המשוואה שחוזה את האושר

אושרם של יותר מ- 18,000 בני-אדם מכל רחבי העולם נובא באמצעות משוואה פשוטה, שמראה כי האושר המיידי והרגעי שאנו חווים בחיי היום-יום אינו משקף את מידת ההצלחה שלנו, אלא עד כמה הצלחנו יותר מכפי שציפינו

 

לקראת סוף המאה ה- 18 החל הפילוסוף הבריטי הדגול ג'רמי בנת'ם בהתוויית הבסיס לחברה המתוקנת העתידית שראה בעיני רוחו. היה זה אחד מניסיונות רבים של אנשי רוח וכת לאורך ההיסטוריה, מאפלטון ועד גואל רצון, ליצור מחדש את החברה ואת המדינה באופן שנראה להם המתאים והראוי ביותר. ניסיונות מסוג זה, לפחות המנומקים שבהם, מתבססים על מספר עקרונות מנחים. עבור הדיקטטורים, ברור שהעיקרון המנחה הינו שימור עצמי והגדלת ופיאור העצמי – ובתנאי שהם מייצגים את אותו 'עצמי'. העיקרון של בנת'ם היה מורכב ושוויוני יותר, וידוע כיום תחת השם "עקרון האושר הגדול ביותר".

עקרון האושר הגדול ביותר של בנת'ם קובע כי מטרתו של האדם היא תמיד להגדיל את אושרו העצמי, ומטרתה של המדינה לפיכך צריכה להתמקד בהגדלת אושרם של אזרחיה. וכפי שתיאר הפילוסוף בעבודתו "מקצת על הממשל" (A Fragment on Government) –

"אזי תוקן חוזה, כך נאמר, על-ידי העם והמלך: פרטיו היו כדלקמן. האנשים, מצדם, הבטיחו לציית למלך. המלך, מצדו, הבטיח למלוך על האנשים בדרך כזו שתמיד תשרת את אושרם."

כל זה טוב ויפה, אך אנו מבינים כיום את הפסיכולוגיה האנושית טוב יותר מכפי שהבנו אותה בימיו של בנת'ם. אנו יודעים בעיקר שהאושר אינו דבר מוחלט, וכי אושרו של אחד והגורמים המובילים אליו אינם דומים בהכרח לאושרו של האחר. אדם עני אשר ימצא מעטפה המכילה מאה דולרים ברחוב, למשל, עשוי לרקוד מרוב אושר, בעוד שמיליונר שימצא מעטפה דומה עשוי להשליכה בחזרה לרצפה. זאת ועוד, הדרך להשגת האושר של האחד עשויה לפגוע באושרו של האחר. רובנו נסכים בוודאי שעדיף למדינה שלא לתמוך באדם השואב סיפוק ואושר מפגיעה באחרים.

סיבות אלו ואחרות הובילו לכך שתורתו של בנת'ם אינה מספיקה לכינון מדינה וחברה בפני עצמה. איננו מבינים מספיק את האושר, ואיננו יודעים כיצד לכמת את אושרו של האחד לעומת אושרו של האחר. אנו נמצאים כיום במקום הדומה לזה של היוונים הקדומים, בטרם הבינו אלו כיצד לערוך חישובים הנדסיים בסיסיים שיסייעו להם לתכנן בניינים ומגדלים. כל עוד הבנתנו את האושר נסמכת על אינטואיציות בלבד, ולא על משוואות כמותיות, איננו יכולים גם לתכנן ולהנדס את החברה שתגדיל את האושר של האינדיבידואל ואת האושר הכללי.

אבל אנחנו בדרך לשם.

[בהערת שוליים יצוין כי בנת'ם עצמו הבין כי לא ניתן להסתפק בהגדרה שטחית של אושר בלבד, ולכן הוסיף רשימה של פרמטרים אחרים מסביב לאושר, כגון עוצמת האושר, משכו, הוודאות בקבלתו, הקרבה אליו וכן הלאה]

 

"העושר הגדול ביותר הוא לפזר את אויבך מלפניך. לראות את עריו הופכות לעפר ואפר, לראות את אוהביו עוטי דמעות, ולכנס לחיקך את נשותיו ובנותיו."  -ג'ינגיס חאן מדגים כיצד ניתן ליישם בדרך שגויה מאד את עקרון האושר הגדול ביותר.

"האושר הגדול ביותר הוא לפזר את אויבך מלפניך. לראות את עריו הופכות לעפר ואפר, לראות את אוהביו עוטי דמעות, ולכנס לחיקך את נשותיו ובנותיו." -ג'ינגיס חאן מדגים כיצד ניתן ליישם בדרך שגויה מאד את עקרון האושר הגדול ביותר.

 

המשוואה שחוזה את האושר

בשנים האחרונות התקיימו מחקרים רבים שניסו להבין כיצד עולה או יורדת רמת האושר של האינדיבידואל בתגובה לאירועים מחיי היום-יום. רוב המחקרים הללו היו איכותיים באופיים – כלומר, הם הפיקו תובנות שקל היה לתאר במילים, אך ללא כימות משמעותי של ההשפעה על האושר, או ניסיון ליצור מודל מתמטי של האושר האנושי. מצב עניינים זה מתחיל להשתנות, בין היתר בשל השתכללותם של כלי המחקר והיכולת לבחון מודלים אפשריים על מספר גדול של אנשים. בדרך זו התהוותה 'משוואת האושר הרגעי' שהתפרסמה בשבוע האחרון בכתב העת האקדמי היוקרתי Proceedings of the National Academy of Sciences.

המשוואה פותחה במהלך מחקר שבחן את היחס שבין אושר לבין תגמולים, ואת המנגנונים העצביים המופעלים בעת קבלת תגמול וגורמים לנו לחוש שמחים. עד עתה, ידענו שאירועים מהחיים משפיעים על אושרו של האינדיבידואל, אך לא היה ברור לנו בדיוק עד כמה אנשים יהיו שמחים מרגע אחד למשנהו בחיי היום-יום שלהם, ובהסתמך על ההחלטות שהם מקבלים והשלכותיהן.

המשוואה החדשה חוזה באופן כמותי עד כמה אנשים יטענו שהם מאושרים בהסתמך על אירועים קודמים שחוו, כגון תגמולים שקיבלו, וציפיותיהם לגבי התגמול. היא מהווה, למעשה, מודל מתמטי של האושר האינדיבידואלי.

איך בונים מודל שכזה?

עוד דרך שגויה לשמח את כולם.

עוד דרך שגויה לשמח את כולם. במקור מ- "קלווין והובס" של ביל ווטרסון.

 

בניית מודל האושר

באופן מפתיע, 'משוואת האושר' לא פותחה כתוצאה ממחקר שנערך על מספר רב של בני אדם וניסה לכמת את כל גחמותיהם, אלא בעקבות מחקר ראשוני על 26 נבדקים בלבד. הנבדקים השתתפו במשחק קבלת החלטות בו היו צריכים להמר על סכומי כסף שונים, עם סיכוי מסוים להרוויח או להפסיד כסף אמיתי (בלירות שטרלינג!). בין כל החלטה ותוצאותיה, התבקשו השחקנים לדרג את רמת האושר העכשווית שלהם. בהסתמך על התוצאות, בנו המדענים מודל חישובי המתאר כיצד האושר (לפחות זה עליו דיווחו המשתתפים) קשור לתגמולים ולציפיות.

מחקר בו משתתפים עשרים ושישה אנשים נחשב אולי למחקר מרובה-משתתפים בנוירולוגיה, אך ברור שלא ניתן להפיק ממנו תובנות לגבי האנושות כולה. לכן, מתוך מטרה להרחיב את המחקר ולאמת את תוצאותיו בקנה מידה נרחב יותר, פיתחו החוקרים אפליקציית סמארטפון המכונה "ניסוי המוח הגדול". אזרחי העולם כולו הוזמנו להוריד את האפליקציה, לנסות את משחקי קבלת ההחלטות ולדרג את האושר שחוו. המשחק הופץ בחינם לאייפונים ולאנדרואיד (אתם מוזמנים להוריד ולשחק בקישורים המצורפים), ולאורך תקופת הניסוי לקחו כ- 18,420 בני-אדם מרחבי העולם חלק במשחק הרלוונטי. החוקרים חיכו בדריכות לתוצאות, כשהשאלה הגדולה לנגד עיניהם: האם ייתכן שמשוואה שגובשה על סמך 26 אנשים בלבד, תתאר גם את התנודות באושרם של כמעט עשרים-אלף שחקנים?

התשובה, במפתיע או שלא, חיובית. המודל שפעל עבור כמה עשרות, התאים גם לכמה עשרות-אלפים. אפשר לומר, בהרחבה ובהכללה גסה, שבני-אדם דומים מספיק ברחבי העולם כדי שייכנסו תחת אותו מודל של אושר.

 

כולנו אותו הדבר, עמוק בפנים.

כולנו אותו הדבר, עמוק בפנים.

 

הדרך אל האושר

מהי, אם כך, הדרך אל האושר לפי המודל החדש?

מעצם העובדה שהמודל מתמטי באופיו ומתואר בכלים כמותיים, אני נתקל בקושי להסביר את התובנות בכל צורה שלא תישמע קלישאתית או ברורה מאליה. החשיבות האמיתית של המחקר טמונה בכימות האושר והגורמים המובילים אליו, ולא בתובנות שניתן לתאר במילים פשוטות. אלו היו ידועות ברובן עוד לפני המחקר.

ובכל זאת, שווה להרחיב בכמה מילים על התובנה העיקרית של המחקר. על נקודה זו הסביר פרופ' אנדרו אוסוולד, מומחה לכלכלה ולאושר (אך לא היה מעורב במחקר הנוכחי), לאתר BBC News. לפי אוסוולד, "התובנה העיקרית הינה שתחושת האושר המיידית תלויה בגודל ההפרש בין מה שאתה משיג, לבין מה שאתה מצפה להשיג."

קל להסביר את התובנה הזו בדוגמאות מהמציאות. דמיינו לעצמכם כי אתם מוזמנים לראיון עבודה באחת החברות המתקדמות ביותר בתחומה בשוק. חברה זו זקוקה לכם נואשות כדי לאייש משרה קריטית, ואתם יודעים שהאדם הקודם שאייש את המשרה קיבל שכר של 30,000 ₪ לחודש. המראיין מציע לכם לקבל שכר של 20,000 ₪ בלבד. סכום זה עדיין גבוה פי שניים מהשכר הממוצע במשק, ורוב העובדים בישראל יחטפו את ההצעה מיד בשתי ידיהם.

ומה תהיה תגובתכם? מכיוון שציפיתם לקבל שכר גבוה בהרבה, אתם עומדים להיעלב, ורמת האושר שלכם תרד באופן משמעותי כתוצאה מהתנפצות הציפיות על שרטוני המציאות. המשמעות היא שתחושת האושר המיידית היא יחסית:היא אינה תלויה בהישגיכם האובייקטיביים, אלא בציפיות המוקדמות שהיו לכם לגבי אותם הישגים. על כך כתב כבר הנרי לואיס מנקן כי – "אדם עשיר הוא זה המרוויח מאה דולרים יותר בשנה מבעלה של גיסתו".

"ציפינו לראות שתגמולים שהתקבלו לאחרונה ישפיעו על רמת האושר הרגעי," מתאר מוביל המחקר, רוב רוטלדג' מיוניברסיטי קולג' לונדון. "אבל הופתענו לגלות עד כמה היו הציפיות חשובות לקביעת האושר. במצבים מהעולם האמיתי, התגמולים המגיעים מהחלטות מהחיים, כמו להתחיל בעבודה חדשה או להתחתן, אינם מתממשים לעתים קרובות במשך פרק זמן ארוך, והתוצאות שלנו מציעות שדווקא הציפיות הקשורות בהחלטות הללו, לטוב או לרע, משפיעות מאד על האושר."

ובכך, בסופו של דבר, מסתכמות עיקר תובנות המחקר: בקביעה פשוטה, שמהרגע שהיא ניתנת לכימות, אנו יכולים להתחיל להסתמך עליה בהנדסת מערכות ושירותים עבור בני-אדם.

 

חלק ממשמעות האושר: לקבל יותר ממה שציפית

חלק ממשמעות האושר: לקבל יותר ממה שציפית. האם נוכל להיות מסופקים במה שיש לנו?

 

עתיד האושר

מחקר זה מהווה רק צעד אחד בדרך לגיבוש מודל מקיף הרבה יותר של האושר האנושי. מודל מתמטי כזה יהווה את אחת ההתפתחויות המדעיות החשובות ביותר של האנושות, מכיוון שהוא יוסיף את פרמטר האושר לרשימת הפרמטרים הניתנים לכימות, ויאפשר לנו להתייחס אליו באופן שקול ורציני. באופן מתמטי.

המתמטיקה ידועה כ- 'מלכת המדעים', ולא לשווא. היא מאפשרת לנו לתאר את העולם שמסביבנו בפשטות וביעילות, ולספק מידע לגבי ההווה והעתיד. באמצעות שימוש במודלים מתמטיים של תורת הכבידה ועקרונות פיזיקליים אחרים, מסוגלת מערכת כיפת ברזל לשגר טילים מדויקים כל-כך שייפגעו בטיל אחר במרחק קילומטרים. באמצעות שימוש במודלים מתמטיים המשלבים בתוכם תובנות של תורת היחסות, מערכת ה- GPS מצליבה בין המסרים המגיעים מלוויינים מסביב לכדור הארץ, ומספקת מידע בנוגע למיקום המשתמש. בזכות מודלים מתמטיים ופיזיקליים המשלבים מידע אודות תכונות החומרים וכוחותיהם, אנו יכולים לתכנן גשרים ובניינים בעלי מבנה קל וחזק.

ומה נוכל לעשות כאשר יהיה ברשותנו מודל של האושר האנושי?

כפי שכתבתי בתחילת המאמר, מודל כזה יוכל לעצב את החברה האנושית מחדש, בתהליך שעשוי לדרוש דורות רבים עד שיושלם. המדינות הדמוקרטיות כיום פועלות לפי מודל איכותי (כלומר, נטול שקלולים כמותיים וניתנים לחישוב) בניסיון להגדיל את רמת האושר האנושי של אזרחיהן. הרצון הכללי בהגברת האושר מזכיר את רעיונותיו המקוריים של בנת'ם, בתוספת עקרונות אחרים שהתווספו מאז תקופתו.

אבל כיצד אפשר לשרת את אושרם של האנשים, אם איננו יודעים מה הופך אותם למאושרים? לכאורה, כל הדיוט וכל אידיוט יודעים מהי מהות האושר. אם נשאל אדם ברחוב מה יהפוך אותו למאושר, למשל, הוא עשוי להשיב שסכום גדול של כסף שייפול לחיקו יהפוך אותו למאושר. אבל כמה כסף יש לתת לאותו אדם כדי לשמח אותו? והאם הוא יהיה שמח באותה המידה אם הכסף יגיע אליו בדרך מקרה, או דרך פקיד ממשלה? התשובות לשאלות אלו אינן יכולות להיות בגדר נפנופי ידיים או להסתמך על האינטואיציה האנושית הלוקה בחסר. הן חייבות להגיע מתוך הבנה כמותית של האושר שאנו 'מעניקים' לכל אדם, לעומת האושר שאנו שוללים מאחרים (בדמות כספי המיסים שלהם ודרכים אחרות). מודל מתמטי של האושר האינדיבידואלי יכול לסייע לנו לגבש מדיניות ציבורית במסגרתה נשאף להגדיל למירב את אושרו של כל אדם, עם פגיעה מזערית באושרם של אחרים. תהליך הגיבוש של מדיניות מסוג זה ידרוש זמן רב, ואולי דורות, אך הוא יכול להתחיל כבר היום.

האם עתיד בו הממשלה פועלת על סמך מודלים מתמטיים כדי 'להנדס' את רמת האושר של האוכלוסייה נשמע לכם מרוחק מאד מההווה? ובכן, ייתכן, אבל כדאי לקחת בחשבון שהעתיד מגיע לעתים תכופות מהר יותר מהמצופה, ומשנה מן היסוד את תפישותינו (וליתר דיוק, את תפישות ילדינו ונכדינו) לגבי הסדר החברתי המקובל. אבל גם אם אתם ספקנים לגבי עתיד כזה, בוודאי תסכימו כי למודל מתמטי של האושר יכולים להיות שימושים כבר במציאות העכשווית.

דוגמה טובה לשימוש בהווה במודל של האושר מוצגת במאמר עצמו על-ידי החוקרים. דמיינו לעצמכם כי אתם נציגיה של חברת תעופה, שצריכים לבשר לנוסעים כי הטיסה הבאה תתעכב בשעה שלמה. אתם יודעים שההכרזה תיתקל בקיתונות של רותחין ובזעם מצד הנוסעים. במקרה זה, עליכם רק להתייעץ במודל המתמטי כדי להבין כיצד אפשר להגביר את רמת האושר של הנוסעים. החוקרים מספקים במאמרם תשובה אפשרית לדילמה בהתבסס על תוצאות המודל –

"[ניתן יהיה]… להשתמש בציפייה שלילית מספיק כדי ליצור תגובה רגשית חיובית מתוך אירוע שלילי. לדוגמה, הודעה על עיכוב של שעה בטיסה, שלפניה מגיעה הודעה לפיה יש סיכוי של חמישים אחוזים לעיכוב של שש שעות, אמורה לפי המודל שלנו להשפיע בצורה חיובית בסך-הכל על הנוסע הממוצע."

איני מנסה להמליץ לחברות התעופה להתחיל להפריז בדיווחיהן על עיכובים בטיסות, כמובן, וגם החוקרים מודים שלהודעה מסוג זה עשויות להיות השלכות שליליות אחרות עבור חברת התעופה. עם זאת, נראה לי שברור כיצד מודל של האושר יכול לסייע לחברות, לגופים ציבוריים, ואפילו למתכנתי משחקי מחשב להבין כיצד הם יכולים להתאים את מוצריהם ושירותיהם כך שיעלו את רמת האושר של האינדיבידואל המשתמש בהם, או יצמצמו עד כמה שניתן את הפגיעה באושרו.

 

מכשולים בדרך אל האושר

לאורך כל הרשומה הנוכחית הבטחתי גדולות ונצורות בהתבסס על מודל האושר שפיתחו החוקרים, אבל יש להודות שמודל זה מוגבל עדיין מאד מטבעו. ראשית, הוא עוסק רק בסוג האושר הידוע כ- "אושר רגעי" (Momentary Happiness) אשר מגיע כתגובה מיידית למצבים בחיי היום-יום. לא ברור עדיין מה הקשר בין "אושר רגעי" לבין אושר כללי לאורך החיים. נראה סביר שהאושר הכללי בסוף היום ובסוף השנה מושפע ואף נקבע לפי אותן 'מנות קטנות של אושר' המחולקות מדי שעה לאנשים, אך עדיין אין קשר ישיר שהוכח בין השניים.

שנית, המודל שגובש מסתמך על תוצאות שהתקבלו מתוך משחק מחשב פשוט, בו נבדקות תגובותיהם של השחקנים להימורים בעלי תוצאה חיובית או שלילית ברורה. האם משחק שכזה יכול לדמות את מורכבותה העצומה של החיים? אני מאמין שכן, אך ברור שמדובר עדיין רק במודל פשטני יחסית, המפרק את המורכבות של החיים לשאלות בסיסיות של רווח, הפסד, וסיכויים להצלחה בהימור.

שלישית, האם המודל מתאים עבור כל בני האדם באשר הם? האם הוא מתאים עבור בני תרבויות זרות ודרכי חשיבה שונות, כאנשי המזרח הרחוק, או שבטים בפפואה ניו גינאה? האם הוא מתאים ספציפית עבורי? החוקרים לא ציינו במחקר כמה מהשחקנים באפליקציה הגיעו ממדינות ומתרבויות שונות. אני נוטה להאמין שמשוואת האושר הבסיסית חלה על כולנו, אבל ערכיהם של הקבועים במשוואה ישתנו בוודאי לפי האינדיבידואל ולפי התרבות ממנו הוא מגיע.

אחרון חביב, ואולי החשוב ביותר מבחינה חברתית ובהסתכלות לעתיד: בהינתן שהמודל ישוכלל בעתיד, האם אין סכנה לניצול לרעה של הבנת הנפש האנושית? האושר, או היעדר האושר, היוו עד היום גורמים ראשונים במעלה בהתמרדות כנגד ממשלות, במחאות חברתיות או בחרם צרכנים. החוסר באושר היה המצפן שבידי האזרחים והצרכנים, שסייע להם להבין האם עליהם להתנגד לדרישות, למחירים ולכללים הנכפים עליהם. מה יקרה כאשר ממשלות וחברות יוכלו להנדס את החברה מחדש כדי להקנות לכל אדם תחושת אושר שתספיק לו בדיוק כדי למנוע ממנו להתמרד? והאם זה דבר רע כל כך, בהתחשב בכך שהאנשים באותה חברה עתידית היפותטית עשויים להיות מאושרים מאד – ובהחלט ייתכן שיותר – מהאנשים החיים בחברה המודרנית כיום? האם יש הבדל בין אושר 'מלאכותי', הנובע מכך שסביבתנו הונדסה כדי לגרום לנו אושר, לבין אושר 'אמיתי' המגיע מכך שהתגברנו על קשיי הסביבה או ניצחנו בהימור בכוחות עצמנו?

כל אלו הן שאלות לעתיד הרחוק… או שלא. יש שיאמרו שטכנולוגיות התקשורת הקיימות כיום, כפייסבוק והטלוויזיה, מספקות בדיוק סוג כזה של אושר רגעי, שגורם לך להישאב לתוכו ולחוות סיפוק מסוים דקה אחר דקה. סיפוק זה אינו גדול, אבל הוא די והותר כדי להשאיר אותך מרותק למסך. ועתה צריכה להישאל השאלה שאותיר לכם לענות – לעצמכם בראש ובלב, או בתגובות:

האם זהו האושר שאתם רוצים?

23 מחשבות על “המשוואה שחוזה את האושר

  1. אבל חשוב להזכיר בעיה ברעיון של "מטרת המדינה היא לגרום לאזרחים שלה להיות כמה שיותר מאושרים" – מקרים שבהם פגיעה בשמחה של אדם/קבוצת אנשים "הכרחית" כי היא גורמת לבן אדם אחר להיות יותר שמח משהם היו יכולים להיות שמחים אם לא.

    בקיצור, http://existentialcomics.com/comic/8

    אהבתי

    • נכון. אבל עושים את זה כבר היום. הממשלה יכולה לפגוע באזרחים בטווח הקצר כדי לנסות להבטיח את אושרם בטווח הארוך. ראה פינוי גוש קטיף כדוגמה (שנויה במחלוקת)?

      אחלה קומיקס 🙂

      אהבתי

  2. כתוב מעולה, כרגיל.

    שני עניינים:

    1. ההנחות הסמויות במאמר הם שאנשים רוצים להיות מאושרים יותר, ושאנשים מאושרים נותנים תפוקה יותר גדולה למדינה ולכן מדינות ירצו בזה. לגבי שתי ההנחות יש אין סוף דוגמאות שמראות שזה לוא דווקא נכון. לדוגמא – למרות שאנשים בארה"ב נחשבים מאוד לא מאושרים, ארה"ב תרמה לעולם בשנים האחרות יותר מחברות אחרות.

    2. מדובר רק על אושר רגעי, ואושר רגעי הוא אולי דבר מעולה, אבל עדיין רגע הוא משך זמן די קטן. אושר רגעי לוא דווקא יכול לספק אושר לזמן ארוך, דוגמא קלאסית היא גברים שהופכים להורים בגיל מאוד צעיר כתוצאה מ"חוסר זהירות".

    הערת שוליים: באושר לטווח ארוך יש המון מחקרים ויש המון דגש על עניין יחסי. באופן כללי, אם אתה רוצה להיות מאושר אתה צריך להיות לא חולה, להיות עם המון חברים, לתרום באופן קבוע לקהילה, ולהרוויחיותר מרוב האנשים שאתה מכיר.

    אהבתי

    • קודם כל, תודה.
      1. אני מסכים לגבי ההנחות הסמויות, למרות שצריך לקרוא יותר כדי להבין האם הדוגמה שלך מתאימה.
      2. גם מסכים, ואפילו ציינתי את זה במפורש במאמר 🙂

      יהיה מעניין לתכנן עולם בו כולנו מרוויחים יותר מרוב האנשים שאנחנו מכירים…

      אהבתי

      • אפשר להנדס עולם שבו כולם ירוויחו יותר ממי שהם מכירים יכול להיות אם האנשים שמרוויחים מעט יהיו סלבריטאים.

        אהבתי

      • זו נקודה ממש מעניינת. היא נוגעת לאמת העמוקה יותר, שכל אחד מגיע לאושר מכיוון אחר, ויש מתי-מעט (נו, אולי קצת יותר. אולי כולנו) שיהיו מוכנים לוותר על חלק משמעותי מההכנסות שלהם תמורת הכרה ציבורית.

        אהבתי

  3. רועי שלום
    נכנסת לתחום רחב ועמוק בהרבה מהאפשרות של פוסט אינטרנטי ותגובות לפוסא אינטרנטי,
    אבל בכל זאת אנסה להתייחס לשלוש נקודות:
    1) גם ה"אושר הרגעי" כפי שעלה בניסוי חסר נדבך חשוב – מידתיות, או ההשוואה לאחר.
    גם בניסויים של דן אריאלי וגם בתורות הנעת עובדים ארגוניות (שאני עוסק בהן)
    מידת ההנאה/שמחה (זה לא "אושר" לטעמי ואתייחס בהמשך) –
    מאוד תלויה בהשוואתה למידת ההנאה של מישהו אחר.
    בניסיונות נמצא כי כאשר אנשים קיבלו יותר מאשר ציפו, אבל מישהו לידם קיבל יותר –
    הם לא חוו הנאה כלל! (חיבור/ניטור מרכז ההנאה במוח בזמן הניסוי)
    שנית, קיים גם הפן של היחס בין מידת ההשקעה/מאמץ לתקבולים
    (ככל שיותר מתאמצים, יותר נהנים מאותו התקבול)
    כך שהמשוואה האמיתית למידת ההנאה/שמחה היא:
    היחס בין השקעתי לתקבול שקיבלתי (להפרש בין ציפיותי למה שקיבלתי)
    לבין היחס בין השקעת חבריי לתקבול שהם קיבלו (בפועל, אולי גם לציפיות שלי)
    2. למרות שאני סבור שלא ניתן לכמת אושר (ואני עוסק הרבה בכימות בעבודתי)
    ה"משוואה" הטובה ביותר לדעתי היא הגודל כפול אחוז רגעי ההנאה/שמחה שאנו חווים
    מכלל רגעי הערות שלנו בהשוואה לגודל כפול אחוז רגעי החרדה/עצב/דיכאון שאנו חווים.
    3. מבחינת המדינה – הדבר הקרוב ביותר שראיתי שבודק/מודד את "רמת שביעות הרצון"
    של אזרחים מהמדינה שלהם מופיע בפרויקט הענק של סיימון אנהולט, ראה כאן:

    http://www.goodcountry.org/

    אהבתי

  4. מאמר מעולה ויישומי באמת לחיי היום יום – ידעתי שהאינטואיציה שלי לתמחר לבוס שינויים אמורה להיות קצת יותר ממה שצריך. ככה אני מסיים לפני, לפי הנוסחא הוא מאושר, ואז (לפחות לגבי העבודה והביטחון התעסוקתי) גם אני מאושר.

    "איזהו העשיר – השמח בחלקו". כנראה זה מקרה פרטי של הנוסחא.
    הרי אם אני שמח בחלקי, אין לי ציפיות מיוחדות. אז כל מה שאני מקבל – יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי.

    שוב, אחר מהמאמרים שבאמת אתה מרגיש שתורמים לך. תודה.
    בהחלט קיבלתי יותר ממה שציפיתי כשניגשתי אליו, אז ריגעית אני מאושר 🙂

    אהבתי

  5. אתה באמת חושב שניתן להבין את מושג האושר מתוך ניסוי עם כסף שנעשה על ידי כלכלנים?

    סטניסלב לם הציע להגדיר "אושרון" (יחידת אושר) כהרגשה של אדם שחולץ בסוף היום נעל שבה נעוץ מסמר.

    נדמה לי שהגדרה זו טובה הרבה יותר מהחישובים של כלכלנים שחושבים שניסויים עם כסף שנעשים עם סטודנטים מתנדבים מלמדים אותם משהו אמיתי על מצב האדם.

    אהבתי

    • צבי תשמע אני מסכים איתך אך אני מאמין שאנו בני האדם מכירים את הרגשתו של האושר אך לא יכולים להבין מהו אולי בעוד 30שנה נדע שאלתי אלייך היא האם אתה חושב שהיה ניתן להבין אושר?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s