איך ליהנות וללמוד באותו הזמן

איך ליהנות וללמוד באותו הזמן

אחד המשחקים האהובים ביותר על ילדי בן השמונה הוא Prodigy – משחק מרובה-משתתפים בו הילד צריך לטייל בעולם ולהילחם במפלצות באמצעות כוחות הקסמים שברשותו. אלא מה – כל קסם עולה לו בעבודה מוחית מאומצת, כשהמשחק מציב בפניו חידה מתמטית שעליו לפתור כדי לזמן את כוחותיו המיסטיים. החידות אינן מסובכות. הן לא אמורות להיות מורכבות יותר מתרגיל שאפשר למצוא בשיעורי הבית בחשבון של ילדים בכיתה ב'. אבל במקום שנצטרך להתחנן, לאיים ולהעניש כדי לגרום לילד ללמוד חשבון אחרי בית-הספר, הוא עושה זאת בעצמו. ולא זאת בלבד, אלא שהוא אף מבקש מאיתנו רשות לפתוח את האייפד ולשקוע במשחק, שם הוא פותר תרגיל אחר תרגיל בהתלהבות שאינה דועכת.

העולם, רבותי, השתנה. עזבו אתכם מחיי נצח וממחשבים שחכמים יותר מבני-אדם. הצלחנו לעשות את הבלתי-יאמן: לגרום לילדים ליהנות לעשות שיעורי בית, ולבקש עוד.

אנחנו חיים בעולם מלא בהנאה. אבל לא סתם הנאה, אלא מהסוג המעשי ביותר, שמשרתת את ילדינו.

אבל בעצם, לא רק אותם.

מה אתם עושים עכשיו? אתם קוראים. נכון, אינכם קוראים 'סיפורת יפה' – תואר שכולל בתוכו את "מלחמה ושלום", "דמדומים" ו- "חמישים גוונים של אפור", ומשמש כדי לתאר תווים שהודפסו על עץ גרוס שהולבן והוצמד ביחד בין שתי קליפות קרטון מסוגננות. ועדיין, אתם קוראים. ולא רק אתם. ב- 15 השנים האחרונות – בערך מאז שהטלפונים החכמים הגיעו לעולם – כולם קוראים, בכל מקום.

בעבר אנשים נהגו לקרוא רק ברגעי הפנאי שלהם, כהנאות חטופות וגנובות. כילד, זה לא הספיק לי. הייתי רוכב לספריה ובחזרה על האופניים, עם ספר פתוח על הכידון ועין אחת על הדרך ועין שנייה גומעת את המילים בשקיקה. אז הייתי יוצא-הדופן, אבל היום? אנשים קוראים בסמארטפונים שלהם ברכבת, בהליכה ברחוב ותוך כדי נהיגה. הם מוכנים להסתכן במוות בתאונת דרכים כדי לקרוא.

מה הם קוראים? דיונים מטופשים בפייסבוק, מאמרים בעיתונים, דעות וטוקבקים בבלוגים. זו אינה סיפורת יפה, אבל כנראה עדיין מוצלחת יותר מ- "חמישים גוונים". והם רוצים לקרוא עוד. הם שיכורים מרוב מידע שזורם אליהם מבלי שיתאמצו בכלל להגיע אליו. כפי שאמר שארל בודלר – "אתה חייב להיות תמיד שיכור… אבל על מה? יין, שירה, או ערכים, כרצונך. אבל היה שיכור."

אנו משתכרים כיום על השירה. על טקסטים של 140 תווים (שעכשיו התארכו ל- 280 תווים), שמהווים שירה לא-פחות מכפי שהייקו – צורת כתיבה יפנית המתארת מצב חולף ב- 17 הברות בסך הכל – הוא שירה. אנשים מסכמים את שגרת יומם, שמחותיהם ויגונם, ולפעמים את כל חייהם, בעשרים או שלושים מילים, שהם מלטשים ומשייפים ומשחיזים עד שיעבירו בדיוק את המסר הנכון.

או – שלא. תשעים אחוזים מכל הציוצים הם 'זבל' – אשפה מילולית שעוברי-אורח השליכו כבדרך אגב על המדרכה המשותפת של האינטרנט. אבל כפי שאמר כבר תיאודור סטורג'ן: בכל תחום שהוא, תשעים אחוזים הם זבל. ודומה שאפשר לומר את אותו הדבר בדיוק גם על השירה הקונבנציונלית שאנו מוצאים במדפים המאובקים והמרוחקים ביותר מעין בחנויות הספרים.

שירה או זבל, מסך בוהק או עץ גרוס – לא משנה! אתם קוראים! אתם מאמנים את מוחותיכם באמנות שמפרידה את האדם מן החיה, בצירוף המהיר של סימנים ותווים למילים בעלות משמעות, למשפטים המצייתים לכללים תחביריים ברורים, לפסקאות המעבירות מושגים שיכולים להתחבר לאמונות ולמחשבות שלכם, להזדווג עמן ולהוליד רעיונות חדשים ושונים.

וכולנו, בכל העולם, עושים את זה כל הזמן, ובאופן כללי גם נהנים מהתהליך. לפחות, אנו נהנים ממנו מספיק כדי שנמשיך להתעסק בו מדי בוקר, צהריים וערב.

אפשר לומר הרבה דברים רעים על המדיה החברתית. היא מעודדת דכאונות (במיוחד אצל בני-נוער), מדרבנת אנשים לשתף שקרים מושכים ומפתים הקוסמים לרגשות הפרימיטיביים ביותר שלנו, וכולאת אותנו בחדרי הדים מבלי שנשים לכך לב. אבל היא עושה את כל זה תוך כדי שהיא גורמת לנו לקרוא, לקרוא, לקרוא. אנו נהנים ואנו מתמקצעים בקריאה, וממשיכים לעשות זאת מדי יום.

זהו עולם ההנאה המעשית אליו אנו נכנסים. חלק לא-מבוטל משגרת יומינו עובר עלינו בחוויות מהנות. אלו יכולות להיבנות כך שישרתו מטרה מוגדרת, כמו במשחק המתמטיקה בו שקוע ילדי, או (אם נודה באמת) לדחוף אותנו להמשיך לקרוא במדיה החברתית על מנת שניחשף ליותר פרסומות. אבל גם אז, הן גורמות לנו להתאמן בקריאה, בספיגת מידע ובתקווה גם בעיבודו.

בשנים הבאות אתם יכולים לצפות לעוד הרבה חוויות מהנות דומות בתחומים רבים ושונים. ילדינו ילמדו קריאה וכתיבה באמצעות משחק, ירכשו ידע והבנה בהיסטוריה ממשחקי מחשב או מפודקאסטים המסוגלים לרתק אותם לחומר הנלמד (וצריך לשמוע את Hardcore History הנהדר, או את "עושים היסטוריה" כדי להבין איך צריך באמת ללמוד היסטוריה בבית-הספר), יזכו בכושר טוב בזכות שיטוטיהם ברחובות אחר פוקימונים או דינוזאורים במציאות הרבודה, ויתאמנו באיגרוף ובסיף במשחקים שבמכשירי המציאות המדומה שלהם.

יש גם סיבות לחשוש מההתפתחות הזו. המבקרים טוענים שילדים – ומבוגרים – המתרגלים ללמוד רק דרך התיווך של חוויות מהנות, לא ידעו לרכוש ידע בזיעת אפם. זהו חשש לגיטימי, אבל הייתי רוצה להאמין שכפי שילד שמקבל אהבה זוכה בביטחון עצמי שמסייע לו גם ברגעים הקשים ביותר – כך גם יקרה עם האנשים הלומדים מתוך הנאה.

ואחרון חביב: דעו לבחור את ההנאות שלכם ושל ילדיכם. כמו במזון, ישנן הנאות-ג'אנק שרק מספקות הרגשה טובה אבל אינן מעשירות אתכם. כאלו לא חסרות היום, ועליהן נמנים בעיקר המשחקים החוזרים על-עצמם, שניצחון בהם מספק פרץ קצר של דופמין, אבל הם אינם מלמדים אתכם דבר לאחר יותר מכמה חזרות. על אלו אפשר למנות, למשל, את סוליטייר ומשחקים רבים אחרים. אל תדחפו את הילדים שלכם להימנע מהנאות בכלל. הבינו שזו הדרך החדשה ללמוד – ואולי יעילה יותר מכל אלו שפיתחנו עד היום – ונווטו אותם להנאות הנכונות, שיעשירו אותם ויכינו אותם טוב יותר לחיים.

ואל תשכחו ליהנות מהחיים.

עתיד המשפט הווירטואלי – ובכלל

עתיד המשפט הווירטואלי – ובכלל

השבוע התחולל אירוע היסטורי, כאשר בית משפט מחוזי בטקסס ערך את המשפט הווירטואלי הראשון בארצות הברית דרך זום, עם שופטת, עורכי דין, נאשם ומושבעים. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה שחלק מהמושבעים נתקלו בבעיות טכניות. אלו היו יחסית קלות לתיקון – פה ושם נדלק למושבעים כפתור ההשתקה, או שהם היו צריכים סיוע בכוונון המסך ומצלמת הרשת. הקושי הגדול ביותר אירע כשחלקם התנתקו מהשיחה, אבל אפילו זה לא עצר את הדיונים לאורך זמן, והמשפט הושלם בהצלחה.

ועכשיו מתחילים כולם לשאול מה המשמעות של הניסוי הזה, והאם אפשר להרחיב אותו. ולא פחות חשוב – מנסים להבין מהם הכשלים מהם צריכים להיזהר. אחד מהחששות, למשל, הוא שנאשמים יכולים לסדר את הרקע שלהם כדי להיראות אמינים יותר – למשל, באמצעות מיקום מצלמת הרשת במשרד הביתי, במקום בדירה הקטנה והמבולגנת שלהם.

מדובר בחשש רציני בהחלט, אבל אני רוצה לטעון ברשומה זו שהתועלות שיופקו מקיום משפטים באופן וירטואלי יכולות להיות גדולות בהרבה מהחסרונות הפוטנציאליים – אבל רק אם נהיה מוכנים לאמץ את הטכנולוגיה באופן מלא כדי ליהנות מכל היתרונות שהיא מביאה לנו.

הנה כמה אפשרויות שכאלו, שיכולות לשקף את עתיד המשפט בעוד כמה שנים.

נוחיות ושכרה בצדה

אחד היתרונות הגדולים ביותר שיכולים להיות למשפט וירטואלי הוא הנוחיות שבו. המושבעים והשופטים אינם חייבים לכתת רגליהם לבית המשפט, לסבול מהאוכל הגרוע שבקפיטריה, או לבלות את זמנם באולם מחניק עם אקוסטיקה גרועה ועורכי-דין מיוזעים ששכחו לשים דיאודורנט. במקום זאת, הם יכולים לקבל החלטות מנוחיות בתיהם הפרטיים.

אל תטעו: אני לא מעמיד את ההרגשה הטובה של השופטים בראש מעייניי. הצדק הוא זה שמטריד אותי, ואנו יודעים כבר מזה שנים רבות שתהליך קבלת ההחלטות של שופטים (וכנראה גם של מושבעים) מושפע באופן משמעותי מגורמים שאינם קשורים ישירות למשפט עצמו.

במחקר מישראל שפורסם ב- 2011, למשל, הראו החוקרים (שי דנציגר, יונתן לבב וליאורה אבנים-פזו) שמצבם הפיזיולוגי של השופטים משפיע על קבלת ההחלטות שלהם. שופטים שהיו צריכים לקבל החלטה משפטית מוקדם יותר ביום, נטו להיות סלחנים יותר. שופטים שהיו צריכים לקבל החלטה לפני השעה בה היו אמורים לצאת לארוחת צהריים, לעומת זאת, נטו לקבל החלטות שהחמירו יותר עם האנשים שעמדו מולם[1].

אי אפשר לדעת באיזה מאותם מצבים פיזיולוגיים קיבלו השופטים החלטות מוצלחות יותר – כשהיו שבעים או רעבים. אבל לכל הפחות אנו יכולים לדרוש שבשם הצדק, נקפיד על כך שהשופטים והמושבעים יגיעו לכל משפט באותה רמה של שובע (או רעב), ושכולם ייהנו מהתנאים הנוחים ביותר שאפשר לספק להם.

ומהו המקום הטוב ביותר לספק את התנאים הנוחים הללו, אם לא הבית?

כמובן, לא כולם יכולים לעבוד מהבית בנוחיות. ילדים, בני-זוג ובנות-זוג, ואפילו חיות מחמד קולניות במיוחד יכולים כולם לפגוע ביכולת ובצורך להתרכז במשפט הווירטואלי. אבל לבעיות אלו יכול להיות פתרון פשוט, מכיוון שלאנשים שלא יוכלו להתרכז מהבית, תהיה האפשרות עדיין להגיע באופן פיזי לבית המשפט, או לאולפן לתקשורת-מרחוק שתספק הממשלה.

תלונה אחרת שמועלית לגבי האפשרות לשפוט או לתפקד כמושבעים מהבית היא שקל לאבד ריכוז במצבים אלו, במיוחד כשאיש אינו צופה בך בזמן שאתה לוחץ אלט-טאב ומדלג לחלונית אחרת כדי לקרוא דו"ח, מעלעל בעיתון או משחק באייפד בזמן בו אתה אמור להיות קשוב למהלך המשפט.

אלא שדווקא במשפט וירטואלי קל להתמודד עם בעיות אלו – ובלבד שנערכים אליו בהתאם.

השופטים המפוקחים

השנה התפרסם בגלובס אירוע לא-נעים עבור הפרקליטות בישראל. נאשם א' התייצב בשוגג בבית המשפט, בדיון שהיה אמור לעסוק בתיקו של נאשם ב'. אף אחד מהצדדים – לא הנאשמים ולא השופט – הבחין בטעות. וכך קרה שנאשם א' הודה באשמה – ובהתאם לכך, נחרץ דינו של נאשם ב' מבלי שזה ידע אפילו על המחדל[2]. התקלה התגלתה רק כאשר נאשם ב' ביקש לקבוע דיון בעניינו, וגילה לתדהמתו שכבר הורשע.

למקרה שאתם תוהים, אף אחד לא קיבל אחריות על המקרה. השופט לא היה אשם, נציגי התביעה לא היו אשמים, ובא שלום על ישראל. אבל כולם מצטערים שזה קרה. וכפי שכתב נציב תלונות הציבור על שופטים על המקרה, זו לא הייתה אשמת השופט, אבל – "יש להצר על השגגה שנפלה."

באמת, יש להצר.

ובכל זאת, קשה שלא להרגיש שאולי בכל זאת היה מקום מצד השופט – כמו גם שאר הישויות המעורבות במשפט – לקחת אחריות על כך שנגזר דינו של אדם שלא בפניו ועל פשע שלא ביצע (כלומר, על הפשע בו הודה נאשם א'). אולי, אם השופט היה מקדיש את מלוא תשומת הלב הראויה לאותו נאשם, הרי שהוא היה מבין תוך דקות ספורות שמדובר באדם אחר מזה שאמור לעמוד למשפט. כך או כך, אפשר להסכים על דבר אחד: מקרים של פיזור נפש, ואפילו התעלמות מובהקת מחובת השופט להתרכז בדיונים, יכולים להתרחש בקלות. אני לא מתייחס אפילו למקרי קיצון – כמו זה של השופט שנתפס משחק סוליטייר בנורווגיה בזמן שהיה אמור להאזין לעדות מומחה על רצח המונים[3]. או למקרה של השופט מאוקלהומה שהחליט בזמן המשפט לחבר משאבה לאיבריו האינטימיים מתחת לגלימות[4]. כן, אני רציני[5]. זה באמת קרה.

ברור שרוב השופטים אינם מועלים בתפקידיהם באותה רמה של חומרה, אבל מי מאיתנו לא איבד תשומת לב לכמה שניות – או לדקות ארוכות – בזמן הרצאה ארוכה ומשעממת? ואובדן תשומת לב מסוג זה יכול לקרות בקלות רבה בהרבה כשאנו נמצאים מול המסך בביתנו הפרטי, ולא בתוך אולם בית-המשפט בו כולם מסתכלים עלינו.

ובכן, למה לא לשלב בין השניים?

לא קשה לדמיין תוכנות שיותקנו על מחשביהם הפרטיים של השופטים והמושבעים המרוחקים, ושינטרו אחר מצב העירנות שלהם. תוכנות כאלו יכולות לזהות באופן קרוב-לוודאי את האדם היושב מול המחשב, ולוודא שאכן מדובר בשופט או באחד מהמושבעים. הן יכולות לעקוב אחר תנועת האישונים והראש של אותו אדם, ולאתר סימנים לכך שתשומת לבו מופנית למקום אחר: לספר, לרשת החברתית, או להפעלת משאבה. אפשר להשיג את אותו אפקט באמצעים פחות מרשימים-טכנולוגית, פשוט באמצעות התקנת תכנת צילום על הסמארטפון של אותו אדם, ומיקומו מאחורי ומעל הכתף, כך שיצלם את מסך המחשב.

אם האמצעים האלו נשמעים לכם קיצוניים, אני רוצה להזכיר שהמשפט ההוגן הוא אחת המטלות המקודשות והחשובות ביותר שהמדינה מספקת לאזרחיה. דגש על הוגן. כן, אמצעים כאלו יפלשו לפרטיותם של השופטים והמושבעים ויחייבו אותם להתרכז באופן מלא במשפט. אבל בהתחשב בכך שאותם אנשים קובעים את דינם של רוצחים ואנסים, צדיקים וחפים-מפשע, בוודאי ראוי שנשתמש בכל כלי שבידינו כדי לוודא שהם יזכו למשפט צדק! למעשה, העובדה שאיננו משתמשים בכלים מסוג זה היום, אפילו בתיקים שנידונים בבית-משפט בעולם הפיזי, רק מעידה שעדיין לא התקדמנו מספיק לתוך העתיד כדי להיעזר בכלים שהמדע הציב לפתחינו.

ילדינו ונכדינו עוד יתבוננו בהשתאות על תחילת המאה ה- 21, כאשר כולנו העמדנו פנים שבני-אדם באמת יכולים להיות מרוכזים וקשובים לאורך כל הדיונים בבית המשפט, ולא הסכמנו להשתמש בטכנולוגיה כדי לאכוף את הדרישה הבסיסית הזו.

וזו אינה העמדת הפנים היחידה שאנו מוכנים לקבל על עצמנו במערכת המשפט המודרנית.

ממסכים למסיכות

אנו אוהבים להעמיד פנים שכולנו יצורים שקולים והגיוניים, במיוחד כשהדבר מגיע לקבלת החלטות בנושאים חשובים – כמו בבתי-המשפט. אלא שהמציאות חושפת תמונה שונה מאד. שופטים, עורכי דין ומושבעים מושפעים מהטיות בדומה לכל בני-האדם בכל מצב. עורכי דין שנדרשו לסקור מסמך משפטי, למשל, הגיעו למסקנה שלכותב יש פוטנציאל ומיומנויות אנליטיות מרשימות… אבל רק בתנאי שנודע להם לפני כן שהוא לבן. עורכי הדין שחשבו שכותב המסמך שחור (African-American), החליטו שמדובר בעורך-דין ממוצע לכל היותר, ושזקוק לעוד עבודה רבה[6].

ההטיות אינן נעלמות גם בבית-המשפט עצמו. בבתי-משפט בקונטיקט, שופטים נהגו לקבוע ערבויות שהיו גבוהות יותר ב- 25% עבור שחורים, בהשוואה לאנשים לבנים באותו המצב[7]. שופטים בארצות הברית הטילו עונשי מאסר ארוכים יותר ב- 12 אחוזים מאלו שקיבלו הנאשמים הלבנים במצבים דומים[8]. במחקר שנערך על 239 שופטים בארצות הברית מצאו החוקרים כי אלו קישרו – מבלי לשים לב לכך כלל – בין יהודים לבין תכונות אופי שליליות כ- "תאבת בצע" ו- "חוסר הגינות". אותם שופטים זיהו לבנים ונוצרים כבעלי תכונות אופי חיוביות יותר, כ- "כנות", "נתינה" ו- "אמינות". לא מפתיע לגלות שבהתאם לכך, נאשמים נוצריים זכו בעונשי מעצר קצרים יותר[9].

הטיות אינן מתמקדות רק בגזע ובצבע עור. אפילו יופי יכול להשפיע – ומחקרים הראו שנאשמים מושכים יותר זוכים ליחס מקל יותר מנאשמים… ובכן, מכוערים[10].

שיהיה ברור: אני לא מאשים את השופטים או המושבעים בהטיה חשיבתית מכוונת. למעשה, בדיוק ההפך: הטיות מחשבתיות סטריאוטיפיות – כאלו שגורמות לנו לגבש דעה על אחרים רק בשל השתייכותם לקבוצה מסוימת – מופיעות לעיתים קרובות בתת-מודע, מבלי שנשים אליהן לב. הן משפיעות על החלטותינו בדרכים חמקמקות ועדינות, והדרך היחידה עבורנו להבין זאת היא אם נבחן בקפדנות ובחריצות את תהליכי החשיבה שלנו בזמן אמת. רוב האנשים – אפילו שופטים – אינם עושים זאת. וגם אלו שעושים זאת, אינם מצליחים בכך תמיד. וכפי שהסביר המפכ"ל-לשעבר אלשיך –

"כאשר שוטר פוגש חשוד מהקהילה המעורבת בפשיעה, מטבע הדברים המוח שלו חושד בו יותר מבאחר."[11]

מה אפשר לעשות, אם כך, כדי להתגבר על ההטיות החשיבתיות הללו, ולספק משפט צדק לכל אדם? התשובה הברורה היא שאנו צריכים לכפות על הנאשמים להעיד מאחורי פרגוד, כדי למנוע מהשופטים ומהמושבעים להיחשף למראם החיצוני. אבל מה עם הקול שלהם? המבטא? אולי פשוט נספק שחקן עבור כל נאשם?

ברור שהפתרונות הללו אינם באים בחשבון במצב רגיל, בעיקר בשל העלות הגבוהה שלהם למשלם המיסים והעומס הגדול שהם יטילו על מערכת המשפט, שגם כך קורסת בימים כהרגלם תחת כובד משקלה. אבל בעולם הווירטואלי המצב שונה בזכות הפילטרים הדיגיטליים שניתן להפעיל בלחיצת כפתור.

אם גם אתם משתמשים בזום – ואם אתם חיים בעולם המערבי, אין באמת אפשרות אחרת – אולי התחלתם לשים לב לאחרונה לכך שאף אחד לא סובל מקמטים יותר על המסך שלכם. האמת היא שאנשים פשוט שמים איפור, אבל לא בעצמם אלא באמצעות אמן מוכשר בצורה לא-רגילה – בינה מלאכותית. היא מעלימה קמטים, מטשטשת זיפים שלא גולחו, מסדרת גבות, והטוב מכל: היא עושה כל זאת בעדינות כזו שלא הייתם יכולים לשים לב למעלליה אם לא הייתם חושדים בקיומה. במילים אחרות, היא אמנית האיפור המושלמת, ואינה עולה לאיש דבר.

השימוש בפילטרים שכאלו אינו מוגבל לזום בלבד. בלוגרי-וידאו רבים כיום משתמשים בפילטרים דיגיטליים כדי לשפר את הופעתם. השימוש בפילטרים הגיע לרמה כזו שלפני שנה התגלתה בלוגרית-וידאו סינית בערוותה, כאשר הפילטר שלה הפסיק לעבוד באמצע השידור החי. מסתבר שהבלוגרית לא הייתה אישה צעירה – כפי שגרמה למעריציה לחשוב – אלא אשה בגיל העמידה, עם קול צעיר במיוחד[12]. ואם כבר בקול עסקינן, קיימים גם פילטרים דיגיטליים המסוגלים לטשטש ולהסוות מבטאים, לשנות חיתוך דיבור, ואפילו לגרום לך להישמע כנשיא ארצות-הברית לשעבר, ברק אובמה.

כאשר המשפט מתקיים בעולם הפיזי, קשה לדמיין מצב בו נאשמים יוחלפו באוואטארים דיגיטליים. אנו כבולים יותר מדי למוסכמות הנהוגות בעולם הפיזי, ולפיהן אנו רוצים לראות במו עינינו את האנשים שאותם אנו שופטים. אבל אם וכאשר יעבור המשפט לעולם הווירטואלי, הרי שקיים סיכוי גדול יותר שמערכת משפט שתשאף לצדק באמת ובתמים, תאכוף שדרוג מן היסוד של הדרך בה הנאשמים מופיעים מול השופטים והמושבעים. אולי כל נאשם יידרש להשתמש בפילטר אחיד, שיסתיר את הרקע הנשקף מביתו. אולי הנאשמים ישתמשו באותו פילטר שישווה לכולם אותו גוון עור ואותו קול אחיד – אך מבלי שיטשטש ויעלים את הבעות פניהם ושפת גופם.

סיכום

אפשר להמשיך עוד הרבה עם הרעיונות לשיפור מערכת המשפט – בעולם הפיזי ובעולם הווירטואלי כאחד. בינות מלאכותיות יכולות לתמלל את המתרחש בזמן-אמת, ואפילו טוב יותר מקלדנים אנושיים, ואפילו להוסיף תיעוד וידאו שניתן לחזור לכל נקודה בו כדי לצפות שוב בהבעות הפנים המדויקות של הנאשמים, השופטים והמושבעים. אלגוריתמים יכולים לסייע למצוא נקודות בהן העדים אינם מסכימים זה עם זה או עם עצמם, ואפילו להתריע על הבעות פנים או דפוסי דיבור שמרמזים על אמירת שקר. וכמובן, במקרים פשוטים מסוימים יכולות אפילו בינות מלאכותיות לבצע מטלות שיפוט במהירות וביעילות.

אלא מה? כל הדברים האלו יכולים להתחולל גם בבית המשפט שבעולם הפיזי. אפשר למקם מצלמת רשת זולה על שולחן השופט בבית המשפט, למשל, שתנטר אחר פניו גם מבלי צורך במשפט וירטואלי. אפשר להתקין פילטרים דיגיטליים גם מבלי שהנאשם יצטרך להישאר בביתו במרחק מאות קילומטרים מכס הכבוד, אלא פשוט כשהוא נמצא באולם המשפט עצמו אבל מאחורי מחיצה, ורק פניו הווירטואליות משודרות על מסך. כל הדברים האלו אינם 'יכולים לקרות כבר מחר', כפי שאני אוהב לומר, אלא היו יכולים לקרות כבר אתמול.

כך שהשאלה האמיתית היא למה הם לא קרו עדיין.

התשובה היא שמערכות בחסות הממשלה – במיוחד כאלו שאינן נאלצות להתחרות עם אחרות – נוטות להתקדם מאד באיטיות. לכך יש להוסיף גם את החשש הגדול לפגיעה בצדק – ובאזרחים הנסמכים עליו – בשל אימוץ מנגנונים שטרם נבחנו או נוסו בעבר. אבל משבר הקורונה משנה את התמונה, ומכריח את המערכת לנסות טכנולוגיות וכלים חדשים. למעשה, מערכת המשפט נדרשת לערער את עצמה – מאורע נדיר ביותר.

אפשר לקוות שהערעור העצמי לא יעצור כאן. שמערכות המשפט בעולם ייראו שאפשר לעבור לעולם הדיגיטלי – וימשיכו להשתנות ולהתאים עצמן לתובנות המדעיות שיש לנו אודות משפט וצדק. אפשר לקוות.

ועד שזה יקרה, נצטרך לקוות שהמקרה של אותו שופט עם משאבה היה רק יוצא-דופן אחד.

 


 

 

[1] https://www.pnas.org/content/108/17/6889

[2] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001324806

[3] https://nypost.com/2012/06/04/judge-caught-playing-solitaire-in-norway-court-during-mass-killer-breiviks-trial/

[4] https://www.nydailynews.com/news/national/ex-judge-donald-thompson-busted-penis-pump-trials-pension-cut-article-1.968325

[5] https://www.imdb.com/title/tt3430420/

[6] https://nextions.com/wp-content/uploads/2017/05/written-in-black-and-white-yellow-paper-series.pdf

[7] https://ianayres.yale.edu/sites/default/files/files/A%20Market%20Test%20for%20Race%20Discrimination%20in%20Bail%20Setting.pdf

[8] https://www.jstor.org/stable/pdf/10.1086/320276.pdf

[9] http://www.floridalawreview.com/wp-content/uploads/Levinson_Bennett_Hioki.pdf

[10] https://sci-hub.se/https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/0092656680900173

[11] https://news.walla.co.il/item/2992861

[12] https://www.bbc.com/news/blogs-trending-49151042

מתי יהיה חיסון לנגיף הקורונה? ארבעה תרחישים

מתי יהיה חיסון לנגיף הקורונה? ארבעה תרחישים

אי אפשר לדבר על החזרה העתידית לשגרה שלאחר הנגיף, בלי להזכיר את החיסון המיוחל – זה שמובטח לנו כבר מתחילת השנה שיגיע בחודשים הקרובים. או עד סוף השנה. או בתחילת השנה הבאה. או בסופה. או אף פעם בכלל.

בקיצור, כולם מדברים על חיסון, אף אחד לא מדבר על אסטרטגיה. זה לא מפתיע. קשה מאד לחזות מתי (והאם) נצליח למצוא חיסון למחלה קיימת. על אחת כמה וכמה קשה יותר לדבר על מחלה חדשה, שאיננו מבינים עדיין היטב כיצד פועל הנגיף שגורם לה. ובכל זאת, עתידנים אמורים להיות מומחים לחקר עתידים, במיוחד במצבים של חוסר-ודאות קיצוני. לכן, ברשומה זו אני רוצה קודם כל לתאר את הדרך בה מפותחים חיסונים בימים כהרגלם, ולהתבסס על המידע כדי לבנות שני תרחישים – אופטימי ופסימי – לפיתוח החיסון. שני התרחישים מתבססים על הערכות שהוצגו במאמר הדעה המרשים של סטיוארט א. תומפסון בניו-יורק טיימס בסוף אפריל[1].

אחרון חביב, בסוף הרשומה אסקור שני תרחישי קיצון נוספים, האחד לטובה והאחד לרעה.

המסע בדרך לחיסון

הרעיון מאחורי חיסונים מאד פשוט: אנו רוצים לגרום לגוף לפתח נוגדנים כנגד אבני-בניין מסוימות של הנגיף. בדרך זו, ברגע שהנגיף יחדור לגופו של המחוסן, הוא ייתקל בנוגדנים שכבר קיימים בזרם הדם ורק מחכים להיצמד אליו ולנטרל אותו, או לפחות במערכת חיסון שכבר מכירה אותו ויכולה לזנק לפעולה ולפתח נוגדנים כנגדו תוך זמן קצר מאד.

פשוט, נכון? עקרונית, כן. אלא שכמו שתמיד קורה בביולוגיה, יש שפע של אתגרים בדרך למימוש. אנחנו צריכים להבין איזה מאבני-הבניין שמרכיבות את הנגיף מעוררות את התגובה החיסונית היעילה ביותר של הגוף. צריך למצוא את הדרך הנכונה להזריק את אבן-הבניין הזו לגוף מבלי שתיהרס תוך דקות בזרם הדם, וכך הגוף לא יספיק לפתח נגדה תגובה חיסונית. וכמובן, צריך לוודא שהחיסון עצמו לא יזיק לגוף בדרך כלשהי. ואלו רק כמה מהבעיות עמן צריכים מפתחי החיסונים להתמודד.

כל הבעיות האלו – ורבות אחרות – מביאות לכך שלחיסון הממוצע שמפותח במעבדה יש סיכוי של 6 אחוזים בלבד להגיע לשוק בסופו של דבר[2]. וזה עוד במצב בו אנו מבינים לרוב את המחלה שהוא נועד למנוע – מה שבמפורש אינו המצב עם נגיף הקורונה החדש. פיתוח חיסונים היה ועודנו מבצע קשה, מייגע ובעיקר ארוך. הזמן הנדרש לפיתוח חיסון ממוצע הוא 10.7 שנים. החיסון שפותח בזמן הקצר ביותר אי-פעם היה החיסון לאבולה, שהגיע לשוק תוך חמש שנים בלבד[3].

התהליך אורך זמן רב כל-כך מכיוון שהוא מחולק למספר שלבים:

שלב המחקר האקדמי

חוקרים במעבדות מציעים רעיונות לחיסונים אפשריים, בוחנים אותם על מודלים ממוחשבים ועל בעלי-חיים, ובוחרים את החומר המוצלח ביותר אותו ישלחו לניסויים קליניים בבני-אדם. שלב זה יכול לקחת שנים ארוכות, אבל יש לנו מזל עם וירוס הקורונה החדש: הוא דומה מאד לווירוס ה- SARS המקורי שהתפשט באסיה לפני כמעט עשרים שנים[4], ולכן יש לנו הבנה טובה יותר של המבנה שלו מאשר אם היה מדובר בווירוס חדש לגמרי. ומה שיותר חשוב, חברות התרופות והממשלות אינן מחכות למדענים שיגבשו תיאוריה מוצלחת שמתארת את דרך ההדבקה של הנגיף, וקיימים לפחות 112 חיסונים (נכון לרגע פרסום הרשומה) שנמצאים בתהליך פיתוח – וקרוב לוודאי שרובם המכריע ייכשלו מכיוון שלא עברו את תהליך הבדיקה הקפדני המקדים שבמעבדה[5]. אבל אם אפילו אחד יצליח – זכינו.

מכל הסיבות האלו, נקבע ששלב המחקר האקדמי עבור נגיף הקורונה החדש אינו עומד לקחת זמן כלל.

השלב הפרה-קליני

בשלב זה מוקדש מפעל קטן לייצור כמויות גדולות מספיק של החיסון עבור הניסויים הקליניים. התהליך אורך שנתיים וחצי בערך, אבל אפשר לזרז אותו בשנה בערך באמצעות פתיחה במחקרים הקליניים ברגע שיש מספיק חיסונים בשביל השלב הראשון.

בתרחיש האופטימי, אם כך, נקבע שמשך השלב הפרה-קליני יהיה שנה אחת בלבד. בתרחיש הפסימי, שנתיים וחצי.

שלושת שלבי המחקרים הקליניים

מחקרים קליניים מחולקים לשלושה שלבים. בשלב הראשון נבחנת בטיחות הנגיף על מספר קטן של נבדקים – לא יותר מכמה עשרות. בשלב השני, נבדקת היעילות של הנגיף על כמה מאות נבדקים. ובשלב השלישי – על אלפים. בין כל שלב מפרידים מספר חודשים, במהלכם עוברים החוקרים על התוצאות ומבקשים מהרשויות אישור להתקדם לשלבים הבאים. ביחד, שלושת השלבים אורכים כמעט ארבע שנים באופן רגיל.

החדשות הטובות הן שקיימת נכונות מצד הרשויות לשקול ביצוע ניסויים קליניים חופפים: לבדוק את הבטיחות והיעילות על אותם נבדקים, למשל, ובאותו הזמן. זה יכול לקרות, אבל כדאי לקחת בחשבון שיש סיבה טובה לכך שאנו בוחנים את הבטיחות של חיסונים, מכיוון שחיסונים ניסיוניים מן העבר יכלו להביא דווקא לתוצאה ההפוכה, ולהפוך את המחלה לקטלנית יותר[6]. כך שכן – צריך עדיין להקפיד על בטיחות, וכל דילוג על שלבים עלול להוביל לנזק ארוך-טווח. ואם זה לא מספיק, הרי שמכיוון שאיננו יכולים להדביק מתנדבים במכוון בנגיף, הרי שהניסויים יצטרכו להתקיים על אנשים באיזורים בהם הנגיף עדיין מתפשט. אם המגיפה תדעך בחודשים הקרובים, הרי שגם הניסויים הקליניים יתנהלו יותר באיטיות.

אפילו בתרחיש האופטימי ביותר, קיום כל שלושת השלבים ייקח עדיין כמעט שנה – וזו, כאמור, מהירות מסחררת ביחס למצב עד כה. הצד החיובי הוא שמהרגע שחיסון מסוים יוכיח את יעילותו ובטיחותו בשלב הראשון והשני, ייתכן שהוא יינתן מיד לאוכלוסיות בסיכון הגבוה ביותר: לצוותים שאמורים לטפל בחולים, ואולי גם לקשישים.

בתרחיש הפסימי, השלבים עדיין יקוצרו, אבל הקושי במציאת נבדקים בסביבות הנכונות בהן הנגיף עדיין מתפשט יוביל לכך שהם יארכו שנתיים שלמות.

שלב בניית המפעלים

סיימנו את השלב השלישי בהצלחה, ויש לנו חיסון. הידד! אבל עכשיו צריך לייצר כמה מאות-מיליוני – ואולי מיליארדי – מנות. זוהי מטלה לא קלה. צריך לבנות מפעלים שלמים שיוקדשו במיוחד לייצור החיסון – מטלה שאורכת בסביבות החמש שנים בדרך-כלל. אלא מה? פילנתרופים כמו ביל גייטס התחילו להשקיע בהקמת מפעלים שכאלו כבר היום, על מנת שיהיו מוכנים ברגע בו נגלה את החיסון המוצלח[7]. זה עולה להם הרבה מאד כסף – מיליארדי דולרים, ליתר דיוק – אבל התוצאה תהיה שהמפעלים הללו יהיו מוכנים לייצור המוני כבר ב- 2023. כלומר, עוד שנתיים בערך מהיום.

שלב הייצור

לא קל לייצר חיסונים. את החיסונים לשפעת, למשל, עדיין מגדלים בביצי תרנגולות[8]. חיסונים אחרים מפיקים מנגיפים שמגדלים באופן מבוקר, על תרביות תאים אנושיים, ושצריכים להדביק את התאים ולהתרבות – תהליכים שדורשים זמן. וכל זה קורה במפעלים באופן מבוקר ביותר, כאשר כל טעות או זיהום יכולים לגרום לכך שכל המפעל יושבת לתקופה ארוכה.

החיסון עשוי להיות מוצלח בצורה לא-רגילה. הוא עשוי להיות המתנה הגדולה ביותר שניתנה לאנושות מאז התנ"ך של מפלצת הספגטי המעופפת. אבל כל זה לא משנה דבר כשמגיעים לשלב הייצור. לפי הערכת הניו-יורק טיימס, ייצור החיסון בכמויות הנדרשות ייקח שנתיים בערך בהינתן הטכנולוגיות הקיימות.

שלב קבלת האישורים

והנה הגענו לשלב שכולם אוהבים לשנוא, בו החיסון כבר עבר את כל שלבי הניסויים הקליניים, מתחיל להיות מיוצר בכמויות ענק במפעלים שכבר קיימים ורק מחכים לו… ורק מנהל התרופות והמזון האמריקני – ה- FDA הידוע לשמצה – מבקש עוד כמה חודשים כדי לעבור על כל תוצאות הניסויים ולוודא שהכל כשר. וזה דווקא מאד הגיוני וראוי. אפשר לקצר את שלבי הניסויים הקליניים. אפשר לזרז את כל התהליך. הכל מקובל. אבל לא ייתכן שמיליוני אנשים יקבלו חיסון שלא עבר בדיקה קפדנית קודם מצד הרשויות, כדי לוודא שלא יזיק לאנשים עליהם הוא אמור להגן.

קבלת האישור מה- FDA דורשת בסביבות השנה, אבל במצב הקיים הרשות בוודאי תלחץ על הגז ותקצר את זמן הבדיקה לחצי-שנה בלבד, גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי. למה לא פחות מזה? כי היא עומדת להיות בלחץ לא-רגיל, כש- 112 מפתחי חיסונים דורשים ממנה לבחון את החיסון שלהם.

סיכום עד כה

נפתח בחדשות הטובות: גם בתרחיש האופטימי וגם בפסימי, בהחלט ייתכן שכבר ב- 2021 נזכה לראות חיסונים ראשוניים שיוענקו לאלפי רופאים ואחיות שיעבדו בכל מדינה ישירות עם חולי קורונה. אולי סבא וסבתא יקבלו את אותו החיסון בסוף 2021, או במהלך 2022. הסיבה היא שאוכלוסיות בסיכון יזכו לקבל את החיסון לפני כולם – ואולי הרבה לפני כולם. ילדים באפריקה, לעומת זאת, יצטרכו לחכות עוד כמה שנים לפני שיוכלו ליהנות מהחיסון בעצמם.

בתרחיש האופטימי, יידרשו ארבע וחצי שנים בערך עד שיהיו מספיק מנות חיסון בעולם כדי שכל אדם יזכה לקבל אחת. בתרחיש הפסימי, נראה את החיסון רק בעוד שבע שנים, בשנת 2028, בעיקר בשל קשיים בפתיחת ובתפעול יותר ממאה מפעלים שאמורים להפיק כמויות קטנות של חיסונים עבור הניסויים הקליניים.

אלא ששני התרחישים האלו אינם מתייחסים לשני 'קלפים פרועים' – שתי אפשרויות יוצאות-דופן שעשויות עדיין להתממש. הראשונה היא שאיננו מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף. השנייה היא שנשתמש בשיטה חדשה ליצירת חיסונים שמעולם לא נוסתה בהצלחה בעבר – אבל יכולה לקצר את הזמנים באופן משמעותי.

תרחיש קיצון פסימי: אין חיסון

בתרחיש הקיצון הפסימי ביותר, אנחנו פשוט לא מצליחים ליצור חיסון עבור הנגיף בעשור הקרוב. נודה באמת: זו לא תהיה הפתעה גדולה עד כדי כך. בכל זאת, מדובר בנגיף חדש (למרות הדמיון הגנטי שלו ל- SARS) ובמחלה בה לא נתקלנו מעולם. כדאי גם לשמור על צניעות ולזכור שלא קיים עדיין חיסון משום סוג שהוא לנגיפי הקורונה, ושקיימות מחלות רבות עבורן לא פיתחנו חיסון יעיל עד כה. זה עלול לקרות גם במקרה של נגיף הקורונה החדש.

האם התרחיש הזה סביר? בנקודה זו קופץ העתידן המתלהב שבי, זה שמאמין בטכנולוגיות המחר וברפואה האקספוננציאלית, וצועק שאין סיכוי שעם כל הכלים המדהימים שהמדע המודרני מעניק לנו, לא נמצא חיסון למחלה הזו. אלא שמיד שופך עליו מים קרים הביולוג, שבילה שנים ארוכות במעבדות המחקר, ויודע היטב כמה גדולים עדיין הפערים בידע שלנו בכל מה שקשור לביולוגיה ולרפואה. האמת המרה היא שקיים סיכוי ממשי מאד שפשוט לא נמצא חיסון בעשור הקרוב. אין לי דרך להעריך את הסיכוי הזה, מכיוון ששוב – וירוס חדש, מחלה חדשה וכו' – אבל חשוב שנדע שהוא קיים.

תרחיש קיצון אופטימי: חיסוני mRNA

זה הזמן להזכיר את התפישה החדשה בתחום החיסונים: זו של חיסוני ה- mRNA. החיסונים הללו אינם נסמכים על הזרקת אבני-הבניין של הווירוס לתוך הגוף, אלא על הזרקת החומר הגנטי שלו. אותו חומר גנטי אמור לחדור לתוך התאים בגוף, ולגרום להם לייצר – באופן זמני ובטיחותי – את אבני-הבניין של הווירוס, שישוחררו לזרם הדם ויגרמו לגוף לפתח חסינות.

למה השיטה הזו חשובה כל-כך? בעיקר מכיוון שהיא אינה דורשת מפעלים שיגדלו את הנגיף – מטלה שדורשת הרבה זמן, כסף ופיקוח – אלא יכולה להתבצע באופן יעיל וזול יותר, באמצעות יצירה במעבדה של חלקים מהקוד הגנטי של הנגיף. באופן עקרוני, כל מעבדה ביולוגית בעולם תוכל להפוך למפעל זעיר לייצור חיסונים.

הבעיה היא שלמרות ההתלהבות הגדולה מהטכנולוגיה החדשה-ישנה הזו, מעולם לא אושר חיסון mRNA לשימוש. חברת Moderna מנסה בימים אלו לפתח חיסון שכזה, ואפילו התחילה לערוך ניסויים קליניים, אבל קיימת ספקנות רבה לגבי התוצאות ששחררה בינתיים[9]. ובכל זאת, מותר לקוות.

אם חיסוני ה- mRNA באמת יצליחו, הרי שמשך הייצור של כמויות גדולות של החיסון – שאמור לקחת שנתיים – יקוצר לחודשים ספורים בלבד. גם השלב הפרה-קליני יקוצר לחודשים ספורים. אחרון חביב, אפשר יהיה לבזר את הייצור ממפעלי-ענק למעבדות פרטיות קטנות יותר. השלבים הארוכים ביותר יהיו שלבי הניסויים והאישורים, ואם נאחד את כל השלבים האחרים נקבל תחזית של שנתיים בערך עד להפקת חיסון שיוכל להגיע לכולם.

סיכום אמיתי

אם אתם קוראים חדשות, אתם בוודאי נחשפים כל בוקר להודעה חדשה על "חיסון מבטיח שפותח על-ידי מעבדה נחשבת!"

אז איפה הם, כל החיסונים המבטיחים ההם?

במקרה הטוב ביותר, הם נכנסים רק עכשיו לשלבי הניסויים הקליניים. ורק מעטים מאד מתוכם באמת יממשו את ההבטחה הגדולה שהעיתונות – וגופי ה- PR של המעבדות והחברות – ייחסו להם.

אני מקווה שהרשומה הזו מסייעת לחשוב באופן יותר שקול ורציני על נושא החיסונים. כמו כולם, גם אני הייתי רוצה לראות את החיסון לנגיף מופיע מחר בבוקר. ובאמת יש סיכוי שעד סוף השנה יהיה לנו כבר חיסון ראשוני שיתחיל להינתן לאנשי הרפואה. אבל צריך להיות ריאליים ולהבין מה מגבלות המדע והטכנולוגיה שברשותנו היום. אפילו בתרחיש הקיצון האופטימי ביותר, אזרחי העולם בכללותם לא ייהנו מחיסון מהנגיף לפני שיעברו עוד שנתיים ארוכות.

ונודה באמת: עד אותו זמן, כולם כבר עשויים להיות מחוסנים באופן טבעי.


 

[1] https://www.nytimes.com/interactive/2020/04/30/opinion/coronavirus-covid-vaccine.html

[2] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3603987

[3] https://www.statnews.com/2020/01/07/inside-story-scientists-produced-world-first-ebola-vaccine/

[4] https://msphere.asm.org/content/5/2/e00203-20

[5] https://www.bioworld.com/COVID19products#vac

[6] https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19022319/

[7] https://www.nytimes.com/2020/04/17/technology/bill-gates-virus-conspiracy-theories.html

[8] https://www.statnews.com/2020/05/19/vaccine-experts-say-moderna-didnt-produce-data-critical-to-assessing-covid-19-vaccine/

[9] https://www.statnews.com/2020/05/19/vaccine-experts-say-moderna-didnt-produce-data-critical-to-assessing-covid-19-vaccine/

הצדדים החיוביים של נגיף הקורונה

הצדדים החיוביים של נגיף הקורונה

כולם רוצים לשמוע על היום שאחרי הקורונה, ואנחנו נחשפים לסיפורי אימים נוראיים על כל הצרות שעומדות ליפול בחלקנו כבר בשנה הקרובה. אבל אף אחד לא מדבר גם על ההשלכות החיוביות שעשויות להתממש בזכות הנגיף הזה.

ברשומה האחרונה שלי כתבתי על עתיד העבודה בימים שלצד הנגיף (עד למציאת חיסון) וביום שאחרי מציאת החיסון לנגיף. הסברתי למה הנגיף עשוי להזניק קדימה את העבודה מהבית, ומהם היתרונות לבריאות, לסביבה ולמקומות העבודה עצמם של השינוי הזה. לא חלף שבוע, וכבר הודיעה חברת טוויטר שמעתה ועד עולם יכולים עובדיה – לפחות אלו שמסוגלים לעשות את העבודה מהבית – להימנע מלהגיע למשרדי החברה. כן, גם ביום שאחרי הקורונה[1].

כך שדברים טובים קורים בתחום העבודה. אבל איזה עוד הטבות עשוי הנגיף להביא ביחד איתו?

הכניסה לעידן הממשל הדיגיטלי

אף אחד עוד לא בטוח איך בדיוק הנגיף יתנהל בשנה הקרובה, אבל כבר עכשיו ברור שביום שלצד הקורונה, הכלכלה העולמית עומדת לספוג מכה קשה. מספר המובטלים בישראל הגיע בימי הקורונה למיליון – רבע מכל המשק. בארה"ב הוא צפוי להגיע לבין עשרים לשלושים אחוזים מכל כוח העבודה. אלו מספרים שאפילו בשפל הגדול לא ראינו בארצות הברית. כל אותם מובטלים מתחילים כבר בימים אלו לנהור ללשכות האבטלה ולביטוח הלאומי בישראל, בארצות הברית, באירופה ובכל העולם.

אלו מספרים שהמוסדות הממשלתיים האלו פשוט לא מסוגלים לעמוד בהם בהתנהלות הנוכחית. אנשים בגופים שמקבלים מימון ממשלתי להכשרת והשמת עובדים בארצות הברית מספרים לי שבימים בשגרה הם מטפלים ב- 500 אנשים בערך בשבוע, עם כל הניירת העצומה שזה דורש. ובחודש האחרון? הם קיבלו פניות מעשרות-אלפי דורשי עבודה. המכתבים והניירות מכסים להם את כל המשרד מבפנים, ואנשים עדיין מגיעים, מוצאים את המשרד סגור וזורקים את הניירת שלהם דרך החלון בתקווה שמישהו יעזור להם.

במצב כזה, לא תהיה ברירה לממשלות רבות אלא להתייעל ולעבור דיגיטיזציה, וזה יתחיל לקרות עוד ביום שלצד הקורונה. כלומר, עכשיו. אנחנו בישראל דווקא במצב טוב מהבחינה הזו, ואני לא מגזים כשאני אומר שמדינות אחרות שולחות נציגים ללמוד איך אנחנו מקיימים ומתחזקים ממשל דיגיטלי. אבל אפילו אנחנו יכולים וחייבים להשתפר. צפו לפריחה בתחום ה- GovTech – טכנולוגיות שמשמשות ליצירת ממשל דיגיטלי. ממשלות ידחפו קדימה בכל הכוח כדי לאמץ טכנולוגיות שמאפשרות חתימה דיגיטלית על מסמכים, הגשת תביעות בבית המשפט דרך הרשת, כסף דיגיטלי ועוד. ועל הדרך, הן גם יקדמו את אימוץ הרשתות האלחוטיות ויביאו לפריסה רחבה יותר של האינטרנט המהיר בכל עיר ובכל כפר.

עתיד הרפואה בראי הקורונה

אנחנו נמצאים בתקופה ייחודית בהיסטוריה האנושית. לראשונה אי-פעם מתאפשר ניטור ופיקוח אחר כל אדם, באופן אישי ואינטימי ביותר. דרך היסטוריית החיפושים שלך בגוגל אפשר לדעת האם אתה חולה בסרטן עוד לפני שאתה אפילו חושד בכך. פייסבוק מכירים אותך טוב יותר מחבריך הקרובים או מאשתך, ואני חושד שגם יותר טוב מכפי שאתה מכיר את עצמך. באמצעות מעקב אחר הסמארטפון שלך, הבגדים החכמים שלך וכל יתר הטכנולוגיות המקושרות בהן אנו משתמשים, הכוחות-מגבוה יכולים לדעת מה קורה עם כל אדם בכל רגע נתון – וגם מה הוא יעשה בשעות ובימים הקרובים.

ביום שלצד הקורונה, כולנו מנוטרים. זה כבר קורה עכשיו, ויש סיבה טובה שהציבור בעולם המערבי חרד כיום לפרטיותו יותר מאי-פעם. נגיף הקורונה מספק לממשלות אמתלה לנטר אחרינו, והופך את המעקב הזה למקובל מבחינה ציבורית. אנו מתחילים ללמוד לראשונה מה התועלת שאפשר להפיק ממערכות מקושרות שעוקבות אחרינו ומספקות לנו תובנות על עצמנו.

ביום שאחרי הקורונה, מערכות שכאלו יהיו עניין שבשגרה. כולנו נהיה מנוטרים כל הזמן, ונסכים מרצוננו למסור את המידע לספקי הבריאות שלנו כדי שיוכלו להעניק לנו ייעוץ ואפילו טיפולים בזמן אמת. אתם מתחילים להשתעל? הסמארטפון שלכם יקלוט את הקולות, ובמידה והשיעול ממשיך, יבקש מכם לקחת חמש דקות הפסקה כדי למדוד לעצמכם את הטמפרטורה, לרוץ במקום קצת ולהצמיד אותו לחזה כדי שיוכל להקשיב לנשימות שלכם, ואז הוא יספק לכם אוטומטית – או דרך רופא מקוון – מרשם לאנטיביוטיקה, שגם יגיע אליכם ישירות לפתח הבית. ואם תתנו לו רשות, הוא גם יודיע על כך לבוס שלכם, שייתן לכם שבוע חופשה בתשלום באופן אוטומטי כדי שלא תדביקו את כל המשרד.

וזוהי רק ההתחלה. במהלך העשור הקרוב, תוכלו לקבל הודעה מהסמארטפון, לפיה בשבועות האחרונים אתם מתאמצים ומתנשפים יותר כשאתם עולים במדרגות, למרות שלא אכלתם יותר מהרגיל או שסבלתם מהפרעות בשינה. הוא ממליץ לכם ללכת להיבדק אצל קרדיולוג כדי לוודא שהכל בסדר עם הלב שלכם – רק ליתר ביטחון. ועם ההתקנים החכמים והמתקדמים ביותר, תוכלו אפילו לשים את הסמארטפון על החזה כדי שהקרדיולוג יקבל הבנה ראשונית של פעילות הלב.

אנחנו יודעים היום שאלגוריתמים מתקדמים יכולים לזהות אנשים בסיכון גבוה להתקפי לב ימים שלמים לפני שהם מגיעים לבית-החולים. דמיינו מה אלגוריתמים כאלו יוכלו לעשות כשהם חמושים בכל המידע העצום שנאסף עלינו בכל יום, כל היום.

רפואה עתידית כזו לא חייבת לעזור רק למבוגרים. חשבו לרגע על ילדים שצריכים לעבור אבחון לאוטיזם או ל- ADHD. מדובר במסע חתחתים שיכול לקחת שנה שלמה עד שמתפנה תור למאבחן ועד שמקבלים את התוצאות. ובכל אותו הזמן, הילד נותר ללא טיפול ומבלי לקבל סיוע. האבחונים עצמם מושפעים ממצב הרוח של המאבחן ושל הילד באותו יום, ולפעמים הילד מתבקש לענות על שאלות שגורמות גם להורים להרים ידיים, כגון – "האם סבלת מהלוצינציות לאחרונה", או "האם אתה סובל מהתקפי זעם יותר מהרגיל". [לפי חוויות מארה"ב. אני לא יודע איך האבחונים נערכים בישראל]

ועכשיו דמיינו עתיד בו הילד רק צריך לשאת על עצמו סמארטפון או חיישן למשך שבוע. עם האלגוריתמים הנכונים שמקבלים מידע לאורך זמן מתנועות הידיים, הרגליים והראש של הילד ומדפוסי הדיבור שלו, ניתן יהיה בוודאי לאבחן אוטיזם ו- ADHD ברמות דיוק גבוהות יותר מאלו של כל מאבחן אנושי. נוכל גם לעקוב אחרי הילדים ולהבין איזה תרופות וטיפולים עוזרים להם יותר.

אלו רק כמה דוגמאות פשוטות לדרך בה הרפואה המתמשכת והאינטימית הזו, שתנבע מהאימוץ המוגבר של הטכנולוגיות בתקופה הקרובה, תציל בוודאות חיים אינספור ותשפר את איכות החיים של רבים. כל אלו יזכו לייעוץ ולטיפול רפואי ברמה גבוהה ובזמן-אמת. ואם זו תהיה אחת התוצאות של נגיף הקורונה – התברכנו.

תעשיית האירוח החדשה

אני בטוח שלא צריך להרחיב אודות הקטסטרופה המוחלטת שתעשיית האירוח – המלונאות והתיירות – חווה בחודשים האחרונים. מספר הנוסעים במטוסים ירד ב- 95 אחוזים, ותעשיית התעופה מצפה להפסדים של 314 מיליארד דולרים השנה בלבד[2].

המצב לא טוב בהרבה עבור המלונות. ההערכה היא שבערך מחצית מהמלונות בארצות הברית נסגרו – לזמן קצר או לתמיד – כתוצאה מהמגיפה. החצי שנותרו פתוחים מאוישים בצוות רפאים זעיר[3]. אין פלא שמחקר שיצא אוקספורד מצא ש- 44 אחוזים מהעובדים בתעשיית המלונאות עומדים לאבד את מקומות עבודתם[4]. כבר עכשיו שבעים אחוזים מעובדי המלונות הוצאו לחופשה ללא-תשלום, או פשוט פוטרו[5].

אלו יהיו חיינו לצד הקורונה. יש דיבורים על כך שנוסעים יצטרכו להגיע ארבע שעות לפני הטיסה, על מנת שיוכלו לעבור חיטוי ובדיקה רפואית, ולעלות למטוס בקבוצות של עשרה נוסעים בלבד בכל פעם. וכמובן, ביונייטד ובג'ט בלו כבר מחייבים את הנוסעים להשתמש במסיכות לאורך כל הטיסה.

ווין רזורטס (Wynn Resorts) כבר הוציאה דו"ח שלם כדי לתאר את הדרך בה תשדרג את מלונותיה: מצלמות תרמיות יותקנו בכל הכניסות כדי למדוד לאורחים את החום בכל פעם שיעברו בלובי, למשל. בחדר האוכל יוגשו כל המוצרים באריזות סגורות, והאורחים יתבקשו להשתמש במחטא ידיים ולחבוש מסיכה. השימוש במעליות יוגבל, והכפתורים יחוטאו מדי שעה. ואם תסרבו להישמע להנחיות הצוות, הרי שיש כבר הנחיות לחטא את האזיקים וחדרי המעצר לאחר כל שימוש[6].

לא בדיוק נשמעת כמו החופשה שתמיד חלמתם עליה, לא?

אבל יש מציל ומושיע, בזכות טכנולוגיה חדשה שעשויה לספק תחליף לתיירות: המציאות המדומה. בשנים האחרונות התחילו להופיע מכשירי מציאות מדומה ברמה גבוהה, ובמחיר שווה לכל נפש. המכשיר שזכה באימוץ הגדול ביותר ב- 2019 הוא האוקולוס קווסט, שנמכר ב- 400 דולרים בלבד, ופתאום כולם רוצים אותו. קיימים כיום 26 מיליון מכשירי מציאות מדומה בעולם, ואם הדרישה תגדל, הרי שנראה גם את מספר המכשירים גדל בהתאם (בעיכוב מסוים, מכיוון ששרשראות האספקה עדיין מקרטעות).

כשאתם שמים את המכשיר על ראשיכם, אתם נכנסים לעולם אחר. אתם יכולים למצוא את עצמכם באנטרקטיקה או במדבר הסהרה, על ראש האוורסט או במערות הגדולות של קליפורניה. וארגונים מתחילים להציע טיולים מאורגנים במקומות שונים. מוזיאון הלובר, הקפלה הסיסטינית והפארק הלאומי ביוסמיטי הם רק שלושה מתוך ארגונים רבים שמאפשרים לציבור לטייל בשטחם בחינם באמצעות מכשירי מציאות מדומה כבר היום[7]. יש לפחות מחקר אחד שמראה שטיולים בטבע במציאות מדומה מספקים אותה רמה של תמיכה רגשית שטיולים בעולם הפיזי מספקים[8].

בקבוצות הלהוטות להיכנס לעתיד במציאות המדומה מתחילים להישמע דיבורים על טיולים ממשיים בעולם הווירטואלי: על קבוצות שיגיעו להאנגרים ענקיים, בהם יקבלו כל חברי הקבוצה מכשירי מציאות מדומה, וייכנסו לעולם אחר. בבוקר הם יטיילו בסוואנה באפריקה, בצהריים יעפילו לראש האוורסט ובערב הם יסיימו את היום בסיור ברחובות המסומלצים של ריו דה-ז'נרו. שלושה ימים כאלו של סיור קבוצתי אמורים לספק מענה לצורך בחוויה יוצאת-דופן, ב- "לראות עולם" וכמובן, בהתחברות עם אחרים בקבוצה שעוברים את אותן חוויות לצידך.

טיולים במציאות המדומה לא יחליפו לגמרי את המציאות הפיזית. למעשה, בעשור הקרוב הם לא צפויים אפילו להחליף את מיעוט מהטיולים בעולם. אבל אם יצליחו לספק תחלופה אפילו לחמישה אחוזים בלבד מכל הטיולים, תהיה לכך השפעה עצומה על הסביבה. בשנת 2018 נרשמו 1.3 מיליארד נחיתות של תיירים בעולם. אם בעשור הקרוב יעברו רק חמישה אחוזים מהתיירים למציאות מדומה, המשמעות היא ש- 65 מיליון טיולים – על הכמויות העצומות של דלק מטוסים שהם מחייבים – יעברו לענן הווירטואלי.

תעשיית המזון החדשה

תעשיות הבשר בארצות הברית ספגו מכה קשה בחודשים האחרונים. לפי דו"ח של משרד החקלאות האמריקני, תפוקת מוצרי בקר פחתה כמעט ברבע, ותפוקת מוצרי בשר חזיר פחתה ב- 15%[9]. הסיבה אינה שהחיות חלו בנגיף בעצמן, אלא שבחברות רבות לשחיטת בעלי-חיים ולעיבוד בשר הושבתה הפעילות עקב המגיפה. ואם זה לא מספיק, הרי שנגיף שפעת החזירים הגיח – איך לא – מסין באמצע 2019, והתפשט ממנה לעוד תשע מדינות במזרח הרחוק, תוך שהוא הורג בערך רבע מכל החזירים בעולם באופן ישיר או עקיף[10].

ההתפתחויות האלו מעידות על כך שאנו עלולים לחוות מחסור בבשר בחודשים הקרובים. לא ברמה שתוביל לרעב עולמי, חלילה, אבל בהחלט תיתכן עלייה במחירי הבשר.

הצד החיובי בעניין הוא שאנו ניצבים כבר היום על סיפה של מהפכה בתחום המזון. את מוצרי הבשר המקובלים מתחילים לתפוס תחליפי בשר מסוגים שונים. חלקם מבוססים על מרכיבים צמחיים המעובדים בצורה כזו שמקנה להם תכונות שמזכירות בשר. כאלו, למשל, הם ההמבורגרים של Beyond Meat ו- Impossible Burger, שאפילו מדממים כשמטגנים אותם על הגריל, ושצמחוניים מתלוננים שהם דומים יותר מדי לבשר[11] בטעם, בריח ובמרקם.

הבעיה היחידה היא שקשה לשכנע צרכנים לשנות את מנהגי האכילה שלהם. נסו לשכנע אמריקני לאכול חומוס ישראלי, או להפך, ותבינו למה אני מתכוון.

אבל מה קורה אם עולם המזון עובר אתחול – ריסט – וכולם נדרשים פתאום לנסות סוגים חדשים של מוצרים? בהחלט ייתכן שזה מה שיקרה במהלך השנה הקרובה, וכל שקל שיתווסף למחיר של המבורגר או של שניצל קפוא, ידחוף את הצרכנים עוד יותר לנסות את "הבשר הנקי", כפי שהוא מכונה. נקי מאשמה, נקי יותר עבור הסביבה.

וסיפור אישי: לפני יומיים זכיתי לשמוע מבן הכמעט-שלוש שלי את עשר המילים שכל הורה רוצה לשמוע: "אבא, שים לי עוד על הצלחת! האוכל שהכנת ממש טעים!"

הוא אמר לי את זה על שניצל בקר שהכנתי במיוחד בשבילו, ומאז הוא מקבל רק שניצל בקר. כל יום, בכל ארוחה.  כשהילד מסכים ונהנה לאכול מנה כלשהי, זו ההצלחה הגדולה ביותר של ההורים.

כך שאני מבטיח לכם שאם ילדים יאהבו את הבשר הנקי, זה יהיה תחילת הסוף של הבשר מן החי.

וביום שאחרי הקורונה, אמורות כבר להגיע התקדמויות שיחוללו שינוי דרמטי עוד יותר במזון שנאכל.

פריצות-דרך שונות הורידו בשנים האחרונות באופן דרמטי את עלויות הייצור של בשר מעבדה: בשר שמיוצר במעבדות, באמצעות גידול תאי שריר וקצירתם על מנת לקבל בשר של ממש. אם זה נשמע לכם מחריד, אתם רק צריכים לזכור שאותו תהליך בדיוק מתרחש בגופה של הפרה, אלא ששם התאים גם מקבלים הורמונים, נחשפים להמוני וירוסים, חיידקים וחומרים אנטיביוטיים, ובאופן כללי מהווים חלק מיצור חי ונושם, עם מערכת עיכול שמפיקה כמעט שלושים קילוגרמים של צואה מדי יום.

סוג אחר של בשר נקי אמור להיות מופק ממיקרו-אורגניזמים – בדרך כלל מאצות שגדלות במיכלים שקופים שחשופים לאור השמש ולאוויר. הן סופחות פחמן דו-חמצני מהאוויר והופכות אותו לשומנים, סוכרים וחלבונים, תוך שהן מנצלות את אנרגיית השמש לטובת התהליך. ומדי כל כמה ימים קוצרים אותן, מייבשים אותן והופכים אותן לאבקה עשירה בחלבונים שיכולה לשמש להעשרה של כל מאכל.

כל המוצרים שמפיקות החברות האלו היו אמורים להיתקל בציבור צרכנים ספקן והססן. האימוץ שלהם היה אמור לדרוש שנים ארוכות. אלא שעכשיו פתאום, בראי הקורונה, אנשים ישנו הרגלי צריכה וינסו מוצרי מזון חדשים. חברות הבשר הנקי שיצליחו לשווק את מרכולתן במחירים נמוכים בעת הזו, ירכשו את עולמן בטווח הארוך… ובתנאי שהמזון שהן מפיקות באמת טעים.

בעוד עשור אנו עשויים להסתכל אחורנית ולהבין שנגיף הקורונה החדש סיפק למעשה את יריית הפתיחה לתהליך בו תיעלם תעשיית גידול בעלי-החיים לצרכי מאכל. זה לא יקרה בין לילה, אבל זה יקרה, על כל ההשפעות המיטיבות עבור הסביבה.

סיכום

אני לא טוען, חלילה, שנגיף הקורונה החדש הוא תופעה חיובית. הלוואי והיינו יכולים לקדם שינויים בדרכים שאינן מחייבות את מותם של מאות-אלפי בני-אדם. אבל נרצה או לא נרצה, הוא כבר כאן, וכדאי להיות מודעים גם לדרכים בהן הוא עשוי להשפיע לטובה – בראייה ארוכת-טווח – על העולם.

העולם אחרי הנגיף פתוח לרווחה לשינויים מן היסוד. אנחנו לא יודעים עדיין מהם בדיוק, אבל זה בדיוק הזמן בו אנחנו צריכים להבין שאנו יכולים לדרוש מהתעשייה ומהממשלות לקדם שינויים שייטיבו עמנו ויסייעו לטפל בבעיות הגדולות באמת. אי אפשר עדיין לדעת מה יקרה בעתיד לאחר הקורונה. כשאנחנו נוסעים בכביש ישר במהירות קבועה, קל לנבא לאן נגיע ומתי. אבל כשיש בכביש הזה צומת דרכים, כל החישובים מתבלבלים. ועל אחת כמה וכמה כשהצומת מספק לך כמה עשרות נתיבים אפשריים. במצב כזה, כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא להפסיק לנסות לחזות – ולקחת שליטה בעצמנו על ההגה ולהחליט לאן אנו רוצים להתקדם, באיזו מהירות, ומה יהיה היעד הסופי.

פיטר דרוקר אמר יפה ש- "הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו". ברשומה הזו תיארתי כמה חזונות לעתיד טוב יותר, שיכולים להתממש בזכות נגיף הקורונה. אתם לא חייבים להתחבר לחזונות שתיארתי. צרו חזונות משלכם, ודעו לכם שמעולם לא היה זמן טוב יותר להגשים אותם מבתקופה הנוכחית, כשהכל משתנה ודבר אינו קבוע.

בהצלחה!


 

[1] https://techcrunch.com/2020/05/12/twitter-says-staff-can-continue-working-from-home-permanently/

[2] https://www.axios.com/future-air-travel-coronavirus-bcee181c-1d3a-4305-992d-053d5c80a909.html

[3] https://www.cnn.com/2020/04/03/economy/hotel-industry-coronavirus/index.html

[4] https://www.ahla.com/sites/default/files/fact_sheet_state_covid19_impacts_0.pdf

[5] https://www.ahla.com/sites/default/files/FACT%20SHEET_COVID19%20Impact%20on%20Hotel%20Industry_4.22.20.pdf

[6] https://www.visitwynn.com/documents/Wynn-Health-Plan.pdf

[7] https://www.washingtonpost.com/travel/2020/03/18/these-historic-sites-attractions-are-offering-virtual-tours-during-coronavirus-pandemic/

[8] https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2019.02667/full

[9] https://www.ams.usda.gov/mnreports/lswlpgmrkthighlight.pdf

[10] https://www.nytimes.com/2019/12/17/business/china-pigs-african-swine-fever.html

[11] https://www.cnet.com/news/impossible-burger-vs-beyond-meat-burger-our-ultimate-taste-test/#

כיצד ייראה עתיד העבודה ביום שאחרי הנגיף?

כיצד ייראה עתיד העבודה ביום שאחרי הנגיף?

השאלה שכולם רוצים לדעת את התשובה עליה לאחרונה היא "מה יהיה ביום שאחרי הקורונה". אבל השאלה עצמה מעידה על תפישת עולם שגויה. "היום שאחרי הקורונה" עוד רחוק מאיתנו, ויידרשו עוד חודשים ארוכים – ואולי עד סוף 2021 או יותר – עד שנגיע אליו. בינתיים, צריך לפרק את העתיד לשלושה אופקים, שכל אחד מהם מרתק בפני עצמו:

  1. מה יקרה ביום לצד הקורונה, שהוא המצב אליו אנו נכנסים עכשיו ובו ניוותר עד למציאת החיסון.
  2. מה יקרה ביום מיד אחרי הקורונה, בחודשים אחרי שנמצא חיסון שיספק חסינות עדר לאוכלוסיה.
  3. מה יקרה בעשור שאחרי הקורונה, כשהשינויים שהצטברו בשני האופקים האחרים יתגבשו למציאות חדשה.

בואו נבחן, למשל, מה יכול לקרות לעתיד העבודה, ביום לצד, אחרי והרבה-אחרי הקורונה.

העבודה לצד הקורונה

כשרק נכנסנו לשנת 2000, היה ברור שעבודה אמיתית עושים רק מהמשרד. אפילו בארצות הברית הגדולה, רק 3.6 אחוזים מהעובדים דיווחו שהם עובדים מהבית לפחות חצי מהזמן. ואף על פי כן, שמונים אחוזים מהעובדים היו מעוניינים לעבוד מהבית חלק מהזמן[1]. למעשה, כמעט מחצית מבני דור ה- X בישרו חגיגית שהם מוכנים לשנות מקום עבודה תמורת ההזדמנות לעבוד מהבית במשרה מלאה.

ובכן, מזל טוב. הנה זה קרה.

בתקופה האחרונה נגיף הקורונה אילץ את כולנו להישאר בבתים. כשליש מהעובדים בארצות הברית שעד כה התניידו למשרד מדי בוקר, עברו לעבוד מהבית[2]. זהו, אגב, אותו מספר אנשים שסוג העבודה שלהם היה כזה שאיפשר להם מלכתחילה שלא להגיע למשרד[3]. במילים אחרות, כל מי שהיה יכול לעבוד מהבית – עבר לעשות זאת. קרוב לוודאי שהנתונים דומים גם בישראל, ושכל מי שהיה מסוגל לכך התחיל לעבוד מהבית בחודשיים האחרונים.

אבל עכשיו יצאנו משעבוד לחירות, מהבית לרחוב, נכון? העניינים יחזרו לסדרם חיש מהר, נכון?

אולי לא כל כך מהר.

חשוב לזכור מה המשמעות של "היום שלצד הקורונה". הנגיף עדיין לא חלף מן העולם, וכנראה שגם לא יעשה זאת בשנה הקרובה, עד למציאת חיסון. אנו יכולים לצפות לפחות לגל אחד נוסף לפני שיימצא אותו חיסון, והמשמעות תהיה – כנראה – שכולנו נמצא את עצמנו שוב לכודים בבית, או לפחות נדרשים להקפיד על ריחוק חברתי, מהסוג שיעודד חברות רבות להמשיך להפעיל את המשרדים במתכונת מצומצמת. מנהלים ייאלצו להסתגל לרעיון שחלק מכוח העבודה שלהם, חלק מהזמן, פשוט אינו מגיע למשרד.

חלק גדול מהעובדים מעוניין בתמורה הזו, כאמור. הם רוצים לחסוך בנסיעה הארוכה בכבישים ובעמידה הארוכה-עוד-יותר בפקקים באיילון מדי בוקר ומדי ערב. הם רוצים להיות מסוגלים לראות את הילדים בבוקר ולקדם אותם בשובם מבית הספר. ויותר מהכל, הם מעוניינים בחופש: ביכולת להחליט בעצמם על סדר היום שלהם, מתוך הבנה שאת רוב העבודה אפשר לעשות בכל זמן – בבקרים, בערבים ואפילו בלילות. סגנון עבודה שכזה מחייב אמנם התארגנות מחדש של העובד, כדי שלא ירגיש שהוא 'בחופש', אבל הרשת מלאה במדריכים עם עצות שימושיות בנושא, ואנשים גילו בשבועות האחרונים שכן – הם בהחלט יכולים לעבוד מהבית… למרות שזה כנראה היה קל יותר אם הילדים לא היו איתנו באותו הזמן. ובכל זאת, כשהילדים יחזרו לגנים או לבתי-הספר (או לטלוויזיה), אפילו המחסום הזה לעבודה יעילה מהבית ייעלם וייתמסמס.

אני לא רוצה לטעון שאנו עוברים לעולם בו כל העבודה תתבצע מהבית. רובנו יצורים חברתיים שרוצים לפתח קשרים אישיים עם האנשים עמם אנו עובדים – וקשרים כאלו מתהווים באופן הטוב ביותר כשאנו באים במגע עם אותם אחרים, אוכלים עמם ארוחות בוקר וצהריים ומחליפים סיפורים במזנון הקפה. גם מנהלים מבינים היטב שחלק מהחשיבות של עבודה במשרד משותף מגיע מכך שעובדים מתחככים זה בזה, מדברים זה בזה, לומדים אחד מהשני ותורמים ממומחיותם בדיונים שונים – לפעמים כאלו שלא היו אמורים להיחשף אליהם בכלל.

המשמעות היא שכבר בחודשים הקרובים יתחיל להתבסס תמהיל חדש בשוק העבודה, בו חלק מהעובדים אינם מחויבים להגיע לעבודה מדי יום. מיעוטם יעבוד מהבית באופן בלעדי, אבל רובם פשוט יבחרו יום-יומיים-או-שלושה בשבוע שלא ייאלצו להגיע בהם למשרד. הם ינצלו את אותם הימים לעבודה מרוכזת מהבית, מבלי שדעתם תוסח בגלל העובדים האחרים שכל הזמן חולפים ליד השולחן שלהם ומחליפים עמם מילים, או הזימונים הבלתי-פוסקים לישיבות צוות שמשרתות רק את האגו של הבוס. ובימים בהם יגיעו למשרד, הם יוכלו להעמיק את מערכות היחסים שלהם עם העובדים האחרים, לקחת חלק בסדנאות ובפעילויות משותפות ולבצע את כל המטלות שאפשר לעשות רק במשרד.

אנו נעבור למציאות הזו לא-רק בגלל רצונותיהם של העובדים, אלא מתוך צורך כלכלי פשוט. מצב הכלכלה עומד להיות בכי-רע בשנה וחצי הקרובות, ואנו עומדים על סיפו של (ויש האומרים שכבר הגיע) מיתון עולמי. חברות ייאלצו לחתוך בבשר החי ולצמצם עלויות. עלויות כמו כיסוי הוצאות נסיעה לעובדים, למשל, או שכירת בנייני משרדים. מנהלים יעדיפו לאפשר לאנשיהם לעבוד מהבית, אם האלטרנטיבה היא – בפשטות – לפטר אותם.

אחרון חביב, בחודשיים האחרונים הצטיידה כל חברה בטכנולוגיות לעבודה מרחוק. לא מדובר רק במנוי לזום שאפשר לבטל מתי שרוצים, אלא גם במצלמות חכמות לניהול ישיבות מרחוק ובמיקרופונים משוכללים שהותקנו בחדרי ישיבות. עובדים רבים יצרו לעצמם פינת עבודה בבית ודאגו לנעול אותה בפני הילדים מדי בוקר. וכולם – מנהלים ועובדים – עברו סדרות הדרכה מזורזות לשימוש בכל אותן טכנולוגיות ולאימוץ נהלי עבודה נכונים מהבית. אי אפשר לסובב את הגלגל הזה אחורנית. הכלים, פינות העבודה הביתיות והידע שנרכשו בחודשים האחרונים אינם עומדים להיעלם ככה-סתם. ואם הם שם, הרי שייעשה בהם שימוש. במיוחד ביום לצד הקורונה, בו כולנו נהיה מודעים היטב לכך שאנו עלולים להידרש לחזור ולעבוד מהבית בהתראה קצרה.

המשמעויות של דרך העבודה לסירוגין הזו עצומות עבור הכלכלה, הבריאות, הסביבה וגם עבור אותו דבר ערטילאי המכונה נפש.

נתחיל בבריאות. מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו שנסיעות ארוכות לעבודה פוגעות בבריאות ובמערכות היחסים המשפחתיות. ואם נצטט מסיינטיפיק אמריקן – "נוסעים למרחקים-ארוכים סובלים מבעיות פסיכוסומטיות בשיעור גבוה בהרבה מאנשים שנוסעים מרחק קצר לעבודה. הסימפטומים הפיזיים נעים מכאבי ראש וגב לבעיות עיכול ולחץ דם גבוה. הקשיים הנפשיים כוללים הפרעות בשינה, תשישות וקשיים בריכוז."[4]

במחקר לדוגמה מ- 2001 סקרו החוקרים 407 נוסעים בתחנות הרכבת של שטוטגרט ואולם. יחס הנסקרים שהתלוננו על סימפטומים ככאבים, סחרחורות, תשישות ומחסור חמור בשינה היה כפול מבקבוצת הביקורת של אנשים שאינם מתניידים לעבודה[5].

"נסיעות ארוכות לעבודה", אגב, הן כאלו שלוקחות 45 דקות או יותר לכל כיוון. או במילים אחרות, כמעט כל מי שגר מחוץ לעיר בה ממוקם המשרד שלו, נכלל בקטגוריה של "נוסע למרחק ארוך". לפי גלובס, מדובר בישראל בשישים אחוזים מהעובדים[6]. אם אפילו מחצית מהם יעברו לעבוד מהבית, הרי שהבריאות הכללית בישראל אמורה להשתפר באופן משמעותי. הפתרון לסרטן כנראה לא יגיע מהנתיב המסוים הזה, אבל הרבה מאד תחלואים קטנים ומציקים שממררים את חיינו עשויים להיפתר בדרך זו.

גם הסביבה תרוויח אם רבים מאיתנו יעברו לעבוד מהבית. לפי הנתונים שאספה חברת נתיבי איילון, בכל יום חול עוברות בנתיבי איילון בלבד 851 אלף מכוניות[7]. אפשר להניח שרוב הרכבים המתניידים בימי חול משמשים לנסיעות לעבודה או בחזרה. ואם חשבתם שרכבים מסוכנים בגלל תאונות הדרכים, תחשבו שוב. בכל שנה מתים 315 אנשים מתאונות דרכים. זיהום אוויר, לעומת זאת, מקצר את חייהם של יותר מאלף אזרחים בשנה בזכות תרומתו לעלייה בשיעור התקפי הלב, דלקות ריאות, סרטן ומרעין בישין אחרים[8]. וכמובן, התחממות גלובלית, גזי חממה וכן הלאה. המדינה מנסה בשנים האחרונות לסבסד מוניות ואוטובוסים חשמליים כדי להתמודד עם הבעיה, אבל ייתכן שנגיף הקורונה יעקוף אותה בסיבוב – והתרומה שלו לקידום העבודה מהבית תביא לכך שכמה מאות-אלפי רכבים יישארו בחניות הבתים בחלק מימי השבוע.

ואחרון חביב: כלכלה. עזבו לרגע את ההוצאות המשמעותיות שיש למשפחות על תחזוקת רכב או שניים, על דלק, או אפילו על כרטיס הלוך-ושוב לרכבת בכל יום. הבעיה האמיתית הראשונה היא בזמן – לפחות שעה וחצי ביום, אם לא יותר – שהנוסעים למרחקים ארוכים מבזבזים לשווא. זה זמן שהם היו יכולים להשקיע במשפחה, בחינוך הילדים, ברכישת מיומנויות נחוצות לעבודה, או פשוט בעבודה.

הבעיה השניה היא שהחובה לעבוד במשרד מותירה את הפריפריה מרוחקת מהמרכז יותר מתמיד. רק מעטים מוכנים לנסוע את כל הדרך מבאר שבע לתל אביב ובחזרה מדי יום, או מהגליל למרכז. התוצאה היא שקיימת בריחת מוחות מהפריפריה אל המרכז. אבל אם רק היינו מייתרים את הצורך לעבור כל יום את הנתיב המפרך הזה, בוודאי היינו תורמים הרבה יותר לפריחת הפריפריה מכל הקריאות והתחינות "להפריח את השממה". אנשים יבחרו לחיות בפריפריה – עם מחירי מחיה נמוכים, פחות זיהום אוויר ויותר מרחבים וחופש – ולעבוד במרכז, או אפילו בחו"ל, באופן וירטואלי.

כל הדברים הטובים האלו עשויים להתחיל לקרות כבר בשנה וחצי הקרובות, באותו יום ארוך מאד שניאלץ להעביר לצד נגיף הקורונה.

ואחרי זה, ביום שאחרי הקורונה, עתיד העבודה מהבית רק יתפוס תאוצה.

העבודה ביום שאחרי הקורונה

מזל טוב! ברכות! הגענו לסוף שנת 2021, ונמצא סוף-סוף החיסון לנגיף הקורונה ואפילו יוצר בכמויות-עתק וחולק לכל האוכלוסיה. האיום חלף-עבר לו, ואפשר לחזור לעבודה השוטפת במשרדים.

אבל בינתיים, מנהלים התחילו להבין שבעצם עבודה מהבית דווקא יכולה לקדם את בית העסק אפילו יותר מעבודה במשרד.

הסכנה הגדולה בעבודה בבית כיום היא בהתרופפות המשמעת העצמית של העובד. קל מאד לעובדים מהבית להחליט לקחת הפסקה של חמש דקות מול הטלוויזיה, שהופכת לחצי-שעה לפני שהם שמים לב. או ללכת לתפוס תנומת צהריים של שעה, או לשבת עם הילדים על שיעורי הבית – והכל על חשבון העבודה. וכן, בוודאי שעובדים חרוצים יכולים להשלים את הפערים בעבודה בלילות, אחרי שהילדים כבר הלכו לישון, אבל אין שום ודאות שאכן יעשו זאת.

אלא שעד היום שאחרי הקורונה, אנו צפויים לראות טכנולוגיות שייכנסו לשימוש כדי לתגבר את הפריון של העובדים מהבית. חלקן מקובלות כבר היום: בגוגל דוקס (Google Docs), למשל, אפשר לראות מתי כל עובד ביצע שינוי במסמך, וכמה הוא תרם לתוצר הסופי. בתוכנות כמו סלאק (Slack) ודיסקורד (Discord), העובדים יכולים לתקשר ישירות זה עם זה, וכל עיכוב בתשובה יכול להדליק נורות אזהרה למעביד. ולפחות במקרה של סלאק, הבוס יכול לקבל גישה לכל ההודעות שהעובדים החליפו זה עם זה, וכך לוודא שהם מתרכזים בעבודה[9].

נשמע דיסטופי? אפלולי? זה עוד כלום לעומת תכנת סניק (Sneek) שחלק מהמעסיקים התחילו לדרוש מעובדיהם להתקין על המחשבים בבית. התכנה מתחברת למצלמת הרשת של המחשב ומצלמת תמונה אחת מדי חמש דקות. העובדים האחרים (וכמובן, הבוס) יכולים לראות את התמונות כל הזמן ולפתוח בשיחה עם כל עובד – גם אם הוא אינו מעוניין לקבל את השיחה[10]. לא מפתיע לגלות שמאז שהחל הנגיף להתפשט בעולם, גדל מספר המשתמשים בסניק פי עשרה. החברה אמנם טוענת שלא התכוונה ליצור תכנת ריגול אחר עובדים, אבל קשה להתכחש לתוצאות שבשטח.

אתם יכולים להזדעזע מהרעיונות האלו לניטור אחר עובדים, אבל בסופו של יום הם משקפים מציאות פשוטה: המעסיקים רוצים לדעת שהעובדים שלהם – שמקבלים תשלום בתמורה לזמן שהם משקיעים בעבודה – באמת מתרכזים בביצוע אותה עבודה.

כמובן, אפשר לטעון בצדק שגם במשרד מוציאים העובדים יותר זמן ממה שהם חייבים בחדרי השירותים, במטבח המחלקתי, בקפיטריה או בשיחות חולין עם העובדים האחרים. ובכל זאת, ברור שבבית הפיתויים גדולים יותר, והמעסיק רוצה בצדק לדעת שעובדיו אינם מרמים אותו.

התוצאה של השימוש בכלים מהסוג הזה תהיה שהעבודה בבית תהפוך להיות יעילה במקרים רבים כמו העבודה במשרד. העובדים עדיין ירצו להגיע פעם-פעמיים בשבוע למשרד כדי לפגוש את החבר'ה ולאכול צהריים ביחד, אבל פריון העבודה עצמו לא יפחת כתוצאה מהעבודה מהבית, ובמקרים רבים אפילו יגדל מכיוון שהעובד לא יגיע לעבודה אחרי נסיעה מייגעת של שעה בפקקים או באוטובוס בלי מזגן.

ביום שאחרי הקורונה אנו עשויים לגלות שהעבודה מהבית הפכה להיות המציאות החדשה, ושבעצם – היא אפילו עדיפה על העבודה מהמשרד. כל ההשלכות החיוביות שמנינו באופק הזמן הקודם – ביום שלצד הקורונה – יגיעו לכדי ביטוי גם ביום שאחרי הקורונה, ורק יקבלו משנה תוקף. נוכל ליהנות ממדינה עם פחות זיהום אוויר, פחות תנועה בכבישים, יותר בריאות וזליגת מוחות דווקא מהמרכז אל הפריפריה ולא להפך.

ואז, שנים לאחר מכן, נגיע לעשור שאחרי הקורונה.

עשור אחרי הקורונה

הרבה דברים יכולים לקרות בעשר שנים. לפני עשור, כמעט אף אחד לא שמע על איירבנב או על אובר. אף אחד עוד לא השתמש בווטסאפ כדי לדבר מעבר לים. רעיונות מוזרים על רובוטים שנוסעים בכבישים או עושים משלוחים עדיין היו בגדר חלום פרוע של עתידנים, ועל רחפנים אף אחד לא דיבר בכלל. כך שכן, קשה לחזות מה יקרה בעתיד הרחוק. ובכל זאת, אפשר להעלות ניחושים.

אחד מהניחושים האלו, למשל, הוא שבעוד עשור יהיו טכנולוגיות מתקדמות בהרבה שיספקו תחושה של קרבה גם מרחוק. מכשירי מציאות מדומה יכולים לענות על חלק מהצורך בתקשורת עם מספר אנשים בו-זמנית, כשכולם יושבים מסביב לאותו שולחן (וירטואלי), קמים וכותבים ביחד על לוח (וירטואלי), או יוצאים למסע גיבוש ומעפילים יחד להר האוורסט (הווירטואלי).

הדבר היחיד שאפשר לדעת בוודאות לגבי החיים בעוד עשור הוא שיהיו ברשותנו טכנולוגיות מהסוג הזה. אבל איך בדיוק נשתמש בהן – זו שאלה שעדיין פתוחה. ובכל זאת, הן יקנו לנו את היכולת לתקשר מרחוק, לעבוד מרחוק ואפילו לאהוב מרחוק.

מה שמביא אותנו לשאלה הבאה, כיצד תיראה האהבה ביום שלצד, אחרי, והרבה-אחרי הקורונה.

על כל זאת ועוד – ברשומות הבאות.

 


 

[1] https://globalworkplaceanalytics.com/telecommuting-statistics

[2] https://john-joseph-horton.com/papers/remote_work.pdf

[3] https://www.nber.org/papers/w26948.pdf

[4] https://www.scientificamerican.com/article/commuting-takes-its-toll/

[5] https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19263016

[6] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000690331

[7] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3766705,00.html

[8] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001276466

[9] https://www.vox.com/recode/2020/1/24/21079275/slack-private-messages-privacy-law-enforcement-lawsuit

[10] https://www.businessinsider.com/work-from-home-sneek-webcam-picture-5-minutes-monitor-video-2020-3

על ביל גייטס, מיקרוצ'יפים ותיאוריות קונספירציה

על ביל גייטס, מיקרוצ'יפים ותיאוריות קונספירציה

בוודאי שמעתם על ביל גייטס. מיליארדר חביב שבסך הכל רוצה להחדיר לגוף של כולם מיקרו-צ'יפים, באמתלה של חיסונים תמימים.

זו, לפחות, תיאוריית הקונספירציה שפותחה מסביב לגייטס. היא לא הראשונה, ובוודאי לא תהיה גם האחרונה, שממוקדת באחד האנשים העשירים ביותר בעולם. בניגוד לתיאוריות קונספירציה רבות אחרות, אנו יכולים לזהות בדיוק (יחסית) מאין הגיעה וכיצד עברה אבולוציה כשקפצה בין אתרי חדשות, משתמשים במדיה החברתית וידוענים בטוויטר. ההתחקות אחר התיאוריה ומסלול ההתפשטות שלה יכולה ללמד אותנו לקחים אודותיה בפרט, ועל תיאוריות קונספירציה – והאנשים שמאמינים להן – בכלל.

התיאוריה מתבססת על שלוש הנחות שגויות. נתייחס לכל אחת מהן בתורה.

הנחה ראשונה: ביל גייטס חזה את המגיפה

באמצע מרץ השתחררה טענה חדשה לאינטרנט, באינסטגרם. הכותב, Freedom_Faction, דיווח על "אירוע הכנה למגיפה עולמית (Pandemic exercise) שביל גייטס ארגן ואירח חודש אחד בלבד לפני שנודע על הנפגעים הראשונים מנגיף הקורונה החדש. הרמז הברור היה שגייטס הוא זה שהנדס את הנגיף, או שלפחות ידע מראש על התכנית לשחררו[1].

האמת, כרגיל, מורכבת יותר. גייטס אכן חזה מראש את בוא המגיפה, אבל הוא לא היה הראשון. קדמו לו… בוא נראה… אה, כן: כל האפידימיולוגים (חוקרי המחלות) מאז השפעת הגדולה של 1918. כי באמת שלא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שווירוסים חדשים יכולים להתפשט במהירות בעולם. ג'ורג' בוש, נשיא ארה"ב בזמנו, הבין בעצמו (לאחר שקרא ספר על השפעת) שנגיף כלשהו יתקוף את העולם בעשורים הקרובים, והתעקש להקים צוות שלם ותכניות לקראת אותו נגיף. זה היה ב- 2005, ובוש תיאר את החלטתו באופן הבא –

"אין מגיפת שפעת בארצנו או בעולם כרגע, אך אם נחכה למגיפה עולמית להופיע, יהיה מאוחר מדי להיערך אליה, ויום אחד חיים רבים יאבדו שלא לצורך מכיוון שלא הצלחנו לפעול כיום."[2]

היגיון זה מנחה את כל התכניות להתמודדות מקדימה עם נגיפים ומגיפות. למזלו של בוש (והעולם), לא הגיעה שום מגיפה בתקופת כהונתו, אבל אפשר לנחש שאם הייתה מופיעה אחת כזו, הרי שסימני שאלה היו עולים מצד חובבי תיאוריות הקונספירציה. גם בתקופת אובמה, שהסכים עם ההכנות כנגד מגיפה עולמית אפשרית, לא הופיעה אחת כזו. דווקא בתקופת השלטון של דונלד טראמפ, שבחר להעלים את צוות ההכנה למגיפות של הממשל האמריקני, הופיע נגיף הקורונה החדש. אבל רבים מהמעריצים השרופים ביותר שלו הם גם חובבי תיאוריות קונספירציה, כך שהחשד לא נפל עליו.

ומה לגבי האירוע של ביל גייטס? מסתבר שמדובר באירוע שחוזר על עצמו מדי מספר שנים – בערך כל ארבע שנים מאז 2001 – במסגרת הניסיון להיערך למגיפות עולמיות עתידיות. האירוע אורגן באמת על-ידי אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בשיתוף פעולה עם הקרן של ביל ומלינדה גייטס והפורום הכלכלי העולמי[3]. אין בכך שום דבר יוצא דופן, ואירועים כאלו כאמור מתרחשים כל הזמן – וטוב שכך, מאחר שהם מסייעים למקבלי החלטות להתמודד טוב יותר בזמן אמת עם מצבים כאוטיים כמו מגיפה עולמית.

כך שלסיכום, ביל גייטס באמת ניחש שביום מן הימים נצטרך להתמודד עם מגיפה עולמית, אבל כל מדינאי נבון ידע את אותו הדבר. ובעצם, הם לא היו צריכים להתאמץ, מכיוון שגייטס עצמו העביר הרצאה ב- 2015 בכנס TED, במסגרתה הזהיר שאנחנו לא מוכנים למגיפה כזו[4]. מסתבר שהוא צדק.

הנחה שנייה: ביל גייטס הנדס את נגיף הקורונה

קיימות טענות לפיהן ביל גייטס הנדס את נגיף הקורונה החדש. אלא שכל העדויות מראות שהנגיף טבעי לגמרי והגיע (כנראה) מעטלפים באיזור ווהאן. באמצע מרץ התפרסם מחקר במגזין המדעי הנחשב – Nature Medicine – ובו ניתחו חוקרים את הקוד הגנטי של הנגיף. הם הגיעו למסקנה החד-משמעית שהנגיף אינו מהונדס, משתי סיבות מרכזיות:

  1. המוטציות שאיפשרו לנגיף להדביק בני-אדם בהצלחה רבה, לא היו כאלו שהחוקרים יכלו לחזות מראש. למעשה, המודלים הממוחשבים המתקדמים ביותר שהורצו כדי לחזות את השפעות אותן מוטציות, הניבו תשובה שתוצאות המוטציה דווקא -=יפחיתו=- את סיכוי ההידבקות בנגיף. כלומר, כל מעבדה רצינית שהייתה רוצה להנדס נגיף יעיל, הייתה נמנעת מהמוטציות האלו.
  2. אילו הנגיף היה מהונדס, אפשר היה למצוא בקוד הגנטי שלו רמזים לדרכים בהן הונדס באופן מלאכותי. ואין. לא מצאו[5].

כל זה לא אומר בוודאות שהנגיף אינו מהונדס, אבל אפשר לקבוע שאם הוא אכן הונדס, הרי שהמדענים שפיתחו אותו השתמשו בשיטות מתקדמות כל-כך שאיש בקהילה המדעית אינו מכיר אותן. כמובן, אם אתם כבר מאמינים שהממשלות מסתירות את כל המידע מהאזרחים, או שחייזרים סיפקו לממשלות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים לשליטה בציבור, אז גם הראיות האלו לא ישכנעו אתכם. אבל אם אתם באמת מאמינים בכל אלו, אני לא בטוח מה כן.

אבל נניח לרגע שהנגיף אכן הונדס גנטית כנשק ביולוגי. האם באמת הגיוני שגייטס ישחרר אותו בסין דווקא – המדינה המבוקרת ביותר בעולם, בה האינטרנט מנוטר ברמה הקפדנית ביותר על-ידי הממשל? למה שלא יעשה זאת באפריקה, או בהודו, שם הנגיף היה יכול להתפשט בערים הצפופות בקלות ובמהירות? או בניו יורק, ממנה הוא היה יכול להתפשט לכל העולם דרך נמל התעופה הבינלאומי? אין בזה שום היגיון! ואנחנו מדברים כאן על אחד האנשים המבריקים בעולם, כן? ועם צוות יועצים רציני שהיה מלווה אותו בכל ניסיון לפתח נגיף כזה ולהפיצו בעולם.

ואחרון חביב, למה שגייטס בכלל ירצה לפתח נגיף כזה?

כאן מצטרפת לדיון תת-טענה אחרת, לפיה גייטס רוצה לצמצם את האוכלוסיה. המקור לה מגיע מהתבטאות של גייטס מ- 2011, בריאיון ב- CNN, בו גייטס מסביר ש-

"בעשור זה אנו מאמינים שאפשר להשיג התקדמות בלתי-תיאמן, גם בהמצאת חיסונים חדשים ובווידוא הגעתם לכל הילדים שזקוקים להם… אנחנו צריכים רק בערך שישה או שבעה נוספים – ואז יהיו לכם כל הכלים להקטנת מיתות ילדים, לצמצום קצב גדילת האוכלוסייה, והכל – היציבות, הסביבה – מרוויחים מזה."[6]

נשמע מפליל? ובכן, גייטס לא חשף כאן שום דבר חדש. לפני עשרים שנים בדיוק הוא הקים את "קרן ביל ומלינדה גייטס", בהשקעה של כמה מיליארדי דולרים מהונו הפרטי. הקרן גדלה במהירות, וכיום נחשבת לקרן הפרטית הגדולה ביותר בעולם, עם הון של יותר מ- 45 מיליארד דולרים. מטרותיה העיקריות הן לשפר את בריאות אזרחי העולם ולהפחית את שיעור העוני העולמי. כדי לעשות זאת, היא מסבסדת טיפולים נגד נגיף ה- HIV ואיידס, כמו גם מערכות חיסונים נגד חצבת ומחלות אחרות, במדינות העניות ביותר בעולם.

העובדה שהקרן הצליחה למנוע את מותם בטרם-עת של עשרות מיליוני בני-אדם במדינות מתפתחות – וממשיכה להצליח באופן דומה מדי שנה – עוררה חששות מצד רבים. אחת הטענות המרכזיות הנשמעות כנגד פעילותה היא שמכיוון ששיעור הילודה באפריקה גבוה כל כך, כל ניסיון להפחית את שיעור התמותה יוביל בהכרח לפיצוץ אוכלוסין. פיצוץ שכזה יפגע באפריקה במיוחד, ובהמשך – גם בכל העולם, עקב גלי הפליטים שיתפשטו לכל שאר היבשות, והצורך להמשיך לתמוך במדינות העניות ומרובות-הילדים.

טענתו של גייטס היא שהמצב הפוך: ככל שמשפרים את תנאי החיים ואת סיכויי ההישרדות של ילדים במדינות עניות, כך הנשים מביאות פחות ילדים לעולם -=מבחירה ומרצון=-, מכיוון שהן יכולות לתכנן טוב יותר לעתיד. הן יודעות שכל ילדיהן ישרדו לגיל בגרות, וכולם יצטרכו חינוך, מזון, בגדים וכן הלאה. וכך, אותן אמהות אינן מביאות יותר משניים-שלושה ילדים לעולם, וממקדות בילדים אלו את כל מאמציהן. מדובר בתוצאה טבעית של שיפור הבריאות הציבורית: נשים מביאות פחות ילדים לעולם, מסוגלות להתרכז יותר בלימודים ובעבודה, מסתכנות פחות בכל לידה, ובקיצור – כולם מרוויחים.

חובבי תיאוריות הקונספירציה סבורים שמדובר במזימה שטנית לצמצם את אוכלוסיית העולם באמצעות חיסונים שמזיקים לאנשים בכוונה תחילה. אין לטענה זו שום בסיס מעשי. אלפי מחקרים שנערכו על חיסונים לא חשפו סיבה לחשוב שהם גורמים לנזק – ובוודאי שלא לעקרות או למוות. ולא, גם לא לאוטיזם. אלפי מחקרים על בטיחות החיסונים ניתצו את כל השמועות האלו מזמן, והגיע הזמן לזנוח אותן.

כך שלא, ביל גייטס לא הנדס את הנגיף. אפילו אין לו סיבה לעשות את זה.

הנחה שלישית: ביל גייטס מפתח חיסון שישתיל בכולנו מיקרו-צ'יפ

והנה הגענו לרעיון המוזר מכולם: גם אם גייטס לא הנדס את הנגיף, הרי שהוא עומד לפתח חיסון שיוזרק לגוף… ויישא ביחד עמו מיקרו-צ'יפ באמצעותו הוא יוכל לעקוב אחרינו בכל מקום.

המקור לתיאוריית הקונספירציה הזו מעניין במיוחד, מכיוון שיש לה בסיס מסוים. קיים קושי גדול לעקוב אחר רישום חיסונים בעולם המתפתח. מספיק לזכור כמה קשה לנו – במדינה מודרנית – למצוא את פנקס החיסונים של הילד או הכלב, כדי להבין מה עוברים אנשים בעולם המתפתח. ניירת הולכת לאיבוד, וההורים שוכחים האם הילד החמישי או השישי שלהם חוסנו או לא.

כדי להתמודד עם האתגר הזה, המציאו חוקרים ב- MIT פתרון יוצא דופן: קעקוע בלתי-נראה. הם פיתחו מערכת שמאפשרת להזריק – לצד החיסון – גם כמה טיפות של צבע שהעין הבלתי-מזוינת אינה יכולה להבחין בו. רק באמצעות אפליקציה שמקרינה אור באורכי גל מסוימים על העור, אפשר להבחין בקעקוע הזה, שאמור לשרוד בעור במשך חמש שנים בערך.

המערכת לא נבחנה אמנם על ילדים, אבל היא התפרסמה בז'ורנל מדעי מכובד – Science Translational Medicine – וזכתה למימון מצד קרן מלינדה וביל גייטס[7]. ומה הפלא? הקרן הרי מסבסדת חיסונים בעלות של מאות מיליוני דולרים באפריקה. אין פלא שהם רוצים להגיע ליעילות מירבית במתן החיסונים.

אבל כשחובבי הקונספירציות שמעו על העניין, הכל התפוצץ.

תיאוריית הקונספירציה החלה להתפשט ברצינות ברחבי הרשת כתוצאה מסרטון יוטיוב שהשתחרר ב- 17 במרץ ובו נטען שגייטס מנסה לפתח חיסון ש- "ישתיל בכולם תעודת זהות גלובלית"[8]. מבחינה טכנית, זה אפילו נכון. אבל התיאוריה המשיכה ועברה אבולוציה. בשרשורי קונספירציה ב- Reddit, טענו משתמשים שגייטס מתכנן להגביל את יכולת התנועה של אזרחים, ולשעבד אותם לכוחות הרשע של הממשלה[9]. אה, וכמובן, הפיקוח יתבצע דרך רשת ה- 5G.

וכפי שכתבו שם – "כדי לקבל בחזרה את יכולת התנועה, נצטרך אישור דיגיטלי על הסמארטפון (ובסופו של דבר על מיקרוצ'יפ מתחת לעור). המיקרוצ'יפ ישמש לרכישה ולמכירה… רשת ה- 5G כאן כדי לעקוב אחריך… בסופו של דבר דרך המיקרוצ'יפ."

לפחות המשתמש ברדיט היה זהיר, ודיבר על התפתחות עתידית. אלא שבאותו ערב ממש קטפה את העניין חובבת הקונספירציות פיית' גולדי, והפיצה בטלגרם ידיעה לפיה גייטס מתחיל כבר עכשיו לייצר (rolling out) את המיקרוצ'יפים. בלי ביסוס בכלל, כי מי בכלל צריך כזה?

ארבעה ימים לאחר מכן, סרטון יוטיוב חדש טען שגייטס רוצה להשתיל מיקרוצ'יפים בכולם כמעין "סימן השטן". למה? כדי שממשלת ארצות הברית תוכל לזהות את כולם. לא ברור למה בכלל צריך מיקרוצ'יפים כאלו, כשהממשלה יכולה כבר היום לעקוב אחרי כולם דרך הסמארטפונים שלהם, אבל שוב – העובדות לא מזיזות יותר מדי לאף אחד. הסרטון זכה כבר לכמעט שני מיליון צפיות ושותף בקבוצות הקונספירציה הרגילות בפייסבוק ובפורומים[10]. אחריו שערי הסכר נפרצו לגמרי, וסרטונים רבים החלו להופיע ביוטיוב ובטיק-טוק. גולת הכותרת הייתה כשאפילו הכתבת המוערכת לורה אינגרם, מפוקס ניוז, דיווחה בטוויטר על כוונותיו הזדוניות של גייטס, והוסיפה כי הגלובליסטים סבורים שהמגיפה תשרת את חלומם "לעקוב דיגיטלית אחרי אמריקנים בכל צעד". הציוץ הזה הגיע מיד ליותר משלושה מיליון עוקבים והוסיף שמן למדורה שלא הייתה אמורה להיות מוצתת מלכתחילה[11].

ושוב נשאלת השאלה: למה. למה הממשלה צריכה בכלל להשתיל לכם מיקרוצ'יפ, אם היא יודעת איפה אתם בכל רגע נתון דרך המידע שהיא מקבלת מהסמארטפונים שלכם, מגוגל, מפייסבוק ומכל יתר האפליקציות שאתם משתמשים בהן. למה שגייטס ישרת את ממשלת ארצות הברית בצורה הזו. למה שמישהו ינסה בכלל את התרגיל הזה – להשתיל שבבים בגופם של בני-אדם – דווקא בתקופה בה כל הממשלות בפניקה מכך שאנשים לא ירצו בכל מקרה לקבל את החיסון שיפותח בעוד שנה.

כל כך הרבה שאלות, ותשובה טובה – אין.

סיכום

תיאוריות קונספירציה נוטות לקחת שפע של מידע ולהציג אותו בצורה הגיונית… עד שמתחילים לשאול את השאלות הקשות באמת. במקרה הנוכחי, לא הצלחתי למצוא תשובות טובות לכל ה- "למה" שהמשיכו לצוץ ככל שקראתי על עוד ועוד קונספירציות.

תיאוריות קונספירציה נוטות גם לקסום לצדדים האפלים יותר שלנו. הן לוחצות לנו על הכפתורים החשופים ביותר. אף אחד כבר לא באמת מוטרד מכך שהממשלות עוקבות אחרינו דרך הרשת. אנחנו מקבלים את זה כברור מאליו. אבל תגידו לאנשים שהממשלה רוצה להחדיר שבב לגופם – ותקבלו תגובת נגד קשה. הקונספירציה הנוכחית משחקת בדיוק על התגובה הזו, וכך היא מסוגלת להמשיך להתפשט מהר כל-כך ברשת, כשאנשים מזועזעים מפיצים אותה הלאה והלאה, מבלי שיהיה לה ביסוס ממשי.

יש הרבה דברים בעולם שלנו שאפשר וראוי להתעצבן לגביהם, ומגובים בנתונים ברורים: שחיתותן של ממשלות במדינות מתפתחות, למשל, או חוסר היעילות המשווע של ממשלות באופן כללי. אתם רוצים להתעצבן? רוצים לשפר את העולם? קדימה! רק ודאו בבקשה קודם לכן, שאתם מתכווננים על האנשים הנכונים והמטרות הנכונות. לטובת כולנו.

בהצלחה, וכרגיל – רק בריאות.

[1] https://www.instagram.com/p/B90XrtFBHXm

[2] https://www.africanews.com/2020/04/11/throwback-bush-obama-pandemic-warning-gadaffi-s-vaccine-caution//

[3] https://www.usatoday.com/story/news/factcheck/2020/03/26/fact-check-bill-gates-backed-pandemic-exercise-didnt-predict-covid-19/5081854002/

[4] https://www.ted.com/talks/bill_gates_the_next_outbreak_we_re_not_ready?language=en

[5] https://www.nature.com/articles/s41591-020-0820-9

[6] http://transcripts.cnn.com/TRANSCRIPTS/1102/05/hcsg.01.html

[7] https://stm.sciencemag.org/content/11/523/eaay7162

[8] https://www.mediamatters.org/coronavirus-covid-19/bill-gates-coronavirus-conspiracy-theory-spread-social-media-and-then-fox-news

[9] https://www.reddit.com/r/conspiracy/comments/fkzyui/bill_gates_lets_slip_the_real_reason_for_the/

[10] https://www.youtube.com/watch?v=1k9LE5az_iY

[11] https://twitter.com/IngrahamAngle

הקורבן הגדול ביותר של הקורונה: הדמוקרטיה

הקורבן הגדול ביותר של הקורונה: הדמוקרטיה

לפני עשור בערך המליץ רם עמנואל ש- "אל תיתן למשבר רציני להתבזבז. ובכך אני מתכוון שיש הזדמנות לעשות דברים שאתה חושב שלא יכולת לעשות בעבר."

כנראה שמנהיגי העולם מקשיבים לעמנואל, תופסים את משבר נגיף הקורונה בשתי הידיים – ונוקטים בצעדים שפוגעים בדמוקרטיה, לפעמים באופן אנוש. ברשומה היום אציג בקצרה את הפגיעה בדמוקרטיה בחסות המשבר בשלוש מדינות, ואקנח במדינה אחת אחרונה שמוכרת לכולנו.

ראש בראשונים לניצול המשבר הוא ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה. נודה באמת: הונגריה אמנם מזדהה כדמוקרטיה, אבל כבר כמה שנים טובות שאורבן שולט שם ביד רמה ואיש לא יכול לו. עכשיו, תחת איום הנגיף, אורבן החליט לקחת את הכוח לידיו באופן סופי ומוחלט. בית הנבחרים ההונגרי החליט ברוב גדול להעניק לראש הממשלה את הכוח להתעלם מכל חוק שקובעת האספה הלאומית, שהיא בערך כמו הכנסת בישראל. אורבן גם יכול להכריז על מצב חירום – ויכול להאריך אותו כרצונו[1]. אבל – אופס! הוא שכח לציין בחוק החדש שהיכולות יוצאות-הדופן האלו יתמסמסו עם חלוף המשבר. טעות תמימה, כמובן. והכל לטובת ולהגנת הציבור.

הונגריה, אגב, היא חברה באיחוד האירופי, והאיחוד לא ממש מרוצה מהעובדה שהיא כבר לא דמוקרטיה משום בחינה שהיא. אז מה עשה האיחוד? הוציא הכרזה פתטית בת שלוש פסקאות, בה הודיע במפורש שהוא "מאד מודאג מהסיכון להפרת עקרונות שלטון החוק, הדמוקרטיה וזכויות יסוד הנובע מאימוץ מהלכי חירום מסוימים."

מה עשתה הונגריה תחת אורבן? העמידה פנים שהיא לא יודעת שההכרזה מדברת עליה (כי האיחוד האירופי לא העז להזכיר את הונגריה במפורש), ואפילו חתמה בעצמה על ההכרזה, באקט שהוגדר כ- "טרולינג פוליטי" ממדרגה ראשונה.

אורבן אינו לבדו בהפקת תועלת מהנגיף. מצטרף אליו נשיא גאנה, ננה אקופו-אדו, שמכהן בתפקיד מאז 2016. למדינות האפריקניות באופן כללי יש מוניטין רע מבחינת ההקפדה שלהן על הדמוקרטיה, אבל גאנה דווקא נחשבת למדינה דמוקרטית לעילא ולעילא, עם בחירות אמינות (יחסית) ותקשורת חפשית. זאת, לפחות, עד שאקופו-אדו העביר חוק חדש שמאפשר לו להגביל את יכולת התנועה של האזרחים. כדי להגן עליהם, כמובן.

מגבלות החוק? אפס. תקופת הסיום של החוק? לא מוגדרת. מפלגת האופוזיציה כבר התלוננה ש- "החוק החדש נותן לו אקדח טעון שישתמש בו כרצונו, במיוחד בהגבלת תנועת אנשים."[2]

אבל למה לעצור בחוק אחד? הון סן, ראש ממשלת קמבודיה, העביר חוק חירום חדש שמאפשר לממשלה לצנזר את כל אמצעי התקשורת והמדיה החברתית, להאזין לכל שיחות הטלפון… וגם להעביר כל חוק חדש שהון סן מעוניין בו. לא שקמבודיה נחשבה למדינה דמוקרטית במיוחד אפילו לפני כן – הון סן מכהן כבר 35 שנים כראש ממשלה – אבל החוק החדש מקבע את השלטון הטוטליטרי באופן ברור. וכמו אורבן ואקופו-אדו, גם סן שכח להוסיף לחוק מועד פג-תוקף. כי אם כבר מגנים על האזרחים, למה להגביל את העניין לכמה חודשים בסך הכל?

הבטחתי שלוש מדינות בהן עוברים חוקי חירום שמערערים את הדמוקרטיה, ועוד אחת שאתם מכירים היטב. אז הנה היא. מדובר במדינה שמתחילה להעמיד מערכת ניטור הוליסטית, שתשאב מידע מ- "אפליקציות למעקב אחר מיקום, מצלמות עם אמצעי זיהוי פנים, קודי QR, מידע מטלפונים ניידים ורישומי כרטיסי אשראי."[3] ההיתרים האלו אינם עומדים להתפוגג עם חלוף המשבר, למקרה שתהיתם.

מזהים? מדובר ברוסיה, כמובן. מפלגת האופוזיציה הכריזה כבר שהאמצעים הללו יוצרים סוג של "סייבר גולאג" – מעין כלא נצחי, שכל האזרחים נמצאים בו תחת ניטור מתמיד, בכל מקום ובכל זמן. אבל זה לא עצר את פוטין. בכל זאת, כמו אורבן, כמו אקופו-אדו, כמו הון סן, טובת האזרחים עומדת תמיד למול עיניו.

המנהיגים האלו ניצלו את המשבר כדי לבצע מחטף פוליטי ולקחת כוח עצום לידיהם – שספק רב מאד (ואני עדין כאן) אם הם ישיבו אותו לציבור מאוחר יותר. במיוחד בימים אלו, עלינו להיות זהירים כפליים ולדרוש ממנהיגינו (או, אם אין כאלו, מנציגינו בכנסת ובממשלה) לזכור שיהיה עתיד גם אחרי הקורונה, ולא לערער את הדמוקרטיה בשם האיום המיידי.

[1] https://www.vice.com/en_us/article/bvg4v3/it-looks-like-hungarys-authoritarian-leader-just-got-away-with-a-coronavirus-coup

[2] https://www.bbc.com/news/world-africa-52214740

[3] https://www.vice.com/en_us/article/dygbxk/these-30-regimes-are-using-coronavirus-to-repress-their-citizens

גברים, נשים ונגיף הקורונה

גברים, נשים ונגיף הקורונה

לפני שבוע הפיק "צוות המומחים במינוי המועצה לביטחון לאומי" דו"ח מקיף להתמודדות עם מגיפת הקורונה. אין לי הרבה מה לומר על התוכן הממשי של הדו"ח, אבל יש משהו מוזר באותו צוות מומחים עצמו: הוא אינו כולל אפילו אשה אחת.

עשרים ושניים מומחים יש באותו צוות, ואף אשה מקהל ישראל לא התגלתה כחכמה, מוכשרת או מנוסה מספיק כדי להיכלל בו. רק בין שמונה עוזרי המחקר אפשר למצוא שתי נשים.

בלי נשים

אפשר לדבר הרבה על שוויון ועל ייצוג ראוי. אלו נושאים חשובים, בהחלט, אבל הייתי רוצה להתמקד באמת פשוטה אחת: צוותים שכוללים נשים מגיעים לתוצאות טובות יותר.

הנה כמה נקודות שמסכמות את המחקרים בנושא.

  1. ישנו מונח המכונה פקטור C. הוא מתאר את הבינה הקולקטיבית (Collective) של קבוצות. שני מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון במגזין Science, הראו שכאשר קבוצות מתכנסות ביחד כדי לקבל החלטה או לבצע מטלה מסוימת, קבוצות עם פקטור C גבוה מצליחות יותר מאחרות.
  2. מה קובע את רמת פקטור C? באופן מפתיע, אין קישור חזק בין האינטילינגציה של הקבוצה כולה, לבין מנת המשכל הממוצעת של חברי הקבוצה, או אפילו למנת המשכל המירבית של חבריה. הקשר החזק ביותר תלוי בשלושה גורמים, ואני מצטט מהמאמר: "ברגישות החברתית הממוצעת של חברי הקבוצה, בשוויון במתן זכות הדיבור, ובאחוז הנשים בקבוצה."[1].
  3. מה הקשר לנשים? מסתבר שנשים (בהכללה) ניחנות ביותר רגישות חברתית, שמאפשרת להן לנהל דיונים עם יותר תשומת לב לניואנסים, למחשבות הנסתרות ולרצונותיהם של חברי הקבוצה. תוצאות אלו חזרו על עצמן גם במחקר אחר בו הורכבו קבוצות עם נשים, והתגלה שהתופעה מופיעה אפילו כאשר הדיונים מתנהלים אונליין[2].
  4. התובנות האלו הגיעו כבר לעולם העסקים. מנהלת קרן המטבע הבינלאומית אמרה רק לפני שנה שכאשר גברים ונשים יושבים ביחד באותו שולחן, מתקבל "אופק יריעה רחב יותר" ובהתאם – גם החלטות טובות יותר. היא הוסיפיה ואמרה שבנקים עם נשים בעמדות ההנהלה הגבוהות ביותר נוטים יותר להגיע להצלחות, עם פחות סיכון ללקוחות[3].
  5. אפילו מנכ"ל בנק ההשקעות גולדמן זאקס הודיע ממש בתחילת השנה שהבנק לא יתמוך בחברות שבדירקטוריון שלהן מכהנים גברים בלבד. למה? הנה ציטוט ישיר מגלובס – " אני מסתכל אחורה, על הנפקות שבוצעו בארה"ב בארבע השנים האחרונות והביצועים של הנפקות אלו, ושם לב שאם כיהנה אישה בדירקטוריון התוצאה הייתה טובה בצורה משמעותית מהביצועים של הנפקות בהן לא הייתה אישה בדירקטוריון."[4]

אין לי דבר וחצי-דבר נגד החברים בצוות המומחים מטעם המל"ל. אני בטוח במאה אחוזים (באמת!) שכולם מומחים בתחומם, חכמים, נבונים ויודעים את התורה. אבל המדע מאד ברור בנושא: אם אתם רוצים להגיע להחלטות חכמות יותר בצוותים, כדאי לכלול גם נשים בעלות מומחיות בנושאים האמורים. אני בטוח שאפשר למצוא כמה כאלו בישראל. במיוחד בראי העובדה שאין בצוות המומחים הנוכחי אפילו אפידמיולוג (חוקר מחלות) אחד, אלא מומחים בפיזיקה, פסיכולוגיה, מדעי המחשב וכלכלה. ושוב, בוודאי אפשר למצוא גם נשים בתחומים אלו שייקחו חלק בדיונים.

לסיום, הנה שאלה פשוטה: אם הייתה מתגלה טכנולוגיה שהייתה עוזרת לממשלות לקבל החלטות טובות ומושכלות יותר – הייתם דורשים שישתמשו בה בכל ועדה, נכון?

ובכן, הטכנולוגיה הזו קיימת. זיהינו אותה. עכשיו רק נשאר לקוות שהממשלה תשכיל להשתמש בה, במיוחד בסוגיה כמו ההתמודדות עם נגיף הקורונה, שקריטית כל כך לכלכלת ישראל ולבטחונה. אני מקווה שמבנה הצוות ישתנה כבר בעתיד הקרוב, כדי שכולנו נוכל ליהנות מקבלת החלטות טובה יותר בדרגים הבכירים.

שתפו כדי שזה יקרה.

 


 

[1] http://www.chabris.com/Woolley2010a.pdf

[2] https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0115212

[3] https://www.npr.org/2019/03/08/701409797/lagarde-keeps-an-eye-out-for-dark-clouds-on-the-economic-horizon

[4] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316062

נגיף הקורונה ורשת ה- 5G: הקונספירציה שהתגלתה כאמיתית

נגיף הקורונה ורשת ה- 5G: הקונספירציה שהתגלתה כאמיתית

נתחיל בגילוי נאות: אני סקפטי. עוד בפולניה הייתי סקפטי. כשאני שומע על תיאוריות קונספירציה, אני דורש ראיות. הוכחות. הגישה הזו הוכיחה את עצמה עד עכשיו בביתוק רוב תיאוריות הקונספירציה בהן נתקלתי. אבל בשבועות האחרונים, מאז שנחשפתי לתיאוריה שמקשרת בין רשתות ה- 5G ונגיף הקורונה והתחלתי לחפש ולקרוא חומר על הנושא, הבנתי שבאמת יש כאן קונספירציה.

כן, אני רציני. קיימת תכנית זדונית של ממש, במסגרתה פועלות ממשלות כנגד אזרחי העולם המערבי, והיא עלולה לפגוע אנושות בכולנו בטווח הארוך, אם לא נתעורר ונהיה מודעים אליה כאן ועכשיו. אני מזהיר מראש שמדובר בתכנית מורכבת, ולכן חשוב שתקראו את הרשומה עד הסוף. הקונספירציה עמוקה יותר מכפי שחושבים, וכדי לעצור את האיום, אנחנו חייבים להבין מיהו האויב ומה הוא רוצה להשיג.

אבל קודם נתחיל בהתחלה: במקום הלידה של תיאוריית קונספירציה חדשה.

קונספירציה חדשה נולדת

לקראת סוף ינואר, כשנגיף הקורונה רק החל לעשות כותרות בעולם, פרסם עיתון בלגי ריאיון עם רופא בשם קריס ואן קרחובן. כותרת המאמר, באותיות גדולות – "5G היא איום-קיומי, ואף אחד לא יודע על זה."

שעות ספורות לאחר שהמאמר עלה לאתר, הוא הורד משם בחטף ונגנז לעולמי עד. אבל את המהדורה המודפסת של העיתון היה קשה יותר להעלים, וכך הגיעה התיאוריה לעיני כל. ואן קרחובן היה ברור בדבריו: הוא טען שרשת ה- 5G מסוכנת, אבל יותר מכך, שהיא עשויה להיות מקושרת לנגיף הקורונה.

הנגיף עדיין לא התפשט לשאר העולם באותו הזמן, וכמעט כל הנדבקים והמתים המתועדים היו מהעיר ווהאן. וראו זה פלא: בשנת 2019 הוקמו מספר מגדלי תקשורת 5G מסביב לווהאן והציפו את העיר בשידורים. קרחובן הזהיר שייתכן שיש לכך קשר לנגיף.

כך נולדה תיאוריית הקונספירציה אודות הקשר בין רשת ה- 5G לנגיף הקורונה, והחלה להתפשט בעולם במהירות שעלתה בהרבה על קצב ההתפשטות של הנגיף עצמו.

בשעות המעטות שחלפו בין פרסום המאמר אונליין לבין גניזתו, הספיקו אקטיביסטים בלגיים להפיץ את הציטוטים בפייסבוק. בשלב זה, עורך העיתון שפרסם את הכתבה הבין איזה ג'יני הוא שחרר מהבקבוק, והוריד את המאמר מהאתר, עם הסבר שהסיפור והציטוטים לא היו מבוססים. זה לא עזר. ימים ספורים לאחר הפרסום המקורי בעיתון הבלגי, תיאוריית הקונספירציה כבר תורגמה לאנגלית והגיעה לעשרות עמודי פייסבוק חובבי-קונספירציות. שם היא גדלה, צמחה, הדהדה מקיר לקיר בחדרי הפייסבוק הפרטיים, ועברה הקצנה עוד יותר. לא לקח לה הרבה זמן להמריא אל מעבר לאותם חדרים חנוקים ולחלחל לתודעה הציבורית. כוכבי רשת וסלבריטאים הפיצו אותה למיליוני עוקבים, וכך היא הפכה לאמת מוגמרת עבור רבים.

זו הייתה רק ההתחלה, מכיוון שהתיאוריה עברה מוטציות נוספות ששותפו מיליוני פעמים בעצמן ברשת. יש הטוענים שרשת ה- 5G מסוכנת לבריאות בפני עצמה. אחרים קובעים שהיא מחלישה את מערכת החיסון וכך מסייעת לווירוס להתפשט. ישנן טענות ששידורי הרשת עצמם גורמים לתסמינים הדומים לאלו של הדבקה בנגיף הקורונה. או שבעצם הנגיף הוא רק אמתלה, ודרך עבור הממשלות להשאיר את האזרחים בסגר בזמן שאנטנות 5G מוקמות מסביבם[1]. וכמובן, ביל גייטס מעורב[2]. הוא והאילומנאטי – אותה קבוצה מסתורית שמנסה להשמיד את האנושות מסיבות השמורות לה בלבד (אבל רבים מנסים לנחש מהן)[3].

התוצאות לא איחרו לבוא: אנטנות 5G הושחתו בעשרותיהן בבריטניה (למרות שחלקן לא כללו עדיין טכנולוגיית 5G, אלא רק את הציוד הישן – 3G ו- 4G)[4]. אזרחים שלחו מכתבים נזעמים לממשלותיהם בדרישה לעצור את פריסת הרשת החדשה. בארצות הברית ניסה נהג קטר להשתמש ברכב המסיבי כדי לנגח ספינת בית-חולים שעגנה בנמל הסמוך. הסיבה? הוא היה משוכנע שיש כאן קונספירציה, כמובן[5].

אולי אני נשמע לכם ספקן, אבל אני מבטיח שבסיפור הזה יש באמת שחקן אפל – ישות ממשית לגמרי שרוצה ברעתנו. אלא מה? היא אינה קשורה כלל לרשת ה- 5G. לפני שאחשוף אותה, אני רוצה להקדיש כמה מילים לרשת ה- 5G ולמדע שמאחוריה. גם אם תחליטו שאתם לא מסכימים עם מה שיש לי לומר בנושא, אל תפסיקו לקרוא! האויב ממש מסביב לפינה, והוא אמיתי בהחלט – ומאיים על כולנו.

האמת שמאחורי רשת ה- 5G

מהי בכלל אותה רשת 5G הידועה לשמצה? ובכן, היא פשוט שדרוג של רשתות התקשורת האלחוטיות הקודמות. ה- G מייצגת את המילה generation, או "דור". כלומר, רשת דור 5. הדור הראשון של רשת התקשורת האלחוטית הומצא בסוף שנות השבעים, ואיפשר להעביר בערך 2.4 קילובייט בשנייה. במילים אחרות, אם הייתם רוצים להוריד דרך הרשת הזו תמונה ברזולוציה סבירה (ונודה באמת: זה השימוש המרכזי שבני-אדם עשו ברשת האינטרנט עד להופעת אתרי ה… סרטים… השונים), הייתם צריכים לחכות בערך 30 דקות לתמונה.

אין פלא שהעולם השתדרג בהזדמנות הראשונה לרשת מהדור השני, שהייתה מהירה פי עשרים, מה שאומר שיכולתם להוריד תמונה אחת בדקה וחצי בערך. סרטון ממוצע של עשר דקות היה עדיין לוקח לכם שעה או שתיים להוריד. אבל אז הגיע הדור השלישי, והוא כבר זה שאיפשר לכל אנשי העולם המפותח לצפות בסרטונים כאלו בסמארטפון מדי ערב, מיד אחרי שהעבירו את הדפדפן למוד אנונימי. המהירות המירבית הגיעה ל- 21 מגה-בייט לשנייה, בערך. ובדור הרביעי הגענו לקצב העברת נתונים של ג'יגה-בייט שלם בשנייה. אין ספק שהתקדמנו.

כל הרשתות האלו מבוססות על שידור של מידע באמצעות גלים מהטלפון הסלולרי לאנטנות סלולריות, מאנטנות לאנטנות, ומאנטנות לטלפונים ולמכשירים חכמים האחרים המחוברים לאינטרנט האלחוטי.

ההבדל המרכזי בין רשת מהדור הרביעי לדור החמישי, הוא שהעברת המידע – בקצב מסחרר של יותר ממאה ג'יגה-בייט לשנייה – נעשית באמצעות שידור גלים בתדירות גבוהה יותר. זה נשמע מפחיד, אבל למעשה מדובר בשידורים שאמורים להיות בטוחים אפילו יותר, מכיוון שהם מתקשים יותר לחצות את מחסום העור האנושי. אלא שמכיוון שהם אינם יכולים לטייל רחוק במיוחד, צריך להתקין מספר רב של נתבי 5G בערים. נכון להיום, אין שום מחקר שמעיד על כך שהנתבים האלו – או הגלים שהם מעבירים ביניהם – מסוכנים לבני-אדם[6]… כל עוד הם ברמה סבירה.

זו נקודה חשובה. כל דבר יכול לפגוע בנו במינון גבוה מספיק. אבל זו לא חכמה גדולה. אם תיכנסו לתא שיזוף בעוצמה גבוהה ותישארו בו כמה ימים, אתם תיראו כמו תפוח אדמה אחרי שהייה במיקרוגל. ואם תעמדו ישירות מול אנטנה סלולרית ענקית – מהסוג שמשדר בבת-אחת כמויות עצומות של קרינה – תתחילו להרגיש את העור שלכם מתחמם אחרי כמה דקות[7]. לא מומלץ. עודף של קרינה מכל סוג יכול להיות מסוכן לבריאות, ולכן הממשלות קובעות חוקים מאד ברורים ונוקשים לגבי שידורי הרדיו והשימוש בגלים מסוגים שונים להעברת מידע.

כמו שציינתי קודם, למרות כל הטענות שמתרוצצות ברשת בנוגע לסכנה של שידורים מסמארטפונים ומרשתות אלחוטיות באופן כללי, אין עדיין שום ראיה לכך שהם מזיקים בבני-אדם. אני יודע, קשה להאמין בראי כל השמועות שרצות ברשת, אבל זה המצב. הראיה החזקה ביותר לנזק מגיעה מניסויים בעכברים ובעכברושים – ורק אחרי שחושפים אותם לקרינה בעוצמות כל-כך גבוהות שאין סיכוי שבני-אדם מן השורה נחשפים אליהן.

אז לא, קרינה סלולרית ברמות שהמחוקק מאפשר לא גורמת לגידולים במוח, לא לאוטיזם, לא למחלות נפשיות ולא לאפילפסיה. פשוט לא. וכפי שניסחו זאת יפה כתבי The Verge כשסיקרו את אחד המחקרים האחרונים המקיפים בתחום שנערך מטעם ה- FDA –

"קרינה סלולרית אינה מהווה איום ממשי לבני-אדם… אלא אם אתה עכברוש זכר שעושה אמבטיה בקרינה סלולרית."[8]

ולעזאזל, אפילו כשחשפו את העכברושים לרמות הקרינה ההזויות האלו, לא היה עדיין קשר חזק וברור לסרטן.

הדרך היחידה להאמין שקרינה סלולרית ברמות הקיימות כיום – או ברמות שרשתות 5G יגיעו אליהן – באמת מסוכנת, היא להניח שהממשלה נגדנו. שיש קונספירציה כנגד האזרחים מצד אלו שאמורים להגן עליהם. אבל בעצם, לא רק מצד ממשלה אחת. מצד כולן! כל ממשלות העולם מוכנות לשתף פעולה ביחד, להסתיר את המידע שיש להן על נזקי הקרינה הסלולרית, ולחכך ידיהן בהנאה כשמיליארדי בני-אדם מתמלאים בגידולים סרטניים קטלניים שיחייבו טיפולים רפואיים יקרים על חשבון משלם המיסים. כלומר, על חשבון הכלכלות הלאומיות של כל אותן מדינות.

ולמה הממשלות מעורבות בכל הקונספירציה הנוראית הזו? למה הן מוכנות להרוג באזרחיהן ולירות לכלכלה שלהן ברגל?

כדי לאפשר לכולנו להסתגר בחדר בערב ולצפות בסרטונים במוד אנונימי, כמובן.

בקיצור, אם אתם מצליחים לשכנע את עצמכם שקרינה סלולרית -=מבוקרת היטב=- מזיקה, אתם חייבים גם להאמין בסוג של תיאוריית קונספירציה גלובלית. כזו שגם כוללת את כל הממשלות, כל סוכנויות המדע הגדולות, כל המדענים – ובדרך כלל מצרפים אליה גם את זקני ציון, או לטאות חצי-אנושיות שמתחזות לבני-אדם ומנסות להשתלט על העולם. כן, אני רציני. יש אנשים שבאמת מאמינים בכאלו[9].

אני רוצה לעצור לרגע ולהתנצל בפני הקוראים הנבונים (ואם הגעתם עד לכאן, אתם בוודאי כאלו). אני מגחיך את הרעיון שקרינה אלחוטית במינונים סבירים יכולה להזיק, אבל תמיד יש סיכוי שקרינה כזו משפיעה על תת-אוכלוסיה מסוימת שרגישה אליה במיוחד. עוד לא הוכח קיומה של תת-אוכלוסיה כזו, אבל חשוב להמשיך לחקור ולבחון את הנושאים האלו, כדי להבין מהו סף הקרינה מסוגים שונים שמותר לבני-אדם לקלוט מהסביבה. אלא מה? זה בדיוק מה שממשלות עושות כל הזמן, כדי להגן על בריאות אזרחיהן ועל הכלכלה הלאומית. ואם הנתונים מראים שרשת 5G אינה אמורה לגרום נזק, והמדע וניסיון של עשרות שנים תומכים בכך, הרי שאפשר להבין מדוע התקבלה ההחלטה לפרוס את הרשת הזו בעולם. תמיד קיים סיכון קטן לנזק שמסתתר בין הנתונים ולא מצאנו אותו – אבל אי אפשר לשתק לגמרי את התקדמות הטכנולוגיה רק בשל החשש המתמיד הזה. במיוחד אחרי עשרות שנים של שידורים אלחוטיים שבמהלכן לא זיהינו עדיין שום השפעה בריאותית שלילית על בני-האדם.

אבל חכו! באמת שיש קונספירציה!

אלא שזו מגיעה, באופן טבעי, מהכיוון המפתיע ביותר האפשרי.

הרוסים באים, הרוסים באים

משהו מוזר קורה לפוטין בשנתיים האחרונות. סוג של פיצול אישיות שלא הייתם מצפים לו אצל המנהיג הרוסי עליו נאמר ש- "הוא משחק שחמט, בזמן שכל האחרים חושבים על דמקה."

מצד אחד, פוטין הוא תומך גדול של רשת ה- 5G. הוא מבין עד כמה היא חשובה לעתיד הערים החכמות, למשל, מכיוון שהיא תאפשר לכל המכשירים החכמים להתחבר לענן ולתקשר ביניהם. בזכותה, שעונים חכמים, עוזרים דיגיטליים ועוד שפע של המצאות שמחוברות לרשת, יוכלו להגיח למרכז הזירה. קסדות מציאות מדומה יוכלו להעביר כמויות עצומות של מידע דרך הרשת בזמן אמת, וכך יאפשרו לאנשים בשתי מדינות שונות לדבר זה עם זה כאילו היו פיזית באותו חדר. היא תאפשר לרכבים האוטונומיים להעביר מידע באופן בטוח ויעיל. בזכותה, ניתוחים-מרחוק בבתי-החולים – ואולי אפילו באמבולנסים באמצעות רובוטים מתוחכמים! – יהפכו להיות דבר שבשגרה. היא תהיה מהירה יותר ויציבה הרבה יותר מרשת 4G, והמדינות הראשונות שמאמצות את התשתית החדשה הזו, מזניקות את עצמן קדימה, ומוודאות שלאזרחיהן יהיו חיים נוחים ובטוחים יותר בעתיד.

אין פלא שפוטין הודיע בתחילת 2019 כי רוסיה מתכוונת לפתח תשתיות מתקדמות לרשת 5G. עד 2024, רוסיה מתכוונת להשיק רשתות 5G בכל הערים בהן גודל האוכלוסיה עולה על 300,000 אנשים. פוטין יודע היטב שרשת מסוג זה תשפר… ובכן, הכל. את חיי האזרחים, את שירותי הבריאות, את הביטחון הלאומי, את הטכנולוגיה בכללותה. והוא אפילו בישר חגיגית לעם הרוסי כי –

"עלינו להסתכל לעתיד. האתגר בשנים הבאות הוא לארגן גישה אוניברסלית לרשת במהירות גבוהה, להתחיל להפעיל את מערכות התקשורת מהדור החמישי."[10]

זוהי האישיות האחת של פוטין. אבל האישיות השנייה שלו שונה מאד, ובאה לידי ביטוי לא בדבריו – אלא במעשיו. אנו עדים לה בפרסומיה של תחנת הטלוויזיה הרוסית RT America, שנשלטת לחלוטין על-ידי פוטין ועושי דבריו, אבל משדרת באנגלית צחה בארצות הברית. התחנה משדרת תכניות תעמולה מסוג חדש: לא בעד הרוסים, אלא נגד הטכנולוגיה. ובשנה האחרונה ספציפית, נגד רשתות ה- 5G.

מה לא אמרו על רשת ה- 5G באותם שידורים רוסיים שמוכוונים ישירות לארצות הברית ולמדינות המערב? התריעו שהיא עלולה להרוג את המשתמשים בה[11]. הודיעו שילדים שייחשפו לשידורי רשת 5G יסבלו מסרטן, דימום מהאף וקשיי למידה[12]. הזהירו שמבוגרים שמשתמשים בשירותי הרשת הזו חושפים את עצמם לעקרות, גידולים בלב, אוטיזם ומחלת אלצהיימר[13].

וכל אותו הזמן, פוטין מקדיש משאבים עצומים במדינתו כדי לזרז את הקמת אותה רשת ממש. פיצול אישיות, כבר אמרנו?

אלא שלא נראה שלפוטין יש בעיה נפשית ממשית. האמת – עליה מסכימות סוכנויות המודיעין של המערב – היא שהרוסים ממשיכים בקמפיין דיסאינפורמציה. כלומר, הם מפיצים מידע כוזב שאמור לערער את אמון הציבור בטכנולוגיות בהן נעשה שימוש במדינות המערב. הרעיון מאחורי הקמפיינים האלו פשוט: לא משנה כמה מדינות המערב מתקדמות טכנולוגית, אם הציבור בהן מסרב לנצל את הטכנולוגיה לטובתו.

רשת ה- 5G היא רק אחת הטכנולוגיות שהרוסים החליטו לערער את אמינותה. מחקר מ- 2018 חשף שבשנת הבחירות בארצות הברית, טרולים רוסים – שממומנים ומונחים על-ידי השלטון – הפיצו שמועות שהופרכו מזמן בנוגע לבטיחותם של החיסונים. במקרים אחרים הם טענו שהחיסונים הם חלק מהתכנית הסודית של האילומינאטי להשתלט על העולם[14].

הרוסים לא עצרו שם, כמובן. למה להפסיק עם אסטרטגיה מנצחת? בשנים האחרונות מפיצה רשת RT America פניקה גם בנושא הגידולים המהונדסים גנטית. מחקר שנערך בנושא הוכיח שהרשת (ביחד עם הרשת-האחות הרוסית Sputnik) מזכירה את הגידולים הללו בכל הזדמנות – יותר מכל ארגוני החדשות האמריקניים גם יחד[15]. כמעט תמיד הם מופיעים בהקשרים שליליים. ואם זה לא מספיק, הרי שקישורים לכתבות השליליות על הנדסה גנטית מצורפים לעיתים קרובות למאמרים בנושאים קשים, כמו פדופיליה או הפלות. כפי שכתבה אחת החוקרות –

"המאמר יהיה על משהו שרוב האנשים יתפשו כדוחה… ואז כשתגיע לתחתית העמוד תראה קישור על צמחים מהונדסים גנטית. בשלב זה, מוחו של הקורא נמצא כבר במקום שלילי מאד, וכך בהשלכה, גם גידולים מהונדסים גנטית חייבים להיות שליליים."[16]

ההגינות מחייבת לציין שהרוסים לא תמיד מתנגדים לטכנולוגיה בפרסומים החיצוניים שלהם. ועדת המדע, החלל והטכנולוגיה של הסנאט האמריקני שחררה ב- 2018 דו"ח בו סקרה את הפעילות הרוסית במדיה החברתית. מסתבר שבחלק מהסוגיות – למשל, שינוי האקלים – הטרולים הרוסים הלהיטו את הרוחות בשני צדי המתרס. במילים אחרות, הם רק רצו לחרחר שנאה בארצות הברית ובעולם באופן כללי. אבל בנושאים אחרים – כמו הנדסה גנטית ורשת 5G – הצד שהרוסים קידמו בעולם היה מאד ברור: נגד הטכנולוגיה.

וכל זאת, שוב, בזמן שהם מנסים בקדחתנות להטמיע את אותה טכנולוגיה עצמה בשטחם.

ריאן פוקס, מנהל בכיר בחברת New Knowledge שעוקבת אחר הפצת מידע כוזב באינטרנט, הסביר בריאיון לניו יורק טיימס שמדובר ב- "לוחמה כלכלית… לרוסיה אין התקדמות טובה עם 5G, אז היא מנסה לחתור תחת הרשת שלנו ולהכפיש אותה."[17] עמיתתו מולי מק'קיו, העומדת בראש חברת ייעוץ אמריקנית שפועלת כנגד מידע כוזב, הוסיפה כי – "הקרמלין ממש ייהנה אם יצליח לגרום לממשלות דמוקרטיות להיכבל בקרבות אודות סכנות הבריאות והסביבה של רשת 5G."

וזוהי הקונספירציה האמיתית: מצב בו מעצמת-על עוינת מנסה להשפיע על דרכי החשיבה שלנו כדי לגרום לנו לזנוח טכנולוגיות חשובות, בזמן שהיא מאמצת את אותן טכנולוגיות בעצמה. רוסיה מנסה לחבל בכלכלה, בביטחון, ברפואה ובאמון הציבור במדינות המערב. ממשלה אחת גדולה שפועלת נגד הציבור בכל העולם.

וכעת, עם הגעת נגיף הקורונה לקדמת הבמה, לא מפתיע לגלות שרוסיה מתחילה להפיץ תיאוריות קונספירציה גם לגביו.

קורונספירציות

רוסיה אינה היחידה שעושה שימוש בידיעות כוזבות. רשת הטלוויזיה PressTV האיראנית משדרת מדי בוקר וערב את הרעיון שהנגיף הוא למעשה נשק ביולוגי מתוצרת ארצות הברית, ושהמדענים הישראליים הציוניים הנדסו זן קטלני במיוחד של הנגיף ושחררו אותו באיראן[18]. הקרמלין ראה את ההזדמנות ושמח לקפוץ גם הוא על הרכבת ולהצטרף למסיבה. וכך החלה רשת הטלוויזיה RT America – זוכרים אותה? – לשווק ולהעצים את תיאוריות הקונספירציה מתוצרת איראן[19].

אם זה לא מספיק, הרי שרוסיה פשוט לא הצליחה להתאפק מהפצת ידיעות כוזבות בנושא לוהט כמו נגיף הקורונה. מכון המחקר EUvsDisinfo הוציא דו"ח מיוחד ובהול בסוף מרץ, בו סקר את הידיעות הכוזבות שמפיצות המדינות השונות אודות הנגיף. שלא במפתיע, רוסיה היא אחת מאלופות הידיעות הכוזבות, עם יותר מ- 150 מקרים של הפצת ידיעות כאלו בשלושת החודשים האחרונים[20].

אז כן, יש בהחלט קונספירציה. לא כזו בה כל ממשלות העולם פועלות כנגד הציבור האומלל, אלא אחת הגיונית ואמינה הרבה יותר. הקונספירציה האמיתית היא זו בה מדינה אחת לפחות – רוסיה במקרה זה – משתמשת במידע כוזב כדרך לתמרן את כולנו, תוך שהיא מסתירה את המעורבות האמיתית שלה בקמפיינים הללו, ומנצלת את הפניקה שנוצרת כדי לקדם את עצמה באותו הזמן.

במיוחד בזמנים הנוכחיים, ההתנהלות הזו הופכת לסיכון גלובלי ממשי. הידיעות הכוזבות שהפיצה רוסיה בשנים האחרונות גרמו בוודאי לרבים להימנע מלהתחסן – וכך חשפו את האוכלוסיה למחלות כמו שפעת, חצבת, פוליו ואחרות. עכשיו תיאוריות הקונספירציה שרוסיה אוהבת כל כך לקדם מקשרות בין רשת ה- 5G ונגיף הקורונה, וחלקן טוענות שהנגיף כלל אינו קיים, או שהוא אינו מסוכן. וכשמספיק אנשים מקשיבים לתיאוריות האלו, ממשלות מתקשות לנקוט בצעדי מנע קיצוניים מספיק כדי לעצור את התפשטותו. אין פלא שבמדינות הדרום העניות בארצות הברית, שם מועלה טראמפ על נס, והאמונה בתיאוריות קונספירציה רווחת במיוחד, ההיערכות לעצירת הנגיף הייתה איטית ביותר, ועדיין מיושמת בהססנות במקומות רבים[21].

אם נרצה לעצור את הנגיף – ולהתקדם כאנושות באופן כללי – נצטרך להפוך להיות ספקנים יותר בנוגע לכל מה שאנו שומעים וקוראים. נצטרך ללמוד להפעיל יותר שיקול דעת, להבין מתי אפשר לסמוך על הממשלה ועל גופים בינלאומיים ומתי הם מנסים לתמרן אותנו. ונגיף הקורונה הוא תזכורת טובה לכך שאם לא נצליח להתקדם ביחד לנקודת מבט רציונלית ושקולה יותר, הרי שכולנו עלולים גם ליפול ביחד.

בהצלחה לנו.

 

[1] https://www.wired.co.uk/article/5g-coronavirus-conspiracy-theory

[2] https://www.forbes.com/sites/rainerzitelmann/2020/03/23/the-corona-crisis-the-rothschilds-bill-gates-the-search-for-a-scapegoat-has-begun/

[3] https://cosmicbook.news/tom-hanks-illuminati-coronavirus

[4] https://www.theguardian.com/technology/2020/apr/06/at-least-20-uk-phone-masts-vandalised-over-false-5g-coronavirus-claims

[5] https://www.npr.org/sections/coronavirus-live-updates/2020/04/02/825897966/train-engineer-says-he-crashed-in-attempt-to-attack-navy-hospital-ship-in-l-a

[6] https://sciencebasedmedicine.org/5g-is-coming/

[7] https://www.cracked.com/personal-experiences-2308-5-terrifying-realities-my-job-as-cell-tower-climber.html

[8] https://www.theverge.com/2018/2/2/16966578/cellphone-radiation-cancer-national-toxicology-program-study-rats-mice

[9] https://en.wikipedia.org/wiki/Reptilian_conspiracy_theory

[10] https://tass.com/science/1045609

[11] https://www.youtube.com/watch?v=H_f9gpg4t6c&feature=youtu.be

[12] https://www.youtube.com/watch?v=R1nazciFzYU

[13] https://themilsource.com/2020/04/04/conspiracy-theorists-allege-coronavirus-is-caused-5g-technology-what-are-the-facts/

[14] https://www.nytimes.com/2018/08/23/health/russian-trolls-vaccines.html

[15] https://osf.io/v27yh/

[16] https://allianceforscience.cornell.edu/blog/2018/02/russia-uses-information-warfare-portray-gmos-negatively/

[17] https://www.nytimes.com/2019/05/12/science/5g-phone-safety-health-russia.html

[18] https://www.presstv.com/Detail/2020/03/05/620217/US-coronavirus-James-Henry-Fetzer

[19] https://www.defenseone.com/technology/2020/03/iran-and-russian-media-push-bioweapon-conspiracies-amid-covid19-outbreak/163669/?oref=d-channelriver

[20] https://euvsdisinfo.eu/eeas-special-report-update-short-assessment-of-narratives-and-disinformation-around-the-covid-19-pandemic/

[21] https://www.cnn.com/2020/04/07/opinions/the-south-and-coronavirus-bailey/index.html

על תרופת-הפלא הראשונה כנגד נגיף הקורונה

על תרופת-הפלא הראשונה כנגד נגיף הקורונה

לפני שבועיים עמד נשיא ארצות הברית על הבמה במסיבת עיתונאים, והכריז על קיומה של תרופת פלא לנגיף הקורונה החדש – הידרוקסיכלורוקווין (אתם יכולים להרשים את חבריכם בהגייה נכונה שלה – הידרוקסי, כלורו, קווין). הוא הצהיר שהתרופה נבחנת בימים אלו ממש ומראה כדבריו – "תוצאות מוקדמות מאד מעודדות, מאד, מאד מעודדות."

אז אם קיימת כבר תרופה לנגיף, למה כולם עדיין מפחדים להידבק? ואם יעילותה לא הוכחה, מדוע רופאים מתחילים לאגור אותה כבר היום[1]? למה הודו אסרה על ייצוא התרופה מחוץ לגבולות המדינה, ונשיא ברזיל הורה למעבדות הצבא להגביר את קצב הייצור של כלורוקווין[2]? ומה עם הרופא החרדי מניו-יורק שהצליח לטענתו לרפא מאות חולים בנגיף באמצעות קוקטייל של הידרוקסיכלורוקווין ואבץ?

ברשומה היום נסביר מה הסיבה להתלהבות מסביב לתרופה – ובמקביל, מה הראיות בעד ונגד ליכולתה להתמודד עם הנגיף החדש.

הרופא שהציל קהילה שלמה… לטענתו

קריית יואל היא עיירה קטנה במונחים אמריקניים: 35,000 תושבים בלבד, רובם ככולם יהודים חסידים, ובמרחק נסיעה של שעה ממנהטן. כאשר החלו התושבים להידבק בנגיף הקורונה החדש בתחילת מרץ, החליט ד"ר ולדימיר זלנסקו, הרופא המקומי, לעשות מעשה. הוא נקט בצעד אמיץ – או פזיז, תלוי את מי שואלים – והחל לספק לחולים קוקטייל ניסיוני שפיתח בעצמו.

תכולת הקוקטייל? הידרוקסיכלורוקווין, אנטיביוטיקה בשם אזיתרומיצין, ואבץ.

לפני שנספר על תוצאות אותו ניסוי מאולתר, ראוי לשאול: מדוע בכלל סבר זלנסקו שהידרוקסיכלורוקווין עשוי לסייע לחולים בנגיף?

התשובה לשאלה מגיעה מלפני עשרים שנים כמעט – כשהעולם היה צריך להיאבק בבן-דוד קרוב של נגיף הקורונה הנוכחי.

תרופה מההיסטוריה

רבים מאנשי המערב אינם זוכרים זאת, אך לפני שמונה-עשרה שנים החל להתפשט בעולם נגיף הסארס (SARS) המקורי, עם שיעור תמותה גבוה של עשרה אחוזים[3]. התפשטות הנגיף אמנם נעצרה תוך זמן קצר, אך כבר באותו זמן החלו חוקרים לבחון חומרים מסוימים כדרך להתמודד עמו. אחד מאותם חומרים היה הידרוקסיכלורוקווין, שהצליח להפחית את קצב ההדבקה בתאים בניסויי in-vitro – כלומר, במבחנה או בצלחת פטרי. הנקודה החשובה היא שהניסוי לא נערך על בני-אדם.

זוהי נקודה קריטית. אפשר להוכיח הכל על תאים במבחנה. רוצים להרוג תאים סרטניים במבחנה? אין קל מזה: אתם יכולים פשוט לשפוך עליהם מיץ אשכוליות מרוכז. או חלב. או לזרות מלח או לעשן עליהם מריחואנה. אם רק תשתמשו בריכוזים גבוהים מספיק מכל אחד מהחומרים האלו, הוא בוודאי יהרוג את התאים הסרטניים, ולצדם גם את כל שאר התאים שבמבחנה. הבעיה היא שטיפול בריכוזים דומים בבני-אדם, יהרוג את התאים הסרטניים בוודאי – אך כנראה גם את החולה.

זו הסיבה שניסויים ב- in-vitro – מחוץ לגוף – אינם נחשבים אמינים או אפילו מעניינים במיוחד. לכך יש להוסיף את העובדה שפשוט איננו יודעים כיצד ההידרוקסיכלורוקווין עוצר את התפשטות הנגיף בין התאים. ואם דרך הפעולה של התרופה אינה מובנת לנו, גדלים החששות עוד יותר ממחקרים כוזבים. כך שאפשר להבין את החוקרים שהתייאשו סופית מהתרופה כאשר גילו שבניסויים בעכברים, ההידרוקסיכלורוקווין אינו מצליח אפילו לצמצם את העומס הנגיפי – כלומר, את ריכוז הנגיפים בנוזלי הגוף[4].

חמש-עשרה שנים חלפו, ונגיף קורונה חדש הגיע והחל להדביק את כולם. חוקרים שהתייאשו מחומרים מסוימים ומהסיכוי לזכות במענקי מחקר שיאפשרו להם לבחון אותם, החלו להסתכל אחורנית ולחשוב האם יש סיכוי, בכל זאת, שחלק מאותם חומרים יוכלו לסייע גם נגד הנגיף החדש.

הניסיון הראשון להשתמש בהידרוקסיכלורוקווין כנגד נגיף הקורונה החדש אירע בסין בינואר ובפברואר. התוצאות פורסמו במגזין המדעי BioScience Trends, במילים הפשוטות הבאות – "עד כה, תוצאות מיותר ממאה חולים הוכיחו שכלורוקווין פוספאט מוצלח יותר מטיפול הביקורת…"

זהו ניסוח חשוד, בלשון המעטה. כמה חולים השתתפו במחקר בסין? אנחנו לא יודעים. מה היה מצבם כשהגיעו לבית החולים? אנחנו לא יודעים. האם נדבקו באמת בנגיף הקורונה, או אולי לקו במחלה אחרת? אנחנו – ניחשתם – לא יודעים. כשמדען קורא 'מחקרים' מהסוג הזה, הוא מניח באופן אוטומטי שאין מאחוריהם דבר וחצי דבר[5].

אבל אז הגיע מחקר קליני שני מצרפת, בו קיבלו 14 חולים טיפול בהידרוקסיכלורוקווין, שישה קיבלו טיפול נוסף גם באנטיביוטיקה מסוג אזיתרומיצין, ו- 16 חולים היוו קבוצת ביקורת. התוצאות הראו שמצבם של החולים שטופלו בהידרוקסיכלורוקווין השתפר יותר מזה של קבוצת הביקורת, ומצבם של החולים שקיבלו גם אנטיביוטיקה השתפר עוד יותר[6].

נשמע טוב, נכון? אבל סקירה קפדנית של המחקר חושפת בעיות רבות. מקבלי הטיפול ידעו האם הם בקבוצת הביקורת או שקיבלו טיפול אמיתי, למשל, כך שמבחינה זו המחקר לא עמד בדרישת הבסיס ממחקרים קליניים: סמיות כפולה, כך שהמטפלים והמטופלים אינם יודעים מי קיבל תרופה יעילה ומי לא. ההיסטוריה מלמדת שכאשר מחקרים אינם נערכים בסמיות כפולה, קיים סיכוי גבוה שתוצאותיהם לא ישקפו את האמת. בעיה אחרת היא שבנוסף לעשרים הנבדקים שקיבלו את הטיפול, היו עוד שישה מטופלים, שאחד מהם מת ושלושה עברו לטיפול נמרץ. אני מנחש שאילו אותם ארבעה אנשים היו נכללים בסטטיסטיקה, התוצאות היו הרבה פחות מרשימות.

חוקרים אחרים חשפו בעיות נוספות במחקר, שמעמידות את אמינותו בספק גדול. ואם כל זה לא מספיק, הרי שמחקרים אחרים מסין ומצרפת – קטנים גם הם – לא הוכיחו שלהידרוקסיכלורוקווין יש השפעה מורגשת על ההחלמה מהנגיף[7] [8].

אבל כל זה לא עצר את זלנסקו, שהחליט לנקוט באסטרטגיית "צל"ש או טר"ש" – והלעיט מאות אנשים, לדבריו, בתרופה.

ההצלחה הגדולה – לכאורה

זלנסקו, רופא מקומי בן 46, החליט שלא לעצור ולהתחשב בבעיות הרבות שבמחקרים הסיניים והצרפתיים. הוא הרכיב קוקטייל משלו שהיה דומה לזה שהרופאים הצרפתיים נתנו לחולים במחקר, והכיל הידרוקסיכלורוקווין, אנטיביוטיקה נגד זיהומים חיידקיים שיכולים לפגוע בריאות, ואבץ שנגיפי הקורונה אמורים להיות רגישים אליו במיוחד.

זלנסקו סיפק את הקוקטייל ל- 500 חולים, ועקב אחרי התוצאות בדריכות. אנו יכולים לדעת כל זאת מכיוון שב- 23 למרץ הוא פירסם את התוצאות בסרטון ביוטיוב ובאתרים אחרים ברשת[9]. נאמר בעדינות שלא כך מפרסמים חוקרים רפואיים את תוצאות מחקריהם, אבל ניחא. זלנסקו היה שיכור מהצלחתו: מתוך כל החולים בהם טיפל, אפילו אחד מהם לא מת או נזקק לאשפוז.

וכך, כמעט בין לילה, הפך הרופא החרדי הצנוע לסלבריטאי בינלאומי.

בשבועיים שאחרי פרסום התוצאות, זכה סלנסקו בצלצולים אינספור מכל גוף תקשורת רציני – וכנראה שגם מהרבה שלא. כולם רצו לשמוע עוד על התוצאות. הוא הופיע בטלוויזיה, התראיין בתקשורת, ואפילו זכה לקבל פניות מצד ממשלות – כולל מצד ממשל טראמפ שהתקשר אליו כדי לברכו ולהתייעץ עמו בענייני רפואה. ולמה לעצור בטראמפ? זלנסקו הופצץ בפניות גם ממדינות קטנות יותר כמו רוסיה, ואפילו ישראל. וכמובן, עיתון הניו-יורק טיימס ערך כתבה שלמה אודותיו, בה טרח להדגיש שהרופא – על אף מעלותיו – הוא גם מעריץ מושבע של דונלד טראמפ, ולפיכך (במשתמע) פסול מחמת מיאוס. כאלו הן פני הפוליטיקה בארצות הברית כיום.

נתעלם לרגע מנטיותיו הפוליטיות של זלנסקו. אני מאמין שיש לברך את הרופא על יוזמתו ועל נכונותו לסייע לקהילה בכל דרך חוקית. הידרוקסיכלורוקווין – המרכיב החשוב ביותר בקוקטייל – מקובל כבר עשרות שנים כטיפול במחלות מסוימות בהן ניגע מאוחר יותר במאמר. מבחינה זו, הוא הוכיח את עצמו כבטוח יחסית. אמנם, בריכוזים גבוהים ובשימוש לאורך זמן הוא עדיין יכול להיות רעיל ולהזיק לגוף, אבל כנראה שזלנסקו השתמש במינונים הנכונים המוכרים מהספרות. בשימוש נכון, זהיר, קצר-מועד ומפוקח היטב, הידרוקסיכלורוקווין אינו אמור להזיק לאנשים (זלנסקו תיאר שעשרה אחוזים בלבד מהמטופלים סבלו מתופעות לוואי של שלשול ובחילה, שחלפו תוך זמן קצר).

זו אחת הסיבות שטראמפ היה אופטימי כל כך לגבי התרופה: מכיוון שהיא כבר מאושרת לשימושים שונים, היא נחשבת לבטוחה. אם נגלה שהיא אכן מסוגלת להשפיע על נגיף הקורונה החדש, הרי שניתן יהיה להתחיל להשתמש בה באופן מיידי בכל העולם.

אבל יש שתי בעיות גדולות עם התוצאות שהציג זלנסקו. הראשונה היא שהרופא מעולם לא סיפק נתונים של ממש בנוגע לחולים. הוא לא ערך מחקר, אלא סיפר על ניסיונו האישי. הבעיה השנייה היא שקיים סיכוי ממשי שרק מעטים מהחולים שביקרו אותו, אכן נדבקו בנגיף הקורונה.

איך אנחנו יודעים את זה? פשוט. זלנסקו כתב בעצמו שנתן את הקוקטייל לכל חולה עם קוצר נשימה, בכל גיל, כמו גם לכל חולה בסיכון-גבוה (כלומר, קשישים, אנשים עם בעיות לב, לחץ דם גבוה, סוכרת ומחלות אחרות) שהגיע אליו אפילו עם תסמינים קלים בלבד שדומים לאלו של הנגיף.

במילים אחרות, אפשר לשער שכל ילד עם אסטמה קיבל מזלנסקו את הקוקטייל, כמו גם כל חולה עם נזלת קלה או קצת שיעול. אתם יודעים, מהסוג שכמעט כולנו חווים מדי חורף. כמה מאותם אנשים באמת נשאו את נגיף הקורונה בגופם? אנחנו לא יודעים. אולי כולם. אולי אף אחד מהם. קרוב לוודאי שלא רבים מתוכם. אין לנו שום דרך לדעת את התשובה, ומכיוון שמדובר בנגיף שבקרב לפחות שמונים אחוזים מהנשאים אינו גורם למחלה קשה, אפשר להניח שאפילו אם כמה עשרות מהמטופלים של זלנסקו אכן נשאו את הנגיף – הם לא היו צריכים באמת את הקוקטייל. הם החלימו מעצמם, בלי שום קשר אליו.

ועכשיו שאמרנו את כל זה, האם ייתכן שהקוקטייל של זלנסקו באמת עובד?

אולי. אולי לא. לא מדובר כאן במחקר רציני או אפילו חצי-רציני. לא מדובר כאן במחקר בכלל! עד כמה שאנו יודעים, ייתכן שזלנסקו טיפל במגיפת שפעת קלה ותו לא.

אבל ה- FDA – הגוף הממשלתי המפקח על התרופות והמזון בארצות הברית – כבר הגיע להחלטה משלו: החל מסוף מרץ, רופאים בארצות הברית קיבלו היתר חירום לטפל בחולי קורונה בהידרוקסיכלורוקווין[10].

אם לא יועיל – לא יזיק

נסביר לרגע מה משמעות ההחלטה. קודם כל, ייתכן שמדובר בהחלטה שהתקבלה מתוך מניעים פוליטיים בלבד. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להוט להוכיח שיש סיבה לאופטימיות, והביע ברבים את אמונתו בהידרוקסיכלורוקווין. הוא בהחלט היה יכול לבחוש מאחורי הקלעים ולדחוף את ה- FDA לקבל את ההחלטה השנויה במחלוקת.

זוהי אפשרות, בוודאי, אבל סביר יותר שה- FDA ביסס את ההחלטה על מצב החירום אליו נקלעה ארצות הברית. אני מנחש שאנשי הרשות החליטו גם שמכיוון שמדובר בתרופה עם תופעות-לוואי מעטות בטיפול נכון, ומכיוון שיש כמה מחקרים ראשוניים-מאד שתומכים בה, הרי שכדאי לקחת סיכון לגביה. וגם אם היא לא תועיל לחולים, היא בוודאי לא תזיק.

מה כל זה אומר, בסופו של דבר? שהעולם הוא מקום מורכב. הקהילה המדעית עדיין רחוקה מאד מהגעה לקונצנזוס בנוגע להידרוקסיכלורוקווין, אבל ה- FDA צריך להתחשב גם במצב המורכב בו כולנו נמצאים כרגע. התוצאה היא שגם טיפול שאינו מאומת ומאושש מדעית עדיין, מתחיל להגיע באופן חוקי לנשאי הנגיף. בימים כהרגלם זה לא היה קורה. אבל אני מניח ששמתם לב שהימים אינם כהרגלם בחודש האחרון, ואפשר בהחלט לסלוח ל- FDA על הלהיטות לאתר תרופה – כל תרופה – שתעזור לאלפי החולים שבמצב קשה בבתי-החולים באמריקה.

בחודש האחרון הושקו מחקרים רציניים וגדולים שאמורים לספק תשובות חד-משמעיות לגבי הקוקטייל של זלנסקו, או לפחות לגבי המרכיב החשוב ביותר בו – ההידרוקסיכלורוקווין. מחקר באוניברסיטת מינסוטה נערך בימים אלו על 1,500 נבדקים[11], ומחקר אחר באוקספורד בוחן את השימוש בכלורוקווין כטיפול מונע על עשרת-אלפים בני-אדם[12]. ניסויים קליניים קטנים יותר מתחילים גם במדינות אחרות[13]. תוך חודש בערך יהיו בידינו תשובות רציניות הרבה יותר לגבי ההידרוקסיכלורוקווין – והאם זלנסקו ראוי לצל"ש שטראמפ כבר העניק לו באופן לא-רשמי.

ועד אז – האם כדאי שכולנו נתחיל לקחת כדור ליום של הידרוקסיכלורוקווין, רק ליתר ביטחון?

זו הנקודה בה חשוב לי להבהיר שאיני רופא, ושאיני ממליץ להשתמש בתרופה זו או בכל תרופה אחרת לכל מטרה שהיא. כי, שוב, אני לא רופא. אבל אם לרגע חלפה בראשכם המחשבה לקחת על דעת עצמכם הידרוקסיכלורוקווין, אני רוצה לומר לכם בכל הבוטות הנדרשת: אל תהרגו את עצמכם. זוג באריזונה הצליחו לאחרונה להרעיל את עצמם כשהשתמשו בנגזרת רעילה של התרופה בעקבות המלצתו של טראמפ, והבעל נפטר זמן קצר לאחר מכן[14]. חולים-לכאורה בנגיף החדש מצאו את מותם בצורה דומה בניגריה, כשניסו לטפל בעצמם עם התרופה במינונים גבוהים מדי[15].

אז בבקשה – אל תהרגו את עצמכם. אם אתם יודעים שאתם נושאים את נגיף הקורונה החדש בגופכם, ומוכנים לקחת סיכון עם הידרוקסיכלורוקווין, דברו עם רופאיכם ובקשו מהם את התרופה.

אבל אל תתפלאו אם הם יסרבו, מכיוון שאם יכבדו את בקשתכם, הם עלולים לפגוע בכך ברבים אחרים.

התמונה המלאה

אני נוטה להסכים עם החלטת ה- FDA, אבל יש רק בעיה אחת: גם אם התרופה לא תזיק לחולים בנגיף הקורונה, החוסר בה עלול בהחלט לפגוע בחולים במחלות אחרות.

ההידרוקסיכלורוקווין אמנם לא נכנס לשימוש כנגד נגיף ה- SARS בתחילת שנות האלפיים, אבל הוא מסייע לחולי מלאריה, זאבת ודלקת מפרקים שיגרונית. למעשה, שני-שליש מהחולים בזאבת באירופה משתמשים בתרופה באופן קבוע. כל החולים הללו עלולים למצוא עצמם ללא תרופה זמינה בחודשים הקרובים, מכיוון שמלאי ההידרוקסיכלורוקווין אוזל במהירות מסחררת. חלק ממערכות הבריאות החלו כבר לאגור את התרופה ליתר ביטחון, ולפחות ארבע מדינות בארצות הברית הגבילו את מכירת התרופה לאחר שרופאים החלו לרשום אותה לעצמם ולבני משפחותיהם – רק ליתר ביטחון[16]. באירופה הבינו מראש לאן הדברים יכולים להתגלגל, והאיחוד האירופי אסר על הרופאים בשטחו לתת את התרופה לחולים בנגיף[17].

אפילו אם הידרוקסיכלורוקווין אכן מסייע ללוחמה בנגיף, יש כמות מוגבלת ממנו בעולם כרגע, וחשוב שהחומר יגיע קודם כל לאנשים שצריכים אותו ביותר: לאלו שנסמכים עליו כדי לעצור מחלות קשות יותר, כמלאריה וזאבת, ולאלו שעשויים להפיק ממנו את המירב – כמו חולים בנגיף שנמצאים בסיכון גבוה בשל מחלות רקע.

בקרוב – בעוד כמה שבועות – נתחיל לקבל תוצאות מהניסויים המושגחים והמוקפדים בעולם, ואז נדע בוודאות אם אכן קיימת תרופה בטוחה ויעילה לנגיף. ובינתיים, סימכו על רופאיכם שידעו להחליט האם אתם באמת צריכים אותה.

ובינתיים, נחזיק אצבעות. רק לא ליד הפנים.


 

לקריאה מומלצת נוספת בעברית על ההידרוקסיכלורוקווין: מאמר של ד"ר גל חיימוביץ' במכון דוידסון.

[1] https://www.cnn.com/2020/03/23/health/states-drug-stockpile-coronavirus/index.html

[2] https://www.sciencemag.org/news/2020/03/insane-many-scientists-lament-trump-s-embrace-risky-malaria-drugs-coronavirus#

[3] https://www.cdc.gov/sars/about/fs-sars.html

[4] https://www.thelancet.com/journals/lanrhe/article/PIIS2665-9913(20)30089-8/fulltext

[5] https://www.jstage.jst.go.jp/article/bst/14/1/14_2020.01047/_pdf/-char/en

[6] https://www.medrxiv.org/content/10.1101/2020.03.16.20037135v1

[7] http://www.zjujournals.com/med/EN/10.3785/j.issn.1008-9292.2020.03.03

[8] https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0399077X20300858?via%3Dihub

[9] http://archive.vn/2EBfJ

[10] https://www.fool.com/investing/2020/03/30/fda-authorizes-use-of-old-malaria-drugs-to-treat-c.aspx

[11] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04308668

[12] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04303507

[13] https://clinicaltrials.gov/ct2/show/NCT04316377

[14] https://www.livescience.com/coronavirus-chloroquine-self-medication-kills-man.html

[15] https://www.commondreams.org/news/2020/03/23/nigeria-reports-chloroquine-overdoses-after-trump-without-evidence-touted-drug

[16] https://www.nytimes.com/2020/03/24/business/doctors-buying-coronavirus-drugs.html

[17] https://www.fool.com/investing/2020/04/02/fda-you-can-use-chloroquine-to-treat-covid-19-eu-r.aspx