קאס, למשל, טוען שמין עם חיות וגילוי עריות מגעילים את רוב בני-האדם, וזו סיבה טובה מספיק לאסור עליהם[7].

ההסתמכות על "חכמת הגועל" כדרך להצדיק או לשלול מנהגים מסוימים עשויה להישמע הולמת, עד שאנו למדים שאנשים בתרבויות שונות נגעלים ממנהגים שונים. הרודוטוס, למשל, מתאר כיצד הזמין המלך דריווש הפרסי לחצרו אנשים משתי תרבויות שונות מאד: יוונים, שנהגו לשרוף את גופות מתיהם, וקאלאטיאנים שנהגו לאכול את גופות אבותיהם שנפטרו. המלך הציע ליוונים לאכול את גופות אבותיהם המתים – והם הזדעזעו קשות, ובישרו לו שאין כמות כסף בעולם שתוכל לשכנע אותם לבצע מעשה שכזה. אז הציע דריווש לנציגי הקאלאטיאנים לשרוף את גופות אבותיהם – והם התחננו בפניו שלא להזכיר אפילו מעשה נוראי שכזה[8].

אנו רואים, לפיכך, שחכמת הגועל אינה מספיקה כצידוק מוסרי כדי לאסור על מנהגים מסוימים. הדוגמאות האחרות של קאס אינן משכנעות גם הן. לאיסור על גילוי עריות יש הצדקה מוסרית, מאחר והוא מערב השפעה אסורה ויחסי מרות בין הורים לילדיהם, ויכול להזיק גנטית לילדים הבאים לעולם כתוצאה מגילוי עריות. באופן  דומה, לאיסור על מין עם בעלי-חיים יש הצדקה מוסרית מאחר ובני-האדם כופים את רצונם על החיה הכפופה למרותם.

כולנו יכולים להסכים על אי-המוסריות הכרוכה בהריגת אדם בניגוד לרצונו, במטרה ליהנות מבשרו, ויהא זה טעים ככל שיהא. אך קיימים מצבים בהם אנשים מתירים מרצונם החופשי לאחרים לאכול מבשרם – למשל, נשים לאחר לידה, המרשות לאחרים לבשל ולאכול את שלייתן[9]. אנו מרימים גבה לנוכח מנהג מוזר שכזה, ועשויים להרגיש בחילה קלה, אך איננו יכולים למצוא את הצידוק המוסרי לאסור את קיום המנהג.

ייתכן בהחלט שתחושת הגועל מהקניבליזם התפתחה במהלך האבולוציה כדי למנוע מרוב בני-האדם להידבק במחלות מסוימות שיכולות לעבור לתוך הגוף רק בדרך זו. הקניבלים בני שבט הפורה, למשל, נהגו לאכול את מוחותיהם של המתים כדרך לכבד את רוחותיהם. לרוע המזל, המוחות הכילו חלבונים מעוותים (פריונים) שהדביקו את הסועדים במחלת הקורו, שהיא וריאציה של המחלה הידועה כ- "מחלת הפרה המשוגעת"[10]. קניבליזם נושא בחובו סכנות בריאותיות ברורות, לפיכך, אך כאשר אנו יכולים לסנן את התאים האנושיים כדי לוודא שאינם נושאים 'מסתננים' שיכולים להזיק לגוף, גם הסכנה הבריאותית אינה יכולה עוד להצדיק את האיסור על קניבליזם.

ג'וש מילבורן מתאר את כל הטיעונים הללו במאמרו, שהתפרסם בכתב העת המדעי Res Publica בשם – "לכרסם בשר מעבדה: אתיקה של בעלי-חיים, קניבליזם וקדמה חברתית". המאמר זכה בפרס PG, כתוב היטב, ומגיע למסקנה הבלתי-נמנעת: לא ניתן להצדיק איסור מוסרי על אכילת בשר שהגיע מתאים אנושיים, ובתנאי שלא נגרם כאב לאיש בתהליך הפקת התאים, ושאין בכך סיכון רפואי לסועדים או… ובכן, לנסעדים.

אם קניבליזם אנושי בתנאים אלו אכן מקובל מוסרית, הרי שאין שום סיבה שלא לממש את פתרונו של מילבורן לדילמה האתית שמציב הבשר הנקי לפנינו: בנוסף לבשר הנקי המגיע במקורו מתאי פרה, תרנגולת, חזיר וחיות אחרות, עלינו לאכול גם בשר נקי המגיע מבני-אדם. רק כך נוכל לוודא שבשר המעבדה אינו מנציח את ההפרדה בין בני-אדם לבין בעלי-חיים.

ברצינות?

כן, ברצינות. אבל יש סייג גדול אחד לעניין. כדי לקבל את הטיעון של מילבורן אתם צריכים גם להסכים עם הרעיון לפיו בני-האדם אינם שונים מהותית מבעלי-חיים. אם יש הבדל ברור – ברמה הרוחנית, למשל – בינינו לבין בעלי-החיים, הרי שייתכן שראוי גם להציב את אותו "קיר שיפריד בינינו לביניהן", ולקבוע בצורה הפשוטה ביותר שבעלי-חיים נועדו לאכילה, בעוד שבני-אדם שמורים למטרות אחרות. אני אישית לא רואה הבדל ברור שכזה. מבחינתי, כל בעלי-החיים – כולל האדם – מסודרים על רצף של מודעות עצמית ושל תבונה. אנו יותר מתקדמים מהשימפנזים מבחינת התבונה, בוודאי, והרבה יותר מפותחים מבחינה שכלית מהכלב או מהפרה, אך עדיין הננו חלק מממלכת בעלי-החיים, וניתן למצוא מקבילות בקרב הכלב, הפרה והשימפנזה לכל הרגשות והצרכים המטרידים גם את בני-האדם.

החשש השני שלי הוא שאנו מנסים לחשוב על העתיד בשימוש במושגים מן העבר. מדוע בכלל אנו צריכים להתייחס ל- "תאים" הגדלים במעבדה לפי המקור שלהם – בין שהגיעו מפרה, מחזיר או מאדם? הם בסך הכל תאים – מכונות ביולוגיות זעירות, שאינן מסוגלות לעשות דבר בצלחת הפטרי מבלי סיוע קדחתני מצד החוקרים המגדלים אותן. התאים האנושיים במעבדה לא היו יכולים להתפתח לעובר אנושי אפילו אם היו מושתלים ברחם אנושי. מדוע אנו צריכים בכלל להתייחס אליהם כאל "תאים אנושיים", ולא כאל "מכונות לייצור בשר", למשל?

File:Smooth muscle tissue.jpg
רקמת שריר. התצליחו לנחש האם מדובר ברקמה של כלב, פרה, חזיר או… אדם? ואם לא – האם זה באמת משנה? מקור – ויקיפדיה.

אלא שהציבור עדיין לא התחיל לחשוב בדרך זו על התאים האנושיים, ולכן החשש השלישי שלי הוא שאם אנשי האתיקה ינסו להניא אנשים מאכילת בשר נקי – אלא בתנאים המחייבים קניבליזם – הם ייתוודעו לרגשות הציבור המאד-ברורים בנושא. יש לי הרגשה שאם אנשים יחשדו שההמבורגר הנקי שלהם עלול להכיל בשר אדם, הם ידירו רגליהם מכל העניין, וירוצו מהר-מהר לאכול שוב המבורגרים טבעיים מבשר פרה, שנקטלה במיוחד עבורם. הבשר הנקי יאבד מקסמו לשנים רבות, וכולנו נאבד הזדמנות פז לצמצם ולמזער את רמת הסבל בעולם.

הפילוסוף דיוויד צ'אובט ניסה לאחרונה להסביר במאמר מרתק – "האם עלינו לסרב לבשר מעבדה בשם האצילות החייתית?" – מדוע עלינו להיזהר מטיעונים אתיים שירחיקו את הציבור מאכילת בשר נקי[11]. הוא מתאר במאמרו משל על ה- "קזארים", גזע חייזרי שעולה עלינו בהרבה מבחינה טכנולוגית, אך בעל רמת חשיבה דומה לשלנו. הקזארים נוחתים בכדור-הארץ, משתלטים על כל המין האנושי, ונושאים את הנאום הבא:

"אנו הקזארים חשובים ובעלי-ערך גדול בהרבה מכם, בני-האדם, ואנו מתכננים להמחיש את העליונות שלנו בכך שנאכל אתכם… עם זאת, לרובנו יש עקרון להימנע מגרימת סבל או עצב ליצורים נחותים, כך שנעדיף לגדל את בשריכם במעבדותינו, ולא לטבוח בכם בבתי-המטבחיים שלנו. … אך כמה מאיתנו, שסבורים שהם מגנים עליכם, מאמינים שאיננו בעלי ערך גדול יותר מכם, ושאכילת בשר המעבדה שלכם אינה מוצדקת – בדיוק באותה המידה שאכילתכם לאחר קטילתכם אינה מוצדקת, מבחינת האצילות שמיוחסת לכם. … אנו מבקשים מכם לספר לנו מה הפתרון שנראה לכם עדיף: להיהרג באופן סדיר ולהיאכל (ולחכות עד ליום בו המגנים עליכם יצליחו לשכנע אותנו שאיננו אמורים לאכול את בשרכם כלל), או שאנו הקזארים נאכל את בשרכם שיגודל במעבדותינו."

המשל של צ'אובט ממחיש את הבעיה הטמונה בעיכוב הגעת הבשר הנקי לשוק בשל 'טיעונים אתיים'. אם היינו שואלים את בעלי-החיים האם הם היו מעדיפים להמתין עד שכל האנושות תסכים לאכול בשר נקי אנושי, ובזמן זה להסכין עם המשך הטבח והסבל, ברור מה הייתה תשובתם – בדיוק כפי שתשובתנו שלנו לקזארים הייתה ברורה. אנו אמורים לשאוף לצמצם סבל מכל סוג שהוא – אנושי או חייתי – כבר בהווה, וכל עיכוב במעבר לבשר נקי בשל אתיקה גבוהה-גבוהה, עולה לבעלי-החיים בסבל רב.

בקיצור, ועם כל הכבוד לאתיקנים, יש לי תחושה ברורה שהאתיקנים נהנים להתפלפל ולהתפלסף, בזמן שבעלי-החיים ממשיכים למות ולסבול. מבחינתי, ברגע שנוכל לעבור לבשר נקי – יהא מקורו אשר יהא – תהיה עלינו החובה המוסרית לעשות כן.



* – כדי לחסוך בשאלות מיותרות: הכותב מצהיר בזאת שהוא עצמו אינו צמחוני, עדיין.

[1] https://twitter.com/RichardDawkins/status/969939225180364805

[2] https://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-5499911/Richard-Dawkins-claims-eat-lab-grown-human-meat.html

[3] https://bistro-invitro.com/nl/menu-2/

[4] http://sci-hub.tw/https://link.springer.com/article/10.1007/s11158-016-9331-4 – SciHub link

[5] https://www.smithsonianmag.com/travel/sleeping-with-cannibals-128958913/

[6] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/japp.12056

[7] https://pdfs.semanticscholar.org/23d1/37cd00dbb33f0531e1a71541e45da1a27d12.pdf

[8] https://faculty.uca.edu/rnovy/Rachels–Cultural%20Relativism.htm

[9] https://en.wikipedia.org/wiki/Human_placentophagy

[10] https://en.wikipedia.org/wiki/Kuru_(disease)

[11] http://sci-hub.tw/https://link.springer.com/article/10.1007/s10677-018-9888-4 – Article in SciHub