פסולת גרעינית, פמיניסטיות זועמות ותרחישים פרועים לעתיד האנושות

הפמיניסטית הראשית עיקמה את אפה כששמעה על שלטי האזהרה שהוצבו באתר הפסולת הגרעינית.

"השנה היא שנת 2091." הצהירה בפני מנהלת החפירה. "את בוודאי לא מצפה שנתייחס ברצינות למדע הגברי של תחילת שנות האלפיים, נכון? את הרי זוכרת שכמעט לא היו מדעניות גרעין באותו הזמן – אז איך אפשר לקבל את תוצאות החשיבה הגברית המבולבלת והיהירה, שהונחתה בעיקר משיקולים של רווח? את יכולה להתעלם מהשלטים האלו ולהתחיל לחצוב מיד. אנחנו מאמינות שיש כמויות גדולות של אשלג באזור, שיכול להניב הרבה כס… הרבה אושר ושמחת חיים כללית לארגון!"

הפמיניסטיות התחילו לחצוב מיד באזור, ותוך ימים ספורים ניקבו את מיכלי הפסולת הגרעינית שנקברו באתר בסוף המאה העשרים. חומרים רדיואקטיביים בריכוז גבוה השתחררו לנהרות ולאוקיאנוסים וגרמו לאסון סביבתי חמור.

וזהו רק אחד התרחישים שפותחו במהלך פרויקט של ממשלת ארצות הברית בשנת 1991, בו ניסתה הממשלה להיערך לעתיד המרוחק ממנה עשרת-אלפים שנים[1].

איך חושבים (הרבה) קדימה?

בתחילת שנות התשעים החליטה ממשלת ארצות הברית להקים אתר חדש בו תיקבר פסולת גרעינית. התכניות המקוריות היו לפתוח את האתר בקרבת אזור מיושב, בניו מקסיקו, אך נציגי הציבור הבינו חיש מהר את הסכנה שברעיון. מכיוון שכך, הם החליטו לבחון את הדרכים השונות בהן עשויה הפסולת הגרעינית להשתחרר לסביבה.

זוהי, כמובן, אסטרטגיה חכמה, אבל יש בעיה אחת: הפסולת הגרעינית האמורה יכולה לשרוד מאות-אלפי שנים לפני שתאבד מכוחה להזיק. מכיוון שכך, ברור היה שיש צורך בפרויקט חיזוי לטווח הארוך. הממשלה החליטה שאין טעם להסתכל מאות-אלפי שנים קדימה, והגדירה טווח חיזוי של עשרת-אלפים שנים 'בלבד'. וכך, בשנת 1991 הקים משרד האנרגיה האמריקני "פאנל עתידים" שכלל פיזיקאים, מדענים מכל הסוגים, ואפילו עורכי-דין ועתידנים. המשימה שהוטלה על חברי הפאנל הייתה לזהות את הדרכים השונות בהן עלולים בני הדורות הבאים לפרוץ לתוך המאגר – ואיך להניא אותם מכך[2].

הפאנל התחלק לארבעה צוותים. השלושה הראשונים התבקשו לפתח תרחישים 'הגיוניים' וסבירים של העתיד, ומכיוון שכך – אינם מעניינים. הצוות הרביעי התרכז דווקא בתרחישים הפרועים והמוזרים. כפי שכתבו חברי הקבוצה, הם שאלו את עצמם –

"אלו תנאים חברתיים ומוטיבציות של קבוצות ואינדיבידואלים עלולים להביא לפריצה לתוך מאגר הפסולת הגרעינית – ולא משנה עד הם עשויים להיראות לנו מוזרים, לא הגיוניים, סוטים או אפילו מתועבים?"

וסיכמו כי – "חלק ממטלתנו הוא לחשוב על הבלתי-ניתן לחשיבה."

וזה בדיוק מה שעשו. הם פיתחו תרחישים אודות עולמות עתידיים של פמיניסטיות המתייחסות בזלזול למדע הגברי של המאה העשרים, של כתות דתיות המחפשות אחר משמעות החיים באתרי הפסולת הגרעינית, של ציידי אוצרות המשוכנעים שהממשלה הסתירה מטמון יקר-ערך מתחת לאדמה. הם שקלו את האפשרות שייעשה ניסיון לחצוב מנהרה דרכה ינועו רכבות מהירות בין יוסטון ללוס אנג'לס – ושהוויברציות של רכבות שכאלו יערערו את מבנה האתר ויגרמו לפסולת הגרעינית לדלוף. הם אפילו חשבו על תרחיש בו הציביליזציה האנושית כולה נחרבת, ומעטים יודעים לקרוא ולכתוב, כך ששלטי האזהרה באתר אינם שימושיים עוד. וכאשר ניסו לקפוץ קדימה לשנת 11991, הם דמיינו עובדים-רובוטיים שמתקלקלים ומתחילים לקדוח מטה-מטה, מבלי להתייחס להוראות האזהרה באתר.

חשוב להבהיר כי הצוות הרביעי לא טען שהעתיד עומד בוודאות לכלול ממשל פמיניסטי, או רובוטים שיוצאים משליטה. הוא פיתח את התרחישים הללו מתוך מטרה לבחון רעיונות מחוץ לקופסא, ולדחוף את מקבלי ההחלטות לכיווני חשיבה אליהם לא היו רגילים. אני חושב שאפשר להסכים שהם הצליחו במטלה זו מעל ומעבר – הם לא רק חשבו מחוץ לקופסא, אלא שרפו אותה לגמרי.

אם התרחישים נשמעים לכם הזויים – ובכן, מצוין! זו הייתה מטרתם של אנשי הצוות הרביעי, ומסיבה טובה. הם הסתכלו אחורנית בהיסטוריה, וזיהו נכונה שהעתיד-הרחוק נראה הזוי תמיד מנקודת מבטם של האנשים החיים בהווה. הפצצה הגרעינית – חפץ בגודל של ארון בגדים, שהופך עיר שלמה לעיי חורבות – נראתה כמדע בדיוני וכפנטזיה אפלה, ממש עד הרגע בו הודגמה לראשונה על הירושימה ונגסקי. הרעיון של מלחמת עולם שתביא למותם של מיליוני אנשים תוך ימים ספורים, נראה הזוי לאנשים שחיו לפני מלחמת העולם הראשונה. המחשבה שהמונרכיה הצרפתית תהפוך לדמוקרטיה הייתה בלתי-נתפשת, עד ממש לפרוץ המהפכה הצרפתית, וכך גם הרעיון שמדינה שלמה – ובוודאי מעצמת-על כברית המועצות – תאמץ את עקרונות הקומוניזם (או לפחות תטען שהיא עושה כך).

ובעצם, למה ללכת רחוק כל-כך אחורנית בהיסטוריה? הרי רק בשני העשורים האחרונים התחוללו מאורעות שרק סופרי המדע הבדיוני – וכמה עתידנים מטורפים – היו מעזים לחשוב אודותיהם ברצינות. איש לא צפה, למשל, את האביב הערבי או את הופעתה של דאע"ש הכתירה עצמה כח'ליפות החדשה. מעטים חשבו שדונלד טראמפ – אדם שיצא כנגד כל המערכת הפוליטית במדינתו – ינצח בבחירות. ובסקטור הפרטי, מודלים ארגוניים מבוזרים כמו ויקיפדיה, אובר או איירבנב, לא נראו סבירים – עד הרגע בו הוכיחו שאכן הם זוכים להצלחה.

המסקנה אליה אנו חייבים להגיע מכל הדוגמאות הללו, היא שהעתיד הרחוק – ולעתים גם הקרוב – נראה תמיד מוזר בעיניהם של אנשי ההווה. זו הסיבה שממשלת ארצות הברית מימנה את הפרויקט, וזו הסיבה שגם חברות גדולות – כחברת האנרגיה Royal Dutch Shell, אינטל, ואחרות – מנסות באופן מודע לפתח תרחישים 'מוזרים' לעתיד. הן מבינות היטב שלא ניתן לחשוב על העתיד הרחוק מבלי לקבל את העובדה שהטכנולוגיות, הממשל ואפילו מחשבותינו ורעיונותינו לגבי הסביר והראוי יהיו שונים בהכרח מהמצב בהווה.

זוהי חשיבותו האמיתית של חקר העתידים: הוא מאפשר לנו לראות מחדש את העולם, להבין אותו טוב יותר, ולאמץ דרכי חשיבה שונות המתאימות יותר לעתיד. ואפילו בפרויקט האמור, עם תרחישים פרועים כל-כך בנושא רציני כל-כך, התגלתה תועלת מחקר העתיד. בשיחה פרטית שניהלתי לאחרונה עם טד גורדון, העתידן שניהל את הצוות הרביעי, הוא סיפר שמתכנני אתר הקבורה קראו את התרחישים הפרועים בעיון, והתאימו את שלטי האזהרה באופן שיוכל לפנות גם לאנשים שאינם יודעי קרוא וכתוב, לציידי אוצרות ולפמיניסטיות של העתיד.


 

קישורים:

[1] http://www.wipp.energy.gov/library/cca/CCA_1996_References/Chapter%207/CREL3329.PDF

[2] https://www.atlasobscura.com/articles/1990s-doomsday-planners-worried-about-feminists-breaching-nuclear-waste-sites

21 מחשבות על “פסולת גרעינית, פמיניסטיות זועמות ותרחישים פרועים לעתיד האנושות

  1. יש להניח שעד 11991 ימצאו פתרונות מעשיים לפרוק פסולת אטומית, יש להניח שלא יהיה צורך ברכבת מהירה ליוסטון היות ובני האדם יהפכו להיות….מה בעצם הם יהפכו להיות בעוד 10 אלפי שנים ?

    אהבתי

  2. העתידן, ד"ר דוד פסיג, סוקר בספרו, 'צופן העתיד' מ- 2008, את הניסיונות של מדענים למצוא דפוסים מחזוריים בין שלום למלחמה, על בסיס תורת המערכות המורכבות. סיכום הדברים הוא, ש"עלינו לצפות לאירוע עולמי מכונן, שיתרחש שוב בשנים 2020-2018, עם סטייה אפשרית של שנתיים לכל כיוון. מבחינתה של ישראל, נראה שעוד דבר מה, מכונן ומקומי, משתלב לתוך שיאם של התהליכים הגלובליים…" (פסיג, 2008, ע' 136).

    דוד פסיג הדגיש, בצדק, את הקשר שבין התהליכים הגלובליים והתהליכים האזוריים. הסיוט של איראן – לפני שתכניתה הגרעינית הושלמה – הוא היגררות למלחמה עולמית:

    טילים מתפוצצים בערי איראן הם סיוט עבור האזרחים והמשטר כאחד. טראומת מלחמת איראן עיראק עדיין פתוחים, והציבור האיראני לא יסלח למשטר על הסתבכות שכזו. המשמעות היא שהמשטר לא ישרוד;
    במלחמה כזו עלולה איראן להישאר לבדה מול קואליציה מערבית. לפטרונה, ולדימיר פוטין, מעט מאוד חשק להוציא עבורה את הערמונים מתוך האש, ולהסתכן בקריסת משטר אסד, ובוויתור על כל הישגיו במזרח התיכון.
    כדי למזער סיכונים, חייבת איראן, שהמכה שתנחית על ישראל תעשה בידי שליח (פרוקסי). משמע, בידי אסד וחיזבאללה. זו הסיבה למשלוחי הטילים האיראנים הדחופים לסוריה; וזו הסיבה להקמת מפעלים לייצור טילים בסוריה ובלבנון.

    אימפריה חושבת בגדול: אם אלפי טילים – שיישלחו בבת אחת – יהרסו את התשתיות הישראליות: חשמל, מים, נמלי תעופה וים, מתקנים צבאיים וכדומה, תתבוסס ישראל בסוגיות קיומיות, ו'תצא מן המשחק' האזורי. כך, לא יחצוץ דבר בין איראן להגמוניה אזורית. אם המחיר הוא הרס התשתיות של סוריה ולבנון ו"החזרתן לתקופת האבן", זה שווה בטווח הארוך את המחיר.

    באשר להיגררות מעצמות למלחמה, אם ישראל כבר אינה רלוונטית כמעצמה התנאים משתנים, וההכחשה האיראנית שיזמה את המלחמה יהיה סולם יציב דיו לגרום למי שירצה לרדת מהעץ, לעשות כן!

    זו הסיבה שהמנהיגים הישראלים מדגישים בהצהרותיהם, כי המענה הישראלי לא יהיה רק מקומי. הנקמה תמוקד בטריטוריה איראנית, והמחיר האלטרנטיבי שישלם המשטר האיראני בהתאם!

    אבל גם אז, יוכלו האיראנים לטעון שהותקפו ראשונים ולהגיב, ויהיו בקהילה הבינלאומית מי שיתמכו בגישתם. יתרה מכך, תקיפה מאחדת את האזרחים ויש סיכוי שהאופוזיציה האיראנית תתאחד מאחורי המשטר!

    אהבתי

  3. פינגבק: רועי צזנה: פסולת גרעינית, פמיניסטיות זועמות ותרחישים פרועים לעתיד האנושות - ייצור ידע

  4. האם יש מדינות וממשלות שמעסיקות עתידנים? חברות? האם זה יכול להיות מקצוע בפני עצמו? מקצוע חדש שלא היה כמוהו היות והעתיד משתנה מהר מאי פעם

    אהבתי

      • וזה מביא אותנו לשאלה: האם כדי להיות עתידן נחוץ לאבד את חוש ההומור 🙂

        עתידן היה יכול לומר להם שזה כלל לא הגיוני לנסות לדבר אל ארכיאולוגים בעוד 10 אלפי שנים. עם קצב השינוי שסביבנו אי אפשר לנבא מה יהיה עוד 100 שנים ובוודאי שלא עוד 1000. אלא אם כן נחזור לתקופת האבן במו ידינו.
        ועד אז רובוטים הם אלו שיחצבו והם יפעילו אינטלגנציה טרנסג'נדרית (ומונה גיגר) ויחליטו שזה לא רעיון טוב
        פ.ס.
        גם לא יהיה צורך באשלג מכיון שיגדלו אוכל במדפסת 3 מימדים ולא באדמה.

        אהבתי

      • אני כבר למדתי שלא לצחוק באינטרנט על אף אחד 🙂

        אבל זה שאי-אפשר לנבא מה יהיה בעוד מאה שנים, לא אומר שצריך להרים ידיים לגמרי. במקרים הנדירים מאד בהם אנו מנסים להתכונן מאות או אלפי שנים קדימה, אפשר לעשות מאמץ לחשוב מחוץ לקופסא דווקא כדי לעלות על כמה רעיונות מוזרים ומטורפים – שאולי יביאו תועלת כבר בהווה.

        אהבתי

  5. איך תראה המשפחה העתידית, אם תהיה דבר כזה משפחה. בעשורים האחרונים ראינו עירעור של המודל המקובל של המשפחה והתקדמות הטכנולוגיה והרפואה אחראית לעירעור הזה. האפשרות להפריה חוץ גופנית, ל הריון ללא קשר גנטי ובקרוב מאד לקלונינג. במקביל לנשואים והורות חד מיניים עם קשר גנטי, שינוי מוסכמות וחוקים. האם תהיה בעתיד יחידה משפחתית מקובלת כמו היום או שתהיה שונה לחלוטין או שלא תהיה כלל.
    האם צמצום ילודה במערב מצביע על עתיד? בספרי מדע דמיוני יש מקרים של תרבויות שהכחידו עצמן לדעת על ידי חוסר התרבות.

    אהבתי

    • שאלות מעולות. אין לי מושג 🙂
      בגדול, הייתי אומר שהשאלה המרכזית היא האם החברה האנושית יכולה לשנות את הסטטוס קוו של היחידה המשפחתית, בהתאם למה שהטכנולוגיה מאפשרת לה. מהתבוננות בחברות שבטיות, נראה שזה בהחלט אפשרי.

      Liked by 1 person

      • המשפחה האנושית נוצרה על פי דחפים טבעיים, הצורך להתרבות ולשמר את הגזע שטבוע בכל חי וצומח + התנאים החברתיים שהולמים ביותר את הצורך. אם הטכנולוגיה מתגברת על כל אלו אז כנראה שאנחנו ההומו סאפיאנס האחרונים

        אהבתי

      • יש שבטים בהם המשפחה מוחלפת בחברה של זכרים שמגדלים את הילד. או שהמשפחה הופכת להיות המשפחה המורחבת, או מקרים של פוליאמוריה וכן הלאה. בקיצור, המשפחה הגרעינית – אבא, אמא, X ילדים – אינה הכרח מוחלט. ועדיין אפשר לגדל צאצאים בדרכים אחרות.

        אהבתי

  6. בעוד אלף שנים לא יהיו בני אדם. יהיו רובוטים של גוגל שיתקשרו בקול של בן אדם למספרה ויזמינו תור אצל ספר אוטומטי לאדם שמת לפני אלף שנים ושהתודעה שלו תהיה מועתקת באיזה מחשב ותהיה עסוקה בלטוות שיחות וירטואליות עם תודעות אחרות של אנשים שמתו מזמן.

    Liked by 1 person

  7. אם התודעות שלנו יהיו מועותקות למחשב, ונוכל לתקשר במהירות של מחשב, אבל חוויות לא יהיו לנו יותר כי לא יהיה גוף, אז על מה נדבר אחד עם השני אחרי שנגמור לספר כל מה שיש לנו?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s