למה הכלכלה השיתופית לא עובדת עבורכם

ביום רביעי השבוע אעביר הרצאה על כשלי הכלכלה השיתופית (כפי שהיא נתפשת וממומשת כיום) בטמפל בר בכפר סבא, ביחד עם גיל קויבסקי המומחה לכלכלה שיתופית ומייסד קהילת Ouishare Israel. כולכם מוזמנים להגיע, להקשיב ולהשתתף בדיונים לאחר ההרצאה, בתקווה לנסות לתקן את הכלכלה השיתופית ולקדם אותנו לעתיד טוב יותר. ברשומה זו אני מסכם חלק מהדברים שאציג בהרצאה, ושהרעיונות שמאחוריהם התגבשו בין היתר בזכות שיחות והחלפת רעיונות עם גיל.

 

 

ב- 2011 פרסמה רייצ'ל בוסמן את ספרה – "מה ששלי שלך: איך הצריכה השיתופית משנה את הדרך בה אנו חיים". אני מאד ממליץ לקרוא את הספר, אבל אם לסכם אותו במשפט אחד (חטא נוראי) מדובר שם על כלכלה שיתופית מהסוג שמזכיר חזון אוטופי: כלכלה שמבוססת על אחווה ולא על תחרות, ועל שיתוף חפצים בין אנשים דרך פלטפורמות קהילתיות.

בעוד מספר חודשים יצא לאור ספרי החדש. עדיין אין לו שם רשמי, אבל השם הזמני הוא "השולטים בעתיד", מכיוון שאני מנסה לפענח בו מי ישלוט בעתיד: הממשלה הריכוזית, התעשייה או הציבור. כשהתחלתי לכתוב את הספר הייתי אופטימי בנוגע לכלכלה השיתופית. חשבתי שהיא יכולה לשחרר את הציבור הרחב מכבלי הממשלה הריכוזית על חוסר היעילות והשחיתויות שבה, ומענקי התעשייה שמעוניינים רק ברווחים כספיים המגיעים לעתים על גב הציבור. חשבתי שהכלכלה השיתופית תביא אותנו לעתיד אוטופי בו לכל אדם יש אינטרס ברור לסייע לאחרים ולשתף אותם בעושר ובאושר העודפים שברשותו.

ואני עדיין מאמין שזה יכול לקרות, אבל זה אינו המצב כיום.

הכלכלה השיתופית שיש לנו היום – או לפחות החברות המציגות עצמן ככלכלה שיתופית – רחוקה מאד מהראייה הנאיבית עמה התחלתי לכתוב את הספר.

רוצים לדעת למה? המשיכו לקרוא.

 

מהי הכלכלה השיתופית?

לפני הכל, בואו נגדיר את מה שקורה בפועל בכלכלה השיתופית. כל מי שמשתתף בכלכלה הזו מציע למסחר את המשאבים הפנויים שברשותו בעלות שבדרך-כלל נמוכה יותר מזו שאנשים שהיו צריכים להקדיש את כל זמנם למתן השירות היו מבקשים. קל לראות איך הכלכלה השיתופית של הרכבים במסגרת אובר, למשל, אמורה לפעול מבחינה זו: יש לי כמה מקומות פנויים ברכב, ואם אני בכל מקרה נוסע לכיוון היעד המבוקש של אחרים, הרי שאני יכול לאסוף אותם בהשקעה מינימלית של זמן ומאמץ. הם מתגמלים אותי באופן כספי, ולכן יש לי תמריץ להמשיך לספק את השירות.

באופן דומה, איירבנב מספקים לאנשים אפשרות להשתמש בחדרים הפנויים שלהם בדירות. אם כבר יש לי את המשאב הזה ואני לא מנצל אותו כי הילדים עזבו את הבית, למשל, אז איירבנב מספקת לי דרך לסחור במשאב הפנוי שלי.

ההגדרה הזו של הכלכלה השיתופית מתאימה גם במקומות פחות אינטואיטיביים. ילפ, למשל, היא כלכלה שיתופית. אני משקיע קצת מאמץ כדי לדרג ולתת ביקורות על כל מקום שאני מגיע אליו, ואני מקבל בתמורה תגים, דרגות ואותות כבוד אחרים כמו הזמנות לאירועים מיוחדים. בווייז אני מדווח על פקקי תנועה בכבישים, ומקבל נקודות שלא שוות כלום לאף אחד – ועדיין מוכן לסכן את חיי בכביש ולשקר שאיני הנהג רק כדי לזכות בהן.

אפשר בהחלט לטעון שגם גוגל נסמכת על סוג של כלכלה שיתופית. לכל פוסט בבלוג שאני כותב, אני מצרף קישורים לבלוגים אחרים ולמאמרים אחרים עליהם אני מסתמך. אני משקיע ממשאב הזמן שלי עוד כמה דקות בהוספת כל הקישורים הללו, מכיוון שפוסט המגובה בקישורים נראה טוב יותר ואמין יותר, כך שאני מתוגמל במוניטין ויש לי תמריץ להמשיך לכתוב פוסטים עם קישורים. בהפשטה גסה, האלגוריתמים של גוגל עוברים בתורם על כל הקישורים בכל האתרים, ושופטים מה רמת החשיבות של כל אתר לפי מספר האתרים האחרים שמקשרים אליו וחשיבותם הם. כל אחד מאיתנו משקיע קצת זמן, וביחד – כולנו מרוויחים מהשירות של גוגל במיפוי האינטרנט.

זוהי, בגדול, הכלכלה השיתופית. היא צפויה רק להמשיך לגדול, מכיוון שהכוחות המניעים אותה ממשיכים להתחזק. אלו כוללים את –

  • הקישוריות גוברת: 95% מאוכלוסיית העולם נהנית מקליטה סלולארית, ומספר המנויים לרשתות הסלולאריות בעולם עולה על שבעה מיליארד. קישוריות מרשימה שכזו חשובה לכלכלה השיתופית מכיוון שהיא מאפשרת לאנשים לשתף משאבים ברזולוציה גבוהה יותר מבחינת זמן. כלומר, אם מתפנה לי המושב ברכב אפילו לעשר דקות, אני יכול לדווח על כך מיד בסמארטפון, ובמידה ויימצא מישהו שמעוניין באותו מושב, הוא יוכל ליצור עמי קשר באופן מיידי.
  • כולנו מחכימים: שיעור יודעי קרוא וכתוב מסביב לעולם מגיע כבר ל- 85% בקרב מבוגרים, ול- 91% בקרב צעירים. כוח זה חשוב במיוחד מכיוון שכדי לקחת חלק בכלכלה השיתופית, אתה צריך להיות בעל יכולת קריאה וכתיבה מינימלית, וכמובן ליהנות מאוריינות טכנולוגית בסיסית.
  • אוטומציה משופרת: חישבו לרגע על אובר ללא אוטומציה – כלומר, ללא עוזר וירטואלי (ווייז) שמנווט את הנהגים בדרכים, או שאוסף נתונים בצורה של כוכבים ודירוגים אודות הנהגים והנוסעים. אובר לא הייתה יכולה להתקיים בלי האוטומציה הזו. ככל שהאוטומציה תשתפר והעוזרים הווירטואליים יגדלו ביכולותיהם, כך נראה מקצועות נוספים עוברים למודלים של כלכלה שיתופית.

הכוחות המניעים הללו מאפשרים את הכלכלה השיתופית, וככל שיתחזקו כך הם אמורים לחזק גם את יכולתו של כל אדם למכור את שירותיו ומשאביו העודפים בכל מקום ובכל זמן. אבל למרות שכלכלה מסוג זה מאפשרת לאנשים להפיק רווחים נוספים ממשאביהם הפנויים, חשוב להבהיר דבר אחד: לחברות שמאפשרות את הכלכלה השיתופית לא באמת אכפת מאיתנו, האזרחים הקטנים.

אני כותב את המשפט הזה, שאמור להיות ברור מאליו בעולם בו אנו חיים, מכיוון שחברות הכלכלה השיתופית כמו אובר ואיירבנב מנסות למכור לנו אשליה לפיה הן יוצרות עולם טוב יותר עבור כולנו מתוך כוונה כמעט אלטרואיסטית, ולכן אנו צריכים לפטור אותן מרגולציות ותקנות שמתקיימות עבור חברות ושווקים אחרים. הפרסומת היפהפייה הזו של איירבנב מדגימה היטב את הנקודה –

 

 

האמת פשוטה יותר: חברות הכלכלה השיתופית כפופות לאותם כללים המחייבים כל חברה אחרת בכלכלה העולמית, וחייבות להראות רווחים משמעותיים (או לפחות את הפוטנציאל לרווחים בשלבים הראשוניים לקיומן) מדי רבעון. הן אינן מחויבות לסטנדרטים מוסריים גבוהים יותר מאלו של חברות אחרות, וזה בסדר גמור – כל עוד אנחנו מודעים לעובדה הזו ומתייחסים אליהן בהתאם.

בואו נראה מה קורה ברגע שעוזבים את החלום האידיאליסטי שחברות מסוג זה מנסות למכור לנו, ובוחנים את חברות הכלכלה השיתופית באופן שקול יותר לפי פעולותיהן ותוצאות פעולותיהן. ברגע שאנו עושים זאת, קל לזהות מספר כשלים בחזון השיתופי.

 

כשל ראשון: הכלכלה השיתופית אינה משתפת את כולם

קודם כל, קל לראות שהכלכלה השיתופית אינה כל-כך שיתופית. או לפחות, היא אינה כוללנית. מטבען של פלטפורמות שוק בהן חלק מהאנשים מציעים שירותים וחלק משלמים עליהם, אנו רואים שהצרכנים נשארים אנשים פרטיים, בעוד שהמוכרים הופכים למקצוענים. אפשר לראות את התופעה הזו באיביי, בה המצליחים הגדולים הם אלו שמתמקצעים במסחר דרך איביי. אבל אפשר לראות את אותו הדבר גם באיירבנב, בה יש מעמד של מארחי-על (Superhosts) שגורפים את מרבית ההכנסות. האחוז העליון של המארחים המרוויחים מבצע 19% מסך האירוחים בפלטפורמה. אם החלום המקורי דיבר על דיירים שמשתפים בחדר פנוי או בסלון הבית, הרי שכיום כבר התפכחנו משיתוף חדרים. ולראיה, שיתוף החדרים עומד על 12.4% בלבד מסך כל התפוסה של ההשכרות באיירבנב. בניו-יורק בלבד, רק 32% מהמקומות המוצעים הינם חדרים פרטיים, לעומת 66% דירות שלמות המוצעות להשכרה. המשמעות היא שבעליהם של שתי דירות פשוט משכירים אחת מהן דרך איירבנב, תוך כדי שהם עוקפים את כל חוקי העיריה לגבי מיקומים מותרים למיקום מלונות המארחים תיירים, או להגבלת דמי השכירות המקסימליים. כלומר, מי שכבר אמיד בלאו הכי – ממשיך להתעשר יותר בקלות.

 

myths of sharing economy - 1

חלוקת הנכסים המוצעים להשכרה באיירבנב. בצהוב – דירות שלמות; בירוק – חדרים פרטיים; בכחול – חדרים משותפים. המקור.

 

 

באופן דומה, באובר מתחילים כיום לחתור לכינון מעמד של נהגי-על, שיקבלו הטבות משמעותיות על מתן שירותיהם לציבור. למעשה, איירבנב הופכת לחברה שמספקת שירותים שמאפשרים בעיקר לאמידים לעשות עוד הון, ואובר הופכת לחברה שמנהלת באופן ריכוזי נהגי מוניות במשרה מלאה. שתיהן מאפשרות גם לאנשים רגילים לספק שירותים ברבע או בעשירית משרה, אבל הרווחים הגדולים בכלכלה השיתופית יגיעו דווקא לאנשים שמתמקצעים בשירותים שהם מספקים והופכים אותם לעבודתם היומיומית הקבועה.

כאן יש נקודה חשובה: איירבנב ואובר פוגעות אנושות, ויש יאמרו שהן מכחידות למעשה את התעשיות הקיימות של נהגי המוניות והמלונות. אבל נהגי המוניות במשרה מלאה יישארו – הם פשוט יעבדו דרך הפלטפורמה של אובר. ומארחי-העל יישארו גם הם – ושוב, יעבדו דרך הפלטפורמה של איירבנב. מדובר בחברות שמקבלות למעשה מונופול על השווקים האלו, ואינן מחויבות להתנהלות הוגנת כלפי הצרכן, או כלפי האנשים ש- 'עובדים' אצלן. כמובן, אם הציבור לא יהיה מרוצה מאיירבנב, הוא יוכל לעבור למתחרים שלה… אבל איפה הם בדיוק?

וזה מביא אותנו לכשל השני שאנו רואים כיום: הריכוזיות הגדולה של הכוח בכלכלה השיתופית.

 

כשל שני: ריכוזיות גדולה של הכוח

שווקי הכלכלה השיתופית הם שווקים בהם ניתן לראות את התופעה המכונה "המנצח לוקח הכל" (Winner takes all). אין עוד מנוע חיפוש באותו היקף שימוש כמו גוגל – גוגל גדולה בהרבה מיריבותיה כמו יאהו ובינג, והן אינן קרובות להתחרות בה.

גוגל השתלטה כבר מזמן על שוק החיפוש, ויריבותיה הקרובות ביותר - יאהו ובינג - עדיין נמצאות רחוק מאחור ולא צפוי שיתאוששו. מקור.

גוגל השתלטה כבר מזמן על שוק החיפוש, ויריבותיה הקרובות ביותר – יאהו ובינג – עדיין נמצאות רחוק מאחור ולא צפוי שיתאוששו. מקור.

 

באופן דומה, אובר משתלטת על שוק המוניות והמתחרה היחידה שלה – ליפט – אינה מתקרבת לעשירית מגודלה. איירבנב רכשה כבר את כל יריבותיה. אמזון ועליבאבא הן שתי ענקיות שמגמדות כל רשת חנויות אחרת בעולם הפיזי. בקיצור, המנצח לוקח הכל.

אבל למה?

קיימות כמה סיבות לתופעת המנצח לוקח הכל –

  1. משוב חיובי: ככל שחברה גדולה יותר, כך היא רוכשת יותר מידע על המשתמשים בשירותיה, ויכולה להתאים את השירותים כך שיספקו להם ערך רב יותר. התאמת השירותים מזרימה לחברה עוד משתמשים, שמספקים לחברה עוד מידע שמאפשר לה להתאים שירותים נוספים שימשכו עוד משתמשים וכן הלאה. אפקט זה פועל באופן מרשים במיוחד בעולם הדיגיטלי, בו משתמשים יכולים לבחור בקלות את ספקי השירותים המוצלחים ביותר.
  2. אפקט הרשת: לפי חוק מטקלף, הערך הטמון ברשת תקשורת פרופורציונלי לריבוע מספר המשתמשים המחוברים לרשת. כדי להסביר את המשמעות, חשבו על המצב הבא: לי יש אוסף של קלאסיקות יווניות עתיקות על המחשב. לשירלי יש כרטיס סאונד מתוחכם. למשה יש אלפי תמונות של חתולים. אם נחבר את כל שלושת המחשבים ברשת, הרי שכולנו נוכל ליהנות מהמשאבים המשותפים, וברגע שיצטרף אדם נוסף, כולנו ניהנה גם מהמשאבים שלו. אבל רק אם כולנו נהיה באותה רשת. במילים אחרות, ככל שהרשת גדולה יותר, כך היא מספקת לנו ערך רב יותר, בעוד שמספר רב של רשתות קטנות רק מסבך את חיינו. התוצאה היא שהמשתמשים נוהרים מטבע הדברים לרשת אחת גדולה לכל שירות, ולא להרבה רשתות קטנות. יש מקום רק לאיירבנב אחת, לאובר אחת וכדומה.
  3. אוטומציה: חברות הענק מסוגלות לספק שירות למספר עצום של לקוחות – מיליארד ויותר, במקרים מסוימים – מבלי שיצטרכו לתגבר את צוותיהן באותה המידה. ווטסאפ, שנרכשה ע"י פייסבוק (שוב, המנצח לוקח הכל) ב- 19 מיליארד דולרים לפני שנתיים, סיפקה שירות ל- 450 מיליון לקוחות. כמה עובדים היו בה? חמישים וחמישה בסך הכל. האוטומציה של השירותים מאפשרת למנצחות הקטנות והחכמות להמשיך לגדול במהירות ולהפוך למנצחות גדולות, מכיוון שחלק גדול מהעבודה מבוצע באופן אוטומטי על-ידי אלגוריתמים, כמעט בלי מגע יד אנוש.
  4. הלקוחות יוצרים תוכן: הדירוגים הם אלו שמאפשרים לכלכלה השיתופית להמשיך להתקיים. חישבו על כך שחברה כמו אובר, אם הייתה קמה לפני עשרים שנים, הייתה צריכה להתקשר לכל לקוח כדי לבקש ממנו חוות דעת על הנהג. כיום, הלקוחות מדרגים בעצמם את הנהגים במהירות וביעילות, ומבלי לחשוב פעמיים. מכיוון שכך, החברות השיתופיות אינן צריכות להגדיל את מספר העובדים שלהן כדי להתמודד עם מספר משתמשים גדול יותר, ולכן הן יכולות להמשיך לגדול בקלות.

המשמעות היא שחברות הנמצאות כיום בתחום הכלכלה השיתופית הן בבחינת מונופול, או קרובות להיות מונופול. וכשחברה הופכת למונופול, היא מגדירה את התנאים. האם גוגל מחויבת לספק לכם את תוצאות החיפוש הטובות ביותר? היא אינה מחויבת לכך, אבל תנאי התחרות בשוק החופשי מדרבנים אותה לעשות כן אחרת המתחרות שלה יעקפו אותה בסיבוב. אבל כשהיא מונופול, אין לה שום תחרות. האם גוגל מספקת לכם את התוצאות במהירות הגבוהה ביותר שהיא יכולה? אולי היא מתעכבת שנייה אחת בהצגת התוצאות, כדי לתת לכם קודם טעימה ארוכה יותר של הפרסומות? אנחנו לא יודעים, ואין שום חוק שמחייב את גוגל לפעול בצורה שתיטיב עם הציבור, גם אם הפכה למונופול.

אתם יכולים לטעון שלא ניתן לבסס מונופולים אמיתיים בעולם הדיגיטלי, בו קל למשתמשים לעבור בין שירותים. אלא שכאשר שירות אחד טוב הרבה יותר משירותים אחרים, וכאשר החברה מאחוריו מספקת אותו כחלק משפע של שירותים מקבילים המשולבים זה בזה, קשה הרבה יותר למשתמשים לעזוב. אם אתם מעוניינים למשל להשתמש ברשת חברתית אחרת כדי להיות בקשר עם כל חבריכם, לאן בדיוק תעזבו? איפה אפשר למצוא מתחרה לפייסבוק שנהנית מאותו מספר משתמשים?

 

כשל שלישי: הכלכלה השיתופית צריכה להניב רווח למנהלי הפלטפורמות

זוהי נקודה שנעים מאד להתעלם ממנה, אבל היא קריטית להבנתנו את הכלכלה השיתופית במצבה כיום: הפלטפורמות דרכן מתואמות מכירת ורכישת השירותים דורשות תחזוקה, ועצם הקמתן מחייבת נטילת סיכון מצד יזמים ומשקיעים. מכיוון שכך, הפלטפורמות צריכות לספק רווח לעומדים מאחוריהן. באיירבנב עושים זאת באמצעות נטילת עמלה של שלושה אחוזים בערך מהמארחים. אובר גובה עמלה של עשרים אחוזים מהנהגים. אבל יש גם פלטפורמות שאינן גובות דבר מהמשתמשים – אז איך הן מצליחות להתקיים?

ילפ היא דוגמה טובה לדילמה כזו. המודל העסקי של ילפ התבסס במקור על פרסומות המופיעות באתר בפני המשתמשים, אלא שפרסומות מכניסות מעט מאד כסף בפני עצמן. ילפ מצאה עצמה נאלצת לחזר אחר בעלי העסקים: בתמורה לתמיכתם באפליקציה בסכומים של מאות דולרים, הציעה ילפ הטבות מסוימות הכוללות את היכולת לערוך את עמוד העסק שלהם בעצמם ובחירת ביקורת אחת חיובית שתופיע בראש עמוד העסק.

עד כאן טוב ויפה, אלא שאנו שומעים מבעלי עסק רבים שנציגי המכירות של ילפ משתמשים בשיטות מכירה אגרסיביות במיוחד – ומדגימים את יכולתם לשלוט ביד רמה בביקורות שבאתר. מארי סיטון, בעלת חנות רהיטים, טוענת שבמהלך התקופה ששילמה לילפ על ניהול האתר, הביקורות השליליות אודותיה הוסרו. מהרגע שהפסיקה לשלם – הביקורות השליליות חזרו להופיע. תלונות דומות מגיעות ממספר רב של מקורות שחלקם מוכנים גם להזדהות. בעל עסק אחר, שאינו מוכן לחשוף את שמו, טען שנציגי המכירות הציעו לו להזיז מטה תמורת תשלום את הביקורות השליליות שקיבל. כאשר התלונן שמדובר בשיטות של המאפיה, הסבירה לו המנהלת שלא מדובר במחיקת ביקורות, אלא בהזזתן בלבד. טענה זו מגוחכת, כמובן, מאחר שכל מי שמכיר את העולם הדיגיטלי יודע היטב שרוב מכריע של הגולשים אינם טורחים לקרוא מעבר לעמוד הראשון של תוצאות החיפוש או הביקורות. הזזת הביקורות השליליות לאזור מרוחק יותר מהעמוד הראשי, מקבילה הלכה למעשה למחיקתן, בהבדל אחד: אם בעל העסק מפסיק לשלם לילפ, החברה יכולה להחזיר את הביקורות השליליות היישר לעמוד הראשי.

ילפ עצמה מעולם לא הודתה בנכונות הטענות הללו, ולכל היותר טענה שבכוונתה לשפר את ההנחיות שמקבלים נציגי השירות על מנת שיימנעו מהבטחות לא-מבוססות. עם זאת, בית המשפט הפדרלי בחן את הסוגייה והגיע למסקנה שילפ אינה מחויבת על פי החוק להציג את כל הביקורות שמעלים המשתמשים לאתר. לשון אחרת, אין לילפ שום מחויבות חוקית לפעול באופן שניתן להגדירו כהוגן כלפי המשתמשים.

דוגמה שלישית היא גוגל. תאמינו או לא, גם גוגל צריכה כסף. לאחרונה התברר שכאשר אתם מחפשים בגוגל אחר מוצרים מסוימים, תוצאות החיפוש ייתנו עדיפות למוצריה של גוגל עצמה. בית המשפט באמריקה בחן את הסוגיה, והגיע למסקנה שאין בעיה חוקית עם כך שחברה תמליץ על מוצריה ולא על מוצרי אחרים. זוהי החלטה הגיונית במצב בו אותה חברה אינה מהווה מונופול, אבל כפי שכבר ראינו גוגל קרובה להשתלט על שוק החיפוש, וכמעט אפשר לומר שמנוע החיפוש שלה מהווה נכס לאומי (ואולי בינלאומי) קריטי. האם לא ראוי לכפוף את גוגל לסטנדרטים גבוהים יותר?

אפשר לשאול את אותן שאלות לגבי ילפ, אובר, איירבנב וענקיות הכלכלה השיתופית האחרות. כל אלו כובשות את השווקים בתחומן. אנו יודעים שהשוק החופשי מבוסס על תחרות, אבל לא מסתמנת הצלחה בהעמדת תחרות הולמת בפני חברות אלו. המשמעות היא שהן אינן חוששות לפגוע – בעדינות ובשקט, כמובן – בלקוחותיהן כדי להפיק רווחים נוספים.

 

כשל רביעי: חוסר באחריות ציבורית

המשמעות של כל מה שכתבתי עד עתה היא שהכלכלה השיתופית, בניגוד לכל מה שהיינו רוצים להאמין, מובילה לריכוזיות עצומה של כוח בידי מספר קטן של חברות. לחברות אלו אין אחריות לפי חוק כלפי הציבור. לא לגוגל, לא לאובר, לא לאיירבנב. האחריות היחידה שלהן היא כלפי בעלי המניות או המייסדים שלהן, שדוחפים לרווח גדול יותר כל הזמן.

כאשר מדובר בחברות שנהנות מריכוזיות גדולה כל-כך של כוח בידיהן, חוסר האחריות הציבורית שלהן מפחיד ממש. והכוח הזה משמש אותן גם במאבק כנגד יכולתו של הממשל לכפות עליהן צעדים שיפגעו בהן. אובר ואיירבנב נאבקים בעיריות ובממשלות בכל רחבי העולם, בהצלחה לא-מבוטלת. אובר גם לא מהססת להשתמש בטריקים מלוכלכים, וכאשר נתקלה במפקח בווירג'יניה שהתנגד להפרות החוק שלה, היא הפיצה את פרטי הקשר האישיים שלו לכל המשתמשים בשירות במדינה כדי להפעיל עליו לחץ. וכמובן, לחברות כלכלה שיתופית אחרות כמו גוגל ופייסבוק יש כוח עצום לשלוט בזרימת המידע. לאחרונה למדנו שפייסבוק העדיפה לפרסם ידיעות מעיתונים ליברליים על פני ידיעות מעיתונים קונסרבטיביים – ודבר זה בוודאי הביא להטיה של דעת הציבור. גוגל יכולה לעשות דבר דומה, ואף אחד לא יגיד לה לא. אנחנו אפילו לא יודעים איך האלגוריתמים של גוגל עובדים – הכל סוד מסחרי כמוס.

שיהיה ברור: הצרות האלו נוגעות בכל החברות בשוק הדיגיטלי, מכיוון ששוק כזה נוטה לתופעת "המנצח לוקח הכל". אלא שהחברות המכנות את עצמן "כלכלה שיתופית" כיום מפחידות אותי במיוחד מכיוון שהן מתחפשות לכבש בפרוות זאב. מצד אחד הן טוענות שהן מייצגות את הציבור האמיתי – את האנשים הקטנים – ולכן אין צורך לבקר את מהלכיהן ואין מקום להתנגד להן. מצד שני הן חותרות בדיוק כמו כל חברה אחרת להגדלת רווחיהן שעוברים ישירות לבעלי-הכוח, ואינן חושפות את האסטרטגיות ואת האלגוריתמים שבבסיסן לבחינה.

במדינה בה בעלי ההון משפיעים יותר ויותר על קבלת ההחלטות, כוחו של הציבור על השלטון הולך ומתמעט. ואם זה לא מפחיד אתכם, אז אני מקנא בכם על אמונכם בחברות הכלכלה השיתופית, אבל חייב לשאול: גם אם אובר, איירבנב וילפ הינן צדיקות הדור ושואפות רק לסייע לציבור – מה יקרה כאשר יקומו חברות דומות שיצליחו יותר, אבל לא יהססו להשפיע על המחוקק או לפגוע בציבור לצרכיהן האנוכיים, כל עוד הן מסוגלות לעשות זאת בשקט-בשקט?

 

אז מה עושים?

מכל מה שאמרתי אתם עלולים להבין שאני מתנגד לכלכלה השיתופית, ולא כך הוא. אני מאמין שיש לה פוטנציאל עצום לקדם את האנושות, ואנו מתחילים לראות את הפוטנציאל מתממש כבר היום. העובדה שאובר ואיירבנב מאפשרות אפילו לחלק מהמשתמשים לנצל את המשאבים הפנויים שלהם, למשל, מספקת ערך עצום לכולם. בכלכלה שיתופית אידיאלית, כל הרכבים שעל הכביש מלאים בנוסעים, ולכן אין שום בזבוז דלק, או תנועה בכבישים או רכישת מכוניות שלא לצורך. בכלכלה שיתופית מלאה, אנשים עושים שימוש מלא בבתים שלהם, ולא רק בחדר או שניים. בכלכלה שיתופית של אנרגיה, החשמל שחלק מהאזרחים יקצרו מהשמש ומשבשבות רוח יעבור לאלו שצריכים אותו באותו הרגע.

הפוטנציאל הוא עצום, אבל אי-אפשר להתעלם גם מהצורך לעשות רגולציה על החברות שמנהלות את הפלטפורמות השיתופיות, ושזוכות בכוח האמיתי בסופו של דבר.

אז איך פותרים את הבעיות הללו?

 

פתרונות

קודם כל, צריך להבין שאין פתרונות קסם למצב הקיים. חברות הכלכלה השיתופית מספקות ערך גדול לכלכלה הקיימת, ולכן כל פתרון שעלול להפריע למודל העסקי שלהם יכול גם לפגוע בנהנים מהשירותים. מצד שני, ברור שיש חשיבות גדולה גם לנסות לצמצם את הכוח של החברות. איך עושים זאת?

הנה כמה הצעות, ואשמח לקרוא עוד בתגובות.

קודם כל, עלינו לבחון את בעיית המונופולים – "המנצח לוקח הכל" – בשווקים הדיגיטליים. אפשרות אחת היא לאסור בחוק על ענקיות לרכוש את מתחרותיהן הקטנות יותר, אם מסתמן שהרכישה תעודד מונופול שיפגע בציבור. בדרך זו, אנו עשויים להצליח ביצירת מספר רשתות מתחרות, שכל אחת מהן מנסה להציע שירות זול יותר ויעיל יותר מרעותיה. הצד השלילי של הפתרון ברור: מספר רשתות מתחרות נוחות פחות לציבור מרשת אחת גדולה.

פתרון אפשרי שני הוא לדרוש מהחברות שכבר הפכו למנצחות גדולות לחשוף את האלגוריתמים שלהם לעיני הציבור. זה חשוב מכיוון שהחברות הללו אינן עומדות כיום לבחינה כזו, ולכן האלגוריתמים שלהן יכולים להשפיע על הציבור בדרכים שונות שהציבור לא הסכים להן. כאשר אתם מזמינים אובר, למשל, מי ערב לכם שהחברה מספקת לכם את אותו שירות שהיא מספקת לאחרים – למשל, לנוצרים או לשחורים? באופן דומה, כאשר גוגל מכווננת את שירותי החיפוש שלה כך שימליצו על מוצריה שלה, כיצד אנו יכולים להיות בטוחים שהיא אינה מטה את החיפושים גם לטובת או לרעת פוליטיקאים מסוימים שפועלים לטובתה?

אם זה נשמע לכם מופרך, קחו בחשבון שאחת השאלות שהפנו עובדי פייסבוק למארק צוקרברג לפני חודש הייתה האם לפייסבוק יש חובה מוסרית לעצור את עלייתו של דונלד טרמפ. צוקרברג השיב שפייסבוק לעולם לא תעשה זאת, כמובן. אלא שהעובדה היא שיש לפייסבוק כוח עצום להשפיע על הבחירות באמצעות כוונון האלגוריתמים שמנתבים את הידיעות ברשת החברתית. צוקרברג יכול בקלות יחסית לגרום לידיעות על טרמפ להופיע בתדירות נמוכה יותר, או לשמור על מצביעי טרמפ מבודדים קצת יותר. כל עוד יעשה זאת באופן עדין ולא-מורגש, איש לא יבחין בכך. כך, חברות כלכלה שיתופית יכולות להשפיע על חיינו באופן קיצוני – מבלי שנבין זאת אפילו.

שלישית, עלינו לחתור לשקיפות מלאה בנוגע להשפעת החברות על הפוליטיקאים. חברות הכלכלה השיתופית מוציאות הון תועפות על לובינג בכל המדינות בהן הן פועלות. אנחנו, כציבור, זכאים לדעת כיצד הן פועלות מול נציגינו. חברת הכנסת סתיו שפיר חותרת לכיוון הזה, ולפחות מהבחינה הזו אני תומך בה לגמרי.

 

 

סיכום

רגע לפני הסוף, אני חש שאני חייב לכם, הקוראים, התנצלות: אני יודע שזאת בוודאי הייתה רשומה מדכאת. אני אישית התאכזבתי מאד לגלות שהכלכלה השיתופית עדיין לא הגיעה למקום בו היא פועלת לגמרי לטובת הציבור ונשלטת על-ידי הציבור.

אבל זה לא חייב להיות המצב.

בספרי הבא, שיצא לאור בעוד מספר חודשים בהוצאת כינרת זמורה דביר, אני מתאר את הטכנולוגיות החדשות שמתחילות לצמוח ואמורות לאפשר תיאום ושיתוף פעולה בין ההמונים מבלי צורך במתווכים שזוכים בכוח בתהליך. טכנולוגיית הבלוקצ'יין במיוחד תוארה על-ידי מארק אנדריסן, אחד היזמים והמשקיעים החשובים ביותר בעמק הסיליקון, כהמצאה החשובה ביותר מאז האינטרנט. הבלוקצ'יין אמור לעזור לנו להיפטר מכל המתווכים – מאובר, מאיירבנב, מילפ ורבים אחרים – ובכך להמשיך לנהל כלכלה שיתופית, אבל מבלי להעניק כוח גדול כל-כך למתווך. אם אתם רוצים לעוד שנה, רשמו בבקשה לפניכם: כולם ידברו על הבלוקצ'יין, ואף אחד עוד לא ממש ידע מה לעשות איתו.

אנחנו צריכים רק להמשיך ולחשוק שיניים עוד קצת, והכלכלה השיתופית האמיתית, זו שתעניק את הכוח לכם ולכולנו, עוד תגיע.

 

ושוב – למקרה שהחמצתם בתחילת הרשומה – ביום רביעי השבוע אעביר הרצאה על כשלי הכלכלה השיתופית (כפי שהיא נתפשת וממומשת כיום) בטמפל בר בכפר סבא, ביחד עם גיל קויבסקי המומחה לכלכלה שיתופית ומייסד קהילת Ouishare Israel. כולכם מוזמנים להגיע, להקשיב ולהשתתף בדיונים לאחר ההרצאה, בתקווה לנסות לתקן את הכלכלה השיתופית ולקדם אותנו לעתיד טוב יותר. ברשומה זו אני מסכם חלק מהדברים שאציג בהרצאה, ושהרעיונות שמאחוריהם התגבשו בין היתר בזכות שיחות והחלפת רעיונות עם גיל.

 

11 מחשבות על “למה הכלכלה השיתופית לא עובדת עבורכם

  1. אולי אכתוב בעתיד תגובה יותר מפורטת, אבל בסך הכל זה לא חדש ששינויים טכנולוגיים וארגוניים יוצרים מנצחים ומפסידים ומגדילים את אי השוויון. לפחות שני החלקים האלו מהפוסט שכתבת היו קיימים פחות או יותר בכל מהפכה טכנולוגית חשובה, לא רק בנוגע לכלכלה שיתופית. אבל אליהם נלווה משהו שאתה די מתעלם ממנו, אלא אם פספסתי משהו: ירידה במחיר. כן, המהפכה התעשייתית העלתה בארצות הברית את מעמד ה"ברונים השודדים", אבל היא גם אפשרה לעניים לרכוש בגדים ובשר בכמות חסרת תקדים, והמהפכה הנוכחית תאפשר להם לנסוע במוניות ולהתגורר בחדרים ברמה גבוהה בעת טיולים בחו"ל. בסך הכל השיפורים האלו משפרים את המצב של האוכלוסיה.

    אהבתי

    • אתה מאד צודק, וכדאי קודם כל שאתן קצת קונטקסט: הרשומה הנוכחית מהווה רק -=חצי=- הרצאה. החצי הראשון, שעוסק בכל הדברים הטובים שהכלכלה השיתופית תביא לנו, יועבר על-ידי גיל קוייבסקי בטמפל בר היום, ואני מסכים לגמרי איתו. הכלכלה השיתופית מזניקה אותנו קדימה, מאפשרת לנו להשתמש יותר ביעילות במשאבים, ולכן גם מביאה להורדות מחירים. בחלק השני של ההרצאה רציתי להראות גם את הצדדים הבעייתיים יותר – את השינוי החברתי שנגרם כתוצאה מכך שהכלכלה השיתופית חורגת מהנהלים, מהמוסכמות ומההגבלות (גם הרגולטוריות וגם אלו הנובעות מדעת הקהל) שחלים על חברות מסורתיות יותר.

      אני גם מסכים שבמאתיים או שלוש-מאות השנים האחרונות, העושר מהמהפכה התעשייתית טפטף גם לעניים ביותר בחברה ורומם את מצבם. אבל יש ראיות לפיהן העושר מטפטף יותר ויותר לאט בעשורים האחרונים (Rise of the Robots מדבר מצוין על זה, וכך גם "המהפכה התעשייתית השלישית"), ומצטבר יותר אצל בעלי ההון. מהנתונים שאני קורא, נראה שמשכורתו של הפועל החציוני היום בארה"ב יכולה לתמוך -=פחות=- בדברים כמו רכישת דירה או מזון. אלו נקודות שחשוב להתייחס אליהן כשמנסים להבין דפוס חדש של חברות תעשייתיות והשינויים שהם יוצרות בחברה האזרחית.

      או בקיצור, אני לא בטוח בכלום לגבי העתיד, חוץ מבדבר אחד: אנחנו חייבים לעורר דיון על המשמעויות של חברות תעשייתיות שמקבלות כוח גדול יותר מהרגיל, בזמן שהן מנסות לטעון שלא צריך לחייב אותן לרגולציה חמורה כפי שהיינו מחייבים חברות תעשייתיות מסורתיות אחרות.

      אהבתי

  2. תודה על הכתבה המעניינת. אני חולק עליך בכמה נושאים:

    1) הרבה מהנקודות שאתה מגדיר כחסרונות לאו דווקא חסרונות – בהרבה מקרים הן הפתרון. בכלכלה חופשית אמיתית, אין צורך ברגולציה משמעותית בגלל שהשוק מאזן את עצמו. קח את גוגל לדוגמא, הסיבה שהם שולטים ב75%+ מהשוק היא שהם נותנים את שירות החיפוש הטוב (ומהיר) ביותר. אם לדוגמא הם היו מחליטים שהם מראים פרסומת לשניה, ורק אז את התוצאות ה"לקוחות" יצביעו ברגליים ויעברו למתחרה שלא עושה זאת.

    2) אני מסכים שיש הרבה דברים שחברות גדולות יכולות לעשות בחשאי (להטות תוצאות למועמד מסוים לנשיאות לדוגמא) – אבל זאת זכותן והאמת היא שאם הן היו עושות זאת, מדובר בסיכון עצום. אם יתגלה שהן עשו זאת, המתחרים יקבלו תחמושת כנגד החברה והלקוחות עלולים לעזוב אותה. יוצא שלא משתלם לחברות לעשות שטיקים שכאלה. זאת הסיבה שמארק צוקרברג אמר שלעולם הם לא יטו תוצאות כנגד דונאלד טראמפ (אפילו אם הוא מתנגד לו נמרצות).

    3) לחברות קטנות יש כלים כדי לחדור לשווקים, במיוחד כאשר יש מונופולים "אורגניים" (מונופולים שלא נוצרו על ידי רגולציה של הממשלה). גוגל היא לא מונופול, יש לה מתחרים והיא לא מונעת תחרות (גם Uber, AirBNB וכו'). המתחרים פשוט לא הצליחו להגיע להתחרות כראוי. אם נגדיר את Internet Explorer 8 וChrome כחברות לדוגמא, אני בטוח שתבין למה Chrome יהנה משוק לקוחות גדול *משמעותית* מהמתחרה. דוגמא לכך היא K-Mart ו Sears. בסוף שנות התשעים, לא היית מאמין שK-Mart יכולה להתחרות בענק Sears. אך עם הזמן, K-Mart פתחו עוד ועוד סניפים, סחפו עוד ועוד לקוחות עד שבשנות ה2000 המוקדמות, K-Mart קנתה את Sears! יש אינספור דוגמאות דומות לחברות בכל תחום שרק תדמיין. שוק חופשי אמיתי מאזן את עצמו כך שהצרכנים מקבלים את השירות הטוב ביותר. ואם חברה עשתה טעות מהותית ופגעה בצרכניה – היא תשלם על כך, בדרך כלל בהקטנת השוק שלה, ובמקרים קיצוניים יותר, בפשיטת רגל.

    בכל אופן, הלבשת כלכלה שיתופית על שוק חופשי קפיטליזם, לא תתן לך את התוצאה שהאוטפית שאתה שואף לה. ודרך אגב, גם במודל ה"אוטופי" יש בעיות שנפתרות בתיאוריה על ידי שוק חופשי.

    ולמרות שאני לא מסכים עם כל מה שכתבת, שמחתי להכיר את הקונספט החדש הזה ומקווה לראות אותו גודל למשהו גדול ופופולרי יותר.

    אהבתי

  3. תודה על המאמר המקיף.
    גם אני כמו ניר לא מסכימה עם כל הפתרונות שלך. התערבות מלאכותית בתהליכים עסקיים לא מחזיקה מים. בסופו של דבר החברות מצליחות לעקוף אותם.
    לדעתי יש מקום להבחין בין נותני שרות שהם משתפים אמיתיים, למשל אלו שמשכירים חדר פנוי בדירתם. כפי שציינת חלקם בקרב כל נותני השרותים בפלטפורמות המתקראות פלטפורמות שיתוף הולך וקטן. משתמשים אלו זכאים להקלות רגולטוריות כי אכן הם תורמים לניצול משאבים פנויים ולא מנוצלים. לעומת זאת כל האחרים הם עסקים שגרתיים שתופסים טרמפ על פלטפורמות השיתוף. האם מי שרוכש בתל אביב דירה להשקעה ומשכיר אותה הוא חלק מכלכלת שיתוף? מה הוא משתף בדיוק? עליו יש להחיל את התקנות המחמירות שחלות על עסקים מסורתיים בתחום.

    אהבתי

    • דורית, חוששני שאת מערבבת "משתמשים" עם "עסקים". בדיוק זה הקו שאותו חוצה הכלכלה השיתופית.
      כאשר בעלים של שלוש דירות משכיר שתיים מהן דרך איירבנב ומתחמק מתשלום מסים, זהו כשל רגולטורי שנובע מצורת העבודה של איירבנב.
      כאשר כל מי שמשכיר חדר פנוי לכמה ימים בשנה צריך למלא טפסים ולשלם מסים כעוסק מורשה (או פטור, לא משנה), זה יחנוק את השוק ויגרום לכשלון המודל השיתופי.
      לכן יש להיות מודעים למצב לנסות לעשות את רגולציה בצורה מושכלת.

      אהבתי

  4. המאמר מאד מעניין אבל יש בו מספר הנחות יסוד שאולי יסודן בכך שרק חלק מהפלטפורמות המשתפות מוכרות למרבית האנשים.
    1. בנוגע לכשל הראשון: הכלכלה השיתופית אינה משתפת את כולם. אין צורך לשתף את כולם. גם עמותות לא משתפות את כולם וגם אין סיבה טובה חשתף. מה שחשוב זה שכל מי שרוצה לשתף ערך על הפלטפורמה יכול. מדובר בשווקים חופשיים. ובתנאי – שהמשתמשים עומדים ברגולציה הפנימית של הפלטפורמה. העובדה ש-66% מתוך סך ההשכרה הן דירות לא אומר שבהכרח מדובר בנכסים שמטרתן רק השכרה. יש אנשים רבים שאם יקבלו הצעה טובה יעברו להורים / חברים וכו' או לחילופין ישכירו את הדירה שלהם כשהם מטיילים או ישנים אצל החבר/ה. נכון, יש יותר ויותר דירות שנרכשות למטרת השכרה קצרת טווח וכך גם רכבים אבל יש עוד מאות רבות של פלטפורמות שבהם מרבית המשתמשים לא משתכרים את עיקר המשכורת שלהם מכלכלה משתפת. אין צורך להכליל מכאן שהכלכלה המשתפת כשלה – זו בוודאות הגזמה.
    2. בנוגע לכשל השני: אתה מסיק שיש ריכוזיות גדולה של כוח ומוסיף ש"שווקי הכלכלה השיתופית הם שווקים בהם ניתן לראות את התופעה המכונה "המנצח לוקח הכל" (Winner takes all). שוב, מדובר במיעוט קטן מהשווקים ולמעשה ניתן לספור אותם על אצבעות שתי ידיים. אבל מה שבטוח הוא (וכעתידן בטוח שתסכים איתי) שמכיוון שמדובר בשווקים תחרותיים ולמשתמשים יש זכות בחירה, בטווח הארוך אם פלטפורמה לא תנהג כראוי במשתמשים שלה – הם יעזבו למתחרה אחר…
    3. בנוגע לכשל השלישי כביכול: הכלכלה השיתופית צריכה להניב רווח למנהלי הפלטפורמות. אחת התכונות היפות של הכלכלה המשתפת נובעת מכך שיש כאן מצב של win-win. אפשר גם לייצר רווח לפלטפורמה, גם הכנסה פנויה גבוהה יותר למייצרי הערך וגם רמת חיים גבוהה יותר למשתמשים… היעילות עולה, חלוקת ההכנסות והרווח משתנה עם כניסת פלטפורמות משתפות. זה חלק מהיופי.
    4. בנוגע לכשל הרביעי: חוסר באחריות ציבורית. אתה מסיק שיש ריכוזיות עצומה של כוח בידי מספר קטן של חברות ושלחברות אלו אין אחריות לפי חוק כלפי הציבור. אבל אם תשים לב, כולן חברות חדשות וההיסטוריה מלמדת אותנו שהרגולציה והשווקים תמיד מגיבים קצת באיחור וזה מה שקורה כעת. מצד הרגולציה, העולם משתנה. עיריות ומדינות מחוקקות חוקים ותקנות שמגבילות את הפלטפורמות הגדולות ולעומתם יש מדינות שמעודדות פלטפורמות משתפות להיכנס אליהן. ואילו מתחרים נכנסים לשוק עם מודלים שמיטיבים עם מייצרי הערך (כמו Juno שמתחרה ב-Uber על ידי חלוקת חלק מהמניות לנהגים שלה).
    לסיכום, אין סיבה להיות מדוכא. לכל תופעה גדולה לוקח זמן להתייצב וכך גם לכלכלה המשתפת (ולא שיתופית, כך על פי האקדמיה ללשון). הכלכלה המשתפת כאן, גדלה ותעשה לנו הרבה טוב גם אם בטווח הקצר אולי יהיה קצת בלגן. אבל היי, לא היינו רוצים שיהיה משעמם, נכון?

    אהבתי

  5. מצטער על השמות. היה לי משעמם.

    פוסט מאוד מעניין. מה שכן בעיית המונופול שצומח אורגנית לא מתחילה עם הכלכלה השיתופית. זו בעיה שקודמת לו. אם אתה זוכר בשנות השמונים והתשעים צמחה לה חברה, נקרא לה פה קטנטנרך לצורך הענין, והפכה למונופול בתחום מערכות ההפעלה. קטנטנרך ניצלה את המונופול שלה כדי לקדם מוצרים אחרים שלה והפכה למונופול דה פקטו גם בתחומי הגלישה באינטרנט ועיבוד התמלילים, ואף נתבעה על כך ע"י ממשלות שונות.

    בעיית "למי שיש את המשתמשים יש את המשתמשים" מאפיינת כיום את הרשתות החברתיות. לחברת, פרצופספר (נניח) יש את כל המשתמשים וזה בכלל לא משנה אם הטכנולוגיה שלה טובה יותר או פחות משל המתחרים כי אנשים לא יעברו למתחרים כאשר המשאב החשוב ביותר (האנשים האחרים) יושב אצל פרצופספר. מאות מיליוני אנשים לא יעברו ביחד למקום חדש. אנשים עוברים אחד אחד. זו כאילו בעיה חדשה אבל זה בדיוק היתרון שהיה (באופן עקיף) לקטנטנרך. מאחר שלכולם יש את מערכת ההפעלה של קטקטנרך כל החברות מתאימות את התוכנות שלהן לקטנטנרך ולכן לא שווה ללכת למתחרים. זה אותו הדבר רק שבמקרה פרצופספר יותר קל לראות את זה.

    הגורם אינו "הכלכלה השיתופית" אלא הטכנולוגיה המגבילה, ובפרט חוקי זכויות היוצרים, טכסיסים טכנולוגיים מכוערים (כמו חברות מדפסות שמייצרות קסתות דיו עם צ'יפ מודפס עליהן מה שלא מאפשר יצור חוקי ע"י מתחרים כי זו תהיה הפרך פטנט) והאלגוריתמים הסודיים שהזכרת.

    הפתרון הטכנולוגי הוא באמת פתיחת הקוד, אבל לא רק של חברות הכלכלה השיתופית, אלא של חברות הטכנולוגיה. שגם גרסאות חליפיות של מערכת ההפעלה המזוויעה שרובנו משתמשים בה אם אנחנו עדיין עובדים עם מחשב אישי יסתובבו בחוץ. וחשוב עוד יותר הפסקת ההשתוללות בתחום חוקי זכויות היוצרים. פה הבעיה היא דווקא חקיקה דרקונית ורגולוציית יתר. שיתנו לאנשים לשתף ולעבוד על קוד בלי להפוך אותם לעבריינים.

    איך היתה ההרצאה? למה יותר דברים שלך לא עולים לאתהצינור? תן לעם לראות אותך.

    אהבתי

  6. עידן האינטרנט והכלכלה השיתופית מאפשרות למשתמש/לחברה לצבור תאוצה ולעקוף את המתחרים הרבה יותר מהר. מישהו זוכר היום את מנועי החיפוש כגון Altavista וכו' ששלטו בכיפה לפני שגוגל טרפה את הקלפים? ומה עם מערכות הבלוגים והפורומים דוגמת "תפוז" שפינתה את מקומה לפייסבוק? מה עם WhatsApp שהאפילה על Skype? לא מוצא סיבה להיבהל מכך שחלוקת המשאבים אינה שוויונית, ולגוגל, בינג ויאהו יש נתחים שונים בתכלית השינוי בעוגת החיפושים הכלל-עולמית – יבוא יום וחברה צעירה ובועטת תדיח אותם מכס המלכות.

    אהבתי

  7. פינגבק: עשר הטכנולוגיות המפציעות של 2016: חלק ראשון | מדע אחר

  8. יש פה קצת ערבוב.
    גוגל אינה חברה של כלכלה שיתופית.
    פייסבוק היא חברה שלקוחותיה גם מייצרים ערך עבודה, אבל מכיוון שאת רווחיה היא קוצרת מפרסומות, גם כאן אין באמת קשר לכלכלה שיתופית. הרבה מהכשלים והסיכונים שכתבת מקורם בעולם הדיגיטלי ומגבלות השימוש שלנו בו, וחלקם מקורם אפילו מחוץ לעולם הדיגיטלי, ואינם מיוחדים לעולם השיתופי, או כמו שאני מעדיף לקרוא לו, הכלכלה העמיתית (Peer-to-Peer Economy).

    הנקודה הייחודית היא שנכון להיום חברות שבאמת מתקייות על כלכלה כזו, כמו איביי,איירבנב או אובר, שהן בעצם רק Facilitators ולא יצרניות או נותנות שרות, נמצאות באזור אפור מבחינה רגולטוריתכלכלית, ומנצלות את זה היטב. עם זאת, זה רק מצב זמני, וכבר היום מוכרים רבים באיביי כבר משלמים מיסים ונדרשים לתת דין וחשבון ללקוחותיהם.

    אהבתי

  9. פינגבק: הרשתות החברתיות הובילו לבחירתו של טראמפ: איך הן ישפיעו על הפוליטיקה בעתיד? | מדע אחר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s