כשהמתים חוזרים לחיים: ניסוי קליני ראשון מסוגו מנסה לשקם אנשים במצב מוות מוחי

לפני שנתיים וחצי הגיעה ג'אהי מקמת' בת ה- 13 לבית החולים כדי לעבור ניתוח עקירת שקדים שגרתי. כתוצאה מסיבוכים לאחר הניתוח, איבדה מקמת' כמות גדולה של דם עד שהגיעה למצב של מוות מוחי. במצב זה לא נרשמת פעילות עצבית במוח, כפי שהיא נבדקת במכשירי דימות מתקדמים. המוח אינו מסוגל להמשיך להורות לגוף לפעול. הנשימה מפסיקה ואפילו הלב עשוי לחדול מלפעום ולהזרים דם בגוף. הדרך היחידה שנותרה כדי להשאיר את ג'אהי בחיים – אם ניתן בכלל להשתמש במילה זו – היא לחברה למכונת הנשמה, וכך אכן עשו רופאיה.

ג'אהי המשיכה להיות מונשמת לאורך ימים ארוכים. הרופאים הסבירו למשפחה כי במצב של מוות מוחי אין דרך להחזיר את המוח לפעילות. למעשה, החיבור למכונת ההנשמה אינו אלא "שימור הגופה", שמאפשר להזרים עדיין דם וחמצן לרקמות הגוף, אך ללא תקווה לשינוי. המשפחה התבקשה לקבל החלטה האם לתרום את איבריה של ג'אהי או שלא. כך או כך, הובהר להם כי הגופה תנותק בקרוב מהמכונות השומרות עליה בחיים, או לפחות במוות במצב טוב.

ילדה מוות מוחי

ג'אהי מקמת', הנמצאת במצב מוות מוחי כבר מזה שנתיים וחצי. התמונה מפוסט בפייסבוק.

אמה של הילדה סירבה לקבל את ההחלטה, וטענה שבתה חיה עדיין. המשפחה פתחה בקרב משפטי ממושך עם בית החולים, במהלכו הוחלט להעביר את ג'אהי לניו ג'רזי, שם מאפשר החוק להמשיך לחברה למכונות ההנשמה ושימור החיים. לפי ד"ר דיאנה גרין-צ'נדוס, פרופ' לנוירולוגיה באוניברסיטת אוהיו, באמצעות שימוש נכון במכונות הנשמה, במתקנים לשיפור לחץ הדם ובהורמונים, ייתכן שאפשר לשמר אנשים במצב מוות מוחי לפרק זמן בלתי מוגבל.

הממסד הרפואי, ברובו המכריע, רואה סוג כזה של שימור כעוול: המוח אינו מסוגל להתחדש בכוחות עצמו, ועלויות התחזוקה של המכונות והחדרים המיוחדים בהם נשמרים החיים-המתים, ביחד עם כוח האדם הנדרש כדי לטפל בהם, מכבידים מאד על המשפחות ועל בתי-החולים. עדיף, לדעת כמעט כל המומחים, להפסיק את פעולת המכונות ולתת לאותם אנשים למות, סוף-סוף.

אבל מה אם יימצא טיפול חדשני, באמצעותו ניתן יהיה לעורר את המוח לחיים מחדש?

 

ביוקווארק

רעיון זה – למצוא דרך לגרום למוח להתחדש ולהצמיח תאי עצבים חדשים שימלאו את החסר ויטפלו בנזק שנגרם לו – עשוי להיראות כחלום עוועים, או כסיפור מדע בדיוני. עם זאת, רבים מהפיתוחים הרפואיים ממאתיים השנים האחרונות נראו בלתי-אפשריים בעיני הדור הקודם, ולעתים גם בעיני רופאים ומומחים אפילו שנים ספורות לפני שהפכו למציאות. בקטגוריה זו ניתן לכלול את החיסונים, שהכחידו את מחלות הילדים הקטלניות כמעט לחלוטין, את ההנדסה הגנטית שמתחילה לספק מענה למחלות כמו תסמונת הכשל החיסוני הנרכש, ואת השתלות האיברים. תגלית רפואית המגובה בראיות טובות יכולה להפוך לטיפול שגרתי בבתי-חולים תוך שנים ספורות.

זו הסיבה שכולנו צריכים לשים לב לכך שבשבוע האחרון הצליחה חברת ביו-רפואה צעירה וחדשה לקבל לראשונה היתר יוצא-דופן: לערוך ניסויים בעשרים מטופלים במצב מוות מוחי, ולבדוק האם אפשר להחזיר לחיים את מערכות העצבים המרכזיות שלהם. או במילים פשוטות: להתניע את המוח לפעולה מחדש.

החברה, בשם ביוקווארק, עומדת להתחיל לגייס את המטופלים בבית חולים בהודו כבר בחודשים הקרובים. עדיין לא ברור לגמרי מהן שיטות הטיפול המדויקות בהן ייעשה שימוש, אך מהודעות לעיתונות מסתמן שהרופאים מתכוונים להזריק למטופלים תאי גזע שאמורים להתמיין לתאי עצבים צעירים ולתפוס את מקומם של התאים שמתו והתנוונו במוח. לאחר מכן הם יעקבו אחר הפעילות המוחית של המטופלים לאורך חודשים, ויבחנו האם יש שיפור והאם המוח מתעורר, למעשה, לחיים חדשים.

 

חברת ביוקווארק קיבלה לראשונה אישור לבצע ניסוי במטופלים הנמצאים במצב מוות מוחי, בתקווה לשקם את הפעילות המוחית שלהם

חברת ביוקווארק קיבלה לראשונה אישור לבצע ניסוי במטופלים הנמצאים במצב מוות מוחי, בתקווה לשקם את הפעילות המוחית שלהם. התמונה מצילום מסך מאתר החברה.

 

יצליחו או לא יצליחו?

האם ביוקווארק תצליח לשקם את מוחותיהם של החיים-המתים הללו? עדיין קשה לדעת. התוצאה שנראית ההגיונית ביותר היא שהטיפולים יעוררו תגובה מוחית מסוימת בחלק מהמטופלים, אך ללא שיפור משמעותי במצבם. קיים גם סיכוי שתאי הגזע יצאו משליטה בתוך המוח, ויגרמו לסרטן לפרוץ בין כתלי הגולגולת. בקיצור, הסיכויים לרפואה שלמה אינם טובים.

אבל מה יש לחיים-המתים, או לקרובי משפחתם, להפסיד? אם טיפול שכזה יצליח לשקם את גזע המוח אפילו במטופל אחד מתוך עשרים, ולהחזיר אותו לחיים ולבריאות – האם יכולות המשפחות להרשות לעצמן שלא לנסות את הטיפול? ומכיוון שניתן לשמר חלק מהאנשים הסובלים ממוות מוחי במצב פיזיולוגי תקין, האם אין מוטלת על מערכות הבריאות החובה לעשות זאת? ומהו תפקידו של הרופא, שעד עתה נהג להסביר למשפחה שלא ניתן להשתקם ממצב של מוות מוחי והמליץ להם לתרום את רקמות המטופל? האם חובת הרופאים מעתה היא לספר למשפחות כי מתקיים ניסוי קליני ראשוני שאם יצליח – יוכל להשיב את אהובם לחיים?

אלו אינן שאלות פשוטות. למעשה, הן נוגעות לכל אחד ואחת מאיתנו. היכולות הרפואיות צפויות להשתפר באופן מתמיד, ותוך זמן קצר – אולי אפילו שנה – אנו עשויים לגלות שגם ממצב של מוות מוחי אפשר להיחלץ. ייתכן שדווקא חוקי מדינת ישראל, המאפשרים למשפחה לבחור להשאיר את אהובם מחובר למכשירי ההנשמה גם במצב של מוות מוחי, עשויים להיות המתאימים ביותר לעתיד הקרוב. בינתיים, ג'אהי תישאר במצב של מוות מוחי באמריקה, לאחר שלא חל שיפור במצבה בשנתיים וחצי האחרונות. אמה, יש לשער, מחכה בקוצר רוח לגלות מה יהיו תוצאות הניסוי הקליני של ביוקווארק במטופלים אחרים.

הערת-סיום: אחריות של עתידן

עלי להודות שכתבתי מאמר זה בלב כבד, מאחר ואני מבין מה הסיכון הגדול שהוא טומן בחובו: אנשים שאהוביהם ייקלעו למצב של מוות מוחי עשויים להחליט שלא לנתקם ממכשירי ההנשמה ולא לתרום את איבריהם ובכך להציל אחרים. הם עשויים לקבל החלטה זו מתוך מחשבה שאהוביהם ישובו אליהם בזכות הניסוי הקליני שתיארתי, אך הם עלולים לגלות שרק בעוד עשור או שניים תהיה טכנולוגיה כזו זמינה באופן בטוח.

מהי האחריות שאני חייב בה, לפיכך, כשאני כותב מאמרים מסוג זה?

אני מאמין שלחוקר העתידים יש את האחריות הכבדה – לעתים כבדה מנשוא – לשתף אחרים בתובנותיו, כאשר הוא רואה את המגמות נפרשות למול עיניו. אני מאמין שהוא חייב, כאדם, לשתף את המגמות הללו עם הציבור, כדי לנסות להבין ביחד לאן הדברים מתפתחים בעשורים הקרובים. וכאשר מתעלמים ממנו, עליו גם לצעוק כדי להביא את המודעות לעתיד לתשומת הלב הציבורית.

מכיוון שכך, אני מרשה לעצמי לפרסם מאמר זה, ומעודד את הקוראים ללמוד עוד על מצב המוות המוחי כפי שהוא מוגדר בספרות הרפואית, ולעקוב אחר הניסוי של ביוקווארק. במידה וניסוי זה יצליח, אני חושש שרבים יבטלו את הסכמתם לתרום איברים אם לא ישתנו נהלי מערכת הבריאות בארץ, וקשה להאשים את מי שיבחר לעשות כך.

 

7 מחשבות על “כשהמתים חוזרים לחיים: ניסוי קליני ראשון מסוגו מנסה לשקם אנשים במצב מוות מוחי

  1. לדעתי הבורה לחלוטין, הסיכוי שהחולה המתעורר יהיה אותו אדם שהיה לפני מוות מוחי, קלוש עד לא קיים כלל. ובמצב כזה לא אכפת לי מי יתעורר בגופי אחרי מוות מוחי, ואין לו או למשפחתי זכות לבטל את החלטתי לתרום את איברי.
    זה נראה לי מצב דומה לטענה שלביצית מופרה צריכה להיות הזכות להתפתח לאדם, על חשבון זכות האדם שבגופו היא מתפתחת להחליט מה יעשה עם גופו שלו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s